שונאת להרדים ילדים!!!אור123456
שונאת!!
מוכנה לבשל לקלח לטפל לנקות לכבס לעבוד לצאת לטייל איתם להאכיל אותם אבל לא להרדים!
זה סאגה שלא נגמרת...
מזדההאני חדשה כאן
שונאת גם לילה עם ילדים,
מתעוררים אלפי פעמים...
עם זה סיימתי ב"ה!אור123456
אני שונאת לקלח. בואי נתחלקויקרא שמי..?
מה עם בן הזוג? אין אפשרות להעביר לו את המשימה?מיקי מאוס
זה הסיכום שכל פעם מתמסמסאור123456
לגמריאביול
ברוך ה' היום הלך טוב יחסית כי הם היו שפוכים, אבל בימים אחרים... אררר
אולי תשני את ההסתכלות שלךאו ר
כשהם שוכבים זה זמן טוב לדבר איתם קצת על מה שיושב על הלב, ועדיף להתחיל לפני גיל ההתבגרות, שיתרגלו לדבר איתך.
תדמייני איך היית רוצה שיראו ההשכבות ולאט לאט תגרמי לזה להיראות ככה.
הזדמנות סוף סוף לשבת בנחת לידם. עושים להם קצת נעימי/דיגדג/ליטופים בגב/ביד/ ברגל , שכבר ידוע איך המגע הוא משמעותי. שרים שירים רגועים ברוח התקופה/חג הקרב. (ככה למדו אצלי את מה נשתנה, לפני השינה מראש חודש, אלופים בסדר עצמו)
נותנים צעקה או 2 כשנגמר הסבלנות. וזהו ישנים.
חחח בכל צחוק יש אמת
אבל ברצינות אני תמיד מנסה להזכיר לעצמי שעכשיו הכי כדאי עוד קצת סבלנות, גם בגילאי הגן פתאום מספרים דברים שלא מספרים במשך היום, איך נעלבו, איך עשו הילדים, וכו...
בהצלחה
כתבת ממש יפה!אם מאושרת
זה הזדמנות נהדרת אם יש לנו מספיק סבלנות...
אצלנו זה גם הזמן ללמוד שירים חדשים,בדיוק רציתי לפתוח על זה שרשור.
לגרום להם להגיע למיטה זה מה שמתיש ...כשהם כבר שםאור123456
זה יותר קל ומתנהל ב"ה בסדר.
זה באמת לפעמים יכול לשגעאם מאושרת
גם מבחינתם זה מה שהם אומרים-
שהם מוכנים לעשות הכל חוץ מלישון
חחחחחחחחחחפרצוף כרית


מזדהה!פרצוף כרית

זה אחד הקשים.... מ-בין הכל.... אבל ברגע שנכנסים להרגל, יותר קל לילדים.... 

אולי תבקשי עזרה מבעלך בהשכבה? זה באמת מצריך הרבה כוחות.....

באמת הרדמות זה אחד הסיוטים הגדולים...מתואמת
מה שעוזר אצלנו מדי פעם:
1. לקבוע שעת שינה - ולעשות תזכורת בפלאפון לשעה זו (אצלנו זה שיר ליחה טוב שהמצאתי פעם...)
2. להרשות להם מראש לקחת משחק או ספר (או שניהם) למיטה. מי שיוצא מהמיטה - לוקחים לו אותם...
3. להבטיח סיפור מיוחד לפני השינה (אצלי זה סיפור שאני כותבת להם בהמשכים, ומכיוון שזה במחשב שלי הם לא יכולים לקרוא אותו בעצמם...)
4. לשבת לידם ולשיר שירים רגועים/לספר סיפורים מצחיקים או מונוטוניים. אבל מודה שזה לרוב התחום של בעלי. לי אין סבלנות לזה...
5. לכבות את האורות בכל הבית. לפעמים כך לא יהיה להם עניין להישאר בסלון.
6. להתעלם מהם אם הם מחוץ למיטה. אבל זו שיטה למקרי קיצון...

כמובן, למרות כל זאת שעת ההרדמה אצלנו לרוב נמרחת ומסתיימת בצעקות... במיוחד שיש לנו גם מתבגרים, אבל מתבגר אחד חייב לישון מוקדם כי אחרת הוא לא מצליח לקום, והוא לא מספיק מבין את זה...
(שמחה שבימים האלה אני פטורה מההשכבות )
למה צריך להרדים ילדים?משמעת עצמית
משכיבה.
מכילה 2-3 פעמים של אני צמאה - חם לי - ×הציקה לי.

ואז הרוב נרדמים
ואחת שלא - אני מרשה ספר וזהו. אין יותר כלום עד מחר בבוקר.
ל י ל ה ט ו ב ! ! !
כנראה שלא קמים אצלך מהמיטה...מתואמת
קמים ואני מציבה גבולמשמעת עצמית
כמו כל דבר אחר בהורות...
מקסיםמתואמת
שאת מצליחה
יש כאלה שפחות... קשה להסביר למה, אבל ככה זה... ולכן צריך טיפים
אם יורשה לי:קופצת
זה החלטה שלך בלבד האם קמים מהמיטה או לא.
הרי לדוגמא אני מניחה שאין אצלכם ילד שהולך לבית הספר בלי נטילת ידיים של בוקר. ואין ילד שמרביץ לאמא. ואין ילד שהולך ב11 בלילה לאיפה שהוא רוצה בלי להודיע. נכון?
אז גם "לא קמים מהמיטה" - יכול בהחלט להכנס לרשימה הנ"ל.
הצעד הראשון - החלטה ברורה מאוד מאוד שלך.
נשמע קצת מתנשא...חילזון 123
דווקא בכלל לא קראתי אותה ככההמקורית
ומניסיון אומרת לך שרק זה עובד, ולהתמיד בזה לא פחות חשוב
כי זה עניין של הצבת גבולות, כמו כל גבול אחר
בהנחה שהילדים עייפים ולא רעבים, אם לא צריך להתפנות אין מה לקום מהמיטה בשעות שהולכים לישון
מצטערת גם זה נשמע *לי* מתנשא...חילזון 123
חבל, באמתהמקורית
זה בסהכ מתוך מטרה לעזור
אולי זה נשמע לך מאשים? כאילו *את* לא מסוגלת להציב גבול? ממש לא ממקום כזה
זו עצה חברית ותו לא, מניסיון, שאולי תוכל לעזור
מסכימה שזה לא קל בכלל, ופה כל אחת בוחרת את המלחמות שלה ועל מה שווה לה להוציא אנרגיות
ראי תגובתי למטה...חילזון 123
אוף. זו הסיבה שאני לרוב לא מגיבה בשרשורים כאלה🤦קופצת
אני הבן אדם הכי לא מתנשא שיש. מבטיחה לך.

אבל המון פעמים בא לי להגיד (90% מהמקרים לא אומרת) - שאפשר גם אחרת. באמת חבל על האנרגיות שיוצאות .
מה? לא היה מענין אותך לשמוע על כך?
באמת שואלת?
מסכימה מאודמשמעת עצמית
הרבה פעמים עולות כאן שאלות שאני בכלל לא מבינה מה השאלה כאן.

ואז אני מנסה לזכור שבטוח גם לי יש שאלות או בעיות שאחרות חושבות עליהן ככה...😁

כל אחת והבאגים שלה.
וחששתי שהתגובה שלי כאן אולי תתפרש כניתוק או התנשאות
לוידת למה בכל זאת כתבתי...
באמת???קופצת
את מזדהה עם ההרגשה הזו גם בחיים הרגילים?
זה ממש חשוב לי לדעת. אשמח אם תוכלי לענות🙏
מאודמשמעת עצמית
הרגשה מוזרה קצת...
קודם כל אני בהחלט מאמינה שבחיים האמיתיים את נחמדה וכו'חילזון 123
דבר שני העניין הוא לא התוכן אלא איך זה ''נשמע'' ומנוסח.
כשאת כותבת בצורה חד משמעית בלי שום הסתייגויות- ''זה רק החלטה שלך'' זה מרגיש מתנשא.

את לא לוקחת בחשבון שלך כרגע זה הצליח, אבל שאולי יש ילדים שונים, משפחות שונות, סיפורי רקע שונים, שלבים שונים בחיים...חינוך זה בד''כ לא שחור-לבן.

אם היית כותבת משהו כמו - אצלי זה ממש עניין חשוב, החלטתי שבזה אני לא מוותרת, אני עשיתי א, ב, ג והתמדתי בזה x ימים ועם הילדים שלי זה עבד לי - אז הייתי שומעת ואולי לוקחת לתשומת ליבי חלק מהטיפים. כי ככה זה היה שיתוף של מה אצלך.

והערה אחרונה לפחות על עצמי ראיתי שהיו תקופות בחיים שלי (כשהיו לי 2 ילדים למשל...) שאמרתי לעצמי וואלה החינוך שלי עובד וכו' ואז בא איזה ילד חדש שלא עובדות עליו השיטות הקודמות...או הרכב משפחתי אחר וכו'. אז אני חושבת שאפשר להיות טיפה פחות נחרצים...
תודה רבה רבה שכתבת לי! עזרת לי מאוד.קופצת
לוקחת לתשומת ליבי כל מילה!🙏
אני חושבת שיש משו במה שאת אומרתהמקורית
בהחלט, אבל ההתעכבות על הסמנטיקה, פה לפחות, מיותרת בעיניי. כי הנימה לא הייתה לא נעימה חלילה או משו בסגנון.
זה מרגיש קצת כאילו ש'מחפשים' על מה להיתפס, סליחה שאני אומרת. לא שזה מה שחיפשת לעשות, אבל בהרבה תגובות אפשר למצוא מאחורי המילים דברים שלא התכוונו אליהם בהכרח.
לא יודעת לגבי @קופצת, אבל ברור לי ברגע שאני כותבת תשובה שהיא על דעתי בלבד, לרוב אם זה לא מדעתי אז גם אכתוב מאיפה הבאתי את זה, וייתכן שבכל מיני שלבים בחיים זה לא נכון, כל אחת והמקום שלה ונסיבותיה היא, אבל כל אחת כותבת על עצמה מהניסיון שלה.
לוקחת לתשומת לבי, להבא אקפיד בלי נדר לשים לב יותר לניסוח, שלא ישתמע חלילה שהדעה שלי היא היחידה שקובעת ושהיא בטוח נכונה, אלא שזו דעתי וזה מה שעובד אצלי
תודה על החידוד
האמת שאני מאוד מסכימה עם חילזוןבארץ אהבתי
בעיני עיקר ההבדל בניסוח הוא על מי מדברים.
כשמישהי כותבת על מישהו אחרת - מה היא יכולה לעשות, מה כדאי לה לעשות, מה חשוב שהיא תעשה, וכו' - גם אם זה נכתב בצורה מאוד עדינה, זה יכול לגרום להרגשה לא נעימה למי שקוראת את זה. בעיקר כשמדברים על משהו שהיא לא מצליחה בו, וכותבים לה שזה תלוי רק בה.

אני תמיד משתדלת לכתוב על עצמי. גם כשמדובר על משהו שלא התנסיתי בו, אני כותבת מה אני חושבת שהייתי עושה.
אני חושבת שבניסוח שמדבר על עצמי - זה מאפשר למי שקוראת להכיר עוד גישה, לגלות שיש דרך אחרת שעובדת למישהי אחרת, ולברר עם עצמה אם זה משהו שמתאים לה לנסות ללמוד וליישם.
מוסיפה עוד משהובארץ אהבתי
אני מסכימה איתך שברור שהדברים לא נכתבו מתוך רצון להתנשא. ברור לי לגמרי מאיזה מקום זה נכתב.
אבל למעשה, כשכותבים למישהי בצורה ישירה על מה *היא* צריכה לעשות, ובמיוחד במשהו שהיא לא מצליחה בו, זה יכול לפגוע.
זה לא רק כאן, הרבה פעמים בשרשורים בפורום כשרואים שנשים מתחילות להיפגע, זה מתחיל מהודעה שמישהי כותבת לאחרת מה היא צריכה/לא צריכה לעשות. ותמיד זה ברור לי בקריאה מהצד שלא היתה שום כוונה לפגוע, אבל בפועל זה הרבה פעמים פגוע (אפילו לא במודע, ולפעמים זה גם גורם לתגובה לא נעימה בחזרה ומשם זה מתגלגל הלאה..)
אני חושבת שלכולנו זה יעזור אם נצליח לשים לב לזה. זה שינוי קטן בניסוח, והבדל גדול באווירה שזה יוצר.
ועוד משהו קטןבארץ אהבתי
אני חושבת שיש בזה הבדל גדול אם התגובה נכתבה כתשובה להתייעצות, או כתגובה לשיתוף.
כשמישהי שואלת שאלה, זה בהחלט הגיוני לענות מה אני חושבת בניסוח שמדבר עליה. גם כאן אפשר לכתוב על עצמי (אני משתדלת לכתוב ככה בכל מקרה), אבל זה לא אמור לפגוע אם אני אכתוב על מה שאני חושבת שהיא צריכה לעשות. כל עוד אני מכבדת את מה שהיא עושה עד עכשיו, וכותבת כהצעה ולא כקביעה.

אבל כשמישהי משתפת במשהו שקורה אצלה בבית, ולא שואלת איך אפשר לשנות - גם אם זה נכתב בנימה שברור שהיא היתה שמחה שזה ישתנה, צריך להיזהר מאוד מלכתוב לה מה היא צריכה לעשות כדי לשנות.
בהחלט יש מקום לפתוח לה עוד כיוון חשיבה, להציע גישה אחרת, אבל בניסוח שלא מדבר עליה.

(סליחה על כל החפירה בנושא. כמובן שמה שכתבתי זה לא רק בגלל התגובה הספציפית פה בשרשור, אלא בגלל שזה קורה גם במקומות אחרים וזו נקודה שחשוב לתת עליה את הדעת, לדעתי).
את מקסימה איך את מסבירה מפורט ובהיר..אוהבת את השבת
ואיזה לב גדול יש לך!!!
אכן, צריך לשים לב לזה, וודאיהמקורית
ולהתנסח בזהירות וברגישות, ובלי נדר אקפיד לשים לב כמו שאמרתי
אבל עדיין מרגיש לי שגם הערות כמו 'נשמע לי מתנשא' פחות מתקבלות, כאילו באים לחלק ציונים לתגובות. זה גם משו שלא נעים לי לקרוא. ועוד בנימה אישית.
אני לא כותבת פה כדי לחנך אף אחת, או להגיד לאף אחת מה לעשות, כמו שאמרתי - תמיד כותבת את דעתי בלבד, מאוד משתדלת לא לפגוע חלילה באף אחת, ואם צריך להתנצל כי מישהי נפגעה, אז וודאי שאעשה זאת. אין שאלה.
ולגבי התייעצות או שיתוף - חשוב לי לומר שלרוב זה ממש מתערבב ולרוב, לשיתוף (גם אם הוא לא התייעצות) יהיו גם תגובות שמייעצות. ככה זה פה לרוב. אחרת כל התגובות היו רק - מזדהה/ חיבוקים/ וכו
ואז הפלטפורמה הייתה מתייתרת. הפורום למיטב הבנתי הוא מרחב שיתופי,בה כל אחת משתפת מענייניה ומדעתה, מייעצת וכו. גם לצד שקורא יש אחריות לדון לכף זכות בעיניי, במיוחד עם ניקים מוכרים אחרי שמכירים כבר את הסגנון, במיוחד שמבהירים שאין כוונה כזו, ולקרוא דברים ממקום של שיתוף נטו, סוג של הבעת דעה אולי, וכמובן - אפשר לפתוח דיון על הכל ולחלוק על הכל, להגיד ש'זה לא רלוונטי לכולם, אבל לבקר תגובה ולחלק עליה ציונים זה גם פחות נראה לי.
אני מבינה מה שאת כותבתבארץ אהבתי
אבל זה בדיוק קשור למה שכתבתי קודם - שהרבה פעמים כשמגיעים בדיונים לתגובות לא נעימות, זה מתחיל מתגובה שאומרת למישהי אחרת מה לעשות, ומשם זה מתגלגל.
פה זה דווקא התגלגל אחרת אחר כך. כי קופצת לא לקחה את זה למקום שפוגע בחזרה, אלא התנצלה ושאלה בצורה הכי אמיתית אם היה עדיף לא לכתוב את זה.
וזה בדיוק המקום של לדון לכף זכות שכתבת עליו, ואני מאוד מסכימה איתו.
בהחלט גם כשקוראים תגובה שגורמת להרגשה לא נעימה, יש מקום ואחריות לדון לכף זכות ולהבין שזה לא היה מתוך רצון לפגוע, אלא רק צורת ניסוח שגרמה להרגשה הזו, ולהגיב בהתאם בצורה מכבדת.
(אגב, גם את חילזון יש מקום לדון לכף זכות, ברור לי שהיא לא כתבה מתוך רצון לפגוע, אבל גם פה הניסוח יצא שופט ופחות מתאר את ההרגשה שלה).

אבל לדון לכף זכות כשנפגעים זה לא תמיד קל. ואנחנו גם לא יכולים לקבוע איך אחרים יקראו את מה שכתבנו ואיך הם יגיבו. אז לפחות כדאי שכל אחת תשים לב לניסוח שלב, וככה נוכל לשמור על אווירה יותר נעימה.


ולגבי מה שכתבת על שיתוף לעומת התייעצות -
אני חושבת שלא הבנת אותי.
לא כתבתי שאין מקום לייעץ למישהי שרק שיתפה. אני חושבת שזה חלק מהותי מהפורום, ויש לזה בהחלט מקום.
אני כתבתי רק על הניסוח - שבמקרה שמגיבים לשיתוף, למישהי שלא ביקשה להתייעץ, אז צריך להיות זהירים במיוחד בניסוח.
אם למשל מישהו היתה פותחת שרשור שבו היתה שואלת - מה לעשות עם מצב בו הילדים לא הולכים לישון ויוצאים שוב ושוב מהמיטה אחרי שהשכיבו אותם, אז התגובה של קופצת היתה יותר במקום, גם בניסוח הזה (באופן אישי אני מעדיפה גם בתגובות כאלה לכתוב על עצמי, או לסייג שזו רק דעתי, אבל זה אולי כבר עניין של סגנון).
אבל במקום בו מישהי משתפת בקושי שלה, ורוצים לפתוח לה כיוון חשיבה נוסף, אז צריך הרבה יותר להיזהר מלכתוב *לה* מה *היא* צריכה לעשות.
זה לא אומר שרק צריך להזדהות ולחבק. אפשר לכתוב את אותו תוכן בדיוק, אבל בניסוח אחר, שמדבר על עצמי, למשל - 'אני רוצה לפתוח כיוון לגישה אחרת. אצלי לא לקום מהמיטה זה ברור מוחלט כמו שברור שילד נוטל ידיים על הבוקר. אני מרגישה שהכל פה תלוי בגישה שלי האמא. אם זה ברור לי שיש פה גבול מוחלט, הילדים יקבלו את הגבול הזה'. (סתם דוגמא לניסוח, לשם ההבהרה).
מסכימה. ואהבתי ממשהמקורית
תודה על התגובות המפורטות, נהנית לקרוא אותך מאוד, את מתנסחת בצורה רהוטה, יפה ומכבדת מאוד, ובעיקר - קלעת יפה לנקודה. החכמתי
ו@חילזון 123 מקווה שלא לקחת באופן אישי את העניין, אם כן אני מתנצלת ❤️ הדיון הוא על התגובה ולא על המגיבה
חח לא, זה בסדר לא נפגעתי אישיתחילזון 123
ממש נכוןאביול
ממש התחברתיאם מאושרת
למה שכתבת על ילד שמשנה את המוכר...
מזדהה עם תקופות הורות שונות…פנסאי
אני כל כך מתגעגעת לפעמים לאמא שהייתי כשהיו לי שני ילדים… (היה לי אחכ רווח של 3 שנים עד שנולדה הבאה בתור ומאז כולם צפופים)

כל כך הרבה עקרונות שהיו לי בתור אמא לשניים או דברים והרגלים שהלכו לי חלק היום לא ישימים אצלי או הרבה יותר קשה לי להתמיד ולהטמיע, ששמתי את הנחרצות של בצד והראיה שלי משתדלת להבין ששום דבר אינו ניצחי ושחור לבן והכל כל כך דינאמי, רגיש וזמני…
נראה לי שבאמת לא התכוונת, אבל יצאה לך הודעה שנקראת בצורהקופצת רגע
ביקורתית. גם בעיני.
ולא התכוונתי להגיב, כי בעיני אין מה להגיב בשרשורים האלה שהתגובות שלהן הן בסגנוו של: פשוט תניחי את התינוק שבע במיטה והוא ירדם בעצמו ( איך לא חשבתי על זה באמת??)

פשוט, בשביל לנסות להסביר למה זה נקרא ביקורתי, תחליפי את הבעיה שהפותחת העלתה בבעיה שמטרידה אותך עם הילדים שלך, פיזית, רגשית או חינוכית ( יש להם תולעים לעיתים קרובות? כינים? לא אוכלים טוב? לא גובהים טוב? מתקשים בבית הספר? מתקשים לרכוש חברים? וכו' וכו' וכו') ואז תקראי את התגובה שלך, באותן מילים, עם איזו עצה שכבר ניסית כמה פעמים וחברות שלך נשבעות שהיא עובדת (פשוט תסרקי אותה רצוף חמישה ימים כל ערב /פשוט תתני להם כף גרעיני דלעת שבוע שלם ואז פעם בשבוע/ פשוט תני להם תוסף ויטמינים ולא יחלו ויגבהו יפה / פשוט תזמיני להם פעמיים בשבוע חבר ותראי איך הכל מסתדר וכו' וכו' ) ותראי איזו הרגשה זה נותן...

