שהלכה לומדים מספרי פסיקה וסיכום,

ידיעת תורה לומדים ממשני תורה,

והלכה בעיון לומדים מתחילת הסוגיה.

אם רצונך לדעת מה נכון לעשות בכל רגע, ספרי הלכה עכשוויים יהיו המענה האולטימטי לענ"ד. ממליץ ללא ניסיון על אוהלי הלכה.

אם רצונך ללמוד הלכה בעיון על מנת להבין סוגיה לעומק ובעתיד לקבל את יכולת הפסיקה, חושב שנכון להתחיל מהגמרא, דרך הראשונים והאחרונים כולל הבית יוסף כסיכום אמצעי ופסיקה כוללנית.

דרך אמצעית היא ללמוד משנה ברורה / כף החיים / רמב"ם וכדו' (קשה לראות אותם באותו המשפט~). נותן בסיס יציב וידע ברור בקלות יחסית. אך פחות מקדם יכולת פסיקת הלכה והבנה לעומק וגם לא מלמד הלכה מעשית בתחומים רבים אלא יותר לכיוון היקף ידע תורני ויציבות.

ולפשטות הנושא למוזכרים - ממליץ על ברכות, מועדים ולבסוף שבת, לפי סדר זה. אם כי אולי שבת צריך להיות אמצעי.

לא בטוח שעניתי בדיוק לשאלה, מקווה שבכל זאת נתן כיוון.

אתה ממליץ על סדרת ספרים לא קיימת. 'אהלי הלכה' שכל מה שיצא זה חוברת קטנה על הלכות חנוכה.

בבהילו יצאה מבית המדרש עם בעיות ניסוח, עיצוב וסידור כשכל מהותה לנגח ולהתנגח בפניני הלכה וברב מלמד על כך שהוא לא הולך על פי גדולי ישראל כשאת החוברת הזו הוציאו בלי לספר לרב יעקב אריאל כי ידעו שוא יגיד להם לא.

הלכה לא לומדים מספר פסיקה וסיכום. (וכתבתי אחד כזה) או יותר נכון - אם אתה צריך תשובה הרגע אכן ספרי אחרונים נותנים מענה.

ללמוד הלכה בלי להבין אותה זה נורא ואיום. על כגון אלו נאמר תנאים מבלי עולם שפוסקים הלכה מתוך משנתם ועיין למהרל מפראג בנתינבות עולם נתיב התורה סוף פרק ט''ו שמאריך בחומרא של זה באופן א]ילו קיצוני ( שעדיף שאדם יטעה העיקר שיפסוק מהגמ' והראשונים מאשר שיפתח טור/רמבם (ספרי הקיצורים של זמנו) ויפסוק מהם...

בסיס של בסיס של לימוד הלכה זה להכיר את פסיקת השו''ע ואת הנושאי כלים. 

כף החיים למי שלא הולך לפיו הרבה פחות מרכזי. רמב''ם אינו רלוונטי כלל ללימוד ההלכה למעשה אפילו תימנים לא עצרו ברמבם. הוא לא עוד ראשון, הוא רשון חשוב מאד וברור אבל הוא חלק מהעיון בסוגיא לא כדרך לעבור על הלכות. משנה ברורה הוא כן רלוונטי להלכה למעשה, הפניני הלכה, הילקוט יוסף, ועוד הרבה ספרים...

ספציפית על שבת הייתי ממליץ לאשכנזים אם כבר שש''כ (כולל הערות!) לספרדים חזון עובדיה/מנוחת אהבה

מבחינת סדר הלימוד ברור ששבת קודם. ברכות זה דרבנן, ולשנות ממטבע ברכה שטבעו חכמים זה בקושי דרבנן. גם אם עשית 'פאדיחה' אתה יחסית 'מכוסה'

שבת לעומת זאת העיד המשנה ברורה בהקדמתו בשם היערות דבש שמי שלא לומד הלכות שבת על כל פרטיהם - וודאי יחלל שבת ובאיסורי סקילה עסקינן

ברור שתחילת הלימוד הוא הלכות שבת

אני גדלתי בבית דתי וכשלמדתי ב''י שו''ע משנ''ב ואחרונים - גיליתי כמה לא ידעתי לקולא ולחומרא

מועדים כיוון שהם על ציר הזמן משה תיקן להם לישראל שיהיו עוסקים 30 יום קודם הרגל בהלכות הרגל... 

למרות שמעולם לא ראית את הסגנון, את התוכן, את העריכה ואפילו המוציאים לא ראו דבר מלבד חנוכה. זה קידום אג'נדה. לא המלצה

אני מכיר הרבה אנשים שלמדו רק סיפרי קיצורים. השולחן ערוך נותן כללים. ברור שלא מספיק רק שו''ע. אבל בלי בכלל זה פשוט לא זה. שוב, על כך הבאתי את דברי המהרל עיין שם

לגבי הרמבם. הבנתי את כוונתך אך שמת אותו באותה קטגוריה עם המשנ''ב והכף החיים שזה פשוט... לא הולך ביחד

אכן, לא שמתי לב שהוא חיפש הדרגה של הקושי. אבל גם אז המלצתי בעינה עומדת להתאמץ יותר ולהתחיל מהלכות שבת. ברכות יותר מסובך

אך אתה מתווכח עם עצמך לטעון שאני מקדם משהו שאינני. אין לי משהו מיוחד כלפי אוהלי הלכה, פשוט אין לי כרגע המלצה אחרת. מוזמן להציע. לבינתיים, זו אכן נשארת המלצתי. אפשר להתחיל מהלכות חנוכה (:

קיצורים? אתה מתכוון אולי "הלכה". כי הלכה היא לדעת מה לעשות, וזה בדיוק מטרת הספרים הללו. גם ר' יוסף קארו, הרמב"ם, הטור והמשנה ברורה כתבו "ספרי קיצורים" - זו הרי הייתה מטרתם. על הרמב"ם יצאו לא מעטים על כך כי הוא "קיצר" את הלימוד, את כללי לימוד הלכות פסיקה השו"ע כתב בבית יוסף ובכסף משנה וכן הלאה. הסיבות שהם אינם כיום "קיצורים" היא כי ההלכה נוגעת בתחומי חיים נוספים וכי פסיקות האחרונים אינם תמיד תואמות.

אתה מעוניין שילמד כללים בשביל שיוכל להקיש מהם למקרים אחרים. ובכן, זו פסיקה הלכה, לא ידיעת הלכה. וזה אכן חשוב למי שבא ללמוד פסיקת הלכה. מי שרוצה לדעת רק מה לעשות כרגע - לא זו הדרך הטובה ביותר להבנתי.

לרמב"ם, אכן, וציינתי גם את זאת.

נשאר חלוקים גם על ברכות ושבת ~

אני ממליץ על הסדרה שאני אוציא עוד 20 שנה. זה לא קיים (המלצתי עלילקוט יוסף ועל פניני הלכה גם אם לדעתך הוא לא לגיטימי)

ואכן ללמוד הלכה משו''ע בלי ב''י גם השו''ע לא התכוון לזה וכתב את זה מפורש. (שהשו''ע הוא רק קיצור חזרה למי שלמד ב''י לחזור על כל השו''ע פעם בחודש או בכמה חודשים... רבי יוסף קארו לא התכוון שתקרא שו''ע כדי לדעת מה לעשות)

גם הרמבם והטור (לפי הסבר המהרל שאמנם מעט תמוה) לא התכוונו שתקרא אותם ותדע מה לעשות.

אני מעוניין שילמד שו''ע לא כדי ללמוד כללי פסיקה אלא כדי שהוא יבין טוב יותר את מה שכתוב בילקוט יוסף או בפניני הלכה...

לגבי הרמבם. הבעיה שלי היא לא הרמבם אלא ההשוואה למשנ''ב שהוא בהחלט ספר הלכה לעומת הרמבם שהוא כבר לא ספר הלכה (שניהם הלכה רק שמהמשנב אפשר לפסוק למעשה בהמון כמעט בהכל למעט חשמל ומהרמבם לא.)

הלכות ברכות הן מהקשות באורח חיים (אם אתה לומד עם ב''י) בעיקר בגלל חוסר הבהירות בדוגמאות וסוג של 'שיח חירשים' בין הפוסקים והראשונים כשכל אחד מדבר על מציאות אחרת בה הפרי גדל/נאכל.

יש המון המון המון המון המון המון מקום לשיקול דעת של הלומד (למשל 'תורתא דנהמא' מתי יש מתי אין? תלוי תרבות וסוג הלחמים שעושים בכל מקום. עד היום כל הוויכוחים מה מברכים על לחוח מבוססים על 'זה כן תורתא דנהמא' 'זה לא תורתא דנהמא' הגדרות של היסח הדעת, של עיקר וטפל אובייקטיבי וסובייקטיבי.הלכות שבת מעט ייותר מורכבות אבל מאד מאד מוגדרות. יש שורה תחתונה חד משמעית. אין את זה בברכות ולהתחיל ללמוד מדבר 'נזיל וגמיש' כמו ברכות הלכה זה פשוט מסבך את החיים

 

אך לפוסקים לשיטת הרב עובדיה. לכן לא יכולתי להמליץ. אתה מוזמן להמליץ על פניני הלכה, אמרתי אחרת? גם לא אמרתי שאינו לגיטימי. אמרתי שאני איני יכול להמליץ.

אאלץ לחלוק על פרשנותך למהר"ל. ביותר מכך בפשטות חלק מגדולים אלו כתבו זאת במפורש בהקדמותיהם או בספריהם השונים. ויש דוגמאות רבות נוספות ב"ה בכל דור ודור.

ללמוד שו"ע כדי להבין טוב יותר את פניני הלכה - אני מניח שכוונתך להבין מהיכן נובעת פסיקת פניני הלכה ולמה כך או אחרת ומי סובר כך ומי אחרת, הרי גם ציינת לא ללמוד שו"ע ללא ב"י. ובכן, אז ראוי להתחיל כבר מהגמרא, לא כך? אולי גם מהתורה. וזה מה שכתבתי - כאשר רוצים לדעת לפסוק. קשה לי להאמין שיש מי שלא מבין מה לעשות לאחר שהוא לומד פניני הלכה, ואם יש מי שכזה, ללמוד שו"ע זה הדבר האחרון שיקל עליו...

אנחנו חוזרים פה על נקודות אז אשאיר אותן כך.

כתבת על ברכות ושבת מניסיונך וזה נהדר. ניסיוני, מה לעשות, לימד אותי אחרת.

אני מבין שדרכך היא הבנת ההלכה לעומקה, אשריך. אכן זו דרך טובה וחשובה. כתבתי שיש דרך לימוד נוספת שהיא בפשטות ללמוד מה לעשות, וציינתי אותה כי אינני בטוח מה חיפש פותח השרשור. אני לא בטוח על מה אתה חולק.

מתעלם. אני אביא אותו לכאן ותגיד לי אתה אם זו פרשנות שללי או שזה כתוב מפורש (מביא את הקטע הרלוונטי ממליץ לך מאש מאש ללמוד את כל ההקשר)

מדגיש כמה משפטים...

ועוד שם התנאים מבלי עולם מבלי עולם סלקא דעתך אלא שמורין הלכה מתוך משנתן תניא נמי הכי וכי מבלי עולם הן והלא מיישבי עולם שנאמר הליכות עולם לו אלא שמורין הלכה מתוך משנתן. והא דמקשה וכי מבלי עולם ולא תירץ דהכא איירי שלא שמש תלמיד חכם. זה אינו קשיא דאף על גב שיש בו הדברים האמורים למעלה שהוא בור ועם הארץ וכל הני דברים דלעיל, מכל מקום מבלי עולם אינם נקראים. ומתרץ מפני שמורים הלכה מתוך משנתן כלומר שמורים אף שאינו יודע עיקר טעם המשנה, ובזה מבלין העולם כי העולם עומד על התורה, ואין זה נחשב תורה כאשר אין יודע בירור טעם המשנה והתורה שהיא להורות המעשה הוא עיקר תורה ועל זה העולם עומד, ולכך כאשר מורין הלכה מתוך המשנה לא מצד השכל הברור הם מבלי עולם שעומד על התורה.

ורש״י ז״ל פירש שמורים הלכה מתוך משנתן ומבלין העולם בהוראת טעות, דכיון דאין יודעים טעם המשנה פעמים שמדמים לה דבר שאינו כך, ועוד שאינם יודעים מחלוקת התנאים ולפיכך מורים הוראות טעות כך פירש רש״י, ואין הפירוש כדבריו כלל, כי מה שאמר שמורין הלכה מתוך משנתן משמע הלכה שהיא אמת ולא שייך לומר הלכה של טעות, והוי ליה לומר רק שמורין טעות מתוך המשנה.

אבל הפירוש כמו שאמרנו, כי עיקר התורה כאשר הוא מורה הלכה למעשה ודבר זה ראוי שיהיה יוצא מן התורה אשד התורה היא שכלית, ודבר זה הוא התלמוד שהוא שכלי ומזה ראוי שיהיה יוצא ההלכה למעשה, ודבר זה כודאי קיום העולם שעומד על התורה, ולפיכך התנאים שמורים הלכה מתוך המשנה הם מבלי עולם.

אבל בדור הזה אם היו פוסקים הלכה מתוך המשנה היה זה די, כי המשנה היא ראשית לתלמוד והתחלה אליו, אבל אין פוסקין הלכה מתוך המשנה שהיא עשויה לתלמוד כי התלמוד הוא פירוש המשנה, רק שהם פוסקים הלכה מתוך הפסקים אשר נתחברו להורות הלכה למעשה ולא נעשו ללמד אותם רק לפסוק מהם, ודבר זה יותר רחוק מן הרעה והראשונים כמו הרמב״ם זכרונו לברכה והטור זכרונו לברכה, אף על גב שגם הם חברו הפסקים בלא בירור לא היה דעתם רק להורות פסק ההלכה ואשר הוא עולה מתוך התלמוד.

אבל לפסוק האדם מתוכה מבלי שידע מאיזה מקום יוצא הדין רק הלכתא בלא טעמא לא עלה על דעתם ועל מחשבותם, שהרי אמרו כאן הפוסק מתוך המשנה נחשב אמגושי כמו שהתבאר כאן ובשאר מקומות שהוא נחשב כותי. ואלו ידעו המחברים כי החבורים ההם יהיו גורמין שיהיו עוזבין את התלמוד לגמרי ויהיו מתוך החבורים לא היו מחברים אותם. כי יותר ראוי ויותר נכון שיהיה פוסק מתוך התלמוד, ואף כי יש לחוש שלא ילך בדרך האמת ולא יפסוק הדין לאמיתו שתהיה ההוראה לפי האמת, מכל מקום אין לחכם רק מה שהשכל שלו נותן ומבין מתוך התלמוד, וכאשר תכונתו וחכמתו תטעה אותו עם כל זה הוא אהוב אל השם יתברך כאשר הוא מורח כפי מח שמתחייב מן שכלו ואין לדיין רק מה שעיניו רואות, והוא יותר טוב ממי שפוסק מתוך חבור אחד ולא ידע טעם הדבר כלל שהולך כמו עוד אם כן בתר חוח שאינם •war בדרך. ובאולי בקיאים בתלמוד ולא ידעו אותו איך נפסק הלכות הלא בודאי קשה הוא דבר זה שנשתכחה תורה ואין אנו ראויים לפסוק הלכה, וכל זה מפני שאין אחד חוזר על תלמודו להיות בקי ורגיל בלמודו כמו שכתבנו למעלה גודל חסרוננו בתורה עד כי יבא מורה צדקנו ויסיר טפשות לבנו ונפלאות מתורתו יראנו, אמן וכן יהי רצון במהרה בימינו אמן:

ולא נכנסתי לדבריו כי לא ראיתי בכך צורך. הרי הזכרתי את שיטתו שלא מעטים יצאו נגד ספרי הקיצורים כלשונך. מה מצער שאותם ספרים נכתבו בפירוש עבור כך. הרמב"ם למשל -

"ומפני זה נערתי חצני, אני משה ברבי מיימון הספרדי, ונשענתי על הצור ברוך הוא, ובינותי בכל אֵלו הספרים, וראיתי לחבר דברים המתבררים מכל אֵלו החיבורין בענין האסור והמותר, והטמא והטהור, עם שאר דיני התורה, כולן בלשון ברורה ודרך קצרה, עד שתהא תורה שבעל פה כולה סדורה בפי הכל בלא קושיא ולא פירוק. לא זה אומר בכה וזה אומר בכה, אלא דברים ברורים, קרובים נכונים, על פי המשפט אשר יתבאר מכל אלו החיבורין והפירושין הנמצאים מימות רבינו הקדוש ועד עכשיו."

יותר מכך טעמי ההלכות והסברות חלוקים ככלל כך שקשה עוד יותר לומר כך. 

ועוד, המהר"ל חולק על רש"י ושאר ראשונים על הגמרא וכך גם על הראשונים על הפסוק עצמו. 

בפשטות, פירטתי שיש דרך כזו עוד לפני שהגבת וכתבתי גם דרך אחרת שדווקא נראה שההתלעמות לה היא ממך. הפרשנות שלך שציינתי הינה על טענה שהדרכים הללו לא קיימות והמהר"ל גופא יוכיח - היצא על שאינו קיים?

ולהודעת הסיפא, 

אני חושב שלא באתי לרדת לרמה שכזו. אעצור לנושא כאן. 

אם תרצה תגובה עניינית תקבל בשמחה.

"אאלץ לחלוק על פרשנותך למהר"ל"

אני אמרתי שאכם שיטתו תמוה כבר קודם בעניין שלא לזה נכתבו הרמבם והטור. אני לא מתעלם. ציינתי את זה

לגבי הסיפא יותר מאשמח לשמוע תשובה עניינית 

הפרשנות שציינתי הינה על טענתך שהדרך הזו לא קיימת. וזה כל מה שכתבתי מתחילה - שהיא קיימת. באותה הודעה גם ציינתי שאינני מבין על מה אתה חולק, כי זה כל שכתבתי. נראה שאתה טוען שאינה קיימת - זו פרשנותך להבנתי.

אכן ציינת שהמהר"ל תמוה. ועדיין אתה מתעקש שאגיב עליו והוא ראייתך המרכזית. אז הנה השתמשתי בדבריו הקדושים כדי להוכיח את דברי אני, גם אם המהר"ל לא יסכים להם.

לסיפא,

ילקוט יוסף פוסק את פסיקות הרב עובדיה בלבד. לי למשל הספר בשימוש עמור העמקה ולא הלכה, כי זו אינה פסיקתי. פניני הלכה לעומתו משתדל לתת מענה לכמה שיותר. הסיבה שאינני ממליץ עליו שונה במהות מהסיבה שאינני ממליץ על ילקוט יוסף.

אינני יכול להבין שהרגיז אותך שלא המלצתי על פניני הלכה אך כרגע זה לא ישתנה. אתה יכול לחלוק בשמחה על המלצותי, אך אין לי מה להתעקש שאמליץ את שאתה מחליט להמליץ. זו המלצתי האישית ודעתי האישית ואני עומד מאחוריה בשמחה עם הסייג שציינתי מההודעה הראשונה.

ספר מומלץ בעיניי שמורה מה לעשות מפועל צריך להיות מפוסק בין דורנו שראוי לאסוף ולפסוק, מקובל על עמ"י וכולל פסיקות שונות. דווקא יש לי המלצה ולהבנתי חלק גדול מהספרים נכתבו מסיכומי עבר ומוכנים. לדבריהם הם אמורים לצאת תוך שבועות מספר ולא שנים.

זה בסדר לזלזל מצידך בסדרה הזו, אך פחות מתאים עבורי לכאן.

המלצתי אינה כתובה על קרח אלא עם סייג - שלא למדתי. זו עדיין המלצתי.

שומע, שמעתי על ספר נהדר שנקרא ***, רבים המליצו עליו וביקורות מעולות נכתבו. עוד לא קראתי בעצמי אבל נשמע שזה ספר ששווה לקרוא, ממליץ לנסות אותו.

לגבי האג'נדה כבר הגבתי. מוזמן להמשיך להאשים  למען האמת אני גאה באג'נדות שאני מקדם ויש רבות מהן. זו לא אחת.

אבל מפריע לי שאתה מייחס לי  את זה "אינני יכול להבין שהרגיז אותך שלא המלצתי על פניני הלכה"

לא הרגיז אותי שלא המלצת על פניני הלכה. (שים לב, גם אני לא המלצתי עליו)

הרגיז אותי שבלי לראות, בלי לבדוק, בלי שהוא קיים אפילו המלצת עליו.

כשטעויות שמופיעות שם לא מעניינות אותך (כתבתי בעדינות בעיות בניסוח...)

ההתייחסויות שם הם כמעט ורק לאשכנזים בקושי לספרדים (ולא כפי שכתבת מתאים לכולם)

אין שם ליקוט שיטות אלא נטו הכרעות של הרבנים המחברים (שכאמור אפילו לא סיפרו לרב אריאל שמוציאים את החוברת)

הרבים שהמליצו וכתבו ביקורות נהדרות הם אותם אלו שהוציאו אותו והם מקדמים אג'נדה. זה לא חכמה.

אתה ממשיך להמליץ שילמד הלכות חנוכה כאילו עכשיו סוף חשוון. לא מבין. באמת לא מבין אם אין לך עניין לקדם כאן משהו זה פשוט לא מסתדר בשום צורה. 

הערתי היתה כתובה בדרך אגב עם הוספה "ללא ניסיון", לא הפכתי אותה ליותר ממה שהיא ולא קידמתי אותה בשום מקום כדבר מרכזי בדברי. זה לבינתיים אתה עשית.

יש לי במשפט טעות כתיב, כוונתי "אני יכול להבין". ומצטער שמפריע, אחזור בשמחה מהמשפט הזה. 

הכתב המוטה היה שיחה אפשרית על ספר קריאה כלשהו. נכתב כדי לומר שאין בעיה להמליץ על ספר שעוד לא קראת. אפשר פשוט לקרוא את דברי ללא צרות עין, הם מובנים דיים.

ואני לא מבין מה הבעיה להתחיל מהלכות חנוכה, צריך להתחיל היכן שהוא, לא כן? אחת מהאופציות המוצעות מהפותח הינה מועדים. מודע לעדיפות ללמוד ע"פ הסדר אך אם זה מה שיש כרגע אינני רואה בכך בעיה.

גם חוסר ליקוטי השיטות הינו נהדר בעיניי, זה הרי ספר פסיקת הלכה. גם ברמב"ם אין דעות שונות.

גם בפניני הלכה יש הטיה אשכנזית, שוב לא מוצא פסול. אם כי אשמח למצוא ספר שלם בכולו. 

כמו שציינתי אין לי משהו מיוחד בעד אוהלי הלכה ואפילו לא זכיתי להיות מההולכים אחר פסקי הרב אריאל. לא נראה לי שיש צורך לגרור את השיח שוב ושוב. אתה עדיין מוזמן להציע משהו טוב יותר שאני יכול להמליץ עליו והמלצתי תשתנה בהתאם.

על כל האמור אתה מוזמן לומר שדעתך שונה כמובן, אבל לא ברור למה אתה חושב שיש אמת מוחלטת ושהמלצה שכזו לא יכולה להיות חלק ממנה.

למזלי זה לא נראה לי אחד מתפקידי בעולם, לסדר לך דברים. אפשר להמשיך לחפש שגיאות לא קיימות שיוכיחו תיאוריה ערטילאית או פשוט להאמין בבן שיחך ~

זה רק לפוסקים לפי הרב עובדיה

פניני הלכה רק לפוסקים לפי הרב מלמד

סדרה עלומה שעוד לא יצאה - היא היא היחידה שאתה מצליח להעלות על דעתך שמתאימה לכולם למרות שלא ראית מילה אחת שכתובה שם...

אתה אומר: "אין לי משהו מיוחד כלפי אוהלי הלכה, פשוט אין לי כרגע המלצה אחרת. מוזמן להציע. לבינתיים, זו אכן נשארת המלצתי. אפשר להתחיל מהלכות חנוכה" 

על בסיס מה אתה ממליץ בדיוק? אין שום ספר בעולם ההלכה הקיים שקראת שהוא יותר טוב מחוברת עלומה שלא ראית עדיין ולכן אתה ממליץ להתחיל מהלכות חנוכה כשכעת חודש שבט?

אם אין לך המלצה תגיד אין המצלה.

אם אין סדרה כזו אל תמליץ עליה.

אבל אתה מתעקש להשאר עם ההמלצה שכתובה על קרח (כיוון שלא ראית את זה בכלל) ואומר לו לשנות את סדר הלימוד שלו כדי ללמוד בזה?

סליחה. אתה לא עונה לעניין אתה מקדם אג'נדה

נראה לי.

כי לפני כמה ימים ולאחר חודשיים ב"ה הגיע אלי הלכות חנוכה. שמח לעמוד מאחורי דברי גם ללא הסייג הזכור, לאשכנזים ולספרדים, עבור ידיעת המעשה הנכון להלכה.

בעליל לא מושקע מבחינת עריכה ועיצוב (ולצערי העתק עיצובי מהרב מלמד), אך התוכן ראוי ומתאים בעיניי, כאילו ראוי אני לומר זאת. גם ראיתי שאולי סדרת מקור חיים יכולה להתאים, אך לצערי אינני בקיא גם בה מספיק ואינה על ידי.

(לא באתי לפתוח את הדיון שנית רק להשלים את דברי לאחר ההערה)

באמת ראוי להעמיק בה.

זכור לי שהשפה וחווית המשתמש גרמו לי להתחבר פחות, אבל צריך לנסות שוב כשתהיה על ידי.

תהייה נוספת שעלתה בי היא האם לא התחדשו דברים מאז ~

תוכל לשלוח את דבריו? נשמע מרתק.

ולהצעתך המושקעת, פירוט יפה ומעט קשוח,

אני משער שהרב נויבירט לא יחתום על פסיקות הרב קנוהל ולהפך... אך אינני מתנגד לרעיון.

ספרים באמת נהדרים כולם ודרכי עוברת בחלקם.

הרב קנוהל באמת כותב נפלא ובטוב טעם. הרב שמואל אריאל מצליח להכניס גם עומק הלכתי לניסוח יחסית פשוט.

אני חושב שספרי הרב רימון לא בדיוק תואמים מבחינת הסגנון והעומק. חלקם עמוקים יותר מלדעת הלכה לתחושתי. גם הסדרה לא שלמה לכל הנושאים.

ומתייחסים ליותר מידי בעיות ופרטים לא נפוצים לטעמי (המקראי  קודש של הרב הררי)

איש ואשתו ממוקם על מקום מאוד מסויים במנעד הפסיקות. צריך לדעת את זה לפני שבוחרים בו.

יש להם "רגיל", "רועה רוחני"  והכל ללמוד מתוך המקורות בצורה נורא יפה ומסודרת. ממליץ בחום גדול

הרבנות הראשית הוציאה הוראת שעה - אפשר לקיים חתונות בספירת העומר - עד ר"ח אייר

מתפרסת גם ביום שאפשר להשתמש בו בחשמל ולסוע ברכב

ברגע שיש חול המועד. האווירה -קדושה וחגיגית ושמחה בנפש

אין עבודה וזה

ואווירה כללית כזאת חג אבל לא ממש חגיגיות

כאילו אני מרגיש שאני בפסח בלי כל ה"shabang" של יום טוב

לא לאהבת היהודי הפרטי את ה' או אהבתו אותו. כי אהבת יהודי פרטי את ה' זה כמו אהבת בן את אביו (או בת את אביה במקרה של יהודיה), אהבה שיש איתה יראה. ואהבת ה' אותו זה כמו אב שאוהב את בנו.                                בעוד האהבה בשיר השירים זה אהבה שאין איתה יראה, אהבה של רעיה לדוד, אהבה של *כלל* האומה היהודית לה', ואהבת ה' את כלל האומה היהודית.

אז אשה שטעמה אהבת איש, יודעת איך כלל האומה היהודית אוהבת את ה'. ואיש שטעם אהבת אשה, יודע איך ה' אוהב את כלל האומה היהודית. אבל באופן כללי גם הפוך, איש שטעם אהבת אשה יודע מה זה אהבה זוגית ויכול לדעת איך כל האומה היהודית אוהבת את ה'. והוא האינדבדואל חלק ממנה. וחוץ מזה לכל האהבות יש אותו שורש. את גם מי שטעם אהבה זוגית טוטלית, יודע מה זה אהבת בן את אביו (או בת את אביה) טוטלית.                                                                                                                                                                                                                                   ב. מן הסתם. הרי אהבה זוגית ללא מימד פיסי חסרה. והתיאורים בשיר השירים הם פיסיים בין השאר. מה גם שאהבת ה' צריכה לעורר אותנו לעשות מצוות גשמיות פיסיות.  

ג. נכון. לכן ב.                                                                                                                                                                                                                                                                                 ד. גם כתוב "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה". כל דבר ניתן לקחת לייאוש והסכנות בכל מימרא של חז"ל נמצאות. השאלה איך ניגשים באופן כללי לעבודת ה', ומה המצב הנפשי של האדם באופן כללי. אחרת על כל הלכה וכל קוץ בץורה הוא ייקח את זה לסם מות, בגישה לא נכונה ובמצב נפשי לא מאוזן.

ה. התסכול מרווקות הוא מעצם הרווקות. לא נראה לי עניין של טלית ומימרות חז"ל יוסיף או ייגרע לזה. אבל רווק אשכנזי שזה עושה לו טוב בנפש ללבוש טלית - שישאל רב

… של יהודים יקרים בני 40 ומעלה שקראו להם לתורה עם קידומת " הבחור" , בגלל לחץ חברתי לא התעטפו בטלית וליבי ליבי אליהם.

אני אישית התחתנתי בגיל 40 אבל בעוונותי התחזקתי רק בגיל יותר מאוחר וגם אני לא אשכנזי ולכן לא נגע לי העניין הזה אבל רבנים צריכים אולי להבין שמנהג ולימוד כזה יכולים לגרום עגמת נפש לאנשים נורמליים.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך – ויקיפדיה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

ידע זה כוח.

כשיוצאים לטיול ויש לך אפשרות: מסלול בטבע, לונה פארק או מוזיאון- הוא יהיה אפשרות אחרונה🤷‍♀️ ככה אצלנו

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

האם אני מאמין באופן קשירת הציצית? כן. האם אני מאמין ש"עם לבן גרתי" = "תרי"ג מ צוות שמרתי"? לא, מדובר בפרשנות אנאכרוניסטית. 

הידע המדעי שלהם היה זהה לזה של הסביבה (ולכן בגמרא יש המון טענות שהמדע המודרני הפריך), הם האמינו ברוחות ושדים בהשפעת הסביבה (גלות בבל), והעיקר, במישור הרעיוני הם לעיתים קרובות ירו חץ ואז ציירו מסביבו מטרה.

בעיניי, ה"כוונות" של הרב דב קוק במהלך שתיית קפה משתוות לדרשות חז"ל. המתודולוגיה היא אותה מתודולוגיה: טוענים טענה ומנסים להלביש אותה בכוח על פסוקים/שברי פסוקים. נרצה להוכיח שיעקב אבינו קיים תרי"ג מצוות? הופה, יש את גימטריה. נרצה להפוך את דוד המלך ממצביא לגדול הדור שעוסק בענייני טהרת נשים? נמציא אגדה כלשהי. יהושע בן נון לא סתם ישן, אלא "לן בעומקה של הלכה"? הכול הולך, אלא שאין זה קשור לאמת ההיסטורית.

לגבי האגדות, חזור לדברי הרמבם. ואל תשכח ששלילה של הכל גם היא דוגמטיות.

כמובן, כאלה שמוטים כלפי האמונה שלהם. קרי, מדובר בשיטה פרשנית רווחת שהייתה נחלתן של קבוצות רבות: יש ספר מקודש, מסביב לגיבורי הספר נוצרות סיפורים ואגדות, לאגדות ניתנים תימוכין בעזרת חיפוש "רמזים" באותה הספרים המקודשים. מי שמחפש, לעולם ימצא, בין אם מדובר ב"רמזים", "קודים", "אל תקרי", גימטריות וכד'.

כפי שאמרתי הרמבם כבר דן בנושא האגדות, עיינת פעם שם? הקדמה לפרק חלק אם אני זוכר נכון.
 

אני לא יודע איזו מין ראיה זו השומרונים כאשר הם ביודעין ובוודאות שינו את התורה הכתובה, בעוד שאצלנו לא רק שהמסורת הייתה נוקשה מאוד בשיטת ההעברה וגם המחקר אישר את הישמרות הטקסט.

למען האמת בעבר נטיתי לחשוב ככה עד ששיניתי בהדרגה את דעתי.

ראשית כידוע לצד התורה שבכתב ניתן גם הפירוש שלה אחרת לא היינו יודעים איך לעשות שום־דבר. הפירוש הזה כולל גם פן מעשי וגם פן רעיוני שאלה השקפות היהדות החל מהבסיסיות כלה ברעיונות עמוקים יותר.

התורה שבעל־פה, כשמה כן הייתה, בעל־פה. המון העם היה מגיע לשמוע בעיקר הלכות (כמו שכתוב במסכת שבת שעדיף ללמוד הלכות מאשר נביאים) ובעיקר בזה התעסקו החכמים דאז וגם מוסד הישיבה הידוע מאז. זה גם אומר שהרעיונות הותאמו לשומעים ולקונטקסט ונאמרו כמובן בנימה מסוימת וכן הלאה. היו דברים שהופצו ברבים והיו דברים שנשמרו בתוך בית המדרש או רק בין תלמידים מסוימים. למרבה הצער החלק הזה אבד לנו, או לפחות צריך להתייגע מאוד כדי להבין מה העניין.

לצורך העניין, מדרש רבה מורכב מטלאים של דרשות בז'אנרים שונים – יש דרשות שנאמרו לקהל מסוים (בני אושא בשיר השירים רבה), יש פתיחתות, שהרעיון שלהן הוא למצוא פסוק שמבטא את הרעיון המרכזי בפרשה ו"חורז" אותה לכדי מהלך אחיד ורציף, יש מדרשי פליאה שהמטרה שלהם היא לעורר את התלמידים או לעורר מחשבה וכן הלאה (כמו שהפיוטים הקדמונים היו מספרים את האגדתות בדרך המיוחדת שלהם, לאיזה צורך? אפשר להעלות שלל השערות).

יוצא אפוא שכקוראים, אנחנו ניגשים לטקסטים ערוכים במידת האפשר אבל בסופו־של־דבר מעורבבים, מדורות שונים, בלי התחלה וסוף ברורים (במיוחד בגמרא), בלי הקדמות או הסברים למתודולוגיה / שיטות שונות במדרש / קונטקסט תרבותי / כנגד מה הדברים נאמרו. אז ברור שזה ירגיש מאוד מוזר. וזה כעין מה שהרמב"ם כותב, שבכלל החכמות, צריך הרבה הקדמות כדי להבין שלב מסוים באותה חכמה. וגם, אם היינו רוצים לחקור ברצינות טקסט יווני או רומאי או סנסקריט מלפני מיליון שנה, זה היה מסובך מאוד לעשות את זה בלי קונטקסט והבנה של התרבות / צורת התבטאות / הלוגיקה שהייתה נפוצה וכן הלאה.

לכן לומר "אה המדרש של עם לבן גרתי תרי"ג מצוות שמרתי הוא אנכרוניסטי ולא אמיתי" בעיני זה קצת ילדותי כי יש פה אפס מאמץ לנסות להבין מה העניין. איזה אינטרס יש לחז"ל לומר דברים מטופשים? אז בסדר, כמו בסרטון שהבאת, תמיד יש מוזרים בשולי החברה. אבל נראה לי שבסוף ההיסטוריה והמיינסטרים "מנפים" את מה שקיטש ואת מה שלא.

לכן לצורך העניין המדרש הספציפי הזה בוודאי אין הכוונה ששמר תרי"ג מצוות הרי הוא לא היה כהן (ואם כן אז לא התחייב בפדיון הבן...), הוא לא קיים מצוות גירושין או ייבום... זה ברור שהכוונה היא שהוא שמר את הרעיון הכללי של התורה למרות הקשיים שבגלות. ודווקא בגלל שהוא "גר" (מגורים זמניים) ולא נטמע. לכן ניתן לשמור על הזהות היהודית בגלות, בתנאי שמבינים שאנחנו שם רק זמנית. אין לי מושג איזה דופי תיאולוגי אתה מוצא ברעיון הזה.

וכך גם שאר הרעיונות, גם הדרשות ה"רחוקות" יותר כמו "על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו נחשב חשבונו של עולם".

"גם פירוש זה ודרש זה נראה זר מאוד, מה שלא נמצא כך בכל דברי חכמים; הן מצד הענין, שאין שייך דבר זה במקום שהכתוב מדבר מה שכבש סיחון את חשבון. ומכל שכן דרש המלות, שהם רחוקים מאוד מאוד מפשוטו. ועתה דע, כי כאשר יש חכמה לחכמים בכתוב, אף על גב שלא נמשך אליו כל הפסוקים בפירוש פשוט, לא הקפידו בזה, כי בודאי נמשך כל הכתוב לאותו הענין שנגלה בכתוב. ואף אם הוא נמשך אחריו בדרך רחוק, אין להקפיד בזה." כלומר בדרשות מהסוג הזה העיקר הוא המסר. וגם לא ברור מה הטעם בהתעקשות שאין הפירוש מתאים לפשט הכתובים, כאילו דה. כל הרעיון שזה "מתחכם" קצת כדרך הדרשות.

///

לגבי כמה תגובות אחרות שלך, למה אתה חושב שהאבות היו כאלה שלוחים חסרי־דעת? האנושות באותה תקופה לא היו אנשי מערות הדברים ידועים. האם לא הייתה שירה ואומנות וספרות ופילוסופיה לפני 2400 שנה בימי אפלטון? אם כן מה היה ההבדל המהותי בין יוון של לפני 2400 שנה לבין אכד ש־1000 שנה לפני־כן? אף־אחד לא ידע קרוא וכתוב? אנשים לא ידעו מה זה שירה? מופרך לחשוב שבן־אדם אחד מיני אינספור כן התעניין במהות העולם ועל־ידי־כך ייסד קבוצה אתנית־לאומית?

ולגבי דוד שעסק בטהרות – נכון שאיך שחז"ל מטהרים את זה נשמע קצת על דרך הגוזמא. אבל האם דיני טומאה וטהרה אינם חלק מהתורה שבכתב? וההבדל בין דם מכה לדם הנובע מהמקור אינו הגיוני? וכי אין זה הגיוני שמלך שאהב את התורה, עסק גם "בין דין לדין" וגם "בין דם לדם ובין נגע לנגע"? האם זה יותר מופרך ממה שהוא כתב ספר שירי תפילה? מניין לך מה אנשים עושים בזמנם הפנוי? אמנם, גם אני איני אומר שדברי חז"ל חייבים להיות בדווקא על כל דבר. העיקר הוא להעביר מסר. ובסופו־של־דבר, אני לא יודע מה הבעיה במסרים של חז"ל. לדעת יותר טוב את חוקי ה'? להיות קרוב אליו? לתמוך בעניים? להיות אדם צנוע ישר וטוב? כל־כך מוזר הדבר?

///

בכל־מקרה, לא יודע אם קראת את באר הגולה אבל אם לא אז זה הזמן לשבת בנחת ולנסות להבין את הספר הזה, אחרת לא הייתי קורא לזה יושרה אינטלקטואלית ראויה לשמה.

המילה "לגור" משמעותה בצורה שהייה זמנית ולא קבע. יעקב אמר שהוא מעולם לא השתקע אצל לבן אלא זו הייתה תחנה, וכל השנים האלה הוא היה גר, כלומר הזהות שלו נשארה מובדלת. ומהי הזהות הזו? האמונה שאותה קיבל מיצחק ומאברהם, ואת "צדקה ומשפט" שהרב"ה ידע שאברהם אבינו יצווה את בניו.

שמספר על חיבוטי הנפש שלו. כשקוראים את התורה, רואים אנשים די פשוטים, לא מורכבים במיוחד, שהדת שלהם דאז הסתכמה במצווה או שתיים (ברית מילה, הקמת מזבחות אקראיים ואיסור להתחתן עם בנות כנען). אבל די ברור רש"י ראה בכל הדרשות הנ"ל אמת לאמיתה.

למילים בתנך יש משמעות והיא עולה יפה במחקר עם קונקורדנציה. וגם בהקבלה לשפות האחיות האזוריות של אותה התקופה.
 

"לגור" בתנך זה תמיד במשמעות של ארעיות. האם יעקב התכוון לומר ללבן את מה שהוא ידע לבד? שיעקב לא נשאר שם לנצח? האם הוא בא לגלות לעשיו איפה הוא התחבא כל הזמן הזה? ברור שלא, הרי כמה פרקים קודם נאמר במפורש שעשיו ידע לאן יעקב הלך (ולכן לקח את מחלת בת ישמעאל לאישה). ולפי הכעס של עשיו בדרכו אל יעקב ברור גם שהוא לא שכח את גניבת הברכה מיצחק. ממילא יש מוטיבציה והיגיון לקרוא את הפסוק בצורה שמכבדת את האינטלקט *שלנו* לכל הפחות.

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

פסח (התשפ"ג) - מצה, מיצוי, התמצאות ומציאות

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.