יש לנו ילדה מתוקה, בכיתה ג', שלפעמים גם קצת משגעת אותנו (בתקופה האחרונה יותר מתמיד).
לפעמים כשבעלי כועס, הוא אומר לה מילים שנותנים לה 'כותרת' שלילית (שתלטנית, לא מתחשבת, חצופה).
ואני כל הזמן הייתי אומרת לו כמה צריך להיזהר מזה, וכמה הכותרת שאנחנו נותנים לה זה איך שהיא תראה את עצמה.
ותמיד כשדיברנו הוא קיבל והסכים שצריך לשנות, אבל בפועל זה עדיין ממשיך לפעמים (זה לא קורה בדיבור הרגיל, אבל כמעט בכל פעם שמשהו מכעיס אותו זה הדרך שלו לבטא את הכעס).
והיום אחרי שהיא קצת הוציאה אותי מהכלים, וכעסתי עליה מאוד, ואחר כך ביקשתי סליחה, היא פתאום התחילה להסביר לי כל מיני הסברים על עצמה - שבעצם היא ילדה שתלטנית, והיא 'מלכה', והיא מתנשאת ולא מתחשבת באחרים. אחר כך היא עידנה את זה קצת והסבירה שבעצם יש לה בתוכה שתי 'קופסאות' - אחת עם מידות טובות, ואחת שבה היא שתלטנית ומתנהגת לא יפה, והיא בוחרת כל פעם איך להתנהג. וזה לא יצר הרע שמשתלט עליה אלא שהיא בוחרת להיות כזאת.
היה לי מאוד קשה לשמוע אותה בשיחה הזאת.
קודם כל, כי כמעט כל המילים השליליות שהיא אמרה על עצמה הן מילים שהיא שמעה מבעלי בזמנים שהיא הכעיסה אותו.
וכואב לי שזה איך שהיא רואה את עצמה עכשיו.
ועצוב לי שהיא חושבת שבאמת יש בה צד של רוע.
ואני קצת כועסת על בעלי שלא הצליח לעבוד על עצמו ולשנות את זה, כשאני ידעתי ואמרתי לו תמיד שזה מה שיקרה.
ואני באמת לא יודעת מה לעשות עכשיו.
קודם כל מצד בעלי - כי אני רוצה לדבר איתו אבל מרגישה טעונה מידי ויודעת שאם אני אדבר איתו ככה זה לא יגרום לו להשתנות.
ובכלל אני לא יודעת איך אפשר כן להביא אותו לשינוי.
והוא באמת בעל ואבא מדהים בהמון דברים, ואני באמת אוהבת אותו. אבל בחינוך הילדים אני מרגישה שהזמנים שהוא כועס יכולים להרוס המון. ומפחיד אותי לראות את זה קורה באמת. אחרי שחששתי מזה והזהרתי מזה.
וחוץ מזה - אני דואגת על הבת שלי.
אני לא רוצה שככה היא תראה את עצמה.
ניסיתי תוך כדי השיחה לדבר איתה על זה שלכל תכונה יש צדדים חיוביים ושליליים. שגם אם יש בה תכונה שהיא אוהבת לשלוט, אפשר לקחת את זה למקום חיובי של לתכנן ולארגן דברים (שהיא מחליטה מה יקרה, אבל זה בדברים שעושים טוב לאחרים), שזה משהו שהיא באמת עושה לפעמים (ונתתי גם דוגמאות כדי להראות לה שיש בה את התכונה הזאת באופן חיובי).
זה לא ממש עזר, היא המשיכה להסביר שהיא בוחרת לפעמים להתנהג לפי ה'קופסה' הרעה שבה.
באיזשהו שלב הפסקתי את השיחה באמצע כי הרגשתי שזה כבר מרגיז אותי יותר מידי.
אבל אני באמת בהרבה מחשבות מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו. איך מתקנים לפני שהמצב נהיה גרוע יותר.
(מציינת שכל הקושי קורה רק בבית, בבית ספר הכל מצויין - מעולם לא הפריעה בשיעור, תלמידה שקטה ורגועה).
