טוב, תלוי בעיקר בי. ברמת העייפות שלי ובמצברוח שלי שהוא נגזרת של העייפות.
אם נניח ישנתי בצהריים אז יש לי הרבה סבלנות בערב.
ואם קמתי מספיק מוקדם בבוקר אז יש לי זמן וסבלנות בבוקר.
אבל אם להפך...אז רמת הסבלנות בדם יורדת עד מאוד.
בכל אופן, לגבי הבוקר-
א. אם יש לך אפשרות, תכיני להם אוכל בערב. ובבוקר רק לשלוף מהמקרר. חוסך מלא זמן יקר.
ב. אל תשאלי מה רוצים. או שתשימי להם, כל אחד לפי מה שאת יודעת שהוא אוהב, או שתתני שתי אפשרויות (ביצה קשה או חמאה?) יהיה להם יותר קל להגיב. ואם לא עונים, תשימי משהו ואם יהיו אח''כ תלונות אז תגידי שזה בגלל שלא קיבלת תשובה...
ג. שהם יכינו לעצמם בגדים בערב. ואם צריך לכבס משהו למחר, שישימו במכונה, ואז את יכולה להפעיל מכונה ומייבש, אם יש לך, וזה מוכן להם לבוקר.
ד. אם לא שמים דברים במקום, עזבי את זה. בוקר זה לא זמן למאבקים. להפך, מה שכל מומחי ההורות אומרים זה שנקודות הפרידה והמפגש עם ההורים צריכות להיות שמחות, במאור פנים, שהילד לא ילך עם פנים עצבניות של אמא לבי''ס. (טוב, זה קורה לכולם. אבל לפחות לשאוף לפרידה שמחה)
חחח, בדיוק אתמול הילדונת המפורסמת שלי, בת שש כבת שש עשרה, החליטה שהיא הולכת לבי''ס בלי מעיל. הסבר רציונלי על גשם וקור- לא הזיז לה. ראיתי כבר לאן זה הולך...ועצרתי. חשבתי לי שאני חייבת לגרום לה ללבוש מעיל בכיף ובלי מאבק. למזלי הרב, בצבצה מולי חבילת מנטוס מהסלסלה במדף. אז שמתי לה אחד בכיס של המעיל ואמרתי לה שיש לה הפתעה במעיל שמותר לה לאכול אותה רק בהסעה. תוך שניה היא שכחה מהענין והתחננה לדעת מה ההפתעה...אז הרשיתי לה לבדוק אבל לא לאכול. וחיש קל לבשה מעיל ויצאה להסעה, הודו לה' כי טוב..
ה. לא אוהבים עוגיות? יש לי ילדה שהתלוננה שאין לה מה לאכול בבוקר. אמרתי לה שבמקום להתלונן תגיד לי מה היא רוצה, אמרה עוגיות. אמרתי , יופי, היום אחה''צ תכיני עוגיות שיהיה לכולם מחר בבוקר. היתה מרוצה עד הגג. אז תני להם להכין. ילדים אוהבים לאכול אוכל שהם הכינו, במיוחד אם יש בו שוקולד צ'יפס
ומעבר לכל זה. את בחודש שמיני!!! נו, ברור שיהיה לך קשה. בוקר וערב דורשים לתזז בין ילדים וחברים...וזה קשה. אבל ב''ה על הילדים ועל ההריון!!
נשמעת מתוקה!!
אבל הבוקר באמת יותר לחוץ...
) אז אני קמה לארגן אותם ודווקא הוא מקבל עוד כמה דקות שינה...