אז איך אתן מתמודדות עם מריבות של הילדים?מתואמת
בעקבות תת השרשור בשרשור שפתחה @בארץ אהבתי ובעקבות מקרה שקרה אצלנו היום -
כששני ילדים (או יותר) רבים - איך אתן מגיבות? מתערבות? מתעלמות? מנסות לפשר? רק מבקשות שיהיו בשקט?
האם התגובה שלכן משתנה לפי גילאי הילדים?


אני בדרך כלל מנסה לא להתערב. אולי רק לומר להם, "בבקשה תפתרו את העניין בצורה יפה ביניכם."
אבל לפעמים כן נאלצת להתערב, כשמדובר בילדים עם הפרשי גילאים גדולים ויש חשש ל"חיי" הקטן, או כשבאמת נראה שהם עומדים "להרוג" זה את זה.
(היום, למשל, שני התאומים רבו עד מכות. ופה באמת אין מי שצריך לתמוך בו יותר כיוון שהוא הקטן יותר... אבל אחר-כך אחד מהם פתח קואליציה מול השני עם האחים הקטנים - וזה דבר שאני ממש לא סובלת, כי ממש קשה לי לחשוב על זה שנשאר לבד במערכה... אז כן התערבתי. אבל זה הפסיק מעצמו איכשהו בסופו של דבר...)
מצטרפת לשאלהבארץ אהבתי
באופן אישי אני לא מצליחה להתחבר לגישה של 'לא להתערב'. לא שמיד אני קופצת ונכנסת לכל מריבה, אבל כן חושבת שיש לי תפקיד לחנך את הילדים לתקשורת נכונה, ללמד אותם להתייחס בכבוד אחד לשני, וגם לעזור להם ללמוד איך לפתור קונפליקטים ביניהם בצורה נעימה ולא במריבה.

מעתיקה ממה שכתבתי בשרשור השני (עם כמה דיוקים)-
באמת משתדלת לא לקחת צד (כשאחד מציק לשני בלי סיבה אז כן דורשת שיפסיק).
אני חושבת שחלק מהתפקיד שלנו הוא לתת לילדים כלים איך להתנהל במצב של קונפליקט ביניהם. אז אני לא קובעת מה לעשות, אלא משקפת להם את הבעיה ומנחה אותם למצוא פיתרון.
אם המריבה היא על חפץ כלשהו (משחק בד"כ) אני לוקחת את המשחק על שיוצאים פיתרון ביחד.
לפעמים אני נותנת להם לדבר ביניהם, לרוב אני צריכה גם לתווך את השיחה. אני שואלת אחד מהילדים מה הוא רוצה להגיד, חוזרת על הדברים שלו בפני האח, שואלת מה הוא אומר, חוזרת על הדברים בפני הראשון, וכו'. בעיקר עוזרת להם לנהל את השיחה ביניהם.
לפעמים אני גם מוסיפה גם אמירות משלי, בהתאם לסיטואציה. בדרך כלל משתדלת שלא להגיד משהו על מישהו ספציפי אלא להגיד אמירות שמלמדות כללים נכונים. אם למשל מישהו מהילדים עשה משהו לא מתאים, אני לא אדבר עליו אלא על המעשה. למשל - 'בבית שלנו כשרוצים משהו שיש למישהו אחר - מבקשים ממנו במילים ולא חוטפים'.
לפעמים כשאני מלמדת ילד איך הוא אמור להגיד משהו (למשל איך לבקש בצורה נכונה) וקשה לו מידי ליישם, אני מציעה לו שאני אגיד בשבילו, ואז גם אם הוא לא אמר, הוא מקבל דוגמא נכונה.

לא יודעת אם זה תמיד הדרך הנכונה. זה שלא שבגלל ההתנהלות שלי אין מריבות בבית. מול חברים אני יותר רואה שהם משתמשים בכלים שאני מלמדת אותם, ביניהם לפעמים אבל לא תמיד...
אני אנסה להסביר למה אני לא מתערבתמיואשת******
את צודקת לדעת יש יש לנו אחריות לחנך אולם
אני חושבת שהאחריות שלי מתבטאת בעיקר בדוגמא האישית (כן, אנחנו רבים. לפעמים לידם…הפתעה נכון? 😅)
בדיונים שלי איתם על חוסר הסכמות או כשאני כועסת
באיך שהן שומעות אותי מדברת על חוסר הסכמה או ויכוח עם גיסות מדי פעם (עוד הפתעה לא? 🤣)

כשזה מגיע למה שקורה בינהן אני עוצרת באלימות (שבה כבר לא קורית. היתה קורית לצערי לא מעט פעם)
ראיתי שבכל התערבות אחרת, גם אל זה כולל להסביר ולשקף , תמיד יש הרגשה למישהו שלקחת את הצד של השני.
הכעס והמרירות שנגרמים מזה אתל אחת כלפי אחותה, לא שווים אלף מריבות
כאמור אני רגישה מאד מאד מאדדדדד לקנאה בין אחים כתוצאה ממעשי ההורים. אולי רגישה אובר. אבל לא אכפת לי.
יש אנשים שעברו פגיעות מיניות, אני עברתי קנאה. ואני לא מגזימה וסליחה ממי שחושבת שכן. יש דברים שעד שלא חווים לא מבינים כמה הם הרסניים לנפש ולאישיות. וכמה קשה לצאת מהם.
טוב קצת סטיתי אבל זה בשביל להסביר למה התערבות זה ממש ווטו מבחינתי
כי ניסיתי
ותמיד מישהו נפגע מזה
וזה אף פעם לא יגמר במשהו טוב. אולי שקט. שקט זה לא תמיד טוב.
95 אחוז מהמריבות שאני לא מתערבת בהן עוברות אחרי חצי שעה לצחקוקים כאילו לא קרה כלום.
צחקוקים זה הרבה יותר טוב משקט.

מה שכן, לפעמים במקרים שהיה משהו ממש רציני או שחוזר על עצמו, אחרי יום אני יכולה לדבר עם אחת ולומר משהו כמו- את יודעת, אחותך עוברת עכשיו תקופה קשה בלימודים/היא במחזור/ חברה עזבה אותה וכו. אז אני יודעת שהיא קצת מעצבנת עכשיו, גם אותי ואת אבא היא מעט משגעת, אבל תנסי - רק אם את יכולה - טיפה להבין מה קורה איתה.
בדכ זה משנה מאד את ההסתכלות.
אם יש מריבה שחוזרת על עצמה נגיד על אור קטן בלילה, אז יושבים ביחד מנסים לישוב איך לפתור את נושא המריבה נקודתית
ולפעמים הומור כשאומרים לי - אמא היא מעצבנת אותי! ואני כזה- כן, אנחנו משלמים על זה
אבל בגדול, להתעלם כל כך כל כך מוכיח את עצמו והמריבות פוחתות והצורה משתפרת והם לומדות מצוין מהנסיון זו מול זו להסתדר זו עם זו. אני לא בטוחה שזה פחות יעיל מכל מיני כלים וכללים לניהול מריבות.
אבל יש הבדל, באמת, בין מריבות בין מתבגרים לבין מריבות שלמתואמת
ילדים. אצל מתבגרים המריבה היא בדרך כלל מילולית (אם כי גם ממילים אפשר להיפגע, נורא) ואצל ילדים המריבה בדרך כלל פיזית - כלומר, יש סכנה לפגיעה פיזית לפעמים.
אז אולי במריבות אצל ילדים כן צריך להתערב?
אני תוהה עדיין בזה...
כתבתי שאני עוצרת אותם באלימות מיואשת******
והיתה כשהיו ילדות ועצרתי בהחלט

לגבי מה אני עושה אז אני אומרת שאסור אצלינו בבית להרים יד. ולא משנה כמה התעצבנת. ואם מרגישים שצריך להרים יד אז באים ישר לאמא או אבא שיעזרו
זה לא פתר לגמרי אבל הפחית
אז מצוין...מתואמת
אני עדיין מתלבטת גם בזה - מה נחשב לאלימות ומה נחשב יחסית עדין. הבנים שלי מסוגלים לפעמים לקרקף זה את זה ולהצהיר שזה משחק... אז לפעמים קשה לי להבדיל בין משחק לבין מריבת אמת
בבנים אני לא מבינה 😅מיואשת******
בינתיים, בע"ה מתואמת
אני חושבת שאצל בנים צריך להיות קשובהמחכה עד מאוד
מאוד נוכחת בסיטואציה..אם יום חורפי כמו היום ולא יוצאים החוצה אז הרבה פעמים האנרגיות יוצאות בהשתוללות ויכול להגיע למכות.
אזסרור שזה לא אידאלי..אבל זה בנים..
אז אני חושבת שכן לתת לזה מקום אבל לנסות לעצור בזמן..זה שהם קטנים.
שהם גדולים עוד לא קרה אצלי..
אבל אחים שלי בהחלט עברו מלחמות עולם עד שהתחתנו ונהיו חברים טובים מאוד
תודה! (התכוונת להגיב לי, נכון?)מתואמת
אני גם זוכרת את המלחמות של אחים שלי... איך פחדתי מהן... וגם הם היום גברים צעירים וחברים טובים
לגבי משחק מול מריבהבארץ אהבתי
כשאני לא בטוחה אני שואלת את הילדים - 'זה משחק או מריבה?'. אם כל המשתתפים עונים שזה משחק, אני נותנת להם להמשיך, ומדגישה שאם למישהו זה לא נעים הוא צריך להגיד במילים ברורות (הרבה פעמים גם כשהם משחקים הם צועקים 'די', וגם כשכבר באמת מפריע להם הם צועקים 'די'. אני בדרך כלל יודעת לזהות לפי האינטונציה מתי זה אמיתי ומתי חלק מהמשחק, אבל גם אני לא תמיד מזהה נכון, והילדים עוד פחות יודעים לזהות, אז אני מנסה ללמד אותם להגיד במשפט את מה שמפריע להם במקום לצעוק 'די').
גם אני שואלת אותם אם זה משחק או מריבהמתואמת
העניין הוא שלרוב הם מגיעים בשניות ממשחק למריבה - מספיק שמישהו מהם הרביץ קצת חזק מדי, וכבר השני בוכה ומתחיל לבעוט בכעס ובלי שליטה...
תודה רבה על התגובה שלךבארץ אהבתי
חשבתי על הדברים שכתבת היום.
קודם כל אני מסכימה ממש שלדוגמא אישית שלנו בהתנהלות בויכוחים ומריבות שלנו היא בהחלט כלי חשוב מאוד לחינוך (וצריך לזכור במצבים האלו, שעם כל הרגשות שיש בנו סביב המריבה, אנחנו בתפקיד חשוב של דוגמא אישית דווקא עכשיו. וזה לא תמיד קל…).

ואני ממש מקבלת את מה שכתבת על זה שהתערבות במריבות עלולה להביא לקנאה בין אחים, והרגשה של העדפה לאחד הצדדים.
אני מסכימה איתך שזה עלול מאוד להזיק ואפילו להיות הרסני אם מגיעים למצב כזה שילד מרגיש שמעדיפים את האחים האחרים על פניו.
ואני באמת רוצה לשים לב לזה יותר, במצבים שאני בוחרת בכל זאת להתערב.

ועדיין, גם ממך אני שומעת שיש גבולות שאת מציבה, שאם הילדים עוברים אותם את כן מתערבת. אם המריבה מגיעה לאלימות - זה הגבול שלך.
ואם ככה, אז בעצם אנחנו די מסכימות. חוץ מאלימות אני גם מתערבת כשאני שומעת מילים שממש מפריעות לי (ביטויים שנלקחו מהגן/בי"ס ולא מתאימים לבית שלנו - ב"ה לא קורה הרבה אבל זה כן קו אדום מבחינתי, או שמעוותים את השם של השני).
אבל בסופו של דבר המטרה שלי היא שהם ילמדו לריב ביניהם בלי לעבור את הגבול בתוך המריבה, וזה בדיוק איפה שאני מתערבת - כדי להציב גבול ברור ('ככה לא עושים אצלנו, גם כשכועסים'), וכדי ללמד אותם איך אפשר להתנהל ולפתור את מה שגרם למריבה בלי לעבור את הגבול ולהגיע לאלימות.
אם הם רק מתווכחים ומתעצבנים אחד על השני, אני בהחלט אתן להם להתמודד לבד. וב"ה גם זה קורה (למשל תוך כדי משחקים משותפים, שכל אחד רוצה לעשות משהו אחר), אבל לזה אני אפילו לא קוראת 'מריבה', זה יותר 'קונפליקט' שהם מצליחים להתמודד איתו לבד.
ואני מקווה ומניחה שכשהם יהיו יותר גדולים, באמת רוב המריבות יהיו מהסוג הזה, וכבר לא עם אלימות, ואז באמת אני מסכימה שלרוב אין צורך להתערב.
גם אני התערבתי במילים שלא מקובלות עלימיואשת******
ואם היה נשמע איכשהו מההודעה הקודמת ביקורת עליך אז ממש ממש לא הכוונה! (מאיך שענית נשמע כאילו את מצטדקת קצת ולא הבנתי למה)
פשוט הבאתי את הגישה שלי ונקודת המבט שלי - ובאמת נשמע שאנחנו די דומות אבל לרגע לא התכוונתי שהיא האמת היחידה או משהו כן? שאלת אז סיפרתי מה אני חושבת ומחמיא לי מאד שחשבת על זה הרבה 🙈
💕
תודה!❤️בארץ אהבתי
לא הרגשתי שאני מצטדקת. פשוט תמיד אומרים לא להתערב. ואני לא מצליחה ליישם את זה, לא מרגישה שזה נכון לי.
ומידי פעם אני מתלבטת אם אני בעצם טועה, וצריכה יותר לנסות להתעלם.

אז עכשיו כשאת כתבת בהרחבה למה את חושבת שלא נכון להתערב, זה הביא אותי להרבה מחשבות. (את גם לא סתם אחת שכותבת, אני באמת מעריכה את הדעות שלך בנושאי חינוך).
אבל באמת אחרי מחשבה אני רואה שאנחנו באמת די דומות בגישה שלנו (בביטוי המעשי זה שונה, כי הילדים הם אחרים, והגילאים אחרים, אבל בגישה העקרונית יש הרבה דימיון...).

ועזרת לי לחדד גם לעצמי מה באמת המטרה שלי כשאני מתערבת. כי במציאות לפעמים אני פשוט כועסת בלי לחשוב (ואולי באמת על הגדולה יותר מאשר הקטנים, כי אני מצפה ממנה ליותר בגרות). אבל עכשיו כשיותר מוגדר לי למה אני בוחרת להתערב ומה אני רוצה ללמד את הילדים בזה, זה באמת עוזר וממקד לדעת מה להגיד כשמתערבים, שבאמת יעזור ויוסיף לחינוך הילדים, וגם ממה להיזהר כדי לא להרוס בהתערבות שלי.
אני אגיד לך מה התכוונתי כשאמרתי בשרשור אחרחדשה ישנה
שאני לא מתערבת-
שניים מהילדים שלי, (4,6) הם חתול ועכבר. כ---ל הזמן מוצאים על מה לריב, זה משגע!
עכשיו, הם כבר עלו דרגה, הם 'דוחפים' אותי למריבות שלהם, למשל, הם יושבים לאכול, הכסא של הילד מפריע לילדה להכניס את הכסא שלה פנימה לשולחן, אז היא באוטומט- 'אמאאא, הוא לא נותן לי להכניס את הכסאא!!!' ואז היא מצפה שאני אגיד לו- 'נו, תן לה! למה אתה לא מתייחס?' ואז הוא *דווקא* נשאר... בקיצור, ככה זה היה. שגעון .

עד שהתחלתי להגיד לה- הנה, הוא לידך, דברי איתו , לא איתי... ואז היא פונה אליו- אתה יכול בבקשה לזוז? אז הוא נגיד אומר- אני לא יכול , אני תקוע. ואז היא שוב- אמאאאא... הוא לא זז! ואני שוב אומרת להם- תדברו ביניכם, אני לא קשורה לזה...
ואם אני זזה משם, הם תוך שניה מתחילים להיות בשלום ובאהבה, מפטפטים, צוחקים... אבל כשאני מתערבת ומנסה לנהל את העניינים, הם עושים דווקא.

כמובן, שיש פעמים שאני מתערבת. באלימות, במילים לא יפות, או ביחסים לא שווים, לפי תחושת הבטן.. אני לא הולכת לפי ספר, זו עצה טובה ששמעתי אבל זה לא תורה למשה מסיני, ואני סומכת על הלב שלי שזה נראה לי מתאים להתערב אני אעשה את זה, אם את מרגישה שזה לא נכון לך, אז לא.
תודה, כתבת יפה!בארץ אהבתיאחרונה
מגיבה כדי לעקוב. שאלת השאלותשלומצ'
אני ממש לא יודעת מה לעשות עם זה,לפניו ברננה!
מרגיש לי שאם לא אתערב "זה לא כוחות". תמיד היד של הגדול תהיה על העליונה. וזה לא הוגן כי לפעמים הוא לוקח דברים ששייכים לקטן או שהקטו באמצע להשתמש בהם.
גיל שנתיים וגיל 4, רלוונטי מה שכתבתן @מתואמת@בארץ אהבתי@מיואשת******
כמו שכתבתי למעלהבארץ אהבתי
כשהמריבה כוללת אלימות (שזה רוב המריבות בגיל הזה), אני חושבת שכן נכון להתערב.
עם בן שנתיים זה אחרת קצת ממה שכתבתי, כי השפה שלו לא מספיק מפותחת בשביל לנהל שיחה של ממש. אבל אולי כן אפשר לנסות לכוון אותם לשיחה, ו'לתרגם' את הקטן מול הגדול.
אמממ אז אני דווקא מתערבתאו ר
אם אני רואה שיש שיח אני מתאפקת בצד ונהנת לראות את הרעיונות שלהם, אבל לרוב זה צעקות ועצבים, וחטיפות, ואחד שמאוד חזק בדיבור שלו, ואחד שלא יודע איך להגיב חוץ מבכי או זעם. קיצר אני מעדיפה כן להתערב. אבל תמיד מראה את המעורבות של שני הצדדים. לריב צריך שניים, אי אפשר רק להאשים, בא תראה מה אתה יכולת היית לעשות יותר טוב.
נגיד: מבינה שזה לא נעים לך שנוגעים לך במגירה אבל אתה ממש צועק וזה מעליב, ואולי בכלל זה לא הוא נגע לך, ואולי בכלל הוא רצה להחזיר לך משהו שמצא שהוא שלך, תנסה לדבר קודם בנחת! ומיד מיד פונה לשני : אתה יודע שלכל אחד יש מגירה פרטית ושלא נוגעים במגירה של מישהו אחר, זה לא נעים.
וכו. פועלת ככה מגיל צעיר ממש "אל תמשוך לה בשיער ואת אל תציקי לו!". אם כי בינתיים הגדולים שלי זה עשר ולרוב הם מסביבי ואני פחות או יותר יודעת מה גרם למריבה. אבל אם לא הייתי נוכחת זה יותר קשה להבין מה קורה בכלל מבעד לכל הטרוניה, וכשהם משתפים אותי מאוד משתדלת לא לקחת שום צד. רק מאירה לכל אחד איך זה נראה מהצד מה שהוא מספר, שכמה שנשמע שהוא צודק יכול להיות גם בלהבלה. שוב לשני הצדדים יש משהו לשפר.
אולי אני שוגה. אבל זה מה שיוצא לי, ניסיתי פעם 'להתעלם' לא אהבתי את זה.
לפעמים אני מוצאת את עצמי שאני יוצאת על מי שהגזים במריבה, שאני מצפה ממנו ליותר. ואז אני כועסת בעצם על ילד אחד יותר, בדכ אחכ אני מדברת עם השני שכביכול לא כעסתי עליו שגם הוא היה לא בסדר, או מה אפשר להבא לעשות כדי שלא יקרה ככה...
מעבר דירהקרובה
עבר עריכה על ידי קרובה בתאריך א' באב תשפ"ו 9:54

שלום. אשמח לעצתכן..

אנחנו זו''צ, עוברים עוד מעט דירה ומתלבטים בין 2 אופציות...


 

א. דירה קטנה וחמודה, היתרון שזה קומת קרקע, החיסרון שזה חדר וסלון.

ב. דירה גדולה, 3 חדרים, חסרון שזה קומה 3...


 

מבחינת הריון עצמו ואח''כ ותינוק, מה עדיף? לסבול קומה 3 בלי מעלית אבל יהיה עוד חדר או להסתדר כמה שאפשר עם תינוק בחדר ובלי שידת החתלה וכו'?

או שיש עוד נקודות שלא חשבתי עליהן?


 

ואם הדירה של החדר וסלון- עד איזה גיל של התינוק זה עדיין אפשרי ואם יש טיפים איך לסדר את זה...


 

תודה!!

נקודות למחשבה124816

כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?

מה ההבדל במחיר בין הדירות?

בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.


שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.


לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.  


מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.

.

רוצים להישאר באזור בשאיפה הרבה זמן...קרובה

אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...

הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.

בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?

בהתאם אליכם124816

אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.

ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.

קומה שלישית בלי מעלית עם תינוק זה סיוטאורי8אחרונה
במיוחד אם את צריכה גם לעלות את העגלה. אני ברחתי כשהתינוקת היתה בת חצי שנה, אי אפשר היה להשאיר עגלה למטה .  מבחינת תינוק בחדר הורים. אני משאירה המון זמן, הנקתי עד גילאים מאוחרים( שנה וחצי) וכל עוד התינוק ינק הוא היה בחדר,שלי, ככה ישנתי טוב יותר. וגם אף םעם לא היתה לי שידה. אבל לתינוק יש ציוד, בגדים, כשגודל קצת, משחקים, עגלה, השאלה אם יש מקום בדירה הקטנה? 
מוזמנת לכתוב בפורום הריון ולידהיעל מהדרום
לק"י

הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.

אובדת עיצות😔 הבת שלי נתפסה בגנבה.אנונימית באהב"ה

סוף כיתה ו'.

היא התקשרה אלי מהחנות, שהיא ניסתה לגנוב והמוכרת תפסה אותה והיה לה כבר חטיף בתיק שאני קניתי לה, והמוכרת (כמובן) לא האמינה לה, אז היא ביקשה ממני להגיד למוכרת שהחטיף שלה.

כמובן שהתנצלתי בפני המוכרת. הילדה המשיכה לקייטנה ואמרנו שנדבר בבית.


אני מזועזעת ולא יודעת איך לפעול. היה בעבר מקרה שהיא גנבה ממנו סכום כסף, כשבדקתי איתה היא הכחישה לגמרי. בצורה הכי משכנעת שיש. אבל בסוף היה לי דרך לגלות שזו היא בוודאות וכשאימתתי מולה היא ממש בכתה והצטערה ולקחה את זה מאוד מאוד.


בעבר היה מקרה של גנבה בכיתה שלה. כשניסיתי לברר מולה היא אמרה שלא קשור אליה, למרות שמשהו בהתגוננות שלה לא עבר לי חלק. וגם היא מצליחה ממש לשקר לי בלי שאצליח לזהות אם היא דוברת אמת או לא. בסיפור הזה לא היה לי דרך לדעת בוודאות אם באמת היא קשורה לזה (וגם למורה לא) ובסוף הסיפור התמוסס.


ועכשיו זה…


פתאום חוששת שהיא גנבה עוד הרבה פעמים, מהרבה מקומות.

היא עושה בייביסיטר חופשי. איך אני יודעת שהיא לא גונבת מהם??


אני מרגישה שאני לא יכולה להאמין לה לכלום. כי היא נתפסה בשקרים כ"כ הרבה פעמים והיא מצליחה לשקר בקלות.


ממש לא יודעת איך נכון לפעול. קשה לי עם זה כ"כ.

מתואמת

אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.

לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.

בהצלחה, יקרה❤️

מנסה לענותפילה

מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.

מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.

לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.

גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה

לפני הכל שולח חיזוקזיויק

חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,

ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.


אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.

זה פורום לאמהות. בבקשה לא להגיב פהיעל מהדרום
ממש קשה כאמא5+אחרונה

ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.

אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.

כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה. 

פעילות לקיץאבןישראל
רעיון לפעילות משהו בסגנון של לונה פארק במחיר שפוי?
איפה בארץ?אמהלה

היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד

יש גם בפתח תקווה.

יש את ירכא

ומג'יק קאס בדיסיטי

כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....

זורמים על מיקום חוץ מאילת והערבהאבןישראל
תודה על הרעיונות, אסתכל באתרים
לחפש הטבותעוד מעט פסח

דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...

יכול לחתוך עלויות בחצי.

מוסיפה- גם דרך הבנקים (נניח בלאומי יש הטבות..)יעל מהדרוםאחרונה
מחפשת רעיונות ליציאה כיפית לקייטנת אמהותמתיכון ועד מעון

באיזור מערב השומרון או פ"ת, כפר סבא, בעלות סבירה.

לבנות בכיתה ד' ולבנים בכיתה ו'

פארק אפק?טארקו

בריכה?

אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?

וויט פול בפתח תקווהאמהלה
תודה למי שענתהמתיכון ועד מעון

הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...

חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה

כיתה ו' אולי מוזיאון בנק ישראל בת''אחילזון 123

אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).

וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
 

וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?

מה את חושבת על מוזיאון האדם והסביבה?מתיכון ועד מעון
לא הייתיחילזון 123
שמעתי עליו דברים טוביםעלמא22
אבל לא הייתי 
מוזיאון על בנק נשמע לי משעמם גם בגילי🙊יעל מהדרום
הייתי שם עם ילדותחילזון 123

בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים

נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה

אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר

הם אוהבים רכבת?אנוני.מית

רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.

ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.

בירושלים ישלפניו ברננה!
ראיתי שפתחועוד מעט פסח

עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.

אפשר ללכת לבריכות.

פארק ידידיה זה הבית...מתיכון ועד מעון

פחות אטרקציה ללכת לשם

אולי מוזיאון אלי כהן בהרצליה? לא הייתי בעצמיחילזון 123
בשומרון יש הרבה מעיינות5+אחרונה

פארק הצנירים בקדומים

יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.

יש עוד הרבה

ילדים בנסיעה לעיר אחרתאנוני.מית

באיזה גיל מבחינתן זה לגיטימי?

 

בן ה14 שלי שבר לעצמו את המסך של הטלפון והמעבדה הרשמית של היבואן זה באיזה חור ליד מודיעין (ישפרו למי שמכירה). הוא רוצה ליסוע לשם. אני לא מוכנה ליסוע איתו וגם אבא שלו לא.

 

אפשר ליסוע לשם ברכבת ומשם ללכת ברגל או משהו כזה. כמה זה סביר לדעתכן לבד? מאזור ירושלים.

נסיעה אולי בסדרפילה
אבל מה לגבי מעבדה עצמה? הוא מספיק בוגר בשביל זה? הם בכלל ידברו עם בן 14?
הנסיעה נראלי בסדר גמורניגון של הלב

אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.

אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר

לא היתי נותנת לו ליסועאורי8
נראה לי נסיעה מסובכת. ולעמד מול המעבדה . עדיף לתקן בחנות כלשהיא בירושלים ולשלם. 
הטלפון עובד וזמין?רוני 1234

כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?

(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)


את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?


אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.

כבר ביררנו כמה זה יעלהאנוני.מית
הבעיה רק הטירוף שלו שהוא לא מוכן לרצות לתקן במקום אחר. והשאלה כמה לזרום איתו על זה...
הבת שלי בגיל הזה נוסעת הרבה בבין-עירונירוני 1234
אני לא רואה בזה בעיה, אלא אם כן הטלפון ישאר שם לתיקון ואז הוא חוזר הביתה כשהוא "מנותק קשר".
אני חושבת שזו לא הליכה קצרה וברורה...כתר הרימון
עדיף רכבת מודיעין מרכז ומשם אוטובוס פנימי. 
לפי מה שאני מכירה, אבל לא מעודכנתאוזן הפילאחרונה

אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ

אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש


רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת

גם אני פה בענייני חופש גדול כולנה

אם הייתם צריכות להמליץ על נושא/ספר לימוד לחבורת בנות מסיימות יסודי, מה הייתן ממליצות?

יכול להיות משהו בלימוד עצמאי או קבוצתי עם הורה.


ילדה מסיימת כיתה ח שאין לה תחביבים יותר מדי, והייתי רוצה לעזור לה למצוא, איך הייתן ממליצות לגשת לזה?

שמתי לב שהיא כן אוהבת ומתעניינת בסיפורים של אנשים, כל מיני ראיונות שעושים כמו רגע של חכמה, או כאלה שיש בהידברות. איך אפשר לפתח את זה?


הייתי שמחה להמלצות לספרים או סרטים ביוגרפיים על אנשים חשובים בהיסטוריה, משהו שמעניין וזורם לקרוא, במיוחד דמויות של נשים, ואם דתיות אז בכלל.


תעזרו לי ברעיונות לקראת החופשבארץ אהבתי

השנה בעז"ה תהיה לי תקופה של כמה שבועות שרק הגדולים בבית (בני 7.5, 10 ו-12.5), והקטנים עדיין במסגרות.

רוצה לעשות להם 'קייטנה' עם תוכן, ולא סתם לקום בבוקר ולחפש מה לעשות (בעיקר לשני הבנים הקטנים יותר. הגדולה אולי תצטרף למה שיהיה מספיק מעניין, אבל זה לא חייב להיות מתאים גם לה).


בשנים קודמות הם רצו שיהיה להם גם זמן מסך, ניסיתי לתת זמן מוגבל כל יום ובפועל זה תמיד התארך יותר ממה שתכננתי ולא עבד לנו טוב.

לכן הפעם חשבתי לנסות פורמט אחר:

לכל שבוע יש נושא כללי שבו אנחנו עוסקים. בכל יום יש פעילות/לימוד שקשור לנושא. כל יום יש 'חוג' קבוע (נגיד - יום ראשון זה חוג ציור, שני - חוג מוסיקה, וכו'), וביום חמישי יהיה חוג מחשב שבו אפשר ליצור משהו במחשב (מצגת או משחק) שמסכם או מתייחס לנושא של השבוע.


אשמח לרעיונות -

- לחוגים שאפשר לעשות כל שבוע

- לנושאים שאפשר להעביר את השבוע סביבם

- לסתם רעיונות לדברים נחמדים לעשות עם ילדי בית ספר חמודים

- לעוד כיווני חשיבה

וואי אני רקDoughnut
איזו אמא משקיענית! הציפיות שלי הן רק לעבור את החופש בשפיות😅
כמה רעיונות שעשיתי שנים קודמותעל הנס

*לימדתי את כולם לסרוג גם את הבנים,זה עבד יופי אצלי.

*יצירה מושקעת לסוכות.

*גם קישוט לשולחן לראש השנה

*כנל גם לשבת,עשינו אגרטלים מצנצנות ריקות למשל,חבקים מגלילי נייר סופג,בירכונים,קופות צדקה וכ'ד חילקנו גם לסבתות.

*חיפשנו קרשים מפורקים ברחוב ובנינו אדניות פשוטות,שרפרפים,לא הכל יצא מוצלח אבל הם ממש נהנו.גם נתן להם קצת מושגים

*כולם אצלי שותפים במטבח. מכינים סלטים, מבשלים,שוטפים כלים.


נושאיםמדברה כעדן.

חגים (כרטיסי שנה טובה, קישוטים לסוכה, לימוד הלכות?)

אקולוגיה (ללמוד על זה, להכין יצירות בצורה אקולוגית, ליצור עציצים בצורה אקולוגית)

גמילות חסדים(ללכת להתנדב, להכין עוגיות וברכות לחיילים/אנשים עריריים לפני שבת)

בין אדם לחברו (ביקור חולים, כיבוד הורים) 

כמה רעיונות:הגברת מהירח

חוגים:

אומנות (ציור/ פיסול/ צילום)

מלאכות יד (נגרות/ קדרות/צורפות/ רקמה/ סריגה/תפירה)

בישול/אפיה

טיול

חיות

התעמלות

דרמה/ תיאטרון


נושאים:

חקלאות/ גינון (איך מגדלים חסה ואיך מוסקים זיתים ומכינים שמן זית...)

מדע/ טבע (לצפות בכוכבים, לחקור את החרקים בוואדי הסמוך לבית...)

היסטוריה/ גיאוגרפיה של ארץ ישראל


וואו, זה נשמע השקעה ממש!! כל הכבוד לך!! בהצלחה!!

חוג ברייקדאנס למתחילים ביוטיובביו
יש לי 2 מקורות - מקווה שיעזורhameiri13
עבר עריכה על ידי מתואמת בתאריך ט"ו בתמוז תשפ"ו 16:11

 

 

זה בבית אבל אפשר לעשות גם בבית ספר

 

משחקי קלפים ודימיון 

משחקים חינוכיים

 

 

הפורום הזה נועד לנשים בלבד.מתואמתאחרונה

והוא לא נועד לפרסומות (או להבאת קישורים מכל מיני מקומות).

שאלה על בטיחות ברכבכל היופי

יש לי שכנה שאני די מחבבת והחיים שלה לא קלים.

היא לקחה את הבת שלי טרמפ בתוך היישוב לא מזמן, והבת שלי אמרה שהיא לא מפסיקה לסמס תוך כדי נהיגה, והילדים שלה לא חגורים ולא תמיד יושבים.


אמרתי לה לא להגיד שום דבר אבל לא לנסוע איתה יותר, כי זה לא בטיחותי בעיניי (מצאתי לה חלופה).


א. מי שנוסעת בתוך היישוב עם ילדים לא חגורים, אנא האירו את עיניי כדי שאוכל לדון לכף זכות... מאוד קשה לי עם הרעיון.

ב. האם לדעתכן כדאי להעיר? בעלי חושב שכן, אני בתפיסה שאין טעם ואני לא אחנך אותה, לדבר שנראה לי כל כך בסיסי בבטיחות (נסיעה של 10 דקות, לא 2)

לא רואה טעם להעיראורי8אחרונה

גם יפגע בה, גם רוב הסיכויים שלא ישתנה משהו בעקבות זה. מקסימום היא תאמר לבת שלך לחגור. זו לא אחריותנו לחנך אנשים . ממש מבינה אותך. גרה בעיר , אבל עיר קטנה , לא כבישים מהירים . ואין מצב ליסןע לא חגורים גם נסיעה של 2 דקות. 

אולי יעניין אותך