אמצע חודש שמיני-תחילת תשיעי לקחתי דולה באחת ההמלצות כאן של הפורום.. נפגשתי איתה פעם אחת. המחיר שהיא אמרה הוא 3000 שזה די יקר אבל בגלל שהייתה לי לידה ראשונה לא קלה העדפתי להשקיע בזה.. יש גם החזרת מהקופה אז בעלי ואני החלטנו שכדאי.
במהלך המפגש הראשון בעיקר דיברנו כדי להכיר. היא לא באה עם יוצר מדי דברים.. הסבירה לי בגדול על תהליך לידה. עשתה איתי כמה תרגילים להרגעת הצירים (תרגילים פשוטים שבקלות יכולתי למצוא ביוטיוב) וזהו בגדול.. ואמרה לי שהסכום של 3000 שח זה בשביל הזמינות שהיא מקדישה וכמובן בשביל ההגעה ללידה. אם היא לא מצליחה להגיע מן הסתם לא משלמים.
היא לא הביאה לי עזרים יותר מדי או בכלל כלים להתמודד עם כאבי הצירים. אמרתי לה שאני מעדיפה לידה טבעית בלי אפידורל. היא לא נפגשה עם בעלי לתדרך אותו איך להרגיע את הצירים ובכללי העניין היה יותר שהיא תגיע ללידה ושם תהיה איתי ותנחה אותי.
במהלך חודש תשיעי דיברתי איתה מדי פעם להתייעץ. לא חפרתי לה בכלל וחוץ מפעם אחת שהתקשרתי ב10 וחצי בערב חיכיתי תמיד לשעות הבוקר. בעיקר כדי לעדכן אותה על צירים שבאים והולכים כדי שתדע אם להיות לקראת יציאה או לא. וגם זה בפעמים מאוד אחדות. ולא משהו קריטי.. יכולתי להתקשר למוקד אחיות והיו נותנים לי את אותן העצות בכל מקרה תמיד חיכיתי לשעות נןרמליות כדי לשלוח הודעה וגם זה לא קרה הרבה.
הגיע יום הלידה.. אני בהריון עודף באמצע-סוף שבוע 41.
עדכנתי אותה במהלך היום שיש לי קצת צירים.
בשעות הערב הצירים התחזקו.. אני מתזמנת והם כל 15-20 דקות. צירים חזקים. מתקשרת אליה והקול שלי רועד מכאב וגם מלחץ שהנה זה קורה.. והיא אומרת לי להמשיך לתזמן ולהגיד לה את רמת הכאב שלי. אומרת לה שכואב לי מאוווד. צירים חזקים. והיא שואלת אותי אם אני חושבת שאולי אני מרגישה שככה כואב כי אני בלחץ ולא כי זה באמת מאוד כואב (מה?...). אמרתי לה שזה כואב בלי קשר ללחץ שיש לי.
ואמרתי לה שאתזמן עוד ואעדכן אותה. בתור מישהי שעוסקת בזה היא הייתה צריכה לדעת שאני כבר לקראת לידה. היא גרה רחוק ובכלל לא יצאה אליי פשוט חיכתה שאתקשר אליה אחרי 20 דקות של תזמון וגם זה כי אני אמרתי לה.
במהלך ה20 דקות האלה התירים התחילו להגיע כל כמה דקות. היו לי כאבי תופת ובעלי ואני הבנו שחייב לצאת לבית חולים. התקשרתי אליה והיא אמרה שגם תצא.
הגענו לבית חולים שאני מתקפלת מכל ציר. איך שהגענו בדקו וראו שאני בפתיחה 4. הכאבים התגברו לי בכל ציר.. בחיים לא חוויתי כאלו כאבים. רציתי לידה טבעית אבל לא עמדתי בכאבים האלה. לא ידעתי מה לעשות כדי להקל על עצמי וגם בעלי היה קצת אבוד שראה אותי ככה. ניסיתי את התרגילים שעשיתי בבית.. סיבובי אגן ושאר תרגילים מהסוג הזה - לכאבים האלה זה פשוט לא עזר! התחלתי לבכות ורק רציתי אפידורל לא עמדתי בזה.. ההורים שלי כבר הגיעו והיו בחוץ.. היא הגיעה אחריהם. הגיעה כבר בזמן ששמו לי אפידורל. בכל הזמן הזה הייתי מאוד חרדה ולחוצה. כל חוויות הלידה הקודמת צפו להן..הייתי מאוד אמוציונלית. המיילדת שהייתה איתי הייתה מדהימה וממש הרגיעה. החזיקה לי את היד בזמן האפידורל. חיזקה אותי.. עודדה אותי ומה לא. הייתה כמו מלאך שה' שלח אליי. אחרי האפידורל הדולה נכנסה. לא הייתה איתי הרבה זמן (פחות משעה) וכבר אני בפתיחה 8. לא היו לי כאבים.. לא הרגשתי כלום.. אז גם הדולה לא עשתה יותר מדי..
אחרי חצי שעה בערך המיילדת בודקת ואומרת- פתיחה 10.
ברגע ששמעתי את זה התחלתי לבכות.. מערבולת של רגשות. פידים. חששות.התרגשות וציפייה. הכול התנקז לרגע הזה. הלחיצות בלידה הקודמת היו נוראיות וםחדתי שגם עכשיו יהיה ככה. המיילדת ראתה שאני בוכה והתחילה לחזק שוב ולהיות איתי ולהגיד את כל המילים הנכונות וגם להרגיע. והדולה? היא גם ניסתה להרגיע אבל זה פשוט לא היה זה... היא שואלת אותי "בואי נחשוב למה את מפחדת כל כך"?
באמת? זה בדיוק הזמן לנבירות בנפש כשאני בפתיחה מלאה??
הייתי צריכה רק חיזוקים לא שיחות נפש עכשיו..
אחרי לא הרבה זמן ילדתי.. הדולה הייתה איתי בקושי שעתיים-שלוש.
לא באמת הרגשתי שתמכה בי. לא נפשית ולא פיזית. הייתה מאוד פסיבית ונתנה למיילדת לחזק אותי ולהרגיע.
גם אני וגם בעלי הרגשנו שהיא הייתה די תקועה שם ולא עשתה יותר מדי.. וגם הגיעה באיחור ובכלל לא אמרה לי להתכונן לצאת לבית חולים שאני עם כאלה צירים ולא מיהרה בעצמה לצאת אפילו שידעה שהיא גרה רחוק.
אחרי כל החפירה, אני ובעלי מרגישים שלשלם 3000 שח זה פשוט הזוי על כזה דבר.. לא קיבלתי כמעט כלום ממנה באמת.. וזה לא שיש לנו כסף מיותר להוציא אבל רצינו להשקיע בזה כי חשבנו שזה שווה את זה. בסוף התמודדתי עם הרוב לבד. המיילדת תפסה את מקומה של הדולה כשהרגיעה אותי והדריכה אותי. זה המון המון כסף. היא לא הביאה לי שום עזרים או כדור או משהו.. סתם כמה תרגילים שהראתה לי על הספה. מה אני עושה? אחרי הלידה רק רציתי שהיא תלך. היא אפילו לא עשתה שיחת טלפון עם בעלי לפני.
אני לא יודעת איך זה נהוג אצל השאר. ואותי מישהי תפקח את עיניי. זה אמור להיות אחרת לא? לא היו לי כלים להתמודד עם הצירים. לא היה לי כמעט ידע. וגם בלידה עצמה היא לא הייתה אקטיבית ויותר הסתכלה מהצד.. מה אני עושה עכשיו? רוצה להגיד לה שתוריד את המחיר כי זה לא מה שציפינו והיא בעצמה אמרה שאם לא מספיקה להגיע לא משלמים והיא הגיעה מאוחר.. מה אני עושה?? תודה למי שקראה בבקשה תגידו לי מניסיונכן ומה דעתכן. אני לא בן אדם שלא משלם אני לגמרי ההיפך מזה אבל במקרה הזה זה פשוט הזוי להוציא סכום כזה על אכזבה מאוד גדולה ועל זה שהיא לא עשתה מאמצים והייתה סוג של ניצבת בלידה. רציתי להגיד לה בכנות ולהגיד לה שנשלם לה סכום חלקי אבל אני שונאת את השיחות האלה... בקיצור חייבת את עצתכן בבקשה!
במהלך המפגש הראשון בעיקר דיברנו כדי להכיר. היא לא באה עם יוצר מדי דברים.. הסבירה לי בגדול על תהליך לידה. עשתה איתי כמה תרגילים להרגעת הצירים (תרגילים פשוטים שבקלות יכולתי למצוא ביוטיוב) וזהו בגדול.. ואמרה לי שהסכום של 3000 שח זה בשביל הזמינות שהיא מקדישה וכמובן בשביל ההגעה ללידה. אם היא לא מצליחה להגיע מן הסתם לא משלמים.
היא לא הביאה לי עזרים יותר מדי או בכלל כלים להתמודד עם כאבי הצירים. אמרתי לה שאני מעדיפה לידה טבעית בלי אפידורל. היא לא נפגשה עם בעלי לתדרך אותו איך להרגיע את הצירים ובכללי העניין היה יותר שהיא תגיע ללידה ושם תהיה איתי ותנחה אותי.
במהלך חודש תשיעי דיברתי איתה מדי פעם להתייעץ. לא חפרתי לה בכלל וחוץ מפעם אחת שהתקשרתי ב10 וחצי בערב חיכיתי תמיד לשעות הבוקר. בעיקר כדי לעדכן אותה על צירים שבאים והולכים כדי שתדע אם להיות לקראת יציאה או לא. וגם זה בפעמים מאוד אחדות. ולא משהו קריטי.. יכולתי להתקשר למוקד אחיות והיו נותנים לי את אותן העצות בכל מקרה תמיד חיכיתי לשעות נןרמליות כדי לשלוח הודעה וגם זה לא קרה הרבה.
הגיע יום הלידה.. אני בהריון עודף באמצע-סוף שבוע 41.
עדכנתי אותה במהלך היום שיש לי קצת צירים.
בשעות הערב הצירים התחזקו.. אני מתזמנת והם כל 15-20 דקות. צירים חזקים. מתקשרת אליה והקול שלי רועד מכאב וגם מלחץ שהנה זה קורה.. והיא אומרת לי להמשיך לתזמן ולהגיד לה את רמת הכאב שלי. אומרת לה שכואב לי מאוווד. צירים חזקים. והיא שואלת אותי אם אני חושבת שאולי אני מרגישה שככה כואב כי אני בלחץ ולא כי זה באמת מאוד כואב (מה?...). אמרתי לה שזה כואב בלי קשר ללחץ שיש לי.
ואמרתי לה שאתזמן עוד ואעדכן אותה. בתור מישהי שעוסקת בזה היא הייתה צריכה לדעת שאני כבר לקראת לידה. היא גרה רחוק ובכלל לא יצאה אליי פשוט חיכתה שאתקשר אליה אחרי 20 דקות של תזמון וגם זה כי אני אמרתי לה.
במהלך ה20 דקות האלה התירים התחילו להגיע כל כמה דקות. היו לי כאבי תופת ובעלי ואני הבנו שחייב לצאת לבית חולים. התקשרתי אליה והיא אמרה שגם תצא.
הגענו לבית חולים שאני מתקפלת מכל ציר. איך שהגענו בדקו וראו שאני בפתיחה 4. הכאבים התגברו לי בכל ציר.. בחיים לא חוויתי כאלו כאבים. רציתי לידה טבעית אבל לא עמדתי בכאבים האלה. לא ידעתי מה לעשות כדי להקל על עצמי וגם בעלי היה קצת אבוד שראה אותי ככה. ניסיתי את התרגילים שעשיתי בבית.. סיבובי אגן ושאר תרגילים מהסוג הזה - לכאבים האלה זה פשוט לא עזר! התחלתי לבכות ורק רציתי אפידורל לא עמדתי בזה.. ההורים שלי כבר הגיעו והיו בחוץ.. היא הגיעה אחריהם. הגיעה כבר בזמן ששמו לי אפידורל. בכל הזמן הזה הייתי מאוד חרדה ולחוצה. כל חוויות הלידה הקודמת צפו להן..הייתי מאוד אמוציונלית. המיילדת שהייתה איתי הייתה מדהימה וממש הרגיעה. החזיקה לי את היד בזמן האפידורל. חיזקה אותי.. עודדה אותי ומה לא. הייתה כמו מלאך שה' שלח אליי. אחרי האפידורל הדולה נכנסה. לא הייתה איתי הרבה זמן (פחות משעה) וכבר אני בפתיחה 8. לא היו לי כאבים.. לא הרגשתי כלום.. אז גם הדולה לא עשתה יותר מדי..
אחרי חצי שעה בערך המיילדת בודקת ואומרת- פתיחה 10.
ברגע ששמעתי את זה התחלתי לבכות.. מערבולת של רגשות. פידים. חששות.התרגשות וציפייה. הכול התנקז לרגע הזה. הלחיצות בלידה הקודמת היו נוראיות וםחדתי שגם עכשיו יהיה ככה. המיילדת ראתה שאני בוכה והתחילה לחזק שוב ולהיות איתי ולהגיד את כל המילים הנכונות וגם להרגיע. והדולה? היא גם ניסתה להרגיע אבל זה פשוט לא היה זה... היא שואלת אותי "בואי נחשוב למה את מפחדת כל כך"?
באמת? זה בדיוק הזמן לנבירות בנפש כשאני בפתיחה מלאה??
הייתי צריכה רק חיזוקים לא שיחות נפש עכשיו..
אחרי לא הרבה זמן ילדתי.. הדולה הייתה איתי בקושי שעתיים-שלוש.
לא באמת הרגשתי שתמכה בי. לא נפשית ולא פיזית. הייתה מאוד פסיבית ונתנה למיילדת לחזק אותי ולהרגיע.
גם אני וגם בעלי הרגשנו שהיא הייתה די תקועה שם ולא עשתה יותר מדי.. וגם הגיעה באיחור ובכלל לא אמרה לי להתכונן לצאת לבית חולים שאני עם כאלה צירים ולא מיהרה בעצמה לצאת אפילו שידעה שהיא גרה רחוק.
אחרי כל החפירה, אני ובעלי מרגישים שלשלם 3000 שח זה פשוט הזוי על כזה דבר.. לא קיבלתי כמעט כלום ממנה באמת.. וזה לא שיש לנו כסף מיותר להוציא אבל רצינו להשקיע בזה כי חשבנו שזה שווה את זה. בסוף התמודדתי עם הרוב לבד. המיילדת תפסה את מקומה של הדולה כשהרגיעה אותי והדריכה אותי. זה המון המון כסף. היא לא הביאה לי שום עזרים או כדור או משהו.. סתם כמה תרגילים שהראתה לי על הספה. מה אני עושה? אחרי הלידה רק רציתי שהיא תלך. היא אפילו לא עשתה שיחת טלפון עם בעלי לפני.
אני לא יודעת איך זה נהוג אצל השאר. ואותי מישהי תפקח את עיניי. זה אמור להיות אחרת לא? לא היו לי כלים להתמודד עם הצירים. לא היה לי כמעט ידע. וגם בלידה עצמה היא לא הייתה אקטיבית ויותר הסתכלה מהצד.. מה אני עושה עכשיו? רוצה להגיד לה שתוריד את המחיר כי זה לא מה שציפינו והיא בעצמה אמרה שאם לא מספיקה להגיע לא משלמים והיא הגיעה מאוחר.. מה אני עושה?? תודה למי שקראה בבקשה תגידו לי מניסיונכן ומה דעתכן. אני לא בן אדם שלא משלם אני לגמרי ההיפך מזה אבל במקרה הזה זה פשוט הזוי להוציא סכום כזה על אכזבה מאוד גדולה ועל זה שהיא לא עשתה מאמצים והייתה סוג של ניצבת בלידה. רציתי להגיד לה בכנות ולהגיד לה שנשלם לה סכום חלקי אבל אני שונאת את השיחות האלה... בקיצור חייבת את עצתכן בבקשה!
אבל לא יודעת אם זה מעשי לכם...
) מבינה שזאת הייתה טעות. אם רלוונטי לך- תקחי את העצה.