אֶת עַצְמִי.
שׁוּב אֲנִי מְדַמְיֶנֶת בְּחִילוֹת
מַבְטִיחָה שֶׁהַפַּעַם
זֶה בָּטוּחַ אֲמִתִּי
חוֹלֶמֶת חֲלוֹמוֹת
עַל שְׁנֵי פַּסִּים.
וְשׁוּב אֲנִי נִשְׁבֶּרֶת
לִרְסִיסִים שֶׁל דָּם וְדֶמַע.
אֵיפֹה אֲנִי נִגְמֶרֶת
אֵיפֹה אַתָּה מַתְחִיל
מָתַי אַצְלִיחַ
לְהַרְפּוֹת.
מָתַי הַמַּסָּע הַזֶּה
יַגִּיעַ אֶל סוֹפוֹ הַטּוֹב
כַּמָּה עוֹד נִגְזַר עָלַי
לִכְאֹב
