מהותית - האם צריך כשרות ממלכתית וגיור ממלכתי, או עדיף להפריט. האם לחזק את מעמדה של הרבנות ואיך (כלומר, יש מי שיבוא ויטען שהרפורמה מחזקת את הרבנות)

מעשית - בעיקר בכשרות, האם בסופו של דבר, לצרכן הכשרות יהיה קל יותר וזול יותר לקבל כשרות איכותית יותר, או קשה ויקר לקבל כשרות, והסטנדרטים יהיו נמוכים יותר

בגיור - האם הרפורמה תגרום לגיורים פיקטיביים או לא תקינים

צריך להבדיל בין שתי השאלות. לדוגמה, אפשר לטעון שהרבנות היא גוף מקולקל לחלוטין, אבל אחרי הרפורמה מצב הכשרות יהיה גרוע עוד יותר.

לצערי, רוב הגופים שכותבים בעניין מערבבים בין שתי השאלות הללו. אבל בכל זאת יש להם גם הרבה טיעונים ענייניים.

זאת ההערה שלי על הנושא. אין לי הפניה לחומר ספציפי שאתה לא תוכל למצוא בחיפוש גוגל.

אולי הוא משקר והוא לא מאמין בזה בעצמו, אבל שמעתי דעה כזאת.

אני אישית מתעניין בעיקר בשאלה המעשית ולא במעמד הרבנות, וגם בזה אין לי שום השפעה, אז ההתעניינות שלי מועטה והידע מוגבל

אמרתי שיש כאן שאלות נפרדות וחשוב להפריד ביניהן ולא לערבב אותן.

בעיני הרבה יותר חשוב התוצאה בפועל מאשר השאלה המהותית.

לגבי השאלה מי מחליט - הנקודה היא שכרגע הכשרות היא מערכת ממשלתית, ולכן יש לפוליטיקאים אמירה בתחום (אולי זאת הסיבה של מי שאומר שהרפורמה מחזקת את הרבנות). בדיוק כמו שלעיריה יש אמירה בקשר לבניה של בית כנסת. ראש עיר יכול להחליט שבשטח מסוים לא ייבנה בית כנסת כי הוא רוצה לסלול שם כביש, וזו החלטה לגיטימית.

בעיית תקנים של רבני ערים שלא מאויישים.

מחדלים בכל מערך הכשרות.

זה לא שהמצב הקיים הוא אופטימלי.

אם הדברים היו נעסקים על ידי אנשים ישרים זה לא היה נראה ככה.

יבוא מישהו ויאמר "אבל אני לא סומך על הרבנות ועל הרבנים, ולכן אתמוך ברפורמה"

ויגרום נזקים אישיים ובלתי הפיכים לצרכנים, כדי להלחם במערכת על גבם.

בעיני זה היה חלק מהכשל של ההתנתקות - במקום להדגיש שזה פשע ברמה האנושית, התייחסו לזה מנקודת המבט האידאולוגית, וכך אנשים בעלי אידאולוגיה שונה יכלו להתעלם מזה

הוועדה המשותפת לחקירת האירוע של אהוביה סנדק היא דוגמה לזה שצריך בסופו של דבר להסתכל גם על האדם בשטח, ולא רק על השאלה מה הצד האידאולוגי שלנו

גם "יהודי לא מגרש יהודי" זה לא כמו "האם יש הצדקה חוקית" או "מדובר בפשע נגד האנושות"

היו דיבורים כאלה, אבל רוב הדיבורים היו ברמה האידאולגית. זה מה שזכור לי.

או בטחונית, וכו'.

אבל היתה מעט מאד התייחסות לזה שזה פשע לגרור אדם מהבית שלו. שאין הצדקה לציות לפקודה כזאת.

רק לדוגמה - היה אז מישהו שפרסם חוברת בשם "כפתור הפלא" (הייתי מאד שמח אם מישהו יאמר לי איך להשיג את החוברת היום), שהתייחסה לזה שחיילים חושבים שהם צריכים לשאול את הרב *שלהם* אם להשתתף בהתנתקות או לא. כשבפועל, זה שהרב *שלך* אמר לך שמותר, לא אומר שמותר לך לגרור *מישהו אחר* מהבית שלו. זה התיחסות לפן האישי - לא הכל זה שאלה הלכתית מהותית שאתה חושב שאפשר להקל בה, יש כאן גם אדם שאתה פוגע בו.

מסכים שצריך לנהל גם מאבק נפרד על התהליך. אבל צריך לשים לב לא להזניח את הפן האישי.

