תגיד, אברהם, מה תעשה בעתיד? למה הכוונה? אתה יודע, תתגייס?
למה כולם שואלים שאלות שעליהן תשובות הם כבר יודעים. אז לא! אני ילד יהודי! ובצבא הזה אין לי מקום, אין. אבל מה, תשתמט? לא תשרת את המדינה, שנתנה לך כל כך? מה היא נתנה לי??? את ההר סגור ליהודים? כואבת לי שן. אוליי בכלל את גוש קטיף, אולי את ארץ ישראל? כואב לי המוח.
מדינה שהוקמה על ידי מי שרדף את לוחמינו, האנשים שבאמת רצו מדינה יהודית על פי ההלכה, לא מדינת כל אזרחיה. אנו מדינת חוק, חוק ההלכה. המדינה הזו עובדת על פי מה שבג"ץ הנחה. ואם אתה שואל, אז כן, זה נוגע לי בלב וגם לך.
מדינה שהוקמה על ידי קצין טורקי, שהוא עצמו ירה באלטלנה, לא שכחנו! ואחר כך מה? מקים מדינה, חזון הרצל. ומה עם מתנת ה'? הפקירו, זרקו, נתנו לאוייבים, רצחו וגדעו. תשמע, לא כל מה שהיה עדיין קיים, דברים השתנו, אבריימל. זה שטות, אתה יודע, השמאל עוד כאן, ממש לא טבעו.
ונניח שאתגייס, וייתנו לי לגרש משפחה מהבית, מה אז? או שאהיה בשמירה, מחבל יזרוק בקת"ב, ואני מרים נשק. מגיע שוטר, אני באזיקים, בג"ץ פסק - הנה אני פה, מחבק סורגים. למה שאשרת את המדינה כשבראש, בכנסת - נתק. שם בהיכל הגדול צעקות, חמאסניקים שם, ובג"ץ - שותקים.
את מי אשרת, את מחמוד עבאס? או את מירב מיכאלי? אולי לפיד? אי לכך, אינני יכול. מתעקש בן שיחי, וממשיך להפציר: אולם אתה תוכל לשנות מבפנים! (או שהפנים - ישנה את החוץ) ונניח שכן, מה אעשה עם כשרות? האם נתן לסמוך על הטבח השעיר? ואולי בישל בשר בכלי חלבי, או שלעצמו מבשל גם טריפות ושיקוץ?
והנה אני כאן מול הבבלי, בוהה ברש"י, מה אעשה? אני עוד מעט מגיע ל18, המכתבים מהצבא לא פוסחים עליי. ואני כאן. מול הבבלי. מגיע ללשכה, עוד מעט,יתבהר העשן מעליני. עולה במדרגות, וחייל מושיט לי מכתב. את הפטור של חיי. לא צריך יהודי כמוני בצבא של קצין טורקי.
יש לך בעיה. מכיוון שאתה חושב שמטרתך היא "לשלוט על פי ההלכה". בעוד מה שאתה צריך הוא "לקיים את חייך ומדינתך כיהודי על פי התורה - ההלכה היא הדרך להבין את היישום של "כיהודי" - לא שיטה או רעיון של איך "לשלוט""
באמת טוב שייכנס לישיבה ללמוד בה כמה שנים. חצי הכוס הריקה היא מחלה קשה ואכזרית, מקווה שלימוד תורה באמת ייתן עין טובה, חשיבה מורכבת, היכרות עם ספרות חזל בנושא הגאולה, והבנה שהקב"ה מנהל את עולמו כמו שהוא רוצה ולא כמו שבא לנו.
בן גוריון סבר שצריך להשתלב, ובזמן התורכים היה קצין בצבא העותמאני. כנופייתו הסגירה את מחתרת ניל"י.
אין צורך לספר כל מעללי ההגנה והפלמ"ח בזמן הבריטים אני מניח. לכל היותר פתחו ספר
בן גוריון רבין ועוד אנשים "חשובים" ירו והטביעו את אלטלנה.
רבין שמעון פרס מנחם בגין בנימין נתניהו אריאל שרון אהוד אולמרט וכנראה שכחתי מישהו, גזרו את ארץ ישראל.
בצבא ישנן בעיות כשרות רבות לאין ספור, כמו מי שאומר שאין שקרן. רק תחשבו אם החייל הדרוזי טיגן שווארמה במטבח.
המדינה הזו היא ההפך הגמור של מדינת היהודים ושל מלכות ישראל. לאחר מלחמת ששת הימים תודתה לה' יתברך הייתה פתיחת הטלוויזיה הישראלית גם בשבת.
מדינת היהודים אינה מונעת עבירות שחייבים עליהם כרת, כגון גילוי עריות וחילול שבת המצוי בכל פינה.
תוכלו לומר שאני מביט בחצי הכוס הריקה, אולם אני שואף שהכוס תהיה מלאה עד סופה.
אני שואף לקיים את רצון ה' במלואו.
אמנם אני אומר תודה לה' וכן הלל ביום העצמאות. אולם אני מודה לה', ולו בלבד.
איני מודה "למדינה" שכל דבריה הם כוחי ועוצם ידי. זו אינה כפיות טובה. אדרבה, את כפוית טובה ותסלחי לי אבל זה מחליא.
אני אומר תודה לה' ומסרב לשרת את המדינה שקמה רק בעזרתו יתברך, והפנתה עורף. ואילו את מודה למדינה, בטח עושה שירות לאומי, או אפילו מתגייסת, ועוד חושבת שאת מחזירה טובה למי שגמלך טובה. המדינה לא גמלה לך טובה. ה' טוב גמל לך את כל הטובה הזו ואת משתפת פעולה עם כפיות הטובה הנוראית המשותפת לכל מי שמתגייס לצבא.
כמו תמיד, כשמישהו מוציא משחק מילים מטופש על שם הניק שליחושבת בקופסא
סימן שאין לו מה לומר.
1. מצאת את מי להאשים בהתנגדות למדינה.... את ה-איש שהקים אותה.
בן גוריון לא היה "קצין טורקי". הוא חשב שכדי לקדם את התיישבות היהודים בארץ ישראל הוא צריך להיכנס למערכת ולפעול מבפנים, אז ב1911 הוא נסע ללמוד משפטים באינסנטבול ולמד טורקית. אחר כך הוא עבר לארצות הברית והוציא ספר ופעל למען ציונות שם, התחתן עם אישתו, וכשהיה ברור שבריטיים יכבשו את ארץ ישראל אחרי הצהרת בלפור פעל למען הקמת הגדודים העבריים בצבא הבריטי, והתגייס לגדוד כזה בעצמו, תוך כדי נולדה הבת שלו שנקראה גאולה. הוא חזר לארץ ישראל רק ב1919.
ניל"י נפלה ב1917, בן גוריון לא היה אז בכלל בארץ, הוא לא היה חבר בשום "כנופייה", והנאמנות שלו אף פעם לא הייתה לטורקיה, רק לקידום ההתישבות היהודית בארץ ישראל.
אתה זה שצריך לפתוח ספר, או לכל הפחות את הערך שלו בויקיפדיה.
2. כן צריך לספר כי ברור שאין לך מושג על מה אתה מדבר. אתה מתכוון לוויכוחים האידאולוגים שגרמו לאצ"ל להתפרד מההגנה וללח"י להתפרד מהאצ"ל? אתה מתכוון להתפרקות תנועת המרד העברי בעקבות פיצוץ מלון המלך דוד?
אני בטוחה שכל המושגים האלו סינית בשבילך כי אין לך את הבסיס של ידע בנושאים האלו.
3. בן גוריון לא ירה על אף אחד, הוא רק נתן את הפקודה. רבין כן ירה כי הוא בשטח. שניהם באמת אנשים חשובים בלי שום מרכאות. ברור שיש המון דברים נוראים שקרו שם, זאת סוגיה פוליטית מאוד כואבת ומפלגת, אבל איך זה קשור להוד מעלתו ילדון בן 17 נותן לגיטימציה לגיוס לצה"ל?
4. למה רק רבין לא נכתב ביחד עם שמו הפרטי ברשימה הנחמדה שלך? זאת סתם תהיה, רק מראה כמה לא השקעת בתגובה הזאת. אתה חושב שאתה מחדש למישהו באמירה "היו פינויים של ארץ ישראל"?
כן היו. כן, זה לא בסדר. עכשיו איך זה קשור לגיוס לצה"ל?
5. סוף סוף אתה מדבר בקשר קלוש לנושא. וכן, יש בעיות כשרות בצה"ל, לא ברור מי שמעת שאומר שלא.
זאת בעיה, צריך לעשות עם זה משהו, ובנתיים חייל דתי צריך לקחת את זה בחשבון ולהתמודד עם זה בכל הדרכים שיש לו.
6. שוב הצהרות חסרות כל ביסוס והבנה הסטורית, פוליטית, אמונית, יהודית ועוד. (טלווזיה בשבת זה רע, נכון. מה הקשר לגיוס?)
ההפך הגמור של כל זה תהיה כנראה השואה. המדינה שלנו ממש לא בנקודת היעד של גאולה שלמה, אבל מתנקודת מבט הסטורית היא מה שהכי מתקרב לכך.
7. אתה אומר המדינה הזאת לא מדינת הלכה? בוקר טוב אליהו, מעולם עוד לא היה דבר כזה. המדינה הזאת היא הפעם הראשונה והיחידה שנוצרה מדינה יהודית. היא לא מושלמת, ברור, יש הרבה עוולות שצריך לתקן בכל התחומים, אבל לצעוק "געוולד" ו"פוס משחק" עושה בדיוק ההפך מלשפר את המצב.
זה לא רק "לא יעיל" במובן הפרקטי, עלק "שואף לכוס מלאה" אתה יורק לתוך הכוס שכולנו שותים ממנה. לריבונו של עולם שנתן לנו את הכלי הנפלא הזה, לאנשים שהקריבו את חיהם כדי אתה תוכל לכלך עליהם בלי שמץ הבנה בהסטוריה ובהרקבה שהם עשו, בכל הרבנים שפתחו גישות שונות למדינה ואתה חושב שאתה נעלה מהם.
8. נראה שכל מה שאתה יודע על הנושא הגיע מאיזה פשקוויל חרדי-גבעוניסטי (גם לי לא ברור השילוב הזה)
איפה שמעת על מי שמודה למדינה עצמה? הקריקטורה הלא קיימת הזאת פשוט לא מחוברת למציאות. אף אחד לא פונה למדינה בתפילה, אין דבר כזה ומעולם לא היה.
9. יופי של סיסמא "המדינה היא כוחי ועוצם ידי"- מה זה אומר? שיש אנשים שחושבים שהמדינה היא ביטוי לכוח האישי שלהם? מאז מלחמת יום כיפור זה ממש לא הקונצנזוס, במיוחד לא אצל חילונים.
ושוב אתה נופל אל הצהרה חסרת משמעות של "יש משהו רע בעולם"- צודק, צריך לתקן אותו, מה שאתה עושה לא מוסיף כלום.
10. ברור שאני עושה שירות לאומי, בבקשה תסביר איך הגעת למסקנה שזאת כפיות טובה? מי עשה לי טובה שבעשיית שירות אני פוגעת בו? אם כבר שירות לאומי הכי מכוון לאוכלוסייה עצמה ולא למוסדות המדינה.
(חוץ מתקנים שהם במשרדי הממשלה או במשטרה, או בתי חולים. לשיטתך מי שעובד בבית חולים פוגע במישהו? אולי כל עזרה לאזרח המדינה נחשבת כעזרה למדינה? הרי המדינה היא לא ישות מנותקת מהעולם אלא היא מה שהאזרחים עושים אותה שהיא תהיה. היא יכולה להיות ביטוי הגאולה השלמה אם רק נהפוך אותה לכזאת. זה כל העניין.)
לקחת את "כפיות טובה" בתור ססמא חסרת תוכן כמו כל שאר מה שדקלמת פה בלי להבין.
תקשיבי, אני לא יודע מאיפה הבאת את השקרים הללו, אבל אני אתמצת לך את זה:
1 חברי בן גוריון הסגירו את ניל"י.
בן גוריון חשב שצריך להשתלב בכל מקום, כך עשה גם בימי הבריטים. אנשי ההגנה הסגירו לא מעט אנשי לח"י ואצ"ל.
ערכי ויקיפדיה אינם נכונים כפי שכבר נוכחתי לדעת, כתבתי שם בעבר עובדות, אולם כל המנהלים שמאלנים והורידו אותי די מהר. אין לראות בויקיפדיה ערך היכול ללמד היסטוריה ללא צינזור.
2אני חושב שאת שפוטה של משרד החינוך מטעם ממשלה מנוכרת שהאכיל אותך בכפית הבלים. אמרי לי, האם פתחת פעם ספר שאינו ספר היסטוריה או ויקיפדיה, אלא סיפור חייו של לוחם? אני בטוח שהתשובה היא לא, אז פשוט פתחי. ממליץ על חיילים אלמונים של יעקב בנאי.
3רק נתן את הפקודה זה הרבה יותר חמור מלירות בפקודה, במחילה אבל את ממש חסרת הבנה ואני מתאפק לא להוסיף תארים. כמו שאת לא מבינה הם מפלגת מפא"י שהייתה אחראית על חינוך העם והצליחה לא מעט, שכיום הם נקראים כחול לבן יש עתיד ודומיהם.
4 מפגרת במוח. אדם כזה רשע שאת בכלל שואלת???
5 קל לך לומר. מה הוא יעשה? הא? אין לך הבנה בתחום. הוא לא יכול להביא אוכל מהבית או שהו כזה, וכשרות זה חלק קטן. ישנן בעיות מרובות שאין כאן מקום להאריך בהם.
6נעים להכיר. המדינה אחראית על הצבא והיייתה אחראית גם על הטלוויזיה בימים אלו.
7 איף תשתקי כבר. אף פעם לא היה כי זה לא מה שעם ישראל רוצה או צריך.
על מלכות ישראל שמעת? שום תשים עליך מלך מדגדג באוזן? כנראה שלא. אולי דוד שלמה שאול מזכירים משהו?
נכון, מדינה לא היה. היה מלכות. ומלכות תשוב. את שמחה במצבנו אנו, כי בתוכך את לא עובדת ה'. ככה פשוט את רגילה להיות ומפחדת משינויים. את צריכה להבין את עצמך דחוף. את חושבת שזה כלי נפלא. אמת. אם כי מי שיורק זה לא אני ולא לתוך הכוס, אלא לפנים של מי שמזג אותה. אני רוצה למזוג למוזג כוס חדשה, מלאה.
8 גיבוב לא ברור. נקסט.
9 לא ממש קשור. נקסט.
10 לא מבינה. נקסט.
יופי סיימתי. כל טוב.
חולה נפש, אתה חולה נפש, ותפתח ספר כי אם לא אתה תהיה חולה נפששפרינצא בוזגלו
תגיד לי, יש לך משהו להגיד חוץ מזה שהיא חולת נפש שלא יודעת כלום?
1. מה זה "חברי בן גוריון"? מה המקור שלך לסיפור הזה? אני אומרת לך שהוא לא היה בכלל בארץ בזמן שניל"י נפלה, הוא הוא התגייס לגדוד יהודי ונלחם נגד האימפריה העות'מנית שגם ניל"י נלחמו נגדה.
ברור שאם לסיפורי הסבתא הלא מבוססים האלו אתה קורא עובדות, לא ייתנו לך להכניס אותם לויקיפדיה.
(יש בעיות של הטיה פוליטית בויקיפדיה, אבל מעשיות כאלו לא יכנסו לא משנה מאיזה צד הן הגיעו)
2. מה הקשר למה שכתבתי קודם? יופי של אבחנה- כל ההיסטוריה הקיימת לא רלוונטיים לדעתך? רק כמה ספרים של אנשים בלי שום הסמכה שבמוצהר הולכים נגד כל ההבנה הסטורית? (יעקב בנאי הוא שחקן קולנוע!) אני מניחה שמשם שלפת את המעשייה הנ"ל שבכלל לא מסתדרת מבחינת התאריכים.
3. מי אמר שלתת את הפקודה זה פחות חמור? תקנתי אותך מבחינה עובדתית כי נראה שזה לא הצד החזק שלך.
4. אתה חושב שזה כלל ברזל ש"אדם רשע" אסור שיוזכר בשמו הפרטי וכל מי שלא מודע לכלל המדומיין שלך "מפגר במוח"?
5. לא אמרתי שזה קל, זאת באמת בעיה שחיילים מתמודדים איתה, לציין שהיא קיימת זה לא טיעון.
6.מה זה "המדינה אחראית על הטלוויזיה"? הערוץ הראשון היה הערוץ הממשלתי והיחיד באותה תקופה והוא החליט לשדר בשבת, גולדה מאיר דחתה את התחלת השחדורים בשבת בעקבות לחץ מהסיעות הדתיות אבל עורכי דין עתרו לבג"ץ והערוץ הראשון עבר לשדר שבת.
אתה ממש לא מבין את המונחים כאן, אין דבר כזה "המדינה אחראית על הטלווזיה" אם זאת ההבנה שלך אין לך שום סמכות לדבר על הנושא.
7. המדינה היא לא מה שעמ"י רוצה או צריך? הוד מעלתך וכל 4 הקונספירולוגים חסידי שחקני הקולנוע על פני ההיסטוריה שאיתך זה עם ישראל עכשיו? איך אתה מעז להתכחש לעובדות של השואה, שהראתה מעבר לכל ספק שיש צורך במדינה יהודית? איך אתה מעז להגיד את זה לכל היהודים שלאורך הגלות חלמו על הרגע הזה ובדורות האחרונים עבדו ליישם אותו בפועל?
אני לא עובדת ה'? אתה חושב שאני צריכה להוכיח לך משהו בתחום הזה? מלכות ישראל לא נוצרה מהאוויר, לפניה הייתה צורת שלטון אחרת, וגם מלכות ישראל עצמה לרוב ההיסטוריה שלה הייתה במצב הרבה יותר נורא מאשר מה שקורה במדינה, בהרבה תחומים.
יופי, דילגת על מה שטיפה אתגר את תפיסת השחור לבן הקונספירולוגית והלא מחוברת למציאות שלך. אתה גיבב הרבה יותר שטויות, זה לא מנע ממני להסביר מה הבעיה בהן, רק מראה שאין לך מה לענות על זה.
האכילו אותך בכפית והטביעו אותך בכד שמנת של היסטוריה. אני לעומת זאת למדתי את מרבית ההיסטוריה שאני יודע מאנשים שדיברתי איתם וספרים שהם כתבו על עצמם. אני פשוט גדלתי מחוץ לכד השמנת ההיסטורית ונוכחתי לדעת שמה שנמצא בשולי הכד זה ההיסטוריה האמיתית והמכוערת. שם מסתירים את חלקי הריקבון והעובש. את גדלת במרכז הכד כשמטביעים אותך עמוק יותר. אני גדלתי בחוץ, לעיתים הייתי חלק מאירועים שוודאי לא ידעת על קיומם. ואני מודה לה' יתברך שלא שמני שם בתוך הכד אצל משרד החינוך המנוכר. אין לי בעיה עם הגיוס. לא איתו בלבד. כל דבר הקשור בשלטון המנוכר, הזר אם תירצי, בעייה מבחינתי. אולי לא תביני זאת וזה חבל. אין לי סבלנות לקרוא מה שכתבת, ארוך מדי. אז כל טוב,
מאחל לך שתזכי להבין את האמת ולצאת מן הכד.
ורק לגבי יעקב בנאי, הבאתי לך ויקיפדיה כמו שאת אוהבתימח שם עראפת
פתאום מגלה שהעולם לא נראה כמו באשליות שלו, ושיש עולם שלם של נימוקים לכאן ולכאן, ועולם שלם של חכמים ותלמידי חכמים שישבו ויושבים ודנים וחולקים הלוך ושוב בכל הנושא הגדול הזה.
אולי מזמנים לך מהשמיים את החומר הנדרש לשיעור בענווה.
שמע, אני לא הייתי מופתע לו הייתם תלמידי חכמים.ימח שם עראפת
אני מופתע מכך שאתה חושב בכלל שאתה תלמיד חכם כי אין לך הבנה בסיסית בתורתו יתברך.
עם ישראל לא צריך מדינה, רבותיי. הוא צריך מלכות ישראל בארצו.ימח שם עראפת
תשכחו מהמדינה הזו. המנוכרת. המתנכרת לדת.
תוכלו להתכחש לסיפורי עולי תימן.
לסיפורי לוחמי לח"י ואצ"ל.
סיפורי לוחמי ארץ ישראל.
סיפורי לוחמי המקדש.
תוכלו להתעלם מכל מעללי האנשים שהקימו את מדינת הניכור הזו.
תוכלו להתעלם מגילוי העריות שפיכות הדמים ביזוי שם השם אכילת אבר מין החי וכל עבירה אפשרית שרק תוכלו להעלות בדעתכם שקיימת ברחובות. תוכלו להתעלם ולחיות את חייכם. תוכלו.
דעו רק זאת. גם אתם עוברים כעת על רצון ה'. אתם מתחילים להיפרד מה'.
אחד בפה ואחד בלב. וביערת הרע מקרבך. שום תשים עליך מלך. ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם.
כל יהודי ויהודי. החובה במצוות הנזכרות לעיל חלה על כל אחד ואחד מאיתנו.
תחליטו אתם - האם עת לעשות לה' הפרו תורתך - או שאין אתם רוצים לשנות. אולי מפחדים משינויים.
מאחל לכם שתדעו לבחור באמת, ולא לבחור כי כך כולם בוחרים, לבחור מכיוון שבה' אתם מאמינים.
היות ויש מחלוקת האם מצוות מלך היא חובה או רשות אזי ברור שלא זה מה שמגדיר מצב אידיאלי לגאולה. מציאות של עם ישראלי כאשר הוא ריבוני בארצו היא עצמה המצב הרצוי.
אמת, השולטים בפועל מתנכרים לתורת ישראל אבל כך היה במשך תקופות ארוכות אצל מלכי יהודה וישראל, והמצב הזה לא הפקיע את שלטונם ולא הפך את כמצב של אם ישראל לגלות. תקופת השופטים גם היא הייתה גרועה, עד כדי ששמשון היה נשוי לגויה. ואעפכ היה שופט שהושיע את ישראל. ואפשר להוסיף גם את אחאב לרשימה המפוארת ואת אליהו בהר הכרמל ולזכור שאליהו רק לפני המלך כדי לכבדו. המלכות הייתה רעה ורשעה ומחטיאה ובכל זאת זהו שלטון ישראלי על עצמו בארץ ישראל. דבר שהתנך רואה כמבורך בפני עצמו. גם מלכות בית חשמונאי, שאף כשהיו צדיקים הרי שערבו את הכהונה במלוכה, ובמיוחד כשרוב תקופתם היו ממש מתיוונים, ובכל זאת הרמבם בתחילת הלכות חנוכה מביא את זה כנימוק לאמירת הלל (!) ומרים על נס את העובדה 'שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה'. והרי זו מלכות שאינה לפי תורה כלל, והייתה חוטאת ומחטיאה.
ואי אפשר בלי להזכיר את הגמרא בסנהדרין במחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע שמסיימת כרבי יהושע שהגאולה אינה תלויה בתשובה. וכך מביאים הקרבן העדה, הרמ"ה והמהר"ל על אתר.
ובנוגע למצוות שאתה מציין, ניכר בבירור שאין לך לא ידע ולא הבנה בגדרים של המצוות. גם לא יד או רגל בספרות האגדה והאמונה. ציטוטים בעלמא של ילד מגודל. להחריב את עולמו של הקב"ה יצאת? חזור למערה.
קיצורו של דבר, כשם שלא הרומאים החריבו את מדינת ישראל הקדומה ואת בית ה' אלא ריבונו של עולם סובב לו את השליחים שלו - כך תקומת עם ישראל בעת הזו אינה מעשים של אותם חלוצים אלא יד ה' שסובבה לה אותם כשליחים. הוא לבד בוחר את אלה שיקדמו את התוכניות שלו. כמובן זה לא סותר את האחריות שלנו לפעול אם א-ל ולהשקיע את כוחנו בתיקון הדרוש תיקון, ובשיפור הדרוש שיפור, ובלימוד של הדרוש לימוד.
שורה ראשונה. מחלוקות על מינוי מלך?????????ימח שם עראפת
שום תשים עליך מלך ועיין ברמב"ם הלכות מלכים ומלחמות. אין מחלוקת בנוגע למינוי מלך.
ואתה ללא טיפת הבנה. עם ישראל צריך לחיות בא"י על פי התורה. לא על פי מצב ריבוני שבו הוא בארץ.
זה המצב הרצוי אצל אנשים שאינם עובדי ה', אם אתה נמנה עליהם הריני לאחל לך רפואה שלימה.
אני רואה שגם את התנ"ך אתה לא לומד עם מפרשים. דלילה הייתה גיורת.
ואני לא מבין מה אתה רוצה לומר בכך, שזה מספיק טוב? שלא צריך לשאוף לדבר האמיתי ולא להסתפק בפגום?
אתה שוכח דבר חשוב, אליהו רץ לפני אחאב אחרי שהאחרון השתכנע שה' הוא האלוקים.
ובכלל, לו היית חושב היית נזכר שבימי אחאב הייתה אהבת חינם יוצאת דופן בעם ישראל, מה שאי אפשר לומר על ימינו.
סליחה??? בית חשמונאי היו כהנים, כן. ואין שום מניעה לכהן להיות מלך. אז תעשה לי טובה, מה אתה מקשקש?
מלכות שאינה על פי התורה? אתה בכלל מחובר למציאות?
וואלה, הגאולה לא תלויה בתשובה, היא תלויה במעשים, יופי.
עד כה שמתי לב שאתה מעט מעופף,
אז לקשקש עולמו של הקב"ה יצאת?
כן, לא הרומאים. אתה ממש מעצבן. הם היו שליחי הקב"ה מכיוון שעם ישראל התחיל לעבוד אלוקים אחרים, העולות שהוקרבו במקדש לא היו לשם שמיים ועם ישראל חשב כמוך. על כן חרבה ציון.
הרמבם אינו סוף הסוגיה, אף פעם, הוא רק ההתחלה. יש ספרות שלימה והרמבם עם כל גדולתו לא תמיד זה שנפסק בסוף. בוודאי ידוע לך שאפילו השו"ע לקח לעצמו 3 עמודי הוראה ואם הייתה מחלוקת בין 2 ל1 הרי שפסק כפי השתיים ואפילו היו נגד הרמבם. ומכל מקום, טענתי הייתה שעצם קיומה של המחלוקת מצד עצמה (ובטח חכם כמוך יודע שהמחלוקת מתחילה בגמרא) מלמד שלא במלכות תלויה הגאולה בהכרח.
מציאות של עם ישראל בארצו תחת ריבונות עצמאית אינה האידיאל המוחלט ואכן לא כתבתי ככה. כתבתי שזה דבר מבורך. זה תשתית ראשונה לכל גאולה. התנך מוכיח שהגלות היא היציאה מהארץ ואובדן הריבונות. יש הבדל בין אידיאל לדבר מבורך, ביו גאולה שלימה לגאולה חסירה, בין זבנג וגאולה לבין קמעא קמעא. ציפיתי שתבין את זה.
לגבי שמשון, אז יש מחלוקת פרשנית בשאלה האם כל נשותיו היו גיורות והאם גם הפרוצה שבא עליה גוירה. וגם מי שסובר שהן היו גיורות הרי שרואה בזה קילקול שגוירו לצורך ביאה. התנך עצמו מחביא את לימוד הזכות של הפרשנים, ויש לזה סיבה.
לגבי אליהו ואחאב אתה צודק. מצד שני, המשך הפרקים אחר כך ונבואת העונשים לאחאב מלמדים על מלך רשע גדול שחטא והחטיא בדברים חמורים מאוד. אם היית חושב וזוכר היית רואה שעבודה זרה חמורה כעריות. והמציאות של עם ישראל תחת שלטונו לא הייתה גלות כלל, והקב"ה לא רצה אלא לתקן את דרכיו של אחאב. ודבר זה חוזר בכל המלכים הרשעים, כך שיש הבדל בין קיומה של המלכות וערכה לבין הקילקולים שנעשים בה ודורשים תיקון. כריכה של השניים היא טעות זדונית. לגבי אהבת החינם, זה נימוק בפי חזל להצלחת המלחמות. הא ותו לא.
המלוכה ניתנה ליהודה ולבית דוד. מבחינה טכנית כל אחד יכול להיות מלך, גם הורדוס, אבל מבחינה תורנית זה תפקיד ששמור אך ורק לשבט יהודה (אלא אם כן הקב"ה עצמו גילה שינוי בדבר, וכפי שעשה עם המלכת ירבעם והבאים אחריו), לכן כהן שמשמש כמלך אינו עושה זאת על פי התורה. יש לו תפקיד אחר. ומכל מקום, על מלכות המתיוונים החשמונאית הרמבם גומר את הלל.
את המלים 'גאולה לא תלויה בתשובה' פשוט לא הבנת. תנסה להפעיל את המחשבה. המילים שלך שם מביכות.
אנחנו לא משרתים את המדינה ולא אומרים הלל בשבילה עצמה. אנחנו מודים להקב"ה על הגאולה שמתקדמת ועל שפטר אותנו מגלות של שואה, פוגרומים, שיפלות, גזירות, רציחות, ומצב לאומי מושפל. אנחנו משרתים בצבא כי בלעדיו אין תקומה לעם ישראל, כי זה 'ואהבת לרעך כמוך', כי זה כיבוש הארץ, כי זה שותפות מעשית בהצלה של האחים שלנו (כולל אלה שכמוך)
סך הכל, טוב שקיבלת פטור. טוב שתשב בישיבה ותגדל שם קצת.
הגאולה היא שבית המקדש יבנה במהרה בימינו אמן, שעם ישראל ישלוט בארצו על פי התורה, ואלו הדברים העיקריים. לא תלוי??? זו הגאולה!
אתה ממשיך לעצבן בלי סיבה. שום דבר מבורך בכך שעם ישראל מפנה עורף לקב"ה. אין ריבונות יהודית, זה לא שונה בהרבה מהמנדט הבריטי, תסלח לי.
ואני ציפיתי שתבין דברים גדולים וחשובים. אבל הנך מתעקש שהמדינה היא צמיחת גאולתנו, גם אם אתה הולך סחור סחור זו הכוונה. אתה באמת מאמין שה' משגיח על הכל ושאנו צריכים לעשות רצונו או שאתה נהנה להרגיש דוס שעושה מה שצריך וכולם חושבים שהוא צדיק?
אתה אומרים דברים קשים לפי ראות עינך. תוכיח. לא לבלבל במוח.
נכון, גם פרעה עיין במפרשים יכל לשוב בתשובה ולא רצה. בסוף הוא האמין בקב"ה, אבל עיין במפרשים ותראה שהקב"ה נותן לאדם מספר הזדמנויות לשוב בתשובה, אם הוא אינו מנצל אותם, הקב"ה נועל בפניו אפשרות זו, הקשה את לב פרעה על מנת שיוכל להעניש אותו ולא יאמרו המצרים כי תשובה אינה מועלת להינצל מן הדין. כך גם אחאב, בסוף הבין שהקב"ה אמת, אולם הזדמנויותיו תמו, והוא נענש. ושוב אינך מבין כי אכן החוטא יענש, ו"כריכת שניהם" מאד הגיונית לעומת דבריך.
הגיוני יותר לומר שהמלכות צריכה להיות מלכות יהודית, ולא הגיוני לומר שאם המלכות לא יהודית עדיין העיקר שיש מלכות. דאם כך זה, מה טעמה של מלכות? הלא יכולנו להמליך עלינו מלך רומאי ודיינו.
אתה שוב אומר שטות. דבריך סותרים זה את זה. אם ה' רוצה שכך תהיה המלוכה, לא מזרע בית דוד - מוטב, אבל בית חשמונאי היו כהנים ולא מזרע בית דוד. וואו, אתה באמת אדם גאון. תחבר את שניהם.
נראה לי שבכלל אתה לא הבנת את הגמרא שם. פרט מהיכן אתה מצטט.
החלק הראשון נכון ביותר(אני מדבר על הפיסקה ולא על התגובה) אני אכן מודה לה' שאני חי בארץ הקודש ויכול לנוע בה מבלי חשש כמעט. איני משרת בצבא, כיוון שבלעדיו יש תקומה לישראל. אם ה' לא ישמור עיר - שווא שקד שומר. הצבא הנו רק כלי קטן על לוח שחמט שאם יפול וישבר פשוט נביא חייל חדש. הוא אינו שווה דבר בלעדי ה' יתברך. ואהבת לרעך כמוך אינו קשור כלל ועיקר לגיוס למדינה מנוכרת לתורה. פשטותו של הכלל הוא לאהוב אותך, למשל, למרות שאתה ממש מעצבן. לא לאהוב את מי שמתחייב סקילה, על זאת יש לי פסוק וביערת הרע מקרבך, וגם אם נאמר שכיום יש לאהוב כל יהודי כיוון שהם תינוקות שנשבו, מה ואהבת לרעך כמוך בלהתגייס לצבא מנוכר? כיבוש הארץ? אולי נסיגה ממנה. ועיין ברמב"ן וברמב"ם החולקים מה נקרא יישוב הארץ. להתגייס לצבא ממש לא אחד מהאפשרויות. ע"פ הרמב"ן מי שהולך בא"י שנכבשה כבר, או אפילו נוטע עץ במקום בית או להפך, לא קיים את המצווה. הארץ כבר הייתה מיושבת.
כאן לא פורום בית מדרש, וגם שם יגלגלו אותך מהמדרגות עם כזה דרך ארץ. הבנתי שאתה חכם בעיני עצמך. 3 מקורות ללימוד עצמאי נתתי פה, את השאר אתה בעז'ה תלמד בישיבה.
בלשון אחרת - אין לי הוכחות אבל יש משהו אחר.ימח שם עראפת
אל תזלזל בבנ"א שמדבר יפה ומגבה את דעתו במקורות. אחרי שתקום אולי תעיין ותגלה שכתוב אחרת, אבל אולי כמו בכל הדיונים הקודמים איתך נגלה שאתה לא רואה מעבר לכרס של עצמך... בדיוק כמו הקישקושים שלך על עליית רווקות להר, שגם מי שכן עולה הייתה מתביישת במה שאתה אומר...
טוב, לסלף גם אני יכול. אי לכך קשטי עצמך ואותו תחילה.ימח שם עראפת
אתה מיטיב לעשות זאת בשרשור הזה ובאחרים...שפרינצא בוזגלואחרונה
כתבת שאני מצטט ציטוטים בעלמא של ילד מגודל.ימח שם עראפת
ותיובתא, דהא אנן אמרינן ציטוטים, ואילו אנת אמרינן מילי דשטותא.
אפשר להתחיל בקריאה ראשונית של 'קמעא קמעא' של הרב דרוקמן, ושל 'כך גאולתן של ישראל' של הרב יחזקאל קופלד, ושל 'ויהי ידיו אמונה' של הרב אלי סדן, וכן את 'המכתב לחרדים' של הרב קלנר. (מצ"ב קישור).
נפגשנו בשעה היעודה, היא ירדה מהקו לירושלים בשיער בהיר פרוע זיהיתי אותה ונופפתי לשלום יורדים
היא קלילה וצעדה בוטח לרגליה סנדלים ברצועות דקות אנחנו מתגלגלים מטה אל הנחל אביב סביבנו מאוד היא מצביעה על איזה עלה וקוטפת אני קורא לו בשם, ואומר "נפוץ כאן באזור" מצטלבות עיניים והיא מחייכת סקרנית היא מביטה מהורהרת ומסיטה הצידה את העיניים סמוקה
אנחנו מדברים על החיים "צמאה נפשי לאלוהים לאל חי", היא משתפת אני מחייך ונשכב על גבי ממולל עלה ותולש מן השדרה "לעזור לעם ישראל, איפה שרק אפשר" מביט בקווצת שיער בהירה המשתלשלת מטה איזו רוח
תספר על עצמך, היא מתרגשת על החיים, איפה גדלת, על הצבא אני בולע רוק ומחייך היא מקשיבה ועיניה טובות רוח מתוקה נושבת
השמש שוקעת ואנחנו צריכים ללכת אני מלווה אותה בחזרה אל התחנה העלייה תלולה והלב קל ורך אני מחזיק לה את התיקים ואת שקית הניילון היא מביטה אלי מעלה ומבטה רחוק אני כבר משתומם ומחייך לאות פרידה שנינו מחכים לו שיבוא
הוא יורד מן האוטובוס בצעד רחב מגף אדום כבד ומדים מחוייטים הוא מתכופף לאסוף את התיק מתא-מטען היא מנופפת לי לשלום והולכת אליו
שניהם באים מחוייכים, הוא מושיט לי יד לוחצים חזק, הוא מחייך לי מרחוק
הוא מחייך אליה והיא נבוכה ממני הוא אומר "מכיר את נגר? מוסר לך ד"ש" היא אומרת "אני אחשוב בשבילך על מישהי" וגם "יש לך לב טוב" אני מביט בשתיקה כשהם הולכים זה לצד זו במבט שהיא נושאת אליו בצעד הרחב שלו אני אוהב אותם ושותק קר מאוד
עננת אבק מיתמרת טופר פוצע פרווה עבה שאגה נוראית מחזה מיוסר קילוחי דם על זרועות ניב ננעץ בעומק רעמה לסת מטלטלת גניחה ונהמה רוטטת יש לנו מנצח
אלפא נס אל המרחק מוכה וצולע גיבור חדש עולה אל הבמה רעמתו דבלול ודבק גיבנתו בולטת זנבו שבור עיניו קהות הוא שואג שאגה צרודה אל שמיים מאפירים מכה רעם ולביאות זוקפות מבט הוא פוסע בגאון מוזר הן צועדות אחריו מערכה
הן יוצאות לצוד הרבה הוא מתבונן בשקט
ומשנה תנוחה, קשה לשבת על ענף הן חוזרות עם דם על השפתיים "לא מצאנו טרף"
מתלקקות ונוהמהות בינן לבינן
כשהוא מגרגר לקראת אחת היא מתגלגלת על הצד אני צריכה לקום מחר מוקדם, תירגע זכר אלפא הולך לישון לבד
בחלומו הוא גור ואביו גדול הוא פוסע ופוסע ולא נגמר לכל האופק הוא מיילל ומצייץ ואביו נמתח עוד אל האופק עובר ועובר ועובר הוא מתעורר בבעתה בפרוותו סבוכים קוצים נקבה נוהמת מגרשת אותו בטפריה הן חוזרות אל הגורים הבהירים ומיניקות מלקקות דם מהשפתיים
הם מביטים בו באיבה כשהוא עובר גור אחד לוחש: "הבנת בכלל מי זה?" הוא נוהם נהמה צרודה וזוקף זנב שבור כשהוא עובר הוא שומע בקושי צחקוקים
מסע של כמה קילומטרים בצהוב סוואנה שמים בוהקים הוא מוצא אותו כמו מלך מלקק פצעים משחר לטרף "יש לך כמה דקות?" יושבים
הוא חוזר מן הגלות רעמתו אין בה דופי הגורים מזנקים על כפותיו החזקות הלביאות מתחככות ברעמתו ואומרות חיכינו לך, ידענו שתשוב הוא מהורהר והוא נוגס בטרף שהובא האוכל לא טעים לו והוא לועס בשקט זה היה מוזר, חבל שלא היית פה היא אומרת מגרגרת ומניחה עליו ראש
גיבנת מזדקרת זנב שבור רחוק נהמה צרודה מאוד רעמה דבוקה וקוץ הכל נכון, הוא מתבונן על שקיעת סוואנה נהדרת ומלקק פצעים ממאנים להיסגר
רציתי לומר לעוד מישהו את זה. אם זה רק היה אפשרי, קרוב. אם מישהו רק ישאל.
אסתכל אל האופק וזה בדיוק מה שאגיד לו. לפעמים צריך פשוט ללכת.
כביכול במילים סתומות אלו תמונה אמת אדירה. תשובה חלקית לעת עתה. כיוון. משב רוח.
אני נשבע שברגע זה, כל שברצוני הוא לקום וללכת אל הלא מקום. למלאות את הציווי שגזרתי על עצמי באדיקות דתית. לשאוף אוויר פסגות ולשתות מי רחוב מזוהמים.
מסע, אולי. המילה מתגלגלת לי פתאום מאי שם. אני חושב שכן. מסע. נפש פתאום רוצה מסע.
אני משהה את מבטי על הקיר הלבן וחסר והחלק, אפשר יש בפשטותו עומק נסתר.
לא, גלות. לגלות אני משתוקק. החלק הציני מאחורי המוח שלי מרשה לעצמו לגחך. שיגחך. שיגחכו כולם. אולי.
אני נאנח ומתרומם, שולח יד אוטומטית אל הטלפון ועוצר באמצא הדרך, מביט בו מונח. הו אלוהים איזה הרהורים עולים, אם תעזוב את הטלפון לחמש דקות. היצור הציני בראשי מגחך שוב בלי חן.
אני פותח את הטלפון וקורס בחזרה אל הספה. לפעמים נדמה שאתה חי את חייך מהצד, כמו צפיה בסרט רב חושי. חסר שליטה לחלוטין. לא, אני מגזים, לא חסר שליטה, אבל חסר תשוקה, ומה תעזור לך שליטה, בלי רצון. הציניות עולה בי שוב, ואני מדחיק אותה. פעם אחת אחרונה להיום.
פותח וואטסאפ , הודעה וחצי. עניין בתוכי נדלק ונכבה כלעומת שבא. פעם ראיתי בסרט מישהי מתה ממנת יתר. בוודאי כך אני מרגיש, נראה. אם מותר לי, בכלל. אני ריק לגמרי במבט המזוגג הזה וחומר סמיך ומגעיל יוצא לי לאט מהפה, ומהאף. אולי מדגיש את חוסר האונים שלי. את חוסר העניין.
הטלפון נופל לאט מידי הקפואות, ואני לא טורח להרים אותו, שישאר על הרצפה. הוא ומה שאני. הייתי רוצה להיות.
ונשאר רק אני על הספה, אני המרוקן, עלוב, חלש. רק מסע יוכל להוציא אותי מכאן. לכל הרוחות. רק גלות.
מבטי הנודד נתפס לרגע בבקבוק היין על השיש. זה גם סוג של. אה . מסע.
אני אוהב ניקים שכותרת השרשור מתכתבת עם שמםצדיק יסוד עלום
אז אני יוצא גם לטיול בין הבור למים
זה שיר אניגמטי מאוד, מאוד אסוציאטיבי. הדימוי שעולה לי ביחס אליו הוא לשכבה חיצונית מאוד יפה, ססגונית, מסתורית ומסוגננת, ותחתיה שכבות על שכבות סתומות ובלתי מזמינות המסמנות אל הקורא - תוכל להנות מן החוץ, אך בשביל להעמיק אל הפנים תצטרך לחפור ולהקשיב. אני לא יודע מה אפגוש אבל אני לוקח את האתגר (ומניח שחלק מהדברים הם שלך לגמרי ואין לקורא מבחוץ דרך או יכולת להבין).
[במאמר מוסגר - השיר הזה ברובו נעים. האם את מכירה את המשורר הגרמני פרידריך הלדרלין? אני ממליץ לך להיחשף לשירה שלו. (הוא לא כל כך קל לכניסה מרופרפת כי היה לו סגנון מוזר ועיסוק מרכזי וטוטלי בחוויה של המאמין באלילי המיתולוגיה היוונית, אבל התדר בשירים שלו מזכיר את התדר הזה.
. בגלל שאני מכיר חלק מהשירים שאלך אני מכיר וזוכר את האובססיה לשורש "א.פ.ר" ממנו הגיעה גם המילה פרואה, (שגם הופיעה באחד השירים הראשונים שהגבתי לך).
לפני ההעמקה - השיר מרגיש מאוד פסוטורלי. יש כאן המון תיאורים של טבע ובוטניקה. טל, עשב, פטל ענוג, אגסים, עץ פתלתל, כנפי הפרי, אדר, צומרת (מלשון צמרת), רקיע תכלת ואור, כרכום...
גם ברפרוף על הסגנון מבחינה צורנית, אני רואה שמאוד רצית להבליט את המילה לקט. הבית השני והרביעי מתחילים שתי שורות במילה לקט, והבית השני והשלישי רק פעם אחת. לקט לקט לקט לקט. במובן מסוים האווירה של השיר עצמו היא של רפרוף, של יציאה לטיול, של ליקוט אנקדוטות קטנות.
על פי השורה האחרונה בבית האחרון:
"בעין הכרכום מלקטת בצלמה בצלמוות בתוהו"
האווירה שאני נכנס אליה היא שהטיול והלקט הזה הוא מן סוג של בריחה אל עולם מלא עדנה ויופי (עוד אתלבט על זה בהמשך כשאעמיק בדברים הספציפיים שיעלו בלקט) מול "צלמוות ותוהו". צלמוות מזוהה עם מזמור כ"ג בתהלים, שם המשורר אומר: "גם כי אלך בגי-צלמוות לא אירא רע, כי אתה עמדי". נראה שזה הסגנון והפער באווירה המעט אוטופית אך עכורה שבשיר.
בית ראשון:
קודם כל, מבחינת מצלול, משקלים ומרקמים - כל הבית הזה מאוד מאוד יפה. שלחתי לך לדעתי פעם קישור לPuparia, עם האווירה הסוריאליסטית והקסומה. אז משהו כזה...
"פרואה וכומסת, חוצפת לשון" - כאן אני רואה אידיאל של נעורים נצחיים ובלתי מושגים. להתבונן בילד כישות נשגבת המחוברת לטבע (פרואה) ובלתי מושגת (כומסת) וחופשייה (חוצפת לשון). התיאור כאן של הפסטורליה נותן לי תחושה של אחדות טוטלית עם הטבע "שתויה מטל ומעשב" - שהשילוב של שניהם לרוב הוא של רטיבות בקור ברצון למצוא פינה יבשה, אבל הפרואה-כומסת של הבית הראשון "שתויה" מרוב טל ועשב, כלומר שעבורה זה משקה ממריץ, מחייה, מיטיב. "שיכר פטלים ענוג" הוא אותה תנועה רומנטית שמציירת את הלהט הילדי לאכילה בתור סוג של גמיאת נקטר אלים. בסגנון הציור של התקופה הויקטוריאנית המלאכים מצויירים כילדים. יש משהו ביחס הזה לילדים שהוא מהפנט ועוצמתי, להתבונן בהם כקרובים לאלוהים ולטבע. בהתאם, חציפת הלשון הזו היא העליונות של ה"כמוסה" הזו, היכולת להיות קרוב אל הטבע, חופשי ובלתי מושג.
[אני שולח כרגע ואערוך או אגיב תגובת המשך - נא לא להגיב בינתיים ]
את מכירה את התופעה "סינסתזיה"? של ערבוב חושים ומרקמים?
אז אני מרגיש שבבית השני יש תחושה כזו, שה"חוצפת לשון" של הבית הקודם מתנגש ומתבלבל ומבליט ומנגד את השיוך הטבעי שלו ל"חורצת דרך". זה נותן לפילוס הנתיב הרגשה שקשורה לחריצת לשון, ואולי גם לחרוץ כמו לחתוך ("חריץ גבינה"). מה החוויה של החריצה הזו? אולי מדובר גם בלעבור דרך חריץ... [ואולי גם אנטומיה נשית]. אין לי מושג מה הוא שביל כתכתים אגסי. אני יודע שאגס לרוב מעורר אסוציאציה למבנה גוף נשי, ואולי, במידה והשיר בנוי במבנה כרונולוגי של התפתחות - אז מהשיר הראשון המבטא תום ילדותי, כאן מופיעה לראשונה נערות? זה יכול להסתדר עם כתכתים (שמעורר קשר לכתית, כלומר לכתישה, חיכוך, ואולי גם פציעה; וכמובן שגם לדרך חתחתים שמקבלת תפנית מצלולי ומזכירה גם קטקטים או לפחות משהו קט), וזה בהחלט מסתדר עם החן והחסר הנשי.
"נכרכת...באדמת ההוא הפלאי" יש כאן תחושה חזקה מאוד של פסיביות, של הימשכות ("משכני אחריך נרוצה"), וגם בשיר אחר שלך, אחד הראשונים שניתחתי, היה איזה "הוא" פלאי כזה [שבזמנו לקחתי את הניתוח לכיוונים אבסטרקטיים לחלוטין על אידיאה טמאה~מיסתורית] והימשכות אליו. [כאן - ויש צדפים לאסוף! 🌊🐚🫧 - פרוזה וכתיבה חופשית ]. קראתי עכשיו את השיר ההוא, והמהות של אותו אדם נעלם משמשת כאן להרגשתי אלמנט שווה ערך.
אז מה יש לנו עד כה?
המעבר מהבית הראשון שבו מתואר חופש, חציפת לשון, שחרור ממוסכמות ואחדות עם ההויה והטבע בחויה של שכרות (אווירה מאוד "דיוניסית" אם את מכירה את המושג - https://haraayonot.com/idea/dionysian/ נראה לי שתאהבי), משתנה לבלי היכר בבית השני, בו יש כניעה, התמסרות, כתכתים, וצבעים עדינים יותר מאותו "שיכר פטלים" משכר. כאן יש אגס שמבטא עדינות להרגשתי, ובעיקר היכרכות באדמת אדם אחר. אני חושב שלאדמה יש שני אלמנטים הפכיים זה מזה: האחד הוא אידיאת האדמה (גאיה, במיתולוגיה היוונית, או אמא אדמה בכל התרבויות הפגאניות), שהיא נמצאת בכל מקום, מחייה את העולם, מבטאת נשיות פרימאלית, (צלמיות של האלילה אשרה היו של אישה פורייה עם שדיים ורחם https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A9%D7%A8%D7%94_(%D7%90%D7%9C%D7%94) ). גם שפינוזה שהביא את הפנתאיזם שאומר שההוויה היא סך העולם הקיים) הוליד בעקבותיו את התנועה הרומנטית שראתה באדם ובטבע יסוד חזק ושואב. הלדרלין שר ברכות לאדמה, ניטשה שר ברכות לאדמה, גתה שר ברכות לאדמה... האדמה מהווה את הקיום, וממילא את הדרור.......
אבל! יש מרכיב הפוך לאדמה, ועצמי לה מאוד, והיא אדמה של מישהו. טריטוריה... זו נקודה חזקה שמתבהרת לי עכשיו שקרקע מסמלת גם את כל כדור הארץ ועצם הנאמנות לקיום החומרי, וגם להפך - שיעבוד למקום מסוים, לאנשים מסויימים. בכל מקרה - כאן הגיבורה של השיר עוברת טרנספורמציה יסודית בשביל הכתכתים האגסי ומשתעבדת לאדמה של ההוא, הפלאי. (מעניין להקביל את הפרואה אל הפלאי, כלומר פ.ל.א לעומת פ.ר.א)
--
הבית השלישי כל כולו מתכוונן מבחינתי לתרגום מיני בלבד למפגש ראשוני של מבט נשי עם אנטומיה גברית.
** אעיר בהסתייגות מוקדמת שתמיד כשמנתחים שיר מעורפל-בכוונת-מכוון וחותרים לפרשנות של מיניות אני מרגיש מבוכה. המון פעמים כשניתחו את שיריי הביאו הקבלות למוטיבים מיניים בפסיכואנליזה (נחש מקל וחליל כסמלים פאליים; יללת תנים בתור יצרים מוכחשים; etc...) תמיד הרגשתי לא בנוח... המון פעמים זה מאולץ. ולכן - העובדה שאני מרגיש שזה בבירור הכיוון קשורה גם למהלך של השיר עד כה וגם למובהקות של הסימנים בבית הזה**
** אכתוב בתמצית ואמחק או אערוך מה שתרצי במידה וחשפתי מה שהחמיא לו הכיסוי **
בכל מקרה, נעיצת העיניים בקרן זווית הזו נותנת הרגשה לאו דווקא נעימה. (קרן מזכירה סימן פאלי; זווית - אולי של תשעים מעלות או משהו מעין זה) ; אבל קרן זווית קשורה גם לפינה, ולהרגשתי מעוררת יחד עם נעיצת העיניים רגש של בושה או של דבר לא מתאים או ראוי. גם העובדה שהיא "בת ארבע" (שיכול להיות קשור למנח גופני) נותן כאן הרגשה לא נעימה ו"לא נכונה". עץ פתלתלי בבירור מעורר גם הרגשה לא נעימה, גם אם מכושפת וסקרנית (פתלתלי מעורר מחשבה על שיער מתולתל שצומח שם...)
אין לי מושג מה זה שוע. חשבתי שאולי איכשהו זה ישוע (ואז זה דווקא דימוי לא כל כך טוב נדמה לי ) או שזה מלשון שוועה... זה גם החריגה היחידה שלך ממבנה החריזה בכל השיר, כך שאני לא פוסל על הסף אפשרות לשגיאת כתיב, למרות שהכתיבה שלך כל כך מוקפדת ולכן זה מוזר.
אבל אם אני מסביר ש"כשוע האוחזים בכנפי הפרי" זה משפט אחד, והשוועה היא של אותם האוחזים בכנפי הפרי (שזה מסתדר יותר גם עם ההפרדה מהעץ הפתלתלי) אז זה אולי יותר הגיוני.
בקריאה הראשונה המשפט "האוחזים בכנפי הפרי" עורר לי אסוציאציה לפסוק "כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם"
חשבתי שאולי ה"שוע" זה בעצם "שבע" המקביל ל"עשרה אנשים" אבל זה כבר לא עושה היגיון.
אז אני מרפה מכנפי הפרי, לא יודע בדיוק מה זה. כנפיים קשורים לי לחופש, אחיזה בכנפיים זו יכולת להיסחף על כנפיים, פרי זה לכאורה ולד על פי מה שדיברנו... אז יש איזה כיוון מתוך זה אבל מרפה
--
"שוקטת על אדר" - זה מאוד ציורי. בטח בהשוואה לבית הראשון שהיה כל כולו חוצפה והסרת עול - כאן השקיטה הזו, להרגשתי, היא נעימה. התלבטתי כי אחד הפירושים שמצאתי למילה "אדר" באינטרנט הוא "פוחלץ", שזה דווקא נותן משמעות אחרת לגמרי להלך הרוח בשיר, ולא נראה לי קשור כי השורות האחרונות בבית הרביעי מאוד נעימות דווקא. כל הבית הרביעי, למעט השורה השנייה נעים, ולכן אני מניח שמדובר בעץ אדר. ידוע לי שאחד הדברים שעץ אדר הכי מתאפיין בהם זה נשירה בצבעי שלכת. [ניסיתי לבדוק האם אפשר להתאים את כל אחד מארבעת הבתים הראשונים לארבע העונות ולכאורה כן - הבית הראשון - אביב; הבית השני - קיץ (אגסים ואדמה); הבית השלישי - חורף; בית רביעי - סתיו].
אם באמת האסוציאציה של השלכת ושל האדר נכונה, אז "צומרת שחור" יכול היות קשור לצמרת של העץ המאבדת את צבעיה ומשחירה (מאפירה יותר נכון, כי לרוב הענפים לא שחורים). יש אפשרות אחרת, של צמר, וזה מעורר אסוציאציה של כבשה שחורה. זה היה יכול להסתדר אם היתה הנגדה או הקבלה למשפחה של הגיבורה, אבל היא מוזכרת בבית הראשון כילדת פרא, בלי אב ואם, ולכן אין לה מול מי להיות כך. אבל אני כן יכול לראות בבית הזה משהו מיושב יותר, ולכן גידול הצמר לעומת הראשוניות שבבית הראשון יכולה להסתדר עם זה. יחד עם זאת, שתי השורות האחרוונת בבית הרביעי דווקא נותנות רושם אחר:
רוחץ הרקיע בתכלת | לקט נמשחת באור - אלה שורות מאוד מאוד נעימות ויפות, ואווירת הנינוחות של השקיטה על אדר ממשיכה להרגשה של התעלות. אם בבית הראשון הזכרתי את היסוד הדיוניסי, ובבית השני הזכרתי את ההתקרקעות וההתמסרות אל האדמה של אדם אחר, אל הטריטוריה שלו - הרי שכאן עזבנו כל יסוד גשמי וארצי, ויחד עם הצמרות עלינו השמימה, לתכלת רקיע ואור. אלו שורות מאוד יפות שעומדות בפני עצמן (רוחץ הרקיע בתכלת - יפהפה) - - - זה מאוד מזכיר לי שיר יפהפה ויוצא דופן שנראה לי שיקלע לסגנון שלך ואשלח אותו בתגובה נפרדת.
עם האופטימיות הזו של הבית הרביעי אני מגיע לבית החמישי, שבבירור הוא שונה מארבעת קודמיו ומהווה תרגום ומרכוז לכל המהלך בשיר.
לשיר קוראים טיול, ובטיול מלקטים כל מיני דברים. החוויה של לקט היא שיש גם מזה, וגם מזה, וגם מזה. כשמלקטים - מכירים שאין בהכרח מהלך כרונולוגי, ולכן לפעמים הולכים לפנים, לפעמים לאחור. הטיול הזה, בין חופש מוחלט, פחד (המורגש בבית השלישי), פלא (המורגש בבית השני), והתעלות (המורגשת בבית הרביעי) הם הכרה עמוקה שהמבט שלנו על החיים הוא של ליקוט. "בעין הכרכום מלקטת", כרכומים צומחים בפזורות, לקט פה לקט שם. הם מופיעים צצים פורחים עולים פה ושם. הפסיביות של הגיבורה, שנעה חרש, וכל כולה נפעלת בתוך הטיול הזה, שלפעמים תצפין (צפון והסתרה, כמו כומסת של ההתחלה) תזרח (מזרח וזריחה, כמו נמשחת באור של הסוף), ותנפול לתוהו של המילה האחרונה.
אם ההבנה הזו נכונה, אז היא מלאת חמלה, והמילה "טיול" אפילו לא מהווה פרשנות צינית או פסימית אלא מבט רענן וחדש על החיים, בלתי שיפוטי, חומל ונוכח בכל גווני הקשת.
"בצלמו" - כלומר במפגש עם הצדדים הגבוהים, האלוהיים, "בצלמוות" הדומה עד מאוד לצלמו, בצורה יפהפיה מצלולית, וכואב באותה מידה, כי הדמיון המילולי מעיד על הקרבה המוזרה מדי בין הבור למים ( ), ותוהו...
צחקתי בשעשוע לא פעם בקראי את תגובתך היפהבין הבור למים
אני לא אוכל להשיב על הכל אבל אשמח להשיב בלי סדר אקדים אנקדוטלית ואומר כי כחלק מתרגילי הגמשת השירה אני כותבת ג'יבריש. להלן:
לחמף /
גפל החיטוש נמוג בארוגות הלשם הנמקל שקר הטיפש, נפל הנרמוך, נסתם בקתם הלחמף קרב, נמק, שתף, קפל מבע סתם לחשש, פרש, דבר עם הנבקל בעום.
לחשש דיבר, פרש את מבעו על סף, השתף נדם, הקפל שנמעף אז באה רוח: סתם, להיפלטר והכלל שהתברר נלמס
ובכן, א' - תודה! נעים להיקרא בשיר כמו זה כמו גם על ידי מחשבה מופרעת, זו מחמאה כמובן
ב' - לפני שבוע יצאתי לטיול למעין. לא מצאתי את העין וכשמצאתי הוא קרס אל תוכעצמו וברובו יבש. יש לי תחביב לטמון פניי בקרקע ולהתהלך, חושבת שילדים קרובים יותר לאדמה כיוון שהמרחק מכפות רגליהם עד לצמרתם גם הוא קטן. כשהבטתי מטה הרגשתי כי נצלבו לי הרוחות אל המרכז כמו בזוית ישרה וכמו נברא לי שביל פתלתל להלך בו כבת ארבע ממש. כיף גדול. גם טיפסתי בהתרגשות עד קצות האילן והתנדנדתי לי מטה והייתי ממש כאן בארץ, כלומר לא בלי מקום. אני לא יודעת למה לקט, כך התחבר לי ואולי מפני שהייתי אסופת התקיימויות. האמת היא שפשוט היה לי טוב באופן קיצוני לפגוש טבע, הוציא ממני פרא וחוצפה ושיכר טל.
את הלדרלין לא קראתי רק שמעתי אודותיו אבל כחלק ממאמציי לשורר שוב חיפשתי לי שירה וגיליתי מחדש את אמיר גלבוע שחרץ היישר אל ליבי. לגבי מספר מילים לא ברורות, קודם כתבתי אותן, אחרי כן ביררתי מה משמען אם בכלל, אם כן או לא לרוב לא היה לי משנה, כי משמעות ישנה מעצם צירופם יחד, מהי? לא יודעת עד הסוף.
למשל שוע, לקחתי משירה של לאה גולדברג נפשי, היא כותבת "כשדה שוע השיבולת נפשי היודעת, גאווה ופאר ודרכי עפר ושפל הרוח" יש פסוקים יפים בתנך המתייחסים לשוע כאל נכבדים/אצילים מלאי הדר. ראיתי גם פירוש שמתייחס לשוע כאמייל, זה מתחבר לי באופן הופכי משהו לשעווה כחומר וגם לשעווה כשעווה. לי בסופו של דבר מדבר מאוד השוע כסופו של שעשוע.
הכל ילדות הכל ילדי הכל התיילדות, אם היה דבר מה מיני הרי זו אירוטיקה טהורה של גוף בטבע ילד עם שמיים ופתלתלות חושים. זה בוודאי לא שולל התפרשות אחרת, משובב בעיניי לגלות הרבה נוספות. לדעתי עניינו של הבית האחרון נובע אצלי, מהרגשה שיש לי לאחרונה ששכחתי איך להתפלל, לכן בינתיים אני מכוונת צעדיי ושתיקתי כאילו הם תפילה ויש שם הרבה שקט ופיזור, וודאי יש עוד.
כמו תמיד דייקת הרבה בפירוק שלך והבאת ניתוח חריג ולא פעם מתאים. אהבתי את המחשבה על העונות בבתים כמו גם לדמיין אדר כפוחלץ. סלח לי שלא התייחסתי להכל, כמו לכנפי הפרי, זה להכניס אל תוך פילוסופיית עצמי לא בהירה מספיק שבה אני משליכה הכל עליי וממני וממני עליי הכל והופכת ומשתמשת אלו באלו ללא סדר וללא אבחנה. החכמת עם הקישורים השונים והכרת לי שיר יפה עד מאוד. תודה!
היות וידידנו לקח על עצמו את החלק הפילוסופי,חתול זמני
לא אכפול את דבריו,
החיבור ותרגיל הג'יבריש מזכירים לי מאוד מאניה. שאפשר לתאר אותה מנקודת המבט הסובייקטבית כאותנטית, מחוברת לרגע ולתחושה, התמונה מקבלת "סטורציה", ומנקודת מבט המסתכל מן־הצד, היא בלתי־נשלטת, חצופה, והסטורציה מעוותת את התמונה האמיתית, או משהו כזה, וזה דווקא לא רומנטי בכלל, אבל בעצם, אולי זה להאפיר את התמונה ולהיות ציני? מאבק.
