בס''ד

איזה יופי של דרך עשית ב''ה!

1.מרגישה צעירה עדיין בגוף אולי ההריון קצת מכביד כרגע עדיין בהכחשה ומגישה בת 15..... (אז זה תשובה גם ל2...)

3. מתגעגעת לחוויה של הורות חסרת ניסיון ניסוי ותהיה התלהבות מכל דבר שהיום אולי מתקבלבבנאליות. מתגעגעת לזמן זהיינו רק אני ובעלי וילדים קטנים שיכולנו לעשות בסלון או בטבח מה שאנחנו רוצים ולא צריכים לרוץ לחדר בשביל כל נשיקה קטנה

4. וואו אני רחוקה מזה עדיין.

מבחינתי הגוף מתחיל לדבר רק בגיל 70.... אימא שלי הייתה קופצת בערך עד לפני 3-4 שנים...

5. נפשית אני יותר רואה התבגרות ושינוי בעיקר שפחות נבהלת מכל מיני דברים....

6. הרבה זמן לא חשבתי על הגיל שלי רק רואה איך הילדים גדלים... מאמינה ששינויים מתרחשים לא בטוח ששייכים רק לגיל.

עם זאת נראה לי שבגיל 30 מגיעה איזה רגיעה מקטע של איך העולם רואה אותי ויותר עסוקה בפיתוח האישיות.. מגיל 40 אני עדיין מספיק רחוקה מלתת תובנות....

7. הייתי מבטיחה לעצמי שאהיה בסדר, ואהיה נשוא הוגם יהיו לי ילדים בעזרת ד' זה ממש בגיל 20 כי התחתתי ב21... בשנות ה20 אמרתי לעצמי שכדאי לי ללמוד מקצוע כי לא ארצה להישאר במקצוע הקודם שלי יותר מידי זמן וזה מה שעשיתי... זה היה נכון

8. אני עובדת עם אנשים מבוגרים, כמעט שנה שאני שם. ולמדתי שאף פעם לא מאוחר לעשות שינוי. ותמיד יש הזדמנות שנייה בכול מיני תחומים,

בס''ד

איזה כיף לך שזה לא מעסיק אותך ושאת מרגישה בת 15!!! ונשמע שיש לכן גנים טובים במשפחה , ב''ה! 

שמחתי ממש לקרוא שאת שמחה עם הבחירות שעשית, זה כל-כך חשוב...

והתובנה בסוף מקסימה. רוצה לפרט? (מה הכוונה מבוגרים? זקנים? ואיפה את רואה שאפשר לעשות שינויים גם בגילאים האלה? זה מעניין...)

ולומדת שכל אחד מהם יכול לעשות שינויים.

לא כולם במקום של לעשות שינויים בטח שלא גדולים.

אבל יש לנו משהו למשל פתאום אחרי שיצא לפנסיה החל לגדל בעלי חיים מעניינים (תוכים, וחתולים שחפשו בית)

עוד משהי שהתחילה קורס כתיבה יוצרת וכתבה ספר ביוגרפיה מרתק, לא פרסמה אותו אבל לבני משפחתה... 

ועוד.

אז זה לא גיל להתחיל ליודי רפואה אבל בהחלט בכול גיל אפשר לעשות דברים מדהימים.

ואגב למחרת שעניתי על הסקר ישבתי עם המנהלת שלי לאיזה התייעצות אז היא אמרה לי קודם כל אני רוצה לומר לך שאתמול ראיתי אותך רצה לאוטובוס לא הבנתי מה זה האישה בהריון שרצה ופתאופ ראיתי שזה את. אז אנא תשמרי על עצמך חחח....

1. איפה את מרגישה שהגוף כבר לא בדיוק מה שהוא היה?

בעיקר סביב "תופעות הלוואי" של הקיסרי. היפרדות בטנית לא מטופלת. לא מגיעה לזה. היכולות הפיזיות שלי הדרדרו באופן מזעזע, רוב הזמן אני מעבירה את זה הלאה, אבל לעיתים רחוקות זה ממש מורגש וגורם לי צער גדול מאוד מאוד. 

2. איך את מקבלת את השינויים האלה? (בקבלה / בהכחשה / מנסה לעכב אותם / חשה צער / קצת הכל ביחד / אחר (נא לפרט ))

כל השינויים ה"רגילים"- קמטים, שיער לבן וכו'- זורמת איתם. החלום שלי זה להיות כולי עם שיער לבן (לא נשאר עוד הרבה עבודה בתחום הזה), עדיף בגיל מבוגר כמובן. זה כל כך יפה בעיני (מי מזדעזעת מהמחשבה?). ברור שהייתי מעדיפה להיות בלי קמטים, אבל זה לא הולך לקרות ותכל'ס המשמעות שלהם היא חיים, גם חיים שנתתי וגם החיים הפיזיים שלי שברוך ה' נמשכים להם עדיין, אז משתדלת לא להתמרמר יותר מידי 

3. למה את מתגעגעת הכי הרבה?

מתגעגעת מאוד לחברות שלי. בתקופה האחרונה מצליחה קצת יותר לשמור על קשר, אבל בעיקר טלפוני ובהודעות. מתגעגעת ללשבת יחד על קפה ולשפוך את ההההככככככלללללל. קצת מתגעגעת לבילויים- הופעות, ריקודי עם, אבל יודעת שבעז"ה הבנות תגדלנה ואוכל לחזור לזה. זה מחיר קטן לשלם עבור הנוכחות שלהן בחיים שלי.

4. האם הגיל מעלה בך חששות שקשורים לפן הגופני? מהם?

עוד חזון למועד (אני מקווה...), אבל חוששת להיות תלויה באחרים, ובעיקר חוששת מהמשא שיפול על הבנות שלי כשזה יקרה. חוששת מאלצהיימר וכל מה שנכנס תחת המטריה "תשושי נפש". גם בגלל חוסר האונים הגדול, וגם בגלל החוויה של הבנות.

5. האם את מרגישה שהגיל משפיע גם על הנפש ועל תכונות האופי (לשלילה או לחיוב)? באיזה אופן?

משפיע לחיוב- הרבה פחות אכפת לי מדברים, לא מתרגשת מכל שטות, יודעת שהזמן בד"כ מסדר כמעט הכל.

6. איפה את מרגישה שהגיל דווקא מטיב איתך? מה הוא תורם לך? מה את הכי אוהבת בו?

ע"ע תשובה לשאלה 5.

7. אם היית יכולה להגיד משהו לעצמך בשנות ה-20, מה היית אומרת?

תקפיאי ביציות. תבדקי את הרזרבה השחלתית שלך, ותקפיאי ביציות. כמה צער שיגרם לך עכשיו, זה כלום לעומת הצער שיגרם לך בהמשך אם לא תעשי את זה.

ואל תתעלמי מהנושא הפיננסי. שום טוב לא יצא מזה.

8. תובנה או סתם מחשבה שיש לך על הדבר הגדול הזה שנקרא ״החיים״ 🙂

לא עולה לי משהו מסויים.

איך יש לך פנאי ומילים טובות לכל אחת ואחת. תבורכי!  

ותודה על העידוד לגבי מצב הגוף, הייתי צריכה את זה 

בס''ד

איזה כיף שהגבת!

אני מקווה שהגוף יתאושש בסופו של דבר מהסימפיזיוליזיס! 🙏🏼🙏🏼

ומזדהה עם התחושות לגבי ההורים שלא נהיים יותר צעירים. שה' ישמור עליהם בבריאות איתנה עד 120!

בס''ד

וואו, לילדה שבתוכך... אני חושבת שאני יכולה להזדהות, באופן מסוים.

אמרתי לבעלי לפני כמה ימים שאני מרגישה שאני הופכת להיות אמא ''הורית'' כזאת, שלא חשבתי אי פעם שאהיה כזאת... זה קצת מטלטל אותי ואני במחשבות עם עצמי מה אפשר לעשות עם זה כי אני לא לחלוטין אוהבת את זה. אני לא יודעת אם לדבר כזה התכוונת, אבל ככה מה שכתבת פגש אותי... מאחלת לך ולי ולכל מי שהזדהה שנצליח לגעת בחזרה לנקודה התמימה הזאת...💛

ואיזה יופי של אמירה, שהכל מגיע בזמן שלו... 

בס''ד

אולי היית ופספסתי... בכל מקרה כיף שכתבת! 💛

תובנה חזקה ונכונה כל-כך!

מזדהה לגבי הגוף, וזה תמיד שאלה כזאת בשבילי, האם יש למה לטרוח בכלל כדי לנסות ''לחזור לעצמינו'' או שעדיף לעבור להשלמה וזהו? אני איפשהו בין לבין כרגע. 

בטוחה שתפיקי פה מלא

והשהות שלך תוסיף לנו.

איזה כיף שיש ב"ה ילדים בריאים בבית.

מקל על הקושי אני מניחה.

אבל לאבד 2 הריונות מתקדמים זה לא פשוט.

זוכרת אותך כל הזמן היינו אמורות ללדת ביחד. 

מקווה שתצליחי לקחת מהתקופה הזו משמעויות להמשך החיים.

בס''ד

פשוט לא הייתי כאן לתקופה. ההודעה שלך ממש נגעה בי. שה' ישלח לך את כל הטוב בעולם, ובאופן הכי מתוק וגלוי שיש, אמן, אמן ואמן!

ושוב ממש שמחה על הצטרפותך! וכמו שנכתב במכתב הפתיחה, הפורום נועד גם לנשים שמסיבה כלשהי פחות מתאים להן להיות בפורום השני כרגע והן עדיין חפצות בקהילה של אימהות לילדים בגילאים של הילדים שלהן. אז טוב מאד שבאת ❤

בס''ד

1. אני מרגישה שהגוף חלש יותר כזה, ורידים, עור הפנים וכמה קילו שהשנים הוסיפו לי... 
2. בגדול עדיין מנסה להאבק נגדם, לפעמים עם יותר נחישות, לפעמים עם פחות... מתלבטת אם זה שווה את המאמץ או לא. כרגע נוטה לכיוון שכן, אבל בלי להשתגע...
3. לתחושה הזאת שאני חזקה ממש, סוג של ''כל יכולה'' (כמו שהרגשתי בתור צעירה), שאני יכולה לא לישון לילה שלם, שאני יכולה לצום בכיף, יכולה להרים בלי סוף, יכולה לעשות דברים ספורטיביים ממש...
4. אני מפחדת מלהגיע לאיזושהי כבדות כזאת של הגוף שכבר לא אוכל להחזיר לאחור. שכבר ממש לא אוכל לרוץ יותר וכאלה.
5. הגיל הקנה לי רוגע וביטחון, בהשוואה למה שהיה פעם. מאידך אני מרגישה שמשהו בי נהיה קצת עייף-זקן פתאום, ואני לא אוהבת את זה.
6. אני הכי אוהבת את מה שהשנים האלה הקנו לי - הקמת משפחה ב''ה. וגם את הפרספקטיבה שיש לי היום. הרגשה שהחיים יותר מורכבים, יותר עדינים, יותר עשירים ויותר טובים ממה שחוויתי פעם.
7. וואי וואי... שאני אהיה בסדר, שאני אמצא את מקומי בעולם הזה (זה בתנועה, כן? ובמובן מסוים זה חיפוש של חיים. אבל ברמת החוויה זה משהו הרבה יותר שליו ממה שהיה אז), שאני אתחתן ואזכה לילדים משלי, שאני אצא מהדיכאון ושעוד יהיה לי טוב מאד. ששווה להמשיך. 
8. זה מדהים אותי איך לכל שלב יש יתרונות וחסרונות. אני ממש מרגישה איך ה'דעיכה' הפיזית (אולי המילה קצת דרמטית מדי, אבל הבנתן) עומדת כנגד הרווח העצום במישורים אחרים, כמו משפחה, בגרות וחכמה שהגיל והניסיון מקנים לאט לאט...

מי שעוד לא הגיבה, אשמח לקרוא אתכן!!! 😍

לא מתייגת אבל בהחלט חושבת על כל מיני נקיות שאשמח לקרוא את תשובותיהן!

בס''ד

לגבי האירוח במקום לא נקי - ממש יכולה לדמיין סיטואציה כזאת על עצמי...

חיבוק על התחושות המוכרות! אני מקווה שאת מפיקה גם טוב מהזמן שעובר. אם תרצי לשתף גם לגבי זה, בשמחה רבה!!

כמה חשבתי עליך! 

מה שלומך? 

(ומה שלום חברה שלך?)

בס''ד

זה מדהים לקרוא כמה עברת ואת ההבדל שאת מתארת בין שנות ה-20 להיום. זה מרגש ומדהים. כמה החיים מופלאים וכמה המסע הזה שווה... ואת - כל כולך פלא ❤

אני מבינה שזה חלק מגיל ההתבגרות, אבל זה לא הופך לנחמד יותר.

🫂

זה ההסבר שלך

אמרתי לה- 'כי אני עייפה וצריכה לנוח'

אני לא נותנת הסברים שמצדיקים את ההחלטות שלי

גם כי אין צורך וגם כי זה פותח אפשרות דיון לא רצויה

הייתי עונה בסתמיות 'רואים' 'ככה'

או מתעלמת מהשאלה

תלוי בטון שהיא נשאלה

בדיוקכך.

הבעיה שאנחנו המון פעמים מתנצלות, ממה שאני קוראת אותך את לא חיה את חייך כך ואת צודקת לגמרי, אבל רובינו כן

רוב האנשים מצטדקים וגם מתנצלים כששואלים אותם (ובמיוחד נשים)

כדי להגיב אחרת

צריך להיות מודעים להשלכות התגובה ולהתאמן להגיב אחרת

(זו יכולת נרכשת)

בשיח הורה ילד

זה הכי משמעותי

כי ההשפעה של ההורה על השיח היא כמעט מוחלטת

(בניגוד לשיח בין מבוגרים

ששם ל2 אנשים יש השפעה על השיחה

ותגובה אחרת עוזרת

אבל השיח תלוי גם בצד השני)

משפט כזה היה מוציא אותי מדעתי, כל הכבוד שהלכת לחדר ולא צעקת עליה, אני לא הייתי מצליחה.
 

מאוד קשה לי שהמתבגרות שלי לא עוזרות בבית בכלל. ברמות שמזעזעות אותי. אצלנו שיחות הבהרה עוזרות, לצערי לזמן קצר מדי...

מציעה לשבת איתה לשיחה ולשקף את המצב מהצד שלך, למשל מה את עשית מהבוקר ומה היא. וכמה היא מקבלת מהבית ולא נותנת. (ארוחות, שימוש בכלים שמישהו צריך אח''כ לשטוף, קניות, הסעות, כביסות וכו') האמת שבעיני זה משפט כל כך חצוף, שהייתי מבהירה בהזדמנות קרובה באופן חד משמעי שלא מדברים ככה לאמא. ושלראות סרט זה הרבה פחות חמור מגאווה וחוצפה... אבל איך שאת מכירה אותה ואת הדינמיקה בבית, תעשו מה שנכון לכם

את אמא מדהימה, שהצלחת לא להגיב לה! אני בטוח הייתי מתפרצת מיד...

האמת, שאולי במצב כזה לא נכון להתאפק, וכן צריך להעמיד אותה במקום מיד - לא מתוך התנצחות, אלא פשוט כהעמדת גבולות, שלא מדברים ככה לאמא בשום אופן.

מניחה שזו לא פעם ראשונה שהיא אומרת פנינים כאלה... חיבוק לך❤️ אולי אחרי המלחמה כדאי לשקול הדרכת הורים, כדי לדעת איך להתמודד מולה...

אני כן חושבת שצריך לדבר ולשתף, אם קשה בשיחה אפשר במכתב, בסוף אנחנו אחראים על החינוך ואם לא תספרי לה שנפגעת ושזה ממש לא היה במקום איך היא תלמד?

כשהיה לי מקרה דומה והייתי עצבנית ביקשתי מה AI לנסח מכתב ודייקתי אותו עד שהיה נראה לי קולע.

לא בהכרח שזה יעזור ויהפוך אותה 180 מעלות אבל אותי זה הרגיע שעשיתי את ההשתדלות שלי, כי למרות שאני טיפוס  שנמנע מויכוחים יש מצבים שזה הכרחי..

תקראי לה לחדר לשיחה ותלמדי אותה

שכדי ליצור אמא רגועה עם כוחות

אמהות צריכות לאכול אוכל איכותי גם אם זה במחיר סרט.

ושאם יש לה ביקורת שתתכבד ותשמור על האחים או שתעזור קצת כדי שלא תקרסי כשהפרינססה מסתובבת עם חברות.

סתם. לא יודנת כמה חכם להגיד את זה אבל אני מבינה אותך כל כך ושולחת חיבוק.

הייתי בהדרכת הורים ספציפית עליה, כי היא באמת ילדה שמאתגרת אותי באופן מיוחד (בעלי טוען שזה בגלל 'היא ממש דומה לי. אני לא רואה את זה, אבל כן מעריכה את הדעה שלו, אז כנראה שיש בזה משהו).

אולי אני צריכה לחזור, כי זה כן הועיל לתקופה מסוימת, ועכשיו אני מרגישה ששוב אנחנו מתרחקות.

וכמובן שהחופש הזה שלה, מול כמות העבודה שלי, לא מוסיף רוגע. זה מתסכל ברמות.

אבא שלה באמת מצליח לגרום לה לעשות דברים.

אבל כשהוא לא כאן, אני לא.

היה לה בעקרון תפקיד מוגדר, היא פשוט לא היתה עושה אותו. כשהיינו מתעקשים, היתה עושה עקום בצורה שיותר פוגעת ממועילה.

הקטע שבעלי מצליח להוציא ממנה קצת עזרה (עם תלונות, אבל לפחות משהו), לכן ברור לי שהנקודה היא הדינמיקה ביני לבינה.

אנחנו כהורים אשמים בזה.

אנחנו כל הזמן משדרים להם כמה דברים בעייתיים

1) הורה צריך להכיל כל הזמן

2) הורה הביא ילדים לעולם כך שכל התחזוקה היא בעייה שלו והוא צריך להתמודד עם זה

3) מותר להשתגע בגיל ההתבגרות

4) הורה צריך להיות תמיד חינוכי, נחמד וכספומט

5) אין ילד רע, יש ילד שרע לו

6) הורה צריך להיראות טוב ,לשדר שמחה ולהיות מוכן לכל תרחיש

7) העיקר שילד ישתף אותנו

8) מערכת החינוך לא טובה

9) מורה צריך למצוא גישה לכל ילד ולתת יחס אישי

10) צריך לאהוב את הילד בלי תנאי

יוצא שילדים מקבלים מסר שהם לא אשמים בכלום אף פעם , לא אחראים על שום דבר והורה צריך לשמוח כשבכלל משתפים אותו. וגם אם הם עושים בעיות , הורה עדיין חייב להם כי הוליד אותם.

ומה טוב בכלל בחינוך ביתי או חיתול רב-פעמי? 

אבל פחות אהבתי את הקביעה של "אנחנו ההורים אשמים בזה"...

אשמה עצמית לא תוביל לשום מקום בשום מצב.

יש דברים שאפשר לשנות בהתנהלות ובדינמיקה כדי לנסות לשנות, אבל יש גם אופי מולד של ילד, שההורה לא אשם בו... (וגם הילד לא, כמובן, וצריך לעזור לו ולכוון אותו לטוב - ככל האפשר)

נכון זה לא אשמת ההורים זה אשמת התרבות

ההורים שלי לא שידרו לי את רוב הדברים שהיא כתבה, בכל זאת איכשהו קיבלתי את זה מהסביבה

והתפיסות האלו יצרו לי ביקורות שונות על ההורים שלי (מודה בצער)

אין ספק שאם גם ההורים מושפעים מהחשיבה הזאת זה יותר רציני

סליחה על הפלישה, תגובה גאונית. ומאד מעוררת מחשבה

קודם כל כואב לקרוא את זה , ואין ספק שאת חשובה קודם כל ורק שתשקיעי בעצמך יהיה לך את הסבלנות להשקיע באחר(:

אז לא להזניח את עצמך תמיד לחשוב עליך , גם בנקיונות גם בבאלגן .

5 דק קפה לפני עם עוגה .. לשבת בחוץ לשמוע רגע שיר שאת אוהבת .. זה לא חייב להיות הפסקות של חצי יום. ( וגם זה מותר )

לגבי הבת שלך 2 דברים

1. היא מנסה לדבר איתך ( גם אם עקום , היא רוצה תשומת לב , לפעמים ילדים עוקצים דווקא במקום שכואב , כי כואב לה משהו , בדרך כלל זה שלא רואים אותה מספיק .. תנסי מתי שאת נינוחה ואין לך עומס לדבר איתה ככה בכיף. . ובלי מגננות .

2. יש פה גם חוסר כבוד , זה לא אומר שהיא רעה זה בדרך כלל אומר שעובר עליה משהו , אבל זה לא צריך לצאת עליך .

תגידי לה אני מבינה שחשוב לך החינוך שלהם ( באמת ולא בציניות) עם זאת תביני שאת מתנהגת בחוסר כבוד את קודם כל מזלזלת בעצמך ובי כאמא 

( גילוי נאות אמא אני לא , אבל עבדתי מלא עם ילדים ונוער עם בעיות התנהגות)
 

באמת אחרי שנת לילה אני מבינה שהיא רצתה לקבל קצת זמן של קשר ויחס.

אולי היא קיוותה ששמתי לאחים שלה סרט כדי שאוכל לדבר איתה רגוע, והתאכזבה שלא זו היתה הסיבה...

האמת שמהחוצפה עצמה אני כבר לא מתרגשת.

מבחינתי זה כמו שלקטן בורח לפעמים פיפי- מתחלקות לה אמירות פוגעניות, אני הולכת עד יעבור זעם.

היא יודעת מה מותר להגיד ומה לא, ובדרך כלל אני לא כזה מתרגשת מפליטות פה שלה (אבל, כמו שכתבתי למעלה, זה גם היה משהו קיצוני, וגם היא תפסה אותי בזמן שגם ככה הייתי על הקצה).

לפחות עברנו את השלב שהיא אומרת את זה בצרחות...

בטח בזמן הזה. היו לנו לא מעט פיצוצים קולניים עם המתבגרים (בעיקר אחת מהם) כולל בדיוק בשנייה שאחותי הגיעה לקחת משהו ושמעה צרחות הדדיות, זה לא ממקום שאומר שזה בסדר, רק לנרמל שזה קורה ולכולם, כולנו על הקצה

אני חושבת שטוב שאת דואגת לעצמך, וזה גם אולי לא סבבה שהיא קמה מאוחר, אבל הרבה נוער בגילה קם סופר מאוחר.

 צריך למצוא זמן רגוע לדבר איתה לשמוע מה יושב עליה ולמסות למצוא דרך להציב דרישה וגם לראות אותה.

בהצלחה יקרה!!!

יש כל כך הרבה דברים הישרדותיים, sos שחייבים לעשות בדחיפות- שאין זמן לילדים שהם לכאורה עצמאיים ומסתדרים לבד.

אולי זאת היתה קריאת השכמה לראות אותה יותר.

מצד שני, בכנות, איפה אני מכניסה גם את זה ללו''ז???

אוף.

קשה להיות הורים במלחמה.

אם תצליחי למצוא אפילו כמה דקות, רצוי בשעות הלילה שהקטנים כבר לא מסביב, לדבר איתה טיפה, ובעיקר להקשיב לה, זה מצוין. תנסי, רק אם יתאפשר.

זה באמת באמת קשוח

קודם כל נשמע מתסכל ומקומם

הקושי של הזמן הזה והעומס

זה שהגדולה מרוכזת בעצמה, וגם מבקרת, ולא מושיטה עזרה

תחושה שהאמא השניה מורידה אותך

ממש ממש קשוח.

בסוף הכל יושב על החוויה שלנו בתוך עצמנו,תחושה שאולי לא הצלחתי או לא הייתי אמא מספיק טובה היוםוהיא מכאיבה, ועוד יותר אם מישהו מגרד אותה, ופי כמה כשמסובבים את הסכין.

תחבקי את עצמך, תכאבי את התחושה,

ותזכרי שלמרות שזה מה שאת מרגישה כרגע,

הכל בע"ה יעבור ואת בוודאי אמא נהדרת ומשקיעה.

אחרי שתעבדי את מה שנגע בך וטלטל אותך, נשמע ששווה לתפוס שיחה עם הבת על הציפיה שלך ממנה, ובכללי על התחושה ואולי גם על האמירה הזאת (נשמע שגם לה יש תסכולים מסויימים, ושווה אולי לאפשר לה לשוחח על זה כשתהיי פנויה לשמוע)

עושים אולי גם שיקומיים, לא בטוחה

לרוב שיש שאלה רגשית עמוקה

עושים אבחון עם כלים רגשיים וגם מבחן אינטליגנציה 

ספציפי לאוטיזם עם כלים מותאמים.

