ובבקשה אל תקחו את זה למקום של פגיעות מיניות... הוא בגן מאוד טוב ויש כל הזמן כמה גננות וסייעות בסביבה, לא חושבת שיש שם הזדמנות למשהו כזה. (או שאני תמימה מדי?)
התייעצות ילד בן 3מחי
ובבקשה אל תקחו את זה למקום של פגיעות מיניות... הוא בגן מאוד טוב ויש כל הזמן כמה גננות וסייעות בסביבה, לא חושבת שיש שם הזדמנות למשהו כזה. (או שאני תמימה מדי?)
מקפיצהמחי
מקפיצהאהבתחינם
הייתי מתייעצת עם משיהו מקצועי, יותר פשוט בשביל לקבל כלים איךאוהבת את השבת
נשמע לעניות דעתי שילדים אולי אמרו לו שאסור לגעת בזה אבל זה כיף או משהו כזה.. ואז כן כדאי (או שבכל מקרה כדאי) לדבר איתו על זה וקצת להמשיך לו ולתווך לו את התחום.. שמעתי בעבר כל מיני הצעות איך לדבר על זה ומה להגיד, כי להרבה, אולי כמעט לכל הילדים יש שלב של הגילוי של האיברים האלה..
אבל ממש קטונתי אם זה יכול להיות קשור לפגיעה או בכלל בגלל שהוא מרגיש שנתפס על חם צריך התייחסות אחרת ולכן כן הייתי מתייעצת עם גורם מקצועי ומנוסה.. אפילו רק כדי לקבל הדרכה איך לדבר איתו בפשטות ולהגדיר קצת את הדברים מולו
בגיל 3 קשה לי להאמין שזה השיח בין החבריםיעל מהדרום
אין לי מושגדפני11
מציעה להתייעץ עם מישהו מהתחום..
שמעתי הרבה על חגית כמוס, לא ניסיתי בעצמי
שמעתי שברגע שמורידים את החיתולים...
לא יודעת לגבי התדירות ומה זה נורמלי.
אני חושבת שכדאי לברר איך להתנהל מול זה ואולי לא נכון להתעלם ככה
זה שאת מעסיקה אותו ומסיחה דעתו זה כבר טוב...רויטל.
עם הזמן מסבירים לו ששם לא נוגעים, כך בעלי שמע פעם בהרצה.
רויטלוש לאסור לא מפתח מיניות בריאה וקשר נכון עם הגוףאורוש3
לא טוב לשלול את הסקרנות הטבעית שלהם ואת ההכירות עם הגוף.
הכי טוב לשאול את הרב שלהם.רויטל.
למה רב קשור לעניין?מקום בעולם
כי בגיל מסויים זה אסוריעל מהדרום
נכון, ואז?מקום בעולם
אולי כדי לברר אם זה בעייתי בגיל כזה? זה בעיני הקשר לרביעל מהדרום
הצד ההלכתי.
מעבר לזה, זו באמת שאלה למי שמתמקצע בתחום.
רב זה לא רק דמות ששואלים אותנמתחדשת11
רב זו דרך חיים.
לפחות אצלנו זה כך
מתייעצים על הכל
כי דבר כזה הרב יאיר לה איך לדבר עם הילד ואיך...רויטל.
בעתיד להתייחס לעניין.
תבדקי עם הגננות אם מישהו העיר לו על זה או אוליבתי 123
האם זה מגיע יחד עם עוד עיסוק כמו מציצת אצבע או החזקה של שמיכי?
וכל דבר שהוא נראה לך כאמא חריג או שקורה על בסיס קבוע כדאי לבדוק גם מהצד הרפואי וגם מהצד הרגשי.
בכל אופן כמו שרשמת עצם המגע זה נורמלי לגיל שלו ואת פועלת נכון שאת מסיחה את דעתו.
הוא ממש קטן אבל נראה לי שכן הייתי מתייחסתאורוש3
כשהוא יבין שזה בסדר ולא אישו מבחינתך מאמינה שהתדירות תפחת.
עוקבת..קורדיליה
הבן שלי גם התחיל עם זה בסביבות גיל 3.
הוא עדיין עושה לפעמים, אבל שם לב לעשות ב"צנעה"
אני גם לא יודעת איך נכון להתייחס..
אמרו פה להתייעץ עם מישהו מיקצועי? איזה סוג של מישהו?
כן זה תקין לגמרימיואשת******
משגע ממש
קשה לי עם זה
אבל התייעצתי כבר לא מעט פעמים עם אנשים שונים וכולם אומרים בתוקף שזה תקין לגמרי
לקבוע גבולות (בחדר לבד, במיטה) להסיח דעת עד כמה שניתן ומהשאר להתעלם
טיפ קטן- לבדוק קודם אם אין משהו שבאמת מגרד לו
זה תקיןשחרית*
זה הדבר היחיד שכן מוזר בסיפור, אבל הוא יכול לקרות בהחלט בגלל תגובה שלכם או של הגננת שגרמה לו להרגיש שהוא צריך להסתיר או שזה משהו שאסור לעשות (שזו לא תגובה נכונה בעיני).
מעבר לזה, מצטרפת לתגובתה של @אורוש3- חשוב לנרמל, חשוב לתמלל לו שזה באמת מקום שנעים לגעת בו (כדי שלא יקשר תחושה של אסור ואויאויאוי), וחשוב להסביר לו שזה איבר פרטי ונוגעים בו בפרטיות בחדר או במקלחת.
אם את כן שמה לב שזה משהו שמעסיק אותו כל היום ברמה שהוא מסתגר בחדר ולא יוצא לשחק ואת לא מצליחה להסיח את דעתו מזה, אז לפנות לבירור. אבל ממה שכתבת נשמע שזה לא כך.
אני רק מוסיפה ומאירה בא' בגלל שזה עניין שהוא טבעיבתי 123
עדיף לחנך על דרך השלילה.
במקום לומר רק בחדר לבד עדיף לומר אסור ליד אנשים
מבקום רק לך מותר לגעת אסור לאף אחד אחר לגעת או להסתכל שם
אני ברגשות מעורבים לגבי זהשחרית*
בהחלט לא הייתי רוצה כבר מגיל 3, שבו למעשה הזה אין שום משמעות מינית אלא ביולוגיה פשוטה, להיזהר רק כי בעתיד המעשה הזה יהיה מעשה מיני ויאסר עליו (הרי בעתיד הרחוק יותר זוהי הנאה שהוא יוכל להגיע אליה בהיתר עם אשתו). החינוך של ה"אסור" לא מוסיף פה טוב בעיני.
אני כן מסכימה עם חינוך של "אסור" בנוגע לשמירה על פרטיות הגוף ולכך שאסור לאף אחד לגעת בו.
אבל בהקשר של גילוי הגוף, לא הייתי מקשרת אסור.
מסכימה חלקיתהמקורית
אנחנו אמרנו שזה איבר ככל האיברים, אבל הוא נמצא במקום פרטי
כשהוא מגלה עניין מסיחה את דעתו וזהו
מה שכן היה מדליק לי נורה זה הסתגרות בחדר והבהלה. לא ממקום של פגיעה מינית, יותר בהקשר של פתיחות מולי ומה הוא שמע על זה מילדים אחרים שגורם לו להגיב ככה כי לדעתי יש משו שהוא שמע בהקשר של זה בגן. בכל זאת יש כל מיני ילדים שבאים מדרכי חינוך והנהגות שונות.
תודה על זה, זו בדיוק הנקודה שמטרידה אותימחי
נראה לי כדאי לדבר איתו. להבין איפה הוא עומדמיקי מאוס
בכללי זה נורמלי - זה מסקרן וזה חדש יחסית , וזה כנראה גם נעים.
אבל זה לגמרי לא מיני לא מבחינה פיזית ולא רגשית
אבל כן חשוב להקנות בסיס נכון. זה לא דבר רע או מלוכלך חלילה אבל שזה מקום פרטי ורגיש, שזה לא עוד סתם מגע. ולהחליט איך ואיפה את מגדירה את המגע הזה כמותר, מניחה שכבר יש לך גישה בעניין אם עוד לא אז כדאי לבחור אחת וכמובן לסנכרן עם בעלך
מעבר לחינוך למיניות יש פה חינוך פשוט- הוא עושה משהו שכנראה הוא חושב שזה אסור אז הוא מתחבא ממך. בעיני זה צריך לקבל יחס... (לא במובן של לכעוס עליו אבל לא להתעלם כדי שלא יקבל חוויה של אני אתחבא ויעשה מה שבא לי וזה יהיה בסדר)
תודה רבהמחי
ברור שרק במקום פרטי. תחליטו איזהמיקי מאוס
אלא כי שומר על הפרטיות שלו
אולי לעדכן אותך? אולי סתם שידע שאת יודעת שזה מה שהוא עושה , תחשבי מה יתאים לכם
אולי משהו כזה?סליל
חמוד שלי, ראיתי שבזמן האחרון אתה נוגע באיבר שלך וכשאני נכנסת לחדר אתה נבהל.
למה אתה נבהל?
תשובה שלו...
ואז תשובה שלך בסגנון של:
זה הגוף שלנו. מותר לך לגעת בכל איבר בגוף שלך וזה בסדר גמור. כמו שאתה יכול לגעת בראש או ביד שלך.
פשוט יש לנו בגוף איברים שכולם רואים, ובהם אפשר לגעת תמיד (יד, ראש, רגל)
ויש לנו בגוף גם איברים פרטיים, שהם גם חלק מהגוף שלנו, אבל אותם אנחנו לא מראים לכל אחד, כי זה רק רק שלנו. ולכן אם אתה רוצה לגעת זה בסדר גמור כשאתה בחדר ואתה לא צריך להיבהל כשאני נכנסת.
וואי ממש תודהמחי
אהבתי! ניסוח מצוייןשחרית*
וואי אלופה! איזה ניסוח מעולה..אמא לאוצר❤
ממש יפה!דפני11
אפשר רגע לנצלש לשאלת המשך?דפני11
למה זה איבר פרטי?
למה אי אפשר להראות לכולם?
מה עונים על השאלה הזאת?
אני אומרת כי זה קדושקורדיליה
ולכן צריך לשמור עליו
גם סידור זה קדוש ואפשר להראות אותוטרכיאדה
לדעתי מגיל ממש קטן חשוב להיצמד עם ילדים לאמת, לא צריך להגיד את כל האמת אבל מה שאומרים שיהיה מדויק
אבל אני לא חושבת שזה לא אמת..קורדיליה
אני באמת חושבת שזה נכון... ואני רוצה מעכשיו לשתול את המודעות הזו, שההתייחסות שלו לזה בעתיד תהיה כלדבר חיובי וטוב.
בגלל שקל להתייחס לזה כ "טמא" ואסור בגלל התאווה והתמודדות שהוא (אולי) ירגיש בעתיד.
כרגע אם אני צריכה להסביר אני משייכת את הקדושה לברית מילה, אבל בעתיד כשהוא יבין יותר היא תשתייך גם לקדושה של הקשר עם אשתו.
זה לא סותר את הסיבה שזה פרטי ושלו, אני אומרת את שניהם באותה נשימה.
אבל על משקל הסידור - גם היד היא פרטית ושלו ומראים אותה, נכון?
וספר תורה שמור בארון הקודש, וארון הברית בכלל שמור בקודש הקודשים...
לכן אני אומרת את שני הדברים, ואף פעם לא הייתי צריכה להסביר מעבר..
וזה ממש לא בא ממקום של לשקר, אני באמת מאמינה בזה ורוצה להעביר לו את ההבנה שזה יותר קדוש מטמא. (שרק כשיהיה גדול הוא באמת יבין)
מקסים. אנסה.... תןדה רבה לשתיכן!!דפני11
אצלנו זה לא עבר מסךהמקורית
סידור זה קדוש, תורה זה קדוש. זה לא קדוש!"
ככה הבן שלי אמר לי 😅 כשהוא היה בן 3
הנחתי לזה וחזרתי למושגים של פרטיות וזהו.
חחח, טוב הוא מתוחכםקורדיליה
אצלי זה עבד, שוב יחד עם הפרטיות.
זה קדוש בגלל הברית מילה שמסמנת שהוא יהודי.
אפילו אברהם אבינו השביע את אליעזר במצווה הזו שהייתה כ"כ יקרה לו.
והאמת היא שעיקר הסיבה שאני כן אומרת את זה זה לשתול כבר מעכשיו את המודעות לזה שאנו מאמינים שזה דבר טוב, לפני שתגיע הנטייה לחשוב שזה טמא....
אני חושבת שלעתיד זה חשוב..
נכון, מסכימההמקורית
ואם תרצי לתת את אותו מענה לבת?שחרית*
מתחברת לצורך להטמיע בילדים את זה שזה דבר טוב ולא טמא חלילה.
האמת שעדיין לא התנסיתי עם בנות אז אני לא יודעתקורדיליה
אני גם לא יודעת אם הייתי אומרת לבת שזה קדוש..
נראה לי שזה קצת שונה.
אני חושבת שבנות גם פחות מתעסקות בזה, לא?
לא יודעת, נקודה למחשבה...
ממה שהבנתי הן לא מתעסקות פחותהמקורית
כי זה רק שלךטרכיאדה
לילד בן 3 תשובה כזאת יכולה לספק אותודפני11
או שאז את בונה על הבושה הטבעית שכבר מגיעה?
לא יודעת אם זה ככה אצל כולםלהשתמח
לילדשחרית*
(ברור שבעומק הענין יש פה איזו מוסכמה חברתית וכנראה בשבטים נידחים באפריקה שבהם הנשים מתהלכות חשופות חזה, החזה לא נחשב איבר פרטי, אבל אני לא רואה שום סיטואציה שילד יעמיק איתך עד כדי כך שתגיעו לזה)
אני חושבתסליל
זה לא מנוסח לי כל כך טוב, זו שאלה טובה ויותר מורכבת.
אז דבר ראשון תמיד אפשר לענות לילד שזו שאלה טובה, אני צריכה לחשוב על זה ואז נדבר על זה (וכמובן לחזור אליו).
לגבי עצם התשובה עצמה. אולי להתחיל משיח על הבית שלנו למשל. נכון אנחנו נוכחים את הבית שלנו? למה? כדי שאנשים לא ייכנסו. אבל למה שלא ייכנסו?
כי זה רק שלנו, אנחנו לא רוצים שכל אחד יוכל להיכנס לבית שלנו ואם מישהו שזה לא הבית שלו רוצה להיכנס, הוא צריך לבקש רשות ורק אם זה מתאים לנו אז הוא נכנס.
אנחנו שומרים על הבית כי הדברים שלנו נמצאים בו כי זה מקום שחשוב לנו. וגם בתוך הבית, יש את מה ששייך לכל בני הבית, אבל יש למשל מגירה או יומן ששייכים רק למישהו אחד והוא שומר אותם והם רק שלו.
ואז אחרי הדוגמה הזו לדבר אפשר להעלות עוד דברים שחשובים לנו ואיך אנחנו שומרים עליהם ולא נותנים לכל אחד, וככה גם הגוף שלנו והאיברים בגוף.
אני צריכה באמת עוד לחשוב על זה, אבל מביאה כאן כרגע איזשהו רעיון לא מגובש.
בעיניי הדבר הכי חשוב הוא להגיד את האמת, להגיד את מה שאנחנו חושבים.
אני כנראה לא הייתי בוחרת להגיד קדוש, כי הגוף שלנו הוא לא קדוש. הוא גוף, ויכולים להיות בו כל מיני שימושים, תלוי מה אנחנו בוחרים לעשות בו. קדוש נתפס אצלי כמשהו מוחלט.
תודה על זה!דפני11
אהבתי.
תודה רבה!!
אחשוב על זה עוד.
תכלס זה הכל תיאורטי, הילד עוד לא התחיל בדיוק אבל מאמינה שיבוא עוד מעט, ובאמת צריכה שהדברים יתיישבו על ליבי בצורה טובה כדי שאצליח להעביר את המסר שאני רוצה...
אגב
יש לך ממש מחשבה ומילים טובות בעניין הזה... סתם מעניין אותי אם זה לבד ממך או שלמדת את הנושא הזה איפשהו....
תודה רבהסלילאחרונה

לגבי איך אני יודעת מה להגיד.
זה שילוב של כמה דברים. גם מה ששמעתי מאמא שלי, הייתי בסדנא שעוסקת בדיבור עם ילדים סביב הנושאים של מיניות ומתוך זה בסוף אני מנסה לחשוב לבד בעזרת מה שראיתי ושמעתי.
נראה לי אפשר להגיד שיש שני עקרונות חשובים בשיח עם ילדים סביב הנושאים האלו:
א. להגיד רק אמת
ב. להתאים את התשובה לרמת הילד.
מפרטת קצת:
א. אמירת אמת. ילדים מבינים הכל, וגם אם עכשיו הם מקבלים כל מה שאנחנו אומרים כאמת, בסוף הם יגדלו ויבינו שזה לא ככה ואז הם לא יסמכו עלינו כמקור לידע אמין. וזה מאוד חשוב לי שהילדים יבואו לשאול אותי שאלות בנושאים האלו, ולא יחפשו לבד תשובות באינטרנט או אצל חברים למשל. אז אני לא אגיד להם (דוגמה קיצונית) שילדים מגיעים עם חסידה באף שלב, גם אם בתור התחלה אני לא חושבת שילד צריך לדעת בפרטי פרטים את כל התהליך.
בשביל להגיד אמת צריך גם לדעת בעצמנו מה אנחנו חושבים. למשל בדוגמה ששאלת, שאלתי את עצמי את השאלה - אבל למה יש לנו איברים פרטיים? באמת מה שונה איבר מסוים מאיבר אחר? למה דווקא אותו אנחנו מסתירים.
ואז עשיתי מעין שיח עם עצמי על התפקיד של האיברים האלו כמביאי חיים לעולם, התפקיד שהם משמשים בקשר בין גבר לאישה. זה עזר לי להגדיר את זה שזה חשוב מאוד, יש להם תפקיד מיוחד מאוד שלא נועד לכל אחד ולכן דווקא עליהם אני שומרת יותר משאר האיברים. אז אחרי שעשיתי את השיח עם עצמי והבנתי עם עצמי מה אני חושבת לגבי זה, אפשר לעבור לשלב הבא
ב. התאמת המסר לגיל של הילד.
אז נגיד נישאר עם הדוגמה שלנו לגבי איבר פרטי. ברור שאני לא אגיד לילד בן 7 את כל הדבר הזה, כי אני לא חושבת שילד בן שבע צריך להבין את כל המשמעויות בשלב זה.
אז אני תמיד בעד להחזיר בשאלה. כדי להבין למה הילד התכוון, לשמוע מה הוא כבר יודע וככה לא מעמיסים עליו סתם מידע שהוא בכלל לא התכוון אליו וגם שומעים ממנו איפה הוא עומד.
אחרי זה לנסות באמת לשייך את זה לעולם שלהם.
בגיל קטן יותר משפטים קצרים ופשוטים שחוזרים עליהם יספיקו.
למשל: לא נוגעים באיברים פרטיים של אחרים. למה? כי זה איבר פרטי שהוא רק שלך ואף אחד לא יכול לגעת בו. זהו. משפט קצר שממש מספיק לילדים בני שלוש - ארבע.
אם הם מתחילים לשאול שאלות של הבנה ושואלים למה אז באמת אפשר לנסות לחשוב על דוגמאות מקבילות ודומות מהעולם שלהם שיעבירו את הנקודה ויסבירו אותה. כמו בית ששומרים עליו למשל. ככה זה גם מאפשר להם לחשוב ולהגיע לתשובה בעצמם, העברת את המסר שרצית בלי להסתיר שום דבר, יצרת שיח נעים עם ילד וזה פתח לזה שהוא ירצה לבוא לדבר איתך על זה עוד הפעם.
אהבתי ממש את מה שכתבת, ומוסיפה עוד משוהמקורית
כמו שגבר מקדש אישה והיא רק שלו, מיוחדת לו, בלעדית לו, יקרה לו
בהקשר של זה הגוף שלנו קדוש. הוא מיוחד לנו ובלעדי שלנו
הוא גם משמש ככלי קודש שאפשר לעשות איתו מצוות
והאמת שאת המהלך הזה שחשבתי עליו עכשיו כן הייתי רוצה שהבן שלי יכיר כשיגדל בעז"ה
הצלחת לתאר טוב יותר את מה שהתכוונתיקורדיליה
קדוש במובן של יקר, משהו ששומרים עליו.
התחברתי מאד גם למה שסליל כתבה בקשר לדבר *חשוב* שאנחנו שומרים עליו
ובנוסף -
אמנם זה גוף ותלוי מה אנחנו בוחרים לעשות בו, זה נכון
אבל אני חושבת שאני רוצה לכוון לשם כבר מעכשיו
לא לחכות שהוא יבחר לעשות מצווה ואז התוצאה היא קדושה
אלא שזו ההנחת יסוד, לזה נועדנו וזו המטרה
הרי אח"כ כשהם גדלים ומתמודדים, ושומעים "אסור" - קל ליפול להרגשה שהמקום הזה מסמל משהו טמא, אסור.
ולכן חשוב לי לבסס כבר מעכשיו כשהדף חלק מודעות שזה נועד למטרה טובה, וכן, קדושה.
שהקב"ה נתן את זה למטרה טהורה ושזה לא טמא בעיניו (כמו בנצרות), גם אם נופלים בדרך...
סוג של להקדים תרופה למכה..
העניין הוא שקשה לילדים להבחיןהמקורית
ככה אצלנו לפחות
אם את מצליחה להגיע לזה וזה מתקבל אצל הילד מעולה
אבל לא חייב שזה יהיה ככה מעכשיו ואפשר להתחיל בלהסביר מושגים של פרטיות ואחרכך להתייחס למושג של קדושה במובן שהתכוונת אליו ולחבר בין הדברים
כמובן..קורדיליה
שיש כאן הנחת יסוד עקבית מאוד שלהיות איש משפחה אומר שאני כאינדיבידואל אוטומטית מת.. אני רואה את זה בין השורות.. זה לא המודל לחיקוי שאני רוצה להיות בשביל הילדים שלי![]()
במחשבה שניה, ניראלי קצת הגזמתי בפרשנות, וגם לא ירדתם לסוף דעתי. השאלה היתה בעצם, האם נכון לפעמים לוותר על שאיפות מסוימות לטובת אפשרות ממשית מול העיניים לזוגיות טובה?
תגובה מהממתמיואשת******
מסתבכת כל פעם מחדש עם ההגדרה של מנוחה אחרי הלידההריון ולידה
לא ברור לי מה סבבה ומה נקרא מאמץ מידי.
אני שבועיים אחרי לידה ב"ה.
ה'בעיה' שזה לא לפי ההרגשה שלי. כלומר אני יכולה להרגיש יחסית בסדר ושיש לי כוח לעשות משהו, אבל זה לא אומר שטוב לעשות את זה.
אז מה אתן עושות שבועיים אחרי?
נגיד דברים כמו-
לשטוף קצת כלים,
להכין ארוחת ערב/ צהריים
לחתוך סלט
לקלח את הילדים (שזה כולל להרים את הקטנים מהמקלחת לשידה כדי להלביש אותם)
יש דברים שאין ברירה אבל לפעמים יש ברירה כמו להשאיר את זה לבעלי, אבל גם לו כבר די נגמרת הסבלנות אחרי שבועיים ואני לא רוצה למתוח את החבל מידי וגם לא סתם להתפנק יותר מידי כשאני יכולה להתאמץ קצת.. גם ככה הוא מפזר את כולם בבקרים ומארגן אותם לבד.
בעיניי- מה שאפשר לעשות בישיבה,מוריה
זה סבבה.
עדיף לנח. שאח"כ לא יתנקם.
(רצפת אגן וכו)
זהו, שהדוגמאות שנתתי הן לא בישיבההריון ולידה
כלומר אולי היה אפשר לעשות בישיבה אבל זה כבר יותר מסובך (יש רק שולחן בסלון, אין במטבח. וזה מסורבל לי ולוקח הרבה יותר זמן מלעמוד במטבח לחתוך סלט למשל).
אז אני לא יודעת מה נכלל במנוחה ועד מתי כדאי לא לעשות דברים כאלו...
אולי לשבת ליד השיש? אפילו חצי ישיבהיעל מהדרום
לק"י
להשען על הרגל כזה.
בעייני לשטוף כליםytrewq
ולבשל בקטנה זה בסדר. כמה דקות להפעיל את הגוף בצורה מינימלית זה אפילו חשוב לדעתי.
לקלח זה יותר מדי. להרים על השידה ממש ממש לא!
האמת שבועיים אחרי לידהאיזמרגד1
(בעיני עד חודש אחרי לידה, אפילו חודש וחצי) אין כזה דבר להתפנק מדי. כל מאמץ הוא מאמץ מיותר. יש דברים שהם לא מאמץ בכלל מבחינתך וזה בסדר גמור, ויש מקרים שאין ברירה וחייבים לעשות, אבל בעיני זה שלבעלך נגמרת הסבלנות זה לא מקרה של אין ברירה
זה מקרה של שיתאמץ עוד קצת במקום שאשתו היולדת תתאמץ עוד קצת... זה לא לנצח, רק עוד שבועיים שלוש.
°^°^^ ממש ככה.יערת דבש
לשטוף כלים ולקחת ילדים
שבועיים אחרי לידה
זה ממש לא סבבה
לדעתייראת גאולה
להכין אוכל ולחתוך סלט, אם זה מרגיש לך בכוחות ובסדר לך - מעולה. תרוויחו כולכם אוכל מזין וטוב.
כלים - לא. זה משהו שיכול לחכות ואפשר גם להביא מנקה / נערה בתשלום, לא חייבים דווקא אותך בשביל זה.
לקלח ילדים - אני חושבת שכן, אבל אולי למצוא פתרון להרמה שלהם, למשל לתת להם לטפס לבד, או להלביש בישיבה על המיטה.
תודה לכן! עשיתן לי קצת סדר למרות שחלק מהתגובותהריון ולידה
סותרות אחת את השניה
מצטרפת לא להרים את הילדים בכלליהלומה..
להלביש על מיטה או על הספה שהם יעלו לבד...
להכין אוכל אפשר לעשות הרוב בישיבהמתואמת
כל השאר לא. אז לא... ודאי לא לקלח ילדים, שזה ממש מאמץ...
ולא, זה לא פינוק, זו הבריאות שלך...
אז להרפות כמה שאפשר - שהילדים יתקלחו פעם ביומיים, לאכול כמה שיותר בחד פעמי, להזמין עזרה בתשלום אם גם מה שנשאר גדול על בעלך...
בבצלחה ומזל טוב!
זה הרבה תלוי בהרגשה שלך! פיזית ונפשיתיעל...
אני גם שבועיים אחרי לידה ב"ה
ומרגישה מעולה ממש ממש!
מנסיון העבר, כשאני מרגישה מעולה, אז זה באמת ככה ואין את ה"נפילה שאחרי" ב"ה
אז אני מרשה לעצמי לצאת, לבשל, לאפות, לטפל בילדים..
עם יד על הדופק כמובן והרבה הקשבה לכוחות.
הדברים שאני לא עושה זה שטיפה, כי שמעתי שהתנועה הזו לא טובה אחרי לידה ולהרים דברים כבדים..
לא ולאDoughnut
שבועיים אחרי לידה לא עושה כלום ממה שרשמת.
המקסימום זה להכניס מכונה בישיבה מדי פעם (עם זה בעלי לא מסתדר בכלל). עדיף כלים מלוכלכים בכיור (או חד פעמי) ושניצל תירס מאשה שלא נחה היטב.
ומחילה מה זה נגמרת לו הסבלנות? סחבת 9 חודשים לא נגמרה הסבלנות?... את יולדת! לא מתפנקת. הגוף עובר טלטלה רצינית מאד ומנוחה זה לא צחוק. תקראי קצת על משכב לידה, מצרפת לך קטע:
לפני הכל – משכב לידה: ששת השבועות הראשונים:
משכב לידה הוא תקופה מיוחדת במינה, שבה הגוף מתאושש מההריון והלידה, מבסס את ייצור החלב, ותומך בך במשימה של הסתגלות לתינוק החדש. כדי להבין טוב יותר את הצרכים שלנו בתקופה הזאת, שווה לעצור לרגע ולהבין עם מה הגוף שלנו מתמודד אחרי הלידה.
בזמן ההריון שרירי הבטן מתארכים מאוד כדי להתאים את עצמם לבטן הגדלה, ושרירי רצפת האגן נושאים בעול אינטנסיבי של משקל התינוק והרחם. אחרי הלידה, שרירי הבטן נעשים רפויים מאוד אחרי שהרחם התרוקן, ואינם מסוגלים להתכווץ ביעילות. שרירי רצפת האגן נחלשו זמנית מהלידה, בייחוד אם יש איזשהם תפרים (ניתוח קיסרי אינו מגן על רצפת האגן יותר מלידה רגילה – נהפוך הוא), השרירים האלה אינם מסוגלים לתמוך בגוף כהלכה, במיוחד בתנוחות זקופות.
כדי לפצות על כך, בששת השבועות שאחרי הלידה הגוף מפריש קוקטייל הורמונים מיוחד במינו שמעודד החלמה וצמיחה של הרקמות. זהו הזמן היחיד בחיים שבו יש התחדשות של רקמה עצבית באיזור האגן. כך שששת השבועות שלאחר הלידה הם חלון הזדמנויות להחלמה והתחדשות פיזית. אלא שההחלמה מתרחשת אך ורק אם האם הטרייה זוכה למספיק מנוחה. אם היא מתאמצת מדי, עומדת יותר מדי ונושאת משקל כבד, היא נמצאת בסיכון גבוה לפגיעה מתמשכת ברצפת האגן.
אז מה עושים? אנשי מקצוע בתחום שיקום רצפת האגן ממליצים על מנוחה מוחלטת בתקופה הזאת. הנה כמה דרכים להשיג אותה: א. לא לשאת שום דבר פרט לתינוק. ב. להימנע מעמידה ממושכת. נסי לשבת בכל הזדמנות שבה בדרל כלל עומדים: במקלחת, תוך כדי צחצוח שיניים, סירוק שיער, התלבשות, במטבח, במפגש אגבי עם חברה ברחוב. ג. להימנע מישיבה ממושכת. ישיבה זקופה גם היא מעמיסה על רצפת האגן. נסי לשכב כל פעם שמקובל לשבת: כשבאים אלייך אורחים, כשהתינוק ישן. היכולת להניק בשכיבה היא בעלת ערך רב, כי היא מאפשרת לך לטפל בתינוק ולנוח בעת ובעונה אחת. שווה ללמוד אותה ברגע שאת נוכחת שהתפיסה של התינוק בסדר. ד. לתמוך ברצפת האגן. קרחומים קטנים על האזורים הנפוחים בימים הראשונים לאחר הלידה מפחיתים נפיחות ואי-נוחות. כדאי לקפל מגבת למלבן ארוך ולהניח אותה על הכסא כך שהיא תהיה מתחת למפשעה והרגליים משני צדדיה. הלחץ העדין והמרופד שהמגבת מפעילה תומך בשרירי רצפת האגן ומקל על התחושה הכללית, במיוחד אם יש תפרים. מומלץ לקבל הדרכה מפיזיותרפיסטית רצפת אגן איך להגן על האזור בזמן מאמץ. ה. לא לסמוך על תחושות הגוף! הרבה פעמים אומרים לנו "תקשיבו לגוף", וזו הנחיה טובה בדרך כלל. רוב השרירים שלנו מאותתים לנו כשהם מתעייפים וזקוקים למנוחה. אבל שרירי רצפת האגן לא מחוברים היטב לרשת של עצבים תחושתיים, והם לא שולחים לנו מסר ברור על עייפות. אם שלושה שבועות אחרי הלידה עמדת, הלכת, רחצת כמה כלים ופתאום את מרגישה עייפות וכובד באיזור המפשעה – סימן שהיית צריכה להפסיק הרבה הרבה קודם. לכן, אנשי מקצוע ממליצים על הגבלה מודעת של עמידה והליכה. לא יותר מ- 10 דקות של עמידה רצופה לכל שבוע מזמן הלידה (כלומר: 10 דקות גג בשבוע הראשון, 20 דקות בשבוע השני וכן הלאה). כלל האצבע של הפיזיותרפיסטית שלי למשכב הלידה: לבקש, ללוות, לקנות או לגנוב כל עזרה שרק אפשר.
כשבעלי היה במילואיםאמאשוני
עשיתי הכל הכל לבד, ולהרבה יותר משבועיים. יותר קרוב לחצי שנה. ועבדתי משרה מלאה במקביל.
את יכולה לספר סיפור, לשבת עם ילד להקשיב, לחתוך סלט נגיד. לטפל בתינוק הקטן.
שבעלך ינשום עמוק יתאזר בסבלנות ויעריך את החלוקה שבשגרה.
אם לך זה יהיה ברור, הוא יסתדר.
אם לך לא נעים, מאיפה הוא יביא את הסבלנות?
אם בעלך לא מסוגל לקלח את הקטנים- שלא יתקלחו.
עצם זה את מגדירה כברירת מחדל "שאין ברירה אלא לעשות" חוץ ממה שהוא יכול לעשות, זה מה שמעוות.
הוא אמור למצוא פתרון להכל, חוץ ממה שאת כן יכולה. ככה זה אמור לעבוד.
6 שבועות אחרי לידה אני לא עושה שוםדיאט ספרייט
דבר שלא כרוך בתינוק עצמו.
חוץ מ:
לחתל את הפעוט שלפניו (שכבר גדול בדר"כ ואז בעמידה) או בשכיבה על הספה
להכין כריכים קרים עם טונה, גבינה, פסטרמה עם איזה ממרח (בלי תוספות, חסות,עגבניות, מלפפון)
אני אוסיף
שמשתמשים בכלים חד פעמיים
כביסות בעלי ממלא
והילדים ממיינים לסל עם השם שלהם את הכביסה שלהם בלבד
לא מכניסים לארונות
הם מקבלים 3 שקלים על העבודה הזאת
לא רואה בעיה כמעט בשום דבר שכתבתכורסא ירוקה.
לי אמרו בבית חולים שמותר להרים עד בערך 7 קילו. מאמינה שהילדים שוקלים יותר, אבל אם בעלך יכול להכניס אותם למקלחת ולהוציא את יכולה לקלח ולהלביש.
חשוב לנוח ולשכב אל תתרוצצי ותתאמצי יותר מדי, אבל גם שכיבה סטטית היא לא בריאה. אחרי לידה יש יותר סיכון לקרישי דם ולנוח בלי לזוז עלול לגרום לזה עוד יותר.
מוזר שאמרו לך את זה! אני זוכרת שאומרים תמיד בפירושמתואמת
שמותר להרים עד משקל התינוק... (ואז כשנולדו לי התאומים התחכמתי ושאלתי האם מותר לי להרים את שניהם יחד
ואמרו לי שלא... אף שהם נולדו במשקל קטן...)
לי אמרו שמותר לי להרים עד שתיהן יחד 🤷♀️מוריה
אז מסתבר שבכל מקום ההוראות אחרות
מתואמת
אולי זה בגללאפונה
שאת ילדת בניתוח ומוריה לא?
יש מצב.מוריה
אבל עשיתי גם פרוצדורה רפואית שגם בגללה אמרו לי לא להרים יותר משתיהן יחד.
יכול להיותמתואמת
אבל את ההנחיה לא להרים יותר ממשקל התינוק קיבלתי גם בלידות הרגילות שלי...
אז יותר מסתבר שההוראה משתנה ממקום למקום (מה שפוגע קצת באמינותה, אבל מילא
).
מה זה משקל התינוק..כורסא ירוקה.
הרי דקה לפני כן הגוף שלך סחב כפול ממשקל התינוק או יותר, עם מי השפיר השיליה וכו. ברור שהריון ואחרי לידה זה שונה אבל עדיין 7 קילו זה די מעט.
גם יש תינוקות שנולדים 2.5 ויש שנולדים 4.5, אז עד איזה משקל מותר להרים? בקיצור נראה לי שפשוט מחמירים כדי שלא יחפפו, אבל זה כנראה לא כזה גרוע להרים קצת
כן, גם אני תהיתי את כל זה🤷♀️מתואמת
נכון אבל דקה לפני כןשלומית.
הגוף לא היה אחרי לידה...
זה משמעותי
נכון, בגלל זה עכשיו היא מרימה רק חצי
כורסא ירוקה.אחרונה
שבועיים אחרי לידה אני עדיין מרגישה כ"כ רע שאני לאשימושית
עושה כלום...
אבל בגדול ההנחיה היא לא להתאמץ יותר מידי- לא לעמוד 40 דק' רצופות, או להתכופף 4-5 פעמים רצופות וכו'
אני אישיתהשם שלי
כן מבשלת דברים פשוטים.
אם אפשר בישיבה אז עדיף. אולי לשבת על כסא בר ליד השיש?
אני גם מקלחת את הילדים.
אחרי הלידה הראשונה שהיתה בניתוח, בעלי עזר לי להכניס ולהוציא את הקטנה מהאמבטיה. ובימים הראשונים, קילחתי אותה עם אחותה הגדולה שעזרה לי.
אני לא מלבישה על שידת החתלה, אלא על מיטה או ספה.
לשטוף כלים בשגרה בעלי עושה, אבל אחרי לידות ששאבתי, כן שטפתי בקבוקים וחלקי משאבה, כולל באשפוז עצמו.
אני מתאוששת מהר אחרי הלידות, ולא מרגישה שזה פוגע בי.
היו הבדלים בין לידה ללידה מבחינת הכוחות והיכולות שלי. בעיקר מתי חזרתי לפזר ולאסוף את הילדים.
לא להרים!!אורוש3
וכן בכללי לעשות כמה שפחות מכל מה שכתבת. אפשר להביא נערה לאח''צ ערב לעזרה בשעות הקשות ולאפס כלים וכו'.
מועבר לזה, הבעל שיתמודד... צריך בשיח ובתיאום ציפיות. אבל גוף של יולדת שדחקו אותו מיד לקצה אח''כ ידרוש תשלום בריבית וזה ''עולה יותר' מכל הבחינות.
כל מה שקשור להרמה או מאמץ או התכופפות- לא מבצעתממתקית
לכן לא שוטפת רצפה, לא מתאמצת בכלל.
כן מטאטא, שוטפת כלים, מבשלת וכל זה בנחת בלי להתאמץ, עם כביסות- עוזרים...
כמובן לא להזיז דברים, רהיטים וכו...
כמובן לא רצה ומפסיקה עם הפילאטיס וכו
לקלח ממש ממש לארקאני
שאר הדברים אולי אם זה לוקח 5 דקות ואז לנוח
למשל סבבה תקלחי❤️
אבל אל תרימי ילדים זה בעלך יעשה
שהוא בבית תקלחי אותם
כלים זה בסדר לעשות אבל לא לעמוד הרבה
אני הייתי עושה את כל מה שכתבת חוץ מלהרים לשידהשיפור
לא יודעת אם זה הכי מומלץ. והאמת לא מאוד מרגישה מנוחה.
כל דבר שאפשר ללא מאמץ בישיבהרק לרגע9
אפשר.
למשל לחתוך סלט, להכין אוכל אם את לא עומדת שעה ליד הכיריים.
להרים ילדים ממש לא באופן מוחלט.
גם לא לשטוף כלים
בשעה טובה ילדתי 😀שאלה בפנים...מחכה עד מאוד
הרופאה פה במחלקה אומרת שבגלל שאני בת 36 יש נוהל של זריקות קלסקן לדילול דם,רק בגלל שאני מעל 35.
כולן לוקחות את זה ?
פעם ראשונה שאני שומעת על זה.
או שזה סתם כסת"ח?
אולי זה תלוי בית חוליםעודהפעם
אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...
ולא אמרו לי שום דבר על זה.
הרבה מזל טוב לך!!!
אני בלידה האחרונה הייתי בת כמעט 37 ולקחתייעל מהדרום
בעין כרם לא אמרו לי כלום על זהאחת כמוני
לי אמרו על זה רק בלידה בגיל 39אולי תדעו
ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת
אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי
57???יעל...
חחחח אויששש..בדיוק מתאים לפרשת שבועאולי תדעו
גם לי זה זכור רק מהלידה האחרונהיעל...
כנראה משתנה בין בתי החולים
אני ילדתי ב36דיליהאחרונה
ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.
לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....
יצא לכן לאהוב שם אבל מזכיר מישהו שאתן לא אוהבות?אנונימית לשאלה.
כרגע בהריון עם הבת החמישית ב"ה...
מלאי השמות של הבנות הולך ואוזל חחחחח
יש לי שם שמאז שהייתי ילדה מאוד מאוד אהבתי... וכמעט קראנו בעבר בשם הזה..
אממה.. זה ישמע מוזר מאוד אני יודעת.
לבת של השכנה קוראים ככה ואני ממש לא מחבבת אותה. הבנות שלי לא סובלות אותה כי היא מציקה ברמווות. בהתחלה ממש ניסיתי להרגיע את הרוחות, לעודד את הבנות שלי להתפייס איתה. אבל וואלה... עם הזמן גיליתי שיש הרבה ילדים שסובלים ממנה בשכונה וגם למבוגרים היא מתחצפת בקטע הזוי, מנבלת את הפה וכו'. אז אני יכולה להבין את התחושות כלפיה.
כולה ילדה בת 8 אגב.
וזה מבאס אותי בטירוף כי הייתי כל כך מחוברת לשם הזה. וזה מרגיש לי כזה דבילי לא לקרוא בגללה. כאילו, גם אם נהיה שכנות לנצח, למה זה גזירה על שם שילווה את הבת שלי עד 120? מצד שני אני ממש רואה את הבנות שלי מחרימות את התינוקת אם זה יהיה השם שלה חחחח
וגם לי זה מורכב כי הילדה הזו היא הקונוטציה היחידה שעולה לי עם השם ואני רוצה לחשוב על מידות טובות כשאני קוראת בשם. זה מוציא את החשק כי ממש לא בא לי להיזכר בילדה ההיא כל פעם שאגיד את השם.
בקיצור אם מישהי חוותה משהו דומה אשמח לשיתוף♥️
מצטערת שזה לא עונה לך, זה ממש הזכיר לי את הסרטוןבת מלך =)
הזה. חחחח😅🫣
חחחחח ראיתי את זה!! ענקאנונימית לשאלה.
חחחחחחח גאונייירקאני
האמת שלא הייתי קוראת בשםאיזמרגד1
שיעשה לי ובעיקר לא לילדים שלי קונוטציה שלילית
אצלנו גם היה ככהפאף
שם שממש אהבתי עושה לשנינו קונוטציה שלילית למישהו שהוא אומנם לא שכן, אבל אנחנו נפגשים איתו על בסיס דיי קבוע... אנחנו הוספנו שם שני קוראים בשני השמות, אז זה לא נשמע אותו דבר
ברורזוית חדשה
בטח, בהריון של הבכור שלישאלה גנים
חשבנו על כמה שמות אבל סביב הלידה בדיוק היו לי כמה תלמידים עם השם הזה...
ובא נאמר, לא ממש התחשק לי לקרוא ככה...
החלפנו שם בגלל זה 😉
אגב
היום אין לי מושג איזה שם זה היה 🤣🤣🤣
היה לי תלמידבאתי מפעם
שעשה לי את המוות, ואמא שלו עוד יותר...
אמרתי לעצמי אין מצב שאני אקרא לתינוק בשם הזה, זה כל הזמן הזכיר לי אותו ועשה לי רע.
יום לפני הברית, אני ובעלי יושבים, מנסים להיסגר על שם ושום דבר לא 'מתלבש' על הילד! רק השם של התלמיד ההוא.. בסוף קראנו לו בשם התלמיד ו-אלף אני כבר סלחתי לו ואמא שלו, ובית, זה כבר בכלל לא מזכיר לי אותו כי כבר יש לי אותו משלי. הילד הזה אחד הילדים המדהימים והחכמים והמתוקים שאני מכירה וזה לא בגלל שאני אמא שלו!!! 🤣 באמת!
מה שאני מציעה שתחכי ללידה ותראי איך את מרגישה עם השם, זה יכול להשתנות לכאן ולכאן.
את לא תזכרי בילדה ההיארק טוב!
כי תחשבי על הבת שלך. תשכחי שיש קשר וזה אותו שם.
אבל ידועה האימרה שכשאתה קורא שם לילדים שלך אתה מגלה כמה אנשים אתה שונא (או אם ניהיה יותר עדינות- לא מחבב..)
יש לי שתי שמות כאלהשימושיתאחרונה
וזהו, אני לא קוראת בשמות האלו כי אני לא רואה סיבה להיזכר ברוע ובסבל.
משהי הייתה בהדסה בייבי במקום האישפוז?עדיין טרייה
אני לא רוצה להוסיף ימים בהם לא אהיה בבית עם הילדים רק להחליף את ה2 לילות של האישפוז אחרי הלידה בחדר פרטי בלי הפרעות של אחיות בלילה ואוכל נורמאלי. השאלה אם זה אפשרי? צריך אישור שיחרור מוקדם? אפשר לעשות את כל הבדיקות שעושים לתינוק כשנמצאים שם (משקל/צהבת/pku/שמיעה)?
אין שם בדיקות בכלל. לא כל המטפלות שם אחיות....אמהלה
זה מנותק לחלוטין מהבית חולים.
מסתבר שתצטרכי לחתום על סירוב אשפוז.
יש בהדסה כיום מחלקה ד' חדשה ומפנקת עם חדרים פרטיים, תתפללי שתצליחי לקבל שם חדר......
אני בניתי על זה אבל אז הבייבי היה צריך תמיכה נשימתית ואפילו ביות לא היה לי.....
(עכשיו נזכרת שגם במחלקה ד' לא כל המטפלות אחיות ותינוק שזקוק לניטור או בדיקה לא יכול להיות שם, בעז"ה שלא תצטרכו כלום)
שיהיה בשעה טובה, בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות
תודה על התשובותעדיין טרייה
לגבי הבדיקות תארתי לעצמי שאין שם התכוונתי עד כמה זה מסובך לחזור למחלקה לבדיקות האלו המלונית קרובה למחלקה? מאפשרים בכלל לעשות אם הבדיקות אם השתחררתי?
בנוגע למחלקה הבנתי שיש משהו חדש כי אני הייתי לפני 4 שנים במחלקה ד' וזה לא היה חדרים פרטיים זה היה חדרים של 2 יותר פיציים מהחדרים במחלקה ג' (שם הייתי לפני 12 שנה אז בטח גם שם כבר השתנה) מקווה באמת שהתנאים השתפרו מאז.
גם מחלקה ג' עברו עכשיו לחדרים מרווחים ונעימיםקטנה67
של 2 אבל עם מלא מקום וכשאני הייתי יצא שברוב החדרים בעצם היתה רק מישהי אחת
והיה מעולה
צריך לחתום על סירוב אשפוזשלומית.
ואי אפשר לחזור למחלקה לבדיקות, הם לא עושים שם בדיקות לתינוקות שכבר שוחררו.
אגב, לדעתי האוכל בהדסה מעולה...
אני הייתי במחלקה ד בחדר מהמם טבל של 2.
משקל וצהבת כן יש להם שם את המכשירים אבל זה לא קשור לבית חולים (נניח לא יכולים לתת בפניה או להזמין רופא במידת הצורך)
תודה!עדיין טרייה
אם יש משקל וצהבת אז חסר לי רק הpku (אם הבדיקת שמיעה הראשונה יוצאת תקינה) אפשר לבקש להקדים את הבדיקה הזאת?
האמת שהכי מפריע לי בבית חולים זה אחיות שנכנסות באמצע הלילה + רעש של השכנה בחדר מרגישה שרק כשאני מגיעה הביתה אני משלימה שעות שינה (פחות קריטי לי אוכל למרות שאני בררנית ולא אוכלת יותר מידי בבית חולים).
הבית חולים שלא מעירים אותך לבדיקות- מעייני הישועהיעל...
הייתי בכמה בתי חולים, תמיד בוחרת ביות מלא, גם כדי לישון כמה שיותר טוב בלי שיעירו אותי.. וכל פעם התחרפנתי מהיציאה המוזרה הזו להעיר יולדת בשביל לחץ דם. הלווווו, מה הקטע?!?!
בפעם האחרונה הייתי במעייני הישועה. בביות. הייתי רוב הזמן בחדר לבד, מחלקה שקטהההה ונהניתי מזה שלא מעירים אותי סתם והם מבינים שיולדת צריכה לישון
גם במאיר לא העירו אותיטארקו
זה מחרפן ממשמבורכת
לא מצליחה להבין את זה שמעירים יולדת, עד שמצליחים לישון טיפה באים למדוד לחץ דם וחום. או להביא משככי כאבים (איפה שילדתי לפחות זה היה ככה) כשלא ביקשתי. אז מה שעברו 6 שעות, למה להעיר?! חוסר הבנה בסיסי בחשיבות השינה בשביל ההתאוששות.
גם כשהייתי מאושפזת פעם מסיבה אחרת, הייתי במיון מ8 בערב, אחרי שהתישו אותי עם כל בדיקה אפשרית, ב1 בלילה סוף סוף העלו למחלקה, רציתי לישון בצורה נואשת, ואז נכנסת אחות ומתחילה לשאול גובה, משקל, אלרגיה לתרופות, כתובת, ביטוח ועוד מלא שאלות. למזלי בעלי היה איתי וענה לה בתוקף "ענינו על השאלות האלה כבר 5 פעמים היום לכל אחות/רופא חדש שפוגש אותנו. זה לא בעיה שלנו שאתם לא מסונכרנים ביניכם ואין לכם את המידע מסודר במחשב. עכשיו אשתי צריכה לישון, תצאו בבקשה ובבוקר נענה לכם על הכל".
להפתעתי היא יצאה וסוף סוף הצלחתי לעצום עיניים... והם חזרו בבוקר לסיים למלא את כל הטפסים.
ממש מסכימה זה מחרפן אצלי התינוקות בוכיםםםםאולי תדעו
ועד עד ואם בכלל מצליחה להניח אותם לרגע בעריסה ואז מעירים אותי ואיכשהו גם את התינוק כי יש להם מחשבה שקטנים לא מתעוררים מרעש והם כןןןןןן
קיצר זה משגע
אותי כן העירו באפס הפרדה במעייניאולי תדעו
אבל באמת מחלקה שקטה ברמות מטורפות ממש לא מרגישים שבי"ח כמעט..
אבל כן העירו אותי בלילות כמה פעמים חח אז כנראה סתם היה לך מזל מוצלח
מעניין, כי פרגנתי להן על זה, והם הסכימו איתייעל...אחרונה
שהן לא מעירות.
רק בלילה האחרון.
אבל ניצלתי, כי חתכתי יום קודם
;)
יש הבדל בין מחלקה של ביות לאפס הפרדה? או שזה אותו הדבר?
אני הייתי בעין כרםרקאני
במחלקה ג'
מאוד רציתי ד' ולא היה מקום
אבל דווקא היה ממש בסדר
מי שהייתה איתי בחדר שמרה על שקט כל הזמן
האחיות גם כשהגיעו לבדיקות אם ישנתי או הנקתי הלכו וחזרו מאוחר יותר
האמת שגם אצלי בעין כרם לא זוכרת שהעירוקטנה67
בדקו כשהייתי ערה
הבעיה יותר זה עם הבדיקות של הרופאים שעושים סבב רק בזמן מאוד ספציפי אבל זה בדר"כ בשעות היום
אי אפשר להקדים pku, אבלשלומית.
אפשר להשלים בטיפת חלב כמה ימים מאוחר יותר.
אני לא זוכרת שאחיות הפריעו בלילה, אבל זה ממש משתנה...
אני בלידה אחת הייתי בחדר צפוף במחלקה ג עם שכנה מהממת שכל פעם שהתינוקת שלה צייצה יצאה החוצה (בעיניי ממש אקסטרה אני לא הקפדתי) ולעומת זאת בלידה שאחריה הייתי בחדר מהמם בד כאשר לשכנה הייתה תינוקת בכיינית במיוחד ועם בעיה רפואית שגרמה לה לבכות יותר ולא יכולתי לנוח בכלל...
עונהרק לרגע 1
לגבי אוכל אל תצפי האוכל בהדסה הרבה יותר טוב והרבה יותר מפנק מאשר במלונית.
במלונית החדר אוכל משותף לכל מי ששוהה שם לא רק יולדות ובכלליות לא משהו.
אם לא השתנה יש תינוקיה קטנה עם אחות אחת לא נראה לי שמגיע לשם רופא או משהו.
זה בעיקר נחמד אם רוצים לילה נוסף לנוח בשקט
מסכימה מאד לגבי האוכל- ממש לא נהניתי שםאמהלה
מוסיפה עוד משהו לגבי הדסה
כמו שכתבתי לך, הבייבי שלי היה מאושפז, עם תמיכה נשימתית ומנוטר במשך 5 ימים
אני אושפזתי במשך 4 ימים ואז שחררו אותי (הלכתי להדסה בייבי כדי להיות קרובה אליו)
כל ה4 ימים האלו לא בדקו אותי בכלל!!!!
לא לחץ דם, ולא כלום
רק בוקר אחרי הלידה נתנו לי זריקה אנטי די והוציאו את העירוי
מאז ועד ששוחררתי לא נבדקתי
ולמה?
כי הייתי צמודה לבייבי בפגייה או בתינוקיה
והם לא טרחו לחפש אותי כדי לבדוק מה קורה אותי
למרות שהיה בהחלט רשום להם שהבייבי מאושפז
כשבאו לשחרר אותי פתאום האחות שאלה למה אין פה שום בדיקות שלך.....
היה הזוי....
שאלה לנשים..אביול
שבוע טוב,
מוזר לי לכתוב פה... הייתי פעילה לפני כמה זמן ומאז אני קוראת שקטה...
בקיצר- אני כבר כמה שנים עם התקן לא הורמונלי (נובה טי).
אני רגילה כבר שהוא מכביד קצת תא הדימום בוסת, אבל עכשיו אני כבר שבוע וחצי והדימום לא מפסיק!
כמובן לא ברמה של למלא את הפד, אבל כן ברמה של דימום...
מה יכול לגרום לזה? זה מתסכל שכ"כ הרבה זמן לוקח להיטהר...
אני בעיקר שואלת כדי להביןאביול
אם זה נורמלי, ואם יש סיבה לזה...
בעלי אומר ללכת לרופאה, אבל לא נראה לי שזו סיבה מספקת ללכת לרופאה...
בהחלט מומלץ לפנות לרופא/ת נשיםתהילה 4
יכולות להיות גם השלכות של גיל ועוד.
ממליצה ללכת לרופאאליה:)
לי היה דימום כזה של שבועיים וחצי כמעט( זה היה בתקופת הקורונה ובדיוק חליתי אז יש מצב שקשור) רופאת הנשים רשמה לי פירומלט נטר והדימום נגמר ב"ה. כשהתייעצתי עם רב כוא ביקש ממני לעולם לא להגיע למצב כזה אלא תמיד לפנות כדי לראות איך אפשר להקל ולטבול..
מקוווה שיעבור לך מהר.. ותפני ליועצת הלכה /רב וכו'..
תודה! לך ולתהילהאביול
אני לא מצליחה לקבוע תור בטלפון או באתר (כללית)...
השאלה אם זה משהו שכדאי ללכת בשבילו למיון נשים? (לא בבית חולים... במרפאה...)
או שצריך לחכות לתור שיהיה בעוד מלא זמן?
אם זה יותר מ4 שנים אז זה יכול להיות איתות שצריךשימושית
להחליף התקן.
חוץ מזה- הייתי הולכת לרופאה כי יכול להיות שיש פצע/ציסטה/משהו אחר בלי קשור להתקן
והעיצות הרגילות להפסקת דימום.
תודה! שאלות בפניםאביול
מעניין מה שאת אומרת, בדיוק רציתי להוציא אותו... אז זה רק מחזק את זה.
השאלה אם התור לרופא זה דחוף או שאפשר לחכות?
ועוד משהו אחרון- מה העצות להפסקת דימום? אף פעם לא התנסיתי...
עונה-שימושית
אם זה לא דימום חזק אז זה לא דחוף.
עיצות לקיצור והפסקת דימום-
לשתות מיץ מלימון כל בוקר, במקרים קשים לשתות אחד בבוקר אחד בערב. להקפיד רק מהיום השלישי לווסת ולא לפני כן, ועדיף לטובת השיניים לשתות את זה עם קש.
לשתות הרבה מים
לא לעשות פילאטיס ומאמץ פיזי
ביופלונאידים לפי המינון המומלץ המצורף
לקחת ברזל וB12
לשבת באמבטיה חצי שעה ו/או לשטוף ישירות את האזור בתכיפות במהלך היום
יכול להיות שההתקן זזאמאשוני
נשמע לי דווקא הגיוני לבדוק את זה.
בדיוק חשבתי עלייך השבוע! את חסרה♥️המקורית
כדאי להתייעץ עם סמכות הלכתית
אמאלה ריגשת!אביול
לא חשבתי שמישהו זוכרת... תודה!
הגזמתתתתהמקורית
לקחתי ממך כלכך הרבה השראה ולגיטימציה לא לשטוף כלים.. 

חחחח אני מקווה שאת זוכרת עוד דבריםאביול
ולא רק את זה (איך עושים אימוג'ים??? חח)
אני גם זוכרת אותךאמאשוני
ברוכה השבה!
תודה נשמה!!אביול
אני עדיין קוראת אותך ומחכימה המון...
אל תאחלי לי לשוב, אני לא רוצה להתמכר...
גם אני זוכרת אותך;)ממשיכה לחלוםאחרונה
הלכת לביקורת?בוקר אור
לפחות כשלי היה לפני כמה שנים נחיה היתה ללכת כל חצי שנה לאוחטראסאונד
ההנחיה עכשיו היא-שימושית
ביקורת ראשונה כל חצי שנה ואח"כ כל שנה.
במקרה של שינוי דרסטי במשקל ללכת לביקורת נוספת
תודה לשתיכן, עשיתי ביקורת לא מזמן...אביול
והכל היה בסדר
בדקת הריון?רק טוב=)
הלפפפ בנות ישראל מה עושים עם השפם????עד חצות
הלכתי לקוסמטיקאית השבוע, הורידה לי את השפם בשעווה, תוך יומיים שלוש הכלללללל חזר!!! טונות שערות.. בשפם וגם בגבות.. פשוט סיוט!!
מה אתן עושות?????
חוט. לבד בביתהמקורית
כל כמה זמן צומח? זה לא משאיר פצעים? פגמנטציה?עד חצות
עונההמקורית
צמיחה בפנים היא הורמונלית. אני עושה פעם בשבוע
לא
ולא
אפילציהDoughnut
עשיתי לפני מלא שנים ולא חזר.
^^ כואה אבל שווה.דיליה
הורדתי באפילציה ךפני שנים.
בתחילה פעם בחודש ואז פחות ופחות.. עכשיו לא הייתי 3 שנים והגיע. זמן לעוד חיזוק קטן...
היוםDoughnut
יש שיטה חדשה של אפילציה עם פינצטה חשמלית וזה אפילו לא כואב. יש לי המלצה למישהי במרכז.
אני אשמח לשמועמישהי מאיפשהו
זה מתאים גם למקרה שיש הרבה שערות באיזור הסנטר?
ברור!Doughnut
זה בול המקרה, כמה טיפולים מדללים מאד ואם מתמידים זה ממש נעלם. יש לי המלצה למישהי נהדרת בבני ברק אם רלוונטי לך תפני בפרטי.
שלחתי לך בפרטי. תודה רבה!מישהי מאיפשהו
ממליצה ממש על סילק!!! מוריד בכמה דקותהרמה
לייזר!!!!ניק חדש2
לי צומחות אחת ל 2-3 שערות.
רק חשוב לציין שעלול להגביר צמיחת שיערהמקורית
במקומות אחרים ולפחות לפי מה שאני יודית מאוד ןא מומלץ לייזר בפנים כי זה אזור הורמונלי (וקראתי המון תגובות של נשים על זה בקהוצות פתוחות בפייסבוק שמתחרטות. שמחה בשבילך שזה לא המצב)
אני סבלתי קשות משיעור יתר בפניםניק חדש2
ואני יודעת ששיער פנים זה הורמונלי.
זה לא נעלם לתמיד.
לכן קניתי מנוי לכל החיים.
פיאות לחיים סנטר ושפם
בפיאות לחיים ובסנטר חזר לי קצת
בשפם כלום מלבד 2-3 פעם בפעם.
וניסיתי מה שאת רוצה. כולל אפילציה.
לייזר הדבר היחיד שעזר לי.
אני עם שחלות פוליציסטיות
לייזר בפנים?רקאני
כןניק חדש2
לייזרכמהה ליותר
אני מורידה ברצועות שעווה מוכנות אחת לחודש וחציאולי תדעו
לא נשמע לי הגיוני שגדל תוך כמה ימים אולי היא לא הורידה מהשורש...
פינצטה בביתאורוש3
רק לשים לב לפיגמנטציה, עלולה להווצרהרמה
ממה? משעווה?אוהבת את השבת
ממה באמת זה נוצר? הפיגמנטציה?קופצת רגע
זה מכל שיטה שמשתמשים בה או שיש שיטות שזה קורה איתן?
אני הבנתי ששעווה מגבירה וחוט לאוהרי החדשה
בבית לבד.. (עשיתי בעבר הסרה שם בלייזר וחזר מהלידה)שיח סוד
מעצבן כן,
פעם בחודש שעווה וכשרואה שיש צורך אז פינצטה פה ושם
אני עשיתי באפילציה ומבסוטהתודה לה'.
אני מכירה כמה טובות בכמה איזורים אם תרצי לשמוע
אשמח ממשעד חצותאחרונה
דילמה בעקבות מקרה בגן שעשועיםדרקונית ירוקה
בשבת הייתי עם ילדי בגן השעשועים בישוב.
יש שתי נדנדות והרבה ילדים שאוהבים להתנדנד. הילדים שלי רצו להתנדנד ועודדתי אותם ללכת לחכות ליד ולהגיד לילדים שעל הנדנדה שהם גם מחכים. אלו ילדים שהיו עם הגדולה בגן שנה שעברה.
הגדולה באה בוכה אחרי רגע, מספרת שיש ילד שרודף אחרי כל בת שמתקרבת. הלכתי איתה לבדוק מה הסיפור. זה אחד מהילדים בגילה, ברגע שהגעתי הוא הפסיק וחזר לפטפט עם החברים שעל הנדנדה.
נשארתי איתה לחכות לתורה וילדים נוספים הצטרפו כשראו שעכשיו אפשר להתקרב לנדנדות בלי שיציקו להם.
הילדים על הנדנדה נשארו שם זמן רב ולא פינו אותה גם כשהזכרתי להם שיש ילדים נוספים שמחכים ושהם כבר יותר מ10 דקות. הגדיל לעשות אחד מהם כשאמר לי "בבקשה תחזרי לשבת ושx תחכה פה לבד. אנחנו רוצים להיות פה כל הזמן וזה מפריע לנו שאמא מסתכלת".
בסוף אחות של אחד הילדים באה ודגדגה אותו עד שירד וכך התפנתה נדנדה.
אני תוהה איך היה הכי נכון לנהל את האירוע. מה אתן עושות במצבים כאלו?
פונה להורים שלומוריה
או מציבה עובדה שנגמר התור שלהם ועכשיו ילדים אחרים.
האמת? הולכת ומשכנעת את הילדים לחפש מתקן אחרירדנית
אין לי עניין לחנך ילדים של אחרים.
בבית אפשר להסביר למה בחרנו ככה במקום לעמוד על שלנו כמו שמגיע לנו, אבל בסוף אני אישית לא מעוניינת בויכוחים מיותרים.
גם אני. לא מעוניינת לריב עם ילדיםמנגואית
אומרת לילדים שלי שזה ממש מבאס שאחרים לא נותנים להם תור ונעשה משהו אחר
בדרכ גורם לבכי אצל הקטנה יחסית
וגם גרם לזה שהילד שלי יחסית גדול לא הסכים לפנות את הנדנדה כשהיה תורו ביום אחר ופה כבר לא ידעתי איך להתמודד
סביר להניח שלא הייתי יודעת איך לנהל את הארועשימושית
ואומרת לילדים שלי שפעם אחרת נגיע לנדנדות, שמחה שאצלינו רוב האמהות בשטח וזה קל יותר
קודם כל, לגבי הילדים שמתנדנדים הרבה זמןממתקית
אני תמיד באה ואומרת בהומור: אז אתם פה עד מחר? עד החגים? לא פשוט שאדע...וכו וכו הם מבינים, עוד קצת הומור ואז הם קמים.
לגבי המציקים- הייתי מיידעת את האמא, או מעירה להם בעדינות. לא לעניין
ילדים אחרים לא צריכים לפחד לחכות בתור לנדנדה.
(הערה- אני מהאימהות המתערבות, יצא לי להפריד ילדים באמצע מריבה, להסביר לילד שלא מקללים או שיש פה ילדה שמחכה שעות בתור ועוד כהנא וכהנא.
בד"כ ההורים בטלפון לצערי ולא שמים לב לילדים שלהם, ולא אכפת להם מה קורה לילד (וקרה לי שילד בא אליי ולא לאמא שלו ואמר לי את יכולה להגיד לו לקום הוא מתנדנד הרבה זמן ועכשיו תורי...
אז אני מרשה לעצמי...
אמא שלהם לא היתה שם?אונמר
איזה קשה זה שהורים שולחים את הילדים לבד,
ואז ההורים האחרים בבעיה. אלה שכן היו אחראים מספיק כדי לבוא בעצמם.
אבל חושבת שהיתי מבהירה לילד טוב מאד שהוא סיים וזהו.
אם לא היה עוזר והיתי רואה שהוא ממש חצוף ושם עלי פס,
היתי מסבירה לילד שלי, שיש ילדים שלא יודעים לכבד ולהקשיב, ואין לנו מה לעשות כי אנחנו לא מלמדים אותם במקום ההורים שלהם.
פעם אחרת כשאמא שלו תהיה פה אני אדבר איתה על זה.
אז בא נבחר משהו אחר בגינה לשחק בו עכשיו.
סיטואציה שאני שונאת אותה אבל, כי זה מציב אותך בתור מבוגר במצב חסר אונים.
כי את לא יכולה להוריד פיזית את הילד מהנדנדה.
למרות שכשהיה לי סיטואציה כזו עם ילד ממש קטן כן הורדתי אותו.
הוא היה בן שנתיים אולי שלוש, ועלה על המגלשה מלמטה ולא נתן לשאר הילדים להתגלש מלמעלה.
וכולם יושבים ומחכים כולל הבת שלי.
אמרתי לו בהתחלה יפה, אתה יכול לעלות מהסולם אבל לא עולים מיפה. יש פה ילדים שמתגלשים.
הסתכל עלי ואמר שלא.
הזזתי אותו.
הסיטואציה היתה של הורה באמת מנותק כנראה כי זה גם גיל ממש קטן, והילד ממש שם עלי פס והוא פיציי.
הרמתי הזזתי. אמרתי לו, אם אתה רוצה תעלה משם מהסולם.
איך קשה לי עם הורים שלא משגיחים יו.
וואי האמת שזה מטריף אותיבוקר אור
יש אצלנו מלא הורים ששולחים ילדים בני שמונה כזה לבד (פעם היה גם ילד שהיה ברור שיש לו בעיות והוא ניסה לדפוקי את הנדנדה בראש של הבת שלי..)לצערי אני לא מספיק מפחידה כנראה.. אבל האמת שזה מחזיר אותי לימים שטני הייתי ילדה בת עשר וחשבתי לעצמי שאם אני אהיה מבוגרת הם בטח יתייחסו אלי..
אם ההורים שם - פונה אליהם שישימו לבחילזון 123
אם לא- אז מבהירה להם שהתור נגמר. ואם צריך עוצרת את הנדנדה בעצמי.
מודיעה חגיגית שנגמר הזמן ויש עוד ילדים שמחכיםיעל...
אם ההורים בסביבה אפנה אליהם, אם לא- אדאג בנעימות אבל באסרטיביות שהילדים ירדו..
וכמובן שהמשפט שלו חצוף מאד
האמת אם זה בגיל גןמקקה
יש מצב שהייתי פשוט מחזיקה את הנדנדה ומודיעה להם שירדו
גדולים יותר כנראה הייתי מעירה להם והולכת משם אם לא עוזר
אני רואה רק את הילדים שלי בגן שעשועיםטארקו
לא בקטע רע
אבל אם יש ילדים שתופסים מתקן כבר הרבה זמן והילדים שלי רוצים גם, אני באה ואומרת להם לרדת.
בדכ הם מתיישרים מיד ואם לא והם עם הורה שם אני דואגת לערב אותו.
זה עובד גם לכיוון השני, אם הילדים שלי על מתקן ויש ילד אחר שרוצה, אני אומרת להם לרדת כי זו אחריות שלי שלילדים שלי יהיה טוב ושיהיה טוב לילדים אחרים בסביבתם.
האמת שזה די נפוץ ילדים גדולים שלא רוצים לתת לקטניםשיח סוד
אבל בדרך כלל אחרי שהורה מגיע הם מתקפלים.
האמירות אלייך זה כבר חוצפה מסוג אחר.. וגם לא לרדת אחרי שהורה מבקש כמה פעמים זה לא בסדר..
לחנך אי אפשר , כנראה שלא הייתי מנסה מולם.
אני הייתי מלמדת את הילדים שלי שאם הם רואים חבורת ילדים שליליים שלא מעוניינים לוותר - שהילדים שלי פשוט יתרחקו לאיזור אחר..
הזכרת לי שהבן שלי היה בן 5 בערךדובדובה
הוא התנדנד מלא זמן.. והתחיל להיווצר תור ארוך... אמרתי לן שמעון (שם בדוי) תרד.. יש עוד ילדים. אמר לי רגע אמא עוד מעט. עכשיו חיכו שם גם ילדים ערסים כאלה.. אנחנו גרים בשכונת פיתוח. הוא כולו היה עם פיאות כיפה ענקית קטנצ'יק...חששתי בשבילו כבר. באיזשהו שלב אחד הילדים שאל אותו ילד נו מתי אתה יורד?... והבן 5 שלי עונה. עוד אלף דקות...
ונקרע מצחוק. והאמת גם הילדים האחרים צחקו ממנו ומהאומץ שלו.. . בסוף הוא ירד כמובן כי הכרחתי אותו. הוא לא בכה הוא הקשיב לי כי סך הכל הוא היה ילד ממושמע.. אבל הקטע עם הנדנדות זה כל כך משהו נפוץ והייתי בכל כך הרבה סיטואציות ולמדתי לקחת את הרגלים וללכת... כי יש אימהות שנכנסות לאירוע כאילו מקסימום גנבו לילד שלהם את הבימבה. . . לשחרר וללכת לדעתי הפתרון הכי טוב...
האמת שמבחינתי נחמד אם ילדים מפנים אבל מותר להם112233445566
גם להיות הרבה..
אם האמהות בטח נעשה תור וכזה..
אם לא וילדים לא מפנים אז אני אגיד לילדים שלי שהנדנדה תפוסה וזהו...
ילדים נגיד שמטפסים על המגלשה מלמטה ומפריעים אני יותר אעיר אבל גם בגבול הטעם הטוב מספיק לי הילדים שלי אין לי כח לחנך ילדים אחרים...
כל עודשושנושיאחרונה
לא נתקלת במקרה כזה:
ילד אחד על הנדנדה
אחרי 5 דקות מוריד מהירות, האמא מגיעה קוראת לעוד שלושה ילדים אחד אחרי השני כדי שיעלו אחריו.
בשלב מסוים שאלתי את האמא כמה ילדים יש לה כדי לדעת עוד כמה זמן זה ייקח, היא פחות התחברה..
כל עוד לא נתקלת בחוצפה כזאת, כבר טוב.
לגבי המקרה שלך - יש ילדים חצופים, אני לרוב כשמגיעה אם הילדים לא מבינים את הרמז הראשוני, אני ממשיכה הלאה.
המלצות למשחקי קופסארוח הרים
למישהי יש המלצה למשחקי קופסא לילדים שאפשר לשחק בשבת?
רוצה לקנות משחק טוב שיוכל לכנס אותנו לזמן משפחתי בשבתות אבל גם שיהיה מותר מבחינה הלכתית בשבת..
למשל קטאן זה נחמד אבל בעייתי בשבת (בגלל סחר..)
תודה!
שם קודמוריה
לאיזה גיל?אפונה
סביב גיל 8 ומעלה אליאס
10-12 ומעלה סיכון
אזור 8 ומעלה. תודה!רוח הרים
7 ומעלה-שימושית
סיכון
רמי
טיקט טו רייד
שרלוק זה גם חמוד מאוד
ביג דיל
אלוף החמין
מלך הפלאפל
אונו וסט זה גם נורא כיף
אלוף החמין..?😅 רצה לבדוק חחחהמקורית
תודה!רוח הרים
ticket to rideדיאן ד.
אנחנו ממש אוהבים.
תודה!רוח הרים
אצלינו אוהביםדרקונית ירוקה
השועל החמקמק
טאקי
רמי
חתחתול
גילאי 4-6
המדבר הנעלםענבלית
זה משחק שיתופי- לכל אחד יש שחקן, וכולם צריכים לשתף פעולה כדי לצאת מהמדבר בחיים.
וגם טיקט טו רייד של אירופה, ראיתי שכבר המליצו.
דיקסיטחילזון 123
ורק בקשר ל''סיכון'' - לדעתי זה משחק נוראי
ארוךךך ועם מלא חיילים פיצקים
אולי יש בנים שאוהבים את זה, אבל למבוגרים זה בלתי נסבל לדעתי...
בדיוק אתמול חשבתי על זההשם שלי
שהילדים יכולים להתחיל לשחק במשחקי קופסה יותר בוגרים.
במיוחד כשחברה של הבת שלי מגיעה אליה.
אנחנו שיחקנו אנדרלמוסיהשושנושי
לא זוכרת מאיזה גיל, היה ממש ממש כיף
זה המשחק שלא הצלחתי להיזכר בשמו!שימושית
גם אותו מאוד אוהבים אצלינו אני לא מסתדרת עם זה אז רק צופה בהם 