התייעצות ילד בן 3מחי
לאחרונה בן ה3 שלי אוהב להסתגר בחדר ולשחק עם האיבר שלו, וכשאני נכנסת הוא עם פרצוף של נתפס על חם ומנסה להסתיר את מה שהוא עושה. אני מתייחסת מאוד בעניינות, קוראת לו לשחק במשהו אחר או מסיחה את דעתו, בדרך כלל זה עובד. תוהה אם אני נוהגת נכון. אני יודעת שיש סקרנות טבעית בגיל הזה, אבל האם זה באמת תקין שכמעט כל יום כשהוא חוזר מהגן הוא מחפש את התעסוקה הזו?
ובבקשה אל תקחו את זה למקום של פגיעות מיניות... הוא בגן מאוד טוב ויש כל הזמן כמה גננות וסייעות בסביבה, לא חושבת שיש שם הזדמנות למשהו כזה. (או שאני תמימה מדי?)
מקפיצהמחי
מקפיצהאהבתחינם
הייתי מתייעצת עם משיהו מקצועי, יותר פשוט בשביל לקבל כלים איךאוהבת את השבת
לגשת לזה..
נשמע לעניות דעתי שילדים אולי אמרו לו שאסור לגעת בזה אבל זה כיף או משהו כזה.. ואז כן כדאי (או שבכל מקרה כדאי) לדבר איתו על זה וקצת להמשיך לו ולתווך לו את התחום.. שמעתי בעבר כל מיני הצעות איך לדבר על זה ומה להגיד, כי להרבה, אולי כמעט לכל הילדים יש שלב של הגילוי של האיברים האלה..

אבל ממש קטונתי אם זה יכול להיות קשור לפגיעה או בכלל בגלל שהוא מרגיש שנתפס על חם צריך התייחסות אחרת ולכן כן הייתי מתייעצת עם גורם מקצועי ומנוסה.. אפילו רק כדי לקבל הדרכה איך לדבר איתו בפשטות ולהגדיר קצת את הדברים מולו
בגיל 3 קשה לי להאמין שזה השיח בין החבריםיעל מהדרום


אין לי מושגדפני11
אבל זה מעניין אותי אז עוקבת. (הבן שלי גם בגיל אז..)
מציעה להתייעץ עם מישהו מהתחום..
שמעתי הרבה על חגית כמוס, לא ניסיתי בעצמי
שמעתי שברגע שמורידים את החיתולים...
הם "מגלים" את האיבר ומתחילים לשחק איתו.
לא יודעת לגבי התדירות ומה זה נורמלי.
אני חושבת שכדאי לברר איך להתנהל מול זה ואולי לא נכון להתעלם ככה
זה שאת מעסיקה אותו ומסיחה דעתו זה כבר טוב...רויטל.

עם הזמן מסבירים לו ששם לא נוגעים, כך בעלי שמע פעם בהרצה.

רויטלוש לאסור לא מפתח מיניות בריאה וקשר נכון עם הגוףאורוש3
ממליצים להסביר שזה איבר פרטי ולכן מותר לגעת בו במקום פרטי כמו חדש או מקלחת או שרותים.
לא טוב לשלול את הסקרנות הטבעית שלהם ואת ההכירות עם הגוף.
הכי טוב לשאול את הרב שלהם.רויטל.


למה רב קשור לעניין?מקום בעולם
באמת מעניין אותי לשמוע..
כי בגיל מסויים זה אסוריעל מהדרום
נכון, ואז?מקום בעולם
כאילו, בעיניי זה מקום לייעוץ לא אצל רב..
אולי כדי לברר אם זה בעייתי בגיל כזה? זה בעיני הקשר לרביעל מהדרום
לק"י

הצד ההלכתי.
מעבר לזה, זו באמת שאלה למי שמתמקצע בתחום.
רב זה לא רק דמות ששואלים אותנמתחדשת11
על הלכות בשר וחלב וטהרה
רב זו דרך חיים.
לפחות אצלנו זה כך
מתייעצים על הכל
כי דבר כזה הרב יאיר לה איך לדבר עם הילד ואיך...רויטל.

בעתיד להתייחס לעניין.

תבדקי עם הגננות אם מישהו העיר לו על זה או אוליבתי 123
בעלך או מישהו בבית. זה גיל ממש צעיר כדי להבין שזה משהו שצריך להתבייש בו.
האם זה מגיע יחד עם עוד עיסוק כמו מציצת אצבע או החזקה של שמיכי?
וכל דבר שהוא נראה לך כאמא חריג או שקורה על בסיס קבוע כדאי לבדוק גם מהצד הרפואי וגם מהצד הרגשי.
בכל אופן כמו שרשמת עצם המגע זה נורמלי לגיל שלו ואת פועלת נכון שאת מסיחה את דעתו.
הוא ממש קטן אבל נראה לי שכן הייתי מתייחסתאורוש3
בענייניות. זה הגוף שלך, נכון? מקום פרטי. זה נעים לך לגעת? מותר לגעת מדי פעם בשרותים או בחדר ואח''כ לשטוף ידיים. יאללה בא לשחק.
כשהוא יבין שזה בסדר ולא אישו מבחינתך מאמינה שהתדירות תפחת.
עוקבת..קורדיליה

הבן שלי גם התחיל עם זה בסביבות גיל 3.

הוא עדיין עושה לפעמים, אבל שם לב לעשות ב"צנעה"

אני גם לא יודעת איך נכון להתייחס..

אמרו פה להתייעץ עם מישהו מיקצועי? איזה סוג של מישהו?

כן זה תקין לגמרימיואשת******
יש לי אותי סיפור עפ הבת שלי
משגע ממש
קשה לי עם זה
אבל התייעצתי כבר לא מעט פעמים עם אנשים שונים וכולם אומרים בתוקף שזה תקין לגמרי
לקבוע גבולות (בחדר לבד, במיטה) להסיח דעת עד כמה שניתן ומהשאר להתעלם
טיפ קטן- לבדוק קודם אם אין משהו שבאמת מגרד לו
זה תקיןשחרית*
אבל מעניין למה הוא מסתגר ועם פרצוף שנתפס על חם. בגיל הזה הם בדכ לא אמורים לקשר לזה משמעות של "סודיות" ולפעמים להיפך, ההורים צריכים להפנות אותם למקום פרטי.
זה הדבר היחיד שכן מוזר בסיפור, אבל הוא יכול לקרות בהחלט בגלל תגובה שלכם או של הגננת שגרמה לו להרגיש שהוא צריך להסתיר או שזה משהו שאסור לעשות (שזו לא תגובה נכונה בעיני).

מעבר לזה, מצטרפת לתגובתה של @אורוש3- חשוב לנרמל, חשוב לתמלל לו שזה באמת מקום שנעים לגעת בו (כדי שלא יקשר תחושה של אסור ואויאויאוי), וחשוב להסביר לו שזה איבר פרטי ונוגעים בו בפרטיות בחדר או במקלחת.

אם את כן שמה לב שזה משהו שמעסיק אותו כל היום ברמה שהוא מסתגר בחדר ולא יוצא לשחק ואת לא מצליחה להסיח את דעתו מזה, אז לפנות לבירור. אבל ממה שכתבת נשמע שזה לא כך.
אני רק מוסיפה ומאירה בא' בגלל שזה עניין שהוא טבעיבתי 123
ונורמלי אבל מצד שני לא רוצים לעודד את זה כדי שלא יגבר וגם מבחינה הלכתית בשלב מסויים הוא ילמד שזה אסור.
עדיף לחנך על דרך השלילה.
במקום לומר רק בחדר לבד עדיף לומר אסור ליד אנשים
מבקום רק לך מותר לגעת אסור לאף אחד אחר לגעת או להסתכל שם
אני ברגשות מעורבים לגבי זהשחרית*
באופן כללי חושבת שחינוך על דרך החיוב הוא יותר נכון ואפקטיבי.
בהחלט לא הייתי רוצה כבר מגיל 3, שבו למעשה הזה אין שום משמעות מינית אלא ביולוגיה פשוטה, להיזהר רק כי בעתיד המעשה הזה יהיה מעשה מיני ויאסר עליו (הרי בעתיד הרחוק יותר זוהי הנאה שהוא יוכל להגיע אליה בהיתר עם אשתו). החינוך של ה"אסור" לא מוסיף פה טוב בעיני.

אני כן מסכימה עם חינוך של "אסור" בנוגע לשמירה על פרטיות הגוף ולכך שאסור לאף אחד לגעת בו.
אבל בהקשר של גילוי הגוף, לא הייתי מקשרת אסור.
מסכימה חלקיתהמקורית
כי בעיניי זה לא חינוך על דרך השלילה לדעתי אלא יותר הכוונה שמועילה בעתיד גם
אנחנו אמרנו שזה איבר ככל האיברים, אבל הוא נמצא במקום פרטי
כשהוא מגלה עניין מסיחה את דעתו וזהו
מה שכן היה מדליק לי נורה זה הסתגרות בחדר והבהלה. לא ממקום של פגיעה מינית, יותר בהקשר של פתיחות מולי ומה הוא שמע על זה מילדים אחרים שגורם לו להגיב ככה כי לדעתי יש משו שהוא שמע בהקשר של זה בגן. בכל זאת יש כל מיני ילדים שבאים מדרכי חינוך והנהגות שונות.
תודה על זה, זו בדיוק הנקודה שמטרידה אותימחי
כי אני יודעת שזה נורמלי ותקין והכל, אבל הצורה שהוא מתחבא וכאילו מתבייש בזה היתה נראית לי מוזרה. אף פעם לא אמרתי לו שאסור לו לגעת שם (כן אמרתי שרק לו ולאבא ואמא מותר ולאחרים אסור). הדבר היחיד שזכור לי שאמרתי בהקשר הזה הוא שלא מסתובבים בלי תחתונים בכל הבית. אולי באמת הגננת אמרה משהו...
נראה לי כדאי לדבר איתו. להבין איפה הוא עומדמיקי מאוס
כי לפי ההתנהגות לא נראה שהוא "דף חלק" בעניין וכדאיי להבין מה הוא חושב כדי לדעת להגיב נכון.

בכללי זה נורמלי - זה מסקרן וזה חדש יחסית , וזה כנראה גם נעים.
אבל זה לגמרי לא מיני לא מבחינה פיזית ולא רגשית

אבל כן חשוב להקנות בסיס נכון. זה לא דבר רע או מלוכלך חלילה אבל שזה מקום פרטי ורגיש, שזה לא עוד סתם מגע. ולהחליט איך ואיפה את מגדירה את המגע הזה כמותר, מניחה שכבר יש לך גישה בעניין אם עוד לא אז כדאי לבחור אחת וכמובן לסנכרן עם בעלך

מעבר לחינוך למיניות יש פה חינוך פשוט- הוא עושה משהו שכנראה הוא חושב שזה אסור אז הוא מתחבא ממך. בעיני זה צריך לקבל יחס... (לא במובן של לכעוס עליו אבל לא להתעלם כדי שלא יקבל חוויה של אני אתחבא ויעשה מה שבא לי וזה יהיה בסדר)
תודה רבהמחי
לגבי הפסקה האחרונה, מה כדאי לומר לו? שהוא לא צריך להתחבא ממני? זה מעולה שהוא עושה את זה רק בחדר, אני לא מעוניינת שהוא יתחיל להרגיש מדי בנח עם זה ולשחק עם האיבר באמצע הסלון.
ברור שרק במקום פרטי. תחליטו איזהמיקי מאוס
אבל לא כי מתחבא *ממך*
אלא כי שומר על הפרטיות שלו

אולי לעדכן אותך? אולי סתם שידע שאת יודעת שזה מה שהוא עושה , תחשבי מה יתאים לכם
אולי משהו כזה?סליל

חמוד שלי, ראיתי שבזמן האחרון אתה נוגע באיבר שלך וכשאני נכנסת לחדר אתה נבהל.

למה אתה נבהל?

 

תשובה שלו...

 

ואז תשובה שלך בסגנון של:

זה הגוף שלנו. מותר לך לגעת בכל איבר בגוף שלך וזה בסדר גמור. כמו שאתה יכול לגעת בראש או ביד שלך.

פשוט יש לנו בגוף איברים שכולם רואים, ובהם אפשר לגעת תמיד (יד, ראש, רגל)

ויש לנו בגוף גם איברים פרטיים, שהם גם חלק מהגוף שלנו, אבל אותם אנחנו לא מראים לכל אחד, כי זה רק רק שלנו. ולכן אם אתה רוצה לגעת זה בסדר גמור כשאתה בחדר ואתה לא צריך להיבהל כשאני נכנסת.

וואי ממש תודהמחי
ניסחת מעולה. היו חסרות לי המילים המתאימות
אהבתי! ניסוח מצוייןשחרית*
וואי אלופה! איזה ניסוח מעולה..אמא לאוצר❤


ממש יפה!דפני11
אפשר רגע לנצלש לשאלת המשך?דפני11
מה אם הוא ישאל
למה זה איבר פרטי?
למה אי אפשר להראות לכולם?

מה עונים על השאלה הזאת?
אני אומרת כי זה קדושקורדיליה

ולכן צריך לשמור עליו

גם סידור זה קדוש ואפשר להראות אותוטרכיאדה
חושבת שאת המילה קדוש כדאי לשמור לדברים באמת קדושים, וכאן יותר מתאים להשתמש במילים: שלך, פרטי וכו'
לדעתי מגיל ממש קטן חשוב להיצמד עם ילדים לאמת, לא צריך להגיד את כל האמת אבל מה שאומרים שיהיה מדויק
אבל אני לא חושבת שזה לא אמת..קורדיליה

אני באמת חושבת שזה נכון... ואני רוצה מעכשיו לשתול את המודעות הזו, שההתייחסות שלו לזה בעתיד תהיה כלדבר חיובי וטוב.

בגלל שקל להתייחס לזה כ "טמא" ואסור בגלל התאווה והתמודדות שהוא (אולי) ירגיש בעתיד.

כרגע אם אני צריכה להסביר אני משייכת את הקדושה לברית מילה, אבל בעתיד כשהוא יבין יותר היא תשתייך גם לקדושה של הקשר עם אשתו.

זה לא סותר את הסיבה שזה פרטי ושלו, אני אומרת את שניהם באותה נשימה.

אבל על משקל הסידור - גם היד היא פרטית ושלו ומראים אותה, נכון?

וספר תורה שמור בארון הקודש, וארון הברית בכלל שמור בקודש הקודשים...

לכן אני אומרת את שני הדברים, ואף פעם לא הייתי צריכה להסביר מעבר..

וזה ממש לא בא ממקום של לשקר, אני באמת מאמינה בזה ורוצה להעביר לו את ההבנה שזה יותר קדוש מטמא. (שרק כשיהיה גדול הוא באמת יבין) 

 

מקסים. אנסה.... תןדה רבה לשתיכן!!דפני11
אצלנו זה לא עבר מסךהמקורית
"אם זה קדוש, אז למה יוצא מזה פיפי?
סידור זה קדוש, תורה זה קדוש. זה לא קדוש!"
ככה הבן שלי אמר לי 😅 כשהוא היה בן 3
הנחתי לזה וחזרתי למושגים של פרטיות וזהו.
חחח, טוב הוא מתוחכםקורדיליה

אצלי זה עבד, שוב יחד עם הפרטיות.

זה קדוש בגלל הברית מילה שמסמנת שהוא יהודי.

אפילו אברהם אבינו השביע את אליעזר במצווה הזו שהייתה כ"כ יקרה לו.

והאמת היא שעיקר הסיבה שאני כן אומרת את זה זה לשתול כבר מעכשיו את המודעות לזה שאנו מאמינים שזה דבר טוב, לפני שתגיע הנטייה לחשוב שזה טמא.... 

אני חושבת שלעתיד זה חשוב..

נכון, מסכימההמקורית
עם מי שזה עובד לה 🙃
ואם תרצי לתת את אותו מענה לבת?שחרית*
שלא עברה ברית מילה?

מתחברת לצורך להטמיע בילדים את זה שזה דבר טוב ולא טמא חלילה.
האמת שעדיין לא התנסיתי עם בנות אז אני לא יודעתקורדיליה

אני גם לא יודעת אם הייתי אומרת לבת שזה קדוש..

נראה לי שזה קצת שונה.

אני חושבת שבנות גם פחות מתעסקות בזה, לא?

לא יודעת, נקודה למחשבה...

ממה שהבנתי הן לא מתעסקות פחותהמקורית
אנחנו עדיין עם טיטול אבל זה גם משו שצריך לקחת בחשבון
כי זה רק שלךטרכיאדה
לילד בן 3 תשובה כזאת יכולה לספק אותודפני11
אבל ילד קצת יותר גדול (גיל 7 נגיד) לא נראה לי...
או שאז את בונה על הבושה הטבעית שכבר מגיעה?
לא יודעת אם זה ככה אצל כולםלהשתמח
אבל ממה שאני ראיתי על ילדים סביבי, הם מאוד מתעסקים שם בסביבות גיל 3-4 ואז זה עובר
לילדשחרית*
אפשר להסביר שכמו שיש לנו חפצים פרטיים, אז יש גם איברים פרטיים ולראיה- הם האיברים שתמיד ישארו מכוסים גם כשהולכים לבריכה או לים.
(ברור שבעומק הענין יש פה איזו מוסכמה חברתית וכנראה בשבטים נידחים באפריקה שבהם הנשים מתהלכות חשופות חזה, החזה לא נחשב איבר פרטי, אבל אני לא רואה שום סיטואציה שילד יעמיק איתך עד כדי כך שתגיעו לזה)
אני חושבתסליל
שהייתי לוקחת את זה לשיח על דברים חשובים שאנחנו שומרים עליהם.
זה לא מנוסח לי כל כך טוב, זו שאלה טובה ויותר מורכבת.

אז דבר ראשון תמיד אפשר לענות לילד שזו שאלה טובה, אני צריכה לחשוב על זה ואז נדבר על זה (וכמובן לחזור אליו).

לגבי עצם התשובה עצמה. אולי להתחיל משיח על הבית שלנו למשל. נכון אנחנו נוכחים את הבית שלנו? למה? כדי שאנשים לא ייכנסו. אבל למה שלא ייכנסו?
כי זה רק שלנו, אנחנו לא רוצים שכל אחד יוכל להיכנס לבית שלנו ואם מישהו שזה לא הבית שלו רוצה להיכנס, הוא צריך לבקש רשות ורק אם זה מתאים לנו אז הוא נכנס.
אנחנו שומרים על הבית כי הדברים שלנו נמצאים בו כי זה מקום שחשוב לנו. וגם בתוך הבית, יש את מה ששייך לכל בני הבית, אבל יש למשל מגירה או יומן ששייכים רק למישהו אחד והוא שומר אותם והם רק שלו.
ואז אחרי הדוגמה הזו לדבר אפשר להעלות עוד דברים שחשובים לנו ואיך אנחנו שומרים עליהם ולא נותנים לכל אחד, וככה גם הגוף שלנו והאיברים בגוף.

אני צריכה באמת עוד לחשוב על זה, אבל מביאה כאן כרגע איזשהו רעיון לא מגובש.

בעיניי הדבר הכי חשוב הוא להגיד את האמת, להגיד את מה שאנחנו חושבים.
אני כנראה לא הייתי בוחרת להגיד קדוש, כי הגוף שלנו הוא לא קדוש. הוא גוף, ויכולים להיות בו כל מיני שימושים, תלוי מה אנחנו בוחרים לעשות בו. קדוש נתפס אצלי כמשהו מוחלט.
תודה על זה!דפני11
מעניין ממש הכיוון שהצעת עם הבית.
אהבתי.
תודה רבה!!
אחשוב על זה עוד.
תכלס זה הכל תיאורטי, הילד עוד לא התחיל בדיוק אבל מאמינה שיבוא עוד מעט, ובאמת צריכה שהדברים יתיישבו על ליבי בצורה טובה כדי שאצליח להעביר את המסר שאני רוצה...
אגב
יש לך ממש מחשבה ומילים טובות בעניין הזה... סתם מעניין אותי אם זה לבד ממך או שלמדת את הנושא הזה איפשהו....
תודה רבהסלילאחרונה
על הפרגון. לך ולכל המפרגנות האחרות, זה ממש שימח אותי

לגבי איך אני יודעת מה להגיד.
זה שילוב של כמה דברים. גם מה ששמעתי מאמא שלי, הייתי בסדנא שעוסקת בדיבור עם ילדים סביב הנושאים של מיניות ומתוך זה בסוף אני מנסה לחשוב לבד בעזרת מה שראיתי ושמעתי.

נראה לי אפשר להגיד שיש שני עקרונות חשובים בשיח עם ילדים סביב הנושאים האלו:
א. להגיד רק אמת
ב. להתאים את התשובה לרמת הילד.

מפרטת קצת:
א. אמירת אמת. ילדים מבינים הכל, וגם אם עכשיו הם מקבלים כל מה שאנחנו אומרים כאמת, בסוף הם יגדלו ויבינו שזה לא ככה ואז הם לא יסמכו עלינו כמקור לידע אמין. וזה מאוד חשוב לי שהילדים יבואו לשאול אותי שאלות בנושאים האלו, ולא יחפשו לבד תשובות באינטרנט או אצל חברים למשל. אז אני לא אגיד להם (דוגמה קיצונית) שילדים מגיעים עם חסידה באף שלב, גם אם בתור התחלה אני לא חושבת שילד צריך לדעת בפרטי פרטים את כל התהליך.
בשביל להגיד אמת צריך גם לדעת בעצמנו מה אנחנו חושבים. למשל בדוגמה ששאלת, שאלתי את עצמי את השאלה - אבל למה יש לנו איברים פרטיים? באמת מה שונה איבר מסוים מאיבר אחר? למה דווקא אותו אנחנו מסתירים.
ואז עשיתי מעין שיח עם עצמי על התפקיד של האיברים האלו כמביאי חיים לעולם, התפקיד שהם משמשים בקשר בין גבר לאישה. זה עזר לי להגדיר את זה שזה חשוב מאוד, יש להם תפקיד מיוחד מאוד שלא נועד לכל אחד ולכן דווקא עליהם אני שומרת יותר משאר האיברים. אז אחרי שעשיתי את השיח עם עצמי והבנתי עם עצמי מה אני חושבת לגבי זה, אפשר לעבור לשלב הבא
ב. התאמת המסר לגיל של הילד.
אז נגיד נישאר עם הדוגמה שלנו לגבי איבר פרטי. ברור שאני לא אגיד לילד בן 7 את כל הדבר הזה, כי אני לא חושבת שילד בן שבע צריך להבין את כל המשמעויות בשלב זה.
אז אני תמיד בעד להחזיר בשאלה. כדי להבין למה הילד התכוון, לשמוע מה הוא כבר יודע וככה לא מעמיסים עליו סתם מידע שהוא בכלל לא התכוון אליו וגם שומעים ממנו איפה הוא עומד.
אחרי זה לנסות באמת לשייך את זה לעולם שלהם.
בגיל קטן יותר משפטים קצרים ופשוטים שחוזרים עליהם יספיקו.
למשל: לא נוגעים באיברים פרטיים של אחרים. למה? כי זה איבר פרטי שהוא רק שלך ואף אחד לא יכול לגעת בו. זהו. משפט קצר שממש מספיק לילדים בני שלוש - ארבע.
אם הם מתחילים לשאול שאלות של הבנה ושואלים למה אז באמת אפשר לנסות לחשוב על דוגמאות מקבילות ודומות מהעולם שלהם שיעבירו את הנקודה ויסבירו אותה. כמו בית ששומרים עליו למשל. ככה זה גם מאפשר להם לחשוב ולהגיע לתשובה בעצמם, העברת את המסר שרצית בלי להסתיר שום דבר, יצרת שיח נעים עם ילד וזה פתח לזה שהוא ירצה לבוא לדבר איתך על זה עוד הפעם.
אהבתי ממש את מה שכתבת, ומוסיפה עוד משוהמקורית
קדוש זה מיוחד, יקר, בלעדי
כמו שגבר מקדש אישה והיא רק שלו, מיוחדת לו, בלעדית לו, יקרה לו
בהקשר של זה הגוף שלנו קדוש. הוא מיוחד לנו ובלעדי שלנו
הוא גם משמש ככלי קודש שאפשר לעשות איתו מצוות
והאמת שאת המהלך הזה שחשבתי עליו עכשיו כן הייתי רוצה שהבן שלי יכיר כשיגדל בעז"ה
הצלחת לתאר טוב יותר את מה שהתכוונתיקורדיליה

קדוש במובן של יקר, משהו ששומרים עליו.

התחברתי מאד גם למה שסליל כתבה בקשר לדבר *חשוב* שאנחנו שומרים עליו

ובנוסף - 

אמנם זה גוף ותלוי מה אנחנו בוחרים לעשות בו, זה נכון

אבל אני חושבת שאני רוצה לכוון לשם כבר מעכשיו

לא לחכות שהוא יבחר לעשות מצווה ואז התוצאה היא קדושה

אלא שזו ההנחת יסוד, לזה נועדנו וזו המטרה

הרי אח"כ כשהם גדלים ומתמודדים, ושומעים "אסור" - קל ליפול להרגשה שהמקום הזה מסמל משהו טמא, אסור.

ולכן חשוב לי לבסס כבר מעכשיו כשהדף חלק מודעות שזה נועד למטרה טובה, וכן, קדושה. 

שהקב"ה נתן את זה למטרה טהורה ושזה לא טמא בעיניו (כמו בנצרות), גם אם נופלים בדרך...

סוג של להקדים תרופה למכה..

 

העניין הוא שקשה לילדים להבחיןהמקורית
בהבדל בין תשמיש קודש כמו סידור ובין קדוש שהוא מיוחד ובלעדי
ככה אצלנו לפחות
אם את מצליחה להגיע לזה וזה מתקבל אצל הילד מעולה
אבל לא חייב שזה יהיה ככה מעכשיו ואפשר להתחיל בלהסביר מושגים של פרטיות ואחרכך להתייחס למושג של קדושה במובן שהתכוונת אליו ולחבר בין הדברים
כמובן..קורדיליה

לא אמרתי שזה חייב להיות ככה מעכשיו, כל אחד מה שמתאים לו, אם מתאים לו, כמובן...

גם לא שללתי מושגים של פרטיות, להפך אני אומרת גם אותם.

פשוט ניסיתי להסביר למה אני בכ"ז חושבת שהשימוש במושג קדוש הוא נכון, לדעתי.

כי כתבו פה כמה פעמים שצריך להיצמד לאמת, וזה נתן תחושה כאילו מה שאני אומרת זה לא אמת...

אבל לא, בעיני זה אמת וזה ממש מה שאני חושבת ומאמינה

ואני גם מנסה לשתול את זה מלכתחילה ולא בדיעבד שאז זה נראה לי יותר קשה...

כמובן שכל אחד מה שמתאים לו... הצגתי מה שהיה מתאים אצלינו קורץ

 

תגובה מהממתמיואשת******
אוופ (פריקה)השקט הזה

בבקשה שזה לא יתפתח לדיון של בעד או נגד חיסונים. תנסו להתייחס רק לתחושות ולרגשות שלי.. ואולי להציע פתרונות מעניינים אם עולה לכן


 

היינו אמורים ללכת הערב למסיבת חנוכה עם הצד של בעלי.

בשבת גילינו בדרך אגב שיש שם בן דוד שהילדים שלו לא מחוסנים והם מירושלים שזה כן מקום שיש בו התפרצות (אם היו מגיעים ממקום אחר שאין בו התפרצות השיקולים היו אחרים, אבל מעניין שיש קורולציה בין מקומות שיש בהם התפרצות לאנשים שלא מתחסנים)


 

בקיצור כנראה בעלי ילך עם הבנות שכן מחוסנות ואני אשאר עם התינוקי בבית וזה ממש מבאס להעביר ככה את נר שמיני לבד..

וגם מבאס שמגיעים למסיבה הזו אנשים שלא פגשתי כבר הרבה זמן ויהיה נחמד לפגוש אותם (כמו דודה של בעלי שאני אוהבת ומגיעה מחו"ל) ואני צריכה לוותר על להגיע בגלל זה. ושכבר בן דוד אחד שהיה אמור להגיע מחו"ל החליט כבר לפני כמה זמן לא להגיע בדיוק מאותה סיבה


 

זה מעצבן אותי שיש לבחירות של אנשים השפעה כזו על הסביבה שלהם😐

 


 

 

 

ממש ממש מבאסמתיכון ועד מעון

מבינה אותך מאוד!!!

תודה💕השקט הזה
אני אישית לא נמנעת מללכת כי גרה במקוםבורות המים

שבמילא חצי לא מחסנים

אז אין לי איך להמנע מלחיות..אני לא אעבור לחינוך ביתי ולא אנעל בבית

אני כן שומרת על הז שלקטן לא יתקרבו חברים לש הילדים..ובכללי במילא לרוב הוא צמוד אלי


אנ י גם חוששת לפעמים

זה לא שלא

אני לא אומרת לך מה לעשות


אני במקומך כן היתי הולכת

כי ירושלים זה עיר גדולה

זה לא שההתפרצות עכשיו היא בכל בית שני וכו

ובכללי בחיים יש אצלי כן איזה גבול בין השתדלות להשתדלות עודפת

אצל כל אחד הגבול עובר במקום אחר

ולכן באמת ההחלטה היא שלך


אבל סתם משתפת שזה לא כזה חד משמעי שאסור להפגש עם אף אחד לא מחוסן..


ואני יודעת שמי שהגבול שלה שונה משלי תבוא ותביא לי את כל מקרי המוות חו''ש וכו

אני יודעת

ואני גם לא מתנגדת ולא אומרת לאף אחת מה לעשות

תכלס את צודקתהשקט הזה

זה עניין של ניהול סיכונים.

אבל פשוט מכירה קצת את עצמי ויודעת שאני אהיה כל הערב בלחץ שהילדים שלהם לא יתקרבו לתינוק, ואחכ שבועיים אני אהיה בלחץ ואבדוק כל סימן שנראה לי חריג אצלו אז לא יודעת אם שווה לי הלחץ הזה

בן כמה התינוק?רק טוב!

שייך לשים אותו עליכם במנשא?

או אם הוא קטן ועדיין רוב הזמן בעגלת אמבטיה אולי מראש להגיד שאת מבקשת שלא יתקרבו כי עם כל המחלות שמסתובבות עכשיו את חוששת עליו.

ואם הוא כבר בגיל כזה שמסתובב אז אם נעים לכם, להגיד להם מראש שממש התלבטתם אם לא לבןא בגלל זה, אבל בסוף החלטתם שכן, אבל מבקשים שלא יתקרבו לתינוק כי אתם מפחדים. 

רק אומרתאפרסקה

שחצבת כמה שידוע לי מאוד מדבק.

ברמה שאם חולה היה בחדר ויצא ממנו, ומישהו נכנס אחריו לאותו חדר, יכול להידבק. אז זה שהתינוק שמור קרוב להורים לא בטוח יעזור במקרה וח"ו יש מישהו מודבק.

מוסיפה שלעניות דעתי כדאי שגם מי שכן מחוסן והולך למסיבה, שישטוף טוב טוב ידיים במים וסבון לפני שהוא נוגע בתינוק חזרה בבית

👍👍השקט הזהאחרונה
קטן.. לא מסתובבהשקט הזה
אבל עדיין חוששת.. זו בסהכ משפחה אחת מתוך כל מי שאמור להיות שם.. אבל משפחה עם ילדים קטנים שמסתובבים.. לא יכולה כל האירוע להיות על המשמר שהם לא מתקרבים ממרחק מסויים..
אני חושבתשירה_11

שללכת ולשמור על התינוק בעגלה שלא יתקרבו אליי זה מספיק

הם לא היחידים ואנחנו מסתובבים בין הרבה אנשים 

תשמעי, אני גרה במקום הכי סאחי שיכול להיותהשקט הזה
אני לא חושבת שיש סביבי אנשים שלא מתחסנים🙊


וגם יש הבדל בין זה שמישהו סביבי לא מחוסן אבל אני לא גרה במקום שיש בו התפרצות, לבין להפגש עם אנשים שכן יש סבירות מסויימת שהם יכולים להידבק ולהדביק.


וגם בעלי די מטיל וטו על ההגעה של התינוקי (מבחינתו הוא גם מוכן להשאר בבית, אבל זה הצד שלו אז פחות הגיוני😅)

אז לגמרי שיישאר איתו! תמצאו דרך להסביר..תודה לה''
גם אני לא הייתי מביאה את הקטן...
חח לא צריכה למצוא דרך להסבירהשקט הזה
ממש לא אכפת לי להסביר בפירוש שלא הגיעו בגלל שהם לא מחוסנים. לא רואה סיבה להתנצל או להסביר. אם כבר הם צריכים להתנצל. אבל עדיין זה הצד של בעלי ויותר הגיוני שהוא ילך. 
אבל אם לך יותר חשוב להגיע ולבעלך זה בסדר להישארתודה לה''
אז תלכו על זה
לשנינו חשוב להגיעהשקט הזה

זה לא שלי יותר חשוב. גם בעלי רוצה לפגוש את המשפחה שלו ומן הסתם יותר ממני

 

למרות שכרגע הוא אומר שלא מרגיש טוב אז אולי בסוף יצא שבאמת אני אלך🙊

מבאס על ההרגשה!אר

מתכוונת לחיסונים בכללי? או לא מחוסנים לשפעת?


בכל אופן הייתי הולכת ואת התינוק שומרת יותר שלא יתקרבו... או מרדימה בחדר (תלוי גיל)

בכל אופן אין לנו מושג מי מסביבינו מחוסן או לא....

אי אפשר לא לצאת מהבית וחבל שתגרמי לעצמך להפסיד 

נראה לי שהכוונה לחצבת ולא לשפעת...בארץ אהבתי
הם לא מחוסנים בכלליהשקט הזה

וספציפית לחצבת

 

זה מסיבה באיזה אולם קטן אז אין חדר שאני אוכל לשים אותו שם.. אחרת זה באמת יכל להיות פתרון נוח

חיבוק, באמת מבאס מאוד...בארץ אהבתי

מבינה את ההחלטה שלכם.

וזה באמת מבאס שהחלטות של אחרים צריכות להשפיע גם עליכם..

וואי זה ממש מבאסממשיכה לחלום

אולי לשים אותו במנשא עליך כל הערב?

או לחילופין להיפגש עם חברה אחרת?

זהו, שחושבת לבדוק באמת אם יש איזה חברה פנויההשקט הזה
אבל עדיין מבאס על המשפחה
באמת מבאס ממשניגון של הלב

אולי זה ירגיע ואולי לא, אבל ירושלים ענקית, וההתפרצויות הם במקומות מאוד ספציפיים ולא בכל העיר, ככה שהם לא גרים או מסתובבים הרבה באיזורי ההתפרצות (שהם מצומצמים) לא הייתי חוששת יותר מאשר אנשים ממקומות שאין בהם התפרצות

יש לך מידע איפה יש התפרצויות?השקט הזה
או איפה אפשר למצוא מידע כזה?
לא יודעת בדיוק,ניגון של הלב

בעיקר משמועות הבנתי שזה בעיקר בשכונות חרדיות מסוימות אבל לא מצאתי מידע שמאמת אז מעדיפה לא לכתוב פה... אני יודעת שבאיזור שהמשפחה שלי גרים (למרות שהוא נחשב חרדי) אין התפרצות, אז שווה אולי לנסות לברר את זה

כותבת באנונימי כי לא באלי שיתנפלו עלייאנונימית בהו"ל

אבל חד משמעית אם הם גרים בשכונות חרדיות- לא הייתי הולכת.


 

יש לי חברה שהיא אחות שמטפלת בילדים שנדבקו בחצבת והיא אמרה לי שכונות כמו מאה שערים, גאולה.. שכונות חרדיות ממש- הן האוכלוסיות שמגיעות.


 

חצבת זה לא צחוק... והמצב ממש מחריף בחורף. כל כך מבינה את הבאסה- גם אני הייתי בסיטואציה דומה וזה מתסכל!!

אבל מחזק אותי לדעת שאני עושה את מה שהכי נכון לתינוק שלי ולרוגע הנפשי שלי

הם לא משכונה חרדית לגמריהשקט הזה
כי הם עצמם לא חרדים.. אבל לדעתי כן שכונה שיש בה גם וגם🤔
מבאס ממש...פאף
מבינה אותך ממש, ובאמת כנראה לא תמצאי תחליף ראוי, אבל יפה שככה את מתבאסת על לפספס מפגש משפחתי של הצד של בעלך! מקווה שתפנקיצאת עצמך בדרך אחרת...
כן, זה באמת מיוחדהשקט הזה
אבל יש לו משפחה מקסימה ובגלל שהיא לא מאד גדולה אז אפשר גם להצליח להכיר את כולם וליצור קשרים
איזה כיף שיש לך קשר טוב עם המשפחה של בעלךאמאשוני

באסה להפסיד מסיבה,

אבל אני חושבת שהמחשבה על "אני מפסידה בגלל בחירות שלהם"

היא לא ממש נכונה ובטח לא מקדמת.

יש הרבה בחירות של אנשים שמשפיעות על הסביבה, ועדיין הבחירה של מי שנמנע היא גם בחירה.

מכירה מלא שלא ילכו למסיבות ביו"ש בגלל חשש מהדרכים,

ואף אחד לא יגיד בגלל בחירה שלהם לגור במקום מסוכן אני מפסידה מסיבה.

או בגלל ענייני כשרות/ צניעות.

כשהקטן שלי היה בן פחות משנה, גם הייתה תקופת התפרצות חצבת, ושמרתי עליו בבית ככל יכולתי,

ככה שמבינה את הבחירה שלך להישאר,

ועדיין כדאי לתייג את זה שאת בוחרת להישאר כדי לשמור על התינוק שלך, ולא בגלל בחירות של אחרים (שבעינייך זו בחירה חסרת אחריות, מבחינתם זו בחירה על אוטונומיית הגוף שךהם וזו זכותם בדיוק כמו זכותה שך בחורה ללכת עם גופיה גם אם זה מייצר קונפילקט לאחרים.


לעניין פתרונות, אפשר לבקש שיפתחו זום בזמן הדיבורים, זה נחמד לראות אנשים ככה ולשוחח איתם

אצלנו עושים את זה עם חלק המשפחה שבחו"ל.

אם לא עושים אצלכם תוכלי לעשות שיחת וידאו עם בעלך ולבקש לפטפט עם האנשים שרצית במיוחד, ועל הדרך גם עם השאר..

ותפנקי את עצמך הערב בלי קשר 😀

יכול להיות שאת צודקתהשקט הזה

ואולי זה היה מרגיש אחרת אם הייתי יודעת את זה מראש ומראש מחליטה את ההחלטה שלי ולא ברגע האחרון מגלה את זה..

 

נראה לי פחות הקטע שלי הזום או הוידאו.. אבל תודה על ההצעות

 

וברור שאתפנק.. מתלבטת על מה😅😜

בן כמה התינוק? האם חוסן במנה ראשונה?דיאן ד.

אם כן הייתי שוקלת כן לבוא איתו למסיבה

אם לא, אז ממש לא הייתי מביאה אותו...

 

מה לגבי בייביסיטר?

או להשאיר אותו אצל שכנה/ חברה/ אחות?

 

בן 5 חודשים.. עוד לא יכול בכלל לקבלהשקט הזה

את הבנות שמחוסנות במנה אחת אני שולחת..

הוא עדיין רק על הנקה אז ממש קשה לי להשאיר אותו בלעדיי.. בפעמים הבודדות שהשארתי זה היה עם בעלי. 

ממש ממש מבינה אותך...ממתקית

סביר להניח שאם תצאי עם התינוק למסיבה, לא יקרה לו כלום
אבל ממש מבינה את הלחץ שאחרי...גם אני ככה,כל אפצ'י יכניס אותך לחרדה...וזו סיבה טובה שעדיף להישאר מוגנים בבית.
מצד שני, אולי כדאי לברר דרך רופא או אחות, אם התינוק ממש קטן- הוא נחשב מחוסן ממך דרך ההנקה? (אם לא, מאמינה שהיו ממליצים לחסן לחצבת כבר בבית החולים)


 

הגיוני שההנקה נותנת איזה שהיא הגנההשקט הזה

אבל קשה לי לסמוך על זה בלב שלם.

והבנתי שמתחת לגיל חצי שנה החיסון לא יעיל ולכן לא נותנים, וגם במקומות שהייתה התפרצות הקדימו מגיל שננ לחצי שנה אבל לא פחות מזה

ילד שלא מסוגל לבקש סליחהחנוקה

הבן שלי בן 6 התנהג הבוקר לא יפה לאחותו. הערתי לו ובתגובה הוא ממש התחצף.

(כתבתי כאן פעם שלא תמיד הוא מבין מה נחשב חוצפה אבל עכשיו זה היה לכל הדעות חצוף-

אמרתי לו לא לזרוק קוביות על אחותו הקטנה כי זה יכול מאד להכאיב והוא ענה

תזהרי ממני אני יכול לזרוק גם עליך, ואז משך לי בחצאית ועוד ועוד סאגה שלמה שנחסוך מכן- אבל משהו שהבהרנו כבר כמה פעמים שלא אומרים למבוגר).

זאמרתי לו שהוא מתחצף, שזה לא מקובל עליו. אני מבינה שהוא כועס על אחותו אבל זה לא מוצדק ועכשיו מה שהוא צריך לעשות-

זה לבקש סליחה על ההתנהגות שלו.

לא הענשתי, פשוט הסברתי בנחת שזה לא מתאים- ועל זה מתנצלים.

אמר לי 'אבל אני לא יכול'

ומכאן במשך שעה וחצי הוא בכה שהוא רוצה כל מיני דברים\ מאד בסיסיים כמו לאכול ועוד

ואמרתי לו שבשמחה אכין לו אוכל- אבל הוא צריך קודם להתנצל על היחס שלו בבוקר

והוא בוכה ממש שהוא לא יכול לבקש סליחה

ככה בכי שעה וחצי.

בסוף הייתי צריכה לצאת, למזלי ולמזלו. כשחזרתי הוא כבר היה רגוע (להערכתי מי ששמרה עליו הביאה לו אוכל שתיה וכו' וזה עזר לו להרגע)

עדיין לא התנצל כמובן...

 

מצד אחד- אני לגמרי חושבת שזה בסיסי לבקש סליחה על התנהגות לא מתאימה,

גם אם היה נסער

מצד שני- באמת זמן מועד לפורענות, בוקר הוא רעב צמא וכו'..

מצד שלישי- הוא עדיין לא התנצל, נח לי ולו לעבור הלאה.. כמה זה חינוכי? לא יודעת...

מצד רביעי- מה זה ה'אני לא יכול לבקש סליחה'

אני זוכרת כבר שפעם היה לו מריבה עם חבר ונגמר בצורה דומה

עד שהצעתי לו לכתוב סליחה לחבר, וזה עזר

(הפעם זה לא עבד, הצעתי שוב)

אבל אני ממש זוכרת אותו בקלות אומר מלא פעמים סליחה מעצמו מיוזמתו

'סליחה אמא זה אני לכלכתי' ככה פשוט..

 

אשמח לשמוע את דעתכן

יש משהותקומה

בסליחה שהוא קצת מכני ומעושה, כשהוא מגיע בצורה של דרישה מילדים.

סליחה זה חשוב

יותר חשוב ללמוד איך מתנהגים

הסליחה היא לא מה שגורמת להם להבין האם מה שהם עשו בסדר או לא (לפי דעתי)


 

לגבי התנאים - בעיניי לא להכין לו אוכל, זו תגובה חריפה לאי בקשת סליחה. זה אמור להיות מנותק לפי דעתי. מה גם, שרעב (ועייפות גם, ועוד גורמים פיזיים), באמת מקשים על ההתנהלות ולפעמים אחרי זה הרבה יותר רגועים וקל לנהל כל סיטואציה הרבה יותר טוב 

הוא עלה על עץ, והיה צריך סולם לרדת ממנו.

זה באמת לא בסדר שהוא זרק קוביות, וגם לא בסדר שהוא ענה לך כמו שענה.

אבל אני מרגישה שיש כאן קצת פער בין הציפיות שלך, לבין ההבנה והיכולת שלו.

לא תמיד שיח הוא בדיוק מה שמתאים, במיוחד לא בזמן מעשה.

לפעמים משפט קצר וחותך, בטון החלטי, הוא יותר אפקטיבי משיח והסבר, שאולי מתאים שיהיו, אבל בשלב של נחת ואחרי מעשה, ולא תוך כדי.

 

אם עבר זמן זה יכול להיות מתאים בשביל שיחה רגועהכורסא ירוקה

לדבר איתו, בלי שיפוטיות, לנסות להבין מה הכוונה שהוא לא יכול לבקש סליחה. אפשר לקרוא ביחד את הסיפור המקסים של אמונה אלון "איך מבקשים סליחה", ולדבר על זה.

אבל, לדעתי האישית, מאד מאד חשוב שידע כן לבקש סליחה. לא בשביל המילה, בשביל היכולת שלו להתנצל, להודות בטעות, להכיר בזה שהוא עשה משהו לא בסדר, מול עצמו ומול מי שנפגע ממנו.

אחרי כל השיחה וההבנה וכל זה, הייתי מבהירה שזה הכל טוב ויפה אבל בסופו של דבר - הוא יבקש סליחה. בעל פה, בכתב, איך שהוא רוצה. אבל הייתי דואגת שהוא יעשה את זה. (אצלנו בבית לא רק מתעקשים על הסליחה אלא גם על ההכרה המפורשת בטעות - "סליחה שעשיתי איקס")

לא הייתי מונעת אוכל ושתיה או משהו בסיסי כי זה יכול לקחת גם יומיים, אבל כן הייתי מתעקשת לפני משהו שהוא לא בסיסי לשמוע את הסליחה.

מצד שני, גם לא הייתי הופכת את זה למשהו עם כעס ואישי, או העלבויות ועניינים כי זה רק יהפוך את הסיטואציה למפלצת, פשוט בענייניות - כמו אם הוא לא התקלח, או שכח לשים גרביים - לא ביקשת סליחה, תבקש. 

אני חושבתתקומה

שמושגי הזמן של ילדים הם קצת שונים משלנו.

זה נכון שהם זוכרים מה קרה, אבל "לגרור" מקרה במשך יומיים, זה לא בהכרח נכון...

ילד מבחינתו כבר עבר והתקדם הלאה, וזה קצת להישאר על מקרה יותר מידי זמן לגיל הזה.

אנחנו אף פעם לא מגיעים ליומייםכורסא ירוקה

אבל אני ממש ממש מאמינה בקריטיות של היכולת להכיר בטעות שלך מול עצמך ומול אחרים. גדלתי עם אחים שחלקם היו ילדים טובים טובים טובים ומדי פעם כשהתפלק להם משהו לא טוב הם מאד התקשו לבקש סליחה/להודות בטעות ולא רק מול אחרים, בכללי הם היו כל כך רגילים להיות ילדים בסדר גמור שממש לא הצליחו להכיל שעשו משהו לא בסדר, וקצת התנהגו כמו שהפותחת מתארת. בגלל שזה לא קרה כל הזמן, ורוב הזמן הם היו בסדר פשוט העבירו להם את זה, ועם השנים ממש הרגשתי איך הם בונים לעצמם חומה של חוסר מודעות עצמית רק כדי לעולם לא להיות טועים. והיום כמבוגרים - הם אף פעם לא אלה שלא בסדר, תמיד הם לא התכוונו, לא שמעת נכון, בשפה ההלכתית הביטוי הזה לגיטימי, לא הבנת אותם, או אלף ואחת תירוצים אחרים אבל בסופו של דבר הם לעולם לא מצליחים להודות בטעות שלהם, להתנצל גם אם אמרו משהו לא מתקבל על הדעת ולהכיר בזה שלפעמים הם לא בסדר.

נכון, זה תיאור קיצוני, אבל במציאות זה לא כזה קיצוני, כי גם היום הם אנשים בסדר גמור עם חיי חברה עשירים שרק מדי פעם יוצא להם כזה דבר אז כמו פעם - אנשים מרימים גבה ומחליקים להם. מה בגיל 30 תריבי עם אחיך על משפט אחד שהוא אמר?!

אבל ילד בן 6 שבוכה חצי שעה שהוא לא מסוגל לבקש סליחה - בדיוק ככה זה התחיל.. 

אניתקומה

לא חולקת על הצורך של להכיר בטעות

לא בטוחה שהדרך היא בלהכריח לבקש סליחה ולהתעכב על זה כל כך הרבה זמן.

יש כל מיני דרכים לחנך, ולפעמים גם נבחר דרכים שונות בסיטואציות מסויימות ולא תמיד נפעל בדיוק אותו הדבר.

בעיניי צריך לסגור סיטואציות עם ילדים בטווח הזמן המיידי, ולא למשוך את זה, גם לא לערב.

לדבר באופן כללי? זה אפשר.

יכול להיות שיקרה משהו בבוקר, ואחליט במודע לדבר אחרי צהריים. אבל זה אז זה לא יהיה כדרישה ותנאי מה לעשות עכשיו, אלא כהסבר ושיח בינינו. 

טוב אני רואה את זה אחרתכורסא ירוקה

מנסה לחשוב על עצמי בתור ילדה יותר קטנה מ6 גם, זה נותן לי איזשהי אינדיקציה, איך הרגשתי לגבי דברים או איך חשבתי עליהם. יצא לי בתור ילדה לקבל עונש על מעשים אחרי כמה שעות ואפילו אחרי שבוע (מעשה שנעשה בשבת והמענה היה בשבת אחר כך כשבסיטואציה דומה  לא התאפשר לי הדבר שבגללו התנהגתי לא בסדר) וכל עוד זה נאמר בהקשר של המעשה "עשית x ולכן זה לא מתאים ש-y" גם כשזו ממש לא היתה השלכה של המעשה שלי (נגיד לא קיבלתי ממתק כי התחצפתי), זה משהו שהבנתי וקיבלתי.

אני חושבת שילדים מסוגלים להכיל יותר ממה שמייחסים להם היום.

ברור שבמצב אידיאלי עדיף לסגור את הנושא באופן מיידי, בתוצאה למעשה, וכו וכו וכו.

בפועל דברים מורכבים יותר ובעיניי יותר חשוב שהילד מבין שהדברים נעשים מתוך שיקול דעת ולא מתוך כעס רגעי של ההורה ושיש משמעות למעשים שלו מאשר שהמענה ניתן באופן מיידי למשל.

ובסופו של דבר, האמת, זה גם מאד מאד קשור לאופי של הילד, והורים הרבה פעמים מבינים אינטואיטיבית מה יותר נכון מול הילד הספציפי, לא משנה מה יותר נכון לפי הספר.. 

אני לאתקומה

כותבת באופן אמורפי

אני כותבת מניסיון שלנו

אצלנו ראיתי שאין טעם "לגרור" דברים.

זה לא קשור לשאלה כמה הילד שלי יכול להכיל

זה קשור לבשלות של ילד

אני לא אעשה לילדים שלי הנחות בהתנהגות

אבל אני פשוט אומרת, שהרבה פעמים לנו כהורים משהו נראה מאוד מובן מאליו, והילדים בכלל כבר שוכחים מזה.

זה קשור גם לתפיסה שלרוב יש מניע לילד אם הוא מתנהג בצורה מסויימת, מצד אחד לא תמיד יעיל לדבר באותו רגע, מצד שני, לגרור את התנאים הלאה, זה גם לא נכון.

אני אעדיף בזמן אמת להגיב במשפט קצר וחותך

ואם אראה שיש צורך, אדבר על זה גם בזמן רגוע אחרי זה. הם ייזכרו

אבל כל שפת התנאים, והחובה בהקשר לבקשת סליחה, בעיניי לא מתאימה לאורך זמן ולא יעילה

בנוסףתקומה

יש משהו לא הוגן או מלחיץ, להחזיק ילד באוויר בציפייה לעונש.

מאוד קשה בעיניי להתנהל ככה.

ילד שיודע שאם הוא עשה משהו לא בסדר, יכול לחכות עכשיו שבוע בשביל עונש, יוצר תחושת לחץ ממש גדולה.

הרבה יותר הוגן ונכון, לסגור אירועים, ולא להחזיק את הילד בפחד מה יהיה העונש ומתי הוא יהיה.

לצד זה שחשוב לחנך ללקיחת אחריות, בעיניי חשוב לא פחות לדעת להעביר הלאה לפעמים, ולא לנטור.

לגבי ההתחלהכורסא ירוקה
נראה לי שזה באמת כנראה ענין של אופי. אצלנו אני רואה שדוקא שיחה רגועה מאוחרת יותר מתקבלת יותר בקלות, כולל הדרישה לבקש סליחה שבלהט האירוע לפעמים הילד מתקשה לבקש אבל אחרי כמה שעות הוא יותר נינוח להכיר במה שעשה, להבין את הצד השני ולמה מה שעשה היה לא בסדר.


לגבי העונשים, זה לא ששבוע הילד "מחכה לגזר דין", אלא באותו רגע אומרים לו בזמן איקס יקרה ככה (בקניות הבאות לא תוכל להצטרף, בארוחת הערב לא תקבל את הממתק או כל דבר אחר) ואז גם אם היישום קורה לאחר זמן, פשוט מזכירים לו ברוגע ובשקט ובזה זה נגמר. זה לא הופך לאיזו עננה שמסתובבת לו מעל הראש 

אז אנחנותקומה

כנראה לא לגמרי מצליחות להבין אחת את השנייה

או שההבדל הוא על הטרמינולוגיה של דרישה.

כי גם אני חושבת ששיחה רגועה מאוחרת יכולה להיות אפקטיבית יותר ונכונה יותר

פשוט להציב תנאי של "תבקש סליחה אחרת לא תוכל לעשות א,ב,ג" זה לא נכון בעיניי

זה מכניס את הילד למלכוד, וזה לא מה שמוביל אותו להבנה על הטעות


שיחות אצלנו יהיו יותר בכיוון של:

- דיבור על מה שהיה

- אתה מבין למה זה לא בסדר? / לא נעים / פוגע?

ואז אם זה באמת נעשה בצורה טובה הילד יבין מעצמו.

ואז השאלה תהיה

אז אני חושבת שצריך לבקש סליחה, מה אתה אומר?

ולרוב זה כבר יהיה כן, אם הוא באמת הבין.

אבל אם הוא לא הבין, גם אם אכריח אותו לבקש סליחה, זה לא מה שיגרום לו להבין.


נראה לי בעצם הבחבוש שלי זה כי סליחה מגיע רק אחרי הבנה בעיניי, ולכן אין טעם להכריח לבקש סליחה סתם ככה

אולי זה באמת סמנטיקהכורסא ירוקהאחרונה

השיחות הרגועות הן הכי מועילות, וכן אני מתעקשת על הסליחה אבל לא ראיתי סיטואציה שבה יש שיחה טובה והבנה של הילד ועדיין הוא לא מוכן לבקש סליחה.

אולי את צודקת והשיחה זה העיקר, כל עוד הילד לא רק מקשיב ומנסה להצטדק אלא אקטיבית מביע הבנה לעובדה שהוא היה לא בסדר.

למרות שעדיין יש משמעות בעיניי, גם אם סימבולית,,לבקשה של הסליחה ממי שנפגע. כאילו, יכול להיות שהילד שפגע הבין והפנים, הכל טוב, אבל הילד שנפדע הוא גם צד פה, הוא גם בנאדם, ומגיע לו גם לעשות קלוז'ר למה שקרה ולא רק שהשני יבין. גם אם הוא מבין אז למה ככ בעיה לבוא לנפגע ולתת תוקף לפגיעה שלו?

לילד בן 6oo

אין מספיק שיקול דעת ושליטה עצמית 

בעיניי הסיטואציה שתוארה תקינה לחלוטין לגיל 6


 

כשילד אומר שהוא יכול לזרוק גם עלי או מושך בחצאית

אני לא אראה בזה חוצפה אלא מעשה שובבות/ תגובה של ילד קטן


 

גם ילדים גדולים יותר וגם מבוגרים

לא מגיבים תמיד בצורה אופטימלית  ולפעמים מגיבים בצורה גרועה

ככה שכדאי לקחת תגובות גרועות בחשבון מראש


 

בסיטואציה כשהילד עושה מעשה בעייתי

אני מבקשת להפסיק בצורה קצרה וברורה

אם יש צורך חוזרת שוב

וגם פעם שלישית


 

אם הילד מגיב תגובות פחות טובות לרוב אני לא אתייחס

רק אם זה משהו חריג וגם אז אני אגיב בקצרה שזה לא מתאים


 

בעיניי כבוד מקבלים

לא דורשים

כשהילד גדל הוא לומד לדבר בכבוד

לא בגלל שמישהו דורש אלא בגלל ששיקול הדעת והשליטה העצמית מתפתחים וגם הוא מקבל דוגמא אישית

כי אנחנו ההורים מדברים בכבוד אחד לשני ולילדים


 

לגבי בקשת סליחה

אני לא דורשת

אולי לפעמים מציעה לילד לבקש סליחה מאחיו (אני לא צריכה לעצמי בקשות סליחה)

לא כדאי להיכנס למאבקים על בקשת סליחה

זה לא יעיל לכלום וגם פוגע בהובלה ההורית

לא הבנתי מה ההקשר שעשיתהמקורית

בין האוכל שהוא ביקש לזה שנוא לא ביקש סליחה

בעיניי אסור לקשור בין דברים כאלה וזה לא נכון גם כי זה עלול ליצור יותר אנטי. לילד רעב נותנים לאכול לדעתי בלי קשר לאם ביקש או לא ביקש סליחה, וזה לא כמו ממתק לפינוק נניח

אגב, ילדים רעבים/ עייפים בהחלט יכולים יותר להציק אז הפוך - במקום להתעקש על סליחה, ללכת אחורה ולהבין איזה מנגנון הופעל אצלו שהוא התנהג ככה. זה יכול להיות בהחלט רעב/ עייפות/ הצפה רגשית מכעס או רצון בתשומת לב


נשמע שבאמת בנקודת הזמן הזו הוא לא היה מסוגלמתואמת

לבקש סליחה.

זו מיומנות שתלויה במצב רוח, בסופו של דבר, אפילו אצל מבוגרים... ובטח שאצל ילדים בגיל הזה.

טוב שדיברת אליו בנחת, זה חשוב, אבל נראה לי שנכון יותר היה לומר לו: "אני מבינה שעכשיו קשה לך לבקש סליחה, אבל אני בטוחה שבתוך הלב שלך אתה באמת מצטער על מה שאמרת, ולכן אני אסתכל על זה כאילו ביקשת סליחה." ואז לתת לו לאכול ולשתות, כי זה באמת יכול להרגיע...

זכורים לי מקרים שילדים באו אליי אחרי כמה זמן, כשנרגעו, ואז פתאום ביקשו סליחה... אז גם זה דבר שיכול לקרות.

בהצלחה, יקרה❤️

איך אתן מאחסנות מטפחות?מחפשתהמלצה

לובשות עבות וריבוע ככה שזה תמיד נראה בלאגן..

רעיונות ותמונות יתקבלו בברכה!

לי יש כוורתכנה שנטעה

של ריבועים קטנים ואני מגלגלת לבפנים את המטפחות. ממש קליל לסידור (סתם לגלגל ולתקוע) ונראה מסודר כי איך לא

כמו הכוורת שיש בקמיליון?נפש חיה.
לא יודעת מה יש בקמיליוןכנה שנטעה
אבל זה פשוט כוורת עם ריבועים קטנים נגיד של 15 ס''מ לאחד, יכול להיכנס באחד גם שתי מטפחות אצלי אבל אפשר בטח למצוא בכל מיני גדלים
רעיון יפה, אהבתי. אאמץ ברשותך...ממתקית
אצלי הכנתי מתלה מדופן של מיטת תינוק ישנהטארקו

ואז אני תולה על זה


זה לא סופר מסודר אבל זה נוח לי וקל ונראה יפה בעיני

כל אופציה שדורשת קיפןל/גלגול לא החזיקה לי

במגירה, מקופלות ועומדות אחת ליד השניההשקט הזה
ככה שאני פותחת את המגירה ויכולה לראות את כל המטפחות
כנלשירה_11

מדפדפת להנאתי

הכי נוח שמצאתי 

במדף בארוןהשם שלי

מחולק לערימות: מטפחות של שבת, מטפחות צבעוניות, מטפחות חלקות, ומטפחות שאני פחות משתמשת.

לי נח ככה, אבל אולי אם היו לי יותר מטפחות זה כבר לא היה נח.

יש לי משהו כזהניגון של הלב

לא מסודר במיוחד אבל נוח מאוד

גם לי יש כזהחנוקה

אבל האמת לאחרונה מרגישה צריך למצוא פתרון אחר.

זה ממש מבולגן בעין ו'שמן' ומלא פעמים אני לא מוצאת מטפחת על המתלה

לי יש מגירון של 4 מגירותשלומית.

שם זה מחולק ל4 קטגוריות שונות.

וכן, יש לי הרבה...

במגירות רחבות יחסית ושטוחותבאתי מפעםאחרונה
מקפלת את המטפחת ואז מגלגלת צפוף, זה גם שומר שהיא לא תתקמט, גם יש יותר מקום אחסון וגם רואים את כל המטפחות מלמעלה מסודר. 
מישהי פה עשתה לתינוק פצפון ניתוח בקע מפשעתי?שיישאר חסוי

יש המלצות איפה כדאי לעשות

באיזה ביח..

עשיתי לבן שלי בגיל 4 חודשיםהשם שלי

עשינו בשערי צדק, אצל מנהל מחלקת כירורגית ילדים.

בעיקרון היה באשפוז יום, אבל בגלל שהניתוח היה רק אחרי הצהריים, הוא נשאר ללילה להשתחרר על הבוקר.

ההתאוששות היתה ממש קלה.


מוזמנת לשאול עוד דברים.

תודה! מה העלות של הדבר הזה עם ובלי ביטוחים משלימיםשיישאר חסוי

אני כל כך בורה בכל המערכת....

וגם- מנהל המחלקה- דר ארמון? הוא עשה לכם דרך שרפשיישאר חסוי

או סתם יצא?  

דרך הביטוח של מאוחדת שיאהשם שלי

היתה לנו אפשרות לבחור רופא ללא עלות.

הבחירה ללא עלות, והניתוח עצמו הוא בתשלום?שיישאר חסוי
מכוסה על ידי קופח בכל מקרה? רק עם ביטוח משלים? או עם השתתפות עצמית- וכמה?
אני לא זוכרת בדיוקהשם שליאחרונה

זה היה לפני 6 שנים.


אני חושבת שהיה בלי תשלום בכלל, רק עם התחייבות מהקופה.

ובגלל שהיה לנו את הביטוח הכי גבוה, אז גם יכולנו לבחור רופא.


כירורג ילדים בקופה נתן לנו הפניה לבית חולים.

חגיגת יומהולדת לילדים (טריגר אובדן הריון)shiran30005

המתוקים שלי חוגגים תיכף חלאקה + גיל שנתיים. הבת יומיים לפני טו בשבט והבן חלאקה גיל 3 יומיים אחרי טו בשבט.

בעלי מאוד רוצה לשבת עם המשפחה המורחבת (אחים אחיות סבתות גדולות) ולחגוג להם יחד בטו בשבט. זה גם הזמן שכולם בבית בד"כ.

אבל אני לא מוכנה. רוצה לעשות משהו משפחתי מצומצם וזהו.

מה המניע שלי? בטו בשבט בדיוק לפני 16 שנים ילדתי את הבת הבכורה בלידה שקטה. ממש בליל טו בשבט. הקטנים נולדו בתאריך סימבולי צמוד ממש לטו בשבט ולא עשינו כלום.

הימים האלה בשבילי זה סוג של אבל ואובדן- ובמקביל כמובן צמיחה והודיה על הקטנים שנולדו.

בקיצור לא מוכנה לעשות להם כלום עכשיו, מה לעשות שקשה לי, לא יכולה להשתחרר מהתאריך הזה ומניחה שזה ילווה אותי עד סוף חיי גם. אף אחד לא מבין אותי ונשארתי בודדה בקטע הזה כי כולם שמו את זה מאחור. כן חוגגת ימי הולדת שלהם אבל בקטנה. לא רוצה לחשוב כרגע על בר/בת מצווה כי יש עוד זמן.

בקיצור להענות לדרישה של בעלי או להקשיב לעצמי ולא לעשות כלום? הוא מגיע ממשפחה שכל דבר חוגגים ועושים עם האחים והאחיות לכן חשוב לו

נכנסתי לסוג של אי נעימות מול בעלי שלא מבין מה אני עדיין תקועה בעבר (ולכו תסבירו לו ...) ומצד שני הוא צודק מה הילדים אשמים, 

היי יקרה חיבוק גדולפרח חדש

3 כיוונים שחשבתי, לא יודעת אם מתאים

גם באמת לא מכירה את הסיטואציה אז אולי הרעיונות שלי לא טובים

1. אולי לחגוג אבל לא ממש בתאריך היום הולדת?

2. לחגוג ביום ולהזכיר במהלך המסיבה מול האורחים את מה שארע לפני 16 שנה ושהתינוקת הזאת שמורה לך בלב עד היום

3. אולי עצם זה שתחגגו את המסיבה יעזור לך להתמודד יותר טוב עם התאריך הזה?

אולי יהיה לך נוח לחגוג חודש אחרי?דיאט ספרייט
אני מכירה הרבה אנשים שחוגגים חלאקה מאוחר כי קשה להם לספר את הילד. 
אני חושבתoo

שזה בסדר להיות באבל גם אחרי שנים ארוכות

גם אותי מלוות תחושות (אחרות לא אובדן) שנים ארוכות ואני נותנת להם מקום


אם בעלך רוצה לחגוג בגדול

אולי שהוא יארגן את המסיבה

אולי השתתפות בה בלי הארגון תהיה יותר קלה

נראה לי שזה בסדר שלפעמים חוגגים אירוע בשביל הילדים/ הבעל ופחות בשביל עצמנו

כמובן שזה גם בסדר לא לחגוג אירוע

(אנחנו עושים יומולדת סימלית גם בגיל 3)


(לנו היתה בר מצווה לילד קצת אחרי ה7 באוקטובר

עשינו את האירוע בלי חשק בכלל

אבל לא ביטלנו בגלל הציפייה של הילד

בסוף היה אירוע טוב למרות שהגעתי אליו שאני פיזית לא מרגישה טוב בגלל חרדות

ושמחתי שלא ביטלנו אותו)

אני חושבת שמה שנכון זהבורות המים

א. נשמע שהרגש שלך לא מקבל מספיק מקום

הוא צריך שיראו אותו שיבינו ללב הכואב הזה שיחבקו אותו ..נמשע שאת מנסה להשתיק את הלב..כי ככה נדמה לך משצפים ממך


שנו כבר עבר זמן אז ,...


ונשמע לי שאולי הלב צריך שם מקום יותר להביע את מה משרגיש גם היום אחרי כל השנים

ושזה יתקבל באהבה ובחיבוק ..אולי ללכת אפילו חד פעמי לטיםול שיקשיבו למקום הזה זה לפעמים משחרר.. או לשבת עם חברה לבקש לשתף

או עם עצמך..לכתוב...לבכות את זה ..


ב. מעשית - בוודאי לחגוג להם צריך גם נפרדות מול הילדים - בלי קשר למה שאת מרגישה..

רק מה

לא חייב באותו היום שמאוד רגיש

לא חקרה כלום אם ץבחרו תאריך אחר קצת לפני או קצת אחרי


לגיל שנתיים אני אישית חוגגת בבית רק עם המשפחה המצומצמת ברמת המתנה קטנה ועוגה קנויה ובלון העיקר לרקוד לה ולשמח אותה בפשטות


וגיל 3 היתי עושה חלאקה

גם חלאקה אפשר פשוט יחסית

אבל כן חגיגי וכן עם הזבא וסבתא ומי שחשוב לכם


אבל הניתוק מאותו היום ובעיקר הלתת לעצמך מקום גם בלי קשר לזה אולי ישקיט קצת את הרגיושת הספציפית

יקרה❤️מתואמת

נשמע לי שכדאי לך כבר עכשיו לנסות לעבד את התחושות הקשות של האבל, עוד לפני שתגיעי לבר-בת מצווה, שהם אירועים בלתי נמנעים (וגם הילדים יהיו זקוקים להם).

לא יודעת אם כדאי שתעשי את זאת באירוע כזה, שיפיל אותך לתוך המים, אבל כן כדאי כבר עכשיו להתחיל בתהליך, ואולי כן להצליח לחגוג להם עכשיו ברמה זו או אחרת.

היית בטיפול סביב האובדן?


(משתפת מהמקום שלי, אף שזה שונה: הבת הבכורה שלי נולדה כמעט בדיוק שלוש שנים אחרי הולדת אחותי, שנפטרה בגיל חצי שנה. בעיניי וגם בעיני הוריי זו הייתה נחמה גדולה... אני חושבת שזה בזכות תהליך שחרור שעשינו מול התינוקת שנפטרה. היה לנו קל יותר, כי היא הייתה תינוקת מיוחדת, ובעצם הולדתה היה סוג של אבל. אבל עדיין...)


הרבה כוחות, יקרה❤️

כמה מחשבותמקרמה

קודם כל חיבוק גדול

אני לא מדברת מנסיון

ואני מטבעי שכלתנית יותר

אבל בכל מקרה אני מאמינה שאבל והתמודגות עם אובדן זה מאוד אינדיבידואלי

אז בסוף זה מה שנכון לך


1. אני לא חסידה גדולה של טקסים

וחלקה בסוף זה טקס... אין חובה שכזו


2. מעט מאוד תאריכים הם קדושים בעיני... וגם תאריך יומולדת הוא לא קודש, הוא הזדמנות (ואני אגיד בעדינות שגם אזכרות)


3. אני חושבת שחשוב להקשיב לעצמך, לרגשות שלך, למה שאת מסוגלת ולהיות רחומה וסלחנית כלפי עצמך, שיפוטיות היא רעה חולה גם כשהיא מופנת פנימה


4.(מקווה שאני אצליח להעבירהאת הנקודה הזאת)

אני מאמינה שהחיים חזקים יותר מהמוות

אם זה ביצר החיים על האבל או ששמחתם של אנשים החיים קודמת לזכרם של המתים

ולשם צריך לשאוף


יש פה את בעלך ואת ילדי היומולדת וצריך בזהירות למצוא את האיזון לתת מקום לרגשות שלך אבל במקביל גם לא לדחוק אותם הצידה

16 שנה זה תהליך ארוך

אבל יום יבוא ויהיו בתאריך הזה גם בר מצווה ובת ממווה ואני חוששת שמה שלא קאה ב16 שנה לא יקרה גם בעוד עשור


ובסוף בסוף בסוף

את כותבת בעצמך שאת לא מצליחה להשתחרר

ואולי כדאי לראות איך אפשר לעבור תהליך של אבל ולדעת לחיות לצד הכאב


הלוואי וירבו השמחות במעונכם

והבית יהיה מלא חיים ובשורות טובות

חיבוק ❤️רוני 1234
גם אני עברתי לידה שקטה לפני 11 שנה.


אני חושבת שיש פה עניין של בחירה אם לשחרר את האבל או לאחוז בו כל כך הרבה שנים. במיוחד שמעורבים פה ילדים ואולי הם משלמים או ישלמו בעתיד מחיר מסוים.


אפשר לתעל את הזיכרון והרגש לכיוונים אחרים, למשל להקים גמ"ח לזכרה או כל דבר אחר שאת מתחברת אליו. אולי ללכת לטיפול שיעזור לך


(ניסיתי לכתוב בעדינות, סליחה אם לא הצליח לי. אני מרשה לעצמי לכתוב רק כי עברתי את זה בעצמי)

יקרה, כותבת מאכפתיות מקווה שלא פוגעתמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך ל' בכסלו תשפ"ו 21:45

מבינה לגמרי את הכאב, עברתי גם אובדן הריון. אני חושבת שזו בהחלט חוויה שמלווה לאורך החיים אבל זה שמשהו מלווה לא אומר שהוא פוגע ברמה משתקת שלא מאפשרת שום דבר חגיגה באיזור התאריך. את כותבת שמרגישה נשארת לבד.

 קושי שפוגע בך ולא מתקדם 16 שנים מצריך רמה מסוימת של טיפול, של עיבוד ממליצה ממש לעשות את זה עבורך ולטובתך 

שירני חיבוק גדולשירה_11

ליבי איתך

דילמה בנושא כואב כל כך


אני הייתי שואלת מה את מרגישה?

אם תחגגי להם מזה אומר? שאת כבר לא עצובה? ששכחת את התינוקת שנולדה?


ולהתעקש להנכיח (בצדק..) את האבל של אותו יום מה ייתן לך להרגיש?


ומה עם הילדים? לא יחגגו ימי הולדת?


זה סתם שאלות שעלו לי

לא פשוט בכלל

❤️❤️❤️❤️

חיבוק גדולתהילה 3>

להקשיב לעצמך שהזמן הזה לא מתאים לך אם זה המצב.

ויחד עם זה אולי בתאריך קצת יותר מוקדם או מאוחר, כשאפשרי לך, לחגוג על הילדים הקיימים ב"ה.

ממה שאני מבינה- זה חריג התחושות שלי?shiran30005

זה לא אמור להיות ככה? שאני יבין באמת אם אני צריכה ללכת ולטפל. כי להבדיל ילד שנפטר כל החיים זה יום של אבל אז למה פה זה שונה? זאת הילדה שלי כל החיים, כל הזמן אני מתפללת אליה, סחבתי אותה 9 חודשים, ילדתי אותה ,מה שונה פה? אולי אני ה"מוזרה" בסיפור שלא מוכנה לשחרר

ולמה זה עדיין קשוח לי למרות שעברו ככ הרבה שנים? יש לי מלא חברות שילדו בזמן שלי וקשה לי מאוד לראות את הבנות שלהם, זה בעיה או שזה "נורמלי" ? 

ב''ה לא איבדתי ילדמתיכון ועד מעון

בחוויה שלי אובדן הריון הוא אחר, אבל בחוויה שלך זה כן דומה.

אני לא יודעת להגיד לך מה עושות משפחות שאיבדו ילד אבל אני חושבת שגם בזה יש שונות ולא כל משפחה נוהגת אותו דבר.

אני מתחברת לשאלות של @תהילה 3>, של מה יקרה אם לא תאחזי כ''כ חזק באובדן, מה המשמעות של זה עבורך?

אני לא חושבת שזו שאלה של נורמלי ולא נורמלי אלא של מאפשר תפקוד ולא מאפשר תפקוד, כרגע נשמע שהאבל לא מאפשר לך לתפקד וזה דבר שכדאי לטפל בו, לבחון אותו לגעת בכאב הזה באופן רגיש ולחשוב אותו, להחליט מה לוקחים הלאה ומה משאירים בעבר

גם אדם שנפטררק טוב!

יום הזיכרון לא חייב להיות יום של אבל.

בשביל זה יש לנו ביהדות הלכות אבלות מאונן, לשבעה, חודש, שנה, אזכרה שנתית. הדרגתיות באבל.

יש משפחות שהופכות את יום הזיכרון ליום אבל שאי אפשר לעשות בו כלום. ויש משפחות שבוחרות בחיים למרות הקושי שוודאי קיים, ועושות משהו לזכרו או לעילוי נשמתו של הנפטר.


כאן אפילו לא ממש היו חיים בעולם הזה. לא שהצער לא קיים. והגיוני שאחרי לידה שקטה יש קושי לקום ולהמשיך הלאה. אבל אם אחרי 16 שנה את עדיין באותו מקום משתק אז בהחלט ממליצה על טיפול.


אני עברתי אובדן של עובר (שהיה בשלב בו יכולתי לבחור בין לידה שקטה לבין גרידה ובחרתי גרידה). זה היה בשלב כשכבר הרגשתי תנועות. וגם הרגשתי כשהן פחתו... כך שזה ממש הרגשה שהיו חיים ונעלמו... התקופה שאחרי היתה קשה. לקח זמן לחזור לעצמי. לי אישית עזר כן לדבר על זה ולשתף אנשים שקרובים אלי ולספר את הסיפור והשתלשלות הדברים. אחרי זה ילדתי עוד 2 ילדים אחד צמוד לתאריך הגרידה ואחד צמוד לתל"מ של ההריון שנפל. ומרגישה שהתאריכים האלה הם דווקא סמליים ומשמחים אותי שיצאו ככה כי בזמן שלא זכיתי להביא חיים, היה תיקון וקיבלתי מתנה (וד"א הילדה שנולדה אחרי הגרידה שהיא ילדה מהממת! לא היתה נולדת ללא אותה הפלה. אז זו גם דרך להסתכל...)


ממליצה גם על הספר 'כחלום יעוף' של הרב אברהם סתיו.


לאבד בתתהילה 3>

כמעט, זה דבר שב"ה לא חויתי (חויתי אובדן קרוב אחר) אבל ממי שמכירה שחווה זה אובדן קשה ממש.

בכל מקרה אני לא חושבת שאת צריכה להשוות את עצמך לאחרים, אלא להיות קשובה לעצמך.

אם *לך* קשה שזה עדיין כל כך משפיע עלייך, אפשר לנסות לטפל בזה, אבל באופן כללי אובדן זה דבר קשה וכואב וזה טבעי.

אני לא יודעת מה "נחשב נורמלי"רוני 1234אחרונה

אבל יודעת שאצלי התחושות שונות לגמרי…

לדעתי אין מה להשוות עובר שאף פעם לא "הכרתי" לילד שממש גידלתי אותו.

הייתי מתחילה מלחשוב האם הקושי לשחרר מגיע אצלך ממקום יותר רגשי או יותר שכלי (כמו מין מחויבות מוסרית כלפי הילדה).

את כמובן לא צריכה לענות על גבי הפורום…

את כותבתאמאשוני

שאת היחידה שנשארה להחזיק את הזיכרון, השאר המשיכו הלאה.

אולי במובן מסויים חלק מחוסר היכולת לחגוג ימי הולדת,

נובע מתחושה שאם חוגגים= השארנו מאחור לגמרי את האובדן?

כי אם כך את מרגישה (אפילו אם זה רק במובן מסויים..)

אז מאוד מובן למה את מתקשה לשחרר ולחגוג.


אז אולי אפשר אחרת וכן להנכיח באירוע את האובדן? כלומר אפשר גם לשמוח בשמחת הילדים שנולדו ב"ה, וגם לזכור שיש להם אחות גדולה שאיננה.


ואני זוכרת שהלידה של הבת דווקא הכי טלטלה אותך, וזה היה רק לפני שנתיים,

אז הגיוני שעדיין הדיסוננס הזה קשה לך..


כיוון נוסף, אולי אפשר לתעל את האירועים לא לחגיגה רגילה, אלא לעשות משהו ערכי ומיוחד יותר שיעזור לך להכיל את המורכבות.

אולי נסיעה לקברי צדיקים לתפילה וטקס חלאקה או נסיעה לכותל.

כאבי בטן, בטן קשה בגיל שבוע וחצי. ממה להימנע?תודה לה''

להוריד קטניות חלב ומצליבים?

מה עוזר מנסיונכן?


אחרי לילה לבן אני נואשת...

מניסיוני מה שעוזר זה פשוט לחכותמוריה

לחכות שיגדל.

זה חלק מהתהליך הסתגלות לעולם.


עסויים, נמר על העץ, אופניים עם הרגליים.

תודה! לא עזר לך להוריד דברים?תודה לה''
לא. לא עזר.מוריהאחרונה
אבל אולי אצלי פחות סבלו 🤷‍♀️
ליבי איתךצלולה

אצלי עזר להוריד מוצרי חלב (בעיקר), שוקולד וקפאין (מצליחים אני אוטומטית לא אוכלת מהלידה...).

הרבה "אופניים" עם הרגליים, למעוך ברכיים לבטן.

בלילות קשים שמתי מנשא וראיתי סדרה. הבנתי שלנסות לישון ולא להצליח יותר מתסכל ומעייף מלא לנסות לישון מראש.

מזל טוב ובהצלחה❤️

תודה! אני אשתדל להוריד..תודה לה''
נכון מנשא זה ממש טוב
אוי כמה זה קשה, לאמא ובטח לתינוק.ממתקית

קודם כל לזכור שזה עובר בע"ה
קטניות- מותר לך לאכול, בתנאי שעברו השרייה טובה, כל עוד עבר השריה זה טוב למערכת העיכול ואין מה לדאוג (כולל קינואה וכל דבר שאפשר להשרות במים...)

אני בזמנו שתיתי הרבה תה שומר וקמומיל, ממש כל שעה, אומרים שזה טוב...
ומרק עם הרבה כורכום- הכורכום מאוד עוזר להם להרגיע את הבטן...
מוצרי חלב אני גם הורדתי לחלוטין, וחזרתי לחלבי כשהיה בן חודשיים...

תודה רבה! טיפים טובים!!!תודה לה''
מחפשת המלצה למכשיר מסאז' מניסיוןוואלה באלה

מפנק, טוב, עדיף לאיזור הגב

מתנה

כרגע פחות משנה התקציב, כשאבין מה הטווח מחירים ניסגר על מחיר.


תודה מראש!

עוקבתשמ"פ
יש לי אקדח עיסוישושנושי

ואנחנו לא משתמשים בו בכלל

קניתי גם מסאז' לעיניים מאין משקפת עם מוזיקה רטט חום ועוד - גם לא משתמשים.

השתמשתי בזה פעמיים שלוש וזהו. 

אוי, נשמע כמו משהו פחות מוצלחוואלה באלה
אמשיך לחשוב על משהו אחר... תודה!
יש ליהמקורית

אבל זה לא בשימוש יומיומי

ואני עוד לט מוצאת לך קישור, אבל הוא מעולה

קטע אני כבר לא מוצאת אותוהמקורית
ראיתי שמכרו בסופרפארם ועוד מקומות. אני לקחתי כמתנה מהעבודה לאחד החגים.


משו דומה - ידית עיסוי. ראיתי שמוכרים בדר גב

הסתכלתי בדר גב באמתוואלה באלה

אחרי מה ששושנושי כתבה חשבתי אולי על משהו כזה

חגורת עיסוי רטט לגב BACK VIBRATION | ד"ר גב


אבל בהתחלה ראיתי את זה

מכשיר עיסוי ומסאז אישי PRO | ד"ר גב


זה דומה למה שיש לך?


אני לא מחפשת שיהיה לה לשימוש יומיומי, אבל כן רוצה שיהיה לה שימושי.

חבל לי להשקיע במתנה שתשב במגירה.

זאת מישהי בת 50+ עם כאבי גב שהולכת למסאז'ים מידי פעם (ככה שאני יודעת שהיא בסדר עם מגע)

לכן חשבתי שזה משהו שיכול להתאים לה ולשמח אותה.

קישור בפניםהמקורית

מכשיר עיסוי חשמלי TWIN PRO | ד"ר גב


כזה

רק שאצלי יש לו 3 עיגולי רטט ובלי חימום


יש לי גם חגורת רטט מחממת שהיא גם ממש נחמדה אבל המכשיר בקישור יותר מתאים לגב לדעתי

תודה רבה! עזרת לי מאודוואלה באלהאחרונה
חיסון גיל חודשיים וסדר יום לתינוקתחולמת להצליח

הבת שלי בת חודשיים ב"ה מתפתחת יפה,

הבעיה שלא תמיד אני מזהה מתי היא רעבה ומתי זה כאב בטן או עייפות ויוצא שלפעמים היא ערה 3 שעות ברצף,

זה הגיוני?

יש דרך לסדר לה את היום?


דבר שני, החיסון של גיל חודשיים,

יש לנו תור השבוע,

האחות עשתה לה כבר חלק מהחיסון שזה המחומש

ונשאר רוטב ועוד משהו.

יודעות אם כדאי לפצל גם אותם?

יש לה קצת ריפלוקס זוכרת שהרוטה יכול להחמיר את הריפחוקס..

ממליצה להתייעץ עם רופא האם מומלץ להביא רוטה כשישאמהלה

ריפלוקס. לי באופן אישי הרופא המליץ לא לעשות כשהיה חשד.

ואני מחסנת בד"כ את כל החיסונים.

יש לך את הפרבנר שזה נגד דלקת קרום המוח אין מה לפצל יותר ממש שפיצלת.

הרוטה זה טיפות שמקבלים בפה, אם החלטת להביא זה לא סותר את הפרבנר...

הבנתי, תודה!חולמת להצליחאחרונה

אני אשאל את הרופא.

פשוט יש לי נסיון עם ריפלוקס עם ילדה אחרת שלי והיה ריפלוקס ברמה לא קלה, אז אין לי כח להגיע לשם שוב..

אולי יעניין אותך