שזה כמו פרבולה. נניח ואנשים היו מדורגים איכותית מ1-10. יותר קל ל7 למצוא מל1 כי יש יותר מידות טובות וכו וכו, אבל ל10 יהיה יותר קשה מל7, לא כי לא ירצו אותם, כי למצוא מישהו ברמה, זה קשה...

וכמובן שהכל הכל הכל סייעתא דשמיא.

"לא מתפשר[ו]ת".
אני בספק רב שזו תכונה חיובית לענייננו.

והיום צריך איזון. מדברים יותר מדי על סמנטיקה ומתעלמים מהתוכן שהוא הנושא העיקרי בכל דבר

ובייחוד איך העבירה - בכביכול פשטות אבל למעשה תחכום דיאלקטי רב - את הדגש בתגובה מאמירה כללית תקיפה וסרבנית, אל התחמקות בשורה התחתונה מביקורת.
הביקורת שהעליתי ברורה ומובנת לכל, לאמור שהעולם הלא-מושלם והמצער-משהו בו אנו חיים הוא כזה, שנשים פותרות את בעיותיהן דרך פשרות.
לא טענתי לרגע שזה משמח, ולא הכרזתי לרגע שמישהי חייבת לנקוט דרך זו ושאין שום אפשרות לנסות להתמודד עם כל בעיה ראש בראש, אלא הבהרתי שהמאמץ להילחם מלחמות כאלו הוא לעתים רבות לא משתלם (מה שנוסח בשיר "Drop the Pilot" בשורה "Don't use your army to fight a losing battle").
אבל התגובה שפותחת הדיון ירתה היא כולה איבה ומרירות כנגד הכרזותיי, בין אם המציאות תומכת בהן או לא.
אם כדבריה "בחורה דתייה לא צריכה בחור בלי שום ידע תורני" אז בעצם אין שום פתרון במקרה שבחורה דתייה נתקלת רק בהצעות שאולי היא היתה מגדירה כ"בחור בלי שום ידע תורני", שנשאלת גם השאלה מה בדיוק משמעות התיוג הזה.
רק שתוך כדי תנועה, בעצם גם היא מודה שהיא אינה עוסקת בפתרון אלא רק בהחרפת הבעיה, ושאולי כדי לפתור דברים צריך את דרך הפשרה, כואבת ככל שתהיה (או כדבריה "קצת לא נעים להיות עם בחור" כזה או אחר).
אז לקראת הסוף פתאום עולה הבהרה ש"התכוונתי... לא מתפשרות עם עצמן".
אבל תסלחי לי שאני מחייך חיוך מאוד מר להסבר מאולץ שכזה, כי השאלה כמובן כאן אינה על מה הן מתפשרות עם עצמן, אלא על מה הן תתפשרנה עם יקיר ובחיר ליבן.

אנחנו דנים כאן - מבחינתי בוודאי בכובד ראש - בנושא רציני ובכבוד גדול.
דעתך חשובה ואני מקשיב קשב רב.

נראה לי שקל יותר להתמודד בחיים עם דברים שאנחנו רואים שמאמץ מביא לתוצאות.

אתה לומד למבחן -> מוציא ציון בהתאם.

מתאמן באופן קבוע -> בכושר.

מקפיד על תזונה -> רואים את זה במשקל.

אבל בתחום של לנ"ו, אתה יכול לצאת עם 252 (ל"ע) אנשים שונים, ועדיין לא למצוא את האחת.

אתה יכול להשתתף במיליון סדנאות\אימונים\פגישות אישיות, להיות רשום במיליון מיזמים\שדכנים\אתרי היכרויות, להיות בקיא בכל התפריטים של בתי הקפה והספסלים הכי שווים בכל עיר, ובכל זאת להיות הרווק הזקן של החבורה.

לא נראה לי שלמישהו יש סוד\שיטה\דרך לשנות את זה..

ותראה דברים שכתבתי בעבר:

^^ מסכימה. אני מעדיפה להכיר מישהו בכוונה ולא בטעות - לקראת נישואין וזוגיות

אני די בטוחה שלא נוצר מישהו עבורי. - לקראת נישואין וזוגיות

בקצרה, אני מאמינה ב"יגעת ומצאת - תאמין".

אני מאמינה בהשתדלות. לא להיות פאסיבי. אבל ברור לי שזה לא מחייב שאגיע לתוצאות שאני רוצה.

קל לנו להתנהל בעולם שהוא הוגן לטעמינו. קשה לחיות בעולם של צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.

העולם שלנו לא קל.

אני שמחה לחיות כאן ועכשיו.

שמחה בחיים שלי.

נכון, אני עוד מחפשת עם מי להקים בית. נכון שדברים היו יותר פשוטים אם מישהו היה אומר לך מראש - יש לך שעון של 100 שעות דייטים, ובסופם אתה נשוי. אבל לא הייתי רוצה לחיות בעולם כזה.

זה לא אומר שאני לא מתוסכלת לפעמים. שלא כואב לי שאני רואה דברים שבעיניי הם חוסר צדק. אבל לא אני מנהלת את העולם, ואני בסדר גמור עם זה.

אז לא, לא הייתי רוצה שמישהו עכשיו ידפוק בדלת ויגיד לי שהוא נשלח אליי משמיים להתחתן אישי.

בהחלט מכירה לא מעט אנשים שנפגשו באקראיות עם אחרים ונשואים באושר שנים.

אבל, 

באופן אישי,

קל לי יותר לקבל ולהכיל סיבה ותוצאה. אני עושה X ולכן קורה Y.

הבעייה היא שיש דברים בחיים שלא תלויים רק בי. שבהם אני יכולה לעשות X ולא יקרה Y.

אם אני מבינה את השאלה שלך נכון, אתה מציע מציאות אלטרנטיבית שבה אתה עושה מעשים מסוימים, וזה מבטיח לך שאתה עומד בקריטריונים של זוגיות ויתאימו לך את האחת שמדוייקת לך, בלי צורך לצאת למיליון דייטים.

אני בסדר גמור עם זה שיש אנשים שיש להם מיליונים בבנק כי הם ירשו את ההון.

אני בסדר גמור עם זה שיש אנשים שיש להם מיליונים בבנק כי הם הרוויחו מלא כסף.

אני בסדר גמור עם זה שיש אנשים שיש להם מיליונים בבנק כי הם זכו בלוטו.

אני בסדר גמור עם זה שיש אנשים שפגשו מישהו נחמד שחיכה איתם בתחנת אוטובוס.

אני בסדר גמור עם זה שיש אנשים שהתחתנו עם האדם הראשון שיצאו איתו.

קשה לי שיש אנשים שאני אוהבת ומעריכה שמחפשים זוגיות הרבה שנים ולא מוצאים.

אני לא מצפה מהם להתחתן על עיוור.

אני לא חושבת שזה בגלל חוסר מאמץ מספק.

שהוא פשוט מושלם.

והוא גם בגיל הזה בערך 

הוא עושה כל כך הרבה השתדלות 

 ועדיין נראה שלא זז כ"כ 

תכלס זה דיי מפחיד אותי 

שאם הוא כזה מושלם ולא הולך לו אז מה יהיה אתי..?

מצד שני מה שציינת עם האלה שהחבילה שלהם "פחות טובה" ובכל זאת מתחתנים מהר 

-זה מנחם אותי חח

אבל כן זה באמת מתסכל המצב ההזוי הזה

כי זה לא בטוח

אבל האינטואיציה אומרת שזו הסיבה נכון

ההקשר כאן הוא שיש המון מוצלחים שלא מתחתנים, ודווקא הפחות כן מצליחים

ואז אתה אומר "אם הוא כזה מושלם ולא הולך לו מה יהיה איתי"

לא התכוונתי במובן של אני מושלם

אני מממש לא 

אבל מה אכפת לך אם אני אחשוב שאתה מושלם?

בעיה ידועה.

גאווה נובעת מחוסר מודעות, בדוק.

כנראה הבחורים שמתאימים להן נחטפו ע"י אחרות, אולי אפילו פחות מתאימות

זה לא רק הידע איך להכיל אלא הבסיס המשותף שאותו צריך.

יכול להיות לי לצורך הדוגמא חבר חרדי שאני אהיה בקשר ממש טוב איתו, אבל ברור לי שאני לא אתחתן עם חרדית. יש הבדל בין חברות לחתונה. 

אותו דבר גם בדברים אחרים: אם חבר שלי יודע לדבר עברית ברמה סבירה שמאפשרת לו לתקשר אבל עדיין לא ברמה שמתקרבת לישראלי אני יכול להיות חבר טוב מאד שלו, אבל אם הוא היה בת לא הייתי מתחתן איתו.  

אני מסוגל להיות חבר של בן אדם שונה ומקורי, אבל לחיות את החיים שלי עם בן אדם כזה? כנראה שלא.

אולי המילה להכיל לא הכי נכונה, אבל אני מקווה שפה הבהרתי את כוונתי.

קשה להם למצוא וזה לא שלילי שהכרח.

ייחודיות היא דבר מאתגר (לא משנה איזו)

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם