פרדוקס האולפנה התורניתבת 30
אז היינו, שמענו, התרשמנו. לא משנה איזו אולפנה.
באמת התרשמתי. אולפנה חמה, משקיעה. הדגישו שמחנכים בנות לערך של נישואין עם אברך והקמת בית של תורה.
עכשיו, נניח לרגע לעובדה שאני לא מתחברת להכוונה אחידה של כל הבנות למשהו מסוים, כי באמת לא לכולם מתאים אותו דבר.
אבל אח''כ דופקים מחיר.
בין 1000 ל1500 ש''ח לחודש.
אני מבינה שאין ברירה וכו' וכו'.
אבל באמת נראה לכם שמשפחות נורמטיביות עם הרבה ילדים יכולות לעמוד בזה? (עליית הנוער לא רלוונטי)
אם זה המצב, למה שאני אעודד את הבת שלי להתחתן עם אברך? כדי שהיא תמצא את עצמה שולחת ילדה לאולפנה ונחנקת?
אדרבה, זה דוחף אותי לעודד אותה למצוא חתן הייטקיסט. שיתן לה אפשרות לא לעבוד באטרף ושיוכלו לשלוח את הילדים בכיף לאן שרוצים.
אבל גם זה וגם זה...איך אפשר לאחוז את החבל בשתי קצותיו...
מסכימה איתך מאוד!קופצת
בלי קשר - חשבת "לדחוף" אותה להתחתן עם אברך דווקא?


בעיני - אברך יכול להיות מי שיש לו את היכולת לפרנס את משפחתו בכבוד, אע"פ שהוא אברך.
ונכון - יוצא שזו זכות השמורה ליחידי סגולה בלבד.
ממש לאבת 30
לא מנסה לדחוף את הילדים שלי לשום דבר.
אולי חוץ מלעשות רשיון נהיגה בגיל צעיר...
יגדלו, יחכימו, יעשו את הבחירות שלהם לפי האופי והעניין שלהם.
באמת אין לי איזו העדפה לחתן אברך על פני חתן שעובד בבנין, בהנדסה או בחינוך .
העיקר , ועל זה תפילותי, שיהיו אוהבי ה', אוהבי תורתו, אוהבי הבריות , יראי שמיים ומכבדים זה את זה.
חחח אהבתי את העניין עם הרישיון. מסכימה במאה אחוז.תהילה 4
ולעומקם של דברים.
צריך להודות על האמת סל החינוך שמקבלים באולפנות גדול לאין ערוך ממה שקיים במוסדות החינוך של המגזרים האחרים.
גם אצל החילונים וגם אצל החרדים שעות הלימוד קצרות בהרבה והלימודים מסתיימים בסביבות 12.30-13.00 בעוד שבאולפנה רגילה מסיימים בסביבות 16.00.
כל העניין של ההעשרה החינוכת והחברתית הרבה הרבה יותר משמעותי בישיבות תיכוניות ואולפנות ומה לעשות. כל זה עולה כסף. והרבה.
אני לא מדברת על אולפנות במתכונת פנימיה ששם העלויות גבוהות כי מה לעשות, הילד חי שם.
אז כן, הציבור הדתי משקיע בחינוך הרבה כסף. ובשנים האחרונות הוא מצא דרך להתקמבן ולהוזיל עלויות להורים שצריכים את זה יותר דרך עליית הנוער וכד'.
יש עוד נקודה משמעותית ששונה וזה ריבוי המוסדות ביחס למוסדות במגזרים אחרים. ששם ככל שהמוסד גדול יותר הוא נחשב יותר ואצלינו מחפשים את הקטן, המשפחתי והיחס האישי. וגם זה, מה לעשות עולה כסף.

לסיכום, כולנו רוצים לחסוך ולא לשפוך כסף ומאידך אשרינו שהכסף הולך יותר על חינוך ילדים ופחות, הרבה פחות על נופשים ביוון, תורכיה, אירופה, ארה"ב וכד.

כל מה שכתבת נכוןבת 30
הבעיה היא שאין בחירה.
אני לא יכולה לבחור אולפנה שלא תרעיף על הבת שלי אינספור העשרות ופרוייקטים חינוכיים וחברתיים.
אין אולפנה כזאת.
האם באמת.כולן רוצות את כל העסקת חבילה הזאת שנקראת ''אולפנה''?
אולי לא.
יש לי אחיינית, ילדה טובה ומתוקה שפשוט לא רצתה את זה. בסוף עשתה בגרויות במשהו מקביל לפרוייקט הילה. היתה מבסוטה, היה לה המון זמן, היא עבדה, הרוויחה יפה, לא היו חסרות לה חברות ואירועים חברתיים...
וגם הוציאה תעודת בגרות.
ואפילו התחתנה בסוף י''ב 🙂.
קוראים למסגרת כזו תיכון דתי.תהילה 4
פעם היו הרבה כאלה אבל הם נסגרו או שודרגו לאולפנות פשוט כי הציבור והבנות חיפשו יותר תוכן ויותר משמעות וגם את בעצם מחפשת אולפנה ברמה גבוהה - כתבת, אולפנה דוסית. אז רמה כזו לא נוצרת מהאויר אלא מהשקעה, העמקה ולימודים ברמה גבוהה. אין אפס. אני מאמחנה שאת רוצה שהבת שלך תעמיק את האמונה ואת ההיכרות ןההזדהות שלה עם חיי תורה ומצוות דברים כאלה דורשים השקעה שיהא הרבה מעבר לתעודת בגרות. ולכן זה דורש גם יותר שעות ומשאבים.
ונכון שיש בודדים שיותר מתאימה להם מסגרת פחות פורמלית כמו תוכנית הילה. אך הם מיעוט שבמיעוט ועובדה שהעבודה איתם הם בקבוצות מאד קטנות הם לא מחזיקים כיתה.
זה נכוןבת 30
ועדיין צורמת לי הנקודה שבה פתחתי. לחנך בת לחיי אברכות ובאותה נשימה לקחת מההורים סכום משמעותי מאוד, גם אם הסכום הזה הוא הגיוני ומקובל וכו'.
אולי היה מתאים יותר להתנהל בצורה אחרת? לשדר מסר של ''אנחנו מחנכים בנות לחיי אברכות ולכן משתדלים לצמצם בהוצאות '' וכד'
אצל חרדים החל מכיתות ו' מסיימים ב-15:00אחתפלוס
ובתיכון חרדי מסיימים לא לפני 16:00.
רק תיקנתי...
אצל בנות? חידשת ליתהילה 4
כמה וכמה בנות שפגשתי אמרו לי שמביימים מוקדם. אולי השתנה
והבת שלי סיימה כיתה ח בבית יעקב בשנה שעברה בכל השנים ובכל הכיתות סיימו בשעה 14.00. (אני מדברת על יסודי) סמינרים אני באמת מכירה פחות אבל זה מה ששמעתי.
בבית יעקבאפונה
בכתה ח' סיימתי כל יום ב14:30
ובתיכון ב16:00.
(עברו כמה שנים מאז אבל לא חושבת שהשתנה הרבה)

ממש כמו באולפנה אבל אין לי מושג כמה זה עלה להורים שלי
וואלה סבבה אז באמת מעניין כמה עולהתהילה 4
בטוח יותר נמוך מבאולפנות.

בעיני אברך זה גם מי שאשתו מוכנה להסתפק במועטאחתפלוס
נכון , אלו המחיריםפליונקה
19000 עם פנימיה, 12000 בלי פנימיה.
אולי אברכים מקבלים עלית הנוער.
יש גם הנחה לפי הכנסה לא עלית הנוער, תבדקו אולי מגיע לכם.
באמת, גם ככה לא ברור איך עומדים בזה ועוד מצפים שאחרי כמה שנים כאלו של כמה ילדים הורים עוד יחסכו סכומים לא מבוטלים לחתונה.
אני יודעת שאלו המחיריםבת 30
וזה חורה לי.
אבל זו בעיה שכבר קיימת שנים.
מה שאני תוהה לגביו זה איך אפשר לדרוש כזה מחיר ומצד שני לעודד בנות לחיי אברכות שלא מאפשרים את זה כמעט?
בלי חינוך מכוון לחיי אברכותפליונקה
אף אחת לא באמת תרצה את זה. לפחות אלו שכן מודעות לנושא כסף.
אין לי בעיה עם חינוך מכוון למשהובת 30
כל עוד זה מתאים למי ששם.
יש לי בעיה שמכוונים בנות לחיים שאין בהם רווחה כלכלית, לרוב, אבל את שכר הלימוד הגבוה יודעים גם יודעים לדרוש.
מי מצפה ממך לחסוך כסף לילדים?קופצת
לא מרגישה שמישהו מצפה ממני. והכי חשוב - לא מצפה מעצמי.
זה מחיר סטנדרטי לפי מה ששמעתיכבתחילה
להורים שלי יש ניסיון עם 2 אולפנות, ו2 ישיבות, וזה המחיר.
הם תמיד אומרים שהוצאות חינוך הם ההוצאות הכי יקרות.

אצלי אישית
כל חודש שילמו סכום זהה + כמה מאות שקלים על נסיעות כל שבוע.
ולא היה עליית הנוער.

אם אתם לא יכולים לשלם את הסכומים האלה יש 2 אופציות:
1. לחפש אולפנא שיש בה מלכתחילה עליית הנוער.
2. לבדוק אולפנות קרובות לבית, בלי פנימיה, שמקושרות לרשת(צביה, אמית, אורט וכו'..) והמחיר בהתאם..

בהצלחה

אגב, גם באולפנות שמכוונות לחיי אברכות, יש הרבה בנות שלא רואות את עצמן ככאלה וממשיכות את חייהן לפי הערכים בבית או ערכים שהן חושבות לנכון.
אגב2, אני למדתי באולפנא עם הכוונה מאד ברורה(לא אברכים, משהו אחר לגמרי) ובכלל לא יצאתי כזאת.. בדיוק להיפך.
אם היה משהו רלוונטי קרוב לביתבת 30
לא הייתי חושבת בכלל על משהו אחר
אבל בכל מקרה גם בלי פנימיה זה כמה מאות שקלים בחודש.
ברור שלא כולן יוצאות אותו דבר. אוי ואבוי אם כולן היו חיות את חייהן אך ורק ע''פ מה שלמדו באולפנה...
שכחת לצייןאפונה
שחשוב להתחתן עם הבעל האברך מוקדם, כדי להתחיל ללדת במקביל ללימודי תואר ללא הכנסה.
דווקא את זה לא אמרו...בת 30
אבל אני מניחה שאצל הרבה בנות זה אכן חלק מעסקת החבילה.
הבת שלי כבר הודיעה לי שהיא תתחתן בגיל 18. אז הודעתי לה שתירגע.
לזה אני קוראת ''עולם השקר''אחתפלוס
גם סמינרים חרדים זה כך
ממה שאני יודעת - המחיר אצל החרדים זהקופצת
סביבות 500 שקל לחודש, לא?
נכון. התכוונתי לסמינר, לא לתיכוןאחתפלוס
אבל בסמינר לומדים מקצוע בד"כ. לא?קופצת
ואז זה סכומים סבירים.
כל תעודת מקצוע עולה כסף...
נכון. לומדים מקצוע ובכ''ז הסכום לחודש הוא לא ריאליאחתפלוס
אבל אולי היה שינוי בשנים האחרונות...
אבל זה בדיוק כמו בלימודים גבוהים בכל מקום אחר..טארקו
אלה המחירים גם במכללות ואוניברסיטאות..
בת 30 מדברת על גילאי תיכון
טעיתי אם ככה. וטוב לדעת שטעיתיאחתפלוס
אבל לא מקבלים תואר כמו שמקבלים בשכק לימוד אוניברסיטאיחגהבגה
ויש הרבה פחות אפשרות למלגות!
זה המחיר כשיש פנימיהשם פשוט
בלי פנימיה המחיר יותר זול (והאיכות יורדת למיטב ידיעתי)
לילדי אברכים יש עלית הנוער ואז ההנחה מאוד מאוד משמעותית. לפעמים מגיעים לסכום מצחיק ממש.

בחישוב הכללי יוצא שמשפחות אברכיות מרוויחות יותר ממשפחות ששני ההורים מתפרנסים יפה.
את צודקת שזה מעצבןשלומית.

אבל הבעיה שלתחזק מוסד זה פשוט עולה כסף...

פנימיה, שכר לצוות, שכירות למקום (לפעמים), פעילויות העשרה וכו' וכו'...

אני מבינה את הפרדוקס אבל לא נראה לי שיושב שם מישהו שמרוויח מליונים...

אז אפשר לומר שאם זה כך שלא יחנכו לאברכות אבל לא נראה לי שזה נכון לשנות את הערכים בגלל כסף (בפועל בעולם המעשה זה ככה לפעמים אבל עולם החינוך אמור להיות יותר אידאלי לדעתי ולחנך לפי האמת ולא לפי הכסף)

אני לא בהכרח תומכת בחינוך גורף לאברכות אבל לא נראה לי כ"כ הזוי מה שתיארת למי שכן רוצה לחנך לזה...

אני מבינה שהתשלום הוא נצרךבת 30
אבל יש השלכות לאמירה של ''הכי חשוב להיות אברך''.
מה זאת אומרת לשנות ערכים בגלל כסף?
אם לא יהיה כסף לא יהיה אפשר לשלוח למוסד שמחנך לערכים...
מה שהזוי זהאפונה
התפיסה שכדי להעניק לבת בגיל ההתבגרות חינוך תורני איכותי, צריך להוציא אותה מהבית
(מה שגורר עלויות של פנימיה)
הוווווו. מסכימהבת 30
לאבת 30
זה המחיר עם חצי פנימיה. ואז אין הנחה של עליית הנוער.
עליית הנוער רק בפנימייה מלאה.
לילדי אברכים אין עליית הנוער באופן אוטומטי. זה תלוי במוסד, בפנימיה מלאה , ובסך ההכנסות. אם האם מרוויחה 25 אלף, כנראה שלא תהיה להם הנחה
נכון, יש מחירים הרבה יותר יקרים.שם פשוט
בפנימיה משלמים עלויות למורים שעובדים הרבה יותר שעות, לצוות מורחב שעובד מסביב לשעון, עלויות של שבת, תחזוקה חשמל מים והרבה מאוד אוכל.
לאף אחד אין עלית הנוער אוטומטי, בודאי שזה תלוי הכנסה,
ציינתי שמשפחות שמרויחות שכר נמוך (למשל מרובות ילדים כדוגמת ילדי אברכים שצינת) בעצם מרויחות יותר כי משלמות שבריר מהמחיר.
נכוןבת 30
אז בעצם היום במדינת ישראל שווה להיות עניים?
זה מה שאת אומרת?
בעינייסליל
זה המחיר כשמחפשים חינוך מאוד ספציפי, שמתאים בדיוק לקבוצת ההשתייכות שלי ולא מוכנים ללמוד באולפנות האזוריות שאליהם מגיעות כל הבנות מהסביבה.
דווקא אני וכל אחיותי למדנו באולפנא האיזוריתבארץ אהבתי
ללא פנימיה, ההורים שלי שילמו כ-10,000 לשנה.
(במצטבר, על 6 בנות ל-6 שנים - 360,000)
אולי יותר זול מאשר עם פנימיה, אבל עדיין יקר מאוד.
מענייןסליל
ממה שאני יודעת, אמורה להיות הגבלה על הסכום שמוסדות החינוך יכולים לגבות מההורים. אבל לא מספיק בקיאה מה הסכום בדיוק
אני גם לא מבינה בזהבארץ אהבתי
למעשה זו היתה אולפנא איכותית וטובה, שהגיעו אליה גם מרחוק. זה לא רק לבנות הסביבה. אולי לכן גם המחיר עלה בהתאם. אבל זה לא שהיתה אופציה טובה אחרת זולה יותר (היה תיכון אמי"ת, אבל ממש לא ברמה תורנית מתאימה).
גם אצלנוסליל
ההורים שילמו.
אבל הסוף זו בחירה של ההורים, והתשלומים האלו הם תשלומי רשות. מבחינת משרד החינוך, התשלומים הם מאוד בסיסיים.

הבחירה הזו לגמרי לגיטימית, רק צריך לקחת את זה בחשבון, כשלא רוצים ללמוד עם כולם אלא רק מי שעובר את הסינון
נכוןבארץ אהבתי
ועדיין - כשהאופציה היחידה הזולה אומרת שאני אהיה היחידה בכיתה עם חצאית שעוברת את הברך, הגיוני שההורים שלי לא ירצו לשלוח אותי לשם, גם במחיר יקר. כי זו לא אופציה חלופית אמיתית.
זה לא שכולן אצלנו בשכבה היו דוסיות, בהחלט היה גיוון (בעיקר בגלל הבנות מהאזור), אבל היו מספיק חברות דוסיות בשביל שאני ארגיש בנוח להישאר כזו, מה שלא היה קורה באמי"ת.
גם בחטיבה זה המחיר??אפונה
אולי לא, לא באמת ידעתי אז כמה ההורים שלי שילמובארץ אהבתי
אני יכולה לשאול את אמא שלי בהזדמנות..
למה המחיר באולפנה ללא פנימיה כל כך יקר??מצטרפת למועדון
אני משווה לתיכונים של חב"ד שזה מה שאני מכירה. שם משלמים רק דמי שכלול בתחילת שנה בעלות של כמה אלפים בודדים ועוד כמה מאות שקלים בפרישה שנתית לפני טיולים או שבת מחנה.
מנסה להבין על מה גובים כל כך הרבה כסף מהורים אם זה ללא פנימיה?
יש תל"ן - תכנית לימודים נוספתאורי8
התלן מיועד לתוספת שעות קודש/ חינוך, ולפעילויות חברתיות נוספות על מה שמשרד החינוך נותן לכל התיכונים. בדרך כלל יש כמה שבתות אולפנא במהלך השנה( אצלנו יש 2 , יש אולפנות שיש יותר). הרצאות, פעילות חברתית וכו... גובה התלן נקבע באישור ועד ההורים, ויש הגבלה כמה מותר לקחת.
המשךאורי8
יש גם אולפנות עם חצי פנימיה, שזה אומר שישנים באולפנא יומיים בשבוע, ואז יש גם עלות של אוכל והחזקת פנימיה, ופעילות אחר צהריים.
בלי תשלומי ההורים אולפנא תוכל לתת בדיוק את מה שנותן תיכון דתי.
באמת אצלנו מאד מרגישים את זה שאיןמצטרפת למועדון
מאיפה לקחת תקציבים לכל הפעילויות החברתיות שעושים. וזה קשה.
הלוואי שהורים פשוט היו משלמים סכום כל כך גבוה ואז היה אפשר להפיק דברים ברמה בלי לשבור את הראש מאיפה לקצץ...
יכול להיות שבאמת באולפנות יש תכלס יותר הווי ממה שיש אצלנו. זה אחרת כשיש לך ראש שקט. מצד שני לא באמת חושבת שהורים היו עומדים בתשלומים האלה.. אף אחד לא היה משלם.
את צודקתבת 30
אני מבחינתי לגמרי בעד ללמוד באולפנה האיזורית.
אבל א. גם האולפנה האיזורית היא עם חצי פנימיה וזה פלוס מינוס אותו מחיר.
ב. תלוי בילדה ותלוי באיזור...אני חושבת ומרגישה שהיום הפערים הם גדולים יותר ומשמעותיים יותר. הסמארטפון שהוא חלק בלתי נפרד מחיי הרבה תיכוניסטיות, הוא מוקצה מחמת מיאוס אצל הרבה תיכוניסטיות אחרות. וזה פער גדול יותר ממנטליות או תפיסה או רמה דתית. זה פער תרבותי שלם.
תרבות הפייסבוק, אינסטגרם, וואצאפ ,התמכרות למסך או תרבות חיי החברה נטולת המסך.
זה פער. גדול.
לפעמים אין אולפנא איזורית סבירהאורי8
וגם באולפנא האיזורית משלמים לא מעט, אחרת היא תהיה תיכון, לא אולפנא. אני עובדת באולפנא איזורית. וכל היכולת שלנו לתת משהו מעבר למה שנותן תיכון רגיל , היא מתשלומי ההורים.
וישיבות איזוריות ברמה תורנית גבוהה לא קיימות בכלל באיזור שלי.
כך שלא ממש יש בררה. אנחנועמוק בפנים, בן בישיבה גבוהה, בת באולפנא , וובן בישיבה תיכונית. ב"ה השנה כבר אין מעון, עד שנה שעברה היה. זה חא םשוט, אנחנו לא זכאים לעליית הנוער, לא מספמק עניים ב"ה, הצלחנו לקבל הנחות של 15- 20 אחוז. עובדים משרות מלאות ועוד קצת , כדי לעמוד בהכל . קצת מרגיש שאין בררה, כי זה החינוך שאנחנו רוצים.
הגדולה שלי ל דה באולפנא ממש,דוסית ולא שמעתי שכיוונו להתחתן עם אברך, למרות שבסוף זה מה שהיא עשתה... בקיצור, אין לי פתרון, חוץ מלעבד הרבה...
בסוףסליל
זה גלגל שמזין את עצמו.
רוצים לבחור בדיוק עם מי ללמוד, אז כל אחד שולח את הילד שלו למקום אחר, ואז ברור שבאולפנות ובישיבות האזוריות, מגיעים לרוב החבר'ה שפחות חזקים מבחינה דתית.

תשלומי הורים מאפשרים לתת יותר, אבל זו בחירה של ההורים (בחירה לגיטימית לחלוטין, כל עוד ההורים מוכנים לממן זאת).
בגדול אמורה להיות הגבלה על תשלומי ההורים, פעם הסכומים היו גדולים יותר.

ברור אבל שפנימייה זה יקר יותר, כי התשלום כולל גם אוכל ולינה ועוד צוות בנוסף לכל. וזה חוזר לעניין של גלגל שמזין את עצמו. אם כל ההורים ישלחו את הילד שלהם לישיבה או באולפנה הקרובה, ממילא האוכלוסייה שם תשתנה.

נכון, אבל אין לי דרך לשנות את זהאורי8
אלא אם כן יש התארגנות של הרבה הורים יחד. יש נסיונות כאלה בכל מיני מקומות.
זה יותר מצליח במקומות עם אוכלוסיה דתית מאוד גדולה, וגם עם הבנות. יש סגנונות של ישיבות שהם יחודיים ומי שמחפש אותם לא ימצא אותם בישיבה איזורית, גם אם תהיה ברמה תורנית טובה.
הייתי מעדיפה מוסדות ללא פנימיה , או עם חצי פנימיה, חלק מילדי למדו בחצי פנימיה, גם לא זול.
זה קצת איזורי, וקיים יותר אצל הבנות. קשה לי עם הפנימיות, כל הזמן מקווה שיצליחו לפתוח בעיר שלי ישיבה טובה , ללא פנימיה/ חצי. מנסים כבר כמה שנים, היה נסיון שנכשל, כי הרוב עזבו בכיתה ט.
להורה בודד אין יכולת לשנות את זה, ואם ינסה הילדים שלו ישלמו מחיר כלשהו.
וגם, לפעמים לילד יש רצון למוסד מסוים, וממש לא רוצה להשאר במוסד האיזורי, גם אם ההורה חושב שהמוסד האיזורי בסדר. אני ממש בדעה של - אדם לומד תורה במקום שליבו חפץ, ומאפשרת לילדים אם הם רוצים ישיבה מסוימת, מאוד חשוב לי שיהיו מחוברים למקום הלימודים, לפי דעתי כך הם יותר פתוחים לקבל מהמקום( בינתיים כל ילד אצלי למד במקום אחר בגיל תיכון, אנחנו בגישה של להתאים את המוסד לילד).
וכן, זה עולה הרבה כסף, והם מקבלים הרבה. קשה לי עם זה, אבל על דברים טובים משלמים, אף אחד לא עושה עלינו קופה או מתעשר מזה. לא רואה פתרון שישאיר את אותה רמה בישיבות והאולםנות, אולי רק פחות פנימיות. חצי פנימיה בריא יותר בעיני( אבל רק מעט יותר זול).
בישובים מסוימים ובירושלים, יש ישיבות ואולפנות טובים ללא פנימיה, בפריפריה פחות, יש מקומות טובים שרובם פנימיות, מעט חצי פנימיות. ומעט נסיונות התארגנות באולפנות והישיבות העירוניות להישארות של קבוצות תלמידים מבתים תורניים/ כיתות תורניות, לפעמים זה מצליח ולפעמים לא. וגם שם משלמים יותר מתיכון.
ממש צודקתדפני11
האמת, לא הייתי שולחת את הבנות שלי לאולפנאסופי123
שאלו הערכים שאליהם היא מחנכת במוצהר. הגיל הזה בעיני צריך להתמקד בעיקר בהתפתחות אישית, אישיותית ולימודית ובית ספר לפני כל דבר אחר אמור לתת כלים אקדמיים ולתת לילדה נקודת פתיחה מעולה בין אם היא רוצה להיות רופאה או מורה, כל אחת לפי שאיפותיה וכישוריה. לחנך להתחתן נראה לי מיותר לגמרי. ערכים מבחינתי מקבלים בבית בעיקר ובבית הספר זאת תוספת.
מסכימהבת 30
זה רק אחד הדברים שהם דיברו שם...ברור שיש לימודים וחברה והכל.
אבל תרצי או לא, כמעט בכל מקום יש ברקע תמונה של ''איך הבוגרת שלנו נראית''. במקום אחד תהיה תמונה של בנות שמתקדמות באקדמיה, במקום אחר בנות שמקדישות את חייהן ליישוב א''י וכו'.
גם ברור שבסוף כל אחת היא אחרת והאולפנה היא תחנה אחת בחיים. לא כל החיים
מעניין. הילדות שלי עוד לא שםסופי123
ונראה לי שהרבה השתנה מאז שאני הייתי נערה... יש היום יותר מבחר ותחרות וכמו שאמרת כל אולפנא צריכה לבחור ערכים שמייצגים אותה בתחרות הזאת.
באופן אישי מאמינה שמירה צריכה לגדול בבית, להיות חלק יומיומי מהמשפחה שלה, וזה הרבה יותר משמעותי מערכים שמחנכים אותה בפנימייה כלשהי. גרמת לי לחשוב מה האופציות אצלנו
מאמינה בזה לגמריבת 30
גם הילדה שלי לא רוצה פנימיה בכלל
וואי וואידפני11
צריך להתחיל לחסוך...
אבל תכלס זה מה שאנחנו משלמים במעון לחודש.
עכשיו בגן גיליתי עולם חדש...
כנראה צריך לחסוך את השנים בגן לשנות התיכון...


ומסכימה איתך, זה באמת מתסכל מאוד הפער....
המעוןסליל
לפחות זה שנתיים - שלוש, ולרוב ההורים אין יותר משני ילדים במעון במקביל.
תיכון זה בין ארבע לשש שנים, ובקלות יכולים להיות במקביל שלשה או ארבעה ילדים בתיכון.
נכוןדפני11
וגם אולי עוד איזה ילדון במעון במקביל... אללה בחתי🙈
צריך לחסוך מהרגע שהילד נולד...בת 30
וואלה, לא עשינו את זה...
אני אישית לא אוהבת שבתיכון דוחפים לכיוון הזה בכלליחופשיה לנפשי
(עשה לי אנטי רציני) ובכלל חינוך והשקפת עולם זה בעיקר מהבית בעיניי.
מסכימהבת 30
אולי אני לא מספיק יודעת. אבל אם זה אולפנא דתי לאומי אז עדלא מחוברת
שהבנות מגיעות לאולפנו בד״כ האבא כבר לא אברך.
יש כמה נדירים. או אולי הם מגרדים את הילדים הראשונים , אבל אחכ זהו כולם עובדים. כי אין ברירה
לא מכירה את הפרדוקס5+
כי באולפנות שיצא לי להכיר לא דיברו על איזה בעל לחפש...
אבל מסכימה איתך שגובה שכר הלימוד בבתי ספר דתיים הוא מוגזם ממש. כבר שנים אנחנו בוכים על זה. ל2 הראשונים קיבלנו עליית הנוער אבל מי שרוצה עליית הנוער צריך להתחייב לפנימיה מלאה וזה ממש לא מתאים לכל אחד. וגם לא כל אחד זכאי לעליית הנוער. וגם לא בכל מוסד יש עליית הנוער. השלישית שלנו הייתה בתחילת שנה בפנימיה חלקית ואז החליטה שהיא לא רוצה וזה היה פשוט נשימה לרווחה. למזלינו באולפנה שלה אפשר לבחור אם רוצים פנימיה או לא. לא בכל אולפנה יש בחירה. והאולפנות עןד מנסות לשכנע בנות להשאר לפנימייה אפילו לעוד ימים מעבר ליומיים שכבר יש, בלי להתחשב בזה שזה עולה להורים הון תועפות.
ומה עם תלמודי התורה שזה בעצם בית ספר פרטי שאתה משלם עליו את מיטב כספך רק בגלל שבית הספר הממלכתי באיזורך לא מספיק תורני?
ואח"כ יש ישיבה גבוהה שההורים משלמים עליה עד שהבחור מתחתן. זה ילד שעבר את גיל החינוך. אבל ברור שאנחנו רוצים שהילד שלנו ילמד תורה, אז אנחנו צריכים לשלם עליו. כנ"ל אם הבנות שלנו יחליטו ללכת למדרשה.
המצב בציבור שלנו באמת אבסורדי. לכל אחד שזוכה יש כמה וכמה ילדים, לרוב צריך במקביל לשלם עליהם לכמה מוסדות שונים, זה פשוט מוגזם.
מסכימה אבלאפונה
אני חושבת שחלק מהעניין הוא לחנך ולעודד את הילדים לעבוד. בחור ישיבה ובת מדרשה שחשקה נפשם בתורה יכולים לעבוד כמה שעות בשבוע בנקיון/בייביסיטר/שיעורים פרטיים/אחר ולממן את עצמם.
זה לא ישים בכל מקום5+
הבן שלי למשל לומד בישיבה גבוהה שנמצאת במקום מרוחק שלא נראה לי שימצא שם עבודה, וקשה מאוד למצוא עבודה באופן כללי לכמה שעות בשבוע. ומלבד זאת הוא לומד כל יום מהבוקר עד הלילה, יום שישי גם לומד וגם עושה כביסות וכו' באמת שאין מתי לעבוד גם אם היה איפה.
לימוד תורה זה התמסרות מוחלטת לכמה שנים.
זו בחירהאפונה
ברור שעבודה באה על חשבון דברים אחרים,
בעני זה חלק חשוב מהחיים
"יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ"
התמסרות שמישהו צריך לממן אותהבת 30אחרונה
אם יש מישהו כזה, מה טוב.
אם אין, זו בעיה
איך נכון להגיב לדיבור עצבני של מתבגרים?אנונימית באהב"ה

הגדולה שלנו מתחילה את גיל ההתבגרות, ואני מרגישה שכהורים אנחנו לא תמיד יודעים להגיב לה נכון.

מרגישה שבעלי לפעמים קשה איתה יותר מידי. ולא בטוחה איך נכון להתמודד (איך נכון להגיב לה באופן אידאלי, וגם איך נכון להתמודד מולו כשהוא קשה איתה מידי).


הרבה פעמים כשאנחנו אומרים לה משהו, היא מגיבה בטון עצבני או מרימה קצת את הקול. לרוב המילים שהיא אומרת הן בסדר, אבל הטון עצבני או מזלזל (נגיד שאומרים לה שהיא יותר מידי זמן בפלאפון אז היא מרימה את הקול ועונה כזה 'בסדר' עצבני).


לבעלי זה מאוד מאוד מפריע כשהיא מדברת ככה. הוא כועס עליה ודורש ממנה לא להרים עליו את הקול.

אבל זה לא באמת עוזר ההערות שלו, בפועל היא ממשיכה עם זה, והוא כל פעם מתעצבן יותר (כי היא כבר 'היתה אמורה להבין' שככה לא מדברים להורים).

היום היא ענתה לו איזה 'בסדר' עצבני כזה (והוא היה עם עמוס בגלל דברים אחרים), והוא ממש כעס עליה וקרא לה בכינויים שממש לא אהבתי (נפלט לו מרוב כעס, זו ממש לא השפה שלו בדרך כלל).


אז קודם כל, אני אשמח לשמוע מאמהות מנוסות שעברו את הגיל הזה עם הילדות שלהן -

האם נכון להקפיד שלא ידברו ככה להורים? יש מקום לצפות שילדים בגיל ההתבגרות ילמדו לדבר תמיד בצורה מכבדת כלפי ההורים?

או שיש לנו פה עבודה להבין שלפעמים היא תדבר ככה, וזה חלק מהרגיל, ולהילחם בזה רק ירחיק אותה מאיתנו?


ואיך נכון להגיב מול בעלי כשהוא כועס עליה? (בעיני בצורה קשה ולא תואמת לסיטואציה. גם אם יש מקום להגיב, שגם על זה אני לא בטוחה - בעיני הוא מגזים בכעס שלו).

בעצםoo

הוא דורש ממנה יותר ממה שהוא דורש מעצמו

כי כשהוא עצבני הוא אומר כינויי גנאי

והיא לא יכולה לומר בסדר בטון שלא נראה לו


 

חסר הגיון לחלוטין

הרי הוא המבוגר והיא הילדה
 

באופן כללי אני לא מייחסת חשיבות לטון של מתבגרים

אחרי ההבנה שזה סגנון דיבור תואם גיל

וגם לא מייחסת חשיבות גדולה לתוכן כל עוד זה לא משהו חריג

וגם לא מחפשת כבוד מהילדים אלא קשר נעים וטוב


 

הכבוד מגיע לבד בלי שדורשים אותו

ע"י דוגמא אישית

אם מתנהלים בכבוד עם הילד הוא לומד להתנהל בכבוד


 

יש סיטואציות בין בעלי והילדים שאני מתערבת

משתדלת שזה לא יקרה לעיתים קרובות ושזה יהיה בצורה מועילה 

למעשה את צודקתאנונימית באהב"ה

ואני הרבה פעמים אומרת לו את זה כשהוא כועס עליה.

(וגם לא בטוחה שפועלת נכון בזה. כי להגיד לו ביקורת בפני הילדים זה גם לא הכי חינוכי, במיוחד כשאני בעצם מבטלת את מה שהוא אמר כרגע לילדה).

אין צורך להגיד לו מול כולםעל הנס

אפשר לדבר על זה ברגוע בהזדמנות אחרת אחד על אחד,בשום אופן לא מול הילדה,

גם אני לא מתייחסת לטון,אבל כמו שהייתי מדברת על זה עם בעלי בנחת ב4 עיניים גם איתה הייתי בהזמנות מדברת בארבע עניים,ואז יורדת מזה לחלוטין,

ונכון שככל שתדרשו כבוד זה פשוט לא יעזור אלא רק יחמיר את המצב.

כדאיooאחרונה

לדבר איתו בנפרד

לא בזמן אמת

לשקף לו שהדרישה שלו לא הגיונית ולבקש ממנו לא להתייחס לכל טון שלא נראה לו

ילדים מתבגריםתהילה 3>

זה דבר קצת מבלבל.

מצד אחד יש בהם משהו הודף, ולפעמים חצוף ומתריס, ומצד שני, לא פחות ואף יותר הם זקוקים לאהבה, לתחושה שהם רצויים, לקשר בריא

והקשר משנה צורה בגיל הזה וצריך להסתגל אליו מחדש ולהעביר אותו שלב.


לכן א:

פינוי המרחב הרגשי שלכם:

לדבר יחד או לעבד לבד את התסכול מההתנהלות שלה, ואצלך גם שלו.

כשמגיעים טעונים לסיטואציה די בקלות מגיעיל לשיח קשה ורחוק וחבל.

כשמגיעים נינוחים יותר, ניתח להעמיד גבול בצורה נינוחה.


לדוגמא; אני מבינה שזה קצת עצבן אותך, בבית שלנו לא מרימים קול/מדברים בחוסר כבוד להורים.


הרעיון הוא-

לתת שם להרגשה והכרה בתחושה שלה

להציב גבול- להגיד שזה לא מקובל עליכם

לעשות את זה באופן ענייני ובלי בעצמכם לדבר באופן לא מכבד.


בהחלט מאתגר וצריך ללמוד את זה.. בהצלחה


יש לך פה בעצם שתי שאלות:מתואמת

1. איך מתייחסים למתבגר שמדבר לא יפה.

2. איך מסבירים לבעל שצריך להגיב בצורה מותאמת ולא עצבנית.


אני מציעה שתשבו שניכם יחד ברגע של נחת, ותנסו *יחד* ליצור גישה מתאימה לגיל ההתבגרות שנכנס לפתחיכם. את יכולה בשיחה להוביל אותו בעדינות לכך ש"כמים הפנים לפנים", ושאם אתם תדברו בנחת, יכול להיות שגם המתבגרת תספוג את האווירה ותדבר בנחת. אבל גם אם לא - עדיין התפקיד שלכם כהורים הוא להראות לה איך מתנהגים ואיך מדברים בנחת.


בכל אופן, אנחנו לא עוברים בשתיקה רק כשמדובר בחוצפה ממש, מילים שלא אומרים להורים. על טון דיבור אנחנו יותר מחליקים, מקסימום אומרים: "לא נעים לנו לשמוע טון דיבור כזה, אולי תנסה לענות בנחת?"

(והאמת שגם אנחנו - בעיקר אני - לא תמיד מצליחים לדבר אליהם בנחת...)

לא יודעת את מי לשאול אז שואלת כאןכל היופי

הבת שלי בגיל ההתבגרות, כנראה על הרצף בתפקוד מאוד גבוה.

(לא מאובחנת רשמית עדיין כי התורים ארוכים מאוד)

סובלת מחרדה ספציפית (ועוד כמה חרדות נלוות בעצימות יותר נמוכה).

הייתה תקופה בטיפול רגשי כולל cbt שזה הטיפול הקלאסי לחרדות.

לא עזר בכלל למרות שהיא מאוד רצתה שינוי והמטפלת מקסימה.

הטיפול זלג לכל מיני נושאים אחרים, והיא גם מאוד נוטה לנבור שכלית בדברים אבל זה לא נוגע לרמת הרגש כמו אצל רוב בני האדם.

כלומר היא יכולה לנתח ולהסביר ולהבין אבל זה לא מזיז לרגש, זה מישור אחר לגמרי.

חשבתי על נוירופידבק, שזה כביכול עוקף את השכל ומאמן את המוח להתכוונן לגלי מוח אחר ופחות להיות בחרדה.

אחוזי ההצלחה הם 70-80 אחוז לפי מחקרים של כמה עשרות שנים, וזה ללא תרופות וזה נשמע לי כיוון טוב בשבילה.

הבעיה היא שמי שפניתי אליה אומרת שלפני שרואים שינוי צריך סביב ה10 מפגשים. וכדי שיהיה שינוי משמעותי צריך 30-40 מפגשים. ואולי היא מה20-30 אחוז שזה לא עוזר להם.

זו הוצאה מאוד משמעותית לפני שאני יכולה לדעת בכלל אם זה הכיוון.

אני מניחה שיש עוד אופציות אבל לא יודעת מה באמת יעזור.


מה הייתן עושות?

הייתי רצה מהר עם האבחוןעוד מעט פסח
עבר עריכה על ידי עוד מעט פסח בתאריך י"ג בכסלו תשפ"ו 20:57

אחרי האבחון תוכלי לקבל קצבה מבט''ל, שהיא מעל ל-3 אש''ח בחודש, ויהיה לך קל יותר להוציא עליה כספים...

חוץ מזה שבאבחון יעזרו לך לחשוב מה יכול להתאים לה.

אם תרצי המלצות למאבחנים פרטיים - מוזמנת בפרטי.

קודם כדאי לעשות אבחון נכוןמתיכון ועד מעון

ואז יהיה יותר קל למצוא את הטיפול המדויק עבורה

מצטרפת לקודמותיי - אחרי האבחון תוכלו להתאים להמתואמת

טיפול מדויק יותר, ואולי גם המאבחנים יוכלו להמליץ על סוג טיפול מתאים.

אם את מרגישה שהיא יכולה עוד "לסחוב" בלי טיפול, אז תחכו לאבחון בקופה. היתרון הוא שבדרך כלל הם גם מסדרים את העניין מול ביטוח לאומי, ואתם לא צריכים להתעקש על זה בעצמכם...

אבל אם את כן מרגישה שהיא חייבת כבר תמיכה, אז באמת כדאי ללכת לאבחון פרטי. זה לא זול בכלל-בכלל...

אני יכולה להמליץ לך על פסיכולוגית בירושלים שמאבחנת אוטיזם.

תודה לכןכל היופי

אז באמת זו גם המסקנה שהגענו אליה, לא לחכות לקופה אלא לחפש אבחון פרטי למרות שזו הוצאה.

אשמח להמלצות שלכן.


תודה

דינה זלזניק. אם לא תמצאי מספר ברשת אכתוב לך באישי.מתואמת
רק מדייקתמתיכון ועד מעון

אבחון אוטיזם במידה ואכן יש אבחנה דורש אבחון כפול-פסיכולוגי ורפואי.

ממליצה כמו @מתואמת להתחיל בפסיכולוגי

נכון.מתואמת
גם אם הולכים לפרטייראת גאולה
תדברי לפני כן עם המזכירות במרפאה, שיתנו לכם החזר כי אתם ממתינים כבר הרבה זמן.
תודה לכן, מחפשת מכון אבחוןכל היופי

כדי לקבל אבחון כפול כמו שהמליצה @מתיכון ועד מעון במקום אחד.

יש המלצה למישהי?

מעדיפה באזור השרון...

יש את המכון של ד''ר דיצה צחורמתיכון ועד מעון
נראה לי בבי''ח אסף הרופא שעושים שם אבחון כולל
אם אריאל רלוונטיעוד מעט פסח

אני יודעת שבמרכז התפתחות הילד שבאוניברסיטה עושים אבחון משולב.

ואמור להיות אפשרי דרך קופ''ח, או עם החזר.

שווה לברר.

וגם 'בית אחד'עוד מעט פסח
בכפר סבא מומלץ.
ממליצה לך לעבור על הרשימה הנ"לאנונימית בהו"ל

זה מתוך קבוצת הפייסבוק 'מרוצפות' של נשים על הרצף.

 

מאגר המאבחנים.ות המעודכן של מרוצפות - אוטיסטיות כותבות

 

אנחנו הלכנו מתוך הרשימה לפסיכולוגית ופסיכיאטר בנפרד, בחרנו רק לפי זמינות של תורים, ושניהם היו אנשי מקצוע מעולים ממש.

אני לא אמליץ לך ישירות עליהם בגלל שביקשת מקום שעושה גם וגם, אבל יש ברשימה גם מקומות כאלה.

התבלבלת בניק. לפורום הזה יש ניק אנונימי אחריעל מהדרום
זהב טהור שמת פהכל היופיאחרונה
תודה רבה לך!!
עזרה בטיפולים רגשיים מהקופהילד מתוק וטהור

יש לנו ילד עם קשיים רגשיים משמעותיים שהתפרצו בשנה וחצי האחרונות (ברמה שהוא מוגדר עם נכות 50% בבט"ל).

מזמן הומלץ לנו לפנות לטיפולים רגשיים, היינו בהמתנה דרך הקופה, היינו באבחון תקשורת דרך הקופה (זה לא תקשורת זה רגשי- הייתה המסקנה, אבל ההתנהלות בהחלט הייתה מזכירה בעיות תקשורת).

גם בתום האבחון נאמר לנו שיצרו איתנו קשר מהקופה והתפתחות הילד/בריאות הנפש לטיפולים רגשיים...

בינתיים אנחנו רק במעקב פסחכיאטרי בקופה, שזה יפה אך לא מספק... אין אף ספק שהילד זקוק להם, כולם הפנו אותו, אך אין מענה מהקופה.


בינתיים כמובן שלחנו לטיפולים שונים, והדרכת הורים פרטיים, והוצאנו סכומים גבוהים מאד....


נשמע לי ממש מוזר שאנחנו לא מקבלים מענה מהקופה, ואם אין להם תורות עבורנו, שנים, לפחות שיתנו לנו החזרים..

מישהי יודעת אם ניתן לקבל דבר כזה, ואיך?

הייתי מתחילהכל היופי

בישיבה מול המזכירה בקופה בניסיון להבין איך אפשר לקדם.

ואם היא לא יכולה לעזור ללכת לרופאת ילדים,להסביר לה את הדחיפות ושהיא תלחץ.

יש בקופות הרבה אופציות לטיפולים רגשייםמתחדשת111

באומנות

הידרותרפיה

ועוד..

אל תחכי שיצרו קשר. כדאי שתפנו לרופא המשפחה ותשלחו טפסים רלונטים

תיצרי קשר עם המזכירותאיזמרגד1אחרונה
של בריאות הנפש או התפתחות הילד, או גם וגם ותשאלי אותם... בדרך כלל הם יודעות איך אפשר לקבל החזרים. מניחה שזה תלוי בן כמה הילד ובאיזה קופה אתם.
גם אני בשאלות בת מצווהעוד מעט פסח

אשמח לעזרתכן בתכנון הלו'ז.

אנחנו רוצים לקיים אירוע אחד גם עם החברות וגם עם המשפחה, אבל שיהיה זמן בנפרד (מה שאני חושבת עליו כרגע זה שהחברות יגיעו מוקדם יוצאו מוקדם).


אשמח שתעזור לי לחשוב באיזה סדר לנהל את האירוע, כמה זמן בערך דברים לוקחים ומתי להזמין את החברות ולמתי המשפחה.

בתוכנית-

-יצירה (שאמורה להיות לחברות + אופציה לבני משפחה שרוצים)

- ריקודים (אפשר רק לבנות, דווקא יהיה לי יותר נוח מבחינת צניעות)

- טקס ברכות (שהילדה רוצה שהחברות *לא* יהיו בו)

- וכמובן אוכל, שעוד לא ברור לי כמה מנות יהיו ומתי.


הבנות יגיעו בזמן שנגיד (מגיעות מקרוב, רובן ברגל), המשפחה תגיע לאט לאט לאורך שעה בערך...


איך הייתן בונות את האירוע?

מנסה לחשובמתיכון ועד מעון

אולי להתחיל עם יצירה והרקדה לבנות ואז אוכל לכולם, שבזמן האוכל המשפחה מגיעה ואז החברות הולכות ונשארת המשפחה לברכות.

נשמע הגיוני?

זהו, שאני לא כל כך יודעתעוד מעט פסח

בגלל שהמשפחה תבוא ב'טפטופים', זה לא כל כך מסתדר לי עם האוכל המרכזי (באירוע רגיל עושים סוג של קבלת פנים בשביל זה. למשוך את הזמן עד שכולם מגיעים).

חשבתי אולי לעשות-

אוכל לבנות

הרקדה

יצירה - ואז בנות שסיימו הולכות הביתה, ומשפחה שרוצים באים מוקדם להשתתף

מנה ראשונה למשפחה

ברכות

מנה שנייה למשפחה


אולי זה גם יצא לי יותר זול, כי לבנות אפשר להביא דברים זולים, ולמשפחה אוכל ברמה יותר גבוהה.


אבל אין לי מושג איך זה יעבוד, ואיך לתכנן את הלו''ז.

באירועים שאני הייתימתיכון ועד מעון
משותפים לחברות ומשפחה אז החברות הגיעו לפני ליצירה אבל כל היתר היה משותף, אז נשמע לי שיותר נכון או להפריד לגמרי או לעשות ביחד אחרת זה ממש בלאגן (בעיני)
בטוח לא שווה להפריד?שלומית.
לא חושבת שזה יעלה ככ את העלות או את הכאב ראש... ממה שאני ראיתי אירועים נפרדים לחברות ומשפחה יותר מוצלחים לכל הצדדים 
שאלה טובהעוד מעט פסח

מעניין כמה זה באמת עוד כאב ראש.

בעלות זה בטוח מוסיף, כי זה לשכור אולם פעמיים.

ואיפור, ושיער לילדה...

לחברות בטוח צריך אולם?שלומית.

אולי יש לכם מקום בבית? אולי אולם בבי"ס? לפעמים יש עוד פתרונות חוץ מאולם ממש.

מודה שאצלינו לא מתאפרים לבת מצוה ( הן קטנות!) והשיער זו לא הוצאה משמעותית אבל כנראה מקובל אחרת אצלכם...

אם במקרה אתם בירושלים יש לי המלצה למישהי אלופה וזולה לתסרוקת (לא עושה איפור)

לי אישית נשמע שלעשות אירוע ארוך ומתגלגל זה המון כאב ראש ויותר קשה לדייק את הצרכים 

התכוונתי איפור ליעוד מעט פסח

ושיער לילדה.

קצת קשה לי לדמיין את המצב של אירוע לחברות בלבד, אבל אולי באמת כדאי לשקול את זה ברצינות.

לחברות זה לא "אירוע אירוע"שלומית.

אלא יותר בסגנון "ערב כיתה" ארוחה טעימה שמתאימה לבנות בגילן, יצירה, ריקודים, ואיזה משחק של ברכות לכלת השמחה.

הכי כיפי ומותאם

מה שעולה ליבורות המים

יצירה

אוכל וריקודים לחברות


ואס ארוע משפחה-

אוכל למשפחה

ברכות

ריקודים למשפחה

למה בעצם את רוצה להפריד?אר

אפשר להוביף יצירה או סדנא לחברות לפני שכולם מגיעים

אם חשוב לכם

אבל בדרכ החבאות נשארות עם המשפחה

לדרשה ברכות וריקודים

בסוף הן עושות שמח ..

שתי סיבות-עוד מעט פסח

1. היחס הוא בערך חצי/חצי. חברות עושות שמח אבל גם באלגן, וזה פחות מתאים לאופי של חלק מהמשפחה.

2. הילדה ממש ממש לא רוצה לומר דרשה בפני החברות. ומתפדחת ממש גם שישמעו את הברכות של הסבתות ושלנו ההורים. מבחינתה, היא מעדיפה שלא תהיה בת מצווה ולא לדבר בפניהן.

האמת שאני ממש מבינה את הבת שלךעל הנס

אני גם הייתי מעדיפה שלא יהיה ארוע מאשר לדרוש לפני החברות שלי.

אצל אחת הבנות שלי עשיתי בוקר על על חשבון בית הספר בשיתוף עם המורה,ארוחת בוקר יצירה פעילות שהמורה הכינה,ריקודים בסוף,הבנות יצאו מרוצות עד השמיים,

ולמשפחה עשינו משהו כמו ערב סופגניות בחנוכה.

לא מאד רשמי,יצא ממש מוצלח,


רעיון נוסף,לעשות שני ארועים באותו יום צהריים חברות ואז בערב משפחה זה יכול להתיש מאד לכן ממש חשוב לתכנן הכל בצורה נכונה.


לא חייבים לדרוש בכלל....יעל מהדרום

לק"י


אם זה השיקול המרכזי.

אם יש עוד סיבות, אז אולי באמת עדיף להפריד.


עוד אין לי ניסיון בנושא, אז אין לי כ"כ איך לעזור.

ומזל טוב!!

מוסיפה עוד אפשרות לחלוקת האירועים:מתואמת

כשאני חגגתי בת מצווה - לחברות עשיתי טיול/סיור עם עוד חברה. ריקודים לא היו, אבל זה התאים לי מאוד... וגם דרשה לא הייתה.

למשפחה עשינו אירוע בחצר, ואמרתי דרשה - אבל דרשה בחרוזים בליווי מצגת תמונות, אז זה היה קליל יותר. (אולי זה משהו שיתאים לבת שלך גם מול החברות?)

עונה לשלושתכן יחדעוד מעט פסח

לנו חשוב המעמד של הדרשה, דווקא בגלל שזו ילדה עם פחד במה, ואנחנו מאמינים שיעשה לה טוב להתמודד עם הפחד וכן לדבר, בסביבה מאוד תומכת ומחזקת.

מצד שני, אני לא רוצה לדחוק אותה מדי, וגם פחות בטוחה שהחברות יפרגנו, ולכן יהיה טוב בעיניי שהיא כן תאמר דרשה, אבל רק למשפחה.


אהבתי ממש את הרעיון של לשלב מצגת שתקל עליה. תודה!!

בהצלחה!!יעל מהדרום
רק הערה קטנה לגבי הדרשהעל הנס

אני עם פחד קהל וההורים שלי דרשו ממני לדרוש לא רק שזה לא עזר גם הבת מצוה שלי זכורה כדבר שלילי בעבורי,רק בגלל הדרשה הזו,

בסוף אתם ההורים ומחליטים.

אבל את הבת שלי ממש זרמתי איתה

תודה ששיתפתעוד מעט פסח
אקח לתשומת ליבי שתהיה לה חוויה טובה.
היא מבינה את הרעיון הזה?מתואמת

של הצורך להתמודד בדווקא עם הפחד?

כי אם זה לא בא ממנה - לא נראה לי שזה יעזור, אלא רק יגביר לה את הפחד...

בכל אופן, מעניין שדווקא המשפחה המורחבת היא סביבה תומכת ולא החברות זה אומר שיש לכם אווירה טובה במשפחה!

בגדול, היא מבינהעוד מעט פסח

היא עדיין מאוד מפחדת, אבל יודעת שמול המשפחה זה יעבור בטוב ולכן מוכנה להתאמץ לעשות את זה.

מול חברות לא מוכנה ויהי מה.

וכן, ב''ה זכינו במשפחות מפרגנות שירימו לה לא משנה מה יהיה (והיא יודעת את זה).

אז נשמע שזה באמת יעשה לה טובמתואמתאחרונה
רק שימו לב גם בזמן אמת שהיא מצליחה לזרום עם זה באמת ולא נסגרת ברגע האחרון...
אוכל למתבגריםרק טוב!

מחפשת רעיונות לאוכל שנוער אוהבים. לילדים שמחפשים כל הזמן מה לאכול... לאו דווקא שיא הבריאות... (מושקע או מהיר הכנה)

דברים מסוג:

פיצה

פלאפל

שניצל פירה/ציפס

קוסקוס עם מרק

פריקסה


תנו עוד רעיונות

בעיקר לארוחות ערב. אבל גם לדברים שאפשר לקחת לארוחת צהריים ללימודים (עדיף בלי מיקרוגל)

חזה עוף צלוי, קבב, המבורגרשופטים

בוריקיטס ביתיים

בורקס פיצה

פסטה/תפוחי אדמה מוקרמים

כמה רעיונות:שדמות בחולות

אורז

פתיתים

פסטה בולונז

פסטה עגבניות

פרגיות

שיפודי חזה עו

כנפיים קריספיות

סלמון בתנור

קציצות טונה מטוגנות

מלאווח עם ביצה ורסק

טורטיות ממולאות השר/ גבינות/ חביתה

חביתות עם תוספות

בוריקה

 

אצלי אוהביםכל היופי

מה שמשביע.

שזה אומר הרבה בשרי מבושל ולא ארוחות ערב קלות.

(ומתאים גם לצהריים כמובן)

עם עדיפות ללא עצמות...

שניצלים, פרגיות, קציצות עם או בלי רוטב, בקר בבישול ארוך (אם נשאר משבת), בורקס בשר, פאי רועים וכד'.

מניחה שיהיו מתבגרים שיזרמו גם על כרעיים ואז מאוד קל להכין בתנור עם אורז או תפו"א.

וכמובן פחמימות וירקות כמו פתיתים, פסטה, אורז עם ירקות, תפוחי אדמה ברוטב, אנטיפסטי, סלט כרוב, ירקות חתוכים.


אם לא מתחשק לי או שאין בבית בשרי, אני מכינה קציצות טונה כשבא לי להשקיע, או תבשיל מהיר ומשביע של טונה, חצילים, פלפלים, עגבניות או כל ירק אחר שיש בבית ומתאים. מתייחסת לטונה כמו כל דג מבחינת תבלינים וכו' (תחשבי למשל על חריימה או דג מרוקאי עם טונה)

גם שקשוקה הולך טוב, עם אורז, פתיתים או קוסקוס.


הדגש הוא על כמויות ולא על אוכל הכי מושקע.

נגיד מלוואח פחות יהיה, כי יותר קשה לשחק עם הכמויות וזה הכנה אחד אחד (אני משווה להכנה של סיר אורז נגיד)

שלא לדבר על עניין הבריאות.

ועוד משהוכל היופיאחרונה
מי שפחות מתחבר לבשרי ובעיקר בנות, יזרמו יותר על חלבי כמו פשטידות, לזניה, פנקייקים, פסטה ברוטב שמנת וכו'
איך את נוהגת בנוגע לצורך של המתבגרותמתחדשת111

לקנות "שטויות"?

אסביר. ביתי לומדת באולפנא אקסטרנית. היא כמעט מידי יום שואלת אם תוכל לקנות ממתק/ מעדן/ גלידה וכו.. כמובן כל זה בנוסף לאוכל שהיא מביאה מהבית

לרוב אני מסכימה. אבל מרגיש לי שזה מוגזם.. וגם מאוד לא בריא

מנגד כמתבגרת יש צורך גם בזה, ורעב- כמעט תמידי וזה מה שזמין להן (מהשמיני וכו..)

מצד שני לפעמים זה איזשהי הסחפות חברתית. אבל גם לזה לא בטוח שנכון לסרב כדי שלא תרגיש "אווט"

איך אתן נוהגות?


אין לי בנות בגיל הזהלפניו ברננה!

וגם לא בנים..

הגדול שלי בן 8

אבל בפשטות הייתי נותנת לה תקציב חודשי (מה שנקרא דמי כיס..) לשטויות כאלה שתתנהל איתו בעצמה. זה יכול להיות חינוך טוב לכלכלה. ולדבר איתה על תזונה נכונה. שלא תוציא את כל הסכום על שטויות של אוכל אלא שתקנה לעצמה פה ושם גם תכשיט מטופטן או דברים אחרים שהיא *רוצה*.


באופן כללי בעיני הורים אחראים לתת לילד את כל מה שהוא *צריך* ויכולים לפרגן גם במה שהוא *רוצה* אבל פה יש להם גם אפשרות להתחיל לחנך אותו להתנהלות כלכלית נכונה.

השאלה היאמתחדשת111
האם להתנות את דמי הכיס במשהו? כי אם לא יוצא שזה בעצם הכסף שלנו כהורים. ובאופן הזה לא בטוח שיהיה חשוב לה לשמור ולהתנהל איתו נכון..
אנחנו נותנים לשני הגדולים (ביסודי) דמי כיס שבועייםיעל מהדרום

לק"י


אני כן אומרת להם (וגם לקטנים, שיש להם כסף מדמי פורים וכדומה), שגם אם זה הכסף שלהם, לא כדאי לקנות הרבה ממתקים.


אצלינו הם קטנים יותר, אז זה שונה. אבל בעיקרון פעם בשבוע אני הולכת איתם לקנות ממתק. ובעלי גם לפעמים לוקח פעם בשבוע.

בגיל גדול יותר הייתי משחררת כנראה. אבל כן מדברת על זה שלא כדאי וזה לא בריא לאכול יותר מידי שטויות (יש לנו בבית חטיפים ושוקולדים, ואני אומרת להם את זה. שלא יגזימו).

אישית חושבת שלא צריךלפניו ברננה!

כי היא יודעת שיש לה תקציב מוגבל.

והתקציב הוא כי זיהית אצלה *צורך* בכסף ל*רצונות*.

אז את נותנת לה מענה על הצורך. כמובן שאת גם יכולה לעודד אותה לעשות בייביסיטר כדי שיהיה לה יותר כסף לרצונות שלה.

אבל בסופו ש דבר האינטרס פה הוא לתת לה להוציא בתבונה. ואת ז היא תלמד ע"י ניהול התקציב הקטן שתתנו לה. ובחודששיגמר לה הכסף אחרי שבועיים היא תבין שפשוט אין עוד..

 

כמובן בשיח נכון שמלווה את התהליך 

מקסיםמתחדשת111
בעיני לאפלספנית

בעזהי"ת

 

זה לא כסף שהוא צ'ופר מבחינתי אלא צורך, וצורך אני נותנת לילדים שלי- כמו שאני נותנת להן אוכל, בית ובגדים ללא תמורה. וכמו שאני לא אגיד לבת שלי 'היום לא סידרת את החדר אז אין ארוחת ערב', אני לא אגיד לה 'לא עזרת אז לא תקבלי דמי כיס'. 

 

כן להגדיר מה הסכום שהוא צורך ולא אקסטרה.. אני כן חושבת שהיכולת לקנות מידי פעם פינוקים פה ושם בשליטה של המתבגרת זה צורך.

אניoo

מעודדת תזונה נכונה גם כשקונים משהו טעים (נניח להעדיף יוגורט מפנק)


כשהילדים היו ביסודי נתתי כסף מדי פעם כשהיו מבקשים

ילד אחד היה מבקש הרבה

לפעמים הייתי מפנה אותו לקחת חטיף מהארון ולא לקנות


כשהם יצאו לישיבות נתתי להם לנהל לבד את התקציב

כשהם הבינו את המשמעות של ניהול כלכלי ע"י כרטיס אשראי/ מזומן

הם גם למדו פחות לבזבז

הכסף היה שלהם?מתחדשת111

כתלות בעבודה/ משו אחר?

לא שלהםoo
אבל דברנו על תקציב הגיוני לשבוע/ חודש והם עמדו בתקציב
אני נותנת...חרות

לא יודעת אם זה טוב או לא...

כן מנסה להגיד לה לקנות אוכל, ולא כל יום ממתק... אלא מידי פעם.

אבל לא יודעת כמה מתוך זה עובד.

לא יודעת אם אני נוהגת נכון, ככה מרגיש לי...

אני נותנת סכום מוגדר פעם בפרק זמן קבועמתיכון ועד מעון

והם יודעים בדיוק מתי וכמה יקבלו, זה לא מותנה בשום דבר ובכסף הזה אני לא מתערבת במה הם קונים.

מעבר לזה משתדלת שבבית יהיה שפע של אוכל וגם של שטויות אבל דברים ביתיים כמו עוגות עוגיות ממתקים ביתיים שלפחות יהיה אפשר לנשנש דברים פחות גרועים 

אהבתי את הרעיוןמתחדשת111
היא קונה מהכסף שלהרוני 1234
היא עושה הרבה בייביסיטר אז יש לה כסף ויש לה חשבון פייבוקס יאנג שדרכו היא קונה.
ולפני שהיה לה כסף משלה, נתת לה?מתחדשת111
לא כל כך…רוני 1234
רק לעתים רחוקות.


היא עושה בייביסיטר מגיל מאד צעיר וגם יש לה כסף ממתנות וחגים.

לפעמים קונה אם זה לא מוגזם, אבל יש דמי כיסאור123456
של 100 שקל לשטויות כאלה ואז היא חושבת פעמיים אם היא באמת רוצה 
וואו זה המון..מתחדשת111
לחודש? זה יפה, אבל לא ככ המוןפלספנית

בעזהי"ת

 

מספיק שהן יוצאות פעם בחודש לאוכל שהוא יותר מפיצה וזה כבר רוב התקציב. 

 

הבת שלי עוד לא לגמרי בגיל (הגדולה בכיתה ו'), נתנו להן עשרה שקלים לחודש מתחילת כיתה א' אבל מודה שאנחנו לא ממש עומדים בזה כי לא זוכרים וגם להן אין ממש צורך בזה אז דיי הפסקנו, כשהן מבקשות הן מקבלות וזה עוד סכומים מזעריים אז זה סבבה לנו (נניח שני שקלים לקנות ממתק במכולת אחת לחודש, נו שויין). 

עכשיו למשל יש חודש ארגון ויש קיוסק בסניף, נתנו לכל אחת מהגדולות (ד' וו') 20 שקלים לכל החודש בתחילת החודש ולבחירתן מה לעשות עם זה ואיך לחלק. 

 

אני כן רואה שחברות של הגדולה מתחילות לרצות וכשהיא תגיע, בטח נתחיל מ50 בכיתה ז' אבל יש לה חברות שמקבלות הרבה יותר.. 

וואי, מוזר לי השרשורעוד מעט פסח

אצלי אני לא מביאה להן שקל לשטויות.

הבנות שלי עובדות, מרוויחות יפה, ומוזמנות להשתמש בכסף כראות עיניהן. אחת באמת קונה איתו מדי פעם גומי וכאלה- אבל זה נדיר למדי.

ויש בבית יש אוכל בשפע, וגם פינוקים שאפשר לקחת לאולפנא (ונקנו בזול בסופר/ב'משנת', ולא במחירים של השמיני...). אז למה שאביא להן כסף נוסף?


כשהגדול שלי למד בישיבה ולא היה מסוגל לאכול את האוכל של חדר האוכל, כן הייתי מציידת אותו בסכום קבוע מראש כל יום, שהיה אמור להספיק לאוכל- והוא יכל לבחור מה לאכול ואיך להשתמש בכסף- כי הישיבה היתה צמודה למרכז מסחרי.

אבל שוב, זה היה כסף לארוחת צהריים. לא ל'שטויות'. 

הבת שלי עוד לא בגיל שיכולה לעבודמתחדשת111

ובאולפנה יש את השמיני- שמוכרות כל מיני מתוקים. וגם חנות קרובה ולפעמים היא רוצה להתפנק. לא רואה בזה בעיה כשזה במידה. כילדה אני זוכרת שלא היה לי כסף מהבית וההורים סמכו על מה שאקבל באולפנא, והייתי ממש מרגישה קושי לראות חברות נהנות לקנות דברים בין הארוחות גם אם זה נחשב שטויות ולי לא היתה היכולות.

ובכלל כמתבגרת זכורה לי תחושת הרעב הגדולה..


כנראה אנחנו חיות בחברה שונה מאודעוד מעט פסח
לבת ה-11 שלי כבר יש חסכון של מאות שקלים מעבודה כבייביסיטרית.
מעולהמתחדשת111

אני לא מסכימה לה להכנס לבתים בגיל הזה..

גרים בעיר.

מבינה שאתם בישוב ולכן השוני

לפעמיםתהילה 3>

דווקא בתיכון, כשהלימודים עמוסים יותר, ובטח אם יש פנימיה הדרכה וכו יש פחות זמן לעבוד מבכיתה ו'.

לפחות אצלנו זה ככה

זה גילתהילה 3>

שכבר אפשר לעבוד בו, ומצד שני באמת ההוצאות גדולות.

בעיני 2 כיוונים:

1. מדי פעם לפנק באיזה שטר באהבה אבל לא כל יום..

2. לתת דמי כיס שמבחינתכם כוללים גם אופציה לקניות האלה, וככה היא תחשב בעצמה מה איך וכמה.

אישית כן מתחברת לאופציה א' שמאפשרת ככה לפנק בכיף כשמתאים, מצד שני יש צדדים לכאן ולכאן..

מוסיפהתהילה 3>
נזכרת שיש מצבים שבהם זה ממש האוכל בהגדרה ולכן נותנת סכום קבוע כל בקר לקנות אוכל לא מדי תעשייתי ודי מוגדר פלוס פינוק. אבל זה מצב קצה יחסית, וגם גיל צעיר יותר. 
כתבת מאוד יפהמתחדשת111
תודה יקרה❤️תהילה 3>אחרונה
מחפשת שדכן או שדכנית טוביםמתחדשת111

עבור אחותי.

לא דתיה

אבל מחוברת ועושה דברים חלקית.

אשמח להצעות

טיפול ב"טיק" לילדהפלפלונת

לבת שלי בגיל 6 יש "טיק" ואני מנסה להוציא אותה מזה.

הטיק זה שנוגעת באף וזה לא נעים וכבר איזה שנתיים לא עבר.


חשבתי אולי לק או מדבקת לק יעזרו, אבל זה קצת יקר ולא ידעתי אם לא מזיק לציפורניים (לא מבינה בזה בכלל) ואם יועיל בכלל. או איזה משחק לאצבע. אשמח לעיצות.


עד כמה שאני מבינה, הערות לא עוזרותיעל מהדרום
לק"י


אולי הפוך....

אכן ראיתי שזה לא מועיל. מה כן יכול לעזור?פלפלונת
נראה לי שנוירולוג הוא הכתובתיעל מהדרום
אני לא ממש מבינה בזההשם שלי

נראה לי מה שאפשר לעשות,

זה לנסות להחליף את הטריק, למשהו אחר שפחות מפריע.

לא יודעת איך עושים את זה.

אפשר לפנות לנוירולוג.

ננסה נוירולוג בע"ה. אם יש עוד עיצות, אשמח.פלפלונת
את יכולה לפרט מה הטיק? כי לא בדיוק הבנתיקופצת רגע

איך מדבקות על הציפורניים יעזרו לנגיעות באף?


נראה לי שיש הבדל בין הרגלים לא טובים (כמו חיטוט באף, כסיסת ציפורניים, גרוד גלדים וכדו') ובין טיקים ממש שהם הרבה פעמים נראים כתנועות לא נשלטות כל כך כמו מצמוצים בעיניים, העוויות מוזרות בפרצוף, תנועות חוזרות.


למה את מתכוונת?

כי אני חושבת שהטיפול שונה.

בהרגלים לא טובים ( כמו חיטוט באף), אפשר להסביר לילד את החסרונות של ההרגל( עושה פצעים בתוך האף ואז עוד יומיים מגרד, לא נעים להסתכל על זה וכו') ולהציע התנהגות חלופית או מקובלת חברתית( ללכת לכיור לקנח ולשטוף, להעסיק את האצבעות במשהו אחר כששמים לב).

אבל לגבי טיקים זה לא יעבוד, יש לי ילד שהיו לו תקופות של טיקים מתחלפים, לדעתי אצלו קשור לחרדה, אחר כך גם אובחן על הרצף אולי קשור. כאן שיחה ישירה לא תעזור והכי טוב להתעלם, ולנסות  להפחית חרדה ולעזור להרגע באופן כללי בלי קשר ישיר לטיק. ואולי באמת ללכת לנוירולוג להתייעץ...

אצלי הבן הנ"ל הצליח להפסיק או להפחית מאוד הרגלים לא טובים כשהבין את החסרונות שלהם והייתה לו מוטיבציה עצמית להפסיק. אבל טיקים לרוב עוברים מעצמם אצלנו אחרי תקופה... 

תודה על ההסבר והפירוט. אז אצלה זה הרגל.פלפלונת
הזמנתי כמה משחקים לידיים, מקווה שיעזור.
קודם כל - להתעלםחוזרתאחרונה

ככל שמתייחסים לזה יותר - זה יחמיר

אח''כ - בירור נוירולוגי

אם לא עוזר - פסיכולוגי / פסיכיאטרי

אולי יעניין אותך