אני בחרתי להיות אברך אבל לא להתפשר על הכנסה.

אז מצאתי את המקצועות שאני יכול להכניס בהם שכר תלת ספרתי בשעה, שנותנות לי גמישות ולך תדע, כשאסיים את הכולל אולי אעשה משהו אחר

אני מניח שאדם שהולך לאברכות, לוקח בחשבון שהוא יצטרך לחיות בדוחק או למצוא עבודה בשביל אחה"צ וכו' (או להתחתן עם מהנדסת ). אין לי שום בעיה (ואם כבר - יש לי הרבה מאוד הערכה) עם אנשים שבוחרים במקצוע בשכר נמוך, כשהם לוקחים בחשבון את ההשלכות של זה. 

הבעיה היא שיש הרבה יותר מדי אנשים (ובעיקר נשים), שהולכים למקצועות האלה בלי שהם בכלל מבינים את המשמעות. שכר של 6-7 אלף ש"ח בחודש לא יכול להחזיק משפחה, ואני שומע אנשים שחשבו שהם בסך הכל ייאלצו לוותר על חופשות בחו"ל.

סכומים ממוצעים למשפחה עם 3 ילדים, נניח שאחד מהם עדיין במעון (ברור שכל אחד מהם יכול להיות קצת יותר גבוה או נמוך):

שכ"ד - 3,000 ש"ח.

חשמל - 300 ש"ח בחודש.

ארנונה ומים - 300 ש"ח בחודש.

דלק וביטוחים לרכב - 1,500 ש"ח בחודש.

מזון - 2,000 ש"ח בחודש.

מעון - 1,500 ש"ח בחודש לילד אחד.

צהרונים - 1,500 ש"ח בחודש לשני ילדים ביחד.

תקשורת (סלולרי ואינטרנט) - 100 ש"ח לחודש.

עברנו את ה-10,000 ש"ח ועוד לא דיברנו על רפואה, ביגוד, חוגים, מוצרי חשמל ועוד המון הוצאות שונות ומשונות שיכולות ליפול עלינו.

אז נכון שאפשר כל החיים לנסוע באוטובוסים ולא ברכב, ואפשר לגור במקום שבו השכירות עולה 2,000 ש"ח, ואפשר לא לחמם בחורף ולא לקרר בקיץ, אפשר הכל. אבל לבחירות האלה יהיו מחירים אחרים, אני הסתכלתי כאן באמת על הממוצע של תנאי חיים מאוד מאוד בסיסיים שלא כוללים מותרות כלשהן.

בשכר זוגי של 14-15 אלף ש"ח בחודש יהיה אפשר בקושי לחיות ברמה בסיסית, שלא לדבר על לחסוך או על להרגיש רווחה כלכלית.

וכן, הייתי סטודנט וחיינו במשך כמה שנים משכר משותף של 6,000 ש"ח. ברור שזה אפשרי, אבל מי שבוחר בכך צריך לדעת למה הוא נכנס ועל מה הוא מוותר - ולא ללמוד עבודה סוציאלית או ריפוי בעיסוק ואז במשך 40 שנה לבכות על השכר הזעום שלא מאפשר לחיות כמו שציפיתם.

רק שהתחתנתי עם סטודנטית להוראה ולא היה כמעט רלוונטי ללמוד משהו אחר מבחינת כישורים ותכונות.

ולכן מאז החתונה אני המפרנס העיקרי גם כיום שהיא עובדת ומכניסה יפה (יחסית למורה בשנה שלישית שעובדת ב2/3 משרה) אני עדיין מכניס בערך פי 2 ולפעמים פי 3 ממנה

בהתחלה היה צמצום כי גם היא לא עבדה וגם שילמנו שכ''ל עבורה והיום יש גם רווחה גדולה גם הרבה פינוקים וגם הרבה צדקה וחיסכון.

אני עובד על זה קשה מעבר לשעות הכולל אבל מרוויח יפה.

אז נכון זה לא מספיק לנו לחופשות בחו''ל (אם נרצה נוותר על דברים אחרים בשביל זה) אבל כן קונים כמעט כל מה שרוצים בלי חשבון, כם יוצאים פעם פעמיים בחודש למסעדה ומשאירים שם סכומים יפים (מה לעשות, אני אוהב אוכל טוב)

אני טוען שגם בתור אברך/סטודנט ניתן להכניס סכומים יפים

אם שני בני הזוג נוטים לשם שינסו לחפש. יש עוד מקצועות מכניסים. אגב אני היום מתפרנס לא רק מכתיבה אלא גם מהעברת סדנאות כלכליות, ליווי כלכלי, ובכללי - אני מלמד אנשים דברים (סוג של מה שאשתי עושה) ובחרתי להתמקד בדברים שיש להם השפעה כלכלית אדירה (חיסכון לטווח רחוק, פנסיות, התנהלות כלכלית תקינה) והנה גם אני 'מורה' רק מוכנים לשלם לי פי כמה מאשר מוכנים לשלם לה

ורוב מוחלט של האנשים יכולים להרוויח יותר אם רק ישימו את ההכנסה בראש סדר העדיפויות שלהם ולא אידיאלים

יש הרבה אידיאלים חשובים.

ויש 'עבודה אידיאלית' 

אם אתה עובד בעבודה מכניסה יש לך גם יותר זמן וגם יותר כסף לממש את האידיאלים שלך.

אם אתה רוצה עבודה 'אידיאלית' כי זה מה שחשבת שטוב לעשות אתה תקרע את עצמך בעבודה, לא תרוויח מספיק ולא ישאר לך לא זמן לממש את האידיאלים ולא כסף לתרום לאחרים שממשים את האידיאלים.

אני לא  אומר לוותר על האידיאלים אני אומר שכשאתה הולך לבחור עבודה תחשוב על הכסף ולא על האידיאל בעבודה עצמה וכך יהיה לך הרבה יותר אמצעים לממש את כל האידיאלים בחייך

(לא יודע מה האידיאלים שלך אבל כמעט כל אידיאל מצריך כמויות של כספים. אתן דוגמא קטנה מעצמי. אידיאל שמאד חשוב לי זה ארץ ישראל לעם ישראל. הייתי בגבעות העברתי הרצאות ופעולות בסניפים וכו' היום אני גם תורם מאות שקלים כל חודש רק לעניין הזה, גם מסוגל כלכלית לגור במקום שחשוב להתיישבות למרות הריחוק שלו מכל מיני מקומות ועלויות נלוות גדולות (אין וספרים גדולים או חנויות זולות. הכל כאן די יקר חוץ משכ"ד אבל ביחד יוצא יקר יותר)

גם מסוגל לקחת שבוע שבועיים שלוש הפסקה מהעבודה שכשצריך אותי למשהו ממוקד.

זה לא משהו שניתן לזלזל בו

אולי אפשר להסכים

אם למשל יש אידיאל של משפחה - מחסור בכסף שוחק מאד מאד מאד את התא המשפחתי. 

אם יש אידיאל של חינוך - מחסור בכסף ישפיע על חינוך הילדים - שלך

שימי לב שלא אמרתי רק לתרום והצגתי לפחות מהצד שלי איך כסף מאפשר לי לבוא ולעשות ולהתנדב בעצמי ולא רק לתרום.

רוצה דרכים להשפיע על חינוך עם כסף? מימון חוגי העשרה בגנים/יסודי

מימון שיעורים פרטיים לאנשים מוכשרים שלא יכולים להרשות לעצמם

תהיי יותר מוצלחת כלכלית - קרן קרב - ממומנת מתרומות. תוכלי להקים קרן משלך שתתן משכורות למורים שילמדו תכנים מעבר בשעות נוספות בלי שההורים יצטרכו לשלם

אני (אם תשימי לב בשרשור כאן ובכללי) לא מעודד הייטק בדיוק בגלל זה - אין שעות עם הילדים. יותר מזה, כפי שכתבתי גם אשתי מורה וגם ההורים שלי. אני לא נגד חינוך ואני לא בעד הייטק. 

אני בעד לעשות החלטות מושכלות וחכמות שלוקחות בחשבון גם את האחר כך ולא את הכאן ועכשיו. והאחר כך זה היכולת לעזוב עבודה (אני מניח שבתור מורה גם אם תרצי לעבור לעבודה אחרת היכולת הכלכלית לעזוב עבודה ולחזור ללימודים נמוכה עד לא קיימת) ולעבור לתחום אחר אם זה מה שאת רוצה.

היכולת במקרים מסויימים להסמך על משכורת אחת בלבד (ח"ו ילד חולה וצריך טיפול צמוד ואחד ההורים צריך לעזוב עבודה)

זה היכולת לחתן ברווח בלי הלחץ של מאיפה נביא כסף לחתונה

זה היכולת לאפשר לילדים לימודים גבוהים במקצוע שהם רוצים

וסליחה אבל כמעט כל הדברים הללו לא ניתן לעשות ממשכורת של שני מורים. 

כי כתבתי מפורשת שאני לא מעודד הייטק בדיוק בגלל שעות עבודה!

יש כלכך הרבה עבודות ומשרות הרבה פחות תובעבניות מהייטק והרבה יותר מתגמלות מחינוך.

לא אמרתי שכולם צריכים להיות עצמאיים. (להיפך כתבתי די מפורש שזה צורך כישורים שאין לכולם)

את זאת שהופכת הכל לשחור לבן הייטק או חינוך 

והמורים של הילדים של כולנו... מצב המורים במערכת החינוך די דפוק. הפסיכומטרי שלהם נמוך בהרבה מהממוצע וכך גם ציוני הבגרות שלהם (https://www.themarker.com/news/education/1.7430508)

המורים לאנגלית לא יודעים אנגלית מספיק טוב וגם כשהם כן יודעים הם לא יודעים ללמד אנגלית (הרפורמה עמדה ביעד, אבל התלמידים עדיין לא יודעים לדבר אנגלית)

מורים למדעים או מתמטיקה לא יודעים מדעים ומתמטיקה. (מורים ללא הכשרה: "אמרתי שאין לי מושג במדעים, אמרו לי 'שטויות'" )

כשיש 30 ילדים בכיתה היועצת מסבירה לאשתי ש20 אחוז מהילדים לא צריכים אותה והם יבינו לבד. 20 אחוז לא יעזור מה שהיא תעשה וה60 הנותרים היא יכולה להשפיע עליהם קצת לכאן או לכאן אבל בגדול היא די מיותרת. 

כן. זה המצב. רוב הילדים רק שורדים את בית הספר בגלל תנאים שמערכת החינוך לא מספקת להם (כיתות קטנות, מורים מוכשרים, העפה של מורים שלא עובדים כמו שצריך, מקצועות ותוכניות לימוד מותאמות למציאות הכשרה אמיתי ויעילה של מורים ועוד)

אז אולי את ובעלך חריגים בנוף ואתם אכן מוכשרים ומסורים ופשוט נולדתם להוראה. אבל רוב מוחלט של המורים שנמצאים במערכת שם בגלל התנאים, החופשים, שעות העבודה והקביעות ולא בשם האידיאל. 

אז  אמנם חינוך הוא לא הנושא אבל כן רציתי לתת את הקונטרה למצג שהצגת לנו כאן שכל מי שהולך לחינוך זה מאידיאל. לרוב זה בגלל שעות העבודה הנוחות והחופשים והקלותהיחסית של תואר בחינוך לעומת תארים אחרים.

עוטפים את זה לרוב באיצטלא אידיאולוגית אבל עובדתית זה לא המצב (אחרת המורים לא היו נראים ככה...  אם היתה דאגה אמיתית לדור העתיד היית רואה אנשים מוכשרים מגיעים להוראה ולא אנשים עם ציונים נמוכים משמעותית מהממוצע., היית רואה מורים שמכינים את החומר כמו שצריך, שמלמדי אותו כמו שצריך, היית רואה שיפור במבחני מיצב ופיז''ה, היית רואה ילדים שלומדים בצורה משמעותית...

כיוון שזה לא קורה את מבינה שרוב המורים לא באו מאידיאל, או אפילו אם באו מאידיאל - הם לא כלכך מוצלחים בלממש אותו

האם אין חריגים? יש אבל זה לא מלמד על הכלל.

להיפך. על כל אחת עם פסיכומטרי 780 יש אחת עם פסיכומטרי 192 כדי להתכנס לממוצע של 488 אז נכון אין ציון כזה 192 אז יש 2 מורות 300

הממוצע לא משקר

באולפנה שלך. מה הציונים הממוצעים של התלמידות? מה המגמות שהן עושות? לאן הן ממשיכות בלימודים גבוהים אח''כ?

ולגבי הבת שלך. קיבלה מלגה בשווי 40,000 שח שזה יפה מאד. היא תתחיל כמורה מתחילה בלי וותק ותהיה המורה הכי טובה בעולם. היא תקבל שקל יותר מעמיתה שלה שתהיה מורה חסרת תועלת? לא

היא תקבל הרבה פחות ממורות חסרות כישרון וסבלנות שהדבר היחיד שיש להם הוא וותק.

לזה לא קוראים לתגממל לזה קוראים לפתות אותה להוראה כדי לדפוק אותה אח"כ

אשתי לא היתה מורה אז חבל שאתם לוקחים את זה ככה

הבעיה מתחילה כשכל בחורה שניה שסיימה אולפנה הולכת להוראה בין אם היא מתאימה ובין אם לא. זה פשוט הפך להיות הברירת מחדל.

ברור שיש עוד תגמול אבל זה ממש ממש לא העניין.

העניין הוא הבחירה. כשאתה מתחיל כמורה - אתה נכנס ללופ שאם תרצה (והרבה רוצים) לצאת מהוראה זה כמעט בלתי אפשרי. לעומת הרבה מקצועות אחרים שאפשר יחסית בקלות להסב מקצוע.

ואני לא אומר למורה תפסיק להיות מורה.

אני אומר שלפני שאתה לוקח החלטה כלכך משמעותית כמו מה אתה הולך ללמוד - תחשוב גם על הכסף. בצורה משמעותית. כי סיפוק והערכה ושליחות יש בכלכך הרבה משרות ולא רק בתחום אחד.

קח את מה שאתה רוצה לקבל ותנסה לקבל אותו בצורה מקסימלית

1 אם אני רוצה ללמוד תורה וזו התרומה שלי לעמ''י אני צריך להתפרנס כדי ללמוד יותר שנים. הוראה פחות רלוונטית

2 ההפוכה לגמרי אני חושב שאדם משפיע הרבה יותר כשיש לו את המוטיבציה וההערכה. כיום מורים לרוב לא מוערכים לא ברמה האישית ובטח לא ברמה הכספית. אני סבור שכל אחד צריך לעשות הכי טוב שהוא יכול בתחומים שבהם הוא הכי טוב וככה העולם יהיה 'נתרם' יותר מאשר שאנשים פחות מוכשרים הולכים לעשות אידיאל נעלה בצורה בינונית.

במאמר מוסגר אני חושב שמערכת החינוך באופן מערכתי כושלת ומלאה בכשלים מובנים שלא יכולים באמת להצמיח אנשים יזמים, סקרנים, עצמאיים מחשבתית, ואפילו לא ת''ח גדולים.

המבניות של מערכת החינוך להושיב עשרות ילדים קטנים בכיתה לכבות להם כל טיפת יוזמה וסקרנות כי זה לא השיעור הנכון עכשיו, לעשות תירוגלים מיותרים למרות שהבנת כי זה הקצב של הכיתה או שמתקדמים בחומר למרות שלא הבנת כי זה הקצב של הכיתה. למידה מייבשת שעות ארוכות כל יום בשיעורים. אז לא משנה כמה המורים יהיו מוכשרים - המוצלחים בעתיד יהיו אלו שלא 'התיישרו' למערכת אלא הצליחו למרות המערכת ולא בזכותה ולכן אני לא רואה הרבה ערך בללמד במערכת החינוך באופן כללי. 

מה האחריות שלנו? לתת לילדים שלנו את הכלים להצליח  למרות מערכת החינוך ולא בתוך מערכת החינוך.

ברור לי שיש הרבה מורים שהם מודל לחיקוי והערכה אצל התלמידים שלהם והצליחו לעשות שינויים גדולים. אבל זה קורה למרות המערכת ולא בזכות המערכת

ברור לי שבתור מורה את תתחלחלי ממה שכתבתי כאן אז אין לי עניין לפתוח את זה לדיון. 

(עריכה לאחר שלא הובנתי נכון: כי מההודעה הזאת נשמע שאני) די מערער על השליחות שלך, על המקצוע שלך ועל מה שאת עושה רוב היום. 

כבר מכין את עצמי לתגובות שלך למה אני כלכך טועה וזה לא נכון בכלל. אבל אני עדיין עומד בדעתי.
(עריכה: אין בכך לזלזל במאמץ הגדוול שלך או בהצלחות שיש לך.,פשוט שאלת איך זה לא שיקול בעיני. אז אני מסביר שלמרות שעשיה ונתינה לחברה כולה היא שיקול חשוב מאד - לדעתי לא זו הדרך ויש דרכים משמעותיות אחרות שבעיני אני עושה אותם ולכן אני לא מרגיש 'מצפון' איך אני לא חושב על להועיל לאחרים)

כן אני רואה שהמערכת כמערכת לא מסוגלת לעבוד

את טוענת אני מזלזל בך. לא קרה.

את טוענת שאני פונה אלייך אישית לא קרה.

אמרתי שהגיוני מאד שבתור מורה את תתחלחלי כי אני מערער על המקצוע והמערכ הקיימת לא עלייך. חבל מאד שאת לוקחת דברים שלא כוונו אלייך בצורה אישית ואני מצטער על זה. אבל זה לא מה שכתבתי

לכולם שהתפיסה הזו שלי כלפי מערכת החינוך בעצם מערערת על המקצוע והשליחות שאת רואה בו. לא בך

להודעה שכתבתי עכשיו בהקשר לתת השרשור הנ"ל שהתפתח כאן

רוצה בבקשה לכתוב משהו חשוב - נשואים טריים

🙏❤

זה נקודה שמאד קשה לי איתה בכללי ובשרשור כאן היא היתה ממש בולטת.

מה כן? שהבחירה בהוראה תהיה בחירה מושכלת.

למשל לרכוש כבר בתחילת הדרך מקצוע נוסף לפני שנכנסים להוראה כדי שאם נרצה לצאת/להתפרנס מעוד משהו במקביל תהיה לנו את היכולת

למשל להבין ששני בני זוג מורים לרוב זה קשה. ואולי שאחד יהיה מורה והשני יהיה עם עבודה מכניסה יותר.

למשל לעבוד בחלקיות משרה בהוראה ועיקר העבודה במקום אחר (וה10-12 שעות שבועיות יהיו השליחות)

את צודקת. ואת המשפט הזה שכתבת אני כל הזמן אומר לאשתי "כי גם בתוך מערכת מוגבלת, יש הבדל גדול בין מורים שבאים מתוך שליחות והבנה של משמעות התפקיד שלהם, לבין מורים שבאים מתוך חוסר ברירה. והיה לי מאוד עצוב אם כל המורים שהיו מלמדים את הילדים שלי היו באים רק מתוך חוסר ברירה." אמנם בניסוח מעט שונה אבל זה מה שאני אומר לה כל יום כמעט.

אבל גם המורים האידיאליסטים מאד נשחקים. ואחרי 5, 10 ,15 שנה המשכורת לא עולה בהתאם ואז מגיעים למרמור, ל'חיפוף' לשגרע שוחקת וכבר האור בעיניים נעלם. והם הופכים הרבה פעמים להיות מורים מתוך חוסר ברירה. אין להם שום הכשרה להיות שום דבר אחר. ואז - אנחנו מפסידים.

אני לא אומר לא להיות מורים. היה לי מורה לפיזיקה (אמנם לא סיימתי שנה אחת איתו, עפתי מהבית ספר עוד לפני כן) שהגיע מהייטק ללמד פיזיקה הוא לימד יום אחד בשבוע אצלנו, 4 שעות רצוף. לא היה לא זמן ליותר מזה. הוא עבד בהייטק, היתה לו שליחות - להנחיל את האהבה לפיזיקה ואת היכולת לתלמידים שיהיו העתיד. אז הוא פינה פעם בשבוע 4 שעות ולימד. הוא היה המורה הכי טוב. הוא בחר בהוראה. ובמקביל עשה את הכסף שלו. הוא לא בא ממורמר, לא היתה לו את הטיקט של המורה אלא של המצליחן. למדנו ממנו כלכך הרבה דברים שהם לא פיזיקה... אז כן... יש דרכים לשלוח את המוכשרים. אבל אם הם מוכשרים, שיעצרו רגע ולפני שישאבו למעגל  -  שיקנו לעצמם עוד הכשרה נוספת במקביל.

ואם הם לא מצליחים, לפחות לדאוג שבן הזוג לא נמצא באותו מצב. כי שני בני זוג כאלו זה קשוח הרבה יותר מאשר אחד שמכניס הרבה והשני עם השליחות בבית הספר

היום פיטרו את מנכל משרד החינוך. כמה זמן זה לקח? דקה

לפטר מורה גרוע לוקח שנה ותהליך ארוך שכמעט אף פעם לא קורה בגלל אירגוני המורים והמערכת הרקובה

אז קודם, הלכתי להנהלה. פוטר המנכל הבוקר.  רק נותן פרופורציות

ואני לא צריך שתספרי לי על המסירות נפש של מורים. אשתי מורה. ההורים שלי מורים. אחיות שלי מורות. אני מוקף מורים. ומכיר טוב את המסירות נפש הזו. אני מדבר על כשלי המערכת מצד אחד ועל המורים שבאים להוראה בלי יכולות רק כי זה נוח.

ופייגלין? מה לי ולו?

מה לו ולמציאות?

היחס למי שבוחר לעשות שליחות הוא לא מזלזל. רק מרגיש לי מתוך היכרות עם הרבה מורים שהרבה מהם אם היו מחזירים אותם לנקודת האפס בה הם החליטו להיות עובדי הוראה הם היו מקבלים החלטה שונה. למה? כי הם באמת לא לקחו את המצב הכלכלי בחשבון. 

אני פחות נמצא בפייסבוק וכדו' אבל שולחים לי הרבה פעמים צילומי מסך על קיטורים המוניים של עשרות ומאות מורים שעצובים ומתחרטים על כך שהם בחרו בהוראה.

אני רוצה שזה ישתנה. שמי שמורה יעשה את זה - מבחירה. לא מתוך כורח. כי אין לו דרך אחרת לסגור את החודש. 

לגבי הרמה הלימודית של המורים אני מסכים איתך שצריך יותר מאשר חשבון אנגלית והבעה בשביל להיות מורה טוב

אבל בשביל להיות מורה טוב חייב גם חשבון אנגלית והבעה (ושליטה בחומר שמלמדים מעבר לכך)

מורה בסופו של יום אמור לתת ידע. כן, עם הרבה חום והרבה אהבה והרבה מידות והרבה סבלנות. אבל זה צריך לבוא במקביל ובנוסף לידע. וכשהרמה היום של המורים נמוכה זה גורם:

א לזלזול של תלמידים במורים (מניסיון בתור תלמיד, כשאתה רואה את המורה טועה באיות/עושה תרגיל לא נכון על הלוח/מסתבכת עם לוח הכפל/שורה תחתונה יודעת פחות ממך או לא הרבה יותר ממך) אתה לא מצליח ללמוד ממנה גם את מה שאתה לא יודע.

ב גורם לסף כניסה נמוך (כי יש תנאים יחסית נוחים מבחינת חופשות ושעות עבודה וקביעות) ואז יש אנשים שגם חסרים במידות וגם חסרים בידע. 

ג אגיד את זה בזהירות אבל אגיד את זה. מורה אמור לחנך לצמא לידע. להרגלי למידה, ללמידה. להתמדה בלמידה. ואם הוא עצמו לא יודע איך לעשות את זה... איך הוא ילמד את זה??? ואני יכול להגיד לך שרואים את זה בשטח.

בנוסף אני לא רוצה להעלות את הסף הדרוש להיות מורה. אני רוצה שאנשים יסננו את עצמם מלהיות מורים אם הם לא מוכשרים. מורה צריך ללמד 30 ילד איך ללמוד ולהביא אותם לציונים טובים, לחדוות למידה, לצמאון לידע, להתמדה והרגלי למידה... אם הוא לא יודע בשביל לקבל 550 בפסיכומטרי (הממוצע) איך הוא מרשה לעצמו בשם החינוך ללכת ללמד ילדים? אני באמת לא מבין? הוא ילמד אותם את הכשלים שלו.

עכשיו נכון, אם היינו אומרים שלציונים אין משמעות והכל רק מידות טובות והתנהגות אני מקבל את זה. שיקבל 0 בפסיכומטרי העיקר שיחנך. אבל הילד נמצא במערכת שונה. הילד נמדד בשיעורי בית, במבחנים, בתעודה, המערכת בבית הספר סובבת סביב הציונים והיכולת הלימודית נרצה או לא נרצה. אז לא לתת ליכולת ללמד את כל הדברים הללו משקל גדול וללכת לחנך בשם האידיאל של חינוך - אנחנו פוגעים אולי בילדים. כי אנחנו מתמקדים בלתת להם ערכים כבוד, יראת שמיים, התמדה וכו אבל מודדים אותם בציונים. ולא נתנו להם כלים להתמודד עם הלמידה והציונים. לכן (וגם בכיתה א או ב שאין יותר מידי משקל לידע של המורה יש משקל גדול מהם להקניית הרגלי למידה שעל פי המון מחקרים בישראל אין לתלמידים הרגלי למידה כמעט בכלל)

אז נכוןף אנשים משתנים מאז בית הספר או הפסיכו אבל כשזה הממוצע ומצד שני גם הרמה הלימודית של התלמידים נמצאת בירידה מתמשכת אולי הציונים כן חשובים. (ואם לא בואו נבטל אותם. אי אפשר להגיד שזה לא חשוב ואז למדוד על פיהם ולפי הציונים להתקבל לבתי ספר אולפנות ישיבות וכו)

לגבי ההצעה שלי. לאו דווקא להתחיל לעבוד במשהו. אבל כן לעשות לימודי תעודה בתחום נוסף כדי שתהיה את היכולת להסב מהוראה למקצוע אחר באופן מהיר. בלי התלבטות איך ללמוד תואר/תעודה תוך כדי עבודה.

אתן כאן רשימה קטנה של מקצועות. מקצועיים צווארון לבן: חשבות שכר, ראיית חשבון, סוכן/ת ביטוח, ייעוץ משכנתאות, ייעוץ כלכלת משפחה, קאוצי'נג (אני לא אוהב אישית יותר מידי אבל זה תחום שאפשר להתפתח איתו די מהר) איבחון דידקטי, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק

מקצועות 'פיזיים' התקנת מזגנים, אינסטלציה, נגרות, שיפוצים, תפירה, חשמלאי, תיווך, תפעול מנוכות CNC, ריתוך, ריצוף
מקצועות נוספים: פרסום, עיצוב, גישור

עכשיו לא כולם אפשר לעבור מ0 למאה ברגע אבל אפר להתחיל במקביל לעבודה כמורה להתחיל לעבוד במקצוע שרכשת וכנהייה לך יותר עבודה לעזוב את ההוראה.

עכשיו כמעט את כל המקצועות שכתבתי כאן אפשר ללמוד בין חצי שנה לשנתיים.  יש כמה שמצריכים יותר זמן אבל זרקתי רשימה מתוך היכרות שלי עם אנשים שעובדים בזה. זה שכר טוב, שעות נוחות כמעט תמיד, והכשרה לא ארוכה מידי

אני מכיר אנשים שעובדים במכונים פרטיים  שמרוויחים יפה הגיוני שיש חלוקות פנימיות שאני לא מכיר.

200 לשעה זה יפה וכמו כל עבודה יש מיסים. אני מכיר קלינאית שעובדת במכון פרטי ומקבלת בערך את הסכום הזה (קצת פחות) אבל הרבה הוצאות לא עליה.

כנ''ל ריפוי בעיסוק.

אולי זה המערכת שנותנת פחות במשרד החינוך אבל הנקודה שניסיתי להגיד היא - להיות עם עוד אופציות לא לקחת את הרשימה שלי ולבחור משהו וישר ללכת על זה אלא לעשות בירור. זרקתי מתוך היכרות עם אנשים לא עם המערכתיות של המקצועות הנ''ל

נכון. אז אם את בכל מקרה הולכת על הוראה תוך שנתיים את יכולה לסיים את התואר שני ולהיות מאבחנת. זה 'נכנס' בתוך מה שהגדרתי. 

לגבי קלינאות וריפוי בעיסוק כבר העירו ואמרתי אני כותב את זה מהיכרות אישית ולא מהיכרות עם כלל המקצוע. אנשים שמרוויחים יפה מאד 

לגבי הפיזיים - כן. שוב, מהיכרות אישית. וגם מסטטיסטיקות של הלמ''ס 

הרבה ממה שכתבתי הם לא משהו שתוך יום יש לך משרה מלאה וכתבתי את זה. המטרה - להוסיף הכנסה תו''כ הוראה עד שמגדילים אותה ועוזבים הוראה (אם רוצים)

ביקשו שאתן רשימה אז זרקתי מה שעלה לי לראש. זה לא איזה תנ''ך קדוש.

לגבי מה שכתבת בסוף. אני איתך. את תרוויחי ממוצעע מינוס בעלך ירוויח הרבה מעל הממוצע יש לך את ה'פריווילגיה' לעסוק במה שחשוב ולפנות שעות לבית. לא לכולם יש את זה.

כן אומר שאם עכשיו יש מחשבות על הסה לא כדאי להכנס לחינוך בלי משהו ביד להסב אליו

הסיפור על המורה לפיזיקה?

הזלזול במערכת שגורמת לזה. ובמורים שבאים כי נוח וממש לא במורים שבאים ומוסרים את הנפש

מה עובדתית לא נכון בהודעה הזאת?

תראה, אני מבין את הלך המחשבה שלך. הרבה שנים חשבתי ככה.

היום, אני רואה אנשים משתנים, אנשים שחשבו ככה על עצמם שעם קצת הכוונה פתאום מכניסים פי 2 באותם שעות עבודה

אתה יודע מה הדבר שהכי מונע הסבה מקצועית מאנשים?

כסף. הצורך בכסף.  כי לעבור לתחום חדש הרבה פעמים צריך ללמוד, צריך שנה שנתיים להתכונן למעבר הזה ולא כולם מצליחים לעשות את זה תו''כ העבודה הקיימת שלהם. וכיוון שיש להם 0 חסכונות אז הם לא יכולים לאפשר לעצמם ללמוד משהו אחר רווחי יותר.

זו מלכודת מסוכנת וכואב מאד. 

זה הולך ככה:

לבן אדם אין הכשרה מקצועית או שיש לו הכשרה לעבודה בשכר נמוך והרבה שעות עבודה - הוא עובד כל היום וגומר את הכוחות שלו בשביל כלום כסף - הוא רוצה לעבור ללמוד במשהו אחר אבל אין לו את ההכשרה לכך (שים לב, לא הכישורים אלא ההכשרה) - הוא ממשיך לעבוד בעבודה שוחקת בשכר נמוך ובטוח שאין לו את היכולת לעבוד עבודה - המשפחה גדלה ההוצאות גדלות והמשכורת מדשדשת - לוקחים הלוואות שהסיכוי להחזיר אותם נמוך מאד - נכנסים לרוטינה של גלגול הלוואות - ברוך כלכלי

מה יכול לשבור את המעגל הזה בכל רגע נתון? כסף שיאפשר לקנות הכשרה.

מה יעשה מי שאין לו כסף? לרוב יצטרך איכשהו לקנות (לאו דווקא בכסף הרבה פעמים זה בזמן) הכשרה במקביל לעבודה.. זה קשה ומאתגר אבל אפשרי.

ולכן אני אומר תלמד מראש מקצוע רווחי ואז לא תהיה במעגל הזה אף פעם.תמיד יש לך את ההכשרה גם אם תבחר לעבוד במשהו אחר אידיאלי כהגדרתך. זה יהיה מבחירה ולא מתוך כורח או חוסר ברירה

או וותק גדול מידי או שכר גדול מידי

מכיר אישית זוג מורים זשניהם מגישים לבגרויות שניהם עם תואר שני ווותק של למעלה מ25 שנה שניהם עם מקסימום ההשתלמויות האפשרי מגיעים לכ25,000 יחד. זה נשמע הרבה אבל המשפחה כבר גדולה. 9 ילדים ההוצאות גדלות. בר מצוות חתונות הוצאות בריאות גדולוות יותר... לא פשוט

יש כאלו שאכן מרוויחים כפול כבר בהתחלה, ויש גם לא מעט שלא מצליחים להשתלב מהר או להשתכר ומרוויחים בכלל לא כפול. בערך כך. מי שלא באמת מתאים לזה, יכול גם לא להצליח...

ואחרי 20 שנה בשביל 12000 שקל זה לא מספק. זה שוחק.

שני ההורים שלי מורים שניהם עם וותק של כמעט 30 שנה. שניהם עם תואר שני שניהם ביחד לא מגיעים או מתקרבים ל30,000 שקל. לא הרבה באמת למשפחה עם 9 ילדים

זה שוחק. זה משפיע. זה שעות לא שעות שאתה לא מתוגמל עליהם, זה לא נותן סיפוק לתת את כל כולך כל החודש ואז להלחם על לסגור את המינוס ולוותר כל הזמן על דברים שאתה רוצה

ב"ה ההורים שלי מסודרים, עובדים בשביל השליחות, מסתדרים יפה עם ההכנסה הזאת אבל - אני חושב שאם הם היו במקצוע אחר - היו יכולים לקבל גם סיפוק וגם להכניס נורמלי

תחשבי שאחרי שלושים שנה מגיעים בעצם לפחות מ15,000 כל אחד. וזה אחרי י-ם השתלמויות, תואר שני, ועוד.

הצרכים עם 9 ילדים בוגרים שונים מאד מכמה קטנטנים. העלויות של 3-4 ילדים בפנימיה (אולפנה ישיבה) + נסיעות, + קצת כסף לתת לילד, + מעון במקביל + בגדים ל9 אנשים וכשהילדים גדלים זה עולה הרבה יותר. +משקפיים כשצריך (וזה יקר!!!) + חסכונות ל9 ילדים גם לחתונות ובר/ת מצוות וגם  לעזור בהמשך החיים + טיפולים והוצאות חריגות (סתם לדוגמא, טיפול פסיכולוגי אם צריך, או חוגים או אפילו טיול משפחתי, הולכים לאטרקציה הכי זולה ב60 שקל אוכליפ פלאפל ב15 שקל ואופס טיול קטנטן עלה כבר 1000 שח.

טיול גדול של כמה ימים עולה פי כמה.

ההוצאות הם ענקיות.

שהם הגיעו ביחד ל10,000 שח

או רכיבה/שחיה טיפולית או כל מיני דברים כאלו...

ואנשים מוותרים על דברים חשובים כי אין כסף לצערינו

במקרים אחרים שנצרכים מוותרים על זה בלית ברירה

כדי לעניין

אבל רכב זה לא דומה

כשתצטרכי לקחת תינוקת בת 3 וחצי חודשים למטפלת רבע שעה הליכה בגשם כי היא הכי זולה ואין רכב ואי אפשר לשלם הרבה (מניסיון אני אומר, כן?) את תביני שזה לא דומה למסעדה בכלל ויאללה שתלך העבודה לעזאזל לא רוצים לעבוד לא משנה כמה זה חשוב.

לעבוד במקום שטוב לך להיות בו זה מספק? כן. מספיק בשביל לסבול? לא. מספיק בשביל לא להתפנק? איכשהו כן

עבודה מספקת זה פינוק. עבודה מפרנסת זה הכרח

כי זה לא עליו

מצד שבמקור הקללה של האישה זה הריון ולידה

והקללה של הגבר זו הפרנסה

אז ההקבלה לפרנסה זה ההריון והלידה ולא עבודות הבית

ואני חושבת שזו לא בהכרח ההקבלה הנכונה בהקשר הזה של "עול" כ המקור לעול הפרנסה הוא בעונש שלאחר החטא.

זה הכל.

לא כמה את טובה

אני יכול להיות הכי טוב באכדית אבל אם המשרה היחידה בארץ כבר תפוסה זה לא יעזור לי

הקצנתי אבל הכל תללוי איפה גרים (לא כל מקום ניתן לעבוד בכל מקצוע ולהרוויח הון)

הייטיקיסטים ממוצעים ומטה מרוויחים פי 2 ממורה מעולה ככל שתהיה

הנקודה היא שצריך לבדוק ביקוש לא רק במה אתה טוב.

ואם הולכים על עסק עצמאי (מורה פרטי קונדיטורית וכו') צריך המון המון תכונות אופי של עצמאי החל מניהול זמן ומשמעת עצמית עד הבנה בבירוקרטיה, שיווק, פרסום, יכולת לתמחר נכון ולגבות כספים וכו' מי שיש לו את תהתכונות האלו לרוב יצליח להתפרנס מכל דבר גם אם הוא לא הכי טוב בהם. הוא פשוט יזם. הוא לא קונדיטור.

אני עושה סדנאות לעצמאים ונפגש עם המון עצמאים שעושים מה שהם אוהבים אבל לא מצליחים לעשות את זה נכון בצורה שתפרנס אותם מעבר למינימום. לרובם כשאני יושב איתם אחד לאחד אנחנו רואים שכמות השעות שמושקעות בעסק לעומת המשכורת - פחות ממינימום משמעותית.

הייטקיסט הרבה מתחת לממוצע לעומת מורה שהוא גם יזם ועצמאי בנפשו אכן זו השוואה 'טובה'' אך לא הוגנת. זה לא בגלל ההייטק או ההוראה אלא הכישורים האישיים והמוטיבציה להצליח

מורה במערכת החינוך מקבל טוב ביחס לפסיכומטרי ועדיין מקבל כל כך קצת - כי הפסיכומטרי של המורים נמוך כלכך (בערך 100 מתחת לממוצע. אלו המורים של ילדינו ושל העובדים בעתיד. נתון מדאיג בהחלט)  ואם את מחשבת לפי שעה בואי תחשבי גם שעות של הכנת שיעורים, הכנת ובדיקת מבחנים, שעות על גבי שעות של שיחות עם הורים.  עם המנהל/רכז מקצוע, גם ההורים שלי מורים וגם אשתי מורה. זה ממש ממש לא הרבה פר שעה.

אכן הבעיה היא אירגוני המורים שחוסמים כל אפשרות לתגמל ע"פ ביצועים אבל כל עוד לא טיפלת בזה אין רווח שעתי יותר מידי טוב. אמנם זה לא מינימום אבל אפילו לא פי 2

ולגבי להיות מוכשר ולהיות שכיר ולהרוויח טוב בתחומים לא קובנציונאלים זה הרבה הרבה יותר נדיר מאשר הייטקיסט כושל

לגבי שעות. מורה 'מתחיל' (אחרי 3-4 שנים. לא סטאז') מקבל לשעה ברוטו כ45-60 שח

אחרי קיזוזים של כל השעות מעבר זה בערך חצי שעה על כל שעה משולמת.

ואז יש לך במצטבר 4 חדשי חופש ו8 חודשי עבודה (הקצנתי יש פחות חופשים אבל שיהיה קל לחשב)

אז את מקבלת  נטו 45-60 לשעה אז זה די מתקזז. אתה מקבל שכר על 2/3 מהעבודה אבל עובד רק 2/3 מהזמן. 

כון שאם תהיי עם וותק של 20 שנה ותואר שני והשתלמויות תקבלי 100 לשעה. אבל בואי... אפשר להשיג את זה בהרבה פחות מאמץ

רק לימוד מקצועי הרבה יותר קצר. נתחיל מהתחום שלי. סוכן ביטוח פנסיוני מתחיל ב8000-9000 שח ותוך שנים בודדות (5-6) כבר צובר מספיק לקוחות כדי לקבל הכנסה פאסיבית כמעט לגמרי של 5000-10000 שח חוץ מלקוחות חדשים

תבחרי מתוך הדברים שמעניינים אותך את מה שיוביל להכנסה גבוהה - או מתוך מה שיש בו הכנסה גבוהה את מה שהכי יהיה לך נעים לעשות בחייך.

אני חסידה גדולה של לעשות מה שאני אוהבת, אבל קוראים לזה תחביב או שליחות ולא צריך להקריב את רמת החיים שלנו ושל הילדים לכל החיים עבור זה. מי שמרוויח יפה בגיל צעיר וחוסך ומתנהל באופן נבון, יכול כבר בשנות הארבעים או החמישים לחייו להוריד הילוך בצורה משמעותית וזה משאיר לו מספיק זמן לעשות בשקט כלכלי את מה שחלם לעשות מלכתחילה ולא השתלם. ראי את פורשי הצבא או אלה שעשו אקזיטים בהייטק, שהולכים לעשות הסבות להוראה או כל מיני דברים כאלה.

אני חושבת שזה לא בינארי - או שאני אוהבת את זה וזה לא מכלכל אותי או שאני שונאת את זה והמשכורת גבוהה. אפשר למצוא מקצוע שיעניין אותך עם משכורת מכבדת, יש מספיק מקצועות כאלה לבחור מהם.

ושמתאים לתכונות והיכולות שלך.

ולכן ממליצה מאד ללכת להכוונה מקצועית, פרטית (לא במקומות חינמים/מטעם האוניברסיטה).

וחשוב להגיד שלא כל תחביב כדאי להפוך למקצוע... מותר תחביבים מהצד בשביל הכיף ולא בשביל הכסף.

ולעניות דעתי, ומהנסיון שצברתי - בסוף כסף לא יעשה אותך מאושרת או מסופקת. כסף גם לא יכול לתת את זה.

וכמה זה משמעותי בבית ובזוגיות שטוב לך, שאת עושה משהו שטוב לך בו.

יש גם גברים שחווים אלימות.

יש אפשרות לפנות לעזרה.

ונניח שתדע שזה זה

מהם דרכי הפעולה שבשליטה שלך ואתה יכול לנקוט בהם כבר מעכשיו??

ההבדל זה בעיקר בתוצאות.

ההבדל בין אלימות של גבר לאלימות של אישה זה בעיקר היכולת והתוצאות. לא הרצון.

(זה מעבר לזה שנשים הרבה פעמים משתמשות בגברים אחרים כדי לפגוע, כמו הרצח בנחלאות השבוע שהוזמן על ידי האקסית).

לענ"ד הציפייה (המוסרית-הלכתית) לשתוק למרות החֲרָפוֹת ולהיות מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים שעליהם הכתוב אומר "וְאֹהֲבָיו כְּצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבֻרָתוֹ" גבוהה יותר ביחס לגבר לעומת האשה.

גם בדינמיקה הזוגית זה הרבה פעמים ככה. יש דברים לא נעימים שהאשה יכולה לומר לאיש וזה לא ייחשב חמור במיוחד, אך אם האיש יאמר את אותם הדברים כלפי אשתו - זה יוליד משבר נורא.

אני חושב שזה טבעי, אם כי לא אידאלי, כמובן, ואוחי משקף משהו שורשי בהבדלים בין איש ואשה והקשר בינם.

אבל 

1. יש גברים רגישים יותר שיקחו ללב. וגם אם הם לא יביעו את זה בפועל זה יובע בדרכים אחרות כמו ריחוק רגשי כדי להתגונן או אפילו חיפוש עצמם במקומות אחרים.

2. גם נשים צריכות לעשות עבודה רגשית לא להעליב. זה שהוא צריך להתגבר זה לא אומר שהיא בסדר. היא לא.

מהי אלימות רגשית ומילולית

בתור אחת שעבדה ועדיין עובדת על עצמה לשמור על הפה שלי כשאני כועסת.

זה פוגע מאוד לכל גבר

הוא לא צריך להיות "רגיש" בשביל זה
 

לנשים יש כוח במילים להפוך את הגבר שלהם לסמרטוט ואפס או להרים אותו.

וגבר ניזון מהערכה.

אין הקלות לא לגברים ולא לנשים

אין שום ציפייה מגבר לספוג

יש ציפייה מכל אחד לעבוד על עצמו.

הבעיה שזה הפך להיות בעיה של גברים. כי לרוב יש מודעות לזה

אבל נשים יכולות להיות הרבה יותר "אלימות" במילים מגברים, רק שאם זה קורה, מניחים שהיא עברה המון ובעלה הביא אותה לקצה לכן היא מתנהגת כך בשונה מאצל גבר

אלימות רגשית ומילולית יותר נפוצה בקרב נשים כלפי גברים. כי הצד המילולי/רגשי יותר מפותח אצל נשים לכן קל להן יותר להשתמש בו

(בדומה לכך שהצד הפיזי יותר מפותח אצל גברים ולכן הם נוטים יותר להשתמש בו- אלימות פיזית)

ואיך תדע אם אתה חווה את זה?

אתה מורגש מושפל על ידה?

היא מקטינה אותך?

מזלזלת בך?

וכו'

תמיד אני חושב שאצל כולם זה ככה

וזה בעיה שלי

איזו מין תקשורת תיבנה מזלזול?

גם אם יש חוסר הסכמה זלזול והקטנה הוא לא הדרך לפתור אותו.

אני לא אומרת שבחיים לא יצא לי לפגוע בבעלי (או לו בי) אבל זה אף פעם לא היה לגיטימי בעינינו, ותמיד מתנצלים ומתקנים מייד.

בסוף לשנינו יש מטרה משותפת שהבית הזה יהיה המקום הכי בטוח ונעים לשנינו ולילדים.

לזלזול /הקטנה אין מקום.. 

מצביע כנראה על כך שאתה עובר אלימות מסוג כלשהו...

אני חושבת שכדאי ללכת לטיפול אישי, גם כדי לאבחן במה מדובר וגם כדי לחזק את עצמך.

זה לא נחשבת אלימות אולי יותר מצוקה שלה, כי היא אלימה בגלל חוסר יחס, זלזול מצידך וכו

כשגבר מזלזל זה הכי ברור שזה מצד האופי שלו 

כזה שמעלה את האייקיו.

לא? 

זה גם מה שהיא אומרת לי.

אבל אני פשוט לא מצליח להבין אותה.

מרגיש שהיא הלכה רחוק מידי.

אישה לא אמורה לזלזל בבעלה

אלא להעריך ולכבד אותו

חשוב להתייעץ,ולא לסחוב לבד..

ממליצה ללכת לטיפול אישי או זוגי עם גורם מקצועי (עם הסמכה רצינית)

לרוב אלה בחורים שלמדו בה והמשיכו ללמוד באותו מקום כשהתחתנו, אבל אף אחד (למיטב ידיעתי) לא יאמר לך לא להתחיל ללמוד שם כנשוי...

בישיבה של בעלי (מרכז הרב) היה לפחות מישהו אחד שהגיע כנשוי. מניחה שיש עוד.

כמובן, המעבר הזה (שאולי יכלול גם מעבר דירה) צריך להיעשות בשיתוף וברצון אשתך.

אל תלך למסלול של ישיבה כל היום. עשה את זה בהדרגה בשיעור קבוע או עם חברותא. 

נסה ותראה ישועות

אגב, מה עם תורת החיים?

אבל, כדי שלא תמצא את עצמך בעוד כמה שנים שוב עם אותה תחושה - כדאי שתדייק לעצמך מה אתה מחפש מבחינה מהותית ולפי זה תתמקד על המקום אותו אתה מחפש.

זה שהוא העדיף לנסוע על האופניים ולא איתה ברכב - זה קשור לאופניים או לזה שהוא היה באמצע משהו חשוב או לזה שהוא לא רוצה להיות עם אשתו?

כי ממה שאת מספרת, לא נשמע לי שזו האפשרות הראשונה ולכן אני לא מבין למה האופניים אשמים...

העובדה שהוא רוצה לנסוע עם הילדים - המוני אנשים עושים זאת, אם הוא רוכב בצורה בטוחה על שבילי אופניים, אז אני לא חושב שזה נורא. אם הוא רוכב על הכביש, אז לדעתי באמת לא שייך להיות עם ילד קטן שיכול להיפגע קשות מכל נגיעה של רכב אחר. 

גילוי נאות: אני רוכב קורקינט בעצמי כבר הרבה שנים. יש לי נסיון של אולי 6000 ק"מ על הכביש. כולל עם ילדים והקפצה למסגרות ומה שתרצי.

הראשון זה שהאוטו בעיקר אצלה. היא התרגלה לזה. אני לא יודע מה הדינמיקה בניהם אבל אני יכול לנחש שפשוט לא נעים לו "לבקש ממנה" כל פעם את האוטו. אז הוא קנה לעצמו רכב אחר ושם זה נגמר.

אם הם גרים ביישוב (ולא בעיר גדולה) אז אפשר ממש להבין את זה. בלי האוטו ממש תקועים עם האוטובוס של פעם בשעתיים במקרה הטוב או אם זה מקום גדול פעם בשעה. בהנחה שהם לא עשירים גדולים מדי אני יכול להבין את הפחד מלקנות רכב שני. במיוחד אם הוא נוסע יחסית מעט. אז אופניים חשמליות זה אחלה דבר.

ולגבי להישאר בבית עוד רבע שעה - אני כזה גם . במילא הנסיעה לוקחת חצי מהזמן שהיא לוקחת עם רכב שתקוע ברמזורים. תשאל את הבת שלי שאוהבת לעשות למכוניות שאני עוקף איתה ברמזור אדום "ננה בננה שוקולד בננה" בקול של ילדה בת שש.

ולא נשאר כסף לטיפול

שניכם מעוניינים ללכת לטיפול יעוץ? 

באיזה הקשר?

האם יש אפשרויות אחרות מאשר יעוץ או טיפול פרונטלי

בהשאלה, או אפילו בקנייה - זה יהיה זול משמעותית כמובן.

אם יש ידע באנגלית אפשר לחפש לפעמים קורסים מלאים ביוטיוב בנושאים מגוונים, ואני מניח שגם בזה. האמת אולי כבר לא חייב אנגלית טובה כי הכתוביות של יוטיוב די טובות.

אני למשל מצאתי קורס מלא של cbt של תרפיסטית, כאשר כמובן יש לה נותני חסות כדי שהיא תוכל לספק בחינם. אני נוטה להאמין שגם בענייני זוגיות אפשר למצוא...

אלה לא דברחם כתחליף של ממש, אבל יכול להקל ולכוון קצת. לפתח מחשבות חדשות עד שירווח ויתאפשר לעשות מה שהכי יעזור

יש ים של חומר באינטרנט. זה לא כמו מטפל שיודע לראות את נקודות העיוורון שלך אבל זה לא רע בכלל.

קח את הנושא שקשה לך, לך תקרא קצת או תצא להליכה עם פודקסט בנושא או הרצאה או משהו. תיקח עוד חצי שעה לבד לסדר את המחשבות שלך. אם אתה נוסע לעבודה וזה לוקח זמן אפשר לנצל את הזמן הזה. 

לא כולם מסכימים ורוצים ללכת. זה דורש אחריות וענווה.

אם אתה אחרי מילואים אז יש החזרים. גם אם השתחררת מסדיר יכול להיות שאתה זכאי לתוכנית עמית, שיש 12 פגישות חינם.

ולפעמים נכון יותר לוותר קצת על דברים כדי לטפל בפן הזוגי

מסבסדים טיפול אצל אנשי מקצוע (טובים!) שעובדים איתם.

שווה לפנות אליהם.

מסובסד.

ואני רואה בטיפול השקעה לכל דבר.

כשאני ואנחנו בטוב אנחנו עושים הרבה יותר כסף.

לפעמים יש להם שיתופי פעולה זולים.

בעיר שאני נמצאת יש שיתוף פעולה כזה וטיפול עולה שם לשעה פחות ממאה שח.

והם ממש מעולים ומקצועים

זה בעיות כלכליות 😬
 

למרות שכאן לא מדברים על בעיות כלכליות ישירות אלא על קשיים נפשיים בעקבות בעיות כלכליות, אז אולי זה כן יתאים... 

וממילא זה נכתב בחצי הומור...

אם זה מייצר בעיות התנהגות, כעסים, מריבות בין בני הזוג, קמצנות מוגזמת על עצמך וכדומה, אז אולי כן שווה לשקול פניה לאיש מקצוע.

עם הכי הרבה משקעים, כמעט לכולנו, גם לאלה שגדלו עם הרבה כסף.

רוצה לשנות את זה, לך לטיפול.

זה יותר עניין של תפיסה והסתכלות מאשר של חומר.

יש כאלה שגדלו באושר עם מעט ויש כאלה שלהיפך.

המון אנשים לא מקבלים מההורים עזרה כלכלית. הרבה מהם בקשר מצויין עם ההורים כי הם מקבלים מהם דברים חשובים יותר מכסף. השאלה אם את הדברים החשובים לבניית אישיות טובה ומוסרית ושמחה כן קיבלת? כי אם ללכת לטיפול, הייתי הולכת על חסכים באהבה וקבלה, לא על חסכים בכסף. כדאי מאוד לחשוב בראש האם 'הורי לא נותנים לי כי לא אכפת להם ממני/לא אוהבים אותי, או ש- הורי היו רוצים לקנות לי כל מה שאני צריך. אבל לא יכולים.'

יש בתים שחוסר ממון יוצר בהם לחץ ודאגה רבה וזה עובר לילדים או שממש מחנכים אותם ללחץ הזה. ויש בתים שלמרות שאין כסף, זה לא משהו לדבר עליו. גודלים בהרגשה שיש לי כל מה שאני צריך. יש שמחה בבית.

אם גדלת בבית מהסוג הראשון צריך לעבוד על עצמך לא להעביר זאת לדור הבא. יש מקום לטיפול ויש מקום גם לעבודה עצמית, לבניית האמונה ולהשתדלות בצד המעשי.

ויש גם אנשים שירשו כסף אבל עכשיו אין להם הורים... אז מה עדיף?

לא יכלתי לצפות לתשובה טובה מזו.

היחס שלנו לכסף מאד חשוב בהרבה מאד מובנים,

ולכן צריך לבנות יחס נכון בעצמך וגם לחנך את הילדים שלך

ואין יכולת תמיכה מהההורים.

או שעצם הרעיון שיש כאלה הורים שתומכים ואצלך לא, גרם לך להצפה.

עוד נקודה 

האם היה חסר לכם משו בסיסי בבית?

יש משפחות שיש להם כסף, אין מחסור,אבל ההתנהלות היא חסכנית

 והדיבור בבית תמיד הוא על זה שאין ושהמדינה רשויות בסופר הכול יקר

איך זה היה אצלך?

מים קרים על נפש עייפה ב"ה