דביר הוא נסיך.
הוא מושך את הג'ינס שלו מעלה למרות החגורה שהוא שם, הוא מעשן כמו ארובה בחורף רוסי ומקלל כמו נהג משאית. פעם היה לו לכלוך על השפם , כשהערתי לו על זה הוא ניקה, אבל לא שכח לסנן "על הז*ן שלי".
זה לא עוזר לו, הנסיון ההוא לנער את עברו מעליו. האצילות נוטפת ממנו. הצוואר הגבוה והשיער בצבע נחושת משווים לו מראה מלכותי.
יצא וישבתי מולו בסעודת השבת, ידיו לא הפסיקו לגעת ולשחק בדברים, פעם היתה זאת מפת הקטיפה שהאור והצל בה נותנים מקום ליצירה, פעם זה סכין המקיש על צלחת וכוס ושולחן בנסיון לבחון הצלילים. פעם המפית ופעם הבקבוק, העיקר שהיד זזה.
בכלל רוב הזמן הוא שותק, העיניים בוחנות, זזות, אינן מפספסות דבר, מדברות את מה שפיו לא מוציא.
ולמרות התזזיתיות ההיא, הוא מקרין שקט. עולמו הפנימי כמו שלם והעולם החיצוני אינו מעינו.
הייתי עדה לאיש ששאלו "ומה אתה עושה פה?"
"הגעתי לאזור, הכרתי בחורה מקומית, הבאתי לה ילד ועכשיו הוא גר עם אמא שלו. רחוק. אני פה כבר שלוש שנים, הוא מגיע לבקר מידי פעם." כלאחר יד הוא אמר את המילים הללו. כאילו אין חדש בבן מלך המסתובב כך עם בחורות מהרחוב.
דביר אוהב לעלות לגג, לשבת על הקצה, להסתכל לשמים, או לים, או לאנשים קטנים ברחוב ולהוציא אוויר עכור.
אתמול יצאנו כולם למזח לראות שקיעה. רוח שרקנית נשבה, הוא עמד נגדה זקוף גו והיא העיפה שערו אחור, השמש צבעה הכל זהב. אז הוא הסתובב לאחור והלך משם,
קר לו.
וזה סיפור של נסיך אבוד, אשר המון ומלכות משמשים בו בערבוביה.
נסיך שאימץ הנהגות עולם אך דמו שונה משל אחרים, לעולם לא יוכל להטמע באמת.
הוא מושך את הג'ינס שלו מעלה למרות החגורה שהוא שם, הוא מעשן כמו ארובה בחורף רוסי ומקלל כמו נהג משאית. פעם היה לו לכלוך על השפם , כשהערתי לו על זה הוא ניקה, אבל לא שכח לסנן "על הז*ן שלי".
זה לא עוזר לו, הנסיון ההוא לנער את עברו מעליו. האצילות נוטפת ממנו. הצוואר הגבוה והשיער בצבע נחושת משווים לו מראה מלכותי.
יצא וישבתי מולו בסעודת השבת, ידיו לא הפסיקו לגעת ולשחק בדברים, פעם היתה זאת מפת הקטיפה שהאור והצל בה נותנים מקום ליצירה, פעם זה סכין המקיש על צלחת וכוס ושולחן בנסיון לבחון הצלילים. פעם המפית ופעם הבקבוק, העיקר שהיד זזה.
בכלל רוב הזמן הוא שותק, העיניים בוחנות, זזות, אינן מפספסות דבר, מדברות את מה שפיו לא מוציא.
ולמרות התזזיתיות ההיא, הוא מקרין שקט. עולמו הפנימי כמו שלם והעולם החיצוני אינו מעינו.
הייתי עדה לאיש ששאלו "ומה אתה עושה פה?"
"הגעתי לאזור, הכרתי בחורה מקומית, הבאתי לה ילד ועכשיו הוא גר עם אמא שלו. רחוק. אני פה כבר שלוש שנים, הוא מגיע לבקר מידי פעם." כלאחר יד הוא אמר את המילים הללו. כאילו אין חדש בבן מלך המסתובב כך עם בחורות מהרחוב.
דביר אוהב לעלות לגג, לשבת על הקצה, להסתכל לשמים, או לים, או לאנשים קטנים ברחוב ולהוציא אוויר עכור.
אתמול יצאנו כולם למזח לראות שקיעה. רוח שרקנית נשבה, הוא עמד נגדה זקוף גו והיא העיפה שערו אחור, השמש צבעה הכל זהב. אז הוא הסתובב לאחור והלך משם,
קר לו.
וזה סיפור של נסיך אבוד, אשר המון ומלכות משמשים בו בערבוביה.
נסיך שאימץ הנהגות עולם אך דמו שונה משל אחרים, לעולם לא יוכל להטמע באמת.
