מה יותר קשה לכן השכבה או בוקר?דיליה

סתם מעניין ואתי תמיד מדברים על קושי בהשכבה.

אצלי זה רץ הם הולכים לישון יפה אוכלים יפה מתקלחים יפה. פה ושם ויכוחים בקטינה.

וקורה שאימא אחת עצבנית צועקת פה קצת (לא אני.. סתם איזה הורמונלית בשמיני).

אבל הבוקר ממש קשה לי הם חצי רדומים לא זזים לא מתלבשים לא עונים לי על השאלה הניצחית מה למרוח ל בלחם לא שמים את הפיזמה או הטיטול או וכו' במקום.

לא רוצים את הבגד שהוצאתי להם רוצים רק את מה שבכביסה או נעלם.

לא אוהבים את העוגיות שקניתי אתמול רוצים תה ולא שוקו (אחרי שהכנתי כמובן)

וכו'

מעניין אותי איך אצל אחרים... 

שתפו.

בוקר😣אין לי הסבר
לא מוכנה גרביונים. לא רוצה את הגופיה הזאת אלא את זאת. לא, בעצם את זאת.
לא מוכנה ללבוש את הבגד.
מלחמות על סוודר. ואז על מעיל.

רוצה חביתה, בעצם לא. טוסט- אבל לדרך.
והיא הולכת לאטטטט
ואמא שלה לאחרונה לא משהו במצב הבריאותי, אז בדרך למעון לא לוקחים עגלה ולא מרימים על הידיים כמעט. והיא הולכת לאטטט

חח ולחשוב שהיא עדיין לא בת שנתיים


אבל לאחרונה אני פשוט מלבישה. מקסימום היא תבכה קצת. אוכל- מכינה טוסט ואם היא לא רוצה שתאכל בדרך. מה אכפת לי?
רק מעיל היא לא מוכנה, ואין לי זמן לבכי עצבני והיסטרי אז אני משחררת. היא לוקחת את המעיל ביד כמו איזה שמיכי...
וואי אבאלה. תיאור מדוייק של הבקרים שלנו. אחד לאחד!!!אנונימיות
במיוחד הקטע של המעיל והבגדים😑
ותרגישי טוב😘
נשמעת מתוקה!!דיליה


טיפ מנצח: לבחור ה-כ-ל ערב לפני!!M-P-4
גם בגדים וגם מה להכין למוסדות! ואין שינויים בבוקר, מה שהחלטנו אתמול, זה מה שיש!! לי זה מאווווד עזר!
ו...לשים את הנעלים מראש במקום! כי בבוקר קבוע לא מוצאים אותן🤷🤷

לי אישית הבקרים די חלקים, כי הם קמים לפני וכבר מתלבשים לבד (גילאי 4,5,7) 🤫 אולי תנסו ללכת לישון יותר מוקדם ואז הם יקמו יותר מוקדם... יצא לך רווח כפול (חוץ מבשבת🙄)
איך הם הולכים לישון מוקדם אצלך?מתואמת
נשמע שגם בערב אין לכם מלחמות...
דבר ראשון- יש אצלנו מלחמות🤫 תמיד יש על מה לריב🤷M-P-4
וגם בבוקר יש מלחמות (בעיקר בינהם🙈).. לכן אני מנסה כמה שיותר להכין דברים מראש, כדי למזער את האקשן.

ולא יודעת, עניין של הרגל. מתחילים א.ערב מוקדם.

עד 18.30-18.45 כולם כבר ישנים (לפחות במיטות) לגדולה אנחנו מרשים להישאר ערה עד 19-19.30 ולקרוא במיטה.

בגלל שהם קמים מוקדם, הם כבר עייפים בשנות האלו💪
וואו, אין סיכוי שאצלנו נתחיל סדר ערב בשעות כאלו...מתואמת
בת כמה הגדולה שלך?
כשיש מתבגרים בבית זה משפיע על כולם
בת 8, גם מתבגרת💪🤭M-P-4
בינתיים אני נהנית (מאוד) מהשלב הזה.
ברור לי שכשהם יהיו גדולים יותר זה ישתנה...
מתבגרת מסוג אחר מתואמת
שעדיין אפשר להורות לה מה לעשות...
בכל אופן, אצלנו גם כשהגדולה הייתה בת 8 הם לא הלכו לישון כל-כך מוקדם... תמיד זה היה בשמונה-שמונה וחצי. אלא שעכשיו גם השעה הזו נמתחת עד אין קץ...
וואו איזה גן עדןבת 30
שבע בערב והבית שקט.
זוכרת את זה🙂.
היום עשר בלילה ועדיין מסתובבים פה...
חחח. גם אני, זיכרון רחוווווווקמיואשת******
הם קמים ממש מוקדםדיליה

נעליים במקום בגדים אני מוציאה בשנייה.

סתם עד שהם זזים.

ועסוקים בפטפוטטיהם החמודים...

בוקר!!פשיטא
אמא היום קוקיות
אמא היום צמה גדולה
אמא היום שתי צמות
אמא היום רק קוקו

אמא כיס!
אמא גרביים עם מיקימאוס
לא רוצה ביונים! (גרביונים) רק גרביים
אמא חולצה פינגווין!

אמא סוודר, לא מעיל..
אמא מעיל, לא סוודר.

בקיצור, בוקר יותר קשה....
ערבתמיד להודות
ערב לרוב אני עושה בוקר בעלי 😁

אבל בכל מקרה הבקרים וגם הערבים לרוב זורמים טוב אבל בערב יש יותר מה לעשות (ארוחת ערב, סידור הבית, מקלחות, סירוק כינים, צחצוח שיניים, שיעורי בית, מערכת וכו)
למה או בוקר או ערב? גם וגם!!בת 30
טוב, תלוי בעיקר בי. ברמת העייפות שלי ובמצברוח שלי שהוא נגזרת של העייפות.
אם נניח ישנתי בצהריים אז יש לי הרבה סבלנות בערב.
ואם קמתי מספיק מוקדם בבוקר אז יש לי זמן וסבלנות בבוקר.
אבל אם להפך...אז רמת הסבלנות בדם יורדת עד מאוד.

בכל אופן, לגבי הבוקר-
א. אם יש לך אפשרות, תכיני להם אוכל בערב. ובבוקר רק לשלוף מהמקרר. חוסך מלא זמן יקר.
ב. אל תשאלי מה רוצים. או שתשימי להם, כל אחד לפי מה שאת יודעת שהוא אוהב, או שתתני שתי אפשרויות (ביצה קשה או חמאה?) יהיה להם יותר קל להגיב. ואם לא עונים, תשימי משהו ואם יהיו אח''כ תלונות אז תגידי שזה בגלל שלא קיבלת תשובה...
ג. שהם יכינו לעצמם בגדים בערב. ואם צריך לכבס משהו למחר, שישימו במכונה, ואז את יכולה להפעיל מכונה ומייבש, אם יש לך, וזה מוכן להם לבוקר.
ד. אם לא שמים דברים במקום, עזבי את זה. בוקר זה לא זמן למאבקים. להפך, מה שכל מומחי ההורות אומרים זה שנקודות הפרידה והמפגש עם ההורים צריכות להיות שמחות, במאור פנים, שהילד לא ילך עם פנים עצבניות של אמא לבי''ס. (טוב, זה קורה לכולם. אבל לפחות לשאוף לפרידה שמחה)
חחח, בדיוק אתמול הילדונת המפורסמת שלי, בת שש כבת שש עשרה, החליטה שהיא הולכת לבי''ס בלי מעיל. הסבר רציונלי על גשם וקור- לא הזיז לה. ראיתי כבר לאן זה הולך...ועצרתי. חשבתי לי שאני חייבת לגרום לה ללבוש מעיל בכיף ובלי מאבק. למזלי הרב, בצבצה מולי חבילת מנטוס מהסלסלה במדף. אז שמתי לה אחד בכיס של המעיל ואמרתי לה שיש לה הפתעה במעיל שמותר לה לאכול אותה רק בהסעה. תוך שניה היא שכחה מהענין והתחננה לדעת מה ההפתעה...אז הרשיתי לה לבדוק אבל לא לאכול. וחיש קל לבשה מעיל ויצאה להסעה, הודו לה' כי טוב..

ה. לא אוהבים עוגיות? יש לי ילדה שהתלוננה שאין לה מה לאכול בבוקר. אמרתי לה שבמקום להתלונן תגיד לי מה היא רוצה, אמרה עוגיות. אמרתי , יופי, היום אחה''צ תכיני עוגיות שיהיה לכולם מחר בבוקר. היתה מרוצה עד הגג. אז תני להם להכין. ילדים אוהבים לאכול אוכל שהם הכינו, במיוחד אם יש בו שוקולד צ'יפס


ומעבר לכל זה. את בחודש שמיני!!! נו, ברור שיהיה לך קשה. בוקר וערב דורשים לתזז בין ילדים וחברים...וזה קשה. אבל ב''ה על הילדים ועל ההריון!!
נהניתי מהסיפור שכתבת בסעיף ד! מתואמת
😂😂בת 30
שיתופים מרתקים!דיליה

תודה ע כל המחשבה...

ועונה לך. (גם כדי לסדר לעצמי למה בעצם אני לא מצליחה לעשות שינוי

 

א. לא אוהבת להכין את האוכל בערב. מרגישה שלי לא טעים ככה לא יודעת.

כנראה פינוק שלי... ובכלל אם יש לי רגע בערב הוא מוקדש לארוחת צהרים אחרת מתחילה להכין רק ב15 ואז הכי גרוע שיש...

ב. אם אני לא שואלת הם לא יאכלו וכבר יודעת שמחזירים פה לא פעם אוכל אז ממש חבל לי. מעדיפה לשאול אותם ודי...

ג. עדיין לא בשלב להכין לעצמם. הגדולה (11.5) מכינ הלעצמה האחרים עוד ממש רחוקים מזה...

ד. אני שונאת לחזור לפיג'מות על הרצפה. וחוץ מזה לאחרונה יש משהי שעובדת אצלי בבית בבקרים אז חייבת סלון מפוקסס... (נותנת לה כדי שאהיה חייבת אבל זה כבר סיפור נוסף )

הסיפור שלך מתוק אבל לדעתי ילדה בת 16 הייתי נותנת לה שתלך בלי מעיל ותתמודד. נראהלי זה גיל שכבר מבינים לעצמם מה טוב להם לא?

ה. בסוף הוא לקח כמובן מהעוגיות כי אמרתי שזה מה שהבאתי היום. הוא פשוט ידע שיש כמה סוגים שקניתי בדיוק והתחשק לו סוג אחר... בקיצור לא כל סיטואציה דומה... ואני משחררת להם את המטבח חופשי ובאמת מכינים פה מידי פעם יצירות מופלאות רק שמאפה ביתי אני תמיד שומרת לשבת...

 

ובאמת ב"ה. 

יש לי ילדים ממש ממש מהממים כל כך כיך איתה בשאר הזמן (ואוו מה שבנינו כאן היום מקליקס!!) שאני שמחה שאני לא נשמעת תמיד הסבתא כשאני מדברת עליהם

 

מבינה אותךבת 30
רק דבר אחד, הילדה שרצתה ללכת בלי מעיל היא בת שש...רק מתנהגת כמו בת שש עשרה...
מגיל 9-10 אני לא אומרת להן מה ללבוש. אם שואלות, אומרת את דעתי. אם פותחות דיון אני אומרת שאני לא נכנסת לויכוחים ועניינים בנושא ביגוד...
חחח הרגת אותי עכשיו.דיליה

הייתי די בהלם היום חשבתי כזה עליך..

לא היה נשמע לי שאת אימא כזאת שתשכנע ככה את בת ה16 שלה.

צריך לקרוא לאט....

😂😂בת 30
נראה לך שנערה בת שש עשרה תתלהב ממנטוס בכיס?🙂
לא ידעתי מה לחשוב.....דיליה


🤣🤣לא... אני מתהה..חדשה ישנה
בוקר חדמשמיואשת******
היא מתעוררת כל בוקר, כל בוקר!!! בבכי. כל בוקר!
אני לא יודעת מה לעשות יותר
בכי מעצבן כזה של אהה נההה חצי ישן. ואם אני מתעלמת זה ממשיך
מתישהו פתאום היא מתהפכת ונהיית מתוקה ומחייכת ומפטפטת בשלב הזה אני כבר עצבנית רצח
זה בכי מעצבן כזה שמנסר עלי כמו חריקה של גיר כזה? זה האפקט שזה גורם לי.
אז אני קמה כל בוקר עצבנית מאד ולא מסוגלת להנות ממנה אפילו כשהיא חמודה מאד
התעלמתי, צעקתי, שום דבר לא עוזר. כל בוקר וואהההה
מישהי מכירה דבר כזה???
אצלי היה ככה תקופהמאוהבת בילדי

עבר וחזר...

לגמרי היא הופכת לחייכנית כשאני כבר בשלב העצבים...

אני נותנת לה להתמודד לבד. 

לא   בוכים   ליד   אמא   בבוקר

אני פשוט לא מבינה אותך. מה את רוצה? את צריכה עזרה בלהתלבש? רעבה? צמאה? מה???????????

הקטנה שלי גם מתעוררת עצבנית לפעמים בבוקרמתואמת
במיוחד אם מעירים אותה "בכוח". אבל לא ברמות כאלה ב"ה...
מכיוון שאני לא ממהרת לעבודה, אני נותנת לה זמן כלשהו להתאוששות. (אם כי הילדון שמעליה בדרך כלל כבר לוחץ שהוא רוצה ללכת לגן...)
אבל מה עם המתבגרות שלך?? הן קמות בלי תלונות?
היא כל בוקר! ולא מעירים אותה בכללמיואשת******
המתבגרות שלי בלעה קמות לבד ויוצאות לבד. אין לי שום קשר לאחריות שלהן מתי לקום
חיבוק ארוך ארוך ארוךבת 30
עוזר?
נשמע באמת מתסכל וחסר סיכוי...מתואמת
לפחות יש לך את הדוגמה של הגדולות - להסתכל עליהן ולהתעודד שיום יבוא (ונקווה שבמהרה) והיא תהיה כמותן...
אבל הן לא היו כאלו!מיואשת******
היו מתעוררות ומקשקשות לעצמן במיטה
לפעמים קוראות לי
לא בוכות!
כל בוקר כל בוקר!
את
יודעת מה זה להתחיל כל בוקר שאת מתעוררת מבכי מעצבן כזה מתנגז?
זה ממש דופק את הצורה
סליחה שחורות לך הכל אני עייפה ועצבנית ממנה!
מבינה אותך ממש!!!מתואמת
אם אני סובלת כל כך מהפעמים הבודדות שזה קורה אצלנו - אז כל בוקר ככה זה פשוט סיוט! לא מסוגלת לדמיין איך את שורדת את זה בכלל!
אוי. תודה שיש לי מזדהות בקהל. הצילוווו!!!חדשה ישנה
עד עכשיו הבכיות שלה מהדהדות לי באוזניים.
ואני גם ככה רגישה לקולות שלא נגמרים!
ושוווווום דבר לא מרגיע אותה!!!
אני כ''כ מזדהה שהיא נרגעת כבר ואני כבר עצבנית.
בחיי שעוד לא נרגעתי מהבוקר הזה! אוליבגלל זה אני לא עוזבת את הפורום🤔
תודה על ההזדהות! מה עושים!??מיואשת******
בת כמה היא?חלומות חלמתי
יואו. איזה תסכול.חלומות חלמתי
מעניין למה היא צורחת....היא כבר יודעת להסביר את עצמה קצת?
(שלי בת 4. המוח שלי מוחק את כל מה שקרה לפני שנה.... לא זוכרת כלום...חח)
וואי מבאספרצוף כרית

שמעתי על דבר כזה שילד צורח כל בוקר, יש כל מיני ילדים

יש גם ילד שמתעורר בלילה בבכי מסיוטים

ויש ילדים שלא..

יש כל מיני ילדים...

אוי הכי.דיליה

גם בת ה3 שלי ככה.

אתמו לאמרתי לה שמעכשיו אני שמה אטמי אוזניים כי אני לא יכולה שמדברים אלי ככה.

וגם אמרתי לה לא קוראים לי  איייימממממממא קוראים לי אימא.... לפעמים עוזר....

מוכר. סיוטדבורית
היו לי כמה ילדים כאלה
זה לדפוק את הראש בקיר
אני כבר לא זוכרת איך ומתי זה עבר
יש ילדים שהוויסות שלהם לגבי שינויים קצת קשה (וזה כולל גם את הוויסות בין זמן שינה לעירות)
אולי לנסות לשים ברקע נעימות רגועות
אם זה לא ישפיע אליה לפחות אולי ירגיע אותך
תודה על ההזדהות!מיואשת******
אוי הצחקת אותימאוהבת בילדי

כי בערך תארת מה שקורה אצלי...

עד שהם לא יוצאים אני מרגישה שאני במרתון מול עצמי...

מרתון מול עצמי!!דיליה

הכי ההגדרה!

מבחינת התנהלות הילדים - ערב יותר קשה.כתר הרימון
ישנים עם הבגדים של הבוקר... או שבוחרים בערב מה לובשים. אין הרבה מה להכין בבוקר, וזה כמעט אותו דבר כל יום.

מבחינת העייפות שלי - שאלה טובה. שניהם קשים.
מה קשה בערב?דיליה


את שואלת באמת? אשרייך שקל לך.כתר הרימון
הילדים לא רגועים, או סתם רוצים להמשיך לשחק, אני עייפה, צריך להאכיל, לקלח, להשכיב.
שאלתי מה קשה לך...דיליה

אצלי באמת ב"ה הערבים מאוד קלים.

מאוד משחררת שם. מתחילה את הערב מאוד מוקדם. 

עובדת עם שעון.

אוכל קבוע כזה ביצה שאני מכינה להם באיזה צורה שיירצו. סלט או ירקו חתוכים ולחם למי שרוצה. (אוכלים צהרים לפעמים וץ מהצהרון גם ב4 אז לא צריכים תמיד לחם בערב. לפי הרצון שלהם...

מתים על מקלחות.

אז כן ב"ה רוב הערבים ממש בסדר...

ספרי, מה נתקע לך?

 

אשרייך, לא מתאים לי לשתף פה מעבר לזה, אני לא כ''כ אנונימית.כתר הרימון
והצורה הזאת לא נעימה לי.
דיליה

בהצלחה תמיד!!

חיבוק

שניהם אבל הבוקר באמת יותר לחוץ...מתואמת
כל אחד מהזמנים קשה מכיוון אחר - בלילה הם ערניים מדי, בבוקר הם עייפים מדי...
ואילו אני - עייפה בשני המצבים, אז בדרך כלל לא מצליחה לתפקד אותם כמו שצריך...
(תמיד מציעים להשאיר כמה שפחות דברים לבוקר - למשל להכין את האוכל כבר בערב. אבל בערב אני עייפה מדי! ואת טיפות הכוח האחרונות שיש לי אני מעניקה לאיפוס הבית... וחוץ מזה, הכנת האוכל בבוקר היא סוג של "תרפיה" - מה גם שהאוכל בדרך כלל ממושמע, מה שאי אפשר לומר על הילדים שמסרבים לקום ולהתארגן...)
🤣האוכל בדרך כלל ממושמע 😂😂מיואשת******
כיף לך שהאוכל ממושמעדיליה

אצלי לא תמיד הוא כל כך ממושמע...

לפעמים הלחם לא הכי (מוציאה מהמקפיא נגיד והפרוסות מחוברות)

או הגבינה נגמרהה. (המקרר לא תמיד מייצר...)

וכו'

כתבתי *יחסית*מתואמת
גם אצלנו הדברים האלה קורים, אל דאגה... (חוץ מזה שאנחנו כמעט לא מספיקים להקפיא לחם גומרים כיכר ביום...)
אבל יש לי בעל ממושמע, שהולך לקנות כשצריך ולפעמים אם בכ"ז יש ילד שמאורגן בזמן - אז הוא הולך לקנות...
על איזה גילאים את מדברת?קופצת
אצלי 12. 10 . 7.5. 1.5.
רוב הדברים שכתבת הם באחריותם הבלעדית:
להתעורר. לקום. להתלבש. להכין אוכל. לצאת בזמן...


באחריותי זה להלביש את הקטנה. להכין לה אוכל ולקחת אותה לגן
איך-איך-איך הם קמים לבד??מתואמת
אצלנו רק הגדולה (14) מסוגלת לקום מעצמה, וגם זה לאחרונה מתפקשש הרבה. ולפעמים הקטנים קמים מעצמם.
אבל הבנים שבאמצע... במיוחד הגדול - צריך ממש לגרד אותם מהמיטה!!
ואם הגדולה לא תקום - לא יהיה מי שייקח את זו שבכיתה א' לבית הספר.
ואם הגדול לא יקום - הוא יפספס את ההסעה, יצטרך לנסוע באוטובוס, ואנחנו אלה שנספוג "גערות" מהרב שלו...
ואם התאומים לא יהיו מאורגנים בזמן - הם יבכו שהם לא מוכנים ללכת בלי פתק איחור, ומה אני כבר יכולה לכתוב בפתק איחור כשהוא לגמרי באשמתם??
תפס אותי- אנינו אלו שנספוג הערות מהרב שלומיואשת******
מותק, זו הסיבה. לכם הוא לא קם.
למה אתם אלו שתספגו!!! ???
אין כזה דבר
תגידו יפה לרב זה אחריות שלו תדבר איתו.
שיגדל הרב ויעשה את עבודתו הוא המורה ומה שיקרה בבית ספר שיטפל בו. לא קשור אליכם.
אתם קונים לילד שעון מעורר
מסבירים יפה שזה אחריות שלו, ואם הוא לא יגיע בזמן הרב יעניש. אתם בכלל לא עונים לטלפונים מהרב

כנ״ל הגדולה, בגלל שזה אינטרס שלכם שהיא תקום מוקדם ותיקח את הקטנה, זה עליכם. ואין מה לעשות
אם אתם במשך כמה ימים תיקחו את הקטנה בלעדיה, והיא תספוג עונשים וגערות מהמורה שלה, היא תקום לבד.
כל מילה.קופצת
בעלי שעוסק בחינוך - גם משתמש בשיטה הזו.
אם נער מאחר כי אבא לא הביא אותו בזמן ברכב/אמא לא הכירה אותו בזמן/השעון מעורר לא צלצל - כל אלו לא מתקבלים בכלל כתירוץ.

האחריות להגיע בזמן היא רק על הנער.
יפה כל הכבוד 👍🏼מיואשת******
הרב שלו לא מעניש אותומתואמת
אבל הוא דורש.
הסיפור כאן מורכב יותר ממה שאני יכולה לתאר על גבי הפורום (בקצרה - זה ת"ת חדש, והוא התקבל אליו ברגע האחרון אחרי שפספסנו את הרישום ברוב המקומות. אנחנו חייבים להראות רצינות כדי להוכיח שהוא התקבל לשם "בצדק"... ויש עוד מעבר).
אז בעיקרון אני מסכימה איתך, ולתאומים, למשל, אני נותנת לפעמים להתמודד לבדם מול הרבנים שלהם ומול האיחורים. אבל אצלו אין אפשרות כזו.
זה בסדר, אבל זה חשוב לך להבין מאיפה זה נובעמיואשת******
אתם רוצים להוכיח רצינות אתם פספסתם את
הרישום… אז גם היום של הקימה הןא עליכם
עכשיו בהחלט יתכן שכרגע זה האופציה היחידה וזה מה שצריך לקרות, זה בסדר לפעמים יש אילוצים בחיים. רק חבל על התסכול שלך שאת
שואלת
איך לאנשים אחרים ילדים קמים לבד. אז זה התשובה. מי שמשלם את המחיר לוקח אחריות.
כשתוכלו, תעבירו אחריות אליו. וזה יעבוד. מבטיחה
עכשיו זה מה שנכון לכם, לפחות אל תהיי מתוסכלת זה לא שמשהו לא בסדר אצל הילדים שלך או משהו, הכל נורמלי ממש.
אני מתוסכלת, כי זה משהו מאז ומתמיד בערך...מתואמת
אבל כן, עכשיו המצב טוב יותר ממה שהיה בעבר. אז יש עוד תקווה...
תודה!
❤️מיואשת******
בשביל שמישהו אחד יקח אחריות מישהו אחר צריך להוריד אותה 🙂
כשתוכלו, תורידו.
לפעמים אי אפשר
מעצבן באמת 💕💕
חחחח איזה תיאורים יש לך😅קופצת
יש להם שעון מעורר. האמת שהגדול מכוון אותו לפי צרכיו( המוקדמים מאוד מאוד😳). ושאר הילדים מתעוררים איתו - ואם זה ממש מוקדם אז מתעוררים לבד. תמיד זה לפני...
תראי. הם הולכים לישון בשעה קבועה מוקדמת - גג תישע רדומים - אז בשש וחצי/ שבע כבר מתעוררים מעצמם.


מי שמפספס את ההסעה/ מאחר - הגערות הן שלו חד משמעית! תוצאה ישירה של ההתנהלות שלו הבוקר! לא קשור אלי בשום צורה. לא לוקחת את זה על עצמי.

פעם אחת בת ה10 שלי אחרה כי התנהלה נורא באיטיות אותו הבוקר. אחרה את ההסעה וישבה בבית בהפגנתיות - שעכשיו אין לה לעשות...
אמרתי לה שהיא צריכה למצוא פתרון לבעיות שיצרה תוך עשרים דקות להודיע לי מה היא מתכוונת לעשות.
אז היא שאלה אותי אם יש אוטובוס שמגיע לביהס. ברננו זמן ותחנה. הסברתי לה איך להגיע ומה לשאול את הנהג. היא מאוד התבאסה ונלחצה קצת - אבל אלו המעשים שלה וזו התוצאה.
לגבי הפתק - רצתה שאכתוב לה כל מיני דברים שלא עלו בקנה אחד עם האמת. לא הסכמתי. היו בכיות וצרחות. אמרתי שאני מוכנה לכתוב : אחרה ומבטיחה שבל"נ לא יחזור על עצמו. היא לא הסכימה.
בסוף כתבתי לה שאני יודעת ש....אחרה הבוקר. והיא תסביר למורה למה...

חחח. ניסוח נפלא. אהבתי 😅מיואשת******
אולי אאמץ את הניסוח שלך לפתק האיחור מתואמת
בכל אופן - מקרה כזה שאצלך היה חד פעמי אצלנו יכול לקרות הרבה יותר בתדירות. ואין לי כוח לזה...

אבל אני חייבת לציין שהמצב גם אצלנו השתפר ממה שהיה בעבר. פעם היינו צריכים להלביש כל בוקר חמישה או שישה ילדים (כן, ממש להלביש בעצמנו). עכשיו אמנם לוקח להם זמן להתעורר, אבל לפחות ברגע שהם ערים לרוב הם מתארגנים לבדם כמו שצריך...
חחח חופשי😅קופצת
אבל יכול להיות שזה שאצלנו שה חד פעמי ואצלך יותר תכוף - נובע גם מהסיבה של איך שזה מתנהל?

הבת שלי. אחרי אותו בוקר - תשקול מיליון פעם אם שווה לה לאחר או לא...
בית הספר של התאומים שלנו הוא שנייה מהביתמתואמת
לא יקרה להם מה שקרה לבת שלך, לכן זה לא מספיק מאיים עליהם... (אבל לרוב הם מגיעים בזמן. רק הדרך לשם רצופה תלאות לפעמים...)
תראי. את בטח יודעת, לא משנה המרחק/הגיל וכו'קופצת
משנה - שחרור האחריות מצידכם - ההורים. ומסתמא לקיחה אוטומטית ע"י הילדים...
זה תהליך... ומצריך שינוי וזמן...
כנראה... השאלה אם יש לנו כוח לתהליך הזהמתואמת
ולתלונות שיבואו בעקבותיו...
בארוררקופצת
אני ראיתי בחיים שכל שינוי הוא תהליך ארוך ארוך.
השלבים הראשונים זה בכלל לדעת שנצרך שינוי. שרוצים לשנות..
אח''כ מהו בדיוק השינוי.
ובשלב הזה יכול לעבור הרבה זמן עד ליישום. זה הבשלה, חשיבה, תנאים מתאימים...

קחי לך את הזמן... וגם - רק אם תרצו באמת לשנות. אני באמת חושבת שכל משפחה ואופי ומה שמתאים להם.
תודה רבה!מתואמת
תודה לכןדיליה

@קופצת ו@מתואמת

הדיון הזה מעניין.

אצלי הגדולה לפעמים מאחרת ואז באמת יש לה בעיה.

נתתי לה להתבשל מול המורה כיום היא יותר אחראית על עצמה. כיוון שהיא יוצאץ ראשונה אז לפעמים מתלוננת שזה קשור לעבודה שנתנו לה...

ההורים שלי היו כותבים לנו פתקים על איחורים לא מוצדקיםטארקו
"טארקו איחרה בידיעתי אך באשמתה"
"טארקו איחרה בידיעתי ולא באישורי, ניתן להעניש אותה על כך"
כל מיני נפלאים כאלה...
זה לא באמת עזר למנוע לגמרי את האיחורים כי הבעיה אצלי הייתה שורשית יותר(סבלתי ממש בבית ספר, והשילוב הפרעת קשב וקשיי התארגנות מאובחנים) אבל זה כן הפחית

לא בטוחה שזה נכון לעשות את זה לילדים..
למה לא?אפונה
לצערי המורים של הבן שלי לא דורשים פתק איחור (כנראה, הץכלומר הוא מאחר כמעט כל יום ולא שמעתי משהו על כך)
אבל בעבר הייתי כותבת משהו כמו:
"שלוליק מאחר כי התארגן באיטיות"
כי זה עושה תחושה ממש רעה לילדטארקו
אני זוכרת את עצמי מסתובבת בתחושה מושפלת.
השאלה מה האלטרנטיבהאפונה
בעיני זה צריך להיות אמיתי וענייני.

הזכרת לי את זה:
מתי בתי הספר הפסיקו לומר את האמת

השאלה למה צריך יותר מאשר "איחרה בידיעתי"טארקו
למה להדגיש את זה שהילד אשם ולא בסדר ומגיע לו אות קלון..
כי זה בדיוק הענין.קופצת
מגיע לו "אות קלון"
הסיפור שלך והתנאים שונים לחלוטין.
אצלי מדובר בילדה זריזה. חרוצה ומבריקה הרבה יותר מהנורמה שפשוט רצתה לבדוק גבולות...
השאלה מה מטרת הפתקאפונה
בגדול, אצלנו לא היו נותנים להגיע בלי פתקטארקו
מטרת הפתק הייתה לוודא שהילד לא איבד את עצמו בדרך לבית ספר וההורים מודעים לאיתור שלו והוא היה באחריותם.. מדובר על גיל יסודי כמובן.

@קופצת זה באמת עניין אחר
אני עד היום כותבת רק "אחרה בידיעתי"אחתפלוס
בקטע הזה ספציפי לא משנה לי שזה לא חינוכי. לא בא לי להעמיד את הבת שלי במצב מביך ולא נעים.
מסכימה. אני כותבת 'איחרה בידיעתי' אם זה בגלל התארגנות איטיתבארץ אהבתי
בתור מורה הפתקים האלה תמיד מצחיקים אותיחלומות חלמתי
ז"א אם הבת איחרה בגלל משהו חריג שבאמת לא תלוי בה, אז סבבה- פתק מההורים עם /בלי ההסבר ( עדיף עם.אבל סבבה)
אבל סתם כי היא התעכבה? תנו לה לשאת בתוצאות לבד. למרות שזה לא נעים לה...
השאלה מה המדיניות בבית הספרבארץ אהבתי
בעיקרון אם מאחרים חובה להגיע עם פתק.
יש הרבה ילדים שהולכים לבד לבית הספר, יש הבדל מצב המורה אם הילד יצא מהבית מאוחר וההורים יודעים, או שיצא בזמן וסתם התעכב בדרך, מי יודע איפה.. לכן חובה שילד שמאחר יגיע עם פתק שההורים יודעים על האיחור.
אם יש סיבה מוצדקת, אני אכתוב את הסיבה. אם אין, אני רק כותבת שהאיחור בידיעתי.
^^זו המדיניות שאני מכירהטארקו
שלוליק😂דפני11
הם הולכים לישון מספיק מוקדם?פרצוף כרית

לפעמים זו הבעיה...

(מאמינה שזה לא כזה פשוט.. לא מתיימרת לפתור את הבעיה שלך..)

ברור שזו הבעיה. אבל עוד לא מצאתי את הקסם איך להרדים אותםמתואמת
מוקדם... (ושוב, יש כאן מתבגרים, שכמה אפשר לכפות עליהם לישון מוקדם... והם משפיעים גם על הקטנים מהם)
שעת השכבה לקטנים?פרצוף כרית

אולי לצ'פר אותם בפרס או ממתק אם ילכו לישון בזמן עד שיהפוך להרגל?

ברור שזה קשה... למרות כל השיטות והרעיונות, קשה להשכיב ילדים!!! מוכר ומובן!!! איתך ביחד בקושי  

רעיונות שנוסו בעבר, בלא הרבה הצלחה מתואמת
הדבר היחיד שעובד זה כשבעלי מספר להם סיפור לפני השינה. אבל לא תמיד יש לו זמן...
בוקר אצלי זה קשוחחחח. במיוחד עם הילדהחדשה ישנה
עד שהיא מתעוררת.... עד שהיא זזה

והכל מלווה בבכיות.

בערב נגיד, זה גם ממש קשה ואינטנסיבי. אבל הם יותר עושים שטויות וצחוקים במיטה, נרדמים אחרי שעתיים וזה מתיש, אבל הבקרים הכי קשים לי נפשית. כי זה לא מלווה בצחוקים ושטויות, זה מלווה בבכיות, בלחץ. לחץ. לחץ. של זמן ודד-ליין ממש קצר ... והילדים שלי, לפחות 2 , איטיים ברמות קשות... אז הרבה הבטחות ואיומים שיזדרזו (מתביישת). ולפעמים סבבה. אבל היום נגיד, היה זוועה. פשוט מרגע שהיא קמה עד הרגע שיצאה, היא רק בוכה. ועל שטויות!!! הצילו. עוד לא נרגעתי.
ואוו קשוח הערבדיליה

אני יושבת לידם עד שהם נרדמים וכותבת לכן תגובות.

הנה הקטנים כבר ישנים ואני זזה... ב"ה.

 

והבכיות אוי... יש ימים כאלה...

השכבהפרצוף כרית

תמיד הם יוצאים מהמיטה ואלף שאלות ובקשות

ואני באמת רוצה לשוחח איתך ולתת להם צומי, והנקיפות מצפון שלי בשמיים, אבל הבית אח"כ נראה בהתאם וזה ממש מקשה על החיים.... כי אין זמן לכל המטלות 

אולי זה גיל שהילדים קטנים ויותר קשה.... השם יעזור...

הכי חשוב זה נקיפות מצפון דיליה

אני יושבת איתם במיטה עד שהם נרדמים ואז אין תירוץ לקום...

בדרך כלל זה הזמן שלי ביום לפורומים וכאלה.

חוץ מהיום שמתגלשת לי כי עושה עבודה שלא בא לי עליה.

תודה על פתיחת השרשורפרצוף כרית

מעודד שלכולן קשה   חלק מהחברות שלי לעתים מציגות כאילו הכל זורם והכל חלק אצלן , וזה יוצר תסכול- למה רק אצלי ככה?

תודה תודה ושוב תודה לפותחת  

שמחה שמעודד אותך!!דיליה

חיבוק

השכבה הרבה יותר קשה לי. חד משמעית.שקדיה.
מ2 סיבות:
1. אני בן אדם של בוקר, מגיע הערב אני נגמרת...
2. להתארגנות הבוקר יש התחלה וסוף בשונה מהערב שאני אולי אולי יודעת מתי אני מתחילה אבל אין לי מושג מתי זה יסתיים...
לא תמיד זה היה ככה . עשינו כמה שינויים כשהתחלתי עבודה אינטנסיבית והייתי חייבת שהבקרים יתקתקו וכולם יצאו מהבית מאורגנים ורגועים..
קודם כל הכנת אוכל לבית הספר רק בערב! יש טבלה לכל השבוע לכולם מה לשים כל יום, אפשר מבחינתי לשנות מה שכתוב בטבלה כל עוד זה לפני שהכנתי. מרגע שהכנתי- אין שינויים. בבוקר רק מכניסים לתיק.
דבר שני- אין אצלינו פיג'מות (למעט פעמים נדירות של לילות קרים במיוחד אם הילדים מבקשים- ולרוב הם לא) אחרי המקלחת לובשים את הבגדים למחר. גם הגדולים יותר שלא מתקלחים כל יום- מחליפים בערב בגדים לבגדים נקיים למחר.
דבר שלישי- חסל סדר השכמה ושליפות מהמיטה. השעון המעורר *אצלם* והם אחראיים לקום, להתחיל להתארגן ולבוא להעיר אותי בחמישה ל7. כשאני קמה נשאר לי בדרך כלל לעשות קוקיות/ צמות וכו' ולדרבן את הרחפנים התורנים לנעול נעליים... לפעמים עוד טיפה דברים. האחריות אצלם והם עושים את זה בגדול!
כל זה לגבי ילדי בית הספר, את הקטן שבגן אני מארגנת כמובן מא' עד ת' (אבל כאמור גם אצלו ההתארגנות קלה כי הוא כבר לבוש בבגדים נקיים והאוכל כבר מוכן מהערב).
נוח להם לישון עם בגדים?דיליה

אצלי יש טיטול שלפעמים בורח וילד שלפעמים מפספס אז ממש לא "שווה" לי שיהיו עם בגדים.

והגדולים ברור פיגמה כך שזה לא פיתרון אצלי.

בני כמה הם שקמים לבד?

ואוכל אמתרי שאני לא אוהבת להכין בערב.

מה שנכון שזה באמת כל הסיפור גג שעה...

ברור שהשכבה..בבוקר מתמרחים קצת וקמים...אור123456
יעילה את נשמעת...דיליה

תגובה מהירה כמו בורק מהיר

בוקררררמזלטוב
אני ממהרת לעבודההה ואין לי זמן לכל הגחמות החמודות שלהם (רבים מי יזמין את המעלית.. רבים מי ישב ליד החלון באוטו.. רוצים 3 ביסקוויטים בשקית ולא 2.. רוצים 4 ביסקוויטים ולא 3... רוצים דייסת קוואקר עם תפוחים ולא תמרים... רוצים עם תמרים ולא תפוחים..
אה וזה לא הכל..
הבגדים אהההההההה

בקיצור שעת השכבה זה קסום ונחמד לעומת הבוקר.

אבל... מצרפת גם טיפ.. כי סתם קיטרתי פה, הבקרים שלי די טובים למרות הכל ברוך ה;) אני מכינה את האוכל לכולםם (כולל להורים שלהם;)) מהלילה וגם בגדים וגם פתקים אם צריך.. והבןקר ממש אחר ורגוע שהכל מוכן
אה והילד שלא רוצה להכנס לגן לאחרונה 😔😔😔מזלטוב
ואני מגיעה לעבודה עם ייסורי מצפון וכאבי לב מטורפים
אויש...דיליה

קשה..

למה הוא לא נכנס לדעתך?

וואו רק בוקר אחד עבר בינתייםדיליה

ואיזה שרשור גדול...

נשמע שזה אשיו לכולם.

האמת שאצלי חצי מהבקרים זה בעלי ב"ה ככה פותרים חצי מהבעיה.

בימים שלו אני מכינה את הבגדים לפני שאני יוצאת.

והוא מכין להם את הסדויצ'ים לי בעיה.

ומשאיר אחריו בית מתוקתקתקתק!!

לי יותר קשה זה עובדה 

דווקא בערב אני יודעת שאין לחץ מקסימום ילכו לישון עוד שעה. הקטנים (6,3) הולכים לישון ב7 +- הגדולים מתי שטוב להם...

כתבתם כל כך הרבה ולא מצליחה לענות לכל אחת עכשיו כי אני בעומס הזויייייי.

נשות ישראל אני מאוהבת בכן, מקווה להגיב בהמשך....

השכבה, בלי ספקפלספנית


בוקר!!פלא הבריאה
הפתרון שלי: בעלי אחראי על ההשכמה וההתארגנות.
אבל חלק מהדברים אפשר למצוא פתרון מראש.
להכין טבלה מה מורחים כל יום.
איזה משקה שותים וכו'.
לבחור בגדים/להלביש כבר מהערב.
לצמצם כמה שיותר אפשרות למריבה. (ועדיין הם תמיד ימצאו דרך לספור כמה פירורי עוגיות על אחד קיבל...)
לי בעיקר קשה פטפוטים על הבוקר שאין לי סבלנות לשמוע אני רק רוצה שקט. וזה הופך אותי לעצבנית...
בסדר ההתארגנות שלנו בעלי יוצא קצת מאוחר בבוקר ולכן הוא יכול לטפל בילדים על הבוקר. ואני משוחררת לעיסוקי או חלילה ממשיכה לישון ביום חופשי...
יפה למצוא את כל הפתרונות...!!דיליה

וכיף לך שאת ממשיכה לישון ביום חופשי

אני כל כך מרחמת על בעלי על החצי שבוע שהוא עושה את זה לבד שגם אם יש לי בור שאני מתחילה מאוחר (חופשי אין בכלל... ) אז אני קמה לארגן אותם ודווקא הוא מקבל עוד כמה דקות שינה... 

 

האמת שאני ממש אוהבת לראות אותם בבוקר.

רק שזה קשוח!!

בדיוק הערב בן השש שאל אותי,

אימא מי מחר בבוקר אבא אות את?

אמרתי לו אני.

הוא חייך בשמחה, ואז שאל אותי אבל תצעקי עלינו בבוקר?

חחח

מתה עליו חיים שלי.

 

חחחחחחחפרצוף כרית

קורע! חנקת אותי מצחוק!

טוב שהם אומרים את האמת לפחות איזה ילד מתוק

אבל הכי חשוב, שהוא אוהב אותך למרות שאת צועקת  

הוא מרגיש שאת אוהבת אותו בכל ליבך ולכן זה לא מזיז לו בכהוא זה ולא מעיב על האהבה שלו לאימו יולדתו  

דיליה, אני לא מאמינה עלייך שאת צועקת😆חדשה ישנה
איזה חמוד הילדון!
חחחדיליה

ממש משתדלת לא לצעוק...

עבודת חיי אבל לא תמיד קל....

אוי... צחקתי בקולמאוהבת בילדי

הבן שלי לידי פה מתגלגל מצחוק ומסתכל עלי כדי שאסביר לו מה מצחיק...

תמיד הם שואלים למה את צוחקתדיליה

ובזכות התגובות צחקתי מהילד שוב.

הרגע מפרסמת בדיחה מהפשושה בהריון ולידה...

גם וגם.אהבתחינם
בבוקר זה המון בכי בלי סיבה,
ברקע התינוקת,
ואז לא רוצה את זה
אני רוצה את הכבאית לגן,
ואת הפאזל,
והאופניים
ושלא נשכח את הלגו…
ואז עוזרים לנעלים
לא הנעל הזאת
ולא זה
ולא זה.
😩

ובצהרים שחוזר
לא רגוע, עייף,

משתדלת להנות כמה שאפשר…
בדרך כלל שירים ממש מרגיעים ועושים אווירה אחרת.
שירים אכן!!דיליה

מחר בבוקר אנסה.

מפחדת שהם ישירו במקום להתלבש...

בוקר..טארקו
שניהם התמודדות
אבל בערב יש לי קצת יותר שליטה על ההתנהלות- אני יכולה להתחיל מקלחות מוקדם/להחליט לדלג, לבחור מה ארוחת ערב לפי רמת הכוחות וגם לפי המצברוח.. אם נמרחים אז פשוט הולכים לישון מאוחר יותר, לא אסון..

בבוקר אין לי כמעט שליטה על הלוז.. בימים שאני יודעת שצפויים להיות מאתגרים אני דואגת לקופסה מהערב..
אבל הרוב תלוי בזמן קימה, מצב שיתוף הפעולה וקצת השטויות שנבחרות לעשות באותו בוקר..
לא עוזר לארגן בגדים מהערב כי הרבה פעמים הוא לא מרוצה בבוקר מהבחירה.. פעם הייתי מלבישה אותו מהלילה אבל החורף הזה עברנו ללבוש פיגמה מכמה סיבות..
יש לי את קלף המחץ של פתק לגננת אבל אם הוא במצברוח מחורפן זה לא ילך
והכי הכי- אני בבקרים הפוכהההה. אני ממש לא בנאדם של בוקר. לוקח לי זמן להתאפס ואין לי כח לשטויות על הבוקר ואני גם לא לגמרי מפוקסת לא לשכוח כלום.....
גם אצלי עוזר פתק לגננתדיליה

אבל רק בתנאי שהם הזדרזו כל כך מהר שאני מספיקה לכתוב.

 

ערב!!!אפונה
נמרח כמו מסטיק
וגם אם אני כבר מצליחה לתקתק וב19:30 נניח הם בדרך למיטות - אז בעלי נכנס וכולם קמים לתחיה.


המתמרח הראשי זה הגדול, הוא חולםםםםם
גם בבוקר הוא חולם אבל אז במקרה הכי גרוע אני פשוט יוצאת עם הקטנים והוא מאחר עם עצמו לבית הספר.


בערב זה לא נגמרררר
הוא אוכל שעה
מכין מערכת שעתיים. באמצע עובר באלגנטיות לקומיקס מהספריה
נזכר שיש שיעורי בית בחשבון
(כן כן פשוט צריך לעשות כלל שמגיעים ש"ב בצהריים ברוווור)
אין לו כח להתקלח.
יש לו מלא דברים לספר לי.

הקטנים אוהבים אמבטיה, האמצעית ממלאת בעצמה מתפשטת ונכנסת, הקטן מצטרף אליה. אח"כ לא רוצים לצאת. ואז לא בא להם להתלבש.
כשאנחנו בגל של כינים בכלל הלכה לי עוד שעה מהיממה.

אוכלים ארוחת ערב - לא משנה מה כמה ולמה, הגדול עוד רעב כשהאוכל נגמר. (אמא מה עוד אפשר לאכול? - ירקות מהמקרר - זה לא אוכל!)

הקטן בשנה האחרונה של המעון לא נרדם: "אמא אני צמאאאאא תביאי לי מים! תשני איתי! יש לי פיפי! אני רוצה שמיכה אחרה! אני רוצה במיטה הגדולה שלך! אני רוצה להגיד לך סוד! אני עוד פעם צמא!"

האמצעית כפרה עליה ב7 משפשפת עיניים ומבקשת מוצץ, נכנסת למיטה ונרדמת תוך 5 דקות.
וואי וואי התייעצתי רק מלקרוא!מיואשת******
נס שיש ת'אמצעית.דיליה

משהו נרדם וואו !!

אימא אלופה!!

יואוו .. הגדול שלך... בול כמו השניים הגדולים שליחדשה ישנה
יאאאא איך זה מתיש הקצב הזה כי אני כל הזמן ב-יאללה לאכול, יאללה לקום, יאללה להתקלח,יאללה לצאת מהמקלחת! יאללה להתלבש, יאללה קומו, יאללה תתלבשווווו יאללה תסיימו לאכול וגולת הכותרת- אם בטעות אכלו מהר מידי(רק שעה ולא שעתיים) אז זה- אמא, אני עוד רעב, מה אפשר לאכול? אההההה!!! זהו . מאוחר מידי בשביל עוד משהו
תנחומיייאפונה
העניין הוא שגם אני לא מהתקתקנים אז לדאוג להזיז גם אותי וגם אותו🥴
אני ובעלי די תקתקנים וזה מה שמתסכלחדשה ישנה
שזה כל כך שונה מהקצב הטבעי שלנו...
אה, וגם אצלי האמצעי נרדם בחנש דקות כפרה עליוווו 🤩
וואי!! כל מילה! אבל בדיוק. נשמע שהיית אצלינו בביתאגק
ברוראפונה
אני מתקתקת השכבות והולכת לתצפת על בתים של אחרים 😆
אני גיליתי שכשקמתי חצי שעה קודם (וזה קשה ברמות אבל כשהצלחתי)אורין

הכל היה יותר רגוע, כי הייתי פחות בלחץ של זמן הסטרי

את מזה צודקת. כל בוקר אני מגיעה למסקנה שחצי שעה יותר מוקדםאחתפלוס
תשנה פה את התמונה ולא מצליחה להתנתק מהמיטה...
^^^דיליהאחרונה

מה לעשות.

תמיד מדמיינת שהתמרחות של כמה דקות תועיל לי.

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמתאחרונה

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...

דרכים לויסות הורימדברה כעדן.

מרגישה שצריכה שיהיה לי רעיונות פרקטיים לארסנל הויסות שלי. חוזרת מהעבודה ישר לילדים ואז איתם עד 8 בערך עד שבעלי חוזר ואז ממשיכים לסדר את הבית לארגן את הילדים ומדי פעם בורחת לפלאפון.. אולי יותר מדי

איך מוצאים זמן לקבל איוורור? יודעת שזה קריטי וחשוב... מתי באמצע היום לשים את זה?

מה לעשות? רעיונות למה לעשות בזמנים האלו?

באיזה גילאים הילדיםהשם שלי

משנה אם את יכולה להשאיר אותם כמה דקות לבד.

אפשר לשבת לבד לקפה ונשנוש.

או לתת גם לילדים משהו לאכול/ לשתות.

ללכת לבד לכמה דקות לחדר עם דלת נעולה, ולעשות שם משהו שאת אוהבת. לקרוא משהו, לצייר וכד'.

כשבעלך חוזר את יכולה לקבוע משהו מחוץ לבית. אפשר משהו קבוע בתדירות שתחליטי.

זה יכול להיות לצאת להליכה/ חדר כושר/ שיעור/ חוג/ להיפגש עם חברה וכד'.

עד גיל 11מדברה כעדן.

באמת צריך לראות איך יש לי אפשרות להכניס בערב...

שייך שהגדוליםהשם שלי

יקחו את הקטנים לגן שעשועים, או משהו כזה?

זה גם יכול לתת לך זמן התאווררות.

אפשרoo

לקחת יום בשבוע שאת לא חוזרת ישר לבית ויוצאת להתאוורר

לקחת הפסקה קבועה כשהוא מגיע

למצוא הפסקות קטנות בין לבין גם בעבודה וגם בבית

הפסקה זה בעיקר לנשום רגע לעצור

לא חייבים לעשות משהו

הכי טוב - אם את יכולה לבקש מהגדולים שישמרו על הקטנמתואמת

אולי שיעשו להם קייטנה, ואז להיכנס לחדר לחצי שעה (בלי הטלפון, או לפחות בלי לגעת בו) ולעשות משהו שאת אוהבת- לקרוא, לצייר לנגן, סתם לשכב ולנוח...

אם זה לא אפשרי, אז לדעתי חצי שעה של סרט זו לא מילה גסה... גם אם את צריכה להישאר לידם, את יכולה להרכיב אוזניות (כדי לא לשמוע את הסרט) ולנוח מעט.

זה באמת קשוח נורא, שאין זמן למנוחה במהלך היום...

תודה רבה!מדברה כעדן.

בזכות שהתחלתי לחשוב על זה לעומק, דיברנו בעלי ואני וזה באמת יקבל מענה יותר רציני... תודה!

השנקל שליכל היופי

אם אפשרי ואת לא הולכת ישר לאיסופים.

לשבת חמש דקות בשקט שלך לפני שאת נכנסת הביתה.

להקל על עצמך במה שאפשר בשגרה השוטפת בבית ולהרשות לעצמך לנוח קצת תוך כדי, בהנחה שהם לא מחריבים את הבית אם את יושבת רגע.

להנמיך סטנדרטים כי ככה זה בית עם ילדים.

לזכור שמותר לנוח גם אם הבית מבולגן...

ומדי פעם גם לצאת להתאוורר, לחוג או משהו כיפי אחר.

וואו זה קשוח...אוהבת את השבת

אם יש לך אפילו 10 דק כמו שכתבו לשבת הלי הטלפון וגם איתו לפני שאת אוספת זה נראלי ממש מדהים..

והכי טוב שבאמת אתם חושבים על זה מסודר.. זה קריטי.. ובזוג פתאום אפשר להגיע לתובנות מדהימות הרבה יותר מלבד...

טוב מאד שאת מודעת לצורךתהילה 3>אחרונה

דברים שעוזרים לי:

לצאת החוצה, ואז זה גם אויר נעים, גם חברה לפעמים, גם לילדים שי מרחב וזה מאוורר באופן כללי.

אפשר לשלב אותם בדברים שאת גם ככה עושה

להתחיל בזמן שאת איתם ממש, נניח יושבת, משוחחת איתם, אפשר אפילו לעשות טקס של שתיה ועוגיה או משהו כזה.

ואחרי שהם "שבעים ממך" אפשר לעשות זמן של משחק עצמאי, ואז את נגישה על הספה, אבל בעניינייך- קוראת, או מה שאת רוצה לעשות.

בנוסף מציעה שכשבעלך חוזר, תלכי לחדר לזמן מנוחה שבו הוא מתקדם איתם ולך יש שקט. בעיני קריטי. אפשר שהוא יסיים את ההשכבה או שאת תצטרפי לסוף רק אם את רוצה.

בהצלחה