כאילו, כשמדובר בשאלות באמת קשות, שלפחות כרגע אני לא רואה פתרון טוב ומיידי. אתה לא חושב שחכם יותר כן לברר את האפשרויות ולנסות להגיע להסכמה?

(בקיצור, אשמח שתרחיב..)

יש בלי סוף זוגות ששניהם מה שנקרא "קרייריסטים", והם מגדלים ילדים לתפארת.

את הפרטים איך ומה וכיצד אפשר לפתור במהלך ההריון או בחופשת הלידה, לא צריך להתעכב על זה לפני החתונה.

כרגע תסתפק בידיעה שזה אפשרי

כל עוד יש תקשורת פתוחה וכנה, רצון לעבוד יחד ולבוא אחד לקראת השניה, ומודעות לזה שעלול להיות קושי

לא צריך ואין טעם לרדת לפרטי פרטים.

באמת. החיים כל כך כל כך דינמיים.שזה לא ממש רלוונטי.

(אני זוכרת למשל בחור שרצה להבין אם אני בנויה לחיי אברכות, שממש ירד איתי לפרטים של האם יהיה לי קשה לוותר על גבינה צהובה בחיי היומיום. נו בחייאת. החיים הרב יותר מורכבים מזה)

זה סיבה שלא להתחייב ולהתקבע על פתרון מסוים, אלא להישאר עם ראש פתוח לאפשריות אחרות.

אבל כשם שאי אפשר לצפות שהאדם ישתנה ולבנות על זה, גם אי אפשר לצפות שנסיבות החיים ישתנו וש "איכשהו נסתדר"... לא?

במה שזה לא יהיה תואם את הכיוון שאתה מאמין בו.

או שיש שם סתירה של הערכים שלך.

כי אם הכיוון תואם אז תסתדרו.

אם לא, אז לא תסתדרו, גם אם תבנה תכנית מפורטת לפרטי פרטים.

שיש לנו איתו תקשורת טובה.

כי אנחנו בטוח ניתקל בחוסר הסכמות\רצונות סותרים וכו'.

במקום שיהיה לנו תוכנית פעולה מסודרת לכל אופציה, צריך שיהיה לנו מסגרת של כלי עבודה שאיתם נוכל להתמודד.

ממש אי אפשר לדעת מה צופן לנו העתיד..

בסיס משותף חזק, רחב, משמעותי וטוב כדי להתמודד ולפתור את כל הבעיות הללו. תקשורת לא פחות מנהדרת, אמון, הערכה ואהבה הדדית, רצונות משותפים, שאיפות משותפות, ערכים משותפים וסדר עדיפויות דומה.

אי אפשר להערך לכל תרחיש. אף אחד לא יודע האם ח"ו יהיו לו קשיי פוריות בלתי צפויים או שאחד הילדים יוולד עם מחלה קשה או אחד מבני הזוג יעבור תאונת דרכים שתשאיר אותו נכה לכל החיים.

אף אחד לא יודע אם יוולדו לו תאומים אחרי הריון קשה שרובו בשמירה והאישה תאלץ לעזוב את התואר ואת עבודת חלומותיה, אף אחד לא יודע אם בן הזוג לא ירצה במשבר גיל ה40 לעזוב את עבודת ההייטק הזוהרת שלו שבה הוא קיבל בכל שנה ושנה קידום מפואר ויהפוך להיות גנן פרטי.

אנחנו לא יודעים מה החיים יזמנו לנו, אולי נעשה אקזיט משוגע ויהיה לנו שקט כלכלי שלאחריו נחליט לשבת וללמוד תורה עד 120? אולי נשקיע בבורסה ותהיה נפילה חדה כשאנחנו רגע מלרכוש דירה ב3,000,000 ש"ח וכבר שילמנו מקדמה שמנה ופתאום נקלענו לחובות הזויים?

באמת תתחיל להתכונן לכל תרחיש ותרחיש?

אתה יכול לומר שלך חשובה משפחה מרובת ילדים ואתה שואף לחיי קריירה שבהם תבוא לידי ביטוי ההגשמה העצמית שלך ביומיום ומתוך כך שאתה מאמין בחשיבות המשפחה ורוצה להקים אחת כזו לתפארת אתה מחפש מישהי שדווקא תהיה הפוכה ממך בצד הנ"ל ותראה את עצמה בעבודה פשוטה יותר/ עקרת בית. זה כן. אבל זה עניין של סדר עדיפויות ולא של פתרון לבעיות שעוד לא התרחשו ואף אחד לא מבטיח שיתרחשו גם בעתיד.

כדאי להתארגן כמה שיותר על רעיונות (דווקא, הכוונה פתרונות לא מחייבים אבל בהחלט אופציונלים או פותחי אפשרויות). בכללי זו שאלה לזוגות שנשואים הרבה זמן.

כתבתם יפה.

הרבה פעמים כשיש משהו לא ברור עצם הדיון עושה הרבה סדר במחשבות. אז תודה גם על זה

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

נטית ליבי אומרת שזה לא אחריות שלך, מי שלא ירצה אז לא ירצה, אתה עשית את שלך.

איזה הצעה שהצעתי לחבר.

תתיעץ עם אנשים שמבינים

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

מה אנשים יגידו,

האם הם יהיו רגישים,

עם טאקט -

זה לא בבחירתי ובשליטתי.

ותמיד יהיו אנשים שיגידו משהו חסר טאקט\לא רגיש,

ולא תמיד זה יהיה מישהו שנוח לי להגיד לו משהו, לשקף לו את הבעיתיות.

מה שאתה מגדיר כמידה נכונה, זה עניין סובייקטיבי בעיני,

ולכן

זה משאיר בידיים שלי את הבחירה מה לעשות עם מה שנאמר.

אני יכולה לבחור לאיזה כיוון לקחת את הדברים.

כמה הם ישפיעו עליי.

בסופו של דבר קשרים עם חברות מבוססים על מה שקורה לנו בחיים.

וחברות נשואות - קורה להן בחיים זוגיות, משפחה, ילדים.

אם הן יהיו חייבות לא להזכיר את הדברים האלה בנוכחותי, מהר מאוד החברות שלנו תלך ותתמסמס,

ויישארו רק החברות שבאותו סטטוס שלי.

אמרתי כבר בהודעה הקודמת - "אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך"

אני כמוך, אני גם לא רוצה שאנשים ילכו לידי על ביצים, וכן, אני גם רוצה לשמוע חוויות מנישואים ומאנשים שונים על מה שהם חווים שלהם יש ולי אין - ואין לי עם זה שום בעיה.

אז קצת מוזר לי שהסברת לי את מה שכבר אמרתי, ברור שאני רוצה לשמוע (כמעט) הכל, השאלה מתי ואיך.

ולגבי הגישה שאת מביאה פה - 

נראה לי שאת גם כמוני וכמו פותחת השרשור תבחרי להעלב אם את חושבת שזה מעליב לפי ההערכה הסובייקטיבית שלך.

רק את מציגה שלפעמים אי אפשר לשקף את הבעיותיות לצד השני, זה בהחלט נכון. זה לא אומר שמשהו מסויים לא מעליב.

זה כן אומר (ופה אני מסכים איתך) שאני ישלים עם זה, אבל כן, מי שיהיה יותר חסר טקט כלפי זה ישפיע על הקשר שלי איתו.

ולא נראה לי שפותחת השרשור כתבה משהו ביחס לבחירה שלה על מה שהיא יכולה לשלוט בו, אז לא נראה לי ששייך דיון על זה בהקשר לתגובה שלה.

ולפרוק דבר שמציק מצד הזולת - יכולה להיות התמודדות מצויינת.

ברור שההתמודדות לא נעצרת בכך, נכון, אבל זה לא סותר את האמור לעיל.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים