א.
סיפור שאני מכירה מקרוב:
לא על אמא, אלא אבא.
איך שהוא רואה את העולם, האבא הזה הוא הכי.
מה זה אומר?
הוא תמיד יודע הכל יותר טוב מאחרים.
הוא רואה את עצמו כתלמיד הכי קרוב לרב שלו.
במקצוע שלו הוא הכי טוב בעולם, ולדעתו כל העולם צריך לשחר לפתחו.
וכן על זה הדרך.
כשהילדים שלו הביאו הביתה את מי שהם יצאו איתו, בכל פעם מחדש, הוא לא היה מרוצה. מי בעולם הוא ברמה מספיק טובה לילד שלי?
כל הילדים שלו התחתנו עם האנשים האלה, ועם הזמן שעבר הוא למד להעריך אותם. בנתיים נולדו נכדים, וגם הם הגיעו עם מי שהם מתעתדים להתחתן איתו לפגוש את סבא. כמובן, אף אחד מהם לא היה מספיק טוב בשביל הנכד שלי... גם שם לקח כמה שנים עד שהסבא היה מוכן לקבל את זה - מבחינה נפשית, ברור שהוא השתתף בחתונה וכו'.
הנקודה היא שזה עניין של אופי. שום דבר לא מספיק טוב בשבילו. אולי אמא שלך גם כזאת?
ב.
אם אני קוראת את הנתונים נכון, אמא שלך מצאה אותה וביררה עליה - כלומר, היא היתה במודעות מלאה שאולה תבחר בה להיות אשתך. כשהעלת את התחושות שלך ("שהיא לא מתה עליה"), היא הסתייגה.
אז אולי זה לא ספציפית כלפי הבחורה המסוימת הזאת, אלא משהו כללי? אולי לאמא שלך קשה השלב הזה, לשחרר אותך למישהי אחרת?
ג.
אמא שלך מלחיצה אותך. מה עושים? מדברים. אומרים לה, אמא יקרה, אני מבין שאת אוהבת אותי ודואגת לי. אני מאוד מעריך את דעתך, ואשמח אם נוכל לשבת ביחד ולעשות רשימה של כל הדברים שנראה לך חשוב שאבדוק במהלך הקשר שלי עם מישהי. חוץ מזה, אמא, אני צריך זמן כדי לבסס את הדיעה האישית שלי. תני לי זמן לבנות את הקשר. אני מבקש ממך לקחת צעד אחורה, לסמוך עליי. ברור לי שזה לא יהיה לך קל, כי את אוהבת אותי ודואגת לי. אבל אני צריך את העצמאות שלי, להתקדם בקצב שנוח לי.