הלוואי שיהיה לי איזה דייט קורע..

לא זכיתי חח

אבל לא זכור לא מצחיק ברמה כזאת. 

זה היה לפני כמה שנים טובות, אבל אני עד היום לא יודעת להבחין אם הבחור היה אכן מצחיק, או שצחקתי מעצם הסיטואציה הסוריאליסטית שהיתה שם.

אבל רק בקשרים מתקדמים. מבחינתי זה גם היה מדד לבטחון שלי בקשר.

יצאתי עם מישהו, ודי מהר היה ברור שאנחנו בכיוונים שונים.

אבל (בניגוד לפעמים אחרות שמנסים לגרור איזושהי שיחת נימוסין עד שיעבור פרק זמן מספיק מכובד כדי ללכת),

זה היה אחד הדייטים הכי מצחיקים (בקטע טוב) שהיו לי בחיי.

הוא היה מאוד משעשע, בליגה אחרת לחלוטין מכל אחד אחר שיצאתי איתו.

מה שגרם לי להיות עם חיוך מאוזן לאוזן כל הפגישה, ולסיים ממש ברוח טובה - כזאת שאני רק מנסה למצוא איזה חברה שלי אני יכולה להכיר לו.

ושיהיה ברור - זה לא שהרצנו בדיחות, השיחה היתה שיחת דייט ראשונה די סטנדרטית...

אני אדם קצת כבד, לא נראה לי שאי פעם בחיי הגעתי לסיטואציה שבה לא יכולתי לנשום מרוב צחוק, אבל זה לגמרי היה הדייט הכי מצחיק שהיה לי בחיי.

זה לא שיצאתי לבליינד דייט..

זה מישהו שביררתי עליו, חשבתי שיוכל להתאים למה שאני מחפשת.

זה לא אדם שכל מה שאני יודעת עליו זה הגיל ושיש לו כיפה...

מה שהתכוונתי שהיו כאלה שיצאתי איתם, והיה די ברור שזה לא זה - ואז מה קורה?

היו כאלה שהיו ממש מגעילים ונבזיים. 

היו כאלה שהיו נימוסיים.

והנה אחד שהיה נחמד למרות זאת.

את הראשונים אין סיכוי בעולם שאנסה להכיר לחברות שלי. את השניים יש מצב. אבל את האחרונים - הרבה יותר מכולם. זה לא תחרות סטנדאפ - זה לתת לשני תחושה טובה, וכן, יש לזה מעלות ויתרונות בעיניי.

שאתה לא רוצה להיות בה.

איך אתה מתמודד עם זה שיצאת לדייט עם מישהי שאתה מבין שאין שום סיכוי בעולם שזה יתפתח למשהו?

מי שהתמודד בצורה שגרם לי להרגיש קטנה, לא שווה - נראה לי ברור לכולם שזה ממש לא אופציה.

מי שהתמודד בצורה של בואי נמשוך את הדיבור בצורה של שיחת חולין (ולא שיחת היכרות) לשעה וחצי שעתיים, ואז כל אחד יפנה לדרכו - זה מראה בעיניי על נימוס, שהוא לא רצה לפגוע בי, להקדיש לי את הזמן בכל מקרה - אבל מצד שני, אני לא למדתי להכיר אותו יותר מאותם פרטים שביררתי מראש, ולכן אם אני אכיר אותו לחברה שלי - אגיד אלו הפרטים שאני ביררתי, כך וכך התרשמתי, ותבררי את אם מתאים לך.

מי שהתמודד בצורה שגרמה לי להיות עם חיוך מאוזן לאוזן - גרם לי להרגשה טובה. זו לא שיחת נימוסין. וכשאני אנסה להכיר אותו לחברה שלי, אגיד לה לא רק את הדברים שביררתי, אלא שיש לו יתרון עצום בעיניי - הוא ידע להפוך את הסיטואציה הלא נעימה הזאת למשהו נחמד. (ובהמשך הוא גם הציע לי לצאת עם חבר שלו..).

אבהיר, אני לא מחפשת מישהו עם חוש הומור. זה לא קריטריון מבחינתי. אני לא באה לדייט כדי שיצחיקו אותי.

אבל מישהו שיודע להשרות תחושה נעימה על בן שיחו - זה בהחלט מראה בעיניי על מידות טובות. יצאתי מהדייט הזה בתחושה של - זה ממש לא יילך בינינו, אבל נהניתי. ולרוב, בתחושבה שלי, האנשים שברור אחרי דייט אחד שזה ממש לא יילך, אני לא יכולה להגיד בכנות שנהינתי. וכאן כן. ובגלל שאני לא יכולה להגיד את זה על עצמי, זה מגיע מהצד שלו ולא מהצד שלי.

ולהפסיק לנצלש כאן...

זה מעניין, כי כתבת: צודק, עדיף לחתוך באמצע הדייט. מאוד מכבד ולעניין. - לקראת נישואין וזוגיות

ואני שואלת, בכנות,  (וגם @פשוט עייף)

הרי אנחנו שופטים אנשים תוך שניות בודדות, מתרשמים מהאדם שמולינו (בין אם נרצה בכך ובין אם לא). נניח שגם ניהלתם שיחה קצרה. עברו 10 דקות. ברור לך שפגישה שנייה לא תהיה. האם היית אומר לה את זה וחותך את הדייט?

איך היית מרגיש אם היית זה שחותכים אותו?

באופן אישי, ההרגשה שלי היא שאם החלטת שראוי שניפגש - אז גם ראוי שתקדיש לי זמן. כן, גם אם אני לא מוצאת חן בעיניך. לך תדע, אולי תופתע? הרי בסיס כלשהו יש, פרטים מסוימים שלפיהם החלטת להיפגש איתי.

וכשמישהו שיצאתי איתו קם אחרי חצי שעה והלך, זה מעליב ופוגע. מאוד.

אני גם חושבת שלקחת את התשובה שלי למחוזות אחרים לחלוטין ממה שכיוונתי אליהם.

אדם עמוק ורגיש ופנימי - זה לא אומר שום דבר על ההומור שלו. אלו שני דברים שונים לחלוטין. אבל זאת לא הנקודה.

הנקודה היא שיש לי מוטיבציה יותר גדולה לעשות דברים כשטוב לי. 

כשאני יוצאת מקשר עם הרגשה טובה - שנתנו לי מקום, שהיתה הקשבה, וכן, שיצאתי עם חיוך על הפנים - זה עושה לי הרבה יותר חשק לנסות להעביר את הטוב הזה שאני חוויתי הלאה, מאשר קשר שבו הרגשתי שכל מה שהוא מנסה לעשות זה למרוח עוד כמה דקות כדי שהוא יוכל כבר להיפטר ממני.

ברור שיש כאן טווח (ויצא לי להיפגש עם שני הקצוות שלו). ברור לי שלא לכולם יש את אותם כשרונות מילוליים. ואנשים רגישים הם ממש לא מטרד עבורי..

מאשר הבחורים המזעזעים האלה ש"גררו איתך שיחת נימוסין" או לא יודע מה ולא למדת דבר וחצי דבר על המידות שלהם, כך שאת בספק אם אפשר לשדך אותם. חבל שאין להם את הכישרון להקליל את האווירה, סימן שאין להם מידות טובות.

ונכון, ככה גם הבנתי אותך. את תשדכי על פי ההרגשה האישית שלך ולא על פי האדם. ולפי זה מה שנותן לך הרגשה טובה זה הומור וזרימה הרבה יותר מאשר רגישות או עדינות וכבוד כלפייך

ממש לא התכוונתי לעזוב באמצע הפגישה או משהו מעין זה.

התכוונתי לא להפיח תקוות שווא. קצת יותר רישמיות, ניתוק רגשי (מינימלי, לא להפוך לרובוט) וכדו'.

ואני ממש, אבל ממש לא שופט מישהי על סמך שניות בודדות וגם לא 10 דקות אלא אם כן יש שם משהו שקיצונית אומר שלא מתאים.

אם זה מה שאת עושה חבל לי עליך.

תחשוב לרגע על מקרה הפוך - היית רוצה שמישהי תגרום לך להרגיש שהיא מעוניינת ואז בשיחת הטלפון פתאום לקבל זבנג? אגב ערכתי בינתיים את התגובה הקודמת, אולי כדאי לך לראות שוב.

וזה הורס כל אפשרות שהדייט ימשיך בצורה טובה ונביא את עצמנו כמו שצריך.

זה יותר פוגע כשזה קורה בפגישה עצמה, מאשר שבשיחה דרכנו לאן - יש את הניתוק הרגשי הזה, שבעיני הוא מאוד חשוב שם אם אתה רוצה לחתוך.

אני לא מבין מה אתה מתאר - אם אתה רואה עדיין אפשרות להתאמה ברור שתביא את כולך.

אני דיברתי במקרה שכבר גמלה בתוכך ההחלטה שלא מתאים תוך כדי הפקישה (לאו דווקא הראשונה) ואז איך לנהוג.

אין דבר יותר פוגע מזה. ורק אגיד שאצל בנות ההחצנה של הרגשות שלהם כלפי חוץ היא יותר טבעית בדרך כלל, אז הן צריכות לשים לב לזה אפילו יותר.

אם הבחור יודע שאת לא מתאימה לו ועדיין מתאמץ זה יכול לגרום לך לחשוב שהוא מעוניין ולצער בהמשך.

לא מזמן יצא לי להפגש בצורה כזו והתקווה בקול שלה כשענתה לטלפון פשוט שברה לי את הלב.

מה גם שהיא שאלה מה היתה הסיבה. מדובר אחרי פגישה שניה.

נחנקתי קשות...

זה מוזר

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

מזכיר לי את השיר הנחמד הזה (באנגלית)

וכמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

בציבור הזה אני חושבת שזה יהיה פחות מקובל ויתקבל פחות טוב אצל בנות שזה הסגנון שלהן.

בציבורים כאלו כנראה יעדיפו לשלוח התעניינות דרך צד שלישי.

אם היית מדבר על שמחת בית השואבה במחניים, זה כנראה היה הרבה יותר מקובל ולגיטימי (שמעתי, שיש בנים ממחניים שקובעים חברותא עם בנות ממגדל עוז, ואז בטח העניינים יכולים להתגלגל, למרות שזו לא המטרה המוצהרת...)

התביישתי מאוד וגם חשבתי למה שהוא יגיד לי כן?

זה היה שיעור תורה הוא היה נראה בחור טוב

נעלבתי שהוא בעצמו לא פנה אלי חח זהו.. נראלי היה לא שייך לפנות אליו

רק כדאי לקחת בחשבון שגם הגברים יכולים לפעמים לחשוש מדחייה(שלא לדבר על האווירה הרווחת בה נסיון חיזור תמים יכול בקלות להיחוות כ"הטרדה").

אני בעד שבחורה שבחור מוצא חן בעיניה, לא תחשוש לעשות את הצעד הראשון (אפשר גם דרך מישהו שלישי, אם חשוב לי שאת הדינמיקה בפועל, יוביל בהתחלה הבחור).

אבל באמת מעצבן. תנוח דעתך,גם בנות עושות את זה.

ועל פי רוב גם שוכחות לעדכן את הגיל בכרטיס.

"לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר" גם כולל שליחת תמונה עדכנית

מה הרעיון לשלוח תמונה ישנה? שבדייט פתאום אתאהב באופי שלך?, אבל איך? אם ארגיש ששיקרת לי עוד לפני הדייט?

לא יודעת מה בדיוק קרה, אבל אולי -

מקור התמונה הוא לא הוא, אלא מציע ההצעה?

הרי אם אפשר למצוא בגוגל בקלות תמונה עדכנית, לא סביר שהוא יתעקש לשלוח תמונה ישנה. יכול להיות שזה סתם מה שמסתובב עם הכרטיס שלו - וזה לא הגיע ישירות ממנו.

עוד כיוון של לדון לכף זכות -

יכול להיות שמבחינתו, איך שהוא רואה את הדברים, הוא נראה בול אותו דבר, אז למה לטרוח לשנות??

גם בפייסבוק יש לו תמונה אחת ישנה מאוד לפני עשור.

וההצעה נעשתה דרך בוט בינה מלאכותית שמצריך הרשמה אישית דדך הסלולארי הפרטי.

התמונה מלפני שני עשורים רואים לפי מבנה הפנים, משקל הגוף, צבע כל השיער שכבר האפיר, ועוד.

יש הבדלים בין מצלמות דיגיטליות של 200X לבין 201X לבין סמארטפונים של 2020+.

ומה אם הטלפון פשוט שרד המון, המון זמן?

יש לכם מצלמה קצת אחרת

שמתי לב שבתמונה יש לו שיער מלא לעומת התקרחות שיש לו היום, וגם הבטן בתמונה הרבה יותר מחמיאה מהמציאות. אחר כך ראיתי שלצידו יש בקבוק קוקה קולה הנושא את שמו, וחיפוש זריז בגוגל הראה שהקטע עם השמות על הבקבוקים היה לפני למעלה מעשור...

צריך לדאוג לכמה שיותר תמונות מחמיאות

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

האם זה דבר שמעיד על הבחור האם את מחפשת שיהיה בבית הערך של גיוס לצבא או שפשוט חונכת לזה? זה הבירור שאת צריכה לעשות על הערך הזה

אם יש לך רגש חזק בנושא וזה מאוד מפריע לך אז זה קריטי לך, אחרת, זה כנראה לא קריטי

שנה,

האם המשהו הזה היה מציק לי?

מה הדבר המהותי שמסתתר מאחורי הפרט הטכני?

ברור שהתשובה יכולה להשנות מאדם לאדם