הלכה מהגמרא, מהבית יוסף ולימוד מהמשנה ברורה.צע
הייתי שמח ללמוד הלכה מהגמרא או על כל פנים מהבית יוסף(לא בשביל לגשת למבחן, אני לא ברמה..)
אבל יש שני קשיים עיקריים 1. יכולת הבנה. (יש לא מעט סימנים קשים עבורי) 2. זמן.
אז השאלה שלי היא למשל בחלק אורח חיים.

מה לדעתכם יותר פשוט ללמוד לא רק משנה ברורה אלא גם בעה עם הבית יוסף? תפילה ברכות שבת או מועדים?
אפשר גם לבחור חלקים מתוכם (סתם דוגמא בלי באמת להכיר - תפילת שמונה עשרה ונטילת ידיים..)
או להפך, לציין מה לדעתכם נחשב קשה יותר שמוטב ללמודו רק עם המ"ב..
---רב שמואל
צריך רק לסלק אותך, טרול.
זה הכל.
להתחיל בהתחלהחסדי הים


נראה לידעתן מתחיל

שהלכה לומדים מספרי פסיקה וסיכום,

ידיעת תורה לומדים ממשני תורה,

והלכה בעיון לומדים מתחילת הסוגיה.

 

אם רצונך לדעת מה נכון לעשות בכל רגע, ספרי הלכה עכשוויים יהיו המענה האולטימטי לענ"ד. ממליץ ללא ניסיון על אוהלי הלכה.

אם רצונך ללמוד הלכה בעיון על מנת להבין סוגיה לעומק ובעתיד לקבל את יכולת הפסיקה, חושב שנכון להתחיל מהגמרא, דרך הראשונים והאחרונים כולל הבית יוסף כסיכום אמצעי ופסיקה כוללנית.

 

דרך אמצעית היא ללמוד משנה ברורה / כף החיים / רמב"ם וכדו' (קשה לראות אותם באותו המשפט~). נותן בסיס יציב וידע ברור בקלות יחסית. אך פחות מקדם יכולת פסיקת הלכה והבנה לעומק וגם לא מלמד הלכה מעשית בתחומים רבים אלא יותר לכיוון היקף ידע תורני ויציבות.

 

ולפשטות הנושא למוזכרים - ממליץ על ברכות, מועדים ולבסוף שבת, לפי סדר זה. אם כי אולי שבת צריך להיות אמצעי.

לא בטוח שעניתי בדיוק לשאלה, מקווה שבכל זאת נתן כיוון.

---רב שמואל
שכה תתרסק כמו הבניין המדומה שאתה בונה לצורכי רמאות!
זה פשוט לא נכון משום כיוון. מחילהנחשון מהרחברון

אתה ממליץ על סדרת ספרים לא קיימת. 'אהלי הלכה' שכל מה שיצא זה חוברת קטנה על הלכות חנוכה.

 

בבהילו יצאה מבית המדרש עם בעיות ניסוח, עיצוב וסידור כשכל מהותה לנגח ולהתנגח בפניני הלכה וברב מלמד על כך שהוא לא הולך על פי גדולי ישראל כשאת החוברת הזו הוציאו בלי לספר לרב יעקב אריאל כי ידעו שוא יגיד להם לא.

 

הלכה לא לומדים מספר פסיקה וסיכום. (וכתבתי אחד כזה) או יותר נכון - אם אתה צריך תשובה הרגע אכן ספרי אחרונים נותנים מענה.

 

ללמוד הלכה בלי להבין אותה זה נורא ואיום. על כגון אלו נאמר תנאים מבלי עולם שפוסקים הלכה מתוך משנתם ועיין למהרל מפראג בנתינבות עולם נתיב התורה סוף פרק ט''ו שמאריך בחומרא של זה באופן א]ילו קיצוני ( שעדיף שאדם יטעה העיקר שיפסוק מהגמ' והראשונים מאשר שיפתח טור/רמבם (ספרי הקיצורים של זמנו) ויפסוק מהם...

 

בסיס של בסיס של לימוד הלכה זה להכיר את פסיקת השו''ע ואת הנושאי כלים. 

כף החיים למי שלא הולך לפיו הרבה פחות מרכזי. רמב''ם אינו רלוונטי כלל ללימוד ההלכה למעשה אפילו תימנים לא עצרו ברמבם. הוא לא עוד ראשון, הוא רשון חשוב מאד וברור אבל הוא חלק מהעיון בסוגיא לא כדרך לעבור על הלכות. משנה ברורה הוא כן רלוונטי להלכה למעשה, הפניני הלכה, הילקוט יוסף, ועוד הרבה ספרים...

ספציפית על שבת הייתי ממליץ לאשכנזים אם כבר שש''כ (כולל הערות!) לספרדים חזון עובדיה/מנוחת אהבה

 

מבחינת סדר הלימוד ברור ששבת קודם. ברכות זה דרבנן, ולשנות ממטבע ברכה שטבעו חכמים זה בקושי דרבנן. גם אם עשית 'פאדיחה' אתה יחסית 'מכוסה'

 

שבת לעומת זאת העיד המשנה ברורה בהקדמתו בשם היערות דבש שמי שלא לומד הלכות שבת על כל פרטיהם - וודאי יחלל שבת ובאיסורי סקילה עסקינן

 

ברור שתחילת הלימוד הוא הלכות שבת

אני גדלתי בבית דתי וכשלמדתי ב''י שו''ע משנ''ב ואחרונים - גיליתי כמה לא ידעתי לקולא ולחומרא

מועדים כיוון שהם על ציר הזמן משה תיקן להם לישראל שיהיו עוסקים 30 יום קודם הרגל בהלכות הרגל... 

אשריך על הפירוט !דעתן מתחיל
נראה לי שכמה דברים התפספסו.

תחילה, אני אכן לא מכיר את אוהלי הלכה וציינתי זאת. קניתי פעמיים את הלכות חנוכה בשביל להכיר ולצערי לא הגיע אלי. שגיאות כתיב ועיצוב לא ממש מפריעות לי. המלצתי, כי זו סדרת ההלכה העכשווית שאני יכול להמליץ עליה, לצערי פניני הלכה כבר אינה כזו. מוזמן להציע המלצה שלישית. לא באתי להתנגח באחרונה, פשוט כבר אינני יכול להמליץ עליה.

אני חולק עליך. הלכה עבור פסיקה לומדים כך ולעומק, וכתבתי זאת. הלכה פשוטה, קרי: לדעת מה לעשות, לא לומדים משו"ע היום, פשוט כי הרבה נושאים לא היו בזמנו (התפתחות העולם, א"י ומדינה ועוד ועוד) ולעדות השונות יש פסיקות מאוחרות יותר שלפעמים חלוקות עליו. כך שאם תלמד רק שו"ע, לא בהכרח תדע מה לעשות. לשם הדוגמא, האחד ילמד שו"ע על בוריו והשני פניני הלכה - מי ידע מה לעשות בפועל טוב יותר?

את הרמב"ם הבאתי כדוגמא ללימוד עבור ידע רחב בתורה, לא עבור הלכה למעשה. אנא העמק בדברי.

את סדר ההלכות שציינתי הבאתי לפי סדר פשטות הלימוד, את זה חיפש פותח השרשור. אם יתחיל הוא מהלכות שבת ונשמע שהלכות אלו גדולות עליו כרגע, כלל לא בטוח שימשיך ללמוד הלכה בדרך המלך.

מקווה שעניתי.
גם אתה ארור מאוד!!רב שמואל
אין סדרה כזו. יצא רק ספרון אחד. אתה מתייחס לזה כסדרהנחשון מהרחברון

למרות שמעולם לא ראית את הסגנון, את התוכן, את העריכה ואפילו המוציאים לא ראו דבר מלבד חנוכה. זה קידום אג'נדה. לא המלצה

 

אני מכיר הרבה אנשים שלמדו רק סיפרי קיצורים. השולחן ערוך נותן כללים. ברור שלא מספיק רק שו''ע. אבל בלי בכלל זה פשוט לא זה. שוב, על כך הבאתי את דברי המהרל עיין שם

 

לגבי הרמבם. הבנתי את כוונתך אך שמת אותו באותה קטגוריה עם המשנ''ב והכף החיים שזה פשוט... לא הולך ביחד

 

אכן, לא שמתי לב שהוא חיפש הדרגה של הקושי. אבל גם אז המלצתי בעינה עומדת להתאמץ יותר ולהתחיל מהלכות שבת. ברכות יותר מסובך

 

 

 

מקבל שזו אינה סדרה כעתדעתן מתחיל

אך אתה מתווכח עם עצמך לטעון שאני מקדם משהו שאינני. אין לי משהו מיוחד כלפי אוהלי הלכה, פשוט אין לי כרגע המלצה אחרת. מוזמן להציע. לבינתיים, זו אכן נשארת המלצתי. אפשר להתחיל מהלכות חנוכה (:

 

קיצורים? אתה מתכוון אולי "הלכה". כי הלכה היא לדעת מה לעשות, וזה בדיוק מטרת הספרים הללו. גם ר' יוסף קארו, הרמב"ם, הטור והמשנה ברורה כתבו "ספרי קיצורים" - זו הרי הייתה מטרתם. על הרמב"ם יצאו לא מעטים על כך כי הוא "קיצר" את הלימוד, את כללי לימוד הלכות פסיקה השו"ע כתב בבית יוסף ובכסף משנה וכן הלאה. הסיבות שהם אינם כיום "קיצורים" היא כי ההלכה נוגעת בתחומי חיים נוספים וכי פסיקות האחרונים אינם תמיד תואמות.

 

אתה מעוניין שילמד כללים בשביל שיוכל להקיש מהם למקרים אחרים. ובכן, זו פסיקה הלכה, לא ידיעת הלכה. וזה אכן חשוב למי שבא ללמוד פסיקת הלכה. מי שרוצה לדעת רק מה לעשות כרגע - לא זו הדרך הטובה ביותר להבנתי.

 

לרמב"ם, אכן, וציינתי גם את זאת.

 

נשאר חלוקים גם על ברכות ושבת ~

כרגע אין אהלי הלכה. לא קייםנחשון מהרחברון

אני ממליץ על הסדרה שאני אוציא עוד 20 שנה. זה לא קיים (המלצתי עלילקוט יוסף ועל פניני הלכה גם אם לדעתך הוא לא לגיטימי)

 

ואכן ללמוד הלכה משו''ע בלי ב''י גם השו''ע לא התכוון לזה וכתב את זה מפורש. (שהשו''ע הוא רק קיצור חזרה למי שלמד ב''י לחזור על כל השו''ע פעם בחודש או בכמה חודשים... רבי יוסף קארו לא התכוון שתקרא שו''ע כדי לדעת מה לעשות)

גם הרמבם והטור (לפי הסבר המהרל שאמנם מעט תמוה) לא התכוונו שתקרא אותם ותדע מה לעשות.

 

אני מעוניין שילמד שו''ע לא כדי ללמוד כללי פסיקה אלא כדי שהוא יבין טוב יותר את מה שכתוב בילקוט יוסף או בפניני הלכה...

 

לגבי הרמבם. הבעיה שלי היא לא הרמבם אלא ההשוואה למשנ''ב שהוא בהחלט ספר הלכה לעומת הרמבם שהוא כבר לא ספר הלכה (שניהם הלכה רק שמהמשנב אפשר לפסוק למעשה בהמון כמעט בהכל למעט חשמל ומהרמבם לא.)

 

הלכות ברכות הן מהקשות באורח חיים (אם אתה לומד עם ב''י) בעיקר בגלל חוסר הבהירות בדוגמאות וסוג של 'שיח חירשים' בין הפוסקים והראשונים כשכל אחד מדבר על מציאות אחרת בה הפרי גדל/נאכל.

 

יש המון המון המון המון המון המון מקום לשיקול דעת של הלומד (למשל 'תורתא דנהמא' מתי יש מתי אין? תלוי תרבות וסוג הלחמים שעושים בכל מקום. עד היום כל הוויכוחים מה מברכים על לחוח מבוססים על 'זה כן תורתא דנהמא' 'זה לא תורתא דנהמא' הגדרות של היסח הדעת, של עיקר וטפל אובייקטיבי וסובייקטיבי.הלכות שבת מעט ייותר מורכבות אבל מאד מאד מוגדרות. יש שורה תחתונה חד משמעית. אין את זה בברכות ולהתחיל ללמוד מדבר 'נזיל וגמיש' כמו ברכות הלכה זה פשוט מסבך את החיים

 

 

ילקוט יוסף זה נהדרדעתן מתחיל

אך לפוסקים לשיטת הרב עובדיה. לכן לא יכולתי להמליץ. אתה מוזמן להמליץ על פניני הלכה, אמרתי אחרת? גם לא אמרתי שאינו לגיטימי. אמרתי שאני איני יכול להמליץ.

 

אאלץ לחלוק על פרשנותך למהר"ל. ביותר מכך בפשטות חלק מגדולים אלו כתבו זאת במפורש בהקדמותיהם או בספריהם השונים. ויש דוגמאות רבות נוספות ב"ה בכל דור ודור.

 

ללמוד שו"ע כדי להבין טוב יותר את פניני הלכה - אני מניח שכוונתך להבין מהיכן נובעת פסיקת פניני הלכה ולמה כך או אחרת ומי סובר כך ומי אחרת, הרי גם ציינת לא ללמוד שו"ע ללא ב"י. ובכן, אז ראוי להתחיל כבר מהגמרא, לא כך? אולי גם מהתורה. וזה מה שכתבתי - כאשר רוצים לדעת לפסוק. קשה לי להאמין שיש מי שלא מבין מה לעשות לאחר שהוא לומד פניני הלכה, ואם יש מי שכזה, ללמוד שו"ע זה הדבר האחרון שיקל עליו...

 

אנחנו חוזרים פה על נקודות אז אשאיר אותן כך.

כתבת על ברכות ושבת מניסיונך וזה נהדר. ניסיוני, מה לעשות, לימד אותי אחרת.

 

אני מבין שדרכך היא הבנת ההלכה לעומקה, אשריך. אכן זו דרך טובה וחשובה. כתבתי שיש דרך לימוד נוספת שהיא בפשטות ללמוד מה לעשות, וציינתי אותה כי אינני בטוח מה חיפש פותח השרשור. אני לא בטוח על מה אתה חולק.

קראת את המהרל? אני מניח שלא. כבר 3 הודעות אני מפנה אותך ואתהנחשון מהרחברון

מתעלם. אני אביא אותו לכאן ותגיד לי אתה אם זו פרשנות שללי או שזה כתוב מפורש (מביא את הקטע הרלוונטי ממליץ לך מאש מאש ללמוד את כל ההקשר)

 

מדגיש כמה משפטים...

 

ועוד שם התנאים מבלי עולם מבלי עולם סלקא דעתך אלא שמורין הלכה מתוך משנתן תניא נמי הכי וכי מבלי עולם הן והלא מיישבי עולם שנאמר הליכות עולם לו אלא שמורין הלכה מתוך משנתן. והא דמקשה וכי מבלי עולם ולא תירץ דהכא איירי שלא שמש תלמיד חכם. זה אינו קשיא דאף על גב שיש בו הדברים האמורים למעלה שהוא בור ועם הארץ וכל הני דברים דלעיל, מכל מקום מבלי עולם אינם נקראים. ומתרץ מפני שמורים הלכה מתוך משנתן כלומר שמורים אף שאינו יודע עיקר טעם המשנה, ובזה מבלין העולם כי העולם עומד על התורה, ואין זה נחשב תורה כאשר אין יודע בירור טעם המשנה והתורה שהיא להורות המעשה הוא עיקר תורה ועל זה העולם עומד, ולכך כאשר מורין הלכה מתוך המשנה לא מצד השכל הברור הם מבלי עולם שעומד על התורה.

ורש״י ז״ל פירש שמורים הלכה מתוך משנתן ומבלין העולם בהוראת טעות, דכיון דאין יודעים טעם המשנה פעמים שמדמים לה דבר שאינו כך, ועוד שאינם יודעים מחלוקת התנאים ולפיכך מורים הוראות טעות כך פירש רש״י, ואין הפירוש כדבריו כלל, כי מה שאמר שמורין הלכה מתוך משנתן משמע הלכה שהיא אמת ולא שייך לומר הלכה של טעות, והוי ליה לומר רק שמורין טעות מתוך המשנה.

אבל הפירוש כמו שאמרנו, כי עיקר התורה כאשר הוא מורה הלכה למעשה ודבר זה ראוי שיהיה יוצא מן התורה אשד התורה היא שכלית, ודבר זה הוא התלמוד שהוא שכלי ומזה ראוי שיהיה יוצא ההלכה למעשה, ודבר זה כודאי קיום העולם שעומד על התורה, ולפיכך התנאים שמורים הלכה מתוך המשנה הם מבלי עולם.

אבל בדור הזה אם היו פוסקים הלכה מתוך המשנה היה זה די, כי המשנה היא ראשית לתלמוד והתחלה אליו, אבל אין פוסקין הלכה מתוך המשנה שהיא עשויה לתלמוד כי התלמוד הוא פירוש המשנה, רק שהם פוסקים הלכה מתוך הפסקים אשר נתחברו להורות הלכה למעשה ולא נעשו ללמד אותם רק לפסוק מהם, ודבר זה יותר רחוק מן הרעה והראשונים כמו הרמב״ם זכרונו לברכה והטור זכרונו לברכה, אף על גב שגם הם חברו הפסקים בלא בירור לא היה דעתם רק להורות פסק ההלכה ואשר הוא עולה מתוך התלמוד.

אבל לפסוק האדם מתוכה מבלי שידע מאיזה מקום יוצא הדין רק הלכתא בלא טעמא לא עלה על דעתם ועל מחשבותם, שהרי אמרו כאן הפוסק מתוך המשנה נחשב אמגושי כמו שהתבאר כאן ובשאר מקומות שהוא נחשב כותי. ואלו ידעו המחברים כי החבורים ההם יהיו גורמין שיהיו עוזבין את התלמוד לגמרי ויהיו מתוך החבורים לא היו מחברים אותם. כי יותר ראוי ויותר נכון שיהיה פוסק מתוך התלמוד, ואף כי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת ולא יפסוק הדין לאמיתו שתהיה ההוראה לפי האמת, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד, וכאשר תכונתו וחכמתו תטעה אותו עם כל זה הוא אהוב אל השם יתברך כאשר הוא מורח כפי מח שמתחייב מן שכלו ואין לדיין רק מה שעיניו רואות, והוא יותר טוב ממי שפוסק מתוך חבור אחד ולא ידע טעם הדבר כלל שהולך כמו עוד אם כן בתר חוח שאינם •war בדרך. ובאולי בקיאים בתלמוד ולא ידעו אותו איך נפסק הלכות הלא בודאי קשה הוא דבר זה שנשתכחה תורה ואין אנו ראויים לפסוק הלכה, וכל זה מפני שאין אחד חוזר על תלמודו להיות בקי ורגיל בלמודו כמו שכתבנו למעלה גודל חסרוננו בתורה עד כי יבא מורה צדקנו ויסיר טפשות לבנו ונפלאות מתורתו יראנו, אמן וכן יהי רצון במהרה בימינו אמן:

דווקא למדתידעתן מתחיל

ולא נכנסתי לדבריו כי לא ראיתי בכך צורך. הרי הזכרתי את שיטתו שלא מעטים יצאו נגד ספרי הקיצורים כלשונך. מה מצער שאותם ספרים נכתבו בפירוש עבור כך. הרמב"ם למשל -

 

"ומפני זה נערתי חצני, אני משה ברבי מיימון הספרדי, ונשענתי על הצור ברוך הוא, ובינותי בכל אֵלו הספרים, וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אֵלו החיבורין בענין האסור והמותר, והטמא והטהור, עם שאר דיני התורה, כולן בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק. לא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים, קרובים נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו."

 

יותר מכך טעמי ההלכות והסברות חלוקים ככלל כך שקשה עוד יותר לומר כך. 

ועוד, המהר"ל חולק על רש"י ושאר ראשונים על הגמרא וכך גם על הראשונים על הפסוק עצמו. 

 

בפשטות, פירטתי שיש דרך כזו עוד לפני שהגבת וכתבתי גם דרך אחרת שדווקא נראה שההתלעמות לה היא ממך. הפרשנות שלך שציינתי הינה על טענה שהדרכים הללו לא קיימות והמהר"ל גופא יוכיח - היצא על שאינו קיים?

 

ולהודעת הסיפא, 

אני חושב שלא באתי לרדת לרמה שכזו. אעצור לנושא כאן. 

אם תרצה תגובה עניינית תקבל בשמחה.

כתבת שזו הפרשנות שלינחשון מהרחברון

"אאלץ לחלוק על פרשנותך למהר"ל"

 

אני אמרתי שאכם שיטתו תמוה כבר קודם בעניין שלא לזה נכתבו הרמבם והטור. אני לא מתעלם. ציינתי את זה

 

לגבי הסיפא יותר מאשמח לשמוע תשובה עניינית 

אבהירדעתן מתחיל

הפרשנות שציינתי הינה על טענתך שהדרך הזו לא קיימת. וזה כל מה שכתבתי מתחילה - שהיא קיימת. באותה הודעה גם ציינתי שאינני מבין על מה אתה חולק, כי זה כל שכתבתי. נראה שאתה טוען שאינה קיימת - זו פרשנותך להבנתי.

 

אכן ציינת שהמהר"ל תמוה. ועדיין אתה מתעקש שאגיב עליו והוא ראייתך המרכזית. אז הנה השתמשתי בדבריו הקדושים כדי להוכיח את דברי אני, גם אם המהר"ל לא יסכים להם.

 

לסיפא,

ילקוט יוסף פוסק את פסיקות הרב עובדיה בלבד. לי למשל הספר בשימוש עמור העמקה ולא הלכה, כי זו אינה פסיקתי. פניני הלכה לעומתו משתדל לתת מענה לכמה שיותר. הסיבה שאינני ממליץ עליו שונה במהות מהסיבה שאינני ממליץ על ילקוט יוסף.

 

אינני יכול להבין שהרגיז אותך שלא המלצתי על פניני הלכה אך כרגע זה לא ישתנה. אתה יכול לחלוק בשמחה על המלצותי, אך אין לי מה להתעקש שאמליץ את שאתה מחליט להמליץ. זו המלצתי האישית ודעתי האישית ואני עומד מאחוריה בשמחה עם הסייג שציינתי מההודעה הראשונה.

 

ספר מומלץ בעיניי שמורה מה לעשות מפועל צריך להיות מפוסק בין דורנו שראוי לאסוף ולפסוק, מקובל על עמ"י וכולל פסיקות שונות. דווקא יש לי המלצה ולהבנתי חלק גדול מהספרים נכתבו מסיכומי עבר ומוכנים. לדבריהם הם אמורים לצאת תוך שבועות מספר ולא שנים.

 

זה בסדר לזלזל מצידך בסדרה הזו, אך פחות מתאים עבורי לכאן.

המלצתי אינה כתובה על קרח אלא עם סייג - שלא למדתי. זו עדיין המלצתי.

שומע, שמעתי על ספר נהדר שנקרא ***, רבים המליצו עליו וביקורות מעולות נכתבו. עוד לא קראתי בעצמי אבל נשמע שזה ספר ששווה לקרוא, ממליץ לנסות אותו.

 

לגבי האג'נדה כבר הגבתי. מוזמן להמשיך להאשים  למען האמת אני גאה באג'נדות שאני מקדם ויש רבות מהן. זו לא אחת.

לא אמרתי שזו הדרך היחידהנחשון מהרחברון

אבל מפריע לי שאתה מייחס לי  את זה "אינני יכול להבין שהרגיז אותך שלא המלצתי על פניני הלכה"

 

לא הרגיז אותי שלא המלצת על פניני הלכה. (שים לב, גם אני לא המלצתי עליו)

 

הרגיז אותי שבלי לראות, בלי לבדוק, בלי שהוא קיים אפילו המלצת עליו.

כשטעויות שמופיעות שם לא מעניינות אותך (כתבתי בעדינות בעיות בניסוח...)

 

ההתייחסויות שם הם כמעט ורק לאשכנזים בקושי לספרדים (ולא כפי שכתבת מתאים לכולם)

 

אין שם ליקוט שיטות אלא נטו הכרעות של הרבנים המחברים (שכאמור אפילו לא סיפרו לרב אריאל שמוציאים את החוברת)

 

הרבים שהמליצו וכתבו ביקורות נהדרות הם אותם אלו שהוציאו אותו והם מקדמים אג'נדה. זה לא חכמה.

 

אתה ממשיך להמליץ שילמד הלכות חנוכה כאילו עכשיו סוף חשוון. לא מבין. באמת לא מבין אם אין לך עניין לקדם כאן משהו זה פשוט לא מסתדר בשום צורה. 

מעולהדעתן מתחיל

הערתי היתה כתובה בדרך אגב עם הוספה "ללא ניסיון", לא הפכתי אותה ליותר ממה שהיא ולא קידמתי אותה בשום מקום כדבר מרכזי בדברי. זה לבינתיים אתה עשית.

יש לי במשפט טעות כתיב, כוונתי "אני יכול להבין". ומצטער שמפריע, אחזור בשמחה מהמשפט הזה. 

 

הכתב המוטה היה שיחה אפשרית על ספר קריאה כלשהו. נכתב כדי לומר שאין בעיה להמליץ על ספר שעוד לא קראת. אפשר פשוט לקרוא את דברי ללא צרות עין, הם מובנים דיים.

 

ואני לא מבין מה הבעיה להתחיל מהלכות חנוכה, צריך להתחיל היכן שהוא, לא כן? אחת מהאופציות המוצעות מהפותח הינה מועדים. מודע לעדיפות ללמוד ע"פ הסדר אך אם זה מה שיש כרגע אינני רואה בכך בעיה.

גם חוסר ליקוטי השיטות הינו נהדר בעיניי, זה הרי ספר פסיקת הלכה. גם ברמב"ם אין דעות שונות.

גם בפניני הלכה יש הטיה אשכנזית, שוב לא מוצא פסול. אם כי אשמח למצוא ספר שלם בכולו. 

 

כמו שציינתי אין לי משהו מיוחד בעד אוהלי הלכה ואפילו לא זכיתי להיות מההולכים אחר פסקי הרב אריאל. לא נראה לי שיש צורך לגרור את השיח שוב ושוב. אתה עדיין מוזמן להציע משהו טוב יותר שאני יכול להמליץ עליו והמלצתי תשתנה בהתאם.

 

על כל האמור אתה מוזמן לומר שדעתך שונה כמובן, אבל לא ברור למה אתה חושב שיש אמת מוחלטת ושהמלצה שכזו לא יכולה להיות חלק ממנה.

 

למזלי זה לא נראה לי אחד מתפקידי בעולם, לסדר לך דברים. אפשר להמשיך לחפש שגיאות לא קיימות שיוכיחו תיאוריה ערטילאית או פשוט להאמין בבן שיחך ~

אגב לפי ההיגיון שלך ילקוט יוסףנחשון מהרחברון

זה רק לפוסקים לפי הרב עובדיה

 

פניני הלכה רק לפוסקים לפי הרב מלמד

 

סדרה עלומה שעוד לא יצאה - היא היא היחידה שאתה מצליח להעלות על דעתך שמתאימה לכולם למרות שלא ראית מילה אחת שכתובה שם...

 

אתה אומר: "אין לי משהו מיוחד כלפי אוהלי הלכה, פשוט אין לי כרגע המלצה אחרת. מוזמן להציע. לבינתיים, זו אכן נשארת המלצתי. אפשר להתחיל מהלכות חנוכה" 

 

על בסיס מה אתה ממליץ בדיוק? אין שום ספר בעולם ההלכה הקיים שקראת שהוא יותר טוב מחוברת עלומה שלא ראית עדיין ולכן אתה ממליץ להתחיל מהלכות חנוכה כשכעת חודש שבט?

 

אם אין לך המלצה תגיד אין המצלה.

 

אם אין סדרה כזו אל תמליץ עליה.

 

אבל אתה מתעקש להשאר עם ההמלצה שכתובה על קרח (כיוון שלא ראית את זה בכלל) ואומר לו לשנות את סדר הלימוד שלו כדי ללמוד בזה?

 

סליחה. אתה לא עונה לעניין אתה מקדם אג'נדה

 

 

לה' יתברך יש ניקדעתן מתחיל

נראה לי.

כי לפני כמה ימים ולאחר חודשיים ב"ה הגיע אלי הלכות חנוכה. שמח לעמוד מאחורי דברי גם ללא הסייג הזכור, לאשכנזים ולספרדים, עבור ידיעת המעשה הנכון להלכה.

בעליל לא מושקע מבחינת עריכה ועיצוב (ולצערי העתק עיצובי מהרב מלמד), אך התוכן ראוי ומתאים בעיניי, כאילו ראוי אני לומר זאת. גם ראיתי שאולי סדרת מקור חיים יכולה להתאים, אך לצערי אינני בקיא גם בה מספיק ואינה על ידי.

 

(לא באתי לפתוח את הדיון שנית רק להשלים את דברי לאחר ההערה)

מקור חיים השלם היא סדרה יפהפייהארץ השוקולד
אבל מחמירה מעט ונוטה אחרי הקבלה.

היא ופניני הלכה הלכו באותו הדרך, הסבר מחשבתי ואז הלכה.

(שניהם קיבלו זאת מהבנתם של דברי הרב קוק)
אשריךדעתן מתחיל

באמת ראוי להעמיק בה.

זכור לי שהשפה וחווית המשתמש גרמו לי להתחבר פחות, אבל צריך לנסות שוב כשתהיה על ידי.

תהייה נוספת שעלתה בי היא האם לא התחדשו דברים מאז ~

 

תוכל לשלוח את דבריו? נשמע מרתק.

 

ולהצעתך המושקעת, פירוט יפה ומעט קשוח,

אני משער שהרב נויבירט לא יחתום על פסיקות הרב קנוהל ולהפך... אך אינני מתנגד לרעיון.

ספרים באמת נהדרים כולם ודרכי עוברת בחלקם.

ברוך תהיהארץ השוקולד
יתכן שאי אלו דברים השתנו, אבל יחסית זו סדרה לא ממש ישנה. (בת כמה עשרות שנים)

לצערי אין לי את הסדרה עדיין.
אבל הדברים מבוארים בהקדמתם. (את פניני הלכה ניתן למצוא באינטרנט ומקור חיים השלם כנראה יהיה בבית כנסת או בישיבה.)

ללמוד הלכה דורש זמן, אבל זה ה"לשמה" לפי המשנה ברורה (כפי שכתב בהקדמתו לליקוטי הלכות זבחים) אז ראוי להשקיע. אפשר גם בשלבים, כל יום קצת.

כמו כל ספר הלכה שיצא ושיצא, לא כולם מסכימים עם כל פסיקה שם, אבל זה לא ייחודי לספרים הללו.
לדברי המשנ"ב, בהחלטדעתן מתחיל

הרב קנוהל באמת כותב נפלא ובטוב טעם. הרב שמואל אריאל מצליח להכניס גם עומק הלכתי לניסוח יחסית פשוט.

 

אני חושב שספרי הרב רימון לא בדיוק תואמים מבחינת הסגנון והעומק. חלקם עמוקים יותר מלדעת הלכה לתחושתי. גם הסדרה לא שלמה לכל הנושאים.

רוב הסדרות לא עוסקים בכל הנושאיםארץ השוקולד
מלבד מקור חיים השלם, ילקוט יוסף, פניני הלכה ממה שאני מכיר
הספרים של הרב קנוהל והרב שמואל אריאל קולחים מאודארץ השוקולד
וגם פניני הלכה של הרב מלמד, וזה יתרון גדול כדי להרבות בלימוד.

יש גם ספרים של הרב רימון במגוון נושאים.
מה המטרה שלך?ארץ השוקולד
לשם הכנות, קביעות עיתים לתורה "ברמה גבוהה".צע
כמובן, שהודות לכך כמו שכתבו פה אפשר בעה יהיה לדעת על קצת סימנים ונושאים בהלכה מה פשרם וטעמם ..
השאלה רק מה. אני רואה שחלוקים פה על שבת וברכות.
נראה לי שטור בית יוסף על הסדר מומלץארץ השוקולד
אם תלך על הלכות שבת, יש סימנים קשים ביחס להטמנה בסביבות רנג אם אני זוכר נכון.
אולי להצטרף ללימוד של "צורבא מדרבנן"?באר מרים
יש להם חוברות מסודרות שנראה לי שנותנות מענה בדיוק למה שאתה מחפש:
לימוד הלכה ממקורה ועד לפסיקה הלכה למעשה.

לדכתי יש להם קבוצות לימוד מסודרות בכל רחבי הארץ, אבל אולי אפשר לקנות רק את החוברות וללמוד מהן בקצב שלך?
אכן חשבתי על כך וזו לגמרי אופציה. פשוט יש רצון לחויית לימודצע
יותר מאתגרת. אבל אין ספק שצורבא זה מדהים ..
הבעיה איתם שהם נותנים אשליה שהם מקיפים הכלארץ השוקולד
בעוד בדעות פוסקי ימינו הם צמצמו במגוון לתחושתי, אולי כי הם רצו שיהיה ברור הלכתית מה עושים.
יש לי הצעה טובה לידיעת הלכה:ארץ השוקולד
עבר עריכה על ידי ארץ השוקולד בתאריך ט' באדר תשפ"ב 19:43
כשרות:
ואכלת ושבעת.
שבת:
שמירת שבת כהלכתה. (למנהג האשכנזים)
דיני אישות וכד':
איש ואשתו.
תפילה, שבת, חגים ועוד:
חזון עובדיה. (למנהג הספרדים)
ספרים מאוד מובנים ובאים לפסוק.

ואם רוצים סדרה מעולה:
מקור חיים השלם או פניני הלכה או ילקוט יוסף.
ויש גם את שלחן ערוך הקצר למנהג התימנים. (אבל למדתי ממש מעט משם, אז פחות יודע לומר כמה הוא קריא)


(על הרוב לא ציינתי למנהג האשכנזים או הספרדים כי ממה שהבנתי הם מביאים את ההלכה לעדות השונות)
עוד ספרים:ארץ השוקולד
אשי ישראל על הלכות תפילה. (אשכנזי)

ספרים של הרב הררי על החגים.
הם מעמיקים מידי ומפורטים מידינחשון מהרחברון

ומתייחסים ליותר מידי בעיות ופרטים לא נפוצים לטעמי (המקראי  קודש של הרב הררי)

מקבל את ההערה, הספרים בהודעה הראשונה לא כאלהארץ השוקולד
נכון דיברתי רק על המקראי קודשנחשון מהרחברון


הערה:הָיוֹ הָיָה

איש ואשתו ממוקם על מקום מאוד מסויים במנעד הפסיקות. צריך לדעת את זה לפני שבוחרים בו.

 

------רב שמואל
לגביך, אני מתחייב לשנוא אותך למטרה אחת בדיוק:

בזכות זה, אתה תמשיך להטריל אותם - יהודים לערבים. - גם אם לא תרצה - זה לא יועיל לך.

אתה תהיה המטריל בעל כרחך. ולמטרה זו בלבד אתה תישנא.
------רב שמואל
זוהי הודעה רשמית,

במילים ברורות,

בשפה מובנת,

תודה לאל,

בעזרת השם החונן לאדם דעת ולבן אנוש שפה
הם מסבירים בהקדמה את דרך פסיקתםארץ השוקולד
ואם מישהו ילמד ספר הלכה, תמיד מומלץ ללמוד את ההקדמה גם
לא כל אדם הוא בר הכי. כידוע לכת"רהָיוֹ הָיָהאחרונה
אולי הסדרה של הרב י.צ רימון?באר מרים
היא מתחילה מהמקורות ועד להלכה למעשה בצורה מאוד בהירה
גם אופציה טובהארץ השוקולד
ממליץ על ספרים שלך צורבא מרבנן. יש להם בכמה סגנונותעברי אנכי

יש להם "רגיל", "רועה רוחני"  והכל ללמוד מתוך המקורות בצורה נורא יפה ומסודרת. ממליץ בחום גדול

מחשבה שאני משתף בעיקר כדי לדעת אם היא רווחתצע

לכן אשמח שמי שמסכים יתגבר על העצלות והשעמום ויגיב תגובה ולו קצרה ביותר של "מסכים/מסכימה". כמובן להרחיב או לחלוק זה עוד יותר טוב ועוד יותר טוב..


זמן מה אני חושב על כך שהתורה/היהדות היא משהו מסובך/מורכב.

היא הייתה יכולה להיות הרבה יותר פשוטה/חד מימדית אך למעשה היא מסובכת יותר..


אני חושב שזה בגלל שיש מתח בין גדולי ישראל/בחזל ביחס לכל מיני ערכים.

אמונה תמימה מול שכל וחקירה, נס מול טבע ביטחון מול השתדלות.

מוסר אנושי לעמת אלוקי. עד כמה ללמוד/להתרחק מהגוים.

מהי צניעות. מהי ענווה. מהי תפילה. שינוי הרצון.

היחס לחכמה הכללית. היחס למיסיטיקה. וכו וכו..


וממילא הרבה אנשים כולל אני קצת קרועים ומסתבכים להבין מה רצונו של הקב"ה ביחס לכל אלו..


אולי גם תורם לזה שיש ביהדות מושגים קיצוניים , אחד מהם שעולה לי הוא  למשל "עבירה לשמה" שקצת שוברת את חוקי המשחק ומעלה אפשרות שלפעמים ניתן לסטות מן המסגרת הרגילה ושוב זה ביטוי לכך שעבודת ה' היא מורכבת ויש בה עקרונית בכל אופן, גם פן של לחטוא, לעבור על ההלכה..


גם בלי המושג עבירה לשמה יש הרבה התלבטות האם לדבוק בפורמליות של ההלכה או בכוונה/תכלית שמאחוריה מה שיוצר עוד מחלוקות וכו..


לא הצלחתי לכתוב את טיעוניי ברמה של מאמר קצר בהיר ומסודר אבל מקווה שבכל זאת הטיעון הובן.


חנוכה שמח!!... 

העולם מורכב, לכןקעלעברימבאר
התורה מורכבת. אבל התורה מצליחה להכליל את כל אלו בהרמוניה, לא בקריעה. מאחדת את כל הערכים
וממילא שבעים פנים לאותה תורה. הבסיס של כל הדעותנפש חיה.

הוא המכנה משותף לכולם

אנשים עשו אותה מסובכתפ.א.
עבר עריכה על ידי פ.א. בתאריך כ"ז בכסלו תשפ"ו 19:07

במקור אני בטוח שהכל היה יותר פשוט, נהיר, קל וברור


 

המורכבות נובעת מטשטוש הגבולות בין מה שחובה מהתורה או מהמשנה, לבין חומרות שהפכו עם הזמן להלכות שלא היו במקור.

- הרבה מאוד חומרות שנקבעו כ-"גדרות" ששומרות על הזהות היהודית בגלות. כמו איסורי אכילת בישולי גויים, פת עכו"ם, יין נסך, ועוד.

- הלכות טהרת המשפחה נעשו מורכבות ומסובכות מאוד, לעומת המקור בתורה.  הפער כאן הוא עצום: חומרות רבי זירא, טומאה וטהרה של יולדת בתורה לעומת ההלכה כיום  

- חומרות בולטות נוספות: המתנה בין בשר וחלב, קטניות בפסח לאשכנזים, וכמובן חשמל.  

