(חח רק קצת? אני לא מפחידה?)

וזה כי צריך לדעת את אומנות השאלות ;)

על כולם יגידו דברים טובים. השאלה היא *מה* הם הדברים הטובים האלו, ואיך הם מתבטאים. יתכן שעל שתי בחורות יגידו שהן שמחות. אבל אחת תהיה קופצנית ומלאת אנרגיות ואחת תהיה מאירת פנים לאחרים. אלה שני דברים שונים ממש, שמשנים לגמרי את ה"נתונים". 

לכן צריך לברר איך הדברים מתבטאים בפועל.

מה גם שצריך לברר את הנקודות שחשובות לך ולא רק להסתפק בכמה דקות נאום של החבר/ה.

(וזה מעבר לעניין שבחוויה שלי ממש לא אומרים על כולם את אותם רצף תכונות. אבל זרמתי איתך)

התחלתי לקרוא לאחרונה את הספר "בית נאמן בישראל" שנערך על פי שיחות של הרב מרדכי שטרנברג שליט"א (שה' ישלח לו רפואה שלימה בקרוב) ויש לו גישה מינימליסטית מאוד ביחס לבירורים שלפני הפגישות:

"מקובל לחשוב שצריך לברר בירורים מבירורים שונים על כל צדדי האישיות ומרכיביה. זו טעות גמורה! אלו מכשולים בדרך להצלחת הבניין. זהו 'מקל בגלגלים' שהאדם שם לעצמו, מתוך פחד או מכל מיני סיבות אחרות. היכולת להקים בית שיעמוד עד מאה ועשרים שנה חזק כברזל בע"ה, אינה תלויה בכמות הבירורים שנעשים לפני הפגישה, אלא ברצון המשותף והולך הנוצר בפגישות.

הבירורים באמת אינם מועילים כל כך. ואדרבה, הם עלולים להזיק, כיוון שהם מבוססים על רשמים אישיים ועל פרשנויות של האדם שאצלו מבררים. אם הנפגש מתרשם מהאישיות דרך אדם אחר לפני שהוא נפגש איתה, נקבע בליבו רושם מסוים שיקשה עליו להשתחרר ממנו. הוא לא יהיה פתוח להיכרות עם הבחורה... כל אדם מתרשם אחרת מאותה מציאות, ולכן יש לברר מראש כמה שפחות. עודף בירורים עלול לגרום לכך שהפגישות לא יביאו למטרתן, כי המברר יהיה עסוק במבחנים ובאימות המציאות לאור הבירורים שעשה. אם נעשו בירורים רבים, הנפגש עלול להיות עסוק בסימון 'וי' על כל פרט ופרט ברשימתו המוכנה מראש. צריך להשמיד את כל הרשימות האלה מהראש ומהלב, ולגשת בתמימות. הבירור האמיתי נעשה תוך כדי המפגש, בבדיקה האם זה 'הולך' או 'לא הולך', כך מתברר אם יש דבר שמפריע, בלי דעות קדומות.

אכן יש בירורים שיכולים להועיל לפני הפגישה, בירורים כלליים שמטרתם לדעת אם יש התאמה מצד הציפיות. למשל אם הבחור אמריקאי שרוצה לחזור לארץ מולדתו והבחורה אינה מוכנה לזה, יש צורך שתדע על כך מראש. וכן למשל אם הבחורה חולמת כל חייה על שליחות בהודו או ביפן והבחור אינו קרוב לזה באופיו כלל, כדאי שידע זאת קודם הפגישה. 

אם בחור יודע מראש שהוא מעוניין בבחורה בעלת יוזמה, ותכונה זו חשובה לו ביותר, כדאי שישאל מראש אם הבחורה שמציעים לו היא בעלת יוזמה. 

הגישה הכללית צריכה להיות של מיעוט בבירורים. אבל אם הציעו למישהו כמה הצעות, והוא רוצה לדעת עם מי מהן להיפגש, הוא יכול לברר בירור מינימלי, שמטרתו לבדוק עם מי מהן נראה שהעניין יוכל לצאת אל הפועל. אחרי שבירר את הבירור הזה עליו להשתדל לשכוח את מה שבירר, ולגשת לפתיחה מתוך פתיחות שמה שיתברר בה".

כאמור יש כמה גישות בעניין הבירורים, ובסוף כל אחד הולך עם הלב שלו, אבל ראיתי לנכון לשתף גם את הגישה הזו... (סליחה על הטקסט הארוך)

מנסה להיזהר בכבוד חכמים, אבל וואי-

כל משפט יותר מוציא אותי מדעתי מהקודם לו.

לפעמים נראה לי שהדור הזה שמעלינו פשוט לא מבין. פשוט תמים מידי ולא מבין את המציאות, ומתוך כך מביא עצות שרק עושות נזק.

וזה מטריף אותי כל פעם מחדש.

יתכן שהעצות האלו עובדות לאנשים שהם יותר פשוטים במהותם, אבל נראה לעניות דעתי שכל אדם שהוא טיפה יותר מורכב- העצות האלו רק יוציאו אותו לדייטים מיותרים ויוציאו לו את המיץ.

זה פשוט נראה לי התעלמות מהמציאות, במחילה.

[אגב, סתם חשוב לי להגיד שהגישה שלי בעניין לא מבוססת רק על עצמי. הרב שלי שליט"א אמר לי מתישהו שאם קשר לא מצליח זה אומר שאו שהייתה בעיה בכימיה, או שהייתה בעיה בשלב הבירורים (מתוך אמונה שהכל אפשר לברר מראש). יצא לי אח"כ להתגלגל עם האמירה הזאת ולהבין כמה היא מדויקת.]

יש להם ניסיון חינוכי, ניסיון חיים וכנראה גם דוגמאות מעשיות רבות בהקשר הזה. גם אם הדור שלהם היה קצת אחר.

כמו בכל דבר האיזון הוא החשוב, כלומר ודאי שלא לבדוק רק אם יש לה/לו גפיים ודופק,

אבל מצד שני לא צריך לברר כנראה על כל דבר קטן, ולא כל מושא לבירור באמת תצליחי לגלות עליו כל פרט ופרט שחשוב לך...

אני יכול להגיד די בביטחון, שמי שמברר עליי דרך חברים שלי/ר"מ שלי לא יגיע אפילו ל10% מהאופי שלי ומכלול התכונות שלי.

יש דברים שאני עושה בחוץ, ולא בבית. יש צורה שאני מתנהג בה עם חברים וצורה שאני מתנהג בה עם המשפחה.

יש תכונות שאני מפגין ומחצין ליד המשפחה הקרובה, ותכונות שאני מקפיד להסתיר ליד החברים...

בהנחה שאשתי תהיה המשפחה הכי קרובה שלי בעז"ה לאורך ימים ושנים, בירור דרך החברים שלי, אפילו הקרובים ביותר, ועל ידי הבררן החטטן והעקשן ביותר, לא יתקרב אפילו להכיר אותי...

ולכן אני גם חושב שאסור לוותר על בירור כללי, בסיסי, אבל מצד שני גם לזכור שהבירור מייצג חלק קטן מהאישיות של מושא הבירור, וגם החלק הקטן הזה הוא נקודת מבט של שניים שלושה חברים...

בקיצור חייבים לברר, כדי לא להיפגש סתם, אבל לזכור שאת הבירור האמיתי עושים בפגישות עצמן...

קיצור, איזון. נראלי קלטת אותי כבר חחח

ובכל מקרה החילוק לא ברור - 

מצד אחד, 

"הבירורים באמת אינם מועילים כל כך"

ומצד שני,

"אכן יש בירורים שיכולים להועיל לפני הפגישה, בירורים כלליים שמטרתם לדעת אם יש התאמה מצד הציפיות. "

מהו בירור שאינו יכול להועיל?

אמנם אני לא בקיאה מספיק בהווי החרדי, אבל ככל הידוע לי משקיעים שם בבירורים בצורה מאוד מאוד מקיפה ונפגשים מספר פגישות מועט יחסית למה שמקובל בציבור שלנו.

מה אני מנסה לברר בבירורים?

א. אם זה סוג האדם שאני מחפשת.

ב. אם אני סוג האדם שהוא מחפש.

ג. אם אין משהו חריג בהצעה. (דוגמה לדברים חריגים שנתקלתי בהם: חשוד בהטרדות מיניות, מצב אובדני לא יציב, מחלות תורשתיות).

כשאני כותבת סוג, זה לא אומר שאני הולכת לברר מה הוא אוהב לאכול במנה אחרונה, כן? יותר בקטע של סגנון, שאיפות וכו'.

ואם אתה רוצה להגיע לפגישה בראש נקי, בלי דעות קדומות שמקורם בבירורים, אפשר למנות שליח לדבר בירורים - למצוא מישהו שאתה קרוב אליו וסומך עליו, לדבר איתו על מה אתה מחפש, ולבקש ממנו לברר בשבילך. ככה הוא שומע את הפרטים ולא אתה, ומסנן עבורך הצעות.

יצא לי לפגוש מישהו, ואחרי פגישה אחת הוא חתך, ואמר לשדכנית שהוא ציפה ל-X, בעוד אני Y. היא אמרה לי את זה, וזה עצבן אותי - אם חשוב לך X, למה אתה לא מברר על זה? למה אתה גורר אותי לפגישה שמבחינתך היא חסרת משמעות, כי זה לא משהו שאתה מוכן להתפשר עליו?

מניסיוני (ומסקר שעשיתי כאן) רוב הקשרים נגמרים תוך מעט מאוד פגישות. לפגוש עוד ועוד ועוד אנשים זה שוחק. כבר נמאס לספר על עצמי שוב ושוב ושוב. אני בגישה שעדיף להתמקד בהצעות בעלות פוטנציאל (איכות) על פני הצעות ללא בירורים (כמות).

אצל החרדים זה מערכת שלימה שעובדת, והבחורים והבחורות שם נפגשים על דעת זה שאת רוב הבירורים ההורים שלהם עושים לפני זה והם רק צריכים להיפגש קצת וזהו.

אני כן חושב שהרב יוצא נגד תופעה של בירור יתר, כמו שהוא אומר "בירורים כלליים" זה כן, וזה מה שאת כתבת, אבל זה צריך להיות בירור כללי, בלי להיכנס לקישקעס של מושא הבירור.

ולמה אני חושב שהרב התכוון שהבירורים לא מועילים כל כך? למשל בגלל זה: הייתי גם רוצה "לתקוף" את הנושא הזה של הבירורים ממקום אחר - לקראת נישואין וזוגיות

תוכל להדגים בבקשה איזה סוג של דברים נכללים בבירורים לא יעילים.

התקשרת לחבר שלו מהישיבה, והוא אומר לך שהוא ביישן. שאין לו הרבה חברים, ושהוא קצת מופנם. את לא רוצה בעל ביישן אז ויתרת.

אבל אם היית מתקשרת לחבר שלו מהסניף הוא היה אומר לך שהבחור הזה הוא הכי חברה'מן שהוא מכיר...

בישיבה אומרים עליו שהוא עצלן, שהוא לא יוזם, אבל אם תתקשרי לאחותו היא תגיד לך שהוא הראשון לשטוף כלים, הבשלן הראשי של הבית ובכללי הסגן של אמא.

מה שאני מתכוון זה שהרבה פעמים אנחנו לא יכולים לברר באמת על הבחור/הבחורה, גם אם נתאמץ באמת.

אפשר לברר אם הבחור חכם או טיפש, חזק או חלש, גבוה או נמוך, שמן או רזה, או תכונות אופי כלליות.

אני יכול לומר בוודאות (אולי אני מוזר, לא יודע) שאם תשאלי חבר שלי ובן משפחה קרוב שלי שאלות על האופי שלי ועל ההתנהגות שלי, קרוב לוודאי שתקבלי בהרבה מהשאלות תשובות שונות...

ולכן יש אנשים שילכו לברר עם אנשים שונים ממעגלים שונים בחייך.

באופן אישי, ביישן, מופנם, עצלן, יוזם - אלא לא תכונות שזכור לי שעלו באף שיחת בירורים.

אני מסכימה איתך שאי אפשר להכיר מישהו באמת.

גם את עצמך.

אבל בבירורים אני לא מחפשת ניתוח פסיכולוגי של מי שמבררים עליו, לא מחפשת לדעת איך הוא מתנהל בכל היבט בחייו, וברור שמקבלים נקודת מבט צרה של מי שממליץ.

אז זו לדעתי הכוונה בשיחה הזו שהבאתי כאן.

מה שצריך לעשות זה בירורים כלליים, את צודקת, אם בכלל יש לקשר הזה בסיס כלשהו לעמוד עליו, וגם הבירורים האלה צריך לזכור שבסופו של דבר זה איך הר"מ רואה את התלמיד שלו, איך החברה רואה את החברה הקרובה שלה.

בגדול, דרך האמצע, הבירור צריך להיות אם בכלל זה שייך, ולא רק לשמוע שלבחור או לבחורה יש גפיים ודופק, ומצד שני גם לא צריך להיכנס לפרטי פרטים של מושא הבירור כי אין לדבר סוף (כי על אדם אחד יכולות להיות הסתכלויות שונות מחוגים שונים של מכרים) ואז או שאתה עושה חקירת שב"כ או שאתה עושה רק חצי בירור (שלשיטת המברר הוא חצי בירור).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת

לפעמים רק צריך להחליף כמה אותיות בראש, כמו הדוגמה המפורסמת 'מחשבה-בשמחה'.

בעז"ה בקרוב ממש!

אפשר עדיין להתפלל ולבקש ליד החנוכיה אפילו שהיא כבויה

בע"ה

לשנה הבאה נר איש וביתו

מתוך בריאות ושמחה#

שהתפללתי עליך לישועה שלמה ב"ה.

ניכר שאתה עובר קושי מאוד גדול, תקופה ממושכת

מקווה שאתה מוצא גם בחיים האמיתיים כתובת מיטיבה שתעזור לך ותלווה אותך דרך קושי זה

חזק ואמץ

ב"ה שתראה אור גדול במהרה ממש

"קווה אל ה'

חזק ויאמץ ליבך

וקווה אל ה'"