אז הערב לקחתי את הבת שלי לקנות עגילים מזהבאנונימית באהב"ה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

קודם כל חיבוק וטוב שקנית זהב!מיואשת******
מנסיון של שלוש בנות עם עגילים… אינפקציות ושלל דברים זה עלול להגיע לדברים מסוכנים וטוב מאד מאד שהשקעת ועכשיו לפחות שנה רק עם זהב. מחזקת אותך שעשית דבר נכון.

דבר שני, טעות קלאסית להפוך יציאה כיפית למשהו שמשלב חינוך.
לא לא לא לעשות את זה שוב
יציאה כיפית נועדה לכיף. לבנית קשר לפטפוטים . ושאלות- רק מהצד שלה.

לגבי המעשה עצמו, אתם בטיפול אז שם תקבלי מענה אמיתי שמתאים לכם באמת. אני רק אגיד שעצם זה שהיא סיפרה מראה שהיא לא באמת מבינה מה לא בסדר בזה וטוב שיש לכם קשר פתוח.

בקיצור, הכל נורמלי ואת אמא טובה ומהממת. ❤️
וואי איזה תגובה מהממתדפני11
מיואשת אין עליך
הנרמול הו הנרמול....
לקחתי לי לעתיד את עניין הלא לשלב כיף עם חינוך
תודה ❣️מיואשת******
אולי לא הדגשתי מספיק זה טעות מה זה קלאסית!!! קורה לכולנו! מצב רוח טוב עושים כיף וזה- ואז מעלים איזה נושא חינוכי
אם היציאה נועדה לצורך זה, ולפעמים צריך, אוקי… עדיך שלא אבל בדכ פשוט אומרים מראש שיוצאים לכיף וגם לדבר.
אבל רוב היציאות נועדו לחיזוק הקשר עם הילדים. אין דבר יותר גרוע לקשר מאשר ביקורת ישירה או מרומזת… וזה פשוט הורס את הכל. גם לילד גם לאמא
וזה קשה
כמו שאומרים ניסיתי ונכוויתי
אז לנסות לא לעושת את זה
אני למדתי את זה גם על בשריאחתפלוס
רציתי לדבר עם המתבגרת שלי על משהו והצעתי לה לעשות הליכה.
היא הרגישה שאני רוצה לדבר איתה על משהו והיתה ממש חסרת סבלנות וב''ה שהרגשתי את זה ופטפטתי על שטויות.
מאז למדתי לא לחבר בין יציאות כיפיות לחינוך
עונה במרוכזאנונימית באהב"ה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

את נשמעת אמא מה זה חמודהמיואשת******
אני חושבת שבמקרה זה כן הייתי אומרת שזה לא דבר שעושים אבל לא מפתחת על זה שיחה ועוברת הלאה ומייחדת זמן אחר לדבר על זה כדי לא להרוס את הזרימה של המפגש

בזמן אחר לעשות שיחה על שיעורי בית למה נועדו, מה תפקידם וגם על שקרים וכו בארץ אהבתי כתבה לך ממש יפה על זה
אגב חלק מזה זה לדאוג שלא תהיה לה סיבה לשקר בגיל הזה ושלא תגיע למצב שאין לה שיעורים ואין לה הסברים וחתימות.
אני מזדהה עם השאלה שלך...בארץ אהבתי
גם אני נתקלתי בזמן האחרון בשאלה הזאת, עם בן ה-6 שפעם היה נוטל ידיים בבוקר לבד, ובזמן האחרון לא נוטל כי לא אוהב מים קרים על הידיים, אבל כששאלתי אותו בבוקר אם נטל אמר לי שכן. ולקח לי זמן עד שהבנתי שהוא אומר לי שכן למרות שלא נוטל.

ממה שאני קראתי וראיתי בנושא הזה, קודם כל כדאי כמה שפחות לעמת את הילד עם המקום שגורם לו לשקר. למשל עם הבן שלי אני כבר לא שואלת, אלא מזמינה אותו שאטול לו במים נעימים.
וכשאני פוגשת מצב שבו הוא כבר שיקר - אני כמובן לא קוראת לזה 'שקר', אלא מתייחסת בצורה ישירה למה שצריך לעשות - למשל 'נראה לי שלא באמת הספקת ליטול ידיים, זה באמת לא נעים ליטול במים קרים. בוא אני אטול לך במים נעימים, כי חשוב לנו שהידיים באמת יהיו טהורות אחרי נטילה אמיתית' (זו רוח הדברים, כמובן לא תמיד בדיוק ככה).

ובנוסף גם דיברתי איתו על זה שחשוב לי לדעת מה באמת היה, ולא מה שהוא היה רוצה שיקרה. ודיברנו על הערך של להגיד את האמת, ועל זה שאם מישהו אומר דברים שלא קרו באמת אז לא יודעים מתי הוא באמת אומר את האמת וקשה לסמוך עליו.

בקשר למה שהיה עם הבת שלך - אני מאוד מבינה מאיפה הגיעה התגובה שלך. כי היא כבר מספרת לך בעצמה שהיא 'שיקרה', ואת רוצה שהיא תבין שזה בעייתי, כי את רוצה לחנך אותה נכון.
אני חושבת קודם כל, שממש לא חייבים להגיב מיד. בהחלט אפשר באותו רגע רק לשקף לה שאת מבינה את הקושי שהיא הרגישה שגרם לה לעשות את זה ('את באמת הרגשת לא נעים להגיע למורה בלי חתימה? חששת מהתגובה שלה? איזה פתרון מעניין מצאת…'). לא חייבים מיד לדבר בצורה חינוכית. אפשר לתת לזה לחכות. ואפשר להמשיך ליהנות ביחד.
אבל אני בהחלט מסכימה שכדאי בהמשך לדבר על זה, בצורה שכן תעזור לה להבין שעדיף להגיד את האמת מאשר 'לשקר' בשביל 'לא לטעות'. ואפשר גם לבקש עזרה אם חוששים לעמוד לבד מול המורה עם האמת (כמו שכתבתי קודם - אפשר לבקש מאמא לכתוב פתק שיסביר למורה שהפעם לא הספקנו לקרוא, ונשתדל להשלים).
אפשר גם להגיד את זה בפעם הבאה שהיא צריכה חתימה. לתת לה לקרוא, לחתום, ואז להגיד משהו כמו 'איזה כיף שהפעם זה חתימה אמיתית. את יודעת שיש סיבה שהמורה רוצה חתימה באמת של אמא - כי היא רוצה שאת תתקדמי בקריאה, וכשאת באמת קוראת זה מה שמקדם אותך, חתימה לבד לא עוזרת, הקריאה זה העיקר'.
אני לא יודעת אם הייתי מתעקשת על לקרוא שוב עבור החתימה שהיא חתמה לעצמה. זו באמת שאלה. הנטייה שלי היא שאפשר להציע לקרוא בכל זאת ביחד כדי שיהפוך את החתימה הזו גם לאמיתית. אבל אם היא מתנגדת אז אולי לא להתעקש אלא רק להגיד שמעכשיו נקפיד תמיד לקרוא, כי אנחנו רוצים רק חתימות אמיתיות, על קריאה שבאמת עוזרת לנו.
אם היא באמת צריכה את התרגול, אפשר גם לתרגל עם משהו אחר לקריאה ולא הקטע המקורי שהיה צריך לקרוא (ספר אמיתי שאת קוראת חלק והיא חלק, ברמה יותר נמוכה של קריאה לכתוב לה משפטים מצחיקים שהיא צריכה לקרוא. הבן שלי כשהתחיל לקרוא אהב שכתבתי לו שטוזים עם הניקוד שהוא מכיר, כמו 'פעם חנה קפצה על בננה', או סתם משפטים מצחיקים כמו 'פעם בטטה רקדה על הספה'. זה הופך את הקריאה ליותר כיפית…).
(כמובן את כל זה אני כותבת עכשיו אחרי חשיבה, במציאות יכול להיות שהייתי מגיבה בדיוק כמוך… אבל כשאני חושבת איך נכון להגיב, זה מה שנראה לי)

האמת שהתחלתי לכתוב לך לפני שקראתי פה את התגובות המדהימות בהמשך השרשור. התלבטתי אם לשלוח מה שכתבתי, כי נראה לי שהתגובות האחרות קולעות הרבה יותר. אבל בכל זאת שולחת...
תודה רבה על תגובתך!אנונימית באהב"ה

שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שליאפאטי

 

במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה? 

מצרפת משהו שקראתי בנושא הזהבארץ אהבתי
שקרים אצל ילדים - חזרה ללב ההורות
(מתוך בלוג מהמם שגיליתי לאחרונה, על פי הגישה של ניופלד, בהשראת השרשור על התניות וביקורת על ילדים..)
תודה רבה רבהדפני11
על המאמרים והדברים שאת חולקת איתנו!! מדהים ללמוד!
תודה רבה רבה!מכחול
בלוג נהדר, לא הכרתי אותו ואני ממש שמחה להכיר!
חיבוק יקרהבימבה אדומה
פשוט חיבוק.
בטח חיבוק. מעולה שקנית זהב. לגמרי הדבר הנכון לעשות.אורוש3
לגבי החתימה. נשמע שכדאי להתייעץ עם אנשי המקצוע שכבר מכירים את המכלול איך ללמד אותה ולהסביר. את אמא מהממת ממש! זה עולה מכל מילה שלך!
באמת מבאס...בארץ אהבתי
לגבי מה שהילדה עשתה - ילדים לא תמיד מבינים עד הסוף את המשמעות של אמת ושקר. והרבה פעמים ילדים אומרים את מה שהם היו רוצים שיקרה, ולא מבינים שזה נחשב שקר.
גם הבת שלך - מבחינתה מה שצריך להיות זה שהמורה תראה שהדף חתום, היא לא מבינה שזה נחשב רמאות לחתום בשם ההורים (מן הסתם היא מבינה את הרעיון שההורים אמורים לחתום שהיא באמת עשתה, אבל לא מספיק ברור לה שזה בעייתי שהיא תחתום במקום, העיקר שהמורה לא תכעס).

אני חושבת שאם כבר יש לכם הדרכת הורים לגביה, אז זה לגמרי המקום להתייעץ איך להגיב.
אבל אם שאלת גם פה, אז כותבת מה דעתי.
אני חושבת שהמסר העיקרי שצריך לעבור זה ששיעורי הבית לא מיועדים למורה. יש משמעות לזה שהיא עושה שיעורי בית, כי זה עוזר לה לחזור על החומר ולהתקדם בקצב של כל הבנות בכיתה. והמורה רוצה שתחתמי כדי שהיא תראה שהיא עשתה, כי למורה חשוב שהיא תתקדם ביחד עם כולן.

מה שכן, אני חושבת שבכיתה א' זה קצת מוקדם שהאחריות על הכנת שיעורי הבית תהיה רק על הילדה.
אצלי גם בכיתה ג' אני מזכירה לבת שלי לבדוק אם יש שיעורי בית (אחר כך האחריות שלה, אבל אני כן מזכירה לפחות פעם אחת). ואם קרה שהיא לא עשתה בגלל סיבה מוצדקת (אם למשל נסענו אחרי הצהריים או משהו בסגנון), אז אני כותבת למורה פתק ומסבירה מה קרה.
ובכיתה א', אפילו אם לא היתה סיבה מוצדקת, אם היא נזכרת שלא עשתה שיעורי בית ולחוצה מזה, אני הייתי כותבת למורה פתק עם הסבר על מה שקרה, וכותבת שנשתדל שלא יקרה שוב. ככה הילדה לא צריכה לעמוד לבד מול ההרגשה הלא נעימה של להגיד למורה שלא עשתה שיעורי בית.
(כותבת כמובן לא כביקורת אלא ככיוון מחשבה. מוזמנת לקחת רק אם מתאים לכם).

וחיבוק גדול, את נשמעת אמא מהממת...❤️
הייתי קצת מנסה להבין אותהפליונקה
לגבי שקר, אני אישית מעגלת פינות פה ושם ולא רק אני. רב רובם של אנשים עושים את זה. לדעתי זה טבעי. וטבעי לגמרי לא לרצות לחזור למשימה שהיא סגרה מבחינתה . עוד נקודה, למה בכיתה א' כל יומיים מבקשים קריאה דווקא עם חתימת הורים? כי ילד בגיל הזה עדיין לא יודע לתכנן זמן, להקפיד על שיעורי בית, והוא גם צריך שהורה באמת יבדוק איך הוא קורא.
לגבי עגילים, ילדה בכיתה א' עדיין לא יודעת כמה עולה זהב, כמה עולים עגילים. כך שהיא לא באמת יכולה להעריך את זה.
קודם כל את נשמעת אמא מדהימה ואוהבתנגמרו לי השמות

ואיזה כיף שהיה ככה לשתיכן זמן מתוק יחד

 

חיבוק גדול גדול גדול לך יקרה

 

אני חושבת שלגבי השיתוף של בתך מההיה עם שיעורי הבית:

א. לחזק אותה ששיתפה אותך ובכלל כמה כיף לדבר איתה וכמה היא מיוחדת ונפלאה

 

ב. לומר "כאשר מביאים להורים לחתום אז ההורים צריכים לחתום כי כך גם המורה יודעת שהם חתמו, גם זו האמת ומה שקרה, וגם ההורים שמעו את הילד/ה קורא וזה שימח אותם"

(ואולי לא כדאי להוסיף "לא עושים ____

אלא בדרך החיוב: עושים ____ כי _____

ואז בצורה הזו הילדה גם לא שומעת ביקורת (ברור לי שלא התכוונת, בדרך הזו גם הילדה בטוח לא "תשמע" גם אם לא התכוונו אנו "להשמיע"...)

 

ג. זה מתקשר לי לסעיף ב' וזה משהו שבעלי לימד אותי ואני משתדלת לזכור (לא תמיד מצליחה כמובן) - הוא אמר לי 2 דברים שאני ממש לוקחת איתי בחינוך הילדים ביום יום:

 

1. אין למידה במצבי חירום - הכוונה שאם אנחנו עכשיו בסוג של "מצב חירום" או הילד באמצע "סטרס" או בכי מטורף וכאלה - זה לא להזמן ללמידה או הקנייה של משהו חדש [זה לא קשור למקרה שלך, פשוט עלה לי כרגע אז כתבתי )

 

2. לא לתפוס את הילדים "בזמן אמת" בקלקלתם - הכוונה שגם אם נניח הלכתי לחדר וראיתי את הבן שלי אוכל על המיטה או עושה משהו שכאילו הוא "נכשל" בו או לא עשה נכון - כדאי לא ישר "גרום לו להרגיש ש"תפסו אותו על חם" - אלא בזמן קצת אחר לדבר על העניין באופן כללי יותר, כדאי אפילו באמצעות סיפור עקיף (ובכלל סיפורים מעולים מעולים לילדים שלנו! בכל גיל! לגדולים גם סיפורים על עצמינו כשהיינו ילדים או כל סיפור אחר אפילו מהחיים האמיתיים, זה לרוב מגיע ישירות ללב הטהור שלהם ממש ברכות והם לא שומעים ביקורת או משהו רע עליהם גם אם לא התכוונו לכך...)

 

ונכון שהסעיף הזה קצת מבלבל, כי מה נעשה אם אנו רוצים לחנך ורואים שהילדים עושים משהו לא בסדר?

אז אני בעצמי עדיין בלמידה של זה,

מנסה לראות מתי זה באמת חינוך הכרחי בזמן אמת

ומתי זה בעצם לתפוס אותם בקלקלתם והם יהיו מלאי בושה וצער ולכן כדאי לא לנהוג כך כלל

 

אז זה לימוד עדין והבחנות עדינות שזה באמת עבודת חיים בהורות שלנו...

 

ד. לגבי השיעורי בית עצמם - אולי כדאי להפריד בין אותה היציאה,

ואפילו אותה השיחה שמסבירה את הכללים (בצורה של מה כן ובלי ביקורת, משהו כזה אפילו זורם ונאמר בביטחון על ידינו כהמשך ישיר לשיחה בלי להזכיר את הילד עצמו אלא פשוט איך נוהגים...)

לגבי עשיית השיעורים בפועל

כי אולי באותו רגע היא הייתה עייפה

או לא "במצב" המתאים לכך

או היה בא לה עוד קצת להתפנק עם אמא

או כל דבר אחר

 

לכן למשל לומר לה: אני מבינה שעכשיו את לא רוצה. בואי נחשוב מתי כן?

ואז להציע לה אפילו אפשרויות והיא תבחר מהן (ואז זה מחזק גם את יכולת הבחירה שמאוד מאוד מהותית לילדים)

"אפשר עוד חצי שעה,

אפשר מחר אחרי ארוחת הצהריים ובינתיים אכתוב למורה שקצת התעכבנו אבל ודאי שתעשי זאת,

מה את מעדיפה?

 

ואז גם אם היא תעשה זאת יום אחרי לא קרה כלום כי היא בכל זאת עשתה...

 

ה. עגילי זהב זה מעולה ואל תכעסי על עצמך אפילו טיפה!

גם אלייך תנהגי בחמלה, ממש כמו להיות האמא של עצמך ולא להיות בביקורת כה קשה כלפי עצמך וכלפי הילדה שבך ❤

 

מה גם שכתבת וחשבת על הכל ועל כל הנתונים - ועשית באותו רגע את ההחלטה הכי טובה *במצב הנתון ובנתונים הקיימים*

ומגיעה לך רק ההערכה על כך וממש לא האשמה או ביקורת, את באמת אמא מדהימה!!!

 

ו. זה אולי הסעיף הכי חשוב:

כתבת: "הפער הזה בין זה שהשקעתי בה והלכתי לקנות לה מתנה יפה כזאת לבין חוסר הרצון שלה לתקן את מעשיה היה לי לא קל."
 

וכאן בעצם את יכולה להתחיל ולראות ולגלות את *השורש* של הדברים

את *ההבנה* *של עצמך* ושל כל מה שקרה לך בפנים באותה סיטואציה

 

את הרגשת תסכול מול הפער הגדול שאני משקיעה בתקופה גם ככה עמוסה ולא פשוטה, ובסוף בתי לא רוצה לתקן את מעשיה -

מה זה אומר לי בראש?

מה זה גורם לי להרגיש?

 

אולי תסכול פשוט על הפער?

אולי פחד שלא חינכתי מספיק טוב ואני אשמה = אני אמא לא מספיק טובה?

אולי פחד על הילדה שלא תגדל לפי הערכים שאני מאמינה בהם ואז לא יהיה לה טוב בחיים?

אולי פחד על הילדה שמא התנהגותה תישאר כך והיא לא תדע להודות בטעות או לתקן מעשים ואז תפסיד גם בחייה הבוגרים?

מה עוד הרגשתי שם?

וממה עוד אולי פחדתי בתת מודע?

 

ואז אחרי שהבנת את עצמך את יכולה גם *לענות* לאותם הפחדים,

ובראש ובראשונה - להתחיל ולשים עליהם *סימן שאלה* ולא סימן קריאה,

אלא לבחון אותם ממבט נקי ואובייקטיבי *באמת*,

למשל:

 

- "אולי תסכול פשוט על הפער?" -

ואז לשאול את עצמי - האם באמת זה פער?

אולי פשוט היא ילדה בכיתה א' שכיף לה עם אמא והיא לא "במוד" עכשיו לשיעורים?

אולי היא בכלל לא הבינה את הסיטואציה?

אולי מותר לה להיות ילדה ואפילו לטעות ולא קרה כלום, ובטח שזה לא אומר שגם בגיל 30 היא תנהג ככה, אלא שילדים הם ילדים?

אולי היא בכלל עייפה עכשיו?

אולי משהו אחר?

 

- "אולי פחד שלא חינכתי מספיק טוב ואני אשמה = אני אמא לא מספיק טובה?" -

האומנם?

אני לא משקיעה בכלל בילדים שלי?

האומנם החינוך שלהם לא חשוב לי?

האומנם אני לא מנסה כלל ולא משתדלת כלל מאז שהם נולדו לעמול על חינוכם וגידולם?

האומנם אני אמא לא טובה?!

 

או שמא ניסיתי והשתדלתי באמת ככל יכולתי, וגם אני אנושית,

ובכלל הילדים שלנו בידי הקב"ה והם עומדים בפני עצמם וללא תלות בנו וזה בטח שלא אומר עליי משהו רע, אלא רק שהילדה שלי פשוט ילדה! ומותר לה להיות ילדה ומותר לה לטעות כמו כולנו, והיא תלמד והכל בסדר

 

- "אולי פחד על הילדה שלא תגדל לפי הערכים שאני מאמינה בהם ואז לא יהיה לה טוב בחיים?"

 

האומנם?

האומנם אם פעם אחת היא לא עשתה שיעורי בית למרות שהייתה צריכה זה אומר שתמיד תנהג כך ולא תתקן את מעשיה?

האומנם זה אומר שהיא תגדל ללא ערכים?

 

- "אולי פחד על הילדה שמא התנהגותה תישאר כך והיא לא תדע להודות בטעות או לתקן מעשים ואז תפסיד גם בחייה הבוגרים?"

 

האומנם?

האומנם יש רק הזדמנות אחת כל פעם ואם פישלנו אין לנו עוד הזדמנויות בעתיד, ואפילו כשאנו ילדים?

האומנם אי אפשר ללמוד מהטעויות גם בקצת זמן לאחר מהמצב בזמן אמת?

האומנם חייבים להיות מושלמים ואם לא זה אומר שאנחנו ללא ערכים וחסרי תקנה? (אני בכוונה מקצינה, ברור שאינך חושבת ככה (לב))

 

 

כתבת גם:

"ובכלל, זה פשוט הציף לי שוב את כל הקושי שיש לנו איתה. וגם פחדים של מה יהיה איתה, והאם יהיה בינינו קשר טוב בסופו של דבר, והאם היא תגדל להיות ילדה שמחה... וגם תהיות: האם דרשתי ממנה יותר מדי? האם סטרטגית היה עדיף להחליק את זה?"

 

גם כאן, בדומה למה שכתבתי למעלה,

אפשר לעשות את אותה עבודה,

וכאן את כבר ממש מתחילה לדייק אפילו עוד יותר חלק מהפחדים -

 

הפחד של מה יהיה איתה

הפחד של האם יהיה בינינו קשר טוב

הפחד של האם היא תהיה ילדה שמחה

 

תהיות האם דרשתי ממנה יותר מדי

האם אסטרטגית היה עדיף להחליק את זה

ובעצם חשש או אכזבה או תחושת אשמה עצמית של אולי לא הייתי אמא מספיק טובה?

 

וגם כאן אפשר להתחילך לענות לפחדים:

 

- הפחד של מה יהיה איתה - האם אותו אירוע ספציפי בהכרח מנבא את מה שיקרה איתה, ולרעה?

או שיש בה המון המון עוצמות גם של טוב, והיא רק בכיתה א', והיא גם בטיפול רגשי, והיא גם עטופה בהמון המון אהבה של הוריה, והוריה כאלה מדהימים וכל הזמן בלמידה, ואפילו כעת בהדרכת הורים, וכל הזמן מנסים לגדול ולהשתפר וכן הלאה...

 

- הפחד של האם יהיה בינינו קשר טוב - כנ"ל לגמרי, האם זה שקרה מה ואיך שקרה אומר שאין ולא יהיה לנו קשר טוב?

או שמא הצחוק שלנו, הכיף שלנו, הרגעים המתוקים, השיתוף של בתי, כל מה שהיה ב6 שנים האלה, וכל מה שיהיה ב100 שנים הבאות - האם *אלו* והטוב שבהם לא יהיו אלו שיעידו שהקשר בינינו יהיה טוב?

ושוב, בפרט כאשר אנחנו כל הזמן במודעות,

בלמידה

בהתפתחות

עם יד על הדופק,

לא "קופאים על השמרים"

אפילו הולכים להדרכת הורים, טיפול רגשי, שואלים שאלות בפורום, חושבים, מתעמקים, מתפללים ומה לא...

 

כי לדעתי יקרה שלי הקשר שלכם כבר טוב, ויהיה הכי טוב!!!

 

- הפחד של האם היא תהיה ילדה שמחה - כנ"ל, לראות את כל הפעמים שחייכה, שצחקה (כולל באותו יום), שהשתובבה, ואת כל הרגעים השמחים והאינסופיים שעוד נכונו לה בחיוך, בשמחה ובטוב ב"ה, וגם כאן - גם הטיפול ברגשי והדרכת ההורים וכל המודעות וכל מה שכתבתי קודם - גם הם לגמרי לוקחים דווקאלכיוון שהיא בטוח כן תהיה וכבר עכשיו ב"ה שמחה!!!

 

וגם לתהיות -

אז גם אם דרשתי ממנה אולי יותר מדי

וגם אם אולי פעלתי אסטרטגית לא הכי נכון - אז מה??

אז גם *אני* יכולה לתקן ולא רק באותו מצב אמת עצמו

וגם *לי* יש מרחב גם לטעויות,

ולגדול

ולצמוח

ולהיות אנושית

ולא מושלמת כי אין מושלמים

ולהיות תמיד בהסתכלות קדימה

וגם אם נפלתי - אקום (וזו אפילו לא נפילה )

ולהמשיך לחשוב ולהתעניין ו"להיות על זה"

וכל פעם לעלות עוד קצת ולהיות עוד קצת הגירסא היותר טובה של עצמי

וזו דרך סבלנית ולא הכל "בבום"

והכל הכל בסדר

ואת לגמרי והכי טובה שיש!

והכי משתדלת שיש!

 

 

עוד חיבוק גדול גדול ואת תראי איך הכל יתבהר ב"ה בקרוב ממש ❤❤❤

 

 

תודה ממש! העלית לי דמעות לקראת הסוף.....אנונימית באהב"ה

אני מרגישה שקיבלתי ולמדתי הרבה מהדברים שכתבת. ממש ממש תודה!

איזה משמח ומחזק לשמוע, תודה רבה לך יקרה שכתבת שימחתנגמרו לי השמות

אותי מאוד מאוד ❤❤

את כל כך רוצה להיות טובה...תיתי2
והיא כל כך רוצה להיות טובה...
ושתיכן כל כך רוצות קשר טוב!

מרגיש לי שגדלת בבית שהיו בו הרבה התניות, וזה מאוד מוטמע בך.
פרסים ועונשים,
אם תתנהגי יפה תקבלי, אם תתנהגי לא יפה - לא תקבלי
מגיע לך/לא מגיע לך

אני צודקת?
כי משם אפשר להבין את הרצון הכל כך עמוק להיות טובה, להיות בסדר, לעשות את מה שנכון תמיד, לא לטעות אפילו טעות קטנה (עגיל זהב...).

האופן שבו את גדלת, כנראה מופיע באופן אוטומטי גם בהורות שלך (כמו אצל כולם)
ומשם, בדיוק כמוך, מגיע הרצון של הבת שלך להיות כל כך בסדר, שהיא חותמת בשמך כדי לצאת בסדר מול המורה.
היא רק בכיתה א וכנראה לא מבינה את משמעות ה"שקר". היא רק עסוקה בלהיות טובה... ומפספסת... אולי כמו אמא שלה... שרוצה להיות טובה ומשקיעה ביציאה משותפת וקנית עגילים, ובסוף בכל זאת מרגישה שמשהו מתפספס...
כי הצורך *להתנהג* כמצופה, מסתיר את *חווית הקשר והקרבה*.
לא מאפשר להודות בטעות, להיות טועה...
זה כל כך נורא לעשות טעות, בחוויה הרגשית, שהטעות מעכירה את כל אווירת הביחד והקרבה.


הילדה שלך טובה,
את טובה,
מותר לטעות,
גם לך וגם לה
היא תהיה בסדר,
אתם תהיו בסדר,
אפשר קצת לשחרר את עיצוב ההתנהגות
ולהתמקד בשמירה ובחיזוק הקשר.

ממליצה על חוויה מתקנת לשתיכן, עוד בילוי משותף, הפעם בלי להתבאס ממנה על כלום, בלי להתבאס מעצמך על כלום (!!!).
להגיד כל הזמן בראש שאתן טובות כמו שאתן!!! ואיזה כיף שאמא נהדרת ובת נפלאה נפגשות ביחד לכיף משותף בלי שום מטרה ושום ערך.
תיתי2 את פשוט קסם של אישה! תודה על מילותייך המחזקות והמלטפותנגמרו לי השמות


קלעת ממש. ונתת לי הרבה חומר למחשבה..... תודה ממש שכתבת!אנונימית באהב"ה


וואי את מדהימההההאוהבת את השבת
איך אץ תמיד כ"כ מדויקת, מחזקת, נוגעת בנקודות הכי נכונות ופנימיות ואיכשהו זה הכי מרגיע..

כ"כ נהנית לקרוא אותך!!
ואי בכיתיאהבתחינםאחרונה
איזה תגובה מהממת!
מה שנראה ליאביול
אם השקעת והלכת איתה לקנות, חבל להרוס את זה ולדבר על שיעורי בית. לא חסרים דברים נחמדים לדבר עליהם...
תודה שוב לכולןאנונימית באהב"ה


המלצות עבור תולעת ספרים בת 7?אין לי הסבר

מצד אחד קוראת שוטף

מצד שני כשיש סיפור ארוך זה מקשה עלייה

הרפתקאות דוד אריה, למשל, קשה לה עם האורך של הסיפורים, מצד שני ספרי ילדים כמו הבית של יעל היא בולעת בשניות...

היא גם אוהבת אנציקלופדיות לילדים, שכל עמוד יש נושא אחר.

מחפשת משהו בין לבין, שיהיה מעניין...

ספרים של מנוחה פוקס וכדו'. זה סיפורים סיפוריםיעל מהדרום

כה עשו חכמינובוקר אור

ספרים חרדים הולך? וספרי פנטזיה?מתואמת

יש סדרת פנטזיה חרדית שמתאימה לילדים צעירים. ספרים עבים יחסית, אבל יש הרבה ציורים בכל עמוד - פוצולופופום של תמר מור.

זוכרת גם ספר מתוק שהיה לנו פעם בשם הבובה דוש, שמתאים בדיוק לקונספט שאת רוצה.

גם הספר סיפור של התחלה של רבקי פרידמן מתאים (הוא מיועד לילדים בכיתה א'), והבונוס שיש גם הקלטה שלו, אז יכול לעזור לה לעקוב.

ולמנוחה פוקס יש שתי סדרות בדיוק לגיל הזה - אביחיל בן חיל ואביגיל בת חיל.

יש המון..אביולאחרונה

יכולה להתחיל לפרט, אבל למה שלא תלכו לספרייה והיא תבחר פשוט?

ילד בן 5 שכנראה ישאר עוד שנה בגןמתחדשת111

איך מסבירים לו?

למה כבר עכשיו את סגורה שהוא ישאר?מתיכון ועד מעון

יש עוד המון זמן עד שנה הבאה...

שולחים בקשות במרץ למניינם, ומתחיליםמתחדשת111

במילוי טפסים סביב ינואר פברואר

אני יודעת מה הלו''ז, זו העבודה שלימתיכון ועד מעון

אני רק שואלת למה כבר עכשיו את בטוחה שישאיר, יש עוד המון זמן, אולי דברים ישתנו

אני נערכת לזה כרגע זה הכיוןמתחדשת111

אשמח לדבר בפרטי אם מתאים לךמתחדשת111

מתאים, תמיד מתאיםמתיכון ועד מעון

מוזמנת בשמחה...

עדיין יש עוד זמן... לפחות עוד זמן עד שתסבירו לומתואמת

לי יש ילדה שנשארה שנתיים בגן חובה, אחרי שכבר הייתה שנתיים בטרום חובה (אצלנו הגנים לבנות הם דו-גילאיים).

לא זוכרת מה בדיוק אמרנו לה - כנראה בפשטות שאנחנו רואים שיהיה לה טוב להיות עוד שנה אחת בגן, ובע"ה כשהיא תעלה לכיתה א' היא תהיה בין הגדולות ויהיה לה כיף. (היא לא הכי גדולה בכיתה, אפילו... נולדה בסוף חשוון)

אין לה שום משקעים מזה ב"ה.

זה גן רק של שנתון 1?יעל מהדרום

אז זה שונה מאצלינויעל מהדרום

לא מסבירים עכשיו, לקראת סוף השנה אם עדיין יש צורךשימושית

להשאיר את מסבירה לפי הסיטואציה.

יש גננות ש'בוחרות' ילדים שישארו לעזור להן שנה הבאה עם הילדים החדשים שנה הבאה

ורוב החברות שלי הסבירו לילדים שבסוף השנה בודקים מי מוכן לכיתה א' ומי כדאי שישאר עוד שנה בגן.

תגידי לו מעכשיו באופן כלליחילזון 123

שיש ילדים בגן שעולים לכיתה א בשנה הקרובה ויש ילדים שלומדים שנתיים בגן, כדי להיות יותר מוכנים לביה''ס, ואז עולים לכיתה א.

והגננות וההורים מחליטים על זה לקראת סוף השנה.

וזהו שידע שאפציה כזו קיימת

אין הרבה מה להסביר מעבר לדעתי

תודה שהגבתןמתחדשת111

התכוונתי לשאול איך לספר לו בבוא העת. לא חשבתי לספר לו עכשיו..

כמובן אם נחליט שכן- כרגע זה הכיון- אני תוהה איך לומר לו

לדעתי עדיף שהאופציה תהיה על השולחן מראשחילזון 123

שידע במעורפל שזה קיים

ככה זה לא יהיה דרמטי אם תצטרכי ''לבשר'' לו בהמשך

גם אני חושבת ככההשם שלי

אפשר עכשיו לדבר איתו על זה תיאורטית.

שאחרי גן חובה עולים לכיתה א'. אבל יש ילדים שההורים והגננת חושבים שכדאי להם להישאר עוד שנה בגן, כדי שהם יעלו לכיתה א' יותר מוכנים.

בדרך כלל זה ילדים שהכי קטנים בגן, ואם הם נשארים עוד שנה הם יהיו מהגדולים בכיתה.

יכול להיות שיש לו בגן ילדים שנשארו עוד שנה ועכשיו הם כבר בני 6, ואז זאת מציאות שהוא מכיר.

בהמשך השנה, אם תחליטו להשאיר אותו עוד שנה בגן, או שתתלבטו לגבי זה, אפשר להסביר לו שככה הוא יכנס לכיתה א' יותר גדול ויהיה לו יותר קל.

הילדים שלי מכירים את המציאות הזאת.

לרובם היו ילדים בגן חובה שהיו גדולים בשנתון כי נשארו עוד שנה בגן, וגם ילדים שלא עלו איתם לכיתה א'.

הבן שלי עכשיו בשנה הראשונה בגן, והוא מהקטנים בשנתון, עוד חודש הוא יהיה בן 3.

וכבר עכשיו אנחנו מדברים על זה בבית. הרבה פעמים הילדים מדברים ביניהם באיזו כיתה כל אחד יהיה עוד כמה שנים, ותמיד אני אומרת שיכול להיות שהוא יהיה עוד שנה בגן חובה. למרות שצריך שהוא עכשיו, לא נראה שהוא יצטרך עוד שנה בגן.

מוסיפה, שאני לע יודעת אם התהליך זהה בכל מקום, אבל לפחות אצלינו בשנים האחרונות הקשיחו את התהליך להישארות בגן. צריך המלצה של הפסיכולוג, ואישור של ועדה במועצה. לוקח זמן עד שמקבלים תשובה, ובזמן הזה יכול להיות חוסר וודאות. לא יודעת אם כדאי לחכות לתשובה סופית ורק אז לשתף את הילד, או שעדיף להסביר לו כבר לפני והוא יהיה חלק משלב האי וודאות.

בדיוקנירה22

אצלי למרות שעשיתי כל השנה הכנה מראש, ברגע שאמרתי לה שהחלטנו סופית שתישאר היא פרצה בבכי, אז אם לא היינו מכינים מראש זה היה הרבה יותר גרוע

ומוסיפה נקודה חשובה שאני גיליתי בדרך הקשהנירה22

אם אתם זכאים להנחת תמת בצהרון, צריך אישור מרופא התפתחות שהילד צריך עוד שנה בגן. לא מספיק הפסיכולוגית של הגן.

לי לא היה את זה וכמה שהתעקשתי לא קבלתי דרגה

בכלליות הוא מכיר, הוא היה שנה שעברהמתחדשת111אחרונה

בגן טרום וחובה עם כמה ילדים שנשארו שנה

כמה שעות הלכה לומדות הבנות אצלכם?ירדנית

מרגיש לי שבקושי נותנים לזה מקום, ביסודי בטח אבל גם עכשיו באולפנה מרגיש שאין על זה דגש בכלל.

אצל קרובי משפחה חרדים עד כמה שנחשפתי זה ממש לא ככה, ודינים נחשב מקצוע עמוס וקשה.

שעתיים בשבוע. נשמע לי רגיל.יש עוד הרבה מקצועותחילזון 123

לא יודעת, יהושע, שופטים, שמואל לדעתי למדו כברירדנית

3 פעמים.

הלכות כן הייתי שמחה לראות יותר דגש, ברור שבסוף הרבה לומדים בבית אבל דווקא נראה לי חשוב לשים על זה יותר דגש.

אני שומעת על אחייניות שלי שעושים להם כנסים שלמים על נושאים כמו כיבוד הורים ושבת

אין לי עדיין בנות באולפנהאר

אבל באמת דיברנו על זה עם חברים לא מזמן

שבעבר למדו יותר הלכות ודינים והיום הרבה פחות

ואז בנות יוצאות לחיים ולא יודעות הרבה הלכות

באולפנה של הבת שלי למדו רציני למדימתואמת

אבל באמת הן הולכות שם לפי תוכנית הלימוד החרדית, פחות או יותר...

אני מלמדת בבית יעקב. יש 2 שעות הלכה בשבועאמהלהאחרונה

בוקר124816

"אתה רוצה להסביר לי? יש משהו ספציפי שבגללו אתה לא רוצה ללכת לבית ספר עכשו?"

"כן"

"מה?"

"לימודים"

למי יש עצה לשליחת מתבגרים לבית הספר בבוקר?

עד שקמים גם לא רוצים ללכת.

מתבגר שישי ככה שנסיון יש, אבל עדיין לא הצלחתי ללמוד מהניסיון....

לנסות להבין מה מפריע לו "לימודים"על הנס

אח זה סתם מצב רוח אין מה לעשות עם זה.

הרי להכריח אותו ללכת אפשר אבל ללמוד אי אפשר...

אבל אפשר לנסות למצוא מה כן ממלא אותו ויש לו בזה עניין.

אצל אצל הבנות יש השקעה מטורפת בתחום שמעניין אותה וזה שיפר פלאים את היחס שלה ללמודים...

מכירה ילד שההורים הבינו שלמודים זה לא התוכניות שמתאימות לו כי הוא לא מצא את עצמו בזה. ושלחו אותו להמון קורסים שהיה לו עניין בהם,בסוף פתח עסק עצמאי.הלימודים לא בהכרח תרמו לו משהו....(הוא גם אאוטסיידר מטורף,אין משהו שהוא לא מבין בו)

זה מאתגר ממש,שולחת לך כוחות.

כל נער ודרכו שלו....

תחושה שלי שסתם מצב רוח124816

ובנוסף שילוב של יום חופשי שלי ביחד עם יום חופשי של המחנך...

מסתבר שזה כנראה משפיע גם על מתבגרים, אצל הקטנים ברור לי שזה משפיע, ברגע שהם מבינים שאמא בבית והמחנך לא בבית הספר, החשק ללכת נעלם...

ויש לו גם דוגמאות קרובות של כאלה שבמקום ללמוד הקימו עסק עצמאי, אז גם זה מוריד את החשק ללמוד.

אחת הבנות שלי גם ניצלה סיטואציה דומה כדיעל הנס

לוותר על הלימודים.

היא ספציפית בת 15.5 אמרתי לה תדעי לך שכדאי לחשב מתי להעדר ומתי לא,ובקרוב יתחילו הבגרויות הפנמיות,אז שתעשה את השיקולים שלה.ובזה גמרתי את הנושא ושחררתי.

היא בחרה להישאר.....

אבל אני לא נגד יום חופש מידי פעם,אם הם מודעים להשכות ולוקחים אחריות.

