אם פספסת את הדף של אתמול - אל תחכה עד שתשלים אותו,  כי הפער יגדל. קודם תלמד את של היום, ואחר כך תשלים

למצוא זמן קבוע או חברותא זה העצה הכי חשובה, אם זה מעשי. לפחות למצוא אנשים שאיתם תוכל לדבר על הדף.

חייב למצוא חברותא 

ככה זה יותר מחייב ומחזקים אחד תשני

ואם יוצא מצב ששניכם ממש ממש עסוקים לא לוותר. אפילו דקה לימוד ביום זה פי מליון עדיף מכלום

או אפילו להשלים תוך כדי נסיעה קרה לנו מלא פעמים

האמת שקצת נפלתי מהדף היומי,

אבל בתקופה שלמדתי הייתי בפורום (פורום לתורה- מי שמכיר) שדיברו על הדף היומי וזה ממש עזר וחיזק.

אולי דיבורים על הדף היומי יחזירו לי את החשק

מצרפת פה שרשור מפורטל הדף היומי עם כמה עצות-
פורטל הדף היומי: הודעה בחלון חדש - (הדרכה לתחילת לימוד דףיומי)
במחשבה שניה, הוא צריך קצת המשך. אממ. אז:

לפני הלימוד:
לימוד. באופן כללי, חשוב להגדיר מראש לאיזה סוג של לימוד אתה מכוון. הבנה פשוטה? גמרא רשי קצת תוספות? גפת? עיון? בקיאות עם ראשונים? כמה זמן אתה יכול להקדיש ללימוד? (אם יש לך שעה וחצי פנויות, אבל ריכוז לארבעים דקות בערך, התשובה היא כנראה רק באיזור החמישים). הבחירה הזאת לא חייבת להיות קבועה, אבל לפחות להתחלה. מעין 'תיאום ציפיות' עם עצמך על מה אתה רוצה לעשות ומה תקבל מזה.
אפשר ללמוד לבד, בחברותא, בשיעור. יש הרבה אנשים שפנויים לחברותא, אז אם אין בסביבה הקרובה אפשר לחפש בלוח חברותות או לפרסם הודעה. (https://www.daf-yomi.com/board.aspx?PageId=10) שיעורים יש ממגוון סוגים- מלימוד עיון מעמיק ועד הדף היומי בעשר דקות כולל חזרות. אפשר להתנסות, קצת מזה, קצת בזה, איך זה.

זמן. להרבה מתאים לבחור מסגרת ברורה ללימוד הדף, וללמוד דווקא אז לא משנה מה. בדר"כ מומלץ לחבר למשהו אחר (לפני התפילה? בחצי שעה-ארבעים דקות שאחריה? במהלך הפסקת צהריים? מיד אחרי ארוחת ערב לערבית?), וככה זהלימוד נהיה חלק מסט הפעולות, ופחות שוכחים/לא מספיקים ללמוד.
לקחת בחשבון שיש שישי שבת, יש חגים, יש שינויים בשגרה.

לוח. כדאי להדפיס לוח (יש של ארגוני דף יומי שונים שמחלקים חינם) ולסמן בו כל יום את הדף שלמדת. הראיה החזותית עוזרת להרגשת סיפוק ולהתמדה. יש מי שמסמן בצבע אחר דף שהיה ביומו ודף באיחור- אני לא ממליצה, אבל למי שמתאים.

להתחיל פשוט. יש אינספור סיבות, תירוצים והסברים ללמה לא להתחיל היום. למה מחר יהיה עדיף, למה כדאי לחכות לשבת, או לפחות כמה ימים/שבועות/שבועות במובן השני. פשוט תתחיל, תמיד אפשר להפסיק אח"כ. אל תפסיק, אבל זאת לא התחייבות בדם.

דף ד. בדר"כ, הדפים הקשים במסכת הם הדפים הראשונים- לא הראשונים ממש שאליהם באים להתלהבות, אלא אלה שכבר מתחילים קצת להשתלט על השגרה, להכביד עליה ולתפוס משבצת בלו"ז העמוס ממילא שלכם. זה הזמן לשקוע ולהשקיע, דווקא למרות הקושי- אם מתמידים עכשיו, יותר קל להתמיד אחר כך. אם משחררים קצת- משתחררים הרבה, אם תעזבני יום.
הדפים הקשים הם גם החמישית הרביעית- כבר עשינו את הרוב, ועוד אין את הרגשת ה'עוד רגע מסיימים'. תבטיחו לעצמכם, רק עוד שבוע, עד סוף הפרק, עד סוף המסכת. תבטיחו, תעמדו בזה, ותוכלו להסתכל אחורה עם סיפוק עצום.

אם רוצים תזכורת- יש קווים אוטומטיים שעושים את זה. אתה מתקשר אליהם ומגדיר שעה, והם יתקשרו אליך כל יום בשעה הזאת כדי להזכיר לך ללמוד. בהרבה מתוכם אפשר להגדיר מגיד שיעור, כך שאם תענה לשיחה השיעור יתחיל- אבל לרוב המבחר מצומצם יחסית. אני נעזרת ב02-999-0222, אבל יש גם עוד.

במהלך הלימוד עצמו:
לא להתבייש לשאול. לא להתבייש להעזר. באמת. בין אם זה כאן, חבר, רב, שכן... כל אחד. זאת הדרך ללמוד, וחבל להתקע במשך כמה דפים כי פספסנו רעיון בסיסי או הבנו מושג לא נכון. אם משהו לא מובן- יש גמרות מבוארות, כולל חינם באינטרנט (יש שטיינזלץ, יש של עוז והדר, יש חברותא למי שיודע קצת ארמית/דקדוק גמרתי, ויש לו הערות נהדרות). במסכתות הרלוונטיות (סכה, עירובין, יבמות, חולין...) יש ציורים, טבלאות, תרשימים והרבה כלים אחרים שמציגים את הסוגיא בצורה חזותית. הגיוני שמעולם לא יצא לך למדוד פתח מבוי או לחזות במקרה שבו אשה צריכה לטבול 95/35 פעמים, מותר וכדאי להסתכל- ולו רק כדי לוודא שהבנת נכון.

מקצב. על אותו המשקל- יש גמרא מפוסקת, יש גמרא סדורה, יש גמרא מנוקדת. נכון שלא אידיאלי ללמוד מזה לנצח, אבל לכמה מסכתות ראשונות אפשר וכנראה גם כדאי. גם למי שכבר למד גמרא בעבר- בדף יומי לומדים בדרך כלל מהר יותר מבישיבות, צריך להתרגל לקצב. למי שלא, בכלל מומלץ ללמוד מגמרא סדורה וכדו'- זה מכניס אותך לתוך הגמרא ונותן לך פתח להבין את הסדר והמקצב שלה. תוכל "ללמוד דף גמרא לבד" מהר יותר ממי שלא השתמש בזה ונאלץ לאלתר כל הזמן. יש את כל הש"ס אאל"ט באינטרנט (בפורטל הדף היומי, אולי בעוד), ומי שמחזיק את המיזם שולח בתחילת כל פרק את הפרק הנוכחי במייל- אפשר לשלוח לו מייל ולבקש והוא יצרף וישלח לך מדי פרק. 1@gemara.org.il

משניות. הגמרא כתובה על בסיס המשניות. הרבה מהמושגים המפחידים הלא ברורים של המסכת- מופיעים במשניות. אם לומדים את המשניות לפני תחילת המסכת, במיוחד במסכתות היותר מורכבות/רחוקות מחשבתית (יבמות, חולין, אפילו נדרים...)- מגיעים למסכת יותר רגועים, הלימוד יותר זורם, לא נתקעים על מושג שמוסבר בפרק הבא ולא מסתבכים עם סתירה שמופיעה במשנה הבאה. מכירים כבר את השחקנים הראשיים שלה- הנושאים, הדמויות, מהלך המסכת. אם מסכמים את הפרקים לפי נושאים, מרוויחים ידע כללי (בשתי המשמעויות) על המסכת, והיא יותר מסודרת לכם בראש. לא תחפשו דיני עיר הנידחת מפרק ראשון בסנהדרין ולא תחפשו את דיני התכלת בפרק החמישי של מנחות. אם לומדים גם ברייתות אז בכלל מוכנים יותר למסכת.
כדאי ללמוד משניות עם קהתי- בדגש על ההקדמות שלו, שנותנות רקע כללי מעולה. אם לא מספיקים ורוצים "סתם" רקע למסכת, יש בתחילת הרבה גמרות מבוארות הקדמה (הכי יעילה ראיתי אצל ושיננתם), שמסכמת את נושאי המסכת ומסבירה את המונחים הכלליים.

חילופי נוסחאות. יש כאלה, כן. רק לפני יומיים הסתבכתי עם סוגיא שנראתה לא הגיונית בעליל עד שפתחתי 'הכי גרסינן' וראיתי שזה שיבוש. לפעמים יש הערות בשולי הגמרא, לפעמים אין/לא מספק וכדאי לחפש. 'הכי גרסינן' הוא אתר שמרכז חילופי נוסחאות בבבלי, אפשר להכנס כאורחים או להרשם ולראות אם יש כאן שינוי שמסביר הכל. Friedberg Jewish Manusc‎ript Society

ראשונים. 'על התורה' הוא אתר ( Shas – AlHaTorah.org ) שמרכז ראשונים על הש"ס בצורה מסודרת, כאשר על כל "משפט" יש את הראשונים המדברים עליו. שימושי ללימוד עיון, ושימושי גם כאשר לא מבינים משהו- אפשר בדר"כ להבין מהראשונים מה היתה כוונת הגמרא, או לדייק את ההבנות השונות שיש לכם בלימוד.
באותו אופן- אפשר להעזר במסורת הש"ס להבין הקשרים במקומות אחרים. כדאי גם בתורה אור- הגמרא לרוב מצטטת חלק מהפסוק שנועד להזכיר לך את שאר הפסוק, לא בהכרח את החלק הרלוונטי לכאן. ולא בהכרח משמעות הפסוק מחוץ להקשרו דומה למשמעות בהקשרו. תנ"ך כיס, משנה קטנה ונגישות לגמרא יהיו מהכלים היעילים בלימוד.

סיכומים. סיימת סוגיא? תחזור עליה רגע, במילים שלך. בעשר עשרים דף, מסכת שתיים הראשונות זה נתקע קצת לפעמים, ומייאש, למה לא מצליחים לזכור הכל שוטף. אפשר לנסות לכתוב- עדיף אחרי סוף הסוגיא, ולא במהלכה- את סדר וקבוצות הדעות והאמירות המופיעות בסוגיא. אפשר וכדאי לנסות לפעמים לרדת לנקודת המחלוקת היותר יסודית יחסית- נכון שהוא אומר שמותר והוא אומר שאסור, אבל למה? ולמה המחלוקת הזאת מתבטאת ככה? ככל שההבנה מעמיקה יותר, ככה בדרך כלל מצליחים לזכור יותר ולהפנים יותר.

נסיעות. אפשר להספיק המון בדרכים. בשנתיים האחרונות סיימתי בערך שליש ש"ס בדרכים- ולא, לא נסעתי הרבה. אפשר להספיק דף יומי כשעומדים בתור לרופא. ה'זה רק עשר דקות' וה'אולי יקראו לי להכנס עוד שניה' מצטברים לשעות וימים, או לדפים ומסכתות. החמש דקות האלו של לקפל את התפילין? עם ספר למטה הן אולי יהיו שבע, אבל יכללו עוד כמה שורות. הנסיעה בדרך לקניות? חצי עמוד גמרא, או חזרה על דף. תקנו גמרא קטנה (11 שקל), תלכו איתה לכל מקום. תופתעו כמה תספיקו ללמוד.

על מנת. ככלל, רוב האנשים מבררים את ההבנה שלהם על ידי ללמד. כשיש סוגיא לא מובנת, וכבר שעה ורבע שאתם יושבים מול הגמרא-רש"י-תוספות-שוטנשטיין-שטיינזלץ-חברותא-וגו, תנסו להסביר אותה למישהו, לעבור עליה שלב שלב, לקשר למילים בגמרא. להגדיר מה המחלוקות, הדעות וההו"א בכל שלב ושלב. זה לא חייב להיות מישהו אמיתי- אפשר גם ללמד את הקיר או עט פיילוט. זה עובד.

לקשט. רואים את הגמרא החדשה והחלקה שלכם? היא חסרה קצת. מותר לכתוב עליה. מותר לסמן בה. היא שלכם. קחו חלקכם בתורה. אפשר בעיפרון/עט מחיק, אם חוששים לעשות טעויות. אפשר לסמן מה שיקל עליכם בלימוד/בחזרות- פיסוק, ציטוטים, סוף סוגיא, אמוראים. אפשר להוסיף הערות (נכון נתקעתם עכשיו עשרים דקות על להבין את הסוגיא הזאת ואז קלטת שאתה חושב על א' והסוגיא מדברת על ב'? תכתוב את זה. לפעם הבאה). אפשר לסמן דברים שהפתיעו, לכתוב פרשנות שחידשה לכם (זה כי הוא חולק על הרמב"ן בנוגע להבנה העקרונית כאן!), למספר ולשייך תירוצים לקושיא או כל דבר. הגמרא היא שלכם, וככל שתכתבו בה יותר- היא תכתב בכם יותר, ותהפוך את הלימוד שלכם לאקטיבי, לחלק ממשי ואינטגרלי מבית המדרש. רוצים למסור בשמי שאלה לאביי?

במהלך הלימוד היותר ארוך(?): לא יודעת, אין סוף ללימוד.
חזרות. אנשים טוענים שאי אפשר לחזור בדף יומי, אבל זה לא נכון- לוקח ארבע דקות בערך לחזור על הדף של אתמול, וכנראה שבע לחזור על הדף של לפני שבוע. אפשר לחזור כל יום, אפשר לחזור כל שבוע, אפשר לעשות חזרה פעם בחודש. אבל צריך לעשות חזרה. מעבר לעובדה שהחזרה היא שיקוף לאיך למדת, היא מעוררת מחדש את הזיכרון ומחדשת אותו. ההמלצה הכללית שלי היא לחזור כל יום על הדף של אתמול, ופעם בשבוע על כל השבוע- ולראות מה זוכרים יותר, מה פחות, האם יש מגמות בזה, תלוי בזמן הלימוד וכו'. בסוף פרק/מסכת אפשר לרוץ בגירסא על המסכת- לוקח כמה שעות, אבל מחזק את הזיכרון. ממש.

סימנים. החיסרון של ללמוד דף יומי הוא שלומדים דף כל יום, ולכן קצת קשה לזכור את כל הלימוד. ובקצת קשה הכוונה היא לפחות או יותר בלתי אפשרי, או לפחות לא מומלץ בתור יעד ראשוני. אבל זה לא אומר שלא אמורים לזכור כלום. אפשר לבחור סוגיא אחת מכל דף ולזכור שהיא שם. בדר"כ כדאי לקשר למסכת ולדף- יש ספר בשם רמזים לתלמוד שעושה את זה, יש אותו בגרסא אינטרנטית. לרשום מעל הדף, לתלות כל שבוע/עשר דפים את הרשימה של השבוע האחרון במקום בולט (על הדלת, ליד הארון, על המקרר...) ולבחון את עצמך אם זוכרים. אין הרבה דברים מספקים כמו לסיים מסכת ולזכור סוגיא מכל דף שלה, וזאת הדרך העיקרית לרכוש בקיאות בש"ס במהלך לימוד דףיומי. ובקיאות בש"ס זה שימושי ללימוד.

השלמות. יכול להיות שיהיה נצרך מתישהו, קורה הרבה, תלוי. יש גישות שונות- האם להשלים ורק אז להגיע לדף של היום, האם לעשות קודם את מה ששל עכשיו ולעשות רשימה (שלא תאבד!) של הדפים שפספסת, לעבור ברפרוף על מה שפספסת וללמוד כמו שצריך כשתוכל. זה גם תלוי בגודל הפער- לא דומה פער של יום לפער של שבועיים וחצי, או של מסכת שלמה. בדר"כ את הראשון עדיף להשלים, ועל השני לדלג ולרשום. אפשר גם לפתוח פער קדימה כדי שגם אם לא יצא לא תשאר מאחור- באופן אישי, גיליתי שלפעמים פחות כדאי, כי זה הופך את חשיבות הלימוד היומיומי לפחות קיימת, ואז קורה יותר ששוכחים/מפספסים בטעות. יש מי שמרווח ביטחון עוזר לו להיות רגוע ולא מפריע לו ללמוד כרגיל. מה שמתאים לכם.

מחוייבות. ללמוד כל יום דף זה קשה. לחלק זה אולי נהפך להרגל, לחלק לא, לחלק כל יום הוא מאבק כמו בפעם הרביעית. תמצאו משהו שיחייב אתכם- חבר שתבטיחו לעדכן אותו כשתלמדו (במקרים קיצוניים- אם לא תעדכן הוא יתרום X שקלים בשמך, או משהו בסגנון), סיכום שהבטחת לשלוח לחבר, פעולה כלשהי שתכריח אתכם ללמוד. ללמוד דף כל יום קל יותר מללמוד דף כל יומיים ולהשלים דף בתסכול. אני לדוג' קבעתי שאם יש לי פער שנמשך יותר משבוע (ז"א, שלא הצלחתי לסגור אותו במשך שבוע)- אני אעשה עוד חזרה על המסכת. עד עכשיו חזרתי על מסכת אחת (מגילה, פספסתי במהלך השבע ברכות שלנו) מאז שהצטרפתי (באיזור ע"ז). זה מחייב, זה נותן כח גם אם יש קצת פחות, וזה מחייב יותר ככל שהמסכת ארוכה וקשה יותר- כלומר, מייאשת יותר. יש לי חברה שהחיוב שלה הוא לא ללכת לישון בלי זה- כמו שלא הולכים לישון בלי ערבית. זה כמעט תמיד עובד, ואם מפספסים בטעות, אפשר להשלים את הפער די מהר יחסית.

לחשוב על הסוף. סתם, לא לחשוב על הסוף הסופי, ולא רק כי הוא לא סוף סופי- אחרי שבע וחצי שנים יש עוד שבע וחצי שניפ. הש"ס יסתיים מתישהו, ואז תזכה להתחיל שוב, אבל כרגע לחשוב על זה די מייאש. עדיף במקום זה להתחזק בסיומים קודמים, בסיום הנוכחי אם הוא קרוב, בסיומי סדרים וכאלה.

פסקה לסיום- ללמוד דף יומי כל יום זה אתגר. זה קשה. ללמוד בקביעות זה לא קל, ללמוד דף שלם זה לא קל. לפעמים זה מאתגר, מאוד. אבל זה שווה את זה. הסיפוק שמקבלים כשמבינים שכבר שבוע למדת דף גמרא כל יום, כבר חודש, מסכת, סוגיות מורכבות, תקופה קשה יותר בחיים, ההבנה הכללית הרחבה שמקבלים בתורה, הבקיאות בש"ס, תחושת השייכות לתורה וללימודה, הקביעות, הנחת בסוף סוגיא- זה שווה את זה.

ואחרי כל זה, בפשטות- פשוט לפתוח גמרא וללמוד היום לומדים מוע"ק יט.

אקרא את בהמשך, אבל כבר עכשיו זה נראה מפורט, ויעיל ביותר.

נ.ב 

שמת לב, שלכבודך יצרתי עזרת נשים?😅

מחילה, לא הספקתי לעבור ולסדר לפני השליחה.

לפני הלימוד:
לימוד. באופן כללי, חשוב להגדיר מראש לאיזה סוג של לימוד מכוונים. הבנה פשוטה? גמרא רשי קצת תוספות? גפת? עיון? בקיאות עם ראשונים? כמה זמן אפשר להקדיש ללימוד? (אם יש לכם שעה וחצי פנויות, אבל ריכוז לארבעים דקות בערך, התשובה היא כנראה רק באיזור החמישים... כדאי שהתשובה תהיה יעד שאפשר לעמוד בו). הבחירה הזאת לא חייבת להיות קבועה, אבל לפחות להתחלה. מעין 'תיאום ציפיות' עם עצמכם על מה אתם רוצים לעשות ומה תקבלו מזה.
אפשר ללמוד לבד, בחברותא, בשיעור. יש הרבה אנשים שפנויים לחברותא, אז אם אין בסביבה הקרובה אפשר לחפש בלוח חברותות או לפרסם הודעה. (https://www.daf-yomi.com/board.aspx?PageId=10) שיעורים יש ממגוון סוגים- מלימוד עיון מעמיק ועד הדף היומי בעשר דקות כולל חזרות. אפשר להתנסות, קצת מזה, קצת בזה, איך זה.

זמן. להרבה מתאים לבחור מסגרת ברורה ללימוד הדף, וללמוד דווקא אז- לא משנה מה. בדר"כ מומלץ לחבר למשהו אחר (לפני התפילה? בחצי שעה-ארבעים דקות שאחריה? במהלך הפסקת צהריים? מיד אחרי ארוחת ערב לערבית?), וככה הלימוד נהיה חלק מסט הפעולות, ופחות שוכחים/לא מספיקים ללמוד.
בקביעת הזמן, כדאי לקחת בחשבון שיש שישי שבת, יש חגים, יש שינויים בשגרה.

לוח. כדאי להדפיס לוח (יש של ארגוני דף יומי שונים שמחלקים חינם) ולסמן בו כל יום את הדף שלמדת. הראיה החזותית עוזרת להרגשת סיפוק ולהתמדה. יש מי שמסמן בצבע אחר דף שהיה בזמנו ודף באיחור- לי זה פחות עובד, אבל למי שמתאים.
פשוט, להתחיל. יש אינספור סיבות, תירוצים והסברים ללמה לא להתחיל היום. למה מחר יהיה עדיף, למה כדאי לחכות לשבת, או לפחות כמה ימים/שבועות/שבועות במובן השני. פשוט תתחילו, תמיד אפשר להפסיק אח"כ. (אל תפסיקו! אבל זאת לא התחייבות נצחית.)

דף ד. בדר"כ, הדפים הקשים במסכת הם הדפים הראשונים- לא הראשונים ממש שאליהם באים להתלהבות, אלא אלה שכבר מתחילים קצת להשתלט על השגרה, להכביד עליה ולתפוס משבצת בלו"ז העמוס ממילא שלכם. זה הזמן לשקוע ולהשקיע, דווקא למרות הקושי- אם מתמידים עכשיו, יותר קל להתמיד אחר כך. אם משחררים קצת- משתחררים הרבה, אם תעזבני יום.
הדפים הקשים הם גם החמישית הרביעית- כבר עשינו את הרוב, אבל עדיין אין את הרגשת ה'עוד רגע מסיימים'. תבטיחו לעצמכם, רק עוד שבוע, עד סוף הפרק, עד סוף המסכת. תבטיחו, תעמדו בזה, ותוכלו להסתכל אחורה עם סיפוק עצום.
אם רוצים תזכורת- יש קווים אוטומטיים שעושים את זה. אפשר להתקשר אליהם ולהגדיר שעה, והם יתקשרו אליך כל יום בשעה הזאת כדי להזכיר לך ללמוד. בהרבה מתוכם אפשר להגדיר מגיד שיעור, כך שאם תענה לשיחה השיעור יתחיל. אני נעזרת ב02-999-0222, אבל יש גם עוד.

***

במהלך הלימוד עצמו:
לא להתבייש לשאול. לא להתבייש להעזר. באמת. בין אם זה כאן, חבר, רב, שכן... כל אחד. זאת הדרך ללמוד, וחבל להתקע במשך כמה דפים כי פספסנו רעיון בסיסי או הבנו מושג לא נכון. אם משהו לא מובן- יש גמרות מבוארות, כולל חינם באינטרנט (יש שטיינזלץ, יש של עוז והדר, יש חברותא למי שיודע קצת ארמית/דקדוק גמרתי, ויש לו הערות נהדרות). במסכתות הרלוונטיות (סכה, עירובין, יבמות, חולין...) יש ציורים, טבלאות, תרשימים והרבה כלים אחרים שמציגים את הסוגיא בצורה חזותית. הגיוני שמעולם לא יצא לך למדוד פתח מבוי או לפסוק במקרה שבו אשה צריכה לטבול 95/35 פעמים, מותר וכדאי להעזר בתרשימים- ולו רק כדי לוודא שהבנת נכון.

מקצב. על אותו המשקל- יש גמרא מפוסקת, יש גמרא סדורה, יש גמרא מנוקדת. נכון שלא בהכרח אידיאלי ללמוד מזה לנצח, אבל לכמה מסכתות ראשונות אפשר וכנראה גם כדאי. גם למי שכבר למד גמרא בעבר- בדף יומי לומדים בדרך כלל מהר יותר מבישיבות, צריך להתרגל לקצב. למי שלא, בכלל מומלץ ללמוד מגמרא סדורה וכדו'- זה מכניס אותך לתוך הגמרא ונותן לך פתח להבין את הסדר והמקצב שלה. תוכל "ללמוד דף גמרא לבד" מהר יותר ממי שלא השתמש בזה ונאלץ לאלתר כל הזמן. יש את כל הש"ס בפורטל הדף היומי, ואפשר לבקש מ 1@gemara.org.il להצטרף לרשימת התפוצה- ולקבל בתחילת כל פרק את הקובץ במייל.

משניות. הגמרא כתובה על בסיס המשניות. הרבה מהמושגים המפחידים הלא ברורים של המסכת- מופיעים במשניות. אם לומדים את המשניות לפני תחילת המסכת, במיוחד במסכתות היותר מורכבות/רחוקות מחשבתית (יבמות, חולין, אפילו נדרים...)- מגיעים למסכת יותר רגועים, הלימוד יותר זורם, לא נתקעים על מושג שמוסבר בפרק הבא ולא מסתבכים עם סתירה שמופיעה במשנה הבאה. מכירים כבר את השחקנים הראשיים שלה- הנושאים, הדמויות, מהלך המסכת. אם מסכמים את הפרקים לפי נושאים, מרוויחים ידע כללי (בשתי המשמעויות) על המסכת, והיא יותר מסודרת לכם בראש. לא תחפשו דיני עיר הנידחת מפרק ראשון בסנהדרין ולא תחפשו את דיני התכלת בפרק החמישי של מנחות. אם לומדים גם ברייתות אז בכלל מוכנים יותר למסכת, והלימוד מהיר ובהיר יותר.
כדאי ללמוד משניות עם קהתי- בדגש על ההקדמות שלו, שנותנות רקע כללי מעולה. אם לא מספיקים ורוצים "סתם" רקע למסכת, יש בתחילת הרבה גמרות מבוארות הקדמה (ההקדמה הכי יעילה שראיתי היתה אצל ושיננתם, אבל זה משתנה בין מסכתות), שמסכמת את נושאי המסכת ומסבירה את המונחים הכלליים.

חילופי נוסחאות. יש כאלה, כן. רק לפני יומיים הסתבכתי עם סוגיא שנראתה לא הגיונית בעליל עד שפתחתי 'הכי גרסינן' וראיתי שזה כנראה שיבוש (שניים, למעשה). לפעמים יש הערות בשולי הגמרא, לפעמים אין/לא מספק וכדאי לחפש. 'הכי גרסינן' הוא אתר שמרכז חילופי נוסחאות בבבלי, אפשר להכנס כאורחים או להרשם ולראות אם יש כאן שינוי שמסביר הכל. Friedberg Jewish Manusc‎ript Society

ראשונים. 'על התורה' הוא אתר ( Shas – AlHaTorah.org ) שמרכז ראשונים על הש"ס בצורה מסודרת, כאשר על כל "משפט" יש את הראשונים המדברים עליו. שימושי ללימוד עיון, ושימושי גם כאשר לא מבינים משהו- אפשר בדר"כ להבין מהראשונים מה היתה כוונת הגמרא, או לדייק את ההבנות השונות שיש לכם בלימוד.
באותו האופן- אפשר להעזר במסורת הש"ס כדי להבין את הגמרא, מהקשרים במקומות אחרים. כדאי גם בתורה אור- הגמרא לרוב מצטטת חלק מהפסוק שנועד להזכיר לך את שאר הפסוק, לא בהכרח את החלק הרלוונטי לסוגיא. כמו כן, משמעות הפסוק כשהוא לבד לא בהכרח זהה למשמעות הפסוק האמיתית- מומלץ לפתוח ולהסתכל. תנ"ך כיס, משנה קטנה ונגישות לגמרא יהיו מהכלים היעילים בלימוד

.
סיכומים. סיימתם סוגיא? זה הזמן לחזור עליה רגע, במילים שלכם. בעשר עשרים דף, אולי מסכת שתיים הראשונות זה נתקע קצת לפעמים, ומייאש, למה לא מצליחים לזכור הכל שוטף. אבל כעבור זמן מצליחים, והלימוד נהיה קל ומועיל בהרבה.
אפשר לנסות לכתוב- עדיף אחרי סוף הסוגיא, ולא במהלכה- את סדר וקבוצות הדעות והאמירות המופיעות בסוגיא. אפשר וכדאי לנסות לפעמים לרדת לנקודת המחלוקת היותר יסודית יחסית- נכון שהוא אומר שמותר והוא אומר שאסור, אבל למה? ולמה המחלוקת הזאת מתבטאת ככה? ככל שההבנה מעמיקה יותר, כך בדרך כלל מצליחים לזכור יותר ולהפנים יותר.

נסיעות. אפשר להספיק המון בדרכים. בשנתיים האחרונות יצא לי לסיים בערך שליש ש"ס בדרכים- ולא, לא נסעתי הרבה. אפשר להספיק דף יומי כשעומדים בתור לרופא. ה'זה רק עשר דקות' וה'אולי יקראו לי להכנס עוד שניה' מצטברים לשעות וימים, או לדפים ומסכתות. החמש דקות האלו של לקפל את התפילין? עם ספר למטה הן אולי יהיו שבע, אבל יכללו עוד כמה שורות. הנסיעה בדרך לקניות? חצי עמוד גמרא, או חזרה על דף. תקנו גמרא קטנה (11 שקל), תלכו איתה לכל מקום. תופתעו כמה תספיקו ללמוד.

על מנת. ככלל, רוב האנשים מבררים את ההבנה שלהם על ידי ללמד. כשיש סוגיא לא מובנת, וכבר שעה ורבע שאתם יושבים מול הגמרא-רש"י-תוספות-שוטנשטיין-שטיינזלץ-חברותא-וגו, תנסו להסביר אותה למישהו, לעבור עליה שלב שלב, לקשר למילים בגמרא. להגדיר מה המחלוקות, הדעות וההו"א בכל שלב ושלב. זה לא חייב להיות מישהו אמיתי- אפשר גם ללמד את הקיר או עט פיילוט. זה עובד.

לקשט. רואים את הגמרא החדשה והחלקה שלכם? היא חסרה קצת. מותר לכתוב עליה. מותר לסמן בה. היא שלכם. קחו חלקכם בתורה. אפשר בעיפרון/עט מחיק, אם חוששים לעשות טעויות. אפשר לסמן מה שיקל עליכם בלימוד/בחזרות- פיסוק, ציטוטים, סוף סוגיא, אמוראים. אפשר להוסיף הערות (נכון נתקעתם עכשיו עשרים דקות על להבין את הסוגיא הזאת ואז קלטת שאתה חושב על א' והסוגיא מדברת על ב'? תכתוב את זה. לפעם הבאה). אפשר לסמן דברים שהפתיעו, לכתוב פרשנות שחידשה לכם (זה כי הוא חולק על הרמב"ן בנוגע להבנה העקרונית כאן!), למספר ולשייך תירוצים לקושיא או כל דבר. הגמרא היא שלכם, וככל שתכתבו בה יותר- היא תכתב בכם יותר, ותהפוך את הלימוד שלכם לאקטיבי, לחלק ממשי ואינטגרלי מבית המדרש. רוצים למסור בשמי שאלה לאביי?

***

במהלך הלימוד היותר ארוך(?): לא יודעת, אין סוף ללימוד.
חזרות. אנשים רבים טוענים שאי אפשר לחזור בדף יומי, אבל זה לא נכון- לוקח ארבע דקות בערך לחזור על הדף של אתמול ברפרוף, וכנראה שבע לחזור על הדף של לפני שבוע. אפשר לחזור כל יום, אפשר לחזור כל שבוע, אפשר לעשות חזרה פעם בחודש. אבל צריך לעשות חזרה. מעבר לעובדה שהחזרה היא שיקוף לאיך למדת, היא מעוררת מחדש את הזיכרון ומחדשת אותו. ההמלצה הכללית שלי היא לחזור כל יום על הדף של אתמול, ופעם בשבוע על כל השבוע- ולראות מה זוכרים יותר, מה פחות, האם יש מגמות בזה, תלוי בזמן הלימוד וכו'. בסוף פרק/מסכת אפשר לרוץ בגירסא על המסכת- לוקח כמה שעות, אבל מחזק את הזיכרון. ממש.

סימנים. החיסרון של ללמוד דף יומי הוא שלומדים דף כל יום, ולכן קצת קשה לזכור את כל הלימוד. ובקצת קשה הכוונה היא לפחות או יותר בלתי אפשרי (או לפחות, לא מומלץ בתור יעד ראשוני). אבל זה לא אומר שלא אמורים לזכור כלום. אפשר לבחור סוגיא אחת מכל דף ולזכור שהיא שם. בדר"כ כדאי לקשר למסכת ולדף- יש ספר בשם רמזים לתלמוד שעושה את זה, יש אותו כאן באתר. לרשום מעל הדף, לתלות כל שבוע/עשרה דפים/פרק את הרשימה של השבוע האחרון במקום בולט (על הדלת, ליד הארון, על המקרר...) ולבחון את עצמכם האם אתם זוכרים. אין הרבה דברים מספקים כמו לסיים מסכת ולזכור סוגיא מכל דף שלה, וזאת הדרך העיקרית לרכוש בקיאות בש"ס במהלך לימוד דףיומי. ובקיאות בש"ס זה שימושי ללימוד.

השלמות. יכול להיות שיהיה נצרך מתישהו, קורה הרבה, תלוי. יש גישות שונות- האם להשלים ורק אז להגיע לדף של היום, האם לעשות קודם את מה ששל עכשיו ולעשות רשימה (שלא תאבד!) של הדפים שדולגו, לעבור ברפרוף על מה שפספסתם וללמוד כמו שצריך כשיתאפשר. זה גם תלוי בגודל הפער- לא דומה פער של יום לפער של שבועיים וחצי, או של מסכת שלמה. בדר"כ את הראשון עדיף להשלים, ועל השני לדלג ולרשום. 
אפשר גם לפתוח פער קדימה כדי שגם אם מפספסים כמה דפים, עדיין לא נשארים מאחור- באופן אישי, גיליתי שלפעמים פחות כדאי, כי זה הופך את חשיבות הלימוד היומיומי לפחות קיימת, ואז ששוכחים/מפספסים בטעות בתדירות גבוהה יותר. יש מי שמרווח ביטחון עוזר לו להיות רגוע ולא מפריע לו ללמוד כרגיל. מה שמתאים לכם.

מחוייבות. ללמוד כל יום דף זה קשה. אצל חלק זה נהפך להרגל, אצל אחרים לא, אצל חלק כל יום הוא מאבק כמו הדף הרביעי. תמצאו משהו שיחייב אתכם- חבר שתבטיחו לעדכן אותו כשתלמדו (במקרים קיצוניים- אם לא תעדכן הוא יתרום X שקלים בשמך, או משהו בסגנון), סיכום שתציעו לשלוח לחבר, פעולה כלשהי שתכריח אתכם ללמוד. ללמוד דף כל יום קל יותר מללמוד דף כל יומיים ולהשלים דף בתסכול. אני לדוג' קבעתי שאם יש לי פער שנמשך יותר משבוע (ז"א, שלא הצלחתי לסגור אותו במשך שבוע)- אני אעשה עוד חזרה על המסכת. עד עכשיו חזרתי על מסכת אחת (מגילה, פספסתי במהלך השבע ברכות שלנו) מאז שהצטרפתי (באיזור ע"ז). זה מחייב, זה נותן כח גם אם יש קצת פחות, וזה מחייב יותר ככל שהמסכת ארוכה וקשה יותר- כלומר, יותר סיכוי ליפול בה. יש לי חברה שהחיוב שלה הוא לא ללכת לישון בלי זה- כמו שלא הולכים לישון בלי ערבית. זה כמעט תמיד עובד, ואם מפספסים בטעות, אפשר להשלים את הפער די מהר יחסית.

לחשוב על הסוף. סתם, לא לחשוב על הסוף הסופי, ולא רק כי הוא לא סוף סופי- אחרי שבע וחצי שנים יש עוד שבע וחצי שנים. המעבר הראשון על הש"ס יסתיים מתישהו, ואז זוכים להתחיל שוב, אבל כרגע לחשוב על זה די מייאש. עדיף במקום זה להתחזק בסיומים קודמים, בסיום הנוכחי אם הוא קרוב, בסיומי סדרים וכאלה.

פסקה לסיום- ללמוד דף יומי כל יום זה אתגר. זה קשה. ללמוד בקביעות זה לא קל, ללמוד דף שלם זה לא קל. לפעמים זה מאתגר, מאוד. אבל זה שווה את זה. הסיפוק שמקבלים כשמבינים שכבר שבוע למדת דף גמרא כל יום, כבר חודש, מסכת, סוגיות מורכבות, תקופה קשה יותר בחיים, ההבנה הכללית הרחבה שמקבלים בתורה, הבקיאות בש"ס, תחושת השייכות לתורה וללימודה, הקביעות, הנחת בסוף סוגיא- זה שווה את זה.

ואחרי כל זה, בפשטות- פשוט לפתוח גמרא וללמוד היום מוע"ק יט. דף יומי, כבר למדתם היום?

נשמח לשמוע עוד כאלה!

וחוץ מזה, אם יש לכם, נשמח לשמוע חיזוקים בעניין החשיבות להיות חלק מלומדי הדף היומי. 

תודה רבה

זכית להיות מלומדי דרך חשיבת חז"ל. ואני תוהה כמה דברים גדולים יש מכך..

לא זכיתי להיות ראוי לומר עצות ללומדי הדף ~ אך עצה יומרנית אחת ללימוד בכלל אולי אוכל. יש כמובן רבות אבל אשאיר אותן לאחרים לעת זו.

נסה ללמוד לכבודו יתברך.

כשה' איתך בלימוד, כשהלימוד הוא לכבודו ואולי אף 'חברותא' איתו יתברך כביכול, קשה לפספס או להחסיר גם דף אחד...

ובאמת דבר גדול להיות חלק מלימוד הגדול מעצמך. לימוד שהוא משותף לכלל עמ"י. מדתיים שמשקיעים עירנות לאחר יום עבודה מתיש בין מנחה לערבית, למסורתיים בשיעור השכונתי בעת רצון, דרך ביניישים כשהחברותא מאחר לסדר ועד לליטאים, חסידים, אמריקאים ושאר ישראל הצדיקים שלא אמנה מקוצר הדף. להיות שותף, להרגיש חיבור, להיות חלק ואות בתורה.

שיזכו השואפים למעלה להתחיל ולסיים מתוך גדלות אלוקית.

אני לומד פרק יומי במשנה כבר שלוש וחצי שנים, מה שעוזר לי הוא קביעות של זמן+מקום, ולמידה בשיעור/חבורה.

מתפרסת גם ביום שאפשר להשתמש בו בחשמל ולסוע ברכב

ברגע שיש חול המועד. האווירה -קדושה וחגיגית ושמחה בנפש

לא לאהבת היהודי הפרטי את ה' או אהבתו אותו. כי אהבת יהודי פרטי את ה' זה כמו אהבת בן את אביו (או בת את אביה במקרה של יהודיה), אהבה שיש איתה יראה. ואהבת ה' אותו זה כמו אב שאוהב את בנו.                                בעוד האהבה בשיר השירים זה אהבה שאין איתה יראה, אהבה של רעיה לדוד, אהבה של *כלל* האומה היהודית לה', ואהבת ה' את כלל האומה היהודית.

אז אשה שטעמה אהבת איש, יודעת איך כלל האומה היהודית אוהבת את ה'. ואיש שטעם אהבת אשה, יודע איך ה' אוהב את כלל האומה היהודית. אבל באופן כללי גם הפוך, איש שטעם אהבת אשה יודע מה זה אהבה זוגית ויכול לדעת איך כל האומה היהודית אוהבת את ה'. והוא האינדבדואל חלק ממנה. וחוץ מזה לכל האהבות יש אותו שורש. את גם מי שטעם אהבה זוגית טוטלית, יודע מה זה אהבת בן את אביו (או בת את אביה) טוטלית.                                                                                                                                                                                                                                   ב. מן הסתם. הרי אהבה זוגית ללא מימד פיסי חסרה. והתיאורים בשיר השירים הם פיסיים בין השאר. מה גם שאהבת ה' צריכה לעורר אותנו לעשות מצוות גשמיות פיסיות.  

ג. נכון. לכן ב.                                                                                                                                                                                                                                                                                 ד. גם כתוב "כל השרוי בלא אשה שרוי בלא ברכה בלא טובה בלא שמחה". כל דבר ניתן לקחת לייאוש והסכנות בכל מימרא של חז"ל נמצאות. השאלה איך ניגשים באופן כללי לעבודת ה', ומה המצב הנפשי של האדם באופן כללי. אחרת על כל הלכה וכל קוץ בץורה הוא ייקח את זה לסם מות, בגישה לא נכונה ובמצב נפשי לא מאוזן.

ה. התסכול מרווקות הוא מעצם הרווקות. לא נראה לי עניין של טלית ומימרות חז"ל יוסיף או ייגרע לזה. אבל רווק אשכנזי שזה עושה לו טוב בנפש ללבוש טלית - שישאל רב

… של יהודים יקרים בני 40 ומעלה שקראו להם לתורה עם קידומת " הבחור" , בגלל לחץ חברתי לא התעטפו בטלית וליבי ליבי אליהם.

אני אישית התחתנתי בגיל 40 אבל בעוונותי התחזקתי רק בגיל יותר מאוחר וגם אני לא אשכנזי ולכן לא נגע לי העניין הזה אבל רבנים צריכים אולי להבין שמנהג ולימוד כזה יכולים לגרום עגמת נפש לאנשים נורמליים.

מדובר כאן דווקא על דין תורה, שנידון בסנהדרין גדולה.

כלומר דין שנידון בפורום רחב של שבעים תלמידי החכמים הכי גדולים, שמלבד שהם גדולי התורה, הם בקיאים גם בחכמות החול ויודעים שפות שונות. הדיון פתוח, וכל תלמיד חכם שחושב שיש לו סברא, יכול לבוא ולשטוח בפניהם את טענותיו, ממילא הסיכוי לטעות בכזה פורום - הוא בגבול האפס. כאן כנראה שמי שמשוכנע שהוא צודק והם טועים - הוא הטועה.

הייתי מסיים מסכת הוריות בערב פסח.

אחלה מסכת.

אפשר לצטט הרבה מקורות לכאן ולכאן

(בירושלמי יש דרשה הפוכה, שצריך לשמוע דווקא כשהם אומרים על ימין שהוא ימין. הרבה ראשונים כתבו שמצוות לא תסור היא רק בסנהדרין, ואילו החינוך כותב שגם בחכמי כל דור ודור. חלק מהראשונים צמצמו את הדרשה שציטטת לגזירות חכמים. מסכת הוריות עומדת במתח מסויים מול הדרשה שציטטת, ויש כל מיני אפשרויות ליישב)

~~

אבל בסוף זה מביס את עצמו - ואם הרב מפרש את המקורות בצורה שמרחיבה את הסמכות שלו? אז ממילא חזרנו לאותה שאלה, האם צריך לא לסור ממה שהוא אומר (בשאלה הזאת עצמה) או לא

לכן אני חושב שהתשובה חייבת לבוא מהשכל והלב עצמם - 'אני לא מאמינה שהקב"ה רוצה שאני אחטא עם הרב, זה לא מסתדר עם התורה שלמדתי' או 'שאר הרבנים אומרים לא לזרוק את השכל אז משהו כאן משונה' או 'אני באמת לא יכולה להזדהות עם הגישה שמתוארת כאן כרווחת בציבור החרדי, ואני יודעת שאפשר לפרש את המקורות אחרת, לכן אני לא הולכת בגישה הזאת'

התורה: אמרו לכם X, אל תעשו X-1 או X+1

הפרשנות המאוחרת: אפשר לעקור ולעקר את הכתובים, אפשר לעשות טריקים ושטיקים, ולכול זה נקרא בשם 'דעת תורה'.

על־פני בני האור או וואטאבר כת כזאת או אחרת.

מגילת מלחמת בני אור בבני חושך – ויקיפדיה

תאמת חונכתי לחשוב שמוזיאונים זה דבר משעמם אני עדיין לא יודעת מה דעתי האובייקטיבית על מקומות כאלה (כפי שאתה אוהב להגיד חחח)

ידע זה כוח.

כשיוצאים לטיול ויש לך אפשרות: מסלול בטבע, לונה פארק או מוזיאון- הוא יהיה אפשרות אחרונה🤷‍♀️ ככה אצלנו

אם אסור לך לסור ממה שהשופטים יגידו לך אזי המשמעות היא שעליך לשמוע להם גם אם נראה לך שזה צריך להיות הפוך. יש כאן למעשה את הניסוח (הראשון כנראה) של רעיון שלטון החוק. וכמו שהרב מיכי אברהם אומר שמדובר בסמכות פורמלית ולאו דווקא מהותית.

או להתפזר (פיזית או נפשית)

לחם שעונים עליו דברים הרבה – אנחנו רוצים שהמצה שאנחנו אוכלים תהיה ספוגה בסיפור יציאת מצרים

פסח (התשפ"ג) - מצה, מיצוי, התמצאות ומציאות

https://hilchata.co.il/wp-content/uploads/2023/01/%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%95%D7%9F-376-%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%97%D7%95%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%97%D7%91%D7%A8%D7%94-2.pdf 

@הרמוניה אם מעניין אותך להעמיק

אמרתי שבע"ה אשלם בכל מקרה, אבל תמיד מעניין להעמיק מה הדין(:

קראתי את העמוד הראשון מקווה להמשיך מחר

לא אמרתי כלום 

אמר שאני לא צריכה להחזיר בכלל! אתה צדקת ולא צדקת כי זה לא היה קשור ל"זה נהנה וזה אינו חסר"

בכל מקרה כבר החזרתי חצי.

הבנתי רק בערך

יכולה להסביר את הבערך הזה בפרטי

אבל הוא בוודאי לא חושב שזו גניבה

מאמינה שרבנים שונים יתנו תשובות שונות

אני לא הבנתי עד הסוף

בגדול הוא אמר שככה המערכת עובדת

שזה מתקזז עם טעויות שהם עושים, וכמו שהם לא מקפידים להחזיר כשהם גוזלים בטעות, אז ככה זה עובד, הם לוקחים את זה בחשבון

ושבוודאי שהיה מותר לי לנסוע במקרה שנתקעתי ובגלל שהמטרה של השירות הזה הוא לאפשר לי בעצם לנסוע ממקום למקום

אל תקשה עליי עכשיו אני לא פוסקת

פעם התכתבתי עם הגב מאזוז ז"ל בקשר לשאלות של ספק בממון (נושא ההתכתבות היה דברים שהוא כתב בהסכמה לספר "שבות עמי").

מדבריו הבנתי שהכי טוב לתת את הסכום לצדקה.

בנוסף, יש תשובה של הרב עובדיה (נדמה לי ביביע אומר חלק ז), לגבי אדם שכשהיה ילד קטן הוא גנב דברים. הוא פוסק שאין צורך להחזיר, אבל לצאת ידי שמים שייתן צדקה (נדמה לי שזה גם מה שאומר הרמ"א בשם ספר חסידים).

הנקודה היא שאם הולכים על הנתיב של צדקה, לא צריך לתת את הסכום המלא, אלא רק לתת משהו לצדקה (ככה זכור לי מהרב עובדיה שם).

כמובן שהכי טוב לשאול רב במקרה הספציפי, כמו שאת עשית...

אבל באופן אישי, כשלי הייתה בעיה כזו, פשוט עליתי על אוטובוס והסברתי לו את מה שקרה והוא עשה כמה ניקובים שהייתי "חייב", וביי ביי. לדיון הלכתי זה אחלה, אבל תכלס, זה לא שווה את הנקיפות מצפון...

אני מבינה, במיוחד שיש דעות שצריך להחזיר... אז זה מוציא אותך מכל חשש

ובינינו, זה כמה שקלים... תתני בשמחה ותשכחי מזה.

אצלינו אומרים: התשלום הכי זול בעולם הוא כסף...

ברור אני לא רוצה לחזור בגלגול לא משנה בגלל כמה כסף...

זה למעשה מה שכתוב בתחילת הגליון

מה הקשר ל"מציל עצמו בממון חבירו".

ולמה למען ה' זה נראה לך "לא חסר", הרי זה בדיוק "חצר דעבידה לאגרא", ואף גרוע מכך.

ונכון מאוד

אבל אין גם ספק שלא עכברא גנב אלא חורא גנב, שכן מוכח שמודל העסק של תחבורה ציבורית בישראל מבוסס לפחות בחלקו על אמון בלקוחות, וזו לא רק בדיחה מגוחכת אלא ספק עבירה על לפני עיוור לא תיתן מכשול.

שמע אכיפה מטורפת

כל חמש דקות billeter billeter

הפרנסה של החברה היא מהתשלום עבור הנסיעה. נהנית משרות שהיה עלייך לשלם עליו ולא שילמת. אז גנבת. חברות התחבורה מתוגמלות על פי מספר הנסיעות, לכן זה נהנה וזה חסר. כי הנסיעה שלך לא נרשמה. זו הסיבה שגם מי שלא משלם עבור הנסיעה, צריך לתקף את הכרטיס.

[שמבין ענין

מאוד משתנה בין פוסק לפוסק בפרט אם המשפחה עשויה להעלב אז אי אפשר לעזות לך.

מסכימה. לא היינו אוכלים. איסור חמור לאכול שרצים. אולי תביאו את הירוקים הבדוקים

אתכם? אפשר לדבר איתם גלויות?  אין נימוס בדברים כאלה. נאכל דבר אחר מתוך רצון

לא לפגוע?!

מדריך כשרות לאורח - כושרות

הם רוכשים ירוקים בשקית מהסופר ,זה ניראה נקי ברמה של חול וכו , ושטוף ומבוקר 

אבל כמובן ללא בקרת תולעים

הם אמרו שמסכימים לכבודנו להבא להשרות את הירוקים במים עם סבון כמה דקות ואז שטיפה במים וייבוש. 

האם זה מספיק?

במידה ומדובר על ירוק לא מפוקח תולעים ללא שם של חברה , סתם משהו גנרי לא ידוע

מה הדרך לנקות ?

חשבתי שהשרייה במים סבון ובדיקת העלים מספיקה ? לא ?

צריך לבדוק את העלים אחד-אחד מול האור.

אבל באמת כדאי לשאול רב באופן אישי...

אבל באמת כדאי לשאול. אנו שואלים את הרב ויא הנחשב להמומחה בכל הנוגע

לנגיעות במזון.

יש גם רב ספרדי ששמענו אותו בקול ברמה, גם מאוד מדקדק.

לרב ויא יש ספרים בנושא וגם חוברת "קיצור קונטרס מבוא מזון לגוף ולנפש.

אנו נעזרים בה.

צריך לבדוק כל עלה מול אור בוהק, אתה לא יודע מה הולך שם.

כל עלה לוקח המון זמן לבדוק זה לא בלתי־אפשרי (אחרת איך חז"ל עשו את זה) אבל זה לוקח המון, המון זמן, ועין מאוד חדה.

החרקים החמודים האלה הם לרוב או חומים או בצבע ירוק בהיר (זהה לחלוטין לחסה, אפשר לזהות רק בקושי לפי העיניים השחורות), קטנטנים אולי בגודל של מילימטר־שניים, ויש לא מעט. הם גם לא יורדים בכזאת קלות במים.

לבבות חסה בד"כ יותר נקיים וקלים לבדיקה.

מראה מול הפנים. אז צריך לזעוק בצורה הכי מזעזעת וישירה שיש. כי חטאי ישראל היו נוראים ומלאי זימה, אז איך יחזקאל יכול לשתוק על זה?

הרצי"ה אמר שעובדה שאצל נוח כתוב "החיה אשר אינינה טהורה" ולא טמאה, כי ראוי לדבר בלשון הכי יפה.

אבל בפרשת שמיני כתוב "טמא הוא לכם" כי כשצריך לדבר בדבר שהוא נפקא מינא צריך להוקיע את הטומאה מפורשות ובתקיפות.

ב. גוף האדם מקביל למידות עליונות שיש אצל ה' וכנסת ישראל. אם תראה את המקבילות בשיר השירים אז זה מסתדר.

למשל הפסוק השני בפרק ביחזקאל מסתדר עם זה שמשה הושפע מהתרבות המצרית בבית פרעה, ואהרון גם הושפע בגלל השעבוד. ותבדוק בחזל למה מומשלים משה ואהרון בשיר השירים

כי אהליבה(יהודה) ראתה את הדברים שאחותה עשתה(ישראל) והמשיכה למרות שראתה את חרפתה ועונשה. ובכל זאת השם אוהב ומעדיף את יהודה יותר משבטי ישראל.

לדעתי יש כאן לימוד עמוק הרבה הרבה יותר

פשוט ה הבטיח לדוד מלכות. ובימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל.

לא הבנתי. עם ישראל עם קשה עורף וממשיך לחטוא גם כשיש עונשים.

לכן הנביאים צריכים לתת לו נבואות תוכחה. וגם זה לא עזר חוץ ממקרים מועטים. רק הגלות בסוף עזרה בזה.

אבל נבואת יחזקאל חשובה לדורות. שאנחנו נדע כמה אבותינו חטאו ולא נחזור להיות כמוהם

"בימי גלות שומרון יהודה לא חטאו כל כך חזק כמו ישראל" 

תקרא מה השם אומר לירמיהו על החטאים של יהודה לעומת ישראל בירמיהו ג ח-י

עם ישראל לא חוטא סתם. 

הנביאים לא עזרו. וגם הגלות לא עזרה, היא פשוט עשתה ריסטארט וניקתה את העוונות, אבל עם ישראל ממשיך בשלו. ב"י !! (ברוך ישראל)

כאילו איזה חידוש יש כבר בנבואת יחזקאל שעם ישראל חטא?? נו בעמת כאילו לא ידענו את זה עוד 20 ספרים לפני כן. 

כה אמר ה אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה

רש"י : אם ימדו שמים כמה גובהם "גם אני אמאס בישראל" כלומר כשם שהם לא ימדו ולא יחקרו כך ישראל לא ימאסו בכל אשר חטאו" 

כן כן קח את כל התיאורים של הזימה שעם ישראל עשה כביכול ביחס עם השם (ולא רק) עם ישראל באמת היה שטוף זימה בתקופת התנך. ועם זאת וביחד עם הכל. זה כלום בעיני השם. 

כי כמו שאי אפשר לחקור ולמדוד את השמים, אי אפשר לחקור ולמדוד את המחשבות של עם ישראל. 

@אילת השחר 

ושיר השירים לא עשיר בתוכן דומה? 
 

ובאופן כללי - יחזקאל היה נביא עם מעשים חריגים ויוצאי דופן. 

הוא לא היה נביא עם מעשים חריגים הוא פשוט היה מתלהב יתר על המידה כמו שחזל אומרים

חוצמיזה יש עוד תיאור בוטה למדיי והוא לא ביחזקאל

לא גדשת את הסאה?

כשזה מגיע לתוכן לא צנוע אמיתי, שיר השירים עובר בלדבר במשל בתוך משל, ולא אומר זאת מפורשות , בגלל הצניעות שבדבר.

למשל "באתי לגני אחותי כלה" וכדומה (כאשר הגן זה הרעיה עצמה)

ליחזקאל, לאורך נבואותיו, סגנון מסוים.

אמנם לא חקרתי את הנושא לעומק אבל אני חושב שהרעיון המרכזי של הספר הוא הניגוד בין טומאה לטהרה (יחזקאל היה כהן וקשור מאוד לרעיון של המקדש), ומתוך הרעיון הזה נובעות הנבואות.

זה בא לידי ביטוי בביטויים השגורים בספר (גילולים, תועבה, טומאה, שיקוצים, לעומת נבואת המים הטהורים וכיו"ב).

"וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ, וְהִנֵּה עִתֵּךְ עֵת דֹּדִים, וָאֶפְרֹשׂ כְּנָפִי עָלַיִךְ, וָאֲכַסֶּה עֶרְוָתֵךְ; וָאֶשָּׁבַע לָךְ וָאָבוֹא בִבְרִית אֹתָךְ, נְאֻם אֲדֹנָ־י יי--וַתִּהְיִי-לִי. וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם, וָאֶשְׁטֹף דָּמַיִךְ מֵעָלָיִךְ; וָאֲסֻכֵךְ, בַּשָּׁמֶן."

"בֶּן-אָדָם--אֱמָר-לָהּ, אַתְּ אֶרֶץ לֹא מְטֹהָרָה הִיא: לֹא גֻשְׁמָהּ, בְּיוֹם זָעַם. [...] כֹּהֲנֶיהָ חָמְסוּ תוֹרָתִי, וַיְחַלְּלוּ קָדָשַׁי--בֵּין-קֹדֶשׁ לְחֹל לֹא הִבְדִּילוּ, וּבֵין-הַטָּמֵא לְטָהוֹר לֹא הוֹדִיעוּ;"

"לָכֵן אֱמֹר אֲלֵהֶם כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, עַל-הַדָּם תֹּאכֵלוּ וְעֵינֵכֶם תִּשְׂאוּ אֶל-גִּלּוּלֵיכֶם--וְדָם תִּשְׁפֹּכוּ; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ??? עֲמַדְתֶּם עַל-חַרְבְּכֶם עֲשִׂיתֶן תּוֹעֵבָה, וְאִישׁ אֶת-אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּאתֶם; וְהָאָרֶץ, תִּירָשׁוּ???"

"כְּטֻמְאַת, הַנִּדָּה, הָיְתָה דַרְכָּם, לְפָנָי."

כאנטיתזה למצרים (תשעה קבין של זימה):

"וָאֹמַר אֲלֵהֶם, אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ, וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם, אַל-תִּטַּמָּאוּ:"

וגם כמובן חזון העצמות שקשור באופן ישיר לרעיון של טומאת מת, וקבורת המתים וטיהור הארץ במלחמת גוג ומגוג,

גם המפגשים עם המלאכים והחזיונות הם אנטיתזה לטומאה (זה כנגד זה)

"לְאַרְבַּע רוּחוֹת מְדָדוֹ, חוֹמָה לוֹ סָבִיב סָבִיב--אֹרֶךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וְרֹחַב חֲמֵשׁ מֵאוֹת:  לְהַבְדִּיל, בֵּין הַקֹּדֶשׁ לְחֹל."

וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן-אָדָם אֶת-מְקוֹם כִּסְאִי וְאֶת-מְקוֹם כַּפּוֹת רַגְלַי, אֲשֶׁר אֶשְׁכָּן-שָׁם בְּתוֹךְ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְעוֹלָם; וְלֹא יְטַמְּאוּ עוֹד בֵּית-יִשְׂרָאֵל שֵׁם קָדְשִׁי הֵמָּה וּמַלְכֵיהֶם, בִּזְנוּתָם, וּבְפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם, בָּמוֹתָם. בְּתִתָּם סִפָּם אֶת-סִפִּי, וּמְזוּזָתָם אֵצֶל מְזוּזָתִי, וְהַקִּיר, בֵּינִי וּבֵינֵיהֶם; וְטִמְּאוּ אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי, בְּתוֹעֲבוֹתָם אֲשֶׁר עָשׂוּ, וָאֲכַל אֹתָם, בְּאַפִּי. עַתָּה יְרַחֲקוּ אֶת-זְנוּתָם, וּפִגְרֵי מַלְכֵיהֶם--מִמֶּנִּי; וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכָם, לְעוֹלָם.

אַתָּה בֶן-אָדָם, הַגֵּד אֶת-בֵּית-יִשְׂרָאֵל אֶת-הַבַּיִת, וְיִכָּלְמוּ, מֵעֲו‍ֹנוֹתֵיהֶם; וּמָדְדוּ, אֶת-תָּכְנִית.

///

בקיצור אפשר להסתכל על זה בעיניים קצת ילדותיות של "וואו כתוב שם דדיים" OK זה לא עיקר המסר. וגם בכלל, התפישה התרבותית של ארוטיקה בספרות בימינו שונה מאוד מהתפישה של פעם.

המסר העיקרי הוא שכל מצוות ה' – אמונה, "לא יהיה לך", מאכלות אסורות, עריות, צדק ומשפט, מתנקזים לתוך המושג של טומאה וטהרה. ומהצד השני, המושג של טהרה ובית המקדש כולל בתוכו את כל הרעיון של טהרה גופנית ומוסרית. זאת לא זאת?

מלבי"ם:

"הסיר המצנפת והרים העטרה?" אתה חושב בדעתך להסיר את המצנפת מן הכהן גדול ולהשפיל כבוד הכהונה והמקדש, ולהרים העטרה של המלך, להגדיל כבוד המלוכה ולהשפיל כבוד הכהונה? "זאת לא זאת?" ר"ל אתה רוצה שיהיה זאת ולא יהיה זאת, ר"ל שתתקיים העטרה ולא יתקיים המצנפת? (ואיך אפשר זה שיהיה זה בלא זה, והלא כבוד המלוכה נמשך מכבוד הכהונה), "השפלה הגבה", אתה רוצה להגביה את העטרה שהיא שפלה במדרגתה ולהשפיל את המצנפת שהיא גבוהה באמת באשר הוא כבוד ה':

של הכהנים בני צדוק. משפחת הכהן הגדול. סוג של אליטה רוחנית דתית בעם.  שלפי הספר עצמו כל המשפחה לא חטאה בעבודה זרה ושאר חטאי ישראל.
 

אז הוא גדל בתוך חברה ששמרה על צניעות, כאשר מסביב כל העם עובד אלילים וחוטא בגילוי עריות כמו שמתואר ביחזקאל עצמו בתשפוט עיר הדמים. כאשר עבודת אלילים הביאה לזימה גדולה מאוד כמו קדשות וניאוף וכדומה.

ייתכן שזה גורם לסגנון הנבואה של יחזקאל להיות חריףבעניין זה, כי הנבואה חלה על האדם בסגנון של נפשו הקיימת.

כמו שהחרדים כותבים פשקווילים חריפים על חוסר צניעות שיש אצל החילונים, כי הם חיים באווירה מאוד צנועה 

גם כשיש תופעות תוך מגזריות

גם כן יוצאים נגד זה בפשקווילים

אני חושבת שזו גם אמירה חזקה של התורה, אנחנו לא מסתירים כלום, אין סיבה להסתיר, אם צריך לדבר ברור כדי שתבינו-נדבר ברור ואם זה יגרום לכם לאי נוחות-מעולה, זו המטרה, להזיז בנו משהו...

לי אישית קשה לקרוא את זה, האם זה אומר שלא בסדר שיחזקאל אמר את זה או שזה נכתב בתורה-ממש לא, יש אנשים שככה הם לומדים וכנראה עמ"י בתקופה הזו-ותכלס גם בשאר התקופות כי הנבואה נכתבה לדורות-צריך את זה כדי להתעורר...

ותראה, אם זה לא היה כתוב ככה-לא היה נפתח הדיון הזה😉...

הע"ז היה חזק וכמה זו עבירה חמורה ושורשית.

כדי שנבין שבימים של עוצמות חיים, או שאתה מקדש את זה כשלמה, או נופל לשאול תחתיות כמו הנשים שם. וממילא, בימינו שעוצמות החיים חוזרות יש מה ללמוד מזה.

כדי שנבין שנבואה תלויה בעוצמות חיים, ומי שרוצה להתנבא, צריך להיות כמה שיותר חי (אחרי שהוא זיכך את עצמו ואחרי שהוא מתחתן), ולא בורח, כנראה.