אני לא חושבת שלידות קשות זה לא דבר קשה מאוד. אני מבינה את הקנאה (למרות שלכל אדם בעולם יש את מה שהוא צריך לעבור בעולם הזה, את לא באמת יודעת מה שאר התיק של הנשים האחרות). אבל אין סיבה להקטין קשיים אחרים...

יש לידות שמצלקות פיזית ונפשית לאורך שנים, ויש גם הריונות כאלה.

ומקווה שתמצאי טיפול שיעזור לך לעבד את הלידות ולהרגיש טוב יותר.

כתבת משפט כללי על הנושא, אז הגבתי שבאופן כללי זה לא נכון. ונשמע שממש כדאי איזשהו עיבוד, השוואה לא עובדת לטוב לשום כיוון אף פעם (תמיד יהיו כאלה שהחיים שלהם יראו לנו קלים יותר משלנו, וכאלה שהחיים שלהם יראו לנו קשים בהרבה).

נראה לי טיפול טוב יכול לעזור להרגיש טוב ביחס לעצמך ולסביבה.

אחרי שהתבאסתי על הרבה חוויות קשות שעברתי, למה רק אני עוברת את זה ולמה לכולם הולך הכל בקלות.

הכלל הוא: "אם אני משווה את עצמי למישהי שיותר קל לה בחיים, אני חייבת להשוות את עצמי גם למישהי שיותר קשה לה ממני בחיים"

ההשוואות הללו לא נותנות שום דבר טוב, הם רק עוזרות לנו להתקרבן, ומשום מה (ואני גם הייתי כך), אנחנו נהנים מהמקום המתמסכן הזה.

יש לבני האדם נטיה לחשוב שלילי, הדברים הטובים נהיים מובנים מאליהם, כמו עצם זה שיש לנו ילדים בכלל, ושהם בריאים ויפים וחכמים, זה כאילו ברור לנו שכך צריך להיות

לא, זה לא חייב להיות, זה לא מובן מאליו

יש הרבה אנשים שללכת או לראות זה לא מובן מאליו אצלם, ולכן אני ממש משתדלת כל יום להודות על כמה דברים שנראים לי מובן מאליו, בכדי לחדד לעצמי שהם ממש לא מובן מאליו.

ואני אגיד לך, שאחרי תקופה פתאום התחלתי לראות את הכול אחרת, התחלתי להעריך הרבה יותר, את מה שהקב"ה נתן לי ואת אותם דברים שהיה ברור לי שכך אמור להיות. ואני אפילו מתביישת לבקש אחרי זה דברים מהקב"ה, כי למה מגיע לי אחרי כל הטוב הזה שהוא מרעיף עלי?

לא כתבתי לך את הדברים הנ"ל כהטפה, אלא כשיתוף שלי מתובנות שהגעתי אליהן, אחרי תקופות קשות שעברתי..

בהצלחה

זו לא הנאה ממשית

זו הנאה בתת מודע

אף אדם לא רוצה לסבול, אבל יש לו איזשהי טובת הנאה מההתקרבנות

הרב אהרון לוי, אם שמעת עליו

הוא הגיע לנחם אמא ששיכלה את הבן היחיד שלה, היא היתה חילונית והבן שנהרג בתאונה טרגית היה בעל תשובה

וכולם סיפרו כמה הוא היה מיוחד.

הוא ניחם אותה ויצא, היא הלכה אחריו בדמעות לחדר המדרגות ואמרה לו:

"הרב, היו פה כבר כמה רבנים, וכל אחד שאלתי, איך הקב"ה עשה לי את זה, זה הבן היחיד שלי והוא חזר בתשובה לבד, והיה ילד מיוחד ובעל מידות, למה אלוקים לקח לי אותו? כל רב ענה לי תשובה אחרת, ואף תשובה לא סיפקה אותי, אולי לך תהיה תשובה שתניח את דעתי?"

הרב אמר לה "לא, אין אף תשובה שתניח את דעתך, כי השאלות שלך באות ממקום של רגש ולא ממקום שכלי, כששאלה באה ממקום שכלי, תשובה שכלית תניח את דעתה, כששאלה באה ממקום רגשי, שום תשובה שבעולם לא תספק אותך..."

כנ"ל אצלך, את צריכה לקבל את הרגשות, הם טבעיים ונורמלים, לא להתנגד לתחושות, ואת צריכה לעבור תהליך כלשהו של השלמה, איך? אני לא יודעת, אבל נשמע שאת סובלת וקשה לך..

שום תשובה שכלית פה לא תספק אותך...

בהצלחה

אני קוראת אותך,

את מתארת תחושת קנאה שורפת, כאב גדול, מין חוסר מוצא - כי חיפשת חוויה מתקנת ולא קיבלת

רצית טיפול - והוא הקל אבל לא לגמרי

הרבה הרבה סבל, זעקה מול ריבונו של עולם.

לא יעזרו לך התגובות של

"לכל אחד התיק שלו"

"אל תקנאי בהן - הקנאה לא עוזרת"

"גם היריונות זה קשה"

למה?

כי את כל זה את כבר  *יודעת* ו*מבינה* לבד.

אם היית במקום השלם, מלא הנחמה

היודע שהכל מלמעלה

ואת מושגחת

וה' נותן לך שפע ממש

לא היית מרגישה ככה!

לדעתי התשובה היא לא בשכל.

יש כאן כאב גדול, פיזי, וצלקות מהכאב הפיזי

אך בעיקר כאב נפשי, רגשי, כמעט אמוני.

קודם כל צריך לתת מקום לכאב. לפרק את התחושות, להקשיב להן.

מניסיוני- בדרך כלל יש כאב אחר שמסתתר מתחת להכל

(אולי תחושת "אני לא שווה באמת"?

אולי "אסור לי לקבל כלום בקלות"?

אולי "אני לא ראויה לנחמה, מגיע לי כאב"?

אולי אשמה בסיסית כזו, פנימית?

אני לא יודעת.

אולי את יודעת ואולי רק אחרי מסע תדעי).

צריך לתת מקום לפצע הכואב, המדמם.

וכשיש כוח לחפש מה מתחת.

כי יש פה צער גדול. והסיבה היא לא רק הלידה, או הניתוח, או ההיא...

---

ממני,

מאותגרת פוריות ראשונית

שעברה הריון בסיכון גבוה

עם היפראמזיס

ולידה לא קלה

המשך החיים לא בהכרח שקל לה,יש לכל אחת ניסיונות משלה,

אם זה בריאות.אם זה פחדים,אם זה שלום בית,אם זה פרנסה,

אם זה יראת שמיים,אם זה חינוך ילדים, וכ.. וכ..אבל קחי עצה טובה

טובה ומנוסה,תנסי לעשות כל מוצאי שבת סעודה רביעית עם לחם דווקא,

אם ממש קשה אז עם עוגה, אבל עדיף עם לחם,ותגידי לכבוד דוד המלך,

זאת סגולה נפלאה ללדת בקלות ושהאישה לא תפיל. בהצלחה רבה רבה לך אמן.

שלום לך,

אני לאחר מס' ליידות בקיסרי. מבינה את תחושותייך מאד מאד.

גם לי אחיות וגיסות שזוכות בהריונות קלילים ובלידות קלות,

"עקפו" אותי כבר מזמן במספר הילדים, מה שאני כפי הנראה לא יזכה לעולם.

גם אני נשברתי לאחר כל מפגש עם נשים כאלה- בין מהמשפחה ובין חברות ושכנות,

הייתי מרגישה ממש שעולמי חרב עלי.

עד שיום אחד הגיעו מיים עד נפש.

בכיתי לקב"ה ובקשתי ישועה.

ואז הקב"ה נתן לי תובנה ששינתה את חיי-

הבנתי שהמקור לסבל הגדול שלי, בעומק, הוא המחשבה שהקב"ה לא אוהב אותי

ואילו כל האחרות שהכל הולך להן בקלות- אותן הקב"ה אוהב ורוצה לשמח אותן.

המחשבה הזאת- שאני לא אהובה אצל הקב"ה- היא הייתה מקור הסבל.

מאז אני מתפללת על כך המון, וגם בעבודה פנימית.

מזכירה לעצמי שהקב"ה אוהב אותי מאד (כפי שאהב מאד את אימותינו שהיו עקרות וכו'...)

מחזקת את עצמי בגודל אהבת הקב"ה אלי- ממש אומרת לעצמי מדי פעם: יש רק אפשרות אחת- הקב"ה אוהב אותי מאד מאד

ורוצה להיטיב לי טוב אין סופי. אני מוקפת בטובו וסומכת עליו. אני רגועה....

אני מתפללת לקב"ה שלא יעזוב אותי ושיחדיר לי את המשפטים האלה ללב, שלא יהיו רק ברובד השכל אלה שיכנסו לי ללב ולעצמות.

מקווה שעזרתי 

חיבוק מכל הלב! 

איזה ילד רגיש ומהמם.

יצא לך לשאול אותו אם הוא רוצה שהם יגיעו? אולי להכין להם ציור או שיר? לדבר על זה ולהבין אם הוא חושש ממשהו או פשוט מתרגש?

יוצא לכם לראות אותם הרבה?

אמר שדווקא כן רוצה. אבל ביקש שסבתא לא תחייך אליו.

ביקשנו מכולם מראש לא להתייחס אליו על ההתחלה כדי שיהיה לו רגע זמן להפשיר.

הילד ישב רוב הזמן על הספה והסתכל, רק לקראת הסוף (אחרי שעה וחצי בערך הוא התקרב לשולחן (כמובן שכל הזמן הצענו לו לבוא וחלק מהזמן גם ישבנו איתו על הספה))

מהשיח איתו הבנו שהוא לא מפחד כמו שהוא ממש ממש מתרגש.

הוא פוגש אותם בערך פעם בחודש +- לסעודת ליל שבת. בכל מפגש כזה הוא אומר לנו שלא רוצה שיחייכו אליו אבל זה אף פעם לא הגיע לרמה של כאב וכו

לנכדים היא ממש אחלה, קונה מתנות מביאה ממתקים

לא מצליחה לחשוב על משהו

היה שיח כזה גם אתמול וגם היום ולא נשמע שהוא מאיימת או מפחידה אותו

היא כן אישה נורא מתלהבת ורועשת - בגלל זה גן ביקש שלא תחייך - תתייחס

מכאן ועד התקפי צרחות למשך 30 שעות נשמע לי הזוי.

יש לנו את הספרים של מקשיבים ללב ובאופן כללי הילד מבטא את עצמו מצוין.

הייתה גם הכנה, דיברנו על מה שיהיה, הכנו איתו את השולחן והסברנו מה יהיה מי יישב איפה וכו

אולי הייתה יותר מידי הכנה חח לא מצליחה לחשוב על בעיה אחרת.

זו רגישות גבוהה מאוד, שאמנם לא קלה, אבל בהחלט יכולה להיות מתנה.

מציעה לך לקרוא קצת על "ילד רגיש מאוד" ועל "אדם רגיש מאוד". יכול להיות שתמצאי שם לא רק אותו אלא גם את עצמך... ויש דרכים להתמודד עם זה, אבל ההיכרות עם העניין היא צעד ראשון🙂

וואו, גדול עליי.

מרגישה מוצפת מכל כיוון.

רק התחלנו קלת, מחכים לתור לרבע

רק קצת קשיי קשב ובעיות התנהגות

ילד בן שנתיים עם קשיים כאלה, זה נורא מתוק

בגיל 4 קצת פחות.

אני רוצה להיות בת יענה.

רציתי לכתוב לך את זה מהפן החיובי... רגישות גבוהה זו מתנה! נכון, היא באה עם קשיים בצידה, אבל מדובר באנשים ובילדים בעלי מודעות גבוהה לסביבה, שיכולה להביא אותם גם להיות אנשי חסד, אנשים קשובים בצורה לא רגילה, אנשים אהובים על הסביבה...

אני כותבת לך את זה בתור רגישה בעצמי (גיליתי את ההגדרה רק בשנים האחרונות) ובתור אמא לילדה רגישה אחת לפחות. ברור שיש בזה גם קשיים, גם בתור בוגרת אני מתמודדת עם זה, אבל עדיין לא הייתי מוותרת על הרגישות באופן כללי, לא שלי ולא של הבת שלי, ועל האיכויות והכישרונות שבאים עם זה...

(ואחרי שאני מכירה רגישות מסוג אחר, שנקראת בשם אוטיזם, אני לגמרי מודה על כך שהבת האחרת שלי היא אדם רגיש מאוד ושמשם נובעים הקשיים שלה... כי עם רגישות גבוהה אפשר לעבוד, עם אוטיזם זה קשה יותר...)

בכל אופן, אני לגמרי מבינה אותך❤️

גם קשיים חיוביים הם קשיים, וקשה כשהכול נופל בבת אחת...

אבל אתם בתהליך של טיפול כבר, וזיהיתם את זה בגיל צעיר, ובע"ה הוא ילמד כלים שיעזרו לו להתמודד עם הקשיים ולנצל את כל האיכויות שברגישות!

מניחה שהם לא יגבילו למינימום אנשים גדול מדי...

וצלם וקיר בלונים וכו'- לדעתי זאת החלטה שלכם אם ההוצאה שווה את זה. אחרים לא יכולים להגיד לך מה בזבוז כי זה שאלה של מה חשוב לך ומה ישמח אותך...

יצא לנו יותר זול מלקחת אולם וקייטרינג (מינימום הזמנה של 60 מנות שחלקם הלכו לפח)

צילומים - אם יש לאחד המשתתפים אייפון התמונות ממש איכותיות, לנו זה הספיק.

לא מוצאת מקום באיזור...

ובאיזו שעה עשיתם? ערב/בוקר?

אנחנו עשינו אירוע צהריים

כזה משעה 14 עד 16-17 בערך

יותר זול לעשות בצהריים מבערב

זה זול ומרשים.

ואז לשלם קצת כסף למישהי שתנפח את על הבלונים ותתלה.

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

סט 109 יחידות שרשרת בלוני קונפטי כחול וזהב ו-2 יחידות אביזרי בלונים, ערכת קשת בלונים דקורטיבית מושלמת ליום הולדת, חתונה, מסיבת מקלחת תינוק, קיר רקע, ציוד לקישוט מסיבת חג משפחתית.

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

!בוא לבדוק אותם  SHEIN.com, - גיליתי מוצרים מדהימים ב

1 סט, מכתבים לתינוק קופסת נייר שקופה, קופסת בלונים לקישוט יום הולדת שמח, קישוט מקלחת לתינוק שנה אחת מסיבת יום הולדת 1 מסיבת יום הולדת (לא כולל בלונים) מתנות קישוטי מקלחת לתינוקות

אם רלוונטי תגידי לי ואחפש לך עוד

למשל אני הייתי עושה אם לא הייתי חוששת כי זה בשבוע מוקדם מדי כשעדיין יש חשש להפלה, ואז הכסף ירד לטמיון. היו לי 2 הפלות.

אבל אני ממילא רוצה לעשות מי שפיר, ולא רק בגלל הגיל היחסית מבוגר שלי.

אז זה משתנה בין נשים...

הרי זה סטטיסטי ולא אבחנתי אז תמיד יכול להיות סיכוי קטן.

זה גם בודק פחות דברים ממי שפיר לפי הבנתי. לא שמי שפיר יכול לחזות כל דבר אבל זה כן יותר רחב.

בעיני השאלה היא תמיד מה יקרה אם התשובה שיש בעיה, אם התכנון במצב כזה להפסיק את ההריון אז ברור שלעשות אפילו אם זה לא מי שפיר, אבל שתהיה לך אינדיקציה. אם בכל מקרה להשאיר אז נראה לי פחות קריטי, יותר מה שמרגיש לך

לגבי המשפט שכתבת על זה שאת 'רוצה רוגע נפשי שבע"ה הכל בסדר".

שום דבר לא יכול להבטיח לנו שהכל יהיה בסדר.

גם אם כל הבדיקות תקינות.

אצלנו בהריון האחרון עשינו מי שפיר (בדיקת שבב) ויצא תקין (בעקבות שקיפות עורפית מוגברת).

בסוף יש לנו מורכבויות רפואיות שלא ראו בהריון (ולא יכלו לראות).

אם היינו משלמים הרבה יותר על בדיקת אקסום כבר במהלך ההריון, היינו מגלים את המוטציה שגילו לנו אחרי הלידה (בבירור הגנטי שעשינו בעקבות המורכבויות הרפואיות).

ועדיין זה מן הסתם היה רק מבלבל, כי המשמעות הקלינית של המוטציה הזו מאוד משתנה (יש כאלו שזה בקושי משפיע, יש כאלו שיותר. אבל סה"כ לרוב אפשר לחיות איתה חיים טובים).

לא רוצה לכתוב את זה כדי להלחיץ.

רוב התינוקות הם בריאים ומתפתחים מצוין והכל בסדר איתם.

ואני כן בעד לעשות את ההשתדלות שלנו בבדיקות בהריון כדי לעלות על דברים שחשוב לעלות עליהם בזמן (אם זה בשביל לדעת להפיל במקרים חמורים, או לדעת לטפל במקרים שאפשר, או רק לעשות הכנה נפשית במקרים רלוונטיים).

אבל אני באופן אישי לא מאמינה בלהשקיע המון כסף בבדיקות שלא בסל, רק בשביל 'לדעת שהכל יהיה בסדר', כי את זה אף אחד לא יכול להבטיח לנו. עדיף בעיני להשקיע בתפילות... 

ושילב נראה לי גם מקבלים.

לנשים בהריון נותנים מועדון מתנה בשילב לכמה שנים, הגענו בשבוע של מבצעים וקיבלנו מועדון מתנה, וקנינו דברים שווים בממוצע של 35-40 לאחד.

גם לגולף יש לפעמים ספרים ואולי משחקים.

אפשר לשמור לפורים ולקנות תחפושות בפוקס.. 

חוץ מטויסאראס.

יש יותר חנויות של בגדי ילדים.

אפשר להשתמש בזה לאטרקציות, אם רלוונטי מבחינתך.

את יכולה לעבור על הרשימה של בתי עסק מכבדים, ואולי יהיה לך רעיון למשהו מתאים.

או בכל זאת להשתמש לחנות יותר יקרה, אם אין לך משהו אחר לעשות עם השובר.

יש לי הרבה שוברים של ביימי, שלא תמיד יש לי איך לנצל.

משתמשת בהם בעיקר בחנויות בגדים, שלרוב אני פחות קונה בהם, כמו פוקס וגולף. 

חח סליחה על החוסר קשר...

יש חנויות ביימי שאפשר למצוא בהם?

סליחה שאני חופרת 🤭

לים המידע שקיים בנושא, מאמרים ומחקרים.

זו באמת ובתמים שאלה קלאסית למנועי החיפוש באינטרנט, ולא לפורום בו התשובות לשאלות הן קצרות ותמציתיות.  

בגדול - מאוד תלוי גיל.  

0-2, 2-5, 6 ומעלה.  

כל טווח גילאים עם המלצות רלוונטיות גיל.  

בנוסף, לכל הגילאים:

1.ללא מסכים לפני השינה: יש להימנע ממסכים 60 דקות לפני השינה ולהרחיק אותם מחדר השינה.

2. ללא מסכים בארוחות: המסך לא צריך להיות מופעל בזמן ארוחות משפחתיות או אינטראקציות חברתיות.

3. תיווך ובחירת תוכן: כאשר צופים, ההורה צריך להיות מעורב, לבחור תוכן מתאים ולשוחח עליו עם הילד.

4. דוגמה אישית: ההורים צריכים לשמש דוגמה אישית טובה בהתנהלותם עם המסכים.

שהילדים שלי אחרי שרואים סרט הם לא רגועים.. זה מוציא אותם מאיזון ממש..

הם רואים פעם בשבוע לפני שבת. ולפעמים בעוד סיטואציות קצה שלי שזה עוזר לי שהם עסוקים בלי שאני צריכה להיות צמודה ותמיד מתחרטת על זה כי אחרי זה הם מחורפנים.. 

גם אצלי ככה

אחרי צפייה הילד מאבד את זה לגמרי.

של משרד הבריאות שמתכלל את הנושא

לא שאני מסכימה עם כל מה שכתוב שם

אני כן נתתי מסך מגיל צעיר ולא מגבילה זמנים ומסננת תוכן בצורה אחרת

אבל עדין המידע שם יותר טוב מסתם הפחדות

חשיפה למסכים ובריאות הילדים

20251216100211.pptx

רואה בסביבתי שילדים שיושבים מול מסך ממש קשה לנתק אותם

בעיניי זה ממכר ולכן לילדים קשה להתנתק מהמסך

אז אצלנו זה פשוט לא וזהו.

לא רואה שום יתרון למסך לילד

זה רק להורים שיהיה להם יותר קל (שזה לגיטימי)

אבל אני בשיקולי עלות מול תועלת מעדיפה שלא יהיה וזהו.

באופן כללי

שכן, מסכים זה ממכר.

ובאמת בגילאים צעירים, אני רואה שהרבה פעמים לילדים מאוד קשה להתנתק ואחרי צפייה במסך הם הפוכים.

אבל,

העולם שלנו הוא עולם עם מסכים.

ויש גם הרבה דברים טובים שאפשר ללמוד ממסכים

וההנחה שלי אומרת, שבמוקדם או במאוחר הילדים שלי ייחשפו למסכים, אז אני רוצה גם להכין אותם וללמד אותם לשלוט בזה ולהשתמש במסך בצורה נכונה.

ולכן, אנחנו כן נותנים ובכיף, עם גבולות ברורים. וראיתי שדווקא שמקפידים על גבולות, בסוף הילדים מפנימים יודעים גם לעזוב את המסך בנחת כשנגמר הזמן.

אז אני לא בעד כפלסטר, ואני דווקא מעדיפה יזום כפעילות נחמדה ולא ברגעי משבר, כי דווקא אז זה מאפשר ללמד להשתמש בצורה נכונה.

נגיד איך כן?

אצלנו מותר רק ביום שישי, אחרי הכנות ועזרה לשבת

הם יכולים או לראות סרט או לשחק. משחקים אנחנו משלמים לאפליקציה, כי מעדיפים תוכן איכותי.

הם לומדים ככה חשבון, אנגלית ועוד כל מיני דברים.

אגב, משחק עדיף בהרבה על צפייה, כי הם אקטיבים ולא מתנוונים מול המסך.

מאוד ברור אצלנו כמה זמן מותר לראות, ברור שיש תורות בין הילדים, ברור שכשאנחנו אומרים אז צריך לעצור.

בקיצור, בעיניי דווקא נכון לאפשר חשיפה מגיל כלשהו, ואפילו יחד איתנו ההורים.

ילדתי שניים בינתיים ב"ה

הכל בסדר והמספר לא חזר ב"ה 

אפשר לחפש אם יש באזורכם חוג אנגלית קליל לילדים. 

חוזר בארבע מהגן ובשש כבר מתחילים שגרת ערב.

אבל אם את יודעת בגדול מה עושים בחוג אשמח לקבל השראה

נעשה לו חוג פרטי בבית

יש ספרים מנגנים  עם מילים בסיסיות לפי נושאים

(כמו בעברית..)

אם מסך לא בא בחשבון אולי רק שמע? סיפורי ילדים באנגלית 

מה שואילו פינו שלחה נשמע לי טוב כי זה שילוב של עברית ואנגלית.

אבל גם פה מתלבטת איך הדרך הנכונה לחשוף ילדים לאנגלית