בעקבות שירשור על כסף ועבודהאביוש
אני עוד רווקה אבל כרגע בלימודים גבוהים.
אתם בוחרים עבודה לחיים ע"פ חיבור למקצוע או שכר?
מה היחס בין הדברים?
מצד אחד אני רוצה לעבוד במה שעושה לי טוב.
מצד שני אני רוצה לפרנס בחיי ולחיות טוב.
כמה מקום באמת השכר תופס?
הכי חשובהגיבן מנוטרדהם
שתעשי מה שעושה לך טוב! לדעתי זה הכי חשוב! ועם כסף כבר מסתדרים! כל עבודה מכבדת בעליה
אני לקחתי את העבודות שיש בהן שכר מכובד, ומתוכן בחרתיפשוט אני..
לפי זו שאני הכי אוהב.

כנסי לעמודי פייסבוק של מורים, עובדים סוציאליים, מרפאים בעיסוק וכו' - ותראי בלי סוף התמרמרות על השכר, אנשים שחייבים עבודה שנייה בשביל להתפרנס, אנשים שכותבים שלא היו הולכים למקצוע אם היו יודעים...

אני החלטתי לא לקחת החלטה גרועה ואז לבכות עליה עד הפנסיה, אלא פשוט לבחור מקצוע שייתן לי שכר ראוי ושפוי.
אשריךנחשון מהרחברון

אני בחרתי להיות אברך אבל לא להתפשר על הכנסה.

 

אז מצאתי את המקצועות שאני יכול להכניס בהם שכר תלת ספרתי בשעה, שנותנות לי גמישות ולך תדע, כשאסיים את הכולל אולי אעשה משהו אחר

 

להיות אברך זה משהו שונהפשוט אני..

אני מניח שאדם שהולך לאברכות, לוקח בחשבון שהוא יצטרך לחיות בדוחק או למצוא עבודה בשביל אחה"צ וכו' (או להתחתן עם מהנדסת ). אין לי שום בעיה (ואם כבר - יש לי הרבה מאוד הערכה) עם אנשים שבוחרים במקצוע בשכר נמוך, כשהם לוקחים בחשבון את ההשלכות של זה. 

 

הבעיה היא שיש הרבה יותר מדי אנשים (ובעיקר נשים), שהולכים למקצועות האלה בלי שהם בכלל מבינים את המשמעות. שכר של 6-7 אלף ש"ח בחודש לא יכול להחזיק משפחה, ואני שומע אנשים שחשבו שהם בסך הכל ייאלצו לוותר על חופשות בחו"ל.

 

סכומים ממוצעים למשפחה עם 3 ילדים, נניח שאחד מהם עדיין במעון (ברור שכל אחד מהם יכול להיות קצת יותר גבוה או נמוך):

 

שכ"ד - 3,000 ש"ח.

חשמל - 300 ש"ח בחודש.

ארנונה ומים - 300 ש"ח בחודש.

דלק וביטוחים לרכב - 1,500 ש"ח בחודש.

מזון - 2,000 ש"ח בחודש.

מעון - 1,500 ש"ח בחודש לילד אחד.

צהרונים - 1,500 ש"ח בחודש לשני ילדים ביחד.

תקשורת (סלולרי ואינטרנט) - 100 ש"ח לחודש.

 

עברנו את ה-10,000 ש"ח ועוד לא דיברנו על רפואה, ביגוד, חוגים, מוצרי חשמל ועוד המון הוצאות שונות ומשונות שיכולות ליפול עלינו.

 

אז נכון שאפשר כל החיים לנסוע באוטובוסים ולא ברכב, ואפשר לגור במקום שבו השכירות עולה 2,000 ש"ח, ואפשר לא לחמם בחורף ולא לקרר בקיץ, אפשר הכל. אבל לבחירות האלה יהיו מחירים אחרים, אני הסתכלתי כאן באמת על הממוצע של תנאי חיים מאוד מאוד בסיסיים שלא כוללים מותרות כלשהן.

 

בשכר זוגי של 14-15 אלף ש"ח בחודש יהיה אפשר בקושי לחיות ברמה בסיסית, שלא לדבר על לחסוך או על להרגיש רווחה כלכלית.

 

וכן, הייתי סטודנט וחיינו במשך כמה שנים משכר משותף של 6,000 ש"ח. ברור שזה אפשרי, אבל מי שבוחר בכך צריך לדעת למה הוא נכנס ועל מה הוא מוותר - ולא ללמוד עבודה סוציאלית או ריפוי בעיסוק ואז במשך 40 שנה לבכות על השכר הזעום שלא מאפשר לחיות כמו שציפיתם.

מסכיםנחשון מהרחברון

רק שהתחתנתי עם סטודנטית להוראה ולא היה כמעט רלוונטי ללמוד משהו אחר מבחינת כישורים ותכונות.

 

ולכן מאז החתונה אני המפרנס העיקרי גם כיום שהיא עובדת ומכניסה יפה (יחסית למורה בשנה שלישית שעובדת ב2/3 משרה) אני עדיין מכניס בערך פי 2 ולפעמים פי 3 ממנה

 

בהתחלה היה צמצום כי גם היא לא עבדה וגם שילמנו שכ''ל עבורה והיום יש גם רווחה גדולה גם הרבה פינוקים וגם הרבה צדקה וחיסכון.

 

אני עובד על זה קשה מעבר לשעות הכולל אבל מרוויח יפה.

אז נכון זה לא מספיק לנו לחופשות בחו''ל (אם נרצה נוותר על דברים אחרים בשביל זה) אבל כן קונים כמעט כל מה שרוצים בלי חשבון, כם יוצאים פעם פעמיים בחודש למסעדה ומשאירים שם סכומים יפים (מה לעשות, אני אוהב אוכל טוב)

 

אני טוען שגם בתור אברך/סטודנט ניתן להכניס סכומים יפים

 

 

אבל לא כל אחד יכול לעשות את זהחולת שוקולד
כמו שלאשתך לא היה רלוונטי ללמוד מקצוע אחר ככה לא לכולם רלוונטי להיות סופר סתם וכד'
נכון, אבל לאשתי יש את הפריווילגיה להיותת מורה כי אני מכניסנחשון מהרחברון

אם שני בני הזוג נוטים לשם שינסו לחפש. יש עוד מקצועות מכניסים. אגב אני היום מתפרנס לא רק מכתיבה אלא גם מהעברת סדנאות כלכליות, ליווי כלכלי, ובכללי - אני מלמד אנשים דברים (סוג של מה שאשתי עושה) ובחרתי להתמקד בדברים שיש להם השפעה כלכלית אדירה (חיסכון לטווח רחוק, פנסיות, התנהלות כלכלית תקינה) והנה גם אני 'מורה' רק מוכנים לשלם לי פי כמה מאשר מוכנים לשלם לה

נו.. אם להיות "מורה" לכלכלה כמוךחולת שוקולד
היה דורש את אותם כישורים ויכולות כמו להיות מורה רגיל אז כולם היו עושים את זה

כנראה שבכ"ז לא כל אחד שיכול לעבוד רק בדברים לא ריווחיים יכול להסב אותם לריווחיים
יש המון דרכים לעשות כסףנחשון מהרחברון

ורוב מוחלט של האנשים יכולים להרוויח יותר אם רק ישימו את ההכנסה בראש סדר העדיפויות שלהם ולא אידיאלים

אתה מבין את הבעייתיות של המשפט הזה.ירא שמים!
הכסף הוא בשביל האידיאלים.. לא הפוך.

ואני חושב שאתה טועה.. לא לכולם יש את הכישורים לדברים ריווחיים
אני חושב שלא הובנתי נכוןנחשון מהרחברון

יש הרבה אידיאלים חשובים.

 

ויש 'עבודה אידיאלית' 

 

אם אתה עובד בעבודה מכניסה יש לך גם יותר זמן וגם יותר כסף לממש את האידיאלים שלך.

 

אם אתה רוצה עבודה 'אידיאלית' כי זה מה שחשבת שטוב לעשות אתה תקרע את עצמך בעבודה, לא תרוויח מספיק ולא ישאר לך לא זמן לממש את האידיאלים ולא כסף לתרום לאחרים שממשים את האידיאלים.

 

אני לא  אומר לוותר על האידיאלים אני אומר שכשאתה הולך לבחור עבודה תחשוב על הכסף ולא על האידיאל בעבודה עצמה וכך יהיה לך הרבה יותר אמצעים לממש את כל האידיאלים בחייך

 

זה ממש לא כזה פשוטבארץ אהבתי
למצוא עבודה שאפשר לעבוד בה מעט שעות ולהרוויח הרבה.
רוב העבודות שאני מכירה שמרוויחים בהן הרבה, מאוד קשה לא לעבוד בהן במשרה מלאה (לפחות עד שמוכיחים למעסיקים שאתה מספיק שווה בשביל להחזיק אותך גם במשרה חלקית, ולא לכל אחד זה כזה פשוט). אז לא נשמע שיש יותר מידי מקום להשאיר לאידאלים..
קודם כל לאידאל אפשר לתרום כסף אם את מרוויחה מספיקנחשון מהרחברון

(לא יודע מה האידיאלים שלך אבל כמעט כל אידיאל מצריך כמויות של כספים. אתן דוגמא קטנה מעצמי. אידיאל שמאד חשוב לי זה ארץ ישראל לעם ישראל. הייתי בגבעות העברתי הרצאות ופעולות בסניפים וכו' היום אני גם תורם מאות שקלים כל חודש רק לעניין הזה, גם מסוגל כלכלית לגור במקום שחשוב להתיישבות למרות הריחוק שלו מכל מיני מקומות ועלויות נלוות גדולות (אין וספרים גדולים או חנויות זולות. הכל כאן די יקר חוץ משכ"ד אבל ביחד יוצא יקר יותר)

גם מסוגל לקחת שבוע שבועיים שלוש הפסקה מהעבודה שכשצריך אותי למשהו ממוקד.

 

זה לא משהו שניתן לזלזל בו

 

אני לא באמת מתכוונת להיכנס פה לדיוןבארץ אהבתי
פשוט מרגישה שההצגה של הדברים פה פשטנית מידי.
לתרום כסף לדברים שיש בהם אידאל זה בהחלט חשוב ומוסיף, אבל בסוף יש אנשים שיצטרכו לממש את האידיאל הזה. והאנשים האלו מן הסתם לא ירוויחו טוב, אבל יוסיפו הרבה טוב לעמ"י. ובלעדיהם האידיאל לא יתממש.
מי שיש לו כישורים לחנך ולהשפיע על בני נוער, ורוצה ללכת לחנך אותם. זה האידיאל שלו, והוא בוחר להתפרנס ממשהו שבו הוא מממש את היכולות שלו, ושם הוא מרגיש שהשליחות שלו.
אם הוא ירוויח הרבה כסף במשהו אחר, אולי הוא ירצה לתרום כסף למורים (למרות שאין באמת דרך יפה בה הוא יכול להגדיל את המשכורת של מורים אחרים, ולתת צדקה למשפחות של מורים זה לא תמיד באמת לעניין), אבל אפילו אם נניח שהוא תורם למטרה הזו באיזשהו אופן - עדיין הוא לא ישפיע על הכישורים והיכולות שלו על בני הנוער שהוא רצה לחנך בעצמו.
אני לא באמת מתכוונת להיכנס פה לדיוןבארץ אהבתי
פשוט מרגישה שההצגה של הדברים פה פשטנית מידי.
לתרום כסף לדברים שיש בהם אידאל זה בהחלט חשוב ומוסיף, אבל בסוף יש אנשים שיצטרכו לממש את האידיאל הזה. והאנשים האלו מן הסתם לא ירוויחו טוב, אבל יוסיפו הרבה טוב לעמ"י. ובלעדיהם האידיאל לא יתממש.
מי שיש לו כישורים לחנך ולהשפיע על בני נוער, ורוצה ללכת לחנך אותם. זה האידיאל שלו, והוא בוחר להתפרנס ממשהו שבו הוא מממש את היכולות שלו, ושם הוא מרגיש שהשליחות שלו.
אם הוא ירוויח הרבה כסף במשהו אחר, אולי הוא ירצה לתרום כסף למורים (למרות שאין באמת דרך יפה בה הוא יכול להגדיל את המשכורת של מורים אחרים, ולתת צדקה למשפחות של מורים זה לא תמיד באמת לעניין), אבל אפילו אם נניח שהוא תורם למטרה הזו באיזשהו אופן - עדיין הוא לא ישפיע עם הכישורים והיכולות שלו על בני הנוער שהוא רצה לחנך בעצמו.
אם האידאל החשוב ביותר שלו הוא חינוךנחשון מהרחברון

אולי אפשר להסכים

אם למשל יש אידיאל של משפחה - מחסור בכסף שוחק מאד מאד מאד את התא המשפחתי. 

אם יש אידיאל של חינוך - מחסור בכסף ישפיע על חינוך הילדים - שלך

 

שימי לב שלא אמרתי רק לתרום והצגתי לפחות מהצד שלי איך כסף מאפשר לי לבוא ולעשות ולהתנדב בעצמי ולא רק לתרום.

 

רוצה דרכים להשפיע על חינוך עם כסף? מימון חוגי העשרה בגנים/יסודי

מימון שיעורים פרטיים לאנשים מוכשרים שלא יכולים להרשות לעצמם

תהיי יותר מוצלחת כלכלית - קרן קרב - ממומנת מתרומות. תוכלי להקים קרן משלך שתתן משכורות למורים שילמדו תכנים מעבר בשעות נוספות בלי שההורים יצטרכו לשלם

רוב העבודות שמכניסות הרבה כסף מצריכות גם שעות עבודה ארוכותאורי8
מה שאתה כותב, פשטני מאוד. כי עבודה בחינוך לא מכניסה כמו היטק, ומה שתארת על הוריך, דומה מאוד למצבנו, שנינו בתחום החינוך עם הרבה ותק. לא היו מזיקים ל ו עוד כמה אלפי שקלים בחודש, אבל זה לא מחסור ברמה שפוגעת בילדים, הם מקבלים חוגים, וטיולים, וגם הרבה שעות הורים יחסית לעובדי היטק, ויש לי הרבה עובדי היטק במשפחה. דוקא העבודות עם השכר הגבוה עלולות לפגע בילדים שמבלים שעות רבות ללא ההורים.
מניחה שכל משפחה מוצאת איזון כלשהו, אבל זה קצת יותר מורכב מאיך שהצגת את הדברים.
יש לי חברה שעוסקת בחינוךתות סגול
וגם מעבירה בצהריים שיעורים פרטיים או קורסים וזה יוצא לה משכורת נאה ממש
נחמד להגיד פשטני אבל זה לא הופך את זה לכזהנחשון מהרחברון

אני (אם תשימי לב בשרשור כאן ובכללי) לא מעודד הייטק בדיוק בגלל זה - אין שעות עם הילדים. יותר מזה, כפי שכתבתי גם אשתי מורה וגם ההורים שלי. אני לא נגד חינוך ואני לא בעד הייטק. 

 

אני בעד לעשות החלטות מושכלות וחכמות שלוקחות בחשבון גם את האחר כך ולא את הכאן ועכשיו. והאחר כך זה היכולת לעזוב עבודה (אני מניח שבתור מורה גם אם תרצי לעבור לעבודה אחרת היכולת הכלכלית לעזוב עבודה ולחזור ללימודים נמוכה עד לא קיימת) ולעבור לתחום אחר אם זה מה שאת רוצה.

היכולת במקרים מסויימים להסמך על משכורת אחת בלבד (ח"ו ילד חולה וצריך טיפול צמוד ואחד ההורים צריך לעזוב עבודה)

זה היכולת לחתן ברווח בלי הלחץ של מאיפה נביא כסף לחתונה

זה היכולת לאפשר לילדים לימודים גבוהים במקצוע שהם רוצים

 

וסליחה אבל כמעט כל הדברים הללו לא ניתן לעשות ממשכורת של שני מורים. 

אתה ממליץ על משהו שאפשרי ליחידיםאורי8
רוב האנשים לומדים מקצוע ועובדים בו, יש מעט אנשים שיודעים להמציא יש מאין, להיות עצמאיים ואברכים בו זמנית, ולהצליח להתפרנס ברווח יחד עם זה. המקצועות שמרויחים בנם הרבה תובעניים מאוד מבחינת שעות. בהוראה יש יותר חופשים, אבל פחות כסף. לא כל אדם יןדע להמציא לעצמו מקצוע לא קיים.
ודרך אגב, בזכות שאני בחינוך( לא ממש מורה רגילה), למדתי מקצוע טיפולי נוסך, כי היה לי יום חופשי לזה, ואני עובדת בו מעט מהצד.
לא רואה את קרובי משםחצי ההיטקיסטים במצב בו הם יכולים לעזוב ולעשות מה שבא להם, אפילו שמעתי מאחד מהם שאם לא הפרנסה היה עושה הסבה להוראה, המציאות לא כ"כ שחור לבן כמו שאתה מציג.
דוקא למורה יש לפעמים קצת זמן לפתח משהו נוסף שיכול להשלין לו הכנסה, מאוד חבל שבגלל חששות של כסף אנשים טובים לא ילכו להוראה, הם המורים של הילדים של כולנו, יש דרכים להסתדר, הן לא מושלמות, מקווה מאוד,שנצליח גם לממן חתונות ולימודים גבוהים, משתדלים להערך לאתגר. כנראה היה קל יותר אם היינו במקצועות יותר מכניסים, אבל אז הרבה ילדים היו מפסידים את בעלי( מרשה לעצמי לכתוב, כי הוא באמת נולד להיות מורה ב"ה)
את ממש לא קוראת מה שאני כותב נכון?נחשון מהרחברון

כי כתבתי מפורשת שאני לא מעודד הייטק בדיוק בגלל שעות עבודה!

יש כלכך הרבה עבודות ומשרות הרבה פחות תובעבניות מהייטק והרבה יותר מתגמלות מחינוך.

 

לא אמרתי שכולם צריכים להיות עצמאיים. (להיפך כתבתי די מפורש שזה צורך כישורים שאין לכולם)

 

את זאת שהופכת הכל לשחור לבן הייטק או חינוך 

 

והמורים של הילדים של כולנו... מצב המורים במערכת החינוך די דפוק. הפסיכומטרי שלהם נמוך בהרבה מהממוצע וכך גם ציוני הבגרות שלהם (https://www.themarker.com/news/education/1.7430508)

 

המורים לאנגלית לא יודעים אנגלית מספיק טוב וגם כשהם כן יודעים הם לא יודעים ללמד אנגלית (הרפורמה עמדה ביעד, אבל התלמידים עדיין לא יודעים לדבר אנגלית)

 

מורים למדעים או מתמטיקה לא יודעים מדעים ומתמטיקה. (מורים ללא הכשרה: "אמרתי שאין לי מושג במדעים, אמרו לי 'שטויות'" )

 

כשיש 30 ילדים בכיתה היועצת מסבירה לאשתי ש20 אחוז מהילדים לא צריכים אותה והם יבינו לבד. 20 אחוז לא יעזור מה שהיא תעשה וה60 הנותרים היא יכולה להשפיע עליהם קצת לכאן או לכאן אבל בגדול היא די מיותרת. 

כן. זה המצב. רוב הילדים רק שורדים את בית הספר בגלל תנאים שמערכת החינוך לא מספקת להם (כיתות קטנות, מורים מוכשרים, העפה של מורים שלא עובדים כמו שצריך, מקצועות ותוכניות לימוד מותאמות למציאות הכשרה אמיתי ויעילה של מורים ועוד)

 

 

אז אולי את ובעלך חריגים בנוף ואתם אכן מוכשרים ומסורים ופשוט נולדתם להוראה. אבל רוב מוחלט של המורים שנמצאים במערכת שם בגלל התנאים, החופשים, שעות העבודה והקביעות ולא בשם האידיאל. 

 

אז  אמנם חינוך הוא לא הנושא אבל כן רציתי לתת את הקונטרה למצג שהצגת לנו כאן שכל מי שהולך לחינוך זה מאידיאל. לרוב זה בגלל שעות העבודה הנוחות והחופשים והקלותהיחסית של תואר בחינוך לעומת תארים אחרים.

עוטפים את זה לרוב באיצטלא אידיאולוגית אבל עובדתית זה לא המצב (אחרת המורים לא היו נראים ככה...  אם היתה דאגה אמיתית לדור העתיד היית רואה אנשים מוכשרים מגיעים להוראה ולא אנשים עם ציונים נמוכים משמעותית מהממוצע., היית רואה מורים שמכינים את החומר כמו שצריך, שמלמדי אותו כמו שצריך, היית רואה שיפור במבחני מיצב ופיז''ה, היית רואה ילדים שלומדים בצורה משמעותית...

 

כיוון שזה לא קורה את מבינה שרוב המורים לא באו מאידיאל, או אפילו אם באו מאידיאל - הם לא כלכך מוצלחים בלממש אותו

חבל שאתה מציג את המורים ככהאורי8
אני יועצת ועובדת באולפנא גדולה, רוב המורות מסורות מאוד לעבודה, ועוסקות בחינוך מאידיאל.
לבת הגדולה שלי היו ציונים שיכלו להתאים גם לרפואה, והיא בחרה ללמוד חינוך כי האמינה בזה ורצתה לעסוק בחינוך. ן משרד החינוך אכן מתגמל אותה נתן לה לימודים בחינם.

כמובן שיש מורים שבאו מסיבות אחרות. לפחות בחינוך הדתי יש לא מעט מורים שיכלו ללמוד גם מקצועות אחרים ובחרו בחינוך .ממש קשה לי עם כל האמירות האלה על המורים. בשטח הן לא נכונות, נכונות לבודדים. ומאוד כואב שאנשים נותנים את הנשמה וזה היחס והעמדה הציבורית כלפיהם. והיחס הזה הוא חלק מהסיבה שמורים לא מתוגמלים, כי מזלזלים בהם.
יש ממוצע. הנתונים לא משקריםנחשון מהרחברון

האם אין חריגים? יש אבל זה לא מלמד על הכלל.

להיפך. על כל אחת עם פסיכומטרי 780 יש אחת עם פסיכומטרי 192 כדי להתכנס לממוצע של 488 אז נכון אין ציון כזה 192 אז יש 2 מורות 300

 

הממוצע לא משקר

ונכנס לנתונים שאת נתתנחשון מהרחברון

באולפנה שלך. מה הציונים הממוצעים של התלמידות? מה המגמות שהן עושות? לאן הן ממשיכות בלימודים גבוהים אח''כ?

 

ולגבי הבת שלך. קיבלה מלגה בשווי 40,000 שח שזה יפה מאד. היא תתחיל כמורה מתחילה בלי וותק ותהיה המורה הכי טובה בעולם. היא תקבל שקל יותר מעמיתה שלה שתהיה מורה חסרת תועלת? לא

היא תקבל הרבה פחות ממורות חסרות כישרון וסבלנות שהדבר היחיד שיש להם הוא וותק.

 

לזה לא קוראים לתגממל לזה קוראים לפתות אותה להוראה כדי לדפוק אותה אח"כ

מסכימה שלא יזיקו שינויים במערכתאורי8
לגבי האולפנא שלי, אל דאגה, מעודדים אצלנו מאוד מצוינות וכמה שיותר, והרבה בנות פונות לתארים במקצועות מתגמלים.
לגבי הבת שלי, לא פיתו אותה להוראה, המלגה לא היתה שיקול בבחירה,שלה, היינו מוכנים לממן בלב,שלם תואר אחר, אם הית רוצה, אפילו קצת דחפתי אותה לחשב בכיוונים אחרים. היא בחרה נטו בחירה של מה שעניין אותה והתחבר לאישיות והמטרות שלה בחיים, המלגה היתה דובדבן.
בעוז לתמורה,בתיכונים, יש תגמול דיפרנציאלי, ע"פ השגים, פעם בשנה, הוא בית ספרי, לא לפי השגים ספציפים של מורה, אלא של בית ספר, אני בעד להגדיל תוכניות כאלה.
אבל מי שטוב, מתוגמל אחרת, הוא מקבל תפקידים שמתגמלים.
וכן, שיקול כלכלי הוא חשוב, ובגילי אני וודאי יודעת את זה, אבל הוא לא יכול להיות היחיד . מה שרציתי לומר, שגם מורה טוב, עם ותק ותואר שני ולפעמים קצת עבודות מהצד( שיעורים פרטיים, תחום נוסף שמפתחים) יכול להתפרנס,בכבוד, זהו.
יש עוד תגמול חוץ מכסףשם פשוט
יש תגמול עצום בהערכה, בסיפוק, בתחושת שליחות.
יותר מבאס מהמשכורת שאכן לא מתגמלת מספיק, מבאס תחושת הזלזול מאנשים כמוך.
מסכימהאורי8
תחושת הזלזול הזו מעציבה ופוגעת
אני חושב שאם הייתי מזלזל במוריםנחשון מהרחברון

אשתי לא היתה מורה אז חבל שאתם לוקחים את זה ככה

 

הבעיה מתחילה כשכל בחורה שניה שסיימה אולפנה הולכת להוראה בין אם היא מתאימה ובין אם לא. זה פשוט הפך להיות הברירת מחדל.

 

ברור שיש עוד תגמול אבל זה ממש ממש לא העניין.

 

העניין הוא הבחירה. כשאתה מתחיל כמורה - אתה נכנס ללופ שאם תרצה (והרבה רוצים) לצאת מהוראה זה כמעט בלתי אפשרי. לעומת הרבה מקצועות אחרים שאפשר יחסית בקלות להסב מקצוע.

 

ואני לא אומר למורה תפסיק להיות מורה.

 

אני אומר שלפני שאתה לוקח החלטה כלכך משמעותית כמו מה אתה הולך ללמוד - תחשוב גם על הכסף. בצורה משמעותית. כי סיפוק והערכה ושליחות יש בכלכך הרבה משרות ולא רק בתחום אחד.

קח את מה שאתה רוצה לקבל ותנסה לקבל אותו בצורה מקסימלית

לשיטתך , באמת לא ישארו מורים טוביםאורי8
נניח שכולם יאמצו את עצותיך, מי שילך להוראה , הוא באמת מי שאין לו בררה. וחבל. תמוה בעיני שאדם שהוא אברך , לא מכניס בכלל בשיקולים שהוא כותב פה, את טובת עם ישראל, רק מה יתגמל אותי כלכלית, ומה יתן לי סיפוק, שהם שיקולים חשובים, אבל טם נלך עם שיטתך עד הסןף, לא יהיו מורים, או שיהיו רק מורים שזו בררת המחדל שחהן. לא קראתי בדבריך מילה אחת של שיקול , איפה אתרום יותר? יש עוד מקומות לתרום, אבל מה יקרה אם כל האנשים עם היכולות והכשרון לחינוך יחפשו את הסיפוק,שלהם בתחומים אחרים? מתגמלים יותר?
כמובן שהמערכת צריכה להשתנות טלתגמל יותר, ובינתיים?
לא מצליחה להבין , חמה זה לפחות לא שיקול?
איפה אתן יותר? איםה אוכל להשפיע יותר?
מה האחריות שלנו בים ישראל בדור הזה? כלום!
ואתה אדם שלומד תורה, איך יתכן שהשאלות האלה לא מהוות חלק בשיקול?
אענה לך ב2 דרכים שונות והפוכותנחשון מהרחברון
עבר עריכה על ידי נחשון מהרחברון בתאריך ח' בטבת תשפ"ב 17:19

1 אם אני רוצה ללמוד תורה וזו התרומה שלי לעמ''י אני צריך להתפרנס כדי ללמוד יותר שנים. הוראה פחות רלוונטית

 

 

2 ההפוכה לגמרי אני חושב שאדם משפיע הרבה יותר כשיש לו את המוטיבציה וההערכה. כיום מורים לרוב לא מוערכים לא ברמה האישית ובטח לא ברמה הכספית. אני סבור שכל אחד צריך לעשות הכי טוב שהוא יכול בתחומים שבהם הוא הכי טוב וככה העולם יהיה 'נתרם' יותר מאשר שאנשים פחות מוכשרים הולכים לעשות אידיאל נעלה בצורה בינונית.

 

במאמר מוסגר אני חושב שמערכת החינוך באופן מערכתי כושלת ומלאה בכשלים מובנים שלא יכולים באמת להצמיח אנשים יזמים, סקרנים, עצמאיים מחשבתית, ואפילו לא ת''ח גדולים.

המבניות של מערכת החינוך להושיב עשרות ילדים קטנים בכיתה לכבות להם כל טיפת יוזמה וסקרנות כי זה לא השיעור הנכון עכשיו, לעשות תירוגלים מיותרים למרות שהבנת כי זה הקצב של הכיתה או שמתקדמים בחומר למרות שלא הבנת כי זה הקצב של הכיתה. למידה מייבשת שעות ארוכות כל יום בשיעורים. אז לא משנה כמה המורים יהיו מוכשרים - המוצלחים בעתיד יהיו אלו שלא 'התיישרו' למערכת אלא הצליחו למרות המערכת ולא בזכותה ולכן אני לא רואה הרבה ערך בללמד במערכת החינוך באופן כללי. 

מה האחריות שלנו? לתת לילדים שלנו את הכלים להצליח  למרות מערכת החינוך ולא בתוך מערכת החינוך.

 

ברור לי שיש הרבה מורים שהם מודל לחיקוי והערכה אצל התלמידים שלהם והצליחו לעשות שינויים גדולים. אבל זה קורה למרות המערכת ולא בזכות המערכת

 

ברור לי שבתור מורה את תתחלחלי ממה שכתבתי כאן אז אין לי עניין לפתוח את זה לדיון. 

(עריכה לאחר שלא הובנתי נכון: כי מההודעה הזאת נשמע שאני) די מערער על השליחות שלך, על המקצוע שלך ועל מה שאת עושה רוב היום. 

כבר מכין את עצמי לתגובות שלך למה אני כלכך טועה וזה לא נכון בכלל. אבל אני עדיין עומד בדעתי.
(עריכה: אין בכך לזלזל במאמץ הגדוול שלך או בהצלחות שיש לך.,פשוט שאלת איך זה לא שיקול בעיני. אז אני מסביר שלמרות שעשיה ונתינה לחברה כולה היא שיקול חשוב מאד - לדעתי לא זו הדרך ויש דרכים משמעותיות אחרות שבעיני אני עושה אותם ולכן אני לא מרגיש 'מצפון' איך אני לא חושב על להועיל לאחרים)

מגיבה בפעם האחרונהאורי8
אתה ממש לא מכיר אותי, אז איך אתה יכול לערער על השליחות שלי? על המקצוע שלי, ועל מה שאני עושה רוב היום?
עצוב מאוד שאדם שלומד תורה יכול לזלזל באדם שהוא לא מכיר בכלל , בכלל, ואין לך מושג מה אני עושה באמת מול התלמידות שלי.
גם אם תאורטית. יש לך השגות על מקצוע הייעוץ, אתה פונה אלי אישית. ומזלזל בי, כשאין לך שמץ מושג מי אני, מה אני עושה ביום יום, כמה מנשמתי אני משקיעה בעבודה.
אין לי טעם להמשיך לדון איתך.
אני מעולם לא תקפתי אותך אישית או זלזלתי בךנחשון מהרחברון

כן אני רואה שהמערכת כמערכת לא מסוגלת לעבוד

 

את טוענת אני מזלזל בך. לא קרה.

את טוענת שאני פונה אלייך אישית לא קרה.

 

אמרתי שהגיוני מאד שבתור מורה את תתחלחלי כי אני מערער על המקצוע והמערכ הקיימת לא עלייך. חבל מאד שאת לוקחת דברים שלא כוונו אלייך בצורה אישית ואני מצטער על זה. אבל זה לא מה שכתבתי

כתבת מפורשאורי8
אני מערער על השליחות שלך על המקצוע שלך ועל מה שאת עושה רוב היום, זה לגמרי אישי.
אתה יודע מה אני עושה? מכיר אותי? את כל השעות והימים שאני עובדת בהם? אם אתה לא מבין שמה שכתבת הוא אישי לגמרי ובעצם מוחק בזלזול עבודת חיים של אנשים, אז יש לך בעיה בניסוח או ביחסי אנוש.
גם אם יש חולאים במערכ. אי אפשר לבטל את הדם יזע ודמעות שאנשים נותנים בה.
זהו הבטחתיצלעצמי שלא אגיב יותר, בהצלחה לך.
התכוונתי ואני חושב שזה היה ברורנחשון מהרחברון

לכולם שהתפיסה הזו שלי כלפי מערכת החינוך בעצם מערערת על המקצוע והשליחות שאת רואה בו. לא בך

גם כאן, רוצה בבקשה להפנותנגמרו לי השמות

להודעה שכתבתי עכשיו בהקשר לתת השרשור הנ"ל שהתפתח כאן

 

רוצה בבקשה לכתוב משהו חשוב - נשואים טריים

 

 

🙏❤

גם לי יש המון ביקורת על ההתנהלות במערכת החינוךבארץ אהבתי
ואני מסכימה עם האמירה שמאוד קשה להצליח באמת בחינוך בתוך המערכת הקיימת היום, גם כשהמורה באמת מוכשר ובאמת עושה את המקסימום שלו.
ואני עדיין לא מבינה מה אתה חושב שצריך לקרות.
נכון שהשאיפה (שלי, ואני מבינה שגם שלך) היא שמערכת החינוך תשתנה מהיסוד. שהלימודים יהיו מותאמים ליכולות של הילדים, יפתחו אצלם את הסקרנות, יאפשרו להם לבטא את הכישרונות שלהם, שהמורה יוכל להגיע לכל התלמידים ולהתייחס לכל ההיבטים בחינוך שלהם ולא רק לידע שהם אמורים לתת להם. ושהמורים גם יתוגמלו באופן מתאים ויוכלו לפרנס את המשפחה בכבוד, מתוך הרגשה שמעריכים אתם ואת העבודה שלהם.
אבל זה שהמערכת כרגע לא מאפשרת את כל זה, לא אומר שבגלל זה צריך לנטוש את המקצוע הזה.
אני מבינה שאתה בעצם טוען שבגלל שהמערכת לא בנויה בצורה נכונה, אז אין טעם להיכנס אליה. ובעצם אתה אומר שהיום מי שצריכים להיות מורים אלו אנשים שבחרו במקצוע רק כי אפשר להתקבל אליו עם פסיכומטרי נמוך, ורק כי הם לא באמת מספיק חכמים בשביל לחשוב איך להתפרנס בכבוד, ובלי שום תחושת שליחות.
ואני לא מצליחה להבין את הטענה הזאת.
כי גם בתוך מערכת מוגבלת, יש הבדל גדול בין מורים שבאים מתוך שליחות והבנה של משמעות התפקיד שלהם, לבין מורים שבאים מתוך חוסר ברירה. והיה לי מאוד עצוב אם כל המורים שהיו מלמדים את הילדים שלי היו באים רק מתוך חוסר ברירה.
אני בהחלט מרגישה את החסרונות של המערכת, ולבת שלי באמת לא קל בכיתה בגלל החסרונות האלו. אבל בזכות המחנכות שלה שבאמת עושות הכי טוב שהם יכולות, מתוך זה שהן באמת מאמינות בשליחות שלהן, הרבה יותר טוב לה ממה שהיה עלול להיות. (אם המורים היו כמו שאתה מציע, אז נראה לי שלא היתה לרובנו ברירה אלא ללמד בחינוך ביתי, ואז היינו מרוויחים עוד פחות…).

אני באופן אישי לא עובדת כמורה, אבל כן במשרד החינוך. אני קלינאית תקשורת בבי"ס חינוך מיוחד.
גם שם יש חסרונות. בעיקר בגלל כמות התלמידים ביחס לכל קלינאית, שנגרם בגלל שקלינאיות מעדיפות לעבוד פרטי ולהרוויח יותר, כי משרד החינוך לא מתגמל אותן באופן ראוי.
אבל אני נשארת שם כי אם אני אעזוב זה בטח לא ישפר את המצב. התלמידים יקבלו רק פחות.
וחוץ מזה שהשליחות של גידול המשפחה היא גם שיקול משמעותי בשבילי.
ומבחינתי, אני מעדיפה לעבוד בעבודה שמאפשרת לי להיות עם הילדים בחופשים שלהם, ולהגיע כל יום לקחת אותם ב-2, גם אם המחיר הוא להרוויח פחות.
אם כתבת קודם שלהרוויח פחות פוגע בחינוך של הילדים שלי - אני לא רואה את זה ככה. אני נמצאת איתם הרבה יותר מאשר אימהות שעובדות במקצועות שמרוויחים בהם יותר (ועוד לא ראיתי מישהי שהצליחה למצוא את האיזון בין עבודה שמכניסה הרבה לבין מספיק שעות בבית כמו שהיתה רוצה), ואני חושבת שזה משפיע הרבה יותר.
אנחנו אמנם חיים בצמצום ולא מבזבזים סתם, אבל הילדים באמת לא מרגישים חוסר, ב"ה אנחנו מצליחים גם לחסוך (לא סכומים עצומים, אבל לאט לאט זה מצטבר), ובאמת רואים ברכה של הקב"ה.
אני שמח ששאלת מה כן ולא הכנסת לי מילים לפהנחשון מהרחברון
עבר עריכה על ידי נחשון מהרחברון בתאריך ח' בטבת תשפ"ב 17:07

זה נקודה שמאד קשה לי איתה בכללי ובשרשור כאן היא היתה ממש בולטת.

 

מה כן? שהבחירה בהוראה תהיה בחירה מושכלת.

 

למשל לרכוש כבר בתחילת הדרך מקצוע נוסף לפני שנכנסים להוראה כדי שאם נרצה לצאת/להתפרנס מעוד משהו במקביל תהיה לנו את היכולת

 

למשל להבין ששני בני זוג מורים לרוב זה קשה. ואולי שאחד יהיה מורה והשני יהיה עם עבודה מכניסה יותר.

 

למשל לעבוד בחלקיות משרה בהוראה ועיקר העבודה במקום אחר (וה10-12 שעות שבועיות יהיו השליחות)

 

 

את צודקת. ואת המשפט הזה שכתבת אני כל הזמן אומר לאשתי "כי גם בתוך מערכת מוגבלת, יש הבדל גדול בין מורים שבאים מתוך שליחות והבנה של משמעות התפקיד שלהם, לבין מורים שבאים מתוך חוסר ברירה. והיה לי מאוד עצוב אם כל המורים שהיו מלמדים את הילדים שלי היו באים רק מתוך חוסר ברירה." אמנם בניסוח מעט שונה אבל זה מה שאני אומר לה כל יום כמעט.

 

אבל גם המורים האידיאליסטים מאד נשחקים. ואחרי 5, 10 ,15 שנה המשכורת לא עולה בהתאם ואז מגיעים למרמור, ל'חיפוף' לשגרע שוחקת וכבר האור בעיניים נעלם. והם הופכים הרבה פעמים להיות מורים מתוך חוסר ברירה. אין להם שום הכשרה להיות שום דבר אחר. ואז - אנחנו מפסידים.

 

אני לא אומר לא להיות מורים. היה לי מורה לפיזיקה (אמנם לא סיימתי שנה אחת איתו, עפתי מהבית ספר עוד לפני כן) שהגיע מהייטק ללמד פיזיקה הוא לימד יום אחד בשבוע אצלנו, 4 שעות רצוף. לא היה לא זמן ליותר מזה. הוא עבד בהייטק, היתה לו שליחות - להנחיל את האהבה לפיזיקה ואת היכולת לתלמידים שיהיו העתיד. אז הוא פינה פעם בשבוע 4 שעות ולימד. הוא היה המורה הכי טוב. הוא בחר בהוראה. ובמקביל עשה את הכסף שלו. הוא לא בא ממורמר, לא היתה לו את הטיקט של המורה אלא של המצליחן. למדנו ממנו כלכך הרבה דברים שהם לא פיזיקה... אז כן... יש דרכים לשלוח את המוכשרים. אבל אם הם מוכשרים, שיעצרו רגע ולפני שישאבו למעגל  -  שיקנו לעצמם עוד הכשרה נוספת במקביל.

 

ואם הם לא מצליחים, לפחות לדאוג שבן הזוג לא נמצא באותו מצב. כי שני בני זוג כאלו זה קשוח הרבה יותר מאשר אחד שמכניס הרבה והשני עם השליחות בבית הספר

 

תודה על ההסברבארץ אהבתי
קודם כל, אני רוצה להבהיר משהו - יכול להיות שהשתמע ממה שכתבתי שאני חושבת שבחירה לעבוד במקצוע מכניס יותר, ולהשקיע באידאלים בדרכים אחרות, זו דרך פחות ערכית מאשר לעבוד במקצוע פחות מכניס מתוך אידאל.
אז זה ממש לא שהתכוונתי להגיד.
אני חושבת שיש הרבה דרכים להשקיע בדברים שאנחנו מאמינים בהם. ובהחלט יש מקום לדרכים שונות להשקיע באידאלים.

מה שאני ניסיתי להגיד, זה שהורגש פה בשרשור שהיחס למי שבוחר לעבוד בעבודה פחות מכניסה מתוך אמונה שזו השליחות שלו, שהוא בעצם פראייר שלא חשב בצורה נכונה כשבחר את המקצוע שלו, והיה נכון יותר אם היה בוחר במקצוע מכניס יותר (ואם חשובים לו אידאלים - אז היה תורם להם בדרכים אחרות שמתאפשרות בזכות זה שהוא מרוויח טוב).
ועל זה לא הסכמתי. וממה שכתבת עכשיו אני מבינה שזו גם לא באמת היתה הכוונה שלך. אז תודה על ההבהרה.

אני רוצה גם להתייחס לעוד נקודה שכתבת קודם. זה אולי לא נקודה עיקרית אבל חשוב לי להגיב עליה.
ציינת את זה שהממוצע פסיכומטרי ובגרויות של המורים נמוך משמעותית מהממוצע. וציינת את זה כהוכחה לכך ש'מצב המורים במערכת החינוך די דפוק'.
בעיני זה עצוב להתייחס ככה. ממוצע פסיכומטרי ובגרויות זה באמת מה שמשקף את הרמה של המורים? מי שהממוצע שלו נמוך יותר הוא בהכרח מורה פחות טוב?
הפסיכומטרי והבגרויות לא בודקים כישורים אישיים, לא בודקים מידות, לא בודקים אכפתיות, לא בודקים את כל הדברים שהכי חשוב לי שיהיו במורים של הילדים שלי.
נכון שבשביל ללמד מתמטיקה צריך לדעת מתמטיקה, ובשביל ללמד מדעים צריך לדעת מדעים. אבל הכתבות האלו שהבאת לא משקפות את זה שהמורים פחות טובים, אלא שהמערכת מקולקלת. לתת למורה ללמד מקצוע שהוא לא למד, לא מעיד שהמורה לא טוב. זה מעיד על כך שמי שנתן לו את התפקיד לא מבין מה המשמעות של ללמד.
אבל כדי לשנות את היחס למורים לא צריך להעלות את הפסיכומטרי שנדרש בשביל להיות מורה. זה פשוט לא רלוונטי, ורק יגרום להפסיד הרבה אנשים מדהימים שהיו יכולים להיות מורים מצויינים. בהחלט צריך להעלות את היחס למורים, אבל הנושא של הציונים בעיני פשוט לא קשור.
(אגב, הפסיכומטרי שלי גבוה מהממוצע, זה לא עניין של פגיעה אישית פה. אבל באמת צרם לי היחס הזה).


ולגבי ההצעה המעשית שלך - ללמוד מקצוע נוסף מלבד הוראה, כדי שההוראה תישאר בשביל האידיאל והמקצוע השני באמת יפרנס -
אני מבינה שאתה מתכוון שכדאי להתחיל ללמוד קודם את המקצוע המכניס, ובהמשך לעשות הסבה להוראה כדי לעבוד גם כמורה. זה רעיון מעניין ויש בו היגיון, ועדיין נשמע לי שהחיסרון העיקרי בו הוא שהשנים הראשונות לעבודה, כשיש ילדים קטנים, הן אולי עם יותר הכנסה אבל פחות גמישות להיות עם הילדים. אולי לגברים הכיוון הזה יכול להיות טוב, לאימהות זה יותר מורכב.

וחוץ מזה - מעניין אותי מה המקצועות שהיית ממליץ ללמוד, שהם לא בהייטק אבל יכולים להביא להכנסה גבוהה.
תודה!
לגבי רמת המורים, צריך להעלות את השכרמיואשת******
ככה זה בחיים.
מקצוע שלא מקבלים בו מספיק, הרבה מאלו שילכו לעסוק בו זה אלו שאין חם יכולת לעסוק במשהו אחר
בה במדינה שלנו יש מספק מפתיע ומחמם לב של אנשים שעוסקים לעסוק בהוראה מאידיאל ולא מחוסר ברירה.
אבל הם ממש ממש ממש לא בכמות מספיקה
ועל כן הרבה עדיין הם אנשים לא ראויים להוראה שנמצאים שם כי הדרישות נמוכות יחסית למקצועות אחרים.
וזה עצוב מאד כי אם היו משלמים יותר אז היה יותר אפשרות לברור אנשים ראויים יותר
וממש לא בתחום הפסיכומטרי בעיקר יותר בתחום ערכים ואנשים חינוך אמיתיים
אבל צריך להתפרנס. וזה קשה. ואי אפשר לבוא סוכנות לאנשים שלמרות שיש להם אידיאלים כן הולכים לעבוד במקצועות מכניסים יותר ועולם החינוך פשוט חסר מאד מאד מאד.
הלוואי שהיו משלמים למורים כמו שמגיע להם באמת. זו עבודת קודש
מסכימה עם כל מילה...בארץ אהבתי
מצרף משהו שעידן ארץ פרסםנחשון מהרחברון
 יש משהו הזוי בכך שלפטר את מנכ''ל משרד החינוך לוקח וים אחד ולפטר מורה גרוע שעושה נזקים לתלמידים ולבית הספר צריך את כל התהליך המייגע הזה שבמהלכו הוא עדיין פוגע בתלמידים.
 
