טוב, קצת אירוני לקרוא לזה תגובות מחזקות.

ועכשיו לשאלה הבאה - אז בעצם אם הקשר נמרח יותר מדי זמן לפני שהוא משתדרג, זה אומר שיש תקופת "סבל" ארוכה מדי.

ואז פשוט לוותר? כי זה גורם יותר סבל מאושר? (בחרתי במילה "אושר", אולי יש מילה נכונה יותר)

וגם - מה אפשר לעשות במהלך התקופה הזו?

לדוגמה - ההקפדה על רושם ראשוני, או לראות תמונה, ולברר פרטים מראש - פתאום אני מבין שבעצם זה סוג של "הלוואת גישור" שמבטיחה שאחרי רגעי ה"סבל" הראשונים יהיה כיף יותר, או שממתיקים את התרופה הזאת.

אבל יש עוד דברים קונקרטיים?

אם אתה לא מעוניין להתיש אותי אלא לענות לי, אשמח שתחכים אותי ותסביר לי במילים פשוטות מה היא אותה גישה חשובה כל כך. מה אני פספסתי.

לקרוא שוב את אותו טקסט כנראה לא יספק לי את התשובה

בעיני העקרון שאתה מדבר עליו, שכל כך דיבר אליך זו הנקודה שדברים טובים נקנים במאמץ, וחלק מעבודת החיים שלנו היא להפוך את המאמץ לרצוי ומשמח ככל הניתן.

@~~~~~~

נראה לי שזו הנקודה.

@נשמה כללית אני צודקת?

להבין...

אז קודם כל אתה רואה שאפשר לכתוב בצורה שתבהיר קצת יותר...

לא תמיד להוסיף מילים זה מה שצריך. לפעמים לתמצת, למקד, לכתוב בצורה מפורטת (של פרטים)

אבל במחילה, הדברים האלה הם די בנאליים. כל ילד יודע ש"אפשר תמיד להסתכל במשקפיים ורודים", "חשוב להתאמץ ולא להאמין שהכל יבוא בקלות", "עדיף לחוות את העולם בצורה אופטימית"

בשביל זה לא הייתי צריך להגיע לכאן.

כמו שאתה רואה כאן אז - לקראת נישואין וזוגיות, כשאני מתחיל להכנס למשמעות של מה שהיא מציעה, זה לא כזה ברור לי למה זה טוב. אז זה שיש כל מיני פעולות בני עקיבא שהמסר שלהן ממש מתלבש יפה על התשובה שלה, לא אומר שזה אכן מקדם אותי.

זה לא שיש נקודות שמעיקות.

זה עצם העובדה שיש מחויבות לקשר. שאני מחויב למשהו בלי לדעת מה התוצאות שלו, אבל יש הכרח להסתכל עליו כאילו היא בת זוג שלי.

אבל זה לא באמת משנה למה.

הנקודה הברורה מאד היא שיש המון שמזדהים עם התחושה הזאת, כמו שרואים בתגובות כאן. אני לא המשוגע היחיד.

ברור שיש אפשרות לסבול יותר. הנקודה היא שלבנות קשר עם מישהי שהזוגיות איתה גורמת לתחושת סבל, זה לא באמת אפקטיבי. וזה הגיוני - זאת הדרך של הנפש שלנו לסנן קשרים "בינוניים", על ידי זה שאנחנו נכנסים לקשר רק עם מי שהקשר איתה טוב מספיק כדי לא להרגיש את אותו "סבל".

אני ממש לא מזדהה עם מה שאת מתארת.

שוב, לא מדובר בנקודות מאכזבות. מדובר בעומס רגשי שיוצר הקשר כשלעצמו.

אני מציע הסבר לתופעה, שכך אנחנו מסננים קשרים - קשר שאיננו מצדיק את העומס הרגשי שלו, אנחנו נפסול, וכך אנחנו יודעים שבני זוג שממשיכים הם כאלה שיש להם התאמה גבוהה יחסית.

אני לא מדבר על מאמץ והשקעה, אני מדבר על העומס הרגשי של הקשר, כמו שרבים כאן הבינו נכון.

יכול להיות שאת לא חווה את זה כך או לא מודעת לתחושה הזאת אצלך.

שהבחור יתייחס לתחושותייך כמו שהוא מתייחס לתחושות של הזקנה שלש שורות מאחוריו באוטובוס?

ירגיש אלייך אותה מחוייבות רגשית שהוא מרגיש לנהג מונית שמחפש מקום לחנות?

אני יכול כמובן להתייחס ככה לבחורה, אבל אני לא מאמין שזה יכול לקדם קשר

יש לי הרבה חברים טובים שאני פוגש פעם בחצי שנה במקרה הטוב. ל"יהודיה בעלמא" מגיע יותר מזה?

אני לא הולך לכייף עם בחורות סתם. אם יש מישהי שאני בקשר טוב איתה זה סיפור אחר, אבל סתם מישהי? מה הכיף בללכת איתה לכל מיני מקומות?

לתפיסתך, כשהסכמתי לצאת עם מישהי, בעצם אני הולך לקייטנה, מתוך מחשבה שאולי הפעילות המשותפת יחד תוביל אותנו לרצות להשאר יחד לתמיד?

כי אני לא אוהב קייטנות.

אני כן אוהב קשרים משמעותיים ועמוקים טובים ויפים.

אז למה לעשות משהו שלא מעניין אותי, יחד עם מישהי שאני לא נקשר אליה רגשית, אמור להיות יעיל יותר מאשר לפתח קשר עמוק עם מישהי שאני כן מתחייב אליה רגשית?

אני מרגישה שאתה תוקף, שמחתי לנסות לעזור שיהיה לך מלא בהצלחה ושה' ישמח אותך!

לא התכוונתי להתקיף.

כן ניסיתי להציג את המשמעות של דברייך.

תודה על הנסיון לעזור ועל הברכה. מאחל גם לך

כמאמר השיר של יוני גנוט: כל הקשרים הם מעמסה...

וזה הגיוני ביותר. 

תהליך הדייטים וההכרות הקרובה עם מישהו חדש זה דבר שנוגע ברבדים העמוקים שבנפש, ולכן הרבה פעמים יש רגעים מטלטלים שיכולים גם לגרום לתחושת הצפה.

אבל לא הייתי אומר שזה סבל (כמו שכתבת בתגובות), זה דורש מאמץ וזה יכול לאתגר אבל זה קושי טוב ואפילו מהנה.

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם