נכון זה בסדר שגם אחרי שנתיים עדיין לא התרגלתי לכל הכאוס הזה?קמה ש.
בס״ד

הייתי מצפה שאחרי כל-כך הרבה זמן כבר הייתי מגיעה למצב שבו אי וודאות זה הטבע השני שלי... ובפועל מוצאת את עצמי מותשת מכל רכבת ההרים האינסופית הזאת.

מזדהות?
הכי לגיטימיסליל
בדיוק דיברתי על זה עם בעלי אתמול.
בכל התקופה הזו יש ניסיון להמשיך כרגיל ולנסות כמה שיותר לשמור על שגרה.
מצד אחד זה חשוב, מצד שני, המצב לא באמת נורמלי, ולא באמת טבעי. וצריך להכיר גם בזה.
ולא לנסות להיות אנשים מושלמים, כי המצב באמת מטורף
לגמרי מזדהה...מתואמת
בעלי אמר לי היום שהוא מרגיש שכאילו חזרנו לתחילת הקורונה, עם תחושת חוסר הוודאות הנוראית הזו...
אוף כבר
חד משמעית.פלספנית

בעזהי"ת

 

הפוך- אני מרגישה שהשנתיים המתמשכות האלה רק הוציאו לי את המיץ עוד יותר ועכשיו כל אי-וודאות מכניס אותי ישירות לעומק ההתשה, עוד יותר ממה שהיה בהתחלה.. 

נכון... בתחילת הקורונה דווקא שרדנו יפהמתואמת
כי היינו אופטימיים שאחרי סגר של חודש הקורונה פשוט תיעלם וזהו.
עכשיו זה פשוט לא נגמר... ולא נראה שייגמר אי פעם...
מאודבת 30
בעצם, אני צריכה שתעזרו לי להבין את עצמי, אפשר בבקשה?קמה ש.

בס''ד

 

תראו, אני גם ככה ברוב הזמן נמצאת בבית עם הקטנה (עוד מהרבה לפני הקורונה). זה לא שהייתי רגילה לימים לגמרי לבד והכל השתבש.

 

אז כן, כשיש עוד ילדים בבית, אני מפסידה את הזמן שהיא ישנה שנ''ץ. אבל בעלי נותן לי זמן בסוף היום להשלים, אז בסך הכל זה לא שאני יוצאת ממש 'מופסדת' מבחינת הזמן הפנוי שיש לי ביום.

 

מבחינת עבודה, אני גם ככה עובדת על אש קטנה, ברמה של 1-2 שעות ביום (לעתים קצת יותר) ומהבחינה הזאת, אין ממש הבדל אם הילדים בבית או לא (בזכות ההפסקה הנ''ל שבעלי מעניק לי בסוף היום).

 

מבחינת מטלות הבית, באופן קצת פרדקוסלי אני נוטה להיות יותר פרודוקטיבית דווקא כשהילדים נמצאים (בשאר הימים אני מנצלת את כל הזמן שהקטנה ישנה כדי לעבוד וזה בא על חשבון דברים כמו כלים, איפוס הבית וכביסות. כשהילדים כאן, קורה לא מעט שאני מנצלת רגעים שהם מתעסקים לבד כדי להתקדם עם תפעול הבית).

 

מבחינת כושר, דווקא קצת יותר קל לי כשהילדים בבית כי עם הקורונה הכנסנו סדר יום שמתחיל עם פעילות גופנית. בימים שהילדים במסגרות, אני יותר צריכה להתאמץ כני להכניס את הזמנים האלה של פעילות גופנית ללו''ז, וזה יותר נוטה להתפספס.

 

אני עם תו ירוק, כך שאני יכולה לצאת לנשום אוויר (אני אכן משתדלת לעשות זאת על בסיס יומי).

 

ב''ה גופנית אני מרגישה טוב, וכך גם כל בני הבית.

 

הדבר העיקרי הבולט הוא ברמה הזוגית, שם אני כן מרגישה שבידודים מאתגרים אותנו כי הם לוקחים מאיתנו את היציאה השבועית שממש יקרה לנו. אנחנו משתדלים לחפות על זה בדרכים יצירתיות אבל עדיין - זה לא זה.

 

 

אלו הנתונים...

סבבה בסך הכל, לא? 

 

אז למה קשה לי עדיין?

למה אני עצבנית בכל זאת?

למה אני מתרוקנת מאוויר כשמגיעה הודעה חדשה שמכניסה ילד לבידוד?

 

 

אני מרגישה שאני צריכה שתסבירו לי לאט ובסבלנות למה אני בסדר שאני נחלשת מהמצב הזה.

למה, למרות התנאים הבסדר גמור שלנו, אני מתקשה עם התקופה הזאת.

 

רוצות לשקף לי למה המצב שלנו (כדור, כמדינה), 'מצב הקורונה', כל-כך לא נורמלי?

כי משהו בי באמת ובתמים חושב שיאללה, צריך ללמוד לזרום עם זה כבר,

לעבור בקלילות ממצב למצב, ולא להתרגש יותר מכל אי הוודאות שיש...

וכשאני רואה שאני עדיין לא לגמרי זורמת, משהו בי חושב שיש כאן ציון נכשל.

 

אתן יודעות מה שאני ממש רוצה?

שתשקפו לי למה זה קשה.

שהמילים שלכן תפגשו את הלב שלי.

שאני אוריד כמה דמעות של הקלה אולי.

ושאלך להתנצל לבעלי היקר על כל הלא נחמד שיוצא ממני בימים האחרונים.

 

 

תודה, אוהבת אתכן ❤🙏🏼

 

 

 

ותודה גדולה לכן, @סליל, @מתואמת, @פלספנית ו-@בת 30 יקרות שהגבתן לי להודעה הראשונה!

אני חושבת שהדבר העיקרי שנפגענו ממנוהמקורית
עבר עריכה על ידי המקורית בתאריך ט"ז בשבט תשפ"ב 19:49
הוא הזכות לבחור איך המציאות שלנו תיראה.

כלומר, נכון, את עם ילדה בבית כבר תקופה, אבל לא בחרת בעוד ילדים בבית, הם לא אמורים להיות עד אחרי בית הספר

לא בחרת בבידודים שמשגעים את השכל ובתורים אינסופיים לבדיקות קורונה

לא בחרת שהשעה שהכי נוחה לך להתאווררות במהלך היום תשתנה לאחת אחרת מכורח הנסיבות; ובאמת ששנצ של ילד אחד הוא וואו מבחינת ההתאווררות שזה נותן לקראת האחרים שמגיעים מאוחר יותר, לעומת שעה לעצמי לקראת סוף היום כשאת כבר מותשת אחרי שהיית עם כולם בבית

ברגע שבחרת לעצמך שגרה מסוימת, יש הרגשה של שליטה. את יודעת מה מתחיל מתי, ואיך ומתי הוא אמור להיגמר ויש סדר מסויים.
במציאות שנכפתה עלינו בשנתיים האחרונות, איבדנו שליטה לגמרי על הזמן שלנו ועל המרחב האישי שלנו. והאמת, זה אחד הדברים שבהם אדם מרגיש שהוא - הוא.
ועוד, כשרק התחילה הקורונה, היינו בטוחים שזה רק עד אחרי הסגר ונגמר. גייסנו את כל הכוחות שלנו למציאות החדשה הזו במחשבה שזה זבנג וגמרנו (בערך, כן?).זה רק הסגר הזה שהוא זמני, רק את החג הזה נעשה בבית ואחכ נחזור כולם למשפחתיות שמכירים, זה רק חיסון כך וכך וחוזרים לחיים, היה לנו צפי מסוים לסיום הכאוס. ופתאום אנחנו מגלים שזה לא נגמר. וכבר גייסנו את כל כוחותינו למאבק, ומה שנותן לנו כח -שזה השליטה על המרחב האישי שלנו ועל הזמן שלנו, גם איננו. אז מה הפלא שאת מרגישה ככה??


היציבות שהיתה לנו ביכולת להחליט על שגרת חיינו נסדקה. ואני חושבת שאנחנו לא בנויים להכיל ככ הרבה תנודות ושינויים בחיים, זה מאוד מערער, ולראיה הדיווחים על קשיים הנפשיים בתקופה הזו עלו במאות אחוזים.
^^^מאוהבת בילדי

אני לא יודעת לכתוב כ"כ יפה ולהבהיר את מה שאני מרגישה.

 

אבל אני כ"כ מבינה למה את מתכוונת! וזה שהרציונל אומר שלא אמור להיות לך כ"כ קשה, זה יותר קשה! זה תוספת מע"מ על המצפון...

עצם זה שמישהו אומר לך מה לעשות ומתי, והנושא שיחה המרכזי בעולם הוא לא כ"כ נחמד, עושה חרדות ועצבים וצורך לש-ק-ט!

 

זהו, רק רציתי להגיד שאני ממש, אבל ממש מבינה אותך!

תודה יקרה ❤️!קמה ש.
בס״ד

עוזר לראות שזה אוניברסלי כזה 😕
תודה על מה שכתבת!
וואוי כמה הייתי צריכה אותך עכשיו..אור123456
הקורונה לא מלחיצה אותי בכלל
אני עובדת גם ככה מהבית אז יותר קשה עם ילדים אבל לא סוף העולם..
אז למה אני מותשת??

כי צריך להחזיק ראש למי עושים בדיקה ומתי ולאיזה תוצאות שלא מגיעים מחכים ודי שיעזבו אותי מלהתעסק במחלה המשוגעת הזאת...
הגדרת מדויק.מתואמת
גם אנחנו בסגר הראשון הצלחנו לבנות סדר יום מדוקדק, שהתחלק בין הלימודים של הילדים לבין שעות שקטות לכל אחד מאתנו שמוקדשות לעבודה. וזה זרם נהדר! בעיקר כי חשבנו שזה זמני...
ועכשיו - אנחנו אומרים לעצמנו שנעשה אותו דבר, ופשוט לא מצליחים! כי כמה כבר אפשר להחזיק את עצמנו חזק בתקווה לעתיד טוב יותר - כשכרגע נראה שאנחנו עומדים עוד להיות שנים בתוך הכאוס הזה?
(אגב, אני כבר שנתיים שלא מצליחה להתאוורר באמת... רק ביציאות למקומות פתוחים. כי קשה לי מאוד עם מסכה, אז אני מוותרת על ערבי נשים ועל חוגים וקורסים וכו'... הזום הוא תחליף נחמד, אבל לא מספק את ההתאווררות שביציאה...)
הדברים שהכי קשים ליריבוזום
זה התלבטויות - כמה להחמיר מעבר להנחיות ה"יבשות", או לומר - בדיקה שלילית זה שלילי למרות שהן לא הכי אמינות... ואם יש משהו ממש חשוב? וכו' וכו'. וגם - לשלוח ילדים לגן או לא? במצבים ומערכות שיקולים משתנים. איכשהוא סגר יותר קל מבחינת אלה - כולם בבית, לכולם מבינים שכולם בבית, ואין התלבטויות.

בנוסף קשה לי שאנחנו לא נפגשים עם המשפחה (מה שהיינו עושים הרבה לפני הקורונה), ושמוגבלים מאוד ביציאות (אפילו שלא עשינו את זה הרבה גם לפני).
בדיוק, גם לי זה קשהמתואמת
במיוחד שחלק מההנחיות נראות מחמירות סתם וחלק מההנחיות נראות מקילות סתם. אז אנחנו מנסים להפעיל שיקול דעת, אבל כל הזמן מלקים את עצמנו שאולי זה לא בסדר ואולי אנחנו אמורים ללכת כעיוורים אחר ההנחיות (אם בכלל אנחנו מצליחים להבין מה הן...)
נכון...קמה ש.
נכון! תודה שהזכרת לי שיש עוד דברים חוץ מבידודיםקמה ש.
בס״ד

כל המתח של כל הדילמות.
המרחק של האהובים...

תודה 💗
נכון... חוסר האופק זאת נקודה משמעותית באמת...קמה ש.
בס״ד

אני קוראת אותך ונזכרת שזה לא רק בידודים.
זה דברים נעימים או מרגשים שציפינו להם והם מתבטלים.
או המתח שהם יתבטלו.
זה החשש איך הילדים יגיבו.

זה זמנים של טרלול כשצריך לג׳נגל עם למידה מרחוק וכו׳ (עכשיו קצת שכחתי כי אנחנו בבידודים ללא למידה מרחוק וזה כל-כך יותר קל ככה. אבל היו זמנים ממש קשים כשהיינו צריכים להתמודד גם עם כל הזומים והכל).

זה התורים המעייפים, כמו ש@המקורית הזכירה.

זה התחושה שלא ברור למה בכלל יש את כל הטרלול. האם הוא מוצדק? או לא? ואם לא - אז מה הקטע?

זה להחזיק בראש את ההנחיות המשתנות. (מניחה שיוצר עומס מנטלי מסוים)

זה להעביר את הפלאפון (הפרטי שלי) לילדים כל הזמן כי זאת הדרך שלהם לשמור על הקשר עם העולם.

זה המסיכות הנוראיות האלה (מתחברת לקושי לנשום איתן).

זה להרגיש שונים מאחרים אם אתם מקפידים על הכללים והאחרים פחות או בכלל לא.

ועוד הרבה דברים.

אז אולי זה באמת מוצדק להתקשות לחיות עם כל זה לאורך זמן...

תודה לך!💗
בדיוק מתואמת
אצלימחי
אחד הדברים הכי קשים נפשית זה השורות האלה שכתבת:
זה התחושה שלא ברור למה בכלל יש את כל הטרלול. האם הוא מוצדק? או לא? ואם לא - אז מה הקטע?
ההנחיות המשתנות, חוסר בהירות, בלגן, מידע לא מובן, ומי מחליט את כל זה? ומה המטרה שלהם? ואיפה ההיגיון פה? זה מה שהכי מחליש אותי. למה על קורונה צריך פיסיאר לכל מקום ולשפעת לא. מה ההבדל? למה אפשר לטוס עם שפעת בכייף ואף אחד לא ידע ולא ישאל ולא יבדוק, ועל קורונה כזו מהומה? ואני לא מכחישת קורונה ולא חושבת שהיא זהה לשפעת. אבל במצב שהגענו אליו היום זה כבר נראה חסר הגיון כל הבלגן הזה, במיוחד שבכל מקים מתמודדים עם זה בצורה שונה לגמרי, הבדל של שמים וארץ
וואי ממש מזדהה עם מה שאמרת.המקורית
רוצה לחזק את זה קצת…פנסאי
כבר תקופה קוראת פה ולא מגיבה, אבל כל הנושא של הקורונה כל כך צועק לי בבטן שאני חייבת להוציא את זה כבר…

אני גרה בפלורידה, מדינה שבחרה לתת לחיים להמשיך לזרום לצד הקורונה. אחרי הסגר הראשון המושל פה החליט שאין עוד. בהדרגה נפתחו עוד ועוד מקומות.
אחרי החצי שנה הראשונה של לימודים בזום בתי הספר חזרו לספסל הלימודים עם אפשרות ללמידה מרחוק למי שבוחר.
יש המלצה לשים מסיכות- אבל זו לא חובה.
יש המלצות של מערכת הבריאות להתחסן ומקומות שאפשר לקבל חיסונים חינם למי שמעוניין, אבל זו לא חובה.
יש מתחמי בדיקות מטעם המדינה של פיסיאר או בדיקות מהירות, ומי שנדבק מקבל טלפון ממשרד הבריאות עם הנחיות עד מתי הבידוד ואפשרות להתאשפז אם צריך.

אבל אין היסטריה. אין הכרח. אף אחד לא חייב לעשות כך או אחרת בשביל החירות הנפשית שלו (תו ירוק ושו״ת) החיים כרגיל. הרוב מסתובבים עם מסכה, חלק מתחסנים. כשיש גלים יש יותר מתחמי בדיקות וקצת יותר רעש- אבל אין חקירות אמפדיולוגיות (ככה כותבים?) ואין חובת בידודים.

לא מרגיש טוב? תישאר בבית.

לפי איך שזה נראה אין פה יותר חולים ממקומות אחרים, אין יותר מתים, ומגיפה זה לא.

מגיפה בהגדרה שאני יודעת זה כשל״ע בכל בית שני יש נפגעים אנושות/נפטרים. וזה בטח לא המצב…

גם לא כשמשחררים את הנגיף לנפשו.

סורי על החפירה. באמת שמליון אנשים מהגרים מניו יורק לפלורידה בשנתיים האחרונות בגלל הבדלי המדיניות (ניו יורק מזכירה את הארץ בחוקים הנוקשים שלה)

מודה לה׳ אלף פעמים שאני פה ולא בארץ למרות הגעגועים העזים שלי לארץ וחוסר האפשרות שלי לבוא לבקר בגלל משניות הבידודים…
זה ממש מעניין מה שאת כותבת. כל-כך שונה.קמה ש.
בס״ד

ועוד בפלורידה, שזה מקום עם המון אנשים מבוגרים, נכון? וברוכה הבאה לפורום 🥰
תודה 😃פנסאי
זה מעניין מה שאת כותבת...בארץ אהבתי
אבל מעניין אותי אם זה גם קשור לזה שאנשים לוקחים אחריות ונזהרים.
כתבת 'הרוב מסתובבים עם מסכות'. תכלס זו כבר סיבה טובה להפחתת הדבקות. בארץ זה לא מה שקורה, לפחות איפה שאני מסתובבת.. (האמת שעכשיו, כשברור לכולם שיש חולים בכל מקום, אני רואה לפחות בעבודה שלי יותר אנשים עם מסכות ממה שהיה עד עכשיו. אולי העברת האחריות לציבור זו הסיבה שאנשים באמת לוקחים אחריות...)

וכיף שאת בפורום, נראה לי שאני זוכרת אותך ממש מפעם, לפני שנים...🙂
סליחה שמגיבה רק עכשיו. לא הייתי באיזורפנסאי
בשבוע האחרון…

האמת שלגבי המסכות- באיזורים של שכונות יהודיות אולי חצי מהאנשים משתמשים במסכות. דווקא הרבה לא. אבל לפחות אצלינו בשכונה- שה לא נראה באמת שזה משפיע על גל התחלואה.

עכשיו למשל יש פה שבוע של חופשת חורף, צפיפות הרבה יותר גדולה ומלא מלא מלא תיירים. אני מאמינה שכן נראה גל של חולים בעוד שבוע שבועיים. אבל נשמע שאנשים פשוט כבר מתייחסים לזה כעוד מחלת חורף/קיץ קצת יותר קשה, עוברים את זה וזהו. לפחות היהודים פה כך.

אחרי הכל אנשים מרגישים שכבר די מצאו דרכים יעילות נוספות לטפל במחלה הזו ואין סיבה לחשוש ממנה כמחלה חשוכת מרפא.
זה בדיוק הדעה שלי .רקלרגעכאן
נכון, לזה התכוונתי באמת...קמה ש.
כל כך מזדהה עם מה שכתבת על הטרלול - האם הוא מוצדק?!לפניו ברננה!
אני לאחרונה קצת בגישה שהתשובה היא לא.
כי עם ההנחיות שמשתמשות כל יומיים והחוסר היגיון שבהן מרגיש לי שהכל פוליטיקה.
ולכן אם עד היום השתדלנו לשמור ולהקפיד, עכשיו כבר אין בי כוחות ומוטיבציה לכך כי אני מרגישה שהפכנו לכלי משחק בידי הפוליטיקאים, ומרגישה שזה חסר משמעות. ואין לדבר סוף, ובסוף אם זה לא יגיע מכיוון אחד זה יגיע מכיוון אחר, ולכן כמה שנישמר ונשמור על אחרים בסוף או בהתחלה נידבק.
(ועדיין לפעמים מגדילה ראש - כמו לדוגמה מחשיפה לא קרובה לא החזרנו את הילד לגן עד אחרי בדיקה שלילית. ולמה מגדילה ראש? בגלל המצפון שבכל זאת מנקר אם אני עושה נכון. וכל ההתלבטויות וההתחבטויות האלו ממש לא טובות לי לנפש)

נמאס לי לקבוע תורים ולדחות אותם בגלל בידודים (או מחלות חורף אחרות שמצטרפות לבידודים)
לפי מה שאת כותבת את ואניקמה ש.
בס״ד

עברנו בדיוק אותו תהליך באיך לראות את הדברים... והמצפון, ההתלבטויות וההתחבטויות - כמה אני מזדהה. וזה באמת מעייף מאד את הנפש... תודה!
❤️❤️❤️לפניו ברננה!
חשבתי על זה...בת 30
נראה לי, שחוסר הוודאות , שינויי ההנחיות, זמן רגוע שאחריו מגיע זמן מטורף, ובעצם שינוי הרבה מסדרי החיים שלנו (רוצים לצאת לצימר, נוכל או לא? רוצים לנסוע לסבתא, אפשר או לא?), בעצם תופסים לנו שטח די גדול מה''הארד דיסק'' של כוחות הנפש שלנו.
והשטח שנשאר, עבור כל הדברים שהם נורמליים, הוא הרבה יותר קטן.
למרות, שבמשך שנתיים, הצורך בכוחות נפש גדל, באופן טבעי- עוד הריון, עוד לידה, ילד מתבגר, ענייני זוגיות, כל אחת והעניינים שלה.
אז במקום שכוחות הנפש ילכו לדברים האלה, הם הולכים להתמודדות אינסופית עם המצב. עומס מידע, עומס הודעות וואצאפ, עוד בידוד ועוד ספק וכו' וכו',
עד שבא לצרוח, כמו רביטל במערכון שלה ''סתמוווווווווווו''.
כאילו יש מליון רעשי רקע לחיים הרגילים ובמקום לחיות את חיינו, על כל ההתתמודדויות הנלוות אליהם, אנחנו עסוקים בלהתגבר על רעשי רקע אינסופיים בנפש.
אולי זה כמו ההבדל בין לדבר עם מישהו בסלון של הבית לבין לדבר איתו באולם אירועים רועש כשצריך לצעוק כדי שהשני ישמע אותי.
אז זה יוצר מצב של השרדות בנפש.
גם אם לכאורה הכל בסדר.
המאמץ הנפשי שמושקע כדי שהכל יהיה בסדר, הוא הרבה הרבה יותר גדול מזמנים רגילים.
אז לא פלא שכל דבר קטן מוציא את האוויר, ושכל ענין קטן מקפיץ את הפיוזים.
כי למי יש עוד כוח ???????
רק רוצים לצעוק לכל רעשי הרקע:
סתמוווווווווווווו!
חחחחחפרצוף כרית

אהבתי ממש!

0המאמץ הנפשי שמושקע כדי שהכל יהיה בסדר״ - תודה יקרהקמה ש.
בס״ד

על כל ההסבר הזה. מרגישה שהוא מאד נכון ומדויק. בעיקר כשיש ילדים ורוצים לדאוג שהם יהיו בסדר למרות השנים האלה. המשל של השיחה בסלון מול שיחה באולם אירועים ממש מדויק. תודה ♥️
מקסים הניתוח שלךפנסאי
תודה רבה יקרה, זה באמת נכון מאד...קמה ש.
בס״ד

אבל נכון בתחילת הקורונה כולנו אמרנו שבעצם לא השתנה שום דבר, ותמיד החיים היו עלולים להשתנות בכל רגע, רק שזה פתאום הפך להיות גלוי יותר?

יש בי מחשבה שאומרת שעם התקופה הזאת אנחנו מבינים עוד יותר ש״רבות מחשבות בלב איש ועצת ה׳ היא תקום״. ולפי זה אולי אנחנו כן אמורים לזרום עם כל השינויים האלה עם המון קבלה? מבינה מה אני רוצה להגיד? 🤔

מאד מאד מעריכה את תגובתך! תודה גדולה!💗
זה נכון ברמה עקרונית. אבל אנחנו בני אדםאורוש3
ובטבע שלנו לחפש יציבות, שגרה, לצפות, לתכנן.
ברור שלא הכל תמיד הלך לפי התוכניות גם קודם. וברור שהכל תמיד יכול להשתבש (וגם לטובה למרות שלא תמיד רואים בפשטות) ו-ה' מנהל את העולם. אבל בשנתיים האלה זה קיצוני. לנו אישית התבטלו פעמיים דברים גדולים שאני לא אגיד מחשש אאוטינג. וגם אחרי אחד הסגרים עוד השארתי את כולם עוד שבועיים או יותר בגלל חתונה. ולפני כל טיול ארוע או חג אני בסטרס. כי כמה אפשר לאכזב אותם. וכל סימני מחלה אני בסרטים. וזה גם בלי בידודים כי כרגע כולם עם תו ירוק. אז מצבי טוב פלוס פלוס. ועדיין למרות שזה שיעור גדול זה מקשה על הנפש האנושית. בעיקר זו שצריכה להכיל את ההשפעה על הנשמות הרכות. וזה לגמרי לגמרי בסדר!
תודה יקרה!קמה ש.

בס''ד

 

את ממש ממש צודקת. אני חושבת שאחד הדברים שלקחתי מהשרשור זה לרדת מרעיונות גבוהים (של תהיות על כמה אני למדתי ללמוד לזרום עם המציאות המשתנה) אל הפרטים הטכניים. כלומר ממש לפרט לעצמי מה זה בשבילי כל הקורונה הזאת, בשטח. כי חלק מן ההשפעות הן כן ממש ממש מוחשיות וממש ממש כואבות. בסגנון הדברים הגדולים שהתבטלו לכם. גם לנו היו מקרים כאלה.

 

אני חושבת שכשפתחתי את השרשור הייתי במקום שתהה מה כבר כל-כך קשה בזה שיש עוד בידוד. אז יש עוד בידוד. לא כזה בגיד דיל. את הרי כבר יודעת לנהל דבר כזה. מזמן. אז למה את לוקחת את זה קשה בכלל? אבל זה לא ''רק עוד בידוד''. מה שהבנתי בזכות השיחה איתכן, זה שזה הרבה יותר מעוד בידוד. זה באמת שנתיים עם הרבה וויתורים, המון התחשבות, הרבה תסכולים, הרבה מתח...

 

וכן, מה שכתבת על על זה שצריך גם להכיל את כל מה שזה עושה לילדים, זאת נקודה משמעותית מאד.

 

תודה רבה על תגובתך אורוש יקרה!

מזדהה עם הקשיים של הבידודיםפרצוף כרית

אבל ב"ה בסבב הזה פחות בידודים סבבים קודמים היה יותר קשה .... לפני החיסון ...

חושבת על זהבת 30
זה כל כך מובן…בארץ אהבתי
אני רוצה להתייחס בעיקר ל'רגשות אשמה' על זה שקשה לך, ל'ציון נכשל' שנתת לעצמך.
כי אני חושבת שזה חלק מהיצר הרע שמבלבל אותנו.

כשהקב"ה לנו ניסיון, חלק מהמהות של הניסיון זה הקושי שאנחנו מרגישים. כשהכל עובר לנו בקלות זה לא ממש ניסיון.
וחלק מהניסיון זה הרגשות שעולות בנו בעקבות המציאות. הרגשות הם לא ההצלחה או הכישלון, הם חלק מהמציאות שאיתה אנחנו מתמודדים.
לפעמים אותה מציאות תהיה ניסיון עבור אדם אחד, כי אצלו זה יעורר קושי, ואצל אדם אחר זה לא יהיה ניסיון ויעבור בקלות ובזרימה.
ולפעמים גם אצל אותו אדם, סיטואציה מסויימת יכולה לפעמים להיות ניסיון שמצריך התמודדות, ובזמן אחר אותה סיטואציה יכולה לעבור הרבה יותר בקלות.
אני מרגישה את זה על עצמי מול הילדים. לפעמים הכל זורם כי באמת הם משחקים יפה והכל טוב. אבל כשהם רבים או משגעים אותי, יכול להיות שאני אצליח להישאר רגועה די בקלות, ולהגיב בצורה נכונה, וכו'. ויכול להיות שאני אכעס ואתעצבן ואישה דברים שאני אחר כך אתחרט עליהם.
וכשאני מרגישה שאני חסרת סבלנות כשהם משגעים אותי, אני יכולה להרגיש שכבר נכשלתי כי אני כבר לא מצליחה להגיב באמת נכון. אבל לי מאוד עזר כשהבנתי שמידת הסבלנות שלי, ורמת העצבים שלי, הם חלק מהניסיון, וכשאני חסרת סבלנות אז עם זה אני צריכה לעבוד. ועכשיו אני לא אמורה לצפות מעצמי להגיב כמו שהגבתי ביום אחר שהיה לי המון סבלנות, אלא אני צריכה לגייס בעצמי כוחות להתמודד מתוך המציאות הנוכחית שלי - להשתדל הכי טוב שאני יכולה במקום שאני נמצאת. ואם הצלחתי קצת יותר טוב ממה שהיה בלי שהייתי משתדלת, אז זו ההצלחה שלי.

אז לגבי השאלה שלך - אני חושבת שההסברים שכבר נכתבו פה בהחלט יכולים לעזור להבין את הקושי, למרות שבסוף לכל אחת הקושי מתבטא אחרת, ופוגש אותה במקומות שלה.
אבל מה שאני מנסה להגיד, זה שאפילו אם מבחינה חיצונית לא נראה לך שאמור להיות לך קשה, אם יש קושי סימן שזו המציאות שכרגע צריך להתמודד איתה, זה לא כישלון אלא חלק מהניסיון.

ולגבי ההתמודדות - אני יודעת לכתוב את זה מאוד יפה, במציאות הרבה פעמים לוקח לי הרבה זמן עד שאני נזכרת, אז מזכירה שוב פה וגם לעצמי, שכשקשה זה הזמן להתפלל, לדבר עם הקב"ה במילים שלנו על הקושי, ולנסות גם להודות לו - על כל הטוב שהוא משפיע עלינו, וגם על הקושי, אפילו אם כרגע אנחנו לא מבינים את הטוב שהוא מביא.

בעז"ה שכל העבודה שאנחנו עושות, כל ההתגברויות וכל המאמצים, יזכו אותנו בגאולה שלמה במהרה...
תודה רבה על זה!מכחול
תודה יקרה!💗קמה ש.
בס״ד

זהו שהנקודה היא שאני מנסה להבין למה אני חווה את זה כניסיון בכלל. כי כמו שהסברתי בסך הכל החיים די בסדר, עם דברים טובים בשגרה (הלא ככ קיימת האמת) ודברים טובים בחוסר שגרה (כמו שפירטתי בהודעה הארוכה שכתבתי אתמול).

כנראה שחוסר הוודאות המתמיד מעייף מאד את הנפש. אתן מצליחות להבין מה כל-כך מעייף בזה?
אולי, מרוב שחשוב לנו לתכנן הכל ולהיות יודעים,אמא שמחה????
עם כל הקבלה של חוסר הידיעה וחוסר הוודאות, זה משהו שאנחנו עובדות על עצמנו שלא נורא, אבל בפועל- זה כל הזמן לשכנע את עצמי ולעבוד על זה שזה לא נורא, וזה מעייף ומתיש.
וואו המשפט האחרון שלך - יש בזה משהו באמת... תודה!🙏🏻🙏🏻קמה ש.
כן, אנחנו לא מספיק חיים את זה שהכל בידו יתברךהמקורית
ושהוא מנהל את העולם.
אנחנו מרגישים שיש לנו שליטה כל הזמן
בעידן טרום קורונה, היינו מתעוררים לזה באסונות שקורים פעם ב.. לא עלינו לא על אף אחד מישראל, ואומרים 'תראי מה זה, אתמול דיברתי איתה והיום היא כבר איננה. איך המציאות משתנה לנו מול העיניים.' הדוגמה כמשל, כן?
במציאות של היום, זה בקטן יותר ברוך השם, אבל המנגנון זהה: חשבנו שאנחנו יודעים איך ייראה המחר ושנמשיך לתכנן קדימה, וברור לנו איך החיים אמורים להראות, ופתאום מבינים שמהיום למחר יכולים להשתנות הרבה דברים. אנחנו חיים את זה בצורה מוחשית יותר
ככה אני מרגישה בכל אופן
נכון...קמה ש.
בס״ד

רק שהייתי חושבת שכבר הפנמנו את המסר, ושהיום אנחנו כבר במצב שאנחנו למודי ניסיון וידעות לזרום עם זה, מתוך הבנה הרבה יותר מוחשית (מאשר בתחילת הקורונה) שרק ה׳ מנהל את העולם ורק התכניות שלו מתקיימות. לכן התפלאיתי שאנחנו עדיין לא למדנו לזרום עם כל הדבר הזה.

אבל השרשור מחדד לי שזה לא רק חוסר הוודאות המתמיד. זה גם כל המסביב, שהוא רב מאד, כמו שאתן פירטתן לי וכמו שאני התחלתי לפרט לעצמי באחת התגובות שלי למתואמת, למעלה.

בהצלחה לכולנו, לפחות נסבול פחות מבידודים עכשיו...🙂
אני מרגישהשם פשוט
שהחדשות המלחיצות, והצפת המידע שזורם אלינו מכל הכיוונים מזיקים לנו יותר מכפי שאנחנו מבינים.
זה שולט בנו, בתודעה שלנו ובחיים שלנו בלי שאנחנו מודעים לזה בכלל.
בלי שאנחנו שמים לב זה מכניס אלינו, לגוף לנשמה, הרבה מאוד פחד.
הפחד הזה פוגע בנו ומחליש אותנו.
נכון... זאת נקודה מעניינת...קמה ש.
בס״ד

ספציפית אני לא מרגישה כל-כך פחד מהגל הזה...
אבל הכל יכול להיות, ואולי גם בלי הפחד הזה זה יותר מדי מידע לראש...

תודה!💗
באיזה נושא מדובר?פרצוף כרית

בבידודים?

כן, וכל המסביב. ופירטתי יותר בהודעה נוספת באמצע השרשור 🙏🏻🙂קמה ש.
אני חושבת שכולנו רוצים לצעוק ״פוס״!!!!מיואשת******
די. רגע. הפסקה. שבוע שכולם עפים מהבית. שקטטטטטט!!!!
ואין לנו. זה מירוץ שלא נגמר
והעיסה המשפחתית הדביקה והמעורבבת שלא יוצא לה להתאוורר בכלל.
וכל דבר קטן שמעצבן אותנו בילד או בבן זוג, פתאום במקום להיחשף אליו חצי שעה ביום - שזה משהו שאנחנו מצליחות להתגבר - פתאום הוא שם 24/7 ואז מתפוצצים על הילד אן הבן זוג על כל הרגל קטן ומעצבן
ואין לאיפה לברוח ואין אויר לנשום.
וקשה. באמת קשה
אלו מאיתנו שיש להן מקום עבודה לצאת אליו לפחות מדי פעם זה מאד עוזר
אלו שעובדות בבית הרבה יותר קשה. באמת באמת.
זה מן חלל דחוס מלא דברים ואין שום מקום להפסקה.
ממליצה לך בזמן שבעלך נותן לך ואם מזג האוויר מאפשר לצאת. אפילו סתם לסיבוב בחוץ. לקרוא ספר בספריה ולא בבית. לשתות כוס קפה איפשהו, כן, לבד. זה יעשה חל מאד טוב ❤️❤️❤️ (ולא, חדר סגור בבית זה לא אותו דבר מבטיחה!)
העיסה המשפחתית... וואי היה שבוע אחד שהרגשתי בול ככה!!קמה ש.
בס״ד

זה ממש ממש נכון...

הבידוד הזה יותר נוח כי לחלקנו יש כבר תו ירוק אבל זה נכון, עברנו גם זמנים בדיוק כמו שאת מתארת. וכנראה שבהעדר שגרה כל החוויות האלה לא ממש הולכות להן אלא מצטרפות לרצף ארוך ומתיש של שנתיים... כלומר שזה לא הבידוד הספציפי הזה או הקודם, אלא כל הדבר הבלתי נגמר הזה...

יוצאת, יוצאת... ועדיין 🤷🏻‍♀️
ואוו אני כ"כ מזדההחדשה_פה

אני כל הזמן שומעת בעצמי קולות שאומרים - נו יאללה זה המצב תסתגלי ותתרגלי

אבל לאאאאא

כי למשהו לא בריא קשה להסתגל

לשהות ההזויה של כולם ביחד

לעבוד או לנסות לעבוד מהבית

ולא המציאות המטורפת הזו שמשפיעה עלינו נפשית בטירוף..

אין לי איך לעודד רק מתטרפת לקושי... מייאש

תודה נשמה על ההזדהות ♥️קמה ש.
בס״ד

עזר מה ש@שם פשוט כתבה, שהדבר הבריא הוא דווקא *לא להתרגל*...

[קצת מזכיר לי עכשיו את מה שאומרים באגדה (?), שה׳ הוציא אותנו ״גוי מקרב גוי״. שזה היה ניסי גם בגלל העובדה שמציאות העבדות כבר הוטמעה בנו, שנהיינו חלק ממצרים (חלק בזוי ונרדף אבל חלק). וה׳ היה צריך להוציא אותנו בצורה כל-כך מופתית כי אחרת לא היינו מסוגלים לצאת ממצרים, מרוב זה ש״התרגלנו״ למצב שם.

אז בהשאלה אולי זה דבר טוב דווקא, שמשהו בנו ממשיך להתקומם, לקטר, ולסרב למציאות הזאת 🧐🙏🏻].
ההיפך, את הכי נורמלית.שם פשוט
כבר שנתיים אנחנו ברכבת ההרים הזו, במציאות המטורפת הזאת.
איך אפשר להתרגל לכזה דבר?
חס וחלילה שלא נתרגל.
זאת ממש לא מציאות שאני רוצה שהילדים שלנו יגדלו לתוכה.
תודה על זה ❤️קמה ש.
אני הייתי מצפה שאחרי שנתיים ילמדו איך להתמודד עם זה בצורה נואביול
את סופר נורמלית.
המדינה לא נורמלית בכך שחוזרים על אותם טעויות שוב ישוב
תודה על הנרמול 🙏🏻🙏🏻קמה ש.
הכנה לחיים בבית המקדש!אם מאושרת
אני ממש אוהבת את השאלות המתעוררות מחשבה שלך! תודה רבה לך!
כתבו כאן דברים כאלו יפים-
שעוררו בי מחשבות-
בעז"ה מחכים כל יום שיהיה בית המקדש-
החיים עם בית המקדש שונים לגמרי מהחיים שלנו כיום.
אז אולי התרגלנו לחשיבה גלותית?
מעניין לדמיין איך יראו החיים עם בית המקדש- עם טומאה וטהרה ,עם סנהדרין-
לוח השנה יהיה תלוי קידוש החודש ולא קבוע כמו היום.
כל חודש יקבע מחדש התאריכים.
לא נדע מראש אם יש אדר א' או לא. אם יש החודש ל' או לא.
החיים עם טומאה וטהרה-
להכין את הבית לפסח,להכין ליל הסדר
ולהכין קערה נוספת רזרבה שמא יגיע המחזור.
ארון מאכלים טהור וארון מאכלים טמא.
כלים,בגדים וכו'
קרון רכבת לטהורים וקרון רכבת חומרים.

המון הקבלות לקורונה- צריך טבילה- טבול לילה / יום כדי לעלות לבית המקדש ,להערך מראש,להיזהר ממישהו שלא יודעים עם טהור או לא...

בטח יש עוד הרבה דוגמאות לחוסר שגרה.

אולי ה' מעורר אותנו לצאת מהחיים השגרתיים והמתוכננים כדי להתכונן לזה?







וזה כרגע ממש ממש קשה לנו כי אנחנו במקום אחר,
אז לאט לאט אנחנו משתנים נפשית?
וואו, על זה לא חשבתיבת 30
יפה לך!!
אם מאושרת!קמה ש.
בס״ד

1. תודה על המילים...♥️
2. גם אני ממש אוהבת לקרוא אותך!
3. וואו. איזו בקיאות יש לך בכל העניינים האלה (ולא רק בהם, כאמור אני קוראת אותך בכללי ואוהבת מאד את כל החכמה - וגם את כל חכמת הלב - שלך)!!
4. השוואה ממש מעניינת... יש לנו חבר שאומר את זה מתחילת הקורונה. אבל פירטת בצורה ממש טובה ומוחשית!
ואולי זה כך באמת...! ואנחנו בתקופת הכנה...🙂
[רק אשתף שבכנות זה זה קצת מלחיץ אותי 🙈. להתפלל לגאולה ולרצות אותה זה משהו שאני ממש מרגישה שם! שכל הצרות ייפסקו ושיהיה רק טוב! אבל כל העניינים הטכניים האלה שקשורים לטומאה ולטהרה ולעבודת המקדש, אותי די מלחיצים... אותך הם לא?]
(מוסיפה שבכללי אין לי בעיה עם המושגים טומאה וטהרה,קמה ש.
בס״ד

נגיד בהקשר של הלכות טהרת המשפחה. אבל לדמיין את כל ההפרדה הגדולה שזה יגרום בתוך הבית, כתתווספו כל ההלכות שמנית, וגם העובדה שזה יהיה ציבורי וגלוי לעיני כל ככה, זה מרגיש קשה...)
דווקא כיוון שזה יהיה גלוי וציבורי ושייך לכולם -מתואמת
זה יהיה קל יותר... כך אני מרגישה.
עכשיו אנחנו תמיד צריכות להחביא את עניין המחזור והווסת והטבילה, כי זה קשור רק בזוגיות שמטיבה צנועה. אבל בזמן בית המקדש זה יהיה קשור (גם) לקשר שלנו עם הקב"ה ועם בית המקדש, וזה משהו שהוא מטבעו גלוי ומדובר יותר...
(כמובן, גם לי קשה לחשוב על השינוי הזה, ובעיקר על העובדה שיתווספו לי טבילות אבל מנסה למצוא את הפן החיובי שבזה...)
גם נכון... המחשבה הזאת עברה לי תורך כדי שכתבת... תודה!קמה ש.
בס״ד

אוי. לא חשבתי על זה שזה יוסיף עוד טבילות...............
ממש הסתכלות יפה!אם מאושרת
אז אולי כדאי שכמו שמחייבים בכל בית היום ממ"ד להכניס גם מקווה
בואי נקביל לטהרת המשפחה-אם מאושרת
אין לי מושג כי אנחנו חיות באותו דור,ועוד לא חווינו את טהרה בימי המקדש.

אבל נחשוב בעיניים שלנו-
מה זה טהרה? קירבה שלנו לאיש שלנו.

בבית המקדש זה יהיה קירבה שלנו לה'.
כמו שטהרה לאיש שלנו זה דבר שמח למרות שיש את כל ההתעסקויות עם דיני טהרת המשפחה.
כך טהרה לקב"ה זה דבר נשגב ושמח גם אם זה דורש התעסקויות.
ואישה נידה שהרבה זמן לא מצליחה להיטהר- מצטערת על כך ומחכה כבר להצליח להיטהר.

אם נצליח לחוש כך אז בוודאי נשתוקק כבר להתקרב לה' וההתעסקויות בדיני טהרה יהיו לנו שוליים לעומת הזכות להתקרב לה'.






ולגבי הקטע הטכני- זה פחות מסובך ממה שזה נשמע.
כיום נשארו לנו מדיני טומאה וטהרה מעט דברים. אחד מהם זה נטילת ידיים לפני אכילת לחם.
נכון שזה דבר שגרתי? בכלל לא מסובך,כך נחיה עם כל דיני הטהרה ,זה יהפוך לחלק מהחיים.

בימי חזקיהו המלך- לא מצאו תינוק ותינוקת, איש ואשה, שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה,
אז כנראה שזה לא מסובך.



איך את כותבת יפה וחיבארץ אהבתי
ממש מעוררת חשק להיות כבר בגאולה...
אני חייבת לך תודה על זהאם מאושרת
בתשעה באב הבאת שיעור של הרב ראובן ששון שממש זעזע אותי לחיוב בהבנה מה זה עליה לרגל.
הוא עורר בי חשק עצום לזכות כבר
וואו!! איזו הסתכלות מדהימה! תודה לך על זה!מתואמת
גם אני כל הזמן חושבת על ההקבלה..באר מרים
הסגר תשבעה ימיל ואז מחליטים האם אימות חשבעה ימים נוספים..

זהירות ממגע ורוק של מישהו אחר..

"טמא טמא יקרא" - שצריך להודיע ולהרחיק מגעים..

בדד ישב מחוץ למחנה..
וואו. דורש מחשבה.אורוש3
אני כבר כמה ימים חושבת על מה שכתבת פהבארץ אהבתי
מצד אחד, יש בזה משהו מרגש לחשוב על זה ככה.
כי יש כל כך הרבה אמת במה שאת אומרת. באמת יש הקבלה בין הדברים, ובאמת כשיבנה בית המקדש בעז"ה אז כל החיים שלנו יהיו כאלו במובן מסויים.
וזה מרגש לחשוב שהקב"ה ממש מכין אותנו לשלב הזה, כי זה כנראה אומר שאנחנו כבר קרובים…

ומצד שני, זה גם מלחיץ.
כי עם כל כמה שאנחנו מצפים לבניין בית המקדש, לחשוב שזה אומר שככה החיים שלנו יראו אחרי שהוא ייבנה - זה נשמע קצת מפחיד.
וכמו ש@קמה ש. כתבה פה ואני מזדהה עם זה - גם אחרי שנתיים של מציאות כזו, עדיין לא התרגלנו. וכמובן מסויים לפעמים זה נהיה אפילו יותר קשה.
אז זה מפחיד לחשוב שזה מה שצפוי לנו כשייבנה בית המקדש. כי כרגע אנחנו חווים את כל הדברים האלו הקושי, כהתמודדות שגוזלת מאיתנו כוחות, לא כמשהו שהיינו רוצים שימשיך ללוות אותנו כחלק מהגאולה.


ואין לי עוד תשובה מבוררת, אני עוד במחשבות על זה. אבל מנסה לכתוב בכל זאת חלק מהמחשבות שיש לי בנושא, וסליחה אם יוצא קצת מבולגן..

קודם כל, אני חושבת שכמו שעלה פה בשרשור, הרבה מהקושי שלנו הוא לא בהתנהלות הטכנית, אלא ברעיון שמאחורי. הפחד מהקורונה, חוסר האמון בממשלה ובהנחיות שלה, זה שלא ברור אם באמת יש טעם לזהירות, וכו'. כל אלו הופכים את כל ההתנהלות לקשה יותר רגשית.
כשבית המקדש ייבנה בעז"ה, הכל יהיה אחרת מהבחינה הזאת. נדע בדיוק למה אנחנו צריכים להיזהר, כשנזכה להיטהר נוכל לעלות לבית המקדש ולהיות בקרבה גדולה לקב"ה, לא יהיה מימד של פחד ולא של חוסר בהירות.

ועדיין, גם אם מורידים את כל ה'רעשי רקע' שמקשים עלינו מבחינה רגשית, זה עדיין לא כל כך פשוט לחיות ככה.
לדאוג להפרדה בין טמאים לטהורים, לדעת שאפשר להיטמא אפילו במגע במקרים מסויימים, לשנות תכניות בהתאם לטומאה לא מתוכננת, כל פעם לטבול (עם כל ההכנות), וכו'. כל זה דורש הרבה תשומת לב, התעסקות, הסתגלות לשינויים, וזה באמת לא קל, כמו שכולנו מרגישים עכשיו כשאנחנו צריכים להתמודד עם זה בגלל הקורונה.
אבל מה שעולה לי כשאני חושבת על זה, זה שבשינויים כאלו הקושי הגדול הוא בהתחלה, בשלב של המעבר להתנהלות אחרת. מי שנולד לתוך זה - זו המציאות שלו. מי שקשה לו, זה מי שהיה רגיל להתנהלות שונה.
ואולי הקב"ה לא רוצה שנחווה את בניין בית המקדש כקושי. הוא יודע שהשינוי הזה קשה, והוא לא רוצה שהדור הראשון שיהיה בזמן בניין בית המקדש יסבול מהקושי הזה שבשינוי, אז הוא נותן לנו להתחיל להסתגל לזה עם משהו אחר, עם הקורונה. וכשבית המקדש ייבנה בעז"ה בקרוב, אז נישאר עם חלק מהשינויים, אבל הרבה מהקושי יפחת, והרבה טוב חדש יגיע, ונספוג את השינוי הזה בהתנהלות שלנו הרבה יותר בקלות מאשר אם הוא היה נוחת עלינו ככה פתאום בלי הכנה.

ועוד מחשבה - אולי הקושי שאנחנו חווים עכשיו כשזה סביב הקורונה, הוא חלק מה'ייסורים ממרקים' שאנחנו צריכים לעבור לפני הגאולה.
כי כמו שכתבתי בתגובה הקודמת שלי בשרשור, אותה סיטואציה יכולה להיות ניסיון ויכולה לעבור בקלות בלי קושי, תלוי במצב הפנימי שלנו, ובאיך שהקב"ה רוצה שנעבור את לזה.
אז עכשיו אנחנו חווים את זה כקושי, יחד עם כל הקשיים הנלווים שמסביב.
אבל זה שעכשיו קשה לנו, זה כי יש לנו עוד תיקון לעשות בנושא, כי צריך עוד למרק את עצמנו כדי להיות ראויים לגאולה.
אבל ברגע שנגיע לגאולה השלמה, אז כבר נהיה גם במקום פנימי אחר, ואז אנחנו נחווה את זה אחרת, מתוך שמחה ושלמות.

תודה רבה על כיוון המחשבה הזה, ושנזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש!
תודה לךעוד תשובה
מעניין ומחזק... תודה בארץ אהבתי!קמה ש.
תודה על השיתוף במחשבות שלךלפניו ברננה!
למען האמת כתבת מאוד ברור ומסודר.
הדברים מחזקים מאוד ונותנים אופק ותקווה, עוזרים לראות איך מה שאנחנו חווים יכול בע"ה לשרת אותנו בעבודת ה' ולעזור לנו בעתיד..
נהניתי מאוד לקרוא אותך ❤️

אני רוצה להוסיף ולשתף בעקבות דברייך שהזכירו לי עוד התייחסות שלי לנושא השרשור. (תלוי באיזה יום לפעמים אני שבורה וחסרת כוח להתמודד, ולפעמים, בעיקר כשאני זוכרת את הדברים הבאים אני מאוד מתחזקת מהם.) (בהתחלה חשבתי שאכתוב רק נקודה מסויימת ואז נוספו לי עוד נקודות אז יצא שלא כתבתי מסודר בכלל..)
בכל התקופה האחרונה אני מסתובבת בתחושה של חבלי משיח ושאני ממש מבינה למה רבה אמר - "יתיי ולא איחמיניה" (סנהדרין צח - הלוואי שהמשיח יגיע אבל שאני לא אראה את זה. זה בהמון תחומים - חוסר המשילות, קורונה, מציאויות הזויות של עריות, דברים שהיו ברורים כמו משפחה נורמלית כבר לא ברורים מאליהם ועוד... אז דבר ראשון אני ממש מרגישה שזה כל כך קרוב!!! זה ממש בדרך.
עדיין ולמרות הכל אני מזדהה יותר עם רב יוסף שאמר "ייתי ואזכי דאיתיב בטולא דכופיתא דחמריה" שיבוא והלוואי שאזכה רק לשבת בגללים של החמור שלו. מרגישה זכות להיות פה במציאות ההזויה הזאת. אין לי מושג מה ולמה אבל בחוש מרגישה שקורים פה דברים גדולים.

קראתי לאחרונה ספר מסדרת "האוצרות האבודים" של אדם בשם אייל כהן, שכתב את סיפורי התנ״ך בשפה סיפורית ביחד עם מדרשים (מתוך יראת שמים ) וכשקראתי על יציאת מצריים וקריעת ים סוף התרגשתי כל כך ואמרתי לעצמי "וואו, הלוואי שהייתי שם!!" שניה אחר כך נזכרתי באיך שבכיתי כשקראתי על השיעבוד ושבעצם לא הייתי רוצה להיות שם...


אז כל אחת שתדע שהיא בדור הזה כי ה' שם אותנו כאן עם כוחות נפש לעבור את התקופה ההזויה הזאת. ושיש שכר, המציאות הולכת למקום טוב. בע"ה נזכה לראות גדולות ונצורות כמו שעמ"י זכה ביציאת מצריים.
מה שקשה לנו - אנחנו ב"ה סובלות את חבלי המשיח וזה לא בגלל שאנחנו נתונות לאיזשהו מלך עריץ וגוי שבגחמה קטנה שלו כל היהודים צריכים להמיר את דתם, לעזוב את ארצו או להיטבח כמו שהיה בכל כך הרבה אירועים בהיסטוריה. זה עם מטרה גדולה בסוף שלה, אנחנו סובלות את כל הבירורים. לפני דבר גדול צריך להוציא את כל הסיגים שמפריעים לניקיון שלו.
וגם דרך להתמודדות עם זה מופיעה באותה גמרא שהזכרתי - לעסוק בתורה ובגמילות חסדים.

דבר נוסף - כשדוד המלך פקד את העם והיה צריך לקבל עונש - בחר במגיפה. למה? "ניפלה נא ביד ה' כי רבים רחמיו וביד אדם אל אפולה". אנחנו לגמרי מושגחות בכל צעד ושעל ובכל דבר שקורה. אסור לנו לשכוח את זה!! ה' הוא שמחליט אם נידבק או ניכנס לבידוד או מה יקרה..
ועכשיו כשכותבת את זה נזכרת שמה שעצר את המגיפה בזמן דוד היה בניית המזבח, אז אולי זה רמז לנו לאן אנחנו צריכים להתקדם... 🤔
כתבת ממש יפהבארץ אהבתי
אני ממש מזדהה עם מה שכתבת, כל הזכות להיות בדור הזה, למרות כל הקשיים והתסבוכות שבו.
וזה באמת מחזק לזכור את המטרה הגדולה שבסוף...

ומה שכתבת בסוף, על המגפה בתקופת דוד המלך - זה ממש חזק. בעז"ה שנזכה לשלב הבא בקרוב...
מה שכתבת על המזבח ממש מעורר!אם מאושרת
כתבת כ"כ יפה!
את באמת חושבת שאנחנו חיים בתקופה קשה?
נראה לי שכבר עברנו את התקופה הקשה ואנחנו כבר בעיצומם של ימי הגאולה.
הרב וישליצקי היה אומר שמעולם מאז בריאת העולם לא היו כמות לומדי תורה כמו בדורנו,
לעומת קום המדינה - אנחנו מסתובבים בגאווה עם כיפה בכל מקום בארץ.
מבחינה בטחונית וכלכלית גם אנחנו ממש ברווחה ב"ה
תודהלפניו ברננה!
נכון, זה מה שכתבתי שבהשוואה לתקופות אחרות בהיסטוריה אנחנו במצב מעולה.
אבל יש פה קושי מאוד גדול מבחינה רעיונית, בירורים קשים מאוד ומציאות שלפעמים מאוד קשה להכיל.
אני חושבת שהעובדה שהמצב שלנו טוב עשרת מונים ממה שהיה לפני 100 שנה - עם כל ההודיה הגדולה לה' על כך-אסור להתבלבל ולחשוב שהגענו אל המנוחה ואל הנחלה.
ארץ ישראל לא שלמה, לא כולה שלנו.
המשילות פה כמעט ולא קיימת לצערי, אנחנו מפחדים מהערבים ונתונים לאולטימטומים שלהם.
מבחינה בטחונית רווחה? כמה פיגועים או ניסיונות לפיגוע היו בחודש האחרון (תבחרי את אם לכלול אבנים או לא..)
אני צריכה לנסוע עם דלתות נעולות, צריכה לחשוש שמא מישהו יתנגש בי מאחורה ויגנוב את הרכב, שלא לדבר על זה שרק לפני חודש וחצי נרצח יהודי בדרך הביתה מלימוד תורה. ולא מדברת על החשש לפיגוע ירי שאני פשוט מתעלמת ממנו כי אי אפשר לחיות בחרדות, אבל זאת בהחלט מחשבה שעוברת לי כשאני נוסעת בלילה..
חיילים מפחדים לפתוח באש מחשש שישפטו על כך (ב"ה עכשיו השתנו קצת ההוראות, ועדיין...). הם אשכרה חוטפים אבנים בהפס"דים, כן, פיזית. לאח שלי החייל נשבר הטלפון מזה, ומזל שהטלפון היה בכיס כי סביר להניח שאם הוא לא היה הייתה נשברת לו הרגל.
את יודעת שבתקופה שלפני הפיגוע בחומש ההוראה של הצבא הייתה שעל זריקת אבנים לא עולים לציר? (נכון שזו גישה של מג"ד, ועדיין...)
וכל הנושא של קדושת הבית היהודי (מתייחסת בזה גם ללהט"ב וגם לסיפורים שעולים לכותרות כל הזמן)
ממשלה שבעיני אפשר לומר עליה "שָׂרַיִךְ סוֹרְרִים וְחַבְרֵי גַּנָּבִים כֻּלּוֹ אֹהֵב שֹׁחַד וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים יָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ וְרִיב אַלְמָנָה לֹא יָבוֹא אֲלֵיהֶם" (ישעיהו מג) שעוזרים לאויבים שלנו ונותניםתךהם חשמל ולא לאחים שלהם שצריכים לסבול מקור בחורף מתוך מסירות נפש.

לא, ממש לא זאת הגאולה אליה אני מצפה.
בלב מלא הודיה לה' על כל מה שכבר יש אני אומרת לה' - אנחנו רוצים עוד!! רוצים שלמות. רוצים את המלוכה שלך. לא יכולה לשבת בשקט בבית ולהגיד ב"ה אנחנו במצב טוב, כי אנחנו לא. הגלגלים התחילו לזוז ואנחנו צריכים להמשיך לדחוף את העגלה. קשה לי נורא עם כל מה שחסר...
התלבטתי אם לענות לך או שזה מסית את השרשור ממה שקמה פתחה אותואם מאושרת
הרי זה לא דיון בנושא הלל שלם או חצי הלל ביום העצמאות.
אבל לא יכולתי להתאפק-
כי לא רציתי להרגיש כפוית טובה כלפי שמייא.

כל מה שכתבת - וממש הרגשתי את הלב שלך-💗שכתבת מדם ליבך.
אבל לקרוא את מה שכתבת בפרופורציה של אלפיים שנה דווקא העצים לי את התחושה שאנחנו לא בתקופת הגללי חמור אלא בשלב מתקדם של הגאולה.
( הקשיים שלנו כיום ביחס לעבר הם ממש כלום,כמובן שעלינו לפעול לתיקון העולם ןבשאיפה שהכבוד היהודי יהיה מורם ואף יהודי חלילה לא יהרג. ודם של יהודי אחד זה עולם ומלואו.
אבל עדיין- כמה יהודים נהרגו בתקופות עברו במשך זמן כמו שכתבת? כשסבא שלי היה בצבא- לא היה צה"ל,הוא היה בבריגדה היהודית של הצבא הבריטי- זה לא יותר כבוד ה'...כשאבא שלי היה בצה"ל הצבא היה הרבה פחות דתי מאשר הצבא היום.
אז חייבים להמשיך ולהתקדם כדי לתקן עולם במלכות ה'. אבל לזכור שבאמת אנחנו חיים היום בגן עדן לעומת הגלות )
חחח כבר מזמן הסטתי אותו 😉לפניו ברננה!
את צודקת.
ממש.
מבינה על מה את מדברת. וזה גם מה שכתבתי בהודעה הראשונה שלי - שאני לא מוותרת על הזכות לחיות בדור הזה.
פשוט - מה שחסר בוער בי..
והכי קשה לי שיש הרבה בלבול וצריך לעשות את הבירור בעצמנו.
טוב שאת מדגישה את הצד השני כנגד זה חשוב..
ברור שהשואה הייתה יותר גללי חמור 😕

מצד שני לפחות ממה שאני תמיד הבנתי את הגמרא הזאת הקושי של הגללי חמור מפוצה בגאולה. כאילו רב יוסף אומר - שווה לי להיות בגללי החמור כדי להרוויח לזכות לראות את הגאולה. ולכן התקופה שלנו מתאימה לזה, כי מי שהיה בשואה לא זכה לראות את הגאולה..

גם - גללי חמור מראים על הבירור של הפסולת שנעשה בתוך הגוף של החמור - הוא לקח את מה שהוא צריך והוציא מהגוף שלו את מה שלא צריך.. לכן תמיד כשלמדתי את זה התייחסתי לכך שיש בתקופה שלנו גללי חמור, והרבה..

מבחינתי התקופות הקודמות בכלל לא נכללו בגללי החמור..

אין ספק, אני מסכימה איתך שאנחנו בגאולה והמצב שלנו טוב עשרת מונים ממה שהיה בעבר.אני רק לא רוצה שניתקע שם. וח"ו שלא נקפא על השמרים וניסוג (מה שלצערי קצת מרגיש שקורה עכשיו עם הממשלה הזאת..)
עמ"י כשכבשו את הארץ היו שיכורים מהנצחונות שה' נתן להם, ואז לאט לאט הייתה הידרדרות והם הפכו להיות תחת שלטון עמי הסביבה כך שבמשך כמעט 400 שנה עוד לא היה ממש שלטון שלהם ובית המקדש עוד לא נבנה.
אם יותר לי...בת 30
אני חושבת שאנחנו חיים בתקופה מעורבבת ומבלבלת.
מצד אחד מדינה, פריחה, לימוד תורה, קיבוץ גלויות.
מצד שני המון עיוותים ושקרים, המון כפירה גלויה ונסתרת.
אני חושבת שמבחינת הנפש הפרטית אנחנו בתקופה די קשה. כמעט שום דבר לא מובן מאליו, המון שורשים נעקרו, בהרבה מובנים.
ר' נחמן אמר בזמנו, שעוד כמאתיים שנה יהיה מבול של כפירה, ונראה לי שזה די מכוון לתקופה שלנו.
לזה בדיוק התכוונתי!!לפניו ברננה!
תודה על המילים הנפש הפרטית.
גם פה אני מסכימה איתך

וברור שמותר לך
אנחנו דנות פה מעל במה ציבורית..
מנסה להביןריבוזום
לא בקיאה כל כך בנושא, אבל -
האם באמת הלכות טומאה וטהרה אמורות להשפיע עד כדי כך על חיינו? לפי מה שאני מבינה צריך להיטהר כדי להגיע למקדש או לאכול מעשר שני / קרבנות... או כדי להפריש תו"מ / חלה. אז רק בשביל המקדש או אכילה של קדשים - זה שלוש פעמים בשנה נראה לי, שלקראתן צריך להיטהר. תו"מ - אפשר לקנות מעושר, וגם הפרשת חלה אפשר לא להתחייב (לי לא יצא לעשות בבית שלי אף פעם).
יש כמה כיוונים שזה יכול להשפיעאם מאושרת
במשנה ובגמרא מסופר על אנשים שהקפידו על טהרה גם באכילת מאכל חולין- שאינו טהור .

השלוש פעמים בשנה של עליה לרגל-
זה גם הרבה- לטבול שבוע לפני,לצאת לדרך,לשמור על טהרה בדרך וכו'.

החיים עם בית המקדש סובבים סביב המקדש בעוד הרבה הזדמנויות- קרבן חטאת,
קרבן עולה,קרבן יולדת,קרבן תודה.

בהפטרת שבת ראש חודש קוראים -" והיה מדי חודש בחודשו ומדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני".

את כל התרומות והחלות שהפרישו מהפירות והלחם שלך ( גם אם את אישית לא הפרשת,מה שקנית מעושר)- חובה לתת לכהן בעיר שלך,
אז תהיה כמות גדולה של מאכלים בטהרה שצריך לאכול.

שנזכה במהרה!!!
זה ישפיע הרבה אבל לא יהיה הרבה מתים ונכים, שזה מה שמטריף אתאוהבת את השבת
כולנו

כי כל הבידודים זה כי רוצים להימנע ממתים ונכים ...

והטומאה והטהרה יהיו סביב קרבה ךה' אז אולי זה קצת מלחיץ אבל בסך הכל מאוד שמח ומרומם!!!
זה הבדל ענקקק!!!
וואי אתן פשוט מדהימות!!! תודה על השרשןר הזהדפני11
ועל פתיחת הכיוונים המופלאים האלה! כולכן פשוט... וואו!
ממש כך...!קמה ש.
בס״ד

@אם מאושרת
@מחי
@בארץ אהבתי
@לפניו ברננה!

קראתי אתכן, תודה רבה על כל הדברים שכתבתן! ♥️
באמת תודה לכולכן ולך קמה!!!אוהבת את השבתאחרונה
איזה שרשור במקום, ומדויק כ"כ!!
ואוו חזק!!לפניו ברננה!
תודה על זה ❤️❤️❤️
נהנית לקרוא על כל התקופה הזו מהזווית של הכנה לגאולה!מחי
מחזק ומעודד.
לכל מי שכתבה על רגשות של פחד או חשש מהמציאות שתשתנה בגאולה - צריך לצאת מנקודת הנחה שהמצב שהתרגלנו אליו בגלות הוא גלותי, והמציאות האמיתות שלנו היא המציאות שתהיה בגאולה, וזה מה שיהיה הכי טוב בשבילנו. עכשיו קשה לנו לדמיין את זה ודברים יכולים להיראות לנו מלחיצים, אבל האמת היא שזה יהיה מצב הרבה יותר טוב ונהיה מאוד שמחים עם זה.
חוץ מזה, אנחנו לא יודעים מה בדיוק יהיה בגאולה. מה עם "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"? לא בטוח בכלל שיהיה את המצב של טומאה וטהרה, כי נהיה בדרגת קדושה יותר גבוהה. יש כאלה שאומרים שבתקופה הראשונה של הגאולה כן ואחר כך לא. יש הרבה דעות והרבה דברים שלא ידועים לנו עדיין, אז אין סיבה להילחץ עכשיו מזה שכולם ידעו שקיבלנו מחזור, שיתווספו לנו טבילות בגלל טומאות אחרות או מארון כלים נוסף בבית לימי טומאה
נקודת ההנחה שאני יוצאת ממנה היא שבגאולה הכל יהיה טוב, נרגיש אלוקות ואת הרצון האמיתי והנשמתי שלנו, ולכן כל החששות העלה לא רלוונטיים. אם יהיה צורך לטבול נרגיש חיבור לטבילה וזה לא ילחיץ אותנו. נקיים את כל ההלכות בשמחה, בלי דאגה ובלי בושה. אני מחכה מאוד לימים האלה, ביו אם נצטרך לטבול יותר ובין אם לא
ממש אהבתי מה שכתבתבארץ אהבתי
זה מזכיר לי סיפור שקראתי פעם כילדה, שממחיש כמה אנחנו לא באמת יכולים להבין מה יהיה בתקופת הגאולה ולכן גם אם יש שם דברים שנשמעים לנו מפחידים או מסובכים, זה פשוט כי אנחנו לא מבינים את הטוב שיהיה בזה.

הסיפור הוא על ילד שגדל בתקופת השואה, וכל יום אמא שלו היתה מביאה לו קליפות של תפוחי אדמה לאכול. והיא תמיד היתה מספרת לו איך בעתיד כשהמלחמה תיגמר, הכל יהיה טוב, והם יאכלו ארוחות טובות ומשביעות, והוא יוכל לשחק חופשי וכו'. והילד לא הבין על מה היא מדברת, הוא לא הכיר שום מציאות חוץ מהחיים בתוך המחבוא שלהם.
אז מה שהיה הכי חשוב לו לדעת, זה אם יהיו לו בעתיד הזה קליפות תפוחי אדמה לאכול כל יום.
והיא ניסתה להסביר לו שיהיו דברים הרבה יותר טובים, שהוא כבר לא יצטרף לאכול את הקליפות תפוחי אדמה. אבל את הילד זה לא סיפק, זה רק הפחיד אותו - כי איך הוא יוכל להסתדר בלי הקליפות תפוחי אדמה כל יום?

וככה גם אנחנו, לפעמים מפחדים מהמוכר לנו שעלול להשתנות, ולא מבינים שמה שמוכר לנו זה 'קליפות תפוחי אדמה' ביחס למה שעתיד להיות לנו בגאולה.

תודה שהזכרת לי את זה...🙂
חשבתי על הסיפור הזה כשכתבתי את זה 😅מחי
תודה שכתבת!
איזה קטע.. את זוכרת מה המקור?בארץ אהבתי
אני זוכרת את הסיפור אבל לא איפה קראתי אותו...
לאמחי
תמיד שמעתי אותו בעל פה... סיפרו לנו אותו כל שנה בסעודת משיח באחרון של פסח
כתבת ממש יפה!!! אבל נראה לי כן צריך לחשובאם מאושרת
עבר עריכה על ידי אם מאושרת בתאריך כ"ב בשבט תשפ"ב 08:57
באמת כתבת מדהים!
ואת צודקת שאנחנו לא יודעים מה יהיה-
כדברי הרמב"ם-"לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו"

אבל הרמב"ם גם כותב-
"ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד".

ואנחנו אומרות כל בוקר- בכל יום שיבוא,
אז נראה לי צריך להיערך כדי שנהיה מוכנים בזמן אמת.
להיערך-
להכין את הנפש וזה מה שחשבתי שקורה לנו בשנתיים האחרונות.

הרב מרדכי אליהו זצ"ל בשיעורים שלו- תמיד היה אומר - לפני פסח שהשנה נזכה לאכול מהקרבן פסח בירושלים.( והיה שוכר מקום בירושלים כדי שיהיה לו לאכול מן הפסח בירושלים) ולפני תשעה באב היה אומר שהשנה בעז"ה לא נצום.

לחיות בתחושה שכבר מגיע הרגע- זה כן מצריך מאיתנו להכין את הנפש ולדמיין מה יהיה ( בלי לסתור את הידיעה כמובן שאנחנו מוגבלים כרגע בשכל גלותי).

יש סיפור על הרב קוק - שהחפץ חיים אמר לו ללמוד מסכת קודשים כי הוא כהן וצריך להיות מוכן.
אז אנחנו לא בנים ולא צריכות להתכונן להקרבת קרבנות- אבל כן להתכונן לתפקידנו הנשי.שכל נושא המקדש יהיה חי וחזק בתוכנו.
כי הרי להיות אם בתקופת בית המקדש אינו דומה להיות אם בלי בית מקדש,כדאי להגיע לתפקידנו בצורה כמה שיותר טובה.עם נפש מתאימה לתפקיד!!!

וואו זה ממש יפהאוהבת את השבת
אני מזדההאממאא!
כל פעם שנגמר הגל, אני חושבת שהנה הנה מגיעה השגרה, אבל היא אף פעם לא מגיעה. תמיד יש גם מחלות אחרות בין הגלים, או שביתת נהגי הסעות, או ילד שצריך לנסוע איתו לאיזה טיפול או אני לא יודעת מה. לא זוכרת מתי היה לי שבוע שלם לעבוד בצורה מסודרת. וגם אני חולה מידי פעם. קורה. בחורף הזה משום מה זה קורה הרבה...
אני עצמאית שעובדת מהבית, רוב העבודה ופשוט לא מצליחה לעבוד בצורה מסודרת. כל פעם מבטלת דברים בגלל הקורונה או סיבות אחרות וזה פשוט מעצבן ומייאש.
אני חושבת שזה גם פוגע לנו בזוגיות. בעלי תמיד עובד. הוא זה שמביא את עיקר הכסף הביתה אז ברור שהוא יצא לעבוד. עבד בסגרים ועובד עכשיו כשאני בבית עם מבודדים וחולים שבוע אחרי שבוע. וכמה שהוא מנסה לעזור בעבודות בית וטיפול בילדים בערב, הוא פשוט לא יכול להבין איך זה להיות סגורה בבית עם הילדים במשך שבועות. יצאתי כמה פעמים כדי לנסוע לבדיקות -כיף חיים, כדי להסיע ילדים לכל מיני מקומות ולעשות קניות... אבל אין לי רגע שקט בשבילי או בשביל לעבוד- שזה גם בשבילי, כי העבודה שלי ממלאת אותי.
ואני מרגישה שאני קצת כועסת עליו, למה הוא ממשיך בחייו כמעט כרגיל ואני תקועה, העסק שלי תקוע המח שלי תקוע. זה לא פייר כלכך שאני כועסת עליו כי אני מבינה שאנחנו חייבים את המשכורת המלאה שלו. אבל אני מתחילה להשתגע...
❤️❤️❤️לפניו ברננה!
💔 ממש לא קל.קמה ש.
בס״ד

זה לנסות לבנות כל פעם מחדש, אבל החיים לא באמת נותנים לנו.... ממש מתסכל וממש מרוקן מאנרגיות...

אצלי בעלי כן מוותר על קצת מהעבודה שלו כדי שאני אוכל לעבוד. שזה לא בטוח רווחי אבל זה מאפשר לי את הסיפוק הזה ואת התחושה שאמנם לאט ממש אבל כן יש איזושהי תנועה קדימה. ואת הקצת זמן לעצמי, כמו שאת כותבת. שזה עוזר להישאר (בערך) שפויה לאורך זמן בסופו של דבר... יש לזה מחירים. זה לא שזה פתרון מושלם. מה גם שכל משפחה והנתונים שלה... אבל כתבתי בכל זאת למקרה שזה יפתח איזשהו כיוון אולי...

קורונה, לכי כבר!!

ולך יקרה, חיבוק מזדהה ושולח כוחות ♥️
רעיון למתנה לגיל שנה? שאלו אותנו מה אנחנו רוציםאנמונימי

אשמח לרעיונות

מזל טוב!! תשאלי בפורום הריון ולידהיעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לשם מתאימות שאלות על הגיל הזה.

פורום אמהות מיועד לגילאי בית ספר ומעלה.

מקווה שזה פורום מתאים, אבל אני קרובה מידי למאה.שימושית

וזה לא מאה שמח כי זה מאה קילו

אז חשבתי אולי לפתוח שרשור דיאטה יעזור לי, ובשרשור הזה נשתף-

שעשינו פעילות גופנית

שאכלנו בהתאם לרצוי

נשתף/ נבקש רעיונות לפתירת אתגרים שעומדים בדרכינו

וניתן כח ועידוד להתמיד בשינוי ולהפוך את הדיאטה לאורח חיים.

משתדלתשימושית

מה איתך היום?

שאלה חרושה- יום בירושליםמתיכון ועד מעון

נהיה שבוע הבא באחד הימים בירושלים, רק אנחנו ו4 הקטנים (12-4)

אחה"צ נהיה אצל חברים, אבל רציתי להגיע בבוקר מאוחר או צהריים מוקדם, להספיק להגיע לכותל.

כמה עמוס בצהריים התחילת אלול בכותל, הקטנה שלנו פחות אוהבת המון (והגדול ביותר מרחף ברמות ...)?

ומה עוד כדאי לעשות או באיזור הרובע או במקום אחר עם חנייה נגישה ללא עלות או בעלות נמוכה/ הנחות אשמורת?

אנחנו היינו שבוע שעבר בירושלים עם בני 4-11 ותינוקמותק 27

והלכנו בערב המאוחר לכותל....

אמנם לפני אלול, לא היה כזה מפוצץ..

היינו במופע הללויה אש ומים בעיר דוד ולאחר מכן לכותל... היה נחמד.

לפני זה עשינו איתם סיבוב בשוק מחניודה וקצת בעיר...

למחרת נסענו איתם למוזיאון המדע, גם נחמד ממש. ובערב טיילנו איתם בגאולה

לגבי חניה- לנו היה הכי מוצלח לחנות בחניון נחל צופיטארקו

ומשם לקחת רכבת

לכותל ירדנו ברגל, בחזור לקחנו אוטובוס לרכבת כי כבר היו עייפים(וזה גם ככה עם המעבר)

מבחינת עומס לדעתי יהיה מלא רגיל אבל לא עמוס מאוד.. סיורי סליחות וכאלה הם בדכ בערב ויותר סמוך לר"ה.

בעיקרון בשעות הצהריים לא עמוס כל כךמתואמת

אפשר לטייל סתם בעיר העתיקה. אנחנו עשינו לפני כשבועיים מסלול חווייתי ואתגרי עם משימות בדרך. אם תרצי, אשלח לך את הדפים שהכנו בשביל זה.

אני אשמח! יתאים גם לסוכות?רחללי

כן, יכול להתאים (איכשהו פספסתי את ההודעה שלך)מתואמת

שולחת לך באישי. (תצטרכו לעשות בו התאמות למשפחה שלכם, כי זה מיועד למשפחה עם שמונה ילדים שיודעים לדבר)

מתאים גם למשפחות קטנות? (3 ילדים מדברים)שימושית

אפשר לנסות להתאים את זהמתואמת

הרעיון שבנינו הוא שעוברים בשמונה תחנות, ובכל תחנה אנחנו לוחשים לאחד הילדים מילה מתוך פסוק. בסיום מחברים בין המילים ויוצרים יחד את הפסוק השלם.

אז אפשר ללחוש לכל ילד כמה מילים מהפסוק, ואפשר גם לבחור פסוק או משפט אחר שקשור לירושלים וללחוש את המילים שלו רק בחלק מהתחנות.

מקווה שמובן...

נשמע רעיון יפה!שימושית

המילים שלחשתם כל אחד זכר עד התחנה האחרונה? ואני אשמח לשמוע על התחנות

כן, הם זכרו יפה, אפילו בת הארבעמתואמת

כמובן, הבאנו לה מילה קלה...

התחנות: כיכר ספרא, מגדל דוד, הקארדו, בית כנסת החורבה, החומה הרחבה, כיכר בתי מחסה, גן בית השלום, הכותל.

אפשר אולי, באותו רעיון, לתת פתקיראת גאולה

נכון (אף שזה רק למי שיודע לקרוא)מתואמת

זה גם אתגר - לשמור את הפתק בשלמותו עד הסוף

(ואולי זה דווקא טוב שהם לא יסתכלו בפתק כשמקבלים אותו - אצלנו הבן הגדול ניחש די מהר את הפסוק הסופי רק בעזרת המילה שקיבל...)

רעיון ממש מוצלחשימושית

אפשר גם להחביא בכל תחנה את הפתק והילדים צריכים למצוא ולהכניס למעטפה.

בסוכות אנחנו אוהבים ללכת לכותל ועם התחנות האלה זה יוצא טיול מושלם

נשמע מקסים!אר

אשמח גם אם מתאים לך

שולחת לך.מתואמת

גם אני אשמחguest

תודה

שולחת לך.מתואמת

אני אשמח גם, נשמע ממש מעניין.ד' הוא האלוקים

שולחת לך.מתואמתאחרונה

באלול העומס מתחיל רק בערברקאני

מהבחינה הזאת תהיי רגועה

האמת לא כדאי להגיע לשם עם רכב

אם כן אז חניון בתשלום קרתא או ממילא

יש גם את הר ציון אבל קשה למצוא שם חניות

אבל הכי טוב כמו שטארקו אמרה

לחנות בנחל צופים ולקחת רכבת

מכון המקדש או עיר דוד (נקבת השילוח)שוקולד לבן

לא רכבאנוני.מית

להשאיר את האוטו בשולי הרכבת הקלה (יש כמה חניונים שהם בחינם) ומשם ברק"ל. אם הילדים שלכם אוהבים רכבת זה אטרקציה בפני עצמה.

טקס בת מצווהגלי מטר

שלום לכן!

אנחנו לקראת בת מצווה ראשונה ב"ה ואשמח לשמוע רעיונות לתוכן משמעותי. הכוונה היא לא הפעלה אלא טקס מרגש שבו יש תוכן משמעותי שעוסק במהות היום.

עלה לי רעיון לבקש מהדודים שכל אחד יבחר איזו מצווה ויכתוב עליה קטע קצר שבו הוא מסביר מה מיוחד בעיניו במצווה הזו ומברך את בת המצווה שתתחבר אליה ותזכה לעסוק בה. ואולי יתן איזו מתנה סמלית שקשורה לעניין.

הרעיון מוצא חן בעיניי אבל אני לא בטוחה שזה יעבוד טוב כי ב"ה יש 9 דודים ועוד סבא וסבתא משני הצדדים, זה יוצא כבר 11 אנשים שידברו וזה נשמע לי כבד וארוך מדי, ומצד שני אי אפשר להזמין רק חלק מהדודים לברך.

אני מציינת שבמסיבה יהיו משפחה וחברות.

אם יש לכם רעיונות איך לשכלל את הקונספט הזה ולהתאים אותו או שיש לכן רעיונות אחרים לטקס משמעותי ומעניין אני ממש אשמח לשמוע.

אני מרגישה בצורך בטקס כזה כי לא יהיו ריקודים, הילדה לא רוצה. תהיה יצירה בהתחלה שמיועדת לכולם, אז חשוב לי שחוץ מזה ומאוכל יהיה משהו משמעותי מורגש.

תודה מראש!

אולי לפי אותיות השם?מאוהבת בילדי

למשל שרה-

ש- שלום

ר- ראיית הטוב

ה- התמדה

ואז לקרוא לדודים להקריא ברכה ולתת מתנה.

ובטח שאת יכולה לקרוא רק לחלק מהדודים.- נגיד את הדוד הגדול או נציג מכל צד, אולי רק סבא וסבתא.

תלוי כמה אותיות או רעיונות יש לך

אהבתי את ההצעה שלך 👍שימושית

זה רעיון נחמד אבל קצר לנו מדיגלי מטר

יש לה רק 3 אותיות בשם ורציתי שהחלק הזה יהיה יותר מ5 דקות. אז אפשר את זה ועוד משהו בנוסף, או ללכת לכיוון אחר...

תודה על ההצעה!

אשמח לשמוע עוד רעיונות

אפשר עם שם המשפחה..טארקו

הייתי בבת מצוה שהיה קליפ יפהפהשימושית

שהסריטו את נערת בת המצוה ב'מסע גילוי' איך התכונות שלה עוזרות לה לעבוד את ה'

לא זוכרת מה בדיוק היה בסרטון, אבל היה שיחה של הבת עם סבים- סבתות שלה, המורה בבית ספר, חברה, דודים אחים

וכן הסרטה שלה אורזת מצרכים בארגון חסד, ועורכת שולחן שבת, זה היה מיוחד.

כיוון מעניין, תודה!גלי מטר

לחשוב איך התכונות שלה עוזרות לה לעבוד את השם. הבת שלי ממש תתפדח אם נרצה לעשות לה סרטון כזה, היא לא תשתף פעולה, אבל אפשר אולי לכתוב ברכות ולתת מתנה סמלית לפי כל תכונה.

אני חושבת יחד אתכן, אולי להכין מצגת ולחפש סרטון קצרצר או תוכן אחר לפי כל תכונה ואז להסביר איך זה מחבר אותה למצוות

היא תתפדח מהרעיון שהיא מסורטת או מהתוכן?שימושית

עם התוכן היא תסתדרגלי מטר

היא פשוט לא תרצה להסריט את עצמה. אבל אולי אפשר להסריט את הדודים שידברו על מצווה מסויימת ויחברו אותה אליה, בסרטון נוכל לעשות את זה קליל וככה כל הדודים יוכלו לקחת חלק. נשמע שאפשר לפתח את הכיוון הזה

אולי אפשרעוד מעט פסח

שהיא רק תקריא טקסט, ושבסרטון עצמו יראו דברים אחרים (שקשורים לטקסט, אבל לא רוצה עצמה)?

