אם פספסת את הדף של אתמול - אל תחכה עד שתשלים אותו,  כי הפער יגדל. קודם תלמד את של היום, ואחר כך תשלים

למצוא זמן קבוע או חברותא זה העצה הכי חשובה, אם זה מעשי. לפחות למצוא אנשים שאיתם תוכל לדבר על הדף.

חייב למצוא חברותא 

ככה זה יותר מחייב ומחזקים אחד תשני

ואם יוצא מצב ששניכם ממש ממש עסוקים לא לוותר. אפילו דקה לימוד ביום זה פי מליון עדיף מכלום

או אפילו להשלים תוך כדי נסיעה קרה לנו מלא פעמים

האמת שקצת נפלתי מהדף היומי,

אבל בתקופה שלמדתי הייתי בפורום (פורום לתורה- מי שמכיר) שדיברו על הדף היומי וזה ממש עזר וחיזק.

אולי דיבורים על הדף היומי יחזירו לי את החשק

מצרפת פה שרשור מפורטל הדף היומי עם כמה עצות-
פורטל הדף היומי: הודעה בחלון חדש - (הדרכה לתחילת לימוד דףיומי)
במחשבה שניה, הוא צריך קצת המשך. אממ. אז:

לפני הלימוד:
לימוד. באופן כללי, חשוב להגדיר מראש לאיזה סוג של לימוד אתה מכוון. הבנה פשוטה? גמרא רשי קצת תוספות? גפת? עיון? בקיאות עם ראשונים? כמה זמן אתה יכול להקדיש ללימוד? (אם יש לך שעה וחצי פנויות, אבל ריכוז לארבעים דקות בערך, התשובה היא כנראה רק באיזור החמישים). הבחירה הזאת לא חייבת להיות קבועה, אבל לפחות להתחלה. מעין 'תיאום ציפיות' עם עצמך על מה אתה רוצה לעשות ומה תקבל מזה.
אפשר ללמוד לבד, בחברותא, בשיעור. יש הרבה אנשים שפנויים לחברותא, אז אם אין בסביבה הקרובה אפשר לחפש בלוח חברותות או לפרסם הודעה. (https://www.daf-yomi.com/board.aspx?PageId=10) שיעורים יש ממגוון סוגים- מלימוד עיון מעמיק ועד הדף היומי בעשר דקות כולל חזרות. אפשר להתנסות, קצת מזה, קצת בזה, איך זה.

זמן. להרבה מתאים לבחור מסגרת ברורה ללימוד הדף, וללמוד דווקא אז לא משנה מה. בדר"כ מומלץ לחבר למשהו אחר (לפני התפילה? בחצי שעה-ארבעים דקות שאחריה? במהלך הפסקת צהריים? מיד אחרי ארוחת ערב לערבית?), וככה זהלימוד נהיה חלק מסט הפעולות, ופחות שוכחים/לא מספיקים ללמוד.
לקחת בחשבון שיש שישי שבת, יש חגים, יש שינויים בשגרה.

לוח. כדאי להדפיס לוח (יש של ארגוני דף יומי שונים שמחלקים חינם) ולסמן בו כל יום את הדף שלמדת. הראיה החזותית עוזרת להרגשת סיפוק ולהתמדה. יש מי שמסמן בצבע אחר דף שהיה ביומו ודף באיחור- אני לא ממליצה, אבל למי שמתאים.

להתחיל פשוט. יש אינספור סיבות, תירוצים והסברים ללמה לא להתחיל היום. למה מחר יהיה עדיף, למה כדאי לחכות לשבת, או לפחות כמה ימים/שבועות/שבועות במובן השני. פשוט תתחיל, תמיד אפשר להפסיק אח"כ. אל תפסיק, אבל זאת לא התחייבות בדם.

דף ד. בדר"כ, הדפים הקשים במסכת הם הדפים הראשונים- לא הראשונים ממש שאליהם באים להתלהבות, אלא אלה שכבר מתחילים קצת להשתלט על השגרה, להכביד עליה ולתפוס משבצת בלו"ז העמוס ממילא שלכם. זה הזמן לשקוע ולהשקיע, דווקא למרות הקושי- אם מתמידים עכשיו, יותר קל להתמיד אחר כך. אם משחררים קצת- משתחררים הרבה, אם תעזבני יום.
הדפים הקשים הם גם החמישית הרביעית- כבר עשינו את הרוב, ועוד אין את הרגשת ה'עוד רגע מסיימים'. תבטיחו לעצמכם, רק עוד שבוע, עד סוף הפרק, עד סוף המסכת. תבטיחו, תעמדו בזה, ותוכלו להסתכל אחורה עם סיפוק עצום.

אם רוצים תזכורת- יש קווים אוטומטיים שעושים את זה. אתה מתקשר אליהם ומגדיר שעה, והם יתקשרו אליך כל יום בשעה הזאת כדי להזכיר לך ללמוד. בהרבה מתוכם אפשר להגדיר מגיד שיעור, כך שאם תענה לשיחה השיעור יתחיל- אבל לרוב המבחר מצומצם יחסית. אני נעזרת ב02-999-0222, אבל יש גם עוד.

במהלך הלימוד עצמו:
לא להתבייש לשאול. לא להתבייש להעזר. באמת. בין אם זה כאן, חבר, רב, שכן... כל אחד. זאת הדרך ללמוד, וחבל להתקע במשך כמה דפים כי פספסנו רעיון בסיסי או הבנו מושג לא נכון. אם משהו לא מובן- יש גמרות מבוארות, כולל חינם באינטרנט (יש שטיינזלץ, יש של עוז והדר, יש חברותא למי שיודע קצת ארמית/דקדוק גמרתי, ויש לו הערות נהדרות). במסכתות הרלוונטיות (סכה, עירובין, יבמות, חולין...) יש ציורים, טבלאות, תרשימים והרבה כלים אחרים שמציגים את הסוגיא בצורה חזותית. הגיוני שמעולם לא יצא לך למדוד פתח מבוי או לחזות במקרה שבו אשה צריכה לטבול 95/35 פעמים, מותר וכדאי להסתכל- ולו רק כדי לוודא שהבנת נכון.

מקצב. על אותו המשקל- יש גמרא מפוסקת, יש גמרא סדורה, יש גמרא מנוקדת. נכון שלא אידיאלי ללמוד מזה לנצח, אבל לכמה מסכתות ראשונות אפשר וכנראה גם כדאי. גם למי שכבר למד גמרא בעבר- בדף יומי לומדים בדרך כלל מהר יותר מבישיבות, צריך להתרגל לקצב. למי שלא, בכלל מומלץ ללמוד מגמרא סדורה וכדו'- זה מכניס אותך לתוך הגמרא ונותן לך פתח להבין את הסדר והמקצב שלה. תוכל "ללמוד דף גמרא לבד" מהר יותר ממי שלא השתמש בזה ונאלץ לאלתר כל הזמן. יש את כל הש"ס אאל"ט באינטרנט (בפורטל הדף היומי, אולי בעוד), ומי שמחזיק את המיזם שולח בתחילת כל פרק את הפרק הנוכחי במייל- אפשר לשלוח לו מייל ולבקש והוא יצרף וישלח לך מדי פרק. 1@gemara.org.il

משניות. הגמרא כתובה על בסיס המשניות. הרבה מהמושגים המפחידים הלא ברורים של המסכת- מופיעים במשניות. אם לומדים את המשניות לפני תחילת המסכת, במיוחד במסכתות היותר מורכבות/רחוקות מחשבתית (יבמות, חולין, אפילו נדרים...)- מגיעים למסכת יותר רגועים, הלימוד יותר זורם, לא נתקעים על מושג שמוסבר בפרק הבא ולא מסתבכים עם סתירה שמופיעה במשנה הבאה. מכירים כבר את השחקנים הראשיים שלה- הנושאים, הדמויות, מהלך המסכת. אם מסכמים את הפרקים לפי נושאים, מרוויחים ידע כללי (בשתי המשמעויות) על המסכת, והיא יותר מסודרת לכם בראש. לא תחפשו דיני עיר הנידחת מפרק ראשון בסנהדרין ולא תחפשו את דיני התכלת בפרק החמישי של מנחות. אם לומדים גם ברייתות אז בכלל מוכנים יותר למסכת.
כדאי ללמוד משניות עם קהתי- בדגש על ההקדמות שלו, שנותנות רקע כללי מעולה. אם לא מספיקים ורוצים "סתם" רקע למסכת, יש בתחילת הרבה גמרות מבוארות הקדמה (הכי יעילה ראיתי אצל ושיננתם), שמסכמת את נושאי המסכת ומסבירה את המונחים הכלליים.

חילופי נוסחאות. יש כאלה, כן. רק לפני יומיים הסתבכתי עם סוגיא שנראתה לא הגיונית בעליל עד שפתחתי 'הכי גרסינן' וראיתי שזה שיבוש. לפעמים יש הערות בשולי הגמרא, לפעמים אין/לא מספק וכדאי לחפש. 'הכי גרסינן' הוא אתר שמרכז חילופי נוסחאות בבבלי, אפשר להכנס כאורחים או להרשם ולראות אם יש כאן שינוי שמסביר הכל. Friedberg Jewish Manusc‎ript Society

ראשונים. 'על התורה' הוא אתר ( Shas – AlHaTorah.org ) שמרכז ראשונים על הש"ס בצורה מסודרת, כאשר על כל "משפט" יש את הראשונים המדברים עליו. שימושי ללימוד עיון, ושימושי גם כאשר לא מבינים משהו- אפשר בדר"כ להבין מהראשונים מה היתה כוונת הגמרא, או לדייק את ההבנות השונות שיש לכם בלימוד.
באותו אופן- אפשר להעזר במסורת הש"ס להבין הקשרים במקומות אחרים. כדאי גם בתורה אור- הגמרא לרוב מצטטת חלק מהפסוק שנועד להזכיר לך את שאר הפסוק, לא בהכרח את החלק הרלוונטי לכאן. ולא בהכרח משמעות הפסוק מחוץ להקשרו דומה למשמעות בהקשרו. תנ"ך כיס, משנה קטנה ונגישות לגמרא יהיו מהכלים היעילים בלימוד.

סיכומים. סיימת סוגיא? תחזור עליה רגע, במילים שלך. בעשר עשרים דף, מסכת שתיים הראשונות זה נתקע קצת לפעמים, ומייאש, למה לא מצליחים לזכור הכל שוטף. אפשר לנסות לכתוב- עדיף אחרי סוף הסוגיא, ולא במהלכה- את סדר וקבוצות הדעות והאמירות המופיעות בסוגיא. אפשר וכדאי לנסות לפעמים לרדת לנקודת המחלוקת היותר יסודית יחסית- נכון שהוא אומר שמותר והוא אומר שאסור, אבל למה? ולמה המחלוקת הזאת מתבטאת ככה? ככל שההבנה מעמיקה יותר, ככה בדרך כלל מצליחים לזכור יותר ולהפנים יותר.

נסיעות. אפשר להספיק המון בדרכים. בשנתיים האחרונות סיימתי בערך שליש ש"ס בדרכים- ולא, לא נסעתי הרבה. אפשר להספיק דף יומי כשעומדים בתור לרופא. ה'זה רק עשר דקות' וה'אולי יקראו לי להכנס עוד שניה' מצטברים לשעות וימים, או לדפים ומסכתות. החמש דקות האלו של לקפל את התפילין? עם ספר למטה הן אולי יהיו שבע, אבל יכללו עוד כמה שורות. הנסיעה בדרך לקניות? חצי עמוד גמרא, או חזרה על דף. תקנו גמרא קטנה (11 שקל), תלכו איתה לכל מקום. תופתעו כמה תספיקו ללמוד.

על מנת. ככלל, רוב האנשים מבררים את ההבנה שלהם על ידי ללמד. כשיש סוגיא לא מובנת, וכבר שעה ורבע שאתם יושבים מול הגמרא-רש"י-תוספות-שוטנשטיין-שטיינזלץ-חברותא-וגו, תנסו להסביר אותה למישהו, לעבור עליה שלב שלב, לקשר למילים בגמרא. להגדיר מה המחלוקות, הדעות וההו"א בכל שלב ושלב. זה לא חייב להיות מישהו אמיתי- אפשר גם ללמד את הקיר או עט פיילוט. זה עובד.

לקשט. רואים את הגמרא החדשה והחלקה שלכם? היא חסרה קצת. מותר לכתוב עליה. מותר לסמן בה. היא שלכם. קחו חלקכם בתורה. אפשר בעיפרון/עט מחיק, אם חוששים לעשות טעויות. אפשר לסמן מה שיקל עליכם בלימוד/בחזרות- פיסוק, ציטוטים, סוף סוגיא, אמוראים. אפשר להוסיף הערות (נכון נתקעתם עכשיו עשרים דקות על להבין את הסוגיא הזאת ואז קלטת שאתה חושב על א' והסוגיא מדברת על ב'? תכתוב את זה. לפעם הבאה). אפשר לסמן דברים שהפתיעו, לכתוב פרשנות שחידשה לכם (זה כי הוא חולק על הרמב"ן בנוגע להבנה העקרונית כאן!), למספר ולשייך תירוצים לקושיא או כל דבר. הגמרא היא שלכם, וככל שתכתבו בה יותר- היא תכתב בכם יותר, ותהפוך את הלימוד שלכם לאקטיבי, לחלק ממשי ואינטגרלי מבית המדרש. רוצים למסור בשמי שאלה לאביי?

במהלך הלימוד היותר ארוך(?): לא יודעת, אין סוף ללימוד.
חזרות. אנשים טוענים שאי אפשר לחזור בדף יומי, אבל זה לא נכון- לוקח ארבע דקות בערך לחזור על הדף של אתמול, וכנראה שבע לחזור על הדף של לפני שבוע. אפשר לחזור כל יום, אפשר לחזור כל שבוע, אפשר לעשות חזרה פעם בחודש. אבל צריך לעשות חזרה. מעבר לעובדה שהחזרה היא שיקוף לאיך למדת, היא מעוררת מחדש את הזיכרון ומחדשת אותו. ההמלצה הכללית שלי היא לחזור כל יום על הדף של אתמול, ופעם בשבוע על כל השבוע- ולראות מה זוכרים יותר, מה פחות, האם יש מגמות בזה, תלוי בזמן הלימוד וכו'. בסוף פרק/מסכת אפשר לרוץ בגירסא על המסכת- לוקח כמה שעות, אבל מחזק את הזיכרון. ממש.

סימנים. החיסרון של ללמוד דף יומי הוא שלומדים דף כל יום, ולכן קצת קשה לזכור את כל הלימוד. ובקצת קשה הכוונה היא לפחות או יותר בלתי אפשרי, או לפחות לא מומלץ בתור יעד ראשוני. אבל זה לא אומר שלא אמורים לזכור כלום. אפשר לבחור סוגיא אחת מכל דף ולזכור שהיא שם. בדר"כ כדאי לקשר למסכת ולדף- יש ספר בשם רמזים לתלמוד שעושה את זה, יש אותו בגרסא אינטרנטית. לרשום מעל הדף, לתלות כל שבוע/עשר דפים את הרשימה של השבוע האחרון במקום בולט (על הדלת, ליד הארון, על המקרר...) ולבחון את עצמך אם זוכרים. אין הרבה דברים מספקים כמו לסיים מסכת ולזכור סוגיא מכל דף שלה, וזאת הדרך העיקרית לרכוש בקיאות בש"ס במהלך לימוד דףיומי. ובקיאות בש"ס זה שימושי ללימוד.

השלמות. יכול להיות שיהיה נצרך מתישהו, קורה הרבה, תלוי. יש גישות שונות- האם להשלים ורק אז להגיע לדף של היום, האם לעשות קודם את מה ששל עכשיו ולעשות רשימה (שלא תאבד!) של הדפים שפספסת, לעבור ברפרוף על מה שפספסת וללמוד כמו שצריך כשתוכל. זה גם תלוי בגודל הפער- לא דומה פער של יום לפער של שבועיים וחצי, או של מסכת שלמה. בדר"כ את הראשון עדיף להשלים, ועל השני לדלג ולרשום. אפשר גם לפתוח פער קדימה כדי שגם אם לא יצא לא תשאר מאחור- באופן אישי, גיליתי שלפעמים פחות כדאי, כי זה הופך את חשיבות הלימוד היומיומי לפחות קיימת, ואז קורה יותר ששוכחים/מפספסים בטעות. יש מי שמרווח ביטחון עוזר לו להיות רגוע ולא מפריע לו ללמוד כרגיל. מה שמתאים לכם.

מחוייבות. ללמוד כל יום דף זה קשה. לחלק זה אולי נהפך להרגל, לחלק לא, לחלק כל יום הוא מאבק כמו בפעם הרביעית. תמצאו משהו שיחייב אתכם- חבר שתבטיחו לעדכן אותו כשתלמדו (במקרים קיצוניים- אם לא תעדכן הוא יתרום X שקלים בשמך, או משהו בסגנון), סיכום שהבטחת לשלוח לחבר, פעולה כלשהי שתכריח אתכם ללמוד. ללמוד דף כל יום קל יותר מללמוד דף כל יומיים ולהשלים דף בתסכול. אני לדוג' קבעתי שאם יש לי פער שנמשך יותר משבוע (ז"א, שלא הצלחתי לסגור אותו במשך שבוע)- אני אעשה עוד חזרה על המסכת. עד עכשיו חזרתי על מסכת אחת (מגילה, פספסתי במהלך השבע ברכות שלנו) מאז שהצטרפתי (באיזור ע"ז). זה מחייב, זה נותן כח גם אם יש קצת פחות, וזה מחייב יותר ככל שהמסכת ארוכה וקשה יותר- כלומר, מייאשת יותר. יש לי חברה שהחיוב שלה הוא לא ללכת לישון בלי זה- כמו שלא הולכים לישון בלי ערבית. זה כמעט תמיד עובד, ואם מפספסים בטעות, אפשר להשלים את הפער די מהר יחסית.

לחשוב על הסוף. סתם, לא לחשוב על הסוף הסופי, ולא רק כי הוא לא סוף סופי- אחרי שבע וחצי שנים יש עוד שבע וחצי שניפ. הש"ס יסתיים מתישהו, ואז תזכה להתחיל שוב, אבל כרגע לחשוב על זה די מייאש. עדיף במקום זה להתחזק בסיומים קודמים, בסיום הנוכחי אם הוא קרוב, בסיומי סדרים וכאלה.

פסקה לסיום- ללמוד דף יומי כל יום זה אתגר. זה קשה. ללמוד בקביעות זה לא קל, ללמוד דף שלם זה לא קל. לפעמים זה מאתגר, מאוד. אבל זה שווה את זה. הסיפוק שמקבלים כשמבינים שכבר שבוע למדת דף גמרא כל יום, כבר חודש, מסכת, סוגיות מורכבות, תקופה קשה יותר בחיים, ההבנה הכללית הרחבה שמקבלים בתורה, הבקיאות בש"ס, תחושת השייכות לתורה וללימודה, הקביעות, הנחת בסוף סוגיא- זה שווה את זה.

ואחרי כל זה, בפשטות- פשוט לפתוח גמרא וללמוד היום לומדים מוע"ק יט.

אקרא את בהמשך, אבל כבר עכשיו זה נראה מפורט, ויעיל ביותר.

נ.ב 

שמת לב, שלכבודך יצרתי עזרת נשים?😅

מחילה, לא הספקתי לעבור ולסדר לפני השליחה.

לפני הלימוד:
לימוד. באופן כללי, חשוב להגדיר מראש לאיזה סוג של לימוד מכוונים. הבנה פשוטה? גמרא רשי קצת תוספות? גפת? עיון? בקיאות עם ראשונים? כמה זמן אפשר להקדיש ללימוד? (אם יש לכם שעה וחצי פנויות, אבל ריכוז לארבעים דקות בערך, התשובה היא כנראה רק באיזור החמישים... כדאי שהתשובה תהיה יעד שאפשר לעמוד בו). הבחירה הזאת לא חייבת להיות קבועה, אבל לפחות להתחלה. מעין 'תיאום ציפיות' עם עצמכם על מה אתם רוצים לעשות ומה תקבלו מזה.
אפשר ללמוד לבד, בחברותא, בשיעור. יש הרבה אנשים שפנויים לחברותא, אז אם אין בסביבה הקרובה אפשר לחפש בלוח חברותות או לפרסם הודעה. (https://www.daf-yomi.com/board.aspx?PageId=10) שיעורים יש ממגוון סוגים- מלימוד עיון מעמיק ועד הדף היומי בעשר דקות כולל חזרות. אפשר להתנסות, קצת מזה, קצת בזה, איך זה.

זמן. להרבה מתאים לבחור מסגרת ברורה ללימוד הדף, וללמוד דווקא אז- לא משנה מה. בדר"כ מומלץ לחבר למשהו אחר (לפני התפילה? בחצי שעה-ארבעים דקות שאחריה? במהלך הפסקת צהריים? מיד אחרי ארוחת ערב לערבית?), וככה הלימוד נהיה חלק מסט הפעולות, ופחות שוכחים/לא מספיקים ללמוד.
בקביעת הזמן, כדאי לקחת בחשבון שיש שישי שבת, יש חגים, יש שינויים בשגרה.

לוח. כדאי להדפיס לוח (יש של ארגוני דף יומי שונים שמחלקים חינם) ולסמן בו כל יום את הדף שלמדת. הראיה החזותית עוזרת להרגשת סיפוק ולהתמדה. יש מי שמסמן בצבע אחר דף שהיה בזמנו ודף באיחור- לי זה פחות עובד, אבל למי שמתאים.
פשוט, להתחיל. יש אינספור סיבות, תירוצים והסברים ללמה לא להתחיל היום. למה מחר יהיה עדיף, למה כדאי לחכות לשבת, או לפחות כמה ימים/שבועות/שבועות במובן השני. פשוט תתחילו, תמיד אפשר להפסיק אח"כ. (אל תפסיקו! אבל זאת לא התחייבות נצחית.)

דף ד. בדר"כ, הדפים הקשים במסכת הם הדפים הראשונים- לא הראשונים ממש שאליהם באים להתלהבות, אלא אלה שכבר מתחילים קצת להשתלט על השגרה, להכביד עליה ולתפוס משבצת בלו"ז העמוס ממילא שלכם. זה הזמן לשקוע ולהשקיע, דווקא למרות הקושי- אם מתמידים עכשיו, יותר קל להתמיד אחר כך. אם משחררים קצת- משתחררים הרבה, אם תעזבני יום.
הדפים הקשים הם גם החמישית הרביעית- כבר עשינו את הרוב, אבל עדיין אין את הרגשת ה'עוד רגע מסיימים'. תבטיחו לעצמכם, רק עוד שבוע, עד סוף הפרק, עד סוף המסכת. תבטיחו, תעמדו בזה, ותוכלו להסתכל אחורה עם סיפוק עצום.
אם רוצים תזכורת- יש קווים אוטומטיים שעושים את זה. אפשר להתקשר אליהם ולהגדיר שעה, והם יתקשרו אליך כל יום בשעה הזאת כדי להזכיר לך ללמוד. בהרבה מתוכם אפשר להגדיר מגיד שיעור, כך שאם תענה לשיחה השיעור יתחיל. אני נעזרת ב02-999-0222, אבל יש גם עוד.

***

במהלך הלימוד עצמו:
לא להתבייש לשאול. לא להתבייש להעזר. באמת. בין אם זה כאן, חבר, רב, שכן... כל אחד. זאת הדרך ללמוד, וחבל להתקע במשך כמה דפים כי פספסנו רעיון בסיסי או הבנו מושג לא נכון. אם משהו לא מובן- יש גמרות מבוארות, כולל חינם באינטרנט (יש שטיינזלץ, יש של עוז והדר, יש חברותא למי שיודע קצת ארמית/דקדוק גמרתי, ויש לו הערות נהדרות). במסכתות הרלוונטיות (סכה, עירובין, יבמות, חולין...) יש ציורים, טבלאות, תרשימים והרבה כלים אחרים שמציגים את הסוגיא בצורה חזותית. הגיוני שמעולם לא יצא לך למדוד פתח מבוי או לפסוק במקרה שבו אשה צריכה לטבול 95/35 פעמים, מותר וכדאי להעזר בתרשימים- ולו רק כדי לוודא שהבנת נכון.

מקצב. על אותו המשקל- יש גמרא מפוסקת, יש גמרא סדורה, יש גמרא מנוקדת. נכון שלא בהכרח אידיאלי ללמוד מזה לנצח, אבל לכמה מסכתות ראשונות אפשר וכנראה גם כדאי. גם למי שכבר למד גמרא בעבר- בדף יומי לומדים בדרך כלל מהר יותר מבישיבות, צריך להתרגל לקצב. למי שלא, בכלל מומלץ ללמוד מגמרא סדורה וכדו'- זה מכניס אותך לתוך הגמרא ונותן לך פתח להבין את הסדר והמקצב שלה. תוכל "ללמוד דף גמרא לבד" מהר יותר ממי שלא השתמש בזה ונאלץ לאלתר כל הזמן. יש את כל הש"ס בפורטל הדף היומי, ואפשר לבקש מ 1@gemara.org.il להצטרף לרשימת התפוצה- ולקבל בתחילת כל פרק את הקובץ במייל.

