קודם כל, אין לנו אותו מספר ילדים, ולפי איך שנשמע גם רמת המרץ והטמפרמנט לא ממש אותו דבר, אז את יכולה לקחת את הדברים שלי בערבון מוגבל - רק מה שמתאים לך…
מה שרציתי להגיד, זה שאני חושבת שבאמת הפתרון הוא שהילדים יהיו שותפים בסידור הבית. לא שכל האחריות עליהם, אבל בהחלט אם הם אלו ששיחקו ובילגנו, הם צריכים להיות שותפים בסידור אחריהם.
ברגע שהם רגילים שהם שותפים לסדר, אז גם אפשר במשך היום להציע להם לסדר משחק לפני שמוציאים עוד משהו, כדי שלא תהיה יותר מידי עבודה בסוף היום.
השאלה באמת היא איך ליצור את זה, כי כשלא רגילים זה באמת קשה לשנות…
אני יכולה קודם כל לספר איך זה אצלנו. ברור שאת לא יכולה להעתיק באותה צורה, אבל אולי זה יתן כיווני חשיבה.
מבחינתי כשאני מצפה מהילדים לסדר, זה גם כי לי ולבעלי חשוב שיהיה בית נקי ומסודר, וחשוב לנו ללכת לישון כשהבית במצב מסודר (בהתחלה היה חשוב בעיקר לבעלי, ולי היה חשוב בשבילו. בבית שבו גדלתי היינו מסדרים רק לפני שבת, לא הרגשנו שום בעיה ללכת לישון עם רצפה מבולגנת. אבל עכשיו גם לי זה חשוב…). אבל זה גם כי חשוב לי לחנך את הילדים לסדר, חשוב לי להקנות להם הרגלים בריאים בנושא - שהם ידעו איך מארגנים ומסדרים בלגן, ושהם יקחו אחריות על מה שהם מוציאים לשחק בו.
כמובן שלא מכל גיל אני מצפה לאותה רמת שותפות. מהקטן (בן 3) אני לא מצפה באמת לדעת לסדר, אני כן מזמינה אותו לעזור לי לאסוף משחק ספציפי, כשהוא במצב רוח מתאים (לפעמים אני אבחר לא לבקש ממנו בכלל כי אני רואה שזה יגרור מלחמות מיותרות).
הגדולים יותר (5.5 ו-8) כבר בהחלט יודעים לסדר. ברור שהם צריכים דרבון, אבל הם כבר יודעים מה זה אומר לסדר. לפעמים אני עוזרת להם ומסדרים ביחד. לפעמים אני יושבת על הספה, עוצמת עיניים וסופרת עד 50, והם מסדרים כמה שהם מספיקים, ואז אני פוקחת עיניים ומתלהבת ממה שסידרו, עוצמת שוב לכמה שצריך עד שהם מסיימים. כשיש יותר משחקים שהם הוציאו אני נותנת בהתחלה משימות מוגדרות (אתה אוסף את המגנטים, את אוספת את הקוביות וכו') עד שכבר יש יותר סדר.
בגלל שהגדולים יודעים שהם יצטרכו לסדר אחריהם, הם שוקלים איזה משחק לשחק בהתאם לאם יהיה להם כוח לסדר הרבה. לפעמים הם בודקים איתי אם אני אוכל לעזור להם לסדר ולפי זה מחליטים אם אפשר לשחק במשחק יותר מבלגן. ובימים ארוכים שעוברים בין משחקים כמה פעמים, אני לרוב כן מציעה להם לאסוף לפני המשחק הבא (ועוזרת להם) כדי שלא יצטבר יותר מידי בלגן לסדר בערב.
עוד נקודה - בגלל שמה שחשוב לי באמת זה שהבית יהיה מסודר, יש פעמים שאני כן מוותרת על השותפות שלהם כי אני רואה שמורכב מידי לגייס אותם לסדר, אבל אני כן אסדר בעצמי אחר כך (או בעלי..), כי אני רוצה בית מסודר.
קראתי פעם (ואני גם מרגישה שזה נכון אצלנו), שבשביל לחנך באמת לסדר, חשוב שהילדים יראו שהמצב של הבית מסודר, גם אם הפעם הם לא היו שותפים.
אם כשלא מתאים לי לדרוש מהם לסדר הייתי משאירה אחריהם את הבלגן ומשאירה להם לסדר למחרת, אולי הם היו מבינים שאני לא מוכנה לעבוד במקומם, אבל הם גם היו מבינים שבעצם אין עניין דווקא שהבית יהיה מסודר, וכך מה שאני דורשת מהם לסדר זה רק בשביל שאני לא אעשה את העבודה 'שלהם'.
(לפעמים לא מסדרים ממש הכל - כשהם בונים משהו מיוחד ורוצים להשאיר למחר אנחנו כן מרשים, אבל אוספים את כל השאר מסביב).
(רוצה רק להדגיש ביחס למה שכתבתי, שמבחינתי גם בית שמחליטים באופן מודע שאפשר ללכת לישון בלי לסדר, זה ממש מעולה וזו החלטה לגמרי לגיטימית. כמו שכתבתי - אני גדלתי בבית כזה וגדלתי מצויין ב"ה… אצלנו ההחלטה שחייבים לסדר לפני השינה היא כי לבעלי זה מאוד חשוב. ומה שכתבתי זה מתוך המקום שלנו בנושא).
לגבי איך לגייס את הילדים לתפקיד החדש-
אני לא כותבת פה מניסיון, כי אצלנו זה היה די מההתחלה.
אני כותבת מה אני חושבת שהייתי מנסה, תקחי מה שיתאים.
קודם כל - הייתי יוזמת שיחה מסודרת עם הילדים. בתוך השיחה היינו מדברים קצת על הנושא של סדר, למה זה חשוב לנו, מה זה נותן לנו כשיש סדר, למה חשוב להיות אדם שיודע לסדר, שיודע לקחת אחריות על הדברים שהוא משתמש בהם וכו'.
אולי הייתי מדברת קצת על ההרגשה שלהם כשהם קמים לבית אחרי שאיפסת אותו, איך זה שונה מאשר לקום לבית מבולגן, ואיך הבלגן מצטבר וגדל אם לא עושים את האיפוס הזה כל יום.
ואז הייתי מדברת על מה שהולך לקרות מעכשיו. לדבר על הציפייה שלך שהם יהיו שותפים.
אפשר לחשוב ביחד איתם מה יעזור להם. אולי להתחיל בקטן בהתחלה - למשל 10 דקות עם סטופר שבהם כל אחד מבצע משימה מוגדרת וכשמסיים מגיע אלייך לקבל משימה חדשה. אפשר לתת לכל אחד מספר ואז הוא צריך לאסוף פריטים לפי המספר שיצא לו (אני לפעמים אמרתי לילדים לאסוף פריטים לפי הגיל שלהם, והם מעצמם הוסיפו עוד אחד לשנה הבאה…). יכול להיות שאפשר לעשות בהתחלה מבצע עם פרסים כדי לתמרץ אותם בהתחלה (אבל שהם ידעו שהם ימשיכו גם אחרי המבצע, המטרה היא לא הפרס של המבצע, אלא להכניס הרגל חדש, והמצבע הוא כלי כדי להפוך את זה לכיף יותר).
בהדרגה עם הזמן אפשר להעלות את השותפות שלהם והאחריות שלהם, עד שיהיה מצב שבו תוכלי להגיד להם לסדר ואת בינתיים תכיני ארוחת ערב... (אצלנו זה קורה לפעמים, ממש לא תמיד והרבה תלוי במצב רוח וברמת הבלגן, אבל ב"ה שזה בכלל יכול לקרות...)
ועכשיו אני חושבת שאת בטח יכולה גם לכתוב להם איזה סיפור יפה שיעזור להם גם להפנים את המסר...
יצא ממש ארוך, יותר ממה שחשבתי.. מקווה שיעזור לך.
זה המון!
)
