שונאת!!
מוכנה לבשל לקלח לטפל לנקות לכבס לעבוד לצאת לטייל איתם להאכיל אותם אבל לא להרדים!
זה סאגה שלא נגמרת...
מוכנה לבשל לקלח לטפל לנקות לכבס לעבוד לצאת לטייל איתם להאכיל אותם אבל לא להרדים!
זה סאגה שלא נגמרת...
פורום אימהות השלב הבא
מכתב פתיחה
שונאת להרדים ילדים!!!אור123456
מזדההאני חדשה כאן
שונאת גם לילה עם ילדים,
מתעוררים אלפי פעמים...
מתעוררים אלפי פעמים...
עם זה סיימתי ב"ה!אור123456
אני שונאת לקלח. בואי נתחלקויקרא שמי..?
מה עם בן הזוג? אין אפשרות להעביר לו את המשימה?מיקי מאוס
זה הסיכום שכל פעם מתמסמסאור123456
לגמריאביול
ברוך ה' היום הלך טוב יחסית כי הם היו שפוכים, אבל בימים אחרים... אררר
אולי תשני את ההסתכלות שלךאו ר
כשהם שוכבים זה זמן טוב לדבר איתם קצת על מה שיושב על הלב, ועדיף להתחיל לפני גיל ההתבגרות, שיתרגלו לדבר איתך.
תדמייני איך היית רוצה שיראו ההשכבות ולאט לאט תגרמי לזה להיראות ככה.
הזדמנות סוף סוף לשבת בנחת לידם. עושים להם קצת נעימי/דיגדג/ליטופים בגב/ביד/ ברגל , שכבר ידוע איך המגע הוא משמעותי. שרים שירים רגועים ברוח התקופה/חג הקרב. (ככה למדו אצלי את מה נשתנה, לפני השינה מראש חודש, אלופים בסדר עצמו)
נותנים צעקה או 2 כשנגמר הסבלנות. וזהו ישנים.
חחח בכל צחוק יש אמת
אבל ברצינות אני תמיד מנסה להזכיר לעצמי שעכשיו הכי כדאי עוד קצת סבלנות, גם בגילאי הגן פתאום מספרים דברים שלא מספרים במשך היום, איך נעלבו, איך עשו הילדים, וכו...
בהצלחה
תדמייני איך היית רוצה שיראו ההשכבות ולאט לאט תגרמי לזה להיראות ככה.
הזדמנות סוף סוף לשבת בנחת לידם. עושים להם קצת נעימי/דיגדג/ליטופים בגב/ביד/ ברגל , שכבר ידוע איך המגע הוא משמעותי. שרים שירים רגועים ברוח התקופה/חג הקרב. (ככה למדו אצלי את מה נשתנה, לפני השינה מראש חודש, אלופים בסדר עצמו)
נותנים צעקה או 2 כשנגמר הסבלנות. וזהו ישנים.
חחח בכל צחוק יש אמת
אבל ברצינות אני תמיד מנסה להזכיר לעצמי שעכשיו הכי כדאי עוד קצת סבלנות, גם בגילאי הגן פתאום מספרים דברים שלא מספרים במשך היום, איך נעלבו, איך עשו הילדים, וכו...
בהצלחה
כתבת ממש יפה!אם מאושרת
זה הזדמנות נהדרת אם יש לנו מספיק סבלנות...
אצלנו זה גם הזמן ללמוד שירים חדשים,בדיוק רציתי לפתוח על זה שרשור.
אצלנו זה גם הזמן ללמוד שירים חדשים,בדיוק רציתי לפתוח על זה שרשור.
לגרום להם להגיע למיטה זה מה שמתיש ...כשהם כבר שםאור123456
זה יותר קל ומתנהל ב"ה בסדר.
זה באמת לפעמים יכול לשגעאם מאושרת
גם מבחינתם זה מה שהם אומרים-
שהם מוכנים לעשות הכל חוץ מלישון
שהם מוכנים לעשות הכל חוץ מלישון
חחחחחחחחחחפרצוף כרית
מזדהה!פרצוף כרית
זה אחד הקשים.... מ-בין הכל.... 
אבל ברגע שנכנסים להרגל, יותר קל לילדים....
אולי תבקשי עזרה מבעלך בהשכבה? זה באמת מצריך הרבה כוחות.....
באמת הרדמות זה אחד הסיוטים הגדולים...מתואמת
מה שעוזר אצלנו מדי פעם:
1. לקבוע שעת שינה - ולעשות תזכורת בפלאפון לשעה זו (אצלנו זה שיר ליחה טוב שהמצאתי פעם...)
2. להרשות להם מראש לקחת משחק או ספר (או שניהם) למיטה. מי שיוצא מהמיטה - לוקחים לו אותם...
3. להבטיח סיפור מיוחד לפני השינה (אצלי זה סיפור שאני כותבת להם בהמשכים, ומכיוון שזה במחשב שלי הם לא יכולים לקרוא אותו בעצמם...)
4. לשבת לידם ולשיר שירים רגועים/לספר סיפורים מצחיקים או מונוטוניים. אבל מודה שזה לרוב התחום של בעלי. לי אין סבלנות לזה...
5. לכבות את האורות בכל הבית. לפעמים כך לא יהיה להם עניין להישאר בסלון.
6. להתעלם מהם אם הם מחוץ למיטה. אבל זו שיטה למקרי קיצון...
כמובן, למרות כל זאת שעת ההרדמה אצלנו לרוב נמרחת ומסתיימת בצעקות... במיוחד שיש לנו גם מתבגרים, אבל מתבגר אחד חייב לישון מוקדם כי אחרת הוא לא מצליח לקום, והוא לא מספיק מבין את זה...
(שמחה שבימים האלה אני פטורה מההשכבות
)
1. לקבוע שעת שינה - ולעשות תזכורת בפלאפון לשעה זו (אצלנו זה שיר ליחה טוב שהמצאתי פעם...)
2. להרשות להם מראש לקחת משחק או ספר (או שניהם) למיטה. מי שיוצא מהמיטה - לוקחים לו אותם...
3. להבטיח סיפור מיוחד לפני השינה (אצלי זה סיפור שאני כותבת להם בהמשכים, ומכיוון שזה במחשב שלי הם לא יכולים לקרוא אותו בעצמם...)
4. לשבת לידם ולשיר שירים רגועים/לספר סיפורים מצחיקים או מונוטוניים. אבל מודה שזה לרוב התחום של בעלי. לי אין סבלנות לזה...
5. לכבות את האורות בכל הבית. לפעמים כך לא יהיה להם עניין להישאר בסלון.
6. להתעלם מהם אם הם מחוץ למיטה. אבל זו שיטה למקרי קיצון...
כמובן, למרות כל זאת שעת ההרדמה אצלנו לרוב נמרחת ומסתיימת בצעקות... במיוחד שיש לנו גם מתבגרים, אבל מתבגר אחד חייב לישון מוקדם כי אחרת הוא לא מצליח לקום, והוא לא מספיק מבין את זה...
(שמחה שבימים האלה אני פטורה מההשכבות
)למה צריך להרדים ילדים?משמעת עצמית
משכיבה.
מכילה 2-3 פעמים של אני צמאה - חם לי - ×הציקה לי.
ואז הרוב נרדמים
ואחת שלא - אני מרשה ספר וזהו. אין יותר כלום עד מחר בבוקר.
ל י ל ה ט ו ב ! ! !
מכילה 2-3 פעמים של אני צמאה - חם לי - ×הציקה לי.
ואז הרוב נרדמים
ואחת שלא - אני מרשה ספר וזהו. אין יותר כלום עד מחר בבוקר.
ל י ל ה ט ו ב ! ! !
כנראה שלא קמים אצלך מהמיטה...מתואמת
קמים ואני מציבה גבולמשמעת עצמית
כמו כל דבר אחר בהורות...
מקסיםמתואמת
שאת מצליחה
יש כאלה שפחות... קשה להסביר למה, אבל ככה זה... ולכן צריך טיפים
יש כאלה שפחות... קשה להסביר למה, אבל ככה זה... ולכן צריך טיפים
אם יורשה לי:קופצת
זה החלטה שלך בלבד האם קמים מהמיטה או לא.
הרי לדוגמא אני מניחה שאין אצלכם ילד שהולך לבית הספר בלי נטילת ידיים של בוקר. ואין ילד שמרביץ לאמא. ואין ילד שהולך ב11 בלילה לאיפה שהוא רוצה בלי להודיע. נכון?
אז גם "לא קמים מהמיטה" - יכול בהחלט להכנס לרשימה הנ"ל.
הצעד הראשון - החלטה ברורה מאוד מאוד שלך.
הרי לדוגמא אני מניחה שאין אצלכם ילד שהולך לבית הספר בלי נטילת ידיים של בוקר. ואין ילד שמרביץ לאמא. ואין ילד שהולך ב11 בלילה לאיפה שהוא רוצה בלי להודיע. נכון?
אז גם "לא קמים מהמיטה" - יכול בהחלט להכנס לרשימה הנ"ל.
הצעד הראשון - החלטה ברורה מאוד מאוד שלך.
נשמע קצת מתנשא...
חילזון 123
דווקא בכלל לא קראתי אותה ככההמקורית
ומניסיון אומרת לך שרק זה עובד, ולהתמיד בזה לא פחות חשוב
כי זה עניין של הצבת גבולות, כמו כל גבול אחר
בהנחה שהילדים עייפים ולא רעבים, אם לא צריך להתפנות אין מה לקום מהמיטה בשעות שהולכים לישון
כי זה עניין של הצבת גבולות, כמו כל גבול אחר
בהנחה שהילדים עייפים ולא רעבים, אם לא צריך להתפנות אין מה לקום מהמיטה בשעות שהולכים לישון
מצטערת גם זה נשמע *לי* מתנשא...חילזון 123
חבל, באמתהמקורית
זה בסהכ מתוך מטרה לעזור
אולי זה נשמע לך מאשים? כאילו *את* לא מסוגלת להציב גבול? ממש לא ממקום כזה
זו עצה חברית ותו לא, מניסיון, שאולי תוכל לעזור
מסכימה שזה לא קל בכלל, ופה כל אחת בוחרת את המלחמות שלה ועל מה שווה לה להוציא אנרגיות
אולי זה נשמע לך מאשים? כאילו *את* לא מסוגלת להציב גבול? ממש לא ממקום כזה
זו עצה חברית ותו לא, מניסיון, שאולי תוכל לעזור
מסכימה שזה לא קל בכלל, ופה כל אחת בוחרת את המלחמות שלה ועל מה שווה לה להוציא אנרגיות
ראי תגובתי למטה...חילזון 123
אוף. זו הסיבה שאני לרוב לא מגיבה בשרשורים כאלה🤦קופצת
אני הבן אדם הכי לא מתנשא שיש. מבטיחה לך.
אבל המון פעמים בא לי להגיד (90% מהמקרים לא אומרת) - שאפשר גם אחרת. באמת חבל על האנרגיות שיוצאות .
מה? לא היה מענין אותך לשמוע על כך?
באמת שואלת?
אבל המון פעמים בא לי להגיד (90% מהמקרים לא אומרת) - שאפשר גם אחרת. באמת חבל על האנרגיות שיוצאות .
מה? לא היה מענין אותך לשמוע על כך?
באמת שואלת?
מסכימה מאודמשמעת עצמית
הרבה פעמים עולות כאן שאלות שאני בכלל לא מבינה מה השאלה כאן.
ואז אני מנסה לזכור שבטוח גם לי יש שאלות או בעיות שאחרות חושבות עליהן ככה...😁
כל אחת והבאגים שלה.
וחששתי שהתגובה שלי כאן אולי תתפרש כניתוק או התנשאות
לוידת למה בכל זאת כתבתי...
ואז אני מנסה לזכור שבטוח גם לי יש שאלות או בעיות שאחרות חושבות עליהן ככה...😁
כל אחת והבאגים שלה.
וחששתי שהתגובה שלי כאן אולי תתפרש כניתוק או התנשאות
לוידת למה בכל זאת כתבתי...
באמת???קופצת
את מזדהה עם ההרגשה הזו גם בחיים הרגילים?
זה ממש חשוב לי לדעת. אשמח אם תוכלי לענות🙏
זה ממש חשוב לי לדעת. אשמח אם תוכלי לענות🙏
מאודמשמעת עצמית
הרגשה מוזרה קצת...
קודם כל אני בהחלט מאמינה שבחיים האמיתיים את נחמדה וכו'חילזון 123
דבר שני העניין הוא לא התוכן אלא איך זה ''נשמע'' ומנוסח.
כשאת כותבת בצורה חד משמעית בלי שום הסתייגויות- ''זה רק החלטה שלך'' זה מרגיש מתנשא.
את לא לוקחת בחשבון שלך כרגע זה הצליח, אבל שאולי יש ילדים שונים, משפחות שונות, סיפורי רקע שונים, שלבים שונים בחיים...חינוך זה בד''כ לא שחור-לבן.
אם היית כותבת משהו כמו - אצלי זה ממש עניין חשוב, החלטתי שבזה אני לא מוותרת, אני עשיתי א, ב, ג והתמדתי בזה x ימים ועם הילדים שלי זה עבד לי - אז הייתי שומעת ואולי לוקחת לתשומת ליבי חלק מהטיפים. כי ככה זה היה שיתוף של מה אצלך.
והערה אחרונה לפחות על עצמי ראיתי שהיו תקופות בחיים שלי (כשהיו לי 2 ילדים למשל...) שאמרתי לעצמי וואלה החינוך שלי עובד וכו' ואז בא איזה ילד חדש שלא עובדות עליו השיטות הקודמות...או הרכב משפחתי אחר וכו'. אז אני חושבת שאפשר להיות טיפה פחות נחרצים...
כשאת כותבת בצורה חד משמעית בלי שום הסתייגויות- ''זה רק החלטה שלך'' זה מרגיש מתנשא.
את לא לוקחת בחשבון שלך כרגע זה הצליח, אבל שאולי יש ילדים שונים, משפחות שונות, סיפורי רקע שונים, שלבים שונים בחיים...חינוך זה בד''כ לא שחור-לבן.
אם היית כותבת משהו כמו - אצלי זה ממש עניין חשוב, החלטתי שבזה אני לא מוותרת, אני עשיתי א, ב, ג והתמדתי בזה x ימים ועם הילדים שלי זה עבד לי - אז הייתי שומעת ואולי לוקחת לתשומת ליבי חלק מהטיפים. כי ככה זה היה שיתוף של מה אצלך.
והערה אחרונה לפחות על עצמי ראיתי שהיו תקופות בחיים שלי (כשהיו לי 2 ילדים למשל...
) שאמרתי לעצמי וואלה החינוך שלי עובד וכו' ואז בא איזה ילד חדש שלא עובדות עליו השיטות הקודמות...או הרכב משפחתי אחר וכו'. אז אני חושבת שאפשר להיות טיפה פחות נחרצים...תודה רבה רבה שכתבת לי! עזרת לי מאוד.קופצת
לוקחת לתשומת ליבי כל מילה!🙏
אני חושבת שיש משו במה שאת אומרתהמקורית
בהחלט, אבל ההתעכבות על הסמנטיקה, פה לפחות, מיותרת בעיניי. כי הנימה לא הייתה לא נעימה חלילה או משו בסגנון.
