לכם - זה קודם כל היהודים.
כי אני מלמד דברי תורה - לאנשים יהודים.
(יש כל מיני כללים ודינים לגבי התייחסות של דברי תורה ביחס לדיבור עם גוי)
על כל פנים.
העניין הוא, שכל דבר רוחני - מעשה - וכל דבר שיש לו איזה קשר לעולם - כי כל אדם בעולם הזה - מבין דברים דרך מעשים - גם דברים שיש בהם רגשות או מחשבות. או דיבור. זה לא משנה. בסוף העולם הוא "מעשי" כלומר בפועל. ואפילו המחשבות או הרגשות - מורגשים דרך העולם בפועל.
וכל דבר רוחני - מופיע קודם בשורשו העליון. וכאשר אדם מוריד אותו - למחשבה, דיבור, או מעשה. או כל חלוקה, או עניין או צורה או דרך פעולה או משהו או איזה דבר שיהיה איזה הגדרה וכולי.
אז כשאתם מוריד אותו לעולם בפועל - הוא יורד תמיד על פי שורשו העליון - לא בפני עצמו. כי אין לו דרך של 'בפני עצמו'.
ולכן, הוא מופיע קודם במחשבה. -
את זה מבין - מי שמבין, שהערך הרוחני של דבר - תלוי בערך העצמי של הדבר. ולא בדבר אחר. כלומר, מי שלא סוגד לערך הרוחני של דבר (שאז הוא יכול 'לסגוד' להתנהגות. להתנהלות. ל'משמשי האלוהים' וכדומה ('לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום')), בצורה ש'גוררת' כביכול 'בהכרח', איזושהיא מחשבה או הרגשה 'אנושית' מה שנקרא בספרי המוסר שדיברו על התנגדות לפילוסופיה 'שכל אנושי'. אלא - הדבר הרוחני - בפני עצמו לבד - באופן מוחלט - על פי ערכו הרוחני האמיתי. - לא 'בגלל' שהוא נצמד בעולם לאיזה הרגשה או מחשבה - אפילו לא הרגשה או מחשבה שנעלה יותר מהמעשה העצמי הספיציפי המדובר הכזה או האחר. אלא ממש - הדבר עצמו - וערכו - כפי שהוא נערך אצל האלוהים. ואז, המעשה הקשור למחשבה - לא בגלל ש'האדם חשב אותה'. אלא בגלל 'שזו המחשבה הטבעית בטבע האלוהי שהוריד אותה על ידי המושג שאלוהים ברא שנקרא 'צלם אלוהים', שהוא ירד אל האדם, כדי למלא את תפקידו בעולם האלוהי.'
כי אני מלמד דברי תורה - לאנשים יהודים.
(יש כל מיני כללים ודינים לגבי התייחסות של דברי תורה ביחס לדיבור עם גוי)
על כל פנים.
העניין הוא, שכל דבר רוחני - מעשה - וכל דבר שיש לו איזה קשר לעולם - כי כל אדם בעולם הזה - מבין דברים דרך מעשים - גם דברים שיש בהם רגשות או מחשבות. או דיבור. זה לא משנה. בסוף העולם הוא "מעשי" כלומר בפועל. ואפילו המחשבות או הרגשות - מורגשים דרך העולם בפועל.
וכל דבר רוחני - מופיע קודם בשורשו העליון. וכאשר אדם מוריד אותו - למחשבה, דיבור, או מעשה. או כל חלוקה, או עניין או צורה או דרך פעולה או משהו או איזה דבר שיהיה איזה הגדרה וכולי.
אז כשאתם מוריד אותו לעולם בפועל - הוא יורד תמיד על פי שורשו העליון - לא בפני עצמו. כי אין לו דרך של 'בפני עצמו'.
ולכן, הוא מופיע קודם במחשבה. -
את זה מבין - מי שמבין, שהערך הרוחני של דבר - תלוי בערך העצמי של הדבר. ולא בדבר אחר. כלומר, מי שלא סוגד לערך הרוחני של דבר (שאז הוא יכול 'לסגוד' להתנהגות. להתנהלות. ל'משמשי האלוהים' וכדומה ('לא תעשון כדמות שמשי המשמשים לפני במרום')), בצורה ש'גוררת' כביכול 'בהכרח', איזושהיא מחשבה או הרגשה 'אנושית' מה שנקרא בספרי המוסר שדיברו על התנגדות לפילוסופיה 'שכל אנושי'. אלא - הדבר הרוחני - בפני עצמו לבד - באופן מוחלט - על פי ערכו הרוחני האמיתי. - לא 'בגלל' שהוא נצמד בעולם לאיזה הרגשה או מחשבה - אפילו לא הרגשה או מחשבה שנעלה יותר מהמעשה העצמי הספיציפי המדובר הכזה או האחר. אלא ממש - הדבר עצמו - וערכו - כפי שהוא נערך אצל האלוהים. ואז, המעשה הקשור למחשבה - לא בגלל ש'האדם חשב אותה'. אלא בגלל 'שזו המחשבה הטבעית בטבע האלוהי שהוריד אותה על ידי המושג שאלוהים ברא שנקרא 'צלם אלוהים', שהוא ירד אל האדם, כדי למלא את תפקידו בעולם האלוהי.'
ברור שבכך יש איסור חמור
)