נכון, המחאה בענין אהוביה סנדק (בעיקר בדרגים הפוליטיים) היא בעיקר ברמה האנושית, ולכן היא מצליחה יותר

השמאלנים פחות מחוברים לזהות היהודית שלהם, ובטח לא אוהבים שמישהו אחר מכתיב להם אותה

בעיני הסלוגן הזה נתפס כסלוגן ימני קיצוני ולא השפיע יותר מדי.

אבל מה שחשוב הוא העיקרון, והייתי מאד מודע לזה בשעתו - על מה היו הדיבורים וכו'. גם אם הדוגמה שלי לא ממחישה מספיק

בגלל ההדגשה של הזהות היהודית.

אבל נניח לזה.

את הבנת את דעתי, אני כנראה הבנתי את דעתך, חבל לבזבז את הזמן של שנינו על זה

הטענה שמדינה יהודית צריכה כשרות ממלכתית (סמוטריץ'), היא אמירה שיש בה המון הנחות מוקדמות ממש לא מוסכמות

הטענה שהרפורמה המוצעת תגרום לעליית מחירים, היא טענה עובדתית, ניתן לשאול עליה מומחים לא-מוטים, והנזק מובן לכולם (יהיה אפשר למשל לבדוק אם תהיה הוזלה עבור צרכן שאיננו מקפיד על כשרות, אבל יש איך למדוד את זה ולתמחר)

כשאדם אומר "אני חושב שצריך כשרות מטעם המדינה, *וגם* כי אחרת תהיה עליית מחירים" - על הטענה הראשונה יש מי שיחלוק, וממילא לא מאמינים לו שהטענה השניה היא בעלת זכות עמידה עצמאית, ולכן לא מתייחסים גם אליה.

חשוב שתהיה בהירות של כל הטיעונים של כל צד. כל טיעון כשלעצמו, ואיזה טיעון תלוי באיזה טיעון, ומה אני טוען בגלל איזה אידאולוגיה ואיזו אמונה

בעניין הרפורמה בכשרות, הסיפור כולו הוא פארסה מוחלטת, כי ההצעה בכלל מחזקת את מעמד הרבנות. ההתנגדות במסגרת הרבנות לרפורמה קשורה באכסיומות אבסורדיות, כאילו מעמדה של הרבנות הראשית - או המונופול החקיקתי על הצגת מזון ככשר - הם יסוד מוסד של עצם קיום הריבונות.
אם לדעתי תשאל, הנושא כולו דורש הפרטה מלאה בדיוק כפי שזה מתנהל מחוץ לגבולות ישראל. העוסקים בו במסגרת ממלכתית יעשו זאת רק עבור מוסדות שהמזון המוגש בהם דורש כשרות, משרדי הממשלה, הצבא, המשטרה וכדומה. ושם אין שום בעיה עם כזה "מונופול", כשם שאין לאיש בעיה עם מונופול על עצם פעולת השירות הממלכתי, ממערכת הבטחון ועד למכבי האש.

מבחינתי כל הסיפור הוא שטות מוחלטת, ומתן כהנא מבזבז את זמנו היקר ואת כספי משלם המיסים שמממן לו משרה מיותרת של שר במשרד ממשלתי מיותר.
הפרטה תביא לזינוק עצום במחירי הכשרות, כי לא המדינה תישאר מחוייבת לספק כשרות אלא כל אחד יעשה כרצונו, ומי שייזקק לכשרויות אמינות ישלם תמורתן מחיר כבד שיגולגל אל הצרכן.
היה עדיף שמתן כהנא - טייס קרב, מפקד גיבור, קצין סיירת - יעסוק בכלכלת המדינה, בבעיות האנרגיה, איכות הסביבה, משק המים שעתידו מבהיל, הבנייה והפיתוח, אפילו ההייטק והתעשייה.
עצם העיסוק ברפורמה הזו מפלג, מתסיס ומקלקל את האווירה במדינה הזאת ולחלוטין לא מועיל.
אבל הנקודה שבה אתה נוגע היא הכי פחות עניינית.
רמת ההשגחה הטובה תישאר אותו הדבר, הנקודה היא שייתוספו רמות השגחה וכשרות אחרות שרבים יסכימו ברצון לקבל ולצרוך. אבל בלתי מתקבל על הדעת שהמדינה צריכה להיות אחראית למה שמישהו מוכן או לא מוכן להכניס לפה. זה לא אמור להיות עניינו של אף אחד, זה בדיוק מה שקורה מחוץ לישראל, כל אחד מקבל על עצמו כשרות כזו או אחרת ואין שום משרד ממשלתי לאכוף חומרות בענייני תותים וטריפסים או גלאטנעס של בשר.

ההכרזה "מדינה יהודית" היא טאוטולוגיה, סיסמה ריקה שאין בה כלום.
למותר לציין שהמקור למושג הזה הוא מגילת העצמאות, נוסח מעורפל שאף אינו חוקה או חלק מחוקי המדינה.

