קרה לנו גם הרבה פעמים. איכשהו דווקא סביב הדברים המיוחדים שעושים (טיול משפחתי, פעילות מיוחדת, וכו') זה הכי קורה אצלנו, והכי מתסכל אותי…
מנסה לכתוב כמה כיוונים. אולי גם קצת חוזרת גם על דברים חכמים שנכתבו פה -
קודם כל, אני מרגישה שלפעמים בתוך סיטואציה כזאת, מאוד קשה לי להיות אמפתית. אני לא מסוגלת לקבל את הקושי של הילד המתלונן, כי דווקא אחרי שכל כך השקענו בפעילות מיוחדת, אני מצפה ממנו שיצליח להתגבר על הדבר הקטן שהפריע לו וליהנות עם כולנו.
אבל בסופו של דבר, כשמשהו מפריע לילד, זה שאני לא אקבל את זה שקשה לו ואולי אפילו אכעס על זה, זה הרבה פעמים מעצים את הקושי שלו, והוא חייב 'להראות' לי יותר שקשה לו.
לפעמים רגע של דיבור אמפתי - שאני משקפת לו שאני רואה את הקושי שלי, שאני מבינה למה זה הפריע לו, זה מה שיעזור לו להתגבר ולהתקדם הלאה.
(באופן אישי לי מאוד קשה עם זה. גם כשאני יודעת בשכל שזו הדרך הנכונה להגיב, בזמן אמת לרוב מה שיוצא לי זה לכעוס על הילד, ולהסביר לו שאם הוא לא יכול ליהנות עם כולנו בפעילות, זה יגרום לנו לא לרצות לעשות אותה שוב בפעם הבאה בכלל.)
מה שכן עוזר לי לפעמים להצליח לשנות תפיסה, זו תובנה שחשבתי עליה אחרי אחת הפעמים שקרתה סיטואציה כזו.
תוך כדי הסיטואציה ניסיתי להסביר כמה זה לא הגיוני לראות רק את מה שמפריע, בלי להעריך את כל מה שהשקענו ועשינו כדי שיהיה נעים וכיף ביחד.
ואחר כך פתאום עברה לי המחשבה, שבעצם אנחנו עושים את זה המון לקב"ה. הוא נותן לנו כל כך הרבה, ואנחנו רואים הכל כמובן מאליו. ופתאום כשמשהו קטן משתבש, זה כל מה שאנחנו רואים. רק את הקושי הרגעי.
אז זה עזר לי מצד אחד להבין את המקום של הילד - כי פתאום הבנתי שגם לי לפעמים זה לא קל לראות את התמונה הגדולה ואת כל מה שהשקיעו בשבילי, כשמשהו במציאות לא עובד כמו שאני רוצה. ואפילו אם אני כן מצליחה גם בתוך סיטואציה של קושי להודות לה' על הטוב, אני יודעת כמה זה קשה, ומבינה שלא הגיוני לצפות מילד לעשות את זה בעצמו.
וחוץ מזה, זה עזר לי להבין שלפעמים אני צריכה לעבור סיטואציה כזו עם הילד שלי, כדי לחזק את עבודת ה' שלי. כדי שמתוך ההבנה הזו, אני אתחזק בלהודות לקב"ה גם כשקשה לי.
מה שכן, אני בהחלט חושבת שזה לימוד שחשוב ללמד את הילדים שלנו - לדעת ליהנות ולחוות את הטוב שהם מקבלים, בלי לתת לדברים הקטנים שלא הולכים כמו שהם רצו להרוס את הכל.
אנחנו קנינו לאחרונה ספר מתוק שמדבר בדיוק על הנושא הזה. אני חושבת שלגיל 5 הוא ממש יכול להתאים, וזה פותח פתח לדבר על הנושא לא בתוך הסיטואציה.
אם מעניין אותך את יכולה להסתכל פה-
פרצוף אוף ופרצוף צוף(מקווה שלא נחשב פרסומת, לי אין שום רווח…)
אני חושבת שבאמת תוך כדי שהילד מבטא את הקושי, הכי נכון זה כן לתת אמפתיה, להבין שיש פה משהו שמפריע לו וקשה לו, והוא לא מצליח לבד להתגבר על זה.
אבל בזמנים רגועים ומחוץ לסיטואציה, אפשר לדבר על הנושא באופן כללי - אולי סביב הספר ואולי סתם להמציא סיפור קשור, ולדבר על זה עם הילד.
ואני מצטרפת למה ש
@מיואשת****** על לדבר על הדברים מראש, לפני זמנים מועדים לקושי.
למשל לפני טיול משפחתי - לדבר על כמה אנחנו משקיעים בשביל הטיול, לחשוב ביחד מה המטרה של הטיול - אם המטרה היא שיהיה כיף, אז אנחנו ניהנה ממה שאפשר ליהנות בטיול, ואם יש דברים שלא הולכים כמו שרצינו אז בכל זאת נשתדל ליהנות ממה שכן.
אני לא תמיד זוכרת לעשות את זה, שכן עשינו שיחה כזאת כמה פעמים זה מאוד עזר, היו סיטואציות שממש יכלו להרוס את הטיול וממש ראיתי שהשיחה המקדימה עזרה להתגבר על זה הרבה יותר בקלות. (והיו גם פעמים שלא דיברנו מראש, וראיתי כמה זה היה הרבה יותר קשה... בדיוק היה לנו סיפור כזה בחנוכה...)