איך זה מרגיש בזמן שיש טיקים?

מעניין אותי להבין.

ואיזה סוג טיקים היו לך?

בכלל לא דיברתי איתו על זה

רק שמעתי את אחד האחים אומר לו

תפסיק למצמץ ככה כל הזמן

אח"כ ניגשתי לילד וביקשתי שלא יעיר לו על זה.

גם אצלנו היה בדיוק בגיל הזה. זה בא והולך.

אחת הפעמים היתה ארוכה מאד וגם הכיחכוחים שיגעו את האחים אז כבר קבעתי תור לנוירולוג. עד שהתור הגיע זה כבר עבר לבד… ב"ה מאז לא חזר.

הולך וחוזר

יש תקופות שממש חזק

צריך להיות במעקב נוירולוגי אבל ממה שאמרו לנו מתישהו זה אמור לחלוף

יש לו קשיי קשב וריכוז

בילדות למרות שהיו לי טיקים ממש מעצבנים (את הסביבה) ההורים שלי אף פעם לא אמרו על זה כלום, זה לקח הרבה זמן אבל עבר לבד

בנערות ובבגרות גם היו לי תקופות עם טיקים, ברגע שהחברה והאחים היו אומרים על זה נשהו זה היה מתגבר

בבגרות ראיתי קשר ישיר לתקופות לחוצות

ב"ה כבר כמה שנים לא היו לי

יש קידישיק לידר פוקס שילב מרכז הלבשה בזרר שטראוס

וכמובן מסטוקים ובזארים.

גרבי שרייבר

מכירים יותר את איך מתנהל האירוע. לפני, אחרי, תוך כדי. ויותר מיומנים בטיפול.

יש בגדים וציוד מילד קודם.

הבגדים מילד קודם לא ככ שימושיים
זה בדיוק עונה הפוכה.

אצלי הראשון היה פיצ, והשני גדול.

ב2 הפעמים.

והשלישית חח יצאה פיצית כמו הראשונה ובעונה של הראשונה , השם סידר אותי סופית

אצלי יש שני בנים בעונות הפוכות, את הבגדים של 0-3, 3-6, 6-9 הייתי צריכה הכל מחדש אבל מגיל שנה בערך הקטן לובש בגדים שהיו של הגדול בלי בעיה

שני בנים בהפרש של כמעט שנה ו5

מתוקים דבש טהור!!!

באלי לשלוח לך הסרטה עדכנית בפרטי, שתראי איזה חמודים הם יחד

היום הקטן שלי כבר בן שנה וחצי כמעט, אז הם כבר ממש מתחילים להיות חברים.

אין ממיס כזה!!!

הגדול דואג ככ לקטן, מספר לו סיפורים, שואל שאלות, מחמיא לו, וממש אוהב אותו.

והקטן מעריץץ את הגדול! עושה אחריו כל דבר.

זה כיף להלביש אותם סט, הם נראים ככ מתוק יחד!!

מאותו המין.
מושלם מבחינת ארגון חדרי שינה בבית 
בגדים וכו פשוט מעבירה מאחד לשני (גם אם זה עונות שונות, עדיין יש חפיפה)
יחוו יחד את מרוץ החיים- גנים, בית ספר, צבא, זוגיות, חתונה (יש שיגידו שהם יכולים גם לא להיות בקשר, ולריב וכו וכו...אבל בנוסף יש את עניין השיתוף, החוויות. שניהם בצבא ישתפו אחד את השני במילים שלהם מהעולם שלהם, הם יחוו הכל ביחד בצורה די חופפת).
בנים- ישחקו יחד כדורגל, גם אם החבר של השני מגיע, יאללה כולם ביחד עושים משחק בכדור, או כל משחק אחר של בנים.
בשבתות וחגים את מלכה- הם בבית הכנסת ואת בשקט שלך...חחח
רק תחנכי אותם מראש לעזרה בבית, שזה יהיה הרגל
ופשוט מושלם
מניסיון

אותם תחומי עניין, משחקים וכו'

יעסיקו אחד את השני בכדורגל.

לגדל שני ראשונים שלא מאותו מין, יש מובנים מסויימים שהכל כפול בטווח זמן קצר יחסית.

סתם לדוגמה עכשיו אנחנו מעלים בן לישיבה תיכונית (ט') ובת לאולפנה (ז')

והכל לגמרי חדש לנו. כמו שני בכורים.

או בארגון בר מצווה ובת מצווה, יש דברים שחוזרים על עצמם אבל גם הרבה שלא.

וגם כל אחד מהם היה הראשון ביסודי שלו, לא יכלו לחזור ביחד/ לאסוף אחד את השני..

עכשיו כשיש לי שתי בנות ביסודי מרגישה כמה זה חוסך. מרמת אסיפת הורים באותו יום, היכרות מוקדמת עם המורה, ועד שהגדולה לימדה את הקטנה לחזור באוטובוס וכל הכרוך בכך.

יש לך זמן עד הדברים האלה,

אבל גם בגיל קטן יש משהו כיף בגידול אחים קרובים בגיל מאותו המין. מקלחות משותפות, שינה משותפת, בגדים שעוברים מאחד לשני, צבע עגלה וכד'.

גם לי היה בערך כזה הפרש 2 בנים בהתחלה (ועכשיו 5 😆 אבל זה כבר סיפור אחר...)

והיה מאוד טוב לשניהם.

בנים זה כיף ומלא אקשן ואנרגיות 

חברים טובים! או חברות טובות.

עוברים את אותם תהליכים בחיים יחד, בית ספר, בגרויות, התבגרות, שידוכים...

אני חושבת שזה מדהים. 

בתור אם הבנים בעצמי

באמת הבגדים זה ממש נוח. השניים הגדולים שלי הם באותה מידה אז חולקים אותו מדף

לבריתות יש כבר בעלי מקצוע קבועים שלוקחים

במקום מגורים את צריכה לחפש רק תת טוב ולא גם תת וגם ביהס

אומרים שעם בנים גיל ההתבגרות קל יותר

לא צריך לסרק כל בוקר ולעשות תסרוקת

בוחרים להם את הבגדים עד גיל גדול יותר לבד

בנסקט ובלנדסטון פתרת סיפור

יש לי רשימת יתרונות לבנים שכתבתי לעצמי בעיתות קושי להתנחם;) כשהבנות של השכנה עשו חוברות כל אחר הצהריים והילדים שלי מהפכה ומכות

אבל עכשיו ברצינות-

כשאני שומעת את הבנים שלי משננים את הפרשה או מברכים על ציצית וכד

מבחינתי זאת הנחת מזה שיש לי בנים

וכשהם עושים את זה יחד אז בכלל...

מדמיינת שירי שבת, טיולים, חגים.. לבנים יש את זה ביותר כיף לדעתי.

גם חברתית אני ממש מאמינה בזה שזה מפתח אותם. הם באים כחבורה, אז גם מתנסים חברתית אחד על השני וגם מקבלים ביטחון אחד מהשני במקומות חדשים

ותבקשי המלצות על רופאים או מרפאות שמתמחים בסיבה שבגללה שלחו אתכם לטיפולים, אם יש בנות שגם עברו את זה, תקבלי המלצות על רופאים או בתי חולים,

שימי לב שבפרטי יעלה יותר, שבי עם בעלך, טתעשו חושבים כמה אתם רוצים להוציא ומה חשוב לכם

אפשר כמובן להיות גם מטופלת בבית חולים, אין שום בעיה, אני כן ממליצה על רופא פרטי, עם גישה לשיחות כשאת צריכה להתייעץ, זה הרבה יותר נוח ומרגיע, ורוגע חשוב בתהליך. אבל זו אני, כל אחת וסדרי העדיפויות שלה, תתחילי בלדלות מידע, לדעתי כאן, תפתחי שרשור לקבלת המלצות באזור שאת גרה, לבית חולים או לרופא, בהצלחה♥️

אני עשיתי טיפולים אבל לא pgd אבל לדעתי אפשר גם בפיגידי.

אני הלכתי לרופא בקופה והוא היה מקסים צ ממש! חוץ מזה שהוא נחמד ממש הוא נתן לי את הטלפון שלו ככה שאת כל המעקבים העברתי ישירות אליו בווצאפ והוא נתן הנחיות, בלי לעבור דרך מזכירה או אחיות. כשהגעתי לivf הוא אמר שאני יכולה להמשיך איתו במרפאה ואת הפרוצדורות עצמם לבחור איפה לעשות-או בבי"ח הציבורי שהוא עובד בו, שאז הוא נותן את כל ההנחיות ועוקב אחרי התיק שלי אבל לא מתחייב שבפועל הוא זה שיעשה את הפעולות או באסותא שאז הוא גם עושה בעצמו את הפעולות (עשיתי באסותא כי זה היה לי יותר נוח בכל שיקולים נוספים) גם באסותא, בגלל שזה היה ילד ראשון, לא הייתי צריכה להוסיף שקל, הבאתי טופס 17 מכללית לפרוצדורות עצמם ולא הייתי צריכה לשלם כלום לרופא כי הוא דרך קופת חולים..

הרבה הרבה בהצלחה! מוזמנת לפרטי אם יש לך עוד שאלות או סתם לפרוק או כל מה שתרצי

בגלל שהזכרת את אסותא, אבל מין הסתם זה רלוונטי בכל מקום.

פותחת יקרה, תדעי לך שצריך לקחת ממכון פועה או מבוני עולם השגחה הלכתית.

לדעתי האישית זו חובה, אבל אני חוששת להיות נחרצת שלא יכעסו עלי לכן כותבת כאן שלדעתי האישית. 

מנסה

קשה

טיפולי פוריות זה לא כזה נורא (בוגרת טיפולים בעצמי).

רופא פוריות יתן רשימת בדיקות, ולפי זה תתקדמו לטיפול המתאים.

ולמה הגבלה לשניים? אם בקטע הכספי יש השתתפות מהקופה (תלוי ביטוח, אני מניחה) גם בשלישי וברביעי.

וגם עכשיו

הביאו לי הר של בדיקות כדי בכלל להתחיל תהליל, בלי להסביר מה כל דבר

והכל באנגלית ולא ברור

אם הבנתי נכון.

זאת אומרת זה לא רק השראת ביוץ או הזרעות זה ישר להפריה חוץ גופית, רק שיש גם תהליך ברירת עוברים שמוריד מכמות העוברים הראויים להחזרה.

בקיצור, פיקניק זה לא...

אבל, זה נכון שלפני שמתחילים הכל נראה כמו הר בלתי עביר, וכשאת כבר בתוך התהליך עצמו את מגלה שזה לי עד כדי כך נורא.

בהצלחה ושיהיה כמה שיותר זריז,

עם תינוקות בריאים ושמחים בקרוב בע"ה! 

הרבה בהצלחה ובשורות טובות במהרה

בתי חולים אפשרי

או שתתחילי מהבית חולים שקרוב אלייך עם pgd ולמלא אצלם טופס אינטרנטי / מייל של הגשת כל המסמכים וקביעת תור ראשון

דיוק

2 ילדים

משמע אם יש הריון עם תאומים- לא זכאים לעוד אחד

זה הסל של המדינה. צריך ביטוח משלים טוב בקופת חולים ואז מקבלים מימון גם הלאה.

ממה שאני מבינה מאוחדת הכי טוב לזה. אני בלאומית בטיפולים לילד רביעי. אני לא זוכרת מדוייק. נדמה לי ששאיבה היה סביב 2000 והחזרות סביב 700. יש גם תרופות. ומן הסתם אם צריך בירור גנטי אז זה עוד.

אבל זה לא שאין אישור. וזה לא מאות אלפים אם את בביטוח הגבוה של הקופה. 

ל2 הילדים הראשונים יש כיסוי מהסל.

מהילד השלישי ואילך אפשר לנצל מהשב"ן, מביטוח פרטי או להעזר בעמותות.

תתחילי בראשונים בע"ה תבואי תשאלי שוב לגבי הבאים ונייעץ לך. בהצלחה. 

שעוזרת בדברים האלה, או מכון פועה או בוני עולם.

נראה לי חשוב גם לתמיכה נפשית וגם לעזרה בפן הטכני של התהליך

למי שמשלם בקופה, למשל מכבי שלי וכאלה.

ממליצה לך לפנות למכון פועה שיעשו לכם סדר ויעזרו. הרבה ישועות בע"ה!!!

זו ממש ההתמחות שלהם.

אין לי ניסיון איתם בתחום הזה, אבל ממה שאני מבינה הם מומחים בליווי זוגות בתהליכי פוריות. יש שם גם קו ייעוץ נשי עם נשות מקצוע מתחום הטיפול (כל יום בשעות 20:00-22:00), וגם קו של רבנים (פעיל כל יום עד 18:00) שלדעתי יותר מכירים את הצדדים הטכניים (וההלכתיים שמלווים את התהליך) וידעו להסביר את המושגים ולהפנות לאן שצריך.

זה הטלפון שלהם - 02-6515050

טוב שאת מתייעצת אין חשוב מזה!

בהתחלה זה הלם ושוק טוטלי

בהמשך יהיה יותר קל

ובעזרת ה תעברי את זה מהר ובקלות עד לידיים מלאות!

לנו יש ילד ב"ה מpgd

ואני מכירה משפחות גדולות ויפות שבאו כך לעולם

הכסף זה לא מה שעצר אותן.

אל תחשבי ככ קדימה

תהיי מרוכזת בכאן ועכשיו

ואת ממש מוזמנת לדבר איתי בפרטי אשמח לייעץ לך מהניסיון שלנו.

להפך..

גם בבית הוא לא ממש מוכן 

אולי מפחד שהאחים יצחקו עליו?

שאלת אותו מה מפריע לו? אולי זה יעזור למקד אתכם לפתרון מתאים

עורכת - עכשיו רואה שכתבת שזה כי הוא לא רואה טוב. זה גיל שהם כבר מבינים, הייתי מדברת איתו על דברים שאנחנו מתאמצים בשביל לקבל משהו שווה, ומסבירה לו שהעין הזאת תראה הרבה יותר טוב אם הוא יתמיד, מנסה בנועם ליישב לו את זה על הלב

ואז המגע של הרטייה מציק לו?

לא יודעת מה אפשר לעשות, אם כך...

עם טיימר

אחרי 5 דקות את מורידה, (גם אם הוא לא מבקש).

יום למחר 7 דקות וכן הלאה

בזמן קבוע ביום, אח''כ הוא מקבל משהו טעים/ משחק כייף משותף.

אפשר לשלב את זה בפעילות כיפית, (לדוג' נקרא ביחד ספר, ונשים טיימר, כשהשעון מצלצל נסיים לקרוא ונוריד רטייה)

להסביר מה יקרה, מתי, ומה יהיה אח''כ.

לדעתי חצי שעה בפעם הראשונה יכולה להיות הרבה מידי. 

הלוואי שתצליחו בלי מאבקים🙏🏽

חברה שלי אמרה לי שזה פחות טוב מרטייה אבל עדיף מכלום.. זה מין בד כזה שמלבישים על המשקפיים והוא מכסה עדשה אחת, לדעתי היא קנתה באליעקספרס

אלה פוסטרים עם מקום לרטיות, כל יום אחרי שמורידים את הראיה מדביקים אותה על הפוסטר

שהוא לא רואה טוב עם הרטייה

זה לא נוח לו 

משהו שבדרך כלל לא מרשים.

למשל יצירה שווה שקנית במיוחד

לאפות יחד משהו לארוחת ערב/לקחת לגן

לשחק בשודדי ים

להתחיל בהדרגה, כמו שהציעו. שימי יעד שאחרי שבוע תגיעו לשעתיים

בן 6, חכם מאד והסביר לי שהוא פשוט לא רואה טוב עם הרטייה.

ואז הבנתי למה קשה כל כך.

הרי כל הרעיון הוא לאמץ את השריר שלא מתאמץ כל כך, אז זה אימון כושר לעין, בטח שזה קשה, בטח שזה לא נעים וקל, ובטח שכל 5 דקות הוא שואל אותי אם אפשר להוריד כבר.

אצלי הסחת דעת עוזרת, או שאני נותנת לו לספר לי סיפורים שהוא ממציא - מה שבדרכ אני אומרת שאני לא פנויה לשמוע.

אני מקווה שתמצאו את מה שעובד לו, מה ששווה לו מספיק את אי הנעימות, בהצלחה!

בנגן של הפלאפון

ככה בטוח לא יידלקו דברים אחרים

את פותחת ערוץ משלך ואז משחקת עם הפרטיות ומגדירה שזה יהיה חשוף רק לך או לאנשים שאת מזמינה.

מודה אני

איזה בוקר נהדר

יש עוד המון. להופ ילדות ישראלית יש המון

אני שמה אותם דרך יוטיוב/יוטיוב קידס

אפשר גם דרך ספוטיפיי, אבל אז זה בלי תמונה

באמת לא ברור...

אני מעדיפה ליצור רצף שלם משל עצמי, כדי שלא יעבור לשירים אחרים שלא בחרתי.

לק"י

מצאתי פעם שיר על החודשים העבריים. זה עם ילדים אמיתיים, לא ציורים.

אם זה עשוי לעניין אותה- אני אחפש.

והשיר השני הוא של אברהם פריד, על פי מילים שאמר הבעש"ט - אז זם גם חב"ד...

שיר על החודשים העבריים פחות קשור לבוקר, אבל אולי זה כן יהיה נחמד...

ולי זה כנראה התקשר, כי השתמשתי בו במפגש בוקר בעבודה.

"בוקר טוב התעוררתי

מודה אני אמרתי

לא שתיתי ולא אכלתי

עד שאת ידי נטלתי"

יש לו המשך, לצערי לא זוכרת את שמו

לא יודעת אם יש אנימציה

היה לי את זה גם לפני שנקלטתי (לקח חצי שנה עד שהבנתי שמשהו לא בסדר)

זה נקרא עקרות הלכתית

פיספתי את הטבילה ביום יומיים כי הגוף שלי לא היה מאוזן.

לקחתי תמצית שיח אברהם של חברת ברא

ותוך שבועיים שלוש נקלטתי ברוך השם

ממליצה מאוד זה מאזן גם למי שהמחזור שלה לא סדיר וכו.

בהצלחה ובשורות טובות!

שמבינה בהם..

שיח אברהם זה צמח מאוד חזק והוא יכול לעשות לך עוד יותר בלאגן אם את לא משתמשת בו נכון.

וחיבוק.💞

הומאופת/נטורופת

בסניפים של ניצת הדובדבן השירות ניתן בחינם.

אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני מאוד רגישה להכל )ברמה שהתקן לא הורמונלי גרם לי לדלקת שלקח לי כמעט שנה להתאושש ממנה)

שיח אברהם זה תמצית טבעית . עליי אישית לא עשה בלגן ,ההפך. הוא הקדים את הביוץ ונכנסתי להריון של תאומים.

כן הייתי מתייעצת על הכמות

בהצלחה

אשמח לדעת לאיזה מצבים זה עוזר...

אבל לא רוצה להקדים את הביוץ.

הביוץ שלי בסדר גמור כנראה, אבל רוצה להגדיל את סיכויי הפוריות, יש סיכוי שזה יכול לעזור? כמה זמן צריך לקחת?

זה יכול להביא להריון מרובה עוברים?

יכולה רק להעיד על עצמי בלבד וכמובן לא לוקחת אחריות על כלום וכדאי להתייעץ עם מומחה

אני לקחתי את זה מאחר וניסינו להיכנס להריון כחצי שנה ללא הצלחה כשברקע יש כבר ילדים בבית. הייתי אצל רופאת הנשים שאמרה בוודאות שאני מפסידה את הביוץ בגלל הטבילה שנעשית לאחר מכן.

היא המליצה על איזושהי תרופה שמאחרת ביוץ ואני חיפשתי משהו טבעי וזה מה שהומלץ לי . היה לי וסת לא סדירה וקושי להיטהר וזה פתר לי את הבעיות. זה נקרא הצמח שמבין נשים ויש לו כל מיני "סגולות" . כדאי לקרוא באתרים השונים ולהתייעץ .להגדיל את סיכויי פוריות אין לי מושג , תלוי מה הבעיה וצריך להתייעץ שוב.

ולגבי הריון מרובה עוברים אני לא יודעת אם זה בגלל זה . מה שבטוח ,כך השם רצה

בהצלחה 

מנסים קודם לפתור בכלים הלכתיים.

יכול להיות שאפשר להקדים את ההפסק ביום ואז תספיקי.

דברו עם רב!

אני מניקה כרגע ילד שבלי ליווי צמוד של רב לא היה סיכוי!

בד"כ זה בנות...
יום הביוץ זה בנים.
מקווה ומאחלת בשבילך שעוד תבשרי פה...

אני מכירה הפוך, שאם האשה מבייצת קודם ואז הזרע מגיע יותר סיכוי לבן

יום אחרי ביוץ זה בנות.
יום לפני- מעניין שזה גם לבנים.
בקיצור לפותחת, תהיא אופטימית...

אז קודם כל חיבוק גדול

אבל כמה שזכור לי 48 שעות אחרי הביוץ עדיין אפשר להיקלט

זרע יכול לחכות גם 72 שעות ואפילו יותר לביצית.

ולפותחת היקרה, לי שיח אברהם פעם אחת ממש עזר ופעם אחרת בלגן את כל המערכת....

כדאי להתייעץ עם נטורופת מוסמך.

וכמו שאמרו- לבדוק אם אפשר להקדים את ההפסק.

ואם את רוצה לטפל בזה רפואית- זה הטיפול הכי פשוט ורווח (כגון אסטרופם לכמה ימים וכד')

נשמע מציף וקשוח בטירוף. ממש🫂

נראה לי עכשיו המיקוד הוא על באמת לשרוד את השבועות הקרובים ואת אחרי הלידה. לשחרר כמה שיותר, לשחד קצת את הילדים בזמן מסך ובמתוקים, לתת לעצמך כמה זמן שקט שאת יכולה, אפילו מקלחת ארוכה או זמן עם אוזניות ומוזיקה. אני חושבת גם שבאמת כרגע לגיטימי להגיד לבעלך שאת לא יכולה להכיל אותו ואת ההתלבטויות שלו כרגע בקצב שבו הוא מדבר על זה, ולבקש ממנו בצורה ישירה לנהל גם שיחות שהם לא על זה.

ואחרי הלידה- קודם כל הבן 4, נראה שאתם בתהליך אבחון איתו? אם כן יכול להיות שכדאי אחרי שהוא יאובחן, אם הוא יאובחן ללכת להנחיית הורים שמתמקדת בקושי שלו. או להנחיית הורים בכללי, או טיפול אישי שיעזור לך לעבד את הרגשות הלא קלים שאת כותבת פה כלפי ההורות שלך...

בהצלחה!!

ר מהקריאה הותשתי...

אני ממש מבינה אותך ומכירה את המפלצת הזו... היטבת להגדיר אותה....

טוב שפרקת.

יש לך אפשרות לקחת יום חופש? לקום מוקדם, לפזר את הילדים ולחזור הביתה לשקט שלך?

אפילו מקלחת חמה ולישוווון?

או יציאה לקפה עם חברה?

שולחת לך עוד חיבוק, זה ממש קשוח להרגיש ככה.

ולגבי בעלך- יש מצב שתגידי לו שזה מעייף אותך לשמוע? או אולי לנסות למצוא מה כן טוב במצב הקיים?

כי גם ההתקרבנות, בטח אם היא לא שלך, היא מתישה.

בנקודת שפל היא שיש הרבה לאן לעלות

זה בסדר להיות למטה

זה קורה נראה לי לכולם

הדבר החשוב הוא

כשיגיע הרגע בו יש כוח ללמוד מנקודת השפל הזו

כדאי לקחת את הלימוד הזה

ולשפר את החיים

לטווח הקצר ולטווח הארוך

התובנות הכי טובות שלי הגיעו מרגעי השפל הכי גדולים

תגידי לו שקשה לך לשמוע כל היום כמה קשה לו

ואם הוא יכול להוריד מינון

את באמת רוצה להכיל אותו אבל הכל ביחד זה קשה

ושאת גם רוצה להישען עליו קצת.

ככה אני עשיתי כשכבר לא יכולתי לשמוע עוד מילהההההה בנושא העבודה של בעלי

מילה!!!

שאת חייבת יום חופש לעצמך רק לעצמך

צאי עם עצמך לאיזה קפה ומאפה בארומה תנשמי אויר תדברי עם השם

ואל תגידי פרנסה כסף יש גבול להשתדלות שלנו

גם אם נראלך שיום אחד לא יעזור אל תתפתי לזה, תצאי זה ייעשה לך טוב את חייבת את זה 

בעיקר שאת על סוללה ריקה. ככה פשוט. אחרי תקופה מאתגרת ובסוף הריון. וכשאין לך מאיפה להטעין אנרגיה אז אין אותה. ואת עובדת על מינוס. ואין מכשיר שיכול ככה לעבוד היטב...

וכשאת ככה במינוס גם מאיפה יהיו לך כוחות לקום ולהיטען? וככה הגלגל מזין את עצמו והמצב מחריף ומחריף.

אובייקטיבית האתגרים שלך הם אתגרי חיים מתישים מאוד אבל לגמרי חלק מהחיים לפחות ממה שכתבת. את לא לבד... ואגב גם לא לבד בתחושה שהכל סוגר עליך ואין מוצא. ממש מכירה את זה.

הנקודה לפי איך שאת נקראת לי היא כרגע שאין לך מקור לקבל כוחות.

אז מה עושים??

לדעתי לפחות, להחליט שמעכשיו עד הלידה (שאז באמת הכל מתחרבש לתקופה) את הכי הכי חשובה. לרוב אני נגד זה האמת. כי אם רק אני ועצמי חשובה זה תמיד בא על חשבון וצריך איזון. אבל אצלך הכל כל כך צורח לצד השני שצריך טיפה להקצין לצד ההפוך. מעכשיו את בראש!! חוזרת מהעבודה, שמה להם מסך נכנסת למקלחת, לחדר עם קפה, לטלפון, נשארת בחוץ לנשום. מה שאת רוצה. מביאה בייביסיטר, הולכת לשעתיים לשבת בבית קפה או לקניות. בעלך חוזר, יוצאת להליכה רגועה (אגב זה משחרר חומרים מעולים. יותר טוב משוקולד, מבטיחה לך). מקפלת כביסה, מכניסה שיעור באוזניות. קובעת עם חברה. לוקחת יום חופש יושבת מול גלי הים. הולכת לעשות לק ג'ל. טיפול פנים. לא משנה, זה סתם דוגמאות, אבל הבנת?? ולומר לעצמך, אני נטענת, אני משקיעה בעצמי, לייקר את הרגעים האלה לא לתת להם לעבור על פניך, לכבד אותם, לכבד אותך. את חייבת להיטען כדי שתוכלי להטעין. עכשיו זה לא יום אחד בקסם. כי את בסופר מינוס. ייקח קצת זמן להרגיש טיפה חמצן. ואח''כ תנסי למצוא איזון בין הדברים. את חייבת חייבת את זה. הרעש שיש לך בראש חוסר הסבלנות, הכל כי איבדת את עצמך כבר ואין. המיכל ריק.

אחרי שאת מצליחה קצת להירגע ולהיות יותר בטוב ויש לך אנרגיה לעשות קצת עבודה כדי לא רק להיות בהישרדות, רק אז: הייתי מחפשת יעוץ שינה טוב כדי לעשות להם סדר בתחום. וגם נשמע שבן הארבע הבונבון צריך קצת ריפוי בעיסוק, אולי גם בדיקת שמיעה.

בהצלחה וחיבוק. 

לקחת יום חופש אחד בתקופה כזאת זה לא עוזר כלום. את חוזרת ואומרת - איפה כל האנרגיות והחיוניות שהיו אמורות להיות לי?? רק נכנסתי הביתה בום הכל קרס אני גמורה שוב אין לי כוחות לכלום.

כל אחד צריך להשקיע הכי בעצמו

תמיד יש מחיר לכל דבר

ספציפית השקעה עצמית היא ההשקעה הכי משתלמת

כי ככל שהאדם מטפל בצרכים וברצונות של עצמו

הוא פנוי לעשות טוב ונכון לאחרים

שיש וייב כזה של נשים שלוקחות את זה יותר מדי רחוק. אבל תחושה שלי.

יותר מדי מה שלי ולי ולי. וזה מוגזם לצד השני על חשבון הבית הזוגיות וכמובן הצרכים של הילדים.

לכן צריך כל מקרה לגופו ולאזן כל פעם לפי המציאות. 

לא רק לא עסוקות עם עצמן אלא גם לא מספיק דואגות לעצמן ונמצאות לרוב במקום אחרון

במקום במקום הראשון הנצרך לתפקוד תקין ובריא

ככה שאין כ"כ מה לאזן

יעברו עוד הרבה מים בירדן עד שנשים יתחילו לדאוג לעצמן בצורה מלאה (אם זה יקרה מתישהו)

וזה ממש מבורך נשים שמדברות ברשתות על אני ואני

זה טיפה בים בתוכן שמשעבד נשים לכל דבר חוץ מאשר לדאוג לעצמן

ממצב של מחיקה עצמית לראייה של עצמי בלבד

האשם פה בעיניי הוא החינוך הלקוי בעניין ודוגמה אישית גרועה בבית. גם אני גדלתי עם דוגמה כזו. מקדשים את הסבל וההקרבה למען האחר בזמן שאנחנו נובלות לנו ומתבלים את זה באמירות ופרדיגמות על איך אמורה וצריכה להרגיש אמהות/ זוגיות ומה מותר או אסור לעשות

ואז אם השם עשה איתנו חסד, מגלים שאפשר גם אחרת וזה מקצין בלי פרופורציה במידה וקורה שינוי. ואם לא - ממשיכים לנבול ולקרוס

זה טוב כדי ליצור איזון כשיש יציאה מאיזון. לכל אחד משני הכיוונים. אבל לטווח הרחוק מעדיפה לרקוד סביב קו מסויים שנח לי איתו. יהיה תקופות יותר לכל אחד משני הכיוונים כי אלה החיים. אבל אני לא אקדש שום קיצון בתור אידיאל. אני לא נותנת דוגמאות בכוונה כי הקו בכל תחום מאוד שונה מאחת לאחת. ובסוף גם יש את המכלול.

אם נגיד אצלי תקופת תינוק קטן ןהנקה מלאה מאוד טוטאלית ברמה באמת יותר של הורדה של עצמי בסדר העדיפויות ואני חיה עם זה בטוב לתקופה ואחר כך מאזנת, כי מבחינתי זה חוסר איזון זמני לצד שפחות מטעין אותי בשביל מטרה שאני מאמינה בה, לאחרת דבר כזה יהיה מחיקה עצמית עד תחושה נוראית. מבינה? זה מאוד משתנה מאחת לאחת. אז אם נגיד בזה אני בקיצון אבל יש מישהי עם ניו בורן ששלוש פעמים בשבוע יוצאת בערב לצורך הנאה ומילוי עצמי ולא משנה כמה הוא בוכה עם אבא שלו, זה קיצוני לצד השני. וכנראה שיש הרבה מקום באמצע. וכנראה שצריך להסתכל על שתינו בתוך המכלול של יתר הגורמים בחיים. כי אם אני שמחה עם זה זה סבבה. ואם היא תהיה באשפוז בדיכאון אם תימנע מלצאת ככה אז זה גם סבבה. אבל אם סתם כי היא רואה את הצורך שלה ומבטלת את של התינוק, או שאני בדיכאון מהטוטליות אז זה פחות נכון בעיני. לכן אני כן אומרת שצריך איזון. לפעמים בשביל האיזון הזה צריך רגע לעצור ולקחת טיפה לצד אחד, כמו שנראה אצל הפותחת. כדי לא לסחוט תפוז כבר סחוט בטירוף או סוללה ריקה ובאמת כדי לחזור להיות עם יותר כוחות לטובתה פלוס לטובת כולם. ואחר כך לאזן את המערכת מחדש. 

האמת היא בא לי להגיד לך שלא משנה מה המחיר לצאת לחלד עוד שבוע גג

או להוריד ל3 ימים בשבוע..

גם אני כשעבדתי ככה כל הזמן שאני לא עם הילדים יצאה ממני המפלצת...

חייבים זמן לעצמנו זה לא עובד אחרת!

פשוט לא!!

ואם את לא מפסיקה לעבוד אז להגיע למצב שעש לך שעה ביום לעצמך.. שבעלך יעשה פיזורים או איסופים/ בייביסיטר קבועה/ מסך או גם וגם...

תאמיני לי שאחרי לידה הכלללל אינטנסיבי אז חייבים לאגור כוחות לפני...

לא מגיע לך לחיות ככה בלי אוויר

חיבוק !!!

או סיפורים מוכרים שאנשים מספרי סיפורים העלו למדיה, או פודקאסט לילדים

ועוד רעיון, משחק השקט. מי שלא מדבר שום כלום להכי הרבה זמן מנצח. לתת נקודות תוך כדי (ולהתחיל מיד אחרי 2-3 שניות) למי שכבר מצליח כדי שיתפסו את הרעיון. אפשר גם לתת פרס אמיתי למנצח או לכל מי שיצליח (יכול להיות כוס תה ובסקויט או קוביית שוקולד או הפתעה בשקל וחצי. לא צריך עכשיו אופניים למנצח).

ואני מעריכה שגם בעלך שם לב למצב שלך, אבל מאוד חשוב בעיני לשתף אותו מה עובר עליך, שאת שונאת שאת ככה אבל על הקצה, ומה יכול לעזור לך כרגע לא לעורר את המפלצת. ואם צריך תהיי עם אוזניות בחדר, ותסמכי עליו שגם הוא יגיע לתוצאה שלשמה הוא התכנס, ותארי לעצמך אותך מסתכלת מהצד איך הוא שואג עליהם כדי להכניס אותם לישון. בכל מקרה, להתערב לו בצעקות לא עושה טוב לאף אחד, תנסי לשחרר את עצמך באמת מלקחת אחריות שם.

ויחד עם זה, מכירה מקרוב את התקופות האלה שעל הקצה ושאין שום אורך רוח לבקש דברים יותר מפעם 1, והמפלצת שאסור לעצבן. אז קבלי גם נירמול, ותדעי שזה יעבור, וברור שמה שאפשר לעשות כדי שלא תתנהלי ככה לאורך זמן צריך לעשות, אבל את אמא ואישה טובה, ואכפת לך. ועצם המודעות והשיתוף הם כבר צעד משמעותי כדי לא להישאר במקום הזה לעולמים, ואף פעם לא מזיק להתתפלל על הילדים שלנו ועל עצמנו...

יהיה בסדר, שתעברי את זה בעז"ה בקלות.

אבל נשמע לי שאת באמת צריכה עזרה. כי את קורסת.ובצדק

ילד כזה יכול לחרפן בטירוף

וכשעייפים אז פי מליון

ממליצה ממש לנסות לקחת אותו לאבחון ולקבל הדרכת הורים ממישהו שמתמחה בילדים עם בעיות קשב וריכוז (ולא קריטי כרגע אם זה באמת האבחנה הנוירולוגית שלו או רק התסמינים).הם באמת צריכים סביבה שונה ,התנהלות שונה,וגם אתם כהורים צריכים תמיכה במישור הזה

אפשר גם ללמוד יש דברים בסגנון לא חייב דווקא הדרכה אישית למות שברור שזה הכי יעיל

למשל לא לנסות לצעוק אליו כדי שיעשה משהו. להבין שאין סיכוי שהוא יסב את הקשב וחבל על האנרגיה והעצבים - ישר לגשת פיזית ולתפוס את תשומת הלב באמצעות מגע.

למשל בנסיעות אפשר לתת לו אוזניות עם מוזיקה מרגיעה שתתן לך שקט

זה לוקח זמן להבין איך המח שלו עובד, זה קצת שונה ממח של אדם שמנהל קשב, וכשמבינים את נקודות התורפה הרבה יותר קל לשים את האנרגיה במקומות המועילים

בהצלחה!

מפזרת את הילדים וחוזרת הביתה לשמוע שקט ולישון לפחות יומיים

סוף הריון זה זמן נוראי

אני שוקלת לזרז רק בגלל הילדים שפשוט אני כבר לא מסוגלת לראות אותם

יש מהם שחמודים באמת, זה לא עוזר, שץדעי לך

חוצמזה יש לי ילד שובב בטירוף שאני פיזית לא מתמודדת איתו

וילד אחד עם אופי נוראי גם רחפן (יש לו באמת קשב אבל הוא קטן מכדי להיות מטופל תרופתית)גם עניני ויסות (זה חלק מהקשב)

ברגיל אני מתמודדת איתו ויש לי את הכליפ לעזור לו אבל עכשיו דיייייייי דייייי דיייייי

ומרגישה שהבית מבלגן את עצמו ומלכלך את עצמו

רק מנחמת את עצמי שזה יעבור.

באמת שתדעי שאחרי הלידה זה יעבור

ובנתיים אם את רוצה אני איתך בסירה (במחשבה שניה לא בטוח שכדאי ששתי נשים מפוצצות בהורמונים יהיו באותה סירה, אבל חיבוק אתן לך על החוף בשחה)