תודה!!

העולם פשוט השתגע. פשוט ככה.

זה יצא מזמן מגבול הטעם הטוב.

הלוואי ש-ה' יזכני לעשות חתונת קורונה (רק בלי הקורונה בעצמה). אין שום סיבה שההורים שלנו יכנסו לחובות בשביל ערב אחד של ארבע-חמש שעות. זה אומנם אירוע חשוב מאוד, אבל הוא יכול להיות חשוב ושמח גם בלי כל הראוותנות שמסביב.

גם לא הבנתי את העניין של ההישענות המוגזמת על ההורים אחרי החתונה.

אבל זו כבר סוגייה אחרת..

בכללי. זה שיא המסתכל. מספיק שיצמידו לדבר את המילה "כלה" והמחיר יקפוץ פי 345643.

נדהמתי לשמוע כמה עולה זר כלה לעומת כמה עולה זר רגיל שלא מוצמד לזה התואר כלה🤦‍♀️ פשוט הזוי.

ובדיוק חשבתי על זה השבת כמה בכלל זר זה דבר מיותר..

אבל ברצינות, 

למה לקנות?

אפשר להשכיר שמלות מהממות!

במיוחד שזה רק ערב אחד ואז זה יושב בארון עד זקנה ושיבה

אבל למה כל כך מוזר לך שאני מסכים איתך?

בכל מקרה, שלום בית מקדש הרבה אמצעים, אפילו מחיקת שמו של הקב"ה

ולפעמים יש אנשים שיש להם שריטה, ולא תצליח לגרום להם להתפשר.

האם בגלל זה עדיף לא להתחתן עם הבת שלהם?

הורי הכלה יש להם שריטה שהם חייבים חתונה מפוארת

הכלה מאד רוצה לשמור על הקשר המכבד עם ההורים שלה, ויודעת שהיא צריכה לבחור

האם הורי הכלה מושלמים? לא. אבל זה מה שיש.

ועכשיו השאלה מה להחליט - האם לבטל את החתונה או לשלם מס לשריטה של הורי הכלה

תוצאות: רווקות ו"נצחון בויכוח" או מינוס בבנק וזוגיות

כמובן גישור יכול להיות פתרון, אבל בסופו של דבר אני חושב שרווקות היא מחיר גבוה יותר מאשר מינוס.

וכמובן יש את המקרים ששני הצדדים כל אחד ושריטתו, ואז ממש בהצלחה לכולם

והחתן מאד רוצה לכבד את רגשות הכלה....

זה די בסיסי לשלום בית

כמובן יכול להיות הפוך

ולצורך העניין גם הורי החתן רוצים לעזור, אבל פשוט אין להם כסף

אבא של הכלה: אצלנו בעדה אתה חייב להזמין כך וכך אנשים ולתת להם מנות בשווי כך וכך. אם לא, זה פשוט עלבון, אני לא אוכל לחזור לבית הכנסת אחרי חתונה שבה לא עשיתי כך. לא יכול להסתכל לאנשים בעיניים.

הכלה מבינה שהיא לא תצליח לשנות את דעתם של ההורים.

החתן מבין שזה המצב הנתון.

הורי החתן מבינים שזה מה שיש, ואוהבים את הבן שלהם ורוצים שהוא יתחתן עם מישהי שהוא אוהב והיא אוהבת אותו.

עכשיו, בוא נסבך עוד יותר -

אבא של הכלה יודע שהמוזמנים שלו יכסו את המנות שלהם. 

אבא של החתן יודע שהמוזמנים שלו לא יכסו, אבל מצד שני המשפחה הקרובה ממש היא די גדולה והוא לא רוצה לא להזמין אותם.

מקרה מסובך מספיק?

וממש סביר?

אז ככה זה קורה.

נכון, עקרונית הורי החתן יכולים להיכנס למשא ומתן של "אנחנו לא משלמים יותר מאשר __".

אבל - לא כל אחד מוצלח במשא ומתן. בטח שלא עם כל אחד.

ויש עוד מיליון סיבות למה לא מצליחים לצאת מהתסבוכת הזאת.

זה מצב שיכול לקרות,

אבל המציאות היא כנראה שהמצב הנפוץ בהרבה הוא שלכל אחד יש קצת אשם תורם בסיטואציה

אחד חייב תזמורת, אחד חייב אולם, אחד לא מוותר על מספר מוזמנים... ואף אחד לא זוכר שאת השורה בחשבון צריך לשלם.

רק רציתי להדגיש את זה שאכן חתונה זה אחד הדברים שהכי מורכב לצמצם בהם

(יש דברים - כמו בריאות - שמאד קשה לצמצם אבל זה לא מורכב בכלל, כי ברור לכולם מה המחירים ויש כאן בדיוק צד אחד שמחליט)

כי זוג שמתחתן בגיל 20 או 22 - דבר טוב, בריא ומומלץ בעיני הרבה אנשים - לא באמת מסוגל לארגן חתונה ברמת הוצאות גבוהה. לעומתם, זוג שההורים מארגנים להם את החתונה, בדרך כלל להורים יש יותר יכולת כלכלית כדי לארגן חתונה מכובדת.

