איך משנים דימוי עצמי של ילדים?אנונימית באהב"ה
יש לנו ילדה מתוקה, בכיתה ג', שלפעמים גם קצת משגעת אותנו (בתקופה האחרונה יותר מתמיד).
לפעמים כשבעלי כועס, הוא אומר לה מילים שנותנים לה 'כותרת' שלילית (שתלטנית, לא מתחשבת, חצופה).
ואני כל הזמן הייתי אומרת לו כמה צריך להיזהר מזה, וכמה הכותרת שאנחנו נותנים לה זה איך שהיא תראה את עצמה.
ותמיד כשדיברנו הוא קיבל והסכים שצריך לשנות, אבל בפועל זה עדיין ממשיך לפעמים (זה לא קורה בדיבור הרגיל, אבל כמעט בכל פעם שמשהו מכעיס אותו זה הדרך שלו לבטא את הכעס).

והיום אחרי שהיא קצת הוציאה אותי מהכלים, וכעסתי עליה מאוד, ואחר כך ביקשתי סליחה, היא פתאום התחילה להסביר לי כל מיני הסברים על עצמה - שבעצם היא ילדה שתלטנית, והיא 'מלכה', והיא מתנשאת ולא מתחשבת באחרים. אחר כך היא עידנה את זה קצת והסבירה שבעצם יש לה בתוכה שתי 'קופסאות' - אחת עם מידות טובות, ואחת שבה היא שתלטנית ומתנהגת לא יפה, והיא בוחרת כל פעם איך להתנהג. וזה לא יצר הרע שמשתלט עליה אלא שהיא בוחרת להיות כזאת.

היה לי מאוד קשה לשמוע אותה בשיחה הזאת.
קודם כל, כי כמעט כל המילים השליליות שהיא אמרה על עצמה הן מילים שהיא שמעה מבעלי בזמנים שהיא הכעיסה אותו.
וכואב לי שזה איך שהיא רואה את עצמה עכשיו.
ועצוב לי שהיא חושבת שבאמת יש בה צד של רוע.
ואני קצת כועסת על בעלי שלא הצליח לעבוד על עצמו ולשנות את זה, כשאני ידעתי ואמרתי לו תמיד שזה מה שיקרה.

ואני באמת לא יודעת מה לעשות עכשיו.
קודם כל מצד בעלי - כי אני רוצה לדבר איתו אבל מרגישה טעונה מידי ויודעת שאם אני אדבר איתו ככה זה לא יגרום לו להשתנות.
ובכלל אני לא יודעת איך אפשר כן להביא אותו לשינוי.
והוא באמת בעל ואבא מדהים בהמון דברים, ואני באמת אוהבת אותו. אבל בחינוך הילדים אני מרגישה שהזמנים שהוא כועס יכולים להרוס המון. ומפחיד אותי לראות את זה קורה באמת. אחרי שחששתי מזה והזהרתי מזה.

וחוץ מזה - אני דואגת על הבת שלי.
אני לא רוצה שככה היא תראה את עצמה.
ניסיתי תוך כדי השיחה לדבר איתה על זה שלכל תכונה יש צדדים חיוביים ושליליים. שגם אם יש בה תכונה שהיא אוהבת לשלוט, אפשר לקחת את זה למקום חיובי של לתכנן ולארגן דברים (שהיא מחליטה מה יקרה, אבל זה בדברים שעושים טוב לאחרים), שזה משהו שהיא באמת עושה לפעמים (ונתתי גם דוגמאות כדי להראות לה שיש בה את התכונה הזאת באופן חיובי).
זה לא ממש עזר, היא המשיכה להסביר שהיא בוחרת לפעמים להתנהג לפי ה'קופסה' הרעה שבה.
באיזשהו שלב הפסקתי את השיחה באמצע כי הרגשתי שזה כבר מרגיז אותי יותר מידי.
אבל אני באמת בהרבה מחשבות מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו. איך מתקנים לפני שהמצב נהיה גרוע יותר.

(מציינת שכל הקושי קורה רק בבית, בבית ספר הכל מצויין - מעולם לא הפריעה בשיעור, תלמידה שקטה ורגועה).

מי יכולה לכוון אותי קצת?
אויש נשמע ממש קשה ולא נעיםפעם אחת
תיכף יבואו החכמות. בינתיים חיבוק!
כמה נקודותמיואשת******
ממי היא שמעה את זה? נשמע כמו משהו שמישהי לימד אותה, שיש שתי קופסאות והיא בוחרת וכו. הייתי מגששת
להבין ממי היא למדה את הטרמינולוגיה הזו, אולי תגלי שזה המורה או חברה הסבירה לה והיא השאילה את המילים האלו לתוך התיאוריה הזו.
כי את המילים היא שמעה אולי מבעלך אבל מאיפה התיאוריה של הקופסאות?

דבר שני תחכי יום יומיים ותספרי לבעלך על השיחה בראשי פרקים, בלי להאשים אלא כסיפור, ותבקשי ממנו לדבר איתה על זה. תגידי לו שאת לא יודעת איך להוציא לה את זה מהראש ואולי הוא יכול לדבר איתה ולהבין מה לעשות.
מאמינה שכשהוא ישמע אותה מדברת זה יהיה הרבה ייתר טוב מכל מה שאת תסבירי ותדברי.
זה שאלה טובהאנונימית באהב"ה
אני לא יודעת אם היא שמעה על הקופסאות ממישהו. אבל אנסה באמת לשאול אותה.
למרות שיש סיכוי שהיא המציאה את זה. היא ילדה מאוד יצירתית ובהחלט מסוגלת להמציא לעצמה כל מיני דימויים.

לגבי בעלי - זה באמת רעיון.
למרות שאני לא יודעת אם היא תגיד את זה באותו אופן כשהוא ירצה לדבר איתה.
כשהיא דיברה איתי היא היתה במצב רוח קצת מעצבן, ורצתה להראות לי שהיא בעצם 'שתלטנית'.
אם הוא ינסה לשחזר איתה את השיחה כשהיא במצב רוח טוב, אין לי מושג לאיזה כיוון זה יגיע, ומה היא תגיד שם.
אבל אני אחשוב על הכיוון הזה.
מנסה להביןריבוזום

אם היא בעצמה אמרה שיש סט של התנהגויות טובות וסט של התנהגויות לא טובות, והיא בוחרת במה להשתמש, ולפעמים היא בוחרת לא טוב - מה רע בזה? באמת אנחנו לפעמים בוחרים לא טוב. ואם היא בעצמה אומרת שהיא בוחרת בזה, אז היא מבינה שיש לה שליטה, ושהיא יכולה לבחור טוב, וצריכה ללמוד להתגבר ולבחור יותר ויותר בטוב ופחות ופחות ברע.

אם אני מבינה נכון, מציק לך שהיא רואה את ההתנהגויות השליליות ככאלו שנמצאות "בתוכה", אבל היא בעצמה הפרידה, ובמקום לומר שהן היא עצמה, תיארה את עצמה כמי שהמאפיין המשמעותי שלה הוא הבחירה - אולי זו דווקא ראיה בריאה? אני חושבת אולי שלראות את עצמינו כבוחרים זה לא רק טוב יותר מלראות את עצמינו כרעים, אלא גם יותר טוב מלראות את עצמינו כצדיקים וטובים. דימוי חיובי יכול להפוך להרגל, יכול להתנפץ או לעמוד בסימן שאלה, יכול לייאש. דימוי בוחר הוא תמיד נכון, וזו גם אמת מידה שנראית לי מאוד מועילה לשיפור והתקדמות.

מסכימהאפונה
בעיני זה מבט מאד בוגר.
מגיבה לשתיכןאנונימית באהב"ה
קודם כל - תודה על ההתייחסות. בהחלט גרמתן לי לחשוב יותר מה העניין שמפריע לי.
מנסה להסביר - כשהיא אמרה לי את זה, זה היה נשמע שהיא מנסה להסביר לי שמבחינתה זה לגמרי בסדר לבחור מתי להיות ככה ומתי להיות ככה. שהיא לפעמים בוחרת להתנהג בצורה טובה (בכיתה כל הזמן, ולפעמים גם בבית), ולפעמים היא בוחרת להתנהג בצורה מעצבנת ושתלטנית כי זה גם חלק ממה שהיא, וזה לגמרי בסדר מבחינתה, לא משהו שהיא חושבת שצריך להתחרט או להתצטער או להתנצל עליו.

רוצה להסביר עוד משהו - באמת יש לה צד שלפעמים היא רוצה להשתלט, וזה באמת פוגע באחרים.
כשהיא משחקת עם אחותה הקטנה, היא רוצה להחליט מה יהיה במשחק, וכשאחותה מציעה משהו אחר, או לא זורמת עם הרעיונות שלה, היא יכולה לצעוק עליה, להפסיק את המשחק בהפגנתיות, או להכאיב לה.
היא יכולה לתכנן פעילות למשפחה, ואם משהו לא מתאים למישהו בדיוק כמו שהיא תכננה, היא תשבור את הכלים, תתעצבן ותבכה, ולא תהיה מוכנה להתגמש.

כל זה כמובן התנהגות שקיימת אצל ילדים, זה לא שעצם ההתנהגות מטרידה אותי. כמובן שחשוב לי לחנך אותה וללמד אותה איך להתמודד במקרים כאלו, אבל אני מבינה שזה הגיוני שזה יקרה, ושזה חלק מהתפקיד שלנו ללמד אותה להתמודד עם המידה הזו, לכוון אותה לצדדים טובים, וללמוד להתגמש במצבים שצריך.
הבעיה שכזה קורה, כשבעלי מתעצבן מזה הוא מכנה אותה 'שתלטנית', וזה גורם לה לראות את עצמה ככזאת.
וכשהיא הסבירה לי את העניין עם הקופסאות, זה היה כדי להסביר לי למה בכיתה זה לא ככה, ובבית זה הרבה פעמים ככה. כאילו בכיתה היא בוחרת לא להראות את התכונה הזאת, אבל בעצם זה חלק ממנה ובבית היא בוחרת כן להראות את זה, ומבחינתה זה נתון שזה חלק ממנה והיא לא רוצה לשנות את זה, למרות שזה פוגע באחרים.
במחשבה נוספתאנונימית באהב"ה
@ריבוזום אהבתי מאוד איך שתיארת את הדברים - של דימוי עצמי בוחר.
יכול להיות שאני באמת יכולה לקחת את התיאור שלה ולפתח אותו ביחד איתה, לעזור לה לדייק אותו.
מה שהיה חסר לי במה שהיא אמרה זה המשפט שכתבת "היא מבינה שיש לה שליטה, ושהיא יכולה לבחור טוב, וצריכה ללמוד להתגבר ולבחור יותר ויותר בטוב ופחות ופחות ברע." היא לא התייחסה לחלק הזה כרע, ולא חשבה שהיא צריכה להתגבר עליו. וזה בעיקר מה שהפריע לי.
אבל היא היתה במצב רוח קצת מעצבן, היה נשמע שהיא קצת מנסה לעצבן אותי באמירות שלה. אולי אם נפתח את זה כשהיא במצב רוח אחר היא כן תהיה מוכנה לחשוב על זה אחרת.

אני עוד מתלבטת האם להשאיר את האמירה של 'לפעמים אני שתלטנית'. מרגיש לי שגם אם מכניסים פה את ה'לפעמים', זה עדיין לא נכון.
הייתי רוצה שהיא תתייחס לזה כהתנהגות ולא כתכונה. 'לפעמים אני מנסה להשתלט וכועסת כשהדברים לא הולכים כמו שרציתי'.
מה שעוזר לי-לזכור ששלושה שותפים באדםאם מאושרת
כשמשהו מכעיס אותי ונראה לי נורא ואיום שהחצי השני עושה משהו שנראה לא חינוכי בעיני.
אחרי שהכעס שוכך ,אני מזכירה לעצמי שהקב"ה נתן את הנשמה הזו לשנינו. אז ה' בחר לילד את האבא הכי טוב,
( טוב ה' לכל),
והקב"ה שותף ביצירת הילד וגם בגידולו וחינוכו,אז מתפללת לה' שיעזור לגדל אותו.
חשוב לזכור...מאמאיה
תודה על זהאנונימית באהב"ה
באמת נכון. הולכת להתפלל על זה...
אני רק אומר שנראה שבורכת בילדה חכמה עם חכמה רגשית גבוההמתואמת
תטפחי בה את זה. תדגישי כמה טוב שהיא רגישה כל-כך ויודעת לתאר את רגשותיה בצורה חכמה כל-כך. אולי זה יחזק בה את הביטחון בכוחותיה ובכישרונותיה.
לגבי השיחה עם הבעל - אולי את יכולה רק לתאר לו את השיחה איתה? יכול להיות שהוא יבין מעצמו שזה "בגללו", כי כבר דיברתם על זה...
תודה! ממש שימחת אותיאנונימית באהב"ה
זה באמת משהו שכדאי לחזק בה.

ולגבי הבעל - אני חושבת שאת צודקת, שאני לא צריכה להגיד לו שזה באשמתו, והוא יכול להבין לבד. זה באמת פחות פוגע ככה.
עדיין לא ברור לי האם זה יעזור. כי בשכל הוא כבר מזמן מבין שצריך לשנות. במעשה הוא לא מצליח לשנות את ההרגל בזמן הכעס. זו התגובה האוטומטית שלו והוא לא מצליח לשלוט בזה תוך כדי שהוא כועס.
אולי בהנחית הורים יוכלו לעזור בזה?מתואמת
כמובן, תציעי לו שתלכו ביחד להנחית הורים, כדי לדעת איך לעזור לבת שלכם עם מה ששיתפה עכשיו. (כלומר, אל תאמרי לו ישירות שהוא זה שצריך הנחית הורים).
רעיון, תודה.אנונימית באהב"ה
תקראו יחד בספר חינוך ילדים ותנסו ליישם הכל.רויטל.

יש המון ספרים של חינוך ילדים והעיקר שתהיו יחד את ובעלך

יד אחת רק תצליחו,יש ספר של הרב אבנר קווס נקרא ילדנו(יש את זה בהידברות שופס)

גם יש כמה ספרים ממש מיוחדים בחינוך ילדים יש את באתר של ספרי אור החיים

בהצלחה רבה רבה לכם אמן.

 

דווקא נשמע מקום מרגש וטוב יחסי...תיתי2
ילדה עם תובנה רגשית,
שנפגשת במציאות מורכבת (כמו כולם)
היא למדה להבין על עצמה שיש לה צד כזה וצד כזה,
ואפילו מרגישה שיש לה בחירה (מסויימת כנראה, אבל לפחות בחוויה היא בוחרת).
ויש לה אמא נפלאה שמלמדת אותה שגם בשלילי ובמאתגר יש טוב, ונותנת לה חוויה של זוגיות מאוחדת ומכבדת גם כשיש קשיים ואי הסכמות כואבים - בעצם מעבירה לה שדר שאת מקבלת את אבא כפי שהוא, גם כשקשה לו לשלוט בעצמו וכשאת רואה את ההשלכות

וכשהיא מתעקשת איתך על זכותה לבחור להתנהג לפי "הקופסא הרעה" היא מבקשת את אותו הדבר גם עבורה
תקבלי את החלקים הפחות טובים שלי, כפי שהם. כרגע.
אני יכולה לבחור אחרת, אבל אני רוצה להרגיש אהובה גם כשיש לי קושי לשלוט, או חלקים לא מושלמים.

את יודעת שהיא טובה ורוצה להיות טובה
וברגעים שהיא לא מצליחה להיות טובה, מאוד קשה לה, וכשיש ביקורת אז עוד יותר קשה לה לחזור להיות טובה
פשוט כי כשיש מתח נפשי, התכונות שנובעות מחרדה קופצות עוד יותר. שתלטנות, חוסר התחשבות, לא לראות אחרים, חוצפה- חרדה מעצימה.
תהיי גשר עבורה לרדת מעוצמת החרדה, להזכיר לה שהיא אהובה גם עכשיו, גם כשהיא מתנהגת "לא יפה". יהיה הרבה יותר אפקטיבי כך להחזיר אותה לשלוות נפש ולזרימה בבית...


והייתי מציעה לה להחליף את המילה "טובה" ו"רעה" לקופסאות
כי היא לא רעה
לשאול אותה איך היא היתה קוראת להן?
קופסת "הטבע שלי" מול "התגברות"
או "מצב רוח טוב" מול "מצב רוח לא טוב"
באמת מעניין איזה מילים אפשר לתת לקופסאות האלה, שיתנו פרשנות אחרת למה שמתחולל בה.


ועוד הערה קטנה,
אמרת שבבית הספר היא נהדרת ורק בבית מורכב. יופי!
הילדה מביאה אליכם את העולם הפנימי שלה. היא סומכת עליכם, היא מרגישה בטוחה, היא לא זקוקה לצעוק הצילו מחוץ לבית בכל מיני דרכים (לא שזה מעיד על הבית אם ילד צועק את עצמו בחוץ, ממש לא).
היא לא אמורה להיות פרפקט בבית
היא ילדה
היא אמורה להביא ולבטא עולם פנימי סוער, לא מאורגן, נע ונד בין יצרים
בדרך לבניית אישיות . ואיזה פלא את מגדלת, שכבר בכיתה ג היא מזהה את עצמה ומודעת ומתחילה לבנות.

אם יש רגעים קשים, של התפרצות, של כעס, של ריחוק
אפשר תמיד לבוא ולומר ברגע הראשון שמתאפשר - הקשר שלנו חזק יותר מזה.
גם אם עכשיו היה לנו קשה לתת לך את מה שהיית זקוקה, ולך היה קשה לבטא ולבקש בדרך נעימה,
הקשר ביננו חזק יותר מהרגע הספציפי הזה
ואנחנו אוהבים אותך גם ברגעים האלה וביתר שאת כעת אחרי שנחשפת בפנינו עוד קצת.
וואו, כתבת כל כך מדהים!בארץ אהבתי
רציתי לכתוב גם כמה דברים באותו כיוון, אבל עכשיו קראתי אותך וכתבת פשוט כל כך מדוייק שאין לי מה להוסיף. מצטרפת לכל מילה!
תודה רבה רבה!אנונימית באהב"ה
גם על המילים הטובות, וגם על כל ההמשך. ממש פתחת לי את המחשבה.
כתבת מקסים. נהניתי לקרואמיואשת******
מקסיםמאמאיה
וואי המון זמן לא היית כאן!! ממש חסרת! לי לפחות רקלתשוהנ
כתבת ממש יפהאורוש3
זה בערך מה שעלה לי רק לא מאורגן. איזה ילדה חכמה ומפותחת. מביעה את עצמה רגשית מהמם.
וואו, תגובה אמיתית ומלאה בחכמהבת 30
רוצה שוב להודות לכל מי שהגיבהאנונימית באהב"ה
הערב היתה לי שיחה עם בעלי, שיחה ממש טובה ב"ה, של חשיבה משותפת ביחד על הילדה, על חוזקותיה ועל מה שיש לנו לעזור לה.
בזכותכן הצלחתי לדבר על הדברים ממש בלי שום האשמה, ובעלי גם היה בגישה מאוד מקבלת ועם רצון לשינוי ותיקון.
קיבלנו גם החלטות כלליות על איך להתנהל בכל מיני מצבים מולה, וגם חשבנו על איך להמשיך לפתח איתה את השיחה, להשתמש בדימויים שהיא הביאה אבל לעזור לה לדייק אותם ולהבין יותר איך להשתמש בדימוי הזה לטובה.
עכשיו רק נשאר למצוא זמן לשיחה אישית איתה (איך עושים את זה כשיש עוד קטנים בבית? להשאיר אותה בבית ביום החופשי שלי?).
שוב תודה רבה לכולן!
רק שתדעיבת 30
שהילדה שלך מאוד מיוחדת אם בכיתה ג' היא מדברת בצורה כזו, ועם כל הקושי עכשיו בטח תהנו ממנה מאוד מאוד כשהיא תגדל עוד קצת.
וגם את אמא חכמה ורגישה. אז אולי בעצם היא קיבלה את זה ממך...
להשאיר בבית ביום החופשי זה יכול להיות רעיון טובמתואמת
אם זה לא פוגע בך מדי. יכול להיות שבוקר שלם של תשומת לב יכול לעשות לה טוב...
אבל אפשר גם בשעות הערב, להסתגר איתה במטבח או משהו כזה אחרי שהשאר במיטות.
אפשר לצאת להליכה בערבאפונהאחרונה
או ביום החופשי אפילו חלק מהיום (נניח לשחרר אותה מוקדם או שהיא תגיע ב10)
איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיooאחרונה

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמתאחרונה
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופיאחרונה
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111
תודה יקרה❤️תהילה 3>אחרונה
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

טיפול ב"טיק" לילדהפלפלונת

לבת שלי בגיל 6 יש "טיק" ואני מנסה להוציא אותה מזה.

הטיק זה שנוגעת באף וזה לא נעים וכבר איזה שנתיים לא עבר.


חשבתי אולי לק או מדבקת לק יעזרו, אבל זה קצת יקר ולא ידעתי אם לא מזיק לציפורניים (לא מבינה בזה בכלל) ואם יועיל בכלל. או איזה משחק לאצבע. אשמח לעיצות.


עד כמה שאני מבינה, הערות לא עוזרותיעל מהדרום
לק"י


אולי הפוך....

אכן ראיתי שזה לא מועיל. מה כן יכול לעזור?פלפלונת
נראה לי שנוירולוג הוא הכתובתיעל מהדרום
אני לא ממש מבינה בזההשם שלי

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

ננסה נוירולוג בע"ה. אם יש עוד עיצות, אשמח.פלפלונת
את יכולה לפרט מה הטיק? כי לא בדיוק הבנתיקופצת רגע

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?


נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.


למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

תודה על ההסבר והפירוט. אז אצלה זה הרגל.פלפלונת
הזמנתי כמה משחקים לידיים, מקווה שיעזור.
קודם כל - להתעלםחוזרתאחרונה

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

אולי יעניין אותך