אפשר לספר איך זה אצלך בבית, אפשר לספר מה היה לך קשה פעם ומה עשית שעזר מאוד, יש עוד הרבה צורות לכתוב עצות חוץ מהצורה שכתבת קודם...

מצטערת, יצאה לי הודעה התקפית ממש, האמת שהנושא הזה של שינה אצלך ילדים ועצות סטייל תניחי אותם במיטה ואם תהיי בטוחה בעצמך מספיק והחלטית מספיק הם ירדמו מעצמם מקפיצות אותי.
שימי לב למההמקורית
ש@מתואמת כתבה למטה למשל
שהיא לא מצליחה להיות כזו החלטית לגבי זה ושגם בעלה לא מרגיש עם זה בנח
זה לא בהכרח שניסו ולא עובד, אלא לא מעוניינים בכך.שזה גם בסדר,ברור, אבל מפה ועד ל- ניסיתי מאה פעם ולא עבד.. זה לא עובד לך/ לה, לא בגלל שהשיטה לא נכונה בכללי אלא בגלל ששיטת הפעולה לא מתאימה להם. נכון, זה דגש שאולי מצחיק לומר אותו, כי זה גם סוג של להגיד ש - לא עובד, אבל את מדברת על משו אחר ממה שהן כותבות להבנתי
אצלי, בכל מקרה, אם יש משו שבאמת אני מתקשה איתו, לפעמים לקבל חיזוק ממישהי שזה עבד בצורה שפחות התאימה לי יכול לדרבן אותי לנסות שוב, כי אם אני מיואשת מזה ומתוסכלת אז אנסה עוד דרך, גם כזו שאולי ויתרתי עליה, אבל אני מבינה שזה יכול גם לעצבן כי זה כאילו נכתב בצורה חותכת וחד משמעית, וגם כי כנראה זה נושא רגיש אצל חלק מהנשים פה
לא, הגבתי גם על הניסוח. כתבו לך שהוא נקרא ביקורתיקופצת רגע
והתפלאת, ניסיתי להסביר למה גם אני ראיתי את זה בצורה ביקורתית.
באמת יצא גם לי ביקורתי והתקפי. סליחה.
ורק אחר כך קראתי את ההודעות בהמשך, שכבר כתבו לך לגבי זה וראיתי שכבר כתבו, למשל, יותר לספר על מה שעובד אצלך ולא לתת עצות 'פשוטות' וחותכות לאחרות. כי זה סגנון ביקורתי יותר.

האמת ששרשורים כאלה מקפיצים אותי. אני באמת צריכה להשתדל לא להגיב בהם.
הדיון כבר ממש מיצה את עצמו🙈כתבתי פה יותר מדי בשירשור...חילזון 123
אבל רוצה להוסיף בכל זאת שזה כמו שמישהי שמנה, לא מצליחה לרזות
ותבוא מישהי רזה ותגיד לה ''מה הבעיה? פשוט זה עניין של החלטה. תורידי פחממות וסוכר ואל תאכלי בין הארוחות ותוך חודשיים תרזי 10 קילו''...
ואללה אני אישית לא הייתי מקבלת את זה בתור חיזוק ושיטה ממש חדשה שלא חשבתי עליה🙄

טוב בכל אופן סיכמנו שהכוונות של כולן טובות וכו וכו
הבנתי לגמרי כנראה שאני קוראתהמקורית
ומקבלת דברים בצורה קצת אחרת. אבל כמו שאמרתי, אשים לב לעניין
הממ...מתואמת
בהחלט יכול לקרות אצלנו שיש ילד שיתנגד בתוקף לנטילת ידיים. אלא שבמקרה הזה (כמה שזה לא נעים) אפשר ליטול לו "בכוח"...
וכן, גם יכול להיות מקרה שילד ירביץ לאמא מתוך עצבנות וכעס... הוא כמובן יינזף על זה מאוד, אבל זה לא שימנע חלילה את הפעם הבאה...
כמובן, המקרים האלה נדירים ב"ה, אבל בעיקר כי לא מדובר בדברים שקשים להם. לרוב הם שמחים ליטול ידיים בבוקר, ולרוב הם מעדיפים לחבק את אמא ולא להרביץ לה...
בענייני שינה, לעומת זאת, המצב אחרת. לרוב הם לא יהיו מעוניינים לישון (מסיבות כאלה ואחרות, הגיוניות בהחלט), ולהשכיב לישון - כל עוד לא קושרים את הילד למיטה, אין ממש אפשרות להכריח את הילד להישאר במיטה...
(באמת הייתה תקופה עם התאומים, כשהיו בני שנתיים ולא הבינו בשום אופן שצריך להישאר במיטה, שיצרנו להם מעין כלוב מהמיטה שלהם... זה היה נראה די אכזרי, אבל לא הייתה ברירה...)

מכירה את הגישה שאת מדברת עליה. גישת שפר/אדלר, כמדומני.
אני לא חושבת שהיא צודקת במאה אחוז... לפחות המציאות אצלי מראה שלפעמים חינוך ילדים הוא גמיש מאוד...
אוקיי. מקבלת.קופצת
מעולם לא למדתי שיטת חינוך, כך שלא יכולה להגיד מה ההגדרה של ההתנהלות הנ''ל.

אני כן חושבת ששווה "להשקיע" כמה ימים בהקניית גבולות ברורים בנושא. ואח"כ הרווח כולו שלך. וגם של הילדים - אין מריבות וכעסים כל ערב...

מאמינה שלא מתאים לכל אחת. ועוד יותר מאמינה - שאין דרך אחת נכונה.
המשפט האחרון שלך הוא המפתח.מתואמת
לכל זוג מתאימה דרך חינוך אחרת. וגם אותה צריך להתאים לכל ילד בפני עצמו...
לי אישית לא מתאימה השיטה של הצבת גבולות ברורים ונוקשים, כי אני עצמי רכה מדי. בעלי קצת יותר מצליח בזה, אבל אחר כך מלא בנקיפות מצפון נוראיות, שלדעתי כבר עדיף לו לנהוג אחרת...
שמחה שאתם מצאתם את דרך החינוך הטובה לכם
זה אולי נכון אצל גדוליםאביול
אצל קטנים זה יותר מורכב...
אז אצלך כרגע בנקודת הזמן הנוכחית עם הילד הספציפי זה עובדחילזון 123
לא כל הילדים כאלו...
תמיד כשאומרים "פשוט להציב גבול" זה נשמע כזה פשוט וקליליעל מהדרום
לק"י

הלוואי.

חח כן...משמעת עצמית
דוקא אני ממש לא חושבת שזה דבר פשוט וקליל
וכמורה בחנ"מ - (היי קולגה) זו סוגיה יומיומית כאשר פריצת גבולות זה לזרוק לי כיסא על הראש...

מה שכן, אני נוכחתי שכאשר *לי* הגבול ברור באיזושהי בהירות פנימית - ככה זה גם משודר למי שמולי.
תלמיד או ילד שלי.
וזה מוכיח את עצמו ביג טיים!
חלק גדול מחוסר משמעת היא כשלא מספיק ברור מה הגבול.

ועדיין
תמיד יש יוצאים מן הכלל...
האמת שכשאני עייפה אין לי כוחות לעמוד כמו שוטרת על דברייעל מהדרום
לק"י

בלי קשר לזה שיש אנשים אסרטיביים ממני.

