רופאים שנמצאים במשמרות סביב השעון,
רופאים שיש להם כוננות ובכל רגע יכולים להקפיץ אותם לחדר הניתוח,
רופאים שגם בלילות/שבתות/חגים נמצאים בבית החולים ולא עם המשפחה שלהם.
אז ברור שהייתה להם ברירה והם היו יכולים להיות רופאים בקופות חולים וכדומה, אבל בשביל חלקם הגדול - כבר עדיף לעבור מקצוע.
וכן בשני המקצועות האחרים שמנית.
אפשר להיות מישהו זוטר וכו' בחצי משרה, אבל אם אתה רוצה לעשות משהו רציני במקומות האלה - אין לך באמת שעות עבודה מוגדרות, אתה באמת עובד מסביב לשעון.
ברור שבסוף זה עניין של בחירה, וכשכתבתי "לפעמים לא יכולים" אז לא התכוונתי שמבחינה טכנית רופא לא יכול להתפטר ולהיות מורה בבית ספר. אבל בהנחה שהוא כן רוצה להיות רופא או בכיר בצבא או כל מיני אפשרויות אחרות, אז אין לו ברירה אלא להשאיר את הילדים בגן עד מאוחר (אם גם אשתו עוסקת במקצוע כזה).
לכן המשפט "אם לא רוצים לגדל אותם" צרם לי, הוא פשוט לא נכון ברבים מהמקרים האלה.
מח"ט גבעתי לא רוצה לגדל את הילדים שלו?
מתמחה בכירורגית לא רוצה לגדל את הילדים שלו?
חוקר מז"פ לא רוצה לגדל את הילדים שלו?
הם כולם רוצים, אבל העבודה שלהם תובענית ולא מאפשרת להם להוציא את הילדים מהגן בשעה 16.