אז בסוף מפאת גילי המתקדם וחוסר הצעות נוספות בשטח כרגע החלטתי ״לתת צ׳אנס״. ומאז כל הדבר הזה מבאס אותי. כי לא בא לנ לצאת לדייט הזה, שום דבר לא נראה לי. אני לא בהתלהבות ולא באנרגיות חיוביות ואני לא מצליחה להביא את עצמי לשם. וברור לי, מניסיונות עבר בהם יצאתי לדייטים כדי לתת הזדמנות, שהתחושות האלה שלי ישפיעו על הדייט מאוד. הרי זה די מובן מאליו שאם תגיע באנרגיות נמוכות הדברים יראו בצורה מאוד מסוימת. אז אני תוהה למה אני בעצם מצפה? זה לופ ידוע מראש. ההצעה לא נשמעת לי, ואני יוצאת בבאסה כדי לתת צ׳אנס ואולי אגלה משהו אחר, אבל בואו כמה מגלים כבר בדייט ראשון? ואם אין הפתעות מיוחדות (עד היום לא היו) הדייט לא טוב ואני שוב מרגישה שאין למה לתת הזדמנויות ושיש לי מספיק אינטואיציה לדעת מה טוב לי.
מהתד השני אני יודעת ששינוי קטן בגישה שלי לקראת זה אולי יעזור, אבל אני לא מצליחה לשנות את חוזר ההתלהבות שלי. ההצעה לא נשמעת לי, נקודה. כל מיני פרטים מסביב שמבאסים אותי. הבחור, המשפחה, הסגנון, משהו לא מסתדר לי. פשוט לא.
ואני רוצה לתת הזדמנות אבל מה זה לתת הזדמנות בכזה מצב? כי אני באה מתוסכלת מראש ולא מצליחה לשנות את זה. אז אני לא באמת נותנת הזדמנות. ואני שואלת את עצמי מה המשמעות של ״לנסות בכל זאת״.
ומכל אני מבקשת סיפורי ניסים על מקרים בהם ההזדמנויות הוכיחו את עצמן. לי עד כה היו רק פאשלות עם זה.
תודה



