מאחר ולנו יש עניין מסוים בפרי אהבתם הלכנו להתעניין אצל ווינדוס מה המצב והוא אמר שההיא שמורה אצל ההוא בתור מכשיר יו.אס.בי לא מזוהה, מה שנקרא "היה לי קטע לא טוב איתה, לא לענות".
ובכן, שלחנו אותו לפתור בעיות, אבל המדפסת רק פחפחה עלינו ואמרה שווינדוס רק רוצה שקט תעשייתי ו"מנהל ההתקן מותקן כיאות", כלומר "הכל בסדר". רק מה? מותקן כלא מזוהה.
ניסינו לרענן את הקשר, להפגיש אותם בחיבורים שונים שעבדו בעבר, בחיבורים שעבדו בשביל המקלדת, בשביל העכבר, אבל הם בשלהם.
בצר לנו, פנינו לצור מחצבתה של המדפסת הלא הוא אתר הבית שלה והורדנו בחרדת קודש מנהל התקנים ייחודי לה, כזה שהמפעל הביט בו וברא את המדפסת.
והוא ניסה, כמה הוא ניסה, הוא דיבר עם המחשב ודיבר עם המדפסת והפגיש אותם לשיחה יחד והופ! היא כבר מוגדרת כמדפסת והוא מוכן לקבל מה שהיא סורקת, אבל להדפיס? לא, הם ידידים בלבד. הם לא מוכנים לעשות שוב את הצעד הזה, הכאב עוד טרי.
בצר לנו, כיבינו הכל ושחנו בליבנו לפרמט את המחשב ולפקסס את המדפסת.
ואז הדלקנו את המחשב שוב והם מצאו את עצמם פתאום זה מול זו, במסיבה שאם הם היו חושבים קצת הם היו מבינים ששניהם מוזמנים אליה, אבל הם לא ופתאום שיחה לזכר ימי העבר הפכה לשיחה על ההווה ועל העתיד ולפני שידענו מה קורה פתאום החלה המדפסת לקרקש ולדלות מתוכה את כל בקשות הדפסותינו מגן עדן מקדם.
ואם הם יצליחו להזדקן בנחת עד שהם יתקלקלו יחד אולי הם יסיימו באותו פח של אשפה אלקטרונית.
רועי קהת