ולכן, כל עוד יש נורמה חברתית בה ההורים הם האחראים על הוצאות החתונה, הנורמה של החתונות תהיה לפי היכולת הכלכלית של ההורים ולא של הזוג. וזוג שמארגן את החתונה בעצמו, החתונה תהיה כמה וכמה רמות מתחת. שזה די משמעותי מבחינת התחושה. אז להתחתן "עצמאית" בגיל 22 זה ממש תחושה לא נעימה מבחינת מה שאתה יכול להרשות לעצמך.

מה שאני אומר הוא שלהטיל את האחריות על הזוג, אומר שגם אם ההורים בעלי אמצעים, החתונה לא תהיה "נורמלית"

לעומת המצב היום, שעקרונית החתונה משקפת את המצב הכלכלי של ההורים, ואז לפחות לחלק מהזוגות יש חתונה נורמלית

וחלק מהזוגות משיגים חתונה נורמלית על חשבון חובות, וזה כבר החלק שאני מסכים שעדיף להמנע ממנו (כמובן, קל לדבר)

האם נכון להעלות את גיל הנישואין בגלל שאלות כלכליות

העמדה שלי היא חד משמעית לא.

אני מודע לזה שהעמדה שלך שונה, כתבת על זה גם בעבר.

אני לא מסכים איתך ולא מוכן לקבל או להזדהות עם העמדה שלך מהרבה סיבות ובהרבה מישורים.

המצב של החיים המודרניים הוא שזוג יכול להיות בשל רגשית לחתונה בגיל 18, 20, בוודאי 22, אבל כלכלית הוא ממש לא מסוגל למרוץ החיים המודרני כמו שרובנו רואים אותו.

לקחת אדם שבשל לנישואין ומרגיש את הצורך בזוגיות, ולעכב את זה בגלל סיבות כלכליות, בעיני זה דבר שלא עושים. אם הבחירה היא בין זה לבין לחיות בעוני - לחיות בעוני זאת הבחירה הנכונה.

ובעיניך, שזאת אפשרות קיימת ונוכחת, זה נראה כאילו העלימו את זה.

כמו מישהו שמחפש איך להשיג כסף. האם הוא "מטאטא מתחת לשטיח" את האופציה לשדוד בנק? לא, הוא פשוט לא רואה את זה כאופציה

יש הרבה אנשים שעצם הבחירה שלהם לחיות משמעותה לחיות בעוני מבחירה.

מה שאני אמרתי זה שלפעמים יש בחירה בין חיי רווקות ברווחה כלכלית מסוימת, לבין חיי נישואין בעוני.

ובעיני המחיר של רווקות מאוחרת הוא מחיר גבוה בהרבה מהמחיר של עוני.

"עדיף להיות בריא ועשיר ולא עני וחולה" (שם, שם)

השאלה היא כאשר צריך לבחור על מה לוותר.

נכון, עבור רוב האנשים יש אפשרות להמנע ממעגל העוני, אבל כן לחיות יחסית בצמצום ולא ברווחה.

גם צמצום מבחירה זה אתגר להרבה אנשים

וצריך לזכור שכאשר חיים בצמצום מבחירה, תקלות קטנות יהפכו את ה"צמצום" ל"עוני".

ושאם אדם לא יכול לממן חתונה מפוארת, אז שזה ישתקף בחתונה שלו.

מצד שני, יש סיבה לזה שהנורמה התפתחה למה שהתפתחה, וקשה מאד לוותר על זה.

בחורה שחלק מחלום חייה זה חתונה יפה, תתאכזב קשות מחתונה בדשא עם כלים חד פעמיים ובן דוד שמנגן בגיטרה ושר.

והשלב הבא עלול להיות שבחור עם כסף יהפוך להיות אטקרטיבי בשידוכים, כי הוא יאפשר את התגשמות חלום החתונה היפה (מה שבמצב הנוכחי לא בולט לעין). ואולי עוד השלכות

גם נורמות המחיה "הרשו" לחיות בצמצום או בעוני

וגם יוקר המחיה אובייקטיבית היה כנראה נמוך יותר

(אולי יש קשר בין שני הדברים)

לפני 100 שנה אדם התחיל את חייו העצמאיים בגיל 18 אם לא לפני זה.

גיל 11 היה בהחלט יכול להיות גיל שבו אתה כבר יודע מה תהיה כשתהיה גדול, ואתה עובד בכיוון

היום העולם הרבה יותר מתוחכם ומורכב.

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.