אבל תמיד תזכרי שזה כתר על הראש

תאמת שמאז שהתחתנתי אף פעם לא שמתי ברט אפילו לא בבית כי לא מתאים לי ובאופן אישי חושבת שזה מאוד פשוט ללכת ככה

אני שמה בובו די גדול ולא חסרות קשירות יפות גם עם בובו וגם בובו נמוך

תסתכלי קצת ביוטיוב

וכמובן תמיד לקנות מטפחות יפות שעושות חשק ומתאימות לכל מיני בגדים

להגיד לך שלא קשה לי לפעמים? קשה! במיוחד שאני רואה נשים עם פיאות והפיאות יפות בטירוף יותר מהשיער

אבל הכל שווה שתדעי לך

ככה אני קושרת ומרגישה מלכה שמה לך קישור-

אל תעשי את הטעות הזאת!!!!

פאה זה סיוט!

מטפחת הרבה יותר מייפה- רואים ככה את כל הפנים

הלוואי שיכלתי לעבור למטפחת!!!

המנהלת העירה לי שזה לא מכובד.

לא חושבת שפאות הלייס שהולכות היום הן צנועות/מכובדות יותר

אבל אני צריכה להתאים את עצמי למקום.

אז בביה"ס הולכת עם פאה.

אבל בכל זמן אחר רק עם מטפחות (מלבד אירועים משפחתיים כגון חתונת אח שמכבדת את אמא שלי וגם שמה פאה, כי היא לא אוהבת מטפחות)

אני נשואה כשנה, ועל אף שאני מגיעה מסביבה שבה כיסוי מלא - פאות - הוא המובן מאליו, המחשבה על כיסוי ראש גרמה לי התנגדות ומרמור, עד שלא הסכמתי להתחייחס לסוגיה עד החתונה (התוצאה הייתה משבר ובכיות בשבת החתן שבה לא ידעתי איך לשים את הפאה או לסדר אותה נורמלי כי לא התאמנתי לפני, אבל זה כבר לסיפור אחר).

בכל מקרה, אמרתי לעצמי - ואני אומרת עד היום -שאני לא אתקבע על אף כיסוי, ועד היום אני מנסה, לגוון, להתנסות, לבדוק מה מתאים לכל סיטואציה.

אז: 

קניתי שתי פאות, אחת פוני, אחת לייס (שגם כאן צריך הרבה סייעתא דשמייא, הלייס שלי לא יצאה מוצלחת ואני בדיונים מול הפאנית). לא כל פאה צריכה להיות ראוותנית, אפשר לעשות פאות טבעיות, שידמו כמה שיותר את השיער שלך, באורך סביר, שמצד אחד נראות כמו השיער, ומצד שני לא מושכות את העין מידי, אם את אומרת שזה ממש לא מקובל אצלכם.

מטפחות - אין מה להכביר במילים. יש כאן הרבה יותר מומחיות ממני. בכל מקרה, אני הולכת על קווים נקיים ובלי נפחים. 

קוקו קליפס - אולי האפשרות הכי מגניבה, נוחה ופרקטית! מתלבש על הקוקו, ואפשר לעשות איתו קסמים. למשל, מטפחת בדוגמא של חצי כיסוי, כשהקוקו מולבש גבוה. או למשל, לחבר אותו לקוקו נמוך עם כל סוגי הכובעים. אני למשל יוצאת הרבה פעמים לסיבוב עגלה עם כובע גרב וקוקו. כיוון שהקוקו מלא, הוא משדרג מאד את ההופעה. בימי קיץ אני מחברת אותו לכובע רחב שוליים אופנתי. זה בסתם יום של חול. לגרסה אלגנטית - עם כובע אלגנטי, כמו הכובעים השחורים מלבד. ככה הפנים אסופות מצד אחד, כמו מטפחת, ומצד שני, יש שיער מתנפנף מאחורה, שאפשר להעביר גם קדימה בליפוף (כמו שיער אמיתי). השיער יכול להיות טבעי, או סינטטתי (אני עוד בודקת את האפשרות). זה לא חם בקיץ, לא צריך לטפל בקוקו חוץ מלסרק אותו, יחסית לפאה זאת אפשרות זולה (ואם סינתטי - אז בכלל). 

ברוח זו אני שוקלת לנסות עוד "חלקי שיער" ותוספות - כמו רק פוני שמלבישים מקדימה. בקיצור נראה לי השמים הם הגבול וצריך קצת יצירתיות (למשל לעשות מתוספות צמות. או תוספות לשיער פזור בלי קוקו לשים מתחת לכובע וכו').

בימי שמש, שזה רוב הימים כאן, וביציאות לטבע, אני אוהבת במיוחד את האפשרות של כובעים רחבי שוליים, גם מגן וגם יפה. אפשר לוותר על הקוקו קליפס ולשים כיסוי בד לקוקס שיוצא מתחת לכובע.

איתך בקושי!

עושה את זה... 

חיבוק על הקושי.. 

האמת מודה שהקושי שלי זה נובע בעיקר מהסביבה, שיש הרבה בנות שהולכות עם חצי, וכאלה שהלכו עם שלם והורידו וזה גורם לי להרגיש מבואסת שאיך הן כביכול יכולות לעשות את זה ואני לא..

אבל מחזקת את עצמי שככל שהניסיון גדול ככה גם השכר.

ועוד נק'- לא יודעת מה זה אומר שלא מקובל אצליכם, אבל אולי שווה לנסות להעיז, בסוף הסביבה תתרגל..

בהצלחה!

ראי בספר המצורף:

20220306002339.pdf

יש לא מעטים פוסקי הלכה במגזר הדתי לאומי, שהתירו לנשים ללבוש פאות. החל מהגאון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, שהיה הרב הספרדי הראשי ראשון של המדינה, נשא בתואר הראשון לציון והיה נשיא תנועת "המזרחי", והתיר פאה בספרו "משפטי עוזיאל".

גם הגאון רבי איסר יהודה אונטרמן זצ"ל, שהיה הרב הראשי לישראל, וממנהיגי תנועת המזרחי, כתב להתיר לבישת פאה בספרו "שבט מיהודה".

אף הגאון הרב יוסף קאפח זצ"ל, שהיה מפוסקי ההלכה הבולטים של הציבור הדתי לאומי, ושימש כחבר בית הדין הרבני הגדול, כתב להתיר פאה. בחוברת "המשביר", שהיא אוסף תשובות מכתב ידו של הרב קאפח, מובאת תשובתו: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור (=מעצב) כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית".

גם תלמידו, בספר "ברכת משה" על הלכות ברכות, ציין: "וכן כתב מורי הגאון זצ"ל בתשובה כתב יד וזה לשונו, גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתא במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא (=וכך מובא במשנה, וזה כיסוי ראש מעולה)".

גם הרב אליהו אברג'ל שליט"א, אב בית הדין הרבני בירושלים, ורבה של שכונת בקעה, מתיר לבישת פאה.

כך היא גם דעתו של הרב הגאון רבי אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א, אב בית הדין הרבני בירושלים וראש הכולל לדיינות בפסגות.

גם הגאון הרב משה אלחרר שליט"א, רב העיר שלומי וראש בית המדרש שערי עוזיאל, כתב להתיר לאשה ללבוש פאה.

גם הגאון הרב זלמן מלמד שליט"א, רב הישוב 'בית אל' וראש הישיבה שם, נשאל באתר 'ישיבה', בנוגע ללבישת פאה: "בעלי רוצה שאני אלך עם פאה ארוכה קסטם ולא של סבתות אבל אני חוששת שזה לא על פי ההלכה. רציתי לקבל תשובה ברורה בנושא כי אני רוצה שיהיה אצלינו שלום בית אמיתי. אז השאלה, האם יש בעיה ללכת בפאה קסטם וארוכה מעבר לאורך הכתפיים"?