אני הופכת את זה לפעמים לזמן איכות איתם.

תלוי בנסיבות ובסיטואציה.

יש איזה שלב שהם מבינים שקשה יותר להשלים ועדיף להם לבוא.

זה קורה רק לעתים קרובות?רינת 24

אם זה רק פעם ב… הייתי מאפשרת לו להשאר.

אצלנו מותר להעדר עד 20% מהשיעורים (כולל מחלות ושאר סיבות מוצדקות) מעבר לזה מורידים בציון הסופי…

יש להם איזה תקרה מסוימתעל הנס

אבל לפעמים הן מעדיפים להעדר מיום שיש בו פעילויות /הרצאות/סדנאות ולא לומדים רגיל.

שזה בהחלט שיקול שלהם.

אחת הבנות שלי מרגישה שיום כזה היא שורפת את הזמן וממש מתבאסת ללכת.

אפשר לנסות למצוא יחד סיבות אחרות להגיעמתואמת

אולי חברים, אולי משהו מעניין בדרך ללימודים, אולי מורה מוערך ששווה לדבר איתו בהפסקה...

(אבל בעצם אין לי ממש ניסיון כזה, אף שיש לי מתבגרים וילדים שמסרבים ללכת ללימודים לפעמים...)

יש לי בעיה דומה , כיתה ג...מנגואית

אין לי בעיה לקחת לעבודה

אבל גם האחים רוצים להצטרף וזה לא שייך לקחת יותר מ1

בכיתה ג' "שיטת העבודה" היא אחרתמתואמת

עדיין אפשר לחייב את הילד לעשות מה שההורה אומר - כמובן, בצןרה שהוא ישמח לשתף פעולה.

ולדעתי בכיתה ג' בעיקרון זה לא רגיל שילד לא רוצה ללכת ללימודים, ולכן צריך לברר לעומק מה הסיבה ולטפל בהתאם.

(אני כותבת מניסיון אישי, כמובן...)

איך מגלים מה הסיבה?מנגואית

הילד אומר דברים שנשמעים לי יחסית שוליים כי מחליף יום / מקצוע כל כמה זמן

בסגנון כזה: מורה שכועסת על אחרים, מורה שנותנת הרבה שב, מקצוע שקשה לו,

זה לא דברים חמורים, מצד שני לא נעימים,הגיוני שלא ירצה ללכת לבית ספר

זה באמת קשה מאודמתואמת

אנחנו עושים את זה בעזרת הדרכת הורים...

אפשר גם להתייעץ עם המורים, שבעלי ניסיון בדרך כלל.

נשמע שאצלכם זה יושב על משהו עמוק ממה שהוא אומר בפה. אולי הוא ילד רגיש מאוד, ואז מוצף בקלות? או שיש לו קושי לימודי אמיתי?

באמת צריך לחקור את זה...

תודה. הדרכה הייתי בעבר שווה לחזור בלי קשרמנגואית

ברור לי שהוא ילד רגיש מהממוצע.לא יודעת אם "רגיש מאוד"

הדרכת הורים היתה טובה פשוט יקרה וצריך כוח

בעה שאצליח למצוא לזה זמן

העלות באמת פקטור...מתואמת

מקווה שתצליחו בכל זאת, אפילו רק להתייעצות מדי פעם❤️

בן כמה הוא?נעמי28

בד"כ מתבגרים לוקחים אחריות מעצמם בחטיבה עליונה כשמתחילים בגרויות ויש משמעות לחיסורים.

אצלנו יש כמות מסוימת של חיסורים שמעבר אליה יש הורדת נקודות בבגרויות.

כיתה ז124816

באותו יום בסוף הוא קם והתארגן,

שבוע קודם גם ביום החופשי שלי לא רצה לקום ואז גילינו שיש לו קצת חום אז נשאר כמובן בבית, שמענו אח"כ שבאותו יום חלק מהחברים בכיתה עשו שטויות מסוכנות (יום חופשי של המחנך) אולי זה גם קצת הלחיץ אותו.

לגבי לקיחת האחריות יש לו בבית אחים גדולים שלקחו אחריות בגיל מאוחר יותר והתחילו להגיע בזמן וגם כאלה שלקחו אחריות בדרך שלהם ובחרו דרך אחרת שלא כוללת לימודי תיכון.

יכול להיות שזה גורם לי להיות לחוצה יותר כשהוא לא קם בזמן... כי לא יודעת לאיזה כיוון זה יתפתח אצלו.

שני הבנים שלי כשהיו ב ז'על הנסאחרונה

חיפפו ממש.

הם לא טרחו בכלל להשקיע הרבה החסירו,אבל הם התקדמו בחומר שלהם לבד בבית.

הגדול היה בז' בקורונה,השני לא הבין שהקורונה עברה....ואם הגדול זילזל אז אין סיבה שהוא יהיה רציני.

כן היה לשניהם בעיות שונות בחברה בכיתה.

ואני לקחתי המון אויר והשתדלתי להתפלל,בגדול ממש הייתי בלחץ.בשני כבר פיתחתי חרדות😬

שניהם בכיתה ט אחרי שנתיים התאזנו,

לקחו את החיים ברצינות והתחילו להתמיד.

גם אני בשאלת מתבגרים, מתבגרות, נכון יותרמתואמת

רבע לאחת עשרה בלילה, הטלפון הנייד של הילדים מצלצל, בת ה-12 (שהטלפון נמצא בשימושה הכמעט בלעדי) עונה -

חברה מתקשרת ללמוד למבחן מחר😱

וכשהערתי לה שהשעה מאוחרת מדי, היא אמרה שלא ידעה שצריך להביא למבחן את דף החזרה מלא (הייתה חולה השבוע אז החסירה), ולכן אין לה ברירה.

מה דעתכן על זה? איך נכון להתנהל ספציפית עכשיו ומכאן להבא?

(הבת הבכורה שלי בדיוק חזרה הביתה הערב, אז שאלתי אותה אם לה בגיל הזה הוריתי ללכת לישון עד שעה מסוימת. היא אמרה שהיא פשוט לא עשתה בעיות עם זה אז אמנם זו לא המתבגרת הראשונה שלי, אבל בכל זאת ההתמודדות חדשה לי)

האמת שאני רק אומרת שזה מאוחר מדי לדעתייראת גאולה

אבל לא מתעקשת על זה, כי גם אצלנו זה נדיר. אז כשזה גם עניין חברתי וגם יש תירוץ טוב, אני מעדיפה לשחרר.

אם יגיעו ל12, אני כן אעצור אותה שזה מוגזם ואני לא מרשה להמשיך.

העניין הוא שזה כבר לא נדירמתואמת

היא הרבה פעמים מאחרת לישון לאחרונה, בין אם כי צריכה לסגור דברים חשובים בטלפון עם חברות, ובין אם כי היא רוצה לפטפט עם האחים הגדולים שלה, ובין אם סתם כי היא נמרחת...

ולאחרונה קשה לה לקום בבקרים (אחרי שבעבר הייתה מזנקת). עכשיו למשל היא עדיין במיטה😬

לא יודעת מה נכוןהשם שלי

אצלי בת ה 9 הולכת לישון מאוחר, והיא עוד קטנה.

היום ב 22:15 היא התחילה לקרוא ספר על הספה.

באיזה שהוא שלב בעלי גירש אותה למיטה.

ב 23:00 היא עדיין קראה במיטה עם פנס.

לא יודעת מתי היא נרדמה.

גם אצלי הצעירים יותר נרדמים מאוחרמתואמת

(והלוואי שהיו רק נשארים במיטות)

ההבדל הוא שעליהם אני יודעת שאני צריכה להיות אחראית ולהכריח אותם לישון. בגיל 12 אני כבר מתלבטת כמה זו האחריות שלי וכמה אני אמורה להשאיר לה את האחריות...

כשאני הייתי ילדהאנוני.מית

שרפתי חצאית ככה. לקחו לי את האור וקראתי ספר עם מנורה שהוסתרה בחצאית.

אין לי בת 12 עדיין, אבל נראה לישימושית
  1. זה עדיין גיל צעיר שכן נכון להגדיר שעת שינה קבועה (נראה לי 22:00-22:30 גג)

  2. בלי קשר להגבלת שינה, יש עניין גם בללמד איזה תעסוקה עושים מתי... כשזה חריג אז אפשר להתגמש אבל קודם צריך להיות ברור שטלפונים עושים רק עד שעה איקס ולימודים עד שעה וואי וכו'.

אבל דברי איתי עוד שנה וחצי

תודה רבה! כיוונים טוביםמתואמת

אדבר איתך עוד שנה וחצי בלי נדר (אבל כמו שאני רואה מהניסיון שלי - לא כל המתבגרים אותו דבר...)

בעיניי חשוב להציב גבולות גם בתחום הזהגלי מטר

גם לי יש בת 12 ויש לה שעה שהיא צריכה להיות במיטה ואם צריך באיזשהו שלב שלב אנחנו מבקשים ממנה לסגור את העיסוקים שלה ולנסות להירדם. כמובן שהכל מתוך תקשורת מכבדת ולא בהנחתה ובקשיחות. נראה לי חשוב ללמד אותם מה שייך לעשות מתי, ואני באופן אישי לא חושבת שנכון ללמוד בשעות האלה בכיתה ז, ובטח שלא בטלפון. אני מרגישה שזה גיל שהוא ממש שלב מעבר, עדיין יש לנו הרבה מרחב להשפעה על ההרגלים והלו"ז שלהם וכדאי לנצל את זה ולעזור להם להגיע אל הכיוונים שנכונים בעינינו. כשהיא תגדל יותר מטבע הדברים יהיה לה יותר מרחב פעולה ולו"ז גמיש יותר ותהיה לה גם יותר מסוגלות לנהל את זמנה בצורה נכונה, אבל בגיל 12 זה עוד לא השלב בעיניי ויש יותר צורך בגבולות שלנו.

דווקא אני מרגישה הפוךירדנית

שבגלל שיש להם רצון גדול לעצמאות, אבל הרוב עדיין בשליטה שלנו, בתחום כזה כל עוד לא מפריע להתנהלות היומיומית שלה, כן מעדיפה לתת לה מרחב בחירה.

תודה על הכיוון הזה!מתואמת

זה גם מה שאני מרגישה, רק לא הייתי בטוחה אם אני צודקת.

איך את אומרת לה את זה? בדרישה או בבקשה?

עד כיתה ו הקפדתי יותרירדנית

וישנו בזמן יחסית

מהמעבר לאולפנה השתנה פה הקצב והן ישנות מאוחר יותר.

כל עוד לא מפריע לתפקוד לא רואה בזה בעיה שיישארו ערים, אבל כן יכולה להגביל טלפון אם רואה שהשעה מאוחרת

זה העניין, שזה כן מפריע לתפקודמתואמת

היא מתקשה לקום בבוקר...

באמת אצל הבכורה בסביבות גיל 14 הפסקתי לומר לה ללכת לישון, כי ראיתי שהיא מצליחה לקום בבוקר בכל מקרה, גם היא תלך לישון מאוחר.

אבל אצל השנייה כרגע אני רואה קשר ישיר בין שינה מאוחרת לבין קימה מאוחרת... (למעט הלילה האחרון, שאף שהלכה לישון מאוחר קמה מוקדם - יתרונות חד שנתיים של המעבר לשעון חורף)

בת אחת שלי גם זקוקה מאוד לשעות שינה שלהירדנית

אצלה זה מתבטא בעצבנות יתר כשהיא עייפה ולא באיחורים.

כשהיא מגזימה אני כן אומרת לה שאם לא תלך לישון תהיה עצבנית מחר, אבל זה לא שאעשה כיבוי אורות ואשלח אותה לישןן, אלא רק אתזכר מדי פעם, ובאופן כללי מכוונת אותה לסיים את כל הארגונים שלה מוקדם.

תודה!מתואמת

בוודאי ששולחת לישוןאר

בת 11.5 ובן 13

הבת הולכת סביב 22:00-22:30

ובן ה13 משתדלים עד 23:00 לפעמים זה גם אחרי

אבל כמובן שמעירים להם ושולחים אותם לישון

א. כי אנחנו רוצים קצת שקט

ב. יותר חשוב - הם צריכים לישון והם עדיין קטנים. אם לא אשלח אותם לישון ימשכו בכיף עוד...

וגם אם קמים בבוקר בסדר זה עדיין לא בריא ולא טוב

יש לי גדולים בני 17.5 ו19 שלהם כבר לא אומרת

הם כמובן ה2בה פחות בבית

אבל גם בתקופות שהם בבית זה שלהם בדרכ

תודה! מאיזה גיל לגדולים הפסקת לומר ללכת לישון?מתואמת

ובאשר לשקט - גם אני לגמרי זקוקה לו, אבל כבר הבנתי שאין לי הרבה סיכוי... כן לפעמים שולחת אותם מהסלון, אבל זה לא אומר שהם הולכים לישון...

אני יכולה להגיד לך מה קורה אצליעל הנס

אני במצב הזה עונה במין הלם מעןשה,מה? עכשיו? היא ישנה,אי אפשר לשאול אותה...

וקרו לי מקרים דומים לזה.

האחריות אצל המתבגרים לשינה היא נטו עליהם.

אבל הם הולכים לישון בשעות סבירות לחלוטין.

גם לקום בבוקר בזמן זה נטו עליהם...

בחופש הם יותר מרשים לעצמם,

אבל עם הקטנים זה סיפור אחר לגמרי....

קודם כל אני בלנית אז בקיץ אני חוזרת לקראת עשר וחצי לפעמים מאוחר יותר.בדרך כלל רק אז אני מתחילה השכבות🤦‍♀️ואז הבוקר הוא פרויקט בפני עצמו.

אבל אני בהחלט משקפת להם שאם יישנו מוקדם בבוקר יצליחו לקום מוקדם ויהיו עייפים פחות.

אני כן רואה שלקראת גיל 10 זה מאד מחלחל להם

והם לוקחים אחריות על זה.

אני הולכת לישון בזמן שלי,מתעלמת מהם.

אח הקטנים לא נרדמו קודם בגלל הגדולים אז הגדולים אחראים עליהם,לא קורה הרבה אבל קורה.

גם אני עשיתי כמה פעמים כמוךמתואמת

אבל אז חששתי שאולי אני גורמת לה לפדיחה מול החברות...

בכל אופן, אנסה לאמץ קצת את הגישה שתיארת.

(ואני רק מתפעלת מזה שהגדולים אחראיים על השכבת הקטנים - לא מובן מאליו! וכמובן, מתפעלת מעבודת השליחות שלך❤️)

בעלי טוען שמצאתיעל הנס

עבודה כזו שכל השעות הקשות בבית נופל עליו,

ואני כזה:איך זה מתבטא אם אני חוזרת הביתה להשכבות?

ולמען האמת,הוא כמעט לא בבית בשעות הללו,

והגדולות שלי באמת מקסימות בלעדיהן לא הייתי יכולה לצאת לעבוד.

וכן הם לוקחים אצלי אחריות מגיל מאד קטן.

אני כן רואה את הבת 8 שלי מתקתקת עניינים בבית,בת 10 לוקחת אחריות על הקטנים.

והמתבגרות מנהלות את הבית.

משתדלת שהן לא ירגישו שזה שלהן אבל בפרוש שיהיו מעןרבות ואם בגללן קרה משהו שישאו בתוצאה,

אבל זה המון סיבה ותוצאה פחות עניין של לנסות להטמיע הרגלים ופחות עניין שלי להיות אחראית על המעשים שלהן.

לגבי הפדיחות,אני מבינה לחלוטין,פעם גם היה לאחת הבנות שלי דיון עם חברה על זה😏

הבת שלי ממש לא מתרגשת מזה,אמרה לחברה,כן אם אני לא ישנה בזמן אני גם לא מרוכזת כמו שצריך בכיתה,ובשעה הזאת לא מתקשרים לאנשים אחרים.....פדיחה להעיר הורים של חברה.

אבל הבת שלי חנונית עם קבלות😉

במקום מסוים זה נחמד, בת חנונית כזו🤭מתואמת

בכל אופן, הבנות שלך נשמעות מקסימות!

תודה🙏על הנסאחרונה

בעלי מוותר על הילד שלנואנוני.מית

מתבגר מתחיל. על הרצף. אין לו שום רצון לעשות שום דבר שהוא לא רביצה מול מסך.

רשמתי אותו לחוג שחיה (מעורב, לא שלמה עם זה אבל זה מה יש).

כשהוא הולך הוא נהנה. כשמשהו משתבש לו הוא פשוט לא הולך ואני נכנסת ללחץ שילך כבר ושלא יפסיד ומגעיל לי.

אתמול הוא לא הלך. החליט שכואב לו הראש וטרק את הדלת. ניסיתי לבקש מבעלי שיוציא אותו אבל 'הוא בעבודה'.

בעלי מבקש לבטל לו את החוג. אין לו כח או רצון לרדוף אחריו, ומצידו שיהיה שקט

אני נקרעת. וכל פעם שאני מבקשת ממנו עזרה גם כשהוא עוזר (והוא מנסה) בסוף זה 'בעיה שלי' ומצידו לבטל את החוג ולא להמשיך.

זה חוג יקר.

אני רוצה שהילד יזוז. עושה לי רע לראות אותו כל היום בבית חוץ מהמסגרת. לא תנועת נוער ולא כלום. אם אנחנו סוגרים לו את האינטרנט הוא נשאר במסך, פשוט עם סרטים שיש לו במכשיר עצמו.

איכס. מגעיל לי.

קודם כל חיבוק, גיל ההתבגרות צריך ללמוד לשנות פאזהשמשית123

מצד אחד הם גדלים ואנחנו לא יכולים להגיד להם מה לעשות, מצד שני זקוקים לטונות של חום ואהבה והרבה עין טובה.

תנסו ליצור איתו קשר, שיהיה זמנים של חוויות משותפות. אני לא יודעת בן כמה הוא, אבל אם זה ממש תחילת גיל ההתבגרות אפשר להטיל וטו על מסך, כמובן אחרי שיחה טובה, קביעת עקרונות וזמנים, אבל יכול להיות שהוא נשאב למסך ולא נשאר לו שום מוטיבציה למשהו אחר. יש הרבה חומר ברשת איך לעשות את זה נכון, אבל זה בעיניי דבר ראשון.

הוא רוצה חוויות משותפות מאוד פיזיותאנוני.מית

לגוף שלי זה לא מתאים. כל טיול "רך" שמתאים לגוף שלי אחרי כמה וכמה לידות הוא מעדיף להישאר בבית.

להטיל וטו על מסך - ניסינו בעבר. לא היה גיבוי. הילד שהיה קטן יותר היה פותח בהתקפי זעם אלימים עד שנשברנו. כשהיה קטן יותר הייתי אומרת לו "די סרט" וזה היה פשוט התקף זעם. הוא היה מכה אותי פיזית ושובר חפצים בבית. כשהייתי מזעיקה את אבא שלו שיבוא לעזור הוא היה פשוט מחזיר לו את המסך רק כדי שיוכל לחזור לעבודה שלו ולעיסוקים שלו.

בשלב מסויים בעלי התחיל לחסום לו את האינטרנט. זה עבד קצת. עד שהילד למד ביוטיוב (הילד בכללי לא רואה שטויות, רואה סרטים של גאונים) איך מורידים סרטים לטלפון עצמו. ומאז הוא פשוט מוכן שהעונש הזה יגיע.

בשביל להתקין בקרת הורים על הטלפון צריך את הטלפון. והילד ישן עליו. בכללי היו לו התקפי זעם על עוד דברים אבל הנושא הזה רגיש לו ממש.

אז נשמע שיש פה בעיה עמוקה יותרשמשית123

כשאין כלים באמת זה קשה לעשות שינוי כזה, הייתי מחפשת קודם כל הדרכת הורים מסודרת, עדיף כמובן בזוג, ובהמשך לשקול טיפול גם בשבילו.

יש חוויות משותפות של טיולים האטרקציות, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות ביומיום. תנסי ליצור הזדמנויות כאלה ביומיום, שעה ביום שיושבים לאכול יחד, לראות יחד משהו, להיות חלק מהעולם שלו.

קשהתהילה 3>

נשמע שהפער בין התפיסה שלך לשלו ביחס אליו קשה לך. מציעה לדבר על זה. זה לגיטימי שהוא רואה את הדברים אחרת. זה לגיטימי גם שזה מבאס אותך כי מאד חשוב לך שיתפתח ויעשה דברים עם עצמו.

מציעה לשתף את בעלך בתחושות שלך, ומתוך כך לנסות למצוא מענה לך וגם לילד

מעבר לזה, ניתן למנוע מסך גם במכשיר אם זה חשוב לך. להגדיר שעות שאפשר מסך ושעות שלא. ובמקביל להציע דברים אחרים כמו ספרים, ערכות מדע, ובכללית למצוא דברים ותחביבים שיכולים להעסיק אותו.

הבית מלא בספרים וצעצועים ודבריםאנוני.מית

ולגו.

קניתי לו רחפן. שיחק בו אולי 3 פעמים.

קניתי לו חוגים יקרים כמו השחיה הזה - צריך להתחנן שהוא ילך ולהכין לו את התיק כאילו שהוא ילד בן 5. אם התיק לא יהיה מושלם הוא לא ילך.

הוא מוכן לשחק בדברים שהם לא מסך אבל כשאני (או אבא שלו) איתו. לא כשהוא לבד. כשהטלפון שלו התקלקל חשבתי שאולי זה שהטלפון שלו מקולקל ירגיע אותו קצת. זה לא עזר. הוא פשוט נהנה מזה שאנחנו לא יכולים לתקשר איתו וחגג על זה (גם לא הלך לבי"ס בתקופה שלא היה לו טלפון, כן ערבנו קב"סית, זה לא עזר)

בסוף נשברנו ולקחנו לתיקון.

אין סיכוי לקנות לילד כזה טלפון מקשים. אפשר, הוא לא יסתובב איתו ואז לא השגנו שום דבר. התקופה שהוא היה בלי טלפון הייתה סיוט בשבילי יותר מאשר בשבילו.

לא יודעת כמה כסף השקעתי שיהיה עוד דברים חוץ מהמסכים. זה לא הועיל. הוא היה משחק בדבר החדש חמש דקות וחוזר למסך.

וגם להגביל את המסך לא היה אפשרי. בשנים שהילד הזה היה קטן יותר אני הייתי בדיכאון ועם כדורים ובמיטה ובעלי פשוט שם אותו מול המסך כל הזמן רק כדי שיוכל לעבוד ושיהיה לו שקט. כעסתי עליו על זה מאוד אבל זה לא עזר. הייתה תקופה נוראית.

הקורונה הייתה עוד יותר איומה והרגה את הכישורים החברתיים שעוד קצת היו לו לפני כן. פתחנו לו מחשב בשביל השיעורי זום הדפוקים. אז הוא היה נכנס לשיעור במחשב ורואה סרט במסך מפוצל.

עם ילדים אחרים בבית אני כן מצליחה להגביל שעות בהיה. איתו - לא.

נשמע ממש ממש לא פשוטתהילה 3>

מקווה שיש ךכם הדרכת הורים, גם כדי לאוורר את התחושות הקשות, לקבל הכוונה לגביו וגם הזדמנות לשיח זוגי על היחס כלםיו

יש לכם הדרכת הורים?מתואמת

אני מבינה נכון שהוא על הרצף האוטיסטי?

זה דורש עבודה אחרת מאשר עם מתבגר "רגיל", וזה באמת עלול לעורר קושי רגשי אצל ההורים וייאוש...

בהדרכת הורים טובה יוכלו לעזור לכם בזה.

❤️

אולי למצוא לילד חוג אחר?רינת 24

אצלנו באזור יש חוג כדורגל לילדי צמי"ד אבל גם אם אין אצלכם… אולי הוא פשוט מעדיף תחום אחר?

יכול להיות גם נגינה, שחמט וכו'

(אם הוא לא יודע בכלל לשחות אז בעיני כן שווה להתעקש איתו כי זה יכול להציל חיים)

מצטרפת לשאלהמתיכון ועד מעון

האם יש לכם הדרכת הורים המותאמת לנוער על הרצף? האם אתם בקשר עם הורים נוספים שיש להם בני נוער על הרצף? האם הוא במעקב רפואי?

נשמע שאת עושה המון אבל אולי צריך לשנות כיוון

יש הדרכהאנוני.מית

אבל הזמן שם מוקדש לבעיות יותר קשות שיש לנו איתו ולהתקדמות במקומות אחרים. יש מעקב פסיכיאטר. יש גם כדור שהוא מקבל אבל לא לוקח.

תודה !

אני ממש מבינהמתיכון ועד מעון

אבל השאלה נשמעת מורכבת, וגם הנושא של הטיפול התרופתי, שנשמע לי כדאי לחשוב ביחד.

זה לא השאלה הקונקרטית של כן או לא בריכה אלא באופן כללי ההתנהלות הזוגית שלכם מולו

כל הכוח נמצא אצלך, רק תשתמשי בו נכוןמשה.ב

את נקרעת כי את סוחבת את זה לבד, וכל פעם שאת מבקשת עזרה זה חוזר אלייך בתור 'בעיה שלך'. זה מתיש. במקום להסביר לו שוב ושוב למה החוג חשוב, תנסי לשאול אותו שאלות: 'מה לדעתך יקרה לו אם הוא יהיה כל היום מול מסך?' 'מה כן היית מוכן לקחת על עצמך?' כשהוא מגיע לבד למסקנה, הוא הרבה יותר שותף. ואז תגידי לו בפשטות מה את צריכה: 'אני לא מבקשת שתרדוף אחריו. אני מבקשת שביום של החוג אתה זה שמוציא אותו.' בקשה אחת, ברורה, בלי נאום.

לגבי הילד: אם הוא לא רוצה ללכת לחוג, וזה לא משנה מה הסיטואציה שלו, גם אם הוא על הרצף, בסופו של דבר אם את רוצה להניע ילד לעשות משהו את צריכה להביא לו תמריץ. כרגע יש לו מסכים שהוא יכול לברוח אליהם ולעשות את מה שהוא רוצה.

בתור התחלה, אם את רוצה שהילד יזוז, תוציאי ממנו את הדברים שיוצרים לו סטטיות: מחשב ופלאפון. עכשיו, אל תוציאי את זה בכוח. מה שאת יכולה לעשות בפלאפון בתור התחלה זה לנתק לו את ה-SIM, את הטלפון מהאינטרנט. אפילו לא להוציא את זה פיזית, ולא להראות לו שעשית משהו.

את צריכה להסביר לו בצורה אלגנטית ונעימה, כי את רוצה לרכוש את האמון של הבן שלך, ושלא יהיה לו אנטגוניזם כלפייך. תסבירי לו שפשוט כרגע, בשביל שיהיה לו משהו מסוים, הוא חייב לתת משהו מסוים. זה גם יחנך אותו בצורה הרבה יותר בריאה לעתיד, והוא יהיה פחות מפונק.

ככה תהני משני עולמות: גם זה יקדם אותו מבחינה פסיכולוגית להתמודד עם הדברים שיגיעו בעתיד, וגם תגרמי לו להבין שאם הוא רוצה משהו כמו הנאה מיידית, כמו מסכים, הוא חייב לעשות משהו עבור זה — כמו ללכת לחוג, או כל דבר אחר שתבחרי לנכון.

אם יש עוד שאלות, אני פה

יישר כוח על התגובהמתואמת

הפורום הזה מיועד לאימהות (נשים) בלבד, אז נשמח שגברים לא יגיבו בו.

(נעזוב את זה שזה פורום לנשים)אנוני.מית

אם היית קורא את התגובות היית רואה שכבר סגרנו לו את האינטרנט והוא למד לאגור סרטים ותוכן בטלפון בידיעה שהעונש הזה יגיע. הוא לא טיפש.

בעבר כשסגרנו לו את הרשת הוא הלך לדודים שגרים קרוב. אפילו לא נכנס אליהם הביתה. ישב מתחת לחלון שלהם בשביל wifi...

נראה כמו תשובת AIרקאני

(באופן כללי צריך לשים לב לכל שם משתמש חדש...)מתואמת

קטע. למה ?אנוני.מית

אני עובדת עם AI ביום יום והתשובות שלו נראות אחרת לגמרי. את התגובה כתבתי במקלדת שלי אני בעצמי לבד. עכשיו המורה מאשרת לי את שיעורי הבית?

לא דיברתי על התגובה שלךרקאני

הגבתי למשה.ב

שימי לב לניסוח התגובה שלו

(ואם תיכנסי לכרטיס שלו תראי שכל התגובות שלו בסגנון הזה)

והמקף הקשיח !אנוני.מית

אם יש עוד שאלות, אני פהרקאני

אין דבר יותר מסגיר מהמשפט הזה....

נשמע ממש קשוחצמאהאחרונה

מבינה שאתם אצל הדרכת הורים שזה הצלה במקרים כאלה.

ונשמע שהוא שיא המורכב

כאוטיסט ועוד.

בעיקרון בגלל שזה כבר מאוד מושרש אצלו התלות במסך זה תהיה עבודה מאוד קשה לפרק את זה ולהפריד אותו מהמסך, ולו לזמן קצר.

אני הייתי מגדירה מכל הדברים שכתבת ואמרת מלחמה אחת מולו ולא בו זמנית 20 מלחמות וחזיתות

אז אם יש עוד מלחמות מולו צריך לוותר

ולדעת בשלמות שאת עושה את ההשתדלות שלך ומכאן להתפלל לה' שיעזור לו, זה ילד גם שלו.

אם המלחמה שאת רוצה לנהל זה הקטנת זמן מסך או הגעה לחוג

או פעילות אחרת שיבצע

צריך לייצר לו תכנית התנהגות עם תמריצים חיוביים ושלליים. אבל לא עם הדבר עצמו שזה המלחמה שלך אלא בדרך עקיפה.

אבל צריך בשביל זה כח ויציבות.

וכרגע הוא מצליח למוטט אותך ואת שבורה מהמצב..

שזה ממש מובן וכואב ובאמת מפרק

כי יש פחד וחרדה לשלומו ולמה יצא ממנו ושהוא מפסיד את כל העולם שלו לטובת מציאות מדומה של מסך.

יש לי אישית ילדה במצב ממש דומה

בת 13

ונמצאת ביום כ8 שעות או יותר רק במסך..

ניסינו את כל סוגי הנעילות והסגירות וזה לא עובד..

העבודה היא בחיובי

ביצרתיות

בקשר

במינונים

לא בהורדת זמן מסך

גם ראיתי כתבה על זה שיש מחקר שכבר לא צריך להוריד זמן מסך (נראה לי אודליה מתעצומות דיברה על זה)

אלא לייצר זמנים של צומת לב משותפת חיוביים וגם זמנים לבד שהילד יוצר ויצרתי גם אם זה קצת זמן ביום.

אבל הנקודה הכי עיקרית היא

שהוא חייב חייב זמנים שאתם מראים לו שאתם אוהבים אותו בסופר גלויי מוחצן

ובכל הכח כמה הוא טוב ונצרך בבית..

כל דבר פצקי טוב שהוא עושה תחציני אותו ותחגגי עליו

וזה יתן לו העצמה ויחבר אותו לרצון שרוצה עוד מהטוב הזה.

כי כרגע משיג מלא צומת לב שלילית. ולא מצליח לאסוף צומת לב מזמנים חיוביים.

מקווה שיש לו תפקיד קטן בבית ואם יש לו אז לתת לו על זה כ"כ הרבה חיזוקים

ולספר לאחים ולאבא כמה הןא טוב ושמח אותך.

ממש לעשות את זה בהתחלה מעושה ובהצגה .

הוא צריך שתעזרי לו לבנות לו תדמית שיש לו למה להיות אתנו בעולם בלי לברוח.

טוב כתבתי כמה נקודות בקצרה מקווה שעזרתי

דרכי הרגעה לפני השינה לילדת קשבמדברה כעדן.

ילדתי המתוקה בת ה11 עם קשב וריכוז ובולט מאוד שזה מפריע לה להירדם בלילה, בנוסף, היא גם עדין מרטיבה ואני כן בקטע של לטפל מהשורש ולא כל הפלסטרים האחרים... אז בגלל שממילא ברור כשמש שהיא לא רגועה לפני השינה, וזה בעיה לכשעצמה, ואולי זה גם יסייע כ"תופעת לוואי" לעניין ההרטבה, חשבתי לחפש איזה תוסף תזונה טבעי ללפני השינה או אולי המלצה למדיטציה מומלצת לילדי קשב ללפני השינה... או כל דבר שמעודד רוגע.

תודה רבה!

>>>שימושית

תנסי להכניס לה לסדר יום 40+ דק' פעילות גופנית רצינית (רכיבה על אופניים, התעמלות, שחיה וכו') שעתיים לפני שהיא אמורה ללכת לישון

להחשיך את הבית חצי שעה לפני שהולכים לישון (ושלא תתעסק במסך בזמן הזה, אם ממש דחוף, לשים את המסך על מצב לילה)

להשתמש בשמיכת כובד, ובמיטה לעשות 30 נשימות עמוקות ומלאות.

בקשר להרטבה ממליצה ללכת לטפל בזה אצל אורולוגית

תודה! ואוו כמה טיפים!!מדברה כעדן.

ולגבי ההרטבה, היינו בהכל...

אוף שימושית

מקווה שתמצאו פתרון, כי הירדמות מהירה ושינה איכותית לא בהכרח יפתרו את זה

לגבי ההרטבה…רינת 24

יש לי שיטה שיכולה לעזור וגם אם לא עוזרת מאד מקלה על התקופה הזאת:

תעירו אותה כל לילה בשעה קבועה (נניח אחת בלילה- שימו שעון מעורר) וכל שלושה ימים תאחרו את זה ברבע שעה. ככה עד שתגיעו לבוקר.

אמנם מבאס לשים שעון מעורר לשעות כאלה אבל לפחות היא קמה יבשה.

האם היא מטופלת תרופתית בקשב?

אם כן- אולי צריך להחליף כדור/ מינון.

באופן כללי יש קשר בין הרטבת לילה לקשב וריכוז…

  • יש ביוטיוב מלא הרפיות ומדיטציות לפני השינה.

  • כתבו לך פה ספורט- זה יכול לעזור משמעותית

  • אמבטיות

  • מלטונין עוזר להרדם. זה לא טבעי וצריך מרשם אבל מאד אופייני לילדי קשב וריכוז.

  • באיזה שעה היא הולכת לישון? זה נורמלי לילדי קשב ללכת לישון מאוחר יותר. היא יכולה פשוט לקרוא במיטה בנתיים, זה גם מרגיע ומעייף.

ראיתי פעם המלצה לכבות אור לבןאנוני.מית

רק אור צהוב

איזה מהמממת את... אולי פודקאסט אהוב?אוהבת את השבת

אצלנו בת 9 מכורה... )אולי יותר מדי..( ומאוד אוהבת להירדם ככה!!

ולמה את חושבת שהקשב והפספוסים קשורים..?

מחקרים.. רפואית...מדברה כעדן.

ילדי קשב עם נטיה גדולה יותר להרטבה מאוחרת

בכל מקרה אני לא יודעת בוודאות מה אצלה, רק שאני אוהבת לטפל בדברים מהשורש...

לבדוק חסר בb12 ולתת תוסףאור עולה בבוקר

רופא משפחה עצר אותי לפני שרצתי לתת מלטונין לילד קשב שלי , הציע לבדוק חסר בb12 , וצדק ברוך ה' !! מאז שנתתי לילד הוא נרדם הרבה יותר מהר ! ובשעות סבירות

תודה!מדברה כעדן.

אשמח לשמוע מתי בערך היה נכנס לישון ומתי בפועל נרדם פלוס מינוס

לצערי אני נותנת מלטוניןצמאהאחרונה

לילדה מורכבת בת 13 היא מקבלת כבר שנה וחצי

ולילדה על הרצף בת 8

מזמינים מאתר מחול

כדורים מציצה או בליעה

זה לא הכי טוב אבל שניהן ממש התקשו להרדם ויצר מורכבות גדולה בכל ההתנהלות

את צריכה לראות אם את מצליחה בכוחות עצמך עם הצעות שניסו כאן

כמו-

מדיטציה/ ספורט לפני / החשכה/ תכנית פרסים או מבצעים/ זמן של צומת לב איכותית עם אחד ההורים לפני השינה/ להרשות להתעסק בדברים אהובים בשקט במיטה

או באמת להעזר במלנוטין

בהצלחה גדולה

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכתaibrainora

אני ממליצה להתחיל משגרת שינה רגועה ומדיטציה מודרכת לילדים עם קשב וריכוז ❤️ לגבי תוספי תזונה, כדאי להתייעץ קודם עם רופא ילדים, במיוחד בגיל 11.

חופש בשישי לילדיםאור10

הלך לנו היום חופשי לזוגיות חח

בכל אופן

השנה עשו פיילוט בישיבה חופש בימי שישי

ולילד הזה ספציפית זה ממש מיותר

הוא אוהב ללכת לבית ספר

הוא בקושי פוגש חברים מחוץ ללימודים

הוא לא יוצא לתנועת נוער

הוא לא רוצה חוג

לא רוצה להתנדב

בקושי מצליח לעשות משהו בעצמו, תמיד רוצה שאיזה אח קטן או גדול או הורה יתלווה אליו ליציאה

הוא מקסים ועוזר במה שמבקשים

יש לו קצת תחומי עניין אבל מסתכם בחצי שעה התעסקות

מה לעשות להפוך את הימי שישי האלו להזדמנות לפיתוח עצמי והעשרה, לפני שמתרגל סתם לקום מאוחר ולהיות במסך

מה אצלכם עושים?!

הוא מתחבר לבישול/ אפייה?איזמרגד1

אם הוא יזרום על זה אפשר לתת לו תפקיד קבוע של אפיית עוגות או חלות או דברים קבועים שהןא מבשל, ואז זה גם עזרה בשבילך, גם תעסוקה/ תחביב בשבילו וגם שותפות בבית במשהו שנהנים ממנו ומחמיאים עליו

ואולי שייך למצוא עבודה של פעם בשבוע, גם תעסוקה וגם שיחסוך לעצמו כסף לדברים שמעניינים אותו

גם אצלנו לא לומדים, ולצערי קמים מאוחרשמשית123

אחת קמה מאוחר אבל אח''כ במרץ משלימה את כל המשימות שלה.

השניה קמה מאוחר ודי נמרחת, אני כן התחלתי להבין שהם צריכים את הזמן הזה גם לא לעשות כלום, לא לקום מוקדם ולא יגידו להם מה לעשות. מודה שלא פשוט, כי לפעמים אני בעצמי עובדת אז עזרה בהחלט נצרכת..

האמת שאצלנו אנחנו מנצלים את זה כדי לצאת לפעמיםמתואמת

ואז הגדולים שבבית שומרים על הקטן התורן שאין לו משפחתון ביום שישי...

אבל מבינה שאצלכם אין את זה.

בכל אופן, הבת שלי קמה מוקדם יחסית ועוזרת לי בהכנת האוכל (או מכינה במקומי🙈).

הבנים באמת קמים מאוחר לצערי, אבל עוזרים בבית כשצריך (לזרוק שקיות זבל למשל. עכשיו אחד מהם הצטרף לבעלי לקניות).

אולי הוא יכול ללכת לטייל עם חברים מהכיתה?

אף שנשמע לי שהכי טוב ללמד אותו לעזור בבית...

בן כמה הוא?רינת 24

אולי לעודד אותו למצוא עבודה כדי להוציא רשיון בהמשך (או כל דבר אחר שמדבר אליו).

אולי עבודה?תהילה 3>

תודה לכולםאור10אחרונה

זה רעיון שיכין משהו לשבת-אבל קשה לי כשאני במטבח שיהיו עוד, צריכה לשחרר...

הלוואי והיה עובד קצת אבל במה אפשר לעבוד בגיל 13?

אני באמת לא רוצה שיהפוך להיות זה שמנצלים לארגן שבת רק כי הוא בבית, אלא רוצה שיפיק מזה משהו...

ואולי בכלל אני צריכה להפסיק לנסות לשלוט לו בזמן ולאפשר לו לעשות מה שבא לו...