אני בחרתי להיות אברך אבל לא להתפשר על הכנסה.

אז מצאתי את המקצועות שאני יכול להכניס בהם שכר תלת ספרתי בשעה, שנותנות לי גמישות ולך תדע, כשאסיים את הכולל אולי אעשה משהו אחר

אני מניח שאדם שהולך לאברכות, לוקח בחשבון שהוא יצטרך לחיות בדוחק או למצוא עבודה בשביל אחה"צ וכו' (או להתחתן עם מהנדסת ). אין לי שום בעיה (ואם כבר - יש לי הרבה מאוד הערכה) עם אנשים שבוחרים במקצוע בשכר נמוך, כשהם לוקחים בחשבון את ההשלכות של זה. 

הבעיה היא שיש הרבה יותר מדי אנשים (ובעיקר נשים), שהולכים למקצועות האלה בלי שהם בכלל מבינים את המשמעות. שכר של 6-7 אלף ש"ח בחודש לא יכול להחזיק משפחה, ואני שומע אנשים שחשבו שהם בסך הכל ייאלצו לוותר על חופשות בחו"ל.

סכומים ממוצעים למשפחה עם 3 ילדים, נניח שאחד מהם עדיין במעון (ברור שכל אחד מהם יכול להיות קצת יותר גבוה או נמוך):

שכ"ד - 3,000 ש"ח.

חשמל - 300 ש"ח בחודש.

ארנונה ומים - 300 ש"ח בחודש.

דלק וביטוחים לרכב - 1,500 ש"ח בחודש.

מזון - 2,000 ש"ח בחודש.

מעון - 1,500 ש"ח בחודש לילד אחד.

צהרונים - 1,500 ש"ח בחודש לשני ילדים ביחד.

תקשורת (סלולרי ואינטרנט) - 100 ש"ח לחודש.

עברנו את ה-10,000 ש"ח ועוד לא דיברנו על רפואה, ביגוד, חוגים, מוצרי חשמל ועוד המון הוצאות שונות ומשונות שיכולות ליפול עלינו.

אז נכון שאפשר כל החיים לנסוע באוטובוסים ולא ברכב, ואפשר לגור במקום שבו השכירות עולה 2,000 ש"ח, ואפשר לא לחמם בחורף ולא לקרר בקיץ, אפשר הכל. אבל לבחירות האלה יהיו מחירים אחרים, אני הסתכלתי כאן באמת על הממוצע של תנאי חיים מאוד מאוד בסיסיים שלא כוללים מותרות כלשהן.

בשכר זוגי של 14-15 אלף ש"ח בחודש יהיה אפשר בקושי לחיות ברמה בסיסית, שלא לדבר על לחסוך או על להרגיש רווחה כלכלית.

וכן, הייתי סטודנט וחיינו במשך כמה שנים משכר משותף של 6,000 ש"ח. ברור שזה אפשרי, אבל מי שבוחר בכך צריך לדעת למה הוא נכנס ועל מה הוא מוותר - ולא ללמוד עבודה סוציאלית או ריפוי בעיסוק ואז במשך 40 שנה לבכות על השכר הזעום שלא מאפשר לחיות כמו שציפיתם.

רק שהתחתנתי עם סטודנטית להוראה ולא היה כמעט רלוונטי ללמוד משהו אחר מבחינת כישורים ותכונות.

ולכן מאז החתונה אני המפרנס העיקרי גם כיום שהיא עובדת ומכניסה יפה (יחסית למורה בשנה שלישית שעובדת ב2/3 משרה) אני עדיין מכניס בערך פי 2 ולפעמים פי 3 ממנה

בהתחלה היה צמצום כי גם היא לא עבדה וגם שילמנו שכ''ל עבורה והיום יש גם רווחה גדולה גם הרבה פינוקים וגם הרבה צדקה וחיסכון.

אני עובד על זה קשה מעבר לשעות הכולל אבל מרוויח יפה.

אז נכון זה לא מספיק לנו לחופשות בחו''ל (אם נרצה נוותר על דברים אחרים בשביל זה) אבל כן קונים כמעט כל מה שרוצים בלי חשבון, כם יוצאים פעם פעמיים בחודש למסעדה ומשאירים שם סכומים יפים (מה לעשות, אני אוהב אוכל טוב)

אני טוען שגם בתור אברך/סטודנט ניתן להכניס סכומים יפים

אם שני בני הזוג נוטים לשם שינסו לחפש. יש עוד מקצועות מכניסים. אגב אני היום מתפרנס לא רק מכתיבה אלא גם מהעברת סדנאות כלכליות, ליווי כלכלי, ובכללי - אני מלמד אנשים דברים (סוג של מה שאשתי עושה) ובחרתי להתמקד בדברים שיש להם השפעה כלכלית אדירה (חיסכון לטווח רחוק, פנסיות, התנהלות כלכלית תקינה) והנה גם אני 'מורה' רק מוכנים לשלם לי פי כמה מאשר מוכנים לשלם לה

ורוב מוחלט של האנשים יכולים להרוויח יותר אם רק ישימו את ההכנסה בראש סדר העדיפויות שלהם ולא אידיאלים

יש הרבה אידיאלים חשובים.

ויש 'עבודה אידיאלית' 

אם אתה עובד בעבודה מכניסה יש לך גם יותר זמן וגם יותר כסף לממש את האידיאלים שלך.

אם אתה רוצה עבודה 'אידיאלית' כי זה מה שחשבת שטוב לעשות אתה תקרע את עצמך בעבודה, לא תרוויח מספיק ולא ישאר לך לא זמן לממש את האידיאלים ולא כסף לתרום לאחרים שממשים את האידיאלים.

אני לא  אומר לוותר על האידיאלים אני אומר שכשאתה הולך לבחור עבודה תחשוב על הכסף ולא על האידיאל בעבודה עצמה וכך יהיה לך הרבה יותר אמצעים לממש את כל האידיאלים בחייך

(לא יודע מה האידיאלים שלך אבל כמעט כל אידיאל מצריך כמויות של כספים. אתן דוגמא קטנה מעצמי. אידיאל שמאד חשוב לי זה ארץ ישראל לעם ישראל. הייתי בגבעות העברתי הרצאות ופעולות בסניפים וכו' היום אני גם תורם מאות שקלים כל חודש רק לעניין הזה, גם מסוגל כלכלית לגור במקום שחשוב להתיישבות למרות הריחוק שלו מכל מיני מקומות ועלויות נלוות גדולות (אין וספרים גדולים או חנויות זולות. הכל כאן די יקר חוץ משכ"ד אבל ביחד יוצא יקר יותר)

גם מסוגל לקחת שבוע שבועיים שלוש הפסקה מהעבודה שכשצריך אותי למשהו ממוקד.

זה לא משהו שניתן לזלזל בו

אולי אפשר להסכים

אם למשל יש אידיאל של משפחה - מחסור בכסף שוחק מאד מאד מאד את התא המשפחתי. 

אם יש אידיאל של חינוך - מחסור בכסף ישפיע על חינוך הילדים - שלך

שימי לב שלא אמרתי רק לתרום והצגתי לפחות מהצד שלי איך כסף מאפשר לי לבוא ולעשות ולהתנדב בעצמי ולא רק לתרום.

רוצה דרכים להשפיע על חינוך עם כסף? מימון חוגי העשרה בגנים/יסודי

מימון שיעורים פרטיים לאנשים מוכשרים שלא יכולים להרשות לעצמם

תהיי יותר מוצלחת כלכלית - קרן קרב - ממומנת מתרומות. תוכלי להקים קרן משלך שתתן משכורות למורים שילמדו תכנים מעבר בשעות נוספות בלי שההורים יצטרכו לשלם

אני (אם תשימי לב בשרשור כאן ובכללי) לא מעודד הייטק בדיוק בגלל זה - אין שעות עם הילדים. יותר מזה, כפי שכתבתי גם אשתי מורה וגם ההורים שלי. אני לא נגד חינוך ואני לא בעד הייטק. 

אני בעד לעשות החלטות מושכלות וחכמות שלוקחות בחשבון גם את האחר כך ולא את הכאן ועכשיו. והאחר כך זה היכולת לעזוב עבודה (אני מניח שבתור מורה גם אם תרצי לעבור לעבודה אחרת היכולת הכלכלית לעזוב עבודה ולחזור ללימודים נמוכה עד לא קיימת) ולעבור לתחום אחר אם זה מה שאת רוצה.

היכולת במקרים מסויימים להסמך על משכורת אחת בלבד (ח"ו ילד חולה וצריך טיפול צמוד ואחד ההורים צריך לעזוב עבודה)

זה היכולת לחתן ברווח בלי הלחץ של מאיפה נביא כסף לחתונה

זה היכולת לאפשר לילדים לימודים גבוהים במקצוע שהם רוצים

וסליחה אבל כמעט כל הדברים הללו לא ניתן לעשות ממשכורת של שני מורים. 

כי כתבתי מפורשת שאני לא מעודד הייטק בדיוק בגלל שעות עבודה!

יש כלכך הרבה עבודות ומשרות הרבה פחות תובעבניות מהייטק והרבה יותר מתגמלות מחינוך.