זה, יותר מכל הבעיות שציינת גורם  לכך שישנם אנשים לא ראויים - והם עדיין מורים\לא כולם. לא רובם אבל הם קיימים. והתהליך הזה לא נורמלי ולא לגיטימי בשום צורה
תראה,שם פשוט
אני מסכימה שיש בעיות במערכת החינוך,
ואני מסכימה איתך שבאופן כללי ההגדרה של מערכת החינוך שגויה מיסודה.
אבל המצב הוא שהמערכת קיימת, הילדים קיימים.
אתה מוזמן לנסות לשנות את המערכת במקומות המתאימים והלוואי שתצליח.
אבל אתה לא יכול להשפיל מורים שנותנים את הנשמה שלהם לילדים שהם העיקר והם נמצאים כבר בתוך המערכת הזאת, מתוך תחושת שליחות עמוקה ועושים חסדים עם ילדי עם ישראל יום יום.
לדעתי זאת אחת העבודות הקשות ביותר שיש.
מורה יקבל את אותו שכר אם יעביר חומר בצורה טכנית יבשה, יחכה לרגע שהשעון יצלצל וילך הביתה
או אם ישקיע ויתאמץ וילמד בצורה כמה שיותר מעניינת וגם יתן מהזמן הפרטי שלו מהאנרגיות מהדאגה מהמחשבות ומהלב שלו לילדים.
המון המון מורים בוחרים לתת את הנשמה לתלמידים.
ותדע לך נחשון שיש בזה הרבה מאוד מסירות נפש עם בסיס יומיומי.
מעבר להוראה מורים הם גם הורים גם עו"סים גם מטפלים רגשיים ותרפיסטים.
אז כדאי כמה שיותר להגדיל אותם ולהעריך אותם
גם פה בפורום.
לך להנהלה של משרד החינוך, לך לכנסת, לך לפייגלין ותשנו שם מה שיש לשנות
אני הראשונה שתמחא לך כפיים.
מעבר לזה המורים עצמם ראויים רק להערכה.

איך זה השפלה של מורים ולא של המערכת?נחשון מהרחברון

היום פיטרו את מנכל משרד החינוך. כמה זמן זה לקח? דקה

 

לפטר מורה גרוע לוקח שנה ותהליך ארוך שכמעט אף פעם לא קורה בגלל אירגוני המורים והמערכת הרקובה

 

אז קודם, הלכתי להנהלה. פוטר המנכל הבוקר.  רק נותן פרופורציות

 

ואני לא צריך שתספרי לי על המסירות נפש של מורים. אשתי מורה. ההורים שלי מורים. אחיות שלי מורות. אני מוקף מורים. ומכיר טוב את המסירות נפש הזו. אני מדבר על כשלי המערכת מצד אחד ועל המורים שבאים להוראה בלי יכולות רק כי זה נוח.

 

ופייגלין? מה לי ולו?

 

מה לו ולמציאות?

תודה על התשובה המפורטת והמכבדתנחשון מהרחברון

היחס למי שבוחר לעשות שליחות הוא לא מזלזל. רק מרגיש לי מתוך היכרות עם הרבה מורים שהרבה מהם אם היו מחזירים אותם לנקודת האפס בה הם החליטו להיות עובדי הוראה הם היו מקבלים החלטה שונה. למה? כי הם באמת לא לקחו את המצב הכלכלי בחשבון. 

אני פחות נמצא בפייסבוק וכדו' אבל שולחים לי הרבה פעמים צילומי מסך על קיטורים המוניים של עשרות ומאות מורים שעצובים ומתחרטים על כך שהם בחרו בהוראה.

 

אני רוצה שזה ישתנה. שמי שמורה יעשה את זה - מבחירה. לא מתוך כורח. כי אין לו דרך אחרת לסגור את החודש. 

 

לגבי הרמה הלימודית של המורים אני מסכים איתך שצריך יותר מאשר חשבון אנגלית והבעה בשביל להיות מורה טוב

 

אבל בשביל להיות מורה טוב חייב גם חשבון אנגלית והבעה (ושליטה בחומר שמלמדים מעבר לכך)

מורה בסופו של יום אמור לתת ידע. כן, עם הרבה חום והרבה אהבה והרבה מידות והרבה סבלנות. אבל זה צריך לבוא במקביל ובנוסף לידע. וכשהרמה היום של המורים נמוכה זה גורם:

א לזלזול של תלמידים במורים (מניסיון בתור תלמיד, כשאתה רואה את המורה טועה באיות/עושה תרגיל לא נכון על הלוח/מסתבכת עם לוח הכפל/שורה תחתונה יודעת פחות ממך או לא הרבה יותר ממך) אתה לא מצליח ללמוד ממנה גם את מה שאתה לא יודע.

 

ב גורם לסף כניסה נמוך (כי יש תנאים יחסית נוחים מבחינת חופשות ושעות עבודה וקביעות) ואז יש אנשים שגם חסרים במידות וגם חסרים בידע. 

 

ג אגיד את זה בזהירות אבל אגיד את זה. מורה אמור לחנך לצמא לידע. להרגלי למידה, ללמידה. להתמדה בלמידה. ואם הוא עצמו לא יודע איך לעשות את זה... איך הוא ילמד את זה??? ואני יכול להגיד לך שרואים את זה בשטח.

 

בנוסף אני לא רוצה להעלות את הסף הדרוש להיות מורה. אני רוצה שאנשים יסננו את עצמם מלהיות מורים אם הם לא מוכשרים. מורה צריך ללמד 30 ילד איך ללמוד ולהביא אותם לציונים טובים, לחדוות למידה, לצמאון לידע, להתמדה והרגלי למידה... אם הוא לא יודע בשביל לקבל 550 בפסיכומטרי (הממוצע) איך הוא מרשה לעצמו בשם החינוך ללכת ללמד ילדים? אני באמת לא מבין? הוא ילמד אותם את הכשלים שלו.

 

עכשיו נכון, אם היינו אומרים שלציונים אין משמעות והכל רק מידות טובות והתנהגות אני מקבל את זה. שיקבל 0 בפסיכומטרי העיקר שיחנך. אבל הילד נמצא במערכת שונה. הילד נמדד בשיעורי בית, במבחנים, בתעודה, המערכת בבית הספר סובבת סביב הציונים והיכולת הלימודית נרצה או לא נרצה. אז לא לתת ליכולת ללמד את כל הדברים הללו משקל גדול וללכת לחנך בשם האידיאל של חינוך - אנחנו פוגעים אולי בילדים. כי אנחנו מתמקדים בלתת להם ערכים כבוד, יראת שמיים, התמדה וכו אבל מודדים אותם בציונים. ולא נתנו להם כלים להתמודד עם הלמידה והציונים. לכן (וגם בכיתה א או ב שאין יותר מידי משקל לידע של המורה יש משקל גדול מהם להקניית הרגלי למידה שעל פי המון מחקרים בישראל אין לתלמידים הרגלי למידה כמעט בכלל)

 

אז נכוןף אנשים משתנים מאז בית הספר או הפסיכו אבל כשזה הממוצע ומצד שני גם הרמה הלימודית של התלמידים נמצאת בירידה מתמשכת אולי הציונים כן חשובים. (ואם לא בואו נבטל אותם. אי אפשר להגיד שזה לא חשוב ואז למדוד על פיהם ולפי הציונים להתקבל לבתי ספר אולפנות ישיבות וכו)

 

לגבי ההצעה שלי. לאו דווקא להתחיל לעבוד במשהו. אבל כן לעשות לימודי תעודה בתחום נוסף כדי שתהיה את היכולת להסב מהוראה למקצוע אחר באופן מהיר. בלי התלבטות איך ללמוד תואר/תעודה תוך כדי עבודה.

 

אתן כאן רשימה קטנה של מקצועות. מקצועיים צווארון לבן: חשבות שכר, ראיית חשבון, סוכן/ת ביטוח, ייעוץ משכנתאות, ייעוץ כלכלת משפחה, קאוצי'נג (אני לא אוהב אישית יותר מידי אבל זה תחום שאפשר להתפתח איתו די מהר) איבחון דידקטי, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק

מקצועות 'פיזיים' התקנת מזגנים, אינסטלציה, נגרות, שיפוצים, תפירה, חשמלאי, תיווך, תפעול מנוכות CNC, ריתוך, ריצוף
מקצועות נוספים: פרסום, עיצוב, גישור

 

עכשיו לא כולם אפשר לעבור מ0 למאה ברגע אבל אפר להתחיל במקביל לעבודה כמורה להתחיל לעבוד במקצוע שרכשת וכנהייה לך יותר עבודה לעזוב את ההוראה.

 

עכשיו כמעט את כל המקצועות שכתבתי כאן אפשר ללמוד בין חצי שנה לשנתיים.  יש כמה שמצריכים יותר זמן אבל זרקתי רשימה מתוך היכרות שלי עם אנשים שעובדים בזה. זה שכר טוב, שעות נוחות כמעט תמיד, והכשרה לא ארוכה מידי

 

תודה על התשובהבארץ אהבתי
לגבי מה שכתבת על מורים וציונים - מסכימה חלקית, לא על הכל. אבל זה לא באמת הדיון פה, ואין לי עניין לשכנע כרגע בדעה שלי.

לגבי המקצועות שכתבת - תודה על הרשימה.
הצחיק אותי שאתה הכנסת שם קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק, כשפשוט אני הכניס את הריפוי בעיסוק דווקא בתור דוגמא למקצוע שמי שבחר בו מתלונן על השכר (בתגובה פה -
אני לקחתי את העבודות שיש בהן שכר מכובד, ומתוכן בחרתי - נשואים טריים ).

כמו שכבר כתבתי, אני קלינאית תקשורת, עובדת במשרד החינוך. כרגע מקבלת משכורת כמו של מורה, ותנאים אפילו פוגעים/משפילים יותר מאשר מורים (וזה גם גורם לזה שיש חוסר גדול של קלינאיות במערכת, מה שמקשה עוד יותר על התנאים שלי, כי יש עומס מוגזם).
אבל זו בהחלט בחירה שלי להתמודד עם החסרונות האלו, גם בגלל שאני מרגישה שהעבודה שלי שם משמעותית, ואם אני אעזוב בגלל התנאים התלמידים רק יפסידו יותר. וגם (ואולי כרגע בעיקר) כי החופשיים והשעות במשרד החינוך הרבה יותר מתאימים לי מאשר לעבוד פרטי.
ובכל מקרה - גם קלינאיות שעובדות בפרטי לא מתעשרות מזה. באזור שלח מקבלים כ-200 לשעה, אבל ממה שהבנתי בנטו זה יותר בערך חצי מהסכום (אחרי שמורידים הפרשות לפנסיה, ביטוח לאומי, הוצאות על חומרי עבודה, וכו').

בכל אופן, אני מבינה את הכוונה שלך, ומקבלת את הרעיון המרכזי. ותודה שהבהרת את הנושא.
לגבי הקלינאות וריפוי בעיסוקנחשון מהרחברון

אני מכיר אנשים שעובדים במכונים פרטיים  שמרוויחים יפה הגיוני שיש חלוקות פנימיות שאני לא מכיר.

200 לשעה זה יפה וכמו כל עבודה יש מיסים. אני מכיר קלינאית שעובדת במכון פרטי ומקבלת בערך את הסכום הזה (קצת פחות) אבל הרבה הוצאות לא עליה.

כנ''ל ריפוי בעיסוק.

 

אולי זה המערכת שנותנת פחות במשרד החינוך אבל הנקודה שניסיתי להגיד היא - להיות עם עוד אופציות לא לקחת את הרשימה שלי ולבחור משהו וישר ללכת על זה אלא לעשות בירור. זרקתי מתוך היכרות עם אנשים לא עם המערכתיות של המקצועות הנ''ל

 

כמה דיוקיםסתרי המדרגה
אבחון דידקטי - דורש לפחות תואר שני ועדיף גם תעודה בנוסף.

קלינאות תקשורת וריפוי בעיסוק, ממש לא מרוויחים בהכרח מעל מורים, וזו הכשרה יחסית קשה.

מקצועות פיזיים שנתת שם, האם נגר ממוצע באמת מרוויח יותר ממורה ממוצע? כנ"ל מתקין מזגנים וכל שאר הדומים לכך...

בנוסף, הרבה ממה שכתבת - גישור, קואוצ'ינג, גרפיקה ועוד... כדי להרוויח באמת טוב צריך להיות עצמאיים או מלאי פרוטקציות. ממש לא פשוט להרוויח מהמקצועות הללו. התחרות עצומה והמשרה לא מובטחת. ולהרבה אנשים לא מתאים להיות עצמאיים באופי.

בקיצור, לא כזה פשוט כפי שאתה מנסה לתאר את זה.

גילוי נאות: קיבלתי 670 בפסיכומטרי מבלי שעשיתי קורס ויש לי ממוצע בגרות 113, ברגע האחרון ביטלתי את לימודי הביואינפורמטיקה ועברתי ללמוד חינוך. כרגע מרוצה מאוד, ומאמינה שכשיהיו ילדים אהיה מרוצה עוד יותר. המשפחה חשובה לי, השליחות במקצוע חשובה לי. בעלי לומד הנדסה ובע"ה יכניס בעתיד משכורת מכובדת, ובמאזן השיקולים לי נכון כרגע לעסוק בהוראה, לא שוללת הסבה וכרגע מחפשת תואר שני שיפתח לי דלתות, יותר בקטע של מימוש עצמי ופחות בקטע של שכר, אבל בהחלט גם זה שיקול.
אענהנחשון מהרחברון

נכון. אז אם את בכל מקרה הולכת על הוראה תוך שנתיים את יכולה לסיים את התואר שני ולהיות מאבחנת. זה 'נכנס' בתוך מה שהגדרתי. 

 

לגבי קלינאות וריפוי בעיסוק כבר העירו ואמרתי אני כותב את זה מהיכרות אישית ולא מהיכרות עם כלל המקצוע. אנשים שמרוויחים יפה מאד 

 

לגבי הפיזיים - כן. שוב, מהיכרות אישית. וגם מסטטיסטיקות של הלמ''ס 

 

הרבה ממה שכתבתי הם לא משהו שתוך יום יש לך משרה מלאה וכתבתי את זה. המטרה - להוסיף הכנסה תו''כ הוראה עד שמגדילים אותה ועוזבים הוראה (אם רוצים)

 

ביקשו שאתן רשימה אז זרקתי מה שעלה לי לראש. זה לא איזה תנ''ך קדוש.

 

לגבי מה שכתבת בסוף. אני איתך. את תרוויחי ממוצעע מינוס בעלך ירוויח הרבה מעל הממוצע יש לך את ה'פריווילגיה' לעסוק במה שחשוב ולפנות שעות לבית. לא לכולם יש את זה.

כן אומר שאם עכשיו יש מחשבות על הסה לא כדאי להכנס לחינוך בלי משהו ביד להסב אליו

ספציפית במקרה שליסתרי המדרגה
אני חייבת לעבוד במשרד החינוך 3 שנים כדי להחזיר את המלגה (מימון מלא של התואר + דמי מחיה)
מאוד רציתי להמשיך ישירות לתואר שני, אבל בגלל שאני לא סגורה על מה מבין האופציות (יש לי 3 כרגע) וכולן קשורות בשדה החינוכי, אז אני מחכה להשתפשף קצת במערכת ואז להחליט סופית. בכל אופן, זה לא תהיה העבודה הכי מכניסה, אבל כאמור זה לא הכי חשוב לי בעולם, מכיוון שבעלי עתיד לעבוד בע"ה בתחום מכניס מאוד ולי יותר חשובה כרגע הפניות לבית ולילדים שיבואו בע"ה, יחד עם הנאה וסיפוקמהמקצוע ויכולת להתפתח ולהתקדם.
תודה רבה סתרי המדרגה
וואי. עשית לי חשק ללמדמיואשת******
אם יום אחד אני אפנה זמן ללמד קצת, שתדע שפה זה התחיל. ברצינות ממש.
תודה שסיפרת את זה
איזה כיף!נחשון מהרחברון

הסיפור על המורה לפיזיקה?

הודעה מזלזלת מאוד במורים.מזלטוב
תקראי את כל השרשור ותביני שלא זו הכוונהנחשון מהרחברון

הזלזול במערכת שגורמת לזה. ובמורים שבאים כי נוח וממש לא במורים שבאים ומוסרים את הנפש

אבל עזבי את השאלה האם זה מזלזל או לאנחשון מהרחברון

מה עובדתית לא נכון בהודעה הזאת?

 

 

ולגבי הסוף.נחשון מהרחברון

תראה, אני מבין את הלך המחשבה שלך. הרבה שנים חשבתי ככה.

היום, אני רואה אנשים משתנים, אנשים שחשבו ככה על עצמם שעם קצת הכוונה פתאום מכניסים פי 2 באותם שעות עבודה

 

אתה יודע מה הדבר שהכי מונע הסבה מקצועית מאנשים?

 

כסף. הצורך בכסף.  כי לעבור לתחום חדש הרבה פעמים צריך ללמוד, צריך שנה שנתיים להתכונן למעבר הזה ולא כולם מצליחים לעשות את זה תו''כ העבודה הקיימת שלהם. וכיוון שיש להם 0 חסכונות אז הם לא יכולים לאפשר לעצמם ללמוד משהו אחר רווחי יותר.

 

זו מלכודת מסוכנת וכואב מאד. 

זה הולך ככה:

לבן אדם אין הכשרה מקצועית או שיש לו הכשרה לעבודה בשכר נמוך והרבה שעות עבודה - הוא עובד כל היום וגומר את הכוחות שלו בשביל כלום כסף - הוא רוצה לעבור ללמוד במשהו אחר אבל אין לו את ההכשרה לכך (שים לב, לא הכישורים אלא ההכשרה) - הוא ממשיך לעבוד בעבודה שוחקת בשכר נמוך ובטוח שאין לו את היכולת לעבוד עבודה - המשפחה גדלה ההוצאות גדלות והמשכורת מדשדשת - לוקחים הלוואות שהסיכוי להחזיר אותם נמוך מאד - נכנסים לרוטינה של גלגול הלוואות - ברוך כלכלי

 

מה יכול לשבור את המעגל הזה בכל רגע נתון? כסף שיאפשר לקנות הכשרה.

 

מה יעשה מי שאין לו כסף? לרוב יצטרך איכשהו לקנות (לאו דווקא בכסף הרבה פעמים זה בזמן) הכשרה במקביל לעבודה.. זה קשה ומאתגר אבל אפשרי.

 

ולכן אני אומר תלמד מראש מקצוע רווחי ואז לא תהיה במעגל הזה אף פעם.תמיד יש לך את ההכשרה גם אם תבחר לעבוד במשהו אחר אידיאלי כהגדרתך. זה יהיה מבחירה ולא מתוך כורח או חוסר ברירה

מה שכתבת הוא אולי ממוצע5+
אבל לא כולם חיים ככה.
לגור בפריפריה למשל זה הרבה יותר זול מבחינת המון דברים.
אישית, גידלתי ילדים בבית הרבה שנים ולא היתה לי הכנסה בכלל, מצד שני לא הוצאתי על מעון, צהרונים, נסיעות לעבודה, בגדים לעבודה... והסתדרנו עם משכורת אחת ממש לא גבוהה. לפעמים יש דברים יותר חשובים בחיים מגובה השכר.
לא אמרתי שהדבר הכי חשוב בחיים זה שכר גבוהפשוט אני..
רק אמרתי שמי שמחליט לוותר על זה, שיידע למה הוא נכנס ושלא יחשוב שכל ההבדל זה חופשות בחו''ל.

הרבה זוגות נשואים חוטפים הלם כשהם מבינים כמה עולה לתחזק רמת חיים כמו זו שהם הורגלו אליה בבית הוריהם.

אני לא ממציא שום דבר, את יכולה באמת להיכנס לפייסבוק ולראות את העובדים האלה בשמם ובתמונתם, מקללים את היום שבו בחרו ללמוד את המקצועות האלה.

אגב, למגורים בפריפריה יש מחירים אחרים, גם כלכליים. כשכל נסיעה לרופא מקצועי דורשת 40 דקות לכל כיוון ברכב פרטי, כשאתה צריך לקנות בחנות יקרה וקטנה כי אין תחרות כמו שיש לעיתים בערים הגדולות וכו' - גם לזה יש השלכות כלכליות.
זה בדיוק מה שהוא אמרחולת שוקולד
מדוייקחולת שוקולד
"אבל לבחירות האלה יהיו מחירים אחרים"- משפט מחץ

אחרי הסכום הממש ממש בסיסי (מגורים במקום כלשהו, אוכל, נסיעות באוטובוס וכו') זה כבר עניין של בחירה וסדר עדיפויות, ומצריך מחשבה בשביל מה שווה לי לעבוד ובשביל מה לא
רק לגבי מוריםאורי8
מורה עם תואר שני , ותק, תפקידים בבית הספר, יכול להגיע לשכר פי שנים ממה שכתבת. במיוחד בתיכון, יש גם גמולי הגשה לבגרות וכו....
השכר,שכתבת הוא שכר התחלתי של מורה.
וגם , מורה עובד פחות שעות ממהנדס, כך שפעמים רבות יש לו זמן להשלמת הכנסה בעבודה נוספת בחופשת הקייץ, ביום החופשי וכו..
זה אמנם לא מגיע כנראה למשכורות של הי טק, אבל גם לא הסכומים שכתבת. כותבת כדי לא ליאש את מי שמתעניןין ב,וראה.
משפחה עם 3 ילדים הם גם לרוב ללא תואר שנינחשון מהרחברון

או וותק גדול מידי או שכר גדול מידי

 

מכיר אישית זוג מורים זשניהם מגישים לבגרויות שניהם עם תואר שני ווותק של למעלה מ25 שנה שניהם עם מקסימום ההשתלמויות האפשרי מגיעים לכ25,000 יחד. זה נשמע הרבה אבל המשפחה כבר גדולה. 9 ילדים ההוצאות גדלות. בר מצוות חתונות הוצאות בריאות גדולוות יותר... לא פשוט

כמה זה שכר מכובד? ואיפה הוא קיים מלבד מחשבים והנדסה?צע
בואי נאמר שלהרוויח 13-17 אלף אחרי 4-6 שנות וותק זה יפהפשוט אני..
יש הרבה מאוד דרכים להגיע לזה, ממש לא חייבים הייטק (בהייטק מרוויחים כפול מיד בסיום הלימודים, אבל אפשר לחיות ברווחה כלכלית גם בלי הייטק).

אני בכוונה לא מתייחס לשכר בשנים הראשונות, כי יש הרבה מקצועות שדורשים התמחות או עבודה בשכר זעום בהתחלה, עם עלייה יחסית מהירה בשכר.
אשמח לדעת איזה מקצועות?שפרה ופועה
רואה חשבוןהגיבן מנוטרדהם
מכיר אישית!

