הלכה מהגמרא, מהבית יוסף ולימוד מהמשנה ברורה.צע
הייתי שמח ללמוד הלכה מהגמרא או על כל פנים מהבית יוסף(לא בשביל לגשת למבחן, אני לא ברמה..)
אבל יש שני קשיים עיקריים 1. יכולת הבנה. (יש לא מעט סימנים קשים עבורי) 2. זמן.
אז השאלה שלי היא למשל בחלק אורח חיים.

מה לדעתכם יותר פשוט ללמוד לא רק משנה ברורה אלא גם בעה עם הבית יוסף? תפילה ברכות שבת או מועדים?
אפשר גם לבחור חלקים מתוכם (סתם דוגמא בלי באמת להכיר - תפילת שמונה עשרה ונטילת ידיים..)
או להפך, לציין מה לדעתכם נחשב קשה יותר שמוטב ללמודו רק עם המ"ב..
---רב שמואל
צריך רק לסלק אותך, טרול.
זה הכל.
להתחיל בהתחלהחסדי הים


נראה לידעתן מתחיל

שהלכה לומדים מספרי פסיקה וסיכום,

ידיעת תורה לומדים ממשני תורה,

והלכה בעיון לומדים מתחילת הסוגיה.

 

אם רצונך לדעת מה נכון לעשות בכל רגע, ספרי הלכה עכשוויים יהיו המענה האולטימטי לענ"ד. ממליץ ללא ניסיון על אוהלי הלכה.

אם רצונך ללמוד הלכה בעיון על מנת להבין סוגיה לעומק ובעתיד לקבל את יכולת הפסיקה, חושב שנכון להתחיל מהגמרא, דרך הראשונים והאחרונים כולל הבית יוסף כסיכום אמצעי ופסיקה כוללנית.

 

דרך אמצעית היא ללמוד משנה ברורה / כף החיים / רמב"ם וכדו' (קשה לראות אותם באותו המשפט~). נותן בסיס יציב וידע ברור בקלות יחסית. אך פחות מקדם יכולת פסיקת הלכה והבנה לעומק וגם לא מלמד הלכה מעשית בתחומים רבים אלא יותר לכיוון היקף ידע תורני ויציבות.

 

ולפשטות הנושא למוזכרים - ממליץ על ברכות, מועדים ולבסוף שבת, לפי סדר זה. אם כי אולי שבת צריך להיות אמצעי.

לא בטוח שעניתי בדיוק לשאלה, מקווה שבכל זאת נתן כיוון.

---רב שמואל
שכה תתרסק כמו הבניין המדומה שאתה בונה לצורכי רמאות!
זה פשוט לא נכון משום כיוון. מחילהנחשון מהרחברון

אתה ממליץ על סדרת ספרים לא קיימת. 'אהלי הלכה' שכל מה שיצא זה חוברת קטנה על הלכות חנוכה.

 

בבהילו יצאה מבית המדרש עם בעיות ניסוח, עיצוב וסידור כשכל מהותה לנגח ולהתנגח בפניני הלכה וברב מלמד על כך שהוא לא הולך על פי גדולי ישראל כשאת החוברת הזו הוציאו בלי לספר לרב יעקב אריאל כי ידעו שוא יגיד להם לא.

 

הלכה לא לומדים מספר פסיקה וסיכום. (וכתבתי אחד כזה) או יותר נכון - אם אתה צריך תשובה הרגע אכן ספרי אחרונים נותנים מענה.

 

ללמוד הלכה בלי להבין אותה זה נורא ואיום. על כגון אלו נאמר תנאים מבלי עולם שפוסקים הלכה מתוך משנתם ועיין למהרל מפראג בנתינבות עולם נתיב התורה סוף פרק ט''ו שמאריך בחומרא של זה באופן א]ילו קיצוני ( שעדיף שאדם יטעה העיקר שיפסוק מהגמ' והראשונים מאשר שיפתח טור/רמבם (ספרי הקיצורים של זמנו) ויפסוק מהם...

 

בסיס של בסיס של לימוד הלכה זה להכיר את פסיקת השו''ע ואת הנושאי כלים. 

כף החיים למי שלא הולך לפיו הרבה פחות מרכזי. רמב''ם אינו רלוונטי כלל ללימוד ההלכה למעשה אפילו תימנים לא עצרו ברמבם. הוא לא עוד ראשון, הוא רשון חשוב מאד וברור אבל הוא חלק מהעיון בסוגיא לא כדרך לעבור על הלכות. משנה ברורה הוא כן רלוונטי להלכה למעשה, הפניני הלכה, הילקוט יוסף, ועוד הרבה ספרים...

ספציפית על שבת הייתי ממליץ לאשכנזים אם כבר שש''כ (כולל הערות!) לספרדים חזון עובדיה/מנוחת אהבה

 

מבחינת סדר הלימוד ברור ששבת קודם. ברכות זה דרבנן, ולשנות ממטבע ברכה שטבעו חכמים זה בקושי דרבנן. גם אם עשית 'פאדיחה' אתה יחסית 'מכוסה'

 

שבת לעומת זאת העיד המשנה ברורה בהקדמתו בשם היערות דבש שמי שלא לומד הלכות שבת על כל פרטיהם - וודאי יחלל שבת ובאיסורי סקילה עסקינן

 

ברור שתחילת הלימוד הוא הלכות שבת

אני גדלתי בבית דתי וכשלמדתי ב''י שו''ע משנ''ב ואחרונים - גיליתי כמה לא ידעתי לקולא ולחומרא

מועדים כיוון שהם על ציר הזמן משה תיקן להם לישראל שיהיו עוסקים 30 יום קודם הרגל בהלכות הרגל... 

אשריך על הפירוט !דעתן מתחיל
נראה לי שכמה דברים התפספסו.

תחילה, אני אכן לא מכיר את אוהלי הלכה וציינתי זאת. קניתי פעמיים את הלכות חנוכה בשביל להכיר ולצערי לא הגיע אלי. שגיאות כתיב ועיצוב לא ממש מפריעות לי. המלצתי, כי זו סדרת ההלכה העכשווית שאני יכול להמליץ עליה, לצערי פניני הלכה כבר אינה כזו. מוזמן להציע המלצה שלישית. לא באתי להתנגח באחרונה, פשוט כבר אינני יכול להמליץ עליה.

אני חולק עליך. הלכה עבור פסיקה לומדים כך ולעומק, וכתבתי זאת. הלכה פשוטה, קרי: לדעת מה לעשות, לא לומדים משו"ע היום, פשוט כי הרבה נושאים לא היו בזמנו (התפתחות העולם, א"י ומדינה ועוד ועוד) ולעדות השונות יש פסיקות מאוחרות יותר שלפעמים חלוקות עליו. כך שאם תלמד רק שו"ע, לא בהכרח תדע מה לעשות. לשם הדוגמא, האחד ילמד שו"ע על בוריו והשני פניני הלכה - מי ידע מה לעשות בפועל טוב יותר?

את הרמב"ם הבאתי כדוגמא ללימוד עבור ידע רחב בתורה, לא עבור הלכה למעשה. אנא העמק בדברי.

את סדר ההלכות שציינתי הבאתי לפי סדר פשטות הלימוד, את זה חיפש פותח השרשור. אם יתחיל הוא מהלכות שבת ונשמע שהלכות אלו גדולות עליו כרגע, כלל לא בטוח שימשיך ללמוד הלכה בדרך המלך.

מקווה שעניתי.
גם אתה ארור מאוד!!רב שמואל
אין סדרה כזו. יצא רק ספרון אחד. אתה מתייחס לזה כסדרהנחשון מהרחברון

למרות שמעולם לא ראית את הסגנון, את התוכן, את העריכה ואפילו המוציאים לא ראו דבר מלבד חנוכה. זה קידום אג'נדה. לא המלצה

 

אני מכיר הרבה אנשים שלמדו רק סיפרי קיצורים. השולחן ערוך נותן כללים. ברור שלא מספיק רק שו''ע. אבל בלי בכלל זה פשוט לא זה. שוב, על כך הבאתי את דברי המהרל עיין שם

 

לגבי הרמבם. הבנתי את כוונתך אך שמת אותו באותה קטגוריה עם המשנ''ב והכף החיים שזה פשוט... לא הולך ביחד

 

אכן, לא שמתי לב שהוא חיפש הדרגה של הקושי. אבל גם אז המלצתי בעינה עומדת להתאמץ יותר ולהתחיל מהלכות שבת. ברכות יותר מסובך

 

 

 

מקבל שזו אינה סדרה כעתדעתן מתחיל

אך אתה מתווכח עם עצמך לטעון שאני מקדם משהו שאינני. אין לי משהו מיוחד כלפי אוהלי הלכה, פשוט אין לי כרגע המלצה אחרת. מוזמן להציע. לבינתיים, זו אכן נשארת המלצתי. אפשר להתחיל מהלכות חנוכה (:

 

קיצורים? אתה מתכוון אולי "הלכה". כי הלכה היא לדעת מה לעשות, וזה בדיוק מטרת הספרים הללו. גם ר' יוסף קארו, הרמב"ם, הטור והמשנה ברורה כתבו "ספרי קיצורים" - זו הרי הייתה מטרתם. על הרמב"ם יצאו לא מעטים על כך כי הוא "קיצר" את הלימוד, את כללי לימוד הלכות פסיקה השו"ע כתב בבית יוסף ובכסף משנה וכן הלאה. הסיבות שהם אינם כיום "קיצורים" היא כי ההלכה נוגעת בתחומי חיים נוספים וכי פסיקות האחרונים אינם תמיד תואמות.

 

אתה מעוניין שילמד כללים בשביל שיוכל להקיש מהם למקרים אחרים. ובכן, זו פסיקה הלכה, לא ידיעת הלכה. וזה אכן חשוב למי שבא ללמוד פסיקת הלכה. מי שרוצה לדעת רק מה לעשות כרגע - לא זו הדרך הטובה ביותר להבנתי.

 

לרמב"ם, אכן, וציינתי גם את זאת.

 

נשאר חלוקים גם על ברכות ושבת ~

כרגע אין אהלי הלכה. לא קייםנחשון מהרחברון

אני ממליץ על הסדרה שאני אוציא עוד 20 שנה. זה לא קיים (המלצתי עלילקוט יוסף ועל פניני הלכה גם אם לדעתך הוא לא לגיטימי)

 

ואכן ללמוד הלכה משו''ע בלי ב''י גם השו''ע לא התכוון לזה וכתב את זה מפורש. (שהשו''ע הוא רק קיצור חזרה למי שלמד ב''י לחזור על כל השו''ע פעם בחודש או בכמה חודשים... רבי יוסף קארו לא התכוון שתקרא שו''ע כדי לדעת מה לעשות)

גם הרמבם והטור (לפי הסבר המהרל שאמנם מעט תמוה) לא התכוונו שתקרא אותם ותדע מה לעשות.

 

אני מעוניין שילמד שו''ע לא כדי ללמוד כללי פסיקה אלא כדי שהוא יבין טוב יותר את מה שכתוב בילקוט יוסף או בפניני הלכה...

 

לגבי הרמבם. הבעיה שלי היא לא הרמבם אלא ההשוואה למשנ''ב שהוא בהחלט ספר הלכה לעומת הרמבם שהוא כבר לא ספר הלכה (שניהם הלכה רק שמהמשנב אפשר לפסוק למעשה בהמון כמעט בהכל למעט חשמל ומהרמבם לא.)

 

הלכות ברכות הן מהקשות באורח חיים (אם אתה לומד עם ב''י) בעיקר בגלל חוסר הבהירות בדוגמאות וסוג של 'שיח חירשים' בין הפוסקים והראשונים כשכל אחד מדבר על מציאות אחרת בה הפרי גדל/נאכל.

 

יש המון המון המון המון המון המון מקום לשיקול דעת של הלומד (למשל 'תורתא דנהמא' מתי יש מתי אין? תלוי תרבות וסוג הלחמים שעושים בכל מקום. עד היום כל הוויכוחים מה מברכים על לחוח מבוססים על 'זה כן תורתא דנהמא' 'זה לא תורתא דנהמא' הגדרות של היסח הדעת, של עיקר וטפל אובייקטיבי וסובייקטיבי.הלכות שבת מעט ייותר מורכבות אבל מאד מאד מוגדרות. יש שורה תחתונה חד משמעית. אין את זה בברכות ולהתחיל ללמוד מדבר 'נזיל וגמיש' כמו ברכות הלכה זה פשוט מסבך את החיים

 

 

ילקוט יוסף זה נהדרדעתן מתחיל

אך לפוסקים לשיטת הרב עובדיה. לכן לא יכולתי להמליץ. אתה מוזמן להמליץ על פניני הלכה, אמרתי אחרת? גם לא אמרתי שאינו לגיטימי. אמרתי שאני איני יכול להמליץ.

 

אאלץ לחלוק על פרשנותך למהר"ל. ביותר מכך בפשטות חלק מגדולים אלו כתבו זאת במפורש בהקדמותיהם או בספריהם השונים. ויש דוגמאות רבות נוספות ב"ה בכל דור ודור.

 

ללמוד שו"ע כדי להבין טוב יותר את פניני הלכה - אני מניח שכוונתך להבין מהיכן נובעת פסיקת פניני הלכה ולמה כך או אחרת ומי סובר כך ומי אחרת, הרי גם ציינת לא ללמוד שו"ע ללא ב"י. ובכן, אז ראוי להתחיל כבר מהגמרא, לא כך? אולי גם מהתורה. וזה מה שכתבתי - כאשר רוצים לדעת לפסוק. קשה לי להאמין שיש מי שלא מבין מה לעשות לאחר שהוא לומד פניני הלכה, ואם יש מי שכזה, ללמוד שו"ע זה הדבר האחרון שיקל עליו...

 

אנחנו חוזרים פה על נקודות אז אשאיר אותן כך.

כתבת על ברכות ושבת מניסיונך וזה נהדר. ניסיוני, מה לעשות, לימד אותי אחרת.

 

אני מבין שדרכך היא הבנת ההלכה לעומקה, אשריך. אכן זו דרך טובה וחשובה. כתבתי שיש דרך לימוד נוספת שהיא בפשטות ללמוד מה לעשות, וציינתי אותה כי אינני בטוח מה חיפש פותח השרשור. אני לא בטוח על מה אתה חולק.

קראת את המהרל? אני מניח שלא. כבר 3 הודעות אני מפנה אותך ואתהנחשון מהרחברון

מתעלם. אני אביא אותו לכאן ותגיד לי אתה אם זו פרשנות שללי או שזה כתוב מפורש (מביא את הקטע הרלוונטי ממליץ לך מאש מאש ללמוד את כל ההקשר)

 

מדגיש כמה משפטים...

 

ועוד שם התנאים מבלי עולם מבלי עולם סלקא דעתך אלא שמורין הלכה מתוך משנתן תניא נמי הכי וכי מבלי עולם הן והלא מיישבי עולם שנאמר הליכות עולם לו אלא שמורין הלכה מתוך משנתן. והא דמקשה וכי מבלי עולם ולא תירץ דהכא איירי שלא שמש תלמיד חכם. זה אינו קשיא דאף על גב שיש בו הדברים האמורים למעלה שהוא בור ועם הארץ וכל הני דברים דלעיל, מכל מקום מבלי עולם אינם נקראים. ומתרץ מפני שמורים הלכה מתוך משנתן כלומר שמורים אף שאינו יודע עיקר טעם המשנה, ובזה מבלין העולם כי העולם עומד על התורה, ואין זה נחשב תורה כאשר אין יודע בירור טעם המשנה והתורה שהיא להורות המעשה הוא עיקר תורה ועל זה העולם עומד, ולכך כאשר מורין הלכה מתוך המשנה לא מצד השכל הברור הם מבלי עולם שעומד על התורה.

ורש״י ז״ל פירש שמורים הלכה מתוך משנתן ומבלין העולם בהוראת טעות, דכיון דאין יודעים טעם המשנה פעמים שמדמים לה דבר שאינו כך, ועוד שאינם יודעים מחלוקת התנאים ולפיכך מורים הוראות טעות כך פירש רש״י, ואין הפירוש כדבריו כלל, כי מה שאמר שמורין הלכה מתוך משנתן משמע הלכה שהיא אמת ולא שייך לומר הלכה של טעות, והוי ליה לומר רק שמורין טעות מתוך המשנה.

אבל הפירוש כמו שאמרנו, כי עיקר התורה כאשר הוא מורה הלכה למעשה ודבר זה ראוי שיהיה יוצא מן התורה אשד התורה היא שכלית, ודבר זה הוא התלמוד שהוא שכלי ומזה ראוי שיהיה יוצא ההלכה למעשה, ודבר זה כודאי קיום העולם שעומד על התורה, ולפיכך התנאים שמורים הלכה מתוך המשנה הם מבלי עולם.

אבל בדור הזה אם היו פוסקים הלכה מתוך המשנה היה זה די, כי המשנה היא ראשית לתלמוד והתחלה אליו, אבל אין פוסקין הלכה מתוך המשנה שהיא עשויה לתלמוד כי התלמוד הוא פירוש המשנה, רק שהם פוסקים הלכה מתוך הפסקים אשר נתחברו להורות הלכה למעשה ולא נעשו ללמד אותם רק לפסוק מהם, ודבר זה יותר רחוק מן הרעה והראשונים כמו הרמב״ם זכרונו לברכה והטור זכרונו לברכה, אף על גב שגם הם חברו הפסקים בלא בירור לא היה דעתם רק להורות פסק ההלכה ואשר הוא עולה מתוך התלמוד.

אבל לפסוק האדם מתוכה מבלי שידע מאיזה מקום יוצא הדין רק הלכתא בלא טעמא לא עלה על דעתם ועל מחשבותם, שהרי אמרו כאן הפוסק מתוך המשנה נחשב אמגושי כמו שהתבאר כאן ובשאר מקומות שהוא נחשב כותי. ואלו ידעו המחברים כי החבורים ההם יהיו גורמין שיהיו עוזבין את התלמוד לגמרי ויהיו מתוך החבורים לא היו מחברים אותם. כי יותר ראוי ויותר נכון שיהיה פוסק מתוך התלמוד, ואף כי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת ולא יפסוק הדין לאמיתו שתהיה ההוראה לפי האמת, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד, וכאשר תכונתו וחכמתו תטעה אותו עם כל זה הוא אהוב אל השם יתברך כאשר הוא מורח כפי מח שמתחייב מן שכלו ואין לדיין רק מה שעיניו רואות, והוא יותר טוב ממי שפוסק מתוך חבור אחד ולא ידע טעם הדבר כלל שהולך כמו עוד אם כן בתר חוח שאינם •war בדרך. ובאולי בקיאים בתלמוד ולא ידעו אותו איך נפסק הלכות הלא בודאי קשה הוא דבר זה שנשתכחה תורה ואין אנו ראויים לפסוק הלכה, וכל זה מפני שאין אחד חוזר על תלמודו להיות בקי ורגיל בלמודו כמו שכתבנו למעלה גודל חסרוננו בתורה עד כי יבא מורה צדקנו ויסיר טפשות לבנו ונפלאות מתורתו יראנו, אמן וכן יהי רצון במהרה בימינו אמן:

דווקא למדתידעתן מתחיל

ולא נכנסתי לדבריו כי לא ראיתי בכך צורך. הרי הזכרתי את שיטתו שלא מעטים יצאו נגד ספרי הקיצורים כלשונך. מה מצער שאותם ספרים נכתבו בפירוש עבור כך. הרמב"ם למשל -

 

"ומפני זה נערתי חצני, אני משה ברבי מיימון הספרדי, ונשענתי על הצור ברוך הוא, ובינותי בכל אֵלו הספרים, וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אֵלו החיבורין בענין האסור והמותר, והטמא והטהור, עם שאר דיני התורה, כולן בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק. לא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים, קרובים נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו."

 

יותר מכך טעמי ההלכות והסברות חלוקים ככלל כך שקשה עוד יותר לומר כך. 

ועוד, המהר"ל חולק על רש"י ושאר ראשונים על הגמרא וכך גם על הראשונים על הפסוק עצמו. 

 

בפשטות, פירטתי שיש דרך כזו עוד לפני שהגבת וכתבתי גם דרך אחרת שדווקא נראה שההתלעמות לה היא ממך. הפרשנות שלך שציינתי הינה על טענה שהדרכים הללו לא קיימות והמהר"ל גופא יוכיח - היצא על שאינו קיים?

 

ולהודעת הסיפא, 

אני חושב שלא באתי לרדת לרמה שכזו. אעצור לנושא כאן. 

אם תרצה תגובה עניינית תקבל בשמחה.

כתבת שזו הפרשנות שלינחשון מהרחברון

"אאלץ לחלוק על פרשנותך למהר"ל"

 

אני אמרתי שאכם שיטתו תמוה כבר קודם בעניין שלא לזה נכתבו הרמבם והטור. אני לא מתעלם. ציינתי את זה

 

לגבי הסיפא יותר מאשמח לשמוע תשובה עניינית 

אבהירדעתן מתחיל

הפרשנות שציינתי הינה על טענתך שהדרך הזו לא קיימת. וזה כל מה שכתבתי מתחילה - שהיא קיימת. באותה הודעה גם ציינתי שאינני מבין על מה אתה חולק, כי זה כל שכתבתי. נראה שאתה טוען שאינה קיימת - זו פרשנותך להבנתי.

 

אכן ציינת שהמהר"ל תמוה. ועדיין אתה מתעקש שאגיב עליו והוא ראייתך המרכזית. אז הנה השתמשתי בדבריו הקדושים כדי להוכיח את דברי אני, גם אם המהר"ל לא יסכים להם.

 

לסיפא,

ילקוט יוסף פוסק את פסיקות הרב עובדיה בלבד. לי למשל הספר בשימוש עמור העמקה ולא הלכה, כי זו אינה פסיקתי. פניני הלכה לעומתו משתדל לתת מענה לכמה שיותר. הסיבה שאינני ממליץ עליו שונה במהות מהסיבה שאינני ממליץ על ילקוט יוסף.

 

אינני יכול להבין שהרגיז אותך שלא המלצתי על פניני הלכה אך כרגע זה לא ישתנה. אתה יכול לחלוק בשמחה על המלצותי, אך אין לי מה להתעקש שאמליץ את שאתה מחליט להמליץ. זו המלצתי האישית ודעתי האישית ואני עומד מאחוריה בשמחה עם הסייג שציינתי מההודעה הראשונה.

 

ספר מומלץ בעיניי שמורה מה לעשות מפועל צריך להיות מפוסק בין דורנו שראוי לאסוף ולפסוק, מקובל על עמ"י וכולל פסיקות שונות. דווקא יש לי המלצה ולהבנתי חלק גדול מהספרים נכתבו מסיכומי עבר ומוכנים. לדבריהם הם אמורים לצאת תוך שבועות מספר ולא שנים.

 

זה בסדר לזלזל מצידך בסדרה הזו, אך פחות מתאים עבורי לכאן.

המלצתי אינה כתובה על קרח אלא עם סייג - שלא למדתי. זו עדיין המלצתי.

שומע, שמעתי על ספר נהדר שנקרא ***, רבים המליצו עליו וביקורות מעולות נכתבו. עוד לא קראתי בעצמי אבל נשמע שזה ספר ששווה לקרוא, ממליץ לנסות אותו.

 

לגבי האג'נדה כבר הגבתי. מוזמן להמשיך להאשים  למען האמת אני גאה באג'נדות שאני מקדם ויש רבות מהן. זו לא אחת.

לא אמרתי שזו הדרך היחידהנחשון מהרחברון

אבל מפריע לי שאתה מייחס לי  את זה "אינני יכול להבין שהרגיז אותך שלא המלצתי על פניני הלכה"

 

לא הרגיז אותי שלא המלצת על פניני הלכה. (שים לב, גם אני לא המלצתי עליו)

 

הרגיז אותי שבלי לראות, בלי לבדוק, בלי שהוא קיים אפילו המלצת עליו.

כשטעויות שמופיעות שם לא מעניינות אותך (כתבתי בעדינות בעיות בניסוח...)

 

ההתייחסויות שם הם כמעט ורק לאשכנזים בקושי לספרדים (ולא כפי שכתבת מתאים לכולם)

 

אין שם ליקוט שיטות אלא נטו הכרעות של הרבנים המחברים (שכאמור אפילו לא סיפרו לרב אריאל שמוציאים את החוברת)

 

הרבים שהמליצו וכתבו ביקורות נהדרות הם אותם אלו שהוציאו אותו והם מקדמים אג'נדה. זה לא חכמה.

 

אתה ממשיך להמליץ שילמד הלכות חנוכה כאילו עכשיו סוף חשוון. לא מבין. באמת לא מבין אם אין לך עניין לקדם כאן משהו זה פשוט לא מסתדר בשום צורה. 

מעולהדעתן מתחיל

הערתי היתה כתובה בדרך אגב עם הוספה "ללא ניסיון", לא הפכתי אותה ליותר ממה שהיא ולא קידמתי אותה בשום מקום כדבר מרכזי בדברי. זה לבינתיים אתה עשית.

יש לי במשפט טעות כתיב, כוונתי "אני יכול להבין". ומצטער שמפריע, אחזור בשמחה מהמשפט הזה. 

 

הכתב המוטה היה שיחה אפשרית על ספר קריאה כלשהו. נכתב כדי לומר שאין בעיה להמליץ על ספר שעוד לא קראת. אפשר פשוט לקרוא את דברי ללא צרות עין, הם מובנים דיים.

 

ואני לא מבין מה הבעיה להתחיל מהלכות חנוכה, צריך להתחיל היכן שהוא, לא כן? אחת מהאופציות המוצעות מהפותח הינה מועדים. מודע לעדיפות ללמוד ע"פ הסדר אך אם זה מה שיש כרגע אינני רואה בכך בעיה.

גם חוסר ליקוטי השיטות הינו נהדר בעיניי, זה הרי ספר פסיקת הלכה. גם ברמב"ם אין דעות שונות.

גם בפניני הלכה יש הטיה אשכנזית, שוב לא מוצא פסול. אם כי אשמח למצוא ספר שלם בכולו. 

 

כמו שציינתי אין לי משהו מיוחד בעד אוהלי הלכה ואפילו לא זכיתי להיות מההולכים אחר פסקי הרב אריאל. לא נראה לי שיש צורך לגרור את השיח שוב ושוב. אתה עדיין מוזמן להציע משהו טוב יותר שאני יכול להמליץ עליו והמלצתי תשתנה בהתאם.

 

על כל האמור אתה מוזמן לומר שדעתך שונה כמובן, אבל לא ברור למה אתה חושב שיש אמת מוחלטת ושהמלצה שכזו לא יכולה להיות חלק ממנה.

 

למזלי זה לא נראה לי אחד מתפקידי בעולם, לסדר לך דברים. אפשר להמשיך לחפש שגיאות לא קיימות שיוכיחו תיאוריה ערטילאית או פשוט להאמין בבן שיחך ~

אגב לפי ההיגיון שלך ילקוט יוסףנחשון מהרחברון

זה רק לפוסקים לפי הרב עובדיה

 

פניני הלכה רק לפוסקים לפי הרב מלמד

 

סדרה עלומה שעוד לא יצאה - היא היא היחידה שאתה מצליח להעלות על דעתך שמתאימה לכולם למרות שלא ראית מילה אחת שכתובה שם...

 

אתה אומר: "אין לי משהו מיוחד כלפי אוהלי הלכה, פשוט אין לי כרגע המלצה אחרת. מוזמן להציע. לבינתיים, זו אכן נשארת המלצתי. אפשר להתחיל מהלכות חנוכה" 

 

על בסיס מה אתה ממליץ בדיוק? אין שום ספר בעולם ההלכה הקיים שקראת שהוא יותר טוב מחוברת עלומה שלא ראית עדיין ולכן אתה ממליץ להתחיל מהלכות חנוכה כשכעת חודש שבט?

 

אם אין לך המלצה תגיד אין המצלה.

 

אם אין סדרה כזו אל תמליץ עליה.

 

אבל אתה מתעקש להשאר עם ההמלצה שכתובה על קרח (כיוון שלא ראית את זה בכלל) ואומר לו לשנות את סדר הלימוד שלו כדי ללמוד בזה?

 

סליחה. אתה לא עונה לעניין אתה מקדם אג'נדה

 

 

לה' יתברך יש ניקדעתן מתחיל

נראה לי.

כי לפני כמה ימים ולאחר חודשיים ב"ה הגיע אלי הלכות חנוכה. שמח לעמוד מאחורי דברי גם ללא הסייג הזכור, לאשכנזים ולספרדים, עבור ידיעת המעשה הנכון להלכה.

בעליל לא מושקע מבחינת עריכה ועיצוב (ולצערי העתק עיצובי מהרב מלמד), אך התוכן ראוי ומתאים בעיניי, כאילו ראוי אני לומר זאת. גם ראיתי שאולי סדרת מקור חיים יכולה להתאים, אך לצערי אינני בקיא גם בה מספיק ואינה על ידי.

 

(לא באתי לפתוח את הדיון שנית רק להשלים את דברי לאחר ההערה)

מקור חיים השלם היא סדרה יפהפייהארץ השוקולד
אבל מחמירה מעט ונוטה אחרי הקבלה.

היא ופניני הלכה הלכו באותו הדרך, הסבר מחשבתי ואז הלכה.

(שניהם קיבלו זאת מהבנתם של דברי הרב קוק)
אשריךדעתן מתחיל

באמת ראוי להעמיק בה.

זכור לי שהשפה וחווית המשתמש גרמו לי להתחבר פחות, אבל צריך לנסות שוב כשתהיה על ידי.

תהייה נוספת שעלתה בי היא האם לא התחדשו דברים מאז ~

 

תוכל לשלוח את דבריו? נשמע מרתק.

 

ולהצעתך המושקעת, פירוט יפה ומעט קשוח,

אני משער שהרב נויבירט לא יחתום על פסיקות הרב קנוהל ולהפך... אך אינני מתנגד לרעיון.

ספרים באמת נהדרים כולם ודרכי עוברת בחלקם.

ברוך תהיהארץ השוקולד
יתכן שאי אלו דברים השתנו, אבל יחסית זו סדרה לא ממש ישנה. (בת כמה עשרות שנים)

לצערי אין לי את הסדרה עדיין.
אבל הדברים מבוארים בהקדמתם. (את פניני הלכה ניתן למצוא באינטרנט ומקור חיים השלם כנראה יהיה בבית כנסת או בישיבה.)

ללמוד הלכה דורש זמן, אבל זה ה"לשמה" לפי המשנה ברורה (כפי שכתב בהקדמתו לליקוטי הלכות זבחים) אז ראוי להשקיע. אפשר גם בשלבים, כל יום קצת.

כמו כל ספר הלכה שיצא ושיצא, לא כולם מסכימים עם כל פסיקה שם, אבל זה לא ייחודי לספרים הללו.
לדברי המשנ"ב, בהחלטדעתן מתחיל

הרב קנוהל באמת כותב נפלא ובטוב טעם. הרב שמואל אריאל מצליח להכניס גם עומק הלכתי לניסוח יחסית פשוט.

 

אני חושב שספרי הרב רימון לא בדיוק תואמים מבחינת הסגנון והעומק. חלקם עמוקים יותר מלדעת הלכה לתחושתי. גם הסדרה לא שלמה לכל הנושאים.

רוב הסדרות לא עוסקים בכל הנושאיםארץ השוקולד
מלבד מקור חיים השלם, ילקוט יוסף, פניני הלכה ממה שאני מכיר
הספרים של הרב קנוהל והרב שמואל אריאל קולחים מאודארץ השוקולד
וגם פניני הלכה של הרב מלמד, וזה יתרון גדול כדי להרבות בלימוד.

יש גם ספרים של הרב רימון במגוון נושאים.
מה המטרה שלך?ארץ השוקולד
לשם הכנות, קביעות עיתים לתורה "ברמה גבוהה".צע
כמובן, שהודות לכך כמו שכתבו פה אפשר בעה יהיה לדעת על קצת סימנים ונושאים בהלכה מה פשרם וטעמם ..
השאלה רק מה. אני רואה שחלוקים פה על שבת וברכות.
נראה לי שטור בית יוסף על הסדר מומלץארץ השוקולד
אם תלך על הלכות שבת, יש סימנים קשים ביחס להטמנה בסביבות רנג אם אני זוכר נכון.
אולי להצטרף ללימוד של "צורבא מדרבנן"?באר מרים
יש להם חוברות מסודרות שנראה לי שנותנות מענה בדיוק למה שאתה מחפש:
לימוד הלכה ממקורה ועד לפסיקה הלכה למעשה.

לדכתי יש להם קבוצות לימוד מסודרות בכל רחבי הארץ, אבל אולי אפשר לקנות רק את החוברות וללמוד מהן בקצב שלך?
אכן חשבתי על כך וזו לגמרי אופציה. פשוט יש רצון לחויית לימודצע
יותר מאתגרת. אבל אין ספק שצורבא זה מדהים ..
הבעיה איתם שהם נותנים אשליה שהם מקיפים הכלארץ השוקולד
בעוד בדעות פוסקי ימינו הם צמצמו במגוון לתחושתי, אולי כי הם רצו שיהיה ברור הלכתית מה עושים.
יש לי הצעה טובה לידיעת הלכה:ארץ השוקולד
עבר עריכה על ידי ארץ השוקולד בתאריך ט' באדר תשפ"ב 19:43
כשרות:
ואכלת ושבעת.
שבת:
שמירת שבת כהלכתה. (למנהג האשכנזים)
דיני אישות וכד':
איש ואשתו.
תפילה, שבת, חגים ועוד:
חזון עובדיה. (למנהג הספרדים)
ספרים מאוד מובנים ובאים לפסוק.

ואם רוצים סדרה מעולה:
מקור חיים השלם או פניני הלכה או ילקוט יוסף.
ויש גם את שלחן ערוך הקצר למנהג התימנים. (אבל למדתי ממש מעט משם, אז פחות יודע לומר כמה הוא קריא)


(על הרוב לא ציינתי למנהג האשכנזים או הספרדים כי ממה שהבנתי הם מביאים את ההלכה לעדות השונות)
עוד ספרים:ארץ השוקולד
אשי ישראל על הלכות תפילה. (אשכנזי)

ספרים של הרב הררי על החגים.
הם מעמיקים מידי ומפורטים מידינחשון מהרחברון

ומתייחסים ליותר מידי בעיות ופרטים לא נפוצים לטעמי (המקראי  קודש של הרב הררי)

מקבל את ההערה, הספרים בהודעה הראשונה לא כאלהארץ השוקולד
נכון דיברתי רק על המקראי קודשנחשון מהרחברון


הערה:הָיוֹ הָיָה

איש ואשתו ממוקם על מקום מאוד מסויים במנעד הפסיקות. צריך לדעת את זה לפני שבוחרים בו.

 

------רב שמואל
לגביך, אני מתחייב לשנוא אותך למטרה אחת בדיוק:

בזכות זה, אתה תמשיך להטריל אותם - יהודים לערבים. - גם אם לא תרצה - זה לא יועיל לך.

אתה תהיה המטריל בעל כרחך. ולמטרה זו בלבד אתה תישנא.
------רב שמואל
זוהי הודעה רשמית,

במילים ברורות,

בשפה מובנת,

תודה לאל,

בעזרת השם החונן לאדם דעת ולבן אנוש שפה
הם מסבירים בהקדמה את דרך פסיקתםארץ השוקולד
ואם מישהו ילמד ספר הלכה, תמיד מומלץ ללמוד את ההקדמה גם
לא כל אדם הוא בר הכי. כידוע לכת"רהָיוֹ הָיָהאחרונה
אולי הסדרה של הרב י.צ רימון?באר מרים
היא מתחילה מהמקורות ועד להלכה למעשה בצורה מאוד בהירה
גם אופציה טובהארץ השוקולד
ממליץ על ספרים שלך צורבא מרבנן. יש להם בכמה סגנונותעברי אנכי

יש להם "רגיל", "רועה רוחני"  והכל ללמוד מתוך המקורות בצורה נורא יפה ומסודרת. ממליץ בחום גדול

דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם

כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר

ויעקב חי כי עם ישראל קיים

גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה

שמואל ב יב יג

ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
עבר עריכה על ידי שנונימי בתאריך ו' בכסלו תשפ"ז 9:14

שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.

נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》

צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).

וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,

הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.

מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר

חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי

הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.

מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג

יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר

בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.

גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל

(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 7:26

"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")

תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר

על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)

היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון

פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור

אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר

כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.

ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.

(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)

אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור

"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"

לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ז' בכסלו תשפ"ז 14:51

לצדיקים כלל ישראלים.

לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)

אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.

בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה

"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור

לרבנים מהקבוצה של האומר

כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר

זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.

בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.

מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי

לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.

גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.

דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר

גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.

הנה:קעלעברימבאר

# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם

דקה 18.50

אחרי חיפוש שעשיתי.

שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני

לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי

אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.

מדייק -קעלעברימבאר

הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט

לא פשוט בכללדוס91אחרונה

תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..

חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..

אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים

אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
עבר עריכה על ידי טיפות של אור בתאריך ט' בכסלו תשפ"ז 15:35

צורף לאורות במהדורה מאוחרת

@קעלעברימבאר

(עריכה: הקשר)

הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה

איסלם היא עבודה זרהשנונימי
עבר עריכה על ידי מנהל בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 9:22

בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.

אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.

'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.

הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.

הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.

כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!

מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom

כתוב במלאכיטיפות של אור

"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'

המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה

אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף

המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי

לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'

מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.

גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.

או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.

ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.

ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.

זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר

עושה אותו ע"ז.

כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז

אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן

קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...

צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר

כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.

או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)

ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"

ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל

כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור

לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף

אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם

אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר

הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.

רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.

למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?

אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?

לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור

ההבדל הוא:קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ג' בכסלו תשפ"ז 13:34

שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.

אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).

גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.

יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?

בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).

ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.

אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)

אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר

שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא

כן, זו כוונתיטיפות של אור

מה המקור?ה' אלהים אמת

על פי איזו גמרא במנחות?

הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?

כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר

לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז

מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור

איפה בגאונים?

לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת

שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו

לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור

"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.

איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?

אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.

'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.

'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"

האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר

"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?

כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ

לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר

הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז

ממש לא נכון.קעלעברימבאר
עבר עריכה על ידי קעלעברימבאר בתאריך ב' בכסלו תשפ"ז 16:41

כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.

זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.

ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).

ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.

הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.

ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש

ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.

ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.

אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש

ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית

פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים

ואסור להאריך בדבר פשוט

כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר

נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.

ומותר להכנס לבית כפירה

אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי

אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.

סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:

יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:

תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר

ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.

ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.

ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.

אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.

לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"

ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם

ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?

גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי

זה אמנם נתון לדיון

אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)

הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.

בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.

האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?

בוודאי שלא.

כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר

ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.

זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות

יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן

לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...

מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...

יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...

אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)

אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי

אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.

עם זה אני מסכים לגמרי.

אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.

בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.

בקיצור לא מבין את הטענה שלך.

מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות

המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.

המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.

קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,

לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.

אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?

(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)

אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר

אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל

אין מחלוקתרודף מצוות

אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.

השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.

לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה

לא אותו תיאור אותה התגלות אל.

אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.

לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.

בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".

אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.

כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן

קונסרבטיזםטיפות של אור

(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)

איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!

מצאתינוגע, לא נוגע

ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.

אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..

הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.

גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.

זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.

זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.

מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר

עדיף למה?הסטורי

לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר

אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי

אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.

המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר

והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.

ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.

ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?

האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?

לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי

לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.

עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.

מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר

קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.

לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר

נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי

גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר

הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם

ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי

מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.

לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר

אז אשאל כך:

מגילת תענית אל מול ספר מכבים

ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!

ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.

השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר

ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.

אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים

אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!

אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.

לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר

כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).

ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?

תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!

כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".

כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר

כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.

אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי

יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!

וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.

השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר

שעשית לאבותינו בימים ההם".

להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.

לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.

ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.

ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).

מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!

אתה האפיפיור?

תירגע עם הקביעות שלך.

האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר

או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?

אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות

האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?

אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!

לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.

לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר

עבר לאומי בנרטיב.

אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.

גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה

אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר

הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר

אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר

מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,

או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?

זו דוגמא אחת.

או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?

אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי

אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.

אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.

אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר

ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.

אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.

משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.

מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.

האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).

לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.

אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.

כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי

ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר

נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה

חשמונאיםחסדי הים

כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך

מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..

משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..

ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה

אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.

בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.

נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.

אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?

אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר

מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.

זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה

תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי

עבור מי שחדש כאן

לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר

ערב שבת היוםדורש טוב לעמי

וכבר טחנו את הנושא

מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה

לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125

הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?

אולי קל לישי לא מפחד

כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.

כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.

בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.

הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.

ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.

הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".

אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.

מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד