ואתה בירכת שהחיינו.
כשאני ואתה ככה ישבנו בגינה מתחת לבית שלי, אתה על בול עץ ואני על נדנדה, עולה ויורדת עולה ויורדת.
ולך מה שהיה לך לעשות באותו זמן זה לברך שהחיינו,
לא על טלית לא על אישה, רק על איזה מנגו שאכלת לראשונה.
ורציתי לצעוק עליך: איך אתה יכול לברך שהחיינו שאני פה מתנדנדת מסובכת בך ובעצמי ובמקום לעזור אתה פשוט מברך?!
ורציתי לצעוק עליך גם על שאמרת לי אחרי ברכת האילנות שזה מקסים שמברכים גם על בריות טובות, כי למי אכפת מבריות טובות שאני לא יודעת אם טוב לי איתך?!
אבל לא צעקתי כי אתה בסך הכל אכלת מנגו,
ואין מה לצעוק על מי שאוכל מנגו, במיוחד אם אני זאת שהבאתי לך אותו.
אז פשוט המשכתי להתנדנד בעצבים תוך כדי שאתה ממשיך להנות מהשהחיינו שלך.
ופתאום אמרת: "מה את רוצה שאני יעשה? אם אני יגיד לך ששמתי לב שאת כועסת ומתוסכלת את סתם תסגרי עוד יותר, ואם אני ישחק אותה כאילו לא שמתי לב לכלום את תירצי להרוג אותי ואני יחטוף נאום עד כמה אנחנו הבנים לא רגישים. אז פשוט אכלתי מנגו."
ואני התחלתי לבכות.
אני שונאת לבכות לידך, זה כאילו שבעל כורחי כל הבפנים שלי נחשף.
ותוך כדי בכי נזלת ותסכול, יצאתי עליך:
"אתה מבין? אתה מבין למה אני מתוסכלת? כי יש מצב שאתה הגבר היחיד בעולם הזה שיכול להבין אותי, ואין מצב, אין מצב שאני יוותר עליך. אבל עדיין כל כך קשה לי איתך"
ורציתי שתבהל, רציתי שתברח שתיפגע שמשו.
אבל אתה פשוט המשכת לשבת, המשכת להכיל.
אז בלי קול לחשתי: "למה? למה אתה כל כך טוב אלי?"
אז לקחת פתק וכתבת לי: לילה טוב יקרה!
נראלי לא עושה לך טוב שאני פה.
תעלי הביתה תנוחי קצת."
שמת לי אותו ביד והלכת.
ואני עכשיו שוכבת במיטה כל כך לא יודעת וכל כך מבולבלת.
אז נראלי שפשוט אני אכתוב לך הודעה:
"תודה!
תודה על שאתה אתה!
תודה לאלוקים על זה שהוא שלח לי מלאך שחוץ מזה שהוא מלאך הוא גם יודע לברך שהחיינו על מנגו."
כשאני ואתה ככה ישבנו בגינה מתחת לבית שלי, אתה על בול עץ ואני על נדנדה, עולה ויורדת עולה ויורדת.
ולך מה שהיה לך לעשות באותו זמן זה לברך שהחיינו,
לא על טלית לא על אישה, רק על איזה מנגו שאכלת לראשונה.
ורציתי לצעוק עליך: איך אתה יכול לברך שהחיינו שאני פה מתנדנדת מסובכת בך ובעצמי ובמקום לעזור אתה פשוט מברך?!
ורציתי לצעוק עליך גם על שאמרת לי אחרי ברכת האילנות שזה מקסים שמברכים גם על בריות טובות, כי למי אכפת מבריות טובות שאני לא יודעת אם טוב לי איתך?!
אבל לא צעקתי כי אתה בסך הכל אכלת מנגו,
ואין מה לצעוק על מי שאוכל מנגו, במיוחד אם אני זאת שהבאתי לך אותו.
אז פשוט המשכתי להתנדנד בעצבים תוך כדי שאתה ממשיך להנות מהשהחיינו שלך.
ופתאום אמרת: "מה את רוצה שאני יעשה? אם אני יגיד לך ששמתי לב שאת כועסת ומתוסכלת את סתם תסגרי עוד יותר, ואם אני ישחק אותה כאילו לא שמתי לב לכלום את תירצי להרוג אותי ואני יחטוף נאום עד כמה אנחנו הבנים לא רגישים. אז פשוט אכלתי מנגו."
ואני התחלתי לבכות.
אני שונאת לבכות לידך, זה כאילו שבעל כורחי כל הבפנים שלי נחשף.
ותוך כדי בכי נזלת ותסכול, יצאתי עליך:
"אתה מבין? אתה מבין למה אני מתוסכלת? כי יש מצב שאתה הגבר היחיד בעולם הזה שיכול להבין אותי, ואין מצב, אין מצב שאני יוותר עליך. אבל עדיין כל כך קשה לי איתך"
ורציתי שתבהל, רציתי שתברח שתיפגע שמשו.
אבל אתה פשוט המשכת לשבת, המשכת להכיל.
אז בלי קול לחשתי: "למה? למה אתה כל כך טוב אלי?"
אז לקחת פתק וכתבת לי: לילה טוב יקרה!
נראלי לא עושה לך טוב שאני פה.
תעלי הביתה תנוחי קצת."
שמת לי אותו ביד והלכת.
ואני עכשיו שוכבת במיטה כל כך לא יודעת וכל כך מבולבלת.
אז נראלי שפשוט אני אכתוב לך הודעה:
"תודה!
תודה על שאתה אתה!
תודה לאלוקים על זה שהוא שלח לי מלאך שחוץ מזה שהוא מלאך הוא גם יודע לברך שהחיינו על מנגו."
