לק"י

ואני אישית גם תגברתי בתמ"ל לפי הצורך. ככה שאם יש צורך בעוד 30 מ"ל מקסימום יש תמ"ל.

(אצל הגדולים. הקטנה אלרגית לחלבי, אבל למזלי היא לא אכלה מנות גדולות).

לא יודעת מה הרמה, אבל להתחיל קצת קצת

אם את אוכלת באמת שטויות כל הזמן, אז להתחיל בארוחת בוקר נורמלית יותר- פוסת לחם עם משהו- טחינה/גבינה/אבוקדו/חביתה

אבל הכי חשוב הרבה ירקות

העצלנות לחתוך לפעמים מבאסת אז אולי לשטוף בלי לחתוך לסלט אלא חתיכות גסות של ירק מסוים ולטבול בממרח אהוב ובריא

לקנות פירות שאת אוהבת

הכי חשוב לא לסבול בתהליך אחרת זה לא יעבוד

אם את לא אוכלת פחות קלוריות ממה שצריך לא תרדי המשקל וזה לא משנה כמה ירקות תאכלי

כמובן יש לירקוצ יתרונות אחרים..

א. רוב הירקות מכילים כמות מים שזה טוב לחילוף חומרים

ב. ירקות בכללי גורמים לחילוף חומרים בעקבות מה שמכילים חוץ ממים

ג. אם משקיעים בסלט גדול הוא יכול להשביע כמו ארוחה, במיוחד עם מוסיפים אבוקדו, ביצה , טחינה ולא רק ירקות קלים

בסוף הקושי הוא לא בלדעת מה לאכול, הקושי הוא ביישום

האתגר הוא נפשי/ מנטלי.

בנוסף כדאי מאוד להמשיך לחפש ספורט שאת כן מתחברת אליו.

ניסית ריצה, שחיה, אופניים, ריקוד ותנועה, אימוני כח?

אולי כדאי לנסות אווירה אחרת

למשל לא דומה סטודיו גדול למול סטודיו בוטיק.

לא דומה ספורט אישי לקבוצתי.

גם לפעמים אם יש חיבור לאנשים בקבוצה זה הופך את העסק לקליל יותר.

או פסיכולוגית ?

חשבתי דווקא שהקבוצה כן יהיה לי יותר טוב כי אני בנאדם של מסגרות .

ספורט ובכלל דברים חדשים קשה לי להתחיל, להתחייב, לנסות להתקשר, זה מעייף אותי עוד לפני הספורט 😬

חשובה לי מסגריות דתית מופרדת אז גם אין המון אופציות, אבל מודה שלא חיםשתי מספיק 

ואכן אורח חיים בריא, גם אם המשקל עדיין יהיה גבוה, ישפר מאוד את בריאות הגוף שלך, ויקטין סיכונים למחלות מבאסות כמו סגרת וכדומה.

איך הייתי עושה את זה בפועל?

בגדול- תצטרכי משהו שהוא בר קיימא. כלומר שתמשיכי להחזיק בו לאורך שנים רבות, ובשביל זה זה צריך להיות משהו שהוא לא אינסוף השקעה וסבל.

אז מוצאת ספורט שנעים לי. ומנסה להעלות את הפעילות הגופנית הלא-מאורגנת ביומיום, למשל- לעלות במדרגות ולא במעלית. ללכת לסופר ברגל אם זה להשלמה קטנה. כאלה….

וכמובן ספורט אינטנסיבי יותר שנחמד לך. כדאי בחברה/קבוצה, אבל מה שטוב לך.

גם הליכה עם חברה זה מדהים!

מבחינת תזונה- בעיניי המפתח הוא להפוך אוכל בריא לנגיש יותר, ואוכל לא-בריא לנגיש פחות.

כלומר להמעיט/להפסיק לקנות הביתה מזון מעובד מאוד, שתייה מתוקה, חטיפים, ממתקים וכדומה.

לקנות הביתה יותר ירקות ופירות טעימים. אם את אוהבת שייקים- אז פירות קפואים, שייקר…

לנסות מתכונים בריאים, כדי להוסיף לשגרה את אלו מהם שטעימים לך.

להפחית כמה שיותר צריכת סוכר ומזון מעובד.

זה ממש לא בהכרח השתעבדות. תלוי באיזו מידה עושים שינוי. אבל לתחושתי, אפילו רק להפסיק לקנות אוכל מעובד מאוד, ועוגות חטיפים וכו- עשה שיפור. (אה, וגם לא להכין עוגות עוגיות באמצע שבוע. מקסימום לשבת. כשיש אז אוכלים יחחח)

וירקות אוהבת ספציפיים וטריים במיוחד, ולא תמיד קל למצוא ולהכין.

גם מבחינת אוכל, לא מתחברת לאוכל מבושל אז כמעט כל מה שבריא צריכה להכין במקום.

חטיפים ועוגות ביתיות יש בשביל הילדים

לא רוצה לחנוק אותם מדי

ולגבי הילדים- מבינה ממש. השאלה אם את מנשנשת איתם או לא.

בכל מקרה אני כילדה אכלתי בבית ממתקים רק בשבתות (ומחוץ לבית גם בימי חול- ימי הולדת, אצל חברות וכדומה)

והיה לי בסדר גמור

מבינה לא לחנוק ולסגור את הברז לגמרי

אבל אני חושבת שבמידה כלשהי להגביל את החטיפים והעוגות לזמנים מסוימים בשבוע זה כן אופציה ששווה לשקול.

ולגבי התזונה שלך- את גם כרגע לא אוכלת כלום מבושל? מה את כן אוכלת שמשביע אותך?

וזה לא רק פירות וירקות, אלא גם קטניות ובכללי אוכל מחומרי גלם סבביים. 

ראשון (יותר מזה לא אוכל)

ביום של השניצל אוכלת איתם

שאר הימים שהם אוכלים עוף בתנור, קובה, קציצות אז לא אוכלת מבושל, כמו היום.

קטניות ממש לא אוהבת, מרקים וירקות מבושלים גם לא.

ואז מתחיל בקפה ושוקולד וממשיך לחטיף, עוגיה וכאלה עד שמגיעה לערב ומגלה שלא אכלתי שום דבר מזין.

ברגע שיש חטיפים בבית אני אוכל אותם, אני לא מצליחה להתגבר בשעת אמת. 

כל מה שאני אוכלת זה חטיפים ושוקולד שנשאר משבת או שהמתבגרת מחפשת להביא לחברות שבאות ללמוד. לא רואה איך אני יכולה לייבש את הבית, וכשיש אני אוכלת 

הממתקים שבמכולת לא יושבים לך מול העיניים.

וגם אם תרצי, את כמובן יכולה ללכת למכולת לקנות, אבל זה דורש עוד פעולה שגם אם יש לך זמן אליה באותו הרגע (ולא תמיד יש, לפעמים זה נדחה בחצי שעה לפחות), עצם הנסיעה למכולת, לקנות לחזור - זה כבר דוחה קצת את הסיפוק.

בכל מקרה, בפועל זה מפחית צריכה חחח 

מהמאוד מעובדים ומלאים דברים שמזיקים לגוף.

וכן לקנות הרבה ירקות, יוגורטים(לא ממותקים), אגוזים וכד' לנשנושים. והרבה חומרי גלם טובים- דגים, עוף, בשר, קטניות, פחממות מורכבות.

ואם נגיד את מחליטה ששוקולד את כן צריכה לפה ולשם- לקנות מזה מעט. אם נגמר אז אין עד לקניה הבאה.

בהצלחה!

אצלנו זה הפוך, הילדים מקבלים עוגיה בבוקר ושלוק בצהריים, חטיף ועוגה בשבת. זהו. כל השוקולד בבית הוא נטו בשבילי 😂

אבל ברצינות, גם כילדה וגם לילדים שלי כיום, חטיפים ועוגות זה לא משהו שצריכים אותו ביום יום כדי לא לסבול, מקסימום שיהיה בבית קרקרים, בייגלה, ביסקוויטים, פריכיות לנשנש אם רעבים וכמובן פירות טעימים ונגישים.

הילדים לא צריכים להכניס לגוף שלהם זבל אפילו שהם צעירים והגוף שלהם עדיין רענן.

אבל אם נשאר ויש חברים והם מבקשים אני כן נותנת.

גם הילדים לא אוהבים יותר מדי פירות, כי אני בעצמי נגעלת לגעת 🤦‍♀️

הלוואי והייתי מצליחה להוציא הכל מהבית 

גם מלמד על הנזקים וגם נותן ידע ומלמד איך לאמץ אורח חיים בריא

לא קראתי בעצמי, רק שמעתי עליו.

בהצלחה מאוד!

ממני

שקנתה בגד

ושמעה היום המלצה לחנות בגדים למידות גדולות ..... אהמ🤭

דבר ראשון, לא לעשות דיאטה אחא שינוי באורח החיים. זה אולי נשמע כמו הבדל מינורי, סה"כ איך קוראים לזה, אבל זה משמעותי, זה בדיוק ההבדל בין משהו שאפשר להתמיד בו ובין משהו שאי אפשר.

את לא צריכה להפסיק לאכול, את צריכה ללמוד לאכול נכון. יותר קמח מלא, יותר מים, יותר ירקות, לישון מספיק שעות בלילה, להפסיק לאכול כשאת שבעה. אני הצלחתי לרדת ממש יפה והייתי אוכלת הכל- פסטה, פיצה, עוגיות, וכו'. כן אוסיף שהייתי עולה על ההליכון כל יום.

עשיתי תכנית קצרה של מישהי (כבר לא עוסקת בזה) והיא הייתה הגישה שכן צריך לאכול מתוק, אבל בשעות אחה"צ ועם כוס שתיה חמה (שתיה חמה- עם עד כפית סוכר ביום).

תתחילי בצעד אחד קטן, אחרי שתצליחי להתמיד בו, תעשי עוד משהו. ככה לאט לאט תצליחי להכניס שינויים גדולים.

בהצלחה

תהליך תזונתי לבד

ליווי זה בעיקר פלסטר

כי שינוי תזונה/ אורח חיים זה בעיקר שינוי עצמי

שום ליווי/ הנחיות/ מידע לא גורם לשינוי עצמי

אלא מודעות ועבודה של ניסוי וטעייה עד להצלחות

מה שכתבת 'התזונה שלי לקויה ברמות, באמת מתביישת אפילו לכתוב את זה. ספורט ניסיתי כמה פעמים ולא התחברתי.'

זו נקודת מוצא בעייתית

נקודת המוצא צריכה להיות

לנסות לשנות את התזונה עד להצלחה

וגם

לנסות להתחבר לאיזשהו סוג של ספורט שיהפוך למשהו קבוע

ככה עושים שינוי אמיתי

ואין דרך אחרת לעשות אותו

וגם אם פלסטרים עובדים

יום אחד הם מפסיקים לעבוד

לכן אנשים יורדים ואז שוב עולים

האורח חיים שלי עד פסח היה מזעזע, בגדול חייתי על קפה ונשנושים.

לא היה לי זמן וגם לא כח להכין לעצמי אוכל.

וישנתי על הפרצוף בלילה.

אגב, שיגע אותי שאיך זה יכול להיות שאני בקושי אוכלת ועדיין עולה בלי הפסקה במשקל.

התייעצץי עם ג'מיני וגם קצת עם GPT.

תיארתי את הסדר יום שלי (עמוס עמוס יותר מידי)

וביקשתי שיעזרו לי לבנות תפריט שמתאים לי.

ג'מיני הנחה אותי מאוד יפה גם הסביר לי מה קורה לגוף שלי במצב כזה ומזה משפיע עליו.

נגיד אחד הדברים שהוא התעכב עליו זה שיפור השינה בלילה, כי הגוף שורף קלוריות בלילה.

בקיצור מאז פסח אני עשיתי שינוי משמעותי שהוא בעיקר כולל לאכול הרבה יותר

ונתן לי רעיונות מה להכין ולאכול שישתלב בסדר יום שלי.

עכשיו זה זמן קצר יחסית, בסה"כ חודשיים. מקווה מאוד שאני אחזיק מעמד ואמשיך בשינוי הזה ולא אשבר.

אבל השיפור הוא מטורף, אני ישנה הרבה יותר טוב ואפילו ירדתי קצת במשקל (קצת מידי אבל לפחות שיניתי את המגמה)

פתאום אני שבעה הרבה יותר מהר מכמות יותר קטנה שלא האמנתי שזה יכול לקרות לי.

אני ממליצה לך לנסות להתייעץ איתם. כן אגיד שאם ניסית כבר בעבר הרבה שינוי אורח חיים ולא הצלחת אז כן כנראה כדאי ליווי מקצועי (לי אישית יש ריאקציה מטורפת מלדבר עם מישהו על האוכל שלי ולא הייתי מסוגלת עד עכשיו)

נגיד אני הייתי שותה הרבה קפה,רצוי עם משו מתוק בצד

החלפתי את הקפה הרגיל בקפה תמרים, את הסוכר באלולוז/ אינולין - זה מהמם והרבה פחות קלוריות. אין קפיצות סוכר

קונה כל שבוע פיצוחים - מוסיפה שקית שקדים ואגוזים לנשנוש שאני משאירה בעבודה אם בא לי לנשנש משו

דואגת לאוכל מראש - סיר אורז בשישי וחזה עוף/ פרגית מספק לי אוכל עד שלישי לצהריים

הוספתי גם סיבים תזונתיים - החשק שלי למתוק פחת משמעותית ואני אוכלת הרבה פחות גם בכללי.

להליכות בערב לא אלך זו האמת אבל אני עובדת היום במקום שיש בו הרבה שטח פתוח, אז כל שעתיים קמה מהכסא שמה טימר רבע שעה והולכת רבע שעה. כפול 3 פעמים ביום זה 45 דקות הליכה שאני לא צריכה לשנות בשבילה את הלוז של כל היום, זה על הדרך וישים.

חפשי לך אופציות דומות. לדעתי אם צריך להתאמץ מאוד ולצאת מגדרך זה בדרכ יהיה קשה ליישום. הסוד הוא בהתמדה בדברים ישימים לאורך זמן

ויותר רק שתיים ביום

אבל כן מנדנדת לא רק עם הקפה

אם לא, אז אפשר לשלוח שני הגדולים באוטובוס.

את הציוד שלהם תקחו איתכם. שהם יקחו רק תיק קטן עם ציוד לנסיעה עצמה.

ולאסוף אותם מתחנה מרכזית כשתגיעו ליעד.

אני נוהגת לצפון, אבל כבר מכינה את הבכור שהוא מוציא רשיון כמה שיותר מהר וחולק בנטל.

יש גם יתרונות לפיצול נסיעה ארוכה.

גילאים מ11 עד 4 ועוד תאומים בני חצי שנה..

אני לא מסוגלת לנסוע לבד נסיעה כזאת ארוכה עם ילדים ברכב מכל מיני סיבות

אולי ניאלץ לקחת מונית או משהו

יש מצב למצוא טרמפ? לפחות לחלק מהדרך.

אם היה תינוק אחד הייתי מציעה שתקחי את הבכור ואת התינוק באוטובוס

ובעלך יסע עם השאר.

עם תאומים זה מסובך.

אולי אם הם לא יונקים תקחי איתך רק ילד בכור באוטובוס ובעלך יסע עם כל הקטנים כולל התאומים?

או שתסעי לבד והבכור יעזור לבעלך עם הקטנים במהלך הנסיעה.

אולי תמצאו מישהו נער/ מבוגר ללוות ילד בן 11 באוטובוס.

נסעתי ברכבת לצפון, אז בנהריה הייתה תחנת רכבת. שם ירדתי.
ומשם הזמנתי מונית למלון ונפגשתי עם בעלי ושאר הילדים.
לרכבת לקחתי תמיד את התינוק ואת הבכור שיעזור לי, לסחוב עגלה וכו...
אבל אצלך זה תאומים. מסובך יותר.

היום ב"ה הגדוליםן כבר עם רשיון, ממש עוזר... להם יש אומץ מה שלי אין.

בחרנו בכוונה מקום שנגיש בתחבורה ציבורית (צפת), וכך שילבנו בין הרכב לבין התחבורה הציבורית, גם בטיולים שעשינו במהלך ימי הנופש. (לרוב הילדים נסעו באוטובוס, אבל לפעמים גם אני)

זה דרש התארגנות ותכנון מראש, אבל ב"ה לרוב היה מוצלח וטוב.

(אני בכלל לא נוהגת, אז לא הייתה אופציה אחרת... אבל אתם פחות מתשע נפשות, נכון? אז אפשר לשכור רכב של תשעה מקומות לימי הטיול. כמובן, זו עוד הוצאה שצריך לקחת בחשבון...)

בדרכ בנסיעות כאלה אחד אחרי השני כשבעלי לפני

אני שמה וויז אבל כשיש תחנת אוטובוס או פניה הוא עוצר עד שהוא רואה שהגעתי וממשיך בנסיעה

אז ככה שאני לא באמת לבד נוסעת ואני יודעת שאם עולה איזה צורך הוא קרוב אליי לעזרה

תעשו אחד הלוך אחד חזור

יש לנו גם שני רכבים כמו לכם ואני נוהגת באחד, בעלי בשני.

עכשיו ב''ה יש כבר כמה נהגים אז גם הם נוהגים.

בעיני חשוב שגם האשה תוכל להיות עצמאית בנהיגה לכל מקום ולא תהיה תלויה בבעל.

הפעם הראשונה שעשינו את זה היה בנהיגה לצפת, חששתי, נהגתי לאט אבל בסוף הכל היה בסדר. ממליצה גם לך לנסות ולנהוג בעצמך

אבל נסיעות קצרות שלא עולות על שעה  .

לעיתים קרובות אני מתבלבלת מהוויז יורדת במחלפים לא נכונים ואז הדרך מתארכת ואני נכנסת לסטרס וזה יותר מדיי בשבילי

אין סיכוי בעולם שאני נוסעת שעה וחצי למקום לא מוכר ועם החרדות שלי לצערי .

ננסה למצוא פתרון של מונית או השכרת רכב

תודה לכולן !

לדבר מראש עם בעלך ולסוע מאחוריו כל הדרך?

ממש תשמרו על קשר עין במראה, לוודא שאתם 'יחד' גם אם כל אחד ברכב משלו.

ואפשר גם לחפש איזה אחיין עם רישיון ולהציע לו 'טרמפ' + אפשרות לנהוג, שיעלה עם חבר לטיול באותו אזור.

לסוע אחרי בעלך שתראי לאן

או אולי שהגדול ביותר ישב לידך וידריך אותך איפה לפנות.

אני לגמרי לא מזלזלת בקושי, הוא ברור לי ממש.

אני פשוט חושבת שחשוב להצליח לנהוג לכל מקום. לא כל פעם הבעל יכול להצטרף וחבל לפספס כי חוששים

והחשש מוצדק בעיניי, אם גם ככה את חוששת מנסיעות ארוכות בתקופה כזאת שאין ווייז נשמע לי ממש הגיוני... גם אני שאני צפונית נוהגת מלא באיזור-מסתבכת ויש איזורים שאני מעדיפה להמנע מלהגיע אליהם לבד בלי ווייז...

לשכור רכב גדול רק לחופשה נשמע לי רעיון ממש טוב

פעם היו מנווטים עם מפות ומצפן

אבל להסתדר בתחבורה הציבורית שם היה קשוח ומבלבל... (ניסיתי קצת לשאול אנשים, איכשהו בסוף הסתדרנו בערך...)

@רקאני - יש מצב שזה מה שעשינו בסוף בהדרכת אחי, שבא לאסוף אותנו... (נסענו שם לאירוע משפחתי)

לעשות מסלול לא לפי מיקום אלא לפי שם המקום

ואז הוא מראה את המסלול אבל לא לפי המיקום שלך

אני נסעתי באיזור טבריה והוויז עבד כרגיל

וגם בעוד איזורים

בצפון הצפוני יש את הבעיה של הוויז

גם בטבריה לא תמיד יש ...

יש איזורים שבהם המצב יותר טוב ואיזורין בהם המצב יותר גרוע, אבל זה גם ממש משתנה ותלוי במצב רוח של חיזבאללה.

ויש איזורים שלמרות שאין אליהם ירי בכלל רוב הזמן אין קליטת GPS, כמו קריות

היא ממש פחדה לנהוג מרחקים

ולא היה ברירה כי המשפחה גדלה והרכב הגדול לא הספיק לכולם.

אז אבא שלי נהג ברכב אחד ואמא שלי נהגה ברכב מאחוריו.

אם הוא עבר רמזור והיא לא הספיקה הוא עצר בצד וחיכה לה שגם היא תעבור את הרמזור.

כמה שנים ככה עד שתפסה אומץ והיום נוסעת בלי בעיה מרחקים.

להמשך- לנסות להגדיל את המרחק שאת מסוגלת לנהוג אליו. אפשר בהדרגה, אפשר פעם אחת שתנהגי בתנאים פחות מלחיצים אפ מתאפשר (מישהו רגוע לידך, בלי ילדים)

אני מניחה שיהיו לכם עוד הזדמנויות כאלה שתצטרכו להוציא שני רכבים וחבל לתת לזה להגביל אותך..

גפ לי היה קצת את החשש הזה עד שפעם אחת החלטתי שאני נוסעת להורים שלי (גרים בצפון) לכמה ימים בלי בעלי (הוא היה צריך לעבוד והיה חופש גדול עדיין) ופשוט עשיתי את זה.. ומאז כבר לא אכפת לי לנסוע את כל הארץ בערך..

לא שאני נהנת מהנהיגה אבל בסוף ככל שעושים את זה יותר זה נהיה קל יותר, לומדים להבין את ההוראות של הוויז טוב יותר..

זו עצמאות מטורפת..

וסחטיין עלייך על העזרה והכיבוד הורים!

ובקרבה קרובה כזו, את ובעלך לא הוזמנתם לחתונה ישירות ע"י הורי הכלה?

ואם כך, כיוון שהוזמנתם, בכלל לא מוזר שתבואו עם התינוק שלכם.

אבל אם נוסעת רק על תקן עזרה לאמא שלך להגיע, ואת עצמך לא מוזמנת לחתונה, לדעתי פחות מתאים להגיע עם הפעוט שלך. 

זה לא כזה קרוב.

להורים שלי יש בערך 40 בני דודים, תכפילי בשניים אם מזמינים כזוג זה עוד 80 מוזמנים לחתונה.. לא כזה מופרך שלא מזמינים כבר בדרגת קרבה כזו

הבת שלי הרבה פעמים באה איתי

למלא מקומות

גם הרבה אחרי שהיא הפסיקה לינוק

ממליצה כהרגלי להתייעץ עם הרב בני פישר ממגן לחולה.

הוא יפנה לרופא הכי טוב בתחום ויעזור בקביעת תור

בהצלחה יקרה

בשורות טובות.

וממש עוזר להקדים תורות במקרה הצורך.

הוא היה שליח טוב עבורנו בכמה מקרים, גם באבחון וגם בטיפול/ניתוח וכד'

יש שם מרפאת חוץ טובה ספציפית לאנדו

תצטרכי טופס 17 מהקופה רק.

האבחון הוא עבורך או עבור נערה?

נראה לי שמה שחשוב זה לעשות רישום עד התור עצמו.

מבחינת וסת- כמות דימום, ובעיקר כאבים- מתי וכמה כואב, ביחס לוסת.

איפה כואב בדיוק.

תסמינים נוספים.

לפעמים כואב לא רק בוסת אלא גם לפני, או בביוץ וכדומה.

כמה ימים הוסת

האם סדירה

בנוסף אם קיימים כאבים ביחסים אז גם עליהם לרשום לעצמך (תסמין נפוץ)

תפתחי דף מידע על אנדומטריוזיס באינטרנט. התסמינים שאת מכירה שמופיעים אצלך לפעמים- תעשי עליהם רישום כדי לתת מידע טוב לרופא

(לפעמים קשה לתת הערכה של תדירות הכאבים מסוג x וכדומה כשלא רושמים)

כדאי לבוא עם מלווה. הבדיקה כוללת בדיקה פנימית (גם ידנית)

מתי זה נעשה במהלך החודש? אחרי מחזור, אחרי ביוץ וכו

קריטי להגיד תדירות של כאבים?

אצלי התסמינים העיקריים זה חסימה בחצוצרה בלי שום רקע, כאבים ביחסים ולסירוגין כאבים חזקים בווסת.

מחכים הרבה לתורים? 

לא זוכרת את זמן ההמתנה לתור

את מרגישה חסימה בחצוצרה? או שזה משהו שראו אצלך באולטרסאונד וכדומה?

בכל מקרה תנסי בעיקר בזמן שגם ככה יש עד התור- כל פעם כשיש כאב לכתוב את התאריך ואם את מצליחה לחבר למשהו (נגיד יום-יומיים לפני המחזור היה כאב x)

מבחינת כאבים בוסת זה תסמין גדול מאוד, תנסי לשים לב באיזה ימים בוסת זה

וכמובן את בטח יודעת להגיד על עוצמת הכאב בערך (אדוויל עוזר? כאב משתק או שאת מתפקדת? כאלה…)

שווה לשאול בזימון תורים עצמו אם יש משהו שהם רוצים שתעשי (כלומר תשאלי את המזכירה שקובעת לך את התור)

אני מתקשרת על הבוקר (אומרים שיכול לעזור) בעבודה, שמה לידי ועובדת במקביל עד שהם עונים.. יכול להיות גם שעה פלוס (לא זוכרת כמה).

ממש מתיש. בהצלחה

שהם כתבו שבגלל שהם מנסים להזדרז בטיפול בדרגות אז המוקד לא פעיל 😵‍💫

הגיוני?

הם עונים אחרי שעתיים שלוש כזה של המתנה.

והם חזרו אלי,

אבל זה גם לוקח מלא זמן.

כשמאוקובר אני מנסה לקבל את הדרגה שמגיעה לי והפלא ופלא תוך שבוע עידכנו דרגה.

ממליצה.

וגם זה לא תמיד. היה פעמים שסתם לא ענו.

אני גם באותה סיטואציה. משלמת כמעט 3000 בחודש כבר כמעט שנה.

בתחילת שנה נתנו לי דרגה זמנית אז עכשיו גובים לי גם את ההחזר של זה.

איזה 4500 בחודש. זוועה.

חיכיתי שעתיים על הקו וניתקתי.

יום אחרי שעתיים וחצי ולא ניתקתי וענו לי.

אמרתי לה וואווו לא האמנתי כבר שתענו. אני שעתיים על הקו.

אומרת לי, 'כן הנה ענינו. מה את צריכה?'

הלוווו 

זוועת עולם.

ואז אומרת לי תתקשרי שוב עוד שבוע. ולא העיפו עד הטלפון שלי מבט על מה ששלחתי. אני צריכה להתקשר ולהתפלל שיענו לי רק כדי להגיד הלוו שלחתי לכם טפסים חדשים שימו לב.

זוועה.

ההפרשות לפנסיה בגיל צעיר הן יחסית משמעותיות (כמו כל חסכון לטווח ארוך) ואם במקרה את מתכננת הריון נוסף, כדי להיות זכאית לתשלום על 15 שבועות צריך 10 חודשים של עבודה לפני (מתוך מספר מסויים של חודשים, לא זוכרת בדיוק).

וגם תבדקי אם את מגיעה לסכום כדי להיות זכאית בכלל להנחות של התמת (או שהלימודים הן מספיק שעות בשביל הזכאות). אם את רוצה לבדוק יותר מזה, יש מחשבון זכאות, את יכולה לבדוק שם...

"מצד שני היו לי תקופות שהוא היה איתי בבית לאורך המלחמה וחולי וכדו' והרגשתי שזה טו מאצ'". אבל אם הבנתי נכון, באותן התקופות רק היית בבית, בלי משהו אחר בצד. פה יש לך לימודים, ובעיניי זה כבר מאזן את המצב. את מחלקת את זמנך בין לימודים לבין להיות עם הקטן (הבנתי שהרבה מהלימודים מרחוק, ועדיין זה נראה לי יכול להרגיש יותר מאוזן ממה שהיה עם התינוק הקודם כשרק היית איתו).

לגבי למצוא סידור כל פעם, זה באמת קשה. אבל כשהרצון חזק (להישאר עם הקטן וללמוד), יש מוטיבציה לצלוח גם את האתגרים האלה. עשיתי קורס מאד אינטנסיבי עם תינוק ובעל במילואים כי היה לי ממש חשוב ורציתי מאד ללמוד את זה. היה ממש סיפור למצוא כל פעם מי שישמור על הילדים כשאני יוצאת ללמוד (פעמיים בשבוע) אבל זה היה לי ממש שווה את זה.

לגבי ההכנסות שיישארו אחרי כיסוי עלויות המסגרות של הילדים, האם חשבת גם על כל הימים האלה שחייבים להישאר בבית כי חום / תור רפואי / וכו' (בע"ה שיהיו בריאים תמיד!)? כי בסוף זה גם משפיע על גובה ההכנסות בסוף החודש. אצלי אחרי שקיזזתי גם את זה, זה הרגיש לי עוד פחות שווה את כל המאמץ והויתור על להיות עם התינוקי.

עוד נקודה למחשבה - לא דומה תינוק שישן יפה בצהריים (ואז יש לך הפסקה, מרווח נשימה, קצת זמן לדברים אחרים או לעצמך) לתינוק שלא מאד ישן.

לגבי השמחה, מצד אחד את מפחדת להיות תקועה בבית בעל כורחך אם תגלי שזה לא מתאים וכבר לא תמצאי מסגרת. ומצד שני, את מתארת מצב שבו העבודה גם לא משמחת אותך... אז הייתי בודקת מה בפוטנציאל עלול לפגוע יותר בשמחה שלך (עבודה שבטוח מעייפת אותך ושאת לא אוהבת? או שהייה עם תינוק שאולי תתברר לך כקשוחה מדי, אבל אולי גם תהיה בסדר?).

הדבר היחיד שאני לא יכולה להתווכח איתו זה הסיפור של ההפרשה לפנסיה. זה שיקול.

ושיתוף לבסוף - פעם כשהתייעצתי לגבי עניין דומה, משהי חכמה אמרה לי שבכל שלב היא מנסה לנחש מה ה' רוצה ממנה באותה הסיטואציה (על בסיס נטיית הלב שלה וכו'). ולפי זה היא עושה את הבחירות שלה, והיא רואה שה' כבר עוזר. כלומר לפעמים אנחנו עם כיוון חזק מסוים, ורק חוששים מהאיך, אבל צריך גם להיות עם אמונה שאם אני מרגישה שאני בשליחות שלי כרגע, בעקרון יש לי שותף כל-יכול להישען עליו.

בהצלחה והחלטות טובות❣️❣️

מה שהתאים לך אז לא בטוח רלוונטי להיום..

חשוב להשתמש בניסיון אבל ללכת לפי הלב...

וגם "כנראה שלא מתאים לי להיות בבית"- אין סיבה לתת לעצמנו טייטלים, יכול להיות שעכשיו לא יתאים לך עוד שנתיים כן ואז שנה אחרי זה לא.. או בסדר אחר..

זה משהו ממש חשוב שלמדתי מ @נגמרו לי השמות החיים הם דינמיים ואנחנו דינמיות.. מה שמתאים לנו השנה יכול לא להתאים לנו שנה הבאה, ולהיפגש. ועוד שנתיים משהו אחר.. לא לפחד לעשות שינויים כל הזמן ולהתאים את המציאות למה שטוב לנו.. מקווה שאני מנסחת טוב.. אבל וואלה הכיוון הזה נתן לי אומץ לעשות הפוך ממה שחשבתי שאעשה כבר כמה שנים...

ולגבי ההתלבטות נשמע לי באמת לא שווה את המאמץ

לצאת לעבודה זה לא קיטנה

זה סוחט כוחות

זה למצןא פתרון כשחולים

לחזור מותשת בצהריים

להיות עסוקה בראש בעוד משהו

להיות בכללי במוד מאוד מירוץ..

של שילוב עבודה, לימודים, ילדים, בית, זוגיות...

אז לצאת רק מתוך פחד זה לא בטוח נכון.....

אבל מצד שני השאלה מה הרצון לשך כמו ש @קמה ש. כתבה , אם את רוצה להיות עם הקטן- וזה מאוד משפיע האופי שלו על ההחלטה זה מאוד הגיוני..., או אם את רוצה לצאת לעבוד ויהי מה...

מבחינת התאווררות הלימודים נשמעים מענה לזה ויכול להיות שגם וגם יהיה טו מאץ'...

תרגישי את עצמך

בהצלחה גדולה!!!

מצד אחד נשמע אידאלי אם תוכלי להיות איתו בבית בנחת, במיוחד שהוא תינוק רגוע.

מצד שני, כנראה היה שיקול מכריע מבחינתי המסגרת בשביל הלימודים. נשמע קשוח ממש שאת צריכה להשלים הכל בערבים ולעשות שמיניות באוויר כדי לחפש סידור כל פעם. את חווה את זה עכשיו אז יודעת אם וכמה זה מעיק עלייך. אבל מבחינתי לא ממש אופציה לתכנן את השגרה שלי בצורה כזאת, יותר מדי מלחיץ ומסבך. כנראה הייתי מכניסה למסגרת ועובדת משרה חלקית- מתוך מחשבה שזה לא לעבוד בשביל סכום זעום, אלא להכניס למסגרת בשביל שאני אוכל ללמוד. ולעבוד כדי שאני אוכל לשלם על המסגרות.

אבל זה נראה לי באמת אינדיבידואלי, מה יותר מעיק עלייך- משרה חלקית בעבודה שאת פחות אוהבת או להסתדר עם הלימודים בלי מסגרת לקטן?

שעד הלידה יש תשע חודשים רגילים.

אף פעם לא ניסיתי לחשב ככה לא יודעת אם זה נכון.

למעשה מבחינה רפואית אין שום משמעות לשאלה 'באיזה חודש את?'. סופרים בשבועות כי זה יותר מדויק וברור.

השאלה של איזה חודש היא רק שאלה של 'תרגום לשפת העם' ולכן זה לא מדע מדויק...

לי הכי נוח לחשב את זה לפי התאריך העברי:

אם למשל התל"מ שלי הוא בא' תשרי, אז אני יודעת שכל א' בחודש אני מתחילה חודש חדש של הריון. א' אלול - מתחילה חודש תשיעי, א' אב - מתחילה חודש שמיני, א' תמוז - מתחילה חודש שביעי, וכן הלאה.

ובאמת זה יוצא די מדויק שתחילת החודש הראשון זה בערך בביוץ שהתחיל את ההריון...

כאילו אני מדברת על חברות, לא על משפחה

ברמה הראשונית להתיישב במיטה, להוריד מיד את הרגל לרצפה עוזר.

 (השריר מתכווץ, וכשאת מורידה רגל לרצפה את מותחת, אז זה עוזר)

ואז חקרתי את זה וראיתי שכותבים ששרירים תפוסים זה ממחסור במגנזיום, 

ובאגוזי ברזיל יש המון מגנזיום, אז קניתי לי שקית, ואכלתי 1-2 ביום 

(בהמשך אפילו על זה לא הקפדתי כלומר לא כל יום אכלתי)

ובהריון האחרון לא היו לי בכלל התכווצויות ב"ה!

צריך לשים לב שבאגוזי ברזיל יש סלניום, שבמינונים גבוהים עלול לגרום להרעלת סלניום.

ולכן חשוב ממש לצרוך בצורה מבוקרת!

בריאות שלימה, ובעז"ה בידיים מלאות אמא בריאה ותינוק בריא.

א. כשזה קורה מייד למתוח את הרגל

ב. מגנזיום. או כתוסף או בבננות ודברים שמכילים מגנזיום

מאוד מאוד עוזר

אני לקחתי כמוסות, אפשר גם לנסות להוסיף בננות לתפריט.

היה לי גם בהריון

ואצלי כשזה קורה, בגלל הסימפי אני אפילו לא יכולה לרדת לרצפה לדרוך על הרגל
כאבים אמיתיים

תנסי לקחת מגנזיום

צריך אישור מרופא לקחת? מרשם? או שפשוט קונים בבית מרקחת?

זה סיוט, מתעוררת כמה פעמים בלילה. ומפחדת ממש אם יקרה בלידה, כי הפעם זה בעוצמה חזקה הרבה יותר מההריון הראשון🙈

חוסר במגנזיום

הרבה בננות

אגוזים וזרעים עשירים במגנזיום

קטניות עדיף מונבטות