לא אמרתי שכולם צריכים להיות עצמאיים. (להיפך כתבתי די מפורש שזה צורך כישורים שאין לכולם)

את זאת שהופכת הכל לשחור לבן הייטק או חינוך 

והמורים של הילדים של כולנו... מצב המורים במערכת החינוך די דפוק. הפסיכומטרי שלהם נמוך בהרבה מהממוצע וכך גם ציוני הבגרות שלהם (https://www.themarker.com/news/education/1.7430508)

המורים לאנגלית לא יודעים אנגלית מספיק טוב וגם כשהם כן יודעים הם לא יודעים ללמד אנגלית (הרפורמה עמדה ביעד, אבל התלמידים עדיין לא יודעים לדבר אנגלית)

מורים למדעים או מתמטיקה לא יודעים מדעים ומתמטיקה. (מורים ללא הכשרה: "אמרתי שאין לי מושג במדעים, אמרו לי 'שטויות'" )

כשיש 30 ילדים בכיתה היועצת מסבירה לאשתי ש20 אחוז מהילדים לא צריכים אותה והם יבינו לבד. 20 אחוז לא יעזור מה שהיא תעשה וה60 הנותרים היא יכולה להשפיע עליהם קצת לכאן או לכאן אבל בגדול היא די מיותרת. 

כן. זה המצב. רוב הילדים רק שורדים את בית הספר בגלל תנאים שמערכת החינוך לא מספקת להם (כיתות קטנות, מורים מוכשרים, העפה של מורים שלא עובדים כמו שצריך, מקצועות ותוכניות לימוד מותאמות למציאות הכשרה אמיתי ויעילה של מורים ועוד)

אז אולי את ובעלך חריגים בנוף ואתם אכן מוכשרים ומסורים ופשוט נולדתם להוראה. אבל רוב מוחלט של המורים שנמצאים במערכת שם בגלל התנאים, החופשים, שעות העבודה והקביעות ולא בשם האידיאל. 

אז  אמנם חינוך הוא לא הנושא אבל כן רציתי לתת את הקונטרה למצג שהצגת לנו כאן שכל מי שהולך לחינוך זה מאידיאל. לרוב זה בגלל שעות העבודה הנוחות והחופשים והקלותהיחסית של תואר בחינוך לעומת תארים אחרים.

עוטפים את זה לרוב באיצטלא אידיאולוגית אבל עובדתית זה לא המצב (אחרת המורים לא היו נראים ככה...  אם היתה דאגה אמיתית לדור העתיד היית רואה אנשים מוכשרים מגיעים להוראה ולא אנשים עם ציונים נמוכים משמעותית מהממוצע., היית רואה מורים שמכינים את החומר כמו שצריך, שמלמדי אותו כמו שצריך, היית רואה שיפור במבחני מיצב ופיז''ה, היית רואה ילדים שלומדים בצורה משמעותית...

כיוון שזה לא קורה את מבינה שרוב המורים לא באו מאידיאל, או אפילו אם באו מאידיאל - הם לא כלכך מוצלחים בלממש אותו

האם אין חריגים? יש אבל זה לא מלמד על הכלל.

להיפך. על כל אחת עם פסיכומטרי 780 יש אחת עם פסיכומטרי 192 כדי להתכנס לממוצע של 488 אז נכון אין ציון כזה 192 אז יש 2 מורות 300

הממוצע לא משקר

באולפנה שלך. מה הציונים הממוצעים של התלמידות? מה המגמות שהן עושות? לאן הן ממשיכות בלימודים גבוהים אח''כ?

ולגבי הבת שלך. קיבלה מלגה בשווי 40,000 שח שזה יפה מאד. היא תתחיל כמורה מתחילה בלי וותק ותהיה המורה הכי טובה בעולם. היא תקבל שקל יותר מעמיתה שלה שתהיה מורה חסרת תועלת? לא

היא תקבל הרבה פחות ממורות חסרות כישרון וסבלנות שהדבר היחיד שיש להם הוא וותק.

לזה לא קוראים לתגממל לזה קוראים לפתות אותה להוראה כדי לדפוק אותה אח"כ

אשתי לא היתה מורה אז חבל שאתם לוקחים את זה ככה

הבעיה מתחילה כשכל בחורה שניה שסיימה אולפנה הולכת להוראה בין אם היא מתאימה ובין אם לא. זה פשוט הפך להיות הברירת מחדל.

ברור שיש עוד תגמול אבל זה ממש ממש לא העניין.

העניין הוא הבחירה. כשאתה מתחיל כמורה - אתה נכנס ללופ שאם תרצה (והרבה רוצים) לצאת מהוראה זה כמעט בלתי אפשרי. לעומת הרבה מקצועות אחרים שאפשר יחסית בקלות להסב מקצוע.

ואני לא אומר למורה תפסיק להיות מורה.

אני אומר שלפני שאתה לוקח החלטה כלכך משמעותית כמו מה אתה הולך ללמוד - תחשוב גם על הכסף. בצורה משמעותית. כי סיפוק והערכה ושליחות יש בכלכך הרבה משרות ולא רק בתחום אחד.

קח את מה שאתה רוצה לקבל ותנסה לקבל אותו בצורה מקסימלית

1 אם אני רוצה ללמוד תורה וזו התרומה שלי לעמ''י אני צריך להתפרנס כדי ללמוד יותר שנים. הוראה פחות רלוונטית

2 ההפוכה לגמרי אני חושב שאדם משפיע הרבה יותר כשיש לו את המוטיבציה וההערכה. כיום מורים לרוב לא מוערכים לא ברמה האישית ובטח לא ברמה הכספית. אני סבור שכל אחד צריך לעשות הכי טוב שהוא יכול בתחומים שבהם הוא הכי טוב וככה העולם יהיה 'נתרם' יותר מאשר שאנשים פחות מוכשרים הולכים לעשות אידיאל נעלה בצורה בינונית.

במאמר מוסגר אני חושב שמערכת החינוך באופן מערכתי כושלת ומלאה בכשלים מובנים שלא יכולים באמת להצמיח אנשים יזמים, סקרנים, עצמאיים מחשבתית, ואפילו לא ת''ח גדולים.

המבניות של מערכת החינוך להושיב עשרות ילדים קטנים בכיתה לכבות להם כל טיפת יוזמה וסקרנות כי זה לא השיעור הנכון עכשיו, לעשות תירוגלים מיותרים למרות שהבנת כי זה הקצב של הכיתה או שמתקדמים בחומר למרות שלא הבנת כי זה הקצב של הכיתה. למידה מייבשת שעות ארוכות כל יום בשיעורים. אז לא משנה כמה המורים יהיו מוכשרים - המוצלחים בעתיד יהיו אלו שלא 'התיישרו' למערכת אלא הצליחו למרות המערכת ולא בזכותה ולכן אני לא רואה הרבה ערך בללמד במערכת החינוך באופן כללי. 

מה האחריות שלנו? לתת לילדים שלנו את הכלים להצליח  למרות מערכת החינוך ולא בתוך מערכת החינוך.

ברור לי שיש הרבה מורים שהם מודל לחיקוי והערכה אצל התלמידים שלהם והצליחו לעשות שינויים גדולים. אבל זה קורה למרות המערכת ולא בזכות המערכת

ברור לי שבתור מורה את תתחלחלי ממה שכתבתי כאן אז אין לי עניין לפתוח את זה לדיון. 

(עריכה לאחר שלא הובנתי נכון: כי מההודעה הזאת נשמע שאני) די מערער על השליחות שלך, על המקצוע שלך ועל מה שאת עושה רוב היום. 

כבר מכין את עצמי לתגובות שלך למה אני כלכך טועה וזה לא נכון בכלל. אבל אני עדיין עומד בדעתי.
(עריכה: אין בכך לזלזל במאמץ הגדוול שלך או בהצלחות שיש לך.,פשוט שאלת איך זה לא שיקול בעיני. אז אני מסביר שלמרות שעשיה ונתינה לחברה כולה היא שיקול חשוב מאד - לדעתי לא זו הדרך ויש דרכים משמעותיות אחרות שבעיני אני עושה אותם ולכן אני לא מרגיש 'מצפון' איך אני לא חושב על להועיל לאחרים)

כן אני רואה שהמערכת כמערכת לא מסוגלת לעבוד

את טוענת אני מזלזל בך. לא קרה.

את טוענת שאני פונה אלייך אישית לא קרה.

אמרתי שהגיוני מאד שבתור מורה את תתחלחלי כי אני מערער על המקצוע והמערכ הקיימת לא עלייך. חבל מאד שאת לוקחת דברים שלא כוונו אלייך בצורה אישית ואני מצטער על זה. אבל זה לא מה שכתבתי

לכולם שהתפיסה הזו שלי כלפי מערכת החינוך בעצם מערערת על המקצוע והשליחות שאת רואה בו. לא בך

להודעה שכתבתי עכשיו בהקשר לתת השרשור הנ"ל שהתפתח כאן

רוצה בבקשה לכתוב משהו חשוב - נשואים טריים

🙏❤

זה נקודה שמאד קשה לי איתה בכללי ובשרשור כאן היא היתה ממש בולטת.

מה כן? שהבחירה בהוראה תהיה בחירה מושכלת.

למשל לרכוש כבר בתחילת הדרך מקצוע נוסף לפני שנכנסים להוראה כדי שאם נרצה לצאת/להתפרנס מעוד משהו במקביל תהיה לנו את היכולת

למשל להבין ששני בני זוג מורים לרוב זה קשה. ואולי שאחד יהיה מורה והשני יהיה עם עבודה מכניסה יותר.

למשל לעבוד בחלקיות משרה בהוראה ועיקר העבודה במקום אחר (וה10-12 שעות שבועיות יהיו השליחות)

את צודקת. ואת המשפט הזה שכתבת אני כל הזמן אומר לאשתי "כי גם בתוך מערכת מוגבלת, יש הבדל גדול בין מורים שבאים מתוך שליחות והבנה של משמעות התפקיד שלהם, לבין מורים שבאים מתוך חוסר ברירה. והיה לי מאוד עצוב אם כל המורים שהיו מלמדים את הילדים שלי היו באים רק מתוך חוסר ברירה." אמנם בניסוח מעט שונה אבל זה מה שאני אומר לה כל יום כמעט.

אבל גם המורים האידיאליסטים מאד נשחקים. ואחרי 5, 10 ,15 שנה המשכורת לא עולה בהתאם ואז מגיעים למרמור, ל'חיפוף' לשגרע שוחקת וכבר האור בעיניים נעלם. והם הופכים הרבה פעמים להיות מורים מתוך חוסר ברירה. אין להם שום הכשרה להיות שום דבר אחר. ואז - אנחנו מפסידים.

אני לא אומר לא להיות מורים. היה לי מורה לפיזיקה (אמנם לא סיימתי שנה אחת איתו, עפתי מהבית ספר עוד לפני כן) שהגיע מהייטק ללמד פיזיקה הוא לימד יום אחד בשבוע אצלנו, 4 שעות רצוף. לא היה לא זמן ליותר מזה. הוא עבד בהייטק, היתה לו שליחות - להנחיל את האהבה לפיזיקה ואת היכולת לתלמידים שיהיו העתיד. אז הוא פינה פעם בשבוע 4 שעות ולימד. הוא היה המורה הכי טוב. הוא בחר בהוראה. ובמקביל עשה את הכסף שלו. הוא לא בא ממורמר, לא היתה לו את הטיקט של המורה אלא של המצליחן. למדנו ממנו כלכך הרבה דברים שהם לא פיזיקה... אז כן... יש דרכים לשלוח את המוכשרים. אבל אם הם מוכשרים, שיעצרו רגע ולפני שישאבו למעגל  -  שיקנו לעצמם עוד הכשרה נוספת במקביל.

ואם הם לא מצליחים, לפחות לדאוג שבן הזוג לא נמצא באותו מצב. כי שני בני זוג כאלו זה קשוח הרבה יותר מאשר אחד שמכניס הרבה והשני עם השליחות בבית הספר

היום פיטרו את מנכל משרד החינוך. כמה זמן זה לקח? דקה

לפטר מורה גרוע לוקח שנה ותהליך ארוך שכמעט אף פעם לא קורה בגלל אירגוני המורים והמערכת הרקובה

אז קודם, הלכתי להנהלה. פוטר המנכל הבוקר.  רק נותן פרופורציות

ואני לא צריך שתספרי לי על המסירות נפש של מורים. אשתי מורה. ההורים שלי מורים. אחיות שלי מורות. אני מוקף מורים. ומכיר טוב את המסירות נפש הזו. אני מדבר על כשלי המערכת מצד אחד ועל המורים שבאים להוראה בלי יכולות רק כי זה נוח.

ופייגלין? מה לי ולו?

מה לו ולמציאות?

היחס למי שבוחר לעשות שליחות הוא לא מזלזל. רק מרגיש לי מתוך היכרות עם הרבה מורים שהרבה מהם אם היו מחזירים אותם לנקודת האפס בה הם החליטו להיות עובדי הוראה הם היו מקבלים החלטה שונה. למה? כי הם באמת לא לקחו את המצב הכלכלי בחשבון. 

אני פחות נמצא בפייסבוק וכדו' אבל שולחים לי הרבה פעמים צילומי מסך על קיטורים המוניים של עשרות ומאות מורים שעצובים ומתחרטים על כך שהם בחרו בהוראה.

אני רוצה שזה ישתנה. שמי שמורה יעשה את זה - מבחירה. לא מתוך כורח. כי אין לו דרך אחרת לסגור את החודש. 

לגבי הרמה הלימודית של המורים אני מסכים איתך שצריך יותר מאשר חשבון אנגלית והבעה בשביל להיות מורה טוב

אבל בשביל להיות מורה טוב חייב גם חשבון אנגלית והבעה (ושליטה בחומר שמלמדים מעבר לכך)

מורה בסופו של יום אמור לתת ידע. כן, עם הרבה חום והרבה אהבה והרבה מידות והרבה סבלנות. אבל זה צריך לבוא במקביל ובנוסף לידע. וכשהרמה היום של המורים נמוכה זה גורם:

א לזלזול של תלמידים במורים (מניסיון בתור תלמיד, כשאתה רואה את המורה טועה באיות/עושה תרגיל לא נכון על הלוח/מסתבכת עם לוח הכפל/שורה תחתונה יודעת פחות ממך או לא הרבה יותר ממך) אתה לא מצליח ללמוד ממנה גם את מה שאתה לא יודע.

ב גורם לסף כניסה נמוך (כי יש תנאים יחסית נוחים מבחינת חופשות ושעות עבודה וקביעות) ואז יש אנשים שגם חסרים במידות וגם חסרים בידע. 

ג אגיד את זה בזהירות אבל אגיד את זה. מורה אמור לחנך לצמא לידע. להרגלי למידה, ללמידה. להתמדה בלמידה. ואם הוא עצמו לא יודע איך לעשות את זה... איך הוא ילמד את זה??? ואני יכול להגיד לך שרואים את זה בשטח.

בנוסף אני לא רוצה להעלות את הסף הדרוש להיות מורה. אני רוצה שאנשים יסננו את עצמם מלהיות מורים אם הם לא מוכשרים. מורה צריך ללמד 30 ילד איך ללמוד ולהביא אותם לציונים טובים, לחדוות למידה, לצמאון לידע, להתמדה והרגלי למידה... אם הוא לא יודע בשביל לקבל 550 בפסיכומטרי (הממוצע) איך הוא מרשה לעצמו בשם החינוך ללכת ללמד ילדים? אני באמת לא מבין? הוא ילמד אותם את הכשלים שלו.

עכשיו נכון, אם היינו אומרים שלציונים אין משמעות והכל רק מידות טובות והתנהגות אני מקבל את זה. שיקבל 0 בפסיכומטרי העיקר שיחנך. אבל הילד נמצא במערכת שונה. הילד נמדד בשיעורי בית, במבחנים, בתעודה, המערכת בבית הספר סובבת סביב הציונים והיכולת הלימודית נרצה או לא נרצה. אז לא לתת ליכולת ללמד את כל הדברים הללו משקל גדול וללכת לחנך בשם האידיאל של חינוך - אנחנו פוגעים אולי בילדים. כי אנחנו מתמקדים בלתת להם ערכים כבוד, יראת שמיים, התמדה וכו אבל מודדים אותם בציונים. ולא נתנו להם כלים להתמודד עם הלמידה והציונים. לכן (וגם בכיתה א או ב שאין יותר מידי משקל לידע של המורה יש משקל גדול מהם להקניית הרגלי למידה שעל פי המון מחקרים בישראל אין לתלמידים הרגלי למידה כמעט בכלל)

אז נכוןף אנשים משתנים מאז בית הספר או הפסיכו אבל כשזה הממוצע ומצד שני גם הרמה הלימודית של התלמידים נמצאת בירידה מתמשכת אולי הציונים כן חשובים. (ואם לא בואו נבטל אותם. אי אפשר להגיד שזה לא חשוב ואז למדוד על פיהם ולפי הציונים להתקבל לבתי ספר אולפנות ישיבות וכו)

לגבי ההצעה שלי. לאו דווקא להתחיל לעבוד במשהו. אבל כן לעשות לימודי תעודה בתחום נוסף כדי שתהיה את היכולת להסב מהוראה למקצוע אחר באופן מהיר. בלי התלבטות איך ללמוד תואר/תעודה תוך כדי עבודה.

אתן כאן רשימה קטנה של מקצועות. מקצועיים צווארון לבן: חשבות שכר, ראיית חשבון, סוכן/ת ביטוח, ייעוץ משכנתאות, ייעוץ כלכלת משפחה, קאוצי'נג (אני לא אוהב אישית יותר מידי אבל זה תחום שאפשר להתפתח איתו די מהר) איבחון דידקטי, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק

מקצועות 'פיזיים' התקנת מזגנים, אינסטלציה, נגרות, שיפוצים, תפירה, חשמלאי, תיווך, תפעול מנוכות CNC, ריתוך, ריצוף
מקצועות נוספים: פרסום, עיצוב, גישור

עכשיו לא כולם אפשר לעבור מ0 למאה ברגע אבל אפר להתחיל במקביל לעבודה כמורה להתחיל לעבוד במקצוע שרכשת וכנהייה לך יותר עבודה לעזוב את ההוראה.

עכשיו כמעט את כל המקצועות שכתבתי כאן אפשר ללמוד בין חצי שנה לשנתיים.  יש כמה שמצריכים יותר זמן אבל זרקתי רשימה מתוך היכרות שלי עם אנשים שעובדים בזה. זה שכר טוב, שעות נוחות כמעט תמיד, והכשרה לא ארוכה מידי

אני מכיר אנשים שעובדים במכונים פרטיים  שמרוויחים יפה הגיוני שיש חלוקות פנימיות שאני לא מכיר.

200 לשעה זה יפה וכמו כל עבודה יש מיסים. אני מכיר קלינאית שעובדת במכון פרטי ומקבלת בערך את הסכום הזה (קצת פחות) אבל הרבה הוצאות לא עליה.

כנ''ל ריפוי בעיסוק.

אולי זה המערכת שנותנת פחות במשרד החינוך אבל הנקודה שניסיתי להגיד היא - להיות עם עוד אופציות לא לקחת את הרשימה שלי ולבחור משהו וישר ללכת על זה אלא לעשות בירור. זרקתי מתוך היכרות עם אנשים לא עם המערכתיות של המקצועות הנ''ל

נכון. אז אם את בכל מקרה הולכת על הוראה תוך שנתיים את יכולה לסיים את התואר שני ולהיות מאבחנת. זה 'נכנס' בתוך מה שהגדרתי. 

לגבי קלינאות וריפוי בעיסוק כבר העירו ואמרתי אני כותב את זה מהיכרות אישית ולא מהיכרות עם כלל המקצוע. אנשים שמרוויחים יפה מאד 

לגבי הפיזיים - כן. שוב, מהיכרות אישית. וגם מסטטיסטיקות של הלמ''ס 

הרבה ממה שכתבתי הם לא משהו שתוך יום יש לך משרה מלאה וכתבתי את זה. המטרה - להוסיף הכנסה תו''כ הוראה עד שמגדילים אותה ועוזבים הוראה (אם רוצים)

ביקשו שאתן רשימה אז זרקתי מה שעלה לי לראש. זה לא איזה תנ''ך קדוש.

לגבי מה שכתבת בסוף. אני איתך. את תרוויחי ממוצעע מינוס בעלך ירוויח הרבה מעל הממוצע יש לך את ה'פריווילגיה' לעסוק במה שחשוב ולפנות שעות לבית. לא לכולם יש את זה.

כן אומר שאם עכשיו יש מחשבות על הסה לא כדאי להכנס לחינוך בלי משהו ביד להסב אליו

הסיפור על המורה לפיזיקה?

הזלזול במערכת שגורמת לזה. ובמורים שבאים כי נוח וממש לא במורים שבאים ומוסרים את הנפש

מה עובדתית לא נכון בהודעה הזאת?

תראה, אני מבין את הלך המחשבה שלך. הרבה שנים חשבתי ככה.

היום, אני רואה אנשים משתנים, אנשים שחשבו ככה על עצמם שעם קצת הכוונה פתאום מכניסים פי 2 באותם שעות עבודה

אתה יודע מה הדבר שהכי מונע הסבה מקצועית מאנשים?

כסף. הצורך בכסף.  כי לעבור לתחום חדש הרבה פעמים צריך ללמוד, צריך שנה שנתיים להתכונן למעבר הזה ולא כולם מצליחים לעשות את זה תו''כ העבודה הקיימת שלהם. וכיוון שיש להם 0 חסכונות אז הם לא יכולים לאפשר לעצמם ללמוד משהו אחר רווחי יותר.

זו מלכודת מסוכנת וכואב מאד. 

זה הולך ככה:

לבן אדם אין הכשרה מקצועית או שיש לו הכשרה לעבודה בשכר נמוך והרבה שעות עבודה - הוא עובד כל היום וגומר את הכוחות שלו בשביל כלום כסף - הוא רוצה לעבור ללמוד במשהו אחר אבל אין לו את ההכשרה לכך (שים לב, לא הכישורים אלא ההכשרה) - הוא ממשיך לעבוד בעבודה שוחקת בשכר נמוך ובטוח שאין לו את היכולת לעבוד עבודה - המשפחה גדלה ההוצאות גדלות והמשכורת מדשדשת - לוקחים הלוואות שהסיכוי להחזיר אותם נמוך מאד - נכנסים לרוטינה של גלגול הלוואות - ברוך כלכלי

מה יכול לשבור את המעגל הזה בכל רגע נתון? כסף שיאפשר לקנות הכשרה.

מה יעשה מי שאין לו כסף? לרוב יצטרך איכשהו לקנות (לאו דווקא בכסף הרבה פעמים זה בזמן) הכשרה במקביל לעבודה.. זה קשה ומאתגר אבל אפשרי.

ולכן אני אומר תלמד מראש מקצוע רווחי ואז לא תהיה במעגל הזה אף פעם.תמיד יש לך את ההכשרה גם אם תבחר לעבוד במשהו אחר אידיאלי כהגדרתך. זה יהיה מבחירה ולא מתוך כורח או חוסר ברירה

או וותק גדול מידי או שכר גדול מידי

מכיר אישית זוג מורים זשניהם מגישים לבגרויות שניהם עם תואר שני ווותק של למעלה מ25 שנה שניהם עם מקסימום ההשתלמויות האפשרי מגיעים לכ25,000 יחד. זה נשמע הרבה אבל המשפחה כבר גדולה. 9 ילדים ההוצאות גדלות. בר מצוות חתונות הוצאות בריאות גדולוות יותר... לא פשוט

יש כאלו שאכן מרוויחים כפול כבר בהתחלה, ויש גם לא מעט שלא מצליחים להשתלב מהר או להשתכר ומרוויחים בכלל לא כפול. בערך כך. מי שלא באמת מתאים לזה, יכול גם לא להצליח...

ואחרי 20 שנה בשביל 12000 שקל זה לא מספק. זה שוחק.

שני ההורים שלי מורים שניהם עם וותק של כמעט 30 שנה. שניהם עם תואר שני שניהם ביחד לא מגיעים או מתקרבים ל30,000 שקל. לא הרבה באמת למשפחה עם 9 ילדים

זה שוחק. זה משפיע. זה שעות לא שעות שאתה לא מתוגמל עליהם, זה לא נותן סיפוק לתת את כל כולך כל החודש ואז להלחם על לסגור את המינוס ולוותר כל הזמן על דברים שאתה רוצה

ב"ה ההורים שלי מסודרים, עובדים בשביל השליחות, מסתדרים יפה עם ההכנסה הזאת אבל - אני חושב שאם הם היו במקצוע אחר - היו יכולים לקבל גם סיפוק וגם להכניס נורמלי

תחשבי שאחרי שלושים שנה מגיעים בעצם לפחות מ15,000 כל אחד. וזה אחרי י-ם השתלמויות, תואר שני, ועוד.

הצרכים עם 9 ילדים בוגרים שונים מאד מכמה קטנטנים. העלויות של 3-4 ילדים בפנימיה (אולפנה ישיבה) + נסיעות, + קצת כסף לתת לילד, + מעון במקביל + בגדים ל9 אנשים וכשהילדים גדלים זה עולה הרבה יותר. +משקפיים כשצריך (וזה יקר!!!) + חסכונות ל9 ילדים גם לחתונות ובר/ת מצוות וגם  לעזור בהמשך החיים + טיפולים והוצאות חריגות (סתם לדוגמא, טיפול פסיכולוגי אם צריך, או חוגים או אפילו טיול משפחתי, הולכים לאטרקציה הכי זולה ב60 שקל אוכליפ פלאפל ב15 שקל ואופס טיול קטנטן עלה כבר 1000 שח.

טיול גדול של כמה ימים עולה פי כמה.

ההוצאות הם ענקיות.

שהם הגיעו ביחד ל10,000 שח

או רכיבה/שחיה טיפולית או כל מיני דברים כאלו...

ואנשים מוותרים על דברים חשובים כי אין כסף לצערינו

במקרים אחרים שנצרכים מוותרים על זה בלית ברירה

כדי לעניין

אבל רכב זה לא דומה

כשתצטרכי לקחת תינוקת בת 3 וחצי חודשים למטפלת רבע שעה הליכה בגשם כי היא הכי זולה ואין רכב ואי אפשר לשלם הרבה (מניסיון אני אומר, כן?) את תביני שזה לא דומה למסעדה בכלל ויאללה שתלך העבודה לעזאזל לא רוצים לעבוד לא משנה כמה זה חשוב.

לעבוד במקום שטוב לך להיות בו זה מספק? כן. מספיק בשביל לסבול? לא. מספיק בשביל לא להתפנק? איכשהו כן

עבודה מספקת זה פינוק. עבודה מפרנסת זה הכרח

כי זה לא עליו

מצד שבמקור הקללה של האישה זה הריון ולידה

והקללה של הגבר זו הפרנסה

אז ההקבלה לפרנסה זה ההריון והלידה ולא עבודות הבית

ואני חושבת שזו לא בהכרח ההקבלה הנכונה בהקשר הזה של "עול" כ המקור לעול הפרנסה הוא בעונש שלאחר החטא.

זה הכל.

לא כמה את טובה

אני יכול להיות הכי טוב באכדית אבל אם המשרה היחידה בארץ כבר תפוסה זה לא יעזור לי

הקצנתי אבל הכל תללוי איפה גרים (לא כל מקום ניתן לעבוד בכל מקצוע ולהרוויח הון)

הייטיקיסטים ממוצעים ומטה מרוויחים פי 2 ממורה מעולה ככל שתהיה

הנקודה היא שצריך לבדוק ביקוש לא רק במה אתה טוב.

ואם הולכים על עסק עצמאי (מורה פרטי קונדיטורית וכו') צריך המון המון תכונות אופי של עצמאי החל מניהול זמן ומשמעת עצמית עד הבנה בבירוקרטיה, שיווק, פרסום, יכולת לתמחר נכון ולגבות כספים וכו' מי שיש לו את תהתכונות האלו לרוב יצליח להתפרנס מכל דבר גם אם הוא לא הכי טוב בהם. הוא פשוט יזם. הוא לא קונדיטור.

אני עושה סדנאות לעצמאים ונפגש עם המון עצמאים שעושים מה שהם אוהבים אבל לא מצליחים לעשות את זה נכון בצורה שתפרנס אותם מעבר למינימום. לרובם כשאני יושב איתם אחד לאחד אנחנו רואים שכמות השעות שמושקעות בעסק לעומת המשכורת - פחות ממינימום משמעותית.

הייטקיסט הרבה מתחת לממוצע לעומת מורה שהוא גם יזם ועצמאי בנפשו אכן זו השוואה 'טובה'' אך לא הוגנת. זה לא בגלל ההייטק או ההוראה אלא הכישורים האישיים והמוטיבציה להצליח

מורה במערכת החינוך מקבל טוב ביחס לפסיכומטרי ועדיין מקבל כל כך קצת - כי הפסיכומטרי של המורים נמוך כלכך (בערך 100 מתחת לממוצע. אלו המורים של ילדינו ושל העובדים בעתיד. נתון מדאיג בהחלט)  ואם את מחשבת לפי שעה בואי תחשבי גם שעות של הכנת שיעורים, הכנת ובדיקת מבחנים, שעות על גבי שעות של שיחות עם הורים.  עם המנהל/רכז מקצוע, גם ההורים שלי מורים וגם אשתי מורה. זה ממש ממש לא הרבה פר שעה.

אכן הבעיה היא אירגוני המורים שחוסמים כל אפשרות לתגמל ע"פ ביצועים אבל כל עוד לא טיפלת בזה אין רווח שעתי יותר מידי טוב. אמנם זה לא מינימום אבל אפילו לא פי 2

ולגבי להיות מוכשר ולהיות שכיר ולהרוויח טוב בתחומים לא קובנציונאלים זה הרבה הרבה יותר נדיר מאשר הייטקיסט כושל

לגבי שעות. מורה 'מתחיל' (אחרי 3-4 שנים. לא סטאז') מקבל לשעה ברוטו כ45-60 שח

אחרי קיזוזים של כל השעות מעבר זה בערך חצי שעה על כל שעה משולמת.

ואז יש לך במצטבר 4 חדשי חופש ו8 חודשי עבודה (הקצנתי יש פחות חופשים אבל שיהיה קל לחשב)

אז את מקבלת  נטו 45-60 לשעה אז זה די מתקזז. אתה מקבל שכר על 2/3 מהעבודה אבל עובד רק 2/3 מהזמן. 

כון שאם תהיי עם וותק של 20 שנה ותואר שני והשתלמויות תקבלי 100 לשעה. אבל בואי... אפשר להשיג את זה בהרבה פחות מאמץ

רק לימוד מקצועי הרבה יותר קצר. נתחיל מהתחום שלי. סוכן ביטוח פנסיוני מתחיל ב8000-9000 שח ותוך שנים בודדות (5-6) כבר צובר מספיק לקוחות כדי לקבל הכנסה פאסיבית כמעט לגמרי של 5000-10000 שח חוץ מלקוחות חדשים

תבחרי מתוך הדברים שמעניינים אותך את מה שיוביל להכנסה גבוהה - או מתוך מה שיש בו הכנסה גבוהה את מה שהכי יהיה לך נעים לעשות בחייך.

אני חסידה גדולה של לעשות מה שאני אוהבת, אבל קוראים לזה תחביב או שליחות ולא צריך להקריב את רמת החיים שלנו ושל הילדים לכל החיים עבור זה. מי שמרוויח יפה בגיל צעיר וחוסך ומתנהל באופן נבון, יכול כבר בשנות הארבעים או החמישים לחייו להוריד הילוך בצורה משמעותית וזה משאיר לו מספיק זמן לעשות בשקט כלכלי את מה שחלם לעשות מלכתחילה ולא השתלם. ראי את פורשי הצבא או אלה שעשו אקזיטים בהייטק, שהולכים לעשות הסבות להוראה או כל מיני דברים כאלה.

אני חושבת שזה לא בינארי - או שאני אוהבת את זה וזה לא מכלכל אותי או שאני שונאת את זה והמשכורת גבוהה. אפשר למצוא מקצוע שיעניין אותך עם משכורת מכבדת, יש מספיק מקצועות כאלה לבחור מהם.

ושמתאים לתכונות והיכולות שלך.

ולכן ממליצה מאד ללכת להכוונה מקצועית, פרטית (לא במקומות חינמים/מטעם האוניברסיטה).

וחשוב להגיד שלא כל תחביב כדאי להפוך למקצוע... מותר תחביבים מהצד בשביל הכיף ולא בשביל הכסף.

ולעניות דעתי, ומהנסיון שצברתי - בסוף כסף לא יעשה אותך מאושרת או מסופקת. כסף גם לא יכול לתת את זה.

וכמה זה משמעותי בבית ובזוגיות שטוב לך, שאת עושה משהו שטוב לך בו.

היית נותנת לאדם זר ברחוב לחלק לילדים שלך חוברות שאת לא יודעת מה כתוב בהן?

רק כדאי לדייק אם הכוונה לכל תוכן שהוא לא למידה וניצול זמן ממש, או תכנים בעייתיים בפני עצמם, כי אלו שני דברים שונים.

כי אם יש לכם רימון ברמה המתאימה, לא אמורים להיות בעיה מבחינת התוכן.

אבל אם רוצים שהמחשב ישמש ללמידה ולא לפנאי, (אני לא יודעת איך עושים את זה בפועל, אבל אני יודעת שזה קיים) אפשר דרך רימון או דרך תוכנה אחרת לחסום אתרים ספציפיים, או הפוך לעשות רשימה של אתרים מותרים בלבד, ואז לחסום גישה ליוטיוב ולai.

פתרון פחות קיצוני הוא להיכנס להגדרות בתוך האתרים האלו, ולחסום אותם כמה שיותר. לשים את חשבון היוטיוב ליוטיוב קידס (מגן מפני תכנים בוטים במפורש, אבל מתיר שטויות ממיסות מוח, שכנראה גם כן כדאי לא לראות)

בצ'אט מצאתי בטעות שיש בתוך ההגדרות שלו אפשרות למנוע ממנו לדבר על תכנים בוטים (ולא ברור לי למה זה לא מופעל כבררת מחדל).

והכי פשוט זה זה להגביר את החסימה ברימון או פלטפורמה חוסמת אחרת.

לגבי מה שחברים שולחים- אולי תמימה, אבל חברים לא ישלחו דברים גסים ממש, לפחות לא בפלטפורמה כזו שמיועדת ללימודים ובפיקוח המורה? עוד אין לי ילדים, אבל אני קצת מזדעזעת מהרעיון של לתת לילדים להמשיך להיות חברים של ילדים שחשודים ברצינות בדבר כזה, אם יש רצון, הם ימצאו דרך אחרת להראות את זה ועצם החברות נשמעת לי בעייתית.

שאני לא מעוניינת שיחשפו לזה.

איך ישמעו שירים? לא התחברו לספוטיפיי לצערי.. אבל אולי אם אגיד שאין ברירה.

רימון ברמה בינונית לא חוסם את מה שאני רוצה שיחסום..

רימון ברמה הגבוהה יותר מצריך ממני לפתוח להם את מה שהם צריכים כל רגע.

בטימס אין לי ממש שליטה על מה קורה בקבוצות, וכבר לא מתאים להם שאני עוקבת אחרי השיחות שלהם, שזה סה"כ מובן

אפשר להוריד את השירים למחשב, ואז לחסום את היוטיוב.

כרצונך

ואם החברים שולחים קישורים לסרטונים שהזכרת- ברמת סינון גבוהה כנראה שגם זה ייחסם.

אין כ"כ פתרון, מה שכתבת נכון. זה או קצת מדי או יותר מדי. אולי ב"חזקים ברשת", ובארגון "לוקחים אחריות", יש להם פתרונות..

שאפשר לחפש שם תוספים עם דירוג גבוה וכמות הורדות של עשרות אלפים (כדי שיהיה לזה אמינות, ואמינות ביצועית).

יש כל מיני תוספים שמסננים שורטס ורילסים ביוטיוב ורשתות חברתיות, תכנים למבוגרים או הימורים וכדומה, חוסמי פרסומות למיניהם. זה קצת התעסקות (אבל לא נוראית), אבל אולי חבר/ה טוב/ה יוכלו לעזור. או לחילופין, הדרכה טכנית את יכולה לבקש ממצב ai בחיפוש גוגל.

וכמו שגם אמרו, אם מדובר על אתרים יותר ספציפיים אז אפשר לחסום ברשימה אישית באזור האישי של רימון, או להעלות רמת סינון לאתרים המסויימים.

אגב, לגוגל יש אפשרות של בקרת הורים (לא ניסיתי אך ראיתי שקיים), ואז את יכולה לחבר את החשבונות של הילדים אלייך ולהגדיר כל מיני דברים. זה גם דבר ששווה לבדוק עליו, ואולי הוא יפתור חלק מהבעיה.

לגבי ai, אין ממש דרך היום לשלוט בזה. לכן נטפרי, למשל, חוסמים את זה גלובלית.

(הזדמנות טובה להכיר לך תודה שבזכותך נכנסו להכיר את עמיחי ונינו הי"ד וישבתי והראתי גם לילדים, מה שמראה לי כמה רחוק אפשר להגיע עם חינוך ילדים ולאן אני שואפת)

לא הכרתי אותו לפני כן, אבל הנשמה המיוחדת הזו באמת מרימה את העיניים שלנו אל האינסוף.

ובמקרים שהמורים שולחים סרטון לימודי מיוטיוב- תפתחי לרגע, או תתני מהטלפון שלך נקודתית לזה.

ספוטיפיי יש גם פודקאסטים שעקרונית יכולים להיות לא ראויים אבל לא נראה לי שיש להם סבלנות לזה חחח.

שירים שיוצאים עולים תוך שניה לספוטיפיי. גם שירים חסידיים ושירי קודש יש שם.

ואם הילדים שולחים בטימס קישורים לסרטונים, אז אפשר לחסום אתרים אחרים (כמו טיקטוק, יוטיוב וכו), ואז הם לא יוכלו לצפות בהם.

אני גרוע בתור (אבא|בן זוג|מתפקד)

מי אתה בכלל? אתה מסתכל על עצמך מנקודת המוצא של עצמך או מנקודת המוצא של אנשים אחרים סביבך?

זוכר ויודע מה היו היכולות שלי

ומי הפעיל אצלך את כל המנגנון הזה של "דחוי" ו "חבוט" ו"כושל"? זה לא תמיד היה שם.

את המילה דחוי.

לא מרגיש גם כזה

והכי חשוב

בהצלחה !

זה עדין כואב גם כשאתה רושם את זה

אני לא חופר פה יותר כי לא הוגן לעשות לך את זה, אבל יש דרך להתמודד עם המצב הקיים

ורגשות תמיד מותר להרגיש. לא לשפוט אותם. זה לא "אני חבוט" אלא "אני אדם רגיל ויש בי עכשיו מחשבה ורגש שאני חבוט".

גם לי היו תקופות חשוכות כאלו.

תנסה להיזכר בעצמי המיוחד שלך. מה אתה מביא לעולם?

ועוד משהו- יש מישהו שיודע על מצבך?

כן יודעים.

אנשי מקצוע.

מנסה להיזכר מה הבאתי לעולם

לאחר המילואים הבלתי נגמרים ולא הצלחתי לחזור לעצמי, לזוגיות ולהורות. הבור חשוך מאוד אבל יש תקווה.

לצד הטיפול אישי ומשפחתי, לי אישית מאוד עזרו הטיפולים גופניים-רגשיים כגון Rebirthing ויוגה-תרפיה.

זה מעולה שאתה בטיפול, אל תשכח שיש תקווה וצמיחה בסוף

שולחת חיזוק גדול ותפילה שתראה ישועה שלמה במהרה ממש בכל התחומים, בחסד וברחמים ובטוב גלוי ב"ה 🙏

וטוב שכתבת שיש לך ליווי ועיטוף מאנשי מקצוע, זה מאוד חשוב שתרגיש שיש לך את המענה ואתה לא לבד, ומקבל כוח והכוונה וליווי ועיטוף וכלים.

שיהיה רק טוב ב"ה

ושיכנס עוד ועוד אור לחיים ותוכל להביט אחורה ולראות איך גם מהתקופה הקשה והחבוטה הזו אספת עוד לימוד ועוד צידה לדרך שעוד תעזור גם לך וגם לסובבים אותך 🙏

ובינתיים להתחזק גם בכל מה שנותן לך כוח אמיתי, ובחוזקות ובעוצמות ובטוב שיש לך ובך, ובטוב שכן נוכח כרגע בחיים, ולראות מה עוד יכול לחזק שם.

מעריך את המילים

יודע לומר נק' מפנה?

נקודות מפנה..

רצף של דברים קשים ומאכזבים

ואם לא נעים לדבר איתו,

אז פשוט תתרגלי לרעש...

אז מן הסתם הוא עושה את זה לגמרי בחוסר מודעות, והוא ישמח שיאמרו לו אם מפריע.

פשוט לגשת אליו, לומר לו בחיוך שאתם נהנים לשמוע לפעמים את מה שהוא שומע, אבל לפעמים העוצמה קצת מפריעה לכם, ואוחי אם אפשר לשמוע באוזניות - זה יהיה מבורך.

קצת לא נעים ברגע הראשון, אבל הבעיה תיפתר בסוף.

וכמובן, תמשיכו לשמור איתו על יחסי שכנות חביבים ופתוחים גם אחר כך, כדי להראותלו שאין לכם בעיה איתו, אלא שמדובר רק במשהו נקודתי שרציתם לפתור.

אולי יש לו ירידה השמיעה ולכן לא שם לב שזה כ''כ חזק

😅 50/60 או יותר 80/90?

אם הוא מאד מבוגר אז לא הייתי פותחת את זה מולו גם אם הוא מאד סימפטי..

לנו יש רעש של סקסופון מהשכן..רוצה להתחלף?😜

בתחלה חשבנו שהיא שמה שירים, אבל הכל אותו קול. יש פלייליסט קבוע שכולל שירי ארץ ישראל הישנה והטובה, let it go, רק תפילה אשא, הלוליה hello silence my old friend, ועוד כמה קלאסיקות מלפני 15 שנה מינימום.

בעיקר בימי שישי או בערבים. אנחנו לא יכולים לצפות את זה. אם אלו היו שירי מסיבות אולי היה לנו יותר אומץ, אבל כרגע אנחנו לגמרי מתפדחים לדבר איתה על זה.

גם מה נעשה? בזמן שהיא שרה היא בטח לא תשמע דפיקות בדלת, ובזמן אחר זה לא קשור.

מצטרפת לשאלה.

אני משערת שיש לו ירידה בשמיעה ולכן הוא לא שם לב אפילו שזה כל כך גבוה. אם זה מאד מציק שווה לדפוק להתעניין בשלומו ליצור קשר נעים ואז בעדינות לעלות מודעות שלו לעניין. אולי יש לו מכשירי שמיעה ואיתם הוא יכול לשמוע בפחות ווליום? אולי לשמוע באוזניות? אולי בשעות שיותר נוחות?

זה שיח שצריך קודם להגיע ממקום חברי ומתעניין וממקום מכבד לנסות למצוא פתרון

שהנער הגיבעוניסט מתברר מקפיד (חוץ מעל נזירות מלאה של אי תספורת בכלל) גם על קצוות השרוול כארבע כנפות ושם גם בהן ציציות.

התשובה היא כנראה הגיל של הילד. זו תספורת שהיא "באופנה" בקבוצות מסוימות, והילד רוצה להסתפר ככה, ובשלב מסוים ההורים לא מחליטים לילד איך להסתפר. וכנראה שזו תספורת די מנייסטרים בציבור החילוני עכשיו.

גם אחי השמיניסט החצוף מסופר ככה, ולדעתי זה נראה מכוער וערסי, וחבל על הפאות המתולתלות שהיו לו בילדותו. מה לעשות, אי אפשר להכריח אותם בגיל הזה.

במקרה הבינה גם תפסה לך את הגילאים של הילדים בצורה הדרגתית: מילד חמוד יהודי קטן, שעובר שלב של גיבעוניסט, ואז הופך לערס שמתסובב עם החבר'ה בשתיים בלילה ומשאיר זבל ברחוב.

אבל אני דווקא רואה תופעה הפוכה מקבילה- הרבה יותר נערים מגדלים פאות ארוכות

בטח בהשוואה למה שהיה בילדות שלי.

כמו נערות אצלינו מבתים סופר דוסים שהולכות עם שרוול קצר ושסע כמעט עד למעלה.

זה לא כי ההורים מרשים. זה אף על פי שהם לא מרשים.

אולי בגיל ההתבגרות יש צורך לשנות משהו והפאות נבחרות כקרבן.

איך הילדים שלך מסופרים?

היום לא שואלים.

אפילו בגיל 12 אני רואה את זה, בגיל שבו ילדים עוד לא אוכלים שניצל בחוץ בלי לבקש רשות מההורים

ב"ה בשנים האחרונות יש תופעה של התחזקות המונית

אם שאני הייתי נער. ללכת עם ציציות בחוץ זה היה רק מי שממש דוס או חזק.

הרוב היו הולכים עם פתילות בפנים (ואני מוציא רגע את עניין ספרדים אשכנזים כי זה לא קשור)

כיפה. רוב מי שהתפלל איתנו בבית כנסת. לא היה הולך עם כיפה ביום יום. גם כאלה שהקפידו על אורח חיים דתי.

היום ב"ה אנחנו רואים שגם חבר'ה שעדיין רחוקים מאורח חיים דתי מלא, יכולים להסתובב עם כיפה או ציציות בחוץ

יכול להיות שהוא לא יקפיד על שמירת שבת וכו' אבל עדיין ביום יום הוא יסתובב עם כיפה וציציות בחוץ (מכיר כמה כאלה)

יכול להיות שנערים שאתה רואה שייכים לזרם הזה

זה לא זרם דתי קלאסי

זה יותר מסורתי +

אלא באמת על טובי בנינו ממשפחות מאוד מאוד דתיות

זה לגמרי גיל ההתבגרות

אם ילד בן 12 מתעקש להסתפר ככה

אני יכולה להבין את ההורים שמעדיפים לא להיכנס למלחמות על תספורת

לדעתי פאות זה הכי יפה בעולם

אבל אם הילד שלי יתעקש להוריד אני אגיד לו את דעתי ואתן לו להחליט על עצמו

אם זה קצר אבל עדיין בגבול ההלכה. ניחא

אבל גלח מלא של הפאה שזה איסור דאורייתא ממש אני אישית (ורוב הדתיים שאני מכיר) לא הייתי מסכים

אני לא כל כך מכירה את ההלכה הזאת בתור אישה....

אבל יכול להיות שהם כן משאירים קצת ופשוט לא רואים את זה?

שאסור להקיף פאת הראש

משמע שאסור לגלח מאיזור הרכה ועד סוף העצם שליד האוזן.

אסור שיהיה מגולח. צריך שיהיה שיער ממשי. והפוסקים נתנו הגדרה של סביב 4-5 מ"מ לפחות.

(לא כתבתי את כל ההלכה אלא בגדול את עיקר הדברים)

תודה על התזכורת החשובה. במרחב הווירטואלי לא תמיד אפשר לדעת מי עומד מאחורי הניק ומהן כוונותיו, ולכן חשוב לשמור על גבולות ולא לשתף פרטים אישיים, תמונות או מידע רגיש עם אנשים שלא מכירים באמת. אם מישהו מטריד או גורם לאי־נוחות, כדאי לתעד, לחסום ולדווח למנהלי הפורום. אפשר להיות פתוחים ולעזור לאחרים, ובו בזמן לשמור על עצמנו. 🙏

אז הוא ממש גרוע בזה.

וגם במקרים הרבה יותר מורכבים / מבלבלים / לא ברורים / שכוללים בתוכם ניסיונות יותר עדינים או הדרגתיים במסווה כזה או אחר של עזרה / רצון טוב / הבעת מצוקה / שיתוף / התייעצות / פנייה כאישה ובאמת עוד אינסוף אפשרויות. הכל מהכל ובכל דרך שהיא.

אז המעט שנוכל לעשות זה לשמור על עצמינו, לנקוט משנה זהירות מול כולם, ולהזכיר ולרענן לעצמנו את החשיבות.

הקב"ה נתן לבני האדם כ"כ הרבה כוח ויכולת וזה באמת כ"כ מצער שיש שבוחרים להשתמש בזה לרע. הלוואי שכל אדם יתחבר לטוב שבו, לחלק אלו-ה ממעל שבו, וישתמש בכל כוחותיו אך ורק לטוב.

ב"ה שנזכה כולנו להשתמש רק לטוב בפלטפורמה הזו ובכלל 🙏

ובכלל יש שלל ניקים.

יש כאלה שזה ממש שיטה אצלם - כל גולשת באשר היא לשלוח לה הודעה ולנסות את "מזלם".

וכאמור זה יכול להיות כל אחד/ת. על שלל הניקים השונים.

לפחות שיהיה מקורי

אם הוא הצליח להתחיל עם מישהי

לפעמים יש אנשים בעולם (מסתפק?) שכנראה מאחסנים את המוח שלהם בצנצנת ועובדים בלעדיו.

לק"י

אבל באמת שחשוב להיות עירניים.

ובכללי מי שפונה באישי לאשה נשואה, לגבי דברים שהיא כתבה בפורום, זה לא לעניין.

(לא מדברת על אלה שפותחים בשיחה חברית, כאילו שהם חברים... שזה ברור שזה חשוד).

הייתי נרשם פה עם ניק של אישה, מגיב קצת בפורום, מחכה להם שיבואו ומגיב להם עם פרסומת.

ומזה אפשר להסיק את היקף התופעה הנוראית והמצערת.

שהרבה מהגברים (מבין אלה שבאמת לא רוצים את הטינופת הזו, אך מתפתים בכל זאת, כלומר רובם הגדול של הדוסים, ולא רק), היו מעדיפים יותר מעורבות, שותפות ותמיכה מצד האשה שלהם עם היא מגיעה עם הרבה מאד הבנה, הכלה, אמפתיה, אמון, סבלנות, רצון אמיתי לעזור, ואהבה בלתי מעורערת.

אך בפועל הרבה מהנשים לא מסוגלות לכך או לא מעוניינות בכך. בהחלט אפשר להבין זאת, לדעתי זה חבל, אבל מה לעשות.

זה כואב, מאד. גם לאיש, גם לאשה - השאלה מה עושים אחרי שנותנים זמן לכאוב את הכאב, ומתפנים לחשוב מה הלאה?

"אש בבית עמרם", ולא לחינם אמרו שאין אפוטרופוס לעריות. זה לא אומר עלייך שום דבר, זה הדבר הראשון הכי חשוב בסיטואציה הזו.

עכשיו צריך למצוא תהליך שדרכו עובדים על פיתוח הרגלים חדשים וחיזוק האיפוק והשליטה העצמית. יש מי שזה אצלו עם אוכל, יש מי שזה אצלה עם שופינג, ויש מי שזה קורה להם בנושאים הרגישים האלה.

הכאב מובן, והכאב גם מותר. את זה בכל מקרה אין טעם להכחיש.

איך אפשר לתת כותרת לנושא כל כך עמוק, כואב ומורכב??

אי אפשר.

למעשה:

-אין דבר יותר כואב בעולם מאשר שתי השורות שכתבת. אפשר לבכות על זה שנים. זה הדבר הכי עצוב וקשה שיכול לקרא לך..

-תדעי לך שלעולם נשים לא יבינו את תפיסת העולם של גברים באמת על הנושא הזה. וגם אם יבינו לעולם לא יכילו.. אולי רק אם תלמדי פסיכולוגיה מינית...

הגבר שלך לא ממש בוגד בך. הוא אוהב אותך הכי בעולם.. הוא רק מתמודד עם גירויים שחזקים יותר מכל הרגשות שלו ועובדים רק על הביולוגיה שלו. תקראי שוב את המשפט האחרון. הכוונה היא שאת לא -לא מספיקה לו. הוא לא חושב שאת לא יפה או לא חלילה לא -לא אוהב אתך מספיק. כשגבר צופה בדברים מיניים זה הרבה פעמים מנגן לו רק על הביולוגיה, על התאווה והגוף. זה נטול כל רגש. זה מלא ומוצף תאווה, אבל לא רגש. הרגש שלו תמיד יהיה שמור רק לך. כשהוא נפל הביולוגיה שלו גברה. זה הסיפור.. (מקווה שאני מספיק ברור)

חשוב שתביני אותו! -עד כמה שאת מסוגלת... העולם פיתויים וגירויים שמציבה המדיה היום בפני גברים היא לא נתפסת בעוצמתה. ותדעי לך שאם הוא -כמו שכתבת, נופל רק פעם בהרבה זמן (בתקווה שזה אכן כך ולא בעוד מקומות) זה אומר שהוא ממש עובד על עצמו ומשתדל שזה לא יקרה וכנראה שברגע חולשה נפשית או פיזית, עייפות, הוא לא מצליח ונופל.

אני חושב שזו תעודת גיבור במובן מסויים.. אם הוא נופל רק פעם מכמה חודשים הוא גיבור! שלא תחשבי. אני כלל לא מנרמל את המעשים שלו. זה בעייתי ונוראי לחלוטין. ממש! אבל אם את עושה זום אאוט רגע; תביני, בעלך לא הכי צדיק כמו שרצית או דימיינת. יש לו יצרים והוא נופל. אבל שימי לב! הוא לא "שה תמים", ודווקא בגלל זה: עם זאת שהוא חשוף לעולם הגירויים והתאוות שמציעה המדיה, הוא משתדל וכל כך נלחם לא ליפול, ורק פעם ב.. נכשל. דעי לך שאנשים שחשופים לעולם הזה שמציעה המדיה בדרך כלל מכורים ונמצאים עמוק עמוק בלופ בתוך התוכן הזה. שוב, אני לא מצדיק אותו כלל. אבל רק חשוב שתביני שהוא בתוך מלחמה. הוא לא אוהב את המקום בו הוא נמצא.

דעי לך שזו התמודדות קשה ביותר. "ה"התמודדות של הדור שלנו!!

-אם זה ממש ממש מפריע לך, ונשמע שזה כן, תתייעצי עם רב או יועץ זוגי העוסקים בתחום. חשוב שזה יהיה מישהו עם הבנה עמוקה בנפש האדם ובעל רחבות אופקים. ולאחר מכן אני חושב שאת צריכה לפתוח את הנושא אתו. כן, עם בעלך. אבל לבוא עם מאסה פסיכית של הכלה, הבנה, קבלה. אפס שיפוטיות!!! אפס!!!

אני חושב שרק אם תיגשי איליו ככה, את תצליחי בעז"ה, ואת הולכת לתת לו את המתנה הכי גדולה שנתת לו בחיים.

תגידי לו שאת מבינה אותו ואת ההתמודדות שלו. יודעת שזה קשה. יודעת שזה לא אתה ולא קשור לכל הטוב שביניכם.. אבל את רוצה שביחד הוא ייצא מהג'ורא הזו...

-הכול בהשגחה פרטית! לא סתם את נשואה לגבר הזה, עם ההתמודדות הזו. ולא סתם גילית את זה; כנראה שיש לך שליחות מטורפת שרק את יכולה לעשות. ואת בעז"ה תעשי את זה, ובגדול!

אני לא מכיר את המכלול והמבנה, לכן אני שוב מדגיש: חייבים להתייעץ לפני עם רב וכדומה. מה שכתבתי זו דעתי הענייה. אני לא יועץ ולא רב, ולא עם ניסיון בתחום. רק אדם שחושב קצת ושעבר הרבה. כך שייתכן ואני טועה לגמרי...

אבל מה שבטוח את חייבת לשים בצד את כל החששות, הפחדים הבושה. להיות לביאה. לקחת את החיים שלך והזוגיות והבית שלך בשני הידיים, ולהגיד לעצמך ולאלוקים: "אני מנקה לך ומטהרת לך את המשכן לשכינה שבביתי". "אנא ה' עזור לי!"

מאחל לכם את כל ההצלחה שרק אפשר.

זכרי: ירידה צורך עלייה!

הייתי חוזרת מטבילה והיה נוגע פעם אחת ואז לא מתקרב אליי שבועיים. זאת אומרת שהיה השלכות למעשים שלוִ . ולא הייתי מבינה למה לא מתקרב אליי.

את באמת חייבת להתייעץ עם מישהו..

היום אפשר למצוא -ובוודאי שמגזר שלנו, רבנים כל כך אנושיים. כל כך חדי מחשבה ויחד עם זאת בעלי רגישות.. אני בטוח שאם תרצי תמצאי מישהו כזה.

את חייבת. כמה שזה יהיה לא נעים והכל...

והעיקר להיות חזקה. לקחת נשימה לפני כל צעד ולדעת שה' שם אותך בתוך הסיטואציה ויש לך את הכוחות לעמוד בזה.

את רוצה טוב, אז זה מה שיהיה בסוף.

בטוח!!!

לא לדאוג, לא לדאוג...

בשורות טובות והצלחה רבה..

מה הוא אמר לגבי זה?

ולא מבין ממה אני כל כך פגועה. ולמה לא ממשיכה הלאה ושוכחת מזה כי מבחינתו הוא השתנה ולא יעשה את זה שוב. חייבת לציין שלפני 3 חודשים נפל. הבטיח שלא יקרה שוב. ושבועיים אחרי שוב נפל. ועדיין לא מבין למה אני פגועה .

אני מנסה להבין האם כל אחת הייתה מרגישה פגועה ונבגדת או שאני דרמטית ?

ואני מתעלמת מההשלכות ושמה אותן בצד ושואלת רק לעניין עצם המעשה. שלמרות שנשוי מחפש יזום תמונות. זה מרגיש לי זלזול וחוסר כבוד אליי.

ניסה לעצור ולא הצליח, הבטיח ושוב נפל - קוראים לזה התמכרות. הדרך החוצה מצריכה עזרה מקצועית.

אם כלל החיים שלכם הם טובים, אז זה לא שהוא מחפש אישה אחרת אלא הוא מחפש את ה"סם" שלו. אם הקשר ביניכם הוא תקין מצד עצמו אז באטתה מידה הוא יכל להתחיל לעשן. זה לא בגללך וזה ממש לא שייך לחוסר כבוד כלפייך. כשאדם מכור אז זה פשוט לא בשליטתו גם אם הוא חושב שזה תועבה.

אדם שמבטיח לעצמו שלא יאכל עוד מתוקים ואז אוכל עוגייה אחרי שבועיים שלא אכל, מכור למתוק? או פשוט יש פה פיתוי שלא הצליח לעמוד בו?

בעיניי הנקודה הבעייתית פה היא שלא נוגע בה אחר כך.

כלומר אם נשים לרגע בצד את מה הוא עושה, ונתמקד במה זה משפיע עליה, שם יש עבודה וזה בעיניי הפן החשוב, הפגיעה בזוגיות.

כי עצם המעשה הוא התמודדות שלו מול עצמו. ואם פותחת השרשור הייתה אומרת שזה לא משפיע עליה בשום צורה אבל היא נגעלת או מרגישה נבגדת וכו' הייתי אומרת לה לעשות עבודה פנימית מול עצמה, לעשות הפרדה בין המעשים שלו אל היחס שלו אליה.

אבל ההשלכה המיידית היא פגיעה בזוגיות ולכן זה בעייתי.

זו שאלה מה קרה לפני שקיבל על עצמו לא לאכול יותר מתוקים. ואנחנו יודעים שמיניות היא כוח קצת אחר מתשוקה למתוק.

אבל אני מקבל את הזהירות שלך.

לא כל מי שלא מצליח לעמוד במילה שלו, הוא מכור.

במיוחד אם הוא הבטיח רק בגלל הכעס שלה בלי רצון אמיתי ויצא מנק הנחה שהיא לא תגלה.

ואפשר לבדוק אותם בשאלון די פשוט של 12 צעדים.

למשל בהתמכרות תמיד תהיה הידרדרות מדברים קלים לדברים חמורים יותר.

למשל כפייתיות, למשל שלא בהכרח יש לה קשר לסיפוק המיני בזוגיות (כלומר יכול להיות מצב שהיחסים מעולים ועדיין יש התמכרות)

שלמשל תסמיני גמילה מסוימים למי שמנסה להתנקות.

היד באמת קלה על המילה, מצד שני יש הרבה מכורים שלא מודעים לעצמם.

תרגישי בנוח עם הרגשת הנבגדות.

זה אמנם לא בגידה. ובאמת כמו שכבר כתבו זה נפוץ מאד.

אבל זה לא מצדיק או מכשיר או אומר שזה פחות פוגע ומשפעל.

מבינה אותך ממש.

וכמו אלה שהגיעו - ממליצה ממש להתייעץ. ובאמת נשמע שהוא מכור ולא מצליח להפסיק ואז כדאי לבדוק תהליכי גמילה.

בהצלחה ממש!!

עד כמה זה פוגע באשה

קודם כל זה שאת מרגישה שזה כמו בגידה עבורך, זה בסדר, ככה את רואה את הדברים ואת יודעת מה את רוצה בזוגיות שלך.

זה משהו שגילית רק עכשיו ויכול להיות שהוא לא רואה את זה בתור משהו גדול במימדים שאת רואה את זה, אז פשוט תדבררי את עצמך מולו ותגידי לו בלי לתקוף(כי הוא לא מודע לרמת התסכול והאכזבה שאת חווה כרגע), שגילית את זה לאחרונה, שזה מאוד מפריע לך, תסבירי לו גם למה זה מפריע לך ותשאלי מה גרם לו לעשות את זה?

תפתחי איתו את השיחה בצורה כזו שתיתן לו את האפשרות להגיב לך כדי שתייצרו שיח אמיתי ולא שיח עמדות, כי יכול מאוד להיות שיש בעיה יותר עמוקה שמפריעה לו(לא שזה מצדיק את המעשה) והיא זו שגרמה לו לעשות את זה. - ככה גם תעמדי על מה שמפריע לך וגם תשתמשי בזה בשביל לשפר את הזוגיות שלך.

לפני זמן מה נתן מאיר פרסם כתבה במקור ראשון על כך שהיה מכור לתכניים מיניים והיום הוא מטפל בתחום. ממליץ לפנות אליו או לכל מישהו שהוא בר סמכא בתחום.

קודם כל חיבוק.

כתבת מדהים.

אתה כותב עם המון מודעות.

היית בטיפול?

אתה יודע מה עומד מאחורי זה?

לדברר את זה, את הכאב

לשומן ופחמימות,

להימורים,

לצפייה בתכנים מיניים...

לאו דווקא מניסיון אישי או מקצועי אלא מקריאה על חוויות של אנשים אחרים...

התחושה שבזמן אמת אתה לא יכול לעצור את עצמך, ורגע אחר כך מגיע הכעס ו''למה עשיתי את זה'' והייאוש, וההבנה שלא באמת קיבלת את מה שרצית...

כתבת בעבר שגם אשתך לא יודעת. אולי כדאי לספר לה? אולי כאשר מגיע הייצר, אם תשתך תדע על כך אז היא תוכל לעזור לך לנתב את זה למקום חיובי במקום למקום שפוגע בך?

נשמע קשה.

חיבוק.

זה דיי סיוט. מה זה נותן?

ובכלל צריך הפניה למיון, לא?

הוא כתב על זה בעבר, אפשר לראות בכרטיס שלו.

ומה הבעיה לקבל הפניה למיון אם מתלוננים על כאב בטן חזק?

תקרקע את עצמך מחדש, ותמשיך קדימה.

שנים שלמות לא נעלמות רק בגלל פעם אחת. שנים של מוח לומד, שנים של חיזוק עצמי, שנים של הצלחה - זה מדהים!