עבר עריכה על ידי קמה ש. בתאריך ב' בטבת תשפ"ב 11:37
בס''ד
ענו לך מנוסות ממני... וענו לך כל-כך יפה גם...
אני רק על המפשט הזה - ''לא משנה מה ניסיתי, כמה מניעות בדרך...''
אני כל-כך מזדהה איתו... איתך...
ממש הרגשתי ככה בימים האחרונים. שכמה שאני מנסה, ''זה'' משיג אותי.
אז אצלך זה עם העומס הגדול והבלתי נתפס הזה.
ואצלי זה היה במישור אחר, בעיקר מול הילדים שלי, שיהיו בריאים.
היה לי קשוח, קשוח, קשוח. וכמה שניסיתי לקום שוב, להתרומם שוב, להתחיל שוב -
ההרגשה הייתה שהקב''ה לא מסכים.
(ויפה לך על כל החיבור שלך לה' בתוך כל זה. אני לפני כמה ימים לא כל-כך הייתי שם... 😑)
ורק דבר אחד קצת החזיק אותי. ניסיון החיים.
ניסיון החיים שלחש לי ''קמה, את יודעת שזה הרבה פעמים ככה. זאת לא הפעם הראשונה הרי.
כבר קרה לך לא פעם ולא פעמיים שהקשיים הגיעו בצרורות, בכמה חזיתות ביחד.
ואת יודעת איך גם הרבה פעמים הרווחה מגיעה בהרבה מישורים ביחד.
יש תקופות כאלה ויש תקופות כאלה וזה מעניין איך הקב''ה מנהל את עולמו,
וזה לא ברור למה זה ככה בדיוק, אבל זאת עובדה,
שהרבה פעמים יש תופעה כזאת של המון טוב בבת אחת ולהבדיל המון קושי בבת אחת.
אז עכשיו מה שמעניין אותנו, זה בעיקר לעבור את הגל הזה, כי בע''ה הוא יעבור''.
''אולי הציפייה שלי לנוח או להירגע לא מותאמת למציאות''
טוב, גם עם זה אני מזדהה ממש בעצם... אפילו פתחתי על זה שרשור לפני כמה ימים.
וכתבתי אותו בצורה קלילה כזאת, אבל באמת שהיה לי לא קל.
ודבר אחרון, דבורית, את כזאת אדם מהמם.
כיבוד ההורים שלכם (וכבר סיפרת כמה דברים בשרשור אחר, אני זוכרת) הוא ראוי לשבח ממש.
אני בטוחה שאתם צוברים זכויות גדולות-גדולות-גדולות!
וגם מה שאתם מעניקים לילדים שלכם מבחינת דוגמא-אישית בהקשר הזה הוא יקר מפנינים ומפז.
ויש את כל העזרה שלך לכולם, והדאגה שלך לאותו הילד, והאחריות שחשת...
וזה כל-כך יפה מה שכתבת שאלו איזונים עדינים, כי מצד אחד זה ממלא אותך, ומצד שני זה גם תובע מחירים... אשרייך שלעשות טוב סביבך ככה מטעין אותך.
וצדקו כמובן כל מי שכתבו שהבעל והילדים קודמים, אבל לא תמיד ניתן לחזות מראש אם זה יבוא על חשבונם או שזה דווקא יטיב עמם (כי אמא מלאה בסיפוק היא אמא עם יותר אנרגיה)... ואני מכירה את זה שלפעמים, אחר מעשה, מגלים שזה בעצם לא היה כזה מאוזן, וזה באמת מבאס. כי רק רצינו לפעול טוב, לפעול נכון. אז איך יצא שבסוף פגענו בהכי קרובים ויקרים לנו? וזה ממש כמו שאת כותבת, זה לימוד גדול ממש. זה ללמוד את עצמינו כל הזמן עוד קצת. ולפעמים יש שכר לימוד מסוים שצריך לשלם. בדמות קצת מתח במשפחה. או בדמות רגשי אשמה על כך שפישלנו דווקא עם אלה שאנחנו אמורות להיות מחיובות להם ביותר. אבל אין מה לעשות, זה חלק מהדרך, אי הדיוקים האלה הם חלק מהמסע, מהלימוד... והעיקר שהכוונות טובות. ובמקרה שלך אין לי שום ספק שאין טובות.
שולחת לך חיבוק חם,
הלוואי שבזאת חנוכה תמצאי סוף סוף קצת מרווח נשימה ❤❤❤❤
ורפואה שלמה לחמותך ולבנות!!!