עוד רעיון של סרטון שעשינו לשבע ברכותשימושית

אבל יכול להתאים גם לבת מצוה, הסרטנו דודים ובני דודים שנזרק אליהם אליהם דף מכווצץ לכדור, וכשהם פותחים את זה יש הודעה שאיקס- וואי מתחתנים (להמיר את זה שלאיקסית יש בת מצוה)

ואז הם מאחלים משהו בצורה חמודה (נניח אחד רץ מהר הביתה לקרוא לאשתו ולילדים, והקריא בצורה דרמטית את ההודעה ואז כולם הסתכלו אחד על השני כאילו הם ממש בשוק ואמרו במקהלה- זה סופי? אז נשאר לנו רק לאחל מזל טוב ושהבית שתבנו יחד יהיה מלא בצחוק, בחום ואהבה!)

איזה מושקעגלי מטר

נשמע מאוד חמוד, תודה

עשו לנו משהו כזה לקראת החתונהחושבת בקופסא

אבל בלי הודעה שמתחתנים. כל קרוב משפחה טפס בסרטון נייר מקומט, פתח אותו, והיה כתוב שם מילה או משפט עם גימטריה שזהה לשם שלנו ולפיה היה צריך לברך. בסוף הברכה המברך קימט של הדף וזרק לצד השני, ככה שבסרטון הבא נראה כאילו הם תפסו את אותו הדף מהמברך הקודם.

זה היה ממש חמוד, והגימטריות היו מעניינות וחלקן הזויות.

דווקא לבת מצווה נראה לי שטקס ארוך ומיגע עם דבר תורה ארוך מכל הדודים יכול לא להתאים לקהל של הבנות. אולי באמת אם משלבים את זה בקלילות והומור בלי לאבד את התוכן?

מסכימהגלי מטר

בזכות הרעיונות שלכן הבנתי שלהכין סרטון ערכי מהדודים זה הרבה יותר מתאים

אולי ליצור מזה סרטון?יעל...

כלומר, שלא בכל פעם יקום דוד וידבר. אלא להסריט מראש. לערוך את זה באופן יפה וכייפי. ככה גם מקצרים ומדייקים את הנאמר.. אפשר להוסיף תמונות שלה או סרטון שקשור למצווה שנאמרה..

נשמע מגניב, גם אני בדיוק חשבתי על זהגלי מטר

באמת יש כאן הרבה אפשרויות כשהופכים את זה לסרטון. אני מחפשת איך לעשות את זה קליל ולהוסיף אולי גם הומור וקטעים מיוחדים.

איזה כיף שאתם עוזרות לי, כל הצעה נוספת בכיוון תתקבל בברכה!

מה שאנחנו עשינופלספנית

בעזהי"ת

בסרטון.

עשינו בסגנון 'סליחה על השאלה': כתבנו מראש כמה שאלות- חלקן נוגעות לילדה (מה אתם מאחלים לה, איזה תכונה טובה אתם רואים בה, מה הדבר הראשון שעולה לכם לראש כשאתם חושבים עליה) וחלקן נוגעות בתוכן של האירוע (למשל אם זה על חסד- איפה החסד פוגש אותך ביומיום, אם זה על הודיה- על מה אתה מודה בחיים שלך, אם זה על שמחה- מה הדבר שמשמח אותך, אם זה על תפילה- לאיזה חלק בתפילה אתה הכי מחובר.. כאלה).

את הסבים והסבתות הסרטתי בעצמי עונים על כל 6 השאלות. מהדודים ביקשתי שמי שרוצה ישלח סרטון קצר שבו הם עונים על שאלה אחת או שתיים מתוך הרשימה, לבחירתם, והזמנתי גם לצלם בני דודים/אחיינים עונים על שאלה אחת, אפשר גם בזוגות.

בגלל האופי של הסרטון הזה, יש לך שליטה על האורך והטקסט. למשל אם מישהו ענה תשובה ארוכה, את יכולה לחתוך רק קטע קצר.. ככה בסופו של דבר יצא סרטון של נגיד 7 דקות (לשש שאלות), אבל משתתפים בו 6 סבים וסבתות באופן משמעותי, ועוד 4 דודים, ועוד 3 אחים של ילדת בת המצווה, ועוד 16 בני דודים משתי הצדדים, וגם נתתי אופציה לכוווווווווולם פשוט לא כולם ניצלו את ההזדמנות. אבל אין פה עניין של להעלב כי בסוף כולם קיבלו הזדמנות.

רעיון ממש מיוחד, תודה!גלי מטר

אנחנו נתנו למשפחה ערכיםמתיכון ועד מעון

כל אחד בחר ערך ונתן עליו מתנה קטנה והסבר קצר, היה יפה לטעמי

בבר מצווה שהייתיעוד מעט פסח

ביקשו מכל דוד לתת מתנה סביב ערך מסוים שההורים רצו.

ואז בשבת כל אחד הביא את המתנה והסבירו איך היא מתקשרת.

אבל בגלל שזה היה שבת, פיצלו את זה ל-3 חלקים. כי באמת יש אנשים שלא יודעים לקצר ומטריחים את הציבור...

הייתי מציעה רק לסבא ולסבתארינת 24אחרונה

4 זה מספר מעולה.

והרעיון הזה מקסים!!!

(אם בכל זאת את רוצה גם דודים את יכולה לרשום בוואטסאפ המשפחתי שאת מחפשת 2-3 מתנדבים ואז זה לא יוצא "לא נעים" שלא הזמנת מישהו)

מקווה וילדים גדוליםשימושית

שלום,

אני מתחילה את שלב ההתבגרות של הילדים (לא גדולים ממש אבל 8-10) וזה ממש מאתגר אותי ביום של המקוה.

השינה המאוחרת, הנוכחות שלהם כל הזמן שאני מתארגנת והשאלות למה אני יוצאת וכו'

בהתחלה עניתי שאני הולכת לסידורים, אבל זה רק מסקרן אותם יותר (והם רוצים לבוא איתי, ותלכי בדרך לפה ולשם...) ויוצר לי מתח פנימי ועצבנות.

אשמח לעצות איך מתנהלים נכון איתם ועם זמנים שצריך פרטיות ומרחב אישי גם בלי להינעל בחדר.

(אין לנו יחידת הורים אז כל ההכנות אני מרגישה שיש לי שותפים ועוקבים)

תודה.

הרגלתי אותם שלפעמים אני יוצאת בערבפרח חדש

לסידורים אישיים שלי

לפעמים זה ארוע

לפעמים התעמלות

לפעמים קניות

ולפעמים מקווה

ואני לא מרחיבה כל פעם לאן בדיוק יצאתי

שנים לא הייתי פה...מחפשת רעיונות למתנות...בת 30

הגדולה יוצאת לשנת שירות, השניה יוצאת לחווה, בא לי לתת להן משהו קטן , לא יקר, אבל שימושי ושיתן תחושה של אבא ואמא אוהבים אותך

אשמח לרעיונות!

תודה לכן

איזה שלב מרגש!יראת גאולה

אולי משהו רקום, מגבת או חלוק מגבת, כרית / ציפית עם הדפס של תמונה וכיתוב,

בחנויות של הדפסות ומתנות יש הרבה דברים כאלו, החל מדובי, שעון, מעמד למכשירי כתיבה, או חריטה על נגן, עט ...

איזה מרגשנברשת

בקבוק חם (הכי כיף עם כיסוי פרוותי)

כרבולית מפנקת אפשר עם שרוולים וכובע

חלוק מגבת

קפוצון עם הדפסה של משפט וציור שקשור למשפחה.

תלוי באופי של הילדה וההרגלים.

אם מתאים לה אז יומן ועט לכתוב חוויות

או כוסות קפה (טבולות!) עם מלא שוקולדים לשעות הקטנות של הלילה עם החברות

או סט כלים למטבח אם היא מחובבות הבישול

בלוק עץ עם תמונה משפחתיתחילזון 123

שקית כביסה עם תמונה

קופסא לעוגיות מהבית עם משפט כלשהו

כל דבר שימושי כמו מצעים, מגבת, חלוק, בקבוק חם וכו'

אני עשיתי לבת שלימתיכון ועד מעון

קולאז של תמונות מהמשפחה, יצא ממש יפה.

עשיתי אותו דבר לבת קודמת שיצאה

הי לך 🙂oo

טוב לראות אותך

אני אוהבת לקנות חפצים שימושיים

כי זה כיף להשתמש במתנה באופן יומיומי

לבנים קניתי ארנק/ מזוודה/ מצעים

לבנות אפשר גם

או תכשיט / תיק

היי, ברוכה השבה!מתואמת

אצלי השנה (לראשונה!) יוצאים שלושה ילדים מהבית (אחת למדרשה ושניים לישיבה קטנה), והאמת שלא ממש חשבתי על הרעיון של צ'ופר כזה🙈

ברגע האחרון, ביום שבו התאומים שלי יצאו לישיבה (זה היה אתמול, אבל כבר נראה לפני נצח), קניתי להם חבילת עטים סמלית והדבקתי פתק: "עת לחבוק ועט לרחוק מחבק - שתזכה להרגיש את חיבוקה של התורה, וגם את חיבוקם של אבא ואמא".

אבל אולי באמת לבת שלי (שנוסעת בעוד כשבועיים) כדאי שאשקיע יותר... אז אעקוב פה אחר הרעיונות...

יופי, תודה לכן!!בת 30

שק כביסה זה רעיון נחמד מאוד! וגם עוד דברים פה נתנו לי כיוון. תודה יקירותי!! (ניפגש עוד כמה שנים...)

משהו עם הדפסתהילה 3>אחרונה

כרית, מנורת לילה, בקבוק שווה, תחשבי מה יהיה להן שימושי. לי עזר בזמנו להסתכל באתר של מוצרים להדפסה שהיה נגיש לי ולבחור משהו

הי, אשמח לתמונות של שולחן בת מצווה מי שהכינהמותק 27

מתכוונת לשולחן קינוחים,

לא שולחן ממתקים..

תודה מראש

מקפיצה לך. אולי בגוגל יש רעיונות?יעל מהדרום

בפרוג יש הרבה רעיונותבית פרטיאחרונה

מתכונים ותמונות

חפשי 'בר מתוקים בר/בת מצווה פרוג' ויהיו לך הרבה תוצאות

מזל טוב ובהצלחה!

רעיונות למתנות (וברכות) לשבת כלה/שבע ברכותdn5754

שלום

מקווה שזו במה מתאימה..

אשמח לעזרה ברעיונות לחפצים קטנים (או גם פחות קטנים) ושימושיים (חשוב) לבית..

דברים בסגנון שאפשר לקנות בחנות סטוק/מקס סטוק וכדו'

ואפשר לקשר אותם לברכה, לברך איתך בשבת כלה/שבע ברכות וכדו'.

תודה רבה לכולם

שלום, לפי הכרטיס אתה גבר, וזה פורום אמהותיעל מהדרום

לק"י

אז נבקש שלא תכתוב פה בבקשה.

ואם טעיתי וזה ניק של שני בני זוג או משהו, אז תכתבו לי באישי ואשחרר את ההודעה.

מזל טוב!

מנסהטארקואחרונה

בגדול כל דבר אפשר לקשר אז מציעה לקפוץ לסטוק עם תקציב מסוים ולזרום עם זה..

אבל בכל זאת כמה רעיונות-

כלי לסבון

ספלים

מחבת

תבנית, אפשר בצורות ולקשר לצורה

סמרטוט מגב דלי וכו

מגבות, מצעים

שלט שאפשר לעשות לדלת

צידנית קטנה

מחצלת

משחקי קופסא

אולי יעניין אותך