ואני בצד (ותוך כדי התפרצתי כמה פעמים כי כמה כבר אפשר לשתוק
)
דיברו על כל הדברים האלה, שידוכים, חברות שמתחתנות ו"משאירות" אותך קצת מאחורה, כסף וכסף וכסף ומאיפה אפשר להשיג את הסכומים האלה כדי לחתן 3-2 בנות רצוף+כמה ילדים שבע"ה לא יאחרו גם הם את פירקם, על "עכשיו אתן מבינות למה החלפנו סלון" ועוד ועוד ועוד
ווואלה, אני נלחצתי.
ממש.
כי תכלס
לא באלי בכלל להכניס את המשפחה שלי,שגם כן יש לנו כבר איזה בור קטן בבנק, לאיזה גילגולי הלוואות וגמחים וכל מה שנלווה ללחץ כלכלי.
ממש לא באלי.
באמת שמבחינתי, חתונה נוסח תחילת הקורונה (אבל עם קצת יותר אנשים
) זה סבבה לגמרי.
אבל כמובן שאמא שלי לא תעיז
כי כל המשפחה מסביב
וכל השכנים וכו וכו
ידברו וידברו וישאלו
איך באמת אפשר להתחתן בכבוד בלי להפיל את את כל המשפחה (וזה כולל אותנו, כי תכלס להורים מרוששים אין אפשרות לתמוך כלכלית כל כך..) לדוחק וצימצום נוראי???




