למועקות למיניהן ותחושות עצב. ובכלל אני מאמינה בהתבוננות באור של נרות חנוכה ותפילות לישועות. 
"לפחדים : שיסתכל הרבה על הנרות של חנוכה כי ראשי תיבות נפש זה נר פתילה שמן... שזה דברים שקשורים לחנוכה.. וזה מרפא את נפשו את אדם... וטוב לקרוא לשמירה והצלחה את מזמור צ"א בתהילים שזה מזמור "יושב בסתר עליון.." ויש את זה בכל ספר תהילים..."
תזכי לשפע שמחה ואור!

כן מופיע מקור (חיד"א ועוד). גם באתר תהילים יש סגולות על ניסי חנוכה והנרות https://www.tehillim-center.co.il/article/1086  כל שנה אני יושבת ומסתכל באור נרות החנוכה - ברור לי שהוא משפיע לטובה

מצרפת את הקטע המלא שקיבלתי
 

אוצר סגולות אדירות 🤩 לחג החנוכה 🕎 בזמן הדלקת הנרות - מצווה גדולה לשתף לכולם! ↪️ ⭐

🕎 - לשבת מול החנוכייה 1/2 שעה, להביט בשלהבות. זהו ריפוי לנפש, ריפוי לפחדים, האור הזה הוא האור הגנוז שנברא לפני שנברא הפחד. 

🕎 - אומר החיד"א: מי שבוכה ליד נרות חנוכה עד שמרוב בכי לא רואה כמה נרות יש, תתקבל תפילתו. 

🕎 - בעל ה"חוות יאיר" מבטיח: אישה שיושבת מול הנרות 1/2 שעה זוכה ליישוב הדעת כל השנה - דבר שחסר אצל כולם בדור הזה. להתפלל ולבקש – האושר בהישג ידך. 

🕎 - האמינו בהתחלה חדשה דווקא ממצב הנראה לך קץ... [פרשת חנוכה מ-קץ דווקא מהקץ - באה הישועה] 

🕎 - מדליקים נרות חנוכה עד שתכלה רגל מן השוק, ר"ת שער. נפתח שער מעל לחנוכיה. ועוד כתוב: "שרפים עומדים ממעל לו", לו = 36 נרות שמדליקים בכל החג [ללא השמש] מעל החנוכייה נמצאים מלאכים שנקראים מכניסי תפילה שמעלים את תפילותינו עד כסא הכבוד. 

🕎 - כל פעם שעוברים ליד החנוכייה, לדמיין את השער הנפלא שנפתח לכבוד החנוכה ולבקש. 

🕎 - בשם הרבי מסלונים: הסתכלות על אור הנרות בכוחה לשרוף מראות אסורים שראינו כל השנה. 

🕎 - מצווה להדר בחנוכייה יפה, להראות לה' שעושים הכל בשביל כבוד ה'. מסופר על החיד"א שרצה מאוד חנוכיה יפה, מה עשה? שם 4 כוסות בצד ימין ו- 4 בצד שמאל, ובאמצע שם פמוט דמוי כסף = עשה הכל להדר וכך היה שמח. 

🕎 - מי שרוצה שיחולו עליו הסגולות של שמן הזית שהן זיכרון, חכמה, ושילדיך יצופו מעל כולם בחכמתם ובידיעתם, יהדר וידליק נרות חנוכה בשמן זית למאכל. 

🕎 - כל יום לאחר ההדלקה לומר 7 פעמים בשקט ופעם אחת בקול את הפסוק: "ויהי נועם וכו'.." [פסוק אחרון של פרק צ'] ופרק צא' כולו. זהו המזמור שאמרו המכבים במלחמתם הנואשת מול היוונים, "יפול מצדך... ורבבה מימינך... אליך לא ייגש" אפילו אם כולם מתמוטטים מסביבך, ה' ישמור אותך. 