שזה נערך ע''י התפתחותיים, קליניים של הילד וגם שיקומיים החינוכיים שעברו הכשרה 

אבל בפועל האבחון הזה לא אבחן אוטיזם (צריך אבחון אדוס בשביל זה).

כך שאם זה החשד אצלכם - עדיף ללכת ישירות לאבחון אדוס אצל פסיכולוג שמומחה בזה... (וצריך גם לאבחן אצל פסיכיאטר)

אבל פעם שמענו הקלטות של הרב עמנואל תהילה.

יש לו קטלוג של סיפורים לבחירה במגוון נושאים, אני מאוד התרשמתי, זה לא ילדותי, אבל לא סיפורי אלא ממש סיפורי צדיקים, פרשת שבוע, סביב החגים, סביב מידות 

יכול להיות שזה יותר לילדים אבל שווה לבדוק

הגדול מגיל צעיר קם מעצמו בזמן לתפילות (יש מנינים גם ב9 פלוס ככה ש8:15 זה די מוקדם)

ודווקא הבא אחריו שהוא בן 15 לא תמיד קם מעצמו לתפילה

בעלי מעיר אותו

לפעמים כמה פעמים

אבל בגלל שהוא רגיל לקום (בזמני שיגרה) מוקדם לישיבה

אז לא קשה לו לקום ב8+

כשאנחנו מעירים אותו לישיבה

זה יכול להיות הרבה פעמים

אבל למדנו להישאר עם אווירה טובה גם כשזה לוקח הרבה פעמים

(סבלנות+ התאמת הציפייה למציאות)

לבן שני בגיל של הבן שלך יש קושי , אז בעלי מעיר אותו אבל לא כל יום. בכוונה העברתי את הכבוד לבעלי מכל מיני סיבות.

בנות מתבגרות ביום חול קמות לבד, בשבת ובחופש יכולות לקום מאוחר . אני לא מעירה.

את ילדה בכיתה ו מעירה בימי חול , בשבת לא.

את קטנים מעירה ביום חול , בשבת לא .

אבל לא יותר מכמה פעמים. (יש לנו בת בכורה ואז שלושה בנים מעל בר מצווה)

לא חושבת שזה נותן דוגמה אישית לאחים הקטנים, לכאן או לכאן... כל אחד עם האופי שלו (והמורכבויות שלו), וכולם יודעים שלא כל האחים אותו דבר...

אחרי הרבה ניסוי ותהיה ובנים באופי שונה . החלטנו שלא מעירים. כן אומרים בוקר טוב. מעירים את מי שאנחנו יודעים שחשוב לו לקום. לא חופרים. חלק מהבנים שלנו קמים מוקדם לתפילה וחלק לא, מתפללים במנין מאוחר ולפעמים גם בבית כי אין כבר מנין. החלטנו שיותר טוב להשאיר את זה להתמודדות שלהם עם עצמם ומול הקב"ה ולא מולנו. זה גם לא קשור לכמה הילד תורני. מי שקשה לו לקום זו התמודדות שלו, לא מאבק מולנו. אנחנו רוצים שיקום לתפילה מתוך רצון ובחירה שלו. וראינו שאם זה מולנו זה הופך את זה לענין מולנו. אני לא רואה שזה משפיע על האחים אצלנו. יש 2 בנים שקמים מוקדם ו 2 שקשה להם יותר. והאח בן ה 11 הוא באופי של הקמים מוקדם וזה שאחיו ישן לא קשור אליו. היה נראה לנו שחבל על המלחמות בנושא. ובנות מתבגרות שקמות מאוחר בימי חופש אני לא מעירה. אלא אם כן הגזימו( השעה 12 והן עוד ישנות... )

שלי

ואת זה אני לא אוהבת 

ולקח לי זמן להתחבר

אני שואלת האם בכלל להעיר את המתבגרים, זה בהכרח נכון?

ברור שהוא מעדיף לישון עד שעות הבוצר

מצד שני כן חשוב לי הגבולות, ולשמור על סדר יום ברור.

לקום בשעה נורמלית

מתלבטת בעניין 

ברור שצריך לשאוף לנפרדות ולהעביר אחריות לילד. אבל לפעמים זה לא מתאים.

אם הבחירה בין להעיר או להגיע למצב שילד קם מאוחר , מפסיד חלק מיום לימודים , אז ברור שעדיף להעיר.

ממה שאני רואה כאמא לכמה מתבגרים , יש היום המון נשירה מבית ספר. גם מלחמה תרמה לזה

בישיבה אני מתארת לעצמי שהוא כן קם בזמן

אני נוטה יותר להמשיך לעמוד על זה, פשוט הוא אומר לי שאת כל החברים שלו לא מכירים ומאפשרים להם לקום מתי שבא להם

אני באמת שומעת דעה כזאת פופולורית

נהגת ממש בחוכמה, וכל הכבוד גם לו ששיתף אותך ככה.