בעיית החשמל היא מורכבות שההלכה לא פתרה, אלא העמיסה עליה שלל איסורים שבכלל לא היו בתקופה הקדומה.  

 

יש אינספור הלכות שנוצרו מתוך מחשבה על מראית עין, צביון של האדם הדתי, מדרון חלקלק.  

 

והנקודה הכי כואבת - הבעיה הגדולה של חוסר יכולת של פוסקי הדור לבטל הלכות שנקבעו בזמנים אחרים למרות שהמציאות השתנתה לבלי הכר.   

אפשר לנסות להציע נקודת מבט אחרת?טיפות של אוראחרונה

הירושלמי אומר "אילו ניתנה התורה חתוכה לא היתה לרגל עמידה"

 

גם בהלכה, גם בתחומים אחרים, יש אינסוף דעות של רבנים והוגים. ועל דעת זה התורה ניתנה. במקום לסבך ולקרוע, המגוון הזה יכול לאפשר לכל אחד למצוא את המקום שלו. למצוא את הדרך שמתיישבת על הלב שלו, לשמוע ולקרוא רבנים ואנשים שהדברים שלהם טובים עבורו. אבל אחרים אומרים אחרת? "מה לי בזה, זה מעשה שלו, וזה מעשה שלי" 

סוגית "פרסום הנס" האם....סיעתא דשמייא1
יש תמימות דעים לגבי הסוגיה הזאת או לכל מגזר יש את דרך המחשבה שלו בנושא?????
רק אם באלך.. תוכל להסביר יותר את שאלתך?צע
מה הצווי ההלכתי בנוגע לסוגית פרסום הנס בכלל.סיעתא דשמייא1
עיין כאןנקדימון
פניני הלכה - חנוכה


פרק זמנים - פניני הלכה

כלומר אין מניעה לנהוג כמנהג חבד.סיעתא דשמייא1
ברובד הרעיוניטיפות של אור

יש שמקשרים את אופי ההדלקה למשפחה ולביתיות. עם המדרש על הגזירה של היוונים שגרמה לעקירת דלתות הבית וכו

 

כשהייתי קטן שמעתי גם דבר תורה חמוד, שהדרך שלנו להאיר את המרחב בקודש היא לא ביציאה לכיכר העיר, אלא שאני מאיר אור קטן אצלי ואז גם ההוא ממול מאיר אצלו וכן הלאה


 

(כלומר, אלו טיעונים רעיוניים שיכולים להעניק משמעות לגישה ההלכתית שלא אוהבת הדלקה בברכה שלא בבית או בבית הכנסת)

רעיון מקסים🙂קעלעברימבאראחרונה
האם היציאה משעבוד מלכויות בבית שני היתהקעלעברימבאר

כשיהודה המכבי כבש את ירושלים והמקדש, או כשהיוונים עשו הסכם עם שמעון שהוא משוחרר מכל כפיפות להם ומכל מס?


 

הכוונה מבחינה תורנית הלכתית.


 

שהרי מצינו שגם בימי השופטים שהעלינו מס לאומות או בימי חזקיהו או צדקיהו שהעלינו מס לאשור ובבל, זה עדיין היה נחשב מלכות או עצמאות (עובדה שלא אומרים הלל על מרידת שאול בפלישתים, או חזקיהו וסנחריב). לעומת ימי זרובבל או נחמיה שאז היינו כפופים לגמרי לאומות וזה לא עצמאות. או כדברי עזרא

" ואת מלכינו שרינו כהנינו ואבתינו לא עשו תורתך ולא הקשיבו אל מצותיך ולעדותיך אשר העידת בהם . והם במלכותם ובטובך הרב אשר נתת להם ובארץ הרחבה והשמנה אשר נתת לפניהם לא עבדוך ולא שבו ממעלליהם הרעים. הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתתה לאבתינו לאכל את פריה ואת טובה הנה אנחנו עבדים עליה. ותבואתה מרבה למלכים אשר נתתה עלינו בחטאותינו ועל גויתינו משלים ובבהמתנו כרצונם ובצרה גדולה אנחנו"

וגם "כי עבדים אנחנו ובעבדתנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס לתת לנו מחיה לרומם את בית אלהינו ולהעמיד את חרבתיו ולתת לנו גדר ביהודה ובירושלם".

 

וגם מצינו שהורדוס ואגריפס נחשבים מלכים שהרי קוראים את התורה בהקהל. למרות שכפופים לרומא. בניגוד לזרובבל שלא נחשב מלך.

"ופורקן כהיום הזה" הכוונה לעצמאות מדינית או סתםקעלעברימבאר
הצלה?


פורקן במובן של פריקת עול מצווארינו של שעבוד מלכויות, או במובן של פדות והצלה מאסון?


או שמא "מסרת גיבורים ביד חלשים וכו' " מדבר על העצמאות?

גם בפורים אומרים "על הנסים ועל הפורקן"טיפות של אור
פורקן זה מילה נרדפת לפדות,קעלעברימבאר

לפרוק בארמית זה לפדות. לפדות זה לגאול.

 

גאולה בתנך זה גם הצלה מצרה, וגם הוצאת דבר משעבודו (גאולה משעבוד מלכויות, גאולת שדה, גאולת עבד). גאולה קלאסית בדברי חז"ל זה יציאה משעבוד מלכויות. עם זאת ברכת גאולה ב18 עוסקת בגאולה מצרה, ויציאה משעבוד מלכויות זה בתקע בשופר גדול לחרותינו. כך שלא ברור מתי פורקן משמש כהצלה מצרה ומתי כיציאה משעבוד מלכויות.


 

אם באמת פורקן כהיום הזה בעל הניסים זה גאולה מצרה. אז השאלה האם איפשהו בעל הניסים של חנוכה מוזכרת עצמאות פוליטית או רמז שחזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה עד החורבן? (בדברי חז"ל זה מפורש, שהרי חזל אומרים שהלל אומרים רק עם הנס קרה כשלא היינו משועבדים לאומות, שנאמר הללויה הללו עבדי ה', ולכן בפורים לא אומרים הלל ש"אכתי עבדי אחשוורוש אנן".

ובפסיקתא רבתי דחנוכה (פרשה ב'): משאין אומרין הלל אלא על מפלתה של מלכות... הללו עבדי ה' ולא עבדי אנטיוכוס" ).

 

השאלה אם "מסרת גיבורים ביש חלשים וכו' זה אזכור ליציאה משעבוד מלכויות. שהרי אם מלכות יוון נמסרה ביד ישראל, משמע יצאנו משעבודה, אחרת לא שייך לומר "מסרת משעבד ביד משועבד".

 

כמובן זה לא הסיבה העיקרית לחנוכה, אלא הסיבה העיקרית היא שניצלה התורה מכליון, כדברי על הניסים "כשעמדה מלכות יוון על עמך ישראל להשמידם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך ואתה ברחמיך הרבים עמדת להם בעת צרתם" כמו נוסח פורים "כשעמד המן הרשע ביקש להשמיד את כל היהודים ואתה ברחמיך הפרת את עצתו"

פורקן זה המילה בארמית לישועהטיפות של אור
"וגאל את ממכר אחיו" תרגום אונקלוס:קעלעברימבאראחרונה

וְיִפרוֹק יָת זְבִינֵי דַאֲחוּהִי.

 

גאולה פה זה הוצאת השדה משעבוד זר (שלא של המשפחה).

 

אבל כמובן אתה צודק וגאולה עצמה יכולה להיות הצלה מצרה גם, כמו "קרבה אל נפשי גאלה" בתהילים ודגמאות רבות, וברכת גאולה ב18).

 

אבל למשל "אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים...ברוך גאל ישראל" בברכת גאולה בפסח, זה יציאה מעבדות לחירות (משעבוד מלכויות לעצמאות)

לדעתי זה משהו כללי שמתייחס לכל הישועות "בזמן הזה"זיויק
כלומר מאז ימי החשמונאים ועד היום בכל התקופות
השאלה היתה על המילה פורקן השניה בתוךקעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך כ"ו בכסלו תשפ"ו 8:35

 

 

על הניסים של חנוכה "ולעמך ישראל עשית תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה".

 

אגב "בזמן הזה" הכוונה - בתאריך הזה, כלומר על הניסים שעשית לנו בימים(בשנים) ההם לפני אלפיים מאתיים שנה, בזמן הזה בתאריך הזה של כה בכסלו. "שעשית *לאבותינו* בימים ההם בזמן הזה" - אבותינו לא חיים בהווה.

 

"בימים ההם (ו)בזמן הזה" במובן של בעבר ובהווה, זה דרשה על המשפט. וזה אחד המקרים שמרוב פרסום הדרשה, נשכח הפשט הפשוט של המשפט...

 

כמובן הדרש גנוז בפשט, כי הרי הימים ההם (השנים ההם) כבר לא יחזרו, אבל "הזמן הזה" כלומר התאריך הזה, חוזר כל שנה ושנה, ומביא את התנוצצות העבר כל שנה מחדש בהווה באותו תאריך, ובמילא זה גם רלוונטי להווה. אבל צריך להבדיל בין פשט מובן של ברכה לבין דרש.

 

למרות שבדקתי עכשיו וזה לא לגמרי כך, הנה נגיד דברי הרב מרדכי אליהו:

 

"מאי מברך? שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה".
ומדקדקים בלשון הברכה שאין לומר "ובזמן הזה" בו"ו עיין כה"ח
תרע"ו ס"ק ה' ומש"ב ס"ק א' אולם עיין בשלמי חגיגה הלכות
חנוכה שהביא משם הלבוש שיש לאמר "ובזמן" והפירוש עשה
לאבותינו אז ובזמן הזה עושה עמנו נסים ונפלאות גלויים ונסתרים.
אבל כאמור אומרים בזמן והכוונה נסים לאבותינו בתקופה הזאת".

 

ועוד ממקור אחר:

 

 

 

 

 

 

בימים ההם בזמן הזה, ולא ובזמן הזה בתוספת וא"ו. דהנה הט"ז סק"ג הביא מה שכתב הלבוש שי"ל ובזמן הזה כדי לכלול כל הניסים שעשה לאבותינו ולפרוט אותו הנס דעכשיו מעין המאורע, שבכל יום עושה לנו ניסים גלוים ונסתרים כמו שעשה לאבותינו ג"כ גלוים ונסתרים ע"כ. וכתב ע"ז הט"ז ולא נראה לי כן, דא"כ קשה ל"ל לומר בימים ההם, ודאי היה בימים ההם, ובשלמא להנוסחא בלא אות וא"ו הוכרח לומר כן, דאל"כ הוה המשמעות שבזמן הזה שאנו קיימים בו נעשה נס לאבותינו, ע"כ צ"ל בימים ההם בזמן הזה, כאלו אומר בימים ההם בכ"ה לחודש. וכו' ע"ש. (ואכן כך הוא הנוסח והפירושגם בברכת שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.)"

 

שאלה לפרשת מקץ - למה יוסף לא מדווח ליעקב כל שנותקעלעברימבאר

שלטונו, ולמה הוא עשה את מעשה גביע בנימין?


 

(אין לי תשובה בעניין. יש רק 2 אפשרויות שאי אפשר להכריע ביניהם)


 

האם מפני שהוא סבר שרק בני רחל ימשיכו את עם ישראל ושאר האחים מופרשים ממנו כמו ישמעאל ועשיו, ולכן הוא רצה לחטוף את בנימין ולשכנעו להשאר איתו מתוך מחשבה שרק על בני רחל נגזר "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם" במצרים?


 

זו אפשרות א'.


 

מצד אחד יש לזה ראיה: "כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי" נשני השכיחני, כלומר יוסף אומר שה' השכיח ממנו את בית אביו. וגם הכתוב אומר "ולא יכול יוסף להתאפק... ויאמר אני יוסף" כלומר הסיבה היחידה שיוסף נגלה לאחיו כי הוא נשבר מהתרגשות באמצע התכנית לחטוף את בנימין כי ראה את מסירות הנפש של יהודה, ושינה את דעתו על האחים.


 

מצד שני למה הוא לא הודיע ליעקב? האם כי חשש שיעקב חושב שכל האחים הם עם ישראל והוא ימנע ממנו לקחת רק את בנימין? או שמא ההפרדות מהאחים מחייבת הפרדות של יוסף מיעקב אביהם?


 

אפשרות ב' זה שיוסף מראש תכנן שהאחים יבואו ברעב למצרים והוא תכנן לחטוף את בנימין כדי לעשות ניסיון/תיקון לאחים  שיימסרו את נפשם על בנימין כדי לבדוק/לרפא את השנאה בין בני רחל ללאה ולבחון האם הם מוכנים למסור את עצמם על בנימין.  ואז "ולא יכל להתאפק" זה אולי שהוא תכנן ממש לאסור את יהודה ולבדוק את שאר האחים ורק אז להתגלות אליהם, אלא שהוא נשבר באמצע.  ו"נשני אלוקים את עמלי ואת כל בית אבי" הכוונה השכחני את כל הצרות שהיו לי בבית אבי. אבל גם על פירוש זה קשה.

 

ואם יש למישהו פירוש שלישי גם יהיה מעניין לשמוע

 

אפשרות שלישית ופחות סבירה:קעלעברימבאר

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל החוצה "נשני אלוקים את עמלי וכל בית אבי" בית אבי כולל יעקב עצמו. "הפרני אלוקים בארץ עניי" - זה המקום שלי כמצרי ולא כיהודי.

ואז יוצא שיוסף סבר שתפקידו זה לקדש את ה' דווקא בתוך הגויים ולא כחלק מעם ישראל ושה' הוציא אותו מכלל ישראל כמו ישמעאל ועשיו, ומינה אותו להיות שליט מצרים שימשיך קדושה למצרים והאומות. ולכן הוא מנתק קשר עם יעקב.


ורק כשיוסף פוגש את אחיו משתחווים לו ונזכר בחלומות, הוא משנה את דעתו ומבין שהוא יהודי ואז מתכנן את כל גביע בנימין כדי לתקן את הקרע בין האחים כנ"ל.

מפנה למחלוקת המפורסמת בין הרב יואל בן נון והרב מדןטיפות של אור
אז ככה:קעלעברימבאר
ההסבר שכל המהלך של יוסף 9 שנים היה רק כדי לאמר ליעקב " אמרתי לך שהחלומות נכונים ואתה תשחווה לי" תמוה שהוא הפשט. אם יוסף חשוב לו להוכיח שהוא נביא, תמיד יכול לומר לאביו על פתרון חלום השרים ופרעה במצרים. מה גם שהחלום ייתגשם, שהרי יעקב היה כפוף פוליטית ליוסף במצרים, כלומר השתחווה לו או מעיין זה.


לגבי הפירוש שיוסף רוצה לנקום/להעניש את האחים - לא ברור אז למה הוא שם את כספם באמתחותיהם ואחר כך אומר "שלום לכם אל תיראו" אקט של חיבה ולא עונש, שעוד יכול לעורר חשד אצל האחים שיוסף בכוונת תחילה משתיל להם כלי כסף כמו גביע בשקיהם.


הטיעון שיוסף חשד שמא אביו שלח אותו בכוונה כדי שימכרו אותו, נשמע קצת קונספרטיבי במחילה, ומזכיר לי את הטיעונים הקונספרטיבים על כך שצרציל וסטלין תכננו במכוון את מלחמת העולם השניה. הרי יעקב לפני שניה אהב אותו ונתן לו כתונת פסים! מה גם שאין סיבה שיוסף יחשוד שאף אחד לא חיפש אותו. בעולם העתיק ללא טלפון בלתי אפשרי לחפש עבד שנמכר לארץ אחרת.


מצד שני גם קשה על הפירוש הראשון והשלישי שהבאתי, כיקעלעברימבאר

גם אם יוסף הופרש מעם ישראל/האחים הופרשו לפי מחשבתו  האם זה מצדיק לצער את אביו ולא להודיע לו שהוא חי? או שמא גורל האומה חשוב ליוסף יותר מצער אביו והגעגועים אליו?

שאלה שקשורה לעניין היא-קעלעברימבאר
האם ה' הודיע ליעקב שכל בניו ימשיכו אותו?


ואם לא, אז ממתי זה נודע, רק בברכות יעקב בסוף ימיו?


(כי "ולזרעך אחריך אתן את הארץ" יכול להתפרש כמו ההבטחה ליצחק "כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל" שזה רק חלק מזרעו)

לא הבנתי את דברי הרב בן נון -קעלעברימבאר

יוסף חשב שהוא הופרש מעם ישראל וגם חשב שבנימין הופרש מעם ישראל? (וצריך לזכור שהוא גם ידע שה' מינהו לשליט מצרים לא במקרה)

זה מזכיר את השאלה למה יעקב נשאר במצרים אחרי הרעבנוגע, לא נוגע

כנראה שבשני המקרים ה' גלגל שיהיה איזה הכרח שאנחנו לא מודעים אליו.

יתכן שיוסף חשש לשלוח שליח לאביו, כדי שזה לא יתפס כמרידה במלכות או משהו כזה (שהוא עדיין קשור לעבריות. אפשר למצוא רמז לזה במה שנאמר בסופו של דבר- וְהַקֹּ֣ל נִשְׁמַ֗ע בֵּ֤ית פַּרְעֹה֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֖אוּ אֲחֵ֣י יוֹסֵ֑ף וַיִּיטַב֙ בְּעֵינֵ֣י פַרְעֹ֔ה וּבְעֵינֵ֖י עֲבָדָֽיו- משמע שהייתה הו"א שזה בעייתי).

אבל אז השאלה היא למה כשהאחים באו אל יוסף הוא לא סיפר להם מייד שהוא יוסף ואמר להם לבשר לאביו שהוא חי כשהם חוזרים.

נראה לומר ככה:

וַיִּזְכֹּ֣ר יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת הַֽחֲלֹמ֔וֹת אֲשֶׁ֥ר חָלַ֖ם לָהֶ֑ם וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מְרַגְּלִ֣ים אַתֶּ֔ם לִרְא֛וֹת אֶת־עֶרְוַ֥ת הָאָ֖רֶץ בָּאתֶֽם.

יוסף נזכר בזה אז (כי לא כתוב "ויוסף זכר"). לכן מסתבר שהגעת האחים הייתה שינוי כיוון בשביל יוסף, והוא הבין שהוא צריך להביא להתגשמות החלומות, כנביא שהוטלה עליו משימה (זו לא הייתה נבואה ממש, לכן יוסף ההיה יכול להתעלם מהחלומות עד הגעת האחים (ואולי לחשוב שהם רק היו הגורם לכך שהאחים ימכרוהו והוא יגיע למצרים)).

יוסף מבין שהתגשמות החלומות זה לא השתחוויה של כבוד, אלא של הסכמה- שהאחים יבינו את תפקידו וחשיבותו ושילכו בדרך שהוא מתווה. זה מסומל בערבותם בעבור בני רחל. ולכן הוא מתכנן את כל העניין עם בנימין. כמובן שלא שייך לספר ליעקב עד שהמשימה תושלם.


מה שנשאר להבין זה מה חשב יוסף עד שהאחים באו למצרים, ואולי זו גם תהיה סיבה נכונה יותר למה הוא לא הודיע ליעקב שהוא חי.

אם ניכנס ל"ראש" של יוסף, ונסתכל על דברים מתוך מבטו (האמוני, כפי שאנו נוכחים לדעת בפרשה זו ובפרשה הבאה)- ה' גלגל אותי למצרים וניתק אותי ממשפחתי, נמכרתי לעבד ואז ה' העלה אותי, ואז שוב הפיל אותי לבור תרתי משמע והעלה אותי משם למקום הכי גבוה שאפשר.

השתלשלות האירועים מראה שמי שפועל פה זה ה' ואסור לי לנסות שום דבר שהוא לא חלק מהתכנית שה' מתווה לי. אם אני מודיע לאבי שאני חי, זה יחבר שוב את המשפחה, וזה יגרור שינוי מהותי כלשהו, ולכן אסור לי לעשות זאת. אני עדיין מאמין בדרך של יעקב אבא, ואולי מה שיקרה בסוף זה שאני אתקן את מצרים (מבני חם ש"עבד עבדים יהיה לאחיו"), או לפחות אהיה הנשיא העברי המכובד של מצרים והתפקיד יעבור לבניי, בד בבד עם זה שאחיי וזרעם יבנו את שלטונם בארץ ישראל. בסופו של דבר נתחבר יחד ונשפיע על כל העולם (תפקידו של אברהם).


קשה על זה ממה שכתבת לגבי ברית בין הבתרים. אבל מי אמר שהם חשבו שזה יתקיים בדורם או בדורות הסמוכים אליהם ולא הרבה זמן אחרי?  (אגב, מה ההכרח לומר שהם בכלל ידעו על ברית בין הבתרים? אי אפשר לומר שאברהם לא גילה זאת לאף אחד?)  

לגבי יעקב זה פשוט: ה' אומר לו "כי לגוי גדול אשימךקעלעברימבאר
שם". אל תרא מרדה מצרימה.


"ויוסף ישית ידו על עניך" כלומר יעצום את עיניך כשתמות.


ויעקב ידע על כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם

לא מוכרחנוגע, לא נוגע

בנ"י פרו ורבו מאוד עוד לפני פטירתו של יעקב:

וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גֹּ֑שֶׁן וַיֵּאָחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד׃ וַיְחִ֤י יַעֲקֹב֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם שְׁבַ֥ע עֶשְׂרֵ֖ה שָׁנָ֑ה וַיְהִ֤י יְמֵֽי־יַעֲקֹב֙ שְׁנֵ֣י חַיָּ֔יו שֶׁ֣בַע שָׁנִ֔ים וְאַרְבָּעִ֥ים וּמְאַ֖ת שָׁנָֽה׃


רשב"ם-  ישית ידו על עיניך: על ענייניך וצרכיך, ישתדל לעשותם, כדכתיב ישית ידו על שנינו.


הפירושים שאנחנו קוראים מבוססים בד"כ על מה שקרה בפועל, לא בטוח שככה יעקב הבין את הדברים בשעה שהם נאמרו לו.

בפשטות יעקב חשב- אנוכי ארד עמך מצרימה, ואנוכי אעלך גם עלה (בעודך חי), ויוסף ישית ידו על עיניך (כפירוש הרשב"ם דלעיל).

ולגבי הידיעה על הגלותנוגע, לא נוגע
רבינו בחיי- וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן- ונראה בפשט הכתוב הזה כי לפי שהיה יודע יעקב אבינו ירידתם למצרים סבת הגלות לזרעו, וכי יתחיל בו עתה, מפני זה יאמר וישב ישראל כלומר נתישב שם, לא כמחשבת בניו שאמרו לפרעה לגור בארץ באנו כי היו סבורים לחזור לארץ כנען ככלות הרעב מיד וע"כ אמרו לגור ולא להתישב.


הוא אומר שהשבטים לא ידעו על הגלות (או לא ידעו שהיא מתחילה עכשיו). לפי"ז אפשר לומר שגם יוסף לא ידע.

גוי גדול זה גוי גדול, לא אלפי איש.קעלעברימבאר

ואנכי אעלך בתור גופה.

 

יוסף אומר פקוד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי

יעקב לא חשב שיפטר בגיל 147נוגע, לא נוגע
לכן אין מניעה לומר שבעת ששמע את הדברים הוא חשב שזה יקרה בחייו.


ואנוכי אעלך בתוך גופה זה פירוש למפרע של הדברים. יתכן שיעקב חשב גם על הפירוש הזה כשהדברים נאמרו לו, אבל הוא לא חשב שזה הפירוש היחידי.


כי יוסף שמע את זה מיעקב לפני פטירתו

תראה את תוספות השלםנוגע, לא נוגע

אפשר לפרש גםקעלעברימבאר
ש"אנכי אעלך גם עלה" מוסב על "לגוי גדול אשימך שם".


כלומר תהפוך לגוי גדול, ואתה (כלומר הגוי הגדול) תעלה ממצרים.


חוץ מזה שאדם צריך לעשות את ההשתדלות שלו ולהשביע את יוסף, גם אם ה' הבטיח

זה לא מסתדר עם שאר הפסוקנוגע, לא נוגע
שמדבר על יעקב עצמו.


אבל מה שבאתי להוכיח מדבריהם זה שההסבר שלי (שיעקב הבין בהתחלה שהוא עצמו יעלה חזרה) לא מופקע ובלתי מתקבל בגלל החידוש שבו.

כן אבל זה נשמע פסוק פיוטי שעיקרוקעלעברימבאר
שה' משרה את שכינתו בישראל גם בגלותם ויעלה אותם משם "אנכי ארד עמך מצרימה"
הא בהא תליאנוגע, לא נוגע
זה בגלל שיעקב מסמל את עם ישראל
בכל מקרה עד שיעקב לאקעלעברימבאר

הפך לגוי גדול הוא מנוע מלצאת ממצרים כאדם חי.

ואם תאמר שב17 שנה הם כבר הפכו לאלפי איש (מה שלא סביר, וזה עדיין לא "גוי גדול"). אז אולי יעקב חשש שהכנענים כבר לא יסכימו לקבל אלפי איש בארץ כנען, בעוד שפרעה נתן להם מקום. מה גם שהיה להם מקום מרעה משובח, בעוד שבכנען ייתכן שאין מקום למקנה כל כך גדול שכבר גדל מאז שהם התיישבו

יעקב מן הסתם הניח שהוא יחיה 180 שנהנוגע, לא נוגע

שבסופם הוא כבר יהיה גוי גדול (או לפחות עם בסיס איתן להפוך לכזה אחרי לא הרבה זמן) שיכול לחזור.

כשהוא הגיע לגיל 147 והרגיש שהוא עומד למות, הוא הבין למפרע אחרת את דברי ה' אליו.



אז ענית על התשובה למה יעקב לא חזר לארץקעלעברימבאר
נכון..נוגע, לא נוגעאחרונה
הפיקניק שבני יעקב עשו בזמן שיוסף מתחנן על חייוכְּקֶדֶם
הציל את העולם כולו כך אומרים חז"ל.


שתפו עוד דוגמאות של מדרשים עם רעיונות רדיקלים 

איפה זה כתוב?אדם פרו+

שהפיקניק הציל את העולם?

ממש לא נראה לי שזה היה עניין הפיקניק בדווקא


 

היה עניין אלוקי שיעקב ירד למצרים.


 

הם נענשו על זה שמכרו את יוסף


 

והיה את 10 הרוגי מלכות כעונש שעם ישראל קיבל

על מכירת יוסף.

...כְּקֶדֶם
א"ר אחוה בר זעירא עבירתן של שבטים זכורה היא לעולם תקווה היא לעולם וישבו לאכל לחם מאכיל לחם לכל באי עולם
הכוונה הפשוטה זהקעלעברימבאר

לא שההשגחה סידרה שיאכלו לחם כדי שימכרוהו לישמעאלים כדי שיוסף יכלכל את האחים ואת כל העולם ברעב?

 

ייתכן גם בעומק שהאחים זרקו את יוסף כפשע אידאליסטי, כי חשבו שהתנשאותו תזיק למשפחה ולעם ישראל המתפתח "ביקשו עליו נכלי דתות להמיתו". ואז בעצם בתוך העבירה יש נקודת אמת. אולי האכילת לחם זה כמו שהרמבם אומר שכשרשע גדול מת אז משפחתו צריכה ללבוש לבן ולעשות חגיגה, והאחים סברו בחטאם שיוסף רשע ומזיק לאומה

(במקבילות למדרש המסר הוא לכאורה מעלתם של בני יעקב)טיפות של אור
'הסיבה אחת שישבו השבטים ונטלו עצה על יוסף למוכרו זיכה את כל העולם כולו, שנמכר למצרים וכלכל את כל העולם בשני הרעב. וישבו לאכל לחם - להאכיל לחם לכל העולם. ואם עבירתם שלהם גרמה לכל העולם שיחיו, זכותם על אחת כמה וכמה'


'בא וראה חבתן של ישראל, שעבירותיהן מביאין לידי מעלות גדולות. אם עבירותיהן כך, זכיותיהן על אחת כמה וכמה... ישיבה אחת שישבו השבטים בעצה אחת למכור את יוסף, כלכלה את העולם שבע שנים בשני רעבון. אם עבירותיהן כלכלה והעמיד את העולם, זכיותיהן על אחת כמה וכמה'

אז על אחת כמה וכמה אם הם היו עושים סעודת סולחה עםנוגע, לא נוגעאחרונה

יוסף..

לענ"ד כוונת המדרש היא שהתכנית של ה' לעמ"י ותפקידו הם הבסיס לקיום עולם, ולכן בין כך ובין כך הם מביאים לקיום העולם.

אם הצעירים רוצים לבנות את בית המקדשטיפות של אור

אסור להקשיב להם

מדרש מענייןקעלעברימבאר
מישהו יודע לתרץ את הסתירה הזו?הודעה1

בבא בתרא טז: ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב איהו באחרניתא אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל דכתיב "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את", מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה.

מכאן משמע שהוא לא היה מודע ליופיה. וברור שעשה זאת כחלק מעבודת ה'.

 

לעומת זאת יש מדרש שאומר שה' נתן שכר לאבות שיהנו מהיופי של נשותיהן. משמע שה' רוצה שיהנה מהיופי הזה:

מישהו יודע לתרץ סתירה זו?

הכוונה שאברהם תמיד אהב את שרה בתור נפש, ואףקעלעברימבאר
על פי שנהנה מיופיה, מעולם לא שם לב שניתן להסתכל על יופיה במנותק מהנפש.


וכשהגיע למצרים היה חייב לשים לב אם היא יפה גם במנותק מהנפש ואם המצרים יראו אותה כיפה או לא.


הרי מעולם לא מצאנו שום חומרא שאדם לא יהנה מיופי אשתו, ואפילו התנא אבא חילקיה המלומד במופתים, אשתו היתה יוצאת מקושטת לקראתו שלא יתן עיניו באשה אחרת

הרבה פעמים יש מחלוקות בין מדרשיםטיפות של אור
^^^^הסטורי
ופשוט שהגמ' בבבא בתרא אינה לפי הפשט, כמו שרש"י על התורה כותב כשמביא את הגמ'.
נכון שזה לא הפשט. אבל מה המסר?קעלעברימבאר
יש צד בצדקות כזאת ויש בגמרא כמה מימרות כאלוהסטורי
"כמה צנוע אדם זה שלא הכיר באשתו" וכד'.


נכון שיש גם לא מעט אמירות אחרות בש"ס ובמדרשים ובד"כ לא זאת ההדרכה. יש מקום לעיין האם זו הדרכה של גלות והילקוט שהובא הוא הדרכה של ארץ ישראל.

אם זה היה כתובקעלעברימבאר

על משה אז היה מובן. שהרי נבואתו היתה ללא כוח מדמה ובלי קשר לחושים והיה צריך לפרוש מאשתו, וכל עולמו היה רוחני עם מיעוט בגשמיות (שזה עצמו גם ייתרון, אבל גם חסרון לעומת זיהרא עלאא דאדם הראשון ששם הכוח המדמה לא מעכב שום רוחניות, כפי שמתאר הרב קוק ב8 קבצים).

 

אבל מוזר שמתארים את זה דווקא על האבות, שכל עולמם היה קדושה בגשמיות.

 

אבל אולי זה קשור לזה שאברהם עדיין היה אברם ערל, ולא אברהם מהול (ויש קשר בין מילה לבין קדושת הבשר וקדושת הארץ), ועדיין לא נכרתו איתו כל הבריתות על הארץ, אז עדיין הגשמיות אצלו היתה חסרון. ייתכן שכשנאמר ששרה חזרה בזקנתה ליופי נעוריה, זה בחינת יופי חדש שלא סותר את הקדושה, לעומת היופי של שרי

1. נראה שהמדרש רבה חולק ב'אשה יפתחסדי הים
מראה את'. 2. יש גירסה במדרש ש'לא' יהיו מתרפקות. 3. גם לפי הגירסה שלנו, זה כדי שיהיה להן ביטחון ביופי שלהן להתרפק על בעליהן, זה לא אומר שבעליהן יסתכלו על יופין.
אבל ר' מאיר אמר "כדי שיהנו בעליהן בנויין" (שה''ש)הודעה1
זה אותו תירוץ שלישי. במיוחד שהגירסהחסדי הים

המקורית 'ומתעובת' לא 'ומתועבת'. היא עושה את זה לעצמה כשהיא מתעברת. זה פסיכולוגי. ההנאה של האבות זה לא מעצם הנוי אלא ההנאה מהתחושה שזה יוצר בבית כשאשה מרגישה יפה, לכן גם המדרש מביא שכאשר היא מתעברת יש עצב.

(אני לא מאה אחוז בתירוץ הזה, אבל יש גם את התירוץ הראשון שכתבתי לעיל שזה פשוט מחלוקת)

בדומה חשבתי על קושיה ותירוץ ל2 הדעות האחרונותקעלעברימבאר

במדרש.


 

דעה 2 במחילה נשמעת כאילו נכתבה על ידי מירב מיכאלי, כאילו האשה ממשת את עצמה ללא ילדים וברגע שיש לה ילדים משועבדת. דעה 3 מייצגת את דעת למך שלקח לו אשה לפריה ורביה ואשה לנוי (הפרדה בין הרומנטיקה הזוגית לבין הולדת ילדים, כמקובל בתרבות המערבית כיום).

עד כאן הקושיה.


 

התירוץ: לדעתי 3 התשובות אומרות שהאמהות היו עקרות כדי שישקיעו את מלוא האיכות ביצירת הילד שיוולד להן, כי אצל העקרות האמהות זה לא כמות ריבוי הילדים אלא האיכות, וכל חייהן הוקדשו בשביל התוצר הסופי שהוא הילד שיוולד: שרה ילדה רק את יצחק, רבקה התוצר הטוב שלה רק יעקב, רחל זה יוסף (ובנימין). לאה שלא היתה עקרה יש לה 6ילדים , לא אחד.

דעה 2 אומרת שמכיוון שכל אשה שיולדת צריכה להקריב מעצמה משהו (למרות שזה המימוש הכי גדול שלה) ומשועבדת לבנה, אז כדי שיצחק יצא הכי איכותי שיש , שרה כדי להכין אותו היתה צריכה 90 שנה לממש עצמה בחירות ללא ילד כדי שבנה בסוף יצא הכי איכותי שיש, כמו רופא שמוטב שידחה את רפואתו 7 שנים של לימוד כדי שיצא רופא מעולה, או כמו טייס שהצבא מוכן להשקיע כמה שנים רק בהכשרתו כדי שיצא בסוף טייס מעולה.

כנל תירוץ 3 - למרות שמימטש הזוגיות הכי גדול שיש זה הולדת ילד משותף, זה בא על חשבון משהו. אז מוטב היה שהאבות והאמהות יהיו שנים רבות ללא ילדים כדי שיתמקדו בזוגיות רק זה בזו ללא ילד ש"יפריע", וכל זה הכנה והכשרה לנשמה הענקית שהם יולידו בסוף, ואז מתברר שכל שנות הזוגיות היו הכנה להולדת הילד

כן אני מסכים אוסיף שחז"ל אמרו שבצורהחסדי הים

פיזית בהתחלה לא יכלו להוליד ילדים בגמרא ביבמות סד אעתיק חלק עיקרי מהסוגיא: "אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו שנאמר (ישעיהו נא, א) הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם וכתיב (ישעיהו נא, ב) הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה שרה אמנו אילונית היתה שנאמר (בראשית יא, ל) ותהי שרי עקרה אין לה ולד אפי' בית ולד אין לה"

אני מבין את הסוגיה כפשוטו. ברגע שיש לך מניעות פיזיולוגיות כאלו, אז אתה פחות עסוק בתאווה הגשמית.


אני כן יכול לקבל את המדרש של @הודעה1 כפשוטו, אבל לפי דעתי זו דעה פחות מרכזית בחז"ל וגם בפשט הפסוקים עצמם. לכן הצעתי הסברים אחרים.

לא התכוונתי שלא היו להם תאוות גשמיות, אלאקעלעברימבאר
שעד שנולדו הילדים הם היו עסוקים בזוגיות בקשר בין זה לזו (כולל המימדים הגשמיים, כולל היופי), ללא ילד שיסיח את הדעת , וזה עצמו היה ההכנה הכי איכותית לילד שעתיד להיוולד.


תרצתי את המדרש שהובא, לא את המדרש השני על זה שאברהם לא הביט בשרה


להפתעתי מצאתי תירוץ ברמב"ם!הודעה1

בפירוש המשנה אבות ה,יט הוא כתב שאברהם מעולם לא הסתכל עליה "הסתכלות שלמה" עד אז. כלומר הוא לא התבונן בגופה עד אז, אלא רק על פניה.

 

ישר כח למי שניסה לתרץ

חשבתי על תירוץ -קעלעברימבאר
החילוק הוא בין אברהם לפני הברית מילה לאחריה. לפני המילה הוא לא יכל לקדש את הגשמיות ואת הגוף.


כי מצאנו חילוקים במדרש בין לפני מילתו לאחריה. למשל שלפני מילתו הוא היה קורס ונופל כשקיבל נבואה כי הטומאה של הערלה לא אפשרה לו לעמוד מול ה' בנבואה (רשי על ויפל אברהם על פניו וידבר איתו אלוקים לאמר)

הבנה מוטעית. צורתה זו פניה כמבואר בפיהמ"שחסדי הים
סנהדרין ז, ד והלכות עבודה זרה פרק ג בסוף.
איפה המדרש השני שהבאת?דרור אל
תן מקור
לא חייבים ליישב, אבל אפשר לומר שהתורה בכוונהנוגע, לא נוגעאחרונה

מתנסחת בצורה שאפשר להבין אותה ביותר ממשמעות אחת (פה זה ההוספה של המילה "נא". מצד אחד פשוטו של מקרא זה לא כמו הדרשה בגמ' (כפי שאומר רש"י), מצד שני לפי פשוטו של מקרא היינו מבינים אותו דבר גם בלי המילה "נא").

היא רוצה לומר לנו- אתה צריך לקרוא בכמה אופנים, וללמוד את המסר מכ"א מהם. מה קרה בפועל תשאל אח"כ, אחרי שהפנמת את כל המסרים.


ואז בפשטות יוצא- החיבור של אברהם לשרה היה פנימי ועמוק מאוד. לא רק מעל המגע, אלא גם מעל הראיה/מראה. אחרי שיודעים את זה, מבינים שזה שאברהם כן הכיר את יופייה של שרה, ואף נהנה ממנו, לא פגע בכהוא זה בחיבורו הפנימי אליה (ומן הסתם אף העצים אותו).



ספרי הלכה אונליין בעיצוב נח עם חיפוש והערות אישיותעיתים לתורה

מצרף קישורים לספרי הלכה ידועים שזמינים בעיצוב מקסים ונח לשימוש, עם יכולת חיפוש בתוך הספר וכתיבת הערות אישיות לחזרה עתידית:

 

בן איש חי

 

משנה ברורה

 

כף החיים אורח חיים

 

כף החיים יורה דעה 

 

ילקוט יוסף

 

יישר כח!שלג דאשתקדאחרונה
נראה אתר ממש טוב ומושקע

אולי יעניין אותך