סתם הערה לגבי הייטקכלכלן

יש כאלו שאכן מרוויחים כפול כבר בהתחלה, ויש גם לא מעט שלא מצליחים להשתלב מהר או להשתכר ומרוויחים בכלל לא כפול. בערך כך. מי שלא באמת מתאים לזה, יכול גם לא להצליח...

בין 70/30 ל30/70. תלוי במזג האישיהעני ממעש
חשוב מאוד לעבוד בעבודה מספקת5+
אומרים שלנשים זה עוד יותר חשוב מגברים.
חשוב שהעבודה תקדם אותך מבחינה אישית, שתרגישי בה סיפוק, שיהיה לך מעניין, יש אנשים שחשוב להם השליחות שבעבודה או הנתינה. יש אנשים שמחפשים את היצירתיות או האתגרים. כל אחד מחפש משהו אחר. אבל כמה מקבלים בסוף החודש, למרות שזה חשוב, לאישה לדעתי זה לא העיקר.
פרנסה זה משמיים. וזה גם סידרי עדיפויות בחיים. אם ממש חשוב לך לעשות משהו שהוא טוב לך או לאחרים וההכנסה ממנו היא נמוכה יחסית, את תסדרי.
יש אנשים שעובדים בעבודה שמכניסה הרבה אבל אין להם שום שמחה או סיפוק בעבודה והם מבואסים כל החיים. אז מה זה עוזר להם?
חוץ מזה שהחיים וסידרי העדיפויות משתנים כל הזמן. לא תמיד עבודה שמתאימה לרווקה תתאים בהמשך גם לאם, וגם באימהות יש שלבים שונים, גם תחומי עניין של אדם משתנים במהלך השנים. היום זה ממש מקובל להחליף עבודה כל כמה שנים, לעשות תואר שני במקצוע אחר בכלל, או סתם הסבה מקצועית...
לעבוד בשביל 5000 שקלנחשון מהרחברון

ואחרי 20 שנה בשביל 12000 שקל זה לא מספק. זה שוחק.

 

שני ההורים שלי מורים שניהם עם וותק של כמעט 30 שנה. שניהם עם תואר שני שניהם ביחד לא מגיעים או מתקרבים ל30,000 שקל. לא הרבה באמת למשפחה עם 9 ילדים

 

זה שוחק. זה משפיע. זה שעות לא שעות שאתה לא מתוגמל עליהם, זה לא נותן סיפוק לתת את כל כולך כל החודש ואז להלחם על לסגור את המינוס ולוותר כל הזמן על דברים שאתה רוצה

 

ב"ה ההורים שלי מסודרים, עובדים בשביל השליחות, מסתדרים יפה עם ההכנסה הזאת אבל - אני חושב שאם הם היו במקצוע אחר - היו יכולים לקבל גם סיפוק וגם להכניס נורמלי

 

זה כנראה צרכים אחרים ממה שאני מכירה5+
לא מכירה הרבה אנשים בסביבתי שמגיעים ל30,000 בחודש. זה נשמע לי סכום אסטרונומי. רוב הנשים שאני מכירה עובדות בהוראה/ ע. סוציאלית/ סיעוד(בד"כ לא משרה מלאה)/ עבודה פקידותית כלשהי (או נשארות בבית עם ילד). וגם הבעלים בעבודות רגילות. וכולם מסתדרים. בנו בתים יפים, מחזיקים רכב... מסתדרים מצויין.
שורדים מצוין לא מתקדמים ..אור123456
למה צריך להתקדם?חולת שוקולד
כסף הוא אמצעי ואם הוא מספק להם את המטרה מבחינתם אז למה צריך להתקדם? כדי לתת לכסף לישון בבנק? כדי להיקבר איתו?
מבחינתי זה כדי לעזור לילדיםאור123456
ולישון רגוע בלילה שיש מרווח לדברים לא צפויים
אני מדבר על אחרי 30 שנה וותקנחשון מהרחברון

תחשבי שאחרי שלושים שנה מגיעים בעצם לפחות מ15,000 כל אחד. וזה אחרי י-ם השתלמויות, תואר שני, ועוד.

 

הצרכים עם 9 ילדים בוגרים שונים מאד מכמה קטנטנים. העלויות של 3-4 ילדים בפנימיה (אולפנה ישיבה) + נסיעות, + קצת כסף לתת לילד, + מעון במקביל + בגדים ל9 אנשים וכשהילדים גדלים זה עולה הרבה יותר. +משקפיים כשצריך (וזה יקר!!!) + חסכונות ל9 ילדים גם לחתונות ובר/ת מצוות וגם  לעזור בהמשך החיים + טיפולים והוצאות חריגות (סתם לדוגמא, טיפול פסיכולוגי אם צריך, או חוגים או אפילו טיול משפחתי, הולכים לאטרקציה הכי זולה ב60 שקל אוכליפ פלאפל ב15 שקל ואופס טיול קטנטן עלה כבר 1000 שח.

טיול גדול של כמה ימים עולה פי כמה.

 

ההוצאות הם ענקיות.

כשהם היו עם 10 שנים וותק אני לא סגור על זהנחשון מהרחברון

שהם הגיעו ביחד ל10,000 שח

חחחח אני רוששתי את ההורים שלי עם טיפולים פסיכולוגייםפשוט אני..
פעמיים בשבוע במשך 3-4 שנים (היו גם הפסקות של כמה חודשים מדי פעם), כאשר כל פגישה עלתה 350-500 ש''ח, ופעמיים זה היה 800 ש''ח (אחרי ניסיון התאבדות הפסיכולוג לא הסכים לראות אותי בלי אישור של פסיכיאטר לכך שאני יכול להסתפק בפסיכולוג ולא זקוק לפסיכיאטר. אז הלכתי פעמיים לפסיכיאטר, ההורים שלי שילמו 1,600 ש''ח רק בשביל האישור שאני לא צריך פסיכיאטר...). וכל זה בשביל הזכות לשבת מול פסיכולוג ולטמטם לו את המוח במשך שעתיים בשבוע, כשהוא יודע ואני יודע שאני ממציא הכל אבל לשנינו הסידור הזה היה נוח...

ומצד האמת, גם על הטיפולים שלקחתי אחרי החתונה הייתי צריך לשלוח להורים שלי חשבונית, בהתחשב בזה שאת רוב הנזק הם עשו לי... 🤭
אתה צוחק אבל זה תיק כלכלי לא פשוטנחשון מהרחברון

או רכיבה/שחיה טיפולית או כל מיני דברים כאלו...

 

ואנשים מוותרים על דברים חשובים כי אין כסף לצערינו

הלוואי שלא היה להם כסף, והם היו מוותרים על זה...פשוט אני..
במקרה שלך אולי זה נכוןנחשון מהרחברון

במקרים אחרים שנצרכים מוותרים על זה בלית ברירה

☹️חולת שוקולד
אומרים שההורים צריכים לשים בצד כסף כל חודש מרגע שהילד נולד בשביל הטיםול הפסיכולוגי שהוא יצטרך *בגללם*
וזה נכון לכוווולם כי לצערינו אין הורים שלא שורטים את הילד שלהם, גם ההורים הכי מדהימים ומשקיעים

אבל אצלך זה באמת סיפור אחר
לכתוב על זה פוסט? יעניין מישהו?פשוט אני..
יעניין כן אבל השאלה אם נצרך לתפוח את הפצעיםנחשון מהרחברון

כדי לעניין

למה לא מספק?חולת שוקולד
לעבוד בשביל הכיף זה מספק
לקום בבוקר וללכת למקום שטוב לך להיות בו זה מספק

לעבוד רק בשביל הכסף ולא משנה כמה זה עצוב והרבה פחות מספק

לבן אדם יש כל מיני צרכיםשבשבילם הוא רוצה להרוויח כסף, אחד מהצרכחם האלו הוא לעשות מה שטוב לך ולפעמים שווה לשלם עליו (בלא להרוויח יותר בגללו) כמו שמשלמים על כל צורך אחר
מה ההבדל בין הצורך לעבוד במה שאוהבים לבין הצורך ללכת למסעדה או להחזיק רכב?
כי מסעדה זה דומהנחשון מהרחברון

אבל רכב זה לא דומה

 

כשתצטרכי לקחת תינוקת בת 3 וחצי חודשים למטפלת רבע שעה הליכה בגשם כי היא הכי זולה ואין רכב ואי אפשר לשלם הרבה (מניסיון אני אומר, כן?) את תביני שזה לא דומה למסעדה בכלל ויאללה שתלך העבודה לעזאזל לא רוצים לעבוד לא משנה כמה זה חשוב.

 

לעבוד במקום שטוב לך להיות בו זה מספק? כן. מספיק בשביל לסבול? לא. מספיק בשביל לא להתפנק? איכשהו כן

נו זה מה שאמרתיחולת שוקולד
שזה לא מספיק בשביל לסבול אבל כן בשביל לא להתפנק
להת0נק יכול להתבטא במסעדה ויכול להתבטא בלעבוד בעבודה מספקת, כל אחד יבחר במה שחשוב לו יותר
אפשר להוציא כסף על מסעדה ואפשר להוציא כסף על לא לעבוד במה שלא רוצים
כמובן, אחרי שיש את הצרכים הממש בסיסיים

וכל אחד רואה דברים אחרים כפינוק, בהתחשב בעובדה שימי הגשם לא רבים ברוב השנים גם לקחת למטפלת בלי רכב יכול להחשב כפינוק שעבודה מספקת עולה עליו
אין בעיה אבל בסיס יציב צריךנחשון מהרחברון

עבודה מספקת זה פינוק. עבודה מפרנסת זה הכרח

זה בדיוק מה שאמרתיחולת שוקולד
אולי יהרגו אותי אבל..אור123456
אני חושבת שאישה יכולה קצת יותר להתפנק כי עול הפרנסה לא עליה..
אבל גבר פחות.
כמובן ללכת למשהו שמתחברים אליו אבל חשוב שיכניס מספיק כסף.
(סתם למען הסר ספק אני בתחום ההייטק ( פיתוח בחברה גדולה) ועובדת קשה מאד אבל מאד אוהבת את מה שאני עושה)
רגע זה אומר שגברהגיבן מנוטרדהם
יכול להתפנק בעול הבית(כביסות בישולים ונקיונות) כי זה לא עליו לכאורה?
אצלינו זה ככה..אולי לא לכל אחד זה מתאיםאור123456
בעלי בבית לא עושה כלום!!
אם אבקש משהו ספציפי הוא יעזור אבל זה לא עול שלו
כשהוא יהיה בהריון ויעבור לידה הוא יוכל להתפנקקורדיליה

כי זה לא עליו

מדובר על התנהלות כללית רגילההגיבן מנוטרדהם
לא על הריון ולידה כי גם כשאני חולה ברור שהנטל יותר על האישה.
חלוקה של מחויבויות כשאין דברים להוסיף למשוואה שאז זה משתנה.

אצלכם איך זה עובד?
לא רק מצד שהאישה חלשה וכו..קורדיליה

מצד שבמקור הקללה של האישה זה הריון ולידה

והקללה של הגבר זו הפרנסה

אז ההקבלה לפרנסה זה ההריון והלידה ולא עבודות הבית

לדעתי זה החילוק של המשנההגיבן מנוטרדהם
שהבעל זן ומפרנס והאישה עוסקת במלאכות הבית
ולכן אם שניהם מפרנסים אז ודאי ששניהם גם במלאכת הבית אבל אם רק הבעל מפרנס אז יש מלאכות שהאישה צריכה לעשות.

לגבי הקללה אני לא יודע למה צריך להיות הקבלה? העונש לפי חומרת המעשה והאישה הכשילה את האדם.
באותה מידה שאני לא מקביל בין העונש של הנחש לעונש של האישה.

רגע אז לפי מה שאת אומרת אישה יולדת בעל מפרנס ומלאכות הבית מתחלקים? להבין אותך פשוט
אתה הקבלת בין פרנסה למלאכות הביתקורדיליה

 

ואני חושבת שזו לא בהכרח ההקבלה הנכונה בהקשר הזה של "עול" כ המקור לעול הפרנסה הוא בעונש שלאחר החטא.

זה הכל.

התכוונתי בחיוב בקטע של העולהגיבן מנוטרדהם
והחיוב לבעל לפרנס את אישתו זה מה שחותמים בכתובה ולא בגלל הקללה.
תופס מאוד !..!שמרית31
יש לי תואר שני,
אחרי 3 שנים בחברה גדולה החלטתי ללמוד קורס בשביל הנפש (הייתי בחופשת לידה באותה תקופה),

לאחר הלימודים (וחופשת הלידה) החלטתי לנסות לעבוד במקצוע החדש,
זה כמובן רק מניסיון אישי שלי אבל -
פתאום השכר נחתך בחצי, תנאים מאוד מינימליים של ימי חופשה / מחלה,
פתאום מחלחלת בי ההבנה כמה זה קשה ושוחק ומייגע..
בגלל שהשכר נחתך בחדות בעלי נאלץ לקחת עוד עבודה (כולל. בימי שישי וכתוצאה מכך אפילו בימי שישי אין לי יכולת לנוח).

למזלי, יש לי אפשרות לחזור למקצוע הקודם בשנה הבאה. (ופתאום אני מעריכה אותו הרבה יותר).

מה שאני רוצה להגיד הוא שלכל עבודה יש יתרונות וחסרונות,
אם את עדיין לא בשלב שאת סגורה ב-100% ושלמה עם מקום העבודה שלך - עדיף לבחור במקום עבודה שמשלם יותר -
זה נותן שקט נפשי, זמן פנוי, יכולת לצאת לחופשה בלי לחשב כל שקל, יכולת ליהנות מהזמן הפנוי. זה המון.
השכר תופס המון מקוםבינה.
ויחד עם זאת, חושבת שכדאי לשים את החיבור למקצוע בתור הדבר המרכזי.
בסוף אפשר וצריך לחיות ברמת חיים בהתאם למה שמרוויחים, ואם את במוכנות לשלם מחירים כמו לחיות בפריפריה, להיות יותר שעות בבית ואז צריך פחות בייביסיטר/ חוגים וכדו', לקנות בית קצת פחות מפואר וקצת יותר מאוחר, לא להוציא הרבה על חופשות, בילויים והתפנקויות...
כמו שסטודנטים בד"כ לא יחזיקו רכב, ויגורו בבית קטן יחסית, ככה גם בהמשך החיים - חיים בהתאם לרווחים.

ועוד משהו, כרווקה תזכרי שיש בן זוג. ולפעמים זה איזון טוב לבית שיש בן זוג אחד שמרוויח פחות, אבל יותר פנוי לבית ולילדים, ובן זוג שעובד בעבודה יותר מכניסה ונמצא פחות בבית... את עוד לא יודעת במה בעלך יעבוד, אולי דווקא עבודה "פחות מכניסה" ועם שעות וחופשות שפויות יהיה איזון נהדר לבית שלך בעתיד
ואולי לא, ותמיד אפשר לעשות הסבה ושינוי בחיים. ואפשר גם לעבוד במשהו נוסף מהצד בשביל הכנסה נוספת אם צריך.

לדעתי כסף זה מאוד חשוב, ומאוד שיקול. אבל כסף תצליחי להכניס רק אם תתחברי לעבודה שלך ותצליחי להתמיד בה. ומשפחה זה חשוב לא פחות (לי לפחות, בסל השיקולים שלי). החיים דינאמיים ואפשר לעשות החלטות וויתורים לכאן ולכאן - את תחליטי מה טוב ומתאים ונכון לך, ובע"ה עם בעלך תדייקו ותשכללו את ההחלטות שלכם יחד.
אנחנו זוג סטודנטים לשני מקצועות מאוד שונים באופי ובשכר העתידי, ואני חושבת שאם זוג סטודנטים מסתדר, וסטודנטית ואברכית מסתדרים, ועו"ס ואברך מסתדרים גם לטווח ארוך אז זה בהחלט אפשרי ובהחלט דורש ויתורים ברמת החיים. תחשבי גם כמה את מוכנה "להתפשר" ברמת החיים ולאן את שואפת, ובהתאם לכך תחליטי כמה השכר הוא שיקול.
בהצלחה
אני בחרתי במקצוע שלי בגלל השכר. אני לא שונאת את המקצועבת חוה
כי אי אפשר לעבוד במה שאני שונאת אבל גם הוא לא אהבת חיי ומה שהכי מעניין אותי.
את הדברים שאני אוהבת לעשות אני שומרת כתחביב כי אם אעסוק בהם כמקצוע השכר יהיה נמוך יותר.
אני מרוצה בהבחירה הזו היום כי בסופו של דבר אנו יכולים לחיות ברווח בעקבות זאת. אם הייתי עובדת במקצוע ללא שכר מספיק מתגמל יודעת שהייתי מתוסכלת. מה גם שלפעמים שאתה הופך את התחביב שלך למקצוע אתה כבר לא נהנה ממנו כמו שהוא היה כתחביב כי פתאום יש לך מחוייבות וזה לא רק לכיף.
לנסות למצוא איזון בין השנייםנעמי28
עבודה מספקת ככל שתהיה אבל לא מתגמלת כלכלית בסופו של דבר תהיה לא מספקת.
לעבוד בעבודה ששונאים רק כי משתלם כלכלית, סיוט יומיומי, לא בטוחה כמה זה יחזיק.

צריך למצוא איזון בינהם.
כאמא בסופו של דבר הסיפוק האמיתי שלי הוא הבית, הבעל, הילד, לבלות איתם ברוגע.
העבודה גם אם היתה מאד מספקת בהתחלה, כרגע היא לא מקור הסיפוק שלי בחיים, פתאום יש דברים שעושים לי טוב הרבה יותר ממקצוע חלומותיי.
כרגע רואה את העבודה כמקור להכנסת כסף שמומלץ שיהיה בו כמה שיותר נעים.
במבט לאחור כן הייתי הולכת למקצוע שאני יכולה להרוויח בו יותר לשעה ובכך לקצר שעות עבודה ולהיות יותר בבית.

לא קראתי תגובות אבל אף אחד מהשניים ...מיקי מאוס
השאלה האמיתית שאת צריכה לשאול את עצמך הוא במה את טובה, מה את עושה הכי טוב, וכמעט תמיד תהיה גם חפיפה עם מה שאת הכי נהנית ממנו.
אם לא אז תעברי למס' 2
אבל זה בתכלס המדד החשוב ביותר

אם תלכי למקצוע שיש לך משיכה אליו אבל אין לך כשרון או למקצוע שיש בו שכר גבוה אבל אין לך כשרון תמצאי את עצמך בלי עבודה או עם עבודה דפוקה.

כשתמצאי תחום שאת טובה בו, את כבר תראי שהתגמול יגיע....

הייטקיסטים ממוצעים ומטה לא מרוויחים כזה טוב(וסובלים משעמום), הייטקיסטים טובים הם אלה שמרוויחים טוב
כנ"ל רואי חשבון
כנ"ל אפילו מורים (מורה באמת טוב נפתחות לו אופציות מדהימות כמובן מחוץ למסגרת החינוך החובה, ואז גם אפשר להרוויח המווון כמו קורסים פרטיים, מרצה במכללה שממש ממש רוצים אותו וכדו)
כנ"ל מטפלים מכל הסוגים
וכנ"ל אפילו באפיה. מי שממש טובה יכולה להרוויח המון מקונדיטוריה

לכן השאלה היא במה את תהיי טובה, איפה את יכולה להביא הכי הרבה תועלת, ולפי זה יגיע השכר והסיפוק
השאלה היא מה הצורך של אנשים בךנחשון מהרחברון

לא כמה את טובה

 

אני יכול להיות הכי טוב באכדית אבל אם המשרה היחידה בארץ כבר תפוסה זה לא יעזור לי

 

הקצנתי אבל הכל תללוי איפה גרים (לא כל מקום ניתן לעבוד בכל מקצוע ולהרוויח הון)

 

הייטיקיסטים ממוצעים ומטה מרוויחים פי 2 ממורה מעולה ככל שתהיה

בסדר, ממש הקצנת...מיקי מאוס
אבל יש בארץ מי שמתפרנס מלהיות מומחה באכדית.נכון?

צריך גם עוד תכונות, כדי להרוויח ממש טוב, אבל זה הקו העיקרי

ולגבי הסיפא- לא נכון. מכירה היטב הייטקיסטים ומורים.... כמובן שהייטקיסט ממוצע (שזה קשה להיות ממוצע) מרוויח יותר מכל מורה במערכת החינוך.
אבל הייטקיסט שהוא הרבה מתחת לממוצע כי הלך ללמוד בשביל ההורים מרוויח הרבה פחות (ובעיקר לא מוצא עבודה)
ומורה טוב מרוויח מחוץ למערכת החינוך אם הוא רק רוצה ויזם מספיק טוב

(חוץ מזה שמורים גם במערכת החינוך מרוויחים ממש טוב ביחס לממוצע הפסיכומטרי שלהם, וממש ממש ממש טוב אם תחשב שכר לפי שעה ולא שנתי. הם פשוט אוהבים להתבכיין. והלוואי שתצליח להעיף את ארגון המורים ולתגמל מורים טובים גם בתוך מערכת החינוך ככה הם יישארו הרבה יותר)
ממממ אבל ברגע שיש מישהו שמתפרנס מאכדית אתה מיותרנחשון מהרחברון

הנקודה היא שצריך לבדוק ביקוש לא רק במה אתה טוב.

 

ואם הולכים על עסק עצמאי (מורה פרטי קונדיטורית וכו') צריך המון המון תכונות אופי של עצמאי החל מניהול זמן ומשמעת עצמית עד הבנה בבירוקרטיה, שיווק, פרסום, יכולת לתמחר נכון ולגבות כספים וכו' מי שיש לו את תהתכונות האלו לרוב יצליח להתפרנס מכל דבר גם אם הוא לא הכי טוב בהם. הוא פשוט יזם. הוא לא קונדיטור.

 

אני עושה סדנאות לעצמאים ונפגש עם המון עצמאים שעושים מה שהם אוהבים אבל לא מצליחים לעשות את זה נכון בצורה שתפרנס אותם מעבר למינימום. לרובם כשאני יושב איתם אחד לאחד אנחנו רואים שכמות השעות שמושקעות בעסק לעומת המשכורת - פחות ממינימום משמעותית.

 

הייטקיסט הרבה מתחת לממוצע לעומת מורה שהוא גם יזם ועצמאי בנפשו אכן זו השוואה 'טובה'' אך לא הוגנת. זה לא בגלל ההייטק או ההוראה אלא הכישורים האישיים והמוטיבציה להצליח

 

מורה במערכת החינוך מקבל טוב ביחס לפסיכומטרי ועדיין מקבל כל כך קצת - כי הפסיכומטרי של המורים נמוך כלכך (בערך 100 מתחת לממוצע. אלו המורים של ילדינו ושל העובדים בעתיד. נתון מדאיג בהחלט)  ואם את מחשבת לפי שעה בואי תחשבי גם שעות של הכנת שיעורים, הכנת ובדיקת מבחנים, שעות על גבי שעות של שיחות עם הורים.  עם המנהל/רכז מקצוע, גם ההורים שלי מורים וגם אשתי מורה. זה ממש ממש לא הרבה פר שעה.

 

אכן הבעיה היא אירגוני המורים שחוסמים כל אפשרות לתגמל ע"פ ביצועים אבל כל עוד לא טיפלת בזה אין רווח שעתי יותר מידי טוב. אמנם זה לא מינימום אבל אפילו לא פי 2

מה שאתה אוהב זה לא בהכרח אומר מה שאתה טוב בומיקי מאוס
וכמובן שצריך גם להתייחס לביקוש, אני מקבלת את ההגדרה שלך - במה תביא הכי הרבה תועלת לאחרים.

אתה לא חייב להיות עצמאי,
וברור שההשוואה שלי לא הוגנת אבל גם החיים ככה. מה שניסיתי להדגיש ששכר לא מושפע בעיקר ממה למדת, זה אחד הפרמטרים והכי פחות חשובים. הוא מושפע בעיקר מרמת ההצלחה שלך איפה שאתה. ואם תצליח להגיע למקום שבו אתה תהיה הכי טוב אז גם תתוגמל בהתאם

לגבי המורים- אני מכניסה גם שעות לא פרונטליות, עדיין פר שעה השכר מעולה ביחס לתנאים היבשים ( אל תשכח את חודשי החופש) ואני מוקפת במורים אפילו יותר ממך, אני יודעת.
אבל בסדר זה לא הנושא ;)
ממממ לגבי המורים אני לא סגור על זהנחשון מהרחברון

ולגבי להיות מוכשר ולהיות שכיר ולהרוויח טוב בתחומים לא קובנציונאלים זה הרבה הרבה יותר נדיר מאשר הייטקיסט כושל

 

לגבי שעות. מורה 'מתחיל' (אחרי 3-4 שנים. לא סטאז') מקבל לשעה ברוטו כ45-60 שח

אחרי קיזוזים של כל השעות מעבר זה בערך חצי שעה על כל שעה משולמת.

 

ואז יש לך במצטבר 4 חדשי חופש ו8 חודשי עבודה (הקצנתי יש פחות חופשים אבל שיהיה קל לחשב)

אז את מקבלת  נטו 45-60 לשעה אז זה די מתקזז. אתה מקבל שכר על 2/3 מהעבודה אבל עובד רק 2/3 מהזמן. 

 

כון שאם תהיי עם וותק של 20 שנה ותואר שני והשתלמויות תקבלי 100 לשעה. אבל בואי... אפשר להשיג את זה בהרבה פחות מאמץ

אין ספק שאפשר להשיג שכר דומה בפחות מאמץמיקי מאוס
אבל עם תואר ראשון או תואר ממכללה?
וכמעט בלי דרישות? (כמובן שיש מורים מדהימים ומוכשרים מאוד ורואים את זה אבל לא חייב הרבה כישורים בשביל להיות מורה ורואים גם כאלה...)

וזו עבודה קשה, זה ברור. אבל גם סייעת זה עבודה קשה מאוד וגם סדרנית במכולת והשכר שלהם מינימום כי זה לא הפרמטר הרלונטי

ולידיעתך- גם הייטקיסט מתחיל הרבה פעמים מקבל לא הרבה יותר מ60 לשעה, בלי חופשים ובלי קביעות. (כולם מסתכלים על המוצלחים שיצאו מהתואר ונחטפו בשכר מטורף לגוגל, אבל זה לא בדיוק הסטנדרט, ואני מהתחום אני מכירה)

ברור שאם יש כשרון לתכנות זה יכול להיות מקצוע מאוד מאוד רווחי, אבל אם לא אז זה סתם אכזבה לכן מי שבא בשביל הכסף לרוב לא יצליח למצוא אותו
יכול לתת הרבה דוגמאות בלי תואר ובלי מכללהנחשון מהרחברון

רק לימוד מקצועי הרבה יותר קצר. נתחיל מהתחום שלי. סוכן ביטוח פנסיוני מתחיל ב8000-9000 שח ותוך שנים בודדות (5-6) כבר צובר מספיק לקוחות כדי לקבל הכנסה פאסיבית כמעט לגמרי של 5000-10000 שח חוץ מלקוחות חדשים

את באמת משווה עבודה של סדרנית או סייעת למורה??מזלטוב
נכון מבחינת המאמץ הפיזי אס הן עובדות יותר קשה..

אבל מורה זה עבודה כפולה. כל שעה מכינים.וגם מלמדים.
ההכנה דורשת כוחות, כישורים, משאבים...

חוץ מהנקודה של הלימודים. צורה חייבת תואר..אז עם כל הפסיכומטרי שיותר נמוך מרופאים, נכון.. אבל לעומת סייעת או סדרנית זאת מישהי שהשקיעו כח זמן טכסף על לימודים במשך 3 שנים לפחות.....

וואו זה ממש ניתוק להשוות

עכשיו שלא יהיה אי הבנות, בתור מורה אני בעצמי חושבת שמורה היא כמו מקצוע טיפולי וצריך לדרוש תואר שני ותוארים רציני. מתוך מקום של כבוד למקצוע הזה!! וכן אני גם חושבת שאם יהיו מבחני קבלה למורים זה יהיה מעולה, פחות פסיכומטרי, יותר משהו של אינטליגנציה רגשית ועושר נפשי..

ובכל אופן.
מפריע לי בזלזול הצורם במורים (רק מתלוננים..כדברייך)
את מכניסה לי לפה הרבה מילים שלא אמרתימיקי מאוס
תקראי שוב, מאמינה שכמורה יש לך יכולות אוריינות.
אני לא מזלזלת במורים, אבל כן מצפה לשיח שרואה את הדברים בפרופורציות

וודאי שיש מורים שמגיע להם שכר הרבה יותר גבוה כי הם אנשים עם כישורים גבוהים ותועלת למערכת הרבה יותר מהשכר הקבוע.
וכתבתי שעצוב מאוד שבגלל ארגוני המורים האיומים זה בלתי אפשרי לתגמל אותם מספיק וככה הם בורחים חוץ מבודדים שיש להם גם יכולת כלכלית לוותר על השכר שהיו מקבלים בחוץ בשביל האידאל במקצוע

(ותאמיני לי, אני מכירה כאלה, ומוקפת במורים מכל הסוגים.אני ממש ממש לא מנותקת פשוט רציונלית ומבינה קצת קצת בכלכלה)

אני לא משווה סדרנית למורה, ולכן גם השכר שלה הוא חצי ממורה.
אני רק הגבתי מראש לכל אלה שיצעקו שמורים עובדים קשה בהוכחה קלה שעבודה קשה היא *לא* הפרמטר לגובה השכר.

עכשיו מלבד אותם מורים ממש מוכשרים ואידיאליסטים המורה הממוצע הוא בעל פסיכומטרי ממוצע ומטה ובעל תואר ראשון בהוראה שכולם יודעים כמה רציני זה לעומת תארים אחרים, במיוחד במכללות (כן יש קורלציה בין זה לבין שכר,זה ממש לא בהכרח אבל ברוב המקצועות כן יש קורלציה)

וממש לא עובד את כל שעות השהיה שלו וההכנה בבית (חלק קטן כן, ומורים בשנים הראשונות, הרוב המוחלט לא, ושוב- אני מכירה....)
ונמצא בחופש כמעט 20 אחוז מהשנה

אז תוסיפי את זה לשכר השעתי, ותקבלי שכר ממש גבוה ביחס לעבודה עם תואר ראשון שהוא לא במדעים מדויקים ולכן אין למורים מה להתלונן (וברור שיש לי זכות לדבר, השכר הזה הוא מהמיסים שלי ולכן פתוח לדיון ציבורי)
חוץ מזה שהתלונות האלה מפגרות כמו בכל מקצוע-מי שלא מתאים לו שילך לחפש מקצוע אחר, ככה עובד שוק העבודה. אני לא מתקבלת למקום עבודה ואז מתחילה להתלונן כל השכר שעליו חתמתי. גם המורים בחרו במקצוע מהשיקולים שלהם ואשריהם

אני לא קוראת להוריד להם שכר, ממש לא, אני לא מזלזלת בהם, ממש לא.
מכירה המון מורים מדהימים

אני כן מייחלת לפירוק ארגוני המורים הנוראיים ולהתחיל לתגמל מורים לפי התועלת שלהם, וכמובן לאפשר לפטר מורים, וגם לחלק את התקציבים בצורה נכונה שתאפשר לשלם למורים שמגיע להם וככה באמת תעלה הרמה של המורים
לטעמי זה חשוב מאוד.קצת חוצניקית

תבחרי מתוך הדברים שמעניינים אותך את מה שיוביל להכנסה גבוהה - או מתוך מה שיש בו הכנסה גבוהה את מה שהכי יהיה לך נעים לעשות בחייך.

אני חסידה גדולה של לעשות מה שאני אוהבת, אבל קוראים לזה תחביב או שליחות ולא צריך להקריב את רמת החיים שלנו ושל הילדים לכל החיים עבור זה. מי שמרוויח יפה בגיל צעיר וחוסך ומתנהל באופן נבון, יכול כבר בשנות הארבעים או החמישים לחייו להוריד הילוך בצורה משמעותית וזה משאיר לו מספיק זמן לעשות בשקט כלכלי את מה שחלם לעשות מלכתחילה ולא השתלם. ראי את פורשי הצבא או אלה שעשו אקזיטים בהייטק, שהולכים לעשות הסבות להוראה או כל מיני דברים כאלה.

אני חושבת שזה לא בינארי - או שאני אוהבת את זה וזה לא מכלכל אותי או שאני שונאת את זה והמשכורת גבוהה. אפשר למצוא מקצוע שיעניין אותך עם משכורת מכבדת, יש מספיק מקצועות כאלה לבחור מהם.

נכון מסכימה איתךצבעי מים
רוצה לכתוב בכיוון קצת אחרבארץ אהבתי
אני מבינה שזה לא המבט הרווח. אולי יש הרבה שיחשבו שזה תמים. אבל אני מאמינה בזה, ורוצה שיהיה פה מקום גם לגישה הזו.

אני לא חושבת שעבודה נמדדת רק במה נכון לי באופן אישי - אם עדיף שאני אהיה מסופקת, או שעדיף שיהיה לי יותר כסף.
כי אם כולם היו חושבים ככה, אז אף אחד לא היה הולך להיות מורה, או עובד סוציאלי, וכו'. וכולנו היינו מפסידים מזה.
אבל בסופו של דבר יש אנשים שרוצים להשפיע ולתת מהיכולת שלהם, ויש להם כשרון ויכולת, והם בוחרים לעבוד בזה לא רק כי זה נותן להם באופן אישי סיפוק, אלא כי הם מרגישים שליחות בעשייה שלהם.
והלוואי שהמשכורות שלהם גם היו גבוהות יותר והם היו יכולים להיות מתוגמלים בצורה שמאפשרת להם לחיות ברמת חיים גבוהה יותר.
אבל גם עם המשכורות הקיימות, מי שמרגיש שזו השליחות שלו, ושזה מה שהקב"ה רוצה שהוא יעשה, אז אני חושבת שזה בהחלט שיקול שגם אמור להשפיע בבחירת המקצוע.

וחוץ מזה, לי באופן אישי גם השיקול של זמן עם המשפחה הוא שיקול משמעותי.
ואני עובדת במשרד החינוך, למרות שיש לי במקצוע גם אפשרות לעבוד פרטי ולהרוויח יותר, כי זה מאפשר לי לחזור הביתה כל יום לקחת את הילדים ב-2, וזה מאפשר לי להיות איתם כשהם בחופש, ולי זה חשוב הרבה יותר מעבודה שמכניסה הרבה. ותנאים כאלו לרוב לא אפשריים בעבודות מהסוג שמכניס הרבה.
ולמרות שהמשכורת שלי היא של קצת יותר מחצי משרה במשרד החינוך, אנחנו ב"ה לא חיים במחסור.
במשהו שאת טובה בוקפה הפוךאחרונה

ושמתאים לתכונות והיכולות שלך.

ולכן ממליצה מאד ללכת להכוונה מקצועית, פרטית (לא במקומות חינמים/מטעם האוניברסיטה).

 

וחשוב להגיד שלא כל תחביב כדאי להפוך למקצוע... מותר תחביבים מהצד בשביל הכיף ולא בשביל הכסף.

ולעניות דעתי, ומהנסיון שצברתי - בסוף כסף לא יעשה אותך מאושרת או מסופקת. כסף גם לא יכול לתת את זה.

וכמה זה משמעותי בבית ובזוגיות שטוב לך, שאת עושה משהו שטוב לך בו.

איךתתעלמו ממני

עוזרים לבת/בן זוג שלא רוצים לעזור לעצמם?

קשה מאוד. כואב מאודהסטורי

לפעמים אפשר לזעזע, אבל הרבה פעמים המקסימום שאפשר לעשות - זה להיות נוכח כשצריך. שהיא/הוא ידעו שאם ירצו עזרה את/ה שם.

וכן, הבדידות במצב כזה היא נוראה, חשוב שגם לך תהיה תמיכה.

בהצלחה רבה

אי אפשר כל כך 😕נעמי28

משנים בעצמנו דינמיקות שתומכות בבעיה, הרבה פעמים יש כאלה

, ונותנים לו להרגיש שאנחנו איתו ושקיימת עזרה בחוץ.

הלוואי והייתי יודעתתעלמו ממני

מה אני יכול לשנות

לא בידיים שלנו בשום צורהמשה

אנחנו עושים מה שאנחנו יכולים. בצד שלנו. אם הם יצטרפו? מעולה. אם לא, לא בידיים שלנו.

אמoo

בנאדם מבוגר שלא רוצה עזרה

אי אפשר לתת לו אותה בכוח

ואולי הוא לא צריך את העזרה הספציפית שמציעים

אפשר לשאול אם אפשר לעזור בדרך כלשהי

ובעיקר לכבד את ההחלטה שלו

כי זה העזרה הראשונה שאנשים צריכים

הכלה

ואם יש מחיר להחלטות שלו

שישא אותו בעצמו

ולא יפיל על אחרים

היא רוצה עזרהתתעלמו ממני

אבל לא שום דבר ספיציפי

אנחנו נשואים

אני נושא בהשלכות גם אני ארצה וגם אם לא

היא רוצה עזרה.. אומשה

היא רוצה לרוקן אותך כדי שלא 'תפריע' לה לצנוח?

משפט מעניין, אתה חושב שיש כאלו ש"נופלים" על השנימתוך סקרנות

רק כדי לרוקן אותו?

יכול לחדד קצת?

זה לא נעשה בצורה מודעתנעמי28

למשל אדם עם דפוס קורבני שואב את האנרגיה והכוח שלו מה"אשמים".

ואני לא יודעת אם זה המצב, אבל אדם קורבני דוחה לפעמים כל עזרה בטענות שונות כי יותר נוח להישאר בעמדה הקורבנית שבה אין אחריות, רק הטחת אשמה, וכל האחריות בידי ה"אשם".

משה

והרבה פעמים בקשת עזרה זה שינוי רדיקלי בחיים.

רוצה עזרהתתעלמו ממני

שאלה אחת, שורה אחת, שטומנת בתוכה כ"כ כ"כ הרבה כאבנגמרו לי השמות

וגם השם של הניק ממש כואב

אז קודם כל - אנחנו לא מתעלמים ממך!

אנחנו רואים אותך ❤️

והכאב שלך נראה. וקיים. ונוכח.

גם הכאב אל מול בן/בת הזוג שחווים את הקושי

וגם הכאב שלך לאור כל ההשלכות של זה עלייך ועל המשפחה כולה.

זה אכן קשה מאוד מאוד.

כמו שכתבו בחוכמה לפניי, אדם צריך לרצות לעזור לעצמו בראש ובראשונה, שזה יבוא ממנו, וכל דבר אחר חיצוני לו פחות אפקטיבי.

אבל מה שכן אפשר לעשות מהצד שלך (כותבת בלשון נקבה כי לא יודעת אם את אישה או גבר, אז אם אתה איש פשוט להפוך את זה) - הוא להנכיח ולהניח את הצד שלך. את הכאב שלך. את הקושי שלך. ואת כל הלב שלך אל מול זה.

כן, ממש לומר את הגבול האנושי שלך. בצורה שמתמקדת בך ובמה שאת חווה. ובמה שאת צריכה שם, ובמה שלך כואב שם.

חשוב כן להציב את הצד הזה. לא להתעלם ממנו. כי הוא לא שקוף, כי את לא שקופה, וכי את עוברת הרבה.

ולהיפך, עצם ההנכחה הזו יכולה הרבה פעמים לתרום (אפילו אם רק חלקית) לכיוון הנעה של הגלגל קדימה אצל הצד המתמודד. כי הוא מבין ורואה וזה מונכח מה שעובר בן/בת הזוג האהוב/ה שלו. כי הוא מבין את ההשלכות. וכי זה יכול לתרום למוטיבציה גם לשינוי, גם אם בינו לבין עצמו אין כוח לזה, זה יכול לעזור למצוא את הכוח. אפילו בצורה התחלתית.

לכן הכיוון של כן לתת ניראות לכל מה שאת חווה

גם בינך לבין עצמך

וגם להנכיח לבעלך בצורה שמתמקדת בך היא חשובה.

מעבר לזה אפשר כמובן להתפלל, הכוח של התפילה הוא עצום.

אפשר גם למצוא קבוצת תמיכה של נשים למתמודדים (או גברים שנשואים למתמודדות) שקיימת ולקבל משם כוח.

אפשר גם לקבל ליווי ותמיכה מקצועית עבורך כדי לעבור את זה עם יותר כוחות ועיטוף וליווי והחזקה וכמובן לתת *מקום* לכל המתחולל בך.

אפשר גם להקל מעצמך בכל מה שקשור למיקור חוץ, הורדת הסטנדרטים, עזרה כלשהי בכל תחום שהוא, וכמה שיותר להתאוורר בעצמך.

ואפשר גם להגיד ש*לך* ו*עבורך* כן חשוב שהוא ילך לטיפול מותאם ומקצועי, רק כי כ"כ קשה לך בצורה הזו. זה כמובן תלוי בו אבל לפחות להניח ולהנכיח את זה.

שולחת חיבוק גדול גדול

ואומרת פרק תהילים לישועה שלמה ב"ה

(ואם תרצי שאצרף תגובה ארוכה שכתבתי בעבר על הנושא הזה שבו אחד מבני הזוג מתמודד עם בן/בת זוג שבקושי אישי - כתבי לי ואנסה לחפש אותה ב"ה ולצרף)

שיהיו רק בשורות טובות ב"ה 🙏🌷

תודה על המיליםתתעלמו ממני

מעריך

אני גבר וכתבתי על אשתי

אממ הייתי שמח לשאול אותך על מה שכתבת

אבל פחות פה על גבי הפורום

ואני לא יודע אם זה בסדר לך לפנות אלייך במסר

אחרי השרשור שמעליךנגמרו לי השמות

וכל מה שהיה בו (השרשור עם הכותרת "חבוט") אני בכנות כבר לא יודעת מה לענות לך על השאלה ששאלת.

בדיוק הגבתי עכשיו לפותח השרשור ההוא, ואני עדיין עם כל הרושם של מה שעשה השרשור ההוא ומה שהוא פנה ככה בפרטי לעוד ועוד נשים,

אז חוששת פשוט לכתוב שכן אפשר.

אני כן אגיד, למקרה שאתה לא קשור אליו בכלל (זה פשוט שהמילים שלכם יצאו דומות. אולי במקרה. אבל גם הוא כתב תודה ומעריך וגם הוא היה במצוקה וגם הוא פנה בפרטי (ולא עניתי) אז כבר לא יודעת מה לחשוב.

עכשיו שיהיה ברור - אני לא אומרת שאתה והוא זה אותו אחד, בכלל לא.

אני כן אומרת שאחרי שנכווים שוב ושוב ושוב אז באמת "כל הנכווה ברותחין נזהר בצוננים".

וזה בדיוק מה שכתבתי לו בשרשור ההוא - שמה שמעשה כמו שעשה גורם זה לתת פחות אמון באחרים וזה פשוט לא פייר כלפי מי שבאמת זקוק לעזרה אמיתית, ולמי שכל כוונותיו טהורות, ולמי שבאמת כן צריך לתת בו או בה אמון. זה עושה להם עוול כי כבר יותר קל לחשוד, כבר נכוו, כבר יש פחות אמון מטבע הדברים, ופחות רצון להשקיע אנרגיה ומחשבה וכו' ובסוף מסתבר שזה למטרות רעות.

אז אם המטרה בפנייה במסר היא למשהו נקודתי וענייני שאני יכולה איכשהו לעזור בו - זה בסדר. וגם זה רק בגבולות הגזרה של מה שבהתמחותי וביכולתי ורק מה ששייך ומתאים ונכון ולא בכל התייעצות שהיא זה יהיה נכון כלל.

אבל כל דבר שהוא לא כזה, כל דבר שבא לפתח שיח כלשהו בפרטי, או כל דבר שאני בכלל לא כתובת לעזור בו, או כל דבר דומה לכל אלו - אז לא. ואומרת זאת מראש. אני לא עונה על הודעות כאלה, וגם כשכן כי עוד לא הבנתי ונתתי אמון בטוב של האדם באשר הוא אדם - אם יש איזושהי הרגשה של חשד שעולה בהמשך אני לא עונה יותר. ובכובע של המנהלת אם נשים נוספות כותבות לי בפרטי אני גם חוסמת או מעבירה הלאה או מה שאפשר לעשות. אז מראש כותבת את זה כאן גם לכל מי שקורא באופן כללי.

אז אם כל זה לא קשור אליך מתנצלת מראש שכל זה "נפל עליך", זה פשוט קורה בדיוק אחרי כל מה שהיה בשרשור ההוא. וכן כדאי להזכיר זאת באופן כללי, אז אל תיקח אישית אליך אם זה לא שייך לך, אלא רק כהזדמנות להזכיר זאת לכולנו.

ובכל מקרה שיהיו רק בשורות טובות והצלחה רבה בהכל.

הכל בסדרתתעלמו ממני

מובן

אפשר לעזורshindov

לקחת יעוץ לבד, היועץ יוכל לתת עזרה בנושא הזה. במקרה הצורך יפנה לטיפול.

מתפללים, אמפתיה והכלהשוקו.אחרונה

ומנסים להפעיל בעדינות מעגלי השפעה משפחה חברים וכו שיסייעו לו לפנות לטיפול ועזרה מקצועית בתחום הרלוונטי לו

ואז הבנתי שהוא נגדי. 😵נגמרו לי השמות

הוא בעצם נגדי ולא בעדי כמו שחשבתי כל הזמן.

הוא מציג מצג שווא, תרתי משמע.

מציג ש"אני כאן בשביל להועיל, בשביל לעשות לך את החיים יותר טובים ומאושרים וקלים"

אבל הוא רוב הזמן משקר.

ואז אמרתי לעצמי רק להתבונן

להתבונן בו, ובי, ובהאם הוא באמת בעדי? האם הוא באמת גורם ליותר אושר?

והתחלתי רק להביט.

פעם אחת הבטתי וראיתי שבאמצע שיחה מאוד משמעותית עם הילד הוא הפריע לי. ותפס את מקומו של הילד. ובעצם בא על חשבונו. ועל חשבוני. ועל חשבון הערך שלי באימהות.

המשכתי להביט, מה היה לו כ"כ דחוף להפריע לי כך לקשר עם הילד? אז הוא ענה: "אה בטח שזה חשוב. הרי שמעת "ביפ!" של הודעה, או צילצול, או אפילו לא שמעת כלום רק ראית אותי - את הריבוע השחור הזה שאני. 

הטלפון שלך.

המסך.

המסיח.

שכל הזמן גורם לי להיסח.

באמת כששמו כן הוא אמרתי לו: "אתה מסיח. ואתה ממסך. אתה מסיח אותי מהחיים האמיתיים שלי. ואתה ממסך את כל מה שבאמת חשוב.

אתה הטלפון שלי.

אבל אני הבנתי אותך, אתה רק מתחפש שאתה בעדי בעוד רוב הזמן אתה ממש נגדי.

ונכון שיש לך גם בני משפחה אחרים בדמות מסכים אחרים, אבל אתה הראש. אתה הכי.

וכולכם באתם אליי לשם מה? 

איך אני אזכור איתך מה עיקר ומה תפל?

אני רוצה לזכור שקודם העיקר.

ורק אח"כ התפל, כשיש פנאי.

אבל אתה? אתה כל הזמן משקר לי אחרת.

פעם אתה אומר לי שהודעה באיזו קבוצה נידחת יותר חשובה מההתלהבות של הבת שלי כשמספרת לי משהו, ואני מקשיבה לך, והולכת אליך, ולא אליה. גם אם עצרת אותי באמצע. אני הולכת שבי אחריך.

אתה באמת שובה, אבל במובן הרע של המילה, אתה לוקח בשבי את הערכים ואת האידיאלים ואת מה שעיקר ואת המהות ואת מה שחשוב לי!"

ופעם אחרת אני מדברת עם חברה פנים מול פנים ואז אתה שוב עושה את זה. הפעם אצלה. והיא עונה או מתעסקת וגוללת עוד ועוד, ופעם אני, ואיפה השיחה פנים מול פנים שלנו נעלמה? למה אתה תמיד מקום ראשון בעצם? למה אתה תמיד בא על חשבון ההווה שלי והחיים האמיתיים שלי?

וכשאני ממשיכה להביט אני רואה שפעם אחרת אתה פשוט גונב לי את הזמן. כן. אתה לא רק מסיח ולא רק ממסך אתה גם גנב.

פעם רציתי לכתוב עליך פתק "גזלן זמן" וככה להשאיר אותך בצד, בפינה. עם השלט שראוי לך.

אתה יודע כמה זמן גזלת לי בחיים?

למשל יום שישי, שהוא כ"כ קצר, ומה אני צריכה את כל הגלילה האינסופית הזו בך ואז להגיע עם לשון בחוץ ולחץ אטומי לשבת?

ומוצאי שבת, ורק יצאה השבת וכבר אתה אומר לי: "הו תראי כל מה שהפסדת! מהר מהר תתעדכני ותמשכי ותגללי עד לפנות בוקר כי הרי יש כ"כ כ"כ הרבה מה..."

ואתה גוזל לי זמן עם המשפחה שלי. וזמן לזוגיות שלי. וזמן לילדים שלי. וזמן לעצמי. וזמן למחשבות. וזמן לעשייה.

כן, אתה גורם לי בעצם להיות צרכנית בלבד

ולא יצרנית

מי אתה? אתה באיזו תחבולה לעשות את כולנו צרכנים?

ואיפה כל היצרנים שבנו?

אנחנו כבר פחות ופחות יוצרים. מעצמנו. ורק צורכים. אותך. וממך.

נהיית המורה שלנו, הרב שלנו, המנהיג שלנו. אתה מחליט הכל, ואנחנו אחריך, כן, שבי אחריך...

אתה חושב שזה כל מה שראיתי בהתבוננות עליך? לא. מסתבר שיש לך עוד הרבה רע בשרוול, במסך. כזה ריבוע קטן אתה וכ"כ מזיק?

אתה יודע למה עוד אתה גורם לי?

אתה גורם לי לחיות במקטעים. הכל מקטעים ולא מסודר.

אתה משליך את הסדר והבהירות לפח וכל הזמן מורה לי לעבוד במקטעים.

"אוקיי אז תבשלי, בסדר, אני לא מונע ממך, בבקשה - תבשלי".

ואז אני מבשלת. אבל אז - אתה שם. על השולחן, או קרוב, ומצפצף, וגם שאתה על שקט אתה עדיין שם קורא לאצבעות ללחוץ עליך ולראות "מה פיספסתי בזמן שהכנתי את התבשיל הזה?"

ואז ככה במקטעים במקום לבשל רצוף - אני אומנם מבשלת - אבל כפול 2 מהזמן וכפול 10 בחוסר ריכוז ובחוסר פניות, והכל בגללך.

המקטעים הבלתי פוסקים האלה, בכל נושא שהוא ולא רק בבישול, כשאני באמצע עשייה אתה מגיע וקוטע.

והמקטעים האלה הם כ"כ מבלבלים

אין ריכוז

אין בהירות

אין פניות

אין צלילות הדעת

אין ישוב הדעת

יש הסחה

יש בילבול

יש מיסוך

מקטעים מקטעים כאלה שגם מבלבלים 

וגם מסיחים מהחיים עצמם

וגם טורדים כשכבר כן עושים משהו אחר

כי "מה עכשיו אני מפספסת"? 

אז תמיד יהיה הלחץ הזה להספיק ולא לפספס במסך שום דבר, בשום תחום

כאשר במהות בעצם מפוספסים החיים עצמם.

אז נכון, רציתי לכתוב עליך "גזלן זמן"

כי הבנתי והבנת גם אתה כבר שלא רק זמן אתה גוזל

אלא גם ריכוז, גם חיים, גם מהות, גם חשיבה, גם יצרנות ולא רק צרכנות, גם החלק הגבוה באדם, אדמה לאלוק, הרי כמה יצרתיות ועוצמות יש בנו כבני אדם!

אבל אתה כמו במזימה כלל עולמית לנתק אותנו בני האדם מעצמנו בכוח.

אבל בכוח מפתה שמתחפש לטוב.

ממש כמו עשיו אתה בפרשת השבוע. רק מתחפש לטוב. אבל אתה רע.

אז אולי עד שבאמת אכתוב עליך איזו מדבקה כזו של גזלן זמן (ואולי לא מדבקה אבל לפחות בראש שלי?), לא משנה, בינתיים החלטתי להתחיל בפועל:

קודם כל לזהות שאתה נגדי. רוב הזמן. ולא בעדי. ואתה לא תעבוד עליי יותר!

ואז כל יום לראות: מה יש לי להספיק היום?

ומה חשוב לי שאעשה ושיקרה היום?

ורק אחרי בירור כל הרצון

ורק אחרי בירור כל המהות של החיים עצמם

ורק אחרי כל ההספקים גם שכל מה שיש לי להספיק טכנית -

רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה.

אז לפחות להיום, אנסה את זה.

כי זה חשוב.

כי אני רוצה בעצם להיות בעדי

ולא נגדי.

כהתחלהנגמרו לי השמות

לקחתי לי 3 תחנות קטנות ביום.

א. לקחתי לי את ברכת המזון.

ממש לשים אותך בחדר אחר בזמן הזה, או מינימום לכסות אותך במגבת שלא אראה אותך - ולברך.

ב. בזמן עם הילדים כשחוזרים מהמסגרות לפחות - אתה או בחדר אחר או מכוסה במגבת. שלא רואים ולא שומעים אותך.

ג. בבוקר או לפני השינה להביט החוצה לשמים ופשוט לנשום את האוויר, להביט, ולהינות מיופי הבריאה, אפילו דקה אחת כזו. כשאתה לא נמצא ולא נוכח ולא בהישג יד ועין ואוזן בכלל.

ורחוק מהעין ורחוק מהאוזן ורחוק מהיד - רחוק מהלב.

כצעדים ראשונים זה עולם ומלואו לברך בפניות הזו, לדבר בפניות הזו, לנשום בפניות הזו, חיים!

איזה כיף לחיות באמת

את החיים עצמם 😊

ואפשר גםנגמרו לי השמות

לזכור בתוך סימן היכר עם הומור:

"צדיק, כבר הנחת?" (תפילין)

"צדיקה, כבר הנחת?" (את הטלפון בצד)

וככה נזכור בכל יום האם כבר "הנחנו"

המסך הוא מסךמשה

עוצמת ההתמכרות שלו היא בעיקר בגלל היכולת המטורפת שלו והעוצמה שלו. והתועלת שבו.

רק שעכשיו אני עושה משהו אחר.....

נכון,נגמרו לי השמות

כמו בהרבה דברים שיש להם פוטנציאל טוב גדול וגם פוטנציאל רע/פגיעה גדול ותלוי בנו בעצם לאן ניקח את זה.

ניסיתי להתייחס לנקודה הזו בפסקה שכתבתי בסוף: "ורק אחרי כל ההספקים... - רק אז אפשר להקדיש זמן תחום גם לך, הטלפון, המסך. וגם אז לצרוך בך רק תוכן שמקדם אותי.

אבל הבירור הזה הוא כבר נפרד ואני אמשיך להתבונן גם בו, אבל קודם כל זה."

כלומר התייחסתי כאן לעצם הגזילה של הזמן שבאה *על חשבון* דברים אחרים וחשובים לנו, ערכים שחשובים לנו, מהות ומטרות והחיים עצמם, שהרבה פעמים המסך (ובעיקר הטלפון במקרה שעליו כתבתי אישית) פשוט שואב ושובה וגוזל את הזמן שלנו לחיים עצמם.

וברור שכשכן מקדישים זמן למסך (לטלפון במקרה הספציפי הזה) יש בו פוטנציאל טוב ופוטנציאל פחות טוב והכל תלוי בנו מה ואיך נשתמש בו ולא רק כמה.

כלומר אחרי הכמה שלא יבוא על חשבון החיים עצמם, אתקדם גם לאיך ולמה בתקווה ובהשתדלות שגם המה וגם האיך יהיו תמיד ממוקדים רק לטובה ב"ה.

(כמו בעצם הכתיבה כאן של הפוסט הזה שבו השתמשתי במסך, ובתקווה שלטובה, והמיקוד שלי מול עצמי שזה יהיה במקומות כאלה שהם לטובה ועם תועלת ולא במקומות חסרי טעם וחסרי תועלת של גלילה אינסופית במשהו לא מקדם ולא תורם או חלילה במקרים יותר גרועים של שימוש במרחב הזה לרעה חלילה או כל תחום אחר שבו ניתן להשתמש באותו טלפון או באותו מסך גם לטובה וגם לרעה חלילה).

כאשר המטרה המרכזית שהייתה לי בהתבוננות הזו היא ליצור מציאות שבה אני האדם שולט ומנהל את המסך (הטלפון כאן) ולא הוא מנהל אותי ולא הוא שולט בי ובזמן שלי.

וזה כמובן נכון גם למה ולאיך - כל עוד אני מנהלת ושולטת במה ובאיך והמה והאיך לא מנהלים אותי - מצוין.

פשוט לצערנו הרבה פעמים המסך, הטלפון, שואב גם זמן, גם מה וגם איך והוא בעצם מנהל אותנו ולא אנחנו אותו (בתחפושת כמובן שאנחנו כן, אבל זה רק מצג שווא כאמור כמו שניסיתי להעביר בכתיבה).

הייתה לי שיחה מעניינת על זה השבועמשה

לבחורה בצד שני של השיחה (אחות של שכן) יש ילד בגיל של הבן שלי. היא התחזקה וכתוצאה מזה מתעקשת שלבן שלה לא יהיה סמארטפון. מסיבות דתיות (לה עצמה יש).

אממה, הבחור חנון כבד. כמוני. לא מסתדר עם הכיתה שלו, לא מסתדר עם העולם. הפסיק ללכת לבית הספר כי ממש רע לו שם והמצב שלו התדרדר דרמטית.

סמארטפון עם רשת חברתית שמתאימה למצב שלו ועם חברים ברמה גבוהה היה משדרג לדעתי פלאים את החיים שלו. הוא לא היה צורך שם זבל בגלל תכונות הנפש שלו, הוא היה צורך שם תוכן שמעניין אותו וכל הקונפליקט עם בי"ס היה נעלם כשהיו לו חברים במקום אחר.

מבלי להתייחס למקרה הספציפי הזה,נגמרו לי השמות

(ורק כי אפשר לצלול שם לעוד המון עומקים ורבדים נוספים, מציאת איזונים, מציאת יתרונות נוספים, התאמה באמת לאותו ילד וכן הלאה),

זה בדיוק זה - ודאי שניתן להפיק גם הרבה מאוד טוב מהמרחב הזה. זה נתון ודאי ומאוד גדול ועוצמתי כמו שכתבת מבחינת התועלת שלו.

רק פשוט שנזכור (בכתיבה כאן כיוונתי לעצמי בראש ובראשונה, שאני אזכור) להגיע למציאות שאנחנו רואים את התמונה השלמה בבהירות, מבינים מה היתרונות וגם מה החסרונות של המרחב הזה, ומגיעים למצב שבו אנחנו מנהלים את זמן המסך ואת המסך עצמו ולא הוא אותנו. גם בכמה, גם במה, וגם באיך.

ובתוך זה כמובן דואגים שלא נפספס את החיים עצמם, את הערכים שלנו, את המשפחה שלנו, את הילדים, את עצמינו, את היצירתיות שלנו ולא רק הצרכנות וכן הלאה.

זה נכון כמובן גם לסמארטפון. להגיע לכך שנרוויח את התועלת מבלי להיפגע בדרך. לראות גם את המחירים, לעשות מה שניתן כדי להימנע מלשלם את המחירים (כמו סינון תוכן והגבלת זמן וכו') ואז בתוך מרחב בטוח אפשר יותר להינות גם מהתועלת שניתן להפיק.

רק שאם המרחב עצמו לא בטוח או גורם לי לגזל זמן או לפיספוס החיים עצמם - פעמים רבות יצא שכרי בהפסדי. וכדאי באמת לחתור ל"גם וגם" הזה - גם יצירת מרחב בטוח מכל הבחינות, גם יצירת מציאות שאני שולטת ומנהלת את הכמה והמה והאיך שלי, גם שהערכים שלי והחיים שלי עצמם לא מתפספסים, וגם שאני מגיעה לתועלת מהמסך.

וכאמור יש עוד הרבה מה להאריך

ועוד משהו על סמארטפוןמשה

מי שקורא את הפורום המקביל של הרגישים שמע אצלי ולא רק אצלי את המושג "הצפה".

במצב הצפה, הגוף סובל מאוד ממשהו ומוכן לעשות הכל כדי להפסיק את הסבל. הרבה מאוד פעמים "הכל" זה הסלולרי הזה.

כלומר, העניין זה בכלל לא הטלפון. הוא לא מעניין. הוא סתם. העניין זה שיש לי עכשיו הצפה ואני סובל. בשנות התשעים כשהיה לי רע בבי"ס הייתי מסתובב עם רדיו ושומע חדשות בהפסקה (כן החדשות של שנות אוסלו הארורות). אז המורה החרימה לי את הרדיו. זה לא פתר את הבעיה. הבעיה הייתה שהיה לי רע בהפסקה ושבכללי המקום הזה היה לי מקום לא בטוח. סביר להניח שאם הייתי היום ילד בבי"ס הייתי מסתובב עם סמארטפון גלוי או סמוי בשביל לברוח מאותה בעיה. ואז המורה הייתה מחרימה אותו. זה נחמד, זה לא היה פותר את הבעיה.

כמובן שמה שצריך לעשות במצב הזה (וזה במידה רבה המקצוע השני שלי) זה למצוא את שורש ההצפה. ולפרק אותה בעין אוהבת ולא ב"מלחמה עם המכשיר הנייד". הוא סתם מראה.

בעלי נהיה ירוק משוגעאנוני.מית

אנחנו משפחה רגילה לגמרי. זוג וכמה ילדים. בעלי לאחרונה נתפס לכל הסיפור הירוק והחליט שאוטו זה דבר מזהם ותופס מקום וכל זה. אמרתי לו שבשבילי זה קו אדום ואני זקוקה לרכב. אז הוא הפסיק ליסוע איתי.

בשבוע שעבר היה לנו מפגש עם הילד אצל איש מקצוע.

הבעל החליט להגיע עם הילד באופניים. עד כאן מתוק וחמוד. הגיעו רכבו על הכביש (אני רועדת מפחד שיקרה להם משהו), קשרו את האופניים. הגיעו בזמן.

אני בינתיים חיפשתי חניה. לא מצאתי. חניתי בסוף בחניון רחוק והגעתי באיחור. מבטים של "אמרתי לכם" ו"מגיע לך" רגילים.

בדרך חזרה אני מגלה ששכחתי כרטיס אשראי ואי אפשר לצאת מהחניון הזה בלעדיו. אני כותבת לבעלי שיבוא להוציא אותי מהחניון והוא שלח אותי להסתדר לבד ולנסות לשלם עם הפלאפון ושזה בעיה שלי שבכלל יצאתי עם רכב למקום שלא צריך. טוב, ניסיתי וזה עבד בסוף. אבל הרגשתי כל כך רע עם הסיטואציה. הייתי שם לבד ואף אחד לא בא לעזור לי רק בגלל ש"העזתי" לצאת עם רכב לארוע.

מאז שהבעל נתפס לאופניים הוא והילד הבכור חוגגים על זה. זה ממש נחמד שאבא ובן רוכבים, אבל שאר הדברים שקורים. הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה.

אי אפשר לטייל כי צריך להביא את האופניים (אני לא יציבה וכבדה מכדי לרכב עליהן) ואחרת הם פשוט לא רוצים לבוא. אין לי כח להיסחב באוטובוסים או לחכות להם וללכת אליהם, פשוט לא רוצה.

אויש נשמע לא פשוט בכלל.קל"ת

מבינה מה את אומרת, הוא סוג של מפעיל עלייך מניפולציה.

זה כמו הרי שזוג נשוי 2 הצדדים מכבסים את הבגדים של שניהם, שוטפים כלים של שניהם ולא כל אחד כשלעצמו. כך גם לגבי הרכב..גם אם כביכול בשימוש הוא רק "שלך" הוא כן צריך לשתף פעולה בתחזוק שלו ולסייע לך כשאת עם הרכב.

ניסית לדבר איתו שיחה נינוחה וגלויה על העניין?

בלי להכנס לסוגיות, זה מעבר לג.ג רגיליםהעני ממעש

ממה נובע

מה עד כעת התול של הבית

והיחסים ביניכם ועם / מול הילדים

כדאי לעבוד בשני כיוונים:נגמרו לי השמות

הכיוון הראשון - בינך לבין עצמך פנימה.

לנסות לראות רגע את המעבר, את הבפנים של בעלך.

כיוון שנשמע שנוצר אצלך מעין ציור של הדבר עצמו "להיות ירוק" כמשהו שלילי או לפחות לא חיובי, והמוח מצמיד לכך את המילים "ירוק משוגע" / "הסיפור הירוק... וכל זה" כלומר יצירת משמעות של איזה משהו לא הכרחי במקרה הטוב ומעצבן, שטותי, מוגזם, "חופר", ומיותר במקרה הפחות טוב.

עצם הגישה והתפיסה שיש לנו במוח על הדברים יכולה להקרין גם פנימה באיך נחווה כל דבר שקשור לזה, וגם להקרין החוצה בפן הזוגי באיך בן/בת הזוג ירגישו שאנחנו חושבים על הנושא.

והכל כמובן קשור להכל.

לכן מיקוד רגע פנימה להבין - על איזה צורך פנימי זה יושב לבעלי?

איזה ערך הוא רואה בכך, בפנים של זה?

(למשל ערך של שמירה על הסביבה, של גדילה כאדם שלפתע דברים חשובים שלא ראיתי קודם או לא ייחסתי להם חשיבות קודם תופסים מקום, ואני כבןאדם משתנה ומתפתח בוחר רגע לעצור ולתת מקום לערכים האלה שבתוכי, וכן הלאה...)

איפה אני יכולה דווקא להעריך את הצעד הזה שלו, לראות בו שורש חיובי של ערך או אידיאל שהוא מנסה לממש כך?

וגם לעשות את אותו דבר על עצמך.

על הצרכים שלך כאן.

מיקוד פנימה ולראות - ואיפה כאן הצרכים שלי?

מהם כאן הערכים שלי?

מה כאן חשוב לי ויקר לי?

(למשל אם זה ערך של שותפות, ביחד משפחתי, יכולת לצאת בהרכב משפחתי בקלילות יותר כדי ליצור זמן וחוויות זוגיות ומשפחתיות, ערך של ניראות וכן הלאה...)

לאחר מציאת הצורך והערך הפנימי של כל אחד מכם ניתן להתקדם הלאה ביתר בהירות.

וכאן זה הכיוון השני: בינך לבין בעלך. כלומר בדינמיקה הזוגית.

כאן כדאי (שוב, לאחר שמבוררים ומעובדים עם עצמנו, כל אחד עם עצמו ועם הערכים והצרכים שלו, במובן היותר פנימי של הדברים) לפתוח בצורה מסודרת ובתקשורת מקדמת את הנושא הזה של "הירוק":

כלומר ממש ליצור מרחב שיחה רגוע, בפניות שלמה, ופשוט לשמוע ולהשמיע אחד לשנייה ואחד מהשנייה.

לשמוע, לעומק, להבין, לעומק, לתת ניראות לכל הבפנים הזה שבסעיף הראשון, לשמוע מבעלך למה (ל' בקמץ) זה בכלל חשוב לו? מה שם משמעותי עבורו? מה זה גורם לו להרגיש?

וחשוב שההבנה וכל השיחה תהיה אצל שניכם ממבט סקרן שבא להקשיב לשני/ה על מנת להקשיב, ולא להקשיב על מנת לענות ולא ממבט ביקורתי/מאשים.

וכמובן לאחר שאת שומעת זאת מבעלך - תאמרי גם את את כל הלמה שלך - את כל מה שזה גורם לך להרגיש, את כל מה שחשוב לך, את הלב שלך.

ובאמת לזכור שאנשים גדלים, משתנים, מתפתחים, וזה בסדר גמור שערך שלא היה עד עכשיו בקדמת הבמה אצלנו פתאום כן יהיה. זה לא משהו רע, אלא גדילה והתפתחות.

לכן לראות זאת ברובד היותר פנימי של מציאת המשמעות וכל הפנימיות של הדברים אצל בעלך יכול לעזור גם לך וגם לו וגם לכם כזוג.

ועל גבי זה ודאי גם למצוא את הערכים שלך ולתקשר אותם נכון.

ובצורה כזו, שאתם מתקשרים את הלב, בשפה של צרכים, בשפה של דיוק צרכים וערכים ומבט פנימה יותר ולא רק לרובד החיצוני - ניתן להגיע גם לפתרונות שיהיו טובים ונכונים *לשניכם*.

כלומר למצוא כאן את ה*גם וגם* ולא את ה"או או". למצוא איפה גם בעלך מרגיש שהערכים שלו יכולים להתקיים, וגם את מרגישה שהערכים שלך ומה שחשוב לך יכול להתקיים, יחד. ולא אחד על חשבון השני.

ב"הצלחה רבה יקרה

ומוסיפה דוגמא מהדברים שכתבתנגמרו לי השמות

לאיך זה יכול להיראות בפועל:

יש בדברים שכתבת הרבה מאוד תתי נושאים שכדאי לפתוח כל אחד מהם בצורה מסודרת.

גם העניין עם החניון.

גם העניין עם המוסך.

גם העניין עם הטסט.

גם העניין עם הטיולים.

גם העניין עם הנסיעות באופניים על הכביש שזה מפחיד אותך.

וגם העניין עם הנסיעות בכלל.

ממש לתת לכל אחד מהם מקום לעומק שבו שניכם מספרים מה חשוב לכם בכל דבר ואתם מוצאים את הפתרון שנכון לשניכם ולמשפחה כולה. שוב עם הרבה וניראות לצרכים של כל אחד ולמשמעות פנימה של הדברים כמו שפירטתי בהודעה הקודמת.

אז אם ניקח לדוגמא רק את עניין המוסך או הטסט,

כתבת: "הוא לא מוכן יותר לקחת את האוטו למוסך כי הוא "שלי" (מי בדיוק סוחב לו את הקניות?) וכל מיני דברים כאלה. אז כאילו הוא לא מפריע לי לנהוג אבל בפועל הוא משאיר אותי לבד עם הארוע, ועם להעביר טסט, וכל הדברים האלה."

אם נבודד רגע את הצרכים של כל אחד מכם:

את:

רוצה שותפות (כמו שהייתה לך עד עכשיו) עם לקיחת האוטו למוסף ולהעביר אותו טסט. אלו דברים שמאוד עוזרים לך שבעלך עושה ומוריד מעלייך ולא את צריכה לעשות אותם. יכולים להיות כאן עוד צרכים כמובן, אבל גם אם זה "רק" זה זה בסדר גמור. מותר לך להרגיש ככה ומותר לך לרצות עזרה ממנו בדברים האלה.

ובעלך:

יש משהו פנימי בתוכו שגרם לו לרצות להשתדל יותר בנושא השמירה על הסביבה והירוק, לכן מבחינתו לא כדאי אוטו, ומכיוון שאת רוצה עדיין את האוטו זה כמובן בסדר, אבל אולי הוא לא רוצה להיות "חלק" באוטו הזה שעבורו מסמל כרגע את האי-שמירה על הסביבה כמו שהיה רוצה לשאוף אליו. וזה גם בסדר גמור. מותר לו שיהיה לו ערך כזה ומחשבה כזו ורצון כזה.

אבל מה עושים כאשר זה מתנגש?

מה עושים שאם הוא לא לוקח את האוטו את נפגעת מזה ומרגישה לבד בודדה במערכה?

כאן באמת חשובה גם הניראות וגם התקשורת במציאת מה נכון לכם כאן.

אבל מתוך מקום שכן רואה ומכבד אחד את הצרכים של השני/ה. אחד את הערכים של השני/ה.

בעלך אותך ואת הצורך שלך בשותפות ולא להיות בודדה ולבד במערכה

ואת אותו ואת הצורך שלו להשתדל ככל יכולתו לשמור על הסביבה ועוד כל מה שיש שם בפנים, למצוא עוד את הערך שיש לו שם והמשמעות שיש לו שם.

כמו שקול פנימי בתוכך רוצה לומר לו: "בעלי היקר. אני מרגישה ככה כל כך לבד מאז שאתה לא רוצה את האוטו. ממש ממש לבד. בודדה במערכה ונשארת לבד ומאחור עם כל כך הרבה דברים ומקומות. עם האוטו, עם הטיולים, עם ההרגשה הזו שאני לבד. וזה מכאיב לי מאוד. אני לא רוצה להיות לבד, אני רוצה אותך איתי."

וקול פנימי בתוך בעלך שרוצה לומר לך: "אשתי היקרה. אני עובר כרגע דברים עם עצמי, וחלק מהתהליך שאני עובד חידד לי ערך או אידיאל שיש לי פנימה של לשמור על הסביבה וכל החשיבות והמשמעות של זה. זה כ"כ בוער בי כרגע ואני מנסה להשתדל כמה שאני יכול. נכון אני רק אדם אחד אבל ממש חשוב לי להשתדל כמה שאני יכול בשביל העולם שלנו, והעתיד של הילדים שלנו. ואולי יש לי שם עוד עומקים שמבקשים לצאת ולקבל ניראות והייתי רוצה לספר לך אותם, לספר לך את הלב שלי פנימה ומה עובר בתוכי פנימה והייתי רוצה שתראי את זה, שתראי אותי. ותמשיכי להעריך אותי גם אחרי שתדעי, כי חשובה לי ההערכה שלך אותי כאדם, זה מאוד יקר לי".

ואז על גבי הניראות הזו אפשר לחשוב יחד:

אולי אני הבעל כן אקח את האוטו למוסך, למרות שאני לא רוצה אוטו, אבל כן כדי לעזור לאשתי ולהקל מעליה ולתת לה את ההרגשה שהיא לא לבד כי זה משמעותי עבורה?

אולי אני האישה אשלם לאיזה אדם שמעביר את האוטו טסט (יש אנשים שממש עובדים בזה ויש לכל מוסך כמעט איזה מישהו כזה שמעביר את הרכבים טסטים) וכך גם אני לא אצרך להעביר וגם בעלי לא?

וכן הלאה לחשוב על פתרונות נוספים שיכולים להתאים לכם כאן.

תודה על זה !אנוני.מית

עכשיו כשאני מתייחסת לזה שוב אני חושבת שאולי זה נושא שהוא נפגע בו עד שהוא שינה כיוון ונהיה ירוק. כתבתי פה למטה. סחבתי הריונות קשים וכאלה והייתי זקוקה לאוטו בשביל פשוט לחיות. מדי פעם הוא היה לוקח את האוטו לסידורים אבל המשמעות של זה הייתה שהייתי תקועה יום שלם בבית ואף אחד מאיתנו לא אהב את זה.

אני אכן בודדה במערכה. לפני כן הרגשתי שהוא תומך בי ומחזק אותי ועוזר לי בזה שהוא מוותר על האוטו ועכשיו בעצם הוא פשוט ויתר עליו סופית ואז אני לבד "עם הרכב הזה שלך".

בשמחה, ואכן כדאינגמרו לי השמות

תמיד לצלול יותר לעומק של הדברים, כי בד"כ ההתנהגות או האמירה שאנו פוגשים ופוגשות מבחוץ זה רק "קצה הקרחון" ורק המעל לפני השטח של סיפור יותר רחב ויותר עמוק שנמצא שם מתחת לפני השטח.

וכאשר מצליחים לראות אותו בבהירות ובהבנה עמוקה זה עוזר גם להבנה עצמה כמובן, אבל גם לקירבה ואפילו גם לפתרונות.

לכן גם כאן, כדאי מאוד לשוחח בנינוחות עם בעלך על כל המקום הזה גם אצלו. ממש מההתחלה כמו שכתבת. ואיך הוא הרגיש, ואיך הוא מרגיש בהווה, ובכלל כל מה שיש בתוכו בנושא הזה, והמבט הסקרן והמשקיב הזה יכול לפתוח המון. ממש המון. וכמובן גם את לו

תגובה מהממת!יעל...

התגובה היחידה בעיניי בשירשור הזה, שבאמת מקדמת

ויכולה לתת כלים מעשיים לפותחת.

בניגוד לשאר התגובות, שרק מעצימות את הכעס והתסכול כלפי הבעל..

תודה רבה 🙏נגמרו לי השמות

סליחה שאני אומרפשוט אני..

אבל נשמע כאילו בעלך בן 16, הגיע לשלב שהוא צריך למרוד ולהרגיש מוסרי ונעלה, וכמו בן 16 טיפוסי - אין חשיבה על ההשלכות, הנפגעים והמציאות.

אולי הוא מזהם פחות את העולם, אבל אשתו עצובה ותקועה עם הרכב בחניון. באיזה עולם ערכי מעוות זה עדיף?

שמחה שיש קול שאומר את זהמישהי נשואה

יש נטייה כל הזמן לצייד את האשה ב:

תבדקי עם עצמך בלה בלה בלה....

ואולי לפעמים יש בעל שמתנהג לא בסדר?

בדיוק כמו שיש מצב שאשה מתנהגת לא בסדר?

ולא לא תמיד זה עניין של

בוא תבדוק עם עצמך איפה אתה צריך להשתנות

חוץ מהילד הזהנפשי תערוג
עבר עריכה על ידי נפשי תערוג בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 2:14

איך הוא "מזיז" את שאר הילדים ממקום למקום?

כי גם אוטובוס מאוד מזהם.

או שהוא ירוק ומתחסד על חשבונך ועל חשבון הילדים.

להעביר טסט,

תני למוסך לעשות את השירות הזה.

יעלה עוד כמה מאות שח אבל יהיה לך ראש שקט.

ותשלחי אותו לעשות קניות בסופר עם אופניים.

הוא מכבס את הבגדים?

הוא יודע איזה זיהום סבון הכביסה מייצר?

נכנס לשירותים? זה גם מזהם

גם לשטוף ידיים וכלים עם סבון.

אם ירוק, אז עד הסוף. לא?

מזון. גם אם הוא אורגני. ממש מזהם בתהליך היצור

עדיף ללכת ללקט עשבי בר.

אבל בתכלס,

כדי לא להתכנס רק בכעס עליו

תנסו יחד להבין מה מפעיל אותו לדבר הזה?

רצון בחופש?

רצון לשמור על הכדור?

להיות מוסרי יותר?

חיסכון כספי?

רק אחרי שתבינו את היסוד לכך,

תוכלו למצוא את עמק השווה בניכם

יש לי שאלה מעניינת לפנימשה

לפני כל הסיפור הירוק הזה - איך היו היחסים בניכם?

כלומר, יש לכם רכב אחד. אני מבין. אתם שניים. יש לכם ילדים. איך הייתה הדינמיקה שלכם?

איך הדינמיקה עם הילד?

הרכב היה בעיקר אצליאנוני.מית

הוא היה רוצה ליסוע איתו לעבודה ואני הייתי צריכה אותו כדי להקפיץ ילדים למסגרות ולחוגים. אז הוא נסע באוטובוסים ודי קיטר על זה.

מתישהו הוא עבר לאופניים והאמת שטוב לו. יוצא מוקדם בבוקר בבגדי ספורט ומתקלח בעבודה. ממש גילה את האור .

בתרגום לעברית פשוטהמשה

הירוק הוא ככל הנראה (בהסתייגות, בלי להכיר אותו) קשקוש שהוא מספר לעצמו כדי לא להודות שאין לו כח להתעמת איתך או שהוא הבין בשכל שאת זקוקה לרכב יותר ממנו ואין לו כח להתמודד עם זה.

כלומר לא איתך - הוא לא יכול לקחת לך את האוטו כי את (כמו שכתבת בעצמך פה למעלה) בהריון וסובלת. אז הוא מבזבז זמן ומתעצבן ובסוף זה מגיע לידי אין לי כח לאוטו הזה בכלל. אידיאליזציה למצב שהוא בקונפליקט פנימי מולו.

  1. הוא לא יבקש ממך את הרכב כי כל מה שהסברת פה שאת זקוקה לו. הוא יודע את זה .

  2. אבל הוא ימשיך לכעוס. הוא לא ויתר בלב שלם. הוא בעצם נכנע

הוא פשוט כועס בשקט וזה מתבטא ביחס שלו לכל הסיטואציה.

הוא רצה את האוטו, לא קיבל, אז הוא מצא לעצמו פיתרון אחר נפלא (שעושה לו גם בריאות ואושר בחיים, שעה רכיבה בבוקר זה בריאות ממש, טוב, חוץ מאוגוסט) ועכשיו הוא חוזר בתשובה שגילה את האור ואומר שאף אחד לא צריך מכוניות רק כדי שהוא לא יצטרך להתעמת עם הצורך והרצון שלו שהוא בעצמו לא מעיז להעלות.

ועכשיו הוא יתחיל למצוא לעצמו אימוני כושר ותחרויות אופניים רחוקות כדי לעשות אידיאליזציה מהסיטואציה. וזה נפלא כי הוא יהיה גבר בריא ואולי גם הבן שלך יצטרף אליו לזה.

מה מצב השיח ביניכם?shindov

לענ"ד, תפנו לרב בעל השכלה במדעי הטבעshaulreznik
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 1:35

למשל רב שיודע דבר או שניים על פיזיקה, זיהום אוויר וכיו"ב. אולי הוא יצליח לרסן את בעלך ולעזור להגיע לעמק השווה.

מה עניין להכניס ולערב רב?זמירות

במסגרת לימודי ההסמכה הסטנדרטיים לרבנות לא לומדים כלים טיפוליים או מקצועיים לפתרון סכסוכים זוגיים

הם צריכים ייעוץ זוגי מקצועי - ואכן ניתנה כאן (לעיל) התייחסות של יועצת מקצועית מנוסה מאוד

נכון, אבל יש כאן היבטים מדעייםshaulreznik

נניח שמראים לבעל ה"ירוק" באותות, במופתים, במחקרים ובגרפים, שהמכונית המסכנה שלו לא בדיוק תמיט שואה על כדור הארץ, ושאם הוא רוצה להיות עקבי, עליו לוותר על שימוש בחשמל ובשאר הטכנולוגיות?

שוב, מה הקשר להיות האדם שמוכיח זאת בעל סמיכהזמירות

לרבנות ונושא בתואר רב?

איך רב קשור לעניין?נפשי תערוג

גם שאתה הולך למוסך אתה מחפש מוסכניק שהוא רב?

גם רופא שהוא רב?

למה לא רופא שהוא מוסכניק?

אוליקל"ת

רק בגלל שהרבה פעמים דוסים יותר מחזיקים מדמויות רבניות.

לא שאני מצדיקה את הגישה או חושבת שזה נכון..

יש כאן ממד דתיshaulreznik

בבחינת "דייך מה שאסרה עליך התורה".🙂

מי אמר שהוא עושה את זה בגלל סיבה דתית?נפשי תערוגאחרונה

קפצתי לשאלה מהפורום השכן..פצלשן

איך יודעים מהי רמת המשיכה המספיקה בשביל להחליט להתחתן?

במשך מספר שנים שאני מחפש, הספקתי לפגוש כאלה שהיה ברור לי מהתחלה שיש לי אליהן משיכה חזקה.

לעומתן, היו כאלה שאהבתי אותן מבחינת אופי, וגם המראה היה אחלה, אבל לא הרגשתי משיכה חזקה אליהן (וכמובן לא היתה שום דחייה. כנראה, זה פשוט לא היה הסגנון שמדליק אותי באופן טבעי). כן היה לי רצון לתת חיבוק פה ושם, אבל לא היה לי רצון חזק להתקרב אליהן או לגעת בהן, גם אחרי חודשיים-שלושה. מישהו אמר לי שזו משיכה מספיקה בשביל להתחתן. כנראה שלדעתו המשיכה תתפתח אחרי החתונה, אחרת לא מבין איך זה מספיק. אבל מי אמר שהיא באמת תתפתח? ואולי היא לא?

ברור לי שעם אחת אני ארגיש משיכה חזקה ועוצמתית יותר ועם אחרת משיכה פחות חזקה. השאלה מה הרף הנדרש בשביל להחליט להתחתן?

ועוד שאלה בתור בעלי ניסיון.. ייתכן שלפני החתונה תיהיה משיכה חזקה ואחרי החתונה יתברר שאין באמת משיכה? ולהיפך גם ייתכן?

>>שימושית

לגבי השאלה האחרונה- משיכה זה דבר דינאמי ויכול להיות מצב שהיה משיכה לפני ואחרי החתונה לא ופחות מזה, וכמובן להיפך.

אם יש דחיה ואפילו אם פשוט אין משיכה אז לא חושבת שאפשר וראוי לבנות על אחרי החתונה אבל אם זה רק לא משיכה חזקה אני לא חושבת שזה נכון להוריד על זה.\

נסיוני האישי - שלא בהכרח משליך על מקרים אחריםהברדיצ'בר

אני רק יכול לשתף שהייתי באותה התלבטות כשיצאתי עם מי שהפכה לאשתי, ושההתלבטות האחרונה שנותרה לי לפני שהצעתי נישאוין היתה סביב השאלה האם רמת המשיכה כלפיה מספיקה. ובפועל - מהר מאד אחרי החתונה כל החששות התפוגגו. וגם כיום, אחרי סך שנים וסך לידות - אני לא יכול לדמיין משיכה חזקה יותר לאשתי. היא בעיניי יפיפייה ומושכת ברמה הגבוהה ביותר.

גם אצלי זה הדבר היחיד שאני מתלבט עליופצלשן

אז מה עזר לך להחליט שזה מספיק בשביל להתחתן?

כמה דברים עזרו ליהברדיצ'בר

קודם כל אני רוצה לענות על שתי שאלותיך האחרונות שהצגת בפתיחת השרשור:

כן, וכן.

לכן מה שעבד לי - לא בהכרח יעבוד לאחרים.

ובכן, מה עזר לי?

קודם כל הרבה תפילות וביטחון ב-ה'.

דבר שני - מוכנות נפשית לתת הכל ולבנות קשר של אהבה ונתינה והתמסרות גם על הצד שהמשיכה תתברר כקטנה ממה שאליו ציפיתי. וזה בנוגע גם לציפייה של המשיכה שלי כלפיה, וגם שלה כלפיי. ברוך ה', לא התאכזבתי.

ודבר שלישי - חישוב הסיכויים, האם במכלול העניינים/תכונות ושיקולים סביר להניח שאצליח למצוא מישהי אחרת טובה ממנה. ועבורי התשובה היתה ברורה שאין כמעט סיכוי לכך.

גם בכל דבר לא מושלם שראיתי אצלה - ערכתי השוואה בינה ובין דמות דמיונית של האשה המושלמת שאותה כיניתי - 'דמיונה' - וכל פעם הזכרתי לעצמי שדמיונה היא דמיונית והסחתי את דעתי מהנושא.

לא כל כך הבנתיפצלשן

החלטת להתחתן בידיעה שאולי לא תיהיה משיכה?

תפילות, מוכנות נפשית וחישוב סיכויים יכולים לעזור להתלבטות באופן כללי.

אבל אם יש נושא ספציפי שייתכן והוא חסר, איך הנ"ל עוזרים לפתור את ההתלבטות? צריך לתת לנושא מענה ספציפי..

היה ברור לי שתהיה משיכה,הברדיצ'בר

רק היה לי חשש שזו תהיה משיכה ברמה נמוכה, שאולי תהיה בבחינת 'פוחת והולך' עם הזמן.

ברוך ה' לא היה כך. אך אני מרגיש שהנכונות שלי להסתפק בפחות היתה מועילה לי במידה וחששותי היו מתממשים. אך חשוב לי להדגיש - אצלי זה לעולם לא הגיע למצב שהיה צריך לעמוד למבחן.

אם אתה מרגיש 'שיכות' אליה, זה בהחלט מספיקהסטורי

לא אומר להתחתן בלי רצון, בלי שמרגישים קשר נפשי. אבל לפעמים מרוב התבחבשות בכל מיני הגדרות סתם נתקעים ומסתבכים.

אם אתה מרגיש שיכות, חיבה, טוב לך איתה, יש לך צפיה לפגישות ולשיחות הטלפון - יש את זה. מעולם לא העסקתי את עצמי כרווק בשאלות הללו ויש משיכה, בהחלט.

כמובן, העבודה האמתית היא אחרי החתונה. כשיש מתחים, המשיכה יורדת וכשיש השלמה ושמחה הדדית - גם המשיכה עולה.

אתה חושב שהיא תישאר צעירה ונאה?אריק מהדרום

הבט על חמותך לעתיד, זו האידיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה בעוד 30 שנה.

הבט על אם חמותך לעתיד, זו האינדיקציה הטובה ביותר לאיך שהיא תראה עוד 60 שנה.

איך זה קשורנעמי28

כשאישתו תהיה בת 60 גם הוא יהיה בן 60 אחרי זוגיות ארוכה וקשר עמוק ואחר.

כרגע הוא מתחתן עם מה שהיא היום, והשאלה שלו סופר לגיטימית וחשובה.

זה באמת נושא שלוקחים עליו סיכון בעולם הדתי ומקווים לטוב.

יש משהו בדברייך, מצד 2 גם בקשר לקראת נישואין אפשרמתוך סקרנות

לנסות להתחבר למכלול של האישיות, ולראות אם זה מגביר משיכה.

אני כמובן לא המומחה הגדול, ואלו שאלות שגם אני שואל את עצמי, אבל מרגיש שיש לכל הפחות איזו שהיא בחירה גם בנושא זה...

מאוד אינדבדואלישבורת,לב

אני אישית לא הייתי מתחתנת ככה בשום אופן וגם לא הייתי מתקדמת.

אבל זה לא משנה מה כל אחד אחר מרגיש, משנה רק מה שאתה.

אם הייתי במקומך הייתי משקיעה בבירור עם מטפל לפני הכרעה כזאת גורלית.

צריך להיזהר עם מטפלים..קל"ת

לבדוק לפני ולפנים למי הולכים..יש כאלה שרק עושים נזק..

צודקת. ורק אעיר בהקשר זההברדיצ'בר

שגם מטפלים תותחים ומומחים עלולים לטעות לפעמים.

ובוודאי שאפשר גם לטעות ביישום של ההדרכות/ העצות שלהם.

דוגמה מהמקרה שלי:

התסביך אליו אני נקליתי כחודש לפני שבחרתי להתארס התעצם פי כמה בעקבות הרצאת זום בו אמרה מטפלת ותיקה ובעלת מוניטין דברים לא מדוייקים בנוגע להבדל בין משיכה אצל בנים ובנות: שאצל בנים זה כביכול ברור ודיכוטומי, ומתברר בצורה ברורה תוך פגישות ספורות. בעוד אצל בנות - זה נזיל ומשתנה וכדאי לתת צ'אנס וכיוצא בזה.

כמה סרטים אכלתי בגלל הדברים האלה, ממטפלת שלמען הסר ספק - אני עדיין מחזיק מאד ממנה וחושב שהיא תותחית על בתחום שלה. אגב גםם קיבלתי ממנה (לא באופן פרטני) הרבה מאד כלים טובים ותובנות חשובות בתקופה שיצאתי.

סקרנת אותי, פניתי אליך באישי ברשותך.מתוך סקרנות

מאוד להזהר. נכון.🍀שבורת,לב

זאת שאלה לגבריםנעמי28

אני מניחה שזה שונה מנשים

מהצד שלי הספיק לסמן וי על משיכה בדייטים,

לא הגדרתי כמה ומה החוזק שלה, לי זה עבד.

וזה לשני המינים- גם לזוגות אוהבים עם כימיה טובה המשיכה משנה צורה כל הזמן וצריכה תחזוק, שלב הפרפרים והצפת ההורמונים מוגדר בערך כ3-4 חודשים. לאחר מכן המשיכה תלויה באיכות הקשר מבחינה רגשית ופסיכולוגית

צודקת בהחלטהברדיצ'בר

משיכה היא נדבך חשובשוקולד פרה.

אבל לדעתי הנשית, היא לא הכל.

אולי אצל גברים המשיכה היא הלב של הקשר, אבל גם אז- מי ערב לך שהיא תאהב מגע? שהיא תרצה את אותה רמה של קשר פיזי כמוך?

זה מאוד מתסכל עבור חתן צעיר לגלות שיש משיכה, אפילו בעוצמה, אבל שהצד השני פחות בעניין של מגע.

לכן, השאלה צריכה להיות,

ואני אכתוב פה קצת חשוף, מקווה שהמנהלים לא ימחקו אותי-

היא האם היא סגורה בקשר למיניות, או יותר פתוחה ובקשר (עם עצמה) בנושא.

עד כמה היא נינוחה בקשר לזה. לא נבהלת או בורחת או פוערת עיניים.

זה משהו שאפשר להרגיש אותו, וזה משהו שבעיניי כן שווה לדבר עליו בשלבים מאוד מתקדמים של הקשר.

אני מכירה נשים שלא סובלות מגע.

זה משהו שהן לא יגידו אותו בפגישות, אבל זה קריטי ממש לחיי נישואין.

זה משהו שהופך אח"כ לפצע עמוק בזוגיות. כי באופן טבעי, כשמתרגלים אחד לשני והחידוש פג, מה שנשאר זו הנטייה הטבעית של הנפש.

ואם הנטייה הטבעית שלה זה לריחוק גופני- זה מתכון לתסכול של שנים...

מיניות ומשיכה הופכים אחר כך לסוג של תקשורת. זו תקשורת שמשלימה ומעמיקה את התקשורת הקיימת.

יש ביניכם צחוק, כיף, הומור, פתיחות, עניין זה בזו- זה הלב.

יש משיכה אבל מרחק וקצרים בתקשורת- הקשר ייטה יותר לכובד וכך גם ברובד הגופני.

מקווה שהועלתי

לא חושבת שבחורה בהכרח יכולה לדעת על עצמהפצלושון

לפני החתונה, כשהיא עוד לא הייתה בקשר זוגי

זה אפשרי, בוודאישוקולד פרה.

אפילו אפשר להרגיש בזה. אבל זו באמת שאלה של בשלות.

תכלס אתה לא מגנט והיא לא ברזל.שוקו.אחרונה

משיכה חזקה או חלשה היא בראש וחולפת. השאלה היא התאמה בסיסית ורצון לקשר ושותפות. במשך הזמן נבנית הערכה עמוקה האחד לשניה וממילא הרצון להתקרב.

אין הבטחות בתחום רק רצון אמיתי וכנה לעשות עבודה רצינית ולהשקיע בקשר עד גיל 99

חבוטנפש חבוטה

מרגיש כל כך חבוט

מכל הבחינות.

נפש

גוף.

ורוח.

זוגיות בסימן שאלה ענק

תפקוד בסימן שאלה ענק

איך קמים כל בוקר?

לא מרגיש אבא

לא מרגיש בן זוג

לא מרגיש.

פרקתי.

דבר אלינו איש יקרדי שרוט

בתרגום לעברית שלימשה

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

בהחלטנפש חבוטה

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

מנקודת המבט שלך או שלהם?משה

מתי זה התחיל?משה

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

לא אמרתינפש חבוטה

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

אז בסדר. חבוט וכושלמשה

והכי חשוב

בהצלחה !

תודהנפש חבוטה

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

שתדע שיש עוד כליםמשה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

אם יש יכולותשבורת,לב

אפשר לחזור אליהם,

זה מצב הרבה יותר טוב מאחד שאין לו יכולות.

יש זמנים כאלה של עייפות.

מותר להיות מותש ולנשום לרגע מהכל.

טוב שאתה מדבר על זה.

איזה כאב.שוקולד פרה.

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

תודהנפש חבוטה

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

הייתי שםוהנה חלום

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

כמה כואב וקשה נגמרו לי השמות

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

תודה רבהנפש חבוטה

מעריך את המילים

כמה זמן זה ככה? נשמע קשה ממשלאחדשה

יודע לומר נק' מפנה?

מספרנפש חבוטה

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

מה קרה? ומה קורה?shindov

הרבה דברים קרונפש חבוטה

כרגע בעיקר דעיכה נפשית.

לפנות לנשים באישי לא יעזור לך לפתור את הבעיותיעל מהדרום

זה אפילו יותר מזהמשה

עזבי את זה שיש פה נשים שלא אוהבות שכותבים להן באישי.

זה מהלך של יאוש. וגם מהלך שלא עובד.

הוא מגיע עם נפש ריקה וחבוטה. למה שמישהי תרצה בכלל להתכתבות עם אדם שנמצא במצב של אנרגיה מרוקנת וחלולה. לא מספיק הוא מרוקן, הוא ירוקן גם אותה?

מי הייתה פה ששיתפה צילום מסך של מישהו שהתחיל איתה גרוע והמשיך לכתוב לה גם כשהתעלמה?

זה היה אניאנוני.מית

וגם @נפש חבוטה התחיל איתי גרוע ברמה שפאדיחה לשתף צילום מסך.

גם איתיחושבת בקופסא

לפחות אני אגיד שהוא עזב אותי ברגע שביקשתי (שזה היה מייד).

זה נכון במקרה של שני רווקיםיעל מהדרום

לק"י

אצל אנשים נשואים זה לא שייך, גם אם הוא מלא חיות ואנרגיות.

לא שייך זה דבר אחדמשה

אבל זה גם לא עובד. אדם מרוקן הוא מרוקן בכל מקום. גם בבית שלו וגם בחוץ (ובטח גם בעבודה).

זה כל כך לא נכון מכל כך הרבה פרמטריםשבורת,לב

זה כ"כ מכעיס וכ"כ מצערנגמרו לי השמות

זה פשוט לא יאומן הדבר הזה.

אנשים כותבים כאן מצוקה על גבי הפורום,

באים אנשים טובים ונשים טובות להגיב, להתייחס, לפנות זמן, אנרגיה, מחשבה, לב, עונים להם מכל הלב והרצון שיהיה טוב - ובסוף מה מסתבר?

שיש כוונות שליליות ורעות מאחורי זה.

זה כ"כ מכעיס אותי הדבר הזה.

שמסתבר שהנה, גם כאן, הפותח שלח לכ"כ הרבה נשים באישי (גם לי שלח מסר אחרי שהגבתי ע"ג הפורום, ולא עניתי בכלל למסר כי זה כבר היה לי חשוד.) ועכשיו להבין שזה עוד אחת ועוד ועוד.

באמת. @נפש חבוטה זה פשוט לא!

אח"כ אנשים שבאמת צריכים עזרה ובאמת במצוקה - כבר יש ישר חשדנות לגביהם, כבר יש פחות רצון לעזור ולכתוב, כבר יש פחות אנרגיה ופחות כוח מכל המסווה הזה, מכל הפעמים (האינסופיות!) האלה שמישהו פשוט ניצל את הטוב לב של אנשים!

למה? ובשביל מה?

זה כ"כ מעוות

כ"כ לא שייך

כ"כ רע.

אתה לא פונה לאישה בפרטי, בטח לא אישה נשואה, בטח לא כשאתה נשוי, לא משנה כמה המצוקה שלך גדולה, לא לא לא.

לא זו הדרך.

ואתה לא יכול, פשוט לא יכול שזה יבוא על חשבון מישהי אחרת!

כמה שאדם יהיה לו חוסר או רע, זה אף פעם לא יצדיק פגיעה באחר, זה אף פעם לא יצדיק ניצול של אחר, זה אף פעם לא יצדיק שום מעשה לא מוסרי ולא טוב בשום דרך ובשום צורה שהיא!

באמת איך אפשר ככה לסמוך,

אני אישית כבר תקופה בוחנת כל הודעה שנכתבת ורק אם מרגישה שיכולה לתרום איכשהו מגיבה, וכ"כ הרבה פעמים לא, לא רק להודעות שלא בטוחה אם יכולה לתרום בכלל, אלא גם להודעות שמראש עלולות להיות חשודות.

ואז הנה כאן שוב הגבתי, ועוד אחרות ואחרים. והנה שוב. להבין שזו בסך הכל הייתה במה לניצול הזה של החמלה והאמפתיה של אנשים כדי לפנות בפרטי?!

לעוד אחת ועוד אחת ועוד?! נשים נשואות?!

זה פשוט עצוב. ומכעיס. וחבל.

וההיפך ממה שאתה ספציפית צריך כדי שיעזור לך

וההיפך מכל מה שכל מי שרק רצה או רצתה לעזור לך כאן צריכים.

וזה פשוט גורם לכל אותם שבאמת צריכים עזרה להיפגע ישירות ולא רק בעקיפין. כי אח"כ כבר גם בהם חושדים, וגם להם כבר אין את האמון המלא שהם זקוקים לו.

זה פשוט עוול.

רק משפט אחדמשה

בסיטואציות כאלה הרבה פעמים הכותב לא חשוב כמו הקוראים הסמויים.

אל תיפול רוחך. גם אם הוא לא ראוי, בטוח קרא את זה מישהו ראוי שגם אין לו אומץ לכתוב.

אני באמת כותבת גם לקרואים הסמויים, לכולםנגמרו לי השמות

גם למי שזה מכוון אליו ישירות וגם לכל מי שיכול אי פעם להיות רלוונטי לו.

ואתה יודע מה?

אם יש כאן קורא שאפילו יקרא את הדבר הזה,

שאם הוא אי פעם ירצה או ינסה לפנות בפרטי לאישה נשואה

שרק יעצור רגע ויחשוב

איך הוא היה רוצה שיתייחסו ויפנו או לא יפנו לבת שלו, לאחות שלו, לאמא שלו, לאשתו (לאשתו כתבתי בסוף למרות שבעיניי צריך בהתחלה, רק בגלל שרוב אלה שפונים מסתבר שלא הכי טוב להם עם האישה שלהם עצמם, באופן כוללני וברור ברור שיש יוצאי דופן, אבל רק למקרה כזה שלא "אכפת לו" מאשתו, כתבתי זאת אחרי הבת והאחות והאמא)

אבל למען ה', שיחשוב קצת מעבר

ככה היה רוצה שיתייחסו לבת שלו?

שהיא נשואה וגבר זר פונה אליה, מנצל את הלב הטוב שלה, את החמלה, את הרצון לעזור, ואם חסר לו בבית חמלה או משהו אז הוא לוקח ממנה, מאישה נשואה?!

רוחי לא נופלת, אבל כן זה מאוד מכעיס ומצער אותי.

יש לכל אדם את הדברים ש"בוערים בו" מאז שנולד, שהם חלק ממנו,

במקרה שלי אישית מה שהקב"ה נתן לי וברא בי מאז שאני זוכרת את עצמי זה את זה, באמת כל מה שקשור לאיש ואשתו. והבלעדיות של איש ואשתו. נאמנות. אהבה. זוגיות. זה בדם שלי בנשמה שלי גם מה יכול להיות ועד כמה טוב אינסופי יכול להיות בין איש לאשתו כאשר זה בטוב, וגם בעירה פנימית למחות על כל מה שעלול לפגוע בקודש הקודשים הזה. ולכן כי זה נוגע בי אני מגיבה.

על הרבה דברים אחרים אני לא מגיבה, בטח לא בכזו "בעירה".

כאן כן. זה מכעיס ומצער אותי מאוד.

הרוח לא נופלת חלילה, אני עדיין מאמינה בטוב של האדם באשר הוא אדם, גם בכוח התשובה, והכי באהבה ובשלמות ובבלעדיות שבין איש לאישתו.

אבל כן היה חשוב לי להגיב.

מאישה נשואה.קופסא מכסף

כמו שאת כותבת על אישה נשואה, כביכול שהיא דבר קדוש.

היא מקודשת לאדם שקידשה. היא לא דבר קדוש. אפשר לדבר אליה, להתייעץ איתה, ולקבל ממנה אפילו יחס ואהבה.

הקיצוניות של קידוש האישה הנשואה לעיני כל מביא לבעיות כמו,

הטרדות במקווה.

גילוי עריות במשפחה.

מרחב נשימה בבקשה, גבר לא חייב לעשן כל היום כדי לשלוט במה שקורה במרשתת. יש אפשרות להבליג ולחכות רגע אחד ולראות שזה לא כזה "מיני" מה שהאדם רשם, הוא פשוט מגמגם.

עשרת הדברות כוללות גם את "לא תרצח".

מה עישנת?נעמי28

לא הבנתי מה כתבת

ומה הקשר בין הסוף להתחלה ולאמצע

ולהסקת המסקנות

ובסוף מתגלה שאתה אישה נשואה שהיא גבר גרוש🏳️‍🌈

והדבר היחידי שמביא להטרדות - זה אנשים שמטרידים.

מה עישנתי?קופסא מכסףאחרונה

מה לא עישנתי... זו השאלה.

📢📢📢 תזכורת חשובה בעקבות השרשור הזהנגמרו לי השמות

לאיך הודעה תמימה שמביעה מצוקה יכולה להיות בעצם במה מסוכנת מאוד לכל הנוגעים בדבר.

באיך כל מי שפותח שרשור, גם אם הלב יוצא אליו או אליה ומתוארת מצוקה קשה - יכולים בסוף לפנות בפרטי עם כוונות אחרות לגמרי!

תזכורת חשובה לכולנו. שוב.

על הסכנות כאן במרחב הזה.

לא משנה מי כותב.

לא משנה מה הותק שלו או שלה.

לא משנה אם מזדהה כאיש או כאישה.

לא משנה אם מתאר/ת מצוקה.

כל אלו הם לא ערובה שהכוונות והאמת אכן שם.

וכל אלו הם לא ערובה שאין מתחת לפני השטח כוונות אחרות.

לא לפותחי השרשור.

ולא למגיבים.

לא לכל מי שמנסה לראות מי יגיב (או תגיב לו) כאן

ואז לפנות אליה בפרטי

והכל במסווה של רצון לעזור ולהציל מהמצוקה

שכל מה שמתחת זה כוונה אחרת לגמרי!

ונשים טובות (ואנשים טובים במקרים אחרים) פשוט לא צריכות לחוות את העוול הזה שכל "חטאן" היה לב טוב ורצון לעזור או לחזק יהודי!

לא הן, ולא הפותח עצמו שזה ההיפך ממה שנכון לו, ולא אשתו של הפותח, ולא האיש של הנשים האלה, ולא הילדים של כולן, ולא מגיבים ומגיבות אחרים עתידיים שיתנו בהם פחות אמון מראש אפילו שבמקרה שלהם אין שום דבר פסול - פשוט כולם יוצאים נפסדים וזה עוול אחד גדול לכל הנוגעים בדבר!

אז בכוונה משאירה את ההודעה הזו

עם כל ההתפתחויות שלה

עם כל העדכונים של נשים באופן ישיר ומכלי ראשון על הפותח שפנה אליהן

ובכוונה לא מוחקת אף שנתבקשנו המנהלים ע"י פותח השרשור למחוק את ההודעה הזו.

אז לא.

לא רק לא למחוק אלא להדגיש מה יכול לצאת מדבר כזה.

למען יראו ויראו.

ולמען ידעו כולם כי סוף האמת לצאת לאור. תמיד! גם אם זה לוקח זמן.

אז ככה, באור, בשמש, בגלוי - להראות מה היה.

ולמען נישמר כולנו.

כן, גם רצון טוב רק לעזור יכול להוביל חלילה למקום לא טוב בכלל.

ושהקב"ה לא יביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון.

צריכה עזרה עם סינון מחשב לילדיםירדנית

משהו פה לא עובד לי כמו שצריך

מדובר על גילאי 10-14, יש רימון.

הם צריכים את המחשב כדי לעבוד בטימס, לשמוע שירים ביוטיוב, לפעמים צריכים AI ללמוד למבחנים.

איך אני משגיחה על כל זה?

שיחות בטימס לפעמים הילדים ביניהם שולחים סרטונים, אין לי איך לעקוף את זה.

כנל יוטיוב, רוצים לשמוע שירים אבל לא מתאים לי שיסתובבו ביוטיוב, יש דברים (שלא לומר רוב הדברים) שלא מתאימים להם.

AI גם כן רואה שיחות שלא מתאימות..

אנחנו לא בקטע של צנזורה אבל מרגישה שבתקופה האחרונה זה יצא לי משליטה.

מחפשת פתרונות טכניים לפתור את זה, אשמח לשמוע איך זה אצלכם. שאהיה רגועה גם שהילדה נכנסת לחדר ללמוד עם חברה במחשב. כי היום זה היה ממש לא מוצלח

אני טכנופובית פלוס פלוס אז אם אפשר בהסבר למתקשיםירדנית

שום דבר רע בצנזורה במקרה הזהחושבת בקופסא

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שולחים שם שורטים וכל מיני שירים/זמרים/קליפיםירדנית

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אם יש שירים ספציפיים שהם שומעיםהשם שלי

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

באזור האישי ברימון אפשר לחסום\לפתוח אתרים מסוימיםפתית שלג

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כל כל פתרוןמסתתר

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

יש תוספים בחנות כרום לדפדפן במחשבנקדימון

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

תודה, אנסה לשבת על זהירדנית

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

בשמחהנקדימון

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

אלוף אתהפתית שלג

בשביל שירים הייתי עושה ספוטיפיי וחוסמת את יוטיובמרגולאחרונה

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

מה קרה לפאות?פשוט אני..

כשהייתי ילד, ילדי ונערי הציבור הדתי התחלקו בין כמה סוגי פיאות:

פיאות קצרות שמגיעות בדיוק עד לעצם הסמוכה לאוזן, או קצת יותר ארוכות שמגיעות עד לגובה התנוך.

פיאות מעט ארוכות יותר, אשר גולגלו בחן מאחורי האוזן.

וכמובן פיאות ארוכות עוד יותר שכבר לא יכולות להתחבא מאחורי האוזן אלא משתלשלות בגאווה במורד הפנים.

בשנים האחרונות, אני רואה יותר ויותר נוער דתי, כולל כאלה מבתים שעל פניו נראים דוסים, כולל מהתנחלויות ויישובים דתיים מובהקים לאורך ורוחב הארץ, עם תספורת שבה המכונה עוברת עם מספר 0 מעל גובה האוזניים ולא משאירה פיאות כלל. כלומר בחלק העליון של הראש יש שיער כרגיל, אבל בצדדים יש שיער רק בס''מ העליונים ומתחת לזה יש גאלח.

בתקופתי, בבתי ספר דתיים לא היו נותנים לתלמידים להיכנס כך לכיתה, וילד שהיה מסופר כך היה צריך להתבייש במראהו החריג. זו הייתה נחשבת תספורת שלא רק שאינה דתית, אלא היא גם לא מייצגת את הציבור החילוני הנורמטיבי, אלא בעיקר ערסים.

אז איך קרה שאבות שלא מחסירים תפילה במניין ולא מדלגים על לימוד תורה עם ילדיהם, מאפשרים להם להסתפר כך?

איך אימהות המחזיקות בעוז בית יהודי כשר ומשפחה לתפארת, נותנות לילדיהן לגלח את הפאות?

תמונה מתוך AI לשם המחשה

חוץ ממה שאפשר לצחוק על התמונה של הבינהחושבת בקופסא

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

היום התספורת הזאת יותר טרדנית בכל הציבורברגוע

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

אני דווקא רואה יותר ילדים עם פיאותניק חדש2

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

חולשה בחינוךנקדימון

הנערים פשוט לא מקשיבים להורים.אמא טובה---דיה!

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אני חושב שלהרבה מאוד ילדים קטנים חרד"לים יש פיאותמשה

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

מרד גיל הנעוריםנפשי תערוג

אינטרסטינגימח שם עראפת

איך הילדים שלך מסופרים?

מי אמר שהם מסכימים או מעודדים?shindov

היום לא שואלים.

אני לא מדבר על בני 18פשוט אני..

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

יש לי רעיוןנפשי תערוג

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אני לא מדבר על מסורתיפשוט אני..

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

גיל 12רקאני

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

תלוי איזה תספורתנפשי תערוג

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

מסכימהרקאני

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

בגדול ההלכה היאנפשי תערוג

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

רקה, לא רכהירושלמית טרייה

הכל תלוי במזלזוזיק העכבראחרונה

אפילו ספר תורה שבהיכל.

יש הרבה דוגמאות בהסטוריה להלכות שפשוט לא הקפידו עליהם בתקופות מסויימות. בדרך כלל זה חלף.

למשל, יש הרבה עדויות שבליטא לפני השואה גם נשים של גדולי ישראל לא הקפידו על כיסוי ראש.

גם היום, נראה לי שמקפידים הרבה יותר מפעם על שירת נשים אבל הרבה פחות על חצאיות לפי ההלכה.

לא יודע מה גורם לזה...

בעיות שכניםggg

יש לנו שכן מבוגר שגר לבד, בן אדם נחמד וגם נדיב עם הרבה חסד. אלא שבזמן האחרון הוא התחיל לשמוע פודקסטים או שאולי זה טלוויזיה בתוכניות של דיבורים, לא יודעת מה, הוא שומע ממש חזק עד שזה נכנס לנו לסלון ואני משתגעת מהרעש הזה. זה כמה שעות ביום לפעמים ואני פשוט מתחילה לסגור חלונות מרוב יאוש (אבל זה לא לגמרי עוזר).

ממש לא נעים לי לגשת ולדבר איתו. אולי הוא יעלב, אולי הוא לא שומע כל כך טוב. אני לא יודעת מה הסיבה לשמוע כלכך חזק. מה עושים?

מן הסתם, לדבר איתו זה השלב הראשוןפשוט אני..

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אם הוא אדם טוב ונעיםמתואמת

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אם הוא מבוגרמתיכון ועד מעון

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

ננסה לדבר איתו. בטח אשלח את בעלי..ggg

השאלה היא כמה מבוגר..קל"ת

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

נראה לי מעל 80ggg

יש לנו שכנה מבוגרת ששרה עם הגברהחושבת בקופסא

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

כמורה לליקוי שמיעהחיוך2019אחרונה

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון