אנשים שאין להם ילדים....

כמה שילדים מביאים שמחה...

אם הבנתי נכון את מה שניסית לומר

זה באמת הרבה אחריות ולפעמים מאוד קשה, אבל שווה את זה, (נדוש..אבל נכון   )

הם מצחיקים, הם נותנים אהבה בלי תנאי ותמימים ומתוקים, לא?

שנולד זה משהו אחר לחלוטין, אני בטוח בזה. אבל עדיין, המציאות הזו של נטילת אחריות מלאה על אדם אחר, והטיפול, החינוך, הגידול - ברוחניות ובגשמיות - מוטל עליך (ועל אשתך), זה פשוט נראה גדול מידי, לפעמים.

[אישית אני חושב שזה קשור גם לשאלה האם יש לאדם אחים קטנים, בגיל שנה שנתיים. אם כן, הוא כבר רגיל למציאות הזו, הוא בעצמו מטפל בהם. אבל למי שהאחים הקטנים כבר גדולים זה משהו אחר...]

כי אני אישית ראיתי ילדים בתור חלום ורוד

ורק אחרי כמה שנים של גידול קלטתי שזה אשכרה חתיכת אחריות רצינית שבאמת קצת מגבילה....

לא יודעת מה להגיד לך - אולי תזכור שבכל דבר טוב בחיים צריך להשקיע, זה לא בא לבד - כך גם ילדים

אולי תחשוב שבגיל זקנה במקום להיות בודד, יהיו לך נכדים ותעסוקה בזכותם בעזרת השם...

וגם שהם מצחיקים ונותנים המון אהבה...

טיעונים של תעסוקה בגיל זקנה, וגם לא שהם מצחיקים... 

נשמע לי, אם יורשה לי, טיפה שיקול במישור נמוך וגם טיפה אנוכי... מתנצל..

אני רוצה לגשת לזה, כמו לפני כל מהלך משמעותי כל כך בחיים, מתוך הבנה עמוקה של העניין. ודווקא ההבנה העמוקה שגורמת לי להבין את מלא המשמעות (או לפחות רובד מסוים שלה) של המציאות הזו (שהיא מדהימה!) שנקראת ילד, קצת מרחיקה אותי. ודווקא מרוב האחריות הכבדה שיש בזה.

אבל, אולי באמת יש צדק בגישה שאת אומרת, לבוא לזה מתוך גישה של 'חלום ורוד', כי אם באמת נבין את המשמעות האמיתית, אולי בחיים לא נרצה להתחתן ולהוליד ילדים...

אני גם חושב שזה קשור לכך שאני איש ואת אישה (לענ"ד, אני אף פעם לא הייתי...); גידול ילדים, וכל העולם הקשור לכך, הרבה  יותר טבעי לאישה מאשר לאיש. וטבעי שזה יהיה חלום ורוד אצל האישה ופחות אצל האיש. למרות שכמובן יש יוצאי דופן...

ברור שהשיקולים שהצגתי הם יותר במישור נמוך, 

יש הרבה סוגים של שיקולים, וזה לא סותר

השיקול ברובד העמוק זה מה שאתה רוצה לשמוע?

והנה הוא לפניך, לעניות דעתי - 

אתה מגדל ילד, אתה בונה את עולמו, אתה מחזק את בטחונו, אתה נותן לו שפע חום ואהבה ופשוט אין סיפוק גדול מזה לראות ילד קטן שמעריך ומעריץ אותך והולך בדרכך, שמח ומאושר - מכוחך, שנתת לו בחסדך חינוך ודרך חיים, אוכל ושתיה, שמחת חיים ויכולת לאהוב את העולם, אהבת ישראל וכן הלאה כל המידות הטובות

תחשוב שנניח יש ילד "פר"ח" שהשקעת בו ובזכותך הוא השתנה לטובה ועלה על דרך ישרה והפסיק למשל להציק לילדים אחרים בזכותך, היית גאה בעצמך ומרגיש שעשית משהו בעל משמעות בעולם הזה, נכון?

אז ילד שאתה מגדל יום יום - זה פי אלף יותר מילד פר"ח.... לעניות דעתי

כשהוא מחקה אותך ומביע הכרת טובה מעצמו או יודע להתפייס עם אחותו בזכות מה שחינכת אותו - אין סיפוק ומשמעות גדולים מזה! לעניות דעתי... זה דבר גדול מאוד..

דבר נוסף, יש משהו כל כך כנה ואותנטי בילדים, שכל כך קונה את הלב, שככל שאתה מתבגר אתה מתגעגע לילד שבך - לכנות ולאמת, בלי מסיכות ובלי הסתרות, פשוט להיות מי שאתה באמת, ולגדל ילד ולראות איך הוא מגיב בצורה אמיתית על כל דבר - שמחה ועצב , בלי להסתיר ככה בפשטות אומר באמת באמת מה הוא מרגיש - זה שובה לב, ולא רק שובה לב - אלא בעיקר מלמד אותנו למה כדאי לנו לשאוף לחזור להיות, מה שאיבדנו קצת במהלך ההתבגרות.......  

ובעיניי, אין דבר יותר משמח מאשר לקנות מתנה לילד ולראות את האושר האמיתי בעיניים שלו , אין

מבוגרים - כבר קצת יותר קשה לשמח ע"י מתנה וכו', יש להם כסף משל עצמם, הם לא תמיד מתלהבים, ולראות שמחה אמיתית וכנה בעינים - זה נהדר וזה מלמד אותנו להיות כמותם.... מלאי שמחה אמיתית...

ויש מצב שקשור גם לאישה ולאיש... גם אני אף פעם לא היתי איש... אז קשה לי להבין בדיוק...

כתבת דברים יפים!

זווית נוספת למחשבה...

הכל שר, מזמזם, הומה

מיילל, רועש, סואן

דומה הדבר הזה

למשהו

אך דומם הדבר ההוא

מכבר.

זה גדול

תקיעת שופר,

קול תרועה.

הנה הוא בא,

הנה הוא בא.

אבל הוא לא ענה,

וגם לא צלצל.

צחוק של ילדים,

רחובות מלאים.

מי זה הוא האיש,

שחוצה את הכביש?

קול מבשר,

אנחה גדולה.

משיח בא.

משיח בא.

אַסְלָה תַּמָּה

אַסְלַת הַחֵן

מְצֻפֶּה בְּפּוֹרְצֵלָן

קוֹרֵאת לִי: הֵן!

קִלּוּחֵךְ קוֹלֵחַ נִיחוֹחֵךְ פּוֹרֵחַ

וְכָל כֻּלֵּךְ אוֹמֶרֶת אַהֲבָה. 

בָּרְחָה לִי אַסְלָתִי הַתַּמָּה

נִשְׁבְּרָה הִיא בְּצֵל הַמַּעֲמָסָה

נָפְלָה שְׁדוּדָה

מִי יַרְכִּיבֶנָּה שׁוּב לְמַעֲנִי.

מִקּוֹל שְׁרַבְרַבֵךְ

בּוֹקַעַת זְעָקָה

שֹׁד וָשֶׁבֶר! אָסוֹן נוֹרָא!

נָפְלָה הָאַסְלָה

לֹא תּוֹסִיף קוּם

עַכְשָׁו אֲנִי לֹא שׁוֹמֵעַ כְּלוּם וְהַכֹּל בְּצֶבַע חוּם.

הכלבים בשכונה שלנו נובחים הרבה

מפריעים ללמוד תורה

נובחים נביחות שבעל פה

אין להם מורא

יש אחד מרוט

נכנס לפעמים בצעד ארוך

לא נובח, מחרחר

אין תחרות

הרבה פעמים הוא מאחר

היום ניסיתי שוב, והשיר כביר

מרתק אותי הרקע

היו מניעות העלמות את רגליהן בכיוון מזרח והעלמים היו נפלאים בעיניהם אל תוך אגם

דוּר דוּר עלסו הפרפרים,

גוף גוף שחקו כעוללים

דווי דווי עלו החכמים

שור שור עמלו החסידים

צוף צוף, הגו משוררים!

עמדתי בשער ולא נתנו לי להיכנס.

"משפצים כאן",

הם אמרו.

אז חיכיתי על מפתן השער,

הדקות והשעות עברו.

המשכתי להגיד את פרקי התהילים,

שיפעלו שם.

יעוררו רחמים.

על נהרות בבל ישבנו, גם בכינו.

והמואזין קורא לגויים.

והם, ימח שמם- עוברים.

והבאים וההולכים, השואלים והמבררים-

מסתכלים עליי. נועצים.

ודמעות רבות,

אם אשכחך ירושלים.

והקריאת מואזין ממשיכה.

ולי- אין עדיין כניסה!

כך מרגישה גלות.

ואחרי כמה דקות והמתנה של מספר שעות,

אמרו לי: "את יכולה להיכנס עכשיו".

ונכנסתי.

והרגשתי,

ככה מרגישה גאולה.

ככה מרגישה תקווה.

כתבת יפה.

לפני כארבעה חודשים כתבתי פתק בטלפון, כותרתו שיר של יום ומהותו שיר אחד כל יום.

ידעתי שחלדו גלגלי שפתי וזמן רב יקח עד שאכתוב שירה שוב, לומר שהתמדתי תהיה אמת חלקית מאוד, אך עם הזמן התדירות גברה ובימים האחרונים הרגשתי כאילו נמהלתי שמן ועברתי ממלמול שקט לדיבור מפורק, תכף נשורר.

אני הייתי אחת ולעצמי, חשבתי להציע לכם, אם תהיה היענות, לפתוח שרשור שיקרא שיר של יום ויהווה קריאה לאתגר. כל יום ישורשר בו שיר אחד בלבד, מי שתופס תופס, אם שניים פרסמו יחדיו - זכינו כולנו, אבל אם מישהו כבר כתב את השיר היום, יש להמתין למחרת. חושבת שאפשר לנסח כמה חוקים, אתם יכולים להעלות אותם, למשל: לא ניתן לשתף בשיר שנכתב אתמול.

הקיצור! מה אומרים? @כולם ללא יוצא מן הכלל גם אתם המספרים סיפורים

לגבי מקום..

סיפורי מעשיות, אבדת בת מלך.

תודה. מחזקים דברייך.

התפעמות שכזאת אסור לה שתישאר במחשכים.

כנביא האוגר נבואתו הנכספת להתגלות.

"והבור ריק אין בו מים"

..

או שטעות למחוק?

אני מוצא את עצמי נע בין שני הקצוות האלה.