השתדלתי להגיע בעיקר לדברים מעשיים.
זה אומר לפנות זמן לתפילות במניין ושיעורי תורה/ חברותות (גם בימים שמנחה,/ ערבית נופלת בדיוק על מקלחות והרדמות), וזלמן שבו הבעל לומד ולא עוסק במלאכות הבית (לא שהוא פטור, אלא זמן קבוע שלא).
זה אומר שמחנכים מגיל קטן לברך ולהתפלל (בלי קפדנות ועם צ'ופרים, אבל כציפייה)
זה אומר לנתב שיחות להקשרים הלכתיים/השקפתיים ולא לרכילויות וחדשות שלא באמת רלוונטיות לחיי היומיום (לדבר על תאונות דרכים, עם כל הצער שבדבר, זה לא משהו שצריך לדבר עליו בכל תאונת דרכים)
זה אומר לתמוך ולעודד קשר עם דמויות הלכתיות/ רוחניות שכולל שאלת שאלות והתייעצויות גם אם מכירים את הנושא.
זה אומר כמובן וכמובן ששמירת הלכה בכל התחומים (לא צריך חומרות בשביל לקיים את ההלכה).
אני מניח שהרוב מתכוונים לבית שבו התורה נתפסת כמובן מאליו ולא כמשהו שצריך להיות בלחץ קפדני עליו.
הדף שכתבתי לא לפני, אז אני לא זוכר עוד משהו, אבל נראה לי שזה מה שמתכוונים בדר"כ (או לפחות אני)
ונראה לי שהשאלה צריכה להעסיק גם את הבעל וגם את האישה, לימוד תורה זה רק צד אחד של התורה. יש לימוד ויש מעשה ובית של תורה זה בעיקר מעשה.