🕎 - סגולה לזיווג: ערב חנוכה שחל להיות בשבת, בשם הרבי מסלונים: נרות שבת – סמל הזוגיות. נרות חנוכה = סמל לילדים. לומר לה' שרוצים ומתחננים על שלימות הבית היהודי. כותב המהר"ל על הכוח העצום שיש לנרות שבת הדולקים סמוך לנרות חנוכה כוח לבניית משפחה. 

🕎 - ליל חנוכה שחל בר"ח טבת, סגולה גדולה להתפלל על מי שרוצים שיחזור בתשובה מפני שביום זה שב בתשובה ישמעאל בן אברהם אבינו ואז נפטר אברהם אבינו, עד שזכה לראות את בנו שב בתשובה. נאמר על אברהם אבינו "תקבר בשיבה טובה" ר"ת טבת. ואם את ישמעאל השיב ה' בתשובה, יכול להשיב כל אחד. 

🕎 - סגולה להתפלל בר"ח טבת על מי שנמצא בתערובת עם גויים כי ביום זה גרש עזרא הסופר את הנשואים בנישואי תערובת. 

🕎 - אשרי אדם שומע ובערב ר"ח יפריש מעות לצדקה. 

🕎 - ימים אלו מסוגלים מאוד לתיקון פגמי נפשו בנתינת הצדקה וביחוד ללומדי תורה להחזיקם. 

🕎 - אשרי אדם שנותן לתלמידי חכמים הנצרכים יותר בחנוכה ויזכה בזה להון ועושר בביתו וצדקתו עומד לעד [בשם הגר"ח פלאג'י זצוק"ל] 

🕎 - לאחר הדלקת נרות לומר: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותיי שתהא הדלקת הנרות רצויה לפניך ותתקבלנה כקורבן ריח ניחוח לה' ויתכפרו לי עוונותיי ותצליחני" [כאן יבקש כל אחד לפי צרכיו]. 

🕎 - צריך להתנות לפני ההדלקה שאינו מקצה את השמן למצות נרות חנוכה אלא כשעור המצווה 1/2 שעה מזמן הדלקתם ואז אפשר להשתמש בשמן הנותר לכל הדעות. 

🕎 - את השמן שנשאר כל יום מהנרות, לשים בצנצנת ולשמור סגולה לרפואה שלימה ולמחלת השושנה. למרוח על מקום החולי - "ומנותר קנקנים נעשה נס לשושנים". 

🕎 - את הפתילות המשומשות לשים בשקית ולשמור לערב פסח, לשרוף אותם עם החמץ. 

🕎 - סגולה לרפואת הנפש: להכין את הנרות בעצמך - נר, שמן, פתילה - ר"ת נפש. התרפיה הזו מועילה לרפואת הנפש.

שתפו הלאה לכל החברים...

שידלקו יותר זמן ויתנו לך יותר סיכוי להספיק לשבת מולם. אבל גם אם רק כמה דקות תספיקי, זה ממש בסדר, כי שלב הילדים הקטנים הוא השלב שרוב ההשקעה בהם. בעה יגדלו ואז תוכלי לשבת בנחת. אשריכם וחנוכה שמח

כן יש ימים כאלו.

מי ייתן והתהפך לך שוב כי זה טיבו של חנוכה סוב סוב סוב....

לפעים צריך לגעת גם בקושי כדי לראות את האור...

מקווה שמחר יהיה לך טוב יותר!!

בס''ד

ענו לך מנוסות ממני... וענו לך כל-כך יפה גם...

אני רק על המפשט הזה - ''לא משנה מה ניסיתי, כמה מניעות בדרך...'' 

אני כל-כך מזדהה איתו... איתך...

ממש הרגשתי ככה בימים האחרונים. שכמה שאני מנסה, ''זה'' משיג אותי.

אז אצלך זה עם העומס הגדול והבלתי נתפס הזה.

ואצלי זה היה במישור אחר, בעיקר מול הילדים שלי, שיהיו בריאים.

היה לי קשוח, קשוח, קשוח. וכמה שניסיתי לקום שוב, להתרומם שוב, להתחיל שוב - 

ההרגשה הייתה שהקב''ה לא מסכים. 

(ויפה לך על כל החיבור שלך לה' בתוך כל זה. אני לפני כמה ימים לא כל-כך הייתי שם... 😑)

ורק דבר אחד קצת החזיק אותי. ניסיון החיים.

ניסיון החיים שלחש לי ''קמה, את יודעת שזה הרבה פעמים ככה. זאת לא הפעם הראשונה הרי.

כבר קרה לך לא פעם ולא פעמיים שהקשיים הגיעו בצרורות, בכמה חזיתות ביחד.

ואת יודעת איך גם הרבה פעמים הרווחה מגיעה בהרבה מישורים ביחד.

יש תקופות כאלה ויש תקופות כאלה וזה מעניין איך הקב''ה מנהל את עולמו,

וזה לא ברור למה זה ככה בדיוק, אבל זאת עובדה,

שהרבה פעמים יש תופעה כזאת של המון טוב בבת אחת ולהבדיל המון קושי בבת אחת.

אז עכשיו מה שמעניין אותנו, זה בעיקר לעבור את הגל הזה, כי בע''ה הוא יעבור''.

''אולי הציפייה שלי לנוח או להירגע לא מותאמת למציאות''

טוב, גם עם זה אני מזדהה ממש בעצם... אפילו פתחתי על זה שרשור לפני כמה ימים.

וכתבתי אותו בצורה קלילה כזאת, אבל באמת שהיה לי לא קל.

ודבר אחרון, דבורית, את כזאת אדם מהמם.

כיבוד ההורים שלכם (וכבר סיפרת כמה דברים בשרשור אחר, אני זוכרת) הוא ראוי לשבח ממש.

אני בטוחה שאתם צוברים זכויות גדולות-גדולות-גדולות!

וגם מה שאתם מעניקים לילדים שלכם מבחינת דוגמא-אישית בהקשר הזה הוא יקר מפנינים ומפז.

ויש את כל העזרה שלך לכולם, והדאגה שלך לאותו הילד, והאחריות שחשת...

וזה כל-כך יפה מה שכתבת שאלו איזונים עדינים, כי מצד אחד זה ממלא אותך, ומצד שני זה גם תובע מחירים... אשרייך שלעשות טוב סביבך ככה מטעין אותך.

וצדקו כמובן כל מי שכתבו שהבעל והילדים קודמים, אבל לא תמיד ניתן לחזות מראש אם זה יבוא על חשבונם או שזה דווקא יטיב עמם (כי אמא מלאה בסיפוק היא אמא עם יותר אנרגיה)... ואני מכירה את זה שלפעמים, אחר מעשה, מגלים שזה בעצם לא היה כזה מאוזן, וזה באמת מבאס. כי רק רצינו לפעול טוב, לפעול נכון. אז איך יצא שבסוף פגענו בהכי קרובים ויקרים לנו? וזה ממש כמו שאת כותבת, זה לימוד גדול ממש. זה ללמוד את עצמינו כל הזמן עוד קצת. ולפעמים יש שכר לימוד מסוים שצריך לשלם. בדמות קצת מתח במשפחה. או בדמות רגשי אשמה על כך שפישלנו דווקא עם אלה שאנחנו אמורות להיות מחיובות להם ביותר. אבל אין מה לעשות, זה חלק מהדרך, אי הדיוקים האלה הם חלק מהמסע, מהלימוד... והעיקר שהכוונות טובות. ובמקרה שלך אין לי שום ספק שאין טובות.

שולחת לך חיבוק חם, 

הלוואי שבזאת חנוכה תמצאי סוף סוף קצת מרווח נשימה ❤❤❤❤

בס''ד

דבורית מתוקה... תבכי יקרה, תבכי את כל מה שיש לך לבכות. זה מנקה...

מבינה כל-כך את הרגשת היאוש, כל-כך... 

ואחרי כל זה, אכתוב לך שוב שאני מרגישה חזק שאת בפתחו של משהו חדש.

של בניית איזון חדש. של החלטות חדשות. של תיעדוף קצת אחר...

אני ממש מרגישה שכל הבור הזה שאת נמצאת בו בימים אלה הוא שלב (לא קל!) במעבר למציאות משופרת.

תחזיקי מעמד עוד קצת, הדרך עוד תתבהר!

ואת יודעת מה? אני חושבת שיש סיכוי לא קטן שחלק עצום מהרשימה היפיפייה שכתבת בפוסט המקביל הערב (וכתבת אותה מדהים!) יתגשם. אולי לא כל פרט ופרט בו זמנית. אבל אלמנטים משמעותיים ממנו כן.

זה מדהים שכתבת ככה את הדברים. את בעצם כתבת סוג של חזון. לא חזון במובן גרנדיוזי כזה של מהפיכת עולם.

חזון קטן, צנוע, שבו הבעת מהם הדברים שאת מזהה שהם יעזרו לך להרגיש מאוזנת ומאושרת.

וכתיבת החזון הזה, זה ממש חצי מהדרך. זאת מפת הדרכים שלך.

ואם את ממש רוצה לעשות לעצמך משהו טוב, קחי לך דבר אחד מכל הרשימה המקסימה הזאת,

ותיישמי אותו עכשיו. עכשיו. מקסימום מחר בבוקר או בצהריים.

זה יהיה הצעד הראשון שלך, כמו הצעד של נחשון בן עמינדב, שלא ראה איך הדברים יסתדרו,

אבל צעד בכל זאת קדימה, לקראת שינוי המציאות. 

הוא עשה את הצעד הזה, והים כבר נפתח לו...

תצעדי קדימה דבורית אהובה,

קחי לך את הפוסט המדהים הזה ותבחרי דבר אחד שאיתו תתחילי לצעוד,

אני ממש מאמינה ששאר הדרך כבר ייפתח לך, בע''ה...

ואם גם זה, גם צעד אחד, זה עדיין גדול עלייך כרגע, אז שימי את הכל בצד כעת.

לפעמים גם צעד אחד זה יותר מדי. אם זה המקרה, אז קבלי רק את החיבוק שלי ושל כל האחרות כאן.

עוד יהיה בסדר ❤❤❤❤❤❤

אני מבינה שזה חלק מגיל ההתבגרות, אבל זה לא הופך לנחמד יותר.

🫂

זה ההסבר שלך

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'

אני לא נותנת הסברים שמצדיקים את ההחלטות שלי

גם כי אין צורך וגם כי זה פותח אפשרות דיון לא רצויה

הייתי עונה בסתמיות 'רואים' 'ככה'

או מתעלמת מהשאלה

תלוי בטון שהיא נשאלה

בדיוקכך.

הבעיה שאנחנו המון פעמים מתנצלות, ממה שאני קוראת אותך את לא חיה את חייך כך ואת צודקת לגמרי, אבל רובינו כן

רוב האנשים מצטדקים וגם מתנצלים כששואלים אותם (ובמיוחד נשים)

כדי להגיב אחרת

צריך להיות מודעים להשלכות התגובה ולהתאמן להגיב אחרת

(זו יכולת נרכשת)

בשיח הורה ילד

זה הכי משמעותי

כי ההשפעה של ההורה על השיח היא כמעט מוחלטת

(בניגוד לשיח בין מבוגרים

ששם ל2 אנשים יש השפעה על השיחה

ותגובה אחרת עוזרת

אבל השיח תלוי גם בצד השני)

משפט כזה היה מוציא אותי מדעתי, כל הכבוד שהלכת לחדר ולא צעקת עליה, אני לא הייתי מצליחה.
 

מאוד קשה לי שהמתבגרות שלי לא עוזרות בבית בכלל. ברמות שמזעזעות אותי. אצלנו שיחות הבהרה עוזרות, לצערי לזמן קצר מדי...

מציעה לשבת איתה לשיחה ולשקף את המצב מהצד שלך, למשל מה את עשית מהבוקר ומה היא. וכמה היא מקבלת מהבית ולא נותנת. (ארוחות, שימוש בכלים שמישהו צריך אח''כ לשטוף, קניות, הסעות, כביסות וכו') האמת שבעיני זה משפט כל כך חצוף, שהייתי מבהירה בהזדמנות קרובה באופן חד משמעי שלא מדברים ככה לאמא. ושלראות סרט זה הרבה פחות חמור מגאווה וחוצפה... אבל איך שאת מכירה אותה ואת הדינמיקה בבית, תעשו מה שנכון לכם

את אמא מדהימה, שהצלחת לא להגיב לה! אני בטוח הייתי מתפרצת מיד...

