ותודה על השרשור הזה, הוא נתן גם לי המון. נכתבו פה המון דברים משמעותיים, הלוואי שאני אצליח גם ליישם!
משתפת כאן במה שכתבתי בשרשור פ"ש שאם מאושרת הזכירה, כי זה באמת משהו שעוזר לי בזמנים של קושי.
קודם כל, אני שמה פה את הקישור של מה שכתבתי שם-
אמנם שבת עברה, אבל בכל זאת השלמתי עכשיו… - הריון ולידהאבל גם כותבת בקצרה את הנקודה המרכזית (בלי ההקשר של הפרשה, את זה אפשר לקרוא שם..).
לפעמים כשהילדים משגעים אותנו, זה מאוד מתסכל ומכעיס.
אבל בעצם, חלק מהתסכול הוא מזה שזה מרגיש לנו שזה לא אמור לקרות. שהילדים לא בסדר כשהם לא מקשיבים לנו, שהבעיה נמצאת אצלם.
ואם חושבים על זה בצורה אמיתית, זה לא ככה. כי זה לא שמה שקורה אצלנו זה חריג. בכל הבתים ילדים לא מקשיבים, ורבים ביניהם, ומציקים מידי פעם אחד לשני, ומשגעים אותנו עם כל מיני בקשות ועניינים. ואם ככה - אז זה איך שהקב"ה רצה שזה יהיה.
וזה לא שהוא לא יכל לעשות אחרת. אצל בעלי החיים אין את כל זה. ההורות הרבה פחות מאתגרת, והרבה יותר קצרה (אם בכלל קיימת - יש גם בעלי חיים שנולדים בלי שום קשר להורים).
אז אם הקב"ה רצה שזה יהיה ככה, כנראה שיש לקושי הזה תכלית. ואני חושבת (בהשראת הדברים שהרב ראובן ששון אמר), שהתכלית היא תיקון המידות שלנו.
אני חושבת שגם בלי מודעות, מי שמגדל ילדים חייב לעבוד על המידות. אפילו בלי להתכוון ולהשקיע בזה אנחנו עוברים שינויים בעקבות ההורות שלנו, ומגדלים את המידות שלנו מתוך כל האתגרים של ההורות.
אבל אני חושבת שכשמבינים שזו התכלית של האתגרים, אז הרבה יותר קל לקבל אותם. הרבה יותר קל להבין שהבעיה היא לא בילד, והוא יגדל ויהיה בסדר, אבל לי יש עכשיו עבודה על עצמי. איך לא ליפול עם תגובות אוטומטיות, אלא לעצור ולחשוב מה אני בוחרת לעשות ואיך להגיב.
זה ממש לא קל במציאות. גם כשמבינים את זה בשכל, בפועל כשמגיעים למצב של קושי - מאוד קשה לזכור את זה בזמן אמת. וכמו שכתבתי - אני חושבת שגם בלי זה אנחנו גדלים.
אבל לפעמים אני כן מצליחה להסתכל על זה בצורה כזו, ואני מרגישה שזה עוזר לי לגדול הרבה יותר. אני חושבת שאני הכי מצליחה לגדול מתוך הקושי כשאני מצליחה לחשוב על הקושי אחרי שהוא נגמר, להבין מה היה שם, ולחשוב מה הייתי רוצה שיקרה, איך היה נכון יותר להגיב, ומה יעזור לי לזכור את זה בפעם הבאה. לא תמיד אני מצליחה לעשות את זה, אבל כשכן - זה באמת עוזר...
ותוך כדי שמלבישה שרה לו שיר מצחיק