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.

כתבתי דברים לא יפים בכלל על חג הסיגד,

בדיעבד הבנתי שזה נבע נטו מבורות.

הפוסט נמחק לבקשתי, ומאז למדתי לקח... 

לומדת במוסדות חרדיים ותמיד נמשכתי לדתל, משהו היה נשמע לי מאוזן יותר, אהבת עם ישראל, ארץ ישראל, השילוב שלהם בתורה, השמחה שראיתי שם......

מבינה מאוד מאיפה זה מגיע.....

אין פה דרך נכונה או לא נכונה, לכל נשמה יש את מה שמושך אותה, אצלי אישית כרגע הבנתי כמה דברים על הדתל ועל מגזרים בכללי אבל לא משנה מה דעתי, רק תדע שכנראה זה קורה לעוד ופשוט תבדוק עם עצמך מה בדיוק הנקודה שמושכת אותך לשם, נניח אם זה הדגש אהבת העם והארץ(כמו שהיה אצלי) פשוט תעתיק אתזה לחיים שלך...

לאידעת מזה אומר חרדי ומה נער גבעות אבל הדרך חיים שלי היא לקחת את הטוב מכל המגזרים, יכול להיות שיתאים גם לך... אם לא-יכול גם להיות שהדרך של הנשמה שלך היא באמת יותר בדרך הדתל ופחות בחרדי....

אגב, יכול להיות שדווקא בגלל שכל השנים אמרו לך שהתורה האמיתית היא אצל החרדים ולא אצל המזרוחניקים-אתה עכשיו אולי קצת בהלם שזה לא נכון ורוצה לברר את זה...

בקיצור, תנסה, הרב קוק נשמע לך דתל? תנסה ללמוד אותו, רבנים אחרים? תחפש ספרים או מאמרים ופשוט תקרא, תראה אם זה מה שהנשמה שלך חיפשה......

ובין אם כן ובין אם לא-תמיד אפשר לשלב, זה קשה מאוד ועבודת חיים אבל אתה יכול להיות עם כובע וחליפה ולאהוב את כל עם ישראל, למרות שלפעמים זה לא נראה ככה😅🫣😅

באמת בהצלחה🙏🙏

(אני צעירה ולא מעל עשרים אבל פשוט תפס אותי מאוד... לא לסקול אותי😜🫣)

הוא אולי הלך שחור לבן, וגם לא היה פתוח.

בסוף גם היום, קח את החבר'ה מחרשה - הם לא חרדים, הם שמורים כמו חרדים אבל הראש אחר

זה מגזר עם התנהלות. ושם הרב קוק לא שייך.

ומבחינת תפיסת עולם ותפיסת התורה, הרב קוק אמנם זכה לכבוד מהחזו"א שבא לפגוש אותו (החזוא את הרב קוק, ושמא היה זה הרב שך?) אבל בדעותיהם היו שונים.

נאמר כך, הרב קוק הסמיך את הרב צבי יהודה להיות אחראי על הוצאת כתביו - שכידוע הם ליקוטים מכלל פנקרי הראי"ה והכתבים שהשאיר אחריו. דהיינו הרצי"ה נחשב לממשיך בפשטות של הרב קוק.

האם הרצי"ה נחשב חרדי, ואפילו קיצוני? אני סבור שהתשובה ברורה.

אבל המחשבה של הרב קוק מאוד פתוחה ורחבה

באופן שהוא כמעט ההיפך הגמור מהקו המרכזי של הדרך החרדית של ימינו.

התשובה שלך מאוזנת ובוגרת.

תיקון קל: המגזר החרדי אוהב את העם לא פחות מהדתי לאומי. הוא פשוט מסתגר יותר מהטעמים שלו. 

זו ממש טעות לחשוב אחרת.

אבל (נקדימון), הבה לא נגרר שוב למחלוקת דאז. בבקשה. טוב?

תודה, מחמיא לי מאוד❤️😅

אני לא מדברת על אנשים אלא על המגזרים, מההיכרות שלי עם שני המגזרים-שניהם לא אוהבים במיוחד אחד את השני וזה הגיוני, הרבה פעמים כשאנחנו בטוחים בצדקת הדרך שלנו עלולים קצת לדחות את הדרך של האחר(למרות ששבעים פנים לתורה וכל הדרכים כן צודקות לאנשים שהולכים בהן...) וגם כשמחנכים ילדים צריך לחנך אותם שהדרך שלנו נכונה, אמנם לא שהדרך של השני שגויה, לכן אני גם מדברת רק על המגזר ולא על האנשים אבל בכללי-במוזגות הלימוד של שני המגזרים די מחנכים לכך שהדרך של האחר שגויה...

האנשים עצמם אוהבים אחד את השני, לפחות רובם, מי שמתייחס לואהבת לרעך כמוך יותר משהו מתייחס לצורה בה חינכו אותו....

כותבים @ ואז בצמוד אליו ובלי רווחים מתחילים לכתוב את שם המשתמש שאת רוצה לתייג. תיפתח כמו תיבה שממנה תבחרי את האחד הרצוי. @נחלת 

אמנם אני מניח שהפעם דווקא התכוונת לא באמת לתייג אותי  

לי יש מנהג, שאולי אנשים לא שמים לב, להפריד בין הקבוצות השונות בציבור החרדי כי לא כולם זהים. אני כן חושב ככלל שהציבור החרדי אוהב פחות, אבל לא דווקא במזיד, אלא פשוט כי כשנושא האהבה לא נמצא על ראש שמחתך אז זה בפועל לא באמת מתגלה. למשל, אפשר להשוות למשל מגזר כלשהו לחב"ד? נושא אהבת ישראל שם הוא כל כך חזק שזה לא מהשפה לחוץ  אלא ממש ניכר בכל המעשים.

בנוסף, לאחרונה, ההתבטאויות של מי שאמורים להיות מנהיגי הציבור ומתווי הדרך לקהל מאוד מקשים על ההבנה שאת רוצה...

מבחינתי את שלי אמרתי בהקשר הזה. לא חייבים להמשיך לדון בנקודה, ואני בהחלט מקווה שלא נתדרדר חלילה כמו בפעם ההיא. ברור לי שאת לא מסכימה עם מה שכתבתי, אז את לא חייבת להגיב אם את מוצאת לנכון.

ומה הכוונה ב"רוח הלימוד"? איך לומדים גמרא והלכה? או שאתה מתכוון לתפיסה של התורה עצמה ולאופן שהיא מתממשת בחיים.

תלך ללמוד במקום של דת"ל שמושך אותך

לא חייב שזה יהיה ה-ישיבה שלך, אפשר ערב בשבוע.

תלמד תורה במקומות שנוגעים בך ומתחברים לך. לפעמים זה אפילו לא עניין של הגדרה מגזרית אלא מי הרב הספציפי ומה רוח המקום מבחינת אווירה

מכירה איש צדיק שלמד במגוון ישיבות על ספקטרום מגזרי מאוד מאוד רחב (אני עצמי הייתי בהלם, למרות שמכירה אותו). ברובן כאיש נשוי. מבחינת מגזר שלו הוא בערך כמו הבית בו גדל, זה לא היה מתוך בלבול, אלא מתוך ללמוד תורה. גם מרבנים שהם לא רבנים שקשורים למגזר שלו.

בקיצור- לא הכל חייב להיות בתוך תבנית מוגדרת. אתה בין לבין? תלמד גם מפה וגם מפה.

לאט לאט אני מניחה שתמצא דרך שלך.

נורא קל היום לאתר, תסתכל על הדברים השונים ותראה מה משכנע אותך ולמה אתה מתחבר (אפשר לשלב כמובן)

בהצלחה רבה

יש את אתר ישיבה עם שיעורים רבים של רבנים שונים (נדמה לי בעיקר של רבני מרכז ושלוחותיה) :

https://www.yeshiva.org.il/

יש את הבית מדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון:

בית המדרש הוירטואלי - VBM ע"ש ישראל קושיצקי

יש את האתר YBM של ישיבת מעלה אדומים:

ישיבת מעלה אדומים | YBM - מאגר השיעורים

יש את האתר של גל עיני של הרב גינזבורג (כיוון חסידי) :

גַּל עֵינַי - השער לפנימיות התורה

יש את האתר של הרב מלמד וישיבת הר ברכה:

דף הבית - ישיבת הר ברכה

יש אתר של הרב אבינר:

הרב הגאון שלמה אבינר – שיעורי הרב שלמה אבינר

האתר של ישיבת שיח (הרב שג"ר) :

שיעורים - ישיבת שיח יצחק

אולי לדגש על לימודי אמונה ומחשבה? אולי לדרך החינוך? אולי בכלל בהקשר ישיר לעניין העם והארץ?

ברוב הישיבות הדת"ל תמצא שלומדים הכל.

הרב קוק אבל גם ברסלב וחב"ד

פסיקה של ילקוט יוסף/ שמירת שבת כהלכתה

יחלקו כבוד לרבנים חרדים

לעומת זאת, ברוב הישיבות החרדיות זה לא קיים.

לא תמצא ישיבה שלומדת הרב קוק

אפילו את ההלכות הרב מרדכי אליהו רוב החרדים הספרדים לא לומדים

וכבוד לרבנים הדת"ל. אין מה להרחיב.

תסיק כאן למה ומה זה אומר