האמת, שאולי במצב כזה לא נכון להתאפק, וכן צריך להעמיד אותה במקום מיד - לא מתוך התנצחות, אלא פשוט כהעמדת גבולות, שלא מדברים ככה לאמא בשום אופן.

מניחה שזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת פנינים כאלה... חיבוק לך❤️ אולי אחרי המלחמה כדאי לשקול הדרכת הורים, כדי לדעת איך להתמודד מולה...

אני כן חושבת שצריך לדבר ולשתף, אם קשה בשיחה אפשר במכתב, בסוף אנחנו אחראים על החינוך ואם לא תספרי לה שנפגעת ושזה ממש לא היה במקום איך היא תלמד?

כשהיה לי מקרה דומה והייתי עצבנית ביקשתי מה AI לנסח מכתב ודייקתי אותו עד שהיה נראה לי קולע.

לא בהכרח שזה יעזור ויהפוך אותה 180 מעלות אבל אותי זה הרגיע שעשיתי את ההשתדלות שלי, כי למרות שאני טיפוס  שנמנע מויכוחים יש מצבים שזה הכרחי..

תקראי לה לחדר לשיחה ותלמדי אותה

שכדי ליצור אמא רגועה עם כוחות

אמהות צריכות לאכול אוכל איכותי גם אם זה במחיר סרט.

ושאם יש לה ביקורת שתתכבד ותשמור על האחים או שתעזור קצת כדי שלא תקרסי כשהפרינססה מסתובבת עם חברות.

סתם. לא יודנת כמה חכם להגיד את זה אבל אני מבינה אותך כל כך ושולחת חיבוק.

הייתי בהדרכת הורים ספציפית עליה, כי היא באמת ילדה שמאתגרת אותי באופן מיוחד (בעלי טוען שזה בגלל 'היא ממש דומה לי. אני לא רואה את זה, אבל כן מעריכה את הדעה שלו, אז כנראה שיש בזה משהו).

אולי אני צריכה לחזור, כי זה כן הועיל לתקופה מסוימת, ועכשיו אני מרגישה ששוב אנחנו מתרחקות.

וכמובן שהחופש הזה שלה, מול כמות העבודה שלי, לא מוסיף רוגע. זה מתסכל ברמות.

אבא שלה באמת מצליח לגרום לה לעשות דברים.

אבל כשהוא לא כאן, אני לא.

היה לה בעקרון תפקיד מוגדר, היא פשוט לא היתה עושה אותו. כשהיינו מתעקשים, היתה עושה עקום בצורה שיותר פוגעת ממועילה.

הקטע שבעלי מצליח להוציא ממנה קצת עזרה (עם תלונות, אבל לפחות משהו), לכן ברור לי שהנקודה היא הדינמיקה ביני לבינה.

אנחנו כהורים אשמים בזה.

אנחנו כל הזמן משדרים להם כמה דברים בעייתיים

1) הורה צריך להכיל כל הזמן

2) הורה הביא ילדים לעולם כך שכל התחזוקה היא בעייה שלו והוא צריך להתמודד עם זה

3) מותר להשתגע בגיל ההתבגרות

4) הורה צריך להיות תמיד חינוכי, נחמד וכספומט

5) אין ילד רע, יש ילד שרע לו

6) הורה צריך להיראות טוב ,לשדר שמחה ולהיות מוכן לכל תרחיש

7) העיקר שילד ישתף אותנו

8) מערכת החינוך לא טובה

9) מורה צריך למצוא גישה לכל ילד ולתת יחס אישי

10) צריך לאהוב את הילד בלי תנאי

יוצא שילדים מקבלים מסר שהם לא אשמים בכלום אף פעם , לא אחראים על שום דבר והורה צריך לשמוח כשבכלל משתפים אותו. וגם אם הם עושים בעיות , הורה עדיין חייב להם כי הוליד אותם.