נראה לי שהכי חכם לפנות ליועצת. אבל לא עכשיו, רק כשתסתמן חזרה לשגרה, כדי שהיא תוכל לדבר בדברים האלה בזמן אמת.

איך הוא עכשיו, כשהוא נמצא בבית ולא באזור הפעולה הקשה? איך הוא מושפע מהמצב?

כן מדברת עם המחנך. המחנך בבעיה, הוא צריך להשליט סדר בכיתה וללמד. זה מאוד מאוד קשה. בנוסף יש מורים שהקול שלהם גבוה יותר ממורים אחרים ונשמע יותר מאיים. הם לא תמיד מודעים לזה. גם בגלל שתלמידים לא ממש מקשיבים, הם נאלצים לצעוק לפעמים. יש ילדים רגישים (גם לי יש כאלו, וגם אני כזאת) שצעקות מלחיצות אותם. במיוחד רואים את זה שהם נבהלים מצעקות על מישהו אחר. כי אם זה היה עליהם זה היה מובן, אבל על מישהו אחר זה כבר רגישות גבוהה יותר.

שיחה כנה עם המחנך, יכולה להועיל, גם כדי להכיר את המחנך ודרכי הפעולה שלו, גם שהמחנך יהיה יותר מודע לילד שיושב בכיתה ומפחד ממנו, וזה בטח לא הכוונה שלו. (בד"כ, לא מכירה). לפעמים פיתוח של קשר אישי עם המחנך יכול לעזור ליותר קרבה והרגשה יותר בטוחה.

להסב את תשומת ליבו של המחנך לילד השקט בכיתה, זה חשוב. וחשוב גם לשתף אותו במה שקורה בין הילדים. המורים לא נמצאים עם הילדים כל רגע וממש חשוב שמחנך ידע גם מה קורה בהפסקה.

אפשר לאמר לו שתשמחו שידבר בכיתה על נושא כזה או אחר בלי להזכיר שמות של ילדים. האירוע נשמע כמו התחלה של בריונות, כדאי לגדוע אותה כבר עכשיו.

אבל נראה בכלל מתי יחזרו ללימודים...

(הבן שלי בתחילת השנה שמע מי יהיה המחנך שלו וממש התבאס ולא רצה ללכת ללימודים כל יום. היו לו דעות ממש גרועות עליו בגלל שפעם הוא לימד אותו וגער בו, או משהו כזה. אבל כמה שיחות שלי עם המחנך ויותר תשומת לב אישית של המחנך לבן שלי והתיחסות אליו בכיתה בצורה שמותאמת לו, באמת שינו את היחס של הבן  שלי למורה הזה. לפני כמה זמן המחנך יצא למילואים ועכשיו הבן שלי מתלונן על המורה המחליף ומתגעגע למחנך 😆). בהצלחה ממש, רוב המורים הם אנשים טובים שרק מנסים לעשות את העבודה שלהם. זו אחת העבודות הכי קשות שיש (מניסיון). לפעמים הם גם עושים קצת טעויות. כדאי לבא בעין טובה על המחנך וממקום כזה לשוחח איתו.

בהצלחה

כי אני לא מתעסקת עם זה

אבל מגיל צעיר הם מכינים משלוח שכולל

שקית מעוצבת כלשהי

פחית/ טרופית

חטיף כלשהו

כמה ממתקים קטנים

הם מחלקים בין 5-15 משלוחים כאלה

תלוי גיל/ ילד

לק"י

אצלינו לארבעה ילדים יצאו בערך 20 משלוחים,

כך שמבחינתי גם 10 למשלוח זה בסדר. השנה יצא פחות. נראה לי סביב 6-7.

שזה בא עם הגבלה של כמה ממתקים מותר לשים שם (2 או 3 בד"כ).

בפורים עצמו הם מביאים הרבה משלוחי מנות (הבת שלי בת 12 מן הסתם תכין לכל החברות בשבט ולמדריכות). אז אני מעדיפה להתבסס על משהו שמגיעים בבית (עוגיות מכמה סוגים), ומוסיפים לזה חטיפים/ממתקים שאנחנו מקבלים במשלוחים שמביאים לנו (גם ככה נשאר לנו אחר כך הר של ממתקים...)

מהמתכון השני בחתימה של @יעל מהדרום, ומכינים מזה הרבה עוגיות מכמה סוגים - עוגיות בצורות (עם קורצנים), עוגיות ספירלה (צובעים חלק מהבצק בחום עם קקאו בשביל זה), אם יש כוח אז גם עוגיות דובים (דורש יותר השקעה אבל הילדים אוהבים).

ולפעמים הגדולה שלי מכינה גם עוגיות שוקולד צ'יפס.

בדרך כלל שמים בכל משלוח מנות כ-4-5 עוגיות, אורזים יפה בשקית צלופן, ולפעמים גם מוסיפים משהו מהממתקים/חטיפים שקיבלנו.

לפעמים אורזים כמו סוכריית טופי (בשקית צלופן ארוכה, קושרים משני הצדדים כמו סוכריה גדולה), ולפעמים הילדים מכינים לפני פורים מארזים למשלוחים שלהם בצורת ליצן, כמו פה -

זה לא יוצא משלוח ענק, אבל כן כזה שכיף לקבל. והילדים אוהבים את ההכנות, זה חלק מאווירת חודש אדר...

