ברצוני לשתף בחוויתי האישית בשימוש בתרופות לקשב וריכוז בעקבות מספר שרשורים שנתקלתי בהם.
מגיל צעיר מאוד היה להורי ברור שיש לי בעיות קשב וריכוז.
חוויתי קושי רב בכל מקצועות הלימוד ויחד איתם באו גם קשיים חברתיים.
בכיתה ה' פניתי מיוזמתי להוריי ושיתפתי אותם בקושי היום יומי שאני חווה בניסיונות חוזרים ונשנים להתרכז בשיעורים ולהבין מה המורה אומרת.
בעקבות הבקשה שלי, הוריי שלחו אותי לאבחון ובעקבותיו התחלתי ליטול ריטלין.
הליך ההתרגלות לכדור היה לא פשוט בכלל ולאחר תקופה הנוירולוגית החליטה להחליף לכדור מסוג אחר.
לאחר שהתרגלתי אליו התגלה בפניי עולם חדש.
גיליתי מחדש את יכולותיי הלימודיות, צברתי ביטחון בעצמי וגם חברויות חדשות וטובות נוצרו.
היום אני יכולה לומר בלב שלם שאם הייתי יכולה להתחיל לצרוך כדורים לקשב וריכוז בשלב מוקדם יותר בחיי הייתי עושה זאת ללא כל היסוס.
עד היום אני יכולה להעיד שנשארו בי שאריות של ספק עצמי, חוסר ביטחון ביכולותיי ובאינטליגנציה שלי.
אין לי ספק כי הוריי רצו את הטוב ביותר עבורי וניסו שלא להפעיל על תלמידת בית ספר יסודי לחץ למצוינות. זאת הסיבה שבגללה הם חיכו ולא שלחו אותי לאבחון מוקדם יותר. אולי לילדים אחרים זה היה יכול להתאים מאוד אך בנוגע אליי, אני יכולה לומר שלמרות הכוונות הטובות שלהם, החוויות הללו הותירו בי חותם עד היום.
אני משתפת בחוויה האישית שלי בתקווה שאולי אעזור בכך להורים הנמצאים כעת בדילמה דומה בנוגע לילדיהם.