ומה טוב בכלל בחינוך ביתי או חיתול רב-פעמי? 

אבל פחות אהבתי את הקביעה של "אנחנו ההורים אשמים בזה"...

אשמה עצמית לא תוביל לשום מקום בשום מצב.

יש דברים שאפשר לשנות בהתנהלות ובדינמיקה כדי לנסות לשנות, אבל יש גם אופי מולד של ילד, שההורה לא אשם בו... (וגם הילד לא, כמובן, וצריך לעזור לו ולכוון אותו לטוב - ככל האפשר)

נכון זה לא אשמת ההורים זה אשמת התרבות

ההורים שלי לא שידרו לי את רוב הדברים שהיא כתבה, בכל זאת איכשהו קיבלתי את זה מהסביבה

והתפיסות האלו יצרו לי ביקורות שונות על ההורים שלי (מודה בצער)

אין ספק שאם גם ההורים מושפעים מהחשיבה הזאת זה יותר רציני

סליחה על הפלישה, תגובה גאונית. ומאד מעוררת מחשבה

קודם כל כואב לקרוא את זה , ואין ספק שאת חשובה קודם כל ורק שתשקיעי בעצמך יהיה לך את הסבלנות להשקיע באחר(:

אז לא להזניח את עצמך תמיד לחשוב עליך , גם בנקיונות גם בבאלגן .

5 דק קפה לפני עם עוגה .. לשבת בחוץ לשמוע רגע שיר שאת אוהבת .. זה לא חייב להיות הפסקות של חצי יום. ( וגם זה מותר )

לגבי הבת שלך 2 דברים

1. היא מנסה לדבר איתך ( גם אם עקום , היא רוצה תשומת לב , לפעמים ילדים עוקצים דווקא במקום שכואב , כי כואב לה משהו , בדרך כלל זה שלא רואים אותה מספיק .. תנסי מתי שאת נינוחה ואין לך עומס לדבר איתה ככה בכיף. . ובלי מגננות .

2. יש פה גם חוסר כבוד , זה לא אומר שהיא רעה זה בדרך כלל אומר שעובר עליה משהו , אבל זה לא צריך לצאת עליך .

תגידי לה אני מבינה שחשוב לך החינוך שלהם ( באמת ולא בציניות) עם זאת תביני שאת מתנהגת בחוסר כבוד את קודם כל מזלזלת בעצמך ובי כאמא 

( גילוי נאות אמא אני לא , אבל עבדתי מלא עם ילדים ונוער עם בעיות התנהגות)
 

באמת אחרי שנת לילה אני מבינה שהיא רצתה לקבל קצת זמן של קשר ויחס.

אולי היא קיוותה ששמתי לאחים שלה סרט כדי שאוכל לדבר איתה רגוע, והתאכזבה שלא זו היתה הסיבה...

האמת שמהחוצפה עצמה אני כבר לא מתרגשת.

מבחינתי זה כמו שלקטן בורח לפעמים פיפי- מתחלקות לה אמירות פוגעניות, אני הולכת עד יעבור זעם.

היא יודעת מה מותר להגיד ומה לא, ובדרך כלל אני לא כזה מתרגשת מפליטות פה שלה (אבל, כמו שכתבתי למעלה, זה גם היה משהו קיצוני, וגם היא תפסה אותי בזמן שגם ככה הייתי על הקצה).

לפחות עברנו את השלב שהיא אומרת את זה בצרחות...

בטח בזמן הזה. היו לנו לא מעט פיצוצים קולניים עם המתבגרים (בעיקר אחת מהם) כולל בדיוק בשנייה שאחותי הגיעה לקחת משהו ושמעה צרחות הדדיות, זה לא ממקום שאומר שזה בסדר, רק לנרמל שזה קורה ולכולם, כולנו על הקצה

אני חושבת שטוב שאת דואגת לעצמך, וזה גם אולי לא סבבה שהיא קמה מאוחר, אבל הרבה נוער בגילה קם סופר מאוחר.

 צריך למצוא זמן רגוע לדבר איתה לשמוע מה יושב עליה ולמסות למצוא דרך להציב דרישה וגם לראות אותה.

בהצלחה יקרה!!!

יש כל כך הרבה דברים הישרדותיים, sos שחייבים לעשות בדחיפות- שאין זמן לילדים שהם לכאורה עצמאיים ומסתדרים לבד.

אולי זאת היתה קריאת השכמה לראות אותה יותר.

מצד שני, בכנות, איפה אני מכניסה גם את זה ללו''ז???

אוף.

קשה להיות הורים במלחמה.

אם תצליחי למצוא אפילו כמה דקות, רצוי בשעות הלילה שהקטנים כבר לא מסביב, לדבר איתה טיפה, ובעיקר להקשיב לה, זה מצוין. תנסי, רק אם יתאפשר.

זה באמת באמת קשוח

קודם כל נשמע מתסכל ומקומם

הקושי של הזמן הזה והעומס

זה שהגדולה מרוכזת בעצמה, וגם מבקרת, ולא מושיטה עזרה

תחושה שהאמא השניה מורידה אותך

ממש ממש קשוח.

בסוף הכל יושב על החוויה שלנו בתוך עצמנו,תחושה שאולי לא הצלחתי או לא הייתי אמא מספיק טובה היוםוהיא מכאיבה, ועוד יותר אם מישהו מגרד אותה, ופי כמה כשמסובבים את הסכין.

תחבקי את עצמך, תכאבי את התחושה,

ותזכרי שלמרות שזה מה שאת מרגישה כרגע,

הכל בע"ה יעבור ואת בוודאי אמא נהדרת ומשקיעה.

אחרי שתעבדי את מה שנגע בך וטלטל אותך, נשמע ששווה לתפוס שיחה עם הבת על הציפיה שלך ממנה, ובכללי על התחושה ואולי גם על האמירה הזאת (נשמע שגם לה יש תסכולים מסויימים, ושווה אולי לאפשר לה לשוחח על זה כשתהיי פנויה לשמוע)

עושים אולי גם שיקומיים, לא בטוחה

לרוב שיש שאלה רגשית עמוקה

עושים אבחון עם כלים רגשיים וגם מבחן אינטליגנציה 

ספציפי לאוטיזם עם כלים מותאמים.

שזה נערך ע''י התפתחותיים, קליניים של הילד וגם שיקומיים החינוכיים שעברו הכשרה 

אבל בפועל האבחון הזה לא אבחן אוטיזם (צריך אבחון אדוס בשביל זה).

כך שאם זה החשד אצלכם - עדיף ללכת ישירות לאבחון אדוס אצל פסיכולוג שמומחה בזה... (וצריך גם לאבחן אצל פסיכיאטר)

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)

ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+

כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

שלי

ואת זה אני לא אוהבת 

ולקח לי זמן להתחבר

אני שואלת האם בכלל להעיר את המתבגרים, זה בהכרח נכון?

ברור שהוא מעדיף לישון עד שעות הבוצר

מצד שני כן חשוב לי הגבולות, ולשמור על סדר יום ברור.

לקום בשעה נורמלית

מתלבטת בעניין 

ברור שצריך לשאוף לנפרדות ולהעביר אחריות לילד. אבל לפעמים זה לא מתאים.

אם הבחירה בין להעיר או להגיע למצב שילד קם מאוחר , מפסיד חלק מיום לימודים , אז ברור שעדיף להעיר.

ממה שאני רואה כאמא לכמה מתבגרים , יש היום המון נשירה מבית ספר. גם מלחמה תרמה לזה

בישיבה אני מתארת לעצמי שהוא כן קם בזמן

אני נוטה יותר להמשיך לעמוד על זה, פשוט הוא אומר לי שאת כל החברים שלו לא מכירים ומאפשרים להם לקום מתי שבא להם

אני באמת שומעת דעה כזאת פופולורית

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.