מי יכולה לכוון אותי קצת?
לפעמים כשבעלי כועס, הוא אומר לה מילים שנותנים לה 'כותרת' שלילית (שתלטנית, לא מתחשבת, חצופה).
ואני כל הזמן הייתי אומרת לו כמה צריך להיזהר מזה, וכמה הכותרת שאנחנו נותנים לה זה איך שהיא תראה את עצמה.
ותמיד כשדיברנו הוא קיבל והסכים שצריך לשנות, אבל בפועל זה עדיין ממשיך לפעמים (זה לא קורה בדיבור הרגיל, אבל כמעט בכל פעם שמשהו מכעיס אותו זה הדרך שלו לבטא את הכעס).
והיום אחרי שהיא קצת הוציאה אותי מהכלים, וכעסתי עליה מאוד, ואחר כך ביקשתי סליחה, היא פתאום התחילה להסביר לי כל מיני הסברים על עצמה - שבעצם היא ילדה שתלטנית, והיא 'מלכה', והיא מתנשאת ולא מתחשבת באחרים. אחר כך היא עידנה את זה קצת והסבירה שבעצם יש לה בתוכה שתי 'קופסאות' - אחת עם מידות טובות, ואחת שבה היא שתלטנית ומתנהגת לא יפה, והיא בוחרת כל פעם איך להתנהג. וזה לא יצר הרע שמשתלט עליה אלא שהיא בוחרת להיות כזאת.
היה לי מאוד קשה לשמוע אותה בשיחה הזאת.
קודם כל, כי כמעט כל המילים השליליות שהיא אמרה על עצמה הן מילים שהיא שמעה מבעלי בזמנים שהיא הכעיסה אותו.
וכואב לי שזה איך שהיא רואה את עצמה עכשיו.
ועצוב לי שהיא חושבת שבאמת יש בה צד של רוע.
ואני קצת כועסת על בעלי שלא הצליח לעבוד על עצמו ולשנות את זה, כשאני ידעתי ואמרתי לו תמיד שזה מה שיקרה.
ואני באמת לא יודעת מה לעשות עכשיו.
קודם כל מצד בעלי - כי אני רוצה לדבר איתו אבל מרגישה טעונה מידי ויודעת שאם אני אדבר איתו ככה זה לא יגרום לו להשתנות.
ובכלל אני לא יודעת איך אפשר כן להביא אותו לשינוי.
והוא באמת בעל ואבא מדהים בהמון דברים, ואני באמת אוהבת אותו. אבל בחינוך הילדים אני מרגישה שהזמנים שהוא כועס יכולים להרוס המון. ומפחיד אותי לראות את זה קורה באמת. אחרי שחששתי מזה והזהרתי מזה.
וחוץ מזה - אני דואגת על הבת שלי.
אני לא רוצה שככה היא תראה את עצמה.
ניסיתי תוך כדי השיחה לדבר איתה על זה שלכל תכונה יש צדדים חיוביים ושליליים. שגם אם יש בה תכונה שהיא אוהבת לשלוט, אפשר לקחת את זה למקום חיובי של לתכנן ולארגן דברים (שהיא מחליטה מה יקרה, אבל זה בדברים שעושים טוב לאחרים), שזה משהו שהיא באמת עושה לפעמים (ונתתי גם דוגמאות כדי להראות לה שיש בה את התכונה הזאת באופן חיובי).
זה לא ממש עזר, היא המשיכה להסביר שהיא בוחרת לפעמים להתנהג לפי ה'קופסה' הרעה שבה.
באיזשהו שלב הפסקתי את השיחה באמצע כי הרגשתי שזה כבר מרגיז אותי יותר מידי.
אבל אני באמת בהרבה מחשבות מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו. איך מתקנים לפני שהמצב נהיה גרוע יותר.
(מציינת שכל הקושי קורה רק בבית, בבית ספר הכל מצויין - מעולם לא הפריעה בשיעור, תלמידה שקטה ורגועה).
מי יכולה לכוון אותי קצת?
