אני "חלונות" לשעבר...
בחיי שלא מבינה איך אתן מחזיקות מעמד עם להיות פעילות בפורומים + ניהול בית

אבל יאלה, פתאום התחשק לי לענות גם. מקווה שאחזיק מעמד עוד קצת בפורומים...
הכוחות הפיזיים ממש לא כמו פעם. מאוד מרגישה את זה בקטע שאני צריכה שיהיה לי נוח, אם פעם ישנתי באוהל על האדמה/החוף - היום אין מצב. לא נוח לי/כואב לי הגב וכו'...
לגבי הנראות החיצונית:
האמת שזה ענין שמעסיק אותי מאוד. ב"ה כל חיי אני נראת ממש טוב בלי להשקיע הרבה. זה אומר שבתחום הזה כמעט ולא עושה עבודה של קבלה ואהבה עצמית (אם כי במחשבה שניה זה לא מדויק.. יש לי חברות שנראות מיליון דולר ולא עפות על עצמן בכלל...)
בקיצור. אני רגילה לאהוב את עצמי, והחלום שלי זה לאהוב את עצמי גם בגיל שבעים! חלום!
ואני כ"כ רואה בחוש שמה שאת מרגישה ומשדרת - זה מה שאת מעבירה החוצה וזה מה שיחשבו עליך! רואה חברות מבוגרות בעבודה ששונאות איך שהן נראות ומתמרמרות על כך - וזה אשכרה משפיע על הנראות שלהן או לפחות על איך שהסביבה רואה אותן. ויש נשים, מבוגרות לא פחות. שעפות על עצמן בעוצמה גבוהה - והן כ"כ יפות! באמת יפות! אני מסתכלת עליהן והן נראות לי יפות בדיוק כמו צעירה דוגמנית בת עשרים - ואפילו יותר מכך! כי מלווה לזה נופך אישיותי עוצמתי כ"כ!
בקיצור, ממש מקווה להיות כזו... לאהוב את עצמי בכל גיל - הנראות וההרגשה כבר יסתדרו מאליהם...
הכי מתגעגעת אולי לתמימות הזו של גיל עשרים.
ההתבגרות מביאה איתה כזו גדילה רגשית שמרגש אותי עד דמעות לחשוב על זה! אחת ההנאות הגדולות זה להבין תובנות חדשות. לגלות עומקים חדשים בנפש, לפתח מודעות... - זה מדהים! ו(אצלי לפחות) - זה לא היה קיים בגיל עשרים!
מהבחינה הזו אני אפילו "מחכה" בהתרגשות להתבגר יותר - כי אם כ"כ כיף לי מחשבתית ורגשית עכשיו - כמה כיף יהיה לי בגיל שישים?!
אם הייתי יכולה להגיד לעצמי משהו בגיל עשרים: נראה לי הייתי פשוט מחבקת את עצמי חזק ולוחשת לעצמי באוזן - את לא מבינה כמה טוב מחכה לך! (זה לא היה ברור לי בכלל אז...)
החיים האלה, מה אני אגיד, מסע מרתק! אני אוהבת לחיות ומקווה שהתשוקה הזו תישמר לי כל החיים.
וואו! איזה כיף היה לי לחזור לפרוס את הגיגיי
