אני בחרתי להיות אברך אבל לא להתפשר על הכנסה.

אז מצאתי את המקצועות שאני יכול להכניס בהם שכר תלת ספרתי בשעה, שנותנות לי גמישות ולך תדע, כשאסיים את הכולל אולי אעשה משהו אחר

אני מניח שאדם שהולך לאברכות, לוקח בחשבון שהוא יצטרך לחיות בדוחק או למצוא עבודה בשביל אחה"צ וכו' (או להתחתן עם מהנדסת ). אין לי שום בעיה (ואם כבר - יש לי הרבה מאוד הערכה) עם אנשים שבוחרים במקצוע בשכר נמוך, כשהם לוקחים בחשבון את ההשלכות של זה. 

הבעיה היא שיש הרבה יותר מדי אנשים (ובעיקר נשים), שהולכים למקצועות האלה בלי שהם בכלל מבינים את המשמעות. שכר של 6-7 אלף ש"ח בחודש לא יכול להחזיק משפחה, ואני שומע אנשים שחשבו שהם בסך הכל ייאלצו לוותר על חופשות בחו"ל.

סכומים ממוצעים למשפחה עם 3 ילדים, נניח שאחד מהם עדיין במעון (ברור שכל אחד מהם יכול להיות קצת יותר גבוה או נמוך):

שכ"ד - 3,000 ש"ח.

חשמל - 300 ש"ח בחודש.

ארנונה ומים - 300 ש"ח בחודש.

דלק וביטוחים לרכב - 1,500 ש"ח בחודש.

מזון - 2,000 ש"ח בחודש.

מעון - 1,500 ש"ח בחודש לילד אחד.

צהרונים - 1,500 ש"ח בחודש לשני ילדים ביחד.

תקשורת (סלולרי ואינטרנט) - 100 ש"ח לחודש.

עברנו את ה-10,000 ש"ח ועוד לא דיברנו על רפואה, ביגוד, חוגים, מוצרי חשמל ועוד המון הוצאות שונות ומשונות שיכולות ליפול עלינו.

אז נכון שאפשר כל החיים לנסוע באוטובוסים ולא ברכב, ואפשר לגור במקום שבו השכירות עולה 2,000 ש"ח, ואפשר לא לחמם בחורף ולא לקרר בקיץ, אפשר הכל. אבל לבחירות האלה יהיו מחירים אחרים, אני הסתכלתי כאן באמת על הממוצע של תנאי חיים מאוד מאוד בסיסיים שלא כוללים מותרות כלשהן.

בשכר זוגי של 14-15 אלף ש"ח בחודש יהיה אפשר בקושי לחיות ברמה בסיסית, שלא לדבר על לחסוך או על להרגיש רווחה כלכלית.

וכן, הייתי סטודנט וחיינו במשך כמה שנים משכר משותף של 6,000 ש"ח. ברור שזה אפשרי, אבל מי שבוחר בכך צריך לדעת למה הוא נכנס ועל מה הוא מוותר - ולא ללמוד עבודה סוציאלית או ריפוי בעיסוק ואז במשך 40 שנה לבכות על השכר הזעום שלא מאפשר לחיות כמו שציפיתם.

רק שהתחתנתי עם סטודנטית להוראה ולא היה כמעט רלוונטי ללמוד משהו אחר מבחינת כישורים ותכונות.

ולכן מאז החתונה אני המפרנס העיקרי גם כיום שהיא עובדת ומכניסה יפה (יחסית למורה בשנה שלישית שעובדת ב2/3 משרה) אני עדיין מכניס בערך פי 2 ולפעמים פי 3 ממנה

בהתחלה היה צמצום כי גם היא לא עבדה וגם שילמנו שכ''ל עבורה והיום יש גם רווחה גדולה גם הרבה פינוקים וגם הרבה צדקה וחיסכון.

אני עובד על זה קשה מעבר לשעות הכולל אבל מרוויח יפה.

אז נכון זה לא מספיק לנו לחופשות בחו''ל (אם נרצה נוותר על דברים אחרים בשביל זה) אבל כן קונים כמעט כל מה שרוצים בלי חשבון, כם יוצאים פעם פעמיים בחודש למסעדה ומשאירים שם סכומים יפים (מה לעשות, אני אוהב אוכל טוב)

אני טוען שגם בתור אברך/סטודנט ניתן להכניס סכומים יפים

אם שני בני הזוג נוטים לשם שינסו לחפש. יש עוד מקצועות מכניסים. אגב אני היום מתפרנס לא רק מכתיבה אלא גם מהעברת סדנאות כלכליות, ליווי כלכלי, ובכללי - אני מלמד אנשים דברים (סוג של מה שאשתי עושה) ובחרתי להתמקד בדברים שיש להם השפעה כלכלית אדירה (חיסכון לטווח רחוק, פנסיות, התנהלות כלכלית תקינה) והנה גם אני 'מורה' רק מוכנים לשלם לי פי כמה מאשר מוכנים לשלם לה

ורוב מוחלט של האנשים יכולים להרוויח יותר אם רק ישימו את ההכנסה בראש סדר העדיפויות שלהם ולא אידיאלים

יש הרבה אידיאלים חשובים.

ויש 'עבודה אידיאלית' 

אם אתה עובד בעבודה מכניסה יש לך גם יותר זמן וגם יותר כסף לממש את האידיאלים שלך.

אם אתה רוצה עבודה 'אידיאלית' כי זה מה שחשבת שטוב לעשות אתה תקרע את עצמך בעבודה, לא תרוויח מספיק ולא ישאר לך לא זמן לממש את האידיאלים ולא כסף לתרום לאחרים שממשים את האידיאלים.

אני לא  אומר לוותר על האידיאלים אני אומר שכשאתה הולך לבחור עבודה תחשוב על הכסף ולא על האידיאל בעבודה עצמה וכך יהיה לך הרבה יותר אמצעים לממש את כל האידיאלים בחייך

(לא יודע מה האידיאלים שלך אבל כמעט כל אידיאל מצריך כמויות של כספים. אתן דוגמא קטנה מעצמי. אידיאל שמאד חשוב לי זה ארץ ישראל לעם ישראל. הייתי בגבעות העברתי הרצאות ופעולות בסניפים וכו' היום אני גם תורם מאות שקלים כל חודש רק לעניין הזה, גם מסוגל כלכלית לגור במקום שחשוב להתיישבות למרות הריחוק שלו מכל מיני מקומות ועלויות נלוות גדולות (אין וספרים גדולים או חנויות זולות. הכל כאן די יקר חוץ משכ"ד אבל ביחד יוצא יקר יותר)

גם מסוגל לקחת שבוע שבועיים שלוש הפסקה מהעבודה שכשצריך אותי למשהו ממוקד.

זה לא משהו שניתן לזלזל בו

אולי אפשר להסכים

אם למשל יש אידיאל של משפחה - מחסור בכסף שוחק מאד מאד מאד את התא המשפחתי. 

אם יש אידיאל של חינוך - מחסור בכסף ישפיע על חינוך הילדים - שלך

שימי לב שלא אמרתי רק לתרום והצגתי לפחות מהצד שלי איך כסף מאפשר לי לבוא ולעשות ולהתנדב בעצמי ולא רק לתרום.

רוצה דרכים להשפיע על חינוך עם כסף? מימון חוגי העשרה בגנים/יסודי

מימון שיעורים פרטיים לאנשים מוכשרים שלא יכולים להרשות לעצמם

תהיי יותר מוצלחת כלכלית - קרן קרב - ממומנת מתרומות. תוכלי להקים קרן משלך שתתן משכורות למורים שילמדו תכנים מעבר בשעות נוספות בלי שההורים יצטרכו לשלם

אני (אם תשימי לב בשרשור כאן ובכללי) לא מעודד הייטק בדיוק בגלל זה - אין שעות עם הילדים. יותר מזה, כפי שכתבתי גם אשתי מורה וגם ההורים שלי. אני לא נגד חינוך ואני לא בעד הייטק. 

אני בעד לעשות החלטות מושכלות וחכמות שלוקחות בחשבון גם את האחר כך ולא את הכאן ועכשיו. והאחר כך זה היכולת לעזוב עבודה (אני מניח שבתור מורה גם אם תרצי לעבור לעבודה אחרת היכולת הכלכלית לעזוב עבודה ולחזור ללימודים נמוכה עד לא קיימת) ולעבור לתחום אחר אם זה מה שאת רוצה.

היכולת במקרים מסויימים להסמך על משכורת אחת בלבד (ח"ו ילד חולה וצריך טיפול צמוד ואחד ההורים צריך לעזוב עבודה)

זה היכולת לחתן ברווח בלי הלחץ של מאיפה נביא כסף לחתונה

זה היכולת לאפשר לילדים לימודים גבוהים במקצוע שהם רוצים

וסליחה אבל כמעט כל הדברים הללו לא ניתן לעשות ממשכורת של שני מורים. 

כי כתבתי מפורשת שאני לא מעודד הייטק בדיוק בגלל שעות עבודה!

יש כלכך הרבה עבודות ומשרות הרבה פחות תובעבניות מהייטק והרבה יותר מתגמלות מחינוך.

לא אמרתי שכולם צריכים להיות עצמאיים. (להיפך כתבתי די מפורש שזה צורך כישורים שאין לכולם)

את זאת שהופכת הכל לשחור לבן הייטק או חינוך 

והמורים של הילדים של כולנו... מצב המורים במערכת החינוך די דפוק. הפסיכומטרי שלהם נמוך בהרבה מהממוצע וכך גם ציוני הבגרות שלהם (https://www.themarker.com/news/education/1.7430508)

המורים לאנגלית לא יודעים אנגלית מספיק טוב וגם כשהם כן יודעים הם לא יודעים ללמד אנגלית (הרפורמה עמדה ביעד, אבל התלמידים עדיין לא יודעים לדבר אנגלית)

מורים למדעים או מתמטיקה לא יודעים מדעים ומתמטיקה. (מורים ללא הכשרה: "אמרתי שאין לי מושג במדעים, אמרו לי 'שטויות'" )

כשיש 30 ילדים בכיתה היועצת מסבירה לאשתי ש20 אחוז מהילדים לא צריכים אותה והם יבינו לבד. 20 אחוז לא יעזור מה שהיא תעשה וה60 הנותרים היא יכולה להשפיע עליהם קצת לכאן או לכאן אבל בגדול היא די מיותרת. 

כן. זה המצב. רוב הילדים רק שורדים את בית הספר בגלל תנאים שמערכת החינוך לא מספקת להם (כיתות קטנות, מורים מוכשרים, העפה של מורים שלא עובדים כמו שצריך, מקצועות ותוכניות לימוד מותאמות למציאות הכשרה אמיתי ויעילה של מורים ועוד)

אז אולי את ובעלך חריגים בנוף ואתם אכן מוכשרים ומסורים ופשוט נולדתם להוראה. אבל רוב מוחלט של המורים שנמצאים במערכת שם בגלל התנאים, החופשים, שעות העבודה והקביעות ולא בשם האידיאל. 

אז  אמנם חינוך הוא לא הנושא אבל כן רציתי לתת את הקונטרה למצג שהצגת לנו כאן שכל מי שהולך לחינוך זה מאידיאל. לרוב זה בגלל שעות העבודה הנוחות והחופשים והקלותהיחסית של תואר בחינוך לעומת תארים אחרים.

עוטפים את זה לרוב באיצטלא אידיאולוגית אבל עובדתית זה לא המצב (אחרת המורים לא היו נראים ככה...  אם היתה דאגה אמיתית לדור העתיד היית רואה אנשים מוכשרים מגיעים להוראה ולא אנשים עם ציונים נמוכים משמעותית מהממוצע., היית רואה מורים שמכינים את החומר כמו שצריך, שמלמדי אותו כמו שצריך, היית רואה שיפור במבחני מיצב ופיז''ה, היית רואה ילדים שלומדים בצורה משמעותית...

כיוון שזה לא קורה את מבינה שרוב המורים לא באו מאידיאל, או אפילו אם באו מאידיאל - הם לא כלכך מוצלחים בלממש אותו

האם אין חריגים? יש אבל זה לא מלמד על הכלל.

להיפך. על כל אחת עם פסיכומטרי 780 יש אחת עם פסיכומטרי 192 כדי להתכנס לממוצע של 488 אז נכון אין ציון כזה 192 אז יש 2 מורות 300

הממוצע לא משקר

באולפנה שלך. מה הציונים הממוצעים של התלמידות? מה המגמות שהן עושות? לאן הן ממשיכות בלימודים גבוהים אח''כ?

ולגבי הבת שלך. קיבלה מלגה בשווי 40,000 שח שזה יפה מאד. היא תתחיל כמורה מתחילה בלי וותק ותהיה המורה הכי טובה בעולם. היא תקבל שקל יותר מעמיתה שלה שתהיה מורה חסרת תועלת? לא

היא תקבל הרבה פחות ממורות חסרות כישרון וסבלנות שהדבר היחיד שיש להם הוא וותק.

לזה לא קוראים לתגממל לזה קוראים לפתות אותה להוראה כדי לדפוק אותה אח"כ

אשתי לא היתה מורה אז חבל שאתם לוקחים את זה ככה

הבעיה מתחילה כשכל בחורה שניה שסיימה אולפנה הולכת להוראה בין אם היא מתאימה ובין אם לא. זה פשוט הפך להיות הברירת מחדל.

ברור שיש עוד תגמול אבל זה ממש ממש לא העניין.

העניין הוא הבחירה. כשאתה מתחיל כמורה - אתה נכנס ללופ שאם תרצה (והרבה רוצים) לצאת מהוראה זה כמעט בלתי אפשרי. לעומת הרבה מקצועות אחרים שאפשר יחסית בקלות להסב מקצוע.

ואני לא אומר למורה תפסיק להיות מורה.

אני אומר שלפני שאתה לוקח החלטה כלכך משמעותית כמו מה אתה הולך ללמוד - תחשוב גם על הכסף. בצורה משמעותית. כי סיפוק והערכה ושליחות יש בכלכך הרבה משרות ולא רק בתחום אחד.

קח את מה שאתה רוצה לקבל ותנסה לקבל אותו בצורה מקסימלית

1 אם אני רוצה ללמוד תורה וזו התרומה שלי לעמ''י אני צריך להתפרנס כדי ללמוד יותר שנים. הוראה פחות רלוונטית

2 ההפוכה לגמרי אני חושב שאדם משפיע הרבה יותר כשיש לו את המוטיבציה וההערכה. כיום מורים לרוב לא מוערכים לא ברמה האישית ובטח לא ברמה הכספית. אני סבור שכל אחד צריך לעשות הכי טוב שהוא יכול בתחומים שבהם הוא הכי טוב וככה העולם יהיה 'נתרם' יותר מאשר שאנשים פחות מוכשרים הולכים לעשות אידיאל נעלה בצורה בינונית.

במאמר מוסגר אני חושב שמערכת החינוך באופן מערכתי כושלת ומלאה בכשלים מובנים שלא יכולים באמת להצמיח אנשים יזמים, סקרנים, עצמאיים מחשבתית, ואפילו לא ת''ח גדולים.

המבניות של מערכת החינוך להושיב עשרות ילדים קטנים בכיתה לכבות להם כל טיפת יוזמה וסקרנות כי זה לא השיעור הנכון עכשיו, לעשות תירוגלים מיותרים למרות שהבנת כי זה הקצב של הכיתה או שמתקדמים בחומר למרות שלא הבנת כי זה הקצב של הכיתה. למידה מייבשת שעות ארוכות כל יום בשיעורים. אז לא משנה כמה המורים יהיו מוכשרים - המוצלחים בעתיד יהיו אלו שלא 'התיישרו' למערכת אלא הצליחו למרות המערכת ולא בזכותה ולכן אני לא רואה הרבה ערך בללמד במערכת החינוך באופן כללי. 

מה האחריות שלנו? לתת לילדים שלנו את הכלים להצליח  למרות מערכת החינוך ולא בתוך מערכת החינוך.

ברור לי שיש הרבה מורים שהם מודל לחיקוי והערכה אצל התלמידים שלהם והצליחו לעשות שינויים גדולים. אבל זה קורה למרות המערכת ולא בזכות המערכת

ברור לי שבתור מורה את תתחלחלי ממה שכתבתי כאן אז אין לי עניין לפתוח את זה לדיון. 

(עריכה לאחר שלא הובנתי נכון: כי מההודעה הזאת נשמע שאני) די מערער על השליחות שלך, על המקצוע שלך ועל מה שאת עושה רוב היום. 

כבר מכין את עצמי לתגובות שלך למה אני כלכך טועה וזה לא נכון בכלל. אבל אני עדיין עומד בדעתי.
(עריכה: אין בכך לזלזל במאמץ הגדוול שלך או בהצלחות שיש לך.,פשוט שאלת איך זה לא שיקול בעיני. אז אני מסביר שלמרות שעשיה ונתינה לחברה כולה היא שיקול חשוב מאד - לדעתי לא זו הדרך ויש דרכים משמעותיות אחרות שבעיני אני עושה אותם ולכן אני לא מרגיש 'מצפון' איך אני לא חושב על להועיל לאחרים)

כן אני רואה שהמערכת כמערכת לא מסוגלת לעבוד

את טוענת אני מזלזל בך. לא קרה.

את טוענת שאני פונה אלייך אישית לא קרה.

אמרתי שהגיוני מאד שבתור מורה את תתחלחלי כי אני מערער על המקצוע והמערכ הקיימת לא עלייך. חבל מאד שאת לוקחת דברים שלא כוונו אלייך בצורה אישית ואני מצטער על זה. אבל זה לא מה שכתבתי

לכולם שהתפיסה הזו שלי כלפי מערכת החינוך בעצם מערערת על המקצוע והשליחות שאת רואה בו. לא בך

להודעה שכתבתי עכשיו בהקשר לתת השרשור הנ"ל שהתפתח כאן

רוצה בבקשה לכתוב משהו חשוב - נשואים טריים

🙏❤

זה נקודה שמאד קשה לי איתה בכללי ובשרשור כאן היא היתה ממש בולטת.

מה כן? שהבחירה בהוראה תהיה בחירה מושכלת.

למשל לרכוש כבר בתחילת הדרך מקצוע נוסף לפני שנכנסים להוראה כדי שאם נרצה לצאת/להתפרנס מעוד משהו במקביל תהיה לנו את היכולת

למשל להבין ששני בני זוג מורים לרוב זה קשה. ואולי שאחד יהיה מורה והשני יהיה עם עבודה מכניסה יותר.

למשל לעבוד בחלקיות משרה בהוראה ועיקר העבודה במקום אחר (וה10-12 שעות שבועיות יהיו השליחות)

את צודקת. ואת המשפט הזה שכתבת אני כל הזמן אומר לאשתי "כי גם בתוך מערכת מוגבלת, יש הבדל גדול בין מורים שבאים מתוך שליחות והבנה של משמעות התפקיד שלהם, לבין מורים שבאים מתוך חוסר ברירה. והיה לי מאוד עצוב אם כל המורים שהיו מלמדים את הילדים שלי היו באים רק מתוך חוסר ברירה." אמנם בניסוח מעט שונה אבל זה מה שאני אומר לה כל יום כמעט.

אבל גם המורים האידיאליסטים מאד נשחקים. ואחרי 5, 10 ,15 שנה המשכורת לא עולה בהתאם ואז מגיעים למרמור, ל'חיפוף' לשגרע שוחקת וכבר האור בעיניים נעלם. והם הופכים הרבה פעמים להיות מורים מתוך חוסר ברירה. אין להם שום הכשרה להיות שום דבר אחר. ואז - אנחנו מפסידים.

אני לא אומר לא להיות מורים. היה לי מורה לפיזיקה (אמנם לא סיימתי שנה אחת איתו, עפתי מהבית ספר עוד לפני כן) שהגיע מהייטק ללמד פיזיקה הוא לימד יום אחד בשבוע אצלנו, 4 שעות רצוף. לא היה לא זמן ליותר מזה. הוא עבד בהייטק, היתה לו שליחות - להנחיל את האהבה לפיזיקה ואת היכולת לתלמידים שיהיו העתיד. אז הוא פינה פעם בשבוע 4 שעות ולימד. הוא היה המורה הכי טוב. הוא בחר בהוראה. ובמקביל עשה את הכסף שלו. הוא לא בא ממורמר, לא היתה לו את הטיקט של המורה אלא של המצליחן. למדנו ממנו כלכך הרבה דברים שהם לא פיזיקה... אז כן... יש דרכים לשלוח את המוכשרים. אבל אם הם מוכשרים, שיעצרו רגע ולפני שישאבו למעגל  -  שיקנו לעצמם עוד הכשרה נוספת במקביל.

ואם הם לא מצליחים, לפחות לדאוג שבן הזוג לא נמצא באותו מצב. כי שני בני זוג כאלו זה קשוח הרבה יותר מאשר אחד שמכניס הרבה והשני עם השליחות בבית הספר

היום פיטרו את מנכל משרד החינוך. כמה זמן זה לקח? דקה

לפטר מורה גרוע לוקח שנה ותהליך ארוך שכמעט אף פעם לא קורה בגלל אירגוני המורים והמערכת הרקובה

אז קודם, הלכתי להנהלה. פוטר המנכל הבוקר.  רק נותן פרופורציות

ואני לא צריך שתספרי לי על המסירות נפש של מורים. אשתי מורה. ההורים שלי מורים. אחיות שלי מורות. אני מוקף מורים. ומכיר טוב את המסירות נפש הזו. אני מדבר על כשלי המערכת מצד אחד ועל המורים שבאים להוראה בלי יכולות רק כי זה נוח.

ופייגלין? מה לי ולו?

מה לו ולמציאות?

היחס למי שבוחר לעשות שליחות הוא לא מזלזל. רק מרגיש לי מתוך היכרות עם הרבה מורים שהרבה מהם אם היו מחזירים אותם לנקודת האפס בה הם החליטו להיות עובדי הוראה הם היו מקבלים החלטה שונה. למה? כי הם באמת לא לקחו את המצב הכלכלי בחשבון. 

אני פחות נמצא בפייסבוק וכדו' אבל שולחים לי הרבה פעמים צילומי מסך על קיטורים המוניים של עשרות ומאות מורים שעצובים ומתחרטים על כך שהם בחרו בהוראה.

אני רוצה שזה ישתנה. שמי שמורה יעשה את זה - מבחירה. לא מתוך כורח. כי אין לו דרך אחרת לסגור את החודש. 

לגבי הרמה הלימודית של המורים אני מסכים איתך שצריך יותר מאשר חשבון אנגלית והבעה בשביל להיות מורה טוב

אבל בשביל להיות מורה טוב חייב גם חשבון אנגלית והבעה (ושליטה בחומר שמלמדים מעבר לכך)

מורה בסופו של יום אמור לתת ידע. כן, עם הרבה חום והרבה אהבה והרבה מידות והרבה סבלנות. אבל זה צריך לבוא במקביל ובנוסף לידע. וכשהרמה היום של המורים נמוכה זה גורם:

א לזלזול של תלמידים במורים (מניסיון בתור תלמיד, כשאתה רואה את המורה טועה באיות/עושה תרגיל לא נכון על הלוח/מסתבכת עם לוח הכפל/שורה תחתונה יודעת פחות ממך או לא הרבה יותר ממך) אתה לא מצליח ללמוד ממנה גם את מה שאתה לא יודע.

ב גורם לסף כניסה נמוך (כי יש תנאים יחסית נוחים מבחינת חופשות ושעות עבודה וקביעות) ואז יש אנשים שגם חסרים במידות וגם חסרים בידע. 

ג אגיד את זה בזהירות אבל אגיד את זה. מורה אמור לחנך לצמא לידע. להרגלי למידה, ללמידה. להתמדה בלמידה. ואם הוא עצמו לא יודע איך לעשות את זה... איך הוא ילמד את זה??? ואני יכול להגיד לך שרואים את זה בשטח.

בנוסף אני לא רוצה להעלות את הסף הדרוש להיות מורה. אני רוצה שאנשים יסננו את עצמם מלהיות מורים אם הם לא מוכשרים. מורה צריך ללמד 30 ילד איך ללמוד ולהביא אותם לציונים טובים, לחדוות למידה, לצמאון לידע, להתמדה והרגלי למידה... אם הוא לא יודע בשביל לקבל 550 בפסיכומטרי (הממוצע) איך הוא מרשה לעצמו בשם החינוך ללכת ללמד ילדים? אני באמת לא מבין? הוא ילמד אותם את הכשלים שלו.

עכשיו נכון, אם היינו אומרים שלציונים אין משמעות והכל רק מידות טובות והתנהגות אני מקבל את זה. שיקבל 0 בפסיכומטרי העיקר שיחנך. אבל הילד נמצא במערכת שונה. הילד נמדד בשיעורי בית, במבחנים, בתעודה, המערכת בבית הספר סובבת סביב הציונים והיכולת הלימודית נרצה או לא נרצה. אז לא לתת ליכולת ללמד את כל הדברים הללו משקל גדול וללכת לחנך בשם האידיאל של חינוך - אנחנו פוגעים אולי בילדים. כי אנחנו מתמקדים בלתת להם ערכים כבוד, יראת שמיים, התמדה וכו אבל מודדים אותם בציונים. ולא נתנו להם כלים להתמודד עם הלמידה והציונים. לכן (וגם בכיתה א או ב שאין יותר מידי משקל לידע של המורה יש משקל גדול מהם להקניית הרגלי למידה שעל פי המון מחקרים בישראל אין לתלמידים הרגלי למידה כמעט בכלל)

אז נכוןף אנשים משתנים מאז בית הספר או הפסיכו אבל כשזה הממוצע ומצד שני גם הרמה הלימודית של התלמידים נמצאת בירידה מתמשכת אולי הציונים כן חשובים. (ואם לא בואו נבטל אותם. אי אפשר להגיד שזה לא חשוב ואז למדוד על פיהם ולפי הציונים להתקבל לבתי ספר אולפנות ישיבות וכו)

לגבי ההצעה שלי. לאו דווקא להתחיל לעבוד במשהו. אבל כן לעשות לימודי תעודה בתחום נוסף כדי שתהיה את היכולת להסב מהוראה למקצוע אחר באופן מהיר. בלי התלבטות איך ללמוד תואר/תעודה תוך כדי עבודה.

אתן כאן רשימה קטנה של מקצועות. מקצועיים צווארון לבן: חשבות שכר, ראיית חשבון, סוכן/ת ביטוח, ייעוץ משכנתאות, ייעוץ כלכלת משפחה, קאוצי'נג (אני לא אוהב אישית יותר מידי אבל זה תחום שאפשר להתפתח איתו די מהר) איבחון דידקטי, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק

מקצועות 'פיזיים' התקנת מזגנים, אינסטלציה, נגרות, שיפוצים, תפירה, חשמלאי, תיווך, תפעול מנוכות CNC, ריתוך, ריצוף
מקצועות נוספים: פרסום, עיצוב, גישור

עכשיו לא כולם אפשר לעבור מ0 למאה ברגע אבל אפר להתחיל במקביל לעבודה כמורה להתחיל לעבוד במקצוע שרכשת וכנהייה לך יותר עבודה לעזוב את ההוראה.

עכשיו כמעט את כל המקצועות שכתבתי כאן אפשר ללמוד בין חצי שנה לשנתיים.  יש כמה שמצריכים יותר זמן אבל זרקתי רשימה מתוך היכרות שלי עם אנשים שעובדים בזה. זה שכר טוב, שעות נוחות כמעט תמיד, והכשרה לא ארוכה מידי

אני מכיר אנשים שעובדים במכונים פרטיים  שמרוויחים יפה הגיוני שיש חלוקות פנימיות שאני לא מכיר.

200 לשעה זה יפה וכמו כל עבודה יש מיסים. אני מכיר קלינאית שעובדת במכון פרטי ומקבלת בערך את הסכום הזה (קצת פחות) אבל הרבה הוצאות לא עליה.

כנ''ל ריפוי בעיסוק.

אולי זה המערכת שנותנת פחות במשרד החינוך אבל הנקודה שניסיתי להגיד היא - להיות עם עוד אופציות לא לקחת את הרשימה שלי ולבחור משהו וישר ללכת על זה אלא לעשות בירור. זרקתי מתוך היכרות עם אנשים לא עם המערכתיות של המקצועות הנ''ל

נכון. אז אם את בכל מקרה הולכת על הוראה תוך שנתיים את יכולה לסיים את התואר שני ולהיות מאבחנת. זה 'נכנס' בתוך מה שהגדרתי. 

לגבי קלינאות וריפוי בעיסוק כבר העירו ואמרתי אני כותב את זה מהיכרות אישית ולא מהיכרות עם כלל המקצוע. אנשים שמרוויחים יפה מאד 

לגבי הפיזיים - כן. שוב, מהיכרות אישית. וגם מסטטיסטיקות של הלמ''ס 

הרבה ממה שכתבתי הם לא משהו שתוך יום יש לך משרה מלאה וכתבתי את זה. המטרה - להוסיף הכנסה תו''כ הוראה עד שמגדילים אותה ועוזבים הוראה (אם רוצים)

ביקשו שאתן רשימה אז זרקתי מה שעלה לי לראש. זה לא איזה תנ''ך קדוש.

לגבי מה שכתבת בסוף. אני איתך. את תרוויחי ממוצעע מינוס בעלך ירוויח הרבה מעל הממוצע יש לך את ה'פריווילגיה' לעסוק במה שחשוב ולפנות שעות לבית. לא לכולם יש את זה.

כן אומר שאם עכשיו יש מחשבות על הסה לא כדאי להכנס לחינוך בלי משהו ביד להסב אליו

הסיפור על המורה לפיזיקה?

הזלזול במערכת שגורמת לזה. ובמורים שבאים כי נוח וממש לא במורים שבאים ומוסרים את הנפש

מה עובדתית לא נכון בהודעה הזאת?

תראה, אני מבין את הלך המחשבה שלך. הרבה שנים חשבתי ככה.

היום, אני רואה אנשים משתנים, אנשים שחשבו ככה על עצמם שעם קצת הכוונה פתאום מכניסים פי 2 באותם שעות עבודה

אתה יודע מה הדבר שהכי מונע הסבה מקצועית מאנשים?

כסף. הצורך בכסף.  כי לעבור לתחום חדש הרבה פעמים צריך ללמוד, צריך שנה שנתיים להתכונן למעבר הזה ולא כולם מצליחים לעשות את זה תו''כ העבודה הקיימת שלהם. וכיוון שיש להם 0 חסכונות אז הם לא יכולים לאפשר לעצמם ללמוד משהו אחר רווחי יותר.

זו מלכודת מסוכנת וכואב מאד. 

זה הולך ככה:

לבן אדם אין הכשרה מקצועית או שיש לו הכשרה לעבודה בשכר נמוך והרבה שעות עבודה - הוא עובד כל היום וגומר את הכוחות שלו בשביל כלום כסף - הוא רוצה לעבור ללמוד במשהו אחר אבל אין לו את ההכשרה לכך (שים לב, לא הכישורים אלא ההכשרה) - הוא ממשיך לעבוד בעבודה שוחקת בשכר נמוך ובטוח שאין לו את היכולת לעבוד עבודה - המשפחה גדלה ההוצאות גדלות והמשכורת מדשדשת - לוקחים הלוואות שהסיכוי להחזיר אותם נמוך מאד - נכנסים לרוטינה של גלגול הלוואות - ברוך כלכלי

מה יכול לשבור את המעגל הזה בכל רגע נתון? כסף שיאפשר לקנות הכשרה.

מה יעשה מי שאין לו כסף? לרוב יצטרך איכשהו לקנות (לאו דווקא בכסף הרבה פעמים זה בזמן) הכשרה במקביל לעבודה.. זה קשה ומאתגר אבל אפשרי.

ולכן אני אומר תלמד מראש מקצוע רווחי ואז לא תהיה במעגל הזה אף פעם.תמיד יש לך את ההכשרה גם אם תבחר לעבוד במשהו אחר אידיאלי כהגדרתך. זה יהיה מבחירה ולא מתוך כורח או חוסר ברירה

או וותק גדול מידי או שכר גדול מידי

מכיר אישית זוג מורים זשניהם מגישים לבגרויות שניהם עם תואר שני ווותק של למעלה מ25 שנה שניהם עם מקסימום ההשתלמויות האפשרי מגיעים לכ25,000 יחד. זה נשמע הרבה אבל המשפחה כבר גדולה. 9 ילדים ההוצאות גדלות. בר מצוות חתונות הוצאות בריאות גדולוות יותר... לא פשוט

יש כאלו שאכן מרוויחים כפול כבר בהתחלה, ויש גם לא מעט שלא מצליחים להשתלב מהר או להשתכר ומרוויחים בכלל לא כפול. בערך כך. מי שלא באמת מתאים לזה, יכול גם לא להצליח...

ואחרי 20 שנה בשביל 12000 שקל זה לא מספק. זה שוחק.

שני ההורים שלי מורים שניהם עם וותק של כמעט 30 שנה. שניהם עם תואר שני שניהם ביחד לא מגיעים או מתקרבים ל30,000 שקל. לא הרבה באמת למשפחה עם 9 ילדים

זה שוחק. זה משפיע. זה שעות לא שעות שאתה לא מתוגמל עליהם, זה לא נותן סיפוק לתת את כל כולך כל החודש ואז להלחם על לסגור את המינוס ולוותר כל הזמן על דברים שאתה רוצה

ב"ה ההורים שלי מסודרים, עובדים בשביל השליחות, מסתדרים יפה עם ההכנסה הזאת אבל - אני חושב שאם הם היו במקצוע אחר - היו יכולים לקבל גם סיפוק וגם להכניס נורמלי

תחשבי שאחרי שלושים שנה מגיעים בעצם לפחות מ15,000 כל אחד. וזה אחרי י-ם השתלמויות, תואר שני, ועוד.

הצרכים עם 9 ילדים בוגרים שונים מאד מכמה קטנטנים. העלויות של 3-4 ילדים בפנימיה (אולפנה ישיבה) + נסיעות, + קצת כסף לתת לילד, + מעון במקביל + בגדים ל9 אנשים וכשהילדים גדלים זה עולה הרבה יותר. +משקפיים כשצריך (וזה יקר!!!) + חסכונות ל9 ילדים גם לחתונות ובר/ת מצוות וגם  לעזור בהמשך החיים + טיפולים והוצאות חריגות (סתם לדוגמא, טיפול פסיכולוגי אם צריך, או חוגים או אפילו טיול משפחתי, הולכים לאטרקציה הכי זולה ב60 שקל אוכליפ פלאפל ב15 שקל ואופס טיול קטנטן עלה כבר 1000 שח.

טיול גדול של כמה ימים עולה פי כמה.

ההוצאות הם ענקיות.

שהם הגיעו ביחד ל10,000 שח

או רכיבה/שחיה טיפולית או כל מיני דברים כאלו...

ואנשים מוותרים על דברים חשובים כי אין כסף לצערינו

במקרים אחרים שנצרכים מוותרים על זה בלית ברירה

כדי לעניין

אבל רכב זה לא דומה

כשתצטרכי לקחת תינוקת בת 3 וחצי חודשים למטפלת רבע שעה הליכה בגשם כי היא הכי זולה ואין רכב ואי אפשר לשלם הרבה (מניסיון אני אומר, כן?) את תביני שזה לא דומה למסעדה בכלל ויאללה שתלך העבודה לעזאזל לא רוצים לעבוד לא משנה כמה זה חשוב.

לעבוד במקום שטוב לך להיות בו זה מספק? כן. מספיק בשביל לסבול? לא. מספיק בשביל לא להתפנק? איכשהו כן

עבודה מספקת זה פינוק. עבודה מפרנסת זה הכרח

כי זה לא עליו

מצד שבמקור הקללה של האישה זה הריון ולידה

והקללה של הגבר זו הפרנסה

אז ההקבלה לפרנסה זה ההריון והלידה ולא עבודות הבית

ואני חושבת שזו לא בהכרח ההקבלה הנכונה בהקשר הזה של "עול" כ המקור לעול הפרנסה הוא בעונש שלאחר החטא.

זה הכל.

לא כמה את טובה

אני יכול להיות הכי טוב באכדית אבל אם המשרה היחידה בארץ כבר תפוסה זה לא יעזור לי

הקצנתי אבל הכל תללוי איפה גרים (לא כל מקום ניתן לעבוד בכל מקצוע ולהרוויח הון)

הייטיקיסטים ממוצעים ומטה מרוויחים פי 2 ממורה מעולה ככל שתהיה

הנקודה היא שצריך לבדוק ביקוש לא רק במה אתה טוב.

ואם הולכים על עסק עצמאי (מורה פרטי קונדיטורית וכו') צריך המון המון תכונות אופי של עצמאי החל מניהול זמן ומשמעת עצמית עד הבנה בבירוקרטיה, שיווק, פרסום, יכולת לתמחר נכון ולגבות כספים וכו' מי שיש לו את תהתכונות האלו לרוב יצליח להתפרנס מכל דבר גם אם הוא לא הכי טוב בהם. הוא פשוט יזם. הוא לא קונדיטור.

אני עושה סדנאות לעצמאים ונפגש עם המון עצמאים שעושים מה שהם אוהבים אבל לא מצליחים לעשות את זה נכון בצורה שתפרנס אותם מעבר למינימום. לרובם כשאני יושב איתם אחד לאחד אנחנו רואים שכמות השעות שמושקעות בעסק לעומת המשכורת - פחות ממינימום משמעותית.

הייטקיסט הרבה מתחת לממוצע לעומת מורה שהוא גם יזם ועצמאי בנפשו אכן זו השוואה 'טובה'' אך לא הוגנת. זה לא בגלל ההייטק או ההוראה אלא הכישורים האישיים והמוטיבציה להצליח

מורה במערכת החינוך מקבל טוב ביחס לפסיכומטרי ועדיין מקבל כל כך קצת - כי הפסיכומטרי של המורים נמוך כלכך (בערך 100 מתחת לממוצע. אלו המורים של ילדינו ושל העובדים בעתיד. נתון מדאיג בהחלט)  ואם את מחשבת לפי שעה בואי תחשבי גם שעות של הכנת שיעורים, הכנת ובדיקת מבחנים, שעות על גבי שעות של שיחות עם הורים.  עם המנהל/רכז מקצוע, גם ההורים שלי מורים וגם אשתי מורה. זה ממש ממש לא הרבה פר שעה.

אכן הבעיה היא אירגוני המורים שחוסמים כל אפשרות לתגמל ע"פ ביצועים אבל כל עוד לא טיפלת בזה אין רווח שעתי יותר מידי טוב. אמנם זה לא מינימום אבל אפילו לא פי 2

ולגבי להיות מוכשר ולהיות שכיר ולהרוויח טוב בתחומים לא קובנציונאלים זה הרבה הרבה יותר נדיר מאשר הייטקיסט כושל

לגבי שעות. מורה 'מתחיל' (אחרי 3-4 שנים. לא סטאז') מקבל לשעה ברוטו כ45-60 שח

אחרי קיזוזים של כל השעות מעבר זה בערך חצי שעה על כל שעה משולמת.

ואז יש לך במצטבר 4 חדשי חופש ו8 חודשי עבודה (הקצנתי יש פחות חופשים אבל שיהיה קל לחשב)

אז את מקבלת  נטו 45-60 לשעה אז זה די מתקזז. אתה מקבל שכר על 2/3 מהעבודה אבל עובד רק 2/3 מהזמן. 

כון שאם תהיי עם וותק של 20 שנה ותואר שני והשתלמויות תקבלי 100 לשעה. אבל בואי... אפשר להשיג את זה בהרבה פחות מאמץ

רק לימוד מקצועי הרבה יותר קצר. נתחיל מהתחום שלי. סוכן ביטוח פנסיוני מתחיל ב8000-9000 שח ותוך שנים בודדות (5-6) כבר צובר מספיק לקוחות כדי לקבל הכנסה פאסיבית כמעט לגמרי של 5000-10000 שח חוץ מלקוחות חדשים

תבחרי מתוך הדברים שמעניינים אותך את מה שיוביל להכנסה גבוהה - או מתוך מה שיש בו הכנסה גבוהה את מה שהכי יהיה לך נעים לעשות בחייך.

אני חסידה גדולה של לעשות מה שאני אוהבת, אבל קוראים לזה תחביב או שליחות ולא צריך להקריב את רמת החיים שלנו ושל הילדים לכל החיים עבור זה. מי שמרוויח יפה בגיל צעיר וחוסך ומתנהל באופן נבון, יכול כבר בשנות הארבעים או החמישים לחייו להוריד הילוך בצורה משמעותית וזה משאיר לו מספיק זמן לעשות בשקט כלכלי את מה שחלם לעשות מלכתחילה ולא השתלם. ראי את פורשי הצבא או אלה שעשו אקזיטים בהייטק, שהולכים לעשות הסבות להוראה או כל מיני דברים כאלה.

אני חושבת שזה לא בינארי - או שאני אוהבת את זה וזה לא מכלכל אותי או שאני שונאת את זה והמשכורת גבוהה. אפשר למצוא מקצוע שיעניין אותך עם משכורת מכבדת, יש מספיק מקצועות כאלה לבחור מהם.

ושמתאים לתכונות והיכולות שלך.

ולכן ממליצה מאד ללכת להכוונה מקצועית, פרטית (לא במקומות חינמים/מטעם האוניברסיטה).

וחשוב להגיד שלא כל תחביב כדאי להפוך למקצוע... מותר תחביבים מהצד בשביל הכיף ולא בשביל הכסף.

ולעניות דעתי, ומהנסיון שצברתי - בסוף כסף לא יעשה אותך מאושרת או מסופקת. כסף גם לא יכול לתת את זה.

וכמה זה משמעותי בבית ובזוגיות שטוב לך, שאת עושה משהו שטוב לך בו.

הוידוי והקבלה לעתיד זה אחרי הכרת החטא והחרטה.

זה מה שאמרתי.

ובכל זאת אתה לפחות מנסה.

עצם זה שאתה לא עושה את זה שוב, זה עיקר התשובה.

החרטה לא צריכה להיות על פרטי החטא אלא על זה שהמרת צווי ה'.

גם אם אכלתי חזיר, היה לי טעים, הפסקתי ויש לי חשק לעוד, אני יכולה להביע חרטה שיש אדון לעולם, שקבע חוקים ואני בטיפשותי וחשקיי שעדיין קיימים המרתי את פיו.

אתה גם אמור להצטער

אבל בחרת אחרת

אולי עכשיו אפשר גם לבחור לשחרר את בקשת המחילה

ואולי בכלל להתמקד בבחירה ולא באמור

ויותר מכך, האם היה מפני שלהבנתך ייעקר משהו מן התורה?

אני בעוונות מניח שעשיתי דברים רבים מתיאבון, ומיעוט שבמיעוט מכעס ומהכעסה (למשל, אם משהו היה קשה באופן קיצוני בשבת, הגם שלא באמת נצרך, ועניין כזה הוא עבורי בנדיר, וודאי שלא נסעתי פתאום בשבת לבלות בחוף ים רחוק). גם אם פעם קמתי ממקום סעודה ולא בירכתי - אפילו יעבור הרהור שהיה זה בהתרסה כלפי מטבע שטבעו חכמינו מכוחם לתקן ולפסוק, ולא רק מתיאבון וגרגרנות זמן שלא היה זה נוח להתעכב ולהודות על שנותן לחם לכל בשר - אינני חושב שהגעתי לחשוב שאין כל ממש בציווי ובאורח החיים (ובטור אורח חיים).

אני אישית חושב, בצניעות רבה, שאם כל המניעים לקשיות העורף או הנפש הם לתיאבון ואפילו להכעיס, אך לא מפני שעוקרים את שורש ומקור אמונתנו הפנימית, האוהבת, הנכזבת לעתים, אך שלעולם לא תינטש, זוהי - באיזה אופן חסידי ברדיטשובי - סנגוריא גדולה ונקודת אור בחושך. כי בכלל להיות יהודי שעוד מתחבט בזה, שנפשו כועסת אך לא נפרדת ואולי עם כל זה שוקקת, הרי זה בכלל סגולת ישראל וחלק ממעל, גריעותא ומעליותא משמשים בעירבוביא, ועדיין מכל זאת מתגדל ומתקדש שמיה רבא.

מה אתה מבקש מאיתנו לרחם עליך.

תפנים שיש מלך לעולם.

הרב יעקב חזן ז"ל:

ניק חביב שאל האם לצאת עם בחורה דתייה שהוריה מסורתיים, ואתה ענית לו שעל מקרה כזה נאמר ארור שוכב עם כל בהמה.

היהדות שלך היא לא היהדות שלי, ולכן מבחינתי התשובות התקיפות שלך לאורך השרשור הזה לא רלוונטיות יותר מאשר שכומר קתולי מפולין יגיד לי את דעתו.

ולא, לא ביקשתי רחמים. בטח לא מאדם חסר רחמים.

אבל מצטער על כך שאתה לא מצטער, וגם זה יקר מאוד בעיני האלוקים לכאורה

אין פה תשובה.

בעצם אתה מצטער על כך שאלוקים שולט בעולם.

והחליט לאסור דברים מסויימים.

זה "אני מצטער שאני לא קובע מה מותר ומה אסור.

אלא אתה מלך העולם."

מה הקטע דקה לפני שממליכים את הקב"ה

ומבהירים שאנחנו נאמנים לדרך שלו.

גם אם קשה. וגם אם לא תמיד מצליחים.

להביע דעות הפוכות.

עדיף על כלום

אני לעולם לא אצטער על חטאים.

איפה כל מה שלמדנו על חרטה?? וידוי?? וקבלה לעתיד??

עזוב את זה שהוא מפרסם שעבר על רצון ה'

הפוך בדיוק. צריך להתבייש.

וגם אם עושים עבירה. לא להראות את זה לכולם.

ולא לפרסם. גם אם קיים יצר הרע שלא יכול לכבוש אותו.

אמר ר' עילאי הזקן:

ילבש שחורים ויתעטף שחורים.

לילך למקום שאין מכירים אותו.

ואל יחלל שם שמים.

📚 עין יעקב — 3/9/2026

ּא בַּעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת הוּא דִּכְתִיב. דְּאָמַר מַר: חֲמוּרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, שֶׁכָּל הַכּוֹפֵר בָּהּ, כְּמוֹדֶה בְּכָל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ. עוּלָא אָמַר: כִּדְרַב הוּנָא, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כֵּיוָן שֶׁעָבַר אָדָם עֲבֵרָה וְשָׁנָה בָּהּ, הֻתְּרָה לוֹ. 'הֻתְּרָה לוֹ', סַלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא נַעֲשֵׂית לוֹ כְּהֶתֵּר. אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא: נוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיַּעֲבֹר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר וְאַל יִתְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם [בְּפַרְהֶסְיָא, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם כ) "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהִים: אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ, [וְאַחַר] אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ". אָמַר רַבִּי אִלָעִאי הַזָּקֵן: אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו, יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֵין מַכִּירִין אוֹתוֹ וְיִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְכַּסֶּה שְׁחוֹרִים, וְיַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלִּבּוֹ חָפֵץ, וְאַל יְחַלֵּל שֵׁם שָׁמַיִם בְּפַרְהֶסְיָא. אֵינִי? וְהָתַּנְיָא: כָּל שֶׁלֹּא חָס עַל כְּבוֹד קוֹנוֹ, רָאוּי לוֹ שֶׁלֹּא בָּא לָעוֹלָם, מָה הִיא? רַבָּה אוֹמֵר: זֶה הַמִּסְתַּכֵּל בַּקֶּשֶׁת. רַב יוֹסֵף אוֹמֵר: זֶה הָעוֹבֵר עֲבֵרָה בַּסֵּתֶר. לָא קַשְׁיָא, הָא, דְּמָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ, וְהָא, דְּלָא מָצִי כַּיִיף לְיִצְרֵיהּ]. כז תְּנָן הָתָם: אֵין מַקִּיפִין בְּחִלּוּל הַשֵּׁם, אֶחָד שׁוֹגֵג וְאֶחָד מֵזִיד. מַאי 'אֵין מַקִּיפִין'? אָמַר מַר זוּטְרָא: שֶׁאֵין עוֹשִׂין כְּחֶנְוָנִי. (המקיף) אָמַר מַר בְּרֵיהּ דְּרַבִינָא: לוֹמַר, שֶׁאִם הָיְתָה שְׁקוּלָה, מַכְרַעַת. כח תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יִרְאֶה אָדָם עַצְמוֹ, כְּאִלּוּ חֶצְיוֹ חַיָּב וְחֶצְיוֹ זַכַּאי, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ עַצְמוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (קהלת ט':י"ח) "וְחוֹטֶא אֶחָד יְאַבֵּד טוֹבָה הַרְבֵּה", בִּשְׁבִיל חֵטְא יְחִידִי שֶׁחָטָא, אָבַד מִמֶּנּוּ טוֹבוֹת הַרְבֵּה. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְפִי שֶׁהָעוֹלָם נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, וְהַיָּחִיד נִדּוֹן אַחַר רֻבּוֹ, עָשָׂה מִצְוָה אַחַת, אַשְׁרָיו שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף זְכוּת. עָבַר עֲבֵרָה אַחַת, אוֹי לוֹ, שֶׁהִכְרִיעַ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְכַף חוֹבָה, שֶׁנֶּאֱמַר:

ולא מצליח מספיק להצטער עליהן למרות שהיה רוצה, ומרוב שהוא מצטער על כך שהוא לא מצליח להצטער, הוא משתף על כך בפורום.

אם נמשיך במלחמת הציטוטים 🙂, אצטט את דברי ר' נחמן הידועים, על כך שצריך להסתכל על הנקודות הטובות, ודרך שם הרוע ייעלם.

לענ"ד זאת דרך יותר יעילה כיום.

מה יעזור 100 פורומים תומכים.

הרי ידוע "אין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד ה'"

תקשיב קצת.

אם אני לא אמחה ואצווח ככרוכיא

הרי להגיד אוו כמה חמוד מישהו שלא מעוניין לעשות תשובה כראוי בלב שלם, ויום אחרי זה לבוא לקב"ה ולאחל לו "שיבואו כולם לעשות רצונך בלבב שלם' זו צביעות,

ואמר הכותב שיחי' בפתח השירשור

שאינו אוהב את הצביעות

על כך שאינו מצטער כאמור.

מצטער, על כך שיודע, שאיננו מצטער כראוי.

וכל רצונו הכמוס והגלוי.

להיות בקשר טוטאלי עם ה'

בלב שלם.

איך אינו יכול.

רגע רגע רגע.

מה זה אני רודף אחר חוקיך מחד.

שו הדא מחד. רודף וזהו.

מחד ומאידך.

יש פה תפיסה מוזרה להאדיר ולתת מקום לחולשה,רדיפת חוקיך מחד, ותשוקות זרות (שבטעות מתפרשות כשתשוקה עצמית) מאידך, בראש כל חוצות.

השיר הזה הוא לפי עניות דעתי.

בעייתי. איך בן אדם מכריז בפומבי שמאידך. אין מאידך.

רודף אחר חוקיך מחד ומאידך.

ובד בבד מתגנבת חולשה שאני מצטער עליה עד עמקי נשמתי.

לא באותו לבל של רצון. לא מכריז עליה בקול היא המאידך הזה.

במאידך מתביישים ומסתירים.

השיר מקומם.

אז אתה לא רודף אחר חוקיך.

זה הופך את הרודף אחר חוקיך על רמת הדקלום. ובתכלס אני עושה מה שבא לי.

ועל השיר הזה.

על הצביעות שבו היה צורך לצוררי הצביעות, להתקומם.

שו הדא שיהודי אומר לקב"ה לעיני כל העדה מאידך.

ביטויים כאלו, אבל לא זכרתי בדיוק.

ביקשתי את עזרתו של ידידנו gpt:

Worked for 49s

כן. ובעצם הדוגמאות המדויקות יותר מחלישות מאוד את הביקורת שבתמונה. יש בשירה התורנית המקובלת מקום לא רק לווידוי שכבר מסודר בתוך מסגרת של חטא–חרטה–תשובה, אלא גם לשהייה בתוך נפש קרועה, עוד לפני שההכרעה נאמרת — ולעיתים אפילו בלי הכרעה שלמה בסוף השיר.

הדוגמה החזקה ביותר היא דווקא “שקעה חמה” של הרב אברהם אליהו קפלן:

> “שקעה חמה, שקעה נפשי

בתהום רעיונות רב כים;

כי נלאיתי מלחום את מלחמתי

עם הבשר, עם הדם.”

ובהמשך:

> “האם לשכוח ולשמוח,

או לזכור הכול ולבכות?”

זה ממש מבנה של שני קטבים נפשיים. המשורר אינו מתחיל בהצהרת האמת, אינו מספר שכבר ניצח ואפילו אינו מכריע בין האפשרויות. הוא מביא לפני הקב"ה את הבלבול עצמו: “חוסה אלי כי לא אדע”. בנוסח המקורי המובא ב“בעקבות היראה”, השיר מסתיים ב“אולי אפתור את החלום” ובשקיעת החמה — לא בפתרון חגיגי. גרסאות שבהן נוספת אחר כך “זרחה חמה, זרחה נפשי” אינן בהכרח הנוסח המקורי. זה שיר שנחשב נכס מובהק של עולם הישיבות הליטאי. הטקסט והנוסחים באתר זמרשת, הפיוט בספרייה הלאומית.

גם אצל ריה"ל, “לבי במזרח ואנכי בסוף מערב” מתחיל בפיצול חד בין המקום שבו נמצא לבו לבין המקום שבו נמצאים גופו וחייו. אמנם כבר במילה “לבי” ברור היכן נאמנותו העמוקה, ובסיום הוא אומר שיקל בעיניו לעזוב את טוב ספרד; אבל רוב השיר חי בתוך הקרע ולא מדלג מיד להכרעה. נוסח השיר.

והדוגמה המקראית המדויקת ביותר היא תהילים ע"ג. אסף אינו רק מודה שנכשל; הוא נותן ביטוי ממושך ומשכנע לקוטב האחר:

> “וַאֲנִי כִּמְעַט נָטָיוּ רַגְלָי… כִּי קִנֵּאתִי בַּהוֹלְלִים, שְׁלוֹם רְשָׁעִים אֶרְאֶה.”

הוא ממשיך לתאר באריכות מדוע הרשעים נראים מצליחים, ואף אומר: “אַךְ רִיק זִכִּיתִי לְבָבִי” — אולי כל עבודתי הייתה לשווא. רק הרבה אחר כך, “עַד אָבוֹא אֶל מִקְדְּשֵׁי אֵל”, התמונה מתהפכת. כלומר, מזמור קנוני נותן תחילה במה מלאה למשיכה ולספק, ורק אחר כך מגלה את נקודת האמת.

מכאן ההבחנה החשובה: סימטריה ספרותית אינה בהכרח סימטריה ערכית. כשמשורר אומר “מחד אני רודף אחר חוקיך ומאידך…”, הוא עשוי להעמיד שני כוחות נפשיים זה מול זה בעוצמתם החווייתית — בלי לומר ששניהם טובים, נכונים או רצויים לו באותה מידה.

אפשר עדיין לומר שהניסוח בשיר המסוים עמום מדי, ושבשונה מ“שקעה חמה” לא נאמר בו במפורש שמדובר ב“מלחמה עם הבשר והדם”. זו ביקורת ספרותית לגיטימית. אבל עצם הדרישה שמשורר דתי חייב לסמן כבר באותה שורה מהו הצד הנכון, ולא רשאי להשהות את ההכרעה ולתת קול לקרע — אינה עומדת במבחן השירה התורנית עצמה. לפעמים עצם הבאת שני הקטבים לפני הקב"ה היא התפילה.

אני לא רואה שום פסול ב"צידוק הדין". יש דברים שהקב"ה קבע שאסור, ואני מקבל עלי כי אני מקבל אותו עלי.

זה לא אומר שאני משוכנע, זה לא אומר שאני אוהב את זה, זה לא אומר ש"הייתי מחליט ככה בעצמי".

במילים של הרב מיכי אברהם, להקב"ה יש "סמכות מהותית" וזהו.

האם מישהו אמור להצטער על זה שהוא לא מצטער שהוא לא מצטער? מה שאלה כזו מוסיפה בכלל?

אגב, על מה בכלל מוסב אותו צער? בפשטות, הצער הוא פשוט על כך שלא התגברתי כמצוות האל.

זה אפילו לא קשור בדווקא לתוכן המצווה/עבירה. זה קשור ליחס עם ריבונו של עולם.

אפשר גם עוף או הודו טחון, הודו לדעתי הכי טעים והכי בריא.

מטחון אפשר להכין אין סוף אפשרויות.

אפשר להכין עיסה אחת גדולה, להקפיא במנות קטנות, וכל פעם להכין מזה משהו אחר. או להקפיא מוכן, זה בד"כ מעולה.

אפשר מאותה עיסה להכין עראיס, קציצות מטוגנות, שיפודונים, קציצות ברוטב, מוסקה, לזניה בשרית, פיצה בשרית, לחמעג'ון / פוקאצ'ה בשרית, ובטח עוד כמה אפשרויות ששכחתי.

לעיסה אפשר להוסיף ירקות או לחם שיגדילו את הכמות (בעיקר משיקול כלכלי. למרות שלדעתי פרגיות הרבה יותר יקר).

אפשר להכין קציצות, ולמחרת לבשל את אותן קציצות בתוך רוטב. עונה לדרישות שלך?

המעולות -ממש טעימות וללא חומרים משמרים של קטניות שנקראות "שטראוס בקופסה" -זה לא קפוא אלא בא מוכן לאכילה בטמפרטורת החדר, כך שאפשר להוסיף לאורז (לדוגמא -עדשים ואורז כמו במג'דרה), לקוסקוס (לדוגמא- חומוס במרק של קוסקוס) ואז זה גם חלבון מלא ,מכיוון שקטניות+דגן =חלבון מלא.

אני הרבה פעמים פשוט מערבבת את הקטניות עם סלט וטחינה וזה מעולה.

פרגית במחבת

חזה עוף במחבת

שניצל

קציצות בקר

קציצות הודו

לכל אחד המקציצות אפשר לעשות כמה סוגי רטבים ואז יש ממש גיוון

נקניקיות ביתיות (אשתי מכינה ויוצא מדהים)

המבורגר מבשר טחון

קבב מבשר טחון

צלי בשר

זה בגזרת הבשרי

אפשר גם דגים

דג מטוגן

דג ברוטב

דג בתנור

סלמון

קציצות דג

טונה

קציצות טונה

ואפשר לקבל חלבון גם מקטניות

מגדרה

חומוס ביתי

קוסקוס עם חומוס

מרק אפונה

מרק שעועית

גם במוצרי חלב יש חלבון.

זה מה שעלה לי לראש כרגע.

מניח שיש עוד הרבה מאוד דברים

ככה שיש מבחר

רוב הדברים שרשמתי בבשר עוברים הקפאה בסדר גמור (גם שניצל. לא חוזר להיות קריספי אבל בסדר גמור)

השאר זה דברים שאפשר להכין יום-יומיים לפני וישמרו במקרר

מאד קל לבשל ומאד טעים.

פשוט מניחים שם חזה עוף/פרגית/ סטייק/דג עם קצת תבלינים וזה מוכן די מהר.

לא מדדתי בדיוק כמה זמן אבל נניח תגריל על עצמה גבוהה אולי עשר דק? בערך? זה עד שהוא מתחמם ואתה יכול לשים אוכל בפנים.

כשאתה מכניס, לוקח כמה דק' עד שמוכן תלוי מה הכנסת:

נניח פילה חזה עוף, 6 דק', אם היה קפוא אז אולי 8 דק', המבורגר קפוא קבבים קפואים עשר דק', כנפיים קפואות שכבר תיבלנו מראש אני אוהבת לשים לאיזה רבע שעה ויותר אבל מוכן כבר אחרי 13 דק' בערך.

דג מושט קפוא עם תבלינים, ברוקולי ושעועית, סביב 12-13 דק' למיטב זיכרוני

תודה

הרבה יותר טוב מהנינגה לדעתי ( יש לי את שניהם)

להכין לבישול או טיגון, ולהקפיא, כשמכינים זה בדיוק כמו טרי.

(קציצות/שניצלים/פרגיות מתובלות/כדורי פלאפל/ דגים וכו')

חזה עוף בסוגים שונים של רטבים (אם תרצי אפרט) ולהקפיא בצורה שטוחה בשקיות זיפלוק

בלילה של בשר או עוף טחון- כשמוסיפים לחמניה סחוטה תפוא, בצל, קישוא הביצים זה יכול כמעט להכפיל את נפח מוזיל משמעותית את המסה. ואפשר להכין מזה המון דברים.

פרגיות- לתבל ולהקפיא עם תיבול ואז רק להפשיר ולטגן או בנינג'ה/תנור.

מגוון סוגי קטניות ברורות מושרות

אפשר גם פשטידות שזה אחלה.

הטיפ הכי חשוב שלי- אם הוא ה"בעייתי" ושאר המשפחה אוכלת מגוון יותר - לקנות טרי ולהקפיא במנות קטנות (נגיד כל שקית זיפלוק עם 2 פרגיות)

פרגיות אפשר לתבל לפני ההקפאה (ואז זה להוציא שיפשיר ו2 דק מכל צד על המחבת וביי)

דגים- מפשירים יחסית מהר, תיבול בקטנה ולתנור (גם קצר). נגיד סלמון, פילה מושט/דג לבן אחר וכו.

קטניות- אפשר להקפיא מבושלות או מונבטות.

חזה עוף- כמו פרגיות. בנוסף אפשר לתבל ולעטוף בפירורי לחם, ובמקום לטגן - לעטוף אחד אחד ולהקפיא. יש מקומות שמוכרים ככה מראש (יקר)

אם זה רק הוא אוכל את החלבונים היקרים יותר, ואתם אורזים בנפרד להקפאה, זה הרבה פחות מורגש כלכלית.

וכן כמובן חיפוש ממוקד באלי אקספרס

אם תכתוב לי את מה שאתה מחפש. אנסה לחפש גם כן.

מה החלק המקורי? ננסה לעזור לך למצוא.

חפש בגוגל. חלקם גם עובדים עם יצרנים ויכולים לייצר לך בהתאמה אישית.

אם זה ברגי גלגלים. אין יותר מדי מה להתבלבל. בכל חנות חלפים לרכב יש. עולים כ10-20 שח לאחד

אם זה מכסה. תזמין מחו"ל. יש יותר מבחר ולא צריך לכתת רגליים בין חנויות כדי למצוא משהו שאתה אוהב

גם לנקיון באופן כללי.

לשמוע פרטים נוספים. תודה!

ספות, מזרונים, בגדים שצריכים ניקוי יבש ושלל שימושים שאיני זוכר כרגע.

אחלה מכשיר. מרוצה.

אגב לרובה יש תכשיר של חברת sag. לא זול אבל זה פשוט לשפוך ולשפשף עם מטאטא. קניתי וטרם ניסיתי אבל ההמלצות טובות

ניסיתי את סאג . לא עובד כמו בפרסומת אולי אנסה שוב יש לי בבית. תודה

ותספרי איך הוא עובד ומה התוצאה.

האם שווה את המחיר