את יודעת, אני לא יודע איפה בדיוק נמצאים היום, עשרת השבטים. אבל חז"ל אמרו דבר שמתקבל על הדעת: איפה שהם לא הלכו - הם נמצאים שם, צדיקים, וגיבורים. ורוצים גאולה. והם בודדים - מסיבה אחת בדיוק: הם לא יכולים לשכוח, את השבת, את ההבדל בינם לבין אחרים, שמופיע בצורת נהר שוצף וגועש - קוראים לו "סמבט-יון" זה לא סתם השם הזה. וזה בדיוק ההבדל, בין מי שאולי ישכח, למי שלא. או ליתר דיוק - כך אמרו חז"ל - מי שחושב שישכח. זה שאלה היסטורית מעניינת - ועוד מעניין מכל מיני בחינות (הרי תמיד יכול להיות שהם נמצאים באיזה מקום, ופשוט אנשים שלא רוצים שתדעי עליהם, יכולים להסתיר ממך את קיומם,)

"סמבט-יון", שזה בעצם מלשון "שבת", זה די

אבל פתוחה

 

 

 

הבעיה שמדמיינים דוס בצורה מאוד מסוימת

ובגל זה נוצרת אשליה 

שאם הוא פתוח ונחמד מדיי אז אין סיכוי שהוא דוס

 

 

לדעתי הרב שרקי הוא דוגמא חיה לזה 

אבל הרב שרקי הוא באמת משהו מיוחד ונדיר

למה דוסים מנסים להיות פתוחים? מי המציא את זה?
זה באמת שטויות

לא שכל הדתיים סנובים
זה לא בקטע להגיד דבר רע עליהם... מקווה שאף אחד לא לוקח את זה כמו שזה

(אם כי אני מבין על איזה סנוביות את מדברת)

 

 

תקשיבי,

באמת - טיפ אמיתי שמלווה גם אותי:

תעזבי את כל החשבונות האלה. מהר. הם רעים. זה לראות את הרע שם ולהתרחק ואת הרע שם ולהתרחק ואת הרע שם ולהתרחק ואת רואה רק רע כל היום.

במקום זה, תראי את הטוב בכל אחד ותקחי ממנו, ופה טוב ופה טוב ופה.

ותמיד תמיד תמיד תשאלי את עצמך "מה הקב"ה רוצה ממני עכשיו?" "מה יעשה לקב"ה יותר נחת רוח?" או "מה הרב ** היה עושה במקרה כזה" וכן הלאה.

אבל בסוף זה לא עניינים שאני יכולה להכריח את עצמי בשכל ככ מהר
יש חוויות לא טובות שאני צריכה לצאת מהן והלב משתכנע לאט

מה שאת אומרת זה מקרה פרטי, שאני לא ממש יודע מה הלך שם

 

וכן, יש קטע לדוסים שהם נורא שכלתנים ולא יודעים להכיל רגש. ולא יודעים תמיד לדבר עליו. ולא יודעים להלהיט אותו.

וזה בסדר שבשבילך זה דבר הרבה יותר חשוב.

אנחנו אנשים שונים.. לא מצפים מאיתנו שנהיה כולנו אותו דבר..

 

העיקר שיש לך מי לדבר איתו.

תנצלי את זה כמה שיותר

זה ממש מה שהתכוונתי

כן הכל בסדר אני אעבור את התהליכים שלי לאט העיקר שיש כיוון אי שם

'חלומות באספמיא'?

תפרטי תפרטי, בבקשה

מלא דברים
הדבר העיקרי זה שמלא פעמים דוסים זה אומר להיות רציניים מדי ולייחס משמעות לכל דבר שעושים או אומרים וזה כבד עליי
גם זה מחייב ממש... וזה כאילו עושה מלאא יסורי מצפון
וגם זה להיפרד מהרבה הרגלים שהם חלק ממני
וגם זה שמצפים ממך
והשיוך לחברה שאני לא כזה חלק ממנה בהרגשה..
ולסיכום- להיות דתי באמת, זה משהו שמאוד מבדיל אותך. ככה מרגיש לי.. אתה בראש אחר, בתרבות אחרת...

יש חלקים ממה שכתבת שהן אמת שלא תלוי ברגשות. ואחרים שכן. אל תוותרי על שני הצדדים; (דהיינו, האמת נשארת בלתי תלויה באיך שאת מרגישה כלפיו, אבל ההתמודדות ביחס אליה היא בהדרגה).

חברה זה קשה מאוד למצוא כשמפתחים דרך-

 

ביחס לסיכום. הרצון של ה' שאדם פועל ועושה משפיע על הלב שלו, ז.א. אחרי המעשים נמשכים הלבבות.

אם תכבדי במעשים הורים, ותרצי לשאוף לכיבוד שפועל בלבך ולא במעשה, זה ימשך אחר המעשה. אם תקיימי ואהבת לרעך כמוך, הרגש יתפתח אט אט.

יוצא, שעקרונית יווצר רגשות ומחשבות לאנשים דתיים יהודים ששונה מכל השאר. תתבונני בזה ממספר זווית, ותראי, לדעתי, עד כמה ההפרדה צריכה להיות עמוקה. 

 

מעניין
דורש מחשבה...

וזה שמצפים זה יותר עניין של מי שמצפה ופחות עניין שלך(אם כי אני מסכימה שזה מאוד קשה להיות שונה) וחוץ מהכל- ובהצלחה

(להיות דוס פירושו להיות בכלא?)

אם אפשר לענות על השאלה הזאת,
אני לא חושבת שלהיות דוס זה אומר להיות בכלא.
חושבת שלאדם יש בחירה להעמיד את עצמו במצב של כלא או במצב של חופש ללא קשר לדוסיות או חוסר דוסיות

אולי הדוסיות היא תירוץ

לעיתים רחוקות יחסית יש איזה תקופות שאני מרגישה כלואה ומוגבלת,

 

אבל לרוב זה יותר כמו להיות בתוכנית של אורח חיים בריא....

יש שיגידו שלחיות בריא זה כלא כי אי אפשר לחגוג כל יום על גביניות ואייסקפה,

אבל תכלס זה בשביל לחיות יותר, ולהיות עם יותר מרץ ויותר יפים

 

 

(כמו התוכנית ההיא שכבר 8 חודשים אני מנסה להכנס אליה😶)

אז כמו בדיאטה, לפעמים אתה לא זוכר את המטרה שלך ולמה זה טוב מה שאתה עושה

ברוך ה' נראה לי תהיה התשובה הכי מדוייקת לשאלה הזאת...

נראה לי שאני מתחילה לעלות על הדרך הנכונה...
יש עוד קושי עם זה קצת אבל אני חושבת שזה משתחרר לאט. איך שאני רואה את הדברים, אני מתחילה להפריד את הקשיים האישיים שיש לי עם הסטטוס ולהתקרב לה' בלי קשר למה שמסביב. אני ממש מקווה שזאת לא התחזקות זמנית שחולפת... ה' יעזור גם בהמשך אין לי מה להגיד אני לא סומכת על עצמי אחרי הכל🤷🏻‍♀️😁

את יכולה לפרט טיפה יותר?

אממ כאילו התחלתי לקחת דברים בפרופורציה יותר, לסלוח על דברים שפגעו בי פעם וקישרתי לדתיים או לאמונה... אז לדלג מעל זה, ולהתרכז בחזרה באמונה שמתיישבת לי על הלב, אפילו בלי קשר לשאלות שלי באמונה. להאמין כי אני יודעת שזה מרגיש שלם, להתקרב אחרי "טעמו וראו כי טוב ה'" ואחרי תפילות שיתן לי ענווה בלב ללמוד ולעבוד את ה' יתברך.
אני ממש אוהבת את ה' איכשהו גם אם אין לי מושג מי הוא בכלל זה יושב לי בראש שאני אוהבת אותו ממש אז לא משנה שקשה לי עם המצוות וקשה לי לחיות בכלל יהיה לי את הנקודה של המסירות נפש גם כשאני ארצה להעיף את עול המצוות וכזה, יהיה גבול שאני לא אחצה לא משנה מה המצב.... ואז זה תמיד מזכיר לך מי אתה ולאן אתה שייך אפילו שכל מה שעשית יש לך פתאום פנים לבוא חזרה לבורא עולם

טוב רצית שאני אפרט אז הנה הרחבתי ממש אפילו אני מופתעת

שאבתי לי כמה תכנים, תודה לך~

בהצלחה במדרשה