ואם בחור שנועץ בך מבטים גורם לך להרגיש לא נעים - אז מה עובר לך בראש כשבחור לא נועץ בך מבטים? עולה לך מחשבה לפעמים שאולי זה כדי לא להביך אותך? (למשל)

זה משהו שאולי אפשר לנסות לנתח ולהבין

יכול להיות קושי באינטראקציות חברתיות או כמו במקרה שלי ההרגל לא להסתכל ביום-יום על נשים.

אמרת שלפעמים כשבחור נועץ מבטים יותר מדי זה לא נעים.

בהתחשב בנתון הזה,

עולה לך לפעמים מחשבה תוך כדי שאולי הבחור לא מסתכל כדי לא להביך אותך?

הוא מצידו לא מתבייש להסתכל, אבל הוא יודע שאם הוא יעשה את זה במינון שלא נכון לך -

והוא כמובן עדיין לא יודע מהו המינון הזה בשלב זה -

זה עלול להביך אותך.

גורם משמעותי באינטראקציה בין אישית, (דייטים ראשונים הם בנקודת פתיחה שונה אז אם אני שם את זה בצד),

אז סביר להניח שזה ישפיע על השיחה

אני לא רואה את החלוקה בין סוגי המבט והתכונות כפי שאת מציגה אותה.

את חושבת שזה עובר לך בתת מודע בזמן הדייט? או שאת אומרת בדיעבד?

אם האפשרות הראשונה- מה לדוגמא זה יכול לומר לך על הבחור?

העלית זווית נוספת חשובה (אני גם חושב שזה יכול להתקשר לזה)

יכול להיות אדם עם ביטחון עצמי אבל שהוא צנוע

לי לדוגמא יש חבר טוב שנדיר שמסתכל לי לעיניים 

יש לו ביטחון עצמי אני מכיר אותו - אבל הוא אחד האנשים הצנועים שאני מכיר

מבחינה הלכתית/תורנית?
אם כן אני אבין את המקום גם של מישהו שלא מסתכל בכלל
אבל מבחינה תקשורתית יהיה לי מאוד קשה כשלא מסתכלים עלי בעיקר כשאני מדברת
זה מתפרש לי בתת מודע כחוסר התעניינות בשיח.. וזה גם שונה אם לא מסתכלים אבל מטים אוזן קשבת ומראים ריכוז בדברים בצורה אחרת(ואגב לפעמים מקשיבים יותר דווקא כשלא מסתכלים, האוזניים דורשות מאמץ יותר וצריך להיות מרוכזים יותר כדי לא לפספס) לבין מישהו שלא שומר על קשר עין ותוך כדי מתבונן בכל דבר שזז

רציתי לדעת האם גם המשפטים שכתבת אחרי 2 הנקודות (החל מ"וזה גם שונה"),
עוברים לך בתת מודע? או שאת חושבת עכשיו או בדיעבד?

ושאלה נוספת - האם בתת מודע זה עשוי לומר לך גם דברים אחרים? אני מתכוון: על האופי של הבחור? מה למשל?

בדרך כלל כשזה מתפרש לי כחוסר התעניינות זה כשלא משתדלים להראות התעניינות בצורה אחרת באמת,
ואז גם יגרום לי לחשוב שהוא פחות אדם ש"מקשיב" פחות "תקשורתי" פחות רגיש ואכפתי, פחות מתעניין, קצת אנטיפת(אני מקצינה)
או-אדם עם הפרעת קשב קשה שכל דבר קטן מוציא אותו מהריכוז.

מה זה אומר לי על האופי אם הוא כן מראה ומוכיח קשב? המחשבה הראשונה שתעלה לי "איזה צדיק"
מחשבה שניה, מראה על עקרונות, צניעות, אכפתיות מהאמת(זה די נדיר לראות אדם כזה וזה מוערך בעיני אדם שלא עושה מה שכולם כשמבין שלא כך צריך לנהוג) וגם ובעיקר שהוא אדם פנימי ויותר חשוב לו הפנימיות (-זה אני מדברת על בכלל לא מסתכל)

אם זה מסתכל אבל פחות, אולי שהוא ביישן/צנוע/עניו אולי קצת מופנם וגם מה שכתבתי ב"לא מסתכל בכלל", זה מוערך בעיני בדרך כלל

וזה באמת ירתיע אותי אדם שמסתכל נוןסטופ כמו ש@חיים של
כתבה

ורק עוד חידוד קטן:

אז בעצם מבחינת האינטראקציה - ההקשבה עצמה יותר חשובה לך מההסתכלות (כמובן בתחילת הקשר)?

אבל לרוב הסתכלות מבטאה הקשבה ואינטראקציה בשיח.
בגלל הפן התורני אז אבליג על זה בהתחלה ואראה בזה מה שכתבתי אבל אולי באמת בהמשך יהיה לי חשוב לשמוע או לראות את התקשורת שלו עם בנים או אפילו קרובות משפחה שלו מדרגה ראשונה

(ובהמשך בהמשך כמובן שהסתכלות גרידא חשובה גם)

ברור שזה לא אידאלי. אם בעלי לא יסתכל עלי, לא אבליג על זה
אם הוא לא יסתכל על נשים אחרות אפילו אעריך את זה..

(ואולי יותר קיצוני, כשהוא יסתכל על אחרות לא יהיה מבסוטה מזה)

בשלב הזה אני עדיין אישה אחרת שבודקת לכיוון שלא אבליג עליו. בקיצור מורכב ותלוי בשלב בקשר.

אבל ברור שזה לא אידאלי תקשורת כזאת בין בני זוג

מבט קצר? ותוך כדי שהוא מדבר או אחרי?

זה יהיה אחרת?

(שמתי לב שאתן שתי ניקיות.. אני שואל גם אותך)

(אם הייתי בוחר בין השניים דווקא לא הייתי בוחר להתעסק במשהו - ואל דאגה, אני לא מתכוון לשנות בגלל מה שכתבת.. - אבל הסיבה היא שלדעתי זה פחות מכבד ומראה שאני לא עסוק באדם השני ובקשר)

מה זה גורם לך להרגיש בקשר? מה זה אומר לך עליו? (לא מבחינה שיפוטית.. נטו מבחינת הקשר הזה)

תוכלי לתאר מהו אדם נורמלי בשבילך מבחינת קשר עין?

תגידי לי אם הבנתי נכון, ואם לא אז לא נורא (אם תרצי תסבירי) :

בעצם את אומרת שבהתחלה הצד המגדרי פחות יבוא לידי ביטוי בקשר, אלא יותר האנושיות הטבעית, הפשוטה.

ורק בהמשך הצד המגדרי יתפוס את מקומו?

ואם זה מה שהתכוונת - למה לא הפוך נגיד? כי בהתחלה אולי כל אחד בא מהמקום שלו, הרי הקשר עדיין לא מספיק טבעי... ולאט לאט נוצר החיבור שמאפשר את הצדדים האנושיים והטבעיים?

לדעתך שיחות בין בחורות ושיחות בין גברים מתנהלות באותה דרך?

אני מבין ממה שכתבת פשוט, שהבאת ההבדלים המגדריים לקשר מתקשר לך ישר לשיח עמוק על הפנימיות שלנו. ולכן את ממקמת אותו בשלב יותר מאוחר בקשר.

השאלה היא האם לדעתך אין איזשהו בסיס, הבדל מגדרי שניגשים איתו לקשר קודם כל, פער קיים שמטרת הקשר לראות אם רוצים ואפשרי לגשר עליו, שבאמת הוא מבדיל את הנפגשים אחד מהשני, אבל עדיין הוא רק ברמה החיצונית ולא הפנימית?

קשר עין זה לא רק נעיצת מבטים עמוקים וחוסר קשר עין זה לאו דווקא נעיצת מבט ברצפה
קשר עין זה גם קשב וקשב הלב

חושבת שהאיזון צריך להיות נוכח בפגישה בין אם בקשר עין פיזי בצורה צנועה ובין בקשב הלב 

או החלטה להמשיך או החלטה שלא להמשיך.

כתבת "וזה לא נאמר במטרה לסתור את הדברים שאמרת. באמת, עד רמה מסוימת זה ייכול להתפרש יותר לכיוון של צניעות וענווה, ובאמת יש פה עניין של מינונים"

נשמע מדברייך שאם המינון יהיה מעבר לרמה המסויימת הזאת, את תפרשי את זה בצורה מסוימת.

ולא כ"כ נראה שתרצי להמשיך במצב כזה. ואז השאלה היא למה לפרשן כשיכול להיות שיש עוד אפשרויות להתנהלות שלו?

אני מתלבטת קצת מה לענות כי אין לי כ"כ כח להאריך..

קודם כל, אני כבר לא זוכרת את המחשבות המדויקות שעברו לי בראש (ובטח שלא תכננתי שיתפסו אותי פה במילה..;) אבל הניסוח שהשתמשתי בו שתשובה שציטטת נבחר פחות או יותר בהתאם לניסוח של מי שהגבתי לו. הוא תיאר שם רמה מסוימת שתתיפס כזלזול..

לגבי הפרשנות שמביא להחלטה, אני לא מסכימה לגמרי.

נראה לי שכן יכול להיות מצב שבו אני רואה משהו באור חיובי, ועדיין מבינה שהוא לא מתאים לי.

יכול להיות שבחור לא יוצר קשר עין בזכות המידות הטובות והנקיות שלו, אבל לי זה עדיין קשה, ואין לי כלים לזה.

למה לפרשן כשיש עוד אפשרויות..?

נראה לי שיש לנו צורך בפרשנות באופן כללי. זה נותן תחושה של יציבות ומאפשר לנו להתנהל ולקבל החלטות וכאלה. אני חושבת שמכיוון שהבחירה באפשרות ספציפית היא לבחירתנו (מודל אפר"ת, CBT גם מתבסס על זה וכו'..), כן יש לנו אחריות לנסות להבין איזו פרשנות תהיה מדויקת יותר.

אם למשל בחור לא יוצר קשר עין במשך כמה פגישות רצופות והשיחה איתו כן זורמת והוא כן מראה יוזמה, אני כנראה אבין שזה לא יושב על ביישנות, אלא על משהו אחר. ואז עדיף לבחור באפשרות החיובית, לא?

ומצטער אבל לא להסתכל על אדם כשמדברים איתו זאת לא דרך ארץ. וזה לא קשור בכלל לדייטים. גם אם תדבר שיחה שלמה עם לקחוח או עם הבוס שלך ו80 אחוז מהשיחה תסתכל על מקומות אחרים רק לא בעיניים שלו - זה יהיה גס רוח. ושום רמב"ן שתביא לא ישנה את זה.

קשר עין הוא צורך חיוני ביצירת קשר.

יחד עם זה מצבי מבוכה או ביישנו עלולים לגרום לקשר העין להיות בלתי רציף...

כל עוד זה משהו לא חריג, זה ממש מובן... 

כביישנית בעצמי אני יכולה לומר שקשר עין ריף לאורך כל הזמן לא נח לי

שוב, אם זה ברמה שרב הזמן אין קשר עין וזה חריג זה יגרו לי לשאול את עצמי אם יש שם קושי בתקשורת . ואם הבחור הוא דוס אני אשאל את עצמי אם יש שם קיצוניות במה שקשור לשמירת עיניים...

אני לא גבר ולא באמת יודעת את המשמעות של זה, אבל לפעמים יש תחושה של כפייתיות ומשהו לא בריא סביב הנושא.

אם כבר המצב הפוך. עדיין לא נתקלתי בשמירת עיניים "מוגזמת" אצל מישהו.

שוב לא יודעת מה הגדר של מוגזם, אבל בתחושה שלי אם יש לחץ מורגש "ונערווים" סביב הנושא זה מפריע לי.

אבל יש מעבר להתלבטות, תחושה של לחץ, של אדם שמפחד מהצל של עצמו.

של תחושת לחץ מצד הבחור

ומעבר לזה בבקשות חריגות סביב הנושא,

למשל להפגש רק בבית

לא להפגש במקומו שהגישה אליהם היא ברכבת וכדו.

(זה באמת מקרי קיצון. יצא לי לפגוש בודדים כאלה)

אם אני מרגישה אותו לחוץ באופן כללי ולא סביב הנושא הספציפי הזה?

שברור לי שיושב סביב הנושא של שמיר עיניים זה יעלה לי סימני שאלה.

אם אני אחליט לחתוך מיד או לא?.

זה כבר תלוי הקשר יותר רחב.

לא חייב להיות קשור למידת ההסתכלות דווקא.

ואגב, שלא ישמע מדברי הפוך.

מעדיפה מאד את הסיטואציה הביישנית ואולי שמרנית, מזו של מי שפורץ גבולות במבטיו כבר בדייטים ראשונים. זו חווייה איומה ומעוררת בחילה.

(ובאופן כללי- איזון זו מילת המפתח)

אבל יש נורמה שהיא פחות או יותר קלאסית, ויש מקרי קיצון ברמות שונות כאן ולכאן.

נפגשתי תקופה מספיק ארוכה, ועם מספיק בחורים כדי להבין שיש איזה קו אמצע סטנדרטי ויש חריגויות.

ואגב המונח חריגות בהקשר הזה הוא בפרשנות נייטרלי. אין כאן עניין של טוב או רע. אב כן מצוי פחות.

אני לעצמי לא מחפש נורמה אלא משהו שיתאים לי. המדד שלי למתאים זה לא נורמה כללית.

לכן כתבתי שזה לא חיובי ולא שלילי ויש אנשים שמתאים להם גם משהו לא סטנדרטי.

הכל אינדיוודואלי.

אני חושב שאנחנו לא צריכים לקבל החלטות על פי נורמה כללית אלא על פי מה שנכון עבורנו.

ואנחנו לא לומדים ומגדירים לעצמנו מה נכון עבורנו מתוך נורמה כללית.

אבל יש לא מעט אנשים שיעדיפו את הסטנדרט, כי זה מעניק סוג של בטחון

ואגב גם בתוך הסטנדרט יש טווח שיש בו מקום בחירה אינדיבדואלית.

איפה היה חוסר ההבנה שלך?

מה זה נורמלי, וכן הלאה...

ולא היה לי ברור למה את הולכת לשם, הרי זה של אנשים אחרים

@advfb אולי זה עונה קצת על מה ששאלת בשרשור שלך?

אבל לצערי, בכל הכנות, לא תמיד תהיה לי סבלנות לתת זמן ולהכיל במקרים כאלה.

(אפח'ד לא מושלם. גם לא יכולת ההכלה שלי...)

במידה והולכים בדר"כ פחות יוצרים קשר עין וזה נחשב נורמלי 80 - 20 באחוזים

במידה ויושבים זה מצריך באיזור ה50 50 

זה פחות משנה כמה קשר עין אלא חשוב שהיו רגעים משמעותיים יחסית של קשר עין כדי שלא יהיה הרגשה של ניתוק ותהיה הרגשה שקלטת משהו מהבנאדם. אפשר גם לראות לפי שפת גו אם אדם פונה אליך ממש ומעוניין בקשר עין ואם לא.

זה ממש כיף לענות על שאלהה לבנות אז אני מתנצל

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!