נראה לי בלנ״ו

כל הכבוד על האופטימיות! שיהיה לך רק טוב 

אז אני נגה. בלי ו- ככה רשמו בגט...

לא נראית, אבל אני עוד רגע בת 28. 

התגרשתי לפני שנתיים וחצי. אין לי ילדים מהגרוש.

גירושין בסופו של דבר זה סוג של אבדן. גם אם את זאת שבחרת לעשות את הצעד הזה ורצית בו בכל מאודך. זה חורבן של החלום שהיה לך. לפעמים מתלווים לזה ייסורים עצמיים- איך לא הבחנתי בדברים האלה קודם? איך יכולתי להתחתן איתו? ואולי אפילו תחושה של בושה. 

וגם עלבון צורב- התחושה שאת לא רצויה. לא אהובה. לא שייכת. שמישהו הסכים לוותר עלייך. 

וזה עוד לפני תחושת  הייאוש של מה יהיה איתי? מי ירצה אותי? 

זה חשוב להרגיש את כל התחושות האלה. זה שלב חשוב בעיבוד של החויה הזאת... 

ואז אחרי זה היו לי  שתי ברירות- לשקוע או לצחוק. אז החלטתי לצחוק. זה היה קשה בהתחלה... לקח לי המון זמן אפילו להצליח להוציא את המילה "גרושה" מהפה. 

לדוגמה בסיטואציה הבאה: פוגשת איזו מכרה , בדרך כלל מכרה של אמא, שלא בדיוק מעודכנת בחדשות. ורואה אותי עם הכיסוי ראש וכל זה. ואז היא מתחילה לשאול: מה נשמע? איפה אתם גרים? 

אז התשובה שבד"כ הייתי עונה: "קרוב להורים". היא לא צריכה לדעת שאני גרה בחדר ליד, לבדי... 

בשלב מתקדם יותר הצלחתי להגיד מילים מכובסות: "חזרתי להורים". הלם. 

לאט לאט המילה גרושה הצליחה לצאת, בחצי פה כזה. "התגרשתי".

עד שיום אחד קמתי בתחושה שזהו, אני הולכת להגיד את זה בפה מלא. הבאה ששאלה אותי מה עושה בעלי, היתה דווקא חברה מהעבודה. אז אמרתי לה בקול:   " אין לי בעל!!!"

במחשבה שניה – זה היה קצת דרמטי מדי... 

שדכנית אחת רצתה לטפל במקרה המיוחד שאני  

היתה לה כוונה טובה, אבל תראו איך זה היה: 

מזל שבאותו יום הייתי אצל אחותי התאומה בבית. 

שדכנית: דיברתי עם בחור x. הוא הסכים לצאת איתך. (תודה רבה באמת!!)

(מדובר בחבר של אחי הגדול, שאני מכירה מילדות, רווק מבוגר ואין אין מצב שאני יוצאת איתו.)

מרוב הלם אמרתי לה שאני אתייעץ עם אחי, ושאני אחזור אליה. 

מסיימת את השיחה, אומרת לאחותי במה מדובר, 

והיא מחזקת אותי שזה ממש לא קשור, וממש לא להספר לאחי על זה. 

טוב, אני רוצה לההגיד להיא שלו, אבל היתה לי תחושה שזה הולך להיות קשה. 

אז לקחתי את אחותי ועשינו סימולציה - היא השדכנית העקשנית ואני אני. 

אבל המציאות עלתה על כל דימיון. ֿ(כותבת מהזיכרון, אז לא הכל מדוייק אבל זו רוח הדברים והעיקר הפנינים)

אני: תקשיבי זה לא מתאים.

שדכנית: מה לא מתאים? 

אני: זה לא מתאים... (מתחילה לגמגם)

שדכניתֿ: שניכם תורניים, עדינים, משפחות טובות, אז ריבונו של עולם למה לא מתאים? 

אני: אין מצב שאני יוצאת איתו, זה מפדח אותי.

שדכנית קרציה: עדיף להץפדח ערב אחד מלהפסיד חיים שלמים!!!! 

בהמשך היא גם נזפה בי שאני |״נתפסת לסיסמאות״ ו״דווקא את עם מה שעברת לא צריכה להיתפס לסיסמאות״ .

מאיפה את יודעת מה עברתי???? 

בכל מקרה, אמרתי לה שאם זה יהיה רלוונטי אז אפנה אליה. 

לא קרה. 

ברוך ה' התחתנתי לפני עם איש מדהים. והוא "אפילו" רווק... 

והוא כמובן שמח שלא הורדתי את הכיסוי ראש, אבל היה לו קצת מפדח להסתובב איתי ככה...  

אז הפשרה היתה שבמקומות שמכירים אותו- אני אבוא עם פאה. וואי, זה כל כך לא אני... אבל נו שוין. אז קניתי פאה יד שנייה, מקרוב ראו היטב שזו פאה אבל מרחוק זה היה נסבל... אז כדי להקל קצת על החוויה – קראנו לה יפה. זה היה גם שימושי, כשהיינו צריכים לדבר עליה בלי שיבינו: "את בדרך? יפה בסדר? ..." 

בחתונה אגב הייתי עם פאה מיליון דולר, וזה שימח אותו. קראנו לה יפית כמובן... 

אבל בעלי טוען שהשיער שלי יפה יותר גם ממנה. אמרתי לו שעד החתונה הוא היה ארוז באריזת הפתעה...

על האומץ, על הכנות, על ההומור, על השיתוף, 

ובעיקר - על מי שאת

מדהימה!

את יכולה להיות כ"כ גאה בעצמך על מי ומה שאת! זה פשוט כבוד 💪✨❤

הכל בסוף התהפך לטובה. ״ונהפוך הוא״. 

שבועיים אחרי שקיבלתי גט מההוא, 
עמדתי בשבת אחרי התפילה ליד בית הכנסת ודיברתי עם חברה.
ואז ניגשה אליה מישהי שפעם עבדה איתה וכו', ומתוך נימוס היא פנתה גם אליי (אני בטוחה שאין לה מושג איך קוראים לי...) : 
"מזל טוב! מתי התחתנת?" 
החברה ואני מנסות לא להתפוצץ מצחוק.
אמרתי לה: לפני שנה וחצי.(היא לא שאלה כמה זמן אני נשואה...)
ואז הגיע משפט המחץ: 
"את רואה? אף פעם לא מאוחר מדי להגיד מזל טוב!!" 

...
...


ובדיוק סבתא שלי שתחי' עברה שם 
התפוצצנו אחר כך מצחוק בבית.
 

וואווו מעריצהההה

כל הכבוד, זכותך להגיד מה שאת רוצה  

לחדש לקטן

אני נוטה להגיד ישר משחקים לגדולים, כי אני ממש אוהבת לחדש לילדים שלי משחקים🤭 וגם יש פה רווח כפול, גם מתנה וגם יחס לגדולים. כשבבגד יש לך "רק" מתנה.

(ואני גם מוצפת בגדים מהגדולים…)

אבל זה באמת ממש תלוי במשפחה🤷🏽‍♀️

אם זה משפחה קרובה, כן הייתי מנסה לגשש מה יותר יישמח.

בלידןת האחרונות (חמישי שישי) פעם דברים של איפור ועור

פעם פיגמה שווה

כי לתינוק יש הכל…

מדובר על גיסות

הקשר לא קרוב בכלל אז מתלבטת אם רלוונטי

והיה לי ממש כיף😂

לדעתי זה לא תלוי קירבה

פשוט כזה, בלידה כוחם חרגע שוכחים מהאמא ומקבלים הכל לתינוק, וזה יפה לשים את האמא במכז ולקנות לה🙃

וחלוק פרוותי והיא עפה על זה

אבל הקשר שלנו באמת זורם וקרוב

אם כי, גם בגד חדש לתינוק חדש, זה מחדש.

אבל זה תלוי אופי גם של היולדת.

ודוקא כי כאילו יש לי מהקודמים אז לא מפנקת את עצמי לקנות חדשים ויפים

אם מישהי היתה מביאה לי כמה בגדים מתוקיים משיין או בגד אחד חמוד במיוחד היתי מעדיפה

אבל אם זה סתם בגד גוף פשוט ומשעמם

אז עדיף משחק לגדולים כי זה שימושי יותר

אבל עם מצפון על הכאיתו בזבוז הזה

אבל ביאס אותי כי בחיים לא מקבלת מתנות ללידות

תכלס מאז ומתמיד

כמה ספורות ממש

אין לנו משפחות בסגנון

הגיוני כי גם אני לא נותנת כי לא יכולה

וזה הנורמה

אבל בכל זאת התחשק לי להלביש יפה ומתוק ונראה חדש

אז לא קניתי הכל כמובן

אבל כן כל כמה זמן קניתי משיין בזול בגדים מתוקים ומהממים שמשמחים אותי

בעיקר לשבת

אז אני היתי שמחה בבגדים

אבל זה עניין של אופי כל אחת משהו אחר

היתי שמחה גם במשהו לעצמי

פיג'מה כיפית ,ספר טוב, נעלי בית בחורף, משהו חמוד ומפנק

בברית של הילד השישי קיבלנו מתנה ספר צביעה יפה עם הקדשה חמודה: "בזמן שאמא מטפלת בתינוק החדש, אתם תוכלו להעסיק את עצמכם בספר הזה."

נהניתי מהמחשבה

והאמת שזו מתנה עדיפה בעיניי על פני משחק קופסה וכדומה, דווקא מכיוון שהיא מתכלה. בלידות הבאות הביאו לנו משחקי קופסה כמתנה, והאמת שהרגשתי שזה רק מוסיף לנו עוד בלגן בבית🤭 (כי במהלך השנים הספקנו לצבור הרבה משחקים...)

אבל כמובן אני מודה לאלה שהביאו וחשבו על זה! כי שוב, בעיניי תעסוקה לילדים עדיפה על פני עוד בגד לתינוק, כשיש כבר הרבה בגדים במצב מצוין (כי תינוקות לא מבלים בגדים) מהילדים הקודמים...

אבל מן הסתם זה אינדיבידואלי - יש אימהות שהיו שמחות בבגד חדש שמייחד את התינוק על פני אחיו... 

כן כיף להתחדש במשהו לבייבי

דווקא כי פחות יש את ההתלהבות והמתנות כמו בראשונים.

ארוחה אפשר להזמין בוולט.

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...