איך עושים את הליצן? הוראות לידיים שמאליות בבקשה 😅

מתי את מכינה ומתי אורזת? 

משלוח מנות קטן עם המון יצירה | נעמה ואני רעיונות לעיצובים מתוקים

לא חייבים לעשות בדיוק כמו שם.

בגדול העיקר זה ריבוע/מלבן לגוף הליצן, עיגול לראש (מציירים פרצוף, אפשר להדביק עיניים זזות), משולש לכובע, ומלבנים ארוכים לידיים שמחבקות את הכוס (אפשר להוסיף בקצה כפות ידיים, בעיני יוצא חמוד גם בלי צורה ברורה של ידיים..). לא צריך להיות מוכשרים בשביל שיצא טוב.

צריכים למצוא לזה יום השבוע.

את הליצנים הילדים מכינים בעיקר לבד, לפעמים אני קצת עוזרת להם לגזור את החלקים. (בפעם הראשונה עשינו ביחד, אבל עכשיו הם כבר מנוסים...)

נניח שקית שוקו ועוגיות ביתיות (היה עכשיו 8 שקיות ב15)

או פחית/בקבוק מיץ (משהו מהמבצעים) וחטיף ממארז או חטיף שוקולד קטן

או כמה חטיפים/ממתקים ממארזים

בעזהי"ת

קונה דברים שנחשבים בעיניהן 'שווים' בהזדמנויות משתלמות, כך שהמשלוח יוצא שווה ובעלות נמוכה. 

בד"כ סביב 4-5 שקלים, השנה הגענו ל6.5 וזה כולל את הכל (אריזה וכו'). 

ספציפית השנה לכל משלוח יש כוס ובו ממתק שווה של מקלות גומי עם ג'ל לטבילה וסוכריות קטנות לציפוי, חטיף קטן פשוט, סוכריה על מקל מהסוג השווה, סוכריות קופצות, שעון סוכריות, ובתוך המכסה של הכוס- סקוושי קטן ויד נדבקת (לגדולה במקום היד הנדבקת יש מחזיק מפתחות חמוד של דובי). 

זה יצא 4.5 שקלים למשלוח, אבל הן נורא רצו להביא גם בקבוק שתיה קטן אז זה עוד שני שקלים למשלוח.. 

יש שנים שהן עשו ביתי, נדמה לי ששנה שעברה הן הכינו כמה סוגים של עוגיות וארזו יפה, הייתה שנה שהן הכינו עוגות אישיות (בתבנית אינגליש-מיני) ואת השם של החברה משוקולד, כל פעם משתנה.. אבל זה סדר הגודל של העלויות.

כי הזמנתי מראש בזול מארזי חטיפים וֶסוכריות ומיני שוקולדים לכולם.

ואז הגדולה החליטה שהיא רוצה יותר מזה

אז נתתי לה עוד חטיף מיוחד בנוסף וגם זה כנראה לא היה נראה לה מספיק והיא רוצה להביא ללפחות 11 בנות רק היא.

אז את הפחית שרצתה להוסיף- היא קנתה מכספה. הרגשתי 'שה לא נכון להרגיל אותה לכזה רף גבוה ורק לה ואז בהמשך כולם יצפו להצטרף לרף הזה וגם ככה הז חג כהז יקררר

אז התלבטתי אם זה היה הגיוני שקנתה את הפחיות מכספה

אני כן מבינה שבשלב מסויים לגדולים מתאימים דברים אחרים. אפשר להחליט שבמקום 2 דברים זולים- לשים משהו אחד יקר יותר/ יותר מיוחד.

אני השנה קניתי לגדולה פחיות כי היא נתנה רק ל-4 חברות אבל החבאנו את זה מהקטנים…

בעבר אמרתי לה שאני מוכנה לקנות רק X ממתקים בכל משלוח ואת השאר היא השלימה ממשלוחים שקיבלה 

לק"י

היו שנים שבאמת קניתי לילדים פיג'מות במיוחד לכבוד היום הזה, כי הם ישנים עם בגדים מאידיאל😅

(האידיאל שלי כמובן).

יצא סוף סוף לבית הספר,

הפתרון:

פיג'מה ועליה בגדי יום יום, כלומר לדחות את הדילמה להמשך...

יש מסיבת פיג'מות קבועה פעמיים-שלוש בלילה😅

(גם אצלנו לא לכולם יש פיג'מות אמיתיות, וזה אכן פדיחה כשצריך להציג את הפיג'מה לראווה...)

באזעקות הראשונות אחרי המעבר, לילדים היה חסר ממש המפגש עם השכנים.

השבת עשינו קצת השלמה, כשירדנו למקלט של בית הכנסת, המשמש גם את השכנים, באזעקה שהיתה מיד בסיום קריאת זכור ושרנו שם שירי פורים בצותא, כולל פועלי בניין מהודו שמתגוררים ליד, וגם הצטרפו לשירה.