משניות. הגמרא כתובה על בסיס המשניות. הרבה מהמושגים המפחידים הלא ברורים של המסכת- מופיעים במשניות. אם לומדים את המשניות לפני תחילת המסכת, במיוחד במסכתות היותר מורכבות/רחוקות מחשבתית (יבמות, חולין, אפילו נדרים...)- מגיעים למסכת יותר רגועים, הלימוד יותר זורם, לא נתקעים על מושג שמוסבר בפרק הבא ולא מסתבכים עם סתירה שמופיעה במשנה הבאה. מכירים כבר את השחקנים הראשיים שלה- הנושאים, הדמויות, מהלך המסכת. אם מסכמים את הפרקים לפי נושאים, מרוויחים ידע כללי (בשתי המשמעויות) על המסכת, והיא יותר מסודרת לכם בראש. לא תחפשו דיני עיר הנידחת מפרק ראשון בסנהדרין ולא תחפשו את דיני התכלת בפרק החמישי של מנחות. אם לומדים גם ברייתות אז בכלל מוכנים יותר למסכת, והלימוד מהיר ובהיר יותר.
כדאי ללמוד משניות עם קהתי- בדגש על ההקדמות שלו, שנותנות רקע כללי מעולה. אם לא מספיקים ורוצים "סתם" רקע למסכת, יש בתחילת הרבה גמרות מבוארות הקדמה (ההקדמה הכי יעילה שראיתי היתה אצל ושיננתם, אבל זה משתנה בין מסכתות), שמסכמת את נושאי המסכת ומסבירה את המונחים הכלליים.

חילופי נוסחאות. יש כאלה, כן. רק לפני יומיים הסתבכתי עם סוגיא שנראתה לא הגיונית בעליל עד שפתחתי 'הכי גרסינן' וראיתי שזה כנראה שיבוש (שניים, למעשה). לפעמים יש הערות בשולי הגמרא, לפעמים אין/לא מספק וכדאי לחפש. 'הכי גרסינן' הוא אתר שמרכז חילופי נוסחאות בבבלי, אפשר להכנס כאורחים או להרשם ולראות אם יש כאן שינוי שמסביר הכל. Friedberg Jewish Manusc‎ript Society

ראשונים. 'על התורה' הוא אתר ( Shas – AlHaTorah.org ) שמרכז ראשונים על הש"ס בצורה מסודרת, כאשר על כל "משפט" יש את הראשונים המדברים עליו. שימושי ללימוד עיון, ושימושי גם כאשר לא מבינים משהו- אפשר בדר"כ להבין מהראשונים מה היתה כוונת הגמרא, או לדייק את ההבנות השונות שיש לכם בלימוד.
באותו האופן- אפשר להעזר במסורת הש"ס כדי להבין את הגמרא, מהקשרים במקומות אחרים. כדאי גם בתורה אור- הגמרא לרוב מצטטת חלק מהפסוק שנועד להזכיר לך את שאר הפסוק, לא בהכרח את החלק הרלוונטי לסוגיא. כמו כן, משמעות הפסוק כשהוא לבד לא בהכרח זהה למשמעות הפסוק האמיתית- מומלץ לפתוח ולהסתכל. תנ"ך כיס, משנה קטנה ונגישות לגמרא יהיו מהכלים היעילים בלימוד

.
סיכומים. סיימתם סוגיא? זה הזמן לחזור עליה רגע, במילים שלכם. בעשר עשרים דף, אולי מסכת שתיים הראשונות זה נתקע קצת לפעמים, ומייאש, למה לא מצליחים לזכור הכל שוטף. אבל כעבור זמן מצליחים, והלימוד נהיה קל ומועיל בהרבה.
אפשר לנסות לכתוב- עדיף אחרי סוף הסוגיא, ולא במהלכה- את סדר וקבוצות הדעות והאמירות המופיעות בסוגיא. אפשר וכדאי לנסות לפעמים לרדת לנקודת המחלוקת היותר יסודית יחסית- נכון שהוא אומר שמותר והוא אומר שאסור, אבל למה? ולמה המחלוקת הזאת מתבטאת ככה? ככל שההבנה מעמיקה יותר, כך בדרך כלל מצליחים לזכור יותר ולהפנים יותר.

נסיעות. אפשר להספיק המון בדרכים. בשנתיים האחרונות יצא לי לסיים בערך שליש ש"ס בדרכים- ולא, לא נסעתי הרבה. אפשר להספיק דף יומי כשעומדים בתור לרופא. ה'זה רק עשר דקות' וה'אולי יקראו לי להכנס עוד שניה' מצטברים לשעות וימים, או לדפים ומסכתות. החמש דקות האלו של לקפל את התפילין? עם ספר למטה הן אולי יהיו שבע, אבל יכללו עוד כמה שורות. הנסיעה בדרך לקניות? חצי עמוד גמרא, או חזרה על דף. תקנו גמרא קטנה (11 שקל), תלכו איתה לכל מקום. תופתעו כמה תספיקו ללמוד.

על מנת. ככלל, רוב האנשים מבררים את ההבנה שלהם על ידי ללמד. כשיש סוגיא לא מובנת, וכבר שעה ורבע שאתם יושבים מול הגמרא-רש"י-תוספות-שוטנשטיין-שטיינזלץ-חברותא-וגו, תנסו להסביר אותה למישהו, לעבור עליה שלב שלב, לקשר למילים בגמרא. להגדיר מה המחלוקות, הדעות וההו"א בכל שלב ושלב. זה לא חייב להיות מישהו אמיתי- אפשר גם ללמד את הקיר או עט פיילוט. זה עובד.

לקשט. רואים את הגמרא החדשה והחלקה שלכם? היא חסרה קצת. מותר לכתוב עליה. מותר לסמן בה. היא שלכם. קחו חלקכם בתורה. אפשר בעיפרון/עט מחיק, אם חוששים לעשות טעויות. אפשר לסמן מה שיקל עליכם בלימוד/בחזרות- פיסוק, ציטוטים, סוף סוגיא, אמוראים. אפשר להוסיף הערות (נכון נתקעתם עכשיו עשרים דקות על להבין את הסוגיא הזאת ואז קלטת שאתה חושב על א' והסוגיא מדברת על ב'? תכתוב את זה. לפעם הבאה). אפשר לסמן דברים שהפתיעו, לכתוב פרשנות שחידשה לכם (זה כי הוא חולק על הרמב"ן בנוגע להבנה העקרונית כאן!), למספר ולשייך תירוצים לקושיא או כל דבר. הגמרא היא שלכם, וככל שתכתבו בה יותר- היא תכתב בכם יותר, ותהפוך את הלימוד שלכם לאקטיבי, לחלק ממשי ואינטגרלי מבית המדרש. רוצים למסור בשמי שאלה לאביי?

***

במהלך הלימוד היותר ארוך(?): לא יודעת, אין סוף ללימוד.
חזרות. אנשים רבים טוענים שאי אפשר לחזור בדף יומי, אבל זה לא נכון- לוקח ארבע דקות בערך לחזור על הדף של אתמול ברפרוף, וכנראה שבע לחזור על הדף של לפני שבוע. אפשר לחזור כל יום, אפשר לחזור כל שבוע, אפשר לעשות חזרה פעם בחודש. אבל צריך לעשות חזרה. מעבר לעובדה שהחזרה היא שיקוף לאיך למדת, היא מעוררת מחדש את הזיכרון ומחדשת אותו. ההמלצה הכללית שלי היא לחזור כל יום על הדף של אתמול, ופעם בשבוע על כל השבוע- ולראות מה זוכרים יותר, מה פחות, האם יש מגמות בזה, תלוי בזמן הלימוד וכו'. בסוף פרק/מסכת אפשר לרוץ בגירסא על המסכת- לוקח כמה שעות, אבל מחזק את הזיכרון. ממש.

סימנים. החיסרון של ללמוד דף יומי הוא שלומדים דף כל יום, ולכן קצת קשה לזכור את כל הלימוד. ובקצת קשה הכוונה היא לפחות או יותר בלתי אפשרי (או לפחות, לא מומלץ בתור יעד ראשוני). אבל זה לא אומר שלא אמורים לזכור כלום. אפשר לבחור סוגיא אחת מכל דף ולזכור שהיא שם. בדר"כ כדאי לקשר למסכת ולדף- יש ספר בשם רמזים לתלמוד שעושה את זה, יש אותו כאן באתר. לרשום מעל הדף, לתלות כל שבוע/עשרה דפים/פרק את הרשימה של השבוע האחרון במקום בולט (על הדלת, ליד הארון, על המקרר...) ולבחון את עצמכם האם אתם זוכרים. אין הרבה דברים מספקים כמו לסיים מסכת ולזכור סוגיא מכל דף שלה, וזאת הדרך העיקרית לרכוש בקיאות בש"ס במהלך לימוד דףיומי. ובקיאות בש"ס זה שימושי ללימוד.

השלמות. יכול להיות שיהיה נצרך מתישהו, קורה הרבה, תלוי. יש גישות שונות- האם להשלים ורק אז להגיע לדף של היום, האם לעשות קודם את מה ששל עכשיו ולעשות רשימה (שלא תאבד!) של הדפים שדולגו, לעבור ברפרוף על מה שפספסתם וללמוד כמו שצריך כשיתאפשר. זה גם תלוי בגודל הפער- לא דומה פער של יום לפער של שבועיים וחצי, או של מסכת שלמה. בדר"כ את הראשון עדיף להשלים, ועל השני לדלג ולרשום. 
אפשר גם לפתוח פער קדימה כדי שגם אם מפספסים כמה דפים, עדיין לא נשארים מאחור- באופן אישי, גיליתי שלפעמים פחות כדאי, כי זה הופך את חשיבות הלימוד היומיומי לפחות קיימת, ואז ששוכחים/מפספסים בטעות בתדירות גבוהה יותר. יש מי שמרווח ביטחון עוזר לו להיות רגוע ולא מפריע לו ללמוד כרגיל. מה שמתאים לכם.

מחוייבות. ללמוד כל יום דף זה קשה. אצל חלק זה נהפך להרגל, אצל אחרים לא, אצל חלק כל יום הוא מאבק כמו הדף הרביעי. תמצאו משהו שיחייב אתכם- חבר שתבטיחו לעדכן אותו כשתלמדו (במקרים קיצוניים- אם לא תעדכן הוא יתרום X שקלים בשמך, או משהו בסגנון), סיכום שתציעו לשלוח לחבר, פעולה כלשהי שתכריח אתכם ללמוד. ללמוד דף כל יום קל יותר מללמוד דף כל יומיים ולהשלים דף בתסכול. אני לדוג' קבעתי שאם יש לי פער שנמשך יותר משבוע (ז"א, שלא הצלחתי לסגור אותו במשך שבוע)- אני אעשה עוד חזרה על המסכת. עד עכשיו חזרתי על מסכת אחת (מגילה, פספסתי במהלך השבע ברכות שלנו) מאז שהצטרפתי (באיזור ע"ז). זה מחייב, זה נותן כח גם אם יש קצת פחות, וזה מחייב יותר ככל שהמסכת ארוכה וקשה יותר- כלומר, יותר סיכוי ליפול בה. יש לי חברה שהחיוב שלה הוא לא ללכת לישון בלי זה- כמו שלא הולכים לישון בלי ערבית. זה כמעט תמיד עובד, ואם מפספסים בטעות, אפשר להשלים את הפער די מהר יחסית.

לחשוב על הסוף. סתם, לא לחשוב על הסוף הסופי, ולא רק כי הוא לא סוף סופי- אחרי שבע וחצי שנים יש עוד שבע וחצי שנים. המעבר הראשון על הש"ס יסתיים מתישהו, ואז זוכים להתחיל שוב, אבל כרגע לחשוב על זה די מייאש. עדיף במקום זה להתחזק בסיומים קודמים, בסיום הנוכחי אם הוא קרוב, בסיומי סדרים וכאלה.

פסקה לסיום- ללמוד דף יומי כל יום זה אתגר. זה קשה. ללמוד בקביעות זה לא קל, ללמוד דף שלם זה לא קל. לפעמים זה מאתגר, מאוד. אבל זה שווה את זה. הסיפוק שמקבלים כשמבינים שכבר שבוע למדת דף גמרא כל יום, כבר חודש, מסכת, סוגיות מורכבות, תקופה קשה יותר בחיים, ההבנה הכללית הרחבה שמקבלים בתורה, הבקיאות בש"ס, תחושת השייכות לתורה וללימודה, הקביעות, הנחת בסוף סוגיא- זה שווה את זה.

ואחרי כל זה, בפשטות- פשוט לפתוח גמרא וללמוד היום מוע"ק יט. דף יומי, כבר למדתם היום?

נשמח לשמוע עוד כאלה!

וחוץ מזה, אם יש לכם, נשמח לשמוע חיזוקים בעניין החשיבות להיות חלק מלומדי הדף היומי. 

תודה רבה

זכית להיות מלומדי דרך חשיבת חז"ל. ואני תוהה כמה דברים גדולים יש מכך..

לא זכיתי להיות ראוי לומר עצות ללומדי הדף ~ אך עצה יומרנית אחת ללימוד בכלל אולי אוכל. יש כמובן רבות אבל אשאיר אותן לאחרים לעת זו.

נסה ללמוד לכבודו יתברך.

כשה' איתך בלימוד, כשהלימוד הוא לכבודו ואולי אף 'חברותא' איתו יתברך כביכול, קשה לפספס או להחסיר גם דף אחד...

ובאמת דבר גדול להיות חלק מלימוד הגדול מעצמך. לימוד שהוא משותף לכלל עמ"י. מדתיים שמשקיעים עירנות לאחר יום עבודה מתיש בין מנחה לערבית, למסורתיים בשיעור השכונתי בעת רצון, דרך ביניישים כשהחברותא מאחר לסדר ועד לליטאים, חסידים, אמריקאים ושאר ישראל הצדיקים שלא אמנה מקוצר הדף. להיות שותף, להרגיש חיבור, להיות חלק ואות בתורה.

שיזכו השואפים למעלה להתחיל ולסיים מתוך גדלות אלוקית.

אני לומד פרק יומי במשנה כבר שלוש וחצי שנים, מה שעוזר לי הוא קביעות של זמן+מקום, ולמידה בשיעור/חבורה.

אבל אתה מכיר את האתר הזה?

https://www.bechatzros.com/%D7%9E%D7%95%D7%93%D7%A2%D7%95%D7%AA

גלינו מארצינו כדי לא לחטוא בע"ז ש"ד וגילוי עריות.

ואז כשלכ חטאנו באלה,במילא לא היינו להוטים לעשות כת הקצוניות השניה ולחטוא בשנאת חינם.

עיין מהלך האידאות בישראל

...לשנאת חינם. כל ההבטים של החסד ביהדות הופיעו רק כשהעם גלה.

לדוגמא רק כאן הבנתי כשזכיתי לעשות ברית לארבעת ילדי שלא שולחים הזמנות לברית מילה.

כל מי שבא ברוך הבא.

שני היו גומלי חסדים.

אלא שהיתה שנאת חינם ביניהם.

שנאת חינם זה לא חוסר בן אדם לחבירו, אלא חוסר אחווה לאומית.

חוסר האחווה הלאומית נבעה כי עבודת ה' הפרטית הרימה ראש בבית שני, וכלאחד חשב שהוא צדיק מחברו והשני טועה.

זה נבע מפוסט טראומה של בית ראשון ורצון לעבוד את ה' בעבודת הפרט ולא הכלל.

ברגע שיש גלות, העם רגוע יותר כי לא מפחד לחזור לטומאת החטאים של בית ראשון, ולכן גם לא שונא חינם.

זה כמו שאם תנסה לעלות במדרון תלול עם הרכב, המנןע ישרף מרוב מאמץ, אז אתה נאלץ לעלות במדרון המתון והארוך.

כך הנסיון לטהר את טומאת חטאי בית ראשון,גרם מרוב מאמץ.לשנאת חינם.

הגלות במילא מדכאת את הגשמיות, ולכן העם יכול להרפות ולא מפחד להגיע לטומאת חטאי בית ראשון, ובמילא לא מאמץ את השרירים שלו ולא נופל לשנאת חינם

הגלות לא חיזקה באופן ידיר את האחווה הלאומית, כי היינו מפוזרים.

אבל מכיוון שכבר לא היינו צריכים להתאמץ לא ליפול לחטאי בית ראשון, אז במילא לא התפתחה קיצוניות דתית חזקה כמו בבית שני שהובילה לשנאת חינם.

כשם שאם לא אתאמץ לרפרף בכנפיים כדי לא ליפול (כי אני לא באוויר) אז לא ייתפסו לי השרירים

מעשים ודעות זה משהו אחר.

את בני לדוגמא אני אוהב אבל לא את כל מעשיהם.

אחד מעשן, אחד נוסע על אופנוע....

ביום כזה מדובר על שנאת חינם כך שאם אין אהבה לכל הפחות אסור לשנוא.

שלכן נגזר "להפיץ זרעם בגוים ולזרותם בארצות".

התיקון הוא קודם כל דבקות בארץ.

גלות בית שני מתקנת שנאת חינם?

עניתי על זה למעלה.

זה משתמע באופן עקיף ממהלך האידאות

שהוא שאל. ואפשר לפתוח עליה שרשור נפרד

… זה עוד דוגמא לתיקון שנאת חינם. מנסיוני בביקורי בארץ בתי חבד בארץ הרבה פחות פתוחים.

ארוחות שישי כל שבוע לכל יהודי זה חסד גדול שרק קיים בגלות במלא הקפו.

בארץ הכל מצטמצם סביב המשפחה גרעינית באופן כללי. כמובן שפה ושם מארחים אחד או שניים אבל זה לא כמו מה שקורה כאן בגלות.

…לארועי ברית מילה. כמו כן עושים ארועי "בריתות" כדי לאסוף צ'קים.

כמו כן עדיין שולחים משולחים לרחבי העולם לאסוף תרומות להכנסת כלה, לישיבות ולכל מיני גמ"חים כאילו אין מספיק עשירים בארץ ישראל.

אם לראשון, יש קטע קלאסי של הרמבם בפירוש המשנה לאבות (פרק א משנה יז). אבל אני נרתע מלתת אותו כהמלצה מעשית - אני חושב שהנפש שלנו צריכה דיבורים של סתם, שיתוף של רגשות, וכו וכו
 

רמב"ם על אבות א יז – ויקיטקסט

תודה

תודה לGEMINI

שכר השתיקה וזהירות בדיבור ערך השתיקה: במסכת אבות (פרק א', משנה י"ז), רבן שמעון בן גמליאל מעיד על עצמו: "כָּל יָמַי גָּדַלְתִּי בֵּין הַחֲכָמִים, וְלֹא מָצָאתִי לַגּוּף טוֹב אֶלָּא שְׁתִיקָה".שתיקה שווה זהב: בתלמוד הבבלי (מסכת מגילה, דף י"ח, עמוד א') מובא הפתגם: "אִם מִלָּה בְּסֶלַע, מַשְׁתּוּקָא בִּתְרֵין" (אם מילה שווה שקל, השתיקה שווה שניים).חכמת השתיקה: במסכת אבות (פרק ג', משנה י"ג) נאמר: "סְיָג לַחָכְמָה – שְׁתִיקָה".

שיש תלמיד שלומד מרבו דרך השתיקןת של רבו. לא זוכר איפה

לא מצאתי בהיברובוקס, גם לא בספריא

אפשר לצפות בחינם ב-150 עמודים ראשונים מכל ספר אחרי רישום (ללא רכישת מנוי)

(לי הרישום עבד רק מהמחשב או במצב desktop בטלפון)

יש את המדרש שהאבות ביקשו מה' שבזכותם הוא ירחם על עמ"י ולא הסכים ואז קפצה רחל אימנו ואמרה שבזכות שתיקתה שלא לבייש את לאה

ואכן הזכות עמדה והקב"ה ריחם על עמ"י

סליחה שזה בלי המקור המדוייק, אוכל לחפש בהמשך

HebrewBooks.org Sefer Detail: אוצרות המוסר - חלק א -- צוריאל, משה יחיאל בן יחזקאל שרגא, 1938-

לא ציפיתי לראות ספר של הרב משה צוריאל שם. תודה רבה.

א. משה רצה למנוע נתק בין השבטים שבעבר הירדן המזרחי לשבטים שבעבר הירדן המערבי. לכן הוא צירף אליהם חצי משבט מנשה - שהיה אחד השבטים הכי גדולים - כדי שהקשר בין שני חלקי השבט ימנע נתק
 

ב. בסוף הפרשה בני מכיר ויאיר ונבח משבט מנשה כבשו ערים בעבר הירדן המזרחי. אז משה צירף אותם (ולפי זה הפסוקים שם לא לגמרי לפי הסדר)

ג. פחות אהבתי - קראתי ביום שישי רעיון, שמשה רצה מראש לפצות את בני מנשה על ההפסד הצפוי מבנות צלפחד. אז הוא הוסיף להם נחלה (אבל לפי זה זה לא סיפק אותם)

לפי יהושע פרק א גם חצי שבט המנשה יצאו חלוצים

חזקוני במדבר לב לג פרשת מטות – פילוג שבט מנשה הוא עונש

"ולחצי שבט מנשה" – בני מנשה לא שאלו להם נחלה בארץ סיחון ועוג, רק בני ראובן וגד שאלו. אלא שע"י שאביהם גרם להם לשבטים שקרעו בגדיהם במעשה הגביע נתנה לו נחלתו בשני חלקים בשני עברי הירדן.16

פירוש נוסף-

בראשית רבתי עמוד 269 – זכות היא לשבט מנשה

[בן פרת זה] אפרים, בן פרת זה מנשה שנתרבה… בזכות שלא נשא עין למצריות שעלו לראותו… [עלי] שור נתן משה לחצי שבט המנשה בעבר הירדן כל… ס' עיר כלן מוקפות חומה שנאמר ס' עיר וכו' (דברים ג ד). הוי: "צעדה [עלי] שור" – זכה לערים מוקפות שור … זה שבט מנשה שצעד על הירדן, רגלו אחת עמדה מעבר הירדן ורגלו אחת בארץ כנען. שחצי השבט נטל חלקו בעבר הירדן וחצי השבט בארץ, הוי: צעדה עלי שור זה הירדן. ולמה נקרא שור? שנעשה כחומה לפני משה שלא יכול לעברו.17

כדי שישגיחו על בני גד וראובן וישימו לב שהם נשארים מחוברים לתורה ולעם למרות המרחק. (אף שלפי זה לכאורה היה מתאים לשים עליהם דווקא חצי משבט יששכר, נגיד... אבל אולי גם שבט מנשה נחשב ללמדן ולמחובר לתורה)

הבן שלי העלה שאלה: לאיזה חצי משבט מנשה היו בנות צלופחד שייכות? לכאורה הן לא היו מסכימות לגור בעבר הירדן, אחרי שכל כך התחננו לנחלה בארץ ישראל...

@נקדימון כתב את תשובת הירושלמי, לפיו לומדים גם מעבודת המשכן בפועל.

@עזריאל ברגר כתב את תשובת הבבלי, לפיו אמנם המשנה בשביל נוחות הלימוד והזכירה ציינה 'אופה', אבל בעצם זה מבשל, שבישלו את הצבעים.

(כלומר יש לי עליה תשובה מצויינת )
 

רב האי גאון כתב שזה נלמד מהכנת מנחת התמיד ומנחת כהן גדול שבכל יום ומנחות המילואים. ואילו רשי ותוספות כתבו שהמלאכות האלו היו בהכנת הסממנים לצביעת הבדים והעורות

האגלי טל בפתיחה תולה את המחלוקת בשאלה האם לומדים רק ממלאכת בניית המשכן (ואולי גם המשאות), או גם ממלאכת הקורבנות. הוא מביא כמה הוכחות חזקות מהבבלי לצד הראשון, והוכחה יפה מהירושלמי לצד השני, ומסביר איך כל אחד יכול להתמודד בכל זאת עם ההוכחות שנגדו

מכילתא דר"י לומד מהמילים "כל מלאכה" שבכלל זה גם המעטפת החיצונית [אוכל, לינה וכו'] שנצרכה לבוני המשכן

וְהִנֵּה מַה שֶּׁעָבַר אַיִן, כִּי כְּבָר נִשְׂרַף בֵּית־מִקְדָּשֵׁנוּ. אַךְ כָּעֵת, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְצַפֶּה לָשׁוּב אֵלֵינוּ וְלַחֲזֹר וְלִבְנוֹת בֵּית־ מִקְדָּשֵׁנוּ, רָאוּי לָנוּ שֶׁלֹּא לְעַכֵּב, חַס וְשָׁלוֹם, בִּנְיַן בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ, רַק לְהִשְׁתַּדֵּל בְּבִנְיָנוֹ

בין המצרים זה האירוע הכי דרמטי בתורת רבי נחמן.

הכי שיש ביהדות.

בין המצרים זה נקודה מאוד מחוברת ועמוקה בתורותיו