תגיד, אברהם, מה תעשה בעתיד?
למה הכוונה? אתה יודע, תתגייס?
למה כולם שואלים שאלות שעליהן תשובות הם כבר יודעים.
אז לא! אני ילד יהודי! ובצבא הזה אין לי מקום, אין.
אבל מה, תשתמט? לא תשרת את המדינה, שנתנה לך כל כך?
מה היא נתנה לי??? את ההר סגור ליהודים? כואבת לי שן.
אוליי בכלל את גוש קטיף, אולי את ארץ ישראל? כואב לי המוח.
מדינה שהוקמה על ידי מי שרדף את לוחמינו,
האנשים שבאמת רצו מדינה יהודית על פי ההלכה,
לא מדינת כל אזרחיה. אנו מדינת חוק, חוק ההלכה.
המדינה הזו עובדת על פי מה שבג"ץ הנחה.
ואם אתה שואל, אז כן, זה נוגע לי בלב וגם לך.
מדינה שהוקמה על ידי קצין טורקי, שהוא עצמו ירה באלטלנה,
לא שכחנו! ואחר כך מה? מקים מדינה, חזון הרצל.
ומה עם מתנת ה'? הפקירו, זרקו, נתנו לאוייבים, רצחו וגדעו.
תשמע, לא כל מה שהיה עדיין קיים, דברים השתנו, אבריימל.
זה שטות, אתה יודע, השמאל עוד כאן, ממש לא טבעו.
ונניח שאתגייס, וייתנו לי לגרש משפחה מהבית, מה אז?
או שאהיה בשמירה, מחבל יזרוק בקת"ב, ואני מרים נשק.
מגיע שוטר, אני באזיקים, בג"ץ פסק - הנה אני פה, מחבק סורגים.
למה שאשרת את המדינה כשבראש, בכנסת - נתק.
שם בהיכל הגדול צעקות, חמאסניקים שם, ובג"ץ - שותקים.
את מי אשרת, את מחמוד עבאס? או את מירב מיכאלי? אולי לפיד?
אי לכך, אינני יכול. מתעקש בן שיחי, וממשיך להפציר:
אולם אתה תוכל לשנות מבפנים! (או שהפנים - ישנה את החוץ)
ונניח שכן, מה אעשה עם כשרות? האם נתן לסמוך על הטבח השעיר?
ואולי בישל בשר בכלי חלבי, או שלעצמו מבשל גם טריפות ושיקוץ?
והנה אני כאן מול הבבלי, בוהה ברש"י, מה אעשה?
אני עוד מעט מגיע ל18, המכתבים מהצבא לא פוסחים עליי.
ואני כאן. מול הבבלי. מגיע ללשכה, עוד מעט,יתבהר העשן מעליני.
עולה במדרגות, וחייל מושיט לי מכתב. את הפטור של חיי.
לא צריך יהודי כמוני בצבא של קצין טורקי.
געוואלדיקע