שיטת הגזר-

יש פה חבילת פישקלאך על כל 10 דברים שמסדרים מקבלים אחד

שיטת הגמדים-

אני עוצמת עינים סופרת עד 10. 

בינתיים הילדים מסדרים ב9 הם מתיישבים ועושים את עצמם שלא עושים כלום ואני "גוערת בהם"  איך זה שאתם לא עושים כלום... 

וכשהבית מסודר רוקדים או עושים משהו כיף ביחד

שיטת ההפוך על הפוך-

"היום רק אני- שוטפת, מבשלת וכד'" מייד יש מלא מתגייסים.

שיטת מה שכיף לך-

כל ילד בוחר מה שהוא אוהב לעשות ואני משתדלת לזרום גם אם לי נשאר דברים הפחות אהובים.

שיטת המצפון-

די ילשים תראו איך אני גמורה בבקשה תעזרו לי אין לאימא שלכם כוח 

שיטת הווליום

דיייייייייייייייייייייייייי מה ההוווווווווולללללללללללללךךךךךךךךךךךךךךך כאאאאאאאאאאאאאאאןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן.

שתי השיטות האחרונות פחות אהובות עלי כמובן אבל בואו אין מצב שהן לא קופצות מפעם לפעם... גם אצלי היה פאדיחות בחינוך

מאמצת לגמרי!!

בדרך כלל ילדים יודעים שצרכים לסדר אבל יור נחמד שזה בצרה מעניינת

אני למשל יודעת שצריכה לקפל כביסה,

אז לפעמים עושה תוך כדי סרט

לפעמים טלפון

לפעמים קוראת תוך כדי בפורום

לפעמים מבטיחה לעצמי שכשאגמור יהיה קפה....

לפעמים פשוט מקפלת כי אין ברירה או דוחה למחר...

עדין זה לא אומר שפעם הבאה לא אקפל אלא שקיפול כביסה ייזכר לי כמשהו נעים.

אז אנחנו אומרים צריך לסדר בואו נחשוב איך לעשות את זה נחמד. לא תמיד במילים אבל ככה מרגיש לי.

הם בהחלט עוזרים הרבה פעמים בלי המשחקים בשיטות הרגילו של בית מסודר הרגע. תודה.

לפעמים הם עושים נחמד. נגיד הבת שלי מדברת בטלפון תוך כדי או מדברים אחד עם השני. 

מדבקה וממתק אני פחות אוהבת כי זה באמת יותר יוצר התניה שבוף יש פרס.

 אבל משחקים שונים ממש לא רואה בזה בעיה.ואם הבית ממש בלאגן או שיש אורחים וצריך יותר עזרה אז כן לצ'פר במשהו כי זה מביע הערכה על יותר מאמץ.

אני בד"כ שולחת להן בקופסת אוכל משהו טעים (קובית שוקולד, ביסקיויט...) לאחרי האוכל.

השבוע לא שלחתי והבת שלי לא אכלה את הלחמניה.

שאלתי אותה למה

והי אאמרה שזה כי שכחתי לשים לה משהו טעים...

ורק אז קלטתי שהיא אוכלת בשביל השוקולד ולא בשביל האוכלץ..

קודם כל אני מסייגת את כל מה שאכתוב פה- הקטנטנות שלי עוד קטנטנות, ובד"כ אוהבות לעזור, אבל אצלן זה חלק מלהרגיש גדולות, אז זה לא חוכמה. קטונתי לגמרי, אבל מה שכן, בהקשר לדיון שלכן- אני ממש מקפידה לא לבחור שיטה אחת שבה אני גורמת להן לעזור. מסכימה עם מיואשת שצריך להיזהר מלייצר תלות. 

פעם אחת זה יהיה בצחוקים, פעם תוך כדי משחק, פעם מצלמת בוידאו ושולחת לדודה האהובה, פעם עם צ'ופר בסוף ובפעם באיום (הן רוצות לראות סרטון, אבל פתאום גיליתי את הטושים זרוקים על הרצפה? קודם תסדרו את המשחק ואח"כ תוכלו לראות סרטון. שבמילים אחרות זה- לא מסדרים אין סרטון- ואני גם אומרת את זה ככה אם יש צורך).

בכל מקרה, משתדלת מאוד לפרגן להן אחרי (גם אם בהמשך היום או יום אח"כ) ולהגיד להן כמה העזרה שלהן היתה משמעותית ואיך שמחתי שהן עזרו ושהן חלק חשוב בבית וכו' (את זה קיבלתי ממורתי, עינת נתן שתחי', שאומרת שילדים רוצים להרגיש משמעותיים, ואם זה לא יהיה בטוב, זה יהיה בדרכים שפחות נעימות לנו).

ואף זכיתי להיות בין הראשונות שהגיבו לו.

אני תלמידה מצטיינת 

לפעמים אני מגיבה בנושאים שאני לא באמת חווה אותם, ואז בהמשך מגלה עד כמה לא הייתי בכיוון, אז מראש אני מסייגת את הדברים שאני כותבת

ממש אהבתי את הרעיון....

רואה שבאמת ככה גם הילדים שלי פשוט למדו להמציא כל מיני משחקים.

למשל הם אוספים לערימה ענית את כל הבלאגן ומנחשים כמה דברים יש בערימה מי שהצליח הכי קרוה אז משהו. אני לא יודעת בדיוק מה הם עושים בינהם...

אבל זה באמת כי אני קלילה ממש לא מתאים לכל אחת.

המטבח פתוח להם חופשי והם לפחות פעם בשבוע משתוללים שם ולפעמים מותיאים יצירות טעימות.

השבוע בן ה9 מכין פה דגים.

חומרי יצירה יש מלא ונגיש.

אבל גם דברים רגילים הם פשוט יצירתיים בהם.

מגנטים קפלות וכד' תמיד ממצאיים דברים. למשמל עושים חנות כל אחד בונה משהו מהקפלה ומוכר את זה תמורת כמות אחרת של קפלות וככה מתחלף בין הילדים.

או שממינים את הקליקס לי צבעים ועושים שורות שורות ורואים מי נכי גדול (וואו הכחול בן 20 הוא מתחתן "עוד ישמע...")

טוב לא יודעת איך מפתחים ב"ה זה פשוט קרה כאן.

אבל מה שכן אני באמת לא פותרת להם כמעט בעיות והם מאלצים להתמודד. וגם אני לפעמים רחפנית ושוכחת דברים ואז חייבים לייצר משהו תחליפי אז זה גם סוג של אילוץ אם לא נהיה יצירתיים לא יהיה. נגיד מחר מסיבה ואין בבית כלום אז מכינים משהו מוופלים מרוסקים...

לא מצליחה לדאוג לזה באופן מסודר אבל בגלל שהילידם שלי יחסית לא צפופים אז יש לכל אחד זמן אישי באבעי כי האחרים עסוקים או משהו כזה.

כמובן שילדים שהולכים לרופא זה יותר. 

ילדה שהייתה בריפו בעיסוק בכלל הרוויחה אחת לשבוע.

יש לי ילדה שבבקורת רפואית פעם בחודש אז ממש אוהבת תמיד דואגת שנקבע לזמן שהאחרים עדיין בלימודים.

לבעלי יש יותר זמנים קבועים איתם והם מאוד אוהבים.

הכי טוב להתעלם.

יש לנו שיר ישן של לאה פריד נראה לי שהולך "די די כבר לא רבים בחדר הילדים"

אז לפעמים שרה אותו כשהם רבים.

לפעמים נעשית שופט כשאין לי כוח.

ולפעמים פשוט ממגרת את המריבה ע"י החרמת נשוא המריבה. (נגיד רבים על מטריה שלום אין לאף אחד כל עוד רבים)

זה ממש מרגש

כי בזמן הזה אני מראה להם סרטונים במחשב.

שאר השמן המחשב רק לעבודה.

אז פשוט רבים להיות ראשונים ומתחננים לסירוקים.

"אימא יש היום סירוקים?" אם כן יש תור למקלחת....

אם לא, אני בבעיה...

אבל מחליפה רק אם היה כינים.

אבל יצא שיש להן שעון עם ציורים (בלי מספרים), ואז אני מראה להן על השעון- "כשהמחוג הגדול יגיע לארנב". זה עובד לא רע. אולי את יכולה להוסיף לשעון מדבקה ליד כל מספר- בצבע/צורה אחרת ולפי זה להסביר מתי מגיע הזמן לישון

עם המטזיקה? לא חסר להם?

אז אמרתי שבן ה9 מכין פה דגים.

מהלשם אני בדיוק במטבח שוטפת כלים- אז הנה זמן אישי.

מכין דגים ומסביר לי שהולך להיות חריףףףף אז מכנים מים למקרר. בינתיים אני רואה שהוא באמת מכין טעים עם פלפל חריף ותבלינים בשפע. (אימא לשים גם מלח לימון??)

עושה לו טיימר ל5 דקות טיגון 5 דקות בישול...

ואז מספר לי תוך כדי על משחקים יצירתיים עם חברים:

היום שיחקנו שאנחנו עוג מלך הבשן ודרכנו בשלולית ואמרנו שזה הכינרת....

יש לנו משחק שהכנו כסף ואי אפשר לזייף כי המצאנו כל מיני חותמות.... 

קיצור,

ילד סוכריה.  (עד שהוא נהיה רחפן כמו אימא שלו)

גם יפגע בה, גם רוב הסיכויים שלא ישתנה משהו בעקבות זה. מקסימום היא תאמר לבת שלך לחגור. זו לא אחריותנו לחנך אנשים . ממש מבינה אותך. גרה בעיר , אבל עיר קטנה , לא כבישים מהירים . ואין מצב ליסןע לא חגורים גם נסיעה של 2 דקות. 

לפורום הריון ולידה.

זה פורום שעוסק האימהות לגילאים גדולים יותר, וגם הוא פחות פעיל.

זה מאוד משתנה בין אחת לאחת, וגם בתינוק וההנקה הספציפיים.

לא כתבת באיזה גיל התינוק.

תעשי מה שטוב לך, בלי קשר למה אחרים חושבים.

מזל טוב על סיום מסכת בבא בתרא! זהו הישג מרשים מאוד.

לכבוד המאורע המכובד, הנה כמה רעיונות לעיצוב עוגה המשלבים מוטיבים מעולמה של המסכת:

עיצוב "דף גמרא": הפיכה של העוגה (ניתן להשתמש בדף אכיל מודפס) למראה של דף מסכת בבא בתרא. ניתן להדגיש בצורה ויזואלית את המילים "סליקא לה מסכת בבא בתרא" בפונט בולט ומעוטר.

מוטיב ה"חזקה" או "שותפין": מכיוון שחלקים נרחבים במסכת עוסקים בדיני שכנים, שותפין, וחזקות, ניתן לעצב על העוגה אלמנטים של בתים, חצרות או גבולות (סמליים), שיוצרים מראה של שכונה עתיקה ומזכירים את התוכן הלימודי של המסכת.

עיצוב ספרית ספרים: יצירת "מדפי ספרים" מבצק סוכר או שוקולד, כאשר אחד הספרים בולט ומסומן כ"בבא בתרא", מוקף בספרים נוספים, מה שמשדר את עוצמת הלימוד וההתמדה.

מוטיב כלי הלימוד: עיצוב של שולחן לימוד עם זוג משקפיים, עט נובע (או נוצה), ומסכת בבא בתרא פתוחה מונחת עליהם, כסמל להשקעה והעמל שהושקעו בלימוד.

טיפ למראה נקי ומכובד: שימוש בצבעים קלאסיים כמו כחול, לבן וזהב תמיד מעניק מראה חגיגי ויוקרתי המתאים לאירועי סיום מסכת.

האם תרצה עזרה נוספת בתכנון הפרטים הטכניים להכנת אחת האפשרויות הללו?

עוגה מלבנית ומצדדיה 2 רולדות- כמין ספר תורה

הייתי שם באמצע מחיצה שבורה

ולפיכך האבנים והמקום של שניהם

מניחה שהגעת לפה מהראשי בלי לשים לב.

הייתי בטוח שזה בית המדרש או משהו

שיש בו מין ציור של שער/עמודים.

אבל יש באזור את בני דרום וקבוצת יבנה.

רוצה להוסיף המלצה על היישוב ניצן, שנמצא מעט דרומית לאשדוד, יישוב דתי לאומי בעל אופי פתוח וליברלי, כמו שהכותבת מחפשת. יש משפחות צעירות, ואוירה קהילתית נחמדה.

ההיכרות שלי עם המקום מתוך 2 קולגות בעבודה (אני עובד בתל אביב) שגרים בניצן.

על אחד מהם אני יודע שאישתו עובדת באשדוד, זוג עם ילדים די קטנים (תאומים…)

אם צריך אני יכול לחבר למידע דרך הקולגות שלי בעבודה.

שווה בדיקה

זה מעבר להוצאות השוטפות... יש לנו קטגוריה של חיסכון...

וגם אפשר למשכן חלק מהבית אם יש בבעלותכם....(לחתונות)

בעיניי זה לא קשור למדרשות וכו'...

וגם אם אתם יותר חיים על הקשקש אפשר להגיש מלגות וכו'... 

באמת לא קל

הציבור שלנו מוציא הון על חינוך

אם מתקשים לשלם על הכל אז כדאי לבקש הנחות. 

יש אולפנות וישיבות שיש בהם פנימיה שיש להם סבסוד של עליית הנוער להורים שלא מסוגלים לשלם. (יש שם בירור רציני מה רמת השכר וכו', אבל אם מקבלים הנחה היא יכולה להיות מאוד משמעותית)

ישיבות גבוהות או מדרשות ללימוד תורה יש אנשים שמשלמים את זה ממעשר כספים. חוץ מזה בגילאים האלה נראה שכבר אפשר לבקש מהילדים שיעבדו בימי שישי או בבין הזמנים ויעזרו קצת במימון.

כדאי תמיד לחסוך משהו, גם אם לא סכומים גדולים ולהפקיד את זה בתוכנית חיסכון טובה. יש גם את התוכניות חיסכון לכל ילד של הביטוח לאומי. כשהן משתחררות, אפשר להגיד לילדים לשמור אותם לחתונה בעז"ה. 

ויש כאלה שגם משלמים לת"ת...

בהצלחה לכולנו

קודם כל הם לא ביקשו. אנחנו הצענו. זה כנראה ענין של נורמות ומנטליות. זה מה שאנחנו קיבלנו וזה מה שאנחנו מתאמצים לתת( רק שלהורים שלנו היו הרבה פחות ילדים אבל קיבלנו הרבה יותר).זה גם לא נכון שמפרנסים אותם עד גיל 25. רק עוזרים מעט. הבנות הנשואות שלי מפרנסות את עצמן והן התחתנו בגיל 20. עזרה  מועטה בדירה  זה רק לתת משהו מינימלי שיהיה להם מאיפה להתחיל.הבת שעזרנו לה לקחה משכנתא גדולה שאני מקוה שתעמוד בה. ( אפילו שקנתה בפריפריה). בלי העזרה שלנו כנראה היה לוקח לה עוד כמה שהים לקנות . ולממן ישיבות וחתונות לא מממן להם חיים. זוג צעיר צריך לפרנס בית, את זה הם עושים לבד תוך כדי הלימודים / צבא/ ישיבה ובאמת הם גיבורי על. המימון של הלימודים זה עזרה קטנה בתוך זה.  וכם בחור בישיבה גבוהה או בת במדרשה עובדים תוך כדי  או בחופשים ומממנים להם את כל שאר החיים שלהם. את ממש לא חיבת כלום תחליטי מה באפשרויות שלך. לנו חשוב להתאמץ על זה, כנראה כי זה מה שאנחנו קיבלנו , ואני רוצה לתת להם התחלה טובה יותר לחים. אפילו מרגישה שאנחנו לא נותנים מספיק. הלוואי שהיה לי לתת יותר לדירה , גם ככה קשה להיות זוג צעיר שלומד ועובד ומגדל ילדים. והילדים שלי חיים בפשטות , ממש לא מנצלים אותנו. ולגבי לפרנס,אותם עד מווצ, מאחלת לנו חיים ארוכים.... אבל מה היעוד של הכסף מבחינתך? מבחינתי היעוד שלו לאפשר חיים נוחים לי ולילדים שלי. ובעזרת ה גם בגיל 80 אם יהיה לי מה לתת אתן להם גם כדי לשפר את תנאי חייהם. אין לי מה לעשות עם הכסף בעולם הבא...

הייתי קונה דירה לכל ילד ...

אבל המצב שבו ילד רוצה עוד כמה שנים בישיבה ואבא מבוגר ייקח עוד עבודה , נשמע לי קצת לא בסדר.

בגיל שמונים אם ההורים עצמאיים, זו כבר מתנה.

אני בכלל בכלל לא נמצאת בתוך המושגגים האלה. גם אנחנו קיבלנו את הדברים האלה מההורים( חוץ מהמדרשה ששילמתי לבד כי אבא שלמ לא הבין למה בת צריכה מדרשה, ישיבות לאחים שלי הוא שילם). ואף פעם לא ניצלנו אותם. אמרנו תודה יפה וזהו. ועבדנו קשה בשביל כל השאר. באמת שבמציאות הכלכלית של זוגות צעירים שמחתנים בתחילת שנות ה 20 ומחזיקים לימודים/ עבודה/ צבא/ בנית זוגיות וילדים קטנים זה טיפה בים. אין פה שמץ של ניצול. הם עובדים קשה ובכלל לא מתפנקים. והזמן של הלימוד לפנינ/ אחרי צבא הוא מה שנותן את הבנין הרוחני העמוק לחיים. גם אצלנו אף אחד מהאחים שלי או של בעלי לא ניצל. כולם עובדים , מתפרנסים, לוקחים אחריות על המשפחות שלהם , וגם לדור הבא, ברור לנו שאנחנו רוצים לתת כמו שקיבלנו. . וגם בשלב של הלימוד כשהם רווקים הם ממנים לעצמם את רוב הצרכים שלהם. 

דבר שני , אם אנחנו משלמים לראשון אז גם שביעי ירצה. וצריך לחסוך גם לזקנה כדי לא ליפול על ילדים . ובשלב שקטנים שלי יסיימו בית ספר , אני אהיה בסוף שנות חמישי ובעלי יעבור גיל שישים.

כך שלא הגיוני להוציא עכשיו הכל על גדולים.

שנית ,  בונים נורמה חברתית שהרבה אנשים לא באמת יכולים לעמוד בזה. יש לי מלא שכנים שהם עצמם עדיין בשכירות וכבר מתחילים לחתן , לשלוח לישיבה גבוהה. משפחה ברוכה הרבה פעמים לא יכולה לעמוד בזה.

ממליצה על ד"ר ליאור אדלר.

אגב, בשביל לקבל אבחנה מלאה צריך גם אבחון אצל פסיכולוג (זה אפילו נצרך יותר).

אז אם עוד לא עשיתם, ממליצה על דינה זלזניק בירושלים ועל אליעזר סוקניק בבית שמש.

אנחנו אחרי אבחון פסיכולוגי, מסתבר שיותר קשה למצוא פסיכיאטר מפסיכולוג (לפחות במומחיות הזו)

תודה על ההמלצה, אנסה