אם פספסת את הדף של אתמול - אל תחכה עד שתשלים אותו,  כי הפער יגדל. קודם תלמד את של היום, ואחר כך תשלים

למצוא זמן קבוע או חברותא זה העצה הכי חשובה, אם זה מעשי. לפחות למצוא אנשים שאיתם תוכל לדבר על הדף.

חייב למצוא חברותא 

ככה זה יותר מחייב ומחזקים אחד תשני

ואם יוצא מצב ששניכם ממש ממש עסוקים לא לוותר. אפילו דקה לימוד ביום זה פי מליון עדיף מכלום

או אפילו להשלים תוך כדי נסיעה קרה לנו מלא פעמים

האמת שקצת נפלתי מהדף היומי,

אבל בתקופה שלמדתי הייתי בפורום (פורום לתורה- מי שמכיר) שדיברו על הדף היומי וזה ממש עזר וחיזק.

אולי דיבורים על הדף היומי יחזירו לי את החשק

מצרפת פה שרשור מפורטל הדף היומי עם כמה עצות-
פורטל הדף היומי: הודעה בחלון חדש - (הדרכה לתחילת לימוד דףיומי)
במחשבה שניה, הוא צריך קצת המשך. אממ. אז:

לפני הלימוד:
לימוד. באופן כללי, חשוב להגדיר מראש לאיזה סוג של לימוד אתה מכוון. הבנה פשוטה? גמרא רשי קצת תוספות? גפת? עיון? בקיאות עם ראשונים? כמה זמן אתה יכול להקדיש ללימוד? (אם יש לך שעה וחצי פנויות, אבל ריכוז לארבעים דקות בערך, התשובה היא כנראה רק באיזור החמישים). הבחירה הזאת לא חייבת להיות קבועה, אבל לפחות להתחלה. מעין 'תיאום ציפיות' עם עצמך על מה אתה רוצה לעשות ומה תקבל מזה.
אפשר ללמוד לבד, בחברותא, בשיעור. יש הרבה אנשים שפנויים לחברותא, אז אם אין בסביבה הקרובה אפשר לחפש בלוח חברותות או לפרסם הודעה. (https://www.daf-yomi.com/board.aspx?PageId=10) שיעורים יש ממגוון סוגים- מלימוד עיון מעמיק ועד הדף היומי בעשר דקות כולל חזרות. אפשר להתנסות, קצת מזה, קצת בזה, איך זה.

זמן. להרבה מתאים לבחור מסגרת ברורה ללימוד הדף, וללמוד דווקא אז לא משנה מה. בדר"כ מומלץ לחבר למשהו אחר (לפני התפילה? בחצי שעה-ארבעים דקות שאחריה? במהלך הפסקת צהריים? מיד אחרי ארוחת ערב לערבית?), וככה זהלימוד נהיה חלק מסט הפעולות, ופחות שוכחים/לא מספיקים ללמוד.
לקחת בחשבון שיש שישי שבת, יש חגים, יש שינויים בשגרה.

לוח. כדאי להדפיס לוח (יש של ארגוני דף יומי שונים שמחלקים חינם) ולסמן בו כל יום את הדף שלמדת. הראיה החזותית עוזרת להרגשת סיפוק ולהתמדה. יש מי שמסמן בצבע אחר דף שהיה ביומו ודף באיחור- אני לא ממליצה, אבל למי שמתאים.

להתחיל פשוט. יש אינספור סיבות, תירוצים והסברים ללמה לא להתחיל היום. למה מחר יהיה עדיף, למה כדאי לחכות לשבת, או לפחות כמה ימים/שבועות/שבועות במובן השני. פשוט תתחיל, תמיד אפשר להפסיק אח"כ. אל תפסיק, אבל זאת לא התחייבות בדם.

דף ד. בדר"כ, הדפים הקשים במסכת הם הדפים הראשונים- לא הראשונים ממש שאליהם באים להתלהבות, אלא אלה שכבר מתחילים קצת להשתלט על השגרה, להכביד עליה ולתפוס משבצת בלו"ז העמוס ממילא שלכם. זה הזמן לשקוע ולהשקיע, דווקא למרות הקושי- אם מתמידים עכשיו, יותר קל להתמיד אחר כך. אם משחררים קצת- משתחררים הרבה, אם תעזבני יום.
הדפים הקשים הם גם החמישית הרביעית- כבר עשינו את הרוב, ועוד אין את הרגשת ה'עוד רגע מסיימים'. תבטיחו לעצמכם, רק עוד שבוע, עד סוף הפרק, עד סוף המסכת. תבטיחו, תעמדו בזה, ותוכלו להסתכל אחורה עם סיפוק עצום.

אם רוצים תזכורת- יש קווים אוטומטיים שעושים את זה. אתה מתקשר אליהם ומגדיר שעה, והם יתקשרו אליך כל יום בשעה הזאת כדי להזכיר לך ללמוד. בהרבה מתוכם אפשר להגדיר מגיד שיעור, כך שאם תענה לשיחה השיעור יתחיל- אבל לרוב המבחר מצומצם יחסית. אני נעזרת ב02-999-0222, אבל יש גם עוד.

במהלך הלימוד עצמו:
לא להתבייש לשאול. לא להתבייש להעזר. באמת. בין אם זה כאן, חבר, רב, שכן... כל אחד. זאת הדרך ללמוד, וחבל להתקע במשך כמה דפים כי פספסנו רעיון בסיסי או הבנו מושג לא נכון. אם משהו לא מובן- יש גמרות מבוארות, כולל חינם באינטרנט (יש שטיינזלץ, יש של עוז והדר, יש חברותא למי שיודע קצת ארמית/דקדוק גמרתי, ויש לו הערות נהדרות). במסכתות הרלוונטיות (סכה, עירובין, יבמות, חולין...) יש ציורים, טבלאות, תרשימים והרבה כלים אחרים שמציגים את הסוגיא בצורה חזותית. הגיוני שמעולם לא יצא לך למדוד פתח מבוי או לחזות במקרה שבו אשה צריכה לטבול 95/35 פעמים, מותר וכדאי להסתכל- ולו רק כדי לוודא שהבנת נכון.

מקצב. על אותו המשקל- יש גמרא מפוסקת, יש גמרא סדורה, יש גמרא מנוקדת. נכון שלא אידיאלי ללמוד מזה לנצח, אבל לכמה מסכתות ראשונות אפשר וכנראה גם כדאי. גם למי שכבר למד גמרא בעבר- בדף יומי לומדים בדרך כלל מהר יותר מבישיבות, צריך להתרגל לקצב. למי שלא, בכלל מומלץ ללמוד מגמרא סדורה וכדו'- זה מכניס אותך לתוך הגמרא ונותן לך פתח להבין את הסדר והמקצב שלה. תוכל "ללמוד דף גמרא לבד" מהר יותר ממי שלא השתמש בזה ונאלץ לאלתר כל הזמן. יש את כל הש"ס אאל"ט באינטרנט (בפורטל הדף היומי, אולי בעוד), ומי שמחזיק את המיזם שולח בתחילת כל פרק את הפרק הנוכחי במייל- אפשר לשלוח לו מייל ולבקש והוא יצרף וישלח לך מדי פרק. 1@gemara.org.il

משניות. הגמרא כתובה על בסיס המשניות. הרבה מהמושגים המפחידים הלא ברורים של המסכת- מופיעים במשניות. אם לומדים את המשניות לפני תחילת המסכת, במיוחד במסכתות היותר מורכבות/רחוקות מחשבתית (יבמות, חולין, אפילו נדרים...)- מגיעים למסכת יותר רגועים, הלימוד יותר זורם, לא נתקעים על מושג שמוסבר בפרק הבא ולא מסתבכים עם סתירה שמופיעה במשנה הבאה. מכירים כבר את השחקנים הראשיים שלה- הנושאים, הדמויות, מהלך המסכת. אם מסכמים את הפרקים לפי נושאים, מרוויחים ידע כללי (בשתי המשמעויות) על המסכת, והיא יותר מסודרת לכם בראש. לא תחפשו דיני עיר הנידחת מפרק ראשון בסנהדרין ולא תחפשו את דיני התכלת בפרק החמישי של מנחות. אם לומדים גם ברייתות אז בכלל מוכנים יותר למסכת.
כדאי ללמוד משניות עם קהתי- בדגש על ההקדמות שלו, שנותנות רקע כללי מעולה. אם לא מספיקים ורוצים "סתם" רקע למסכת, יש בתחילת הרבה גמרות מבוארות הקדמה (הכי יעילה ראיתי אצל ושיננתם), שמסכמת את נושאי המסכת ומסבירה את המונחים הכלליים.

חילופי נוסחאות. יש כאלה, כן. רק לפני יומיים הסתבכתי עם סוגיא שנראתה לא הגיונית בעליל עד שפתחתי 'הכי גרסינן' וראיתי שזה שיבוש. לפעמים יש הערות בשולי הגמרא, לפעמים אין/לא מספק וכדאי לחפש. 'הכי גרסינן' הוא אתר שמרכז חילופי נוסחאות בבבלי, אפשר להכנס כאורחים או להרשם ולראות אם יש כאן שינוי שמסביר הכל. Friedberg Jewish Manusc‎ript Society

ראשונים. 'על התורה' הוא אתר ( Shas – AlHaTorah.org ) שמרכז ראשונים על הש"ס בצורה מסודרת, כאשר על כל "משפט" יש את הראשונים המדברים עליו. שימושי ללימוד עיון, ושימושי גם כאשר לא מבינים משהו- אפשר בדר"כ להבין מהראשונים מה היתה כוונת הגמרא, או לדייק את ההבנות השונות שיש לכם בלימוד.
באותו אופן- אפשר להעזר במסורת הש"ס להבין הקשרים במקומות אחרים. כדאי גם בתורה אור- הגמרא לרוב מצטטת חלק מהפסוק שנועד להזכיר לך את שאר הפסוק, לא בהכרח את החלק הרלוונטי לכאן. ולא בהכרח משמעות הפסוק מחוץ להקשרו דומה למשמעות בהקשרו. תנ"ך כיס, משנה קטנה ונגישות לגמרא יהיו מהכלים היעילים בלימוד.

סיכומים. סיימת סוגיא? תחזור עליה רגע, במילים שלך. בעשר עשרים דף, מסכת שתיים הראשונות זה נתקע קצת לפעמים, ומייאש, למה לא מצליחים לזכור הכל שוטף. אפשר לנסות לכתוב- עדיף אחרי סוף הסוגיא, ולא במהלכה- את סדר וקבוצות הדעות והאמירות המופיעות בסוגיא. אפשר וכדאי לנסות לפעמים לרדת לנקודת המחלוקת היותר יסודית יחסית- נכון שהוא אומר שמותר והוא אומר שאסור, אבל למה? ולמה המחלוקת הזאת מתבטאת ככה? ככל שההבנה מעמיקה יותר, ככה בדרך כלל מצליחים לזכור יותר ולהפנים יותר.

נסיעות. אפשר להספיק המון בדרכים. בשנתיים האחרונות סיימתי בערך שליש ש"ס בדרכים- ולא, לא נסעתי הרבה. אפשר להספיק דף יומי כשעומדים בתור לרופא. ה'זה רק עשר דקות' וה'אולי יקראו לי להכנס עוד שניה' מצטברים לשעות וימים, או לדפים ומסכתות. החמש דקות האלו של לקפל את התפילין? עם ספר למטה הן אולי יהיו שבע, אבל יכללו עוד כמה שורות. הנסיעה בדרך לקניות? חצי עמוד גמרא, או חזרה על דף. תקנו גמרא קטנה (11 שקל), תלכו איתה לכל מקום. תופתעו כמה תספיקו ללמוד.

על מנת. ככלל, רוב האנשים מבררים את ההבנה שלהם על ידי ללמד. כשיש סוגיא לא מובנת, וכבר שעה ורבע שאתם יושבים מול הגמרא-רש"י-תוספות-שוטנשטיין-שטיינזלץ-חברותא-וגו, תנסו להסביר אותה למישהו, לעבור עליה שלב שלב, לקשר למילים בגמרא. להגדיר מה המחלוקות, הדעות וההו"א בכל שלב ושלב. זה לא חייב להיות מישהו אמיתי- אפשר גם ללמד את הקיר או עט פיילוט. זה עובד.

לקשט. רואים את הגמרא החדשה והחלקה שלכם? היא חסרה קצת. מותר לכתוב עליה. מותר לסמן בה. היא שלכם. קחו חלקכם בתורה. אפשר בעיפרון/עט מחיק, אם חוששים לעשות טעויות. אפשר לסמן מה שיקל עליכם בלימוד/בחזרות- פיסוק, ציטוטים, סוף סוגיא, אמוראים. אפשר להוסיף הערות (נכון נתקעתם עכשיו עשרים דקות על להבין את הסוגיא הזאת ואז קלטת שאתה חושב על א' והסוגיא מדברת על ב'? תכתוב את זה. לפעם הבאה). אפשר לסמן דברים שהפתיעו, לכתוב פרשנות שחידשה לכם (זה כי הוא חולק על הרמב"ן בנוגע להבנה העקרונית כאן!), למספר ולשייך תירוצים לקושיא או כל דבר. הגמרא היא שלכם, וככל שתכתבו בה יותר- היא תכתב בכם יותר, ותהפוך את הלימוד שלכם לאקטיבי, לחלק ממשי ואינטגרלי מבית המדרש. רוצים למסור בשמי שאלה לאביי?

במהלך הלימוד היותר ארוך(?): לא יודעת, אין סוף ללימוד.
חזרות. אנשים טוענים שאי אפשר לחזור בדף יומי, אבל זה לא נכון- לוקח ארבע דקות בערך לחזור על הדף של אתמול, וכנראה שבע לחזור על הדף של לפני שבוע. אפשר לחזור כל יום, אפשר לחזור כל שבוע, אפשר לעשות חזרה פעם בחודש. אבל צריך לעשות חזרה. מעבר לעובדה שהחזרה היא שיקוף לאיך למדת, היא מעוררת מחדש את הזיכרון ומחדשת אותו. ההמלצה הכללית שלי היא לחזור כל יום על הדף של אתמול, ופעם בשבוע על כל השבוע- ולראות מה זוכרים יותר, מה פחות, האם יש מגמות בזה, תלוי בזמן הלימוד וכו'. בסוף פרק/מסכת אפשר לרוץ בגירסא על המסכת- לוקח כמה שעות, אבל מחזק את הזיכרון. ממש.

סימנים. החיסרון של ללמוד דף יומי הוא שלומדים דף כל יום, ולכן קצת קשה לזכור את כל הלימוד. ובקצת קשה הכוונה היא לפחות או יותר בלתי אפשרי, או לפחות לא מומלץ בתור יעד ראשוני. אבל זה לא אומר שלא אמורים לזכור כלום. אפשר לבחור סוגיא אחת מכל דף ולזכור שהיא שם. בדר"כ כדאי לקשר למסכת ולדף- יש ספר בשם רמזים לתלמוד שעושה את זה, יש אותו בגרסא אינטרנטית. לרשום מעל הדף, לתלות כל שבוע/עשר דפים את הרשימה של השבוע האחרון במקום בולט (על הדלת, ליד הארון, על המקרר...) ולבחון את עצמך אם זוכרים. אין הרבה דברים מספקים כמו לסיים מסכת ולזכור סוגיא מכל דף שלה, וזאת הדרך העיקרית לרכוש בקיאות בש"ס במהלך לימוד דףיומי. ובקיאות בש"ס זה שימושי ללימוד.

השלמות. יכול להיות שיהיה נצרך מתישהו, קורה הרבה, תלוי. יש גישות שונות- האם להשלים ורק אז להגיע לדף של היום, האם לעשות קודם את מה ששל עכשיו ולעשות רשימה (שלא תאבד!) של הדפים שפספסת, לעבור ברפרוף על מה שפספסת וללמוד כמו שצריך כשתוכל. זה גם תלוי בגודל הפער- לא דומה פער של יום לפער של שבועיים וחצי, או של מסכת שלמה. בדר"כ את הראשון עדיף להשלים, ועל השני לדלג ולרשום. אפשר גם לפתוח פער קדימה כדי שגם אם לא יצא לא תשאר מאחור- באופן אישי, גיליתי שלפעמים פחות כדאי, כי זה הופך את חשיבות הלימוד היומיומי לפחות קיימת, ואז קורה יותר ששוכחים/מפספסים בטעות. יש מי שמרווח ביטחון עוזר לו להיות רגוע ולא מפריע לו ללמוד כרגיל. מה שמתאים לכם.

מחוייבות. ללמוד כל יום דף זה קשה. לחלק זה אולי נהפך להרגל, לחלק לא, לחלק כל יום הוא מאבק כמו בפעם הרביעית. תמצאו משהו שיחייב אתכם- חבר שתבטיחו לעדכן אותו כשתלמדו (במקרים קיצוניים- אם לא תעדכן הוא יתרום X שקלים בשמך, או משהו בסגנון), סיכום שהבטחת לשלוח לחבר, פעולה כלשהי שתכריח אתכם ללמוד. ללמוד דף כל יום קל יותר מללמוד דף כל יומיים ולהשלים דף בתסכול. אני לדוג' קבעתי שאם יש לי פער שנמשך יותר משבוע (ז"א, שלא הצלחתי לסגור אותו במשך שבוע)- אני אעשה עוד חזרה על המסכת. עד עכשיו חזרתי על מסכת אחת (מגילה, פספסתי במהלך השבע ברכות שלנו) מאז שהצטרפתי (באיזור ע"ז). זה מחייב, זה נותן כח גם אם יש קצת פחות, וזה מחייב יותר ככל שהמסכת ארוכה וקשה יותר- כלומר, מייאשת יותר. יש לי חברה שהחיוב שלה הוא לא ללכת לישון בלי זה- כמו שלא הולכים לישון בלי ערבית. זה כמעט תמיד עובד, ואם מפספסים בטעות, אפשר להשלים את הפער די מהר יחסית.

לחשוב על הסוף. סתם, לא לחשוב על הסוף הסופי, ולא רק כי הוא לא סוף סופי- אחרי שבע וחצי שנים יש עוד שבע וחצי שניפ. הש"ס יסתיים מתישהו, ואז תזכה להתחיל שוב, אבל כרגע לחשוב על זה די מייאש. עדיף במקום זה להתחזק בסיומים קודמים, בסיום הנוכחי אם הוא קרוב, בסיומי סדרים וכאלה.

פסקה לסיום- ללמוד דף יומי כל יום זה אתגר. זה קשה. ללמוד בקביעות זה לא קל, ללמוד דף שלם זה לא קל. לפעמים זה מאתגר, מאוד. אבל זה שווה את זה. הסיפוק שמקבלים כשמבינים שכבר שבוע למדת דף גמרא כל יום, כבר חודש, מסכת, סוגיות מורכבות, תקופה קשה יותר בחיים, ההבנה הכללית הרחבה שמקבלים בתורה, הבקיאות בש"ס, תחושת השייכות לתורה וללימודה, הקביעות, הנחת בסוף סוגיא- זה שווה את זה.

ואחרי כל זה, בפשטות- פשוט לפתוח גמרא וללמוד היום לומדים מוע"ק יט.

אקרא את בהמשך, אבל כבר עכשיו זה נראה מפורט, ויעיל ביותר.

נ.ב 

שמת לב, שלכבודך יצרתי עזרת נשים?😅

מחילה, לא הספקתי לעבור ולסדר לפני השליחה.

לפני הלימוד:
לימוד. באופן כללי, חשוב להגדיר מראש לאיזה סוג של לימוד מכוונים. הבנה פשוטה? גמרא רשי קצת תוספות? גפת? עיון? בקיאות עם ראשונים? כמה זמן אפשר להקדיש ללימוד? (אם יש לכם שעה וחצי פנויות, אבל ריכוז לארבעים דקות בערך, התשובה היא כנראה רק באיזור החמישים... כדאי שהתשובה תהיה יעד שאפשר לעמוד בו). הבחירה הזאת לא חייבת להיות קבועה, אבל לפחות להתחלה. מעין 'תיאום ציפיות' עם עצמכם על מה אתם רוצים לעשות ומה תקבלו מזה.
אפשר ללמוד לבד, בחברותא, בשיעור. יש הרבה אנשים שפנויים לחברותא, אז אם אין בסביבה הקרובה אפשר לחפש בלוח חברותות או לפרסם הודעה. (https://www.daf-yomi.com/board.aspx?PageId=10) שיעורים יש ממגוון סוגים- מלימוד עיון מעמיק ועד הדף היומי בעשר דקות כולל חזרות. אפשר להתנסות, קצת מזה, קצת בזה, איך זה.

זמן. להרבה מתאים לבחור מסגרת ברורה ללימוד הדף, וללמוד דווקא אז- לא משנה מה. בדר"כ מומלץ לחבר למשהו אחר (לפני התפילה? בחצי שעה-ארבעים דקות שאחריה? במהלך הפסקת צהריים? מיד אחרי ארוחת ערב לערבית?), וככה הלימוד נהיה חלק מסט הפעולות, ופחות שוכחים/לא מספיקים ללמוד.
בקביעת הזמן, כדאי לקחת בחשבון שיש שישי שבת, יש חגים, יש שינויים בשגרה.

לוח. כדאי להדפיס לוח (יש של ארגוני דף יומי שונים שמחלקים חינם) ולסמן בו כל יום את הדף שלמדת. הראיה החזותית עוזרת להרגשת סיפוק ולהתמדה. יש מי שמסמן בצבע אחר דף שהיה בזמנו ודף באיחור- לי זה פחות עובד, אבל למי שמתאים.
פשוט, להתחיל. יש אינספור סיבות, תירוצים והסברים ללמה לא להתחיל היום. למה מחר יהיה עדיף, למה כדאי לחכות לשבת, או לפחות כמה ימים/שבועות/שבועות במובן השני. פשוט תתחילו, תמיד אפשר להפסיק אח"כ. (אל תפסיקו! אבל זאת לא התחייבות נצחית.)

דף ד. בדר"כ, הדפים הקשים במסכת הם הדפים הראשונים- לא הראשונים ממש שאליהם באים להתלהבות, אלא אלה שכבר מתחילים קצת להשתלט על השגרה, להכביד עליה ולתפוס משבצת בלו"ז העמוס ממילא שלכם. זה הזמן לשקוע ולהשקיע, דווקא למרות הקושי- אם מתמידים עכשיו, יותר קל להתמיד אחר כך. אם משחררים קצת- משתחררים הרבה, אם תעזבני יום.
הדפים הקשים הם גם החמישית הרביעית- כבר עשינו את הרוב, אבל עדיין אין את הרגשת ה'עוד רגע מסיימים'. תבטיחו לעצמכם, רק עוד שבוע, עד סוף הפרק, עד סוף המסכת. תבטיחו, תעמדו בזה, ותוכלו להסתכל אחורה עם סיפוק עצום.
אם רוצים תזכורת- יש קווים אוטומטיים שעושים את זה. אפשר להתקשר אליהם ולהגדיר שעה, והם יתקשרו אליך כל יום בשעה הזאת כדי להזכיר לך ללמוד. בהרבה מתוכם אפשר להגדיר מגיד שיעור, כך שאם תענה לשיחה השיעור יתחיל. אני נעזרת ב02-999-0222, אבל יש גם עוד.

***

במהלך הלימוד עצמו:
לא להתבייש לשאול. לא להתבייש להעזר. באמת. בין אם זה כאן, חבר, רב, שכן... כל אחד. זאת הדרך ללמוד, וחבל להתקע במשך כמה דפים כי פספסנו רעיון בסיסי או הבנו מושג לא נכון. אם משהו לא מובן- יש גמרות מבוארות, כולל חינם באינטרנט (יש שטיינזלץ, יש של עוז והדר, יש חברותא למי שיודע קצת ארמית/דקדוק גמרתי, ויש לו הערות נהדרות). במסכתות הרלוונטיות (סכה, עירובין, יבמות, חולין...) יש ציורים, טבלאות, תרשימים והרבה כלים אחרים שמציגים את הסוגיא בצורה חזותית. הגיוני שמעולם לא יצא לך למדוד פתח מבוי או לפסוק במקרה שבו אשה צריכה לטבול 95/35 פעמים, מותר וכדאי להעזר בתרשימים- ולו רק כדי לוודא שהבנת נכון.

מקצב. על אותו המשקל- יש גמרא מפוסקת, יש גמרא סדורה, יש גמרא מנוקדת. נכון שלא בהכרח אידיאלי ללמוד מזה לנצח, אבל לכמה מסכתות ראשונות אפשר וכנראה גם כדאי. גם למי שכבר למד גמרא בעבר- בדף יומי לומדים בדרך כלל מהר יותר מבישיבות, צריך להתרגל לקצב. למי שלא, בכלל מומלץ ללמוד מגמרא סדורה וכדו'- זה מכניס אותך לתוך הגמרא ונותן לך פתח להבין את הסדר והמקצב שלה. תוכל "ללמוד דף גמרא לבד" מהר יותר ממי שלא השתמש בזה ונאלץ לאלתר כל הזמן. יש את כל הש"ס בפורטל הדף היומי, ואפשר לבקש מ 1@gemara.org.il להצטרף לרשימת התפוצה- ולקבל בתחילת כל פרק את הקובץ במייל.

משניות. הגמרא כתובה על בסיס המשניות. הרבה מהמושגים המפחידים הלא ברורים של המסכת- מופיעים במשניות. אם לומדים את המשניות לפני תחילת המסכת, במיוחד במסכתות היותר מורכבות/רחוקות מחשבתית (יבמות, חולין, אפילו נדרים...)- מגיעים למסכת יותר רגועים, הלימוד יותר זורם, לא נתקעים על מושג שמוסבר בפרק הבא ולא מסתבכים עם סתירה שמופיעה במשנה הבאה. מכירים כבר את השחקנים הראשיים שלה- הנושאים, הדמויות, מהלך המסכת. אם מסכמים את הפרקים לפי נושאים, מרוויחים ידע כללי (בשתי המשמעויות) על המסכת, והיא יותר מסודרת לכם בראש. לא תחפשו דיני עיר הנידחת מפרק ראשון בסנהדרין ולא תחפשו את דיני התכלת בפרק החמישי של מנחות. אם לומדים גם ברייתות אז בכלל מוכנים יותר למסכת, והלימוד מהיר ובהיר יותר.
כדאי ללמוד משניות עם קהתי- בדגש על ההקדמות שלו, שנותנות רקע כללי מעולה. אם לא מספיקים ורוצים "סתם" רקע למסכת, יש בתחילת הרבה גמרות מבוארות הקדמה (ההקדמה הכי יעילה שראיתי היתה אצל ושיננתם, אבל זה משתנה בין מסכתות), שמסכמת את נושאי המסכת ומסבירה את המונחים הכלליים.

חילופי נוסחאות. יש כאלה, כן. רק לפני יומיים הסתבכתי עם סוגיא שנראתה לא הגיונית בעליל עד שפתחתי 'הכי גרסינן' וראיתי שזה כנראה שיבוש (שניים, למעשה). לפעמים יש הערות בשולי הגמרא, לפעמים אין/לא מספק וכדאי לחפש. 'הכי גרסינן' הוא אתר שמרכז חילופי נוסחאות בבבלי, אפשר להכנס כאורחים או להרשם ולראות אם יש כאן שינוי שמסביר הכל. Friedberg Jewish Manusc‎ript Society

ראשונים. 'על התורה' הוא אתר ( Shas – AlHaTorah.org ) שמרכז ראשונים על הש"ס בצורה מסודרת, כאשר על כל "משפט" יש את הראשונים המדברים עליו. שימושי ללימוד עיון, ושימושי גם כאשר לא מבינים משהו- אפשר בדר"כ להבין מהראשונים מה היתה כוונת הגמרא, או לדייק את ההבנות השונות שיש לכם בלימוד.
באותו האופן- אפשר להעזר במסורת הש"ס כדי להבין את הגמרא, מהקשרים במקומות אחרים. כדאי גם בתורה אור- הגמרא לרוב מצטטת חלק מהפסוק שנועד להזכיר לך את שאר הפסוק, לא בהכרח את החלק הרלוונטי לסוגיא. כמו כן, משמעות הפסוק כשהוא לבד לא בהכרח זהה למשמעות הפסוק האמיתית- מומלץ לפתוח ולהסתכל. תנ"ך כיס, משנה קטנה ונגישות לגמרא יהיו מהכלים היעילים בלימוד

.
סיכומים. סיימתם סוגיא? זה הזמן לחזור עליה רגע, במילים שלכם. בעשר עשרים דף, אולי מסכת שתיים הראשונות זה נתקע קצת לפעמים, ומייאש, למה לא מצליחים לזכור הכל שוטף. אבל כעבור זמן מצליחים, והלימוד נהיה קל ומועיל בהרבה.
אפשר לנסות לכתוב- עדיף אחרי סוף הסוגיא, ולא במהלכה- את סדר וקבוצות הדעות והאמירות המופיעות בסוגיא. אפשר וכדאי לנסות לפעמים לרדת לנקודת המחלוקת היותר יסודית יחסית- נכון שהוא אומר שמותר והוא אומר שאסור, אבל למה? ולמה המחלוקת הזאת מתבטאת ככה? ככל שההבנה מעמיקה יותר, כך בדרך כלל מצליחים לזכור יותר ולהפנים יותר.

נסיעות. אפשר להספיק המון בדרכים. בשנתיים האחרונות יצא לי לסיים בערך שליש ש"ס בדרכים- ולא, לא נסעתי הרבה. אפשר להספיק דף יומי כשעומדים בתור לרופא. ה'זה רק עשר דקות' וה'אולי יקראו לי להכנס עוד שניה' מצטברים לשעות וימים, או לדפים ומסכתות. החמש דקות האלו של לקפל את התפילין? עם ספר למטה הן אולי יהיו שבע, אבל יכללו עוד כמה שורות. הנסיעה בדרך לקניות? חצי עמוד גמרא, או חזרה על דף. תקנו גמרא קטנה (11 שקל), תלכו איתה לכל מקום. תופתעו כמה תספיקו ללמוד.

על מנת. ככלל, רוב האנשים מבררים את ההבנה שלהם על ידי ללמד. כשיש סוגיא לא מובנת, וכבר שעה ורבע שאתם יושבים מול הגמרא-רש"י-תוספות-שוטנשטיין-שטיינזלץ-חברותא-וגו, תנסו להסביר אותה למישהו, לעבור עליה שלב שלב, לקשר למילים בגמרא. להגדיר מה המחלוקות, הדעות וההו"א בכל שלב ושלב. זה לא חייב להיות מישהו אמיתי- אפשר גם ללמד את הקיר או עט פיילוט. זה עובד.

לקשט. רואים את הגמרא החדשה והחלקה שלכם? היא חסרה קצת. מותר לכתוב עליה. מותר לסמן בה. היא שלכם. קחו חלקכם בתורה. אפשר בעיפרון/עט מחיק, אם חוששים לעשות טעויות. אפשר לסמן מה שיקל עליכם בלימוד/בחזרות- פיסוק, ציטוטים, סוף סוגיא, אמוראים. אפשר להוסיף הערות (נכון נתקעתם עכשיו עשרים דקות על להבין את הסוגיא הזאת ואז קלטת שאתה חושב על א' והסוגיא מדברת על ב'? תכתוב את זה. לפעם הבאה). אפשר לסמן דברים שהפתיעו, לכתוב פרשנות שחידשה לכם (זה כי הוא חולק על הרמב"ן בנוגע להבנה העקרונית כאן!), למספר ולשייך תירוצים לקושיא או כל דבר. הגמרא היא שלכם, וככל שתכתבו בה יותר- היא תכתב בכם יותר, ותהפוך את הלימוד שלכם לאקטיבי, לחלק ממשי ואינטגרלי מבית המדרש. רוצים למסור בשמי שאלה לאביי?

***

במהלך הלימוד היותר ארוך(?): לא יודעת, אין סוף ללימוד.
חזרות. אנשים רבים טוענים שאי אפשר לחזור בדף יומי, אבל זה לא נכון- לוקח ארבע דקות בערך לחזור על הדף של אתמול ברפרוף, וכנראה שבע לחזור על הדף של לפני שבוע. אפשר לחזור כל יום, אפשר לחזור כל שבוע, אפשר לעשות חזרה פעם בחודש. אבל צריך לעשות חזרה. מעבר לעובדה שהחזרה היא שיקוף לאיך למדת, היא מעוררת מחדש את הזיכרון ומחדשת אותו. ההמלצה הכללית שלי היא לחזור כל יום על הדף של אתמול, ופעם בשבוע על כל השבוע- ולראות מה זוכרים יותר, מה פחות, האם יש מגמות בזה, תלוי בזמן הלימוד וכו'. בסוף פרק/מסכת אפשר לרוץ בגירסא על המסכת- לוקח כמה שעות, אבל מחזק את הזיכרון. ממש.

סימנים. החיסרון של ללמוד דף יומי הוא שלומדים דף כל יום, ולכן קצת קשה לזכור את כל הלימוד. ובקצת קשה הכוונה היא לפחות או יותר בלתי אפשרי (או לפחות, לא מומלץ בתור יעד ראשוני). אבל זה לא אומר שלא אמורים לזכור כלום. אפשר לבחור סוגיא אחת מכל דף ולזכור שהיא שם. בדר"כ כדאי לקשר למסכת ולדף- יש ספר בשם רמזים לתלמוד שעושה את זה, יש אותו כאן באתר. לרשום מעל הדף, לתלות כל שבוע/עשרה דפים/פרק את הרשימה של השבוע האחרון במקום בולט (על הדלת, ליד הארון, על המקרר...) ולבחון את עצמכם האם אתם זוכרים. אין הרבה דברים מספקים כמו לסיים מסכת ולזכור סוגיא מכל דף שלה, וזאת הדרך העיקרית לרכוש בקיאות בש"ס במהלך לימוד דףיומי. ובקיאות בש"ס זה שימושי ללימוד.

השלמות. יכול להיות שיהיה נצרך מתישהו, קורה הרבה, תלוי. יש גישות שונות- האם להשלים ורק אז להגיע לדף של היום, האם לעשות קודם את מה ששל עכשיו ולעשות רשימה (שלא תאבד!) של הדפים שדולגו, לעבור ברפרוף על מה שפספסתם וללמוד כמו שצריך כשיתאפשר. זה גם תלוי בגודל הפער- לא דומה פער של יום לפער של שבועיים וחצי, או של מסכת שלמה. בדר"כ את הראשון עדיף להשלים, ועל השני לדלג ולרשום. 
אפשר גם לפתוח פער קדימה כדי שגם אם מפספסים כמה דפים, עדיין לא נשארים מאחור- באופן אישי, גיליתי שלפעמים פחות כדאי, כי זה הופך את חשיבות הלימוד היומיומי לפחות קיימת, ואז ששוכחים/מפספסים בטעות בתדירות גבוהה יותר. יש מי שמרווח ביטחון עוזר לו להיות רגוע ולא מפריע לו ללמוד כרגיל. מה שמתאים לכם.

מחוייבות. ללמוד כל יום דף זה קשה. אצל חלק זה נהפך להרגל, אצל אחרים לא, אצל חלק כל יום הוא מאבק כמו הדף הרביעי. תמצאו משהו שיחייב אתכם- חבר שתבטיחו לעדכן אותו כשתלמדו (במקרים קיצוניים- אם לא תעדכן הוא יתרום X שקלים בשמך, או משהו בסגנון), סיכום שתציעו לשלוח לחבר, פעולה כלשהי שתכריח אתכם ללמוד. ללמוד דף כל יום קל יותר מללמוד דף כל יומיים ולהשלים דף בתסכול. אני לדוג' קבעתי שאם יש לי פער שנמשך יותר משבוע (ז"א, שלא הצלחתי לסגור אותו במשך שבוע)- אני אעשה עוד חזרה על המסכת. עד עכשיו חזרתי על מסכת אחת (מגילה, פספסתי במהלך השבע ברכות שלנו) מאז שהצטרפתי (באיזור ע"ז). זה מחייב, זה נותן כח גם אם יש קצת פחות, וזה מחייב יותר ככל שהמסכת ארוכה וקשה יותר- כלומר, יותר סיכוי ליפול בה. יש לי חברה שהחיוב שלה הוא לא ללכת לישון בלי זה- כמו שלא הולכים לישון בלי ערבית. זה כמעט תמיד עובד, ואם מפספסים בטעות, אפשר להשלים את הפער די מהר יחסית.

לחשוב על הסוף. סתם, לא לחשוב על הסוף הסופי, ולא רק כי הוא לא סוף סופי- אחרי שבע וחצי שנים יש עוד שבע וחצי שנים. המעבר הראשון על הש"ס יסתיים מתישהו, ואז זוכים להתחיל שוב, אבל כרגע לחשוב על זה די מייאש. עדיף במקום זה להתחזק בסיומים קודמים, בסיום הנוכחי אם הוא קרוב, בסיומי סדרים וכאלה.

פסקה לסיום- ללמוד דף יומי כל יום זה אתגר. זה קשה. ללמוד בקביעות זה לא קל, ללמוד דף שלם זה לא קל. לפעמים זה מאתגר, מאוד. אבל זה שווה את זה. הסיפוק שמקבלים כשמבינים שכבר שבוע למדת דף גמרא כל יום, כבר חודש, מסכת, סוגיות מורכבות, תקופה קשה יותר בחיים, ההבנה הכללית הרחבה שמקבלים בתורה, הבקיאות בש"ס, תחושת השייכות לתורה וללימודה, הקביעות, הנחת בסוף סוגיא- זה שווה את זה.

ואחרי כל זה, בפשטות- פשוט לפתוח גמרא וללמוד היום מוע"ק יט. דף יומי, כבר למדתם היום?

נשמח לשמוע עוד כאלה!

וחוץ מזה, אם יש לכם, נשמח לשמוע חיזוקים בעניין החשיבות להיות חלק מלומדי הדף היומי. 

תודה רבה

זכית להיות מלומדי דרך חשיבת חז"ל. ואני תוהה כמה דברים גדולים יש מכך..

לא זכיתי להיות ראוי לומר עצות ללומדי הדף ~ אך עצה יומרנית אחת ללימוד בכלל אולי אוכל. יש כמובן רבות אבל אשאיר אותן לאחרים לעת זו.

נסה ללמוד לכבודו יתברך.

כשה' איתך בלימוד, כשהלימוד הוא לכבודו ואולי אף 'חברותא' איתו יתברך כביכול, קשה לפספס או להחסיר גם דף אחד...

ובאמת דבר גדול להיות חלק מלימוד הגדול מעצמך. לימוד שהוא משותף לכלל עמ"י. מדתיים שמשקיעים עירנות לאחר יום עבודה מתיש בין מנחה לערבית, למסורתיים בשיעור השכונתי בעת רצון, דרך ביניישים כשהחברותא מאחר לסדר ועד לליטאים, חסידים, אמריקאים ושאר ישראל הצדיקים שלא אמנה מקוצר הדף. להיות שותף, להרגיש חיבור, להיות חלק ואות בתורה.

שיזכו השואפים למעלה להתחיל ולסיים מתוך גדלות אלוקית.

אני לומד פרק יומי במשנה כבר שלוש וחצי שנים, מה שעוזר לי הוא קביעות של זמן+מקום, ולמידה בשיעור/חבורה.

"אני לא נציגה של הקב"ה 😅 אני חושבת ש... "

"וואלה שאלה יפה. אני רוצה לחשוב עליה"

"יש רבנית שאני מעריכה ואני אוהבת לשמוע אותה, בא לי לדבר איתה על זה, ואם אני אוהב מה שהיא אומרת אני אספר לך אם את רוצה"

לפעמים מתאים להשתמש ב"וואלה שכנעת אותי, מורידה את הכיפה". ואז אחרי שצוחקים המתח יורד ;)

שאנחנו צריכים לדעת הכל, ותמיד?

זה בסדר גמור לומר "וואלה, אני צריכה לחשוב על זה", או "העלת לי נקודה למחשבה, אני אברר, אני אבדוק".

ובכלל, מותר לפעמים גם לומר אני לא יודע.

לא פעם ששואלים אותי זה דווקא גורם לי לחדד אצלי את הנקודה, בין אם במחשבה בין אם בלימוד מחודש על הנושא

הצד שלו לפי הבחירות שלנו.  

הרי קוראים "שמע ישראל" שלוש פעמים ביום, בוקר ערב ולפני השינה, וחוזרים ואומרים את "והיה אם שמוע תשמעו…"

הנחיות כל כך ברורות ופשוטות של הבחירה החופשית שלנו, בני האדם.  

והרי אם לא היתה בחירה חופשית, לא היה את כל העניין של שכר ועונש.  

ברכות ד,ב:

"דרבי יוחנן סבר: גאולה מאורתא נמי הוי, אלא גאולה מעלייתא לא הויא אלא עד צפרא. וררבי יהושע בן לוי סבר: כיון דלא הויא אלא מצפרא, לא הויא גאולה מעלייתא".

כלומר, השאלה אם ניתן להגדיר את האישור של פרעה בערב, כגאולה, או שהגאולה היא רק מהבוקר, כשהם החליטו לצאת או יצאו פיזית.

אגב, בצעירותי חשבתי שבגמרא הזו טמונה תשובה לשאלת המשנה למלך, פרק כא מהל' עדות הלכה ד. אתה מוזמן לעיין שם ולהביע את דעתך

מתי היתה ציאה משעבוד מלכויות.

או שמא השאלה אם יש מגדירים גאולה רק אם זה כולל יציאה גיאוגרפית מארץ מצרים (וכנראה יציאה מחו"ל לארץ ישראל השלימה. שכנראה סוכות זה במדבר וחצי האי סיני הוא כבר בארץ ישראל השלימה).

או שמא מתי מוגדרת "גאולת מצרים" . האם ממתי שה' עשה נס בפסיחה ומכת בכורות, כדי להוציא אותנו משעבוד ,  או שמא ביציאה בפועל (ראה מהרל תפארת ישראל חצי השני של פרק נב, שמסביר שם שבשונה משאר הגאולות, עיקר עניינה של גאולת מצרים זה שנהיינו לעם ה' על ידי היציאה, שבזה שה' גאלנו על ידי ניסים משעבוד מלכויות, ה' לקחנו להיות לו לעם. ולכן עדיין יציאת מצרים תהיה הזכרון הראשי גם אחרי שנשתעבדנו לאומות ונגאלנו מחדש.

לעומת שאר הגאולות שהעיקר בהן זה הטובה שקרתה בזמן הגאולה, כלומר היציאה משעבוד מלכויות).

וצריך לזכור שהרישור של פרעה זה רק לצאת ל3 ימים ולחזור. הוא לא שחרר אותנו משלטונו

בנוגע ל-'ולא יתן המשחית' ראיתי שיש הרבה תירוצים במפרשים (הרבה מהם מתאימים גם לפירוש 'והגנתי'). לא כותב כאן כי מעניין אותי מה יענו 

"קפצתי" *על* הפתח להגן עליו ולא "דילגתי מעליו".

שלא כמו בעברית מודרנית שמשמע דילג כמו "צהל פסח על הבית הזה בחן יונס".

כי תחבירית לא מסתדר "ודילג ה' (בעצמו) מעל הפתח (לדלג עליו בהכאתו) ולא ייתן (ה' את המשחית) לבוא אל בתיכם לנגוף".

בעוד ש"והגן ה' על הפתח (ובכך) לא ייתן (ה' את) המשחית לבוא אל בתיכם" מסתדר תחבירית. כאשר המילה את נופלת כמו "ולא נתן סיחון את ישראל עבור בגבולו" "ולא נתנו אלוקים להרע עימדי".

(אלא אם כן נדחקים ואומרים שהנושא בפועל "ייתן" הוא המשחית ולא ה', והכוונה לא ייתן המלאך המשחית למלאכים הזוטרים ממנו לבוא אל בתיכם. אבל זה דחוק.

או אם נדחקים ואומרים שה' ידלג על הפתח ויורה למלאך המשחית לא להכותו, ובכך לא ייתן לו להשחית. אבל אז לא ברור למה אם ה' עובר בעצמו למה לא הוא מכה אלא המלאך, ולמה בפסחתי כתוב ה' ובנגיפה פתאום רק אז מוזכר המשחית. למרות שמצינו כך ביחזקאל, שכבוד ה' יוצא מהמקדש ומורה למלאכים להכות בעם ואוסר עליהם להכות את מי שהתווה בתו).

כנ"ל "גנון והציל פסוח והמליט" יוצא שפסוח מקביל ל"גנון" כלומר להגן, לסוכך.

גם "פסוחים על 2 הסעיפים" הכוונה קופצים *על* 2 הענפים, לא קופצים מעליהם.

הפירוש "וחסתי" מתקשר עם "והגנתי". במיוחד שהכאת מצרים היא בדין, וה' שורה במידת הרחמים על ישראל כדי שישראל לא יילקו למרות שמצד הדין הם חייבים כליה.

מרגע שיש דעה כזאת בחזל, מאוד הגיוני שבעל ההגדה הלך לפיה

(כבר כתבתי שיש הרבה תירוצים במפרשים על 'ולא יתן המשחית'. רשי כבר הסביר איך הפסוק בישעיהו מסתדר לפי כל דעה, כשלפי הפירוש של דילוג 'פסוח' לא מקביל ל'גנון' אלא ל'והמליט'. בניגוד ל'והגנתי', 'וחסתי' לא מערב בהכרח משחית אחר)

או שמא זה דילג וקפץ *על* (ולא מעל) הפתח, לחוסמו בפני המשחית.

(אני לא בטוח, אבל נראה לי שהרב קוק במדבר שור טוען שלפסוח זה לקפוץ על הפתח לחוסמו, אבל אולי אני טועה).

מעניין. יש עוד תירוצים לגבי "ולא ייתן המשחית" חוץ מה3 שהבאתי (2 מהם כתבתי שדחוקים)?

כן. וחסתי יכול להתפרש ל2 הצדדים, בין אם זה הצד שה' בעצמו מונע מכה, בין אם מהצד שה' חוסם את המכה של המשחית, רק ציינתי למה לחוס יותר מתקשר בעומק לחסימה בפני הדין, אבל זה לא משמע דווקא מהפשט.

אגב זה לא נראה בעל ההגדה, לזכרוני ההגדה מצטטת מדרשים במדרש רבה או מדרש אחר. אבל לא בטוח (וכמובן בעל/בעלי ההגדה בחר מתוך כל המדרשים את מה שהוא חשב)

וכן, יש המון המון תירוצים ל'ולא יתן המשחית' (במפרשים על ההגדה ועל התורה ועוד)

כלומר קופץ *על* הפתח לחוסמו, ולא *מעליו*.

כך טוען הרב קוק. ואז יוצא שגם לדעה של "מדליג" זה "קופץ וחוסם" כמו "השוער קפץ על השער וחסם את הכדור"

לפסוע על ראשי עם קודש = לפסוע מעל ראשי עם קודש

מדלגין על ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל = מדלגין מעל ארונות של מתים

טוען שגם דילוג זה חסימה

ונקדים בע"ה פשטא דקרא מה שנראה לי במה שכתוב (שמות יב יג): "וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵכֶם", וכן מה שכתוב (שמות יב כג): "וַאֲמַרְתֶּם זֶבַח פֶּסַח הוּא לה' אֲשֶׁר פָּסַח עַל בָּתֵּי בְנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם בְּנָגְפּוֹ אֶת מִצְרַיִם וְאֶת בָּתֵּינוּ הִצִּיל". שיש לדקדק, כפי הנראה פתרון "ופסחתי" וכן "אשר פסח על בתי בני ישראל", שהכונה היא, שהשי"ת כביכול פסח והפסיק את בתי בני ישראל, שלא נכנס כ"א בבתי המצרים להכות הבכורות ולא בבתי ישראל. ולעניות דעתי, יש להעיר על זה מכמה טעמים.

חדא, דלשון פסיחה שמצינו בכתוב, נראה יותר בביאורו שהכונה במה שכתוב בו פסיחה בצירוף "על", תהיה הכונה שיהיה שורה ובא על אותו הדבר דרך דילוגו, ולא שימנע מלבא שם ויעבור על אותו הדבר דרך קפיצת דילוגו. ולשון רש"י בפירוש החומש בזה צ"ע להבין לשונו. אך מה שנראה מלשון (מלכים א יח כא): "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים", נראית הכונה שמדלגים מסעיף ומחשבה זו לסעיף ומחשבה אחרת, א"כ הנחתם היא על המחשבות הללו, של לד' לפעמים, ולפעמים לבעל להבדיל, א"כ אין פסיחה מתיחסת על מה שיעבור עליו בדילוגו כ"א על מה שינוח עליו.

ועוד יש להבין במקרא, מה היא הכונה באמרו "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים", מהו "במצרים", פשיטא שהיה במצרים?

עוד, סגנון הלשון קשה מאד, שעיקר ההצלה והנס תלוי בהצלה, היה ראוי לומר "אשר הציל את בתי בני ישראל בפסחו עליהם בנגפו את מצרים", כי ראוי תמיד להקדים העיקר.

גם קריאת השם "פסח" ג"כ יש לחקור עליו, כיון שהפסיחה וההעברה אין זה עיקר הנס לפי הנראה, היה ראוי באמת לקרא לשם את הקרבן, קרבן הצלה או פדות וכיוצא באלה, ומה לנו אל סיבת הדבר?

גם צריך ביאור הסתירה הנגלית לכאורה בדברי ההגדה בדרשת חז"ל: "ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וגו"' שדרשו "אני ולא מלאך אני ולא שרף אני ולא השליח", ובתורה מפורש (שמות יב כג): "וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית לָבֹא אֶל בָּתֵּיכֶם לִנְגֹּף", גם אמרו חז"ל ש"כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין צדיקים לרשעים", אשר מכל זה נראה ברור שהיה על-ידי מלאך שלוח עושה בשליחות אדונו, א"כ מה מיעטו חז"ל?

והנלע"ד, שענין פסיחה זו היה ג"כ פסיחה מבתי מצרים לבתי ישראל, אבל הכונה שהיתה השראת השכינה בבתי ישראל, ופסח ד' והפסיק שלא לשרות בבתי מצרים כ"א בבתי ישראל. וזהו נס גדול, כי מצרים היא מקום טומאה מאד, ערות הארץ, עד שאפילו תפילה לא היתה אפשרית שם, כדברי חז"ל ממאמר משה רבינו ע"ה ([[]]): "כצאתי את העיר אפרש את כפי אל ד'". וכאן עשה השי"ת לחיבת ישראל דבר גדול, שנגלה בקדושתו במקום ההוא הטמא עד שנקבעה בכל בית מישראל קדושת מזבח להיות ראוי גם-כן להקריב קרבנות, כדברי חז"ל "שלשה מזבחות היו לאבותינו, המשקוף ושתי המזוזות". אך עיקר הנס שהיה בזה, ששינה הקב"ה סדר השראת הקדושה מכפי מה שנהג בטבע הקדושה וחוקה. כי אנו רואים המנהג הקבוע, כשהשי"ת משרה שכינתו וקדושתו ית' במקום, הוא משרה באופן שלא יהיה הפסק בין הקדושה דבר של חול ומכל-שכן דבר טמא, על-כן בחר בירושלים וסביבה ארץ ישראל, וככל סדרי עשר קדושות שהן מוקפות, שכל אחת מקפת את חברתה באין הפסק בינתים. וכאן השרה שכינתו כעין קדושת הארץ וקדושת המזבח בארץ מצרים, ולא היה אפשר כ"א בדרך דילוג וסירוגין רק בבתי ישראל.

והנה ודאי היה זה לצורך, שתהיה דרך ההצלה רק באופן זה, שיהיה שלוח משחית להכות את מצרים, ולא יהיה מבחין בין צדיק לרשע משניתנה לו רשות, עד שהיה צורך שהשי"ת ישרה שכינתו בכל בית של ישראל, ועי"ז לא יתן המשחית לבא אל הבית לנגוף. והלא היו כמה מכות עד כה, וגם שם שם השי"ת פדות בין עמו למצרים, ולא היתה כל ההכנה הגדולה הזאת! וע"כ צריכים אנו לבקש טעם הדבר, שדוקא במכת בכורות היה דבר נחוץ שיהיה בסדר הזה.

לבין "ניתנה למשחית רשות".

אבל הוא מתרץ רק על "ועברתי בארץ מצרים".

לא על "והכתי כל בכור".

או שמא במדרש עצמו כתוב רק "אני ולא מלאך שרף ושליח" ורק בעל ההגדה פירט "ועברתי" אני ולא מלאך, "והכתי" אני ולא שרף וכו'.

לא יודע צריך לראות את המקור במדרש עצמו

שה' הכה בעצמו את הבכורות (ואז לא ברור מה עם המשחית) אז עדיין "פסח" יכול להתפרש בתור "חסם והגן". כדוגמת הגנתו של ה' על משה מפני ה' עצמו "ושכותי את כפי עליך עד עברי"

אני מכיר את הגמרא בעבודה זרה יב, ומחלוקת הרשבא והרן שם, האם מראית עין בעבודה זרה אסורה גם במקום פיקוח נפש. הרמא (יורה דעה סימן קנ סעיף ג) ועוד אחרונים פסקו להקל (והגרא שם החמיר)

אבל אולי יש חילוק בין מקרים שונים. בסנהדרין עד-עה, בסוגיה עם נעמן ובית רימון, נשמע שדווקא בגלל שהוא היה בן נח ולא ישראל היה לו מותר

אני לא מכיר מה אומרים להלכה. אבל בסנהדרין סא נחלקו אביי ורבא האם העובד עבודה זרה מאהבה ומיראה, ולא קיבלו עליו כאלוה ('אלי אתה'), חייב או פטור. וכמדומני שהראשונים שם אומרים שגם לרבא שאומר שפטור, זה כשכבר עבר, אבל לכתחילה צריך להיהרג ולא לעבור... 

אינני מכיר את הסגנונות של הרבנים שכתבת, אבל אני ממליץ בחום על שיעורי הרב פרנקו.

זכיתי ללמוד מהם את הנ"ך כשלש פעמים, ואני ממשיך שוב ושוב (בקצב של שני פרקים ליום, כך שכל שנה מסיימים את כל הנ"ך).

אני שומע את השיעורים הקצרים - 7-10 דקות לפרק - ומאוד נהנה.

יש לו גם שיעורים ארוכים - כשעה לפרק - אבל לא על כל התנ"ך.

חפשו בגוגל "הרב מוטי פרנקו", או באתר של ישיבת הגולן.

יש גם בספוטיפיי וכדו'.

או אם תרצו - תיקיית דרייב עם כל הסדרה:

התנ"ך היומי - הרב מוטי פרנקו, ישיבת הגולן – Google Drive

(יש רק חיסרון אחד בתיקיה הזאת - שהקבצים הם MP4 במקום MP3. אם מישהו ירים את הכפפה להמיר את הכל ולהעלות לדרייב - תבוא עליו ברכה)

בספוטיפי, רב בישיבת  הר ברכה, יותר מסבר את הפשט, שיעורים קצרים

וגם הרב פרנקו מעולה

מחפשת למען האמת משהו עמוק יותר, אם יש...

דרך האפליקציה של "לימוד תנך יומי", אבל זה ממש ממש הפשט. קריאה על הסדר עם הסברים מקומיים ביותר.

(חוץ מזה שהתעלמת לגמרי מהסבל האיום של תעשיית הבשר בימינו, כשהחיות עוד בחיים)

שלבהמה אין תודעה. הוא רטמז לדקארט שטוען שלבהמה אין תודעה.

רבינו הקדוש נענש כי היה אטום לסבלו של העגל. לא דיברתי על צער בעלי חיים אלא על הריגתם ללא כאב.

זה לא פילפולים אלא אמת וודאית במאה אחוז. להפך, הטענה שה' יגרום לנפש בהמה לכלות אחרי מותה (אם יוצאים מנקןדת הנחה שטוב לה הקיום מאשר חוסר הקיום) היא האכזרית.

הרב קוק התכוון שעצם ההרג של החיות גורם לנו מידת אכזריות, ולכן לעתיד לבוא נהיה צמחוניים, בדיוק כמו שלא נכרות עצי פרי בעתיד. אני דיברתי מצד המוסר בטהרתו שאין בעיה להרוג חיות. עובדה שהרב קוק עצמו אכל בשר.

לגבי הסבל בתעשיית הבשר. אז:

א. הפתרון הוא שכל הצמחונים יתאגדו ויכריזו שהם אוכלים רק "בשר חופש" כמו ביצי חופש. כלומר בשר ללא סבל אצל הבהמה. אמנם הבשר יהיה יקר יותר אבל אם כל הצמחונים יתאגדו אז לחברות יהיה אינטרס למכור בשר כזה. ואפילו צמחוני יעדיף לאכול בשר פעם בשבוע גם ביוקר.

ב. הסבל שנגרם לאנשים מאי אכילת בשר גדול יותר מהסבל של החיות. לחיות יש נפש פשוטה, בעוד שלבני אדם הנפש מורכבת וסובלת הרבה יותר.

וחוץ מזה. יש גם סבל לחיילים בצבא, אז לא נגייס?

יש סבל לאנשים שמעקלים להם את הבית, ולמפוטרים מהעבודה וכו' , אז לא ננהל כלכלה? למה לא רגישים לסבל בני אדם אבל כשזה מגיע לסבל חיות פתאום רגישים? מה עוד שחיות פחות סובלות כי הנפש שלהן פשוטה יותר

א)הפיסקה הראשונה - התבססתי על פירוש הרב לונדין לחזון הצמחונות, מתוך זכרון בעל פה. אני גם זוכר ששמעתי שהרב שרקי אמר שלפי דקארט לבהמה אין תודעה. אבל אולי התבלבלתי עם קאנט.

ב)רבינו הקדוש היה אטום לדמעותיו של העגל. הוא לא נענש על שחיטתו אלא על אטימותו לכך שהעגל בכה. ראה מפורשות בגמרא. השוחט עצמו לא נענש. אגב לפי דבריך כל מי שאוכל בשר צריך להענש כמו רבי.

ג)זה אמת וודאית.

כי מחויב המציאות שמה' מושלם תהיה מציאות מושלמת עם סבל מקסימום זמני אבל לא נצחי.

לכן אחד מהשניים: 1. או שלבהמה לא פחות טוב חוסר קיום מאשר קיום, דבר שאפשרי אבל תמוה.

2. או שנפש הבהמה קיימת לנצח.

בכל מקרה לפי 2 האפשרויות הרג בהמה לא עושה כלום מבחינת הטבה או הרעה לה.

(אגב אם אכן היה כילוי נפש ברצח הבהמה, גם בימינו היינן מתחייבים כרת על רצח בהמה כי בסוף כילינו פה תודעה. וברור שרצח בהמה היה אסור גם היום).

ד)התכוונתי שהרב קוק מעולם לא טען שהבעייתיות המוסרית של הרג הבהמה היא בכילוי נפשה. הוא לא התייחס לעניין. במילא הבעיה היא אחרת

הצמחונות

(בקצרה ממש - א. הרב קוק שלל במפורש שהוא מתכוון רק לפילוסופיה ספציפית. ב. הרב קוק הוכיח מרבי הגדי והעכברים על הרגש הטבעי שצריך להיות נגד לקיחת חיים. ג. ראה כאן. ד. הרב קוק ממש כן כתב שהבעיה היא לקיחת החיים בפני עצמה לכל אורך המאמר, כבר מהפרק הראשון)

הוא לא התכוון ב"פילוסופיות האכזריות" לגישה שאני הבאתי.

הוא כותב "לחנק בקרבו לגמרי את רגש היושר בנוגע לבעלי חיים. אמנם לא הספיקו ולא יספיקו עם כל התחכמותם, לשנות את טבע הצדק הטבעי, אשר נטע יוצר האדם בקרבו". לא דיברתי על יושר בקשר לצער בעלי חיים. או את האינסטינקט הטבעי שלנו לסלידה מהרג חיות. שהוא אכן קיים ולכן בעתיד נהיה צמחוניים.

דיברתי על המוסר בטהרתו שאין בעיה מצד המושכלות להרוג חיה, לא מצד המפורסמות.

ב. ברור שצריך להיות רגש טבעי במפורסמות נגד לקיחת חיים. דיברתי שמצד המושכלות אין בעיה מוסרית. ובשם רגש בלבד אין סיבה לגרום סבל לבני אדם באי אכילת בשר.

ג. עדיין לא קראתי. אתייחס בהמשך

ד. כנ"ל.הבעיה במפורסמות. לא במושכלות. בשל המפורסמות לבד אז בעתיד נהיה צמחוניים. אין סיבה להיות צמחוניים גם כיום בשם המפורסמות. כשם שיש רגש צדק טבעי נגד כריתת עצי סרק. ובכל זאת כיום אנו כורתים עצי סרק ובעתיד לבוא כנראה שלא.

הרב קוק מעולם לא דיבר על כילוי תודעת הבהמה במאמרו. לא נתן לזה אפילו רמז.

וגם אם כן, אז זה מקסימום קיצור חופשה כמו שכתבתי. "לקיחת חיים" היא בדיוק כמו לקיחת חיי אדם ברצח, למרות שנשמתו קיימת בעולם הבא

של האם תודעת הבהמה כלה אחרי מותה או לא.

הוא התייחס במאמר למפורסמות, לא למושכלות. שרע רגשית להרוג יצור חי

גם רצח אדם מתואר בתור "נטילת חייו" למרות שנשמתו ממשיכה להיות קיימת.

בדיוק כמו שבמפורסמות זה רע ללכת בלי בגדים. לא במושכלות (מניח שאתה מכיר את החיחוק של הרמבם בין המושכלות למפורסמות)

מכבד את בקשתך לא להמשיך בדיון אבל מגיב על תגובתך.

עברתי כעת על כל מאמר חזון הצמחונות.

לא היה שם רמז להתייחסות לשאלת כליון נפש הבהמה אחרי מותה. אבל אולי פספסתי.

להפך, מהרב קוק משמע שכל בעיית הרג חיות היא מצד המפורסמות, לא מצד המושכלות "מפני שאי אפשר כלל לצייר שאדון כל המעשים...ישים חוק נצחי...שאי אפשר יהיה למין האנושי להתקיים כי אם *בעכרו את רגש מוסרו על ידי שפיכת דם*".

"כי חסרון מוסרי כללי הוא במין האנושי, במה שלא יקיים את *הרגש הטוב והנעלה* , לבלתי קחת חיי כל חי".

"קחת חיי כל חי" זה כמו לומר "ראובן נטל את חייו של שמעון" למרות שברור שנשמת שמעון קיימת אחרי מותו.

כמובן לא משתמע מה הרב קוק סובר בעניין שאלת קיום הנפש לבהמה אחרי מותה, אבל אין שום רמז לכילויה במאמר

כשהרב אריה לוין קטף עלה מהעץ, בטענה שהוא הורג את החיוניות האלוקית בבריאה, האם זה אומר שהרב קוק טען שמי שכורת עץ משמיד תודעה של צמח?

לא.

כנ"ל לא מחייב ש"נטילת חיים של בהמה" הכוונה השמדת תודעתה (לא מאחר שאין לה תודעה כמו צמח, אלא מאחר שכנראה תודעתה מתקיימת אחרי מותה)

לפי רס"ג שהבאת משמע שיש חיי נצח לבהמה, צער המיתה יכול להיות צער הכאב עצמו בשחיטה, או לחלופין הצער שלה בעת שהיא גוססת שהאינסטינקט שלה הוא לחיות, או לחלופין הצער שלה במעבר מעולם הזה לעולם הבא שנשמע מרס"ג שזה צער מועט ביותר (וגם מה כל כך נורא בלעבור לעולם הבא), וגם בזה הוא מסתפק אם קיים צער. כנ"ל הגאונים.

בכל מקרה על צער מועט שכזה אין מה להיות צמחוני בימינו מלבד אנשי מעלה כרב הנזיר.

לגבי הרמב"ם. הרמבם גם כותב שיש אנשים שנפשם כלה אחרי מותם כעונש. וכבר הכריעו כל המקובלים נגד הרמבם בעניין בני אדם שתמיד נשמת אדם היא נצחית. וכן משמע מדורשי רשומות בפרק חלק.

אז מהרמבם לבהמות אין ראיה

הרמבם לא כותב בשום מקום לזכרוני שהקיום לנפש הבהמה טוב לה יותר מאשר אי הקיום שלה.

רק על כליון נפש האדם הוא כותב שזה "העונש והנקמה הגדולים ביותר" לא על כיליון נפש הבהמה

ואז יוצא שאדם שהורג בהמה לפני זמנה, באמת גרם לה סבל כי עדיין טוב לה בקיום.

בכל זאת אמנם זה קצת רע, אבל זה כמו אדם שקיצר חופשה של אדם אחר בכמה ימים. סך הכל נזק זמני. לא כל כך נורא. (ואז המסקנה שזה בסדר להרוג בהמה זמן קצר לפני מותה מזקנה)

הרב לונדין כותב ש"ייתכן שהכוונה בדברי הרב קוק לתםיסות קאנט ודקארט, שטענו שלבעלי חיים אין תודעה"

גם בלי כל הפלפול הזה, הטיעון 'מוות לא גורם סבל לכן זה בסדר לשחוט בעלי חיים' נשמע לי תמיד הגיוני. פשוט היום יש המון סבל בתעשייה עצמה)

באופן מעשי יותר מאשר 99 אחוזים מהבשר הנצרך איננו מחיות שקיימות בדרך הטבע, אלא בדרך של גידול חיות משק - מואכלות שלא כדרך טבע, מואבסות ונהרות, ומופרות ומולידות, ומושקות ומתות - הכל במעשה מלאכותי בעיוות דרכי הבריאה והמערכת האמיתית שכגן עדן. רובן ככולן אינן טבע ואינן חלק בן קיימא במעשה הבריאה, אלא הן בדיוק ייצוג של הכוח שניתן בידי אדם "לעובדה ולשומרה" והוא מהרס, מחריב, מפרק ומשבר הכול, עד לאדמה עקרה, עד צחיחות, עד קרקעות שנשטפות במי צואה ומים אפורים ומים מתים, ומוות, מוות, מוות בכול. הטבע מובר, איזונו שבין בעלי חיים וצומח וסביבה וקרקעות ומינרלים ומים נקיים ומחזור משקעים מופר, הכול ארסי ומפעפע ורדיואקטיבי ומוזרק בחלקיקי מולקולות מיקרוסקופיים, החודרים בקני נשימה, בעורם הנושם של דו-חיים (ומכאן מוטציות מזעזעות כגון צפרדעים המפתחות חמש ושש גפיים, מעוותות צלם ומפלצתיות), בדם, בעורקים, בוורידים. מי שאוכל כל דבר ואינו מודע מה הוא עושה וחושב שעתה אכל ושבע ואומר "האח האח", הוא כאוכל פגרים, כצבוע אומלל התוחב אפו לנבלה, או בעצם גרוע בהרבה גם מזה, כי אפילו חיות אלו הן טבע ואיזון ומחזור. אילולי הייתי דתי ויודע שהכל בתורה ובנביאים ובכתובים, אולי זה היה באמת נושא שבו לא הייתי חושב על מקורותינו אלא יונק ממעיין זר, אותו צילום מצב מעיניו של בן שבטי הילידים באמריקה, הנאבאחו, ההופי, הלאקוטה, שזכה לכינוי המפורסם "קוייאאניסקאטסי" וכדומה וכל השאר. אלו שהיו שם אלפי שנים "לפני", כלומר בטרם האירופאים, בטרם ה"תירבות", בטרם "המדע", או ליתר דיוק התיעוש והמיסחור, ומבכים את האור הזר, הרעש, הסיחרור.

אני לא יודע. רק שואל

בקנה המידה המתקיים בעולם נכון לימינו, הוא נזק סביבתי גדול לאין שיעור מאשר אילו עברה אוכלוסיית האדם לצריכת מזון צמחי ואולי רק בשר בן קיימא במקרים מצומצמים ביותר.

בשר בר קיימא לא תהיה על ידי צמחונות, אלא על ידי שכל הצמחונים יצרכו רק "בשר חופש" בר קיימא, ויאכלו בשר פחות מהרגיל.

אבל כרגע חברות הבשר יודעות שרק קרניבורים שלא מעניין אותם בשר בר קיימא צורכות את הבשר, ואין לחברות שום אינטרס לעבור לתעשיה סביבתית. כך שתופעת הצמחונות רק מגדילה את המפגע הסביבתי של תעשיית הבשר.

אין ולא יכול להיות בשר בר קיימא בכמות שקשורה בכלל לדרישה האנושית לבשר.
שוב דיברת דברי הבל.
אין לי עניין לנהל דיון עם מי שמעקם את המציאות והמוח.

זה יפחית רק בעשר אחוז את צריכת הבשר.

אבל אם כל הצמחונים יתאגדו ויידרשו מהחברות בשר בר קיימא וייקנו זאת גם במחיר יקר יותר, לחברות יהיה אינטרס ליצר זאת. ואז עוד הרבה קרניבורים יצטרפו לדרישה הזאת לפי האופנה שתגדל.

כיום תופעת הצמחונות רק משמרת את תעשיית הבשר באותם דפוסים ישנים. כי הצמחונים במילא לא צרכנים שלה.

לגבי כמות האנושות - הפתרון הוא כמובן בבשר מהונדס. אבל זה לא קשור למצב בימינו אלא רק כשהפתרון יצא לפועל. עם או בלי הצמחונים

אין דבר כזה בנמצא בשר לצריכה חופשית שהוא בר קיימא, אתה מדבר על הר זהב דמיוני ומעוות מציאות בהפצת שקרים הזויים.
האמת היא שאו שהאנושות תהיה צמחונית, או שיהיה משק חי מעשה אדם, וכל השאלה היא מה האינטרס הקיומי מבחינת תוצרים וזיהום ועתיד אנושי נעים ולא דיסטופי. האם משק חי מעשה אדם הוא זיהום קטסטרופי או תוצר הניתן לניהול בר קיימא. הבהרתי שלמיטב הבנתי לא, מטעמי הכלכלה החופשית ואף מרקנטיליזם אלמנטרי. אפילו אילו היה בנמצא פי 100 "בשר בר קיימא" לצריכה חופשית ממה שיש עכשיו, זה לא היה מדגדג את דרישת הבשר האנושית.
משאיר לקורא לשפוט.

הגאולה לא צריכה להיות רגרסיה של צורת החיים האנושית, וגם לא צריכה להיות פגיעה בעולם.

היא פשוט "וכבשוה": שימוש בשכל האנושי כדי להשתמש באופן הטוב ביותר בעולם.

בשר מהונדס נשמע כמו פיתרון נאה. אמנם הוא עוד בחיתוליו, אבל נשמע מבטיח. וגם אם לא לנו ברמה ההלכתית (אין לדעת מה ההלכה תוכל לומר בנדון), הרי שלמעט עם ישראל כל היתר יוכלו לעבור לבשר מתורבת.

שאולי אפילו תפרוץ את המגבלה בשימוש ב4 הנוקלאוטודים המוכרים בדנ"א ותוכל ליצור רצפים כימיים אחרים בדנ"א יחד עם שינוי מהותי באורגניזמים ואולי אף גילוי חלקיקי יסודחדשים בפיסיקה שתוכל ליצור כמיה חדשה,

אולי אפילו נוכל לייצר עצים (או אורגניזם פותוסינטזי אוטוטרופי אחר) שמצמיחים עליהם בשר. לא מספיק מבין בזה, אבל זה כנראה יהיה הרבה יותר יעיל אנרגטית מייצור בשר על ידי ריבוי תאים. מאחר שלא צריך לתחזק עלות של אספקת סוכרים נוטריינטים ואחזקה שוטפת של התהליך שמצריך ריבוי תאים מתועש.

ואולי "עתידה ארץ ישראל שתמציח לחמניות וכלי מילת" יהיה כפשוטו בעזרת המדע

נוקלאוטידים= 4 הבסיסים שאמצעותם נכתב הקוד הגנטי. 4 מולקולות. 2 פורינים 2 פרימינים.

ציטוזין ותימין, וגואנין ואדנוזין. (כאשר יש אורציל ברנ"א במקום תימין).

מחוברים ביניהם בשרשרות ריבוז וADP (מולקולת אדוניזין עם שני פוספטים במקום שלושה).

פוטוסניתזה=היכולת להמיר אנרגיית אור להרכבת סוכר מחומרים אחרים.

אוטוטרופי=יצור חי שמייצר את האנרגיה וחומרי הבניין שלו בעצמו ולא לוקח אותם מיצור חי אחר.

נוטריינטים=חומרים שהצמח לא יכול לייצר בעצמו והוא צורך אותם ממקור חיצוני

כיום ידוע שהקוד הגנטי בנוי מרצפים של מולקולות מסוימות.

לא מספיק מבין בזה, אבל אין מניעה שבעתיד אולי יצליחו לייצר קוד גנטי שבנוי ממולקולות אחרות ויהיה יותר יעיל, וייתכן שייתן יותר אפשרויות מ4 אפשרויות מתחלפות שיוצרות את הקוד של היום.

גם החלבונים עשויים סך הכל מ20 אבני יסוד קבועות (חומצות אמיניות).

ייתכן שבעתיד יצליחו לייצר מבנים דמויי חלבונים שעשויים מיותר מ20 אבני יסוד.

תחשוב על לגו שעשוי מ20 סוגי חלקים. ואז מייצרים לגו שיש בו 40 סוגי חלקים. זה נותן יותר אפשרויות.

50 שנה תהיה צמחונית. הגיוני יותר שיצליחו לייצר בשר מהונדס בכמויות אדירות עוד לפני שהאנושות תהיה צמחונית.

מה שדיברתי זה מה לעשות בדורינו כדי לתקן כמה שיותר את תעשיית הבשר.

מה שצריך לעשות זה התאגדות של הצמחונים שיידרשו "בשר חופש" כמו ביצי חופש. לא עוד תוספת צמחונים, שבמילא תגרום לרוב האנשים להשאר קרניבורים.

ברור שאם לו היה מצויר שנפש הבהמה כלה אחרי מותה, מתוך הנחה שעדיף לה להיות קיימת מאשר לא. (אחד מהם כמובן לא ייתכן).

אז ברור שעצם ההריגה היא סבל לחיה, כי משמידים את קיומה. 

וכדברי הרמבם אין עונש גדול יותר מכילוי הנפש

בנושא אבל זה מה שאני יודעת...

יש דרגות בבריאה, כשאדם יהודי אוכל בהמה שהיא בדרגה פחותה ממנו הוא מעלה אותה בדרגה על ידי הברכה וגם פיזית-היא סטגשל הופכת להיות חלק ממנו, זו הסיבה לכך שה' ברא בהמות והחליט על חלק מהן שהן כשרות ועל חלק שלא(יותר אכזריות וכדו').

איך שאני רואה את זה-הקב"ה משגיח ומסדר את העניינים כך שאדם שמסוגל להעלות את הדרגה של הבהמה ולא לרדת בגללה-לא יהיה צמחוני ואדם שלא-כן יהיה, לא בקטע של יותר צדיק או פחות צדיק אלא פשוט אם זה מה שמתאים לו לעשות או שלא, קצת כמו שיש אנשים שהתפקיד שלהם זה לשבת ללמוד תורה ויש כאלו שהתפקיד שלהם זה לקרב יהודים נוספים לאביהם שבשמים, זה לא שהם יותר צדיקים מהם, המקרבים מסוגלים לקרב ולא ליפול והלומדים מסוגלים לשבת שעות וללמוד, עניין של תכונות יותר חזקות ולא של טוב או רע...

שמוסכם שיש דברים בהכשר בית יוסף שאסור לאכול...??

זו נקודת הנחה לא נכונה. זה בד"צ אחרי הכל.

תדייק בניסוח אולי.

וזה לא אומר שום דבר זה שיש חותמת

אפשר לשאול מאיזה דברים צריך לחשוש יותר/ לא צריך לחשוש (אבל "אסור"?)

זה עניין כבד מכדי לשאול עליו בצורה כזו פשוטה ובמקום אקראי

חושבת שצריך מקור מוסמך לתשובה רצינית

יש להם דברים עם כשרות בית יוסף, שהם כן ממליצים עליהם.

מומלץ לאכול?

יש להם גם קבוצות ווטסאפ למענה בשאלות ותשובות

לא לפי אסור ומותר תחת כשרות אלא בכל מוצר איזה כשרות מומלצת.

כשאתה רוצה לקנות משהו מסוים אתה יכול למצוא ברשימה הכוונה (מלשון כיוון) לכשרות המומלצת על ידי כושרות. וגם באופן כללי מה דורש יותר הקפדה.

כשזה מוצר שבא בכשרויות שונות ואתה רוצה להיות יותר בטוח כדאי לחפש קודם שם

עריכה: חיפשתי. אתה כן יכול לחפש בד"ץ בית יוסף ברשימת המומלצים אבל תמצא שם מוצרים בודדים שזאת הכשרות המומלצת עליהם , אז אם אתה מחפש רק מה שמותר בבדץ בית יוסף לא ישאר לך מה לאכול 😆. כלומר הדגש כן על כל סוג אוכל (בשר, ירקות עלים, כו' וכו'). מה הכשרות המומלצת. זה מה שהבנתי מהחיפוש אבל יש באמת הרבה מידע.

”יש בד"צים פרטיים שמפעילים מערך משגיחים עצמאי ודורשים הקפדה על חומרות מיוחדות, כמו בד"ץ העדה החרדית ובד"ץ הרב לנדא. בד"צים אחרים לעומתם הם אשליה אחת גדולה. הם מסתמכים על המשגיחים שלנו ולא דורשים שום דבר מעבר למה שדורשת הרבנות. כל ה'תרומה' שלהם היא בגביית כסף על התעודה. בד"ץ בית יוסף הוא דוגמה מובהקת לפרצה הזו. זו מערכת שגובה כסף ותו לא”

קטיף".

לכל המוצרים בארץ עם בדצ יש גם הכשר של הרבנות

כמובן כל אחד יכול לבחור את הסטנדרטים שלו ולכל אחד יש את המנהגים שלו, ומותר לברר על מה אנשים ממליצים ולמה

הזכירו בשרשור את כושרות. כושרות עצמם מדגישים "שרובם המוחלט של המוצרים שעליהם ישנו סימון כשרות מוכר – הינם כשרים". רשימת המומלצים שלהם נקבעת לפי סטנדרטים (גבוהים) שלהם (למשל - שהמוצרים כשרים לכל העדות לכתחילה, בלי לתת רשימות נפרדות לבני עדות שונות). הם גם כותבים שבעופות בשר וירקות עלים הם בדקו באופן ספציפי כל מוצר וחברה, ואילו בשאר המוצרים הם לא בדקו ולכן בהם הצטמצמו לרשימה של בדצים שהם סומכים עליהם בכל מצב שיעמדו בסטדרנטים שהם רוצים