זה מרגיש קצת כאילו ש'מחפשים' על מה להיתפס, סליחה שאני אומרת. לא שזה מה שחיפשת לעשות, אבל בהרבה תגובות אפשר למצוא מאחורי המילים דברים שלא התכוונו אליהם בהכרח.
לא יודעת לגבי @קופצת, אבל ברור לי ברגע שאני כותבת תשובה שהיא על דעתי בלבד, לרוב אם זה לא מדעתי אז גם אכתוב מאיפה הבאתי את זה, וייתכן שבכל מיני שלבים בחיים זה לא נכון, כל אחת והמקום שלה ונסיבותיה היא, אבל כל אחת כותבת על עצמה מהניסיון שלה.
לוקחת לתשומת לבי, להבא אקפיד בלי נדר לשים לב יותר לניסוח, שלא ישתמע חלילה שהדעה שלי היא היחידה שקובעת ושהיא בטוח נכונה, אלא שזו דעתי וזה מה שעובד אצלי
תודה על החידוד
זה מרגיש קצת כאילו ש'מחפשים' על מה להיתפס, סליחה שאני אומרת. לא שזה מה שחיפשת לעשות, אבל בהרבה תגובות אפשר למצוא מאחורי המילים דברים שלא התכוונו אליהם בהכרח.
לא יודעת לגבי @קופצת, אבל ברור לי ברגע שאני כותבת תשובה שהיא על דעתי בלבד, לרוב אם זה לא מדעתי אז גם אכתוב מאיפה הבאתי את זה, וייתכן שבכל מיני שלבים בחיים זה לא נכון, כל אחת והמקום שלה ונסיבותיה היא, אבל כל אחת כותבת על עצמה מהניסיון שלה.
לוקחת לתשומת לבי, להבא אקפיד בלי נדר לשים לב יותר לניסוח, שלא ישתמע חלילה שהדעה שלי היא היחידה שקובעת ושהיא בטוח נכונה, אלא שזו דעתי וזה מה שעובד אצלי
תודה על החידוד
האמת שאני מאוד מסכימה עם חילזוןבארץ אהבתי
בעיני עיקר ההבדל בניסוח הוא על מי מדברים.
כשמישהי כותבת על מישהו אחרת - מה היא יכולה לעשות, מה כדאי לה לעשות, מה חשוב שהיא תעשה, וכו' - גם אם זה נכתב בצורה מאוד עדינה, זה יכול לגרום להרגשה לא נעימה למי שקוראת את זה. בעיקר כשמדברים על משהו שהיא לא מצליחה בו, וכותבים לה שזה תלוי רק בה.
אני תמיד משתדלת לכתוב על עצמי. גם כשמדובר על משהו שלא התנסיתי בו, אני כותבת מה אני חושבת שהייתי עושה.
אני חושבת שבניסוח שמדבר על עצמי - זה מאפשר למי שקוראת להכיר עוד גישה, לגלות שיש דרך אחרת שעובדת למישהי אחרת, ולברר עם עצמה אם זה משהו שמתאים לה לנסות ללמוד וליישם.
כשמישהי כותבת על מישהו אחרת - מה היא יכולה לעשות, מה כדאי לה לעשות, מה חשוב שהיא תעשה, וכו' - גם אם זה נכתב בצורה מאוד עדינה, זה יכול לגרום להרגשה לא נעימה למי שקוראת את זה. בעיקר כשמדברים על משהו שהיא לא מצליחה בו, וכותבים לה שזה תלוי רק בה.
אני תמיד משתדלת לכתוב על עצמי. גם כשמדובר על משהו שלא התנסיתי בו, אני כותבת מה אני חושבת שהייתי עושה.
אני חושבת שבניסוח שמדבר על עצמי - זה מאפשר למי שקוראת להכיר עוד גישה, לגלות שיש דרך אחרת שעובדת למישהי אחרת, ולברר עם עצמה אם זה משהו שמתאים לה לנסות ללמוד וליישם.
מוסיפה עוד משהובארץ אהבתי
אני מסכימה איתך שברור שהדברים לא נכתבו מתוך רצון להתנשא. ברור לי לגמרי מאיזה מקום זה נכתב.
אבל למעשה, כשכותבים למישהי בצורה ישירה על מה *היא* צריכה לעשות, ובמיוחד במשהו שהיא לא מצליחה בו, זה יכול לפגוע.
זה לא רק כאן, הרבה פעמים בשרשורים בפורום כשרואים שנשים מתחילות להיפגע, זה מתחיל מהודעה שמישהי כותבת לאחרת מה היא צריכה/לא צריכה לעשות. ותמיד זה ברור לי בקריאה מהצד שלא היתה שום כוונה לפגוע, אבל בפועל זה הרבה פעמים פגוע (אפילו לא במודע, ולפעמים זה גם גורם לתגובה לא נעימה בחזרה ומשם זה מתגלגל הלאה..)
אני חושבת שלכולנו זה יעזור אם נצליח לשים לב לזה. זה שינוי קטן בניסוח, והבדל גדול באווירה שזה יוצר.
אבל למעשה, כשכותבים למישהי בצורה ישירה על מה *היא* צריכה לעשות, ובמיוחד במשהו שהיא לא מצליחה בו, זה יכול לפגוע.
זה לא רק כאן, הרבה פעמים בשרשורים בפורום כשרואים שנשים מתחילות להיפגע, זה מתחיל מהודעה שמישהי כותבת לאחרת מה היא צריכה/לא צריכה לעשות. ותמיד זה ברור לי בקריאה מהצד שלא היתה שום כוונה לפגוע, אבל בפועל זה הרבה פעמים פגוע (אפילו לא במודע, ולפעמים זה גם גורם לתגובה לא נעימה בחזרה ומשם זה מתגלגל הלאה..)
אני חושבת שלכולנו זה יעזור אם נצליח לשים לב לזה. זה שינוי קטן בניסוח, והבדל גדול באווירה שזה יוצר.
ועוד משהו קטןבארץ אהבתי
אני חושבת שיש בזה הבדל גדול אם התגובה נכתבה כתשובה להתייעצות, או כתגובה לשיתוף.
כשמישהי שואלת שאלה, זה בהחלט הגיוני לענות מה אני חושבת בניסוח שמדבר עליה. גם כאן אפשר לכתוב על עצמי (אני משתדלת לכתוב ככה בכל מקרה), אבל זה לא אמור לפגוע אם אני אכתוב על מה שאני חושבת שהיא צריכה לעשות. כל עוד אני מכבדת את מה שהיא עושה עד עכשיו, וכותבת כהצעה ולא כקביעה.
אבל כשמישהי משתפת במשהו שקורה אצלה בבית, ולא שואלת איך אפשר לשנות - גם אם זה נכתב בנימה שברור שהיא היתה שמחה שזה ישתנה, צריך להיזהר מאוד מלכתוב לה מה היא צריכה לעשות כדי לשנות.
בהחלט יש מקום לפתוח לה עוד כיוון חשיבה, להציע גישה אחרת, אבל בניסוח שלא מדבר עליה.
(סליחה על כל החפירה בנושא. כמובן שמה שכתבתי זה לא רק בגלל התגובה הספציפית פה בשרשור, אלא בגלל שזה קורה גם במקומות אחרים וזו נקודה שחשוב לתת עליה את הדעת, לדעתי).
כשמישהי שואלת שאלה, זה בהחלט הגיוני לענות מה אני חושבת בניסוח שמדבר עליה. גם כאן אפשר לכתוב על עצמי (אני משתדלת לכתוב ככה בכל מקרה), אבל זה לא אמור לפגוע אם אני אכתוב על מה שאני חושבת שהיא צריכה לעשות. כל עוד אני מכבדת את מה שהיא עושה עד עכשיו, וכותבת כהצעה ולא כקביעה.
אבל כשמישהי משתפת במשהו שקורה אצלה בבית, ולא שואלת איך אפשר לשנות - גם אם זה נכתב בנימה שברור שהיא היתה שמחה שזה ישתנה, צריך להיזהר מאוד מלכתוב לה מה היא צריכה לעשות כדי לשנות.
בהחלט יש מקום לפתוח לה עוד כיוון חשיבה, להציע גישה אחרת, אבל בניסוח שלא מדבר עליה.
(סליחה על כל החפירה בנושא. כמובן שמה שכתבתי זה לא רק בגלל התגובה הספציפית פה בשרשור, אלא בגלל שזה קורה גם במקומות אחרים וזו נקודה שחשוב לתת עליה את הדעת, לדעתי).
את מקסימה איך את מסבירה מפורט ובהיר..אוהבת את השבת
ואיזה לב גדול יש לך!!!
אכן, צריך לשים לב לזה, וודאיהמקורית
ולהתנסח בזהירות וברגישות, ובלי נדר אקפיד לשים לב כמו שאמרתי
אבל עדיין מרגיש לי שגם הערות כמו 'נשמע לי מתנשא' פחות מתקבלות, כאילו באים לחלק ציונים לתגובות. זה גם משו שלא נעים לי לקרוא. ועוד בנימה אישית.
אני לא כותבת פה כדי לחנך אף אחת, או להגיד לאף אחת מה לעשות, כמו שאמרתי - תמיד כותבת את דעתי בלבד, מאוד משתדלת לא לפגוע חלילה באף אחת, ואם צריך להתנצל כי מישהי נפגעה, אז וודאי שאעשה זאת. אין שאלה.
ולגבי התייעצות או שיתוף - חשוב לי לומר שלרוב זה ממש מתערבב ולרוב, לשיתוף (גם אם הוא לא התייעצות) יהיו גם תגובות שמייעצות. ככה זה פה לרוב. אחרת כל התגובות היו רק - מזדהה/ חיבוקים/ וכו
ואז הפלטפורמה הייתה מתייתרת. הפורום למיטב הבנתי הוא מרחב שיתופי,בה כל אחת משתפת מענייניה ומדעתה, מייעצת וכו. גם לצד שקורא יש אחריות לדון לכף זכות בעיניי, במיוחד עם ניקים מוכרים אחרי שמכירים כבר את הסגנון, במיוחד שמבהירים שאין כוונה כזו, ולקרוא דברים ממקום של שיתוף נטו, סוג של הבעת דעה אולי, וכמובן - אפשר לפתוח דיון על הכל ולחלוק על הכל, להגיד ש'זה לא רלוונטי לכולם, אבל לבקר תגובה ולחלק עליה ציונים זה גם פחות נראה לי.
אבל עדיין מרגיש לי שגם הערות כמו 'נשמע לי מתנשא' פחות מתקבלות, כאילו באים לחלק ציונים לתגובות. זה גם משו שלא נעים לי לקרוא. ועוד בנימה אישית.
אני לא כותבת פה כדי לחנך אף אחת, או להגיד לאף אחת מה לעשות, כמו שאמרתי - תמיד כותבת את דעתי בלבד, מאוד משתדלת לא לפגוע חלילה באף אחת, ואם צריך להתנצל כי מישהי נפגעה, אז וודאי שאעשה זאת. אין שאלה.
ולגבי התייעצות או שיתוף - חשוב לי לומר שלרוב זה ממש מתערבב ולרוב, לשיתוף (גם אם הוא לא התייעצות) יהיו גם תגובות שמייעצות. ככה זה פה לרוב. אחרת כל התגובות היו רק - מזדהה/ חיבוקים/ וכו
ואז הפלטפורמה הייתה מתייתרת. הפורום למיטב הבנתי הוא מרחב שיתופי,בה כל אחת משתפת מענייניה ומדעתה, מייעצת וכו. גם לצד שקורא יש אחריות לדון לכף זכות בעיניי, במיוחד עם ניקים מוכרים אחרי שמכירים כבר את הסגנון, במיוחד שמבהירים שאין כוונה כזו, ולקרוא דברים ממקום של שיתוף נטו, סוג של הבעת דעה אולי, וכמובן - אפשר לפתוח דיון על הכל ולחלוק על הכל, להגיד ש'זה לא רלוונטי לכולם, אבל לבקר תגובה ולחלק עליה ציונים זה גם פחות נראה לי.
אני מבינה מה שאת כותבתבארץ אהבתי
אבל זה בדיוק קשור למה שכתבתי קודם - שהרבה פעמים כשמגיעים בדיונים לתגובות לא נעימות, זה מתחיל מתגובה שאומרת למישהי אחרת מה לעשות, ומשם זה מתגלגל.
פה זה דווקא התגלגל אחרת אחר כך. כי קופצת לא לקחה את זה למקום שפוגע בחזרה, אלא התנצלה ושאלה בצורה הכי אמיתית אם היה עדיף לא לכתוב את זה.
וזה בדיוק המקום של לדון לכף זכות שכתבת עליו, ואני מאוד מסכימה איתו.
בהחלט גם כשקוראים תגובה שגורמת להרגשה לא נעימה, יש מקום ואחריות לדון לכף זכות ולהבין שזה לא היה מתוך רצון לפגוע, אלא רק צורת ניסוח שגרמה להרגשה הזו, ולהגיב בהתאם בצורה מכבדת.
(אגב, גם את חילזון יש מקום לדון לכף זכות, ברור לי שהיא לא כתבה מתוך רצון לפגוע, אבל גם פה הניסוח יצא שופט ופחות מתאר את ההרגשה שלה).
אבל לדון לכף זכות כשנפגעים זה לא תמיד קל. ואנחנו גם לא יכולים לקבוע איך אחרים יקראו את מה שכתבנו ואיך הם יגיבו. אז לפחות כדאי שכל אחת תשים לב לניסוח שלב, וככה נוכל לשמור על אווירה יותר נעימה.
ולגבי מה שכתבת על שיתוף לעומת התייעצות -
אני חושבת שלא הבנת אותי.
לא כתבתי שאין מקום לייעץ למישהי שרק שיתפה. אני חושבת שזה חלק מהותי מהפורום, ויש לזה בהחלט מקום.
אני כתבתי רק על הניסוח - שבמקרה שמגיבים לשיתוף, למישהי שלא ביקשה להתייעץ, אז צריך להיות זהירים במיוחד בניסוח.
אם למשל מישהו היתה פותחת שרשור שבו היתה שואלת - מה לעשות עם מצב בו הילדים לא הולכים לישון ויוצאים שוב ושוב מהמיטה אחרי שהשכיבו אותם, אז התגובה של קופצת היתה יותר במקום, גם בניסוח הזה (באופן אישי אני מעדיפה גם בתגובות כאלה לכתוב על עצמי, או לסייג שזו רק דעתי, אבל זה אולי כבר עניין של סגנון).
אבל במקום בו מישהי משתפת בקושי שלה, ורוצים לפתוח לה כיוון חשיבה נוסף, אז צריך הרבה יותר להיזהר מלכתוב *לה* מה *היא* צריכה לעשות.
זה לא אומר שרק צריך להזדהות ולחבק. אפשר לכתוב את אותו תוכן בדיוק, אבל בניסוח אחר, שמדבר על עצמי, למשל - 'אני רוצה לפתוח כיוון לגישה אחרת. אצלי לא לקום מהמיטה זה ברור מוחלט כמו שברור שילד נוטל ידיים על הבוקר. אני מרגישה שהכל פה תלוי בגישה שלי האמא. אם זה ברור לי שיש פה גבול מוחלט, הילדים יקבלו את הגבול הזה'. (סתם דוגמא לניסוח, לשם ההבהרה).
פה זה דווקא התגלגל אחרת אחר כך. כי קופצת לא לקחה את זה למקום שפוגע בחזרה, אלא התנצלה ושאלה בצורה הכי אמיתית אם היה עדיף לא לכתוב את זה.
וזה בדיוק המקום של לדון לכף זכות שכתבת עליו, ואני מאוד מסכימה איתו.
בהחלט גם כשקוראים תגובה שגורמת להרגשה לא נעימה, יש מקום ואחריות לדון לכף זכות ולהבין שזה לא היה מתוך רצון לפגוע, אלא רק צורת ניסוח שגרמה להרגשה הזו, ולהגיב בהתאם בצורה מכבדת.
(אגב, גם את חילזון יש מקום לדון לכף זכות, ברור לי שהיא לא כתבה מתוך רצון לפגוע, אבל גם פה הניסוח יצא שופט ופחות מתאר את ההרגשה שלה).
אבל לדון לכף זכות כשנפגעים זה לא תמיד קל. ואנחנו גם לא יכולים לקבוע איך אחרים יקראו את מה שכתבנו ואיך הם יגיבו. אז לפחות כדאי שכל אחת תשים לב לניסוח שלב, וככה נוכל לשמור על אווירה יותר נעימה.
ולגבי מה שכתבת על שיתוף לעומת התייעצות -
אני חושבת שלא הבנת אותי.
לא כתבתי שאין מקום לייעץ למישהי שרק שיתפה. אני חושבת שזה חלק מהותי מהפורום, ויש לזה בהחלט מקום.
אני כתבתי רק על הניסוח - שבמקרה שמגיבים לשיתוף, למישהי שלא ביקשה להתייעץ, אז צריך להיות זהירים במיוחד בניסוח.
אם למשל מישהו היתה פותחת שרשור שבו היתה שואלת - מה לעשות עם מצב בו הילדים לא הולכים לישון ויוצאים שוב ושוב מהמיטה אחרי שהשכיבו אותם, אז התגובה של קופצת היתה יותר במקום, גם בניסוח הזה (באופן אישי אני מעדיפה גם בתגובות כאלה לכתוב על עצמי, או לסייג שזו רק דעתי, אבל זה אולי כבר עניין של סגנון).
אבל במקום בו מישהי משתפת בקושי שלה, ורוצים לפתוח לה כיוון חשיבה נוסף, אז צריך הרבה יותר להיזהר מלכתוב *לה* מה *היא* צריכה לעשות.
זה לא אומר שרק צריך להזדהות ולחבק. אפשר לכתוב את אותו תוכן בדיוק, אבל בניסוח אחר, שמדבר על עצמי, למשל - 'אני רוצה לפתוח כיוון לגישה אחרת. אצלי לא לקום מהמיטה זה ברור מוחלט כמו שברור שילד נוטל ידיים על הבוקר. אני מרגישה שהכל פה תלוי בגישה שלי האמא. אם זה ברור לי שיש פה גבול מוחלט, הילדים יקבלו את הגבול הזה'. (סתם דוגמא לניסוח, לשם ההבהרה).
מסכימה. ואהבתי ממשהמקורית
תודה על התגובות המפורטות, נהנית לקרוא אותך מאוד, את מתנסחת בצורה רהוטה, יפה ומכבדת מאוד, ובעיקר - קלעת יפה לנקודה. החכמתי
ו@חילזון 123 מקווה שלא לקחת באופן אישי את העניין, אם כן אני מתנצלת ❤️ הדיון הוא על התגובה ולא על המגיבה
ו@חילזון 123 מקווה שלא לקחת באופן אישי את העניין, אם כן אני מתנצלת ❤️ הדיון הוא על התגובה ולא על המגיבה
חח לא, זה בסדר לא נפגעתי אישיתחילזון 123
ממש נכוןאביול
ממש התחברתיאם מאושרת
למה שכתבת על ילד שמשנה את המוכר...
מזדהה עם תקופות הורות שונות…פנסאי
אני כל כך מתגעגעת לפעמים לאמא שהייתי כשהיו לי שני ילדים… (היה לי אחכ רווח של 3 שנים עד שנולדה הבאה בתור ומאז כולם צפופים)
כל כך הרבה עקרונות שהיו לי בתור אמא לשניים או דברים והרגלים שהלכו לי חלק היום לא ישימים אצלי או הרבה יותר קשה לי להתמיד ולהטמיע, ששמתי את הנחרצות של בצד והראיה שלי משתדלת להבין ששום דבר אינו ניצחי ושחור לבן והכל כל כך דינאמי, רגיש וזמני…
כל כך הרבה עקרונות שהיו לי בתור אמא לשניים או דברים והרגלים שהלכו לי חלק היום לא ישימים אצלי או הרבה יותר קשה לי להתמיד ולהטמיע, ששמתי את הנחרצות של בצד והראיה שלי משתדלת להבין ששום דבר אינו ניצחי ושחור לבן והכל כל כך דינאמי, רגיש וזמני…
נראה לי שבאמת לא התכוונת, אבל יצאה לך הודעה שנקראת בצורהקופצת רגע
ביקורתית. גם בעיני.
ולא התכוונתי להגיב, כי בעיני אין מה להגיב בשרשורים האלה שהתגובות שלהן הן בסגנוו של: פשוט תניחי את התינוק שבע במיטה והוא ירדם בעצמו ( איך לא חשבתי על זה באמת??)
פשוט, בשביל לנסות להסביר למה זה נקרא ביקורתי, תחליפי את הבעיה שהפותחת העלתה בבעיה שמטרידה אותך עם הילדים שלך, פיזית, רגשית או חינוכית ( יש להם תולעים לעיתים קרובות? כינים? לא אוכלים טוב? לא גובהים טוב? מתקשים בבית הספר? מתקשים לרכוש חברים? וכו' וכו' וכו') ואז תקראי את התגובה שלך, באותן מילים, עם איזו עצה שכבר ניסית כמה פעמים וחברות שלך נשבעות שהיא עובדת (פשוט תסרקי אותה רצוף חמישה ימים כל ערב /פשוט תתני להם כף גרעיני דלעת שבוע שלם ואז פעם בשבוע/ פשוט תני להם תוסף ויטמינים ולא יחלו ויגבהו יפה / פשוט תזמיני להם פעמיים בשבוע חבר ותראי איך הכל מסתדר וכו' וכו' ) ותראי איזו הרגשה זה נותן...
אפשר לספר איך זה אצלך בבית, אפשר לספר מה היה לך קשה פעם ומה עשית שעזר מאוד, יש עוד הרבה צורות לכתוב עצות חוץ מהצורה שכתבת קודם...
מצטערת, יצאה לי הודעה התקפית ממש, האמת שהנושא הזה של שינה אצלך ילדים ועצות סטייל תניחי אותם במיטה ואם תהיי בטוחה בעצמך מספיק והחלטית מספיק הם ירדמו מעצמם מקפיצות אותי.
ולא התכוונתי להגיב, כי בעיני אין מה להגיב בשרשורים האלה שהתגובות שלהן הן בסגנוו של: פשוט תניחי את התינוק שבע במיטה והוא ירדם בעצמו ( איך לא חשבתי על זה באמת??)
פשוט, בשביל לנסות להסביר למה זה נקרא ביקורתי, תחליפי את הבעיה שהפותחת העלתה בבעיה שמטרידה אותך עם הילדים שלך, פיזית, רגשית או חינוכית ( יש להם תולעים לעיתים קרובות? כינים? לא אוכלים טוב? לא גובהים טוב? מתקשים בבית הספר? מתקשים לרכוש חברים? וכו' וכו' וכו') ואז תקראי את התגובה שלך, באותן מילים, עם איזו עצה שכבר ניסית כמה פעמים וחברות שלך נשבעות שהיא עובדת (פשוט תסרקי אותה רצוף חמישה ימים כל ערב /פשוט תתני להם כף גרעיני דלעת שבוע שלם ואז פעם בשבוע/ פשוט תני להם תוסף ויטמינים ולא יחלו ויגבהו יפה / פשוט תזמיני להם פעמיים בשבוע חבר ותראי איך הכל מסתדר וכו' וכו' ) ותראי איזו הרגשה זה נותן...
אפשר לספר איך זה אצלך בבית, אפשר לספר מה היה לך קשה פעם ומה עשית שעזר מאוד, יש עוד הרבה צורות לכתוב עצות חוץ מהצורה שכתבת קודם...
מצטערת, יצאה לי הודעה התקפית ממש, האמת שהנושא הזה של שינה אצלך ילדים ועצות סטייל תניחי אותם במיטה ואם תהיי בטוחה בעצמך מספיק והחלטית מספיק הם ירדמו מעצמם מקפיצות אותי.
שימי לב למההמקורית
ש@מתואמת כתבה למטה למשל
שהיא לא מצליחה להיות כזו החלטית לגבי זה ושגם בעלה לא מרגיש עם זה בנח
זה לא בהכרח שניסו ולא עובד, אלא לא מעוניינים בכך.שזה גם בסדר,ברור, אבל מפה ועד ל- ניסיתי מאה פעם ולא עבד.. זה לא עובד לך/ לה, לא בגלל שהשיטה לא נכונה בכללי אלא בגלל ששיטת הפעולה לא מתאימה להם. נכון, זה דגש שאולי מצחיק לומר אותו, כי זה גם סוג של להגיד ש - לא עובד, אבל את מדברת על משו אחר ממה שהן כותבות להבנתי
אצלי, בכל מקרה, אם יש משו שבאמת אני מתקשה איתו, לפעמים לקבל חיזוק ממישהי שזה עבד בצורה שפחות התאימה לי יכול לדרבן אותי לנסות שוב, כי אם אני מיואשת מזה ומתוסכלת אז אנסה עוד דרך, גם כזו שאולי ויתרתי עליה, אבל אני מבינה שזה יכול גם לעצבן כי זה כאילו נכתב בצורה חותכת וחד משמעית, וגם כי כנראה זה נושא רגיש אצל חלק מהנשים פה
שהיא לא מצליחה להיות כזו החלטית לגבי זה ושגם בעלה לא מרגיש עם זה בנח
זה לא בהכרח שניסו ולא עובד, אלא לא מעוניינים בכך.שזה גם בסדר,ברור, אבל מפה ועד ל- ניסיתי מאה פעם ולא עבד.. זה לא עובד לך/ לה, לא בגלל שהשיטה לא נכונה בכללי אלא בגלל ששיטת הפעולה לא מתאימה להם. נכון, זה דגש שאולי מצחיק לומר אותו, כי זה גם סוג של להגיד ש - לא עובד, אבל את מדברת על משו אחר ממה שהן כותבות להבנתי
אצלי, בכל מקרה, אם יש משו שבאמת אני מתקשה איתו, לפעמים לקבל חיזוק ממישהי שזה עבד בצורה שפחות התאימה לי יכול לדרבן אותי לנסות שוב, כי אם אני מיואשת מזה ומתוסכלת אז אנסה עוד דרך, גם כזו שאולי ויתרתי עליה, אבל אני מבינה שזה יכול גם לעצבן כי זה כאילו נכתב בצורה חותכת וחד משמעית, וגם כי כנראה זה נושא רגיש אצל חלק מהנשים פה
לא, הגבתי גם על הניסוח. כתבו לך שהוא נקרא ביקורתיקופצת רגע
והתפלאת, ניסיתי להסביר למה גם אני ראיתי את זה בצורה ביקורתית.
באמת יצא גם לי ביקורתי והתקפי. סליחה.
ורק אחר כך קראתי את ההודעות בהמשך, שכבר כתבו לך לגבי זה וראיתי שכבר כתבו, למשל, יותר לספר על מה שעובד אצלך ולא לתת עצות 'פשוטות' וחותכות לאחרות. כי זה סגנון ביקורתי יותר.
האמת ששרשורים כאלה מקפיצים אותי. אני באמת צריכה להשתדל לא להגיב בהם.
באמת יצא גם לי ביקורתי והתקפי. סליחה.
ורק אחר כך קראתי את ההודעות בהמשך, שכבר כתבו לך לגבי זה וראיתי שכבר כתבו, למשל, יותר לספר על מה שעובד אצלך ולא לתת עצות 'פשוטות' וחותכות לאחרות. כי זה סגנון ביקורתי יותר.
האמת ששרשורים כאלה מקפיצים אותי. אני באמת צריכה להשתדל לא להגיב בהם.
..המקורית
הדיון כבר ממש מיצה את עצמו🙈כתבתי פה יותר מדי בשירשור...חילזון 123
אבל רוצה להוסיף בכל זאת שזה כמו שמישהי שמנה, לא מצליחה לרזות
ותבוא מישהי רזה ותגיד לה ''מה הבעיה? פשוט זה עניין של החלטה. תורידי פחממות וסוכר ואל תאכלי בין הארוחות ותוך חודשיים תרזי 10 קילו''...
ואללה אני אישית לא הייתי מקבלת את זה בתור חיזוק ושיטה ממש חדשה שלא חשבתי עליה🙄
טוב בכל אופן סיכמנו שהכוונות של כולן טובות וכו וכו
ותבוא מישהי רזה ותגיד לה ''מה הבעיה? פשוט זה עניין של החלטה. תורידי פחממות וסוכר ואל תאכלי בין הארוחות ותוך חודשיים תרזי 10 קילו''...
ואללה אני אישית לא הייתי מקבלת את זה בתור חיזוק ושיטה ממש חדשה שלא חשבתי עליה🙄
טוב בכל אופן סיכמנו שהכוונות של כולן טובות וכו וכו
👍 😄קופצת רגע
הבנתי לגמרי כנראה שאני קוראתהמקורית
ומקבלת דברים בצורה קצת אחרת. אבל כמו שאמרתי, אשים לב לעניין
הממ...מתואמת
בהחלט יכול לקרות אצלנו שיש ילד שיתנגד בתוקף לנטילת ידיים. אלא שבמקרה הזה (כמה שזה לא נעים) אפשר ליטול לו "בכוח"...
וכן, גם יכול להיות מקרה שילד ירביץ לאמא מתוך עצבנות וכעס... הוא כמובן יינזף על זה מאוד, אבל זה לא שימנע חלילה את הפעם הבאה...
כמובן, המקרים האלה נדירים ב"ה, אבל בעיקר כי לא מדובר בדברים שקשים להם. לרוב הם שמחים ליטול ידיים בבוקר, ולרוב הם מעדיפים לחבק את אמא ולא להרביץ לה...
בענייני שינה, לעומת זאת, המצב אחרת. לרוב הם לא יהיו מעוניינים לישון (מסיבות כאלה ואחרות, הגיוניות בהחלט), ולהשכיב לישון - כל עוד לא קושרים את הילד למיטה, אין ממש אפשרות להכריח את הילד להישאר במיטה...
(באמת הייתה תקופה עם התאומים, כשהיו בני שנתיים ולא הבינו בשום אופן שצריך להישאר במיטה, שיצרנו להם מעין כלוב מהמיטה שלהם... זה היה נראה די אכזרי, אבל לא הייתה ברירה...)
מכירה את הגישה שאת מדברת עליה. גישת שפר/אדלר, כמדומני.
אני לא חושבת שהיא צודקת במאה אחוז... לפחות המציאות אצלי מראה שלפעמים חינוך ילדים הוא גמיש מאוד...
וכן, גם יכול להיות מקרה שילד ירביץ לאמא מתוך עצבנות וכעס... הוא כמובן יינזף על זה מאוד, אבל זה לא שימנע חלילה את הפעם הבאה...
כמובן, המקרים האלה נדירים ב"ה, אבל בעיקר כי לא מדובר בדברים שקשים להם. לרוב הם שמחים ליטול ידיים בבוקר, ולרוב הם מעדיפים לחבק את אמא ולא להרביץ לה...
בענייני שינה, לעומת זאת, המצב אחרת. לרוב הם לא יהיו מעוניינים לישון (מסיבות כאלה ואחרות, הגיוניות בהחלט), ולהשכיב לישון - כל עוד לא קושרים את הילד למיטה, אין ממש אפשרות להכריח את הילד להישאר במיטה...
(באמת הייתה תקופה עם התאומים, כשהיו בני שנתיים ולא הבינו בשום אופן שצריך להישאר במיטה, שיצרנו להם מעין כלוב מהמיטה שלהם... זה היה נראה די אכזרי, אבל לא הייתה ברירה...)
מכירה את הגישה שאת מדברת עליה. גישת שפר/אדלר, כמדומני.
אני לא חושבת שהיא צודקת במאה אחוז... לפחות המציאות אצלי מראה שלפעמים חינוך ילדים הוא גמיש מאוד...
אוקיי. מקבלת.קופצת
מעולם לא למדתי שיטת חינוך, כך שלא יכולה להגיד מה ההגדרה של ההתנהלות הנ''ל.
אני כן חושבת ששווה "להשקיע" כמה ימים בהקניית גבולות ברורים בנושא. ואח"כ הרווח כולו שלך. וגם של הילדים - אין מריבות וכעסים כל ערב...
מאמינה שלא מתאים לכל אחת. ועוד יותר מאמינה - שאין דרך אחת נכונה.
אני כן חושבת ששווה "להשקיע" כמה ימים בהקניית גבולות ברורים בנושא. ואח"כ הרווח כולו שלך. וגם של הילדים - אין מריבות וכעסים כל ערב...
מאמינה שלא מתאים לכל אחת. ועוד יותר מאמינה - שאין דרך אחת נכונה.
המשפט האחרון שלך הוא המפתח.מתואמת
לכל זוג מתאימה דרך חינוך אחרת. וגם אותה צריך להתאים לכל ילד בפני עצמו...
לי אישית לא מתאימה השיטה של הצבת גבולות ברורים ונוקשים, כי אני עצמי רכה מדי. בעלי קצת יותר מצליח בזה, אבל אחר כך מלא בנקיפות מצפון נוראיות, שלדעתי כבר עדיף לו לנהוג אחרת...
שמחה שאתם מצאתם את דרך החינוך הטובה לכם
לי אישית לא מתאימה השיטה של הצבת גבולות ברורים ונוקשים, כי אני עצמי רכה מדי. בעלי קצת יותר מצליח בזה, אבל אחר כך מלא בנקיפות מצפון נוראיות, שלדעתי כבר עדיף לו לנהוג אחרת...
שמחה שאתם מצאתם את דרך החינוך הטובה לכם
זה אולי נכון אצל גדוליםאביול
אצל קטנים זה יותר מורכב...
אז אצלך כרגע בנקודת הזמן הנוכחית עם הילד הספציפי זה עובדחילזון 123
לא כל הילדים כאלו...
תמיד כשאומרים "פשוט להציב גבול" זה נשמע כזה פשוט וקליליעל מהדרום
לק"י
הלוואי.
הלוואי.
חח כן...משמעת עצמית
דוקא אני ממש לא חושבת שזה דבר פשוט וקליל
וכמורה בחנ"מ - (היי קולגה) זו סוגיה יומיומית כאשר פריצת גבולות זה לזרוק לי כיסא על הראש...
מה שכן, אני נוכחתי שכאשר *לי* הגבול ברור באיזושהי בהירות פנימית - ככה זה גם משודר למי שמולי.
תלמיד או ילד שלי.
וזה מוכיח את עצמו ביג טיים!
חלק גדול מחוסר משמעת היא כשלא מספיק ברור מה הגבול.
ועדיין
תמיד יש יוצאים מן הכלל...
וכמורה בחנ"מ - (היי קולגה
) זו סוגיה יומיומית כאשר פריצת גבולות זה לזרוק לי כיסא על הראש...מה שכן, אני נוכחתי שכאשר *לי* הגבול ברור באיזושהי בהירות פנימית - ככה זה גם משודר למי שמולי.
תלמיד או ילד שלי.
וזה מוכיח את עצמו ביג טיים!
חלק גדול מחוסר משמעת היא כשלא מספיק ברור מה הגבול.
ועדיין
תמיד יש יוצאים מן הכלל...
האמת שכשאני עייפה אין לי כוחות לעמוד כמו שוטרת על דברייעל מהדרום
לק"י
בלי קשר לזה שיש אנשים אסרטיביים ממני.
בכיתה לפעמים יותר קל לי לשים גבולות, וגם שם אני לא 100%.
בלי קשר לזה שיש אנשים אסרטיביים ממני.
בכיתה לפעמים יותר קל לי לשים גבולות, וגם שם אני לא 100%.
הוו תודה!קופצת
כבר התחלתי להרגיש רגשי אשמה שאני לא מהאמהות האלה "שמרדימות את הילדים"🤦
בכל דבר בהורות צריך לזכור שלכל אמא יש את החוזקות שלהלפניו ברננה!
אם אני לא טועה את זאת שכתבת את זה בשרשור על האירוח של החברים, לא?! 🤔
כנלהמקורית
גם לי החלק של ההשכבה מאתגר במיוחדבארץ אהבתי
אצלנו עיקר הקושי הוא להיכנס למיטות בזמן (זה מתחיל מילדים שאוהבים להישאר הרבה זמן באמבטיה לשחק, והכל נמרח מידי לפעמים), סיפור עוזר לנו מאוד (עם הגבלת שעה שרק עד אליה אפשר להתחיל את הסיפור) ועדיין זה מתיש לפעמים. ואחרי הסיפור תמיד צצים כל מיני דיבורים וחיבוקים ועניניים שלוקח זמן עד שכולם שוכבים בשקט.
ואחר כך הקושי שלנו הוא שהילדים לא אוהבים להירדם בלי שאני בחדר. ולגדולה לוקח הרבה זמן להירדם. ב"ה עברנו תהליך עם זה ועכשיו אני כן יוצאת לפני שהיא נרדמת, וזה כבר הרבה יותר בקלות, אבל עדיין לא תמיד חלק...
אז קודם כל - מזדהה מאוד מאוד...
ורוצה להגיד משהו, גם קצת בקשר לדיון שהתפתח פה.
זה שיש אתגרים שונים בכל בית זה נורמלי. אני לא חושבת שיש בית שאין בו שום דבר שמאתגר את ההורים. לכל משפחה יש את המקומות שצורכים יותר אנרגיה, וזה לא תמיד קל, אבל דווקא אלו המקומות שהכי מגדלים אותנו (בטווח הארוך, תוך כדי זה לפעמים קשה לראות את זה).
למדתי את זה מהפוסט המהמם של @בהתהוות, שעזר לי מאוד בהתמודדות שלנו עם הסיפור הזה. וכמובן שהכי כדאי לקרוא את המקור -
מה שלא הולך לנו בקלות
ואחר כך הקושי שלנו הוא שהילדים לא אוהבים להירדם בלי שאני בחדר. ולגדולה לוקח הרבה זמן להירדם. ב"ה עברנו תהליך עם זה ועכשיו אני כן יוצאת לפני שהיא נרדמת, וזה כבר הרבה יותר בקלות, אבל עדיין לא תמיד חלק...
אז קודם כל - מזדהה מאוד מאוד...
ורוצה להגיד משהו, גם קצת בקשר לדיון שהתפתח פה.
זה שיש אתגרים שונים בכל בית זה נורמלי. אני לא חושבת שיש בית שאין בו שום דבר שמאתגר את ההורים. לכל משפחה יש את המקומות שצורכים יותר אנרגיה, וזה לא תמיד קל, אבל דווקא אלו המקומות שהכי מגדלים אותנו (בטווח הארוך, תוך כדי זה לפעמים קשה לראות את זה).
למדתי את זה מהפוסט המהמם של @בהתהוות, שעזר לי מאוד בהתמודדות שלנו עם הסיפור הזה. וכמובן שהכי כדאי לקרוא את המקור -
מה שלא הולך לנו בקלות
תודה רבה על זה!מכחול
וואי מוכר!! 2 טיפיםאוהבת את השבת
עצה שלקחתי מהפורום זה להגדיר את הסדר של היום לפי שעות
ואז כולם יודעים שב** ארוחת ערב
בשעה *** במיטה
יש תיאום ציפיות וזה פחות הימרחויות ומלחמות..
וכן לקבוע שאם מליחים באמת להיות בחלון זמן המיועד יש משהו כיף במיטה סיפור שאוהבים או משהו כזה (גם עצה מהפורום)
ואצלנו זה ממש שינה את העניין שבמקום לרדוף אחריהם הם נכנסים מעצמם .. רצים למיטה..
עוד משהו אחרי כל הטקס במיטה )אני לפעמים מצחצחת להם שיניים גם במיטות ) אז אני מחשיכה לגמריייי את החדר ושמה להם שיר רגוע בפלאפון וזה מרדים אותם ממש טוב!!!
וכן כמו שהציעו אחרי פעם אחת שבטעות איבדתי את זה שמישהו יצא מהמיטה והייתי גמורה ממש וצרחתי עליו הם יודעים שאחרי שנכנסנו למיטה לא יוצאים ממנה גם אם אמא הולכת להביא משהו, אני כן בכללי יושבת לידם עד שנרדמים..
וכל זה כמובן לא מרשם קסמים ולא תמיד עובד.... גם לי זה אתגר רציני.. אבל כדאי אם כ"כ קשה לשנות קצת דברים שישאב פחות אנרגיות.
ואז כולם יודעים שב** ארוחת ערב
בשעה *** במיטה
יש תיאום ציפיות וזה פחות הימרחויות ומלחמות..
וכן לקבוע שאם מליחים באמת להיות בחלון זמן המיועד יש משהו כיף במיטה סיפור שאוהבים או משהו כזה (גם עצה מהפורום)
ואצלנו זה ממש שינה את העניין שבמקום לרדוף אחריהם הם נכנסים מעצמם .. רצים למיטה..
עוד משהו אחרי כל הטקס במיטה )אני לפעמים מצחצחת להם שיניים גם במיטות ) אז אני מחשיכה לגמריייי את החדר ושמה להם שיר רגוע בפלאפון וזה מרדים אותם ממש טוב!!!
וכן כמו שהציעו אחרי פעם אחת שבטעות איבדתי את זה שמישהו יצא מהמיטה והייתי גמורה ממש וצרחתי עליו הם יודעים שאחרי שנכנסנו למיטה לא יוצאים ממנה גם אם אמא הולכת להביא משהו, אני כן בכללי יושבת לידם עד שנרדמים..
וכל זה כמובן לא מרשם קסמים ולא תמיד עובד.... גם לי זה אתגר רציני.. אבל כדאי אם כ"כ קשה לשנות קצת דברים שישאב פחות אנרגיות.
עוד נקודה חשובה- הילדיםאם מאושרת
לגבי כל הדיון שהתפתח כאן.
בכוונה לא מגיבה למישהי מסויימת,
אלא באופן כללי נראה לי שחשוב לקחת בחשבון שיש ילדים שונים בעולם...
גם אני פעם הייתי כזו תמימה,וחשבתי שאם רק אהיה עקבית אצליח בשיטות שאני רוצה.
ה' לימד אותי דרך הילדים שזה ממש לא תלוי בי ובשיטה שחלמתי ליישם.
כותבת כמה דוגמאות - אבל בוודאי שיש עוד דוגמאות שאני לא מכירה,לכן באמת כדאי לזכור שה' ברא הרבה הורים והרבה סוגים והרבה שיטות,ואין משהו יותר נכון ויותר טוב, אלא לכל אחד מתאים מה שמתאים לו.
ילד חמוד וקופצני במיוחד שגם רטלין לא עוזר לו לשבת,
לא בדיוק מסוגל לא לקום מהמיטה
ילד חמוד ורגיש במיוחד שמסוגל לשכב במיטה ולבכות שעות זה גם לא אידאלי😣
ילד חמוד עם פחות צורך בשעות שינה ( הרופאת ילדים היא זאת שאמרה שכנראה הוא לא צריך לישון את מספר השעות שכתוב בספר)
לא מסוגל להרדם . אי אפשר להכריח אותו לשכב שעות.😮
לכן נראה לי לעניות דעתי שתמיד טוב לשמוע מאחרות עצות וטיפים וללמוד וליישם מה שמתאים לי,
אבל לזכור את המשנה- אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו,
למקום שלו אתה לעולם לא תגיע...
ולזכור שהתכונות שלנו כהורים הן בדיוק התכונות שה' נתן לנו כדי שיתאימו לתכונות של הילדים שלנו
בכוונה לא מגיבה למישהי מסויימת,
אלא באופן כללי נראה לי שחשוב לקחת בחשבון שיש ילדים שונים בעולם...
גם אני פעם הייתי כזו תמימה,וחשבתי שאם רק אהיה עקבית אצליח בשיטות שאני רוצה.
ה' לימד אותי דרך הילדים שזה ממש לא תלוי בי ובשיטה שחלמתי ליישם.
כותבת כמה דוגמאות - אבל בוודאי שיש עוד דוגמאות שאני לא מכירה,לכן באמת כדאי לזכור שה' ברא הרבה הורים והרבה סוגים והרבה שיטות,ואין משהו יותר נכון ויותר טוב, אלא לכל אחד מתאים מה שמתאים לו.
ילד חמוד וקופצני במיוחד שגם רטלין לא עוזר לו לשבת,
לא בדיוק מסוגל לא לקום מהמיטה
ילד חמוד ורגיש במיוחד שמסוגל לשכב במיטה ולבכות שעות זה גם לא אידאלי😣
ילד חמוד עם פחות צורך בשעות שינה ( הרופאת ילדים היא זאת שאמרה שכנראה הוא לא צריך לישון את מספר השעות שכתוב בספר)
לא מסוגל להרדם . אי אפשר להכריח אותו לשכב שעות.😮
לכן נראה לי לעניות דעתי שתמיד טוב לשמוע מאחרות עצות וטיפים וללמוד וליישם מה שמתאים לי,
אבל לזכור את המשנה- אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו,
למקום שלו אתה לעולם לא תגיע...
ולזכור שהתכונות שלנו כהורים הן בדיוק התכונות שה' נתן לנו כדי שיתאימו לתכונות של הילדים שלנו
ממש ממש נכון!פרצוף כרית
כתבת יפה, תודה רבה ההודעה הזו👍קופצת רגע
התנצלות, הבהרה. וכו' וכו'קופצת
קראתי את כולכן.
אני מודה לכל אחת ואחת שטרחה להסביר. זה חשוב לי מאוד על מנת ללמוד לשפר את יכולת ההכלה, הקבלה והרגישות הנצרכת ביחסים בין בני אדם. ויש לי הרבה מה לשפר בענין...
תודה🙏
עניינית לנושא השרשור:
אז כן. אולי אנחנו משפחה חריגה. אולי אני חריגה (זה כבר הגיוני יותר😅). אולי זוהי שיטה מסויימת הנלמדת בהדרכת הורים.
לא יודעת.
מה שאני יודעת - שב99% מהשרשורים הנפתחים על הורות/ילדים/הורים. אני מכירה התנהלות אחרת לגמרי. בטווח גילאים נרחב.
כן. אני יודעת שאנחנו קצת שונים. מרגישה רואה את זה בחוש בעולם האמיתי. אבל כמו שאני רואה את הדברים - יש בזה הרבה מעלות טובות שיכולות לחסוך הרבה אנרגיה, מאבקים, התנגדויות. אצל הילדים.
אז זהו. זה היה רק "להגן" על מה שכתבתי 😅
אבל צודקות. לא ניסחתי נכון. אין לי גם כוח ופניות ל"עטוף" את הדברים כמו שצריך. והתרגלתי כבר קצת שאני חיה בעולם מקביל...
וההקלדה הארורה הזו בכלל בלתי אפשרית
שכל אחת וכל משפחה תמצא את הדרך הכי נכונה וטובה להם ולילדים. ובעיקר הכי חשוב - בשמחה ובנעימות.
אחרי הכל כולנו רוצות 100%בטובת הילדים בלבד.
בהצלחה לכולנו במסע הזה🤗❤️
אני מודה לכל אחת ואחת שטרחה להסביר. זה חשוב לי מאוד על מנת ללמוד לשפר את יכולת ההכלה, הקבלה והרגישות הנצרכת ביחסים בין בני אדם. ויש לי הרבה מה לשפר בענין...
תודה🙏
עניינית לנושא השרשור:
אז כן. אולי אנחנו משפחה חריגה. אולי אני חריגה (זה כבר הגיוני יותר😅). אולי זוהי שיטה מסויימת הנלמדת בהדרכת הורים.
לא יודעת.
מה שאני יודעת - שב99% מהשרשורים הנפתחים על הורות/ילדים/הורים. אני מכירה התנהלות אחרת לגמרי. בטווח גילאים נרחב.
כן. אני יודעת שאנחנו קצת שונים. מרגישה רואה את זה בחוש בעולם האמיתי. אבל כמו שאני רואה את הדברים - יש בזה הרבה מעלות טובות שיכולות לחסוך הרבה אנרגיה, מאבקים, התנגדויות. אצל הילדים.
אז זהו. זה היה רק "להגן" על מה שכתבתי 😅
אבל צודקות. לא ניסחתי נכון. אין לי גם כוח ופניות ל"עטוף" את הדברים כמו שצריך. והתרגלתי כבר קצת שאני חיה בעולם מקביל...
וההקלדה הארורה הזו בכלל בלתי אפשרית
שכל אחת וכל משפחה תמצא את הדרך הכי נכונה וטובה להם ולילדים. ובעיקר הכי חשוב - בשמחה ובנעימות.
אחרי הכל כולנו רוצות 100%בטובת הילדים בלבד.
בהצלחה לכולנו במסע הזה🤗❤️
אבל גם את לא חריגה!אם מאושרת
את הכי טובה למשפחה שלך,וכל אחת טובה למשפחה שלה.
למה חריגה?
אנחנו הרי רוצים הכלה של כל סוגי השיטות והאנשים,גם השיטה שלך.
וכתבת ממש יפה על הכלה. למדתי ממך
למה חריגה?
אנחנו הרי רוצים הכלה של כל סוגי השיטות והאנשים,גם השיטה שלך.
וכתבת ממש יפה על הכלה. למדתי ממך
איזה נשמה את!קופצת
תראי. אם במשך 30 שנה את כמעט תמיד חושבת/מתנהגת אחרת מהחברה. בהורות/זוגיות/חינוך ילדים/התנהלות בית/דת/אמונה/מיניות.
לא נותר לך אלא להגיע למסקנה הנ''ל 😅
או שעדיין לא הכרתי את האנשים הנכונים...🤔
לא נותר לך אלא להגיע למסקנה הנ''ל 😅
או שעדיין לא הכרתי את האנשים הנכונים...🤔
את.מקסימה ומיוחדת ברגישות שלך!אביול
את וואו!משמעת עצמית
כתבת מהמם
ורואים שאת באמת רוצה להבין...
אכפת לך להסביר מה שונה אצלכם?
מה ההתנהלות שגורמת שיהיו אצלך פחות מאבקים וכו?
יש לי תחושה שאזדהה...
ורואים שאת באמת רוצה להבין...
אכפת לך להסביר מה שונה אצלכם?
מה ההתנהלות שגורמת שיהיו אצלך פחות מאבקים וכו?
יש לי תחושה שאזדהה...
גם אצלי אין מאבקיםoo
עם הגדולים בגלל שאני מעבירה אחריות אליהם, ועם בן השנתיים שלא יכול להיות אחראי על פעולותיו, אני לא פועלת עם מאבקים, אלא מלמדת אותו לשתף פעולה.
לדוגמא כשהולכים לישון, לא לוקחת אותו למיטה, אלא אומרת לו הולכים לישון, בוא תתן לי יד ונלך למיטה.
כנ״ל למקלחת, להחלפת טיטול, לבוא לארוחה וכו׳
ואם הוא לא רוצה, אני מפתחת איתו דיון/ מסבירה/ מסיחה דעתו. אף פעם לא בכוח, תמיד מחכה לשיתוף פעולה.
לדוגמא כשהולכים לישון, לא לוקחת אותו למיטה, אלא אומרת לו הולכים לישון, בוא תתן לי יד ונלך למיטה.
כנ״ל למקלחת, להחלפת טיטול, לבוא לארוחה וכו׳
ואם הוא לא רוצה, אני מפתחת איתו דיון/ מסבירה/ מסיחה דעתו. אף פעם לא בכוח, תמיד מחכה לשיתוף פעולה.
אני גם אשמח לשמועבת 30
משום מה, כתבתי פעם שאצלי אין בכלל קטעים עם ללכת לישון. לא יודעת למה.
אז אשמח לשמוע ממך
אז אשמח לשמוע ממך
אז כמעט נשבעתי שאני לא מגיבה שוב בשרשורקופצת
הזה😅
אבל מחכה לבעלי שחוזר מאוחר היום. ומקודם נרדמתי באמצע סדרה... אז נראה לי להקלידדדדדדד 😑 ישמור עלי ערה כמו שצריך...
אקדים ואומר:
לא מתכוונת לחנך אף אחת. לא מתכוונת להגיד מה הכי נכון לעשות. לא מתכוונת להגיד שרק ככה עובד. סתם מספרת *רק* עבור מי שמעניין אותה:
אז האמת שהיום "ההשכבה" אצלי מסתכמת במקלחת לקטנה(1.10). מסניפה אותה כמו שצריך 😁 ושמה אותה בלול לישון.
אח''כ אני מכינה לי ארוחת ערב וכוס קפה. איך לא - לוקחת את המפזר חום, נכנסת לחדר שלי (עם דלת פתוחה - אצלנו זה אומר שאני "נגישה" ואפשר חופשי להכנס) וזהו. לפעמים קוראת/בטלפון/ אחד הילדים בא לדבר...
שאר הילדים (12.8, 10, 7.5) מסדרים את הבית (כן! כן! "המצאה" של בעלי לכבוד ההריון 😌) מתקלחים כן/לא והולכים לישון. באים להגיד לילה טוב וחיבוק.
עכשיו, ברור שההתנהלות היום "נשענת" כבר על אוירה וחינוך והרגלים שעבר קיימים. אבל כשאני "נוברת" בזכרון לשנים שהם היו קטנים והייתי משכיבה אותם - והיו קמים, והיו צריכים לאכול/לשתות/שירותים. והייתי נחמדה ונחמדה ונחמדה עד שהייתי הופכת למכשפה.
והייסורי מצפון.... וההרגשה הזיפתית הזו😔
אני זוכרת ששיתפתי את בעלי והוא אמר לי בערך את מה שהקפיץ פה כמה בנות למעלה: הרי יש לך עקרונות שעליהם את כן יודעת לעמוד. נכון? אז תחליטי שזה גם חוק בל יעבור וכך יהיה.
קצת עיבוד של הרעיון. הרבה החלטה - ויומיים! מבטיחה שיומיים! שהייתי קשה מאוד! בהשכבה. עמדתי בפתח הדלת ולא הסכמתי לא לאכול ולא לשתות (ידעתי כמובן שאכלו טוב בארוחת הערב) ולא שירותים ולא להוריד רק רגל מהמיטה ולא כלום!
אולי נשמע מזעזע, אבל מה זה יומיים אי שם בגיל שלוש - לעומת 10 שנים אח"כ של שעת השכבה נעימה ורגועה ב100%?!
זהו. זה מה שהיה אצלנו. מי שמתחברת - איזה כיף לי🤗
מי שלא - בטוחה שיום יבוא ותמצא דרך טובה. כולנו פה במסע למידה.. וכל עוד חיים - לומדים.
אבל מחכה לבעלי שחוזר מאוחר היום. ומקודם נרדמתי באמצע סדרה... אז נראה לי להקלידדדדדדד 😑 ישמור עלי ערה כמו שצריך...
אקדים ואומר:
לא מתכוונת לחנך אף אחת. לא מתכוונת להגיד מה הכי נכון לעשות. לא מתכוונת להגיד שרק ככה עובד. סתם מספרת *רק* עבור מי שמעניין אותה:
אז האמת שהיום "ההשכבה" אצלי מסתכמת במקלחת לקטנה(1.10). מסניפה אותה כמו שצריך 😁 ושמה אותה בלול לישון.
אח''כ אני מכינה לי ארוחת ערב וכוס קפה. איך לא - לוקחת את המפזר חום, נכנסת לחדר שלי (עם דלת פתוחה - אצלנו זה אומר שאני "נגישה" ואפשר חופשי להכנס) וזהו. לפעמים קוראת/בטלפון/ אחד הילדים בא לדבר...
שאר הילדים (12.8, 10, 7.5) מסדרים את הבית (כן! כן! "המצאה" של בעלי לכבוד ההריון 😌) מתקלחים כן/לא והולכים לישון. באים להגיד לילה טוב וחיבוק.
עכשיו, ברור שההתנהלות היום "נשענת" כבר על אוירה וחינוך והרגלים שעבר קיימים. אבל כשאני "נוברת" בזכרון לשנים שהם היו קטנים והייתי משכיבה אותם - והיו קמים, והיו צריכים לאכול/לשתות/שירותים. והייתי נחמדה ונחמדה ונחמדה עד שהייתי הופכת למכשפה.
והייסורי מצפון.... וההרגשה הזיפתית הזו😔
אני זוכרת ששיתפתי את בעלי והוא אמר לי בערך את מה שהקפיץ פה כמה בנות למעלה: הרי יש לך עקרונות שעליהם את כן יודעת לעמוד. נכון? אז תחליטי שזה גם חוק בל יעבור וכך יהיה.
קצת עיבוד של הרעיון. הרבה החלטה - ויומיים! מבטיחה שיומיים! שהייתי קשה מאוד! בהשכבה. עמדתי בפתח הדלת ולא הסכמתי לא לאכול ולא לשתות (ידעתי כמובן שאכלו טוב בארוחת הערב) ולא שירותים ולא להוריד רק רגל מהמיטה ולא כלום!
אולי נשמע מזעזע, אבל מה זה יומיים אי שם בגיל שלוש - לעומת 10 שנים אח"כ של שעת השכבה נעימה ורגועה ב100%?!
זהו. זה מה שהיה אצלנו. מי שמתחברת - איזה כיף לי🤗
מי שלא - בטוחה שיום יבוא ותמצא דרך טובה. כולנו פה במסע למידה.. וכל עוד חיים - לומדים.
תודה שכתבת!בוקר אור
היה שווה🙂
תודה שכתבת והסברת!מתואמת
האמת שאצלנו נוסה דבר כזה, וזה ממש לא עובד לאורך זמן... כלומר - לאותו לילה כן. אבל אין סיכוי שהם יזכרו את ההתעקשות גם בלילה הבא...
אולי אנחנו לא משכנעים מספיק? או שהילדים שלנו עקשניים יותר מדי?
לא יודעת...
בכל אופן, כנראה באמת בכל משפחה זה עובד אחרת...
ובאמת תודה שנברת בזיכרונך כדי לגלות היכן התחיל הקסם!
אולי אנחנו לא משכנעים מספיק? או שהילדים שלנו עקשניים יותר מדי?
לא יודעת...
בכל אופן, כנראה באמת בכל משפחה זה עובד אחרת...
ובאמת תודה שנברת בזיכרונך כדי לגלות היכן התחיל הקסם!
חחחח אולי אתם לא יודעיםקופצת
להיות כאלה מפחידים
נניח ככה -
👹👺
וברור שבסוף הכל "נשען" על תכונות אופי קיימות...
נניח ככה -
👹👺וברור שבסוף הכל "נשען" על תכונות אופי קיימות...
כנראה, באמת... מתואמת
כתבת מהמם, תודה לך!בארץ אהבתי
בגדול אני חושבת שזה מאוד נכון - שברגע שלנו יש גבול שברור לנו, זה הופך להיות גבול שברור לכולם.
אבל אני חושבת שבסופו של דבר חייבים לבחור את הגבולות שלנו, ואי אפשר להחליט שכל הדברים הם גבול מוחלט.
בית שגם ילדים אוכלים רק במטבח, וגם מטאטאים אחרי כל ארוחה, וגם מסדרים את כל המשחקים כל יום, וגם מתקלחים לבד באחריות הילדים, וגם הולכים לישון לבד ולא יוצאים מהמיטות, וגם קמים בבוקר ומתארגנים לבד, וכו' וכו' - אולי הגבולות בו מאוד ברורים אבל נראה לי שהילדים שם לא יגדלו בבריאות נפשית הכי טובה...
אני חושבת שלכל בית יש את הדברים שבהם יש גבולות ברורים, אבל יש צורך גם במקומות שבהם משחררים. וזה חלק מהבריאות של הבית. וכמובן זה תלוי ההורים - מה מספיק חשוב להם בשביל להציב כגבול מוחלט, ואיפה הם מסוגלים לאפשר קצת שחרור.
וחוץ מזה, יש גם קשיים שההתמודדות איתם היא לא רק עניין של גבול. יש נפשות שונות וקשיים שונים, ולפעמים צריך מענה אחר.
אצלנו למשל היה קושי עם הבת שלי שלא היתה מסוגלת להירדם כשאני לא בחדר. ניסיתי פעם לשים גבול ולשנות את זה. זה לא עבד. יותר מחודש שהיינו בסיפור הזה וזה פשוט לא עבד. בכי בכל פעם מחדש.
בסוף עזבנו את זה. אחרי טיפול רגשי התחלנו שוב, עדיין זה לקח הרבה יותר מיומיים ועוד לא לגמרי סיימנו עם זה, אבל זה כבר במקום אחר לגמרי.
ובכל מקרה, תודה שכתבת!
אבל אני חושבת שבסופו של דבר חייבים לבחור את הגבולות שלנו, ואי אפשר להחליט שכל הדברים הם גבול מוחלט.
בית שגם ילדים אוכלים רק במטבח, וגם מטאטאים אחרי כל ארוחה, וגם מסדרים את כל המשחקים כל יום, וגם מתקלחים לבד באחריות הילדים, וגם הולכים לישון לבד ולא יוצאים מהמיטות, וגם קמים בבוקר ומתארגנים לבד, וכו' וכו' - אולי הגבולות בו מאוד ברורים אבל נראה לי שהילדים שם לא יגדלו בבריאות נפשית הכי טובה...
אני חושבת שלכל בית יש את הדברים שבהם יש גבולות ברורים, אבל יש צורך גם במקומות שבהם משחררים. וזה חלק מהבריאות של הבית. וכמובן זה תלוי ההורים - מה מספיק חשוב להם בשביל להציב כגבול מוחלט, ואיפה הם מסוגלים לאפשר קצת שחרור.
וחוץ מזה, יש גם קשיים שההתמודדות איתם היא לא רק עניין של גבול. יש נפשות שונות וקשיים שונים, ולפעמים צריך מענה אחר.
אצלנו למשל היה קושי עם הבת שלי שלא היתה מסוגלת להירדם כשאני לא בחדר. ניסיתי פעם לשים גבול ולשנות את זה. זה לא עבד. יותר מחודש שהיינו בסיפור הזה וזה פשוט לא עבד. בכי בכל פעם מחדש.
בסוף עזבנו את זה. אחרי טיפול רגשי התחלנו שוב, עדיין זה לקח הרבה יותר מיומיים ועוד לא לגמרי סיימנו עם זה, אבל זה כבר במקום אחר לגמרי.
ובכל מקרה, תודה שכתבת!
תודה לך🙂קופצת
ברור שלא מתאים לכולם. אין ספק.
ואת מתארת בכלל ילדה עם קושי מסוים - שודאי שמצריך התנהלות אחרת.
לגבי העברת אחריות לילדים - זוהי כבר תורה אחרת גדולה ונפרדת בפני עצמה. אין קשר בינה לבין גבולות.
וילדים שלוקחים אחריות על עצמם - גדלים להיות בריאי נפש ושמחים בדיוק כמו כל ילד אחר. בדוק.
אין אספת הורים/שיחת טלפון/ מפגש שלנו עם המורים/גננת וכו' שהם לא מציינים את הנקודה הזו.
שרואים שמאחורי הילדים עומדים הורים. רואים שעומד בית יציב ודואג. רואים בגרות ובטחון עצמי...
אז מסתבר שזה לא כזה גרוע..😆
ואת מתארת בכלל ילדה עם קושי מסוים - שודאי שמצריך התנהלות אחרת.
לגבי העברת אחריות לילדים - זוהי כבר תורה אחרת גדולה ונפרדת בפני עצמה. אין קשר בינה לבין גבולות.
וילדים שלוקחים אחריות על עצמם - גדלים להיות בריאי נפש ושמחים בדיוק כמו כל ילד אחר. בדוק.
אין אספת הורים/שיחת טלפון/ מפגש שלנו עם המורים/גננת וכו' שהם לא מציינים את הנקודה הזו.
שרואים שמאחורי הילדים עומדים הורים. רואים שעומד בית יציב ודואג. רואים בגרות ובטחון עצמי...
אז מסתבר שזה לא כזה גרוע..😆
אתם נשמעים בית מהמםבארץ אהבתי
שיהיה ברור שהתיאור שנתתי לא היה אמור לרמוז שום דבר על הבית שלך.
ונכון שאחריות זה סיפור קצת אחר.
מה שניסיתי להגיד, שבית שהכל בו מלא בגבולות ברורים מכל הכיוונים - אולי הילדים לא מנסים לפרוץ את הגבולות כי הם מאוד ברורים, אבל זה עלול להיות יותר מידי מגביל.
לא כל דבר שמפריע לנו צריך להפוך להיות גבול שהילדים חייבים ללמוד ולהתאים את עצמנו אליו. גם לנו יש מקום להתגמש ולקבל את זה שהם צריכים את המרחב שלהם. ובכל בית יהיו את המקומות היותר משחררים, לפי מה שנכון להורים. כמובן שאם בסוף זה נגמר כל פעם בכעס אז סימן שמשהו צריך שינוי. אבל לפעמים השינוי לא יהיה בגבול מול הילד, אלא בשינוי של העמדה שלנו ביחס להתנהגות.
עכשיו כשאני חושבת על זה שוב, לא בטוחה כמה זה קשור לעניין של ההשכבה.
יותר לעניין הכללי של גבולות מוחלטים כאלו שהם בל יעבור. אני מרגישה שזה טוב שיש גבולות כאלו, אבל לא בכל מקום.
לא בטוחה כמה הצלחתי להבהיר את עצמי, נראה לי שאני לא הבנתי את עצמי עד הסוף, צריכה עוד לחשוב על זה...
ונכון שאחריות זה סיפור קצת אחר.
מה שניסיתי להגיד, שבית שהכל בו מלא בגבולות ברורים מכל הכיוונים - אולי הילדים לא מנסים לפרוץ את הגבולות כי הם מאוד ברורים, אבל זה עלול להיות יותר מידי מגביל.
לא כל דבר שמפריע לנו צריך להפוך להיות גבול שהילדים חייבים ללמוד ולהתאים את עצמנו אליו. גם לנו יש מקום להתגמש ולקבל את זה שהם צריכים את המרחב שלהם. ובכל בית יהיו את המקומות היותר משחררים, לפי מה שנכון להורים. כמובן שאם בסוף זה נגמר כל פעם בכעס אז סימן שמשהו צריך שינוי. אבל לפעמים השינוי לא יהיה בגבול מול הילד, אלא בשינוי של העמדה שלנו ביחס להתנהגות.
עכשיו כשאני חושבת על זה שוב, לא בטוחה כמה זה קשור לעניין של ההשכבה.
יותר לעניין הכללי של גבולות מוחלטים כאלו שהם בל יעבור. אני מרגישה שזה טוב שיש גבולות כאלו, אבל לא בכל מקום.
לא בטוחה כמה הצלחתי להבהיר את עצמי, נראה לי שאני לא הבנתי את עצמי עד הסוף, צריכה עוד לחשוב על זה...
אני חושבתoo
שיש גבולות שהילדים לא פורצים, כי זה הפך להיות הגבולות שלהם עצמם, אף אחד לא משגיח על הגבולות הללו, חוץ מהם עצמם, הם מבינים את ההגיון של הגבול ורוצים בו. וזה במילים אחרות- העברת אחריות.
הוווו חיכיתי לך!😅קופצת
זכרתי שאנחנו באותה דיעה..
בהחלט, גם אצלנו יש דברים כאלובארץ אהבתי
כמו הבן שלי כשעדיין זחל, אבל ידע באופן ברור שלא יכולים להיות בבית שלנו פירורים על הרצפה (זה מבעלי..😏) אז כשהוא מצא פעם פירור הוא הביא לי אותו ואמר לי 'אויש'.
אבל גם יותר מידי אחריות ביותר מידי תחומים זה לא נכון בילדות בעיני. זה חשוב וטוב כשזה קיים, אבל כשזה בגבול שמאפשר לילדים גם להיות ילדים.
אבל גם יותר מידי אחריות ביותר מידי תחומים זה לא נכון בילדות בעיני. זה חשוב וטוב כשזה קיים, אבל כשזה בגבול שמאפשר לילדים גם להיות ילדים.
זה נקרא אחריותoo
ולכאורה זה מצריך מאמץ לשאת באחריות.
אבל בפועל אני מלמדת את הגבולות (בדרך שלי, בנועם, ללא מאבקים) יש גבולות שעוברים בלי ששמתי לב, כמו נקיון- בן השנתיים כבר מבקש לנקות ידים, ויש גבולות כמו שינה בזמן, שאני מעבירה באופן יזום, אחרי הסברים והקנית הרגלים.
האם זה קשה לילד לעקוב אחר השעון וללכת לישון בזמן? חד משמעית לא. הוא רגיל לזה כבר שנים, ובהתחלה אני יכולה לתזכר אותו אם הוא רוצה. אין בזה באמת קושי כי האחריות הופכת להרגל.
אבל בפועל אני מלמדת את הגבולות (בדרך שלי, בנועם, ללא מאבקים) יש גבולות שעוברים בלי ששמתי לב, כמו נקיון- בן השנתיים כבר מבקש לנקות ידים, ויש גבולות כמו שינה בזמן, שאני מעבירה באופן יזום, אחרי הסברים והקנית הרגלים.
האם זה קשה לילד לעקוב אחר השעון וללכת לישון בזמן? חד משמעית לא. הוא רגיל לזה כבר שנים, ובהתחלה אני יכולה לתזכר אותו אם הוא רוצה. אין בזה באמת קושי כי האחריות הופכת להרגל.
ועוד משהוoo
האחריות לא חייבת להיות קושי לילד, היא יכולה להיות הרבה יותר קלה, ולעשות לו ילדות טובה והכנה לחיים טובה.
אם לדוגמא פעולות התארגנות בערב ובבוקר, נעשות באחריות הילד, הילד מרוויח שאין שיח שלילי סביב זה, ועדין עושה את אותם פעולות, כמו שהיה עושה אילו ההורה היה אחראי ומתזכר אותו. הוא לא עושה שום דבר נוסף מעבר להתארגנות. רק במקום שיש שיח סביב ההתארגנות, שיכול להיות שלילי ופוגע באוירה בבית ובתקשורת עם הילד, הילד מסתכל על השעון ויודע מתי להתחיל להתארגן.
אם לדוגמא פעולות התארגנות בערב ובבוקר, נעשות באחריות הילד, הילד מרוויח שאין שיח שלילי סביב זה, ועדין עושה את אותם פעולות, כמו שהיה עושה אילו ההורה היה אחראי ומתזכר אותו. הוא לא עושה שום דבר נוסף מעבר להתארגנות. רק במקום שיש שיח סביב ההתארגנות, שיכול להיות שלילי ופוגע באוירה בבית ובתקשורת עם הילד, הילד מסתכל על השעון ויודע מתי להתחיל להתארגן.
טוב. כל דבר קיצוני - הוא לא טוב.קופצת
לא משנה באיזה תחום...
רק שאם נניח בכל בית העבודה של ההורים היא לדעת "לשחרר" ולהעביר אחריות לילדים על מנת להגיע לאיזון, אצלנו זה הפוך ואני מודעת לזה.
העבודה שלי היא לקחת אחריות אלי על מנת להגיע לאיזון. וכן, לפעמים זה קשה לי מאוד, מנוגד לאופי שלי. אבל זו העבודה שלי ועל מנת "לחזק" את עצמי, אני מזכירה לי את כל המעלות והרוחים שאני מרוויחה מצורת החינוך הזו. והראשי הוא - אוירה נעימה כמעט 100%. אין ויכוחים/מרירות/מריבות.
על החסרונות - אני עובדת. אולי אפתח שרשור פעם ותעזרו לי😅🙏
רק שאם נניח בכל בית העבודה של ההורים היא לדעת "לשחרר" ולהעביר אחריות לילדים על מנת להגיע לאיזון, אצלנו זה הפוך ואני מודעת לזה.
העבודה שלי היא לקחת אחריות אלי על מנת להגיע לאיזון. וכן, לפעמים זה קשה לי מאוד, מנוגד לאופי שלי. אבל זו העבודה שלי ועל מנת "לחזק" את עצמי, אני מזכירה לי את כל המעלות והרוחים שאני מרוויחה מצורת החינוך הזו. והראשי הוא - אוירה נעימה כמעט 100%. אין ויכוחים/מרירות/מריבות.
על החסרונות - אני עובדת. אולי אפתח שרשור פעם ותעזרו לי😅🙏
אני ממש מסכימה איתךבארץ אהבתי
מה שכתבתי לא היה כדי לסתור את הדברים שלך, אלא כדי לדייק אותם.
כי כשקראתי את הדברים שכתבת בהתחלה, על זה שהכללים צריכים להיות ברורים אצלנו וככה זה יעבור גם לילדים, זה נשמע כמו 'קסם' כזה, שרק צריך לקבוע את הכללים שמתאימים לנו, ולהיות ברורים ונחושים איתם, והכל בבית נרגע.
אבל הרגשתי שמשהו פה צריך דיוק. כי הקסם הזה יכול לבוא על חשבון הילדים, אם לא עושים את זה בצורה מאוזנת, שרואה גם את הצרכים שלהם.
ואם נחזור שוב לדבר על הנושא של ההשכבה - את כותבת שהקושי שתיארתי זה קושי מיוחד שמצריך יחס שונה.
אבל אף אחד לא גילה לי את זה מראש. כשהגעתי לשלב שהיה לי קשה עם ההשכבה כמו שהיא נראתה, החלטתי שאני קובעת כללים חדשים ועומדת מאחוריהם. והייתי נחושה שזה הולך להשתנות. וגם השתדלתי לעשות את זה בכמה שיותר תמיכה רגשית, ועם שיח מאחורי וכו', אבל במשך יותר מחודש עמדתי על הכללים החדשים, למרות שזה המשיך להיות קשה.
אבל אחרי שזה המשיך ככה, התחלתי להתלבט אם היא באמת מסוגלת לזה. והתייעצתי עם מישהי חכמה שעודדה אותי להקשיב למה שאני מרגישה, ונתנה לי את הביטחון שגם לחזור בי יכול להיות נכון במצב הזה. ואז הבת שלי גם שברה את היד ועברה ניתוח, ובהתחלה היתה צריכה אותנו בלילות, אז אני ראיתי את זה בתור סימן מהקב"ה שאנחנו צריכים לעצור את התהליך הזה, כי הוא לא נכון כרגע.
וזה היה הסיפור שגרם לנו להבין שיש פה צורך בטיפול רגשי. זה לא שידעתי מראש שהסיפור כאן אחר. הייתי צריכה הרבה הקשבה לעצמי ולבת שלי כדי לזהות שהסיפור כאן הוא אחר, ולא נכון להמשיך ולהיות נחושה עם הכללים שקבעתי.
אז אני מסכימה שיש מקומות שמתאים לקבוע בהם כללים, וכדי שהילדים יבינו שהגבול פה ברור, הוא צריך להיות ברור גם לנו.
אבל ביחד עם זה צריך להיות קשובים לילדים, ולראות מתי הכללים הם מעבר ליכולות שלהם.
וגם לשים לב מתי הכללים גורמים להם להיות יותר מידי כבולים. כי ילדים לא אמורים להיות חיילים. ואם למשל מפריע לי שילד בוכה יותר מידי חזק, אני לא אקבע כלל נחוש שאומר שחייבים לבכות בשקט או שאסור לבכות. ואם למשל קשה לי שהילדים מוציאים הרבה משחקים כי זה עושה לי בלגן בעיניים, אני לא אקבע כלל שצריך לשחק רק עם חפץ אחד בכל פעם. יש מקומות בהם אנחנו נצטרך לעבוד על עצמנו, ולא רק נשנה את הילדים כדי להתאים אותם למה שנוח לנו (בכוונה הלכתי על דוגמאות קצת קיצוניות, רק כדי להבהיר את הנקודה - שיש מקומות שבהם יכול להיות לי קשה עם משהו שהילדים עושים, והפתרון לא יהיה על ידי כלל חדש, אלא דרך העבודה העצמית שלי).
אני מאמינה שאצלך זה כן מאוזן. את באמת נשמעת אמא מהממת, והבית שלכם נשמע באמת בית מיוחד…
אבל רציתי לכתוב את הדברים בכל זאת, כי לא כן אחת שקוראת אותך יודעת איך את עושה את זה מאוזן. וכשזה נעשה בצורה לא מאוזנת, זה עלול לפגוע.
כי כשקראתי את הדברים שכתבת בהתחלה, על זה שהכללים צריכים להיות ברורים אצלנו וככה זה יעבור גם לילדים, זה נשמע כמו 'קסם' כזה, שרק צריך לקבוע את הכללים שמתאימים לנו, ולהיות ברורים ונחושים איתם, והכל בבית נרגע.
אבל הרגשתי שמשהו פה צריך דיוק. כי הקסם הזה יכול לבוא על חשבון הילדים, אם לא עושים את זה בצורה מאוזנת, שרואה גם את הצרכים שלהם.
ואם נחזור שוב לדבר על הנושא של ההשכבה - את כותבת שהקושי שתיארתי זה קושי מיוחד שמצריך יחס שונה.
אבל אף אחד לא גילה לי את זה מראש. כשהגעתי לשלב שהיה לי קשה עם ההשכבה כמו שהיא נראתה, החלטתי שאני קובעת כללים חדשים ועומדת מאחוריהם. והייתי נחושה שזה הולך להשתנות. וגם השתדלתי לעשות את זה בכמה שיותר תמיכה רגשית, ועם שיח מאחורי וכו', אבל במשך יותר מחודש עמדתי על הכללים החדשים, למרות שזה המשיך להיות קשה.
אבל אחרי שזה המשיך ככה, התחלתי להתלבט אם היא באמת מסוגלת לזה. והתייעצתי עם מישהי חכמה שעודדה אותי להקשיב למה שאני מרגישה, ונתנה לי את הביטחון שגם לחזור בי יכול להיות נכון במצב הזה. ואז הבת שלי גם שברה את היד ועברה ניתוח, ובהתחלה היתה צריכה אותנו בלילות, אז אני ראיתי את זה בתור סימן מהקב"ה שאנחנו צריכים לעצור את התהליך הזה, כי הוא לא נכון כרגע.
וזה היה הסיפור שגרם לנו להבין שיש פה צורך בטיפול רגשי. זה לא שידעתי מראש שהסיפור כאן אחר. הייתי צריכה הרבה הקשבה לעצמי ולבת שלי כדי לזהות שהסיפור כאן הוא אחר, ולא נכון להמשיך ולהיות נחושה עם הכללים שקבעתי.
אז אני מסכימה שיש מקומות שמתאים לקבוע בהם כללים, וכדי שהילדים יבינו שהגבול פה ברור, הוא צריך להיות ברור גם לנו.
אבל ביחד עם זה צריך להיות קשובים לילדים, ולראות מתי הכללים הם מעבר ליכולות שלהם.
וגם לשים לב מתי הכללים גורמים להם להיות יותר מידי כבולים. כי ילדים לא אמורים להיות חיילים. ואם למשל מפריע לי שילד בוכה יותר מידי חזק, אני לא אקבע כלל נחוש שאומר שחייבים לבכות בשקט או שאסור לבכות. ואם למשל קשה לי שהילדים מוציאים הרבה משחקים כי זה עושה לי בלגן בעיניים, אני לא אקבע כלל שצריך לשחק רק עם חפץ אחד בכל פעם. יש מקומות בהם אנחנו נצטרך לעבוד על עצמנו, ולא רק נשנה את הילדים כדי להתאים אותם למה שנוח לנו (בכוונה הלכתי על דוגמאות קצת קיצוניות, רק כדי להבהיר את הנקודה - שיש מקומות שבהם יכול להיות לי קשה עם משהו שהילדים עושים, והפתרון לא יהיה על ידי כלל חדש, אלא דרך העבודה העצמית שלי).
אני מאמינה שאצלך זה כן מאוזן. את באמת נשמעת אמא מהממת, והבית שלכם נשמע באמת בית מיוחד…
אבל רציתי לכתוב את הדברים בכל זאת, כי לא כן אחת שקוראת אותך יודעת איך את עושה את זה מאוזן. וכשזה נעשה בצורה לא מאוזנת, זה עלול לפגוע.
כתבת מקסים ונכון מאודבת 30
איזה מתוקבת 30
הבנתי אותך! ממש ממש!קופצת
ואת צודקת כ"כ!
זה בדיוק "הדיון" הקבוע שלי ושל בעלי.
"ההובי" של בעלי זה חינוך, וככזה - הוא אלוף בהצבת גבולות ומרבה להשתמש בהם..😅
ואז עומדת אנוכי ומסבירה לו את תגובתך הנ''ל.
למעשה? הוא כמעט לא נמצא בבית במהלך השבוע - אז הבית וגבולותיו נשארים למרותי. ומרותי - אם את שואלת - יותר בקטע של חגיגות..
(כמובן שאני יכולה ל"חגוג" כי יש מצע של בסיס משמעתי חזק מאוד...)
מה שכתבתי זה לגבי ענין העברת האחריות לילדים.
וצודקת - זה כבר לא רק קשור להשכבה..
זה בדיוק "הדיון" הקבוע שלי ושל בעלי.
"ההובי" של בעלי זה חינוך, וככזה - הוא אלוף בהצבת גבולות ומרבה להשתמש בהם..😅
ואז עומדת אנוכי ומסבירה לו את תגובתך הנ''ל.
למעשה? הוא כמעט לא נמצא בבית במהלך השבוע - אז הבית וגבולותיו נשארים למרותי. ומרותי - אם את שואלת - יותר בקטע של חגיגות..
(כמובן שאני יכולה ל"חגוג" כי יש מצע של בסיס משמעתי חזק מאוד...)
מה שכתבתי זה לגבי ענין העברת האחריות לילדים.
וצודקת - זה כבר לא רק קשור להשכבה..
תודה! איזה כיף שהבנת אותי..🙂בארץ אהבתי
את מקסימה ממש!מתואמת
רגישה גם לאחרות, גם לעצמך - זה מדהים!
מברכת אותך שתמיד תצליחי בדרכך (המיוחדת או הלא מיוחדת) ושגם תצליחי לעזור לאחרות שהדרך הזו יכולה להתאים להן אבל הן עוד לא מודעות לזה...
מברכת אותך שתמיד תצליחי בדרכך (המיוחדת או הלא מיוחדת) ושגם תצליחי לעזור לאחרות שהדרך הזו יכולה להתאים להן אבל הן עוד לא מודעות לזה...
גם אני!!באר מרים
כבר שעתיים שאני מתאמצת בכל כוחותי ואפילו אחד מהם לא נרדם..
גם אני! משתפת בנסיון חדש מאתמול..באר מרים
אז אחרי חופשת קורונה ממש ארוכה חזרו לשגרה..
עם הגדולים בגילאי בי"ס הצלחתי להגיע לסוג של הסכםצשאיפס את השעוץ שניה.
אבל 3 הקטנים שבגנים ובמשפחתון שיגעו אוץי בלילות.
אתמול הזמנתי אותם לאסיפה משפחתית "רק כש הקטנים".
והם ממש התרגשו..
ישבנו בסולחן הגדול בפינת אוכל, חילקתי להם כוסות עם קש חדשות שקניתי ועוד לא הספקתי לתת עם שוקו.
ונתת חיטף שווה - ועשינו אסיפה.
הוצאתי דף ועט וכל דבר ש"סיכמנו" רשמתי.
סידרנו את סדר הערב משלב איסוף המשחקים, ארוחת ערב.... ועד סיום ההשכבה. כולל פירוט מסודר של מה קורה מהרגע שנכנסים למיטה ומכבים את האור ועד שאמא יוצאת מהחדר והילדים נשארים במיטות.
והם היו מאושריל מהצעמד!
בסוף "החתמתי" אותם על הדף: אני חתמתי. ואז בן ה6 רשם אץ שמו. בת ה 4 ציירה "אותיות" והרגישה גדולה ובן ה2.5 קשקש משהו..
תלינו את הדף על הדלת של החדר שלהם עם טבלה של נקודות לכל יום שהם יצליחו.
ואז בערב בכל שלב "בדקנו" מה עושים עכשיו וביצענו.
לפני שיצאתי מהחדר הזכרתי ש"אמא עכשיו שרה את השיר האחרון ואז אמא יוצאת לקפל כביסה ואתם נשארים במיטה" וזה מה שעשיתי.
התוצאה?
בן ה6 שהוא הגורם הכי בעייתי בלילות - נשאר במיטה ונרדם!!
בת ה4 יצאה לחצי שעה לבעלי ואז הזכרתי לה את ההסכם והחזרתי אותה למיטה והיא נרדמה.
בן ה ק.5 המשיך להתרוצץ עד מאוחר - אבל כשזה רק הוא זה הרבה פחות גרוע מכששלושתם עושים שטויות ביחד..
עם הגדולים בגילאי בי"ס הצלחתי להגיע לסוג של הסכםצשאיפס את השעוץ שניה.
אבל 3 הקטנים שבגנים ובמשפחתון שיגעו אוץי בלילות.
אתמול הזמנתי אותם לאסיפה משפחתית "רק כש הקטנים".
והם ממש התרגשו..
ישבנו בסולחן הגדול בפינת אוכל, חילקתי להם כוסות עם קש חדשות שקניתי ועוד לא הספקתי לתת עם שוקו.
ונתת חיטף שווה - ועשינו אסיפה.
הוצאתי דף ועט וכל דבר ש"סיכמנו" רשמתי.
סידרנו את סדר הערב משלב איסוף המשחקים, ארוחת ערב.... ועד סיום ההשכבה. כולל פירוט מסודר של מה קורה מהרגע שנכנסים למיטה ומכבים את האור ועד שאמא יוצאת מהחדר והילדים נשארים במיטות.
והם היו מאושריל מהצעמד!
בסוף "החתמתי" אותם על הדף: אני חתמתי. ואז בן ה6 רשם אץ שמו. בת ה 4 ציירה "אותיות" והרגישה גדולה ובן ה2.5 קשקש משהו..
תלינו את הדף על הדלת של החדר שלהם עם טבלה של נקודות לכל יום שהם יצליחו.
ואז בערב בכל שלב "בדקנו" מה עושים עכשיו וביצענו.
לפני שיצאתי מהחדר הזכרתי ש"אמא עכשיו שרה את השיר האחרון ואז אמא יוצאת לקפל כביסה ואתם נשארים במיטה" וזה מה שעשיתי.
התוצאה?
בן ה6 שהוא הגורם הכי בעייתי בלילות - נשאר במיטה ונרדם!!
בת ה4 יצאה לחצי שעה לבעלי ואז הזכרתי לה את ההסכם והחזרתי אותה למיטה והיא נרדמה.
בן ה ק.5 המשיך להתרוצץ עד מאוחר - אבל כשזה רק הוא זה הרבה פחות גרוע מכששלושתם עושים שטויות ביחד..
איזה תהליך יפה!מתואמת
מן הסתם נזדקק גם למשהו כזה אחרי שתסתיים פה חופשת הקורונה+חופשת אחרי הלידה... תוהה אם נצליח 
גם אני תוהה כמה ימים זה יחזיק..באר מרים
תעדכני מתואמת
וואו!!!!בת 30
זה מרגש!!
אשרייך
אשרייך
אמא אלופה!אם מאושרת
ממש קפה דילמה
בהצלחה! שבעז"ה יכבדו את ההסכם
בהצלחה! שבעז"ה יכבדו את ההסכם
איזה רעיון מקסים!פנסאיאחרונה
בעז״ה עם תוצאות לטווח ארוך!
ילד רוצה מוסד לימודים שאתם לא הכי מתחבריםפילה
האם אתם זורמים עם ילד? או כל מקרה לגופו?
בן כמה הילד?חושבת בקופסאאחרונה
למה הוא רוצה את המוסד הזה?
למה אתם לא?
אי אפשר לענות על שאלה כל כך ספציפית באופן כללי.
אם ילד בן 5 רוצה להירשם ליסודי הדו לשוני כי הוא רוצה להיות חבר של ילדים ערבים, זו תגובה שונה לגמרי מבחור בן 18 שנרשם לישיבת הסדר חסידית לעומת ישיבת הסדר יותר פלפלנית- בריסקאית כמו שאבא לו היה.
אצרקציות במחיר נורמלי לבן 11, למי יש רעיון?בת אל123
מחפשת לגילאי 11-4, באזור המרכז במחיר שפוי או שיש הנחה למחזיקי כרטיס אשמורת.
תודה.
תיכנסיעוד מעט פסח
לאתר אשמורת ותראי מה הם מציעים...
נראה לי שאי-ג'אמפ לסוגיו יכול להיות מושלם בגילאים הללו (ומין הסתם יש הנחה יפה לאשמורת).
מה זה מחיר שפוי ואיזה סגנון של אטרקציות?חילזון 123אחרונה
מעבר דירהקרובה
עבר עריכה על ידי קרובה בתאריך א' באב תשפ"ו 9:54
שלום. אשמח לעצתכן..
אנחנו זו''צ, עוברים עוד מעט דירה ומתלבטים בין 2 אופציות...
א. דירה קטנה וחמודה, היתרון שזה קומת קרקע, החיסרון שזה חדר וסלון.
ב. דירה גדולה, 3 חדרים, חסרון שזה קומה 3...
מבחינת הריון עצמו ואח''כ ותינוק, מה עדיף? לסבול קומה 3 בלי מעלית אבל יהיה עוד חדר או להסתדר כמה שאפשר עם תינוק בחדר ובלי שידת החתלה וכו'?
או שיש עוד נקודות שלא חשבתי עליהן?
ואם הדירה של החדר וסלון- עד איזה גיל של התינוק זה עדיין אפשרי ואם יש טיפים איך לסדר את זה...
תודה!!
נקודות למחשבה124816
כמה זמן אתם מתכננים להשאר בדירה? אם בכל מקרה סביר שתעברו תוך שנתיים-שלוש או שאתם בשאיפה להשתקע לזמן ארוך?
מה ההבדל במחיר בין הדירות?
בדקתם האם אין חסרונות לדירת הקרקע שלא ידועים לכם? (לדוגמה: נמלים וחרקים אחרים, הצפות ביוב, חלון על הרחוב), כדאי לוודא עם הדיירים הנוכחיים אם אפשר.
שידת החתלה נראית לי אביזר מיותר, לא היתה לי אף פעם והסתדרנו מצויין בלי, בגדים אפשר לאחסן בארון שלכם או במגירות פלסטיק ולהחליף יותר נוח לי במיטה. אבל אם רוצים ואין מקום בחדר אפשר לשים בסלון.
לדעתי, עד גיל שנה וחצי לפחות, חדר וסלון אמור להספיק, אם אין לכם תוכניות לארח לעיתים קרובות.
מכירה גם משפחות שבאופן קבוע הסלון שימש אצלם כחדר ילדים גם בגילאים גדולים, אבל זה נראה לי פחות רצוי.
.
רוצים להישאר באזור בשאיפה הרבה זמן...קרובה
אבל קלילים בהחלטות וגם במעברים...
הקטנה בקומת קרקע יקרה ב300 שח.
בגיל שנה וחצי מסתדרים כי התינוק בחדר או בחוץ?
בהתאם אליכם124816
אפשר אתכם בחדר, אפשר לסדר לו פינה משלו בסלון.
ואפשר שתהיה לו מיטה בחדר שלכם וגם לול בסלון וכל פעם תחליטו מה מתאים לכם, נגיד אם אתם רוצים לארח או סתם לעבוד בסלון עד מאוחר אז ישן בחדר ואם בערב אחר אתם מעדיפים פרטיות בחדר אז ישן בסלון.
קומה שלישית בלי מעלית עם תינוק זה סיוטאורי8אחרונה
במיוחד אם את צריכה גם לעלות את העגלה. אני ברחתי כשהתינוקת היתה בת חצי שנה, אי אפשר היה להשאיר עגלה למטה . מבחינת תינוק בחדר הורים. אני משאירה המון זמן, הנקתי עד גילאים מאוחרים( שנה וחצי) וכל עוד התינוק ינק הוא היה בחדר,שלי, ככה ישנתי טוב יותר. וגם אף םעם לא היתה לי שידה. אבל לתינוק יש ציוד, בגדים, כשגודל קצת, משחקים, עגלה, השאלה אם יש מקום בדירה הקטנה?
מוזמנת לכתוב בפורום הריון ולידהיעל מהדרום
לק"י
הפורום הזה מיועד לשאלות לגבי גילאי בית ספר ומעלה.
אובדת עיצות😔 הבת שלי נתפסה בגנבה.אנונימית באהב"ה
סוף כיתה ו'.
היא התקשרה אלי מהחנות, שהיא ניסתה לגנוב והמוכרת תפסה אותה והיה לה כבר חטיף בתיק שאני קניתי לה, והמוכרת (כמובן) לא האמינה לה, אז היא ביקשה ממני להגיד למוכרת שהחטיף שלה.
כמובן שהתנצלתי בפני המוכרת. הילדה המשיכה לקייטנה ואמרנו שנדבר בבית.
אני מזועזעת ולא יודעת איך לפעול. היה בעבר מקרה שהיא גנבה ממנו סכום כסף, כשבדקתי איתה היא הכחישה לגמרי. בצורה הכי משכנעת שיש. אבל בסוף היה לי דרך לגלות שזו היא בוודאות וכשאימתתי מולה היא ממש בכתה והצטערה ולקחה את זה מאוד מאוד.
בעבר היה מקרה של גנבה בכיתה שלה. כשניסיתי לברר מולה היא אמרה שלא קשור אליה, למרות שמשהו בהתגוננות שלה לא עבר לי חלק. וגם היא מצליחה ממש לשקר לי בלי שאצליח לזהות אם היא דוברת אמת או לא. בסיפור הזה לא היה לי דרך לדעת בוודאות אם באמת היא קשורה לזה (וגם למורה לא) ובסוף הסיפור התמוסס.
ועכשיו זה…
פתאום חוששת שהיא גנבה עוד הרבה פעמים, מהרבה מקומות.
היא עושה בייביסיטר חופשי. איך אני יודעת שהיא לא גונבת מהם??
אני מרגישה שאני לא יכולה להאמין לה לכלום. כי היא נתפסה בשקרים כ"כ הרבה פעמים והיא מצליחה לשקר בקלות.
ממש לא יודעת איך נכון לפעול. קשה לי עם זה כ"כ.
מתואמת
אני חושבת שכדאי לפנות להדרכת הורים ובמקביל לאבחון. נשמע שהיא לא עושה את זה מ"רוע", ויכול להיות שזה יושב על קושי ממשי כלשהו.
לא מכירה מקרוב את התחום הזה, אבל נראה לי שהכתובת הראשונה לאבחון היא רופא הילדים, בתנאי שהוא מבין וקשוב.
בהצלחה, יקרה❤️
מנסה לענותפילה
מצד אחד לשדר לה שאת שם בשבילה , מוכנה לעזור לה. לבדוק שהיא מקבלת מספיק הפתעות , חטיפים.
מצד שני כן להציב גבולות. שכן תהיה תוצאה כלשהי למעשה. האחריות עדיין צריכה להישאר עליה.
לבדוק מה קורה במעגל חברתי שלה. לפעמים ילדים גונבים כדי להרגיש גבר-גבר או חסר להם ריגוש או מישהו יותר חזק ( חברה חזקה) מכריח אותם.
גם אבא צריך להיות חלק מהתהליך. אמא לא יכולה להיות במצב הזה לבד. רק שתחליטו על קו אחיד לפני השיחה עם ילדה
לפני הכל שולח חיזוקזיויק
חשוב לדעת שזה יכול להיות משהו פסיכולוגי קל מאד,
ראיתי מקרים כאלה, וכרגע הדבר שצריך להיות הכי חשוב לך כאמא, זה שהיא לא תתייג את עצמה כילדה רעה או עבריינית חס ושלום.
אל תשדרי לחץ ותטפלי בכלים מקצועיים ועניינים ועם המון המון אהבה כלפיה.
זה פורום לאמהות. בבקשה לא להגיב פהיעל מהדרום
ממש קשה כאמא5+אחרונה
ולא נעים כשהילד שלך נכשל במשהו כזה.
אבל כדאי ממש לברר את שורש העניין. מה מהות הגניבה? מה עומד מאחורי זה. לבדוק אם זו לא דרך למרוד/ להשיג תשומת לב שהיא צריכה אותה. או שאולי בכלל היא בבעיה אחרת וזו זעקה לעזרה. ללכת לטיפול מתאים. ממליצה ללכת לטיפול מחוץ למסגרת ביה"ס בינתיים, כדי שלא יתייגו אותה. אם יעלה בטיפול משהו שחשוב לידע את ביה"ס אז לשתף.
כמובן כל זה אם זה אכן לא פעם ראשונה.
פעילות לקיץאבןישראל
רעיון לפעילות משהו בסגנון של לונה פארק במחיר שפוי?
איפה בארץ?אמהלה
היינו בוויט פול בבית שמש ונהננו מאד
יש גם בפתח תקווה.
יש את ירכא
ומג'יק קאס בדיסיטי
כל הנ"ל מקורים ומקומות ממוזגים שזה בעיניי הפלוס הכי גדול שיש....
זורמים על מיקום חוץ מאילת והערבהאבןישראל
תודה על הרעיונות, אסתכל באתרים
לחפש הטבותעוד מעט פסח
דרך ויזה, ישראכרט, רמי לוי, ארגוני עובדים, חבר, הצדעה...
יכול לחתוך עלויות בחצי.
מוסיפה- גם דרך הבנקים (נניח בלאומי יש הטבות..)יעל מהדרוםאחרונה
מחפשת רעיונות ליציאה כיפית לקייטנת אמהותמתיכון ועד מעון
באיזור מערב השומרון או פ"ת, כפר סבא, בעלות סבירה.
לבנות בכיתה ד' ולבנים בכיתה ו'
פארק אפק?טארקו
בריכה?
אולי לחפש שוברים בבהצדעה או הסתדרות המורים וכאלה לבאולינג/אייג'אמפ?
וויט פול בפתח תקווהאמהלה
תודה למי שענתהמתיכון ועד מעון
הן היו כבר בפאנקי מנקי אז מתחם שעשועים כבר היה...
חשבתי על מרכז מבקרים אבל לא מצאתי באיזור הזה
כיתה ו' אולי מוזיאון בנק ישראל בת''אחילזון 123
אם כי תלוי איך הקבוצה. זה בעיקר הרצאה ואז סיור קטן במוזיאון, אז השאלה כמה הם סבלניים. (אפשר לנסוע ברכבת הקלה מקריית אריה).
וגם אולי מוזיאון של אחת המחתרות. יש בהרצליה נדמה לי, ובתל אביב
וכיתה ד אולי הגן החי בפ''ת?
מה את חושבת על מוזיאון האדם והסביבה?מתיכון ועד מעון
לא הייתיחילזון 123
שמעתי עליו דברים טוביםעלמא22
אבל לא הייתי
מוזיאון על בנק נשמע לי משעמם גם בגילי🙊יעל מהדרום
הייתי שם עם ילדותחילזון 123
בכיתה ה או ו וזה היה מעניין ומחכים
נכון זה לא היה כיף חיים כמו לונפארק או בריכה
אבל לפעמים טוב לפתוח את הראש לדברים קצת מעבר
הם אוהבים רכבת?אנוני.מית
רכבת כבדה או קלה. העלות פרוטות והנסיעה עצמה היא חוויה. אפשר לשלב עם ים או משהו דומה.
ראיתי בפורום פעם שיש אוטובוס קומותיים. אבל לא זוכרת איפה.
בירושלים ישלפניו ברננה!
ראיתי שפתחועוד מעט פסח
עכשיו את פארק ידידיה ברבבה.
אפשר ללכת לבריכות.
פארק ידידיה זה הבית...מתיכון ועד מעון
פחות אטרקציה ללכת לשם
אולי מוזיאון אלי כהן בהרצליה? לא הייתי בעצמיחילזון 123
בשומרון יש הרבה מעיינות5+אחרונה
פארק הצנירים בקדומים
יש באלון מורה איזה מעיין ומנהרה עם מים.
יש עוד הרבה
ילדים בנסיעה לעיר אחרתאנוני.מית
באיזה גיל מבחינתן זה לגיטימי?
בן ה14 שלי שבר לעצמו את המסך של הטלפון והמעבדה הרשמית של היבואן זה באיזה חור ליד מודיעין (ישפרו למי שמכירה). הוא רוצה ליסוע לשם. אני לא מוכנה ליסוע איתו וגם אבא שלו לא.
אפשר ליסוע לשם ברכבת ומשם ללכת ברגל או משהו כזה. כמה זה סביר לדעתכן לבד? מאזור ירושלים.
נסיעה אולי בסדרפילה
אבל מה לגבי מעבדה עצמה? הוא מספיק בוגר בשביל זה? הם בכלל ידברו עם בן 14?
הנסיעה נראלי בסדר גמורניגון של הלב
אני הייתי נוסעת לבד וגם עם אחים שלי הקטנים בגילאים הרבה יותר צעירים. וגם הרבה ילדים בגילו נוסעים לבד לפנימיות.
אבל כמו שפילה כתבה, לגבי המעבדה הייתי חוששת שלא ידע לעמוד מולם, שלא יקחו ממנו מחיר מופקע או שירצו לדבר עם מבוגר
לא היתי נותנת לו ליסועאורי8
נראה לי נסיעה מסובכת. ולעמד מול המעבדה . עדיף לתקן בחנות כלשהיא בירושלים ולשלם.
הטלפון עובד וזמין?רוני 1234
כלומר אם קורה משהו הוא יכול להתקשר אליכם?
(אם צריך להשאיר את הטלפון שם לתיקון זה בעיה)
את יכולה להתקשר מראש ולשאול מחיר, האם האחריות מכסה וכו'?
אם התשובה היא כן לשתי השאלות הייתי שולחת.
כבר ביררנו כמה זה יעלהאנוני.מית
הבעיה רק הטירוף שלו שהוא לא מוכן לרצות לתקן במקום אחר. והשאלה כמה לזרום איתו על זה...
הבת שלי בגיל הזה נוסעת הרבה בבין-עירונירוני 1234
אני לא רואה בזה בעיה, אלא אם כן הטלפון ישאר שם לתיקון ואז הוא חוזר הביתה כשהוא "מנותק קשר".
אני חושבת שזו לא הליכה קצרה וברורה...כתר הרימון
עדיף רכבת מודיעין מרכז ומשם אוטובוס פנימי.
לפי מה שאני מכירה, אבל לא מעודכנתאוזן הפילאחרונה
אין דרך נוחה להגיע לשם בתחבץ
אולי כבר סידרו משהו, אבל ממה שאני יודעת זה איזור לא נגיש
רק תבדקו שוב שההליכה לא מוגזמת
גם אני פה בענייני חופש גדול כולנה
אם הייתם צריכות להמליץ על נושא/ספר לימוד לחבורת בנות מסיימות יסודי, מה הייתן ממליצות?
יכול להיות משהו בלימוד עצמאי או קבוצתי עם הורה.
ילדה מסיימת כיתה ח שאין לה תחביבים יותר מדי, והייתי רוצה לעזור לה למצוא, איך הייתן ממליצות לגשת לזה?
שמתי לב שהיא כן אוהבת ומתעניינת בסיפורים של אנשים, כל מיני ראיונות שעושים כמו רגע של חכמה, או כאלה שיש בהידברות. איך אפשר לפתח את זה?
הייתי שמחה להמלצות לספרים או סרטים ביוגרפיים על אנשים חשובים בהיסטוריה, משהו שמעניין וזורם לקרוא, במיוחד דמויות של נשים, ואם דתיות אז בכלל.