לפעמים יש בבתי מרקחת פרטיים

אבל אני לא יודעת בדיוק מה הכשרות...

את הכיתוב על המוצר

אפשר לראות כמו צילום כזה מכל הכיוונים

תבדקי אם יש כשרות

מניחה שבד''כ זה יהיה ou

של המשלוש k רלב"ג, שלא נראה לי שהיא מהודרת...

לא יודעת אם יש שם עוד כשרויות, יכול להיות המגוון שם מאוד רחב. אולי תשאלי איזו בינה מלאכותית.

בכל מקרה, הייתי בודקת עם פוסק שמקובל עליכם לגבי מוצר ספציפי, כי בתוספי מזון לפעמים מקלים, והרבה מהמוצרים האלה הם גם צמחוניים/טבעוניים כך שאין בעיה של ג'לטין מהחי למשל.

אני מכירה מנסיון את המוצר הזה, הכשרות של המשלוש כאמור, והוא גם טבעוני

Now Foods‏, מלטונין, 1 מ"ג, 100 טבליות

אגב, אנחנו צריכים סירופ ולא כדורים...

בתוספי מזון אבל זה מאוד תלוי ברכיבים ובסוג המוצר

יצא לי להתייעץ עם הרב זריצקי בעניין. מציעה גם לך האמת

הוא סובר שכל דבר בלי טעם - לא משנה מה הוא מכיל, זה בסדר לקחת אותו.

בעלי קצת חלוק על זה, אז רק במקרים נצרכים מאוד אנחנו הולכים לפיו.

אז צריך להחליט אם גם פה זה מקרה נצרך מאוד...

טוב, אומר לבעלי.

תודה רבה!

אז כנראה שיש טעם.

לא הצלחתי לצרף קישור אבל תחפשי באתר melatonin bluebonnet

ושם את יכולה לבחור כמה מג את צריכה, אז תוודאי מול הרופא.

אני לא יודעת אם זה כשרות מהודרת, מהתחקיר שעשיתי בזמנו, זה היה היחידי שכשר שם. ואין מצב שאשלם את המחיר בארץ, רצו על בקבוק סירופ משהו כמו 400₪

יש לי מגהץ וקונה משיין

גם לעתמי אני מגהצת בגדים אלגנטיים האמת

** עורכת - חשבתי לבנות הכוונה לבת😅 אם זה לעצמי אני קונה גם משיין אבל מוצאת גם בארץ. אבל רוב החולצות באמת מצריכות גיהוץ

נסי סגנון אחר אולי..?

אני לובשת מה שיש לי ונח לי.

יוצא סבבה

מה אני מפספסת??

אולי טיפה יותר חגיגי מיום רגיל

בקושי לראש חודש יש לי לבן מאיפה אני אביא לחמישה ימים

מעטות החולצות שלי שהן לא לבנות ואז הן כנראה שחורות 😅

יש לי איזה 2-3 חולצות בצבע אחר אבל פחות מתחברת

כל אחת ומה שהיא אוהבת

לכבוד חול המועד??

הוא שבוע שלם..

לובשים בגדי יום חול יפים או בגדי שבת פשוטים יחסית.

משדרגים עם מטפחת חגיגית.

או פריט חגיגי אחר שמרים את המראה..

+אמא עובדת + תחזוקת בית ברמה גבוהה כמו שאת מתארת + תאומים

האמת שאי אפשר הכל מהכל, זאת האמת הפשוטה.

מציעה לעשות לעצמך רשימה מסודרת ומתוכה לבחור במודע, על מה לוותר, מה חשוב לך ולכם, ומה מהדברים הם לחץ חברתי / דפוסים מהבית שכבר לא משרתים אותך / דברים שיכולים להידחות למועד אחר כשיש זמן (לופה למשל?)

להתחיל לשלוט על החיים וחלק גדול הוא דווקא לשחרר שליטה.

ולא רק למען ילד נוסף, למען חיים מאוזנים יותר שיש בתוכם מקום לעצמך ולזוגיות.

לא כל אמא שולחת לחוגים, והילדים גדלים נפלא.

אני שולחת, והנסיעות וההחזרות מתישות נורא, אני שוקלת לוותר. לזמן איכות רגוע בבית יש יתרונות לא פחות מחוג.

שימי לב מה מוציא לך את רוב האנרגיה והאם זה משתלם.

אני למשל גם לא עובדת הרבה (ביחס לכוחות שלי לא אכפת לי מה נחשב הרבה לסביבה)

אני גם לוקחת עזרה באופן קבוע, אפילו מבחורה לקיפול כביסה, אי אפשר הכל מהכל.

אני פחות זורמת ונהנית, כל הזמן מסתכלת מפריזמה של הספק משימות ומרגישה במירוץ שליחים, במקום להביט על כמה טוב אני עושה ומה כן מספיקה איכשהו המבט מופנה על מה עוד יש וזה מלחיץ ומכביד. אשמח לנסות לשנות את זה ולאמץ מבט מיטיב ומרגיע. במקור אני טיפוס שמתנהל בנחת וברוגע אבל מרב להיות מנהלת ומתכללת נהייתי משימתית מדי.

אני באה לכל דבר כולל ההורות ברצינות כזו, ורק ללמוד את זה כמו שאני אוהבת לעשות זה זמן ומשאבים ולהיות מוצפת בזה רגשית כמו שאני גם זה גם דורש ממני. וההסתכלות החוצה מה אחרים עושים ומה עוד יש לעשות זה ממש מכלה את הכוחות. רוצה להנות כמו ילדה אבל אחריות זה משקל מבחינתי.

לי להבין שאין דבר כזה 100% בהכל. ואם אני אנסה אני אקרוס

עוד תובנה שעזרה לי, זה להבין שיש לי בחירה ואני יכולה לתעדף את הדברים לפי החשיבות שלהם עבורי.

כשחייתי בתחושה שהכל חשוב, ולכן אין לי ברירה אלא להספיק הכל, זה גרם לי להרגיש במרדף אין סופי. חסרת אונים מול קצב החיים שאני יצרתי לעצמי.

רק כשהסכמתי לערער על הנחות המוצא שלי, להבין שגם הדברים החשובים הם בחירה, ויש מחיר לניסיון להחזיק את כולם, הצלחתי להתחיל גם להנות ולנשום.

זה לא אומר שלא עמוס

אבל הרבה יותר קל כשהדברים הם בחירה מודעת

שלא מרגישים שאנחנו קורבן של המציאות

קשה לחיות בתודעת "אין ברירה ולכן אני נחנקת"

מציעה לך בחום, לעשות עצור ולחשוב עם עצמך.

אני חושבת שאת חיה לפי המון הנחות ואקסיומות שלא משאירות הרבה מרחב תמרון, ואז באמת את נחנקת.

אם תצליחי לעצור רגע ולחשוב מה את באמת רוצה, להתאים את קצב החיים למסוגלות ולא למה שאמור להיות, זה יכול מאוד להקל.

שלא הכל כ"כ חשוב.

למעשה, רוב הדברים הם לא קריטיים ואפשר לוותר או להגמיש אותם, ולהחליט מה סדרי העדיפויות שלך.

ברור שאי אפשר הכל, זה לא אנושי...

לי למשל מאוד חשוב פעם בשבוע לצאת לבד לבית קפה.

ואני עושה את זה גם אם הבית מבולגן/ יש כביסה וכו' וכו'. וגם אני עובדת פחות ימים בשביל לאפשר את זה לעצמי. מצד שני, גם העיקרון הזה הוא לא ברזל, ולמשל בחופשות אני מוותרת עליו לפעמים.

קיצור, הרעיון הוא להבין שהכל טוב, רוב הדברים בחיים לא קריטיים, וככה יש מרחב בחירה יותר גדול ויותר אמיתי שלא מושפע מלחצים מוגזמים

אין לילדים שלי אלבומים בכלל

הבית שלי לא מסודר כל יום

ואני גם לא הכי משקיעה בבניית שיעורים וכו'.

יש את הדברים שהם חובה-

שיהיו כליפ לאכול בהם

שתהיה כביסה נקייה (היא לא חייבת להיות מקופלת או בארון)

שיהיה מה לאכול

ובעיני חובה גם זמן מוגדר לזמן זוגי כי זה הבסיס להכל.

ובפן של העבודה-

בדיקת מבחנים, שאני אדע את החומר לשיעור.

כל דבר אחר- בעיני הוא מעבר.

אם יש לי זמן לקפל כביסה ולהכניס לארון, מצויין

אם יש לי זמן לסדר איזו פינה או להקדיש כמה דק' לפרוייקט, אחלה.

וכן הלאה.

אי אפשר להיות כל הזמן 100% בהכל.

גם בעבודה שלי, אני אישית מעדיפה שיעור שהוא לא משוייף עד הסוף, בתמורה לזה שהלכתי לישון בשעה שפויה, שאני אמא סבלנית יותר, שאני מחנכת סבלנית יותר. בסוף הבנות לא יזכרו את החומר אלא איך הייתי איתן (זה נכון גפ לבנות הפרטיות שלי וגם לתלמידות שלי)

וספציפית לגבי שיעורים- יש היום ים חומרים וכלי עזר של אינטרנט ובינה שפשוט אין סיבה לעבוד יותר מידי קשה סביב זה.

אי אפשר להיות מושלמת בכול. גם אישה רווקה בלי עול של עבודה תובענית לא יכולה להיות מושלמת.

אז הצעד הראשון שנראה לי שכדאי לך לעשות - הוא עבודה על הפרפקציוניזם. כנראה שעדיף בליווי אישי טיפולי.

הצעד השני הוא למפות את הצרכים שיש בחיים שלך, ולהחליט באמת מה הכי חשוב ומה פחות. (למשל, לשבת עם הילדים ולעשות איתם דברים - חשוב מאוד. לעשות אלבום לופה - פחות... יכולה לומר לך שאני אמא כבר כמעט 19 שנים, ויש לנו רק אלבום כיסים אחד של שני הגדולים, שגם הוא כבר קרוע... לפני כמה שנים התחלתי לעצב בעצמי אלבום לכל הילדים יחד, וזה נזנח מחוסר זמן... זה בסדר, הילדים גדלים טוב גם ככה)

והצעד השלישי - הוא לעשות לך רשימה של כל הדברים שאת אוהבת לעשות, ולהתחיל להכניס אותם בלו"ז השבועי והחודשי שלך. (זו בעיה ידועה אצל נשים, שהן אפילו לא יודעות לומר מה עושה להן טוב... אבל הקלישה של "כשטוב לאמא טוב למשפחה שלה" היא בהחלט נכונה❤️ יכול להיות שגם זה דבר שטוב לעשות בליווי טיפולי)

והאמת - עצם זה שאת מוצאת זמן לכתוב בפורום, כבר אומר שיש לך זמן לעצמך אז תוכלי לנצל אותו לעוד דברים שעושים לך טוב!

קשורים לפרפקציוניזם. את יכולה להחליט שזה מה שאת צריכה וזה מה שעושה לך טוב ולמצוא את הדרך לשמר את הפרפקציוניזם הזה.

אבל, את מבינה בעצמך שאלו דברים שבאים על חשבון דברים אחרים.

עכשיו השאלה מה יותר חשוב לך? כי אי אפשר את הכל. אין לנו יותר מ24 שעות ביממה

וגם הכוחות שלנו מוגבלים.

אם את שואלת אותי, יש דברים שחשובים לך ואני מכבדת את זה

אבל אני במקומך מעדיפה להזניח אותם בשלב הזה של החיים עם הילדים הקטנים כדי להספיק דברים אחרים שאחכ כבר מאוחר מידי..

כמו למשל

הבחירה להביא יותר ילדים. הלחץ שלך והיום העמוס לא מאפשר לחשוב על האופציה בכלל כי איך תכניסי עוד ילד למשוואה?? אני מעדיפה להוריד פרופיל בעבודה, מעגלת פינות בחלק מעבודות הבית ויש לי חשק לעוד ילדים וגם מסוגלות.

אני מעדיפה להיות פחות עייפה וככה יותר פנויה ובכיף עם הילדים. לנקות הרבה ולסדר ולקחת ולהחזיר מחוגים מאוד מעייפים. אז אני בוחרת לנקות פחות או מביאה עוזרת וחוגים רק לילדים שהולכים כבר לבד..

אני מעדיפה להיות פחות לחוצה ביום יום. זה שהכל צריך להיות מאוד מסודר ומדויק ומחושב מכניס הרבה לחץ אז אני כאמור פחות מדייקת איפה שזה מכניס אותי ללחץ.. רק מה שבא בקלות ובכיף

זה לא גזרת הגורל, יש פה נקודות רבות של בחירה ותיעדוף

וזה משהו שרק את יכולה להחליט עבורך, ואם צריך גם לעשות את השינוי הנצרך לצורך העניין

את פשוט חיה בקצב אחר

לי יש שני ילדים לצורך העניין ואלבום חתונה עדיין אין לי😅

גם אני לא מבינה איך עושים את החיים נוחים עם יותר ילדים, וגם אני way behind מבחינת קצב ילודה לעומת שאר החברים שלנו. אני כבר אדישה לתפילות ולאיחולים מכל הלב כי בטוחים שיש לנו בעיה

התשובה שלי לכל זה - אנשים מתעדפים דברים על פני דברים אחרים. בדיוק כמו שאני ואת עושות

מה- being. תהני רגע ממה שהספקת, את כל הזמן במרדף אחרי מה שעוד לא עשית...

כשזה נוסף לפרפקציוניזם באמת אין מקום לשום דבר נוסף..

דבר ראשון הייתי מציעה לשחרר בנפש, (וזה חתיכת עבודה)

לא לחפש כל הזמן מה עוד לא עשית, או מה עוד לא מושלם, וללמוד להנות מהרגע.

אחרי זה יהיה לך גם מקום לחשוב על עוד ילדים.

שממש כדאי להפנים אותו- את אף פעם לא יודעת מה באמת קורה אצל אחרים.

גם כאלה שנראים לך הכי משקיעים בעולם.

חברה סיפרה לי שאמא שלה הייתה מכינה להם כקיים סופק מושקעים לבית הספק, שכולם ידעו ויראו כמה היא אמ משקיעה

אבל...

ברגע שהם חזרו הבייתה

ואחד מהם פת"ח דלת של מקרר בלי רשות

אסור היה עליו לאכול כלום באותו יום. כלום.

שתביני כמה מראית עין היא עניין מתעתע.

בתחילת דרכי כאם גם הייתי ככה, הכל תקתקתי, כפית לא הייתה בכיור, גרב לא הייתה בודדה אי שם. הכל נקי ומבריק ולי היה זמן וכו

עם ילדים שנוספו תודה לה'- הסטנדרט שלי ירד בהרבה. ערימות כלים בכיור בסוף יום, כביסות, בלאגן, סיוט. לא אוהבת, אין ברירה

אבל את אני מבינה צעירה עם תאומים (הבנתי נכון?) תורידי ציפיות תהני מהם ותהני מהרגע.

תביאי בייביסיטר ותיצאי לוולות עם בעלך, תהנו מהחיים.

מה זה אלבום לופה? לא הבנתי...חחחח

אני גם חולמת על ריכוז תמונות לכולם באופן מסודר- אולי אגיע לזה בפנסיה, לגדולים שלי- יש אלבומים מסודרים עם כיתוב.

זה מראה כמה הורדתי ציפיות עם השנים, לצערי, אין מה לעשות.

זאת ממש עבודת חיי כרגע. זה באמת לא פשוט בכלל.

אבל אני רק אגיד שאני עושה הרבה פחות ממך. החדרים אצלי לרוב לא לגמרי מסודרים. הכביסה מחכה כמה ימים להתקפל. בחיים לא הכנתי אלבום לילדים. אני לא תמיד נוכחת מאה אחוז עם הילדים כשאני איתם. אף פעם לא לקחתי ילד לבקר גן של שנה שעברה. וכן הלאה...

וזה בסדר. לא נורא אם לא תמיד מספיקים הכל.

אבל אני יכולה להבין את המקום שלך. גם לי לפעמים יש מין תמונה בראש של המושלמות המתוקתקת שהייתי רוצה. ולפעמים אני מתבאסת שאני לא מצליחה לעמוד בה.

יש תיעדוף.

אני לדוגמה נכנסתי עכשיו למיטה והבית במצב לא משהו בלשון המעטה. כביסות על הספה, נעליים מפוזרות, אבק והבלאגן מבורך ב"ה.

אלבומים לא עיצבתי כבר חמש שנים. דוחה ודוחה..

חוגים שולחת מינימום.

כן משתדלת להוציא מוקדם ממסגרות

לא משקיעה כמוך בזמן על כל ילד שזה מהמם ומבורך, וזה דבר ששווה עולם..

אני גם מורה, ומבחנים לדוגמה גם עוד לא בדקתי. מבחנים מכינה רק לפני כשאני יודעת את החומר המדויק. שיעורים זורמת עם החומר, בכל זאת מורה ותיקה.

בישולים משתדל להתחיל חמישי בלילה.

כמובן בהכל בעלי איתי לגמרי.

תראי, כשמצטרף עוד ילד למשפחה זה מטלטל בהתחלה אבל לאט לאט לומדים להסתדר.

השאלה שאת צריכה לשאול את עצמך האם את רוצה עוד ילד?

אם כן, לומדים לשחות עם הזרם.

אם זה בגלל שאחרים מביאים ואת מרגישה מאחור, ובכן, לא מביאים בגלל לחץ חברתי..

לק"י

לא יודעת כל כמה זמן. אבל אולי כל שעה-שעתיים. אם עשה, אז אפשר אחר יותר זמן.

אם לא עשה- אז להציע מהר יותר.

בהצלחה!

לחוויית הצלחה, אומרים לתת לשתות הרבה ואז ללכת לשירותים אחרי עשרים דקות.

בהתחלה גם הוא היה הולך לשירותים ולא יצא לו כלום, ואחר כך היה מפספס.

אבל אחרי כמה ימים הוא התחיל לקלוט את העניין.

כיום הוא יודע להגיד כשיש לו, וללכת לשירותים בלי פספוסים.

עדיין יש פספוסים לפעמים, בעיקר כשהוא עייף, ובלילה הוא עוד ישן עם טיטול.

אבל בסך הכל הוא גמול יפה.

אני לוקחת אותו באופן יזום בעיקר לפני שיוצאים מהבית. גם בגן מזכירים להם ללכת לשירותים לפני פעילות.

חוץ מזה, אם נראה לי שהוא צריך, או אחרי שהוא שותה הרבה, אני יכולה לשאול אותו אם הוא צריך.

חמוד בן שנתיים וחצי. התחלנו גמילה לפני חודש +.

קטנים בדכ מצליח. אבל גדולים מזהה שצריך, יושב ולא מצליח לשחרר. גם כשיושב מלא זמן. עושה בועות וכו... לא מצליח וכמה דק אחרי שהולך מהשירותים בורח לו! וגם איך לא לקחת את זה קשה? ממש קשה לי כל פעם שבורח לו גדולים!

עם החזרה למסגרות הייתה רגרסיה רצינית. וגם עם החגים.

ובשבועיים האחרונים מבקש לשים טיטול ולעשות בטיטול.

מתלבטת מה לעשות עכשיו. איך לגרום לו לחזור להיות בלי טיטול? ואיך עוזרים לעשות גדולים בשירותים?

(זה גורם לילד לפחד שזה נופל למים, זה עושה לו הרגשה כאילו הוא יכול ליפול)

לכן כדאי להתחיל את הגמילה בסיר

הילדה מאוד פחדה לעשות בשירותים גדולים, אז היא הייתה מבקשת טיטול עושה בטיטול תקופה עד שעבר לה הפחד... זה יותר קל מפספוסים

לתת לילד לעשות בטיטול כשהוא יושב על האסלה. ואחרי שמתרגל- לגזור חור בטיטול לפני שעושה ולתת לו לעשות ככה שיפול לתוך האסלה, ואחרי שמתרגל-להוריד את הטיטול.

כן הוא יפספס

וכן יהיה לך שלוליות בבית

לקנות 30 סמרטוטים וכל פעם לנגב

בלילה לעשות מכונה שלהם

אחרי יום-יומיים הוא ילמד את ההרגשה שיש צורך לעשות צרכים

ומכאן זה תלוי בילד, יש כאלה שאחרי יום יגמלו ויש כאלה שיקח להם גם כמה חודשים

בדרך כלל אחרי שבוע שבועיים יורדים דרמטית הפספוסים

כל היום הוא פספס אבל לא באמת מפריע לי, הסתובב עם חולצה ותחתון וכל פעם שפספס החלפנו ונגבתי עם סמרטוט.

אבל היה קצת מאתגר כי כל ישיבה בשירותים אני איתו אבל אין לו בעיה גם לשבת רבע שעה בלי לעשות כלום, לקום לחמש דקות ולחזור לעוד רבע שעה.

מצאתי את עצמי מבלה כל רוב היום בשירותים 😅

מקווה שמחר יהיה טוב יותר בעז"ה

@מתואמת דיברנו על זה שאחרי סוכות נוריד, כבר תקופה זה בשיח.

אבל אתמול בערב הוא ממש בכה שכואב לו אז אמרתי לו שבבוקר נוריד טיטול ונשים תחצון וככה לא יכאב לו. הראתי לו שזה כואב לו בדיוק באיזור של בטיטול.

ובבוקר לא הייתה התנגדות אז זרמנו.

אני חושבת שאם נציע לו טיטול הוא לא יתנגד אבל אנסה עוד כמה ימים ונראה איך יילך.

הבעיה היחידה שלי היא היציאות בחול המועד שבטח יהיה סיוט עם פספוסים.

@השם שלי שמתי לישון בלי טיטול גם צהריים וגם ללילה.

מקווה שלא אתחרט על זה אבל תמיד כשאני גומלת זה מיום ולילה יחד.

למרות שאני לא בעד ישיבות ממושכות. אבל סתם שיהיה לו זמין בלי לנטרל אותך.

שבהתחלה יותר קל להם לזהות את הצורך כשהם בלי תחתון.

כל מיני נושאים, בין היתר - משכב לידה

הבלוג נקרא "הורות בחסד"

המאמר מצורף : משכב לידה – אנחנו חייבות את זה לעצמנו ולמשפחה | הורות בחסד

יש שם פוסט אורח בנושא מנשאים, שכתבה תמר בן ברק - מרפאה בעיסוק.

הפוסט ארוך והונגע בכל מיני נושאים, אבל בין היתר היא גם פירטה שם על תקופת המשכב לידה, ולי זה היה משמעותי לקרוא את זה.

מעתיקה את הקטע הרלוונטי, מתוך הפוסט -

אם תיטיב שאת: פוסט אורח | הורות בחסד

משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.

בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.

כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית.

אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.

אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה:

א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק.

ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב.

ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר.

ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ.

ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה).

כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.

באנגלית זה נשמע יותר טוב 😉

אז את צריכה לכתוב את התגובה שלך בתגובה להודעה שלה (כשההודעה שלה פתוחה - ללחוץ על 'תגובה').

כשכתבת את זה בתגובה להודעה שלי, זה נראה כאילו כתבת לי שאני אחות חמודה (אני אולי באמת אחות חמודה, אבל אין בהודעה שלי שום התייחסות ליחסים שלי עם אחים שלי...). ניסיתי במשך כמה דקות להבין מה מתוך ההודעה שלי גרם לך לכתוב לי את זה, עד שפתחתי שוב את ההודעה הפותחת והבנתי שבעצם התכוונת לכתוב את זה לה...😊

אבל כל הכבוד לך שאת מנסה לתווך לו !

במחלקה לפני השיחרור מה כדאי להקפיד.

וגם אפשר שיבוא איתה לטיפת חלב בפעם הראשונה וישאלו שם.

בהנחיות לפני השחרור,

לפחות איפה שאני ילדתי , נכנסים את כל האמהות המשתחררות נותנים הנחיות לאמא ולתינוק, כמה חבל שהגברים לא שומעים את זה באוזניים שלהם.

ממש מזימים שם

אמרו אצלנו שאסור להרים כלום

גם את התינוק ממש לא כדאי להרים

אולי זה האידאל

אבל ברור לכולם אין אף אחת שלא הרימה את הילד שלה 6 שבועות

אלא אם כן יש לך סופר נני בבית

צריך להגזים שהם יחשבו שזה באמת ההנחיות 😉

וככה הנשים מרוויחות 🤭

הוא יגיד, עזבי הם סתם מגזימים

ולא יתייחס ברצינות

תלוי במי שמעביר ואיך המידע עובר.

ויכולהיות שזאת בעיה גברית כללית, אגו וזלזול במה שנשמע מגורם שהוא לא הגבר בעצמו חח

לק"י

ההנחיה היא לא במקרה- לא להרים משקל גדול יותר מהתינוק?

התייחסו כל כך ברצינות למשכב הלידה..

היה מפגש עם הנחיות לפני השחרור, התמקדו בעיקר בהנחיות לטיפול בתינוק, קצת על הדימום של אחרי לידה ודברים חריגים שצריך לשים לב אליהם, ובסוף האחות שאלה אם יש מישהי שעברה ניתוח קיסרי, אז מישהי אחת הצביעה, והאחות פנתה אליה ואמרה שחשוב שהיא לא תקין שום דבר כבד יותר מהתינוק במשך 6 שבועות.

ומה עם כל השאר? אם זה לא ניתוח כנראה שלא צריך לנוח... (גם לא היה כמעט כסאות לשבת כשקראו לנו לתינוקיה לבדיקות לתינוקות אז היו אמהות שהיו צריכות לחכות בעמידה, יום-יומיים אחרי לידה..).

שיתפתי פה אחרי הלידה כי הייתי כל כך בשוק מהיחס, בזכותכן שלחתי תלונה, מקווה שמאז הדברים השתפרו.

מסתבר שבגלל אוכל שהשאירו פתוח

זרקתי הכל ניקיתי עם אקונומיקה נזפתי במי שצריך וקניתי שקיות זיפלוק למה שנשאר פתוח ולא נכנס לי בצנצנות האחסון. מאז שקט ב"ה

לזרוק את כל היבשים למרות שהם סגורים?

אם יש כמו אבקה כזה אז כן

תתחילי מלפנות את כל הארונות לדעתי. ארון ארון אבל שלא יווצר לך הר של בלאגן

תתחילי ממה שפתוח. הכל להעיף כי הם בטוח הגיעו לשם

תחזירי דבר דבר תרססי את העש בספריי ניקוי כחול הוא לא עומד בזה😅

משם תמשיכי הלאה גם לסגורים

זה מה שאני הייתי עושה

אבל שקיות ניילון חדירות גם אם הן זיפלוק,

אין באמת הבדל בין שקיות פתוחות לסגורות.

אם כי באמת ממש מעט משתמש בהן. יש לי אולי 2-3 לא יותר

לזרוק את כל מה שפתוח, מה שסגור לבדוק פעמיים שבאמת סגור ואין חורים קטנים, לנקות מסביב ולהקפיד שהכל סגור.

בנוסף מלכודת דבק מיוחדות לעש המזון, ושיהיו תמיד, להחליף פעם בחודשיים שלושה,

אולי כי לא ניקינו כמו שצריך 🥵

למי יש זמן לזה עכשיוווו

תסתכלי אם יש לכודים במלכודת, אם כן היא עובדת, לוקח זמן עד למיגור האוכלוסיה...

אצלי לקח כשבוע פלוס עד שראו פחות מסתובבים, אח"כ עדיין מדי פעם היו בודדים שנלכדו במלכודת ואם שכחתי להחליף מלכודות אז אחרי כחודשיים הם התחילו להתרבות, עכשו (כשנתיים פלוס אחרי שהיתה כמות גדולה) פעם בכמה שבועות אני רואה אחד מתעופף ונלכד במלכודת, אבל אין כמויות.

לקופסת שימורים הם לא יכולים להכנס

לשקיות ניילון הם מצליחים להכנס

ולנקות טוב עם הרבה אקונימיקה

ממש בכל הסדקים בארונות

לשים הרבה מלכודות

כל מה שבניילונים וכל מה שבקופסאות לא אטומות.

גם מה שלכאורה סגור

הם עושים חור קטנטן ומטילים ביצים וככה ממשיכים להתרבות

לנקות קןפסאות קשיחות ושימורים מבחוץ

לנקות היטב את הארונות

את החדשים לשמור במקרר או בקופסאות אטומות עד שבטוחים שמיגרו הכל

ולבכות מלא...

איך אני עושה עכשיו ניקיון פסח כזה

אני יכולה לזרוק הכל הכל אבל מה אעשה עם שאר המוצרים היבשים?

הדבר ההזוי שבחנייה שלנו יש כמויות הזויות

האמת לדבר כזה הייתי מביאה מדביר...

וכמו שכתבתי פה בתהגובה אחרת- שאיבה טובה ויסודית בכל המטבח, מגירות וכו, זה שואב את הבצים וכל מה שלא תראי.

בחניה- אם זה ממש הרבה, תתיעצי עם מדביר לא?

איך הגיעו לחניה? יש שם מחסן למזון או משהו?

היום לפני 7 שנים

שוב עש בארון. בא לי ל%#^*%* - הריון ולידה

להעביר שואב אבק במגירות וארונות המטבח- בכולם!!! בכל מקום גם איפה שאין, השואב שואב הכל וגם את הבצים וכל דבר קטן שלא היית יודעת על קיומו. שאיבה- ממש הכרחית.

מוצרים סגורים- לא זרקתי כשהיה אצלי, כן בדקתי טוב יותר מכל פעם אחרת לפני בישול...

להעביר מטלית עם אקונומיקה לחיטוי כל המטבח.

ככה עשיתי כשהיה לנו

מצאתי מקור אחד ממש קריטי ודוחה וניקיתי

יש סיכוי שזה יעזור?

לא הייתי לוקחת סיכון לכל הבלאגן הזה שוב

אבל לדעתי אין מנוס מלהעביר שאיבה יסודית במגירות ומקומות נסתרים שלא מגיעים אליהם.