אין לי כח
אין לי כח להמשיך
מה הקטע לכתוב את זה
מטומטמת
מטומטמת מטומטמת
אין לי כח
אין לי כח להמשיך
מה הקטע לכתוב את זה
מטומטמת
מטומטמת מטומטמת
מהמרחקים שאת בורחת
לא ידעו דרך חזרה
שם את הולכת לאיבוד
במנהרה בלי מטרה
והשחקים הם הגבולות
אל תיעלמי במצולות
כמו אביר שאיבד את סוסו בחולות
כמו כוכב שנופל אך ללא משאלות
כי ראיתי את דרכי נעלמת ביער סבוך
בין קירות חורשים
ובתוך האדמה המדממת
רגליי ננעצו
היכו שורשים
ולרגע יכולתי לשמוע
עלים מלמדים שירתם
ורציתי לעלות גבוה
לפרוח איתם
הכרתי טיפותיו של הגשם
נקוות בתוכי
יורדות מתחתיי
והרוח קרה ונואשת
הקפיאה אותי
הכבידה עליי
ולרגע יכולתי לגוע
בקצה הכאב האפור
ורציתי לעלות גבוה
לראות את האור
לראות את האור
אופ יש פה ריח מסריח
אני לא יודעת של מה ואין לי כח לבדוק
לא רוצה לצאת מחר שוב מהדלת ללכת בכאילו עליזות ולהעביר עוד יום עד הלילה
ואז גם הלילה פתאום נהיה קצר
וחרא
כבר כמעט בוקר
ומה הקטע אם אני יודעת שלאא יהיה לזה סוף?
אני יכולה אשכרה באמת להזדקן ככה,
להמשיך עוד שבעים שנה כאלו עד שהשד ייקח אותי (אינשאללה)
ובינתיים פשוט להמשיל להיות סתם אני
לגור בדירה שכורה
לעבוד בעבודה נחמדה
לקחת שקיות בד לצרכנייה ולקנות את מה שצריך לשובע וחצי הקרובים
וככה לגסוס לאט לאט
כבר יותר מחודש נראה לי לא שטפתי לא טאטאתי
לאירועים אני אצטרך לבוא
ולשבתות למשפחה ואז שוב לחזור במוצ"ש
לסירחון הזה שהוא אני לבד ולפעמים עם המחשב ולפעמים סתם לבד כזה שקט
שקט שקט ממש כזה שאתה כאילו מסתכל על הקירות והם לבנים
ואתה מסתכל על עצמך ואתה חושב אולי להסתפר אולי להתגלח
אולי חרא איך אפשר לצרוח בלי להצטרד ואיך אפשר לשבור משהו בשיא העוצמה של התסכול בלי שיהיה אחר כך משהו שבור ובלאגן
ולדפוק את הראש בקיר זה סתם כואב זה לא עושה כלום
החרא נשאר מסריח ודומם בדיוק כמו שהיה וכמו שעכשיו ועכשיו ועכדיו ועכשיו וגם ברגע הבא ושאחריו
אין לי כח לדמעות
דמעות מגעילות מה הקטע שלכן
אתן לא עושות כלום
סתם מלכלכות וגורמות לי להרגיש רגשנית ושיש לאומללות שלי סיבה
ואין לה
אין סיבה לאומללות
פשוט ככה הם החיים
אני לא אמורה להרגיש מיוחדת יותר או אומללה יותר
אני פשוט עוד אחד מהמליארדים
שמזדקנים לאט,
יש כאלו שאוספים במהלך השבוע יותר חיוכים מדמעות
אני חושבת שהם די נדירים
החיים הם פשוט קוץ
ואלוהים
אין לי כח אפילו להתחיל לחשוב כמה רע אתה
וכמה אני שונאת אותך ומקווה שאתה מלא בצער ובייסורים
אני מאחלת לך את כל הרע שרק אפשר למצוא בעולם הזה
תעניש אותי תקלל אותי רק תעשה משהו
היה לי פשוט אם לא הייתי מאמינה
הייתי (בצער) נפרדת ואומרת שלא מתאים לי
כן אני חושבת שזה נורא אכזרי ולא יפה לעזוב משפחה ומכרים וכו
מלאים בנקיפות מצפון וגעגוע
אבל אני חושבת שיותר לא יפה לחיות חיים שלמים בשביל מישהו אחר
אם לא הייתי מאמינה הייתי אומרת
סליחה, באמת אבל אם יהיה לכם ממש רע אתם יכולים גם לעזוב
אפשר שכולם יעזבו
אין באמת משמעות למה שאתם עושים ולמה שאתם מצפים ממני לעשות
בדיוק כמוכם יש עוד ככ הרבה וגם אם לא, מה הטעם בלחיות איכסה המון זמן וללדת ילדים שגם הם יעשו אותו דבר פלוס מינוס
ואז למות מתוך תחושת החמצה דפוקה?
זה נטו הלקום בבוקר ולצאת לעבודה ואז לחזור מותשים ולהתארגן על היום הבא, לתחזק בית משפחה ארוחות, נקיון כלים, כמו שהיום שעברתי היום היה אחד כזה שאני לא אזכור ואפשר מבחינתי למחוק, ככה יהיה גם מחר ומחרתיים.
אבל בטוח יש אלוהים נכון?
תטאטאי אותם יפה ותרימי הכל בזהירות לפח
אז לא רוצה שוב לאסוף את השברים..
טוב?
רוצה להישאר ככה מנופצת ועייפה ועם עיניים שורפות על השטיח ומחר לא לקום לעבודה כי לא ישנתי פשוט להישאר ערה ולהמשיך לבהות בקיר ולא לענות לטלפונים הם כבר יסתדרו איכשהו לא אכפת לי איך
פשוט להישאר ככה ולשתוק עד שאמות
(לאט לאט אני נעשית יותר ויותר גסה
פחות אכפת לי לשמוע או לחשוב או לראות דברים גסים
וגם לאט לאט פחות אכפת לי לבטא אותם)
חרא.
פעם לא הצלחתי.
ואם הצלחתי הייתי מוחקת.
בפה אני עדיין רק מסננת ולא ממש אומרת בקול.
ב"ה יותר טוב
לצערי הבעיות עדין לא נעלמו, אבל חלקן התמעטו.
אבל יותר מזה אני מרגיש יותר קרוב אליך, וזה נותן לי כוחות להתמודד
ב"ה היה ראש השנה מרומם.
תודה לך השם על הכל!!!
על כל הטוב בחיים שלי, וב"ה יש הרבה.
תודה על הקשיים ואתגרים
תודה על העומס המבורך
תודה על שלא תמיד הולך כמו שהייתי רוצה
אני מאמין באמונה שלמה שאתה עושה הכל בהשגחה פרטית ומדויקת
תודה על הכל אבא 
שתיה לך ולכם שנה טובה ומוצלחת, כתיבה וחתימה טובה
להתארח ולארח
לחייך
אפשר לסבול את זה רק עם ליטרים של אלכוהול שממסכים את המוח הסובל
כמה אנרגיות
השופר מנענע את המחשבות
מתי תגיע התשובה
אולי אעבור לחליפה שחורה אהיה חרדי אתבטל לרב ואלמד כל היום
אכפר על כל החטאים
איזה חיים של סיגוף קדוש הם חיים
יש במה לקנא
כנראה על משקל GAZA
לא מבין מה רוצים מהם
זה יוצא לטובה שסוף סוף מבינים שלא משנה מה נעשה נצא מואשמים בשואה חחח
איזה ילדי כאפות
חייב לראות את הסרט הזה איכשהו.
הלבוש הזה כאילו פשוט עם חוש אסתטי של כלום
למה כל שמאלני מרקסיסטי קומוניסט חייב להיראות ככה?
מדכא איפה האדום הצהוב
יש לה פוטנציאל חבל מאוד
הם היו עדינים שם ועדיין עלה לי הכל חזרה
איך מהר הכל חזר למסלול
מעניין איך קל להבין עכשיו את כל האמירות בשואה (מלא מעט בחינות ה-7 היה הרבה יותר גרוע)
איך השמש זורחת בכלל
איך העולם מתקיים
איפה אלוהים
ומה לא
הראש מתקומם נגד האדישות של הטבע
העולם חרא אין אפס חח
איזה ביוב מבעבע זה
והסדרה עצמה מחורבנת לא טלוויזיה איכותית בכלל והמסר בכלל בעייתי כאילו יש שני צדדים מורכבים לסכסוך
חחח
אני מבקש סליחה על זה שיהודי רצח את רבין
דמות מופת גלילית: רחל רבין, אחותו של יצחק רבין, הלכה לעולמה בגיל 101 - וואלה חדשות
באמצע סתם יום מקרי
דבר שאני חושב עליו הבוקר וזה אקראי כמו שזה נשמע.
בהתחלה אפילו לא זכרתי איך קוראים לעצם הזו.
העצם הזאת שמאמינים שתישאר ולא משנה מה יקרה
שממנה הכל יתחיל מחדש ברגע מסוים על הזמן.
מה הדבר האחרון
הפרט הכי קטן ואקראי
משהו שלא שמים אליו לב אולי אבל הוא הכי מהותי בך
משהו שעליו הכל נשען
משהו שמחזיק אותך גם בלי לדעת
שלא משנה מה עוברים הוא נשאר
וישאר
תמיד
שגם עוד מיליון שנה כשהכל כבר יעלם ויתחדש בצורה שאי אפשר לדמיין הוא ישאר כמו שהוא
דבר שממנו תצמח מחדש
כולך תיוולד מחדש ממנו
חי בשביל להילחם ביום אחר
כנראה
שדה קרב כזה שלפעמים אתה מנצח לפעמים מפסיד אבל שדה קרב
כשאתה מפסיד אתה נסוג כמו במלחמה
מפסיד בקרב
וחי
וחוזר להילחם ביום אחר
כנראה שאין ברירה.
די פחדני האמת
כמו אדם שמשכנעים אותו בניגוד לרצונו
הוא יישאר באותה דעה בדיוק.
כמו הצביעות הדתית שמכפרת על חטא שיש לה חשק אליו בזה שהיא מגנה חטאים שהיא מתעניינת בהם.
הלב דופק
אני כאן אבל לא באמת כאן
לכל יום ההתמודדויות שלו
למה היצר הרע כל כך רע
למה הוא גורם לי להיות עצבני, במקום להיות שמח על ההתגברות על הניסיונות הבוקר
זה דרכו של המנוול הזה, להכניס אותנו לעצבות ולהתסכל על הדברים הלא טובים, במקום לשמוח על הדברים הטובים
ככ עמוס, רוצה שקט רוצה נחת רוצה רוגע
רוצה להסתכל על השמים מבלי להתעניין מה השעה וכו