מחשבות על התקשורת בישראל.
לפני שנים רבות,היה אדם גדול וחזק שקראו לו המלך.המחל היה חזק מכולם .(ובדרך כלל אנשים רצו להיות נתיניו)ואם רק מלך רוצה הוא יכול להרוג, להרוג את הכל, בין עם עשית פשע מלחמה או אפילו נרדמת בשמירה , לפני המלך יקבע דינך והוא יבחר אם להורגך.
עברו מתקופת המלכים והנתינים שנים על גבי שנים וכבר לא נהרגים על פי החלטת המלכים. אנו היום כביכול מבינים שצריך לשמור על חייהם של אנשים. לכן מתקדמים תרבותית והעולם מתקדם לעולם טוב יותר , דואג יותר. עולם בו שמים מס על חד"פ, בו סיגריות נצבעים אפור ושחור ,יש רלב"ד ואין עונש מוות למחבלים שהרי אנו דואגים לחיים.
אז ילדים ילמדו על זהירות בדרכים, יכתבו ספרים על הסכנה בסמים ואפילו הרכבים מלאי חישניים שיפסיקו כבר תאונות הדרכים.קמים כל יום אירגוני זכויות אדם, כל מסתנן מסודן הוא עולה חדש שרק רוצה לחיות ולהיטיב.
ולי הקטן נותרה שאלה מדוע המלך העתיק נשאר באופנה. אז נכון היום לא נהרגים על פי החלטת המלך וגם לא על שבירת שמירה אך לעומת זה בתקשורת המוות הוא סוג של סיבה ותוצאה.
כל טעות של צלם אנוש מתפרסמת בתוך כל הכתבות שיכנסו לתוך הראש(למרות שעדיין לא יוצא פסק דין)
וכך בעצם הכתבים אומרים :" אנשים צריכים להיות מלאכים ומי שלא שיחפש טעם לחיים ". אנשים שנופלים , מועדים ,וסורחים על כתבות הם נחתמים . ופתאום הכל השתנה הם כבר לא אותו אדם שצריך להזהר מסגריה או מתאונה , הוא צריך ללכת למיטה/מיתה - מה שהכתב יחליט באותה שנייה.
כן ,כן בדורנו המתורבת אנשים קטנים של רייטינג מייחלים להחליף את המלכים העתיקים. הם חורצים גורלות ומסדרים לנו את המחשבות , והשופט בבית הדין צריך רק לשפוט בין הכתבות.
ולכן רציתי להציע לנו הצעה קטנה . אולי נחזור להיות קטנים,כן, כאלה שמאמינים באנשים. אולי באמת לפעמים טועים אך לא הורגים כמלכים העתיקים. אולי נזכור ש"עין תחת עין" זה לא כפשוטו וכתב יקר תזכר שלא היית רוצה שהתקשורת תשפוטך במקומו.
אני בטוח שצריך להזהר מפשעים, אך גם צריך להזהר לא להרוג את כל האנשים כי גם אתה כנראה לא מהמלאכים.
אז כתב יקר תסתכל במראה ותשאל האם אני לא הורג בכל כתבה.
*הבהרה :הדברים נכתבו לאור פרשיית חיים ולדר , אין בי שום רצון להכריע ולדון באשמה או בחפות .. זה נקודות של מחשבה שעלו לי...