ותשובתו היתה: "פאה שקשה לזהות שאינה השער הטבעי של האשה אינה לרוחה של ההלכה. ואולם אם את גרה במקום שכולן הולכות כך וידוע שזו פאה, אם זה יגרום לשלום בית יש מקום להקל".

גם הרב ש. יוסף וויצן שליט"א, רב היישוב פסגות ור"מ בישיבת בית אל, כתב בתשובה באתר 'ישיבה', במענה לאשה ששאלה האם מותר לה ללכת עם פאה: "מותר לך ללכת עם פאה, אולם זאת בתאום ובהסכמת בעלך. אם יש לך צורך ללבוש פאה משום שרק כך את מרגישה בנוח עם עצמך, אין חסרון בצניעות".

שלוקח בערך שבועיים ממתי שהתינוק לומד לעשות משהו עם יד/רגל אחת ועד שהוא לומד לעשות את זה עם השניה. לפי זה זה נשמע תקין לגמרי. אם הוא ממשיך לא להשתמש ברגל גם אחרי שעובר הרבה זמן, אז כאי לבדוק

אז אני אמשיך לעקוב אבל בנחת

לחכות עוד קצת לראות אם הוא מסתדר עם הרגל השנייה, ואם זה ממשיך לפנות לבירור.

אני חושבת שזה תקין לדלג על השלב של הזחילה.

אם הוא זוחל גחון, זה לא שהוא לא זוחל בכלל

אבל הגיוני שגם אם הוא מתחיל להיעמד, הוא עדיין יזחל, כי יכול לקחת זמן עד שמתחילים ללכת.

הוא לא אוהב לזחול, הרבה יותר אוהב לשבת. ועד כמה שאני יודעת זה תקין לדלג על סוג אחד של זחילה, אבל לשבת עד שהוא ילמד ללכת זה כבר פחות מומלץ.

בהתחלה לפני שהוא למד להתיישב הוא כן יותר זחל, מקווה שהוא יגלה כמה זה יעיל לדעת לזוז ממקום למקום לבד ואז יחזור לזה

היום היה אמור להיוצ לנו תור לטיפת חלב ושכחתי מזה, קבענו לאחרי סוכות, ולכאורה זה קלאסי לשאול פשוט את האחות טיפת חלב את השאלה הזאת במקום כאן, אבל הבאסה זה שהיא ממש לא הכתובת, אני ממש לא אוהבת להגיע אליה, היא נותנת תחושה כל כך לא נעימה ולא מקצועית, והיו כמה מקרים ממש לא מקצועיים איתה שאני באמת לא סומכת עליה. אין כאן אחות אחרת.

לשני הגדולים הייתה לי אחות אחרת בטיפת חלב והיא הייתה ממש טובה וזה הבדל כל כך משמעותי ומבאס. הייתן עוברות לסניף אחר של טיפת חלב, רחוק יותר? בכלל יקבלו אותנו בסניף אחר?

באמת בהתפתחות אני צריכה לסמוך על הזיכרון שלי מהגדולים כי היא לא בודקת בכלל, אבל מדדים פיזיים בכל זאת צריך ואם כבר אז בא לי מישהי מקצועית ונחמדה ולא אותה...

אגל את ההערות והעצות מכניסה מאוזן אחת ומוציאה מהשניה.

זה באמת מה שאני אעשה...

ולדעתי חייבים לקבל.

זה לא מסובך

פשוט לחקות איתו את התנועה שהוא צריך לעשות, כמה פעמים לשני הכיוונים עד שילמד לעשות את המעבר חלק.

כאילו, אני מסדרת אותו ואז הוא שוב חוזר לתקוע את הרגל השניה מתחתיו כזה

יש לי אחיין (עכשיו כבר בן 13, חכם ובריא ב"ה) שהיה גורר את הרגל בזחילה, וזה היה כי כאב לו להשתמש ברגל, בגלל איזה דלקת שהיתה לו.

בעיני כשרואים משהו שלא נראה כמו שרגילים בהתפתחות תקינה, שווה להתייעץ עם גורם מקצועי. לפעמים זה תקין והכל בסדר, אבל לפעמים יש משהו שכדאי לגלות כדי שיהיה אפשר לטפל.

(מקווה שלא מלחיצה. בעז"ה רוב הסיכויים שהכל בסדר. רק כדאי לדעתי להתייעץ כדי לוודא שלא מצריך טיפול...)

כי בעיני זה גם יכול להסביר למה הוא ממש אוהב לזחול על המיטה ועל הספה וממש לא אוהב לזחול על הרצפה. אבל לא ראיתי משהו, אז אני אשאר במעקב ואם לא ישתפר ניקח לרופא (ותודה שאת מזכירה לי את האופציה של הרופא אחרי הבאסה שלי מהטיפת חלב, כי ברוך ה', יש פה באמת רופאי ילדים מעולים)

היום אומרים שכל סוג של זחילה הוא בסדר, העיקר שהתינוק מתקדם.

אבל במקומך, נשמע שדי פשוט 'להזחיל' אותו כמו שצריך. אם את שמה לב שהוא ירד מישיבה והרגל מקופלת - תיישרי לו אותה, ותעשי לו את התנועה של הזחילה עם הרגל הזו.

גם אצלנו הוא גרר רגל אחת, האחות טיפת חלב אמרה שזה בסדר, ואחרי עוד זמן מה הוא התחיל לזחול היטב בשתי הרגליים.

כשאני מיישרת לו את הרגל הוא מקפל אותה בחזרה מתחתיו, אבל ניתן לו לנסות שוב ושוב עד שילמד

אם נראה שהילדה מטופלת אז אין צורך להוסיף

ומחילה גם אם היא לא מטופלת, לדעתי לא תפקידו של מישהו חיצוני

שהוא לא בן משפחה להעלות את זה בפני ההורים.

פעילויות גיבוש לבנות. זאת אומרת כאילו מתייעצת איתי או משתפת אותי בתוכניות. בתכל'ס לא בטוחה שזה מה שיעזור לבת שלה, כי בעיני עיקר הבעיה זו הילדה עצמה ולא המצב החברתי הכללי בכיתה.

סתם ככה אם לא היתה אומרת לי כלום או מצפה ממני למשהו, ברור שלא הייתי חושבת לומר כלום. העניין הוא שהיא כאילו מתייעצת ומצפה שהבת שלי תצטרף לפעילויות עם הבת של וכו'.

שאז כמובן יש לו אחריות

אבל בכללי אני חושבת שנכון ובמקום להאיר (אם יש ביניכן פתיחות ובצורה מכובדת).

אני כאמא הייתי שמחה שיאירו את עיניי במה שאני כאמא לא רואה מתוך אהבתי לילדים.

אם היא מקבלת עזרה בבית הספר כנראה מאובחנת ומטופלת.

לבת שלך הייתי משקפת בכנות, שנראה שזו ילדה עם קושי ויש מקום לחמלה כלפיה. לילדה שמסתדרת טוב חברתית זה בעיני בסדר לומר לתת מקום לחברות אחת פחות שוויונית. לבת שלי יש סיפור דומה מאד, היא ילדה מוקפת חברות ב"ה ויש ילדה עם קשיים כאלה ואחרים שמאוד מחפשת את חברתה. מניחה שזו לא הגישה של כל ההורים אבל אנחנו הבהרנו לה מבחינתנו היא קיבלה מתנה שהיא חברותית ואהובה ואין מצב שיש לה יכולת לשנות את החוויה הקיומית לילדה אחרת והיא מוותרת עליה (קצת דרמטי, אבל ההבדל בין להיות דחויה או מוזמנת בגיל הזה הוא דרמטי).

דבר ראשון היא למדה להזמין את הילדה הזו למפגשים של כמה חברות יחד. ככה היא נהנית בכל מקרה והילדה נהנית מעצם היותה מוזמנת, וכל חבורת החברות למדה לפתח חמלה ואכפתיות. בעיני זה מבורך ולא פוגע בבת שלי בשום צורה. אגב לפעמים הילדה הזו מבקשת לבוא לשחק איתה לבד וזה מרגיש לבת שלי כבד, אז חשבנו מה היא יכולה לעשות איתה שנעים לה בכז, שתיהן אוהבות לצייר נניח, אז מוציאות צבעי מים ושמות פודקאסט ברקע, וככה הן ביחד והאינטראקציה לא מעיקה מידי. וגם מראש תוחמת בזמן, אומרת מראש שיכולה נניח שעה.

בקיצור, מבחינת הבת שלי השקעה מאד קטנה, מבחינת הילדה השניה עולם.

לראות גם את הזולת ולהעביר את זה גם לילדים שלנו זו תכונה נאצלת ❤️

כל הכבוד לך. באמת גם אני אמרתי לבת שלי דברים דומים בעבר, עכשיו נראה שפחות עובד.

גם הבת שלי באמת ב"ה מסתדרת יפה ונהנית, אבל היא לא מרכז העניינים בכיתה או משהו כזה. תוהה האם באמת אני צריכה לדרוש ממנה משהו דומה. צריכה לחשוב על זה.

אם הקשר ביניכן טוב ראוי בצורה מכובדת ובעדינות להסב את תשומת לב האם.

אצלי פעם שכנה הסבה את ליבי לגבי אחד מילדיי, נעים או לא נעים, אני עד היום מודה לאישה הזו!!!!

שהיא לא צריכה לשחק רק איתה אבל שזה חסד לשחק איתה ושתמצא הזדמנויות לשתף אותה במשחקים. וגם בהפסקות.

במידה שהילדה מטופלת דרכם, יוכלו להכניס גם את הסעיף הזה לדברים הצריכים טיפול,

ובמידה שההורים לא שמו לב לעניין החברתי, זו דרך יותר עדינה שהמידע יגיע לאמא..

אחרת ולא על הבת שלי.

לשתף את המורה/ היועצת במקום ובמצוקה של הבת שלך מול הסיטואציה. אולי גם לומר שאת קצת חסרת אונים מה לענות לאמא..

והן בחכמתן יקחו את המידע וינתבו הלאה..

בע'ה הצלחה גדולה.

לספר שיש ילדה בשכונה בכיתה של הבת שלך ושהאמא מנסה לארגן מפגשים והבת שלך פחות מרגישה איתה שפה משותפת כי היא קצת ילדותית וכו

ולשאול מה נכון לעשות לגבי הבת שלך ומה לענות לאמא..

את יכולה להוסיף שלדעתך עוד בנות בכיתה מרגישות את הפער הזה

(לא יודעת כמה זה רלוונטי לציין את זה, אבל אפשרי)

זה עדיין לא כמו להגיד, שומעת רציתי לדבר איתך על ילדה מהכיתה של הבת שלי...

בעדינות, לומר לה ששמת לב לנקודות האלה וחשוב לך שהילדה תהיה מטופלת גם בכיוונים האלה.

ותבקשי מהמורה שלא תאמר לך אם הילדה מטופלת בכיוון הזה או לא, כדי לשמור על הפרטיות שלה.

ככה אם היא מטופלת - אז הכול טוב. ואם לא - אז המורה כבר תדאג להעביר הלאה את הצורך בזה.

ומבחינת הבת שלך - אני לא יודעת מה לומר... עמדתי (וכנראה אעמוד) משני צדי המתרס, וזה באמת מורכב.

תנסי לשבח אותה על כל פעם שהיא כן מצליחה להתחבר לאותה בת, אבל אל תתעקשי איתה, כי זה רק עלול ליצור לה התנגדות גדולה יותר...

היא נשמעת מקסימה ממש!

אחר. תודה על נקודת המבט הזו

ואבחנה לא כל כל משנה מבחינת ההתנהגות של הבת שלך ובנות אחרות.

ואם היא נותנת לבת שלה את המענה מאחורי הקלעים ונשמע שכך, נראה לי מובן ההשקעה שלה גם ביוזמות חברתיות.

נראה לי שזה מה שכולנו היינו עושות במצבה, לא?

זה באמת מורכב, צריך למצוא עם הבת שלך את האיזון בן חסד לבין הילדות שלה בעצמה.

אולי להזמין אותה שגם ככה מזמינים ילדות נוספות ואז היא נספחת והדגש לא עליה.

אולי לשתף את הבת שלך שקשה לה וכשהיא מסוגלת, לשתף גם אותה במשחקים.

אחת על אחת זה באמת מורכב יותר.

וגם התייעצתי על זה, ובחרתי לא לפתוח את הנושא.

מה שקרה, שהבנות הפסיקו להיפגש אחר"צ (לא לומדות באותו ביה"ס) למשל שנה וחצי-שנתיים

ועכשיו הן חזרו להיפגש מדי פעם (לא באותה תדירות)

ואני שמחה גם על ההפסקה וגם על החזרה.

אני חושבת שאחרי שיחה עם האמא היא הייתה פחות רוצה לשלוח אותה כשיש עליה "תווית"

למרות שבמקרה שלנו האמא רמזה בעצמה שיש לבת שלה קשיים.

בקיצור אני חושבת שלא לדבר עם האמא,

כן לדבר עם הבת שלך מה המינון שמתאים לה.

ואם לא, אז לא.

בעיני הדרך לעשות חסד עוברת דרך היכרות עם הגבולות וההעדפות שלנו והדרך לחנך לחסד היא ע"י דוגמה אישית ולא ע"י להשאיר אותה עם חברות שטומנת בה חוסר נעימות.

תודה

במהלך היום הוא עייף או סבבה? כמה אנרגיות הוא מוציא במשך היום? כמה זמן זה ככה? נמצא במסגרת? אותה מסגרת שהיתה שנה שעברה? אתם בטוחים שטוב לו? היה שינוי בחופש הגדול?

נראה לי שמה שאת מתארת יכול לנבוע מכל כך הרבה גורמים שונים שכדאי להבין את התמונה המלאה

במהלך היום הוא סבבה, אף פעם לא מראה סימני עייפות, הוא יכול להיות בשיא האנרגיות עד 2 בלילה.

הוא במסגרת, והיה גם שנה שעברה, אני בטוחה לחלוטין שטוב לו שם. אני ממש אוהבת את הגננת שלו, אישה מדהימה, שאוהבת אותו ממש. מסגרת קטנה ותומכת. הקלטתי שנה שעברה אחרי שהחלטתי שההיסטריות בלילה מוגזמות. וגם שם שמעתי דברים טובים ב"ה.

הוא ילד קסם, מצחיק, שובב, מתמסר, מביע, מדבר בלי הפסקה. מתוק דבש בימים, זוועת עולם בלילות.

הוא ככה כבר כמה חודשים ארוכים מאוד, לפרקים לילות יותר טובים ופחות. אבל תמיד משו לא סביר ולא הגיוני.

קודם כל אלופה שבדקת את המסגרת ואיזה נחת לדעת שהוא בידיים טובות ואוהבות!!

יש ילדים שצריכים פחות שינה וזה אולי מסביר את השינה המועטה אבל לא את הבכי והצרחות.

הייתי פונה לרופא ילדים. או שיהה לו רעיון, או שיפנה למעבדת שינה

וללכת לרופא משפחה לשלול דברים פיזיים...

וגם קיבל ליתר ביטחון לפני כמה חודשים, לא היה שום שיפור

אקבע תור לרופא ילדים... למרות שבטח ינפנפו אותי בלי כלום

או בטיפת חלב.

אם כשהוא זקוק לכם בלילה אתם קמים אליו ויושבים לידו, אז לכאורה אין סיבה שייכנס להיסטריה ועוד באופן קבוע.

או שהמענה ניתן לו בשלב "מאוחר מדי" או שיש משהו שמפריע לו וכדי לגלות מהו צריך לערוך בדיקות.

במהלך היום הוא יודע לשבת בשקט? יש לו זמנים שבהם הוא מרגיע את הפעלתנות?

תנסי לשים לו סיפורים בהילוך איטי בפודקאסט, אמבטיות ארוכות. אולי עיסוי. יכול להיות שכמו שכתבת "הוא לא יודע לכבות את עצמו" וצריך ללמד אותו ומה שיעזור לו בתחילת הלילה לעבור מעירות לשינה, יעזור לו גם במהלך הלילה לחזור להירדם.

בכל אופן כדאי לוודא אם יש משהו ספציפי שמציק לו.

שאני סומכת עליו רק ב1 ל11, שאז נחזור סוף סוף לקופה נורמלית.

הוא לא נכנס להיסטריה באופן קבוע, יש הרבה התעוררויות בלילה שעוברות יחסית בסדר. אבל יש הרבה היסטריה... לפחות כמה פעמים בשבוע. ולפעמים כמה פעמים בלילה.

הוא לא מקבל את המענה מאוחר מדי. אנחנו באמת בשבילו בלילות. כל הזמן. בפירוש מנסים לצאת כשנרדם, אבל כל פעם שהוא מתחיל לבכות או קורא לנו אנחנו באים.

הוא יודע לשבת בשקט, לא הרבה. מאוד אוהב חיבוקים ומאוד מחובר אלי. ממש הרבה נמצא קרוב קרוב איתי במהלך היום.

אני משתדלת לעשות ערב מרגיע, אבל זה לא תמיד עובד לי עם הילדים הנוספים שברקע.

נולד לו אח קטן לפני כמה חודשים, אבל הוא תינוק רגוע ומתוק, ואנחנו משתדלים לתת לילדון בן השנתיים הרבה מקום ותשומת לב.

אולי ימליצו על דברים כגון שמיכת כובד או טיפול בתרפיה.

בכל מקרה נשמע שכדאי להתייעץ עם רופא זמין ולהתחיל בדיקות

ואם מנפנף אז לחכות לרופא בנובמבר.

מוסיפה עוד כיוונים פיזיים שכדאי לוודא:

טמפ' מותאמת (לוודא שלא חם לו) יש ילדים שחייבים מזגן כדי להירדם

שהוא לא צמא

שהטיטול לא מפריע לו (בין אם בגלל שמלא או שהסוג מציק לו)

שהוא לא מתאפק בלילה מעשיית צרכים

שהתאורה מותאמת

שאין/ יש רעש (יש ילדים שרעש לבן עוזר להם)

אולי יעזור לו לשלב במהלך היום משהו בסגנון של ניע-נוח, לא מנסיון, נשמע לי שעשוי לתת מענה למגע של חיבוק והרגעה (וגם פריקת אנרגיה) שווה להתייעץ.

לפני כמה חודשים הייתה מלחמה, אם ילדת סמוך אליה, אולי התחברו אצלו שני האירועים וגרמו לקושי רב ומתמשך. שווה לברר גם על זה.

בכל אופן נשמע שאת מנסה לתת לו הכל, מה שמחזק שיש משהו ספציפי לאתר ולכן לא להסכים לקבל נפנוף אלא שיפנו אותך לבירורים.

רפואה שלמה!

וזה עזר מאוד

אז תתיעצי על זה עם רופא ילדים שאת סומכת

הבנתי שזה יכול לגרום יקיצות באמצע הלילה, כאילו שזה מה שחסר לנו...

מגיל שנתיים אפשר לתת את הסוג עם האפקט המושהה והוא לא אמור לעשות יקיצות בלילה.

נשמע קשוח ממש!

שינה זה בסיסי, וזה כל כך קשה כשזה נפגע

לחשוף לאור שמש על הבוקר, לעמעם אורות לקראת הערב, לדבר בקול שקט, פעילויות רגועות

להתייעץ עם יועצת שינה מנוסה

ויסות חושי- נראה שיש קושי בתחום? תזוזתי מאוד, מחפש המון מגע, לגעת ולהתעסק במרקמים/או להפך נמנע ממגע במרקמים, כל מיני בגדים מציקים.

אולי לנסות לשחק עם שעות השינה לנסות וריאציות שונות כל פעם לכמה לילות רצוף ולראות אם עוזר- להשכיב יותר מוקדם/ יותר מאוחר/ להוריד שנצ אם אפשרי.

ונשמע סיוווווט!!!! בהצלחה!!! הלוואי שתמצאי משהו שיעזור!

מאז שהוא נולד יש לנו קשיי שינה איתו. הוא לא ישן נורמלי אף פעם.

ניסינו מלא דברים, כולל כל מה שהצעת, לא ראינו קשר ישיר של כלום.

לא רואה איתו בעיה במרקמים... בכללי במהלך היום הוא נראה לי ילד רגיל לחלוטין, לא רואה קושי.

תודה!

אצלי בדר"כ מי שהיה קשוח איתו בלילות זה היה מגיל 0 ועד גיל גדול (9) , ומי שהיה נרדם בקלות בתור תינוק זה המשיך איתו עד גיל גדול.

ניסית להביא אותו כשמתעורר בלילה למיטה לישון יחד איתך?

בכל אופן כמו שזה נשמע כדאי יועצת שינה מקצועית. אמאל'ה זה קשה ממש!! חיבוק והמון כח

הוא לא ילד ראשון, וגם לא אחרון

הילדים שלפניו גם לא היו ילדים שישנים לילה מגיל 0, והתחילו לישון רצוף רק בגיל 3

אבל איןןןן השוואה. קמו בלילה, לקימות הגיוניות וסבירות וחזרו לישון.

לא מתקרב למה שאנחנו חווים איתו. ומהרגע הראשון זה היה ככה.

היתה תקופה לפני איזה שנה שבה הוא בא אלינו למיטה כל לילה, למשך כמה חודשים. אבל עכשיו הוא לא בעניין. ניסינו להציע... וחוץ מזה שיש תינוק אחר במיטה שלנו.

הייתי אצל יועצת שינה עם הילד שלפניו, וזה די עזר לנו... ניסיתי ליישם את הכלים שהיא נתנה לי אז, ולא הרגשתי שיפור בכלל.

תודה!

שלאפונה יש מה להגיד בנושא של תינוקות משלב לידה ולאורך זמן לא ישנים טוב שאפשר לקחת לטיפול

@אפונה

הסנדלר הולך יחף

בגדול אם אין שום גורם אחר פיזיולוגי וכו' -

התעוררויות מרובות בלילה הרבה פעמים מעידות על בהלה. אבל צריך להסתכל על המכלול.. אין לי ככה לשלוף. זה נשמע מאד קיצוני הפער בין המופע ביום למופע בלילה.

אגב גם יועצת שינה מסתכלת על הסיפור של כל ילד בנפרד, כך שאם ניסיתם את מה שהתאים לילד הקודם זה לא בהכרח רלוונטי. ואם זו יועצת שינה התנהגותית (אימוני שינה) - בכלל לפח.

או שזה לא קשור לנושא הזה 😄

או לא רלוונטי לגיל?

חשבתי בגלל שהפותחת אומרת שזה מאז שהוא נולד אז אולי זה קשור איכשהו.

הקטנה שךי היתה לא רגועה בכללי, לא רק סביב שינה.

ועד היום קשה לו להרדם( כשהיה קטן גם היה מתעורר המון בלילה ובא לישון איתנו והיה לו קשה להרדם חזרה אחרי שהתעורר. עכשיו ב"ה כבר גדול וישן רצוף, אבל עדיין קשה לו להרדם)

נשמע באמת שאתם במעגל קסמים של חוסר שינה שמביא מעצמו לחוסר שינה.

דבר ראשון אצלנו בגיל הזה שנת צהריים כן הפריעה להרדמה בערב, אפילו הפריעה מאוד.

ניסיתם בשבת או כשיש חופש לא להשכיב אותו ולראות א נרדם בערב יותר בקלות?

דבר שני אצלנו כן עזר מלטונין. אבל זה תלוי רופא יש רופאים שממש לא נותנים.

אם יש לך ממי לקחת רק כדי לבדוק, הייתי מנסה, אבל אני לא רופאה, לא לוקחת אחריות.

הייתי גם מנסה באמת שמיכת כובד. לא מנסיון, כמה פעמים כבר כמעט הזמנתי ובסוף לא, אבל במצב הקשה שלכם נראה לי כן הייתי מנסה למרות שזה לא זול.

(אבל בלי ההשתוללות במיטה מצד לצד- שזה אולי כדאי לבדוק ם משהו מציק לו נפשית או גופנית)

הקימות בגיל הזה לא אמורות להיות, אבל די הגיוניות. מתוך כל ילדיי הייתה לי בת כזו שמיום היוולדה היה לנו רק בלאגן איתה בלילות ובשינה.

גיל שנתיים- ישנה מאוחר, קמה הרבה בלילות, ינקה וציפתה לנידנוד בעגלה עד שתירדם ואם לא- סיוט של בכי.

ולמי יש כוח בשלוש לפנות בוקר לנדנד אותה שעה?

עד שהגעתי למסקנה-

היא בנאדם שלא זקוק להרבה שעות שינה!!! יש מבוגרים כאלה וכנראה שגם תינוקות ופעוטות.

לא יודעת אם מסתדר לך, אני הורדתי לה שנות צהריים כבר מגיל שנתיים, הוצאתי אותה מוקדם יותר מהמעון- בדיוק בזמן השינה שם.

הילדה לא הייתה עצבנית ולא הראתה סימני עייפות במהלך היום, מה שגם הוכיח לי שהיא לא זקוקה לשינה הזו...

בלילות היא נרדמה מהר יותר מן הסתם כי היא הייתה ללא שנת צהריים, אבל עדיין קמה במהלך הלילה, אבל חזרה מהר יותר לישון מבעבר כשישנה צהריים.

מציעה לך עכשיו בחול המועד לנסות לדלג כמה ימים על שנת צהריים ולראות אז איך הלילה מתנהל...אם הרבה יותר טוב, כנראה שהוא לא זקוק לשנ"צ הזו.

האם נרדם כשצמוד אליכם פיזית?

(יושב עלייך על כסא נדנדה, או צמוד אלייך במיטה)

אם כן הייתי מתחילה להרדים אותו ככה, בשעה קבועה.

ממש יוצאת איתו לסיבוב ברכב להרדמה, או מרדימה איתי גם במחיר של לישון במיטה שלך / לישון על ספה.

כדי שלפחות יהיה הרגל של שעת שינה,

של לילה,שמגיע בסוף יום.

ובמקביל בודקת את כל הכיוונים שהציעו לך בשרשור...

זה לא פשוט בכלל

משבש את כל הבית

שולחת הרבה כוחות!

זה נשמע מעגל עייפות שמזין את עצמו.

היו לנו לילות דומים עם הבת שלי בסביבות הגיל הזה (לא קיצוני כמו שאת מתארת, אבל הרדמות מאוחרת מאוד, קימות בלילה וכזה) וזה הצליח להסתדר אחרי שהצלחנו להרדים אותה מוקדם כמה לילות...

גם לא ישנה מגיל 0 בערך

ועד גיל מאוד גדול היו אתה ענייני שינה (עכשיו היא מתבגרת והולכת לישון מאוד מאוחר ומתקשה לקום בבוקר..)

בתור תינוקת בקושי הייתה ישנה. זה קשוח ממש ממש!! הייתי מתחננת במעון שלא יתנו לה לישון וזה לא עזר לי בכלל..

הייתי מנסה בחגים לא להשכיב צהריים ולראות איך זה משפיע על הלילה.

בנוסף בערך בגיל הזה גם היו לה התעוררויות בלילה בבכי והיסטריה, ולמרות שביום היא דיברה מגיל מאוד צעיר לא הצלחנו להבין מה הבעיה (חשבנו אולי צליאק, כאבי בטן..)

בסוף כשגדלה קצת הבנו שיש לה כאבי רגליים מאוד חזקים והיינו עושים עיסויים / כרית מתחת לרגליים / אקמול

היו תקופות ששמרנו ממש שתלך עם גרביים בעונות מעבר, שלא תתאמץ מאוד ביום ושלא יהיה לה קר ברגליים וזה עזר ממש. עד היום היא שומרת על עצמה כדי שזה לא יקרה. והבנתי שיש את זה לעוד ילדים…

אולי תנסו לשאול אותו ביום אם כואב לו משהו בגוף בלילה… .

בהצלחה וחיבוק!! זה ממש מאתגר

משהו כרוני שהכאיב לה בלילה? ולכן התקשתה בשינה?

על הרגליים או אמרה באיזשהו שלב.

אני לא יודעת ולא בטוחה שזה קשור

נראה לי שזה יותר טמפרמנט שצריך פחות שעות שינה

בקשר לרגליים זה כן משהו כרוני שגם הרופאים לא ידעו להסביר (לא כאבי גדילה כי היא הייתה קטנה מדי)

שהוא נמצא במיטה ככ הרבה שעות

גם ילדים בלי בעיות שינה

לא בהכרח ישנים סמטרי

ויכולים להיות ימים שהם ישנים 8-9 שעות וימים של יותר

שהייה במיטה סתם

יכולה להכניס לתסכול וליצור בעיות חדשות סביב השינה

הייתי הולכת לכיוון של מלטונין. יש ילדים שהגוף שלהם פשוט לא מפריש מספיק מההורמון הזה...

כמובן להתחיל מהגיינת שינה, בלי מסכים בערב, לייצר אווירה רגועה לקראת ערב, לחשוף לאור שמש במהלך היום וכו'.

אבל אם אתם עושים את כל זה, וזה לא ילד ראשון, את רואה שזה חריג, ושללתם דברים פיזיולוגיים ורגשיים כמו מסגרת-הייתי הולכת על מלטונין.

בסוף שינה זה צורך גם של הילד וגם של ההורה, ומלטונין זה לא קסם ולא כדור שינה לילדים, ילדים שמשהו אחר מפריע להם-מלטונין לא יפתור את זה, אבל אם זה חוסר בהורמון שינה- אפשר לפתור את זה בקלות

סוכרת?

מרגישה שהתהפכו לנו התפקידים וזה עושה לנו רע… - הריון ולידה

מבינה ממש את כל החששות שלך, זה הכי מובן בעולם

בע"ה ימצא עבודה מושלמת מכל הבחינות ( בין אם זה המשרה הזאת או משהו אחר ) שתתאים לכם ויעשה לו טוב

בעלי תקופה היה בבית וזה היה לו ממש לא טוב

עכשיו באמת מחוץ לבית הרבה שעות ( וגם אני, ולכן ממש קשוח ) אבל הרבה יותר טוב לו, לגברים ממש חשוב לעבוד

בהצלחה לכם !

אל דאגה זה שהוא הסכים להתראיין לא אומר שאם יתקבל הוא צריך להגיע ולעמוד בכל התנאים שלהם.

לאט לאט

יתראיין, בע"ה יתקבל, ישמע מה כל התנאים, ואז תחליטו יחד

שיקשיב גם למה עושים בעבודה בפועל, וגם לתנאים טכניים יותר

בהצלחה!!!

(וגם אם המקום הזה לא יתאים- תנועה זה מבורך. ותגיעו למקום מתאים)

הוא מגיע לזה ממקום של 'אני צריך כסף אני מסכן אני פוחד להיתקע שם שנים בתפקיד לא טוב רק כי משלמים'

וזה מציק לי כי זה אולי נכון

אבל תנסה להגיע בראש פתוח!!!

למה מראש זה עבודה לא טובה?? חכה תשמעעע

והוא צריך כסף

ולכן הוא יוצא לעבוד (כמו רוב העולם)

כי בסוף זו לא עבודת חלומותיו הרי

אבל לא מחיב שבזה הוא יתקע עכשיו

ולא מחייב שזה יתאים לכם בכלל.

מה שמשנה זה התנועה שזה יוצר

הוא יבין איזה פריווילג הוא היה עד עכשיו, הוא "ינחת" לשוק התעסוקה ויקבל פרופורציה (גם אם לא יתחיל לעבוד), אולי זה ייתן לו מוטיבציה לצאת מהמיטה ולהגשים את עצמו מקצועית ולדחוף.לשם יותר

ככה או ככה זה לא רע לדעתי

ומצטרפת לזה שאת אישה מהממת♥️ בטוחה שבגלל שאת שומרת על השלום בית שלך ועל ההערכה שלך כלפיו השם יברך אתכם בכל טוב

הפירוט משרה זה כן יותר סיזיפי ממה שהוא תכנן ורצה

אני מבינה את זה

פשוט מרגיש לי שזה מקום שיכול לקדם אז יאללה קצת לנשוך לשון…

נראה בכלל מה יגידו לו מחר ומה הציפייה ושעות וכו

לפעמים עוזר לי לחלק את הדאגות. לעלות שלב שלב.

קודם לראות מה יהיה הראיון.

אחר כך לבדוק את השעות.

אחר כך להדוק השפעה על הבית.

ככה זה מקל אצלי על הלחץ.

ולדעת שאת עושה את המעשה הנכון- תשנני לעצמך למה הצעד הזה חכם ולמה הוא טוב.

המון המון הצלחה, את נשמעת אישה מדהימה ומיוחדת, ואשריו שזכה בך!!

ככה אני מאמינה. גם בדרך שלי וגם של בעלי.

כשמגיע משהו לפתחנו זה כנראה יעשה טוב בדרך כלשהיא. השם מפנק אותנו.

אם לא יהיה תפקיד ממש בכיר,אז הכסף, או ההרגשה, או ההכרות עם אנשים בתחום, יש מליון דרכים שזה יועיל ויהיה טוב...

תאמינו שזה כן טוב.

וכמו שאמרו פה, את נשמעת אישה ממש טובה לבעלה ומאמינה,

וכל הכבוד לך!

אני אומרת לו לך בראש חיובי תבדוק

לא אמרתי תחתום חתונה קטולית

אבל לך בראש טוב לא ממקום אומלל

הוא אומר למה שלא אהיה? זה לא מה שרציתי…

נכון שלא אבל אז מה נעשה נבכה?🫪

תשלטי על איך את מול זה שהוא הולך.

אם את בטוב ומאמינה שזה יביא טוב ושזה בטוח יפתח כיוונים אז אחלה.

הוא בעז"ה ידבק ממך ויתקדם לשם גם

אז הוא מרגיש לחץ ממני ללכת

ואני לא רוצה את ההגשה הזו

שאני דוחפת

ואני רוצה

והוא חייב בגללי

את יותר מידי בתוך הקישקע של הסיפור,

תתרחקי קצת ואני לו להיות עם זה,

את לא צריכה לדעת באיזה שעה זה,

ולא לדבר איתו מה כדאי או לא כדאי להגיד בראיון, או מה כדאי להרגיש ולחשוב,

תני לך להרגיש שזה שלו... וזהו.

תחשבי על דברים אחרים זה☺️

הוא יודע שהוא צריך תעסוקה ועבודה

זה מה שהעליתם בחכתכם כרגע

ונשמע שיכול להתאים לכשרונות הנוכחיים שלו

אל תהיי אחראית על התחושות שלו ואל תתני לו אישור לדחות או לקבל את ההצעה

תני לו שיחליט (כמובן תהיי חלק מהשיקולים כי זה משפיע עלייך)

זה חלק מהתהליך של היפוך התפקידים חזרה. הוא צריך להתמודד עם קבלת החלטות ולא לסמוך עלייך שתחליטי עבורו או תתני לו אישור כזה או אחר.

אם זה נראה לך תגידי שנראה לך

ואם לא נראה לך ויעמיס עלייך יותר אז תשקלי

אבל "לא בא לי" זה פחות שיקול לגבר כשהחלופה היא לשבת בבית

** ושימו לב שהוא סוגר שחול המועד הוא יוכל לעבוד חלקית או לא לעבוד כלל כדי לא להכביד עלייך שאת עם הילדות בבית עובדת

לדעתי כרגע התפקיד שלך זה לשחרר.

אם את לא רוצה שוב להיכנס לנעלי האמא, הדואגת, האחראית והוא הילדון, את תצטרכי לעבוד על לשחרר ולא רק הוא על לקחת אחריות.

תסמכי עליו, לא הכל בשליטתך ותלוי בתגובה שלך.

תסתכלי עליו כגבר שיודע לנהל ראיון, עם שיקול דעת, שיודע לבחור או לסרב, שמספיק חזק שגם אם יעשה טעות או יפספס הזדמנות הוא מספיק גבר כדי להתמודד עם זה.

(כנראה לא סתם התחברתם, כל אחד מצא אצל השני את הנקודה הזאת, אבל לא סתם את מרגישה שזה בסופו של דבר מפריע לזוגיות)

פשוט גם הוא קצת גןרר לשם

מה את חושבת

את חושבת שאני לןזר?

את גאה בי?

את שמחה עם מי שאני?

וזה סתפ באסה ברור שאני כן!

מספיק שצד אחד יוצא מהמשוואה הזאת, והמשוואה מסתדרת.

לכולנו יש את הדברים האלה, את לא בעייתית ולא היחידה.

לכל אחד בתחום שלו, אנחנו מתחתנים בנקודות מסוימות עם ההורים שלנו, משחזרים דינמיקות, נמשכים דווקא להוא שמזכיר לנו דפוס קדום,

ואז רבים סביב אותם ריבים שוב ושוב דואגים את אותם דאגות שוב ושוב, והולכים במעגלים, עד (במקרה הטוב) שמישהו מחליט לצאת מהמשוואה הזאת ולא להיות כפוף למשוואה הלא מוצלחת הזאת.

אם תעבדי על הצד שלך, על לא לקחת בשבילו את האחריות, על הנקודה שאצלך צריכה תיקון (אפשר להישאר שנים ושנים ב"קודם הוא, למה אני" "אני לא לבד בזוגיות הזאת")

אבל בשביל עצמך, תעשי מה שאת יכולה מצידך וכמו קסם תראי שהוא ישתנה גם. מניסיון מר עם סוף מתוק(:

ואומרת פעם אחת ולתמיד - בעלי אתה הכתר שלי כי אתה אתה

לא משנה לי אם תעבוד בזבל או בתכנות או תהיה שייח סעודי. זה לא מגדיר אותך בעיניי וחשוב לי שתשחרר מזה

אני רוצה שתעריך את עצמך בפני עצמך גם בלי קשר אליי. צא מהמקום הנמוך הזה. אנחנו לא שם. אני מבקשת ממך, אני רוצה שתחזור להסתכל על עצמך כמו שאני רואה אותך ובלי לבקש ממני על זה אישורים כל רגע. זה קצת מעייף אפילו

(זה נשמע חריף ותסגנני לפי רצונך אבל תביני את הרציונל מאחורי זה רגע

השיח הזה רק מזין את דמות הילד שבו מולך. ואת נאלצת שוב ושוב לנחם אותו ולחזק אותו ולתת לו אישור למי שהוא ולזה שהוא מספיק טוב וזה לופ שלא נגמר. זו לא כוונת המשורר בקשר בריא בעיניי. למרות שגם זה קורה בהמון בתים כן? אני מתייחסת לאידאל. ובאידאל זה אמור להיות הפוך, גבר תופס מעצמו גברי וטוב וחזק ומסוגל כי יש לו חוסן פנימי. והאישה שלצדו היא מנוע להוכיח את עצמו כדי לספק לה את מה שהוא מתחייב בכתובה לתת. הוא אמור להיות היציבות בבית ולא הפוך ואת נשענת ולא מובילה את כל המהלכים בעצמך.

יש כאלה שלא מתחברות אני יודעת. ויש כאלה שחיות עם זה שזו לא תהיה המציאות שלהן גם את זה אני יודעת. אני מדברת על אידאל וכותבת לך על זה כי העלית את עניין היפוך התפקידים וכנראה שמציאות אידאלית שכזו כן מדברת אלייך ואת שואפת לה. וכדי להגיע לשם את צריכה להבין איפה אתם עומדים כרגע ואיפה אתם צריכים חעמוד ואיך להגיע לשם

אולי כדאי אפילו להיעזר בליווי טיפולי

ממש לחתוך.

כל פעם שהוא מתחיל להגיד - אני לא מוכנה לשיח הזה.

בשורה התחתונה ידוע לך איפה החבילה כרגע?

שאני מתכוונת לדווח על כשל תמורה לחברת האשראי ולבטל את העסקה אם הם לא מסדרים את זה

אחריות שלנם לוודא שהמשלוח עם המוצרים ששילמת להם עבורו יגיע לכתובת שציינת בזמן סביר

בסוף היום קיבלתי תשובה שבה שוב שאלו מה הכתובת וכתבתי שהמשלוח יצא בימים הקרובים..

לא הבנתי מה קרה עד עכשיו.

אבל מתלבטת אם לתת להם הזדמנות לעוד כמה ימים...

אוף, אין לי באמת כוח להתעסק עם זה.

שהמשלוח בדרך (עם הכתובת הנכונה).

מה שלא היה בפעם קודמת...

אז נראה שיש מקום לאופטימיות שהוא באמת יגיע הפעם.

מזל שזה לא דברים שהיו לי דחופים (דברים לקראת מעבר שגם ככה מתעכב...).

סתם תוהה אם יש איפשהו להתלונן על השירות לקוחות הנוראי שלהם. זה ממש מתסכל שאין עם מי לדבר, ורק במזל לפעמים אני מקבלת מענה אנושי אם הבוט החליט לא להגיב הפעם...

שידעו שלא כדאי לשלוח דרכם כי זה יכול לפגוע בשמם הטוב

ולא הכי איכפת להם הם עובדים עם מלא חברות אבל יש סיכוי שיתנו לך קופון או משהו לרכישה הבאה. או החזר על הנוכחית. מתסכל ממש.

על חברת משלוחים.

אולי אפילו על כץ.

פעם שיין שלחו לי משלוח שנקודת החלוקה הקרובה ביותר היתה במרחק של לפחות 20 דקות נסיעה ו..בעיר ערבית לחלוטין. אמנם בתוך הקו הירוק אבל עדיין..

בעלי האמיץ נסע להביא משם את המשלוח. (בעל החנות הרגיע אותו שהחנות ממש בכניסה ושהוא יכול לצפור לו והוא יצא אליו. הוא עצמו היה יהודי וניסה להרגיע שהכל ממש בטוח).

שיהיו בריאים

סליחה שלא מעודדת..

בישוב פה מתארגנים על תביעה ייצוגית...

מקווה שהתביעה תועיל במשהו, איזה אלופים מי שמארגן את זה...

יש גם את התלמוד הישראלי לילדים, לא יודעת אם זה לגילו אבל אם כן אז נהדר.

התקדמות, ובכלל שיהיה גם שלב של עיבוד בכתיבה...

ותודה יקרה על התגובה!

כי איך הוא ידע שהוא הבין נכון והתשובות נכונות?

בסוף המורה יצטרך לתת מענה אם תהיה לו שאלה או משהו במהלך השיעור אז כדאי לברר איתו.

גפ יש מורים שפחות מתלהבים מזה שיש ילדים שעובדים על חומר שונה

היא היצה בכיתה א, אבל יש להם רמות גבוהות יותר. אם מעניין אותך אבדוק לך את השם

אם כן זה לא ככ מעניין אותו הסגנון הזה.. קצת רדוד..

רוצה לכתוב לי מה היה שם בערך שאגיד לך אם רלוונטי שלא תטרחי סתם..?

עבד על הבנת הנקרא אבל גם זכר ונקבה, יחיד ורבים, השלמת משפטים. לדעתי קוראים לזה "מה הסיפור שלכם"

יש למשל קופצים כיתה, קנגרו..

אצלי הוא מאוד אוהב מתמטיקה אז זה בעיקר מה שהתמקדנו בו, גם קצת עברית/אנגלית. אבל בעיקר מתמטיקה ופיתוח חשיבה.

תורני אני לא מכירה חוברות אתגר אז עוקבת אם יתנו לך רעיונות טובים

ומוסיפה משהו לא בדיוק מה ששאלת- חשוב לדבר עם המורה שתעודד אותו להשתמש בחוברות ולחשוב איתה מתי זה מתאים(למשל לא תמיד נכון להתעקש עם ילד כזה שיפתור הכל בחוברת של הכיתה לפני שעובר למה שבאמת מאתגר אותו, לפעמים זה סתם מפתח תסכול)

וצריך לדעת שהמעקב על מה הוא עושה, לעבור שפתר נכון והבין את השאלות וכו הוא עליכם וצריך להיות על זה.. מנסיון.

וגם על התוספת!!

חשוב ממש...!!

לק"י

אולי גם המורים של הבן שלך יכירו דברים מוצלחים.

או שאת רוצה לבית ולאו דוקא לכיתה?

אנסה לשאול..

אני בגילו הייתי עם דפי עבודה להעשרה שהמורה שמה לי בניילונית בקצה הכיתה.

הוא בתלמוד תורה? אם כן ממש כדאי דברים מדעיים ולהתקדם בחשבון.

אם תרצי אחפש לך בשמחה.

הוא מחונן? יש הרבה דפי עבודה שהם בעיקרם חשיבה למחוננים (למשל הפתרון לא מתבסס על לוח הכפל אלא על היגיון מפותח)

שעתיים אחרונות היה קשההה

חשבתי שאני הולכת להתעלף כל דקה

והייתי לבד עם הילדים

ולא היה לי איך לקרוא לבעלי

איך היה לך?

בין אם להביא נערה צעירה לעזרה, בין אם להיות ביום כיפור במקום שיש לך בו עזרה, בין אם שבעלך יתפלל במקום קרוב ויקפוץ מדי פעם לראות מה שלומך... (זה מה שבעלי עשה, אף שיש לי ילדים גדולים שיכולים קצת לעזור...)

איך עכשיו את מרגישה?❤️

זה פעם ראשונה שאנחנו בבית

הבית כנסת קרוב אבל לא היה לי כוח ללכת לשם

וכל הבוקר הוא שמר עליהם ונתן לי לישון

לכן הוא היה בטוח שאני בסדר

אבל בסוף היה קשוח...

כל הכבוד לך שאיפשרת לבעלך להתפלל ככה, באסה שלא היה איך לקרוא לו בסופו של דבר

לי היה טוב ב''ה, מעל הציפיות

אבל מניקה חלקית

איך עבר עליכן הצום?

סחרחורות מטורפות והקאות. בסוף בשעה 17 בערך התחלתי שתייה ואכילה לשיעורין. (מניקה מלא)

חיבוקקקק ושתהיה התאוששות טובה🩷🩷

איזה מלכההה

האמת היה לי ממש נס, אני סובלת מאוד מאוד מבחילות, כ"כ חששתי מהצום וב"ה לא היה בחילות בכלל! לא האמנתי...

כן היה לי בשעות האחרונות כאבי ראש פיצוצים וחולשה אבל לפחות לא הבחילות! מה שמדהים שקצת אחרי צאת הצום הבחילות חזרו .. עובר צדיק וחמוד, לא רצה להפריע ביו"כ ☺️

ממש מתחשב העוברוני

קצת חולשה אבל ממש בגבול הסביר.

אבל עכשיו סיוטטט.. מפורקת לגמרי

יש לי נסיעה ארוכה ופשוט אין לי כח

זה לגיטימי לקחת מחלה 🤔

אם אקום כמו שאני עכשיו אין לי סיכוי לתפקד..

בקיצור, אם תקומי גמורה נראה לי לגיטימי לגמרי

יש לי בחילות וכאב ראש

זה לא סיוט כמו אתמול אחרי הצום אבל מרגישה שאין לי כל לזוז ולהסחב

אמרתי שאולי אני יכולה לעבוד מהבית אבל מעדיפים שאקח מחלה

חששתי שאצטרך לתת יותר מטרנה.

עד שסופסוף עברנו להנקה כמעט מלאה.

ב"ה רק לקראת הסוף הבאתי קצת מטרנה, בעיקר כדי שאוכל לדאוג קצת לעצמי.

אבל יחסית ממש סביר. הבאתי נערה שהילדים מכירים שתעזור, וזה ממש אפשר לי לא להתאמץ. אפילו הצלחתי ללכת עם הילדים לנעילה ברוך ה'!

אני מרגישה שעכשיו הגוף שלי נוקם בי

מושבתת במיטה מהבוקר

יש דופק! וזה ממש מרגש!

ובטח שזה סימן טוב!

ומה זה יעזור אולטרא סאונד כל יום? ומה עם כמה שעות אחרי האולטרא סאונד חלילה יקרה משהו? אין לזה סוף.....

הריון זה שיעור חשוב בלשחרר,

אני אחת שהכל חייב להיות בשליטה ופתאום ההריון הזה מלמד אותי מה זה להיות בצניחה חופשית מוחלטת כל הזמן,

את רק בחסדיו של הבורא, וגם הילדון הזה שצומח בך.

ומה שאמור לקרות-יקרה. בין אם ניהיה כל הזמן בחרדה ובין אם לא. תשנני כל הזמן- מה שצריך לקרות- יקרה. ובעזרת ה' יהיה סוף טוב.

טכנית-

מה שלי עזר ועוזר לשחרר זה פשוט להסיח את הדעת.

להיות שקועה בשגרה, בדברים שכיף לך, עכשיו בחגים אם את בחופש אז ממש לבנות לך לוז או משהו ללכת לעשות ספורט (במסגרת מה שמותר לך), לטייל, לבקר, לארח. מה שעושה לך טוב.

רק לא למצוא את עצמך בגלגולים אינסופיים או מלא זמנים מתים. תהיי בחברת אנשים, תקראי ספרים, אפייה, כתיבה, יצירות, סידור הבית....

לי זה עשה פלאים,

תנסי לחשוב מה מעסיק אותך ועושה לך טוב ואת מסוגלת לעשות עכשיו ותתמקדי בזה.

במילים שלך

והחזרת לי את הנשימה

אולי כי בעלי במילואים אז גם אין לי ככ עם מי לעבד את ההריון הזה, וגם יש יותר זמן לגלול ולחשוב.. מאמינה שזה גם איכשהו קשור

תודה רבה! ❤️👸

לעומת גילאים מבוגרים. זה מרגיע אותך? אם כן, אז בכיוון הזה קל ללכת עוד דרך - לראות באתר משרד הבריאות או הקופה שאת ממילא גם לא עונה על גורמי הסיכון שמגבירים הפלות (אני מקווה) נניח עישון, ובכלל לקרוא מספרים וסטטיסטיקות ולהבין שהסיכוי קטן... שוב, כל אחת היא אחרת אבל אותי זה היה מרגיע.

אם כן יש איזו מחלה ידועה או גורם סיכון אחר (ותכלס גם בלי) אז מתארת לעצמי שאפשר לבקש מעקב צמוד, כל שבוע נניח, וגם זה רק אם יש טעם... למשל כי דחוף לך לדעת מייד כשזה קורה... לי למשל היה דחוף לדעת מיד, כי הגיל יחסית מבוגר (אז הייתי כבר קובעת מיידית תורים וכאלה)

ומאד מבינה אותך, עברתי 3 הפלות ובהיריון הנוכחי הייתי בחרדות כל יום מחדש, אבל כעת ב"ה זה פחת לגמרי כי בשכל מבינה שעברתי את השלב הכי מסוכן (כעת שבוע 13)

ממש מרגיע

מאיזה שבוע הסיכון יורד משמעותית?

וב"ה אני צעירה... ואין איזה רקע או משהו

מבינה אותך ממש ממש

בהריון ראשון הלכתי כל 7-10 ימים לאולטראסאונד בגלל החרדות האלה ( פעם היה לי ורוד בניגוד ובכל הייתי היסטרית וב"ה הכל היה תקין )

אין לי ככ עצות אבל ב"ה עם השבועות יותר נרגעתי

ובהריון השני היה לי פחות זמן להתעסק כי ב"ה היה ילדון בבית

בהצלחה

הסיכוי להפלה נמוך

לא מוצאת עכשיו מקור, אבל זוכרת שראיתי את זה בהריון הראשון שלי וזה ממש הרגיע אותי

באמת קןראים פה סיפורים קשים אבל צריך לזכור שהרוב והבדרך כלל זה בסדר!

אני את ההריון הראשון העברתי בלי הרבה לקרוא פה והיה ככ טוב התמימות, כמעט לא הייתי לחוצה..

מה שאמור לקרות לנו יקרה, בלי קשר לאם נקרא פה או לא.. אז עדיף לא סתם להחשף לסיכונים שידאיגו. כל אחת עם המסלול שלה ורוב מה שנקרא פה בכלל לא קשור אלינו ולא יפגוש אותנו..

לצערי התחלתי לקרוא פה יותר אבל אני באמת מצטערת על זה..

פה את המקרים הקשים שזה נגמר לא טוב.

רב ההריונות שורדים יופי!

ותסתכלי סביבך כמה אנשים... אינסוף... כולם היו הריונות ששרדו☺️