בכיתה לפעמים יותר קל לי לשים גבולות, וגם שם אני לא 100%.
הוו תודה!קופצת
כבר התחלתי להרגיש רגשי אשמה שאני לא מהאמהות האלה "שמרדימות את הילדים"🤦
בכל דבר בהורות צריך לזכור שלכל אמא יש את החוזקות שלהלפניו ברננה!
אם אני לא טועה את זאת שכתבת את זה בשרשור על האירוח של החברים, לא?! 🤔
גם לי החלק של ההשכבה מאתגר במיוחדבארץ אהבתי
אצלנו עיקר הקושי הוא להיכנס למיטות בזמן (זה מתחיל מילדים שאוהבים להישאר הרבה זמן באמבטיה לשחק, והכל נמרח מידי לפעמים), סיפור עוזר לנו מאוד (עם הגבלת שעה שרק עד אליה אפשר להתחיל את הסיפור) ועדיין זה מתיש לפעמים. ואחרי הסיפור תמיד צצים כל מיני דיבורים וחיבוקים ועניניים שלוקח זמן עד שכולם שוכבים בשקט.
ואחר כך הקושי שלנו הוא שהילדים לא אוהבים להירדם בלי שאני בחדר. ולגדולה לוקח הרבה זמן להירדם. ב"ה עברנו תהליך עם זה ועכשיו אני כן יוצאת לפני שהיא נרדמת, וזה כבר הרבה יותר בקלות, אבל עדיין לא תמיד חלק...

אז קודם כל - מזדהה מאוד מאוד...
ורוצה להגיד משהו, גם קצת בקשר לדיון שהתפתח פה.
זה שיש אתגרים שונים בכל בית זה נורמלי. אני לא חושבת שיש בית שאין בו שום דבר שמאתגר את ההורים. לכל משפחה יש את המקומות שצורכים יותר אנרגיה, וזה לא תמיד קל, אבל דווקא אלו המקומות שהכי מגדלים אותנו (בטווח הארוך, תוך כדי זה לפעמים קשה לראות את זה).
למדתי את זה מהפוסט המהמם של @בהתהוות, שעזר לי מאוד בהתמודדות שלנו עם הסיפור הזה. וכמובן שהכי כדאי לקרוא את המקור -
מה שלא הולך לנו בקלות
תודה רבה על זה!מכחול
וואי מוכר!! 2 טיפיםאוהבת את השבת
עצה שלקחתי מהפורום זה להגדיר את הסדר של היום לפי שעות
ואז כולם יודעים שב** ארוחת ערב
בשעה *** במיטה
יש תיאום ציפיות וזה פחות הימרחויות ומלחמות..
וכן לקבוע שאם מליחים באמת להיות בחלון זמן המיועד יש משהו כיף במיטה סיפור שאוהבים או משהו כזה (גם עצה מהפורום)
ואצלנו זה ממש שינה את העניין שבמקום לרדוף אחריהם הם נכנסים מעצמם .. רצים למיטה..

עוד משהו אחרי כל הטקס במיטה )אני לפעמים מצחצחת להם שיניים גם במיטות ) אז אני מחשיכה לגמריייי את החדר ושמה להם שיר רגוע בפלאפון וזה מרדים אותם ממש טוב!!!

וכן כמו שהציעו אחרי פעם אחת שבטעות איבדתי את זה שמישהו יצא מהמיטה והייתי גמורה ממש וצרחתי עליו הם יודעים שאחרי שנכנסנו למיטה לא יוצאים ממנה גם אם אמא הולכת להביא משהו, אני כן בכללי יושבת לידם עד שנרדמים..

וכל זה כמובן לא מרשם קסמים ולא תמיד עובד.... גם לי זה אתגר רציני.. אבל כדאי אם כ"כ קשה לשנות קצת דברים שישאב פחות אנרגיות.
עוד נקודה חשובה- הילדיםאם מאושרת
לגבי כל הדיון שהתפתח כאן.
בכוונה לא מגיבה למישהי מסויימת,
אלא באופן כללי נראה לי שחשוב לקחת בחשבון שיש ילדים שונים בעולם...
גם אני פעם הייתי כזו תמימה,וחשבתי שאם רק אהיה עקבית אצליח בשיטות שאני רוצה.
ה' לימד אותי דרך הילדים שזה ממש לא תלוי בי ובשיטה שחלמתי ליישם.

כותבת כמה דוגמאות - אבל בוודאי שיש עוד דוגמאות שאני לא מכירה,לכן באמת כדאי לזכור שה' ברא הרבה הורים והרבה סוגים והרבה שיטות,ואין משהו יותר נכון ויותר טוב, אלא לכל אחד מתאים מה שמתאים לו.

ילד חמוד וקופצני במיוחד שגם רטלין לא עוזר לו לשבת,
לא בדיוק מסוגל לא לקום מהמיטה
ילד חמוד ורגיש במיוחד שמסוגל לשכב במיטה ולבכות שעות זה גם לא אידאלי😣
ילד חמוד עם פחות צורך בשעות שינה ( הרופאת ילדים היא זאת שאמרה שכנראה הוא לא צריך לישון את מספר השעות שכתוב בספר)
לא מסוגל להרדם . אי אפשר להכריח אותו לשכב שעות.😮

לכן נראה לי לעניות דעתי שתמיד טוב לשמוע מאחרות עצות וטיפים וללמוד וליישם מה שמתאים לי,
אבל לזכור את המשנה- אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו,
למקום שלו אתה לעולם לא תגיע...

ולזכור שהתכונות שלנו כהורים הן בדיוק התכונות שה' נתן לנו כדי שיתאימו לתכונות של הילדים שלנו






ממש ממש נכון!פרצוף כרית


כתבת יפה, תודה רבה ההודעה הזו👍קופצת רגע
התנצלות, הבהרה. וכו' וכו'קופצת
קראתי את כולכן.
אני מודה לכל אחת ואחת שטרחה להסביר. זה חשוב לי מאוד על מנת ללמוד לשפר את יכולת ההכלה, הקבלה והרגישות הנצרכת ביחסים בין בני אדם. ויש לי הרבה מה לשפר בענין...
תודה🙏


עניינית לנושא השרשור:
אז כן. אולי אנחנו משפחה חריגה. אולי אני חריגה (זה כבר הגיוני יותר😅). אולי זוהי שיטה מסויימת הנלמדת בהדרכת הורים.
לא יודעת.

מה שאני יודעת - שב99% מהשרשורים הנפתחים על הורות/ילדים/הורים. אני מכירה התנהלות אחרת לגמרי. בטווח גילאים נרחב.
כן. אני יודעת שאנחנו קצת שונים. מרגישה רואה את זה בחוש בעולם האמיתי. אבל כמו שאני רואה את הדברים - יש בזה הרבה מעלות טובות שיכולות לחסוך הרבה אנרגיה, מאבקים, התנגדויות. אצל הילדים.

אז זהו. זה היה רק "להגן" על מה שכתבתי 😅

אבל צודקות. לא ניסחתי נכון. אין לי גם כוח ופניות ל"עטוף" את הדברים כמו שצריך. והתרגלתי כבר קצת שאני חיה בעולם מקביל...
וההקלדה הארורה הזו בכלל בלתי אפשרית

שכל אחת וכל משפחה תמצא את הדרך הכי נכונה וטובה להם ולילדים. ובעיקר הכי חשוב - בשמחה ובנעימות.
אחרי הכל כולנו רוצות 100%בטובת הילדים בלבד.

בהצלחה לכולנו במסע הזה🤗❤️
אבל גם את לא חריגה!אם מאושרת
את הכי טובה למשפחה שלך,וכל אחת טובה למשפחה שלה.
למה חריגה?
אנחנו הרי רוצים הכלה של כל סוגי השיטות והאנשים,גם השיטה שלך.

וכתבת ממש יפה על הכלה. למדתי ממך
איזה נשמה את!קופצת
תראי. אם במשך 30 שנה את כמעט תמיד חושבת/מתנהגת אחרת מהחברה. בהורות/זוגיות/חינוך ילדים/התנהלות בית/דת/אמונה/מיניות.
לא נותר לך אלא להגיע למסקנה הנ''ל 😅

או שעדיין לא הכרתי את האנשים הנכונים...🤔
את.מקסימה ומיוחדת ברגישות שלך!אביול
את וואו!משמעת עצמית
כתבת מהמם
ורואים שאת באמת רוצה להבין...

אכפת לך להסביר מה שונה אצלכם?
מה ההתנהלות שגורמת שיהיו אצלך פחות מאבקים וכו?

יש לי תחושה שאזדהה...
גם אצלי אין מאבקיםoo
עם הגדולים בגלל שאני מעבירה אחריות אליהם, ועם בן השנתיים שלא יכול להיות אחראי על פעולותיו, אני לא פועלת עם מאבקים, אלא מלמדת אותו לשתף פעולה.

לדוגמא כשהולכים לישון, לא לוקחת אותו למיטה, אלא אומרת לו הולכים לישון, בוא תתן לי יד ונלך למיטה.
כנ״ל למקלחת, להחלפת טיטול, לבוא לארוחה וכו׳

ואם הוא לא רוצה, אני מפתחת איתו דיון/ מסבירה/ מסיחה דעתו. אף פעם לא בכוח, תמיד מחכה לשיתוף פעולה.
אני גם אשמח לשמועבת 30
משום מה, כתבתי פעם שאצלי אין בכלל קטעים עם ללכת לישון. לא יודעת למה.
אז אשמח לשמוע ממך
אז כמעט נשבעתי שאני לא מגיבה שוב בשרשורקופצת
הזה😅
אבל מחכה לבעלי שחוזר מאוחר היום. ומקודם נרדמתי באמצע סדרה... אז נראה לי להקלידדדדדדד 😑 ישמור עלי ערה כמו שצריך...


אקדים ואומר:
לא מתכוונת לחנך אף אחת. לא מתכוונת להגיד מה הכי נכון לעשות. לא מתכוונת להגיד שרק ככה עובד. סתם מספרת *רק* עבור מי שמעניין אותה:

אז האמת שהיום "ההשכבה" אצלי מסתכמת במקלחת לקטנה(1.10). מסניפה אותה כמו שצריך 😁 ושמה אותה בלול לישון.
אח''כ אני מכינה לי ארוחת ערב וכוס קפה. איך לא - לוקחת את המפזר חום, נכנסת לחדר שלי (עם דלת פתוחה - אצלנו זה אומר שאני "נגישה" ואפשר חופשי להכנס) וזהו. לפעמים קוראת/בטלפון/ אחד הילדים בא לדבר...

שאר הילדים (12.8, 10, 7.5) מסדרים את הבית (כן! כן! "המצאה" של בעלי לכבוד ההריון 😌) מתקלחים כן/לא והולכים לישון. באים להגיד לילה טוב וחיבוק.


עכשיו, ברור שההתנהלות היום "נשענת" כבר על אוירה וחינוך והרגלים שעבר קיימים. אבל כשאני "נוברת" בזכרון לשנים שהם היו קטנים והייתי משכיבה אותם - והיו קמים, והיו צריכים לאכול/לשתות/שירותים. והייתי נחמדה ונחמדה ונחמדה עד שהייתי הופכת למכשפה.

והייסורי מצפון.... וההרגשה הזיפתית הזו😔

אני זוכרת ששיתפתי את בעלי והוא אמר לי בערך את מה שהקפיץ פה כמה בנות למעלה: הרי יש לך עקרונות שעליהם את כן יודעת לעמוד. נכון? אז תחליטי שזה גם חוק בל יעבור וכך יהיה.
קצת עיבוד של הרעיון. הרבה החלטה - ויומיים! מבטיחה שיומיים! שהייתי קשה מאוד! בהשכבה. עמדתי בפתח הדלת ולא הסכמתי לא לאכול ולא לשתות (ידעתי כמובן שאכלו טוב בארוחת הערב) ולא שירותים ולא להוריד רק רגל מהמיטה ולא כלום!

אולי נשמע מזעזע, אבל מה זה יומיים אי שם בגיל שלוש - לעומת 10 שנים אח"כ של שעת השכבה נעימה ורגועה ב100%?!

זהו. זה מה שהיה אצלנו. מי שמתחברת - איזה כיף לי🤗
מי שלא - בטוחה שיום יבוא ותמצא דרך טובה. כולנו פה במסע למידה.. וכל עוד חיים - לומדים.
תודה שכתבת!בוקר אור
היה שווה🙂
תודה שכתבת והסברת!מתואמת
האמת שאצלנו נוסה דבר כזה, וזה ממש לא עובד לאורך זמן... כלומר - לאותו לילה כן. אבל אין סיכוי שהם יזכרו את ההתעקשות גם בלילה הבא...
אולי אנחנו לא משכנעים מספיק? או שהילדים שלנו עקשניים יותר מדי?
לא יודעת...
בכל אופן, כנראה באמת בכל משפחה זה עובד אחרת...
ובאמת תודה שנברת בזיכרונך כדי לגלות היכן התחיל הקסם!
חחחח אולי אתם לא יודעיםקופצת
להיות כאלה מפחידים
נניח ככה - 👹👺

וברור שבסוף הכל "נשען" על תכונות אופי קיימות...
כנראה, באמת... מתואמת
כתבת מהמם, תודה לך!בארץ אהבתי
בגדול אני חושבת שזה מאוד נכון - שברגע שלנו יש גבול שברור לנו, זה הופך להיות גבול שברור לכולם.

אבל אני חושבת שבסופו של דבר חייבים לבחור את הגבולות שלנו, ואי אפשר להחליט שכל הדברים הם גבול מוחלט.
בית שגם ילדים אוכלים רק במטבח, וגם מטאטאים אחרי כל ארוחה, וגם מסדרים את כל המשחקים כל יום, וגם מתקלחים לבד באחריות הילדים, וגם הולכים לישון לבד ולא יוצאים מהמיטות, וגם קמים בבוקר ומתארגנים לבד, וכו' וכו' - אולי הגבולות בו מאוד ברורים אבל נראה לי שהילדים שם לא יגדלו בבריאות נפשית הכי טובה...
אני חושבת שלכל בית יש את הדברים שבהם יש גבולות ברורים, אבל יש צורך גם במקומות שבהם משחררים. וזה חלק מהבריאות של הבית. וכמובן זה תלוי ההורים - מה מספיק חשוב להם בשביל להציב כגבול מוחלט, ואיפה הם מסוגלים לאפשר קצת שחרור.

וחוץ מזה, יש גם קשיים שההתמודדות איתם היא לא רק עניין של גבול. יש נפשות שונות וקשיים שונים, ולפעמים צריך מענה אחר.
אצלנו למשל היה קושי עם הבת שלי שלא היתה מסוגלת להירדם כשאני לא בחדר. ניסיתי פעם לשים גבול ולשנות את זה. זה לא עבד. יותר מחודש שהיינו בסיפור הזה וזה פשוט לא עבד. בכי בכל פעם מחדש.
בסוף עזבנו את זה. אחרי טיפול רגשי התחלנו שוב, עדיין זה לקח הרבה יותר מיומיים ועוד לא לגמרי סיימנו עם זה, אבל זה כבר במקום אחר לגמרי.

ובכל מקרה, תודה שכתבת!
תודה לך🙂קופצת
ברור שלא מתאים לכולם. אין ספק.
ואת מתארת בכלל ילדה עם קושי מסוים - שודאי שמצריך התנהלות אחרת.

לגבי העברת אחריות לילדים - זוהי כבר תורה אחרת גדולה ונפרדת בפני עצמה. אין קשר בינה לבין גבולות.
וילדים שלוקחים אחריות על עצמם - גדלים להיות בריאי נפש ושמחים בדיוק כמו כל ילד אחר. בדוק.
אין אספת הורים/שיחת טלפון/ מפגש שלנו עם המורים/גננת וכו' שהם לא מציינים את הנקודה הזו.

שרואים שמאחורי הילדים עומדים הורים. רואים שעומד בית יציב ודואג. רואים בגרות ובטחון עצמי...
אז מסתבר שזה לא כזה גרוע..😆
אתם נשמעים בית מהמםבארץ אהבתי
שיהיה ברור שהתיאור שנתתי לא היה אמור לרמוז שום דבר על הבית שלך.
ונכון שאחריות זה סיפור קצת אחר.

מה שניסיתי להגיד, שבית שהכל בו מלא בגבולות ברורים מכל הכיוונים - אולי הילדים לא מנסים לפרוץ את הגבולות כי הם מאוד ברורים, אבל זה עלול להיות יותר מידי מגביל.
לא כל דבר שמפריע לנו צריך להפוך להיות גבול שהילדים חייבים ללמוד ולהתאים את עצמנו אליו. גם לנו יש מקום להתגמש ולקבל את זה שהם צריכים את המרחב שלהם. ובכל בית יהיו את המקומות היותר משחררים, לפי מה שנכון להורים. כמובן שאם בסוף זה נגמר כל פעם בכעס אז סימן שמשהו צריך שינוי. אבל לפעמים השינוי לא יהיה בגבול מול הילד, אלא בשינוי של העמדה שלנו ביחס להתנהגות.

עכשיו כשאני חושבת על זה שוב, לא בטוחה כמה זה קשור לעניין של ההשכבה.
יותר לעניין הכללי של גבולות מוחלטים כאלו שהם בל יעבור. אני מרגישה שזה טוב שיש גבולות כאלו, אבל לא בכל מקום.
לא בטוחה כמה הצלחתי להבהיר את עצמי, נראה לי שאני לא הבנתי את עצמי עד הסוף, צריכה עוד לחשוב על זה...
אני חושבתoo
שיש גבולות שהילדים לא פורצים, כי זה הפך להיות הגבולות שלהם עצמם, אף אחד לא משגיח על הגבולות הללו, חוץ מהם עצמם, הם מבינים את ההגיון של הגבול ורוצים בו. וזה במילים אחרות- העברת אחריות.
הוווו חיכיתי לך!😅קופצת
זכרתי שאנחנו באותה דיעה..
בהחלט, גם אצלנו יש דברים כאלובארץ אהבתי
כמו הבן שלי כשעדיין זחל, אבל ידע באופן ברור שלא יכולים להיות בבית שלנו פירורים על הרצפה (זה מבעלי..😏) אז כשהוא מצא פעם פירור הוא הביא לי אותו ואמר לי 'אויש'.

אבל גם יותר מידי אחריות ביותר מידי תחומים זה לא נכון בילדות בעיני. זה חשוב וטוב כשזה קיים, אבל כשזה בגבול שמאפשר לילדים גם להיות ילדים.
זה נקרא אחריותoo
ולכאורה זה מצריך מאמץ לשאת באחריות.

אבל בפועל אני מלמדת את הגבולות (בדרך שלי, בנועם, ללא מאבקים) יש גבולות שעוברים בלי ששמתי לב, כמו נקיון- בן השנתיים כבר מבקש לנקות ידים, ויש גבולות כמו שינה בזמן, שאני מעבירה באופן יזום, אחרי הסברים והקנית הרגלים.

האם זה קשה לילד לעקוב אחר השעון וללכת לישון בזמן? חד משמעית לא. הוא רגיל לזה כבר שנים, ובהתחלה אני יכולה לתזכר אותו אם הוא רוצה. אין בזה באמת קושי כי האחריות הופכת להרגל.
ועוד משהוoo
האחריות לא חייבת להיות קושי לילד, היא יכולה להיות הרבה יותר קלה, ולעשות לו ילדות טובה והכנה לחיים טובה.

אם לדוגמא פעולות התארגנות בערב ובבוקר, נעשות באחריות הילד, הילד מרוויח שאין שיח שלילי סביב זה, ועדין עושה את אותם פעולות, כמו שהיה עושה אילו ההורה היה אחראי ומתזכר אותו. הוא לא עושה שום דבר נוסף מעבר להתארגנות. רק במקום שיש שיח סביב ההתארגנות, שיכול להיות שלילי ופוגע באוירה בבית ובתקשורת עם הילד, הילד מסתכל על השעון ויודע מתי להתחיל להתארגן.
טוב. כל דבר קיצוני - הוא לא טוב.קופצת
לא משנה באיזה תחום...


רק שאם נניח בכל בית העבודה של ההורים היא לדעת "לשחרר" ולהעביר אחריות לילדים על מנת להגיע לאיזון, אצלנו זה הפוך ואני מודעת לזה.

העבודה שלי היא לקחת אחריות אלי על מנת להגיע לאיזון. וכן, לפעמים זה קשה לי מאוד, מנוגד לאופי שלי. אבל זו העבודה שלי ועל מנת "לחזק" את עצמי, אני מזכירה לי את כל המעלות והרוחים שאני מרוויחה מצורת החינוך הזו. והראשי הוא - אוירה נעימה כמעט 100%. אין ויכוחים/מרירות/מריבות.

על החסרונות - אני עובדת. אולי אפתח שרשור פעם ותעזרו לי😅🙏
אני ממש מסכימה איתךבארץ אהבתי
מה שכתבתי לא היה כדי לסתור את הדברים שלך, אלא כדי לדייק אותם.

כי כשקראתי את הדברים שכתבת בהתחלה, על זה שהכללים צריכים להיות ברורים אצלנו וככה זה יעבור גם לילדים, זה נשמע כמו 'קסם' כזה, שרק צריך לקבוע את הכללים שמתאימים לנו, ולהיות ברורים ונחושים איתם, והכל בבית נרגע.
אבל הרגשתי שמשהו פה צריך דיוק. כי הקסם הזה יכול לבוא על חשבון הילדים, אם לא עושים את זה בצורה מאוזנת, שרואה גם את הצרכים שלהם.

ואם נחזור שוב לדבר על הנושא של ההשכבה - את כותבת שהקושי שתיארתי זה קושי מיוחד שמצריך יחס שונה.
אבל אף אחד לא גילה לי את זה מראש. כשהגעתי לשלב שהיה לי קשה עם ההשכבה כמו שהיא נראתה, החלטתי שאני קובעת כללים חדשים ועומדת מאחוריהם. והייתי נחושה שזה הולך להשתנות. וגם השתדלתי לעשות את זה בכמה שיותר תמיכה רגשית, ועם שיח מאחורי וכו', אבל במשך יותר מחודש עמדתי על הכללים החדשים, למרות שזה המשיך להיות קשה.
אבל אחרי שזה המשיך ככה, התחלתי להתלבט אם היא באמת מסוגלת לזה. והתייעצתי עם מישהי חכמה שעודדה אותי להקשיב למה שאני מרגישה, ונתנה לי את הביטחון שגם לחזור בי יכול להיות נכון במצב הזה. ואז הבת שלי גם שברה את היד ועברה ניתוח, ובהתחלה היתה צריכה אותנו בלילות, אז אני ראיתי את זה בתור סימן מהקב"ה שאנחנו צריכים לעצור את התהליך הזה, כי הוא לא נכון כרגע.
וזה היה הסיפור שגרם לנו להבין שיש פה צורך בטיפול רגשי. זה לא שידעתי מראש שהסיפור כאן אחר. הייתי צריכה הרבה הקשבה לעצמי ולבת שלי כדי לזהות שהסיפור כאן הוא אחר, ולא נכון להמשיך ולהיות נחושה עם הכללים שקבעתי.

אז אני מסכימה שיש מקומות שמתאים לקבוע בהם כללים, וכדי שהילדים יבינו שהגבול פה ברור, הוא צריך להיות ברור גם לנו.
אבל ביחד עם זה צריך להיות קשובים לילדים, ולראות מתי הכללים הם מעבר ליכולות שלהם.
וגם לשים לב מתי הכללים גורמים להם להיות יותר מידי כבולים. כי ילדים לא אמורים להיות חיילים. ואם למשל מפריע לי שילד בוכה יותר מידי חזק, אני לא אקבע כלל נחוש שאומר שחייבים לבכות בשקט או שאסור לבכות. ואם למשל קשה לי שהילדים מוציאים הרבה משחקים כי זה עושה לי בלגן בעיניים, אני לא אקבע כלל שצריך לשחק רק עם חפץ אחד בכל פעם. יש מקומות בהם אנחנו נצטרך לעבוד על עצמנו, ולא רק נשנה את הילדים כדי להתאים אותם למה שנוח לנו (בכוונה הלכתי על דוגמאות קצת קיצוניות, רק כדי להבהיר את הנקודה - שיש מקומות שבהם יכול להיות לי קשה עם משהו שהילדים עושים, והפתרון לא יהיה על ידי כלל חדש, אלא דרך העבודה העצמית שלי).

אני מאמינה שאצלך זה כן מאוזן. את באמת נשמעת אמא מהממת, והבית שלכם נשמע באמת בית מיוחד…
אבל רציתי לכתוב את הדברים בכל זאת, כי לא כן אחת שקוראת אותך יודעת איך את עושה את זה מאוזן. וכשזה נעשה בצורה לא מאוזנת, זה עלול לפגוע.
כתבת מקסים ונכון מאודבת 30
איזה מתוקבת 30
הבנתי אותך! ממש ממש!קופצת
ואת צודקת כ"כ!

זה בדיוק "הדיון" הקבוע שלי ושל בעלי.
"ההובי" של בעלי זה חינוך, וככזה - הוא אלוף בהצבת גבולות ומרבה להשתמש בהם..😅

ואז עומדת אנוכי ומסבירה לו את תגובתך הנ''ל.
למעשה? הוא כמעט לא נמצא בבית במהלך השבוע - אז הבית וגבולותיו נשארים למרותי. ומרותי - אם את שואלת - יותר בקטע של חגיגות..
(כמובן שאני יכולה ל"חגוג" כי יש מצע של בסיס משמעתי חזק מאוד...)

מה שכתבתי זה לגבי ענין העברת האחריות לילדים.
וצודקת - זה כבר לא רק קשור להשכבה..
תודה! איזה כיף שהבנת אותי..🙂בארץ אהבתי
את מקסימה ממש!מתואמת
רגישה גם לאחרות, גם לעצמך - זה מדהים!
מברכת אותך שתמיד תצליחי בדרכך (המיוחדת או הלא מיוחדת) ושגם תצליחי לעזור לאחרות שהדרך הזו יכולה להתאים להן אבל הן עוד לא מודעות לזה...
גם אני!!באר מרים
כבר שעתיים שאני מתאמצת בכל כוחותי ואפילו אחד מהם לא נרדם..
גם אני! משתפת בנסיון חדש מאתמול..באר מרים
אז אחרי חופשת קורונה ממש ארוכה חזרו לשגרה..

עם הגדולים בגילאי בי"ס הצלחתי להגיע לסוג של הסכםצשאיפס את השעוץ שניה.

אבל 3 הקטנים שבגנים ובמשפחתון שיגעו אוץי בלילות.

אתמול הזמנתי אותם לאסיפה משפחתית "רק כש הקטנים".
והם ממש התרגשו..
ישבנו בסולחן הגדול בפינת אוכל, חילקתי להם כוסות עם קש חדשות שקניתי ועוד לא הספקתי לתת עם שוקו.
ונתת חיטף שווה - ועשינו אסיפה.
הוצאתי דף ועט וכל דבר ש"סיכמנו" רשמתי.
סידרנו את סדר הערב משלב איסוף המשחקים, ארוחת ערב.... ועד סיום ההשכבה. כולל פירוט מסודר של מה קורה מהרגע שנכנסים למיטה ומכבים את האור ועד שאמא יוצאת מהחדר והילדים נשארים במיטות.
והם היו מאושריל מהצעמד!
בסוף "החתמתי" אותם על הדף: אני חתמתי. ואז בן ה6 רשם אץ שמו. בת ה 4 ציירה "אותיות" והרגישה גדולה ובן ה2.5 קשקש משהו..
תלינו את הדף על הדלת של החדר שלהם עם טבלה של נקודות לכל יום שהם יצליחו.

ואז בערב בכל שלב "בדקנו" מה עושים עכשיו וביצענו.
לפני שיצאתי מהחדר הזכרתי ש"אמא עכשיו שרה את השיר האחרון ואז אמא יוצאת לקפל כביסה ואתם נשארים במיטה" וזה מה שעשיתי.
התוצאה?
בן ה6 שהוא הגורם הכי בעייתי בלילות - נשאר במיטה ונרדם!!
בת ה4 יצאה לחצי שעה לבעלי ואז הזכרתי לה את ההסכם והחזרתי אותה למיטה והיא נרדמה.
בן ה ק.5 המשיך להתרוצץ עד מאוחר - אבל כשזה רק הוא זה הרבה פחות גרוע מכששלושתם עושים שטויות ביחד..
איזה תהליך יפה!מתואמת
מן הסתם נזדקק גם למשהו כזה אחרי שתסתיים פה חופשת הקורונה+חופשת אחרי הלידה... תוהה אם נצליח
גם אני תוהה כמה ימים זה יחזיק..באר מרים
תעדכני מתואמת
וואו!!!!בת 30
זה מרגש!!
אשרייך
אמא אלופה!אם מאושרת
ממש קפה דילמה
בהצלחה! שבעז"ה יכבדו את ההסכם
איזה רעיון מקסים!פנסאיאחרונה
בעז״ה עם תוצאות לטווח ארוך!
המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמת

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

יש המון..אביולאחרונה

יכולה להתחיל לפרט, אבל למה שלא תלכו לספרייה והיא תבחר פשוט?

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...