אז איך עושים את זה? איך מרגישים כמו המלכה של הבית ולא השפחה?אנונימית באהב"ה
בשרשור שפתחה @אהבתחינם בפורום המקביל לפני כמה זמן דיברו על איך מסתדרים עם הרבה ילדים, ואחת בשם @גיטי (נדמה לי) הגיבה שם שהיא פשוט מרגישה מלכה, למרות העומס שיש בגידול משפחה ברוכה.
ואני ממש מקנאה... שמחה במשפחה הברוכה שלי, נהנית לראות את האינטרקציה בין הילדים, אבל לרוב ממש לא מרגישה מלכה... וכשאני צריכה לסדר את הבית אחרי הבלגן שעשו הילדים (וזה בלגן לא "מתחשב" בכלל: צעצועים מפוזרים באי סדר ביחד עם צלחות אוכל ובגדים מלוכלכים ונקיים וכו') אני מרגישה ממש שפחה... ואם אני מעיזה לבקש מהילדים לסדר, הנשמה יוצאת בערך לפני שהם מסכימים, וגם אז בסוף הם לא עושים את זה כמו שצריך...
אז איך? איך נהיים המלכה של הבית?
רק מציינת שבעלי מכבד אותי מאוד, וגם לרוב רואה את המאמצים שלי בשמירה על שפיות הבית ומשבח. וגם הילדים עצמם לרוב לא ממש מתחצפים אלא פשוט מתעלמים...
ועדיין אני מרגישה הרבה פעמים כמו שפחה
מתייגת פה מישהי שמבחינתי היא המודל למשפחות ברוכות ילדים @באר מרים אבל כל החכמות והמנוסות של הפורום מוזמנות להגיב...
מנסההמקורית
אני רוצה לומר לך שהדבר הכי חשוב בעיניי הוא שאת תרגישי מלכה בעצמך. זה state of mind כזה
זה לא קשור בכלל למס הילדים לדעתי, כי אני לפני שדאגתי לעצמי גם הייתי מרגישה ככה, ויש לי רק 2 ילדים. וזה גם לא קשור למצב הבית, מסודר או מבולגן. רוב הנשים שאני מכירה שמרגישות באמת מלכות מבפנים, לא מתייחסות לסד ולארגון בבית כפרמטר ל׳מלכותן ׳. זה פשוט לא שם. זו עובדה שהבית מסודר או מבולגן, שלא משפיעה כהוא זה על הלך הרוח שלי ולא מעידה עליי מטוב ועד רע.

וגם, שמתי לב שאת כותבת שאת בקושי מעזה מהילדים לסדר. למה צריך תעוזה בשביל לבקש? האם התגובה שלהם מערערת אותך?

**אם זה רלוונטי אני בת למשפחה ברוכה בעצמי
כתבת יפהפרצוף כרית

המקורית - תמיד יש לך דברים יפים ונכונים לתת לציבור אהבתי מאוד את התגובה הזו!!! יישר כח!

תודה יקרה ❤️😊המקורית
וואו בול בול מה שעובר לי בראש מאז שקראתי אותהאוהבת את השבת
למרות שזה כן עוזר לי לפעמים.
נסה בתחושה שלי להרגיש שאני עושה כי אני רוצה וכי כיף לי שיהיה ככה ואם לא אז לא עושה כי אני מלכה, לא תמיד עובד ולא תמיד אפשר באמת לעמוד בזה..
מרגישה מוחמאת מהתיוג..באר מרים
אמנם משפחה ברוכת ילדים ב"ה, אבל ממש לא מרגישה מודל...

ובכל זאת מנסה קצת לענות..

אני לא ממש מרגישה מלכה אבל בהחלט לא שפחה.

מה שאצלי עשה את השינוי זה במילה אחת: שיחררתי!
אבל באמת!!

יש את תחומי האחריות שלי בבית שאני אחראית עליהם ומבצעת מצי שמצאין לי בקצב שלי. והם מה שאני רוצה לעשות בבית, חושבת שחשוב שדווקא אני אעשה אותם, נהנית לעשות אותם או אפילו כאלה שהגעתי למסקנה שאין אף אחד אחר שיכול לעשות אותם.
והם שלי ובאחריותי, כמו שהעבודה שלי היא שלי, השמירה על ההגיינה האישית שלי היא שלי, ניהול היחסים החברתיים שלי היא שלי, והתחביבים שלי הם שלי.

ומה שלא?
זה לא שלי.

ברגע שהורדתי ממני דברים אז זהו.
יש את הדברים שאחריותו של בעלי, ואני לא רואה אותם בכלל!.כמו שאני לא נכנסת לו לצלחת או לשעות השינה ככה אני לא בוקץדקת או עוקבת אחרי הביצוע שלהם.
כמובן שלפעמים הוא יבקש ממני חעסור במשהו או ירצה להתייעץ איתי - אבל זה שלו והוא יצטרך ליזום את הפנייה אלי..

גם מה שבאחריות הילדים -
אחד התפקידים שלי בבית הוא האחריות על חלוקת תפקידים בין הילדים (כרגע יש אצלנו סבב חודשי שכל חודש התפקידים מתחלפים).
אז כל חודש בשבוע שלראש חודש אני מכנסת איספה משפחתית ודואגת לחלוקה הגיונית ומוסכמת על כולם של התפקידים.
אני תולה טבלה ברורה על המקרר של הכללים ושל התפקידים.

וזהו.
הם אחראים על התפקידים שלהם.
ואני לא רואה את זה..
וכמו שאם אני אמורה לכבס והתעצלתי שבוע אני אתקע עם הר של כביסה מלוכלכת - ככה מי שלא שטף כלים שהוא היה אחראי עליהם יתקע לקראת שבת עם הר כלים מסריחים ומעלי עובש בכיור..

גם לגבי השכבה - אחרי המון תסכולים שלי בתחום..
אחרי ארוחת ערב אני מציעה לקטנים לשבת איתם לסיפור והשכבה נעימה - מי שבא נהנה ומי שלא ממשיך להתרוצץ..
הץאני מוודאת שהגדולים מתחילים את המסלול לכיוון מקלחות ושינה וזהו.
אחרי שמונה חצי בערך- אני פונה לעיסוקים שלי ולא רואה יותר ילדים.
מי שחוגג עד אמצע הלילה נשלף בבוקר מתוך עייפות..

להפתעתי מאז שהפסקתי להתייחס לילדים אחרי שמונה הם התחיחו לחכת לישון מעצמם הרבה יותר מוקדם.

בקיצור לא יודעת האם זה עונה לך לשאלה -
הגישה הזאת לא הפכה אותי למלכה, אבל ממש שיחררה אותי מתחושת השיפחה.
אני בשלי והם בשלהם.
וגם נהייתי יותר יעילה בהספק בבית כי אני לא עוצרת כל הזמן מהעיסוקים שלי כדי לפקח עליהם
אני שמחה בשבילך על השינוי שעשיתoo
מאז השירשור על השוטרים והגנבים
אכן.. זה כנראה קרה כי נמאס לי..באר מרים
לא שהם באמת הולכים לישון מוקדם, כן?

אבל לפחות אני מנצלת את הערב..
לפעמים היאושoo
מביא אותנו למסקנות טובות
העיקר שאת דואגת לעצמך, כל השאר חשוב אבל פחות
כל הכבוד לךבת 30
וואו משמח מאוד לשמוע!!דפני11
באר מרים המהממת!
ו-וואלה, נותן לי גם תקווה (כרגע עם שלושה פיצקולים, אבל בהחלט חושבת גם על הדברים האלו) וככ אוהבת להיות כאן בפורום בגלל זה...
ואוו, איזה שינוי מבורךשלומצ'
ממש משמח לשמוע
באיזה גיל הקטנים שלך?אנישוש
אני מיואשת משעות ההשכבה זה יעבוד גם עם שובב בן שנתיים😬🤐 ממשיכה את הבית יש אור קטן בחדר הם לא נרדמים ואני תקועה שם מלא זמן זה מחרפןן
אצלנו נרדמים רק שאני בוגרת את הדלת ויש חושך מצריםאוהבת את השבת
זה גם הגיוני מבחינת המלנטונין.. מציעה לך לקרוא על זה..
יש ילדים שמפחדים מחושך גמור ודלת סגורהoo
אני נשארת איתם בחדר כשהדלת סגורההמקורית
זה ממש מזרז את השינה שלהם
אני איתם בחדר ברור, לא משחררים אותי אף פעם,אוהבת את השבת
ואני גם בעד להיות איתם עד שנרדמים, שמעתי מפסיכולוגית ממש מנוסה שזה צורך ריגשי מאוד בריא...
לא שי לי ברירה

ובאמת לאחרונה בן השנתיים מעדיף שיכנס חרך אור

אבל זה פועל קסם שיש חושך הם פשוט "נכבים"
מגיל כזה?אנישוש
לוקחים אצלנו כמה אבל אנשים מבוגרים או נערים..לא ילדים קטנים מענין לבדוק תודה
מלנטוניןמכחול
זה הורמון שמופרש בגוף באופן טבעי. שמירה על אור וחשיפה לשמש ביום ועל חושך בלילה עוזרים לו לעבוד באופן טבעי.

יש גם אפשרות לקחת תוסף של מלטונין, אבל אני לא חושבת ש@אוהבת את השבת דיברה על זה.
כן הסברת מדוייק, תודה מקסימה!!אוהבת את השבת
התכוונתי שתנסי לקרוא איך מגבירים ייצור תקין של המלטונין שבאמת כמו ש @מכחולאמרה צריך חשיפה לאור שמש, לעמעם אורות בערב בבית ובלילה חושך מוחלט.

קראתי גם שזה ממש חשוב כי זה החומר שאחראי בלילה לעשות לגוף מין ניקוי רעלים ולכן חשוב למניעת סרטן וכדומה.. זה מנקה את הגוף מחומרים מסרטנים..

האמת אני כבר התרגלתי לחושך מוחלט ממש )יש לנו אפילו וילון גלילה מאידאה שעושה חושך טוב וחזק) ועכשיו אפילו חרך אור קטן עושה לי כאב ראש כזה..
קיצר ממש ממליצה לאמץ בכללי ומקווה שיעזור לך עם בן השנתיים!!
וואי תודה רבה רבהאנישוש
2,3.5,5.5באר מרים
הם אכן עושים בלאגן..

אבל פחות משהיה כשרדפתי אחריהם..
מגניב תודהאנישוש
את יכולה, בבקשה, לתת דוגמא1112
לחלוקת תפקידים וכללים?
תודה!
בתקופה האחרונה למשל..באר מרים
עבר עריכה על ידי באר מרים בתאריך י"ז בטבת תשפ"ב 23:49
החלוקה (בין ארבעת הילדים בגילאי יסודי..)
1. כלים ושיש בשרי
2. כלים ושיש חלבי
3. פינוי שולחן וטאטוא מטבח
4. פינוי וטאטוא רצפה בסלון

היתה תקופה שאיפשרתי ביצוע משימות בערב. כשזה לא כל כך הלך אז החזרנו את זה ללפני שיוצאים לחברים בארבע..

וחוץ מזה הם אחראים של חדרים שלהם ועל פינוי הכביסה שלהם..
אני לא מתערבת במה שקורה בחדרים..
תודה רבה!1112
ויש לכל אחד את התפקיד הזה על פני חודש?מה קורה אם לא שוטף כלים? לאחרים לא יהיה במה לאכול?
מאיזה גיל משתתפים בתורנות הזו?
ממש תודה על ההכוונה!
כן. כל ראש חודש מחליפים..באר מריםאחרונה
זה פותר את הבעיה של ילד שלא עשה אתמול אז יוצא שאין מישהו אחר שנתקע עם כפול עבודה..

בעקרון מי שלא עשה לא יוצא לחברים..
אבל זה לא תמיד עובד..
אז בעיקר מי שלא עשה נתקע עם כפול עבודה למחר..

אנחנו אוכלים בעיקר בחד"פ אז הכלים זה בעיקר כלי בישול וכאלה..
אז אם נתקעים שוטפים כלי אחד..

משתתפים בתורנות מכתה ב ומעלה..
אני לא מרגישה מלכהoo
יותר בכיוון של צפור חופשיה
אני חושבת שברגע שהתחלתי לדאוג לצרכים שלי בצורה משמעותית, התחלתי להרגיש חופשיה.
אני לא חושבת שזה קשור רק לכמה צריך לעשות וכמה הילדים מבלגנים או מסדרים, אלא יותר למה שאת מרגישה באופן כללי.
יש לי שתי מחשבות בנושאאפונה
שמשלימות זו את זו
1. הבחירה - לנהל את הבית ולא שהוא ינהל אותי. זה אומר לבחור האם אני רוצה לעשות את זה עכשיו, ולא להיות מוכרחה - "חייבת". "אני חייבת לאפס את הבית" - זו שפחה. "אני רוצה בית מסודר" - זו מלכה.
(אולי קל לי לדבר כי אין לי בעיה להתעלם מלכלוך ובלגן, ואני יודעת שיש נשים שהרבה יותר קשה להן להניח בצד את המטלות. ממליצה לכל אחת למתוח את הגבולות שלה בתחום הזה...)
2. שמחה. כשאני בוחרת לעשות משהו, לעשות אותו מכל הלב, עם חיוך. לפחות אצלנו, כשהילדים מתלוננים על מטלות הם לפעמים משתמשים באותם מילים של בעלי (אני הרי בוחרת ועושה בשמחה חחח אני עושה פחות ממנו ובאמת מתלוננת פחות, בהתאמה). כשעושים מתוך חוסר ברירה ורגשות שליליים, הילדים קולטים את זה ומפתחים יחס שלילי למטלות הבית. אז לעבוד על חשיבה חיובית - לא "אוף איזו טינופת" אלא "איזה קסם, להפוך את המטבח למבריק". זה "ברוך ה' שיש לנו ילדים שמייצרים כביסה" ו"אני הולכת לשטוף רצפה הערב, מה כדאי לי לשמוע תוך כדי שיהיה לי כיף".
תודה על זה!קורדיליה

"כשעושים מתוך חוסר ברירה ורגשות שליליים, הילדים קולטים את זה ומפתחים יחס שלילי למטלות הבית"

 

 

מרגישה שהפיל לי את האסימון - למה הם לאחרונה הרבה מתמרמרים אם אני מבקשת משהו..

בע"ה אשתדל לשים לב יותר למה אני משדרת כשעושה משהו, בעיקר כשהשקעה לטווח ארוך.. שלא יתפסו את העזרה בבית כמשהו מעיק..

 

תגובה נכונה, תודהפרצוף כרית


מקסיםבת 30
תודה מדהימות על כל התגובות!אנונימית באהב"ה
מנסה להגיב בחזרה אחת אחת...
@המקורית - אז זה מה שאני רוצה לדעת בעצם, איך משנים את החשיבה ומרגישים במחשבה כמו מלכה? כי הבלגן מפריע לי, מה לעשות... ואז כשאני מסדרת אותו ויודעת שלכאורה הילדים היו אמורים לסדר אותו, אני מרגישה כמו השפחה שלהם...
ואני לא מעיזה לבקש מהם פשוט כי אין לי כוח לוויכוחים אני מבקשת לפעמים, אבל עד שהם נענים הנשמה לפעמים יוצאת...
@@אוהבת את השבת - גם אני מנסה לפעמים לחשוב כמה כיף יהיה לי אח"כ כשהכל יהיה מסודר ונקי, אבל כשאני מותשת אז זה יותר קשה לי...
@באר מרים - איך משחררים?? ואיך מחליטים מה שייך לי ומה שייך להם? הרי בסופו של דבר אני מסתובבת בבית, וזה מציק לי לראות בלגן, גם אם הוא נגיד רק במיטות שלהם...
ולגבי הערב, זה באמת עוד עניין... אני רוצה שקט בערב! רוצה לנוח על הספה, קצת להתפרק, גם לעשות עבודות בית, לדבר עם בעלי בלי אוזניים חטטניות... בחדר לא מספיק נוח לי להיות כשאני עו לא במצב שינה...
@oo - אני דווקא דואגת לעצמי ועושה לעצמי הרבה דברים כיפיים ונחמדים. ועדיין בסוף היום או בסוף השבוע, כשאני מגיעה לסדר את הבית, הדברים הכיפיים האלה לא מספיק מחזיקים אותי...
@אפונה - אני באמת מותחת את יכולת ההתעלמות שלי מהבלגן כמה שאפשר, עד הערב או עד סוף השבוע (או עד שחמותי מגיעה לבקר...), אבל אני לא יכולה יותר מזה...
אולי באמת מה שאני צריכה לעבוד עליו יותר זו הגישה לעבודות הבית מתוך שמחה. אני דווקא באמת בוחרת לי משהו כיף לשמוע תוך כדי שאני מסדרת ומנקה, אבל לא תמיד זה ממש מושך אותי להתחיל לעבוד... אבל כנראה שזה מה שהילדים קולטים באמת, ולכן גם לא רוצים לסדר...
אז איך באמת מכניסים את עצמי לשמחה עם עבודות הבית?
מנסה לענותהמקורית
בגדול, זה שאני אוהבת שהבית מסודר זה לא אומר שאני צריכה להרגיש ׳שפחה׳ כי בני הבית האחרים מתעדפים את הדברים אחרת. כמו שאמרתי, זה הלך רוח.
אם בעינייך חלק מהחובות שיש לילדים בבית זה גם לסדר - אז תעמדי מאחרי זה, או בשיטת החלוקה השבועית, או בכל דרך אחרת שנראית לך - תלוי בגיל הילדים וברמת ההירתמות שלהם למשימה. יש כאלה שבכלל מעדיפים לעשות הכל בעצמם ושלום על ישראל מה שנקרא.
זה נראה כאילו שאם הילדים לא מקשיבים לך וזורמים עם העניין זה מעלה בך רגשי נחיתות, משו עם הסמכות ההורית אולי, וזה כרגע עומד בעניין של הסדר לצורך העניין. או ש- אולי את שיפוטית מדי עם עצמך כי את לא מצליחה להירתם לזה בשמחה במהלך היום ואז זה מקרין החוצה על הילדים. אני בגישה שמה שמפריע לנו אצלנו אנחנו בהכרח נראה אצל זולתנו. (ככה נראה לי, יכול להיות שאני טועה וז לא רלוונטי) .
תעשי את ההפרדה. ההתנהלות של הילדים היא ברת שינוי, אמנם עם עבודה, אבל את מלכה כי את את! גם אם הבית מבולגן.
ועוד משו - כדי שבית יהיה מסודר באמת, צריך לעבוד גם במהלך היום ולא רק כמה דקות בערב, אחרת זה לא מספיק. אני מעדיפה לחלק את המטלות לאורך היום כדי לא להיתקע בערב עם בלאגן אינסופי שמתסכל אותי, וכשאני מצליחה - זה ממש ממש מקל עליי. לדוגמה - במהלך היום אני לא עושה כלים, רק בערב, אבל את השולחן אני מפנה אחרי כל ארוחה ומנגבת, משחקים - לא מוציאים חדש עד שמחזירים את זה שהשתמשו בו. קניות ישר מפזרים, כביסות - ישר לסל הכביסה ולא בגדים מפוזרים בחדר. כביסה - אם החלטתי להוריד כביסה, היא תתקפל ישר ותחזור למקומה או ששב במייבש עד שאוציא אותה לקיפול ופיזור, טיטוא - כמה פעמים ביום.
רק שאלה קטנה - למה אנחנו צריכות להיות מלכה/ שפחה?אם מאושרת
נבראנו כדי לעבוד את ה',
ב"ה שיש בבית כוחות חיים של ילדים יהודיים,
וזכינו לגדל אותם.
מובן שרוצים לחשוב על שינויים בדרכי התנהלות בבית ,
אבל למה ממקום של שפחה/ מלכה?
יש נשים עם סמכות הורית יותר או פחות,יש ילדים צייתנים יותר או פחות.
זה בכלל לא אמור ללכת למקום של שפחה😣
חיפשתי בכל אשת חיל ולא מצאתי איזכור למלכה.
היא מכינה אוכל,מפרנסת,תופרת,דואגת לאחרים,לא ישנה בלילה.
( האמת גם סדר ונקיון לא מופיע באשת חיל)
שנזכה להיות עבדי ה' בשמחה!
(ריה"ל -עבד ה' הוא לבדו חופשי)
כתבת יפהאחתפלוס
תודה על זה.קמה ש.
כתבת יפהפרצוף כרית

אבל כשאומרים שפחה -

הכוונה שמרגישים תסכול מחוסר ההספק

במירוץ אינסופי של עשייה, ותמיד זה "לא משביע את לוע הארי" ותמיד יש חוסר הספק וזה תסכול ונותן תחושה שהעבודה לעולם לא נגמרת...

 

רק מסבירה את הביטוי "שפחה"

אבל בגדול את אומרת דעה יפה מאוד, קבלתי ואהבתי, שנזכה ליישם, תודה על זה 

 

הניסוח הוא לא האישוoo
מלכה- אישה מרוצה
שפחה- אישה לא מרוצה

שאישה לא מרוצה, זה לא טוב לה, לבעל ולילדים.

הפותחת וכל נושא השרשור, לא היה איך להיות אשת חיל, אלא איך לעשות שינוי ולהרגיש יותר טוב.
זה לא קל לעשות שינוי תפיסהבשורות משמחות
לי עזר לקחת קורס הנחיית הורים..
כל הבלאגן שהילדים עושים הם גם צריכים לסדר בעצמם(כמובן בגבולות היכולות שלהם)
מספיק שתגידי פעם אחת והם יודעים שצריך לארגן ולאסוף, להתלבש ולהתקלח בלי שום מאמץ.
אישית ממליצה על הקורס של גלית גלבוע שממש נתן לנו הכוונה טובה, אבל תבדקי כמה שיטות ולמה שאת הכי מתחברת והילדים יזרמו אז תלכי על משהו כזה.
אומרת בצורה מפורשתזמני לשליש1
המנקה בחופש/חולה ואני לא מחליפה אותה
ולכן כ ו ל ם לוקחים חלק בתחזוקת הבית
מחלרת תפקידים קונקרטיים ויש לכל אחד (בגדים לכביסה, פינוי צלחות מהשולחן, פיזור כביסה וכו)
מה שגדול עליהם אני עושה. ובעלי שותף מלא לזה..
ילד רוצה מוסד לימודים שאתם לא הכי מתחבריםפילה

האם אתם זורמים עם ילד? או כל מקרה לגופו?

בן כמה הילד?חושבת בקופסא

למה הוא רוצה את המוסד הזה?

למה אתם לא?

אי אפשר לענות על שאלה כל כך ספציפית באופן כללי.

אם ילד בן 5 רוצה להירשם ליסודי הדו לשוני כי הוא רוצה להיות חבר של ילדים ערבים, זו תגובה שונה לגמרי מבחור בן 18 שנרשם לישיבת הסדר חסידית לעומת ישיבת הסדר יותר פלפלנית- בריסקאית כמו שאבא לו היה.

כל מקרה לגופו124816אחרונה

בגיל חטיבה והלאה,

אם חשוב לכם מקום אחר, כדאי להסביר לילד למה ההורים מעדיפים אפשרות אחרת, להמליץ לו לנסות בכל אופן לתקופה את המקום שאתם מעדיפים אבל בסופו של דבר עם הילד מתעקש, לזרום איתו (כמובן אם מדובר במקום שאתם לא הכי מתחברים אליו, ולא במקום שאתם ממש מתנגדים לו עקרונית).

ילד בגילאים האלה שיהיה במקום שהוא לא רוצה להיות בו, ככל הנראה לא יהיה פתוח לקבל את מה שיש למקום להציע.

אצרקציות במחיר נורמלי לבן 11, למי יש רעיון?בת אל123

מחפשת לגילאי 11-4, באזור המרכז במחיר שפוי או שיש הנחה למחזיקי כרטיס אשמורת.

תודה.

תיכנסיעוד מעט פסח

לאתר אשמורת ותראי מה הם מציעים...

נראה לי שאי-ג'אמפ לסוגיו יכול להיות מושלם בגילאים הללו (ומין הסתם יש הנחה יפה לאשמורת).

מה זה מחיר שפוי ואיזה סגנון של אטרקציות?חילזון 123אחרונה

מעבר דירהקרובה
עבר עריכה על ידי קרובה בתאריך א' באב תשפ"ו 9:54

שלום. אשמח לעצתכן..

אנחנו זו''צ, עוברים עוד מעט דירה ומתלבטים בין 2 אופציות...


 

א. דירה קטנה וחמודה, היתרון שזה קומת קרקע, החיסרון שזה חדר וסלון.

ב. דירה גדולה, 3 חדרים, חסרון שזה קומה 3...


 

מבחינת הריון עצמו ואח''כ ותינוק, מה עדיף? לסבול קומה 3 בלי מעלית אבל יהיה עוד חדר או להסתדר כמה שאפשר עם תינוק בחדר ובלי שידת החתלה וכו'?

או שיש עוד נקודות שלא חשבתי עליהן?


 

ואם הדירה של החדר וסלון- עד איזה גיל של התינוק זה עדיין אפשרי ואם יש טיפים איך לסדר את זה...


 

תודה!!

נקודות למחשבה124816

כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?

מה ההבדל במחיר בין הדירות?

בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.


שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.


לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.  


מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.

.

רוצים להישאר באזור בשאיפה הרבה זמן...קרובה

אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...

הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.

בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?

בהתאם אליכם124816

אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.

ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.

קומה שלישית בלי מעלית עם תינוק זה סיוטאורי8אחרונה
במיוחד אם את צריכה גם לעלות את העגלה. אני ברחתי כשהתינוקת היתה בת חצי שנה, אי אפשר היה להשאיר עגלה למטה .  מבחינת תינוק בחדר הורים. אני משאירה המון זמן, הנקתי עד גילאים מאוחרים( שנה וחצי) וכל עוד התינוק ינק הוא היה בחדר,שלי, ככה ישנתי טוב יותר. וגם אף םעם לא היתה לי שידה. אבל לתינוק יש ציוד, בגדים, כשגודל קצת, משחקים, עגלה, השאלה אם יש מקום בדירה הקטנה? 
מוזמנת לכתוב בפורום הריון ולידהיעל מהדרום
לק"י

הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.

אובדת עיצות😔 הבת שלי נתפסה בגנבה.אנונימית באהב"ה

סוף כיתה ו'.

היא התקשרה אלי מהחנות, שהיא ניסתה לגנוב והמוכרת תפסה אותה והיה לה כבר חטיף בתיק שאני קניתי לה, והמוכרת (כמובן) לא האמינה לה, אז היא ביקשה ממני להגיד למוכרת שהחטיף שלה.

כמובן שהתנצלתי בפני המוכרת. הילדה המשיכה לקייטנה ואמרנו שנדבר בבית.


אני מזועזעת ולא יודעת איך לפעול. היה בעבר מקרה שהיא גנבה ממנו סכום כסף, כשבדקתי איתה היא הכחישה לגמרי. בצורה הכי משכנעת שיש. אבל בסוף היה לי דרך לגלות שזו היא בוודאות וכשאימתתי מולה היא ממש בכתה והצטערה ולקחה את זה מאוד מאוד.


בעבר היה מקרה של גנבה בכיתה שלה. כשניסיתי לברר מולה היא אמרה שלא קשור אליה, למרות שמשהו בהתגוננות שלה לא עבר לי חלק. וגם היא מצליחה ממש לשקר לי בלי שאצליח לזהות אם היא דוברת אמת או לא. בסיפור הזה לא היה לי דרך לדעת בוודאות אם באמת היא קשורה לזה (וגם למורה לא) ובסוף הסיפור התמוסס.


ועכשיו זה…


פתאום חוששת שהיא גנבה עוד הרבה פעמים, מהרבה מקומות.

היא עושה בייביסיטר חופשי. איך אני יודעת שהיא לא גונבת מהם??


אני מרגישה שאני לא יכולה להאמין לה לכלום. כי היא נתפסה בשקרים כ"כ הרבה פעמים והיא מצליחה לשקר בקלות.


ממש לא יודעת איך נכון לפעול. קשה לי עם זה כ"כ.

מתואמת

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מנסה לענותפילה

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

לפני הכל שולח חיזוקזיויק

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.


אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

זה פורום לאמהות. בבקשה לא להגיב פהיעל מהדרום
ממש קשה כאמא5+אחרונה

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

פעילות לקיץאבןישראל
רעיון לפעילות משהו בסגנון של לונה פארק במחיר שפוי?
איפה בארץ?אמהלה

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

זורמים על מיקום חוץ מאילת והערבהאבןישראל
תודה על הרעיונות, אסתכל באתרים
לחפש הטבותעוד מעט פסח

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

מוסיפה- גם דרך הבנקים (נניח בלאומי יש הטבות..)יעל מהדרוםאחרונה
מחפשת רעיונות ליציאה כיפית לקייטנת אמהותמתיכון ועד מעון

באיזור מערב השומרון או פ"ת, כפר סבא, בעלות סבירה.

לבנות בכיתה ד' ולבנים בכיתה ו'

פארק אפק?טארקו

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

וויט פול בפתח תקווהאמהלה
תודה למי שענתהמתיכון ועד מעון

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

כיתה ו' אולי מוזיאון בנק ישראל בת''אחילזון 123

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

מה את חושבת על מוזיאון האדם והסביבה?מתיכון ועד מעון
לא הייתיחילזון 123
שמעתי עליו דברים טוביםעלמא22
אבל לא הייתי 
מוזיאון על בנק נשמע לי משעמם גם בגילי🙊יעל מהדרום
הייתי שם עם ילדותחילזון 123

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

הם אוהבים רכבת?אנוני.מית

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

בירושלים ישלפניו ברננה!
ראיתי שפתחועוד מעט פסח

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פארק ידידיה זה הבית...מתיכון ועד מעון

פחות אטרקציה ללכת לשם

אולי מוזיאון אלי כהן בהרצליה? לא הייתי בעצמיחילזון 123
בשומרון יש הרבה מעיינות5+אחרונה

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

ילדים בנסיעה לעיר אחרתאנוני.מית

באיזה גיל מבחינתן זה לגיטימי?

 

בן ה14 שלי שבר לעצמו את המסך של הטלפון והמעבדה הרשמית של היבואן זה באיזה חור ליד מודיעין (ישפרו למי שמכירה). הוא רוצה ליסוע לשם. אני לא מוכנה ליסוע איתו וגם אבא שלו לא.

 

אפשר ליסוע לשם ברכבת ומשם ללכת ברגל או משהו כזה. כמה זה סביר לדעתכן לבד? מאזור ירושלים.

נסיעה אולי בסדרפילה
אבל מה לגבי מעבדה עצמה? הוא מספיק בוגר בשביל זה? הם בכלל ידברו עם בן 14?
הנסיעה נראלי בסדר גמורניגון של הלב

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

לא היתי נותנת לו ליסועאורי8
נראה לי נסיעה מסובכת. ולעמד מול המעבדה . עדיף לתקן בחנות כלשהיא בירושלים ולשלם. 
הטלפון עובד וזמין?רוני 1234

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)


את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?


אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

כבר ביררנו כמה זה יעלהאנוני.מית
הבעיה רק הטירוף שלו שהוא לא מוכן לרצות לתקן במקום אחר. והשאלה כמה לזרום איתו על זה...
הבת שלי בגיל הזה נוסעת הרבה בבין-עירונירוני 1234
אני לא רואה בזה בעיה, אלא אם כן הטלפון ישאר שם לתיקון ואז הוא חוזר הביתה כשהוא "מנותק קשר".
אני חושבת שזו לא הליכה קצרה וברורה...כתר הרימון
עדיף רכבת מודיעין מרכז ומשם אוטובוס פנימי. 
לפי מה שאני מכירה, אבל לא מעודכנתאוזן הפילאחרונה

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש


רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת

גם אני פה בענייני חופש גדול כולנה

אם הייתם צריכות להמליץ על נושא/ספר לימוד לחבורת בנות מסיימות יסודי, מה הייתן ממליצות?

יכול להיות משהו בלימוד עצמאי או קבוצתי עם הורה.


ילדה מסיימת כיתה ח שאין לה תחביבים יותר מדי, והייתי רוצה לעזור לה למצוא, איך הייתן ממליצות לגשת לזה?

שמתי לב שהיא כן אוהבת ומתעניינת בסיפורים של אנשים, כל מיני ראיונות שעושים כמו רגע של חכמה, או כאלה שיש בהידברות. איך אפשר לפתח את זה?


הייתי שמחה להמלצות לספרים או סרטים ביוגרפיים על אנשים חשובים בהיסטוריה, משהו שמעניין וזורם לקרוא, במיוחד דמויות של נשים, ואם דתיות אז בכלל.